הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 11692-02-17

לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

התובעת – הנתבעת שכנגד

פאני מסיקה
ע"י עו"ד מרדכי שפירא

נגד

הנתבע – התובע שכנגד

עזבון המנוח שלמה עזרא ז"ל באמצעות מנהל עיזבונו יניב עזרא
ע"י עו"ד משה ברנר ממשרד מ . פירון ושות'

הנתבעים שכנגד 1. חיים מסיקה
2. מבורך מסיקה
ע"י עו"ד מרדכי שפירא

פסק דין

האם שילם המנוח שלמה מסיקה ז"ל את כל הכספים עבור החנות שנרכשה עבורו בנאמנות ע"י המנוח שלמה עזרא ז"ל או שהחוב טרם נפרע ועל עיזבונו לשלם את יתרת החוב?

א. רקע עובדתי

1. המנוח שלמה מסיקה ז"ל (להלן: "מסיקה") היה בעלים של חנות לממכר דגים בהרצליה. בנוסף, שכר מסיקה חנות צמודה לחנותו (להלן: "החנות").

2. מששמע מסיקה כי החנות עומדת למכירה, הוא היה מעוניין לרכוש אותה, על מנת ל צרפה לחנות שבבעלותו ולהגדיל את שטח חנותו שלו.

3. מסיקה לא רכש את החנות על שמו וביקש מחברו הטוב שלמה עזרא ז"ל (להלן: "עזרא") לרכוש עבורו את החנות.

4. ביום 27.10.10 נחתם חוזה הרכישה של החנות בתמורה לסך של 800,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף, נחתם ביום 18.11.10 טופס "הודעה על נאמנות" המופנה לרשויות המס, שבו הצהיר עזרא כי החנות נרכשה עבור מסיקה, בנאמנות.

5. ביום 15.3.11 נפטר מסיקה בטרם שהועברו הזכויות בחנות על שמו. על פי צו ירושה, אלמנתו פאני – שהיא התובעת – היא היורשת הבלעדית של עיזבונו (להלן גם: " פאני").

6. לאחר פטירת מסיקה, שילמו ילדיו את מס הרכישה עבור החנות בפריסה של ארבעה תשלומים ואף תשלום המע"מ עבור החנות שולם ע"י בנו של מסיקה, חיים. החנות נרשמה ע"ש עזרא בלשכת רישום המקרקעין ביום 4.3.12.

7. ביום 29.11.16 נפטר עזרא ועו"ד יניב עזרא מונה למנהל עיזבונו.

8. החנות לא נרשמה ע"ש מסיקה ומנהל עיזבונו של עזרא סירב להעביר את החנות על שמה של התובעת, מאחר שטען שמסיקה נותר חייב כספים לעזרא. לפיכך, הגישה התובעת תביעה למתן פס"ד הצהרתי לפיו היא זכאית להירשם כבעלים של החנות ולהורות לנתבע להעביר את החנות על שמה או למנות את בא כוחה לכונס נכסים לצורך רישום החנות על שמה .

9. עיזבונו של עזרא הגיש תביעה שכנגד כנגד פאני וילדי מסיקה, חיים ומבורך. בתביעה זו נטען, ש עזרא העניק הלוואה למסיקה לצורך רכישת החנות בסך של 800,000 ₪ ומסיקה ועיזבונו לא השיב לו את ההלוואה. לטענתו, הותנה בין מסיקה לעזר א, כי עד שההלוואה לא תושב במלואה , לא תועבר החנות למסיקה. לדבריו, הנתבעים שכנגד חייבים לפרוע את ההלוואה בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד הדרישה דהיינו ממועד פטירת מסיקה, בחודש מרץ 2011. בנוסף טען מנהל העיזבון , שעזרא הלווה למסיקה ביום 15.11.07 סך של 200,000 ₪ כמפורט באישור שעליו חתם מסיקה ואף הלוואה זו לא נפרעה. סה"כ , עתר מנהל העיזבון לתשלום סך של 1,364,300 ₪.

ב. תמצית טענות התובעת

1. מסיקה העדיף "מסיבות אישיות שלו" לא לרכוש את החנות על שמו באופן ישיר. ידוע לה שבעלה שילם בפועל את כספי תמורת החנות לעזרא וכי: "לא היתה כל מחלוקת על כך בחייו והוא גם אישר זאת לילדי המנוח".

2. ממועד רכישת החנות, לא שיל מה פאני או ילדיה המפעילים את החנות, שום דמי שכירות לעזרא בגינה ועזרא מעולם לא ביקש מהם דמי שכירות. הדבר מלמד, כי גם עזרא ידע שהוא רק נאמן והחנות שייכת למסיקה. אין כל הצדקה לא להעביר את החנות לבעלים האמיתי - התובעת.

3. אף אם התביעה הכספית שהגיש הנתבע בתביעה שכנגד תתקבל כולה או חלקה, היא לא צריכה להשליך על תביעת התובעת לקבלת החנות לבעלותה . "אין לערב בין הנושא הקנייני לנושא התביעה הכספית. תרופתו של הנתבע תהא בהליכי גבייה בהוצאה לפועל לפסק דין כספי ותו לא" (סעיף 7 לסיכומי התובעת). לא הוכח כלל שהיתה התניה בין השבת ההלוואה לבין העברת החנות שנרכשה בנאמנות (סעיף 22 לסיכומי התובעת).

4. יש לדחות את רכיב התביעה שכנגד ביחס לסך של 200,000 ₪ מחמת התיישנות, שיהוי וחוסר תם לב. לא הוכח כלל שהסך של 200,000 ₪ הוא הלוואה. על המסמך נאמר "אישור" על קבלת כסף ולא הוכח כלל שמדובר היה בהלוואה. ב"אישור" לא מוזכר כלל מועד פירעון ולא מוזכרת כלל המילה "הלוואה". הנתבע אף לא זימן לעדות את עו"ד הופמן שערך את האישור להוכחת טענתו שמדובר בהלוואה . אף אם מדובר בהלוואה שניתנה בשנת 2007, הי ה על מסיקה להשיבה זמן סביר לאחר נתינתה דהיינו, לכל המאוחר שנה לאחר מכן . לפיכך, התביעה בגינה התיישנה כבר לפני כמה שנים.

5. קיים נטל מוגבר בתביעה כנגד עיזבון והנתבע לא הרים את הנטל להוכחת טענתו שההלוואה שניטלה לרכישת החנות לא הושבה. אם אכן היה חוב, מדוע עזרא לא עשה דבר במשך שש שנים מאז שמסיקה נפטר? מדוע לא מכר את החנות ולא דרש דמי שכירות? מדוע לא תבע את מסיקה? גם בצוואתו הוא כלל לא התייחס להלוואה.

6. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. אין גם כל עילת תביעה כנגד חיים ומבורך, שהם רק שכירים בחנות ואינם יורשים של אביהם.

7. לכן, יש להעביר לאלתר את החנות ע"ש התובעת והנתבעים שכנגד לא חייבים דבר לעיזבון עזרא. אדרבא, עיזבון עזרא נותר חייב להם כספים.

ג. תמצית טענות הנתבע

1. מסיקה ביקש מעזרא הלוואה לצורך רכישת החנות ובפועל עזרא הוא זה ששילם עבור רכישתה. הוסכם בין עזרא למסיקה, כי רק לאחר שמסיקה יחזיר לעזרא את עלות רכישת החנות ויתר החובות שהוא חב לו , החנות תעבור לבעלותו. ברם, מסיקה או מי מטעמו, לא שיל מו עד היום את חובו.

2. לאחר פטירת מסיקה, ילדיו - חיים ומבורך , לא התכחשו לחוב ורק בקשו "זמן להתארגן" לצורך פירעונו. ברם, למרות הבטחותיהם, הם לא פרעו את החוב ועזרא אף שקל למכור את החנות על מנת שיוכל לפרוע את החוב. ילדי מסיקה לא כפרו בכך שחובו של מסיקה לעזרא עמד על 1.5 מיליון ₪. חוב זה הורכב מהלוואה ישנה בסך של 200,000 ₪ שמסיקה לווה מעזרא בשנת 2007 וכן מהתשלום עבור החנות בסך של 800,000 ₪ בתוספת ריבית.

3. בסביבות חודש אוגוסט או ספטמבר 2016, זימן עזרא את בניו של מסיקה לביתו, בניסיון לגבות את החוב. באותה עת, עזרא כבר היה חולה מאוד . בפגישה זו, לא הצליח עזרא להביא לגביית החוב מבניו של מסיקה. לאחר מותו של עזרא, פנה מנהל עיזבונו לבניו של מסיקה ואולם הם התכחשו לחוב וטענו שמסיקה הספיק לפרוע את החוב לעזרא טרם פטירתו.

4. בניו של מסיקה טענו כי חלק מהחוב של מסיקה נפרע באמצעות קיזוז חוב של עזרא, אשר לקח דגים מהחנות ולא שילם עליהם. ברם, אין אמת ב טענה זו וחוב מסיקה לעזרא לא נפרע. משמסיקה לא פרע את חובו ולא השיב את עלות רכישת החנות, הוא לא היה זכאי בחייו ולא זכאית יורשתו לאחר מותו, לקבל את החנות לבעלותה . זאת, שעה שלא קיימו את התנאי המקדים – פירעון תמורת החנות שעזרא שילם עבורה, בתוספת ריבית. בנוסף, מסיקה נותר חייב לעזרא סך של 200,000 ₪ עוד משנת 2007. מדובר בחיוב מותנה של עזרא: החיוב להעביר את החנות תלוי בכך שהחוב עבור רכישת החנות ייפרע. עזרא רשאי היה לעכב את העברת הקניין בחנות וגם מנהל העיזבון רשאי לנהוג כך.

5. מאחר שפאני הודתה שבעלה המנוח לווה כספים מעזרא לצורך רכישת החנות וטענתה היא שההלוואה נפרעה, מדובר בטענת הודאה והדחה והנטל מוטל עליה להוכיח שההלוואה נפרעה. היא לא עמדה בנטל זה.

ד. תמצית טענות הנתבע בתביעה שכנגד

1. מנהל עיזבונו של עזרא הגיש תביעה שכנגד ע"ס של 1,364,000 ₪ נגד פאני וכנגד שני ילדיו של מסיקה, חיים ומבורך המנהלים את החנות . מסיקה לא פרע את ההלוואה שנטל מעזרא לצורך רכישת החנות בסך של 800,000 ₪. למרות שילדיו לא התכחשו לחוב לאחר פטירת אביהם, הם לא פרעו אותו עד היום. גם חובו של מסיקה משנת 2007 בסך של 200,000 ₪ לא נפרע.

2. לאחר פטירתו של עזרא ומינויו למנהל עיזבון, הוא פנה לחיים ומבורך, הנתבעים שכנגד 2 ו- 3, והם טענו שיש עדים רבים שראו את מסיקה יוצא מביתו עם שקיות רבות של כסף שהועברו לעזרא. לאחר מכן הם טענו , כי החוב נפרע גם באמצעות קיזוז של רכישות דגים.

3. לכן, חייבת פאני כיורשת של מסיקה לפרוע את ההלוואה בצירוף ריבית והצמדה כחוק מסוף חודש מרץ 2011. לעיזבון קיימת זכות עיכבון בחנות עד לפירעון החוב. בנוסף, הנתבעים חייבים לשלם את החוב גם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, היות שהם משתמשים כל השנים בחנות שמסיקה לא שילם עבורה, ללא תמורה. בנוסף, הם גורמים לגרם הפרת חוזה, שעה ש הם מפרים את ההסכם שבין מסיקה לעזרא ולא פורעים את החוב.

4. בהסכם ההלוואה שבין מסיקה לעזרא לא נקבע שההלוואה תישא ריבית. ברם, משעזרא דרש את פירעון ההלוואה לאחר פטירת מסיקה וההלוואה לא שולמה, היא נושאת ריבית לכל הפחות ממועד זה.

ה. תמצית טענות הנתבעים שכנגד

1. על רכיב התביעה בגין הסך של 200,000 ₪ חלה התיישנות, היות שההלוואה הנטענת ניתנה בשנת 2007. בנוסף, על המסמך נכתב שזה "אישור" על קבלת סכום זה ולא מדובר כלל בהלוואה. מדובר בתביעה כנגד עיזבון ומידת ההוכחה הנדרשת גבוהה בהרבה. התובע שכנגד יכול היה לזמן את עו ה"ד שערך את המסמך להוכיח כי מדובר היה בהלוואה ואי זימונו, מלמד כי טענה זו אינה נכונה (סעיף 4 לסיכומי התשובה).

2. מעולם לא היה הסכם הלוואה בין מסיקה לעזרא. מדובר בשני אנשים שהיו קרובים מאוד אחד לשני והוסכם ביניהם שסכומים שצד אחד ייתן למשנהו יוחזרו ללא כל ריבית או הצמדה. מסיקה החזיר לעזרא את מלוא חובו בגין מימון החנות "ואף יותר מכך".

3. במהלך החודשים דצמבר 2010 וינואר 2011, בשלושה ימים שונים, "התייצב שלמה (עזרא) בבית המנוח (מסיקה) וסיון עמרם, בתו של המנוח, מסרה בכל פעם לשלמה (עזרא) סך של 250,000 ₪ במזומן, שספרה יחד עם אביה, שהתקשה בספירת הכסף עקב מחלתו. סיון שילמה אישית את התשלומים לשלמה עזרא, שחיכה ברכב בכל פעם, מחוץ לביתו של מסיקה... סך הכול שילמה סיון לשלמה (עזרא) סך של 750,000 ₪ במזומן, עבור מימון החזר התשלום עבור רכישת החנות".

4. עזרא פגש את חיים ומבורך לאחר פטירת מסיקה פעמים רבות ומסר להם "שוב ושוב" כי הם לא חייבים דבר בגין החנות. רק כשעזרא חלה, הוא התנהג בצורה חריגה "כמי שנטרפה עליו דעתו" והחל ללחוץ על בניו של מסיקה להחזיר לו חובות שלטענתו אביהם נותר חייב לו. על מנת להביא לסיום את הסכסוך ו"למען שלום בית", הציע חיים לעזרא לשלם לו לפנים משורת הדין סך של 125,000 דולר לסילוק מלוא החובות הנטענים על ידו. עזרא הסכים לכך וביום 11.3.14 נפגש חיים עם עזרא והעביר לו סך של 125,000 דולר במזומן. שער הדולר באותו זמן עמד על 3.473 ₪ לדולר ולכן שווי הסכום שחיים העביר לעזרא עמד על 434,125 ₪ וסכום זה עולה על גובה החוב "במיוחד לאור החזר של 750,000 ₪ בנוכחות בתו סיון קודם לכן". הנתבעים שכנגד צירפו מסמך החתום ע"י עזרא, שבו עזרא מאשר כי קיבל 125,000 דולר: "עבור חוב של משפחת מסיקה שחייבים לי על סכום של 940,000 ₪, כולל סכום של החנות 900,000 ₪ כולל מע"מ".

5. לא נותר כל חוב לעזרא. כל החובות נפרעו עוד לפני פטירת מסיקה. לחלופין, יש לקזז את הסך של 750,000 ₪ שסיון שילמה לעזרא במזומן בדצמבר 2010 וינואר 2011 , את המע"מ בגין הרכישה בסך של 128,000 ₪ (סעיף 2 לסיכומי התשובה) וסך של 166,040 ₪ בגין דגים שרכש עזרא בשנים 2012-2015 ולא שילם עבורם. כמו כן, עזרא ביצע הפ חתת פחת בגין החנות כל שנה וכך שלשל לכיסו סך של 256,000 ₪. אדרבא, לעיזבון עזרא נותר חוב של 509,564 ₪ למסיקה (סעיף 59 לסיכומיה).

6. מעולם לא היתה כל התניה בהסכם לפיה עזרא יכול לעכב את העברת הזכויות בחנות. כמו כן, התביעה שכנגד שהגיש מנהל עיזבון עזרא , מבוססת כולה על עדות יחידה שלו והיות שמדובר בתביעה כנגד עיזבון שהנטל להוכחתה גבוה , התביעה כלל לא הוכחה (סעיף 21 לסיכומי התשובה). בנוסף, לא ניתן ליתן אמון בעדותו של מנהל העיזבון, אשר לפתע בחקירתו , המציא גרסה חדשה לפיה מסיקה היה חייב עוד סך של 500,000 ₪ שהוא החליט לא לתבוע מחוסר ראיות. העלאת טענה חדשה זו לראשונה בחקירתו "פוגמת לחלוטין במהימנותו" (סעיף 3 לסיכומי התשובה). לפיכך, התביעה כלל לא הוכחה ויש לדחותה.

ו. דיון והכרעה

1. אין מחלוקת שהחנות נרכשה ע"י עזרא בנאמנות עבור מסיקה. אין גם מחלוקת, שאת התשלום עבור החנות בסך של 800,000 ₪ , שילם עזרא למוכרת החנות . המחלוקת העיקרית היא, האם מסיקה או מי מבני משפחתו פרעו את החוב לעזרא והאם היו למסיקה חובות אחרים שהוא לא פרע. כמו כן, יש לבחון האם פירעון ההלוואה, ככל שהיא טרם נפרעה, מהווה תנאי להעברת החנות ע"ש התובעת. בצדק טוען הנתבע, כי מאחר שאין מחלוקת שעזרא הלווה 800,000 ₪ למסיקה, הרי שטענת מסיקה שהלוואה זו נפרעה, היא טענת "הודאה והדחה" והנטל להוכחתה מוטל על התובעת (סעיף 15 לסיכומי הנתבע). יש לתמוה על טענת פאני בסיכומי התשובה, לפיה היא לא מודה בקבלת ההלוואה ולכן לא מדובר במקרה של הודאה והדחה (סעיף 18 לסיכומי התשובה). שהרי, היא העידה במפורש כי הסיכום בין בעלה לעזרא היה ש בעלה יחזיר את תמורת החנות "לאט לאט איך שהוא יכול" (עמ' 50 שורה 24) ולכן ברור שקיימת הודאת בעל דין שעזרא נתן הלוואה למסיקה . העובדה שלא נקבע מועד ספציפי להחזרתה, לא גורעת מכך שמדובר בהלוואה. ברם, מאחר שקיימת מחלוקת ביחס לעצם קיומה של הלוואה ע"ס של 200,000 ₪ בשנת 2007, תבחן תביעת עיזבון עזרא כולה, בהנחה שכל הנטל להוכחתה רובץ על כתפי מנהל העיזבון, כפי שטוענת פאני.

2. אומר כבר בפתח הדברים, כי גרסת עדי התובעת (פאני, ילדיה ויתר עדיהם) היתה "מ תפתחת", תמוהה ובלתי אמינה באופן מובהק כפי שיפורט להלן:

(1) ניתוח העדויות מטעם התובעת

1. (א) עדות פאני מסיקה – פאני העידה שבעלה לא רכש את החנות על שמו "מסיבות אישיות" ללא פירוט. בחקירתה היא טענה, שהדבר נעשה מחמת "עין הרע ה ומה שיגידו מסביב" (עמ' 50 שורה 15) . לא ברור מדוע הדבר לא נכתב במפורש בתצהירה. בכל מקרה, ההסבר לא מובן . מאחר שלמסיקה היו נכסים אחרים על שמו, מדוע רישום חנות קטנה נוספת על שמו תביא לעין הרע? אם ממילא לאחר זמן קצר החנות אמורה היתה לעבור על שמו של מסיקה, "מה הרוויח" מסיקה מכך שתקופה קצרה היא תהיה רשומה ע"ש עזרא? כמו כן, ממילא מדובר בחנות שהוא מפעיל ושוכר כבר שנים רבות ומי ידע שהבעלות עברה אליו וקודם הוא היה רק שוכר? פאני גם העידה, שהיו למנוח שתי חנויות על שמו שהוא לא חשש מעין הרע לגביהן (עמ' 53 שורות 10-11). לכן, הסברה לא משכנע . סביר יותר , שלמסיקה לא היה די כסף לרכוש את החנות או שהוא לא הצליח לקבל מימון בנקאי והוא היה זקוק להלוואה מעזרא לצורך רכישת החנות. לכן, סוכם בין מסיקה לעזרא, שה חנות תירכש בנאמנות ע"ש עזרא ותועבר למסיקה לאחר שהוא ייפרע את חובו. כך עולה גם מדברי פאני בחקירתה , לפיה ם בעלה "יחזיר לו לאט לאט איך שהוא יכול" (עמ' 50 שורה 24). דהיינו, היא הודתה שלבעלה לא היה מספיק כסף לרכוש את החנות והוא התכוון להחזיר את ההלוואה "לאט לאט".

2. זאת ועוד: פאני הצהירה באופן סתמי ולאקוני כי: "ידוע לי כי בעלי שילם בפועל את כספי התמורה למשיב ולא היתה כל מחלוקת על כך בחייו. אני לא טיפלתי אישית בעניינים אלו, אלא שני בני חיים ומבורך פעלו בענ יין מטעמי" (סעיף 13 לתצהירה). בנוסף, היא טענה שאם היה לבעלה חוב, הוא היה מיידע אותה והיא יודעת מבתה סיון שבעלה החזיר את כל חובו לעזרא . לטענתה "לאחרונה נודע לי מבתי סיון" כי: "בנוכחותה שולם לו חזרה סכום של 750,000 ₪".

3. הטענה כי עוד בחייו, מסיקה שילם לעזרא באמצעות סיון סך של 750,000 ₪, לא נטע נה כלל בתביעה שה תובעת הגישה והדבר נטען לראשונה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד (סעיף 12.4) שהוגש ביום 30.11.17. בתצהירה מיום 2.2.17 שצורף להמרצת הפתיחה שהיא הגישה, לא גילתה פאני כלל כי בחודשים דצמבר 2010 וינואר 2011 שילם בעלה באמצעות סיון סך של 750,000 ₪ במזומן לעזרא . מדוע פרט כה מהותי לא צוין בתביעה שהגישה? במיוחד , שעה שבתה סיון העידה שאמה ידעה על העברת הכספים והיתה נוכחת בבית כשהדבר בוצע.

4. זאת ועוד: פאני העידה לראשונה בחקירתה הנגדית, שהיא ראתה בעיניה שסיון לוקחת כסף מאביה (עמ' 54 שורות 18-20) וכי: "ראיתי שהיא יצאה עם שקית ושלמה עזרא חיכ ה לה בחוץ" והיא ראתה שסיון העבירה לעזרא את הכסף (שם שורות 21-22). היא גם העידה שראתה את השקית עם השטרות (עמ' 55 שורה 7). משהיא נשאלה מדוע לא ציינה פרט מהותי זה בתצהירה, היא השיבה כי : "לא שאלו אותי" (עמ' 52 שורות 21-22). תשובה זו אינה משכנעת כלל וכלל .

5. פאני העידה שמקור הכסף שבאמצעותו שילם בעלה את חובו לעזרא בגין רכישת החנות, הוא מכספים שהוא קיבל לאחר שאחיו אהרן, נרצח (עמ' 55 שורות 22-25). אם אכן היה למסיקה את כל הכסף במזומן מאחיו, מדוע הוא לא שילם מיד את הכסף לעזרא? למה היה צריך להחזיר לעזרא את הכסף "לאט לאט"?. מוזרה מאוד גם עדותה של פאני שטענה שלבעלה היתה כספת בבית ואולם "הוא החביא את הכספת... הוא לא היה משתף אותי איפה הכספת... ממני הוא גם החביא את הכספת" (עמ' 56 שורות 7-9). יש לזכור כי פאני עבדה עם המנוח יום יום בחנות ולפיכך טענתה זו, לא מתקבלת על הדעת. "מידור" זה ממקום הכספת בביתם, אינו סביר כלל.

6. יתר על כן, בק.מ. שהתקיים ביום 18.6.17 טען בא כוחה (עמ' 1 שורות 18-21) כי: "ייתכן שלא שולמו במועד הרכישה זה דבר שאין לנו מידע עליו, אך הם בטח שולמו זמן קצר לאחר מכן". אם אכן עוד בחיי מסיקה הוא פרע 750,000 ₪ מדוע לא טען זאת בא כוחה בדיון? מדוע עובדה מהותית זו לא גולתה?

7. בתצהיר העדות הראשית מטעמה מיום 30.6.18, טענה פאני שהדבר נודע לה מבתה סיון "לאחרונה". בחקירתה, היא לא ידעה לומר מה כוונתה במילה זו (עמ' 57 שורות 5-6). כיצד ייתכן כי מידע כה חשוב נודע לה מבתה סיון רק לאחרונה? סיון עובדת באופן קבוע בחנות ונמצאת בקשר יום יומי עם אחיה ואמה . כפי שהעידה פאני, כל המשפחה עובדת בחנות (עמ' 49 שורות 4-5). אין זה סביר כלל וכלל, שסיון לא סיפרה זאת לאחיה ולאמה במהלך כל השנים ולפחות כשאמה הכינה את התביעה שהגישה.

8. כשפאני נשאלה כיצד עדותה שהיא ראתה את בעלה מביא כסף, ולאחר מכן עדותה שהיא ראתה שסיון מעבירה את הכסף לעזרא, מתיישבת עם עדותה שרק לאחרונה נודע לה מסיון שבעלה שילם את הכסף לעזרא, היא השיבה " אני לא מסבירה. אין לי הסבר ואני לא יודעת מה להגיד" (עמ' 57 שורות 7-10). מדובר בסתירה חזיתית ומהותית בעובדה חשובה ביותר בתיק. לא הגיוני גם, ש פאני לא סיפרה עובדה מהותית זו לבניה כל השנים עד "לאחרונה" (עמ' 57 שורות 14-15), למרות שמדובר בפרט עובדתי משמעותי ביותר. לפיכך נראה, כי מדובר בסיפור בדים , כפי שיפורט להלן.

9. (ב) עדות סיון עמרם – סיון העידה כי בחודשים דצמבר 2010 וינואר 2011 הגביר עזרא את לחציו על אביה מסיקה, שיפרע את חובו והוא טלפן אליו פעמים רבות. לטענתה, בשלושה ימים שונים בחודשים הנ"ל, "הייתי עדה לכך שהתייצב הנתבע לבדו בבית הורי ואני מסרתי לו בכל פעם סך של 250,000 ₪ במזומן, שאותם ספרתי בעצמי שכן אבי, התקשה בספירת הכסף עקב מחלתו. שילמתי אישית את התשלומים לנתבע , שלמה עזרא, שחיכה ברכב בכל פעם, מחוץ לבית הורי... אציין כי לא עדכנתי את אחיי על העובדות הללו בזמן אמת אלא רק לאחרונה".

10. סיון אישרה בעדותה שהיא עובדת בחנות כקופאית , יחד עם אחיה, שנים רבות (עמ' 38 שורות 1-6) . לא סביר כלל, שעובדה כה מהותית היא לא סיפרה לאחיה. היא לא טענה שאביה אמר לה לשמור זאת בסוד ולא ניתן כל הסבר מדוע רק "לא חרונה", דהיינו רק לאחר שהוגשה תביעה שכנגד, היא סיפרה אודות עובדה מהותית זו. אם הי תה אמת בטענה זו , לפיה המנוח פרע עוד בחייו כמעט את כל החוב בגין החנות, מדוע היא לא סיפרה זאת שעה שאמה הגישה את התביעה? היא הרי ידעה שמנהל עיזבון עזרא סרב להעביר את החנות ע"ש אמה. אם העובדה היתה אמת, מדוע היא לא סיפרה זאת לאמה ולאחיה עוד בטרם שהתביעה הוגשה? תמוה גם , ש לטענתה, לאחר שהיא העבירה סכום כה גדול במצוות אביה לעזרא, היא לא סיפרה על כך לאחיה. טענתה כי: "לא חשבתי לערב אותם" (עמ' 37 שורות 1-2) לא סבירה בעליל. גם הטענה כי "מערכת היחסים הפטריארכלית הנהוגה במשפחה זו" (סעיף 6 לסיכומי התשובה) מהווה הסבר להתנהלותה, חסרת שחר. שהרי, סיוון עובדת כקופאית בחנות, היא רואה את אחיה מידי יום, היא יודעת שעזרא מבקש מאחיה לפרוע את החוב ו היא לא מספרת להם שסכום כה משמעותי עבור החנות שולם? עדותה כי סיפרה זאת לאחיה "כשנודע לי שיש תביעה" (עמ' 37 שורה 7), לא מתיישבת עם העובדה, שטענה זו לא נטענה כלל בתביעה ואף לא בק.מ. שהתקיים בחודש יוני 2017. עדותה של סיון שהיא סיפרה זאת לאחיה "לפני שלוש שנים" (עמ' 38 שורה 12), לא מתיישבת עם טענתה שהיא סיפרה להם על כך "מיד שאמרו לי שיש תביעה" (עמ' 38 שורה 29). שהרי, התביעה הוגשה בחודש פברואר 2017. לא סביר גם, כי פרשנות המלים "לאחרונה" ה יא בתחילת שנת 2017 (עמ' 38 שורות 30-33).

11. סיון גם לא ידעה להסביר מדוע היא שילמה את הסך של 750,000 ₪ בשלושה תשלומים ולא בבת אחת (עמ' 33 שורות 7-10). היא גם לא ידעה מהיכן היה לאביה סכום כה גדול במזומן (שם שורות 11-15). אם לאביה היה מזומן בסך של 750,000 ₪ בחודשים דצמבר 2010 וינואר 2011, מדוע הוא לא שילם בעצמו את תמורת החנות בכספים אלו בסוף חודש אוקטובר 2010?

12. סיון העידה שהכסף היה בחבילות ואולם היא לא זכרה האם הכסף היה בשטרות של 200 ₪ (עמ' 34 שורות 17-18). כמו כן, בעוד שבתצהירה היא טענה שמסרה את הכסף לעזרא "בתיקי בד" (סעיף 7 לתצהירה), בעדותה היא טענה שהכסף היה בשקית ניילון (עמ' 34 שורות 33-34). היא גם לא ידעה להסביר, מדוע לטענתה עזרא לא הגיע לביתו של חברו הטוב מסיקה שהיה באותה עת חולה מאוד והוא נשאר בחוץ ולא נכנס לביתם (עמ' 35 שורות 6-7 ועמ' 36 שורות 13-15). מוזר מאוד גם, שעזרא לא שאל מה שלום אביה, לא ספר את הכסף, לא שאל כמה כסף יש בשקית ו אביה לא ביקש שהיא תחתים אותו על קבלת הכסף (שם שורות 18-31). לא סביר כלל שעזרא לא התבקש לאשר כי קיבל סכומים כה גבוהים והם הועברו אליו ללא שהוא ספר כמה כסף מועבר עליו. אין סבירות שעובדות תמוהות אלו אירעו במציאות. זאת, במיוחד שעה שנטען ע"י התובעת, שעזרא לחץ על מסיקה בעשרות שיחות טלפוניות שיפרע את החוב ולכן אין התכנות לתשלום סכומי עתק אלו ללא אישור ותיעוד מצדו של עזרא שהוא אכן קיבל את הכספים.

13. סיון העידה כי אמה היתה בבית, ידעה שהיא סופרת את הכסף וידעה שהיא מוציאה את הכסף ונותנת אותו למישהו. לדבריה: "סביר להניח שהיא הבינה במה מדובר, דהיינו שנותנים כסף לשלמה עזרא על החנות" (עמ' 39 שורות 15-19). אם כך, מדוע לא סיפרה פאני על כך בכתב התביעה שהגישה? מדוע לא הצהירה על הסיפור של העברת 750,000 ₪ בתצהיר שצירפה להמרצת הפתיחה שהגישה? מדוע הסיפור צץ לפתע רק בכתב ההגנה לתביעה שכנגד? ברור שאין שחר לסיפור זה שהומצא לצורכי ההגנה מהתביעה שכנגד ומדובר בסיפור שלא היה ולא נברא אשר "נתפר" בתפרים גסים ולא אמינים.

14. סיון העידה כי היא קודם שילמה את מס הרכישה ורק לאחר מכן היא העבירה את ה– 750,000 ₪ (עמ' 37 שורות 14-15) ואולם , מס הרכישה שולם בפועל אחרי מות מסיקה, ועדותה אינה נכונה.

15. גרסה זו אף לא עולה בקנה אחד עם עדותו של יצחק לקס, שהצהיר שמסיקה ועזרא סיפרו לו שמסיקה העביר לעזרא "כספים במזומן שהחזיק בכספת בבנק ברמת השרון לצורך מימון רכישת החנות" (סעיף 7 לתצהירו). אם הכספים כולם מקורם במזומנים שהיו למנוח בכספת בבנק, מדוע הוא שילם את הכספים בשלושה תשלומים?

16. (ג) עדות מבורך מסיקה – בתצהירו העיד מבורך, כי "במהלך איסוף הראיות לתביעה שכנגד" נודע לו מאחותו סיון כי אביהם החזיר את מלוא החוב לעזרא עוד בחייו" (סעיף 19 לתצהירו). לדבריו, בחודש מרץ 2013 התחיל עזרא ללחוץ עליהם להשיב את חובו של אביהם ורק לאחר פטירת עזרא נודע לו שאחיו חיים שילם לעזרא סך של 125,000 דולר במזומן ואם הוא היה יודע על כך בזמן אמת, הו א היה מונע מאחיו לשלם לו, מאחר שאביהם לא נותר חייב דבר למסיקה. לדבריו, אביו ירש מאחיו "כספים רבים במזומן" שבאמצעותם הוא ביצע את התשלום.

17. משהוא נשאל בתצהירו, מדוע לא כתב בתצהירו את הסיבה לכך שאביו - שהיה בעלים של שלושה נכסים – לא רצה לרכוש את החנות מחמת "עין הרע", הוא השיב כי "לא שאלו אותי" (עמ' 41 שורות 1-2). כמו כן, בחקירתו הוא סיפר שעזרא ניגש אליו אחרי השבעה על אביו ואמר לו שהחשבון בינו למסיקה נגמר חוץ מעוד "משהו קטן" ואם הוא לא יסכים לשלם "אז גם זה בסדר" (עמ' 42 שורות 11-15). משהוא נשאל מדוע לא כתב זאת בתצהירו הוא השיב שוב "לא שאלו אותי שאלות" (שם שורה 18). מבורך גם לא ידע לו מר האם נודע לו על התשלום הנטען בסך 750,000 ₪ שביצעה סיון לפני הגשת התביעה או לאחריה (שם שורות 27-28). הוא גם העיד שנודע לו שאחיו חיים שילם לעזרא 125,000 דולר רק אחרי פטירת עזרא (עמ' 44 שורות 12-17). טענתו שחיים הסתיר זאת ממנו, כי ידע שהוא מתנגד לתשלום היות שאביו פרע את כל החובות (עמ' 45 שורות 3-4), לא מתיישבת כלל עם טענתו שהוא נכח בפגישה עם עזרא בשנת 2013 שבסיומה קיבל חיים את האישור על תשלום בסך של 125,000 דולר (עמ' 43 שורה 12 ושורה 17).

18. מבורך העיד שאביו קיבל מאחיו שנפטר בשנת 2003 "משהו בין מאתיים אלף שקל לעשרה מיליון שקל" (עמ' 45 שורה 15) והכסף היה בביתו של מסיקה ובכספת בבנק ברמת השרון (עמ' 46 שורה 4). אם כך, לא ברור מדוע מסיקה היה צריך הלוואה מעזרא לרכישת החנות ? אם היו לו מיליוני ₪ במזומן, מדוע הוא לא שילם מיד את כל תמורת החנות בעצמו ולמה עזרא היה צריך לשלם זאת מכיסו?

19. (ד) עדות חיים מסיקה – חיים העיד כי כששילם לעזרא ביום 11.3.14 את הסך של 125,000 דולר במזומן, הוא לא ידע שאביו כבר פרע את החוב שלוש שנים קודם באמצעות תש לום שביצעה סיון בסך של 750,000 ₪. לדבריו, למרות שבאישור שהוא קיבל מעזרא בסיום הפגישה נאמר כי קיים עדיין חוב ולא סולק מלוא החוב, לא התאפשר לו להתייחס לאישור זה ולא נמסר לו עותק מקורי של האישור.

20. אין זה סביר כלל שחיים היה משלם 125,000 דולר לעזרא, אם הוא היה בטוח שמלוא החוב נפרע עוד בחיי אביו. אין כל סיבה שאם חיים סבר ש: "אבא שלי החזיר בטוח ארבע פעמים את החנות " (עמ' 71 שורה 9) , הוא היה משלם ל עזרא סכום כה משמעותי שכלל לא מגיע לו. הטענה כי: "רציתי שהמשפחות יישארו ביחסים עקב כל השנים שהם היו ביחד יותר ממשפחה" (עמ' 75 שורות 19-30) לא מסבירה העברת סכום כה גדול, אם אכן לא היה קיים כל חוב. חיים העיד שאביו הלך עם עזרא לכספת ברמת השרון "חוץ ממה שאחותי הביאה. הוא הלך עם עזרא לכספת... ומשם הוא לקח כסף עבור החנות" (עמ' 71 שורות 29-30). לדבריו, ברישום הכספת בבנק מצוין שאביו נכנס לכספת ללא עזרא. אישור חדר הכספות לא הוגש (עמ' 71 שורה 32 עד עמ' 72 שורה 4). אין זה סביר כלל, כי תמורת החנות שולמה שלוש פעמים: פעם אחת כשמסיקה הלך עם עזרא לכספת בבנק, פעם שנייה כשסיון העבירה לפי בקשת אביה לעזרא סך של 750,000 ₪ במזומן ופעם שלישית בשנת 2013 כשחיים שילם לעזרא סך של 125,000 דולר במזומן.

21. בחקירתו טען חיים שהוא ביקש לאחר ששילם 125,000 דולר לעזרא, שעזרא יכתוב על האישור שאין יותר חובות. לדבריו, עזרא הכתיב את תוכן האישור לעוזרו אבי נגר והוא לא שמע את תוכנו. לדבריו, הוא יצא מביתו של עזרא עם האישור, קרא אותו ונוכח שעזרא לא כתב מה שביקש (עמ' 76 שורה 31 עד עמ' 77 שורה 4). מעבר לעובדה שתיאור זה לא בא זכרו כלל בתצהירו, לא סביר כלל שחיים יעזוב את ביתו של עזרא עם אישור שבו כתוב שעדיין קיים חוב, אם הסיכום היה שסכום זה מהווה פירעון של מלוא החוב. טענתו כי: "אני מבחינתי קיבלתי אישור ששילמתי את הכסף" (עמ' 77 שורה 16), לא מלמד ת כי החוב נפרע אלא אדרבא, שנפרע רק חלק מהחוב.

22. (ה) עדות יצחק לקס – בתצהירו הוא העיד שהן מסיקה והן עזרא אמרו לו שמסיקה "נתן לו כספים במזומן שהחזיק בכספת בבנק ברמת השרון לצורך מימון רכישת החנות " (סעיף 7 לתצהירו). לדבריו, המנוח אמר לו ש"מסיבות משפחתיות אינו מעוניין אותו שלב לרשום על שמו". כמו כן לטענתו, עזרא אמר לו לפני מותו, שמסיקה לא חייב לו כלום בגין החנות והוא קיבל ממנו ומילדיו כספים.

23. מר לקס לא ציין בתצהירו כי מסיקה הוא דודו והדבר התברר רק בחקירתו (עמ' 63 שורה 6). הסתרת עובדה זו, על מנת ליצור רושם שהוא עד אובייקטיבי, פועלת לחובתו (סעיף 90 לסיכומי הנתבע). הסברו, שמסיקה לא רצה לרשום את החנות על שמו מסיבות משפחתיות, מאחר שבאותו זמן בנו נישא והוא חשש מכלתו (שם שורות 26-28), סותרת את גרסת רוב העדים מטעם התובעת שטענו שמסיקה חשש מעין הרע. גם הגרסה של "סיבה משפחתית" לא סבירה , לאור העובדה שמלכתחילה דובר על רישום זמני לתקופה קצרה , ע ד שההלוואה תושב לעזרא. מה יועיל רישום לכמה חודשים בנאמנות, אם יש חשש שהכלה "תיקח את כל הירושה" (עמ' 63 שורה 27)?

24. מר לקס אישר בחקירתו שלא ראה שמסיקה מעביר את הכספים עבור החנות לעזרא (שם שורות 29-30). לא ברור גם, אם אכן מסיקה ועזרא הלכו יחד לכספת בבנק לצורך תשלום התמורה לחנות (עמ' 64 שורות 19-20), מדוע לא שילם מסיקה ישירות את הכספים לעזרא בשעת חתימת הסכם הרכישה או סמוך לאחר מכן?

25. משמר לקס נשאל מדוע עזרא לקח עוד כסף מילדי מסיקה, אם עוד בחייו מסיקה פרע את כל החוב לעזרא , הוא ענה את התשובה התמוהה "מהדיבור של שלמה, זה הכל סגור ויסגר, אוטוטו הכל פיקס" (עמ' 65 שורות 1-2). אין צורך להכביר מילים על התחמקותו מתשובה לשאלה משמעותית.

26. (ו) עדות ויקטור מסיקה – בתצהירו הוא טען שעזרא אישר בנוכחותו ובנוכחות מסיקה, שמסיקה לא חייב לו דבר (סעיפים 11-12). עד זה אישר בחקירתו , לאחר שהתחמק מתשובות ישירות, כי הורשע בעבר במתן עדות שקר בבית המשפט ויש לו עבר פלילי (עמ' 30 שורות 2-16 וע"פ 71685/00 ויקטור מסיקה נ' מדינת ישראל (11.9.02) ).

27. סיכומו של דבר: ניתוח העדויות מטעם התובעת מלמד על סתירות, תמיהות וקשיים רבים. כמו כן, רוב העדים מטעם התובעת הם בני משפחה אחת ולכן יש לראות בעדות כולם כמעין עדות אחת בלבד. כפי שנקבע למשל בת"א 11825-06-14 פלוני נ' רוסטיסל פיז (30.8.18): " הנטייה לראות במקרה כזה את עדות בני המשפחה כעדות יחידה של בעל דין".

(2) הממצאים והעדויות ביחס לאישור מיום 11.3.14

1. התובעת צירפה כנספח ב' לכתב ההגנה לתביעה שכנגד, תצלום פת ק נושא תאריך 11.3.14 (להלן: "האישור") שחתום ע"י עזרא וזה לשונו:

"למשפחת מסיקה
חוב שחייבים לי
אני שלמה עזרא ת.ז. ... קיבלתי סכום של 125,000 $
עבור חוב של משפחת מסיקה שחייבים לי על סכום של 940,000 ₪
940,000 ₪
כולל סכום של החנות 900,000 ₪ כולל מע"מ".

2. בסעיף 15 לכתב התשובה לתביעה שכנגד מיום 7.12.17, טען מנהל העיזבון כי כתב היד באישור אינו של עזרא, כי האישור לא מוכר לו ומעולם לא הוצג לו ע"י הנתבעים שכנגד במהלך מגעיהם ושיחותיהם עובר להליכים המשפטיים. לכן "אין ספק כי המדובר במסמך לא או תנטי, לא אמיתי, מפוברק בדרך זו או אחרת והנתבעים שכנגד יידרשו להעמידו לבדיקת מומחה".

3. לתצהיר העדות הראשית שהגיש מנהל העיזבון מיום 25.11.18, צורף צילום של האישור ואולם במקום המספר 940,000 ₪ שמצוין פעמיים, מצוין פעמיים הסכום 1940,000 ₪. לטענתו, לפני מספר חודשים , הוא מצא בין ניירותיו של עזרא את האישור שנכתב ע"י עוזרו מר אבי נגר , אשר נמסר לחיים בפגישה שהתקיימה בביתו של עזרא בנוכחות מר נגר . לדבריו, מר נגר סירב ליתן תצהיר ואולם הוא זה שהפנה אותו לחפש את האישור בין הניירות שהותיר עזרא. לדבריו, האישור שהוגש ע "י התובעת זויף ונמחקה ממנו הספרה 1.

4. בק.מ. שהתקיים, מיניתי כמומחה מטעם בהמ"ש להשוואת כתבי יד, את מר אמנון בצלאלי וכן זומן לעדות מר אבי נגר, אשר פאני ביקשה לזמנו כעד מטעמה.

5. מר נגר עבד אצל עזרא שלושים שנה, עד לחודש מרץ 2016 (עמ' 16 שורות 7-14) . הוא העיד שעזרא סיפר לו שלמסיקה לא היה מימון לרכוש את החנות והוא ביקש מעזרא לרכוש אותה עבורו, עד שהוא ייטול הלוואה וישיב לו את תמורת החנות (שם שורות 17-20). לדבריו, מסיקה לא הצליח ליטול הלוואה (עמ' 20 שורות 29-34).

6. מר נגר אישר שהוא כתב את האישור והסכום נקבע לאחר שעזרא ביקש ממנו להתקשר ליניב עזרא שעבד בבנק באותה עת, על מנת שייחשב את הריביות שעזרא שילם במהלך השנים בגין הכספים שהוא הלוואה למסיקה (עמ' 17 שורות 20-24). בפגישה ביום 11.3.14 הגיע חיים ומסר לעזרא 125,000 דולר במזומן על חשבון החוב והוא אמר לעזרא שזה "על חשבון פירעון חוב ההלוואה " (עמ' 21 שו רה 34 ועמ' 22 שורה 7). מר נגר העיד שהוא בטוח שעל האישור שהוא כתב בהוראת עזרא נרשם הסכום 1,940,000 ₪ ולא 940,000 ₪ (עמ' 18 שורות 20-21 ועמ' 22 שורות 28-29 ). לדבריו, את האישור המקורי קיבל חיים וצילום שבוצע במשרדו של עזרא, נותר בידי עזרא (שם שורה 29 ועמ' 22 שורה 18 ). מר נגר העיד כי חיים שמע את מה שעזרא הכתיב לו באישור וההסתייגות של חיים היתה רק ביחס לריבית שחיים טען שהיא גבוהה ואולם הוא הסביר לחיים שזו הריבית שהבנק גבה מעזרא (עמ' 19 שורות 8-26 ועמ' 24 שורה 7 ).

7. מר נגר העיד שעזרא קיזז את המע"מ של החנות (עמ' 21 שורות 14-15) ואחרי אותה פגישה חיים אמר לו שהוא ייקח הלוואה לשלם את יתרת החוב לעזרא (עמ' 24 שורות 16-17) . מר נגר ציין שמסיקה היה חייב לעזרא עוד כספים חוץ מהחנות, מכיוון שהוא נתן לו הלוואה של 200,000 ₪ (עמ' 25 שורה 10 ושורות 22-24).

8. מאחר שמר נגר לא בקשר טוב עם הנתבע והוא אף סירב לבקשת מנהל עיזבון עזרא להעיד מטעמו (עמ' 27 שורות 30-31), יש ליתן משקל רב לעדותו. מר נגר העיד שלא דיבר כלל עם שני הצדדים ולא ענה לטלפונים שלהם. הוא אף לא יודע מי זימן אותו לעדות (עמ' 27 שורות 7-8) ואין לו שום אינטרס "ליישר קו עם מעסיקו לשעבר או מי מטעמו" כפי שטוענת מסיקה (סעיף 48 לסיכומיה). לא הוכח כל קשר מוקדם שלו עם מנהל העיזבון ו"תיאום ליצור ראיה ועדות כנגד מסיקה באינטרס משותף שלהם" (סעיף 50 לסיכומי מסיקה). עדותו היתה אמינה ביותר וחד משמעית – על האישו ר נכתב הסך 1,940,000 ₪ (עמ' 27 שורות 12-13).

9. המומחה שמונה על ידי מר בצלאלי , קבע בחוות דעתו כי: " סביר יותר כי סכום החוב שהיה כתוב במסמך במקור הינו 1,940,000 ₪". מסקנה זו נובעת בין היתר מהרווח שבין הספרה לבין המילה ₪. בחקירתו, טען מר בצלאלי כי הסבירות היא "מעל 50%" (עמ' 61 שורות 4-5). עדותו של המומחה לא נסתרה בחקירתו ויש לאמצה.

10. התובעת הגישה חוות דעת מטעם המומחה עו"ד יונתן נפתלי שקבע במסקנתו כי: "בנסיבות האמורות ישנה שקילות בין האפשרות לכך שסכום המקור היה 940,000 לבין האפשרות שסכום המקור היה 1,940,000". לדעתו, "בהחלט קיימת אפשרות שקודם נרשם 940,000 ורק לאחר מכן הוספה הספרה 1" ולא ניתן לקבוע ממצא "בעל משמעות" בהסתמך על הרווח בין הסכומים לסימונים.

11. מר נפתלי נחקר ע"י ב"כ הנתבעים ולא ניתנה על ידו תשובה מספקת, מדוע לא ציין שהיו בפניו גם את חוות הדעת של המומחה מטעם בהמ"ש וגם את חוות הדעת מטעם הנתבע מר ורדי. טענתו כי זה לא רלוונטי, בכל הכבוד אינה סבירה. מצופה כי המומחה יפרט בחוות דעתו את כל החומר שעמד בפניו, לרבות חוות דעת של מומחים אחרים (עמ' 58 שורה 20 עד עמ' 59 שורה 2).

12. מנהל העיזבון עו"ד יניב עזרא הצהיר כי מצא את האישור בניירת שהותיר עזרא רק לאחרונה. לדבריו: "לא מצאתי אותו. פספסתי. זה הרבה חומר" (עמ' 101 שורה 13) והוא לא ידע על המסמך, עד שאדם בשם אבי גולדשטיין מסר לו מטעם אבי נגר שקיים מסמך כזה (שם שורות 21-23). לדבריו: "לא העלמתי את המסמך, לא ידעתי עליו וכשידעתי עליו הצגתי אותו" (עמ' 103 שורות 10-11). הסברו של יניב להגשת האישור באיחור , ואי הידיעה אודותיו קודם לכן, מתקבלת על הדעת ולא נסתרה .

13. לאור עדותו האמינה והחד משמעית של מר נגר בצירוף חוות דעתו של המומחה מטעם בהמ"ש מר בצלאלי, יש לקבוע כי האישור שהגישה פאני מזויף והסכום שהיה כתוב עליו הוא 1,940,000 ₪. הגשת מסמך מזויף לבהמ"ש, פוגעת קשות באמינות גרסת פאני, והדבר מצטרף לחוסר האמינות בגרסאותיה והעדים מטעמה, כמפורט לעיל.

(3) ניתוח העדויות מטעם הנתבע

1. (א) עדות אלון ברונשטיין - אלון, שאמו היתה בת דוד תו של עזרא, והוא גם קרוב משפחה של מסיקה, עבד אצל עזרא משנת 2015 ומתחילת 2016 שימש כעוזרו האישי. לדבריו, עזרא סיפר לו שילדי מסיקה מנסים להתחמק מחוב אביהם כלפיו . הוא העיד כי כמה חודשים לפני פטירת עזרא, הוא ראה את חיים ומבורך יוצאים מביתו של עזרא ולאחר מכן עזרא היה נסער מכך שלא הצליח להסדיר את תשלום החוב וטען שהם רוצים "למשוך זמן" (סעיפים 7-8 לתצהירו ועמ' 86 שורות 26-27 ).

2. בחקירתו, סיפר אלון כי כמה חודשים לפני פטירת עזרא, הוא ערך רשימה לפי הנחיית עזרא , אודות חובותיו של עזרא וחובות שחייבים לעזרא . עזרא אמר לו שקיים חוב על החנות (עמ' 85 שורות 10-13,עמ' 86 שורות 5-6 ועמ' 86 שורה 32 עד עמ' 87 שורה 26). לדבריו, עזרא אמר לו שאת החוב בסך של 1.5 מיליון ₪ ילדי מסיקה רוצים לשלם לו 900,000 ₪ עם חשבונית והשאר "בלי חשבונית". את הדף עם פירוט החוב , הוא העביר למשפחת עזרא במהלך השבעה. אלון לא נתן תשובה מספקת לשאלה מדוע נתונים חשובים אלו לא נטענו בתצהירו ותשובתו כי "לא נשאלתי" אינה מספקת.

3. (ב) עדותה של נעמי עזרא – נעמי היא בתו הבכור ה של עזרא. לדבריה, בחודש אוגוסט או ספטמבר 2016 הגיעו בניו של מסיקה לביתם. בפגישה זו שהיא נכחה בה, אביה דרש מילדי מסיקה להשיב לו את החוב של 1.5 מיליון ₪ והוא אמר להם כי אם לא ישיבו לו את החוב , הוא ימכור את החנות. בניו של מסיקה אמרו לאביה שהם רוצים לשלם את החוב במזומן ואולם אביה דרש כי הם יעבירו לו את הכסף לחשבונו. בניו של מסיקה "לא אמרו נגד החוב שום דבר. הם לא התווכחו על עצם קיום החוב. הם גם לא דיברו נגד גובה החוב" (סעיפים 4-5 לתצהירה ועמ' 91 שורות 24-28).

4. בחקירתה, טענה נעמי כי בפגישה הנ"ל נכח אדם נוסף, מר איציק אהרן שסי רב להעיד (עמ' 92 שורות 17-20). עדותה של נעמי לא נסתרה ויש לאמצה.

5. (ג) עדות יניב עזרא – יניב הוא קרוב משפחה של עזרא (אביו הוא בן דודו) והוא מונה על פי צוואתו למנהל עיזבונו (עמ' 97 שורות 22-23) . יניב העיד שעזרא סיפר לו שהוא סיכם עם מסיקה שהדירה תוותר בבעלותו, עד שמסיקה ישיב לו את תמורת החנות בצירוף ריבית. לדבריו, מאחר שעברו כמה שנים והחוב לא נפ רע, עזרא שקל למכור את החנות וביקש ממנו להנפיק נסח רישום של החנות ביום 23.2.14 והנסח צורף לתצהירו. יניב הצהיר כי כשמצבו הבריאותי של עזרא כבר היה רופף, עזרא סיפר לו שהוא נסע לבניו של מסיקה ודרש את פירעון ה חוב לאלתר והם התחמקו לשלמו, למרות שלא כפרו שהחוב עמד על 1.5 מיליון ₪. חוב זה כולל את תשלום החנות, ההלוואה בסך של 200,000 ₪ משנת 2007 וריביות. בהצהרת ההון של עזרא, רשומה החנות וכן ההלוואה למסיקה בסך של 200,000 ₪ (סעיף 32 לתצהירו).

6. יניב העיד בתצהירו, כי רק לפני כמה חודשים הוא מצא בין ניירותיו של עזרא את האישור. הוא פנה למר נגר שיעיד מטעמו ואולם מר נגר סירב. מר נגר הוא זה שהפנה אותו לחפש בין הניירות של עזרא, את האישור.

7. בחקירתו, העיד יניב שהוא עבד בחטיבה העסקית בבנק דיסקונט עד לחודש נובמבר 2015 (עמ' 97 שורה 29). יניב טיפל בכל חשבונות הבנק של עזרא שהתנהלו בסניפו והיה מאוד מקורב אליו (עמ' 98 שורות 3-4). לאחר מכן, הוא החל לעבוד אצל עזרא. יניב העיד כי בינואר או פברואר 2014 הוא בדק עבור עזרא מה גובה הריביות ששולמו עבור ההלוואות שהוא העניק למסיקה והוא בדק ומסר לו שהקרן בתוספת הריבית עמדה על 1,940,000 ₪. כך "נולד ה מסמך על הסכום הזה שאבי נגר כתב" (עמ' 98 שורות 12-16). לדבריו, בשיחה השתתפו עזרא ואבי נגר והבירור נערך מאחר שעזרא נטל הלוואות עם ריבית מהבנק, על מנת לשלם את התמורה בגין החנות (שם שורות 18-19 ושורות 26-29).

8. יניב טען שעזרא אמר לו שהחוב מורכב משלושה רכיבים: 800,000 ₪ החנות, 200,000 ₪ ההלוואה ועוד 500,000 ₪ שהוא לא יודע בגין מה הוא (עמ' 99 שורות 5-20). לדבריו, עזרא עדכן אותו כי לאחר שחיים שילם לו 125,000 דולר, נשאר חוב של 1.5 מיליון ₪ וחיים הציע לו אחר כך , לשלם 700,000 ₪ במזומן ו – 800,000 ₪ בהעברה בנקאית . מאחר שהוא אמר ל עזרא שלא ניתן להפקיד סכום כ ה גבוה במזומן בבנק , עזרא סירב להצעה זו (עמ' 99 שורות 25-29). העובדה שמנהל העיזבון החליט שלא לתבוע אודות הסך של 500,000 ₪ מחוסר ראיות לקיומו, לא פוגמת במהימנותו.

9. יניב העיד כי סוכם בין עזרא למסיקה שהחוב יוחזר בסמוך למתן ההלוואה ומאחר שהחוב לא הושב, עזרא דרש לקבל ריבית. לדבריו, עד היום משולמת הריבית בגין ההלוואות בחשבונו של עזרא (עמ' 102 שורות 3-9). הסיכום על תשלום הריבית נעשה עם חיים מסיקה (שם שורות 13-15 ושורות 23-27) והסכום של 125,000 דולר שחיים שילם , לא היה קשור לחנות אלא לחוב אחר (עמ' 103 שורות 22-25 ועמ' 104 שורות 1-9) . יניב טען כי לא ייתכן שמסיקה פרע בחייו את החוב לעזרא כפי שטוענת פאני ולדבריו: "אין חיה כזאת שהוא לא היה אומר לי. או שהיה מפקיד את זה, היכן הכסף? בכספת?" (עמ' 106 שורות 9-18).

10. העדויות מטעם הנתבע היו ככלל אמינות ולא נסתרו. לא התגלו סתירות בין העדים ולמרות היותם קרובים לעזרא, יש לאמצם. לא מדובר בהכרעה על פי עדות יחידה כפי שטוענת פאני (סעיפים 21-22 לסיכומי התשובה) אלא בעדות של מנהל העיזבון שלגרסתו נמצאו תימוכין גם מעדים נוספים וגם מהאישור.

11. ביחס להלוואה ע"ס של 200,000 ₪ - אכן באישור לא נאמר שמדובר בהלוואה ואולם, לאור עדויות מר נגר ומנהל העיזבון, ברור כי מדובר בהלוואה שניתנה ולא נקבע מועד להחזרתה. אי זימון עורך המסמך עו"ד הופמן, לא פוגמת בהוכחת התביעה, מאחר שסכום החוב שנותר, מצוין במפורש על האישור ומסיקה או חיים שקיבלו את האישור, לא השיגו כלל על האישור ולא התכחשו לו. לפיכך, יש לדחות את טענת מסיקה כי חוב זה התיישן.

12. העובדה שעזרא לא דרש שכר דירה כל השנים ולא הגיש תביעה, לא גורעת מקיומו של החוב. עזרא היה מקורב מאוד למסיקה וסביר שהוא האמין כי בסופו של דבר החוב ייפרע. זאת, במיוחד שבחיי עזרא, ילדי מסיקה לא התכחשו לחוב ואף הושב לו סך שך 125,000 דולר. לכן, יש לדחות את טענת מס יקה כי עזרא "ישן על זכויותיו" והתביעה הוגשה בשיהוי.

13. יש לדחות את טענת פאני שההלוואה שהעניק עזרא למסיקה חסרת תוקף, מאחר שלא נערכה בכתב ולא פורטו בה תנאי ההלוואה וזאת לאור הוראות סעיפים 2 ו – 3 ל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג – 1993 (סעיפים 12-13 לסיכומי התשובה). שהרי, סעיף 15 לחוק הנ"ל קובע במפורש שהוראות סעיפים אלו " לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק". מאותה סיבה לא חלות גם תקנות הגנת צרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית) תש"ן – 1989, מאחר שעזרא לא היה בגדר "עוסק" במתן הלוואות.

14. אכן, קיים נטל מוגבר לתביעה כנגד עיזבון כפי שטוענת ב צדק פאני (סעיפים 24-25 לסיכומיה). ברם, הנתבע שכנגד הרים נטל זה באופן מובהק כמפורט לעיל.

(4) טענת פאני כי עזרא חייב כספים בגין רכישת דגים

1. פאני לא הציגה כל מסמך מהימן מהנהלת החשבונות של החנות. מה שהוצג היא תרשומת בכתב יד של חיים שאין לה משקל רב . לא הוגש שום תיעוד מהנהלת החשבונות לפיה נותר חוב לעזרא. לא הוגש ספר מלאי או כל מסמך רשמי מהנהלת החשבונות של החנות.

2. אלון העיד כי בשנת 2016 עזרא קנה דגים כמה פעמים בחנות ושילם עבורם במזומן או בהמחאות של ש כר דירה שהוא קיבל מדירות שהשכיר (סעיף 11 לתצהירו ועמ' 88 ש ורות 9-32).

3. סיון העידה כי בחנות כלל לא מוכרים בהקפה. כלשונה "אין דבר כזה... אין בהקפה הכול משלמים" (עמ' 39 שורות 27-32). חיים העיד כי הוא מנהל בחנות ספר מלאי (עמ' 68 שורות 25-26) ואולם הוא לא רשם את הדגים שנתן למסיקה בספר המלאי (עמ' 69 שורות 3-4). משהוא נשאל מדוע לא תבע את עיזבון עזרא על חוב הדגים אם אכן היה כזה , ב מסגרת התביעה שאמו הגישה, הוא השיב "אני הייתי בטוח שזה בתביעה כאן" (עמ' 72 שורות 17-18). חיים אישר גם , שמעולם לא הראה את הרשימות שהכין במו ידיו ושבהן פורטו חובותיו של עזרא, למנהל העיזבון (עמ' 78 שורה 32 עד עמ' 79 שורה 3). אי הגשת התביעה בגין חוב נטען זה ואזכורו רק במסגרת כתב ההגנה בתביעה שכנגד, מעורר ספק גדול ביחס לאמיתות התביעה. כמו כן, העובדה שהתרשומות כולן בכתב יד אחד ולכאורה באותו גוון של צבע עט, אף היא מעוררת חשד שמדובר בתרשומת שנעשתה במועד אחד ולא על פני כמה שנים (סעיף 67 לסיכומי הנתבע). אכן, לא הוגשה חוות דעת מומחה המוכיחה כי מדובר בזיוף ומנהל עיזבון עזרא לא ביקש כי אף תרשומות אלו ייבדקו ע"י המומחה שמונה (סעיף 16 לסיכומי התשובה). יחד עם זאת , מועד העלאת תביעה זו מחלישה מאוד את רצינותה ומכלול הנסיבות מביא למסקנה כי הנטל להוכחת חוב זה לא הורם . זאת, במיוחד שעה שמדובר בתביעה כנגד עיזבון.

4. לאור האמור לעיל ומשלא הובאה כל ראייה בעלת משקל לטענה כי עזרא נותר חייב כסף לחנות בגין רכישות דגים, יש לדחות את טענה זו.

(5) העולה מן המקובץ:

1. מסיקה רצה לרכוש את החנות הצמודה לחנותו ולא היה לו מימון לצורך כך. לפיכך, הוא פנה לחברו הטוב עזרא, על מנת שירכוש עבורו את החנות בנאמנות ועזרא שילם את התמורה (למעט המע"מ ומס הרכישה) למוכרת והחנות נרשמה על שמו. הוסכם כי רק לאחר שמסיקה ייפרע את חובו לעזרא, החנות תועבר על שמו.

2. מסיקה נפטר כמה חודשים לאחר שהחנות נרכשה ולא שילם את חובו.

3. טענת התובעת כי מסיקה שילם באמצעות הבת סיון סך של 750,000 ₪ במזומן לעזרא, היא טענת כזב שהומצאה בעיצומו של ההליך.

4. בפגישה שנערכה ביום 11.3.14 שילם חיים לעזרא סך של 125,000 דולר במזומן מתוך חוב של 1,940,000 ₪ , הכולל את החוב עבור החנות ועבור ההלוואה בסך של 200,000 ₪ משנת 2007. התובעת הגישה מסמך מזויף שבו מחוקה הספרה 1.

5. חיים לא המציא כל מסמך לפיו בזמן אמת, הוא הסתייג מהאישור שקיבל. לפיכך, יש לקבל את התביעה שכנגד ולקבוע כי ביום 11.3.14 עמד החוב על 1,940,000 ₪ ולאחר התשלום בסך של 125,000 דולר, בהתאם לשער היציג שהיה באותו יום – 3.473, נפרע סך של 434,125 ₪. לפיכך, יתרת החוב של מסיקה עמדה על 1,505,875 ₪. מאחר שהתביעה שכנגד עמדה על סך של 1,364,300 ₪ בלבד נכון ליום 1.10.17, על פאני לשלם סכום זה בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ברם, אין עילת תביעה כנגד חיים ומבורך והתביעה נגדם, נדחית. העובדה שהם עושים בחנות שימוש , לא מקימה כנגדם עילת תביעה, שעה שלא הוכחש שהם שכירים של אמם ואין להם זכות בעיזבון או בעסק המופעל בחנות.

6. לא הוכח כי עיזבון עזרא חייב דבר ולא הוכח כל חוב עקב רכישת דגים בחנות. כמו כן, לא הוכח שעזרא קיזז את המע"מ על החנות ולא הוכח ה"רווח" שלו מניכוי פחת על החנות. ככל שפאני תסבור שיש לה עילת תביעה וראיות לכך, היא רשאית להגיש תובענה מתאימה בנושאים אלו .

7. לאחר שמלוא הסך הנ"ל ישולם לעיזבון עזרא, על מנהל העיזבון להעביר את החנות ע"ש פאני. ככל שההלוואה לא תפרע בתוך 90 יום, יוכל מנהל העיזבון למכור את החנות לצורך פירעון ההלוואה וככל שתישאר ייתרה, היא תועבר לפאני.

8. זכותו של עיזבון עזרא לעכב את העברת החנות עד לתשלום החוב, מעוגנת בסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1971 הקובע כי:

"קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".

שהרי, פאני הפרה את הסכם ההלוואה שבין עזרא למסיקה ולא פרעה את החוב. חובתה כיורשת בלעדית של מסיקה, בה תאם לסעיף 123 (ב) לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 לסלק את חובות העיזבון.

9. כמו כן, הנאמן זכאי לעכב את הנכס שבידו עד לסילוק החוב המגיע לו, בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק הנאמנות תשל"ט – 1979. כפי שציין המלומד שלמה כרם בספרו חוק הנאמנות (מהדורה רביעית 2004): "זכות העיכבון חלה... הן על הנכסים שבהחזקתו... וכן להבטחת סילוקן של התחייבויותיו" (עמ' 393).

10. להשלמת התמונה יצוין, כי גם התביעה בגין רכיב ב סך של 200,000 ₪ לא התיישנה, מאחר שעזרא ומסיקה לא קבעו את מועד החזרת ההלוואה ומרוץ ההתיישנות החל לרוץ רק עם פטירת מסיקה לכל המוקדם (סעיף 118 לסיכומי הנתבע).

11. פאני תשלם לעיזבון עזרא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 100,000 ₪ וכן את עלות התשלום ששילם עיזבון עזרא למומחה מר בצלאלי. בסכום זה נלקח בחשבון שהתביעה כנגד חיים ומבורך נדחתה.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.