הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 13178-06-15

לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

התובע/הנתבע שכנגד:

אילן ויטהוף ויטל
ע"י ב"כ עוה"ד ירון זמר ושלומי הדר

נגד

הנתבעים/
נתבעים 1 ו – 4 התובעים שכנגד:

1.מטלפרס ייצוא (1982) בע"מ
2.מטלפרס אינטרנשיונל בע"מ
3.מטלפרס פתרונות חכמים בע"מ
4. יעקב ( יעקב) ניסימוב
ע"י ב"כ עוה"ד ע פר פירט אלי שמעון

פסק דין

בתביעה שלפני תובע התובע והנתבע שכנגד (להלן: "אילן" או "התובע") סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי ל – 40% מהרווחים של נתבעות 1 – 3 (להלן: "קבוצת מטלפרס" או "הקבוצה") ממועד הצטרפותו לקבוצה בשנת 2002. כן נתבע לחייב את הנתבעים לגלות לתובע מסמכים כמפורט בסעיף 117 לכתב התביעה לצורך כימות חלקו של התובע ברווחי הקבוצה, מינוי רואה חשבון שייקבע את הסכום המגיע לתובע וחיוב הנתבעים למסור לתובע מידע מלא ומפורט לגבי כל תשלום עתידי שאמור להתקבל אצלם בקשר עם פרויקטים בהם היה מעורב התובע בישראל ו/או בחוץ לארץ.

בתביעה שכנגד תובעים נתבעים 1 ו – 4 (להלן: "התובעים שכנגד") לחייב את אילן לשלם להם סך של 2,359,133 ₪ כמפורט בסעיף 108 לכתב התביעה שכנגד .

יצוין, כי ביום 2.8.2016 ניתן פסק דין בתביעה כספית שהגישה מטלפרס אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "מטלפרס אינטרנשיונל") נגד אילן (ת"א 1766-12-13) . לפיו חויב אילן לשלם לתובעת סך של 2,332,549 ₪ (להלן: "תביעת מטלפרס"). על פסק הדין האמור הוגש ערעור (ע"א 8238/16) וביום 29.1.2018 ניתן פסק דין הדוחה את הערעור תוך אימוץ פסק הדין של בית משפט קמא לפי הוראות תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. מכאן, שיש לדחות כל טענה של אילן המנוגדת לקביעות בית המשפט בת"א 1766-12-13 הרלבנטיות להליך כאן.

טענות התובע:

אילן שימש כסמנכ"ל התפעול והשירות של קבוצת טורנדו כאשר הכיר את יעקב ניסימוב (להלן: "יעקב"). בסמוך לשנת 2002 הציע יעקב לאילן להצטרף אליו כשותף למטלפרס ייצוא (1982) בע"מ (להלן: "מטלפרס ייצוא"). יעקב התחייב כי עם הצטרפותו למטלפרס ייצוא , יהיה אילן זכאי ל – 40% מהרווחים העתידיים שייוצרו כתוצאה ו/או בקשר עם פעילויות מטלפרס ייצוא בהווה וקבוצת מטלפרס בעתיד (פרט לאגף חלונות עשן) , וזאת ביחס למחזורה הבסיסי של מטלפרס ייצוא, אשר הסתכם בכ – 8 מיליון ₪ לשנה לערך. יעקב הבהיר לאילן שלא יוכל לשלם לו משכורת בגובה השכר שהיה לו בקבוצת טורנדו אולם הבטיח לאילן כי "המעבר לקבוצת מטרפלס ושיתוף הפעולה עמו, יפתחו בפניו אפשרויות רבות אחרות, ובכלל זה אפשרות לפיתוח פעילות בינלאומית ומוצרים חדשים במסגרת הקבוצה". עוד הבטיח יעקב כי אם יחבור אליו, "יהיה שותפו העסקי לכל דבר ועניין, בבחינת "כל מה ששלי – שלך". עוד סוכם, כי יעקב יהיה אחראי על ביצוע ההשקעות הכספיות שיבוצעו בקבוצת מטלפרס והסיכון בעניין זה יחול על יעקב. כל התנאים וההסכמות שלעיל נעשו בעל פה.

אילן הצטרף כשותף לקבוצה בשנת 2002 ובתחילה שימש כנשיא מטלפרס ייצוא (1982) בע"מ. בהמשך עם הקמתה של מטלפרס אינטרנשיונל בע"מ ניהל את עסקיה במקביל לפעילותו בקבוצה. עקב פעילותו של אילן הגיעה קבוצת מטלפרס "להישגים מרשימים ביותר, כאשר מחזור מכירותיה, ובהתאם רווחיה, גדלו לאין שיעור, לאורך השנים".

לאחר הקמתה של מטלפרס אינטרנשיונל בע"מ, בשנת 2006, המשיך אילן לקבל שכר ממטלפרס ייצוא נוסף על משכורתו החדשה במטלפרס אינטרנשיונל ובסה"כ 25,000 ₪ נטו.

בכתב התביעה פירט אילן בהרחבה את פועלו במסגרת קבוצת מטלפרס ואת תרומתו לפיתוח עסקיה בארץ ובחוץ לארץ. לטענתו, למרות תרומתו הרבה לעסקיה של קבוצת מטלפרס, פעל יעקב שהיה אחראי על ניהול ענייניה הפיננסיים של קבוצת מטלפרס, להדיר ולנשל את אילן מכל זכויותיו בקבוצת מטלפרס.

40% מהון המנ יות המונפק של מטלפרס אינטרנשיונל הוקצו לאילן והיתרה (60%) הוקצתה ליעקב. למרות זאת, עשה יעקב במטלפרס אינטרנשיונל כבשלו תוך ניצול האמון של אילן. כך , נטל יעקב משכורת ממטלפרס אינטרנשיונל למרות הסכמות שהיו בינו לבין אילן שמשכורתו תשולם לו ממטלפרס ייצוא. כמו כן, ביצע יעקב העברות כספים ממטלפרס אינטרנשיונל לחברות אחרות בקבוצה.

על פי ההסכמה בין אילן לבין יעקב המשכורת ששולמה לו ממטלפרס אינטרנשיונל הייתה צריכה להיות משכורת נטו לאחר תשלום מיסים. בדיעבד, התברר כי יעקב הפר הסכמה זו ולא דאג לטפל בענייני המס ובכך נוצר בכרטסת של אילן חוב שאילן לא היה מודע לו. בגין החוב הנטען הוגשה תביעת מטלפרס. לעניין זה, הבהיר אילן, כי הוא עומד על זכותו לקזז מכל סכום שייפסק לטובת מטלפרס אינטרנשיונל את הסכומים הנתבעים במסגרת התביעה כאן.

דבר קיומו של החוב הנטען למטלפרס אינטרנשיונל התגלה לאילן בשנת 2011 וגילוי זה נפל עליו כ"רעם ביום בהיר" נוכח העדר מעורבותו בענייני הכספים של קבוצת מטלפרס. בסמוך חלה אילן והיה מרותק למיטתו במשך ימים. נוכח מחלתו לא הגיע אילן למשרדי החברה וביצע את עבודתו מהבית תוך צמצום נסיעות העבודה לחוץ לארץ. במצב דברים זה החליט אילן להסדיר את זכויותיו בקבוצת מטלפרס. בשיחות שנוהלו בין אילן לבין יעקב הסכים האחרון להזרים כספים למטלפרס אינטרנשיונל לצורך חלוקת דיבידנד בשנת 2011 בכפוף לכך שאילן ייטול על עצמו קידום וניהול תחומי פעילות בקבוצת מטלפרס . אלא שבשנת 2013 גילה אילן שיעקב פעל מאחורי גבו להקים יחד עם אחיינו של אילן את מטלפרס פתרונות חכמים בע"מ (להלן: "מטלפרס פתרונות") מבלי שהוקצו לאילן מניות.

בחודש נובמבר 2013 פנה אילן ליעקב וביקש לסיים את ההתקשרות ביניהם ולקבל את הכספים המגיעים לו "בגין תרומתו לקבוצה, בהתאם להסכמות אליהן הגיעו עוד בראשית דרכם המשותפת". יעקב דחה את דרישותיו של אילן וטען כי אילן לקח שלא כדין כספים מהחברה. משפנה אילן לקבל ייעוץ משפטי , הגיש יעקב את תביעת מטלפרס, תוך שהוא ממדר את אילן מפעילות קבוצת מטלפרס ומסרב לשלם לו את הסכומים המגיעים לו בהתאם להסכמות ביניהם.

קבוצת מטלפרס ממשיכה בפעילותה בארץ ובחוץ לארץ אולם לאילן אין גישה למשרדי הקבוצה או למסמכים ונתונים הנוגעים לעסקיה ונאסר על עובדי הקבוצה להיות בקשר עם אילן.

יעקב פועל להשמיץ ולהכפיש את אילן בקרב עובדי קבוצת מטלפרס ושותפיה העסקיים, בטענות ל פיהן, אילן גנב כספים מהחברה והוא מואשם במרמה. כמו כן כינה יעקב את אילן בשמות גנאי.

טענות הנתבעים:

אילן היה מנהל המחלקה הבינלאומית בדיוק כמו מנהלי מחלקות אחרות אשר זכו לשכר ואחוזים מרווחי המחלקות בהן עבדו. הוא מעולם לא היה שותף במטלפרס ייצוא.

בשנת 2002 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרתו הסדירו והגדירו הצדדים את יחסי העבודה של אילן במטלפרס ייצוא ויחד עם זה ויתרו על כל טענה שקדמה לפסק הדין.

עילת התביעה נולדה בשנת 2002, 13 שנים לפני הגשת התביעה וממילא התיישנה.
עקב התרחבות המחלקה הבינלאומית במטלפרס ייצוא, אותה ניהל אילן, הגיעו אילן ויעקב להסכמה על הקמת מטלפרס אינטרנשיונל, תוך הקצאת 40% מהון המניות המונפק שלה לאילן ו – 60% מהון המניות המונפק שלה ליעקב. בה תאם, סיים אילן את עבודתו במטלפרס ייצוא ועבר לעבוד במטלפרס אינטרנשיונל כמנכ"ל ובעלים משותף יחד עם יעקב. השכר ותנאי העבודה של אילן נקבעו במטלפרס אינטרנשיונל בלבד.

פעילותה המוצלחת של מטלפרס אינטרנשיונל הניבה ליעקב ולאילן שכר ורווחים נאים, ומעבר לשכר ולדיבידנדים שחולקו, משכו בעלי המניות כספים מחשבונות החברה על חשבון דיבידנדים עתידיים. בתוך כך משך אילן 1,400,000 ₪ להחזר משכנתה ומאות אלפי שקלים לרכישת רכב מפואר לאשתו. סכומי הכסף שנמשכו על ידי בעלי המניות מטלפרס אינטרנשיונל נרשמו בספרי החברה ובכרטיסי הבעלים כחוב אישי כלפי החברה וחויבו בסוף כל שנה בריבית לפי סעיף 3ט' לפקודת מס הכנסה. בהתאם, סך החוב של אילן למטלפרס אינטרנשיונל עמד על כ – 3.5 מיליון ₪.

עקב השקעה כושלת בתחום ייצור ארונות קיר, נקלעה מטלפרס אינטרנשיונל לקשיים כספיים ודרשה מבעלי המניות לפרוע את חובם כלפיה. יעקב פרע את חובו למטלפרס אינטרנשיונל בהתאם לדרישתה, אולם אילן סירב לפרוע את חובו ומטלפרס אינטרנשיונל נאלצה להגיש את תביעת מטלפרס.

עד להגשת תביעת מטלפרס, אילן מעולם לא העלה טענות כלשהן כלפי מי מהנתבעים כאן בדרישה לקבלת זכויות כלשהן.

התביעה הוגשה כמשקל נגד לתביעת מטלפרס.

במסגרת התביעה שכנגד, טוענים הנתבעים כי אילן גנב ממטלפרס אינטרנשיונל ציוד ולקוחות והוא מתחרה בה בניגוד לדין באמצעות חברות שפתח בחוץ לארץ. במהלך פעילותו במסגרת מטלפרס אינטרנשיונל התעשר אילן על חשבון החברה שלא כדין כאשר ביצע עסקאות פרטיות עם לקוחותיה של מטלפרס אינטרנשיונל מבלי ליידע את יעקב, ובתוך כך קישר בין לקוחות החברה לבין פס הייצור בסין תמורת מאות אלפי דולרים, בניגוד לדין. בנוסף אילן היה ערב לחובות מטלפרס אינטרנשיונל ועליו לשאת בחלקו בחוב לבנקים שפרע יעקב.

כללי

לציין כי התביעה הועברה לטיפולי בשנת 2017, ו במסגרת הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד התקיימו 10 דיונים בהם 5 דיוני הוכחות במסגרתם נחקרו עדים רבים כמפורט להלן: (1) אבידור רגב (ע' 9 – 11 לפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2017) (2) ירון בארי (ע' 11 – 13 לפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2017), (3) אלירן אסא (ע' 14 – 15 לפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2017), (4) מיכאל גבע (ע' 15 – 21 לפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2017), (5) אברהם ברסלר (ע' 21 – 22 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.2017 ), (6) ערן בירן (ע' 22 – 24 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.2017), (7) אילנה ויטל (ע' 24 – 30 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.2017), (8) רו"ח יהודה בר לב (ע' 33 – 33 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017), (9) אולג קוצ'טב (ע' 34 – 37 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017), (10) התובע (ע' 38 – 144 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017, ע' 150 – 185 לפרוטוקול הדיון מיום 2.1.2018), (11) אלי גליקמן (ע' 145 – 149 לפרוטוקול הדיון מיום 2.1.2018), (12) עו"ד איתי בסיס (ע' 193 – 198 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (13) גדי אלעני (ע' 199 – 204 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (14) רו"ח עדי ליוואי (ע' 205 – 226 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (15) מוטי בלבול (ע' 227 – 244 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (16) עוזי לוי איתן (ע' 245 – 253 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018 ), (17) מזל צח-סעדה (ע' 253 – 298 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (18) מישל פילו (ע' 298 – 309 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (19) אופיר ג'אנח (ע' 310 – 313 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (20) טלילה נסימוב (ע' 313 – 320 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (21) גיא כספי (ע' 320 – 331 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018), (22) הנתבע (ע' 332 – 420 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2018).

נוכח התנהלות הצדדים יוער, כי לאחר מקרא התצהירים ושמיעת עדויות העדים, ראיתי לנכון, כבר בשלב זה, להביא ציטוט מפסק הדין בת"א 1766-12-13, שהאמור בו יפה גם לענייננו:

"הוגשו מטעם הנתבע תצהירים של מספר עדים, כולל בין היתר של מר ירון בארי, ניצב במשטרה, וכן של מר אלי גליקמן, מנכ"ל חברת חשמל. חיפשתי, יגעתי ולא מצאתי הסבר שיכול להניח את הדעת על שום מה הגישו עדים אלה תצהירים ומדוע היו צריכים להטריח עצמם לערוך תצהירים שמשקלם הראייתי שואף לאפס. מה לי אם אלה שמעו (שניהם הודו שאין להם ידיעה אישית) שהצדדים הם שותפים עסקיים בחברה זו או אחרת, שהרי הדבר מהווה עדות שמיעה ותו לא. הגשת תצהירים וזימונם של אישים רמי דרג ובכירים אין בה כדי להרשים את בית המשפט, וככל שזו לא נעשתה לשם תכלית ראויה הרי שיש בכך השקעת משאבים וזמן, הן של הצדדים והן של בית המשפט לשווא".

כך, כלל לא ברור מה היה לו לאילן להזמין לעדות את מר אלי גליקמן אשר חרג מתצהירו וטען כי בהיותו עובד בחברת טלפונים ובחברת החשמל אילן הוצג בפניו כשותף וכבעלים של חברה, ולדבריו ניהל משא ומתן רק "עם אנשים בכירים, עם בעלים, המנכ"לים של חברות, לפעמים עם סמנכ"לים, וכך הוצג לי האדם", וכי יש משקל לעדות מעין זו בנסיבות בהן אין חולק שאילן היה בכיר בקבוצת מטלפרס. כך גם לגבי גדי אלעני אשר העיד כי אין לו ידיעה אודות מעמדו של אילן בקבוצת מטלפרס.

דיון

אילן ניסח את תביעתו כ תביעה לאכיפת התחייבות חוזית (הסכמות מסחריות) "להעניק לתובע 40% מכל רווחיה של הקבוצה". ניסוח התביעה באופן זה מעורר קושי במישור הסמכות העניינית של בית משפט זה. ככל שגלומה בכתב התביעה תביעה להקניית 40% מהון המניות המונפק של מטלפרס ייצוא ומטלפרס פתרונות , המקנה זכות להשתתפות ברווחיהן של מטלפרס ייצוא ומטלפרס פתרונות בכפוף להוראות חוק החברות, תשנ"ט – 1999 וכל דין , הסמכות לדון בתביעה זו מסורה לבית המשפט כאן בהתאם להוראות סעיפים 42ב (א) (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. ככל שגלומה בכתב התביעה תביעה לתשלום שכר בשיעור 40% מרווחיהן של מטלפרס ייצוא ומטלפרס פתרונות או תביעה של שותף בשותפות ביחס של 40% לאילן ו – 60% למטלפרס ייצוא ומטלפרס פתרונות, הרי ש אין מדובר ב"עניין כלכלי" והמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב –יפו אינה מוסמכת לדון בתביעה.

בכותרת התביעה צוין שהיא מוגשת למחלקה הכלכלית ומשהדיון בתביעה הגיע עד לשלב זה נראה כי למרות שבחקירתו התכחש אילן לזכותו בהון המניות המונפק של מטלפרס ייצוא (כפי שיפרט להלן) , יש לראות בכתב התביעה כתביעה של אילן להקנות לו 40% מהון המניות המונפק של מטלפרס ייצוא ומטלפרס פתרונות ואם ו ככל שתתקבל תביעתו זו לחייב את הנתבעים לשלם לו את חלקו (40%) ברווחי החברות בקיזוז תשלומים ששולמו לו.

מעיון בתדפיס רשם החברות של מטלפרס ייצוא (נספח 1 לכתב התביעה) עולה כי מטלפרס ייצוא הוקמה ביום 24.2.1982 ובעלי המניות הם: ניסימוב ניסים, נסימוב שיף עמנואלה וניסימוב יעקב. מעיון בתדפיס רשם החברות של מטלפרס אינטרנשיונל (נספח 2 לכתב התביעה) עולה כי מטלפרס אינטרנשיונל הוקמה ביום 3.7.2006 ובעלי המניות הם: ויטהוף ויטל אילן (40) וניסימוב יעקב (60). מעיון בתדפיס רשם החברות של מטלפרס פתרונות (נספח 3 לכתב התביעה) עולה כי מטלפרס פתרונות הוקמה ביום 22.7.2013 ובעלי המניות הם: ניסימוב ניסים, כספי גיא וניסימוב יעקב. הרישומים שלעיל הוגשו על ידי אילן וממילא נראה כי הצדדים אינם חלוקים אודות תוכן הרישומים שלעיל. משהמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בהקצאת המניות במטלפרס ייצוא ומטלפרס פתרונות, הדיון כאן אינו נוגע לזכויותיו של אילן במטלפרס אינטרנשיונל שאינן במחלוקת (ראה סעיף 10 לכתב ההגנה וסעיף 14 לסיכומי הנתבעים) ואין באמור לעיל ולהלן כדי לשנות מזכויותיו של אילן במטלפרס אינטרנשיונל.

נוכח כל אלה, יש להוסיף כי ככל שתתקבל התביעה במתכונת הבאה בגדרי הסמכות העניינית של המחלקה הכלכלית, עשויים בעלי המניות הרשומים של מטלפרס ייצוא ומטלפרס פתרונות להיפגע, ואת המחדל באי צירופם כצד לתביעה יש לזקוף לחובתו של אילן.

לטענת אילן, בינו לבין יעקב הייתה הסכמה שיעקב ייטול משכורת ממטלפרס ייצוא והוא מלין שיעקב לא עמד בהסכמה זו ונטל משכורת ממטלפרס אינטרנשיונל. מבלי להידרש לשאלה האם יעקב עמד בהתחייבות הנטענת אם לאו, טענה זו של אילן שומטת את הבסיס לגרסתו לפיה הוסכם בינו לבין יעקב שהוא זכאי ל – 40% מרווחי מטלפרס ייצוא . לפי שאילו באמת היה אילן זכאי ל – 40% מרווחי מטלפרס ייצוא לא הייתה נפקות למסגרת ממנה נטל יעקב את שכרו.

במכתב מיום 13.9.2005 (נספח 1 לכתב ההגנה) , כותב עו"ד איתי בסיס בשם מרשו אילן ויטל:

"מרשי עובד בחברת מטלפרס ייצוא (1982) בע"מ (להלן – החברה) החל מחודש פברואר 2002 כסמנכ"ל וכסגן נשיא החברה.
מרשי הינו עובד החברה לכל דבר ועניין ובין השאר מרשי:
מקבל שכר קבוע מהחברה.
מגיע למשרדי החברה מדי יום ביומו (כאשר הוא נמצא בארץ ולא בשליחות החברה בחו"ל).
כפופים לו עובדים בחברה.
למרשי משרד וחלל עבודה משלו בחברה.
נוסע ברכב שניתן לו על ידי החברה.
משתמש בכרטיס אשראי של החברה לתשלום הוצאות שהוציא עבור החברה.
מקבל ימי חופשה ושאר זכויות סוציאליות כשאר עובדי החברה ובהתאם למעמדו בחברה.
....
שכרו "הקובע" של מרשי לצורך קבלת השכר המגיע לו באמצעות תלושי שכר, הינו 5000 $ וזאת על פי חישוב ממוצע של שכרו של מרשי בשנים 2003 ו – 2004.
...
אשר על כן, נדרשת החברה כאמור במכתבי זה לפעול כמפורט להלן:
להנפיק למרשי תלושי שכר, החל מחודש פברואר 2002 ואילך.
לחתום עמו על חוזה העסקה מסודר באופן אשר יוסכם בין הצדדים ואשר יחול רטרואקטיבית החל מתחיל[ת] העסקתו בחברה.
..."

במכתב מיום 18.9.2005 (נספח 1 לכתב ההגנה) דחתה מטלפרס ייצוא את טענות ודרישותיו של אילן, וטענה כי "מתכונת ההתקשרות תהא יחסי קבלן ומזמין שירותים".

במסגרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה שהגיש אילן נגד מטלפרס ייצוא (ע"ב 10035/05) הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 26.12.2005 (נספח 2 לכתב ההגנה), בו נקבע:

"לאור ההסכמות כמפורט בסעיפים 1-8 לעיל, הוסכם בין הצדדים, כי התובע הינו עובד הנתבעת מיום 1 בפברואר 2002 ואילך.
מוסכם כי שכרו של התובע החל מחודש פברואר 2002 ואיך הינו 4,800 $
...
בין הצדדים ייחתם הסכם עבודה המסדיר את תנאי העסקתו של התובע, וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין כמפורט להלן.
...
התובע והנתבעת מצהירים כי עם ביצוע הסכם זה, אין להם ולא תהיה להם או למי מטעמם כל תביעה או טענה מכל סוג שהיא האחד כלפי השני ו/או מי מטעמו מכל מין וסוג שהוא, בגין תקופת עבודתו של התובע עד ליום חתימת הסכם זה, ו/או בקשר עם עבודתו ו/או בגין המוצהר ו/או האמור בהסכם פשרה זה ו/או בגין כל טענה שהעלו בכתבי הטענות בתיק הנ"ל.
הצדדים מצהירים כי חתימתם על הסכם זה מהווה מיצוי סופי ומוחלט של כל תביעותיהם וטענותיהם האחד כלפי השני, בכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל".

הנה כי כן, גם ממכתבים שנכתבו בשם אילן וגם מאופן התנהלות הצדדים והסכמותיהם, נראה כי בין השנים 2002 – 2005 אילן היה עובד במטרפלס ייצוא תמורת שכר כפי שהוסכם בין הצדדים . זאת ועוד. במסגרת חליפת המכתבים וההליך המשפטי בע"ב 10035/05, כלל לא הועלתה טענה לפיה זכאי אילן ל – 40% ממניות מטלפרס ייצוא או ל – 40% מרווחי מטלפרס ייצוא, כפי הנטען כעת.

אילן כופר בתוקפו של החוזה שנערך בינו לבין מטלפרס ייצוא וטוען כי בסמוך להצטרפותו למטלפרס ייצוא הבהיר לו יעקב כי "אצלו במערכת לא עובדים עם חוזים". לטענתו, נוכח ביקורת פתע של מס הכנסה בשנת 2005, במסגרתה לא הכיר מס הכנסה בחשבוניות שהנפיק אילן באמצעות חברה בשליטתו והחשש מפסילת ספריה של מטלפרס ייצוא, הנחה אותו עו"ד אריאל שמר לנקוט בצעדים והליכים במסגרתם יוכר אילן כעובד של מטלפרס ייצוא. בתצהירו, מכחיש אילן השתתפות בהליך גישור בפני עו"ד משה בר, מכחיש קשר עם עו"ד איתי בסיס שייצג אותו בהליך, ומכחיש את חתימתו על הסכם הפשרה (סעיפים 62 – 80).

בחקירתו הודה אילן שהוא הנחה את עורך הדין שלו לחתום על הסכם הפשרה (ש' 19 ע' 55 לפרוטוקול ה דיון). בהמשך טען כי לא אמר שהנחה את עורך דינו לחתום על ההסכם (שם, ש' 30 ע' 56). בהמשך ולאחר שהוצגו בפניו מסמכים מהם עולה כי הורה ל עורך דינו לחתום על ההסכם, אישר שוב את גרסתו לפיה אישר לחתום על הסכם הפשרה (שם, ש' 10 ע' 58) ואף אישר ששילם לעורך דינו שכר טרחה, כאשר הוא עומד על טענתו שמדובר במסמכים שנערכו למראית עין וכחלק מתרמית שנועדה להטעות את מס הכנסה ובסופו של דבר יעקב החזיר לו את ההוצאה בגין שכר הטרחה בכסף במזומן (שם, ע' 58). אכן, נראה כי בסמוך להצטרפותו של אילן למטלפרס ייצוא, נהג יעקב לנהל את ענייני החברה ויחסי העבודה ללא מסמכים בכתב (כך גם נקבע בפסקה 71 לפסק הדין בת"א 1766-12-13) אולם גרסתו של אילן לפיה עריכת הסכם הפשרה מהווה חלק מתרמית אינה אמינה בעיני. מדובר בטענת תרמית מרחיקת לכת המיוחסת לגורמים שונים כולל עורכי דין שלא ניתן לקבלה רק על סמך עדות של עד אשר מעוניין להתנער מהצהרות והתחייבויות שנטל על עצמו בפני בית משפט שנתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. לכך יש להוסיף כי אילן זימן את עו"ד איתי בסיס לעדות ומחקירתו של איתי בסיס, מומחה לדיני עבודה, נראה כי מדובר בטיפול של עו"ד בסכסוך על רקע יחסי עובד מעביד במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שנחתם בהתאם להוראותיו של אילן . זאת ועוד. אין חולק שאילן עבד עבור מטלפרס ייצוא וככל שמדובר בחשבוניות שהנפיק אילן בגין עבודתו נראה לכאורה שאין למצוא ב התנהלות הצדדים התנהלות המצריכה 'שיחזור מחדש' של מערכת היחסים לצרכי מס. במצב דברים זה, יותר סביר שבין הצדדים התגלעה מחלוקת הנוגעת ליחסי עובד מעביד ומחלוקת זו הוסדרה במסגרת הסכם הפשרה. ועוד. אילו כטענת אילן מדובר במסמכים שנועדו ל הטעות את מס הכנסה, סביר להניח שהצדדים לא מוסיפים סעיף לפיו אילן מוותר על טענותיו וזכויותיו כלפי מטלפרס ייצוא.

בכתב התביעה מפרט אילן בהרחבה את פועלו במטלפרס ייצוא, מטלפרס אינטרנשיונל ובקבוצת מטלפרס בכלל משנת 2002 ועד חודש נובמבר 2013 עת ביקש לסיים את ההתקשרות עמו (סעיפים 2, 3, 17, 18, 26, 27, 28, 29, 30, 31, 32, 33, 34, 35, 36, 37, 38, 39, 40, 41, 44, 45, 46, 47, 48, 49, 50, 56, 71, 73, 75, 80, 81, 82, 83, 95). גם בסיכומיו ממשיך אילן וטוען כי הוא היה "עמוד השדרה של הקבוצה, מנוע הצמיחה ומי שהביא אותה לשיאים ולגבהים חדשים, להם לא הייתה רגילה". זאת ועוד. במסגרת ההליך כאן הגיש אילן מספר תצהירים בתמיכה לטענותיו בהליך העיקרי ובבקשות ביניים ובכלל זה תצהיר לא מאומת בתמיכה לבקשה לפטור מערבון, תצהיר עדות ראשית מיום 18.10.2017, תצהיר זימון עדים מיום 19.102017, תצהיר תמיכה לתשובה בבקשה לחיוב בערובה מיום 14.9.2017 ותצהיר עדות ראשית משלים מיום 6.12.2017. בתצהיר עדות ראשית מתאר אילן את קבוצת מטלפרס ועיסוקיה, בסעיפים 14 ו – 26 הוא מתאר את ההיכרות עם יעקב ואת ההסכמות באשר להצטרפותו למטלפרס ייצוא (לכך אתייחס בהמשך) . גם בתצהירו מפרט אילן בהרחבה את פועלו בקבוצת מטלפרס (סעיפים 31, 33, 37, 38, 39, 40, 41, 42, 43, 44, 45, 47, 48, 51, 52, 53, 55, 56, 57, 59, 91, 101, 105, 106, 107, 109, 111, 113, 114, 115, 116, 117, 118, 119, 121, 122, 123, 124, 125, 126, 127, 128, 129, 130, 131, 135, 143, 144, 145, 146, 147, 148, 154, 155, 156, 157, 158, 184, 188, 189, 190, 191, 192, 193, 194, 195, 201, 202, 252, 253, 254, 255, 284 ו – 285. גם בתצהיר מיום 14.9.2017 התייחס אילן לפועלו בקבוצת מטלפרס (סעיפים 42, 43, 44, 45, 47, 49 ו – 50) . גם בתצהיר מיום 6.12.2017 התייחס אילן לפועלו בקבוצת מטלפרס (סעיפים 8 ו – 25). אלא, שאף אם יוכיח אילן את פועלו בקבוצת מטלפרס כמפורט בכתב התביעה ובתצהיריו , אין בכך כדי לסייע לו, מקום שבכל כתב התביעה המפורט והתצהירים הרבים לא הצביע על ראיות מהימנות (מלבד גרסתו) באשר להסכמה הנטענת בינו לבין יעקב, לשלבו במטלפרס ייצוא כבעל 40% מהון המניות המונפק של החברה או להקצות לו 40% מהון המניות המונפק של מטלפרס פתרונות או להקנות לו זכות ל – 40% מרווחי החברות האמורות . תרומתו של עובד לארגון גדולה ככל שתהיה, אינה כשלעצמה מקנה זכויות בעלות או זכות לחלוקת רווחים . כך הוא גם באשר להיקף ההשקעה ושעות העבודה הרבות ותנאי העבודה המזוהמים במפעלי היציקה בסין ובוויטנאם, עליהן מצביע אילן. אדרבא, העובדה שהוקצו לאילן 40% מהון המניות המונפק של מטלפרס אינטרנשיונל מלמדת שככל שהייתה התחייבות מצד יעקב לשתפו ברווחים, עמד אילן על זכויותיו בזמן אמת וקיבלן. לציין כי בחקירתו אישר אילן שחתם על ערבות לטובת מטלפרס אינטרנשיונל (ש' 13 ע' 169 לפרוטוקול הדיון מיום 2.1.2018), וטענתו כאילו לא ידע על מה הוא חותם, אינה אמינה בעיני.

באשר למעמדו בקבוצת מטלפרס הצהיר אילן (סעיף 6 לתצהיר מיום 18.10.2017):

"כפי שיובהר להלן, עקול (יעקב- מ.א.) שכנע אותי לעזוב את מקום עבודתי הקודם ולהצטרף לקבוצה כשותפו, תוך שהוא מגיע עמי להסכמות ומבטיח לי גדולות ונצורות; הוא שנהנה לאורך השנים מתרומתי המשמעותית לקבוצה ומהרווחים האדירים שצמחו לה כתוצאה מכך;...
...
ניסימוב האב, היה מודע היטב להסכמות אליהן הגעתי לאורך השנים עם בנו ביחס לתמורה המגיעה לי בגין מעורבותי ופועלי בקבוצה, ואף נתן את ברכתו והסכמתו לכך...
...
עקול התרשם עמוקות מפועלי בטורנדו ומכישוריי המקצועיים. בפגישותינו השונות אמר לי עקול, כי אני מבזבז את זמני, היות שהכסף שאני עושה אינו נכנס לכיסי ואני ממנף בעצם עסקים שאינם שייכים לי. בהמשך, הציע לי עקול לעזוב את עבודתי בטורנדו, ולהצטרף אליו, כשותף, במטלפרס.
עקול אמר לי כי עם הכריזמה, היכולות, היוזמה והעבודה הקשה שלי, בשילוב עם הייעוץ שלו, אנו נצליח למנף ולקדם את החברה בדומה לעשותי בטורנדו, אלא שהפעם אהיה שותף מלא להצלחה זו וזה מה ששכנע אותי, למרות הסיכון והמחלוקות שהיו לי עם משפחתי בענין, לעזוב את טורנדו ולחבור לעקול.
צריך לקפוא רגע בזמן, להאט ולהבין את המציאות, אז ב 2001, כשאני כבר מנהל מכובד ביותר, בשיא הקריירה של חיי, מרוויח היטב, בעל טייטל מקצועי נחשק ואופק התקדמותי, עם לשכה של 2 מזכירות ועוזר אישי, המנהל מאות עובדים על בסיס יומי, עוצר ביוזמתי, בבת אחת, את כל החיים ופונה לעבוד בפחחייה של פרופילי אלומיניום, אשר משתכנת בחצרות מחוברות, בבניינים מתקלפים ונוטים ליפול באיזור התעשייה בבת ים ומייצרת מוצרים משעממים, חסרי זהות ומיתוג – אני מפחית באבחה אחת מחצית משכרי הקודם, עוזב את לשכתי ובא לעבוד לבד במטלפרס ולהמציא את עצמי מחדש בגיל 50 – כל זאת, לא היה קורה אילולא האמון המוחלט, שנטע וטיפח בי עקול, כי אני הולך (יחד עם עקול) לעשות את ה"מכה של חיי" וסוף סוף, אני אשר אבי "בוגר" מחנות הריכוז, היה נהג מונית והשכלתי הפורמלית חסרה, אני עומד להיות ב"ליגה של הגדולים" ולעשות לביתי ולא עבור אחרים...
במענה לשאלתי אז, מה כוללת אותה "שותפות מלאה" שהוצעה על ידו?, ציין עקול, כי נכון לאותה עת, מחזורה של מטלפרס ייצוא מסתכם בכ – 8 מיליון ₪ לשנה לערך, וכי לאחר הצטרפותי לקבוצה, אהיה זכאי ל – 40% מהרווחים העתידיים שייווצרו כתוצאה ו /או בקשר עם פעילויות מטלפרס ייצוא בהווה וקבוצת מטלפרס בעתיד (פרט לאגף חלונות עשן והלקוח אלקטרה שהוחרגו על ידי עקול מאוחר יותר), והכל ביחס למחזורה הבסיסי של מטלפרס ייצוא באותה העת.
עניין זה עלה במספר שיחות בינינו ועקול סיכם זאת בדברים הבאים (או ניסוח דומה): "תפסיק לעשות כסף לאחרים, תתחיל לעשות לעצמך. בוא איתי וכל מה שאנחנו עושים מעל מה שיש היום, יש לך 40% ממנו".

מהאמור בתצהירו של אילן, עולה כי קודם לחבירתו ליעקב ולמטלפרס ייצוא הועסק בעבודה מכובדת ששכר נאה בצדה ובאותו הזמן מטלפרס ייצוא הייתה לא יותר מפחחייה של אלומיניום ששכנה בבניינים מטים ליפול, והנה למרות זאת ולמרות התנגדות מצד משפחתו, אילן שהיה מנהל בעל ניסיון, מנכ"ל דיור לעולה (ש' 19 ע' 39 לפרטוקול הדיון מיום 21.12.2017), ולטענתו ניהל מאות עובדים ולווה במזכירות ועוזר אישי, לא דאג לעגן בכתב את התחייבויותיו של יעקב שזה מקרוב הכירו (2001) להקנות לו 40% מהרווחים . הדעת נותנת, כי במצב הדברים המתואר על ידי אילן, אילו באמת התחייב יעקב להקצות לו 40% מ הרווחים או מהון המניות המונפק של מטלפרס ייצוא היה עומד על כך שההתחייבות שלכאורה נטל על עצמו יעקב תעוגן בהסכם מפורט בכתב קודם לחבירתו ליעקב או בסמוך ל כך. אפילו כך נוכח האמון שלטענת אילן נתן ביעקב, סביר להניח שעם פרוץ הסכסוך אודות שכרו בסמוך לשנת 2005, כמפורט לעיל, היה אילן דורש לעגן בכתב את זכותו ל – 40% מהרווחים או ל הקצות לו 40% מהון המניות המונפק של מטלפרס ייצוא . לעניין זה יש להוסיף, כי דווקא העובדה שאילן קיבל 40% מהון המניות המונפק של מטלפרס אינטרנשיונל בסמוך לשנת 2006, מכרסמת בטענתו כאילו הוסכם להקנות לו זכות ל – 40% מרווחי מטלפרס ייצוא. הקצאה זו מלמדת שאילן לא סמך על יעקב ובזמן אמת דאג לעגן את זכויותיו מבחינה משפטית, וככל שלא נעשה כך ביחס למטלפרס ייצוא סביר יותר להניח שלא הייתה הסכמה לכך.

ועוד. בתצהירו ניסה אילן להסביר מדוע לא נערך חוזה בינו לבין יעקב או מטלפרס ייצוא אודות ההסכמה הנטענת להקנות לו זכות ל – 40% מהרווחים או לה קצות לו 40% מהון המניות המונפק של מטלפרס ייצוא ותלה זאת באמון שלכאורה הכתיב יעקב ביחסים ביניהם (שם, סעיף 26), אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבסמוך לתחילת העסקתו במטלפרס ייצוא דרש אילן לערוך חוזה עבודה וחוזה כזה אף נערך . אם כך ביחס לחוזה שעיגן בהסכם את השכר שממילא קיבל וודאי שכך אילו באמת היה זכאי אילן ל – 40% מהרווחים שלא שולמו לו. לעניין זה יש להדגיש כי דרישה לעיגון ההתחייבות הנטענת שלא לומר ביצועה לא הייתה בשנת 2002 ולא בשנת 2005 ואף לא בשנים שלאחר מכן עד להגשת תביעת מטלפרס. נוכח כל אלה ומשלא נערך הסכם בכתב בדבר הקניית זכות ל – 40% מרווחי מטלפרס ייצוא וטענות לעניין זו לא הועלו במסגרת הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים במסגרת הדיון בבית הדין האזורי לעבודה, סביר יותר להניח שלא הייתה התחייבות מצד יעקב להקניית – 40% מרווחי מטלפרס ייצוא לאילן .

בחקירתו התייחס אילן למהות תביעתו וכך העיד (ש' 7 ע' 48 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017):

"כשאתה מקבל 40 אחוז מהחברה ב 2002 אתה לא מקליט את השיחה?
אני אתקן אותך. קודם כל, אני לא מקבל 40 אחוז מהחברה, אין לי שום דרישות ל 40 אחוז מחברה, אין לי רצון לגעת ב EQUITY וברכוש של עקול, יש בבת ים מגרש של 10 דונם, אין לי 40 אחוז בו, אין לי 40 אחוז בשום דבר פרט לרווחים שאני הבאתי. זה הדבר היחיד ששם יש לי 40 אחוז.

בהמשך חקירתו נשאל אילן אם יש בידיו מסמך או הקלטה אודות התחייבות ל – 40% מהרווחים . לאחר התפתלויות העיד: "אני לא זוכר אם המילה 40 אחוז נאמרה או לא נאמרה" (שם, ש' 2 ע' 50) ו – "לא כתוב בשום מקום" (שם, ש' 18 ע' 51). בהמשך חקירתו נעשה ניסיון ללמוד מהתקבולים שקיבל אילן על הזכות הנטענת ל – 40% מרווחי מטלפרס ייצוא בשנים 2002 – 2004, אולם בחקירתו התחמק אילן ממתן נתונים מדויקים . עם זאת הרושם שהתקבל מהעדות הוא שהתקבולים שקיבל בגין חשבוניות שהנפיק או משכורות לא נגזרו מרווחי מטלפרס ייצוא ולא הגיעו ל – 40% (שם, ע' 51 – 54).

זאת ועוד. גרסתו של אילן אודות הנסיבות בהן לכאורה התחייב יעקב להקנות לו 40% מהרווחים, אינה אחידה והיא מבולבלת , עת הסכים לתנאים שבנספח 8 לתצהירו של יעקב בו ידובר בהמשך. בנוסף, במסגרת תצהיר שהכין בתביעה אחרת ציין כי הוסכם על שנת ניסיון בשונה מגרסתו כאן. בחקירתו טען אילן כי שנת הניסיון התמסמסה ומדובר בטעות (ע' 63 – 67 לפרוטוקול הדיון מיו ם 21.12.2017). לכך יש להוסיף כי במהלך חקירתו הארוכה עומת אילן עם הצהרות ומסמכים שנגדו את הצהרותיו כאן ביחס למעמדו בקבוצת מטלפרס מבלי שהיה לו הסבר המניח את הדעת ולא אחת הודה כי מדובר בטעות או שסיפק הסבר שאינו מתיישב עם מסמכים שערך בזמן אמת (שם, ע' 92 – 101).

ועוד. במהלך חקירתו עומת אילן עם תכתובות שניהל בהן הציג עצמו כשותף במטלפרס אינטרנשיונל בלבד, ובמענה הודה אילן כי אינו שותף במטלפרס ייצוא (ש' 20 ו – 24 ע' 92 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017).

מכל האמור עד כאן, נראה כי אילן לא עמד בנטל להוכיח את טענתו לפיה בסמוך להצטרפות ליעקב התחייב יעקב להקנות לו 40% מרווחי מטלפרס ייצוא. הוא הדין, ביחס למטלפרס פתרונות אשר הוקמה רק ביום 22.7.2013 לאחר שאילן צמצם את פעילותו בקבוצת מטלפרס מחמת מחלה וכמעט ולא הגיע למשרדי מטלפרס ולאחר שכבר התגלע סכסוך בין הצדדים במהלכו ביקש אילן לסיים את ההתקשרות עם יעקב (סעיף 207 לתצהירו של אילן).

משבכל זאת הובאו ראיות נוספות ונשמעו עדים נוספים אבחן בקצרה ראיות ועדויות נוספות. לתמיכה בכתב ההגנה מטעמם צירפו הנתבעים את תצהירו של יעקב מיום 19.11.2017. בתצהירו פירט יעקב חלקים מתביעת מטלפרס (סעיפים 4 – 15 , 28 – 32 ועוד ). כן התייחס יעקב לטענתו של אילן בדבר ההתחייבות להקניית 40% מרווחי מטלפרס ייצוא (סעיף 17 לתצהיר):

"מעולם לא התחייבתי בפני אילן כי הוא יקבל 40% מרווחי הנתבעת 1, כפי שאפרט מיד, אילן התקבל כעובד בכיר, בעבור שכר ואחוזים מרווחי המחלקה אותה יקים.
כך אכן היה. לימים, בשנת 2006 אילן הצטרף להקמת הנתבעת 2 וסיים עבודתו בנתבעת 1.
...
הדברים שצוטטו מפסק הדין מקבלים משנה תוקף בקשר לטענה בגין ההתחייבות לכאורה שמעולם לא עוגנה. הגרסה לפיה הובטחו לו אחוזים אותם מ עולם לא דרש, פשוט תלושה מהמציאות.
האם סביר שאקצה לאדם שמצטרף כעובד בכיר, בכיר ככל שיהיה, 40% מרווחיה לעד, מבלי שעבד בה יום אחד? אילן קיבל שכר ואחוזים ממחלקה שהוא התבקש לנהל, הא ותו לאו.
האם סביר שאקצה לאדם שמצטרף לחברה כעובד בכיר, בכיר ככל שיהיה, 40% מחברה בעלת מחזור של עשרות מיליוני שקלים?, כבר עתה אציין, כי הקצאה כזו הייתה מובילה למצב בו אילן היה הופך לבעל המניות הבכיר בחברה, שכן לי היו 50% בחברה ולאחר הקצאה חלקי היה פוחת ל – 30%.
...
החל משנת 1982, לאחר סיום לימודיי כמהנדס, שימשתי (ועודני משמש) כמנהל חברת מטלפרס ייצוא (1982) בע"מ (להלן: "מטלפרס ייצוא"), שהינה חברה ישראלית בבעלותי (ובבעלות אבי ואחותי), העוסקת בייצור ושיווק מערכות אוורור מיזוג אוויר תעשייתיים.
...
המדובר בחברה ותיקה ומבוססת ביותר, שהמשיכה את פעילותה של חברה משפחתית קודמת, מטלפרס בע"מ, שהוקמה בשנת 1946.
בשנת 2001, ערכתי לראשונה היכרות עם אילן, במסגרת עבודתו של אילן כקניין בחברת "ענק המזגנים" שהייתה אחת הלקוחות של מטלפרס ייצוא.
באותה עת, הנתבעת 1 כבר הייתה חברה גדולה ומבוססת. המחזור השנתי הממוצע של הנתבעת 1 עמד באותה עת על כ – 24 מיליון שקלים חדשים בשנה...
אילן, אשר היה בעל כישורי מו"מ מפותחים, אך חסר ידע בתחום מיזוג האוויר (עבד מספר חודשים בלבד בענק המזגנים), הציע עצמו כבעל ניסיון בינלאומי שיפתח עבור מטלפרס ייצוא, פעילות שיווקית בחו"ל.
לאור העובדה, כי באותה עת מטלפרס ייצוא לא חדרה לשוק הבינלאומי בסדר הגודל לו ציפתה, למעט לקוח ברומניה וקניה, בחרה היא לעשות ניסיון נוסף ולקבל את הצעתו של אילן כי זה יפתח בעבורה את הפעילות השיווקית בחו"ל (למעט אותם לקוחות קיימים, אשר לא נכללו בהצעה).
בהתאם, בשנת 2002 החל אילן לעבוד בחברת מטלפרס ייצוא (1982) בע"מ בתפקיד בכיר כ"חבר הנהלת החברה וסמנכ"ל שיווק ומכירות בחו"ל". במסגרת עבודתו בנתבעת 1 ניהל אילן את המחלקה הבינלאומית (מחלקה אחת מיני רבות בנתבעת 1) שקיבלה את השם מטלפרס אינטרנשיונל.
אילן מעולם לא היה שותף בנתבעת 1 ומעולם לא נחזה כזה. אילן היה מנהל המחלקה הבינלאומית בדיוק כמו מנהלי מחלקות אחרות בחברה, אשר זכו גם הם לשכר ואחוזים מרווחי המחלקות בהן עבדו.
משך עבודתו בחברת מטלפרס ייצוא בע"מ, קיבל אילן הטבות שונות, שכר בסיס של 7,000 $ וכן סך של 25% מרווחי החברה בפרויקטים בהם היה מעורב בהתאם להסכמות בין הצדדים. לכך התווספו ביטוח מנהלים, ושאר הביטוחים הנדרשים.
העתק ההסכמות שהועלו על הכתב על ידי אילן ביחס לעבודתו בחברת מטלפרס ייצוא, מצ"ב כנספח 8 לתצהירי זה.
...".

נספח 8 נחזה להיות חוזה עבודה אישי בין החברה (לא צוין שם בכותרת) לבין אילן. בין היתר, נקבעו במסמך האמור התפקידים והסמכויות של אילן ובכלל זה "חבר הנהלת החברה וסמנכ"ל שיווק ומכירות" ופיתוח חטיבת יבוא רכש מחו"ל.

עוד נקבע (שם, סעיף 5.2):

"בתקופת החוזה, יקדיש העובד את כל זמנו, מרצו וכושרו לביצוע תפקידיו עבור החברה כפי שיקבעו על ידה ולא יעסוק, במישרין או בעקיפין, בכל עבודה או עיסוק נוספים, אלא אם קיבל את אישור החברה לכך מראש. החברה מקבלת בזאת את הודעתו של העובד, כי לעובד ישנן מניות שליטה ובעלות בחברה נוספת, אשר תחום עיסוקה הנו: ניהול עסקי ביטוח, תקשורת ואנרגיה ברפובליקה של גרוזיה שם החברה מפורט בנספח א' לחוזה זה".

עוד נקבע (שם סעיף 6):

"חוזה זה הנו אישי ומיוחד המסדיר את היחסים בין החברה לבין העובד וקובע באופן בלעדי את תנאי העסקתו של העובד ע"י החברה".

בסעיף 10 לחוזה האמור נקבעה תמורת העבודה ובכלל זה שכר חודשי בסך 7,000 $ (שם, סעיף 10.1), אפשרות תשלום כנגד חשבוניות (שם, סעיף 10.4), תשלום הוצאות ורכב (שם, סעיף 10.5), כיסוי מקדמי של הוצאות (סעיף 10.6), מחלה והבראה (שם, סעיף 12), תגמולים, ביטוחים, הוצאות משפטיות ופיצויי פיטורין (שם, סעיף 13) ותמריץ מכירות (שם, סעיף 14).

במסגרת תמריץ המכירות נקבע:

"על כל רווח בפועל, כתוצאה ממכירות ועסקאות החברה בחו"ל, הקשורות למוצרי קווי הייצור של החברה יהיה זכאי העובד למענק כספי בגובה 25% (עשרים וחמש אחוז) מהרווח בפועל לפני ניכוי כל מס והיוון (להלן: "המענק").
על כל רווח בפועל כתוצאה מעסקאות וייזמויות אחרות לרבות יבוא לישראל של אביזרים, חומרים, מזגנים וציוד הקפי לתעשיית המיזוג, יהיה זכאי העובד למענק כספי בגובה 35% (שלושים וחמש אחוז) מהרווח בפועל, לפני ניכוי מס והיוון (להלן: "המענק").
המענק המשולם לשנה נתונה, ישולם, באופן רבעוני, תוך 30 יום מתום כל רבעון. היה ומועד תשלום המענק חל לאחר סיום יחסי עובד-מעביד בין החברה לעובד, לא יהיה בכך כדי לפגוע בתשלום המענק לעובד ע"י החברה, למען הסר ספיקות, תשלם החברה את המענק לעובד לאורך 0 חודשים מיום סיום יחסי העבודה בין הצדדים מכל סיבה.
לצורך חישוב הרווח בפועל לסעיף זה, תחולק ההשקעה הכספית, אותה משקיעה החברה בעובד ובפעילותיו ל 12 חודשים, למעט והעובד סיים את העבודה לפני תום שנה".

אין למצוא חתימות על נספח 8 האמור , אולם חלק מסעיפיו תוקנו בכתב יד. בחקירתו התייחס יעקב למסמך האמור וכך העיד (ש' 20 ע 332 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2018):

"אני רוצה לעבור איתך על כמה דברים ממוקדים, כדי להקל על התהליך. האם יש הסכם בכתב בינך לבין אילן בנוגע לתנאי ההעסקה שלו ולגבי תנאי ההתקשרות ביניכם?
לא.
לא.
אין הסכם חתום. יש הסכם כתוב שאילן הגיש לפני תחילת העבודה, שבו היו המשאלות שלו, שרובן התמלאו, אבל ההסכם לא נחתם.
...
(מקבל את הפרוטוקול ומעיין) נשאלתי אם זה מה שרשום בהסכם הזה. ובהסכם הזה רשום מה שאתה אומר. ואז כתוב בהמשך– – – ש: זה הסכם שיש בו גם הערות בכתב יד שלך, נכון?
כן. ההסכם הזה הוא לא הסכם שנחתם. אני צירפתי אותו כדי להראות שלאילן לא הובטח שום ארבעים אחוז מהחברה ב-day one, כשהוא נכנס.
מה שכתוב כתוב.
אז ההסכם הזה, כן, כתוב שם שלושים-וחמישה אחוז. אבל זה לא מה שהוסכם עליו.
זה בהחלט מה שכתוב שם.
הסיכום הזה של עשרים-וחמישה אחוז שאתה טוען עליו – נעשתה התחשבנות?
כן.
בכתב?
כן.
יש לך ההתחשבנויות האלה?
כן.
איפה הן?
יש לי אותן במשרד.
למה לא צירפת אותן?
אפשר לצרף אותן.
...
וההתחשבנויות האלה מבוססות על מסמכים חשבונאיים? אפשר לראות קבלות, חשבוניות? אפשר לראות כמה שילמת, קיזזת?
כן, כן.
אין לך בעיה להמציא אותן, נכון?
תקשיב, אתה מדבר על התחשבנויות שנעשו עד שנת 2005.
אני שאלתי שאלה– – –
שנייה.
כל המסמכים שקשורים אולי להתחשבנויות האלה היו כבר לא-קיימים. את ההתחשבנות הזאת עצמה, שמרכזת את הריכוז של המספרים, אני במקרה נתקלתי בה והיא קיימת.
ואילן חתום על ההתחשבנות הזאת?
לא. הוא לא חתום עליה ואני לא חתום עליה.
אבל באיזה כתב יד היא רשומה?
בכתב יד שלי.
וזה מבוסס על מסמכי הנהלת חשבונות שלא איתו?
אולי כן ואולי לא. אתה מדבר במסמכים משנת 2005.
למרות ההליכים.
ההליכים התחילו בשנת 2013. גם אז לא שמרנו את המסמכים. אילו הייתה איזושהי טענה באיזשהו יום מ-2005 עד 2013, היה אפשר אולי להוציא את המסמכים. רק מעולם לא עלתה שום טענה".

בהתייחסו להערות ומשמעות נספח 8, העיד יעקב (שם, ש' 25 ע' 392):

"את ההערות האלה בכתב יד – למי מסרת אותן?
רשמתי אותן לעצמי.
לעצמך. אז זה נייר שניהלת אותו בינך לבין עצמך?
נייר שאילן הגיש לי ואני רשמתי לעצמי הערות שם.
ואז מה קרה בעקבות הנייר הזה?
בעקבות הנייר הזה היה סיכום בעל-פה שרוב הדברים פה, מה שרשומים פה אומצו בהחלט.
כל מה שכתוב פה אומץ?
רוב הדברים פה. הנושא של שלושים-וחמישה האחוז של הפעילות בארץ לא היה רלוונטי ונשאר לא-רלוונטי, וכשיצאנו לדרך עם פעילות בארץ, כמו חניה חכמה, אז הפעילות הזאת נכנסה לתוך אינטרנשיונל.
...
מה שאני מכיר – שזה נייר שהציג אותו אילן. רוב מה שיש שם בהחלט מוסכם עליי, ולפי זה נהגנו.
...
כשאתה אומר שההסכם ב-2002 לא נחתם – למה לא נחתם? למה אין הסכם בכתב, מסודר, כמו שמעסיק מחויב לעשות עם עובד שלו? כאן לא מעסיק, כאן שותף. אתם מדברים – כל-כך הרבה רכיבים יש פה. התחשבנויות. אחר-כך – תכף נגיע לזה – גם כסף שאתה מעביר לחברה בגרוזיה, כנגד חשבוניות... כל הדברים האלה אתה עושה בלי שיש הסכם בכתב. למה לא חתמתם על הסכם?
אתה צודק, הביקורת במקומה.
לא ביקורת. למה?
כי לא חתמנו.
כי לא נהגת לחתום על הסכמים עם אף אחד, נכון?
נכון. אני old school. אדם נאיבי שמאמין שמילה מספיקה. התבדיתי.
מהצד השני, לאילן – אני מניח שגם ידעת את זה היטב – אין שום נייר גם שיגבה את הסיכום הזה שהיה ביניכם. נכון? זה משחק לשני הכיוונים. כשנוח לך...
...
עד היום שבו הודעתי לאילן שאנחנו חותכים את העסקים, לא היו לו טענות: איפה הסיכום שלא חתמנו, ב-2004, ב-2005, איפה הכספים...– – –
הוא אומר שהוא הניח שכל הכסף שהעברת אליו זה על חשבון הרווחים.
והיום ב-2018 הוא מניח שלא העברתי לו כסף ב-2005.
קיבלתי גם בכבוב את הביקורת שדברים אולי צריכים להתנהל בצורה יסודית יותר בכתב, כדי למנוע אי-הבנות בכתב. מעבר לזה, זה לא מעיד, זה לא מעיד על שום דבר, כי לא היו שום טענות.

בחקירתו התכחש אילן לנספח 8 לתצהיר של יעקב וטען כי מדובר בזיוף (ע' 70 – 76 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017). אולם בהתחשב בעובדה שבמשך שנים רבות לא העלה אילן טענה ביחס לחלקו במטלפרס ייצוא או ברווחיה, אני מעדיף את עדותו של יעקב, לפיה אמנם לא נכרת בין הצדדים הסכם עבודה בסמוך להצטרפותו של אילן למטלפרס ייצוא, אולם תנאי העסקתו של אילן הוסדרו בין הצדדים ולא נכללה בהסדר זה התחייבות להעניק לאילן 40% מהון המניות של מטלפרס ייצוא או 40% מרווחיה של מטלפרס ייצוא.

נוכח האמור לעיל, אוסיף בקצרה כי מאחר ואין חולק כי הפעילות בה עסק אילן במסגרת מטלפרס ייצוא הועברה למטלפרס אינטרנשיונל בסמוך לשנת 2006, נראה כי יש בסיס לטענת הנתבעים לפיה היחסים בין אילן לבין מטלפרס ייצוא בתקופה שבין 2002 לבין 2006 הוכרעו במסגרת פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה בין הצדדים ומדובר במעשה בית דין. עוד אוסיף, כי משהסכם הפשרה עומד בתוקפו, יש בסיס לטענת הנתבעים לפיה אילן מנוע מלהעלות טענות ביחס למטלפרס ייצוא נוכח התחייבות הצדדים להסכם הפשרה לוותר על כל טענה ותביעה ביחס ליחסים בין אילן לבין מטלפרס ייצוא בתקופה עליה חל הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

נוכח מסקנותיי שלעיל, נראה כי יש ממש בטענת הנתבעים לפיה התביעה כאן הוגשה כתביעת נגד לתביעת מטלפרס, ומכל מקום אין אלא לדחות את תביעתו של אילן ככל שמדובר במטלפרס ייצוא ובמטלפרס פתרונות ולקבוע כי אילן אינו זכאי ל – 40% מרווחי החברות האמורות. אשר למטלפרס אינטרנשיונל, אין חולק כי אילן הוא בעלים של 40% מהון המניות המונפק של חברה זו, אולם נוכח פסק הדין בתביעת מטלפרס לפיה חויב אילן בתשלום סך של 2,332,549 ₪, אין מקום לעריכת בירור מחודש באשר להתחשבנות בין אילן לבין מטלפרס אינטרנשיונל.

התביעה שכנגד

במסגרת התביעה שכנגד טוענים מטלפרס אינטרנשיונל ויעקב (להלן: "מטלפרס") כי יש לחייב את אילן לשלם את סכום התביעה נוכח הטענות שלהלן:
אילן לא העביר למטלפרס 18,000 אירו שקיבל מספק של מטלפרס.
ביום 17.10.2013 העבירה אוליב, עובדת של חברה ברומניה שהוקמה לצורך ניהול עסקי מטלפרס אינטרנשיונל, סך של 5,816.81 $ לחשבון בנק שניהל אילן ביוון.
בסמוך לחודש נובמבר 2013 העבירה אוליב 5,944.02 $ לחשבון הבנק של אילן ביוון.
בשיחה עם יעקב הודתה אוליב שאילן ביצע עסקאות פרטיות עם לקוחות של מטלפרס אינטרנשיונל ולקוחות פרטיים תוך התחרות עם מטלפרס אינטרנשיונל ובתמיכה של אוליב ואיליין קאי נציגה של מטלפרס אינטרנשיונל בסין. סה"כ ביצע אילן עסקאות 'אסורות' בהיקף של 350,000 $ ורווח כולל של 88,138 $.
אילן החזיק חשבון בנק פרטי בהונג קונג ששימש אף הוא לתקבולים מעסקאות פרטיות שביצע.
בחודש אוקטובר 2013 הורה אילן לאיליין לאסוף תבניות ייצור של מטלפרס אינטרנשיונל שנרכשו תמורת 1,725 $ ונמסרו לספקיה בסין, ולהעבירם למפעלים אחרים עמם עבד באופן פרטי. בנוסף, הורה אילן לספקים של מטלפרס אינטרנשיונל שלא לעבוד יותר עם מטלפרס אינטרנשיונל. את המוצרים אותם ייצר באמצעות התבניות שגזל ממטלפרס אינטרנשיונל מכר אילן באמצעות חברת Foshan Noa Industry Co שהקים כדי להתחרות במטלפרס אינטרנשיונל. מטלפרס מעריכה את שווי השימוש במשאבי מטלפרס אינטרנשיונ ל על ידי אילן בסך של 50,000 $.
יעקב ואילן ערבו לחובות מטלפרס אינטרנשיונל אשר פעילותה בחו"ל חוסלה כאשר היא חייבת סך של 661,500 ₪ לבנק הפועלים ו – 1,600,000 ₪ לבנק הבינלאומי. אילן התעלם מדרישות הבנקים לפירעון החוב ויעקב נאלץ לפרוע את החוב לבדו. בסה"כ אילן חייב ליעקב את חלקו של אילן בחוב לבנקים בסך 904,600 ₪.
במעשיו ובמחדליו שלעיל פעל אילן בחוסר תום לב, הפר את התחייבותו לפעול לטובת מטלפרס אינטרנשיונל , התחרה במטלפרס אינטרנשיונל, עוול רשלנות, עוול בתרמית, עוול בהתערבות לא הוגנת, גניבת עין ותיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999, עשה עושר ולא במשפט , פגע במוניטין של מטלפרס אינטרנשיונל והפר של חובת הזהירות והאמונים של נושא משרה בחברה כמשמעותם בסעיפים 252 – 256 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 .

לתמיכה בתביעה שכנגד צירפה מטלפרס את תצהירו של יעקב אשר התייחס לטענות נגד אילן וכך הצהיר (שם, סעיף 160):

"בשנה האחרונה לעבודתו, מידר אילן את מזכירתו האישית בישראל ומנהלת הייצוא של הנתבעת 2 מפעילות חברת HVAC, כאשר ההרשאות לעניין זה הועברו לידי המזכירה ברומניה, הגב' אוליב – כך שאילן ומזכירתו היו היחידים שלהם יש הרשאה לעשות שימוש בחשבון הבנק האמור.
באוקטובר 2012 נסע אילן לאוקראינה בקשר לעסקה עם אחד הלקוחות של הנתבעת 2. כשחזר, טען אילן כי הלקוח כועס על הנתבעת 2 ולא מוכן לרכוש ממנה עקב מחירים גבוהים.
העתק הוצאות הנסיעה של אילן לאוקראינה באוקטובר 2012 בגין עסקה זו, מצ"ב כנספח 25 לתצהירי זה.
בדיעבד, התגלה כי אילן ביצע עסקה גדולה באופן ישיר עם אותו לקוח, מבלי שהוא מגלה זאת לנתבעת 2, מספר ימים לפני הנסיעה.
העתק חשבונית מכירה ללקוח מתאריך 18.10.2012 בסך 26,637 $ מצ"ב כנספח 26 לתצהירי זה.
...
אילן אף שכר דרך מטלפרס אינטרנשיונל פקידה בסין בשם איליין קאי, אשר הייתה אחראית גם היא על הקשרים עם הספקים בפס הייצור בחו"ל והמכירה ללקוחות מטלפרס אינטרנשיונל בחו"ל, תחת שמות מותגים שונים.
לאחר הפסקת עבודתה של המזכירה, באומניה, אוליב, התקבל המחשב ששימש את פעילות החברה ברומניה, ממנו נמחקו נתונים רבים (והחברה נאלצה לבצע שחזור נתונים בעזרת מומחים).
בשחזור זה התגלה פירוט העסקאות האישיות שבוצעו על ידי אילן מול לקוחות החברה ואת חלוקת העמלות בין אילן לבין המזכירות ברומניה ובסין. עסקאות אלו לא דווחו למטלפרס אינטרנשיונל ולא למזי, ומזי הביאה את העניין לידיעתי.
...
הפקידות של אילן קיבלו שכר, וכל חודש הגישו חשבון של שכר והוצאות דרך מזי. מעולם לא שולמה להן עמלה על ההזמנות שבוצעו עבור מטלפרס אינטרנשיונל, והטבלה של ההתחשבנות על עמלות לפקידות נעשתה בינן לבין אילן אך ורק ביחס למשלוחים אשר בוצעו ללא ידיעת מטלפרס אינטרנשיונל, והתקבולים בהם הועברו למקום אחר. ובמילים אחרות – עמלות הן דמי שתיקה.
כך למשל, התגלתה תכתובת בין איליין לאוליב מחודש אוקטובר 2013, במסגרתה הודיעה אוליב לאיליין כי בוצעה העברת כספים מחשבון מטלפרס אינטרנשיונל (תחת החברה שהוקמה על ידי אילן – HVAC) לחשבון הבנק בסין, לכאורה בעבור הזמנת מוצרים.
אלא שמיד לאחר מכן, במייל נוסף, הודיעה אוליב לאיליין, כי היא שולחת לה את פרטי חשבון הבנק של אילן ביוון, על מנת שהכספים שהתקבלו אצלה יועברו לאותו החשבון.
לאחר קבלת הכספים, הוגיעה איליין ביום 15.10.2013, כי הכספים שהתקבלו אצלה והיא תעביר אותם לחשבונו של אילן ביוון.
...
בהתאם, באותו היום, הועברו הכספים לחשבונו של אילן, כאשר אילן מצדו אשר את קבלת הכספים ביום 17.10.2013, לאחר שאיליין וידאה זאת מולו...
העתק תכתובת המיילים והעברת הכספים מחודש אוקטובר 2013, מצ"ב כנספח 27 לתצהירי זה.
כך בעסקה סיבובית, עברו כספי מטלפרס אינטרנשיונל מחשבונה ברומניה, לכאורה לפס הייצור בסין לצורך הזמנת מוצרים, אלא שהכספים חזרו חזרה לאילן, לחשבונו הפרטי ביוון.
סך מעילה זו מסתכמת ב – 5,816,815 $"?

בהמשך מתאר יעקב העברה דומה נוספת על סך 5,944.02 $ (סעיפים 173 – 176.

לתמיכה בתביעה שכנגד צירפה מטרפלס את תצהירו של מר אופיר ג'אנח. לאור האמור בתצהירו וחקירתו הקצרה, ניתן לקבוע כי תוכן המחשב של מטלפרס אינטרנשיונל ברומניה נמחק, דיסק המחשב נשלח ל Tic Tac לצורך שחזור והקבצים שהתקבלו הועלו על המחשבים של יעקב ומזל צח סעדה (להלן: "מזי").

כן צירפה מטרפלס את תצהירה של מזי. בתצהירה מתארת מזי את תפקידה כמזכירה האישית של אילן במטלפרס אינטרנשיונל. עוד הצהירה (שם, סעיף 16):

"בשנה האחרונה לעבודתו, מידר אותי אילן מפעילות זו, כאשר ההרשאות לענין זה הועברו לידי המזכירה ברומניה, הגב' אוליב – כך שאילן ומזכירתו ברומניה היו היחידים שלהם יש הרשאה לעשות שימוש בחשבון הבנק האמור ".

בתצהירה חזרה מזי על האמור בתצהירו של יעקב ביחס לשחזור תוכן המחשב של החברה ברומניה, לעסקאות הפרטיות והעברות הכספים שלטענתם ביצע אילן (שם, סעיפים 17 – 31).

בחקירתה העידה מזי (ש' 14 ע' 261 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.2018):

"כי אני רואה מהתכתובת פה, יש פה חשבוניות שהיא היתה שולחת אוליב ללקוח עם פרטי בנק ברומניה והכספים האלה היו עוברים לרומניה יש אישורי אסמכתאות על הכספים ועל הכל, אני לא מכותבת למיילים האלה שמכירה שהיתה ידועה למטלפרס אינטרנשיונל היתה עוברת דרכי. וזה לקוחות עבר של אינטרנשיונל שכבר הפסיקו לקנות ממטלפרס אינטרנשיונל בכל מיני תירוצים כאלה או אחרים של אילן אם זה מחירים יקרים מדי אז הם הפסיקו אתנו, אם זה כי הם קונים מתחרים הם הפסיקו לעבוד אתנו, בשחזור הזה מה אני מגלה? אני רואה שהוא כן המשיך לעבוד איתם למרות שהוא טען שלא, אבל לא דרך מטלפרס.
איזה מוצרים הוא נתן להם ?
אותם מוצרים שהוא היה מוכר באינטרנשיונל גרילים, מפזרי אוויר.
מאיפה הוא קנה אותם?
מסין.
שזה גם המקור שאתם קניתם ?
כן.
...
אין קשר לכיתוב, זה לא העניין של הכיתוב, אתה רואה פה דברים שכמו למשל שהיא רושמת אילן שלח בווטסאפ חשבון בנק פרטי בנק ביוון תעבירי את הכסף לשם. זה לא רק העניין של לכתב, הכסף לא הגיע למטלפרס, לא למטלפרס אינטרנשיונל אני לא הייתי מכותבת לזה, אני לא הייתי יודעת, הכל עבר או לחשבון ברומניה או לחשבון ביוון, אין פה שום דבר שמשויך למטלפרס, גם אתה רואה מטלפרס לא מכותבים פה לא אני ולא אף אחד ממטלפרס.
...
גישה לחשבון עצמו? לא. אבל בגלל שאני מנפיקה את החשבוניות ללקוחות של אינטרנשיונל ואני עושה את הגבייה אז כשלקוח משלם את הכסף לאינטרנשיונל הוא שולח לי את האסמכתא הבנקאית אני בודקת את זה מול הנהלת חשבונות שלנו.
יכול להיות שיש עסקאות שעברו מעל הראש שלך ואת לא ידעת?
לא.
לא יכול להיות".

במהלך חקירתה של מזי ניסה בא כוחו של אילן, להראות שלא כל העסקאות עברו דרך מזי אלא גם דרך עובדת בשם רייצ'ל, אלא שבמסגרת חקירתה לאחר שהוצגה לה עסקה משנת 2008 הבהירה מזי כי גם עסקאות שעברו דרך רייצ'ל הועברו לידיעתה ואף הצביעה על כך שהיא הייתה מכותבת ומכל מקום הטענות בתביעה שכנגד מתייחסות לתקופה מאוחרת.

בהמשך התייחסה מזי למידורה מחשבון הבנק ברומניה, ובין היתר, העידה (שם, ש' 10 ע' 270):

"אוקי. תראי, את אומרת שבעצם אילן מידר אותך העביר את הפעילות לאוליב והם מאותו רגע לך לא היה שום גישה שום מידע ושום דבר, נכון?
לא היתה לי אפשרות להיכנס לחשבון.
אז אני אומר לך שאת זו שדווקא העברת את החשבון לאוליב.
איזה חשבון העברתי לאוליב?
של HVIC.
תראה לי על מה אתה מדבר.
את הסוויפט, את היית מעבירה לה העברות בנקאיות.
מה זה אני? אני כמה? כמטלפרס?
כן. כמזי .
מה תראה לי על מה אתה מדבר.
תראי, אני מראה לך מייל מנובמבר 2012 , 15 בנובמבר 2012.
אוקי.
תסבירי לנו מה בדיוק את כותבת לאוליב ומה אוליב מחזירה לך?
לא, פה זה העברת תשלום ממטלפרס אינטרנשיונל ל - HVIC. זה לא אומר שלי יש גישה לזה, אנחנו שילמנו ממטלפרס אינטרנשיונל 1,300 ל - HVIC לחשבון ברומניה. עדיין הקודן אצלה, עדיין האפשרות לראות את הכסף ב - HVIC הוא רק אצלה. זה לא סותר מה שאני אמרתי קודם.
אוקי. רק רגע, דרך אגב, כשאילן לקח ממך את הקודן ואמר לך עכשיו רק אוליב יכולה את סיפרת את זה לאקול?
כן, אקול ידע את זה. לא היתה עם זה שום בעיה כי אוליב היא עובדת לכל דבר . אף אחד לא חשד שיקרה משהו, אף אחד לא האמין, זה לא שעכשיו היא לוקחת לי את העבודה ואני חושבת שזה בגלל שהם מסתירים משהו. אף אחד לא האמין שזה מה שיכול לקרות".

בהמשך נחקרה מזי ביחס למיילים ומסמכים ששוחזרו, והבהירה כי לגבי העסקאות הנזכרות במסמכים לגביהם נשאלה, לא התקבלו כספים במטלפרס אינטרנשיונל.
גם יעקב התייחס בחקירתו לטענה בדבר הפעילות העסקית הפרטית של אילן וכך העיד (ש' 1 ע' 399 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2018):
" ב -2013 אני קראתי... אמרתי לאילן שאנחנו רוצים... אין סיבה להמשיך להחזיק פעילות של פקידה ברומניה, פקידה בסין, כשהלקוח היחיד זה מטלפרס ייצוא. ואילן, שנוסע בכל שלושה חודשים נסיעה לסין, שלא הבנתי מה הסיבה שלה, וכל ההוצאות האלה – כל נסיעה כזאת זה עשרים אלף דולר, בבתי מלון, רק במחלקת עסקים אילן נוסע. ואמרתי: שמע, כיוון שאנחנו הלקוח היחיד בוא נעצור את כל האופרציה הגדולה הזאת, את העמלות שמגיעות וימשיכו להגיע – תמשיך ממטלפרס אינטרנשיונל לקבל אותן, ברמה של מאה אלף דולר לשנה, או 150 או חמישים – מה שיגיע יגיע ונמשיך את זה. ואז, באותו מעמד, אילן אמר: טוב, תמצא טאלנט שיחליף אותי. אמרתי: אין בעיה, אני אחליף אותך ללא תשלום. יש לך נסיעה מיועדת בעוד שבוע? אני מצטרף אליך. ואז הוא אומר: לא, אתה לא מצטרף אליי. ואז נדלקה לי נורה, אני אומר: למה אני לא מצטרף? הוא אומר: אתה תפחיד את הספקים. אמרתי: אני לא מפחיד אף ספק. בדיעבד, אחרי שהוא נסע, הבנתי... אמרתי: שמע, אתה לא נוסע בלי האישור שלי. הוא נסע אף שלא אישרתי לו לנסוע. מכספו הפרטי, החליט שהוא משלם. החליט שהוא יהיה בסין בכל-זאת. וכשהוא היה בסין הבנתי שהכול שם מסריח מאל"ף עד תי"ו, וניצלתי את הזמן שהיה בטיסה, הרמתי טלפון לפקידה ברומניה. אמרתי לה שהתברר לי שהדברים הם כאלה-וכאלה. זה היה גם אחרי שהתברר לי מהספק, סי-בי-איי, שסיפרתי לו – אמרתי לו: שמע, לא נעים לי, אנחנו עמדנו לצאת לדרך משולשת, אבל התברר לי שאילן לא נוהג ביושר. ואני לא יכול שלא לחשוף לפניך, למרות כל הבושה הזאת, את מה שקרה פה. ואז הוא סיפר לי: שמע... הוא גם ביקש ממני שאני אעביר לו את הכספים על כל ההוצאות של המשרד, שאני אעביר אותו לחשבון הפרטי שלו– – –
באילו סכומים מדובר?

1,500 אירו לחודש. פתאום הבנתי שכל מיני דברים מתנהלים מאחורי הגב שלי בלי שאני יודע. הספק האיטלקי אמר לי: אני מתנצל, אילן אמר לי"?
...

אז תכף תראה שזה נכון. התקשרתי לאותה פקידה ברומניה, אמרתי לה: תקשיבי, אם את לא מתנקה עכשיו ומספרת לי מה שקורה, אני אסגיר אותך לרשויות ברומניה. היא אומרת לי: לא, לא... אז אמרתי: יש לך הזדמנות אחת לפני שאני פונה לרשויות. ואז התחילה לספר שאילן אמר לה שאני מרמה אותו. אמרתי לה: אוליוויאנה, את יודעת שאני מכיר אותך. ואז זרקתי לה, סתם כפיתיון: את יודעת שיש עסקאות מאחורי הגב. תשלחי לי תיעוד של העסקאות האלה. ואז היא שלחה פירוט של עסקאות שנעשו מחוץ לחברה. ואז הבנתי מזה שלא רק שהעסקים פחתו, גם את המעט שנשאר – שלשל לכיסו ועשה עסקאות ישירות.
תודה רבה. זאת אומרת שכל ההמצאה שסיפרתם, כאילו קיבלתם מחשב שנמחק– – –
קיבלנו דיסק.
קיבלתם גם מחשב. ושלחתם אותו למישהו שיבדוק... אותה אוליב, שאתה מאיים עליה, שולחת לך מיילים.
היא שלחה לי מייל באותו יום, כן.
היא שלחה לי מיילים שבהם... העתקים של החשבוניות של איזה ארבע–חמש עסקאות, שנעשו בלא ידיעתי.
ואני אומר לך שהכול– – –
כולל, היא שולחת את האישור של הכספים שהעבירה לחשבון, ואת ה... כן. מה שאלת? מה אתה רוצה לשאול עוד?
אתה אומר: קיבלת – כתבתם איזשהו תצהיר, ניסיתם לתאם גרסאות– – –

מה זה המילים האלה?
מה לעשות? זה הכול אותו דבר בכל התצהירים.

ועכשיו אתה אומר: לא ידעתי. לא ידעת מה? אתה בעצמך אומר: לא כל דבר ידעתי, ולא כל עסקה ידעתי– – –
נכון.
ולא כל עסקה עברה דרכי.
נכון. כשדיברתי איתה אמרתי: תשלחי את העסקאות שנעשו מאחורי הגב שלי.
מה זה „מאחורי הגב שלך“?
עסקאות שלא ידענו.
מאיפה היא יודעת על מה ידעת ולא ידעת?
עובדה שכנאמנה היא ידעה.
...
אני אגיד לך בדיוק. כשהגיע הדיסק הזה, ופענחו חלק ממה שהיה ניתן לשחזר, ראו שיש שם טבלה של עמלות שהיא רושמת, אותן עמלות שמגיעות לה ומגיעות לאיליין, עמלות, קומיסיונים, על הפרויקטים האלה שעקפו את החברה.
שממתי העמלות האלה?
מ-2013.
...
באוקראינה היה, העמיס הוצאות על החברה, וחזר עם סיפור שהלקוח כועס עלינו. עכשיו, הסיפור הזה, היה לו קצת שכל. כי אותו לקוח עוד לפני אילן רצה להיות סוכן שלנו. ואנחנו נתַנּו, אף שהלקוח לא עשה כלום. אז אילן חזר עם סיפור: הלקוח כועס, הוא לא רוצה לקנות. הדבר הסתדר לי עם המציאות. בדיעבד התברר לי שהוא עשה עסקה שם.
...
דבר ראשון, את ההתחשבנות הגישה מזי.
כן.
היא זאת– – –
כן.
היא שהוציאה את העסקאות של הייבוא שהגיעה עליהן עמלה; היא הוציאה את העסקאות של מטלפרס. היא ערכה את כל ההתחשבנות הזאת. את ההתחשבנות הזאת בדק רואה-החשבון, ויום אחד, כמוצא שלל רב, הוא מצא איזו חשבונית של 4,000 דולר שלא נכנסה להתחשבנות, ואמר: שמע, הינה מצאתי פה טעות קטנה בהתחשבנות.
אתה מדבר באותה מזי, שמוציאה חשבוניות– – –
ומוטי בלבול, רואה-החשבון".

בחקירתו אישר אילן שאוליב הייתה הפקידה של מטלפרס אינטרנשיונל ברומניה (ע' 107 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017) ואף אישר שאיליין הייתה הפקידה של מטלפרס אינטרנשיונל בסין (שם, ש' 1 ע' 117). אילן אף אישר שאוליב העבירה כספים ליו ון, לטענתו למימון הוצאות יאכטה ששימשה אותו ואת יעקב. והוא אף אישר : "יתכן שהיא העבירה גם כספים בשבילי" (שם, ש' 23 ע' 108 ו – ע' 119 ). בהמשך אף אישר את ההעברות המתוארת בתצהירים של מזי ויעקב (שם, ש' 20 ע' 109) ולטענתו עבור הוצאות היאכטה . ועוד. בחקירתו אישר אילן שפתח חשבון בנק אישי ברומניה (שם, ע' 112). כן אישר אילן שהתכתובת בעניין ההעברות בוצעה בא מצעות מייל פרטי המנותק מהשרת של מטלפרס ויעקב לא ידע על ההעברות האמורות (שם, ע' 120), לטענתו כדי להסוות פעילות עם מדינות מסוימות. ביחס לחשבונית שהוצגה בפניו, טען אילן בחקירתו כי מאחר ואי אפשר היה להעביר כסף מרומניה ליוון הונפקה חשבונית לסין והכסף הועבר מסין ליוון (שם, סעיף 122). בהמשך חקירתו מאשר אילן שהוא הורה לאוליב שלא להשיב לשאלות אודות החברה ברומניה (שם, ע' 124).

מכל האמור עד כאן עולה, כי אילן אינו כופר במיילים הנזכרים בתצהירים של יעקב ומזי ובנספחים שצורפו לתצהירים אלה, אינו כופר בהעברות הכספים המתוארות ואף אינו כופר בטענה שבשלב מסוים בשנת 2013 החל למדר את מזי ממידע אודות החברה ברומניה ממנה הורה להעביר כספים דרך סין לחשבון בנק ביוון. לטענתו, אין מדובר בחשבון בנק שלו אלא בחשבון בנק של חברת תיירות אשר באמצעותה ביצעו הוא ויעקב הפלגות ביאכטה. כאמור, בחקירתו אישר אילן שייתכן והועברו כספים גם עבורו. מכל מקום, במצב דברים זה על אילן הנטל להוכיח שהעברות הכספים לא בוצעו אליו, ובנטל האמור הוא לא עמד, לפי שלבד מגרסתו לא צירף אישור על התשלום לכאורה לחברת התיירות ביוון או כל ראייה אחרת לביסוס טענותיו. נוכח כל אלה אין אלא לקבל את טענות מטלפרס באשר לכספים שנמשכו מחשבונה של מטלפרס אינטרנשיונל ברומניה, וכך נקבע. בהתאם יש לחייב את אילן בסכום תביעה זה בסך כולל של 4 6,874 ₪ כמפורט בסעיף 108.3 לכתב התביעה.

טענות מטלפרס ביחס לרווחים שלכאורה היו לאילן מעסקאות פרטיות שביצע עם לקוחות מטלפרס אינטרנשיונל, גם אם יש בהן ממש, אינה יכולה כשלעצמה להצדיק את חיובו של אילן בסך של 88,138 $. לתצהירה של מזי צורפו עשרות מסמכים (נספחים 8א – 8ה) שלכאורה כוללים עסקאות פרטיות שביצע אילן, אולם אין מטלפרס יכולה להסתפק בהגשת המסמכים האמורים מבלי לפרט לגבי כל מסמך מה הייתה מהות העסקה ונסיבותיה והרווח שלכאורה הפיק ממנה אילן. אפשר אף שהיה מקום לצרף חוות דעת מומחה לעניין זה. זאת ועוד. סכום התביעה נסמך לכאורה על "תחשיב" שביצעה מטלפרס על סמך טבלה שצורפה לתצהירה של מזי (נספח 9) אלא שלא מצאתי בכתב התביעה שכנגד או בתצהירים מה הייתה מהות כל עסקה ונסיבותיה והרווח שלכאורה הפיק ממנה אילן. על כן, אין אלא לדחות את התביעה בראש נזק זה בסך 345,500 ₪ (סעיף 108.1).

טענת מטלפרס לפיה אחד מספקיה שילם לאילן סך של 18,000 אירו, לא נתמכה בראיה ממשית שיש בה כדי ללמד ש הסכום האמור הועבר לחשבון בנק של אילן ובאיזה אופן . אמנם מטלפרס צירפה מסמכים (נספח 1) אולם לא ניתן ללמוד ממסמכים אלה על סכומים שלכאורה הועברו לחשבון בנק של אילן. גם בתצהירו של יעקב יש תיאור כללי בלבד על שיחה שערך עם ספק של מטלפרס אינטרנשיונל ממנה "התגלה" כי הספק שילם לכאורה לאילן "עשרות אלפי אירו" (סעיף 157). כך ללא פירוט ומבלי שצורפו ראיות קונקרטיות המלמדות על העברת כספים לחשבונו של אילן. לפיכך, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה בסך 78,764 ₪ (סעיף 108.2).

לתצהירה של מזי צורפו תכתובות מייל הנוגעות לחשבון בנק של אילן בהונג קונג (נספח 10), אולם אין די בטענה לפיה החשבון האמור שימש לעסקאות הפרטיות של אילן כדי להצדיק תביעה לחילוט של היתרות בחשבון בנק זה בעת סגירתו. לפיכך, אין אלא לדחות את תביעת מטלפרס בסך 3,395 ₪ (סעיף 108.4).

כן איני רואה לנכון לקבל את תביעת מטרפלס לתשלום סך של 50,000 $ בגין שימוש שלכאורה עשה אילן בציוד של מטרפלס אינטרנשיונל. מטרפלס לא צירפה ראיות שילמדו על הרווח שלכאורה נצמח לאילן מהשימוש הנטען בציוד של מטרפלס אינטרנשיונל , והסכום הנתבע ננקב ללא כל בסיס ראייתי. לפיכך, אין אלא לדחות את תביעת מטלפרס בסך 196,000 ₪ (סעיף 108.5).

בחקירתו התייחס יעקב לפירעון ההלוואות לבנקים וכך העיד (ש' 29 ע' 358 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2018):

"מתי השלמתם את החוסרים, כמו שאתה מתאר, מהבנקים?
אני היום, חודש בחודשו, משלם את ההלוואה לבנק.
מתי חייבת את אינטרנשיונל בהלוואות, או ניצלת מסגרת אשראי?
חברת אינטרנשיונל הייתה חברה רווחית, עם מסגרת אשראי. החברה הזאת, בסוף 2013 נסגרה הפעילות שלה. הבנק דר ש להפוך את ההכנסות שלה להלוואה. ואני משלם את זה.
אבל לא פנית לאילן.
ודאי שפניתי. גם הבנק פנה.
אתה יכול להראות לי פנייה שלך לאילן?
פנייה שלי לאילן? יש לך הקלטות, לא?
הקלטות?
אתה צירפת את זה שאני אומר לאילן שצריך להחזיר את החובות".

אילן לא הכחיש את ערבותו לחובות מטלפרס אינטרנשיונל לבנק הפועלים ולבנק הבינלאומי ומהמסמכים שצורפו כנספח 48 לתצהירו של יעקב עולה כי אילן חתם על ערבות לחובות מטלפרס אינטרנשיונל בבנק הבינלאומי ביום 18.6.2008. כן צירף יעקב לתצהירו אישור בקשה לקבלת הלוואה בסך 1,480,000 ₪ בבנק הבילאומי. מכתב מיום 7.1.2015 לביטול מסגרת אשראי ודרישה לפירעון חוב בסך 491,402 ₪ של מטלפרס אינטרנשיונל לבנק הפועלים. מסמכים אלה אינם תומכים בסכום הנתבע בסעיף 108.6 לכתב התביעה שכנגד, לפי שלא הוברר לי סכום החוב לבנק הבינלאומי. לפיכך, אני מחייב את אילן בחלקו (40%) מסכום החוב לבנק הפועלים ובסה"כ 196,560 ₪ נכון ליום 7.1.2015 (סעיף 108.6)

מהראיות שהוצגו בפני, נראה כי מטרפלס אינטרנשיונל חדלה מפעילותה העסקית ביוזמתו של יעקב, כך גם עולה מתצהירו של יעקב (סעיף 112) לכך יש להוסיף כי יעקב הצהיר כי כבר בשנים 2010 – 2011 נקלעה מטלפרס אינטרנשיונל למצב קשה עקב קיטון דרמטי בפעילות בחו"ל (שם, סעיף 147). על כן, איני מוצא ממש בטענות מטלפרס לפגיעה במוניטין של מטלפרס אינטרנשיונל, ובהתאם אני דוחה את תביעת מטלפרס לפיצוי בגין פגיעה במוניטין (סעיף 108.7).

סוף דבר

התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה ובהתאם אני מחייב את הנתבע שכנגד, אילן ויטהוף ויטל ת.ז XXXXXX962 לשלם לתובעים שכנגד מטלפרס אינטרנשיונל בע"מ ויעקב ניסימוב את הסכומים שלהלן:

סך של 46,874 ₪ בצירוף ריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
סך של 196,560 ₪ בצירוף ריבית כדין מיום 7.1.2015 ועד לתשלום בפועל.

כן אני מחייב את התובע אילן ויטהוף ויטל ת.ז XXXXXX962 לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 167,000 ₪. זאת בן השאר בהתחשב במספר הדיונים שנדרשו לשם ניהול ההליך והיקף העדויות. לא בלי היסוס ולפנים משורת הדין איני קובע הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל התארכות הדיון שלא לצורך.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים
ניתן היום, י"ט ניסן תשפ"א, 01 אפריל 2021, בהעדר הצדדים