הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 10738-09-12

לפני כב' השופטת לימור ביבי

ת.א. 10738-09-12

התובעות:

  1. גלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס בע"מ
  2. יהלומי אי. ג'י. אס. טי. בע"מ

על-ידי באי-כוחן - עורכי-הדין אריאל דִינוֹבֶצקי וּגב' עדי מסורי

נ ג ד

הנתבעים:
1. אבי פרץ
על-ידי בא-כוחו - עו"ד יצחק דואניס
2. טל דרשביץ
על-ידי באת-כוחו - עו"ד גב' רות קִיהְל-חריט

ת.א. 19784-04-13

התובעים והנתבעים שכנגד:

  1. מור פורקס בע"מ
  2. איל הרשקו

על-ידי באי-כוחם - עורכי-הדין רועי סלוּקי ועִדו קוסובר

נ ג ד

פסק דין

לפני שתי תביעות מאוחדות, אשר באחת מהן אף תביעה שכנגד, אשר נסבות על הנסיבות ותוצאות קריסתה של חברת הפורקס - גלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס בע"מ.
מבוא;
במסגרת התביעה הראשונה אשר הוגשה (10738-09-12) - התובעות – גלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס בע"מ (להלן:"גלובל" או "החברה") ויהלומי אי. ג'י. אס. טי. בע"מ (להלן: "IGST") – תבעו את אבי פרץ (להלן: "פרץ") וטל דרשביץ (להלן:"דרשביץ") לתשלום סך 3,017,495 ₪.
(להלן: "תביעת 2012")
במסגרת התביעה השנייה אשר הוגשה (19784-04-13) – התובעים: מור פורקס בע"מ (להלן: "מור פורקס") ואייל הרשקו (להלן: "הרשקו") תבעו את גלובל, שמואל לבייב (להלן: "לבייב"), דרשביץ ופרץ לתשלום סך 8,471,361 ₪. במסגרת תביעה נגדית אשר הוגשה על ידי גלובל ולבייב, נתבעו –מור פורקס, הרשקו, דרשביץ, פרץ, חיים קדוש (להלן: "קדוש") ויצחק סגל (להלן: "סגל") לתשלום סך של 6,022,644 ₪.
(להלן: "תביעת 2013").

הצדדים לתביעות:
חברת גלובל היא חברה אשר הוקמה ביום 23/11/10. בעת רישומה שמה של החברה היה פיינל אף אקס בע"מ Final FX Ltd"". שמה של החברה הוחלף ביום 22/11/11 לשמה הנוכחי (גלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס בע"מ). במרשם החברה נרשם לבייב כבעל מניות ומנהל יחיד של החברה. פעילותה של החברה והמטרה לשמה הוקמה, הייתה להפעיל זירת מסחר בפורקס.
דרשביץ – שימש כמנכ"ל חברת גלובל.
פרץ – שימש כדירקטור בגלובל.
מור פורקס (אשר בעליה ומנהלה הוא סגל), הרשקו וקדוש – היו לקוחותיה של חברת גלובל (להלן: "הלקוחות" או " קבוצת הלקוחות").
IGST– היא חברה בבעלותו ובניהולו הבלעדיים של לבייב אשר פעילה בתחום היהלומים והייתה זו שהעבירה חלק מכספי ההשקעה בגלובל.

לשם הבנה בהמשך ראוי להבהיר מספר מונחים הנוגעים לפעילותן של חברות המפעילות זירות מסחר בתחום הפורקס ובכלל זה לפעילותה של חברת גלובל. בהקשר זה אקדים ואציין מראש, כי הבהרת המינוחים להלן, היא לשם נוחיות והבנת הדיון, אין היא בגדר סקירה מקצועית מדויקת, אלא שהיא מובאת באופן שמנגיש את המידע ומפשט אותו.

פורקס ומסחר בפורקס: המילה פורקס ( Forex) מייצגת ראשי תיבות של המונח:Foreign Exchange"" – סחר במטבע חוץ. שערי מטבע חוץ נעים ללא הפסקה והם נקבעים ככלל על בסיס היצע וביקוש. באופן פשטני ניתן לומר כי ככל שמאין דהוא צופה כי שער החליפין של מטבע מסוים יעלה, הוא יבצע פעולת מסחר של רכישת מטבע זה, תוך תשלום במטבע אשר הוא צופה ששער החליפין שלו ירד או שלא יעלה ביחס למטבע הראשון. כך, ככל שאצפה כי שער האירו יעלה בזמן הקרוב ושער הש"ח ירד או יישאר באותה רמת מחיר - ארכוש בתמורה לש"ח המצוי בידי, מטבע מסוג אירו ולאחר שיעלה – אממש השקעתי על ידי המרתו שוב לש"ח. באופן בסיסי- פעולת ההמרה תתבצע באמצעות מוסד פיננסי ובפועל יירכש על ידי האירו ולאחר מכן, יימכר. כל עסקת פורקס מבוצעת, כפי העולה מהדוגמא בשני מטבעות וזאת, מכיוון שהספקולציה לעניין העלייה או הירידה בשווי היא של מטבע אחד אל מול מטבע אחר. הפער בין שערי שני המטבעות הוא "המרווח".

מסחר בהפרשי פורקס תוך מינוף: כאמור, על מנת לסחור במטבע חוץ ניתן לרכוש בפועל את המטבע, אלא שלענייננו אנו, רלוונטית אפשרות שונה למסחר הנוגעת למסחר בהפרשי השער, תוך מינוף.
מסחר בהפרשי שער - הוא מסחר בו לא מבוצעת המרה בפועל של המטבעות, אלא שבמקום נערך מעין חוזה בין שני הצדדים בו האחד מתחייב מול השני לשלם או לקבל את ההפרש שנוצר ממכפלת סכום החוזה בהפרש בין השער הקובע לשער המימוש. אין מדובר בהמרה בפועל אלא ב"אחיזת שער" ויצירת רווח או הפסד מהפירות שהניבה אותה אחיזה. אפיון מרכזי של תחום חוזי ההפרשים הוא האפשרות לביצוע העסקאות תוך מינוף שהוא ביחס שבין גובה הביטחון לגובה ההשקעה. כך, במסגרת עסקה המבוצעת תוך מינוף, הגוף באמצעותו מבצע המשקיע את העסקה, מאפשר לו שלא להפקיד את כל הכספים הנדרשים לשם ביצוע העסקה בשלמותה, תוך שהמשקיע מפקיד בטוחות בגובה ההפסד המירבי האפשרי כתוצאה מהפוזיציות אליהן נכנס המשקיע ולא במלוא שווי העסקה (פוזיציה) אליה נכנס. כך לדוגמא, אם המסחר מתבצע במינוף של 1 ל – 100, ניתן לפתוח עסקה אשר שוויה 5,000$ (קרי עסקה המדמה רכישת 5,000$) תוך הפקדת 50$ בלבד. בעסקה כזו, הפוזיציה של המשקיע תישאר עומדת כל זמן שלא הפסיד את הכסף אשר הפקיד, קרי כל זמן שהפרשי השער בגין העסקה בכללותה, לא פעלו בניגוד לתחזיתו בשיעור כולל העומד על הבטוחה שהפקיד- קרי סך 50$ (או ביתר דיוק כל זמן שלא הגיע לגובה בטוחה מינימלי). בעסקה הפועלת תוך מינוף, האפקט של תנודתיות המטבע, גם בשינויים קטנים, יהיה משמעותי יותר לרווח או להפסד של המשקיע- כי למעשה היקף העסקה שלו גדול יותר מסכום הכסף שהוא משקיע. כך, אם המשקיע נכנס לפוזיציה שמטבע מסוים יעלה, במינוף כזה והמטבע אמנם עלה, הרי שהתוצאה היא שהוא ירוויח את הפרשי השער כאילו עשה עסקת רכישה ומכירה בשווי של 5,000$. יחד עם זאת, אם שער המטבע ירד ולו בשיעור קטן, בגלל שמדובר בעסקה בהיקף גדול של מטבע, הרי שההשפעה תהיה הפסד כספו של המשקיע. יודגש כי אם במהלך הפוזיציה אליה נכנס המשקיע, השוק פעל בניגוד לתחזית של המשקיע והמרווח בין מחיר הכניסה למחיר הנוכחי בגין העסקה כולה (קרי בגין 5,000$) מגיע לסכום הבטוחה של המשקיע (50$ או לסכום בטוחה מינימלי כפי שנקבע על ידי זירת המסחר), תופסק הפוזיציה של המשקיע, המשקיע יאבד את כספו וגם אם בהמשך יהיה שינוי בשוק כפי שצפה המשקיע, הוא לא יוכל ליהנות משינוי זה הואיל והמסחר שלו הופסק וזאת, אלא אם הוסיף על הבטוחה בטוחה נוספת על מנת להמשיך את הפוזיציה שבה בחר.

זירת מסחר בפורקס – המסחר בפורקס מתבצע בראש ובראשונה באמצעות הבנקים הבינלאומיים והבנקים המרכזיים במדינות העולם. נוסף על בנקים אלו, קיימים גופים משניים המעניקים שירותים לציבור בתחום המט"ח. גופים אלו מפעילים בדרך כלל פלטפורמות למסחר בשערי חליפין ב"זירות מסחר". ""זירת המסחר" בפורקס היא גוף פיננסי, מעין בורסה עצמאית, והיא מציעה ללקוחותיה לרכוש ולמכור את המוצרים הנסחרים כנגד פיקדונות המשמשים כבטוחה. כל אחד רשאי להיכנס לזירת המסחר לאחר שיפתח חשבון ויפקיד בו כספים. זירת המסחר מעמידה ללקוחותיה מערכת המספקת להם נתונים בזמן אמת ("ציטוטים") בדבר שערי השוק של המוצרים השונים (כגון המוצר "דולר – יורו", "דולר – ין" וכיו"ב). מחיר השוק המצוטט בזירה הוא מחיר השוק הבינלאומי כפי שהוא נקבע על ידי הגופים הגדולים בעולם העוסקים במסחר באותו מוצר." (ראו - ת"א (כלכלית ) 1963-05-11 יעקב ארמונד מלכה נ' אווא פיננסי בע"מ (25/6/14)).

זירת מסחר ש"מתכסה" – "white label" היא זירת מסחר אשר כנגד פוזיציה שמבצע הלקוח, נכנסת לפוזיציה זהה אצל ברוקר או מוסד פיננסי אחר. קרי ולשם הדוגמא- אם הלקוח של הזירה נכנס לפוזיציה של עליית שער הדולר בסכום של 5,000$, הזירה "מתכסה", באותה פוזיציה אל מול ברוקר אחר, כך שככל שהלקוח ירוויח את כספו, הזירה תרוויח בהתאמה ותכסה את רווחיו ברווחים אשר הרוויחה אצל הברוקר האחר. ישאל השואל - מה הרווח הצומח לזירה זו כפועל יוצא מהפעילות. במסגרת הדיון בפני הוצגו שני מקורות אפשריים לרווחים של זירה כזו: האחד – מהעמלות אשר משלם הלקוח בגין היקף הפוזיציות אליהן הוא נכנס ("ווליום העסקאות שלו"). עמלות אלו יכולות לעמוד על שיעור מהיקף העסקאות או לחילופין מפערים משתנים (spreads) בין שער החליפין בעסקה מול הברוקר לבין שערי המכירה והקנייה המוצגים והניתנים ללקוח. יצוין, כי יחידת המדידה של הפרשים אלה היא "פיפס". והשני- מבונוסים שאותם מקבלת הזירה מהברוקר. בהקשר זה האחרון, ככל שהזירה מתכסה עבור כל לקוחותיה והיא פועלת בהיקף פעילות גבוה (המהווה את השקעות סך כל הלקוחות), היא יכולה לקבל בונוסים גבוהים יותר על פעילותה.

זירת מסחר ש"עושה שוק" – זירת מסחר שאינה מתכסה, קרי שהיא זו הפועלת מול הלקוח באופן שאם הלקוח ירוויח, יהא עליה לשלם לו את רווחיו ואילו אם הוא יפסיד, היא תהיה זו אשר תזכה בכספים אשר יפסיד. בפעילות מסוג זה קיים לכאורה ניגוד עניינים בין הלקוח לבין הזירה, הואיל וכאמור מפעיל הזירה מרוויח כאשר הלקוח מפסיד וההיפך. אציין כי פעילות זו מבוססת על העיקרון הגורס כי תוצאות פעילות הלקוח (בשל העמלות אשר הוא משלם), תובלנה בהכרח לשחיקת השקעתו, אשר תיוותר אצל המפעיל.

מערכות מסחר - זירות מסחר פועלות באמצעות מערכות מסחר – קרי מערכות הפעלה המאפשרות את מסחר הלקוחות. במקרה שלנו, פעלה החברה באמצעות מערכת מסחר בשם מטה טריידר 4. במסגרת המערכת יש הגדרות של סמכויות בהתאם לתפקידים. בהתאם לתצהירו של דרשביץ, אשר לא נסתר לעניין זה, מערכת מסחר זו בנויה באופן בו עת מתבצעת עסקה היא נפתחת באופן אוטומטי במערכת הפנימית, אז מתבצעת בדיקה פנימית להיתכנות העסקה הפיננסית אל מול יתרת הלקוח (בדיקת אובליגו). עסקה שהביטחונות בה חיוביים תיעצר או תופסק רק כאשר ניתנה הוראה לעצרה או להפסיק. ההוראה יכולה להיות אוטומטית–מובנית או שיכולה להיות ידנית מכוונת. לטענת דרשביץ, הואיל וברירת המחדל של המערכת הזו היא "עשיית שוק", המערכת מתייחסת למערכת המסחר הפנימית של החברה ואל מערכת המסחר הגלובלית העולמית כאל שתי מערכות נפרדות. בהתאמה, כאשר ניתנת הוראה על ידי הלקוח, לאחר אישורה הפנימי, מעבירה החברה באופן ידני את העסקה לברוקר (או שהיא יכולה שלא להעביר אותה). זאת ועוד, בשעה שעצירתה של העסקה על ידי הברוקר מסתיימת עת מסתיימת יתרתה החיובית של החברה אצל הברוקר, הרי שאין סגירה אוטומטית של הפעילות הפנימית של הלקוח בחברה וזאת, אלא אם היא נסגרה על ידי החברה. בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי בעדותו, אישר דרשביץ כי ניתן לגשר טכנולוגית בין המערכת הפנימית לזו של הברוקר וזאת, בניגוד לברירת המחדל של המערכת ובכך, להפוך אותה למערכת מתכסה (יתרה מכך, דרשביץ העיד כי הוא מניח שלחברה היה גישור טכנולוגי כאמור – ראו עדותו בעמוד 537 שורה 29 וכן, בעמוד 538 שורות 15-17). יחד עם זאת, אין חולק כי, לכל הפחות בחלק מהזמנים הרלוונטיים, המערכת נשוא הדיון פעלה (והצדדים חלוקים על השאלה האם בהסכמה אם לאו) מבלי שיהיה גישור כזה, קרי כאשר לא כל פעולה של הלקוח מתכסה באופן אוטומטי אלא שחלק מהפעולות כוסו והועברו לברוקר וחלקן לא.

פעולות מסחר "הפוכות" –ביצוע שתי פעולות מסחר זהות הפוכות, למשל כניסה לשתי פוזיציות בנכס בסיס זהה, בכיוונים הפוכים, כאשר האחת תתמוך בעלייה בשער נכס הבסיס והשנייה תתמוך בירידה בשערו של אותו הנכס. לכאורה, התוצאה של פעולה כאמור היא הפסד במקום אחד רווח במקום אחר באופן שבו הרווח וההפסד מתקזזים. אלא שבפועל, זירות מסחר שונות וברוקרים מעניקים לגורם המפקיד סכום "בונוס" גדול/מהותי על הפקדה, בשיעורים המגיעים ל 10 או אף 15 אחוזים (ובתביעה לפני במקרה אחד אף אין חולק כי ניתן בונוס בשיעור של 35%) וזאת, כאשר בחלק מהזירות מתנה הזירה את משיכת הבונוס ברווח של הלקוח, קרי שהבונוס ימשך מתוך רווחים בלבד ובאחרות בכך שהלקוח יפסיד- קרי שהלקוח יהיה זכאי לבונוס כהחזר במקרה בו יפסיד את כספו (לאפשרות זו האחרונה – ראו תצהירו של קדוש בסעיף 45). בנסיבות אלו, די בכך שבאחת העסקאות ניתן ללקוח בונוס, על מנת לאפשר לו רווח לפחות בשיעור הבונוס אשר ניתן לו. האפשרות לרווח גדלה כאשר שתי הזירות נותנות ללקוח בונוסים. לשם הדוגמא- כאשר מבצעים הפקדה של 100,000 דולר אצל שני גורמים, ומשניהם מקבלים בונוס בשיעור 15 אחוז מההפקדה, יהיו בשני הצדדים 230,000$ למרות שההפקדה הייתה רק על סך של 200,000$. לאחר ביצוע פעולה הפוכה, במקום אחד הפסידו 115,000$ ואילו במקום השני הרוויחו את אותם 115,000, כאשר בצד שבו הרוויחו יש בשלב זה 230,000$, אשר ניתנים למשיכה (בחלק מהמקרים ניתן למשוך רק רווחים ואז ניתן יהיה למשוך בשלב זה רק חלק מהסכום, בחלקם ניתן למשוך רק כאשר יש הפסדים ואז המטרה תהיה להחזיק את הפוזיציה עד לשלב בו הלקוח מפסיד בזירה אשר נותנת לו את הבונוס). כאשר מבצעים פעולות בהיקפים גדולים, הרווחים הם משמעותיים והם לכאורה נטולי סיכון של ממש. הקושי בביצוע הפעולות כאמור טמון בעובדה שזירת המסחר ו/או ברוקר לא יעניקו בונוסים באופן קבוע ולכן השחקנים יטו להחליף שמות או להחליף זירות מסחר כדי לקבל את הבונוסים בכל פעם מחדש. [התיאור ברובו לקוח מתוך הערה בעמוד 3 לתצהירו של לבייב ואולם, אינו שנוי במחלוקת]. נוסף על כך, כאמור מקום בו זירה אחת נותנת בונוס והזירה שניה לא נותנת, הרי שהלקוח יוכל ליהנות מהבונוס רק כאשר הוא ירוויח/יפסיד (בהתאמה לדרישות הזירה) בזירה שבה הוא מקבל את הבונוס ולשם כך, לעיתים עליו להיות בעל בטוחות מספקות כדי להמשיך ולהחזיק את הפוזיציה עד להיפוך השוק כנדרש לשם קבלת הבונוס.

במאמר מוסגר אציין כי בזמנים הרלוונטיים לאירועים נשוא התביעה, פעל שוק הפורקס בישראל ללא כל הסדרה. הסדרת שוק המסחר בפורקס, נעשתה במסגרת תיקון 42 לחוק ניירות ערך אשר נכנס לתוקפו ביום 26/5/15. אציין כי במסגרת התקנות אשר הותקנו לשם יישומו - תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התשע"ה-2014 , הוסדרו סוגיות מהותיות בזירות הסוחר וביניהן - הרישיון לניהול זירת מסחר; רמת המינוף והבטוחה הנדרשת מהלקוח; ניגודי עניינים בין החברה ללקוח; הסכמי ההתקשרות בין זירות הסוחר ללקוחותיהן; הטיפול בכספי הלקוח ובנכסיו; פרסום ושיווק הזירה, לרבות האזהרות הנדרשות בפרסום ובכלל זה: ציון העובדה כי מדובר בפעילות ממונפת הכרוכה ב"סיכון ממשי של אבדן מלוא כספי ההשקעה בתוך זמן קצר", כי החברה מפעילת הזירה היא צד נגדי לעסקאות הלקוח ועוד. (ראו – ת"א (כלכלית ) 32939-01-11 מג'ד שייך נ' חברת פורקס פלייס בע"מ (15/3/16)). אלא שכאמור, כל ההסדרה החוקית של הנושא, אינה רלוונטית לעניינו באשר האירועים נשוא התביעה התרחשו בין השנים 2012 ל – 2013, קודם להסדרה.

משהאמור הובהר, אפנה לבחינת הנסיבות והטענות נשוא התביעות לפני.

טענות הצדדים;
קודם לפירוט טענות הצדדים, הנני מוצאת להבהיר כי, כפי שפתחתי וציינתי ברישא לפסק הדין, פסק דין זה נסב על שתי תביעות – תביעת 2012 ותביעת 2013 וכן, על תביעה נגדית אשר הוגשה במסגרת תביעת 2013. הואיל והמסכת העובדתית המשמשת בסיס לשתי התביעות נסבה על אותם אירועים, תוך שכל אחד מהצדדים מייחס לצדדים האחרים מעשים, מחדלים או אחריות כפועל יוצא מאופן התרחשות האירועים לגרסתו- הרי שאינני מוצאת להפריד בין הטענות כפי שנטענו על ידי מי מהצדדים בהתייחס לתביעה קונקרטית ותחת זאת, הנני מוצאת להביא בחד את טענות כל אחד מהגורמים המעורבים בתביעות כלפי האחרים.

טענות גלובל, IGST ולבייב (להלן:"קבוצת לבייב")-
חברת גלובל הוקמה בתחילה על מנת ליצוק לתוכה פעילות של מסחר בפורקס ביחד עם אדם נוסף בשם עזרא ג'נאלי (להלן:"ג'אנלי") אשר היה מוכר ללבייב מתחום היהלומים. אלא, ששיתוף הפעולה בין לבייב לבין ג'נאלי, לא התפתח מעבר להקמת החברה. באוגוסט 2011, פנה אל לבייב פרץ, שהוא קרוב משפחה שלו, אשר הציג עצמו כמומחה בתחום הפורקס והציע לו להתחיל את פעילותה של החברה. הצעתו של פרץ כללה את גיוסו של דרשביץ, אשר הוצג על ידי פרץ כבעל יכולות עצומות וניסיון הנדרש לשם הקמת זירת המסחר. נוסף על כך, הדגיש פרץ כי הוא נוטל על עצמו את האחריות המלאה לפעילותה של החברה ושל המנכ"ל עליו המליץ – דרשביץ וכן, התחייב לפיקוח יומיומי תכוף וקפדני על פעילותם של החברה ושל דרשביץ.

נטען כי ביום 7/8/11 סוכמו בין לבייב, פרץ ודרשביץ תנאי העסקתם של דרשביץ ופרץ, במסגרתם הוסכם, בין היתר, על כך שפרץ ודרשביץ יהיו זכאים, מלבד לשכר, גם לאחוזים במניות החברה – באופן שפרץ יהיה זכאי ל 15% מהמניות בחברה ואילו דרשביץ יהיה זכאי ל4% מהמניות. אציין כי אין חולק שבפועל, בסיכומו של דבר, לא הוקצו לדרשביץ ולפרץ מניות בחברה.

לטענת קבוצת לבייב, כבר ממועד הקמתה של החברה, העמיד לבייב שני תנאים יסודיים לפעילותה – האחד: כי החברה תשמור על ההלכה ולא תסחר בשבת, במועדים ובחגים. והשני – כי החברה לא תהיה "עושה שוק", קרי לא תסחר נגד לקוחותיה והרווחים אשר יתקבלו מלקוחותיה יהיו אך ורק בגין עמלות שישולמו לה עבור ביצוע הוראות המסחר של לקוחותיה. לבייב טוען כי תנאים אלו היו ידועים מלכתחילה ואף פורסמו בכל פרסומי גלובל. זאת ועוד, נטען כי על מנת להגשים את התנאי השני, קרי שגלובל לא תהיה "עושת שוק", התקשרה גלובל ביום 21/8/11 בהסכם עם חברת TTCM Traders Trust Capital Markets Ltd (להלן:" TTCM"או "הברוקר") אשר באמצעותה התעתדה לבצע את הוראות המסחר של לקוחותיה.

עוד נטען כי בין המועדים 12/7/11 ועד ליום 2/2/12 הועבר לגלובל, על ידי לבייב באמצעות IGST סך כולל העומד על 586,060$ (פירוט מועדי ההעברות מצוי בסעיף 28 לתצהירו של לבייב מיום 13/4/17 ונתמך באסופת האסמכתאות המובאת נספח ד' לתצהירו זה). בהקשר זה נטען כי דרשביץ ופרץ הציגו ללבייב מצג ובהתאם לו, הכספים ישמשו את גלובל לביצוע תשלומים מיידים ללקוחותיה אשר הוראות המסחר שלהן נשאו רווחים וזאת, על מנת ליתן לגלובל יתרון ביחס לחברות פורקס אחרות בשוק, אשר מחוייבות להמתנה של מספר ימי עסקים בטרם מתקבלים על ידן רווחי לקוחותיהן מהברוקרים. לטענת לבייב, בנסיבות בהן זה היה יעוד הכספים ומשהוסכם כי החברה אינה עושת שוק, הרי שהובהר לו שכספי ההשקעה אינם עומדים בסיכון וזאת, מכיוון שהם אינם משמשים כביטחון למסחר כנגד הלקוחות.

נוסף על כך, לטענת קבוצת לבייב הועבר על ידי לבייב סך נוסף של 200,000$ לבקשת פרץ לחברה הקשורה אליו – חברת נתיבים. כן, הועבר על ידי לבייב סך 100,000 דולר מכספיו האישיים, לאור בקשת דרשביץ ומצגיו בדבר מומחיותו וזאת, לשם ביצוע השקעות ישירות של החברה בסחר במט"ח ועל מנת שדרשביץ יעשה רווחים בפעילות זו.
בסך הכל, לטענת קבוצת לבייב הוזרם על ידי לבייב ו - IGST לחברה סך של 886,060 דולר.

האירוע מיום 9/12/11:
בפי הצדדים אין טענות הנוגעות לפעילות בתחילת דרכה של החברה ולמעשה מועד חשוב רלוונטי ראשון לטענותיהם הוא יום 9/12/11, במסגרתו אירע אירוע אשר יפורט להלן ואשר כפועל יוצא ממנו ספגה החברה הפסדים משמעותיים שכללו את החלק הארי של ההון העצמי של החברה אשר הושקע על ידי קבוצת לבייב.
אציין כי הצדדים חלוקים על פרטיו המדויקים של האירוע מיום 9/12/11, הואיל ולטענת לבייב יש פער בין האופן בו הוצג לו האירוע בזמן אמת לבין פרטי האירוע כפי שהתחוורו לו בדיעבד ואולם, כפי שיפורט להלן, אין הם חלוקים על הקווים המרכזיים בעלילת אותו אירוע.
כך, לטענת לבייב, בזמן אמת, תיארו לו דרשביץ ופרץ את האירוע כדלקמן: ביום 9/12/11 פתח לקוח (שכיום אין חולק כי הוא קדוש) 12 עסקאות מכירה של אירו/דולר בגובה של 3 מיליון דולר כל אחת ובסה"כ של 36 מיליון דולר. באותה נקודת זמן עמדה רמת הביטחונות של החברה אצל הברוקר על סך של כ – 550,000$. בשעות אחר הצהריים, לאחר כניסת השבת, התפרסמה ידיעה בדבר הסכמות מהוועידה האירופאית, אשר הובילה את האירו לעלות מול הדולר מעבר ל 1.34 [בניגוד לפוזיציה של הלקוח], בנקודה זו נכנס חשבון החברה למצוקת ביטחונות והעסקאות נסגרו אצל הברוקר בצורה אוטומטית – [הואיל והפסדים מהפוזיציה עלו על הביטחונות], אלא שהסגירה לא סגרה את העסקאות אצל הלקוח. מנקודה זו, קרי לאחר סגירת העסקאות, חל שינוי מגמה ושער האירו/דולר החל לרדת בצורה מהירה [בהתאם לפוזיציה של הלקוח] וכך נוצרה חשיפה בין הלקוח לבין החברה [מכיוון שהפוזיציה של הלקוח הפכה להיות רווחית מחד ואולם, החברה כבר לא התכסתה כי העסקאות שלה נסגרו ולכן, לא היה לה מקור לכיסוי רווחי הלקוח]. נטען כי בזמן אמת נאמר ללבייב שבשל נעילת המערכת בשבת לא ניתן היה להחזיר את העסקאות מיד עם שינוי המגמה וכך נשארה החשיפה עד ליום שני 12/12/11. עם פתיחת המסחר ביום שני לפנות בוקר, החלה החברה להחזיר את העסקאות שנסגרו לתוך המערכת במטרה לצמצום חשיפה מול הלקוח, דא עקא שירידת שער האירו ועליית שער הדולר במהלך זמן החשיפה ייצר הפסד לחברה- שעמד על סך של 369 אלף דולר.
(להלן: "האירוע מיום 9/12/11")

כאמור לטענת קבוצת לבייב, בזמן אמת, דיווחו ללבייב פרץ ודרשביץ על האירוע באופן שיקרי. כך, לטענתו, אלו טענו בפניו כי ההפסד נגרם כפועל יוצא מכך שנכנסה השבת ולא ניתן היה לבצע פעילות. אלא שבדיעבד, במסגרת חקירה אשר בוצעה על ידו באמצעות רואי החשבון בר לב ושניידר (אשר תפורט להלן) - התברר כי התקלה אינה אלא מעשה מרמה שבוצע על ידי דרשביץ בשיתוף עם חיים קדוש. בהקשר לכך, פותח לבייב ומציין כי הגם שקבצי מערכת המסחר של החברה נשמרו באופן רציף ממועד תחילת פעילות החברה ועד לתאריך ה -9/12/11, הרי שרצף הפעולות שבוצעו ביום 9/12/11 לא היה קיים בדיסק הקשיח של דרשביץ בו מותקנת מערכת המנג'ר באמצעותה בוצע המסחר- משכך, נטען כי אחת מהשתיים - או שהקבצים נמחקו או שהפעולות בוצעו באמצעות מחשב חיצוני. עוד התברר כאמור כי הלקוח הוא חיים קדוש, אשר נטען לקשרים בינו לבין דרשביץ. נוסף על כך, התברר כי לא זו בלבד שהגורם להפסד היה העדר ביטחונות מספקים מלכתחילה ולא כניסת השבת (והראייה הפעולות נסגרו עוד טרם כניסת שבת), אלא שהתברר עוד שבניגוד להנחיותיו הברורות של לבייב, פעל דרשביץ בזמן השבת (בהקשר זה עלה כי מניתוח הפעולות במערכת המסחר מול הברוקר ב A BOOKS, שקיימות פעולות החל מיום 9/12/11 משעה 13:00 ועד לשעה 23:50, קרי לאחר כניסת שבת) וביצע פעולות מסחר – פעולות אשר לכאורה לא הועילו. יתרה מכך, התחוור כי באותו מועד היה בחשבונות החברה סך של כ – 750 אלף דולר ומשכך, לא הייתה כל בעיה להעמיד בטוחות מספקים לפוזיציה, באופן שהיא לא הייתה נסגרת. זאת אף זאת, לטענת לבייב הטעו אותו דרשביץ ופרץ גם באשר לגובה ההפסד כפועל יוצא מהאירוע האמור, הואיל והתחוור לו בדיעבד שההפסד לחברה כפועל יוצא מאירוע זה עמד על סך של 315 אלף דולר ולא על סך 369 אלף דולר וזאת, הואיל והתחוור כי הפעילות אשר בוצעה בשבת הניבה לחברה רווח של 130 אלף דולר. יתרה מכך, התברר כי החשבון אשר שימש לשם עסקה זו (1450279899) הוקם בסמוך לעסקה זו, כי נכון למועד הכניסה לפוזיציות האלו לא היו יתרות חיוביות בחשבון של הלקוח קדוש ועודכן לו אשראי בהיקף של 400 אלף. עוד התחוור כי בכלל חשבונותיו של קדוש באותו מועד עמדה יתרה של 1,460,000$ בה בשעה שנכון לאותו מועד היה בחשבון הבנק של החברה סך של כ – 750,000$. זאת ועוד, באותו מועד, כפועל יוצא מהפסדים בחשבון הלקוחה מור פורקס, נגרע מחשבון החברה סך של 340,000$, כאשר כספים אלו לא היו קיימים בחשבון של מור פורקס אשר חשבונה עמד ביתרה שלילית ומשכך, גם כספים אלו נגרעו מיתרות החברה, דבר אשר הוביל אף הוא לחסר בבטוחות של החברה בפוזיציה הזו.

לטענת קבוצת לבייב, עת דיווחו פרץ ודרשביץ ללבייב על האירוע האמור, הם נטלו אחריות על הנזק אשר נגרם באירוע זה ואף הסכימו כי מאותו מועד ועד לכיסוי ההפסדים, יופחת שכרו של דרשביץ בסך של 7,000 ₪ וכן, כי גלובל תפסיק לשלם לפרץ שכר. זאת ועוד, נטען כי מאותו מועד ואילך הוסכם כי כספי יתרת ההשקעה של קבוצת לבייב בחברה (בצירוף עם רווחיה מפעילותה) ישמשו לשם מימון הפעילות השוטפת של החברה (שכירות, שכר עבודה ופרסום) בלבד ולא ישמשו עוד לשם חיזוק הביטחונות אצל הברוקר החיצוני או לשם תשלום מהיר יותר של רווחי הלקוחות. עוד הוסכם – לאור הצהרת דרשביץ כי הוא יכול לעשות כן וכי הוא יכול אף להשיב את הפסדיו של לבייב – כי דרשביץ יגייס משקיע חיצוני אשר יעביר כספים לחשבון הבנק של החברה, כאשר לדרשביץ יינתנו זכויות חתימה בחשבון האמור וכספים אלו ישמשו כבטוחות לפעילות של לקוחות החברה כפי שנעשה קודם לכן.

מאותו מועד ואילך, כך נטען על ידי קבוצת לבייב (ויתכן שאף קודם לכן, הואיל ובדו"ח בר לב נטען כי פעילות כאמור החלה כבר ביום 4/12/11), מבלי שהובא לידיעתו של לבייב וקל וחומר שמבלי שהוסכם על ידו, החל דרשביץ לבצע פעולות מסחר של "עשיית שוק", קרי פעולות כנגד הפוזיציות של הלקוחות אשר אינן מכוסות ואשר כרוך בהן סיכון גבוה. נוסף על כך, החל דרשביץ לסחור באופן עצמי בכספי החברה.

דו"ח רואי החשבון בר לב ושניידר:
כפי העולה מטענותיו, העסיק לבייב לאחר קריסת החברה, שני רואי חשבון – יהודה בר לב ועדי שניידר, אשר הגישו לו דוח חקירה מיום 18/7/13 (הדו"ח הוגש כנספח ב' לתצהיר לבייב בתביעת 2013) (לעיל ולהלן: "דו"ח בר לב ושניידר"). כעולה מדו"ח זה, החקירה אשר בוצעה על ידי רואי החשבון כללה, בין היתר, שיחות עם לבייב וכן, עם רו"ח דוד יעקובי ועו"ד אוהד זיגלמן ששימשו כיועציו וכן התבססה, על נתונים אשר הופקו על ידי רואי החשבון מתוך מערכת המסחר של החברה וקבצי יומן המתעדים את הפעולות אשר בוצעו על ידי הלקוחות ועובדי החברה במערכת המסחר. ממצאי חקירה זו, בכל הנוגע לאירוע מיום 9/12/11, פורטו לעיל, בסעיף 9 לפסק הדין. נוסף על כך הצביעה החקירה על ממצאים נטענים כדלקמן, אשר עליהם מבוססות תביעותיה וטענותיה של קבוצת לבייב:

קיומם של שני ספרים – A-BOOK ו - B-BOOK:
בהתאם לנטען בדו"ח זה (ודומה כי גם על כך אין חולק בין הצדדים) – הופקו על ידי רואי החשבון בר לב ושניידר שני ספרים – A-BOOK ו - B-BOOK:
הראשון (A) – כולל את פקודות המסחר שהועברו על ידי החברה לברוקר החיצוני, בין אם מדובר בעסקאות של לקוח חיצוני ובין אם מדובר בעסקאות שבוצעו על ידי עובדי החברה בחשבון הנוסטרוז (שהוא חשבון המסחר העצמי של החברה).
השני (B) - כולל את הפקודות אשר התקבלו מלקוחות החברה. הפקודות האלו (המפורטות בספר B) נבחנו על ידי מערכות המידע של החברה ובמידה והפקודה תקינה ועומדת ברמת ביטחונות מספקת, העסקה אמורה להיות מועברת לברוקר חיצוני.
לשם הבהרה יצויין כי עסקאות שבוצעו על ידי לקוחות החברה ונרשמו בשני הספרים קרי בספרים A ו – B , הן עסקאות של הלקוחות שגלובל התכסתה בגינן מול הברוקר. עסקאות המופיעות בספר B ולא נרשמו בספר A – הן עסקאות אשר לא הועברו לביצוע אצל הברוקר ומשכך, יש בהן בכדי להוות חשיפה לחברה בגובה תוצאותיהן (שכן החברה אינה מתכסה בגינן). ואילו עסקה המופיעה רק ברשימה A היא עסקה עצמאית שביצעה גלובל מול הברוקר מבלי שניתנה כל הוראה בנדון מצד לקוחותיה של גלובל ("מסחר עצמי").

פעילות של דרשביץ ופרץ באי סדרים:
במסגרת הדו"ח נטען שפעילות דרשביץ ופרץ במערכת המסחר לקתה באי סדרים מהותיים כדלקמן:
המערכת איפשרה פתיחת קרדיט בחשבון הלקוח ללא רישום מקביל של מקור הקרדיט, כלומר לא נרשמה פקודה מקבילה מהחשבון ממנו הועבר הקרדיט.
ללקוחות החברה הוענקו שיעורי מינוף שאינם מקובלים באופן שרירותי, ללא כל הצדק ובאופן שהיה בו בכדי להשפיע על מצבה פיננסי של החברה אל מול הבורקר. כך, לעיתים ניתן לחשבון לקוח יחיד שיעור מינוף של 1:500 ואף 1:1,000 .
קבלות בגין הפקדות כספים לכאורה מצד לקוחות הופקו באמצעות תוכנת WORD במחשב בו עשה דרשביץ שימוש, כאשר לחלק מהקבלות לא נמצא ביטוי בחשבונות הבנק של החברה.
לאחדים מהלקוחות התאפשרה פעילות במסחר חי במערכת מבלי שהועברו לחברה בטוחות ממשים.
חשד להשמדת חומרי מחשב:
עוד הצביע הדו"ח על חשד להשמדת חומרי מחשב המבוסס ראשית על כך שדרשביץ העביר את המחשב הנייד של החברה, אשר נמסר לפעילותו, רק ביום 14/10/12 ולאחר שבוצעה על ידו מחיקת המידע שנשמר על המחשב הנייד. זאת ועוד, התחוור כי לא קיימים קבצי פעולות לתאריך ה -9/12/11. יתרה מכך, כפי העולה לעיל, דרשביץ הפיק מסמכים באמצעות ה – WORD ומשכך, ניתן היה לשנות קבצים אלו.
חשד להקצאת אשראי ללקוחות ללא אישור:
במסגרת הדו"ח נטען כי על אף שלבייב הנחה שלא לאפשר פעילות לקוחות בלא הפקדת כספים והדבר אף הוסדר במסגרת ההסכמים עם הלקוחות, הוקצה אשראי ללקוחות מבלי שקיימים להם הביטחונות הנדרשים לשם כיסוי הפוזיציות אליהן נכנסו. כך, ולשם הדוגמא – נטען כי ביום 4/4/12 עודכן ללקוח הרשקו בחשבונו מספר 2088375547, אשראי בהיקף של 700,00$, מבלי שנמצא תיעוד להעברת בטחונות לשם כך. נוסף על כך לא נמצאה בחשבונות הבנק של החברה הפקדה בסכום זה. ללקוח זה נצברו רווחים כפועל יוצא מהפעילות בלא בטוחות כאמור, בסך של 225,000$, אשר הלקוח משך ביום 17/4/12. בנסיבות אלו נטען כי למעשה סחר הרשקו בכספי החברה בלא כל סיכון. בדומה נטען כי בזמנים שונים שלושת לקוחות החברה - הרשקו, מור פורקס וקדוש - נהנו מהקצאות של אשראי, ללא שהופקדו על ידם בטוחות מספקות וכפועל יוצא מכך נהנו מפעילות נטולת סיכונים (פירוט לעניין זה מצוין בסעיף ז' בעמוד 21 לחוות דעת בר לב ושניידר). מאידך, הפעילות של הלקוחות בהעדר בטוחות הסבה לחברה חשיפה להפסדים כספיים משמעותיים וזאת, הואיל ולמעשה ניתנה ללקוחות הרשאה לפעול על חשבון הביטחונות העצמיים של החברה.
מתוך האמור אף נובע כי לכאורה דרשביץ ביצע רישום כוזב במסמכי התאגיד, הואיל ורשם פעולות של הכנסה בלא הכנסה ממשית בצדן.
פתיחת חשבון למסחר עצמי על ידי דרשביץ :
יתרה מכך, נטען כי ביום 3/12/11 פתח דרשביץ חשבון מספר 245027911 אשר בתחילה לא שוייך ללקוח ספציפי ושם החשבון צוין על ידי דרשביץ רק במועד החשיפה. נטען כי חשבון זה שימש את דרשביץ לפעילות עצמית ובאמצעותו בוצעה על ידי דרשביץ פעילות מסחר, תוך שמוזנים לו סכומי הפקדה בסכומים גבוהים, מבלי שבפועל הופקדו בגין חשבון זה סכומים בחשבונות החברה ולמעשה החשבון סחר באמצעות הביטחונות העצמיים של החברה. יצויין כי במועד הסמוך לחשיפה ביום 13/6/12 נרשמה פקודה לביטול היתרות בכרטיס לקוח זה אשר עמדו באותו מועד על למעלה משני מיליון דולר.
פעילות של דרשביץ עם קדוש בחשבון משותף.
חשבון זה אשר מספרו 2088375584 נפתח בתחילה על שם חיים קדוש וטל דרשביץ ואולם, לאחר סיום עבודתו של דרשביץ בחברה הופיע בשם החשבון רק קדוש. נטען כי השינוי נועד להסוות את פעילותו של דרשביץ בחשבון זה עם קדוש ובניגוד להנחיות לבייב. נטען כי תימוכין לאמור, ניתן למצוא בפתקים בכתב יד שהיו על שולחנו של דרשביץ המעידים על השותפות שהתקיימה בינו לבין קדוש בעסקאות בכספי החברה.
בחשבון זה זוכה הלקוח בהטבות כספיות בסך של כ – 900,000$ בלא כל ביסוס וזאת הואיל וההכנסות בחשבון זה שייכות לחברה באשר מקורן בפעילות אשר בוצעה על חשבון כספיה של החברה.
אי רישום משיכה מחשבון לקוח:
נטען כי קדוש פעל בתשעה חשבונות, כאשר בחמישה מחשבונותיו לא עודכן שמו במערכת והתאמת הלקוח בוצעה באמצעות מידע מתוך מערכות המידע של החברה. התחוור כי חשבונותיו של קדוש זוכו בקרדיט בסכום של 1.7 מיליון דולר וזאת, בשעה שאשראי זה לא קוזז מיתרות למסחר של הלקוחות האחרים בחברה ומשכך, הוקצה האשראי שניתן לו על חשבון הביטחונות העצמיים של החברה. ביום 23/4/12 משך דרשביץ בחתימתו, לבקשת קדוש, סך 1,500,000 מחשבון החברה וסכום זה הועבר ביום 24/4/12 לחשבון הבנק של קדוש. למרות זאת, כרטסת התנועות והיתרות בחשבונו של קדוש לא כוללת תנועה לחיוב קדוש בסכום האמור. הואיל והמשיכה לא עודכנה, המשיך קדוש לפעול באשראי של 1.5 מיליון דולר וחשף את החברה להפסד בסכום זה. במסגרת הדו"ח מצוין כי פעילות זו אמנם הובילה להפסד בסכום של 1.5 מיליון דולר (אציין כי במסגרת הדו"ח המשלים אשר נערך על ידי שניידר, עולה כי לכאורה עומד שיעור ההפסד של קדוש על סכום של 639,484$ ולא על הסכום הנקוב כאן, יחד עם זאת נטען כי עליו להשיב גם סך 890,826$ אשר שולם לו מסיבות שאינן ברורות).
עסקת B FOREX
התחוור כי החברה התקשרה בהסכם ברוקרז' עם חברת B- Forex (בי פורקס), במסגרתו העבירה החברה סך של 500,000$ לפעילות בחשבון חברה זו. החברה הפסידה את כל השקעתה ובהתאם להסכם בינה לבין בי פורקס הייתה זכאית לזיכוי בסך של 175,000$. ביום 9/4/12 הועבר סך 174,776$ לחשבון הבנק של החברה וסכום זה זוכה לחשבונו של קדוש. נטען כי החברה הייתה זכאית לסכום זה ולא קדוש. כך, מתוך הדו"ח עולה כי בחשבונותיו של קדוש נרשמו שתי עסקאות הפוכות הקשורות לזיכוי זה – האחת, אשר הועברה לכיסוי בבי פורקס התבצעה בחשבון מספר 145027900 בה הפסיד סך של 502,300 דולר (ואשר בגינה הועבר לחברה סך 175,000$) והשנייה - פוזיציה הפוכה בחשבון מספר 14527901, אשר הועברה לכיסוי ב TTCM - , בה הרוויח סך 481,269$ . נטען כי הסכום אשר הועבר על ידי בי פורקס בגין עסקת ההפסד היה צריך להיזקף לטובת החברה –מכיוון שמדובר בעסקת כיסוי של החברה, אל מול עסקה של הלקוח מולה ואולם, בפועל זוכה קדוש בסכום זה ולא החברה.
כימות נזקי החברה (חוות הדעת המשלימה אשר הוגשה על ידי שניידר):
אציין כי בחוות הדעת הראשונה של בר לב ושניידר, נטען כי לאחר קיזוז היתרות ההדדיות בין החשבונות המיוחסים לקדוש לבין החשבונות המיוחסים למור פורקס עולה כי הם נותרו חייבים לחברה לכל הפחות סך 295,008$ ואילו חשבונותיה של מור פורקס נמצאים ביתרה אפסית. סכום זה תוקן בחוות דעת משלימה אשר נערכה על ידי רו"ח שניידר מיום 20/7/17.
במסגרת חוות הדעת המשלימה של רו"ח שניידר, מצביע תחילה רו"ח שניידר על קשר של שיתוף פעולה בין חשבונותיהם של קדוש ושל מור פורקס. בין היתר מצביע רו"ח שניידר, כתימוכין לקשר כאמור, על כך שיתרות של חשבון על שם אחד מהם עברו לחשבון של האחר, על כך שמור פורקס העבירה סך 1.5 מיליון דולר ולא ביצעה בו כל פעילות במשך ארבעה וחצי חודשים ואולם, סכום זה שימש כבטוחה לפעילות של קדוש וכיוצא בכך. עוד סוקר רו"ח שניידר את הפעילות בכלל חשבונותיהם של מור פורקס וקדוש במאוחד ומגיע לכלל מסקנה כי אל מול ההפקדות של מור פורקס (בסך של 1.5 מיליון דולר) ושל קדוש, בוצעה על ידי קדוש פעילות אשר חלקה רווחית וחלקה הפסדית. זאת ועוד, מצויין כי לחשבון מספר 208837560 , אשר היתרה בו עמדה לכאורה על סך של 1,061,053$ הועבר בלא כל הסבר סך 890,826$, אותו יש לקזז ומשכך להעמיד את היתרה הסופית של חשבון זה על סך של 170,226$. נטען כי חיבור היתרות אל מול המשיכות אשר בוצעו וההפסדים, מעלה כי בסופו של דבר, נכון למועד הפסקת פעילות החברה, היתרה לחשבונות מור פורקס וקדוש עמדה על 123,801$ בחסר. אציין כי רו"ח שניידר מציין, במאמר מוסגר, כי הגם שבחשבונותיו של קדוש נרשמו הפסדים, הרי שספק באם בפועל נגרמו לקדוש ולמור פורקס הפסדים וזאת, הואיל ופעילותם מעלה אפשרות לפעילות של פוזיציות הפוכות. כיוון שכך, נטען כי סביר שאל מול פעילות המסחר של לקוחות אלו באמצעות גלובל, ביצעו לקוחות אלו פוזיציות הפוכות ומשכך, אצל ברוקר אחר נרשמו להם רווחים.
עוד אציין כי במסגרת הדו"ח המשלים אין התייחסות לזיכוי בסך 175,000$ אשר קיבל קדוש בעסקת בי פורקס .
בכל הנוגע להרשקו- בחוות דעת המשלימה, מצוין כי לחשבון זה הועמד אשראי בהיקף של 700,000$ הגם שלא הופקד על ידו כל סכום; כי בעקבות רווחים שהפיק חשבון זה משך הרשקו ביום 17/4/12 סך 225,000$; כי ביום 6/5/12 הפקיד הרשקו סך 100,000$; כי חשבון זה הפיק רווחים וכן, הפסדים; וכי ביום 14/5/12 נמשך סך 200,000 $ מחשבון זה ובנוסף כי בוצעה משיכה נוספת בסך 28,000$. לאחר ריכוז כל הפעילות והמשיכות כפי שתוארו, נטען בחוות הדעת של שניידר, כי יתרתו של חשבון זה נכון ליום 6/6/12, עמדה על סך של 29,815$. נטען כי פעילותו של הרשקו מלמדת על פעולות הפוכות וכי הואיל והחשבון פעל באמצעות אשראי שסיפקה לו החברה, הרי שהוא היה זה אשר הפיק את הסיכויים מהפעילות ואולם, החברה נשאה בכל הסיכון הנובע מפעילותו. עוד צוין כי כל פעילותו של הרשקו- למעט פעולה אחת, הועברה לברוקר החיצוני ומשכך, החברה התכסתה על פעילותו במלואה. לסיכום נטען כי בנסיבות כפי שתוארו, על הרשקו להשיב את הכספים אשר משך מהחברה בגין פעילות אשר היא נשאה בסיכון הכרוך בה. בחוות הדעת הראשונה נטען כי עליו להשיב לחברה סך של 351,200$ אשר נמשך על ידו בגין רווחים אלו ואילו בחוות הדעת השנייה, למעט תיאור הפעילות, אין כל טענה הנוגעת לסכום אשר עליו להשיב.
הדו"ח מצביע על כך שלשם פעילותו העצמית הקצה לבייב סכומים נוספים – סך 161,856$ לשם פעילות בחשבון 145027899 – מתוך כספים אלו הפסיד החשבון סך 80,309$ ויתרת הכספים שימשה לכיסוי ההפסד בגין האירוע מיום 9/12/11. בחשבון מספר 2088375581 הועבר לחברת נתיבים סך של כ – 200,000$ מתוכו הפסיד החשבון סך של 136,972$ ויתרתו עמדה לרשות החברה. לאור זאת נטען כי לא נעשה כל שימוש עצמי של לבייב בכספי הלקוחות.

לטענת קבוצת לבייב - הפעילות של המסחר העצמי, כמו גם עצם פעילות ללא כיסוי, בוצעו שתיהן ללא ידיעת לבייב וקל וחומר שללא הסכמתו. יתרה מכך, נטען כי פעילויות אלו נשאו הפסדים ניכרים והובילו להפסד כל השקעות הבעלים אשר הושקעו על ידי לבייב וIGST - והובילו למצב בו גלובל נותרה עם חובות ובלא משאבים להמשך פעילותה ונאלצה להפסיק את פעילותה.

לטענת קבוצת לבייב, רק בפגישה אשר נערכה ביום 13/6/12 – התחוור ללבייב לראשונה דבר הפעילות האסורה על ידי דרשביץ – הכוללת הן עסקאות עצמיות של החברה והן פעילות של לקוחות ללא כיסוי של החברה וזאת משדרשביץ התוודה בפני לבייב כי עשה שוק מול הלקוחות, הפסיד בפעילותו וכי, כפועל יוצא מכך, הוא חייב לקדוש סך של כ- 1.3 מיליון דולר. עוד נטען כי, באותו מעמד, הביע דרשביץ חשש מפני קדוש ותגובתו להפסד ונטל אחריות להפסד ובכלל זה אף הסכים למכור את דירתו ולהעביר את סכום תמורתה לשם כיסוי החוב וביקש את לבייב, לשלם את יתרת החוב לקדוש. זאת ועוד, לטענת לבייב, במסגרת אותה שיחה אף התחוור ברורות שלבייב לא ידע על כך שדרשביץ עשה שוק וזאת, בין היתר, הואיל והתברר כי כל הפעילות אשר בוצעה בחשבון ה B-Book, לא תועדה במסגרת דוחות החברה ולא ניתן היה לראותה באופן שוטף במחשביה.

בנסיבות כפי שתוארו, טוענת קבוצת לבייב כי דרשביץ אחראי לשפות אותה בגין כל נזקיה, קרי בסכום כל ההשקעות אשר ביצעה בחברה וכן, בסך 500,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין של לבייב ובשמו הטוב.
לטענת החברה דרשביץ אחראי לנזקיה ראשית הואיל והתנהלותו הובילה לקריסת החברה ולאובדן כל ההשקעות בה. בהקשר זה נטען כי דרשביץ פעל בניגוד להנחיותיו של לבייב ובכלל זה –סחר בשבת, עשה שוק, איפשר ללקוחות פעילות בלא הפקדות, רשם רישומים כוזבים במסמכי החברה בנוגע להעברת כספים על ידי הלקוחות וזיכויים ולא עדכן את המשיכה בסך 1.5 מיליון דולר שביצע קדוש במסמכים. יתרה מכך, נטען שעל אף פרסום מסיבי ופניית לקוחות פוטנציאליים נוספים לחברה, בחר דרשביץ לאפשר בעיקר את פעילותם של הלקוחות קדוש, מור פורקס והרשקו בחברה וזאת, ככל הנראה בשל קשריו עמם. עוד נטען כי התחוור שדרשביץ פעל בחשבונות בשיתוף עם לקוחות החברה ועשה ביחד עם קדוש יד אחת על מנת לגזול את כספי החברה. בהקשר זה נטען כי בין היתר, מפתק אשר התגלה על שולחנו בו נרשם :" B-FOREX 7% מהמחיקה", עולה ברורות כי דרשביץ קיבל 7% מהבונוס אשר הועבר לקדוש בגין עסקה זו. זאת ועוד, נטען שבמסגרת חקירתו אישר דרשביץ כי זיכה את חשבונו של קדוש בסכום גבוה בגין החזר פיפסים כביכול רק ביום 14/6/12 – קרי לאחר שהתוודה בפני לבייב על התנהלותו. בהקשר זה נטען עוד כי דרשביץ הס תיר את פעילותו הן בזמן מעשה והן לאחריו , עת מחק חשבונות ונתונים.
עוד שוללת קבוצת לבייב מכל וכל הטענה ולפיה דרשביץ פעל רק כ – yes man"" של פרץ ונטען כי דרשביץ פעל כמנכ"ל באופן מלא, הוא היה זה אשר הפעיל את שיקול הדעת מתי וכמה כסף להעביר, הוא ביצע את פעולות הלקוחות ובפועל היה זה אשר החליט איזה פעילות לכסות ואיזה לא. קבוצת לבייב מפנה לכך שהאמור חל ביתר שאת לאחר האירוע מיום 9/12/11, אשר בעקבותיו, הצהיר דרשביץ על יכולתו לגייס כספים ממשקיע ומשכך, ממועד זה הוא היה בעל השליטה בכל פעילות החברה.
קבוצת לבייב מדגישה כי דרשביץ הודה באחריותו הן לאירוע מיום 9/12/11, אשר לאחריו אף הסכים להפחית את שכרו בשל אחריותו והן להתנהלות הכוללת שלו בחברה וזאת, בשיחה מיום 13/6/12, אשר במסגרתה, הודה כי קריסת החברה ארעה הואיל והוא עשה שוק וסחר באופן עצמי וכאמור הוא אף הסכים למכור את ביתו כחלק מנשיאתו באחריות. עוד נטען כי דרשביץ הודה שלבייב לא אישר עשיית שוק וכי למרות זאת פעל בניגוד להנחיותיו. במסגרת סיכומיה מפנה קבוצת לבייב לניסיונו של דרשביץ להתנער מאחריות לאירועים ולטענתה יש לדחות ניסיון זה באשר הוא עומד בסתירה להודאתו של דרשביץ בזמן אמת באחריותו לאירועים.

בכל הנוגע לפרץ טוענת קבוצת לבייב כי פרץ היה זה אשר המליץ בפני לבייב על דרשביץ, הוא הציג ללבייב תמונת מצב ולפיה הוא ודרשביץ הם צוות, נטל על עצמו את האחריות המלאה על פעילותה של החברה ושל דרשביץ – המנכ"ל עליו המליץ וכן הוא הדגיש כי יהיה האחראי ויפקח באופן צמוד תכוף וקפדני על פעולות החברה ודרשביץ. נטען כי תימוכין לאמור, ניתן למצוא גם בכך שפרץ מונה לשמש כדירקטור בחברה ואף הוסכם כי בעתיד יוקצו לו מניות בחברה בשיעור ניכר. בנסיבות אלו, נטען כי חלה על פרץ אחריות להתנהלותו של דרשביץ ומשהפר התחייבויותיו כלפי לבייב הרי שעליו לשאת באחריות לנזקים אשר נגרמו ביחד ולחוד עם דרשביץ. קבוצת לבייב מוצאת להדגיש כי בניגוד לנטען על ידי פרץ, לא הופסקה פעילותו לאחר האירוע מיום 9/12/11, אלא רק הופסק תשלום שכרו- כפי שהוא הסכים מפורשות – ולטענתה גם לאחר מועד זה המשיך פרץ בפעילות והתחייבויותיו כלפי לבייב עמדו במלוא תוקפן. עוד נטען כי יש לחייב את פרץ גם בהפסד אשר נגרם בחשבון נתיבים אשר נוהל על ידי פרץ ואשר אליו העביר לבייב, לבקשתו של פרץ סך 200,000$.

ואשר ללקוחות החברה קרי- קדוש, מור פורקס (וכן בעליה ומנהלה – סגל) והרשקו – פותחת קבוצת לבייב וטוענת כי הואיל והתחוור שמערכת המסחר ה"מטה טריידר", היא למעשה מערכת אקסלית שניתן לרשום בה כל סכום שחפצים בו ומשהתחוור הקשר בין דרשביץ לבין לקוחות אלו, כמו גם התבררו אי התאמות בין הרישומים במערכת לבין המצב בפועל- הרי שהלקוחות אינם יכולים להסתמך על היתרות המופיעות במערכת זו לטובתם וחל עליהם הנטל להראות את יתרת הזכות שלהם, נטל אשר לא הרימו. מבלי לגרוע מן האמור, נטען כי ממילא, לאור הצלבת הבטוחות שנעשתה בהסכמה בין חשבונות לקוחות אלו במצורף עם פעילותו של קדוש , ובכלל זה - המשיכה בסך 1.5 מיליון דולר אשר בוצעה על ידי קדוש, הפסדים אשר נצברו בחשבונותיו וכספים אשר נרשמו לטובתו בזכות בלא כל הצדקה - הרי שממילא לא קיימת ללקוחות אלו כל יתרת זכות, אלא שאף קיימת יתרת חובה שלהם כלפי החברה. בהקשר זה מוסיפה קבוצת לבייב וטוענת כי על אף שקדוש מנסה להתנער מחשבון המסתיים ב- 900 וטוען כי אינו חשבון שלו שכן, הצטברה בחשבון זה יתרה שלילית בגין הפסדים, הרי שמתוך הראיות עולה ברורות שמדובר בחשבון שלו וזאת, הן הואיל ודרשביץ עצמו ציין כי מדובר בחשבון שלו על הסכם הלקוח והן הואיל וניכר בפעילות – לרבות העברות כספים מחשבון זה לחשבונות האחרים המשויכים לקדוש וההיפך – על הקשר בין חשבון זה לבין קדוש. אשר לגרסת קדוש ולפיה זוכה חשבונו בגין השבות עמלות והפרשי פיפסים- נטען כי טענה זו יש לדחות ראשית הואיל ומדובר בסיכום כביכול בעל פה בין קדוש לבין דרשביץ, אשר על דבר הקשר ביניהם הורחב הדיבור לעיל ושנית הואיל והטענה ולפיה זכאי קדוש להפרשים אינה עולה בקנה אחד עם יתרות החברה באותה עת, שכן- ההחזר מבוסס כביכול על חיוב קדוש בשלושה פיפסים ומשכך, לכאורה הייתה אמורה להיות בחברה יתרה המגלמת זאת אשר אינה קיימת.
אשר לקדוש, נטען בנוסף כי עליו להשיב סך 175,000$ בו זוכה חשבונו בגין עסקת בי פורקס.
כתימוכין לקשר בין הלקוחות לבין דרשביץ ולקשר בינם לבין עצמם, מפנה קבוצת לבייב, בין היתר, לכך שעל אף שאחריותו של דרשביץ למצב החברה ברורה, בחרו הלקוחות מלכתחילה שלא להטיל אחריות על דרשביץ אלא שסגל אף התייחס אליו כאל "בחור טוב". נוסף על כך מפנה קבוצת לבייב לכך שדרשביץ דרש בשמו של קדוש סך של 1.3 ביום 13/6/12 וזאת, הגם שהתחוור שבמועד זה לא חבה החברה לקדוש דבר. זאת ועוד, לטענת קבוצת לבייב התחוור כי דרשביץ פעל עם קדוש בחשבון משותף ואף התחלק איתו בעמלות. זאת אף זאת, קבוצת לבייב מפנה לכך שמלכתחילה לא דרש סגל את כספו בחזרה, הואיל וככל הנראה הבין כי עליו לדרוש אותו מקדוש ויתרה מכך, ניסה לעניין את לבייב בהשקעה נוספת.
במענה לטענות הלקוחות בנוגע לאחריותו האישית של לבייב כלפיהם, פותח לבייב וטוען כי לא הייתה לו כל ידיעה על האופן בו ניהל דרשביץ את החברה ובכלל זה בפרט על כך שהחברה עשתה שוק ולא התכסתה בכל פעילותה. עוד הוא טוען כי הוא היה נטול הבנה בתחום ומשכך, העסיק את פרץ ואת דרשביץ, אשר הציגו עצמם כמומחים בתחום וסמך עליהם. עוד נטען כי במסגרת ההליך התחוור מפורשות כי דרשביץ ביצע פעולות בהסתרה כך שלא ניתן היה לראותן במערכת אשר הייתה פתוחה לעיון על ידי לבייב ומשכך, נטען כי ככל שהייתה הונאה הרי שהיא של דרשביץ ובוודאי שלא של לבייב ולא בידיעתו. זאת ועוד, לטענת לבייב פעילות החברה לוותה לאורך כל הדרך, על ידי רואה חשבון ועורך דין. בנסיבות אלו, נטען כי גם ככל שהייתה על לבייב חובת זהירות הרי שהוא לא הפר אותה. עוד שולל לבייב את טענת הלקוחות ולפיה הסתמכו על שמו בהשקעתם בחברה וטוען כי השקעתם בחברה נבעה מהיכרותם עם דרשביץ ורצונם לפעול בפעולות הפוכות דרך חברה חדשה ולא בשל שמו. בהקשר זה, מפנה לבייב לכך שדפי האינטרנט אשר עליהם הצביעו הלקוחות כמבססים הטענה, הם ממועד מאוחר להשקעתם של הלקוחות. זאת ועוד, לטענתו הוא מעולם לא פגש בלקוחות או שוחח עמם, קל וחומר שלא חתם על ערבות אישית כלפיהם וערבות כאמור אף לא נדרשה על ידם ויתרה מכך, התחוור כי חלקם סברו בטעות כי הוא לב לבייב. בנסיבות אלו, נטען כי יש לדחות הטענה בדבר הסתמכות על שמו כבסיס להשקעה כמבססת אחריות אישית שלו כלפי הלקוחות.
לבייב מוסיף ושולל מכל וכל הטענה ובהתאם לה החלטתו שלא להמשיך ולהשקיע כספים בחברה מלבד לשם פעילותה השוטפת, אשר התקבלה לאחר האירוע מיום 9/12/11, משמעה בהכרח מעבר של החברה לעשיית שוק ופעילות במימון דק. בהקשר זה נטען כי דווקא פעילות של עשיית שוק מצריכה הון עצמי נכבד הואיל ועל החברה להחזיק הון הנדרש למקרה בו הפוזיציות של הלקוחות ירוויחו. בה בשעה שלפעילות של חברה המתכסה, לא נדרש הון עצמי וזאת הואיל ובטוחות הלקוחות הן אלו אשר מועברים לברוקר כבטוחות לעסקאות המבוצעות על ידי כל אחד מהם ואשר בגינן מתכסה החברה. נוסף על כך, מפנה לבייב לכך, שדרשביץ הציג מצג ולפיו הוא מביא משקיע אשר יעביר הלוואה לשם המשך פעילותה של החברה וטוען כי בנסיבות אלו, ממילא הוא לא ידע שלחברה אין הון הנדרש להמשך פעילותה.

טענות דרשביץ;
דרשביץ פותח וטוען כי אמנם ביום 13/6/12 הודה באחריותו למצב החברה ואולם, לטענתו, והדברים עולים ברורות מתוך ההקלטה, מדובר בנטילת אחריות מוסרית ולא בנטילת אחריות משפטית. אשר לזו האחרונה, נטען כי אין להטיל לפתחו של דרשביץ אחריות משפטית בגין איזו מהתביעות וזאת, הואיל והוא פעל כעושה דברם ( yes man) של פרץ ושל לבייב, מילא אחר הנחיותיהם וכל פעולותיו בוצעו בידיעתם ובהסכמתם. בהקשר ללבייב נטען כי, בניגוד לטענתו היה לו ניסיון בתחום שוק המסחר במט"ח, הוא היה מעורב באופן רציף וקבוע בפעילות החברה. עוד טוען דרשביץ כי הוא מונה לתפקיד ניהולי דווקא משום שלא היה לו ניסיון ניהולי וזאת, על מנת שיפעל כעושה דברם של פרץ ושל לבייב ועל מנת שיפעל כ"בובת מריונטה". נוסף על כך נטען כי רק לאחר קריסת החברה, הוכנסו על ידי לבייב רואה חשבון ועורך דין ואולם, אלו לא ליוו את פעילות החברה לאורך כל הדרך ומחדלו זה של לבייב מהעסקת אנשי מקצוע הוא בגדר רשלנות.
אשר לאירוע מיום 9/12/11 נטען כי מדובר בטעות שהייתה במתחם הסבירות ואשר נבעה מכך שלא הועברו בטוחות מספיקות. עוד נטען כי בזמן אמת לבייב השלים עם ההפסד ויחד עם זאת החליט לצמצם הפסדיו על חשבונם של דרשביץ ופרץ אשר הסכימו להפחתת שכרם ובנוסף, דרשביץ התחייב להביא משקיע חיצוני.
נטען כי משלבייב החליט שלא להשקיע עוד כספים בחברה ומשכך לא נתן את האמצעים לפעילות "מתכסה" של החברה מחד ואולם, מאידך לחץ להשבת ההפסדים אשר נגרמו לו, ברי כי הוא ידע שהמקור להשבת ההפסדים יהיה בפעילות בעלת סיכון עסקי ופיננסי גבוה. יתרה מכך, נטען שמאותו מועד הפעיל לבייב פיקוח הדוק יותר על דרשביץ וזאת, הן באמצעות פרץ והן באמצעות מערכת אשר ניתן לראות בה פעילות בזמן אמת שהותקנה במשרדו. לטענת דרשביץ יש בכך בכדי לתמוך בטענתו ולפיה לבייב ידע כי החברה עושה שוק או למצער כי היה עליו לדעת זאת וככל שלא ידע מקור אי ידיעתו ברשלנות. עוד נטען כי תימוכין נוסף לידיעתו של לבייב על האופן בו פעלה החברה, ניתן למצוא בהקלטת השיחה ביניהם מיום 13/6/12, בה אמנם לבייב מביע תמיהה על כך שהחברה עשתה שוק ואולם, מעשיו בפועל (ובכלל זה המשך מסחר תוך כדי שיחה) – מלמדים על כך שלא היה מופתע, אלא שידע כי השיחה מוקלטת (והוא אף מורגל בכך ששיחותיו מוקלטות) וביקש לתפוס את דרשביץ בהודייתו. נוסף על כך נטען כי לפרץ וללבייב היתה ידעה ממשית והסכמה למסחר משותף של דרשביץ וקדוש.
עוד מפנה דרשביץ לכך שלאחר האירוע מיום 9/12/11, לא התוו פרץ ולבייב כל הנחיות או נהלים אשר יבטיחו שמקרה כזה לא ישנה בעתיד. יתרה מכך, דרשביץ מפנה לכך שפרץ היה זה אשר ניהל את ההתנהלות ביחס לאירוע הראשון, הציע את הפתרונות להמשך הפעילות ותמך בהשארת דרשביץ בתפקידו. לטענת דרשביץ התנהלותם זו של לבייב ושל פרץ, כמו גם ההחלטה להותיר אותו כמנכ"ל, מהווה רשלנות. יתרה מכך, נטען כי בניגוד לנטען על ידי פרץ, לאחר אירוע זה הגביר פרץ את הפעילות שלו אל מול לבייב וכן, את הפיקוח שלו.
דרשביץ טוען כי אין לקבל את חוות דעתם של בר לב ושניידר הן הואיל ורק שניידר הגיע להעיד בפני בית המשפט הגם שחלקים מתוך חוות הדעת (אשר אינם מסוימים) נערכו על ידי בר לב. זאת ועוד, נטען שממילא חוות הדעת מסתמכת על עדויות מפי השמועה ובכלל זה על נתונים אשר נמסרו על ידי לבייב שהוא צד סובייקטיבי מעוניין ומשכך, היא נטולת תוקף משפטי.
יתרה מכך, לטענת דרשביץ, התחוור ברורות כי הוא לא מעל בכספי החברה והראייה- חקירת משטרה בנושא נסגרה. זאת ועוד, לטענתו לא התנהל ברשלנות בכלל וברשלנות פושעת בפרט אלא שלכל היותר התנהלותו מגלמת שיקול דעת שלא צלח הואיל וסחר לטובת החברה ובהתאם לצורך שנוצר בעקבות החלטותיו של לבייב. לטענת דרשביץ לבייב ידע עובר לתחילת העסקתו כי יש לו עבר של עיסוק בהימורים וידיעתו זו יש בה בכדי להוריד את רמת הזהירות לה הוא מחויב. יתרה מכך, נטען שהואיל ודרשביץ הפסיד חלק ארי מסך 100,000$ שלבייב נתן לו לסחור בו סמוך למועד תחילת עבודתו, ידע לבייב כבר אז כי אינו איש מקצוע ולמרות זאת המשיך להעסיק אותו.
נוסף על כך נטען כי עובר להפסקת הפעילות היה עסוק לבייב בבחינה כיצד הוא מתנער מאחריות וכיצד הוא משקיע במיזמים חדשים וזאת תחת לקחת אחריות ולדאוג ללקוחות החברה.
דרשביץ מוסיף וטוען כי יש לדחות את הטענות ולפיהן יש להטיל לפתחו חוסר במידע או במסמכים וכן, את הטענה ולפיה הוא ערך שינויים כלשהם במסמכים וזאת, משטענות אלו לא הוכחו. בכלל זה בפרט מפנה דרשביץ לכך שעל אף שניתן היה לבדוק את קבצי ה – LOG של מערכת המחשב – אשר מצויים אצל הברוקר ולא ניתן למחוק אותם, נבדקו קבצים מסוימים בלבד. כן הוא מפנה לכך שמתוך עדות שני העדים שהעידו בתמיכה לשינויים- אקריש וקלה, ניתן ללמוד כי ככל שבוצעו שינויים הרי שמדובר בשינויים הנובעים מתיקונים בתהליכי העבודה השוטפים ותו לא. כן, נטען שעל אף שניתן לשחזר את מחשבו האישי הנייד של דרשביץ, אשר לא פורמט, הדבר לא נעשה.

לטענת דרשביץ יש לדחות את טענות הלקוחות כלפיו וזאת ראשית הואיל ולא ביססו כל טיעון ממשי לאחריות אישית שלו, בהבדל מאחריותה של החברה להשיב להם את כספם. בהקשר זה אחרון טוען דרשביץ כי החברה כשלה במינוי אורגניה ועובדיה ומשכך היא אחראית גם מהבחינה החוזית כלפי הלקוחות ולא הוא כאורגן או כעובד שפעל בחברה. עוד הוא מפנה לכך שהוא הגן על האינטרס של החברה שכן, לטענתו לו הלקוחות היו יודעים שהחברה עושה שוק הם היו עוזבים את החברה. זאת ועוד, לטענתו ממילא הגיעו הלקוחות לפעול בחברה בשל שמו של לבייב ולא לאור היכרותם איתו. עוד נטען כי לא ניתן היה לבצע את הוראות הלקוחות בהעדר כספים בחברה לאור החלטתו של לבייב שלא להוסיף ולהשקיע בחברה. בנסיבות אלו, נטען כי כל נזק אשר נגרם, ככל שנגרם, מקורו בתנאי הפעילות שיצר לבייב בחברה ודרישותיו ומשכך אין הוא אחראי באופן אישי לכספי הלקוחות. לחילופין נטען כי במקרה בו יחוייב כלפי הלקוחות הרי שיש לחייב את לבייב כאשם תורם או כמי שגרם להפרת החבות של דרשביץ כלפי הלקוחות.

טענות פרץ;
פרץ פותח וטוען כי לאחר האירוע מיום 9/12/11 הפסיק את פעילותו בחברה לחלוטין וכי אמנם המשיך להתנהל מול לבייב ואולם, התנהלותו זו נגעה רק לנושאים אחרים ולהשקעות אשר ביצע עבור לבייב. כיוון שכך, לטענתו אין להטיל פתחו אחריות כלשהי למצבה של החברה, כמו גם לכספי לקוחותיה, אשר מקורה באירועים אשר אירעו לאחר עזיבת החברה על ידו. בכלל זה מפנה פרץ לכך שהטענות המרכזיות הינן כי דרשביץ עשה שוק, סחר באופן אישי וסחר בשיתוף עם לקוחות החברה- כולן טענות המתייחסות לאירועים המאוחרים ליום 9/12/11, קרי הם לאחר הפסקת פעילותו בחברה. בתמיכה לטענותיו אלו מפנה פרץ לכך שבתחילה לא הפנה כלפיו לבייב אצבע מאשימה אלא כלפי דרשביץ בלבד.
עוד נטען כי עולה ברורות שהחברה התנהלה באופן מסודר עם פרוטוקולים מסודרים. במסגרת פרוטוקולים אלו, ניתן לראות תיעוד לכך שמלכתחילה שימש בחברה רק כמנהל מקצועי אשר ביצע את ההתקשרות עם הלקוחות והפעילות העסקית ומשכך, לא הייתה לו כל אחריות לפעילות אשר ביצע דרשביץ. נטען כי לא הובאה כל ראיה לכך שהוא ניהל את החברה וכי כל יתר המעורבים הם חסרי ידע אלא, שהתחוור ברורות כי כל הפעילות וההחלטות נעשו על ידי דרשביץ בצורה עצמאית והיו חשופות וגלויות בפני לבייב ובתו. בהקשר זה ואשר לטענת דרשביץ ולפיה שימש רק כ:" yes man" שלו, הרי שפרץ מכחיש טענה זו ואף טוען כי אינה עולה בקנה אחד עם טענה הנטענת באותה נשימה ולפיה הוא איש המקצוע בחברה. לטענתו ככל שאמנם הוא איש מקצוע למה נדרש אדם נוסף לניהול החברה אשר פועל כ"yes man" שלו?!
עוד נטען כי לבייב היה מנהל פעיל אשר על שולחנו מערכת אשר מאפשרת לו צפייה בזמן אמת בפעילות העסקית אשר בוצעה.

אשר לאירוע מיום 9/12/11, נטען כי דרשביץ פעל באותו האירוע כמנהל מקצועי ומשכך, ככל שטעה הרי שמדובר בטעות בשיקול הדעת ולא מעבר לכך. פרץ מוסיף ומפנה לכך שבעקבות האירוע מיום 9/12/11 המלצתו היתה שלא להמשיך ולפעול בחברה ואולם, לבייב בחר לאמץ את המלצתו של דרשביץ ולהמשיך את פעילות החברה, תוך שדרשביץ מגייס בטחונות לשם כך. לטענתו כאמור, בעקבות כך הוא נוטרל מכל סמכות שהייתה לו קודם לכן ולדרשביץ אף ניתנה זכות חתימה בלעדית על הבטוחות שגייס. עוד הוא טוען שאף לא אחד מן הצדדים טוען לאחריות כלשהי שלו לאירוע מיום 9/12/11.

אשר לטענות הלקוחות כלפיו טוען פרץ כי אין להטיל עליו אחריות כלשהי בהינתן תפקידו בגלובל, המועד בו הפסיק את תפקידו, העובדה שהוא אינו בעלים של גלובל ויתרה מכך- לא היה לו כל קשר ללקוחות ולפעילותם ובכלל זה הוא לא גייס את הלקוחות נשוא התביעה, לא היה לו קשר איתם, הוא לא התנהל מולם ולא ביצע עבורם כל פעילות פיננסית.

לאור האמור, טוען פרץ כי דין התביעות כלפי להידחות.

טענות מור פורקס, סגל, הרשקו וקדוש (להלן בשמותיהם או :"הלקוחות" או "קבוצת הלקוחות");
קבוצת הלקוחות פותחת וטוענת שאין להטיל לפתחם של הלקוחות אחריות כלשהי למצב החברה, באשר לא הוכחו כל התנהלות שלא כדין שלהם או קשר שלהם להתנהלות החברה והטענות כלפיהם נטענו בעלמא. יתרה מכך, נטען שמתוך הראיות עולה ברורות כי התנהלות החברה החלה כמהלך חובבני מהול בחמדנות והתדרדרה כפועל יוצא מהפקרה מודעת לרשלנות קיצונית, חוסר תום לב מובהק וגזל.
עוד מפנים הלקוחות לכך שאמנם התיקון לחוק ניירות ערך והתקנות אשר הותקנו בהתאם לו, טרם נכנסו לתוקפם במועדים הרלוונטיים ואולם, לדידם הקווים אשר נקבעו בחקיקה זו, היו ידועים ויש לראות בהם קווים מנחים להתנהלות עסקית תקינה.

ביתר פירוט טוענים הלקוחות כי הם מצדם עמדו בנטל להוכיח תביעתם וזאת, הואיל והם תובעים את יתרות הכספים אשר היו לזכותם בחשבונות גלובל הא ותו לא- תביעה שהיא כמעט תביעה שטרית במהותה. לטענתם למצער, הואיל והיתרות מופיעות במסמכי החברה, הרי שעל החברה הנטל להראות כי היתרות אינן אותנטיות. הלקוחות מוסיפים וטוענים שבנסיבות כפי שהונחו חלות גם הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין אשר גם בהתאם להן הנטל להראות כי לא התרשלו מוטל על לבייב, פרץ ודרשביץ.
לגופם של דברים, טוענים הלקוחות כי לא זו בלבד שלבייב, דרשביץ ופרץ לא הוכיחו שלא התרשלו, אלא ההפך הוא הנכון - נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם התזה לפיה הם התרשלו ולא נקטו בזהירות סבירה על שמירת כספי לקוחותיהם. כך, לטענתם, מלכתחילה במסגרת החברה כיהנו בתפקדי מפתח אנשים חסרי ידע מתאים, כי החברה יוסדה על ידי לבייב מתוך ציפייה להרוויח הרבה כסף בלא סיכון וכי לאחר שהתחוור שקיים סיכון (משהחלק הארי בהשקעה אבד באירוע מיום 9/12/11), המשיך לבייב להפעיל את החברה תוך שהוא מעדיף את טובתו על פני טובת החברה ולקוחותיה, מפסיק להזרים כספים לחברה, מפר התחייבותו כלפי לקוחות החברה שלא לעשות שוק, פועל בלא נהלים ובכלל זה מערבב בין כספי הלקוחות לכספי החברה, סוחר בכספי הלקוחות באופן אישי או בחברה ומפעיל את החברה בלא הון עצמי ובמימון דק. לטענת הלקוחות, התנהלותם זו של החברה ושל לבייב, מהווה התנהלות רשלנית ומלמדת על אדישות לסיכון שנוצר כלפי אחרים, תוך ניסיון להותיר את לבייב מחוץ למעגל הסיכון.
עוד טוענים הלקוחות כי אין לקבל את חוות דעת בר לב ושניידר הואיל ובר לב לא זומן לעדות, הגם שעשה חלק מהבדיקות וכן, הואיל ומדובר בחוות דעת אשר אינה נשענת על עובדות או ראיות אלא מפזרת חשדות בעלמא ותו לא. לשם הדוגמא, מפנים הלקוחות לכך, שחוות הדעת מייחסת לדרשביץ מרמה וזאת, הואיל ודיווח כביכול על כך שבאירוע מיום 9/12/11, הפסידה החברה סכום הגבוה ב – 55,000$ מסכום הנזק בפועל מהאירוע. אלא, שלטענת הלקוחות, במסגרת חקירתו הנגדית של שניידר התברר כי סך זה לא נעלם אלא שהוא פשוט נשאר בחשבונות החברה וכי מדובר רק בפער בדיווח של דרשביץ, אשר דיווח על הפסד גדול יותר ואולם, סכום זה לא נלקח מהחברה. בדומה, נטען כי ללקוחות הוענק מינוף בשיעור לא סביר (טענה שכשלעצמה לא הוכחה) ואולם, לא הוסבר איזה נזק נגרם לחברה כפועל יוצא מכך. בהקשר זה, מוסיפים הלקוחות וטוענים כי לא זו בלבד שלחברה לא נגרם נזק כפועל יוצא מכך, אלא ההיפך- ככל שהמינוף גדול יותר הרי שעסקה שמתבצעת היא גבוהה יותר ובהתאמה העמלות לגלובל, אשר נגזרות מתוך הווליום של העסקה, הן גבוהות יותר. זאת ועוד, חוות הדעת מצביעה על אשראי אשר ניתן ללקוחות כביכול בלא בטוחות (טענה אשר אף היא מוכחשת הואיל והלקוחות טוענים כי הייתה ביניהם הסכמה לפעול האחד בהתבסס על כספי האחר כבטוחה) ואולם, לטענת הלקוחות, לא נבדק מה ההפסד שנגרם לחברה כפועל יוצא מכך. זאת ועוד, הלקוחות טוענים כי גם ככל שעשו עסקאות הפוכות הרי שהדבר הינו כדין ואין בכך כל פסול. ומעל לכל – לטענת הלקוחות קבוצת לבייב טוענת לעשיית שוק ולפעילות של מסחר עצמית ואולם, בפועל המומחים מטעמה לא בודקים האם עשיית שוק גרמה להפסדים או לרווחים לחברה ומה שיעורם וקל וחומר שלא מובאות ראיות לכך. משכך, לטענת הלקוחות, ממילא לא הוכיחה קבוצת לבייב את הנזק אשר נגרם כפועל יוצא מפעילות זו.

זאת ועוד, לטענתם אלו האחרונים הסתירו מסמכים רבים מבית המשפט ויש להטיל לפתחם ולא לזכותם העדרם של מסמכים אלו. בהקשר זה האחרון נטען כי גם ככל שנעלמו מסמכים וכי דרשביץ אחראי להיעלמותם, הרי שפרץ ולבייב, אשר פיקחו עליו, אחראים לכך. זאת ועוד, לטענתם רו"ח שניידר הודה כי הטענה ולפיה נמחקו קבצים ממחשבו של דרשביץ הייתה עדות מפי השמועה. זאת ועוד, נטען כי ממילא לא נעשה כל ניסיון לשחזר את הקבצים ובכלל זה לא התבקשו כלל המסמכים והמידע מהברוקרים החיצוניים (ובכלל זה TTCI ) הגם שכל הפעילות מתועדת גם אצלם.

לטענת הלקוחות, הואיל והחברה, לבייב, דרשביץ ופרץ לא הוכיחו כי לא התרשלו ולא הראו כי רישומי החברה אינם אותנטיים, הרי שהם זכאים לקבל את היתרות לזכותם כפי שהן רשומות בספרי החברה-קרי מור פורקס זכאית לקבל סך 1.5 מיליון דולר ואילו הרשקו זכאי לסך 65,894$.
לטענת הלקוחות יש לדחות את הטענות בדבר קיזוז יתרותיו השליליות של קדוש (אשר גובהן מוכחש כשלעצמו), מתוך יתרות הזכות למור פורקס ולהרשקו וזאת הואיל ולטענתם גם ככל שהיה ביניהם סיכום בדבר העמדת בטוחות באופן הדדי, הרי שנוכח התנהלותה המרמתית של גלובל, וההטעיות כלפי סגל, כפי שנחשפו במסגרת ההליך המשפטי, הרי שלהסכמה כאמור אין כל תוקף כעת. לטענת הלקוחות האמור מקבל משנה תוקף משהוכח שלבייב שם את גלובל במצב של קריסה ודאית, ללא הון עצמי וכעושה שוק וכשגלובל ולבייב עצמם טוענים כי היו פעולות מרמה בחברה.

עוד טוענים הלקוחות יש לדחות את כלל הטענות המועלות כלפי קדוש – כך וראשית, לטענתם אין לשייך את חשבון 900 לקדוש וזאת הן הואיל ויתרתו של חשבון זה לא נלקחה בחשבון בזמן אמת בשעה שחישבו לבייב, פרץ ודרשביץ את יתרתו של קדוש והן הואיל וניתן לראות בו פעילות בזהב, שהיא פעילות המאפיינת את לבייב, בה בשעה שקדוש כלל אינו משקיע בזהב.
עוד נטען כי באשר להחזרי המרווחים ("ספרדים") הרי שמדובר בסיכום מפורש בין דרשביץ לבין קדוש, אשר היה הידוע ללבייב בזמן אמת ואף עולה מתמלול השיחה מיום 13/6/12, במסגרתו פרץ הסביר ללבייב את ההיגיון מאחורי ההסכם של החזרי המרווחים. עוד מודגש כי מדובר בהחזר עמלות שנגבו מקדוש עת שפעל וסחר ובעקבות כך, ולאחר מכן זוכה חשבונו. עוד מפנים הלקוחות לחוות דעת מיכאלי (אשר עיקריה יובאו להלן), התומכת בכך שהסיכום הנטען באשר למרווחים, תואם את הסכום שהושב בפועל.
זאת ועוד, בכל הנוגע לטענות כלפי הרשקו, נטען כי יש לדחות טענות אלו וזאת, ראשית הואיל ומדובר בטענה "צבועה" שכן לו היה הרשקו מפסיד, ברי כי החברה לא הייתה מעלה טענה כלשהי כלפי הבטוחות, אלא שהייתה תובעת את הפסדיה; שנית הואיל והרשקו לא פעל שלא כדין אלא שגלובל אפשרה לו לפעול כפי שפעל; שלישית הואיל והרשקו פעל בהתבסס על בטוחות אשר הועמדו בחשבונות הלקוחות האחרים שרותקו לטובת פעילותו – עובדה אשר הייתה ידוע ללבייב בזמן אמת; ורביעית הואיל וממילא לחברה לא היו כספים משל עצמה באותה עת וזאת, בהינתן שהרשקו החל לפעול לאחר האירוע מיום 9/12/11.

הלקוחות מפנים לכך שבכתב התביעה משנת 2012, לא מוזכרים כלל הלקוחות ואחריותם לנזק כלשהו והם טוענים כי כל הטענות כלפי הלקוחות, אינם אלא תולדה של תביעת נגד כנגד תביעת הלקוחות המוצדקת. עוד טוענים הלקוחות כי כל הטענה ולפיה דרשביץ ופרץ קשרו קשר עם לקוחות החברה במטרה לגזול כספים מהחברה והובילו לקריסתה, לא הוכחה כלל ועיקר.

עוד מפנים הלקוחות לפער בין סכומי שתי התביעות ולכך שסכום התביעה הכפיל את עצמו. זאת ועוד, הלקוחות מפנים לכך שבין היתר נתבע על ידי לבייב סך 300,000$ אשר הוא העביר לגלובל כלקוח והפסיד בפעילות כלקוח ובהשקעתו בנגזרי זהב ומט"ח. זאת אף זאת, הלקוחות מפנים לכך שבהתאם לנ/7- הוצאותיה החודשיות של החברה עמדו על 58,000 ₪ ומשכך, בתקופת פעילותה הוציאה החברה סך שוטף העומד על 640,000 ₪. לכך, יש להוסיף לטענתם סך 300,0000 ₪ אשר הושקע בקמפיין הפרסומי. בהקשר זה טוענים הלקוחות כי תרגום סכום ההוצאות כאמור לדולרים, מעמיד סכום זה על סך 250,000$ . זאת ועוד, לטענתם במועד הפסקת הפעילות של החברה נותרו בחשבונה של החברה סך 56,000$ שהגיע לידי לבייב. לטענת הלקוחות, סך כל האמור – קרי, חיבור הסכום אשר הפסיד לבייב כלקוח, עם הוצאותיה של החברה ועם יתרת הזכות בחשבונה – עומד על סך של 848,000$ - ומראה כי לבייב כלל לא הרים את הנטל להראות שנגרמו לו הפסדים בנסיבות שיש ללקוחות או למי מהם קשר אליהן.
הלקוחות מוסיפים ומפנים לכך שבחשבון X, אשר בו ביצעה החברה סחר עצמי, נצבר הפסד בסך של 2 מיליון ₪ וזאת, בתקופה שלחברה לא היה הון עצמי ומשכך אין זאת אלא שהיא זו שסחרה בכספי הלקוחות ולא ההיפך. נוסף על כך הם מצביעים על כך שלבייב משך בעצמו כספים בסך 145,000$ על חשבון רווחים מהחברה.

לטענת הלקוחות בנסיבות כפי שפורטו - יש לחייב את בעלי גלובל ומנהליה- ביחד ולחוד- לשאת באחריות אישית בחיובי החברה כלפי התובעים וזאת, הן בשל הרמת מסך ההתאגדות בין גלובל לבין לבייב (בעילות של מימון דק, נטילת סיכונים לטובתו ובשים לב לכך שמדובר בחברה משפחתית), הן באופן אישי לאור ההתחייבות החוזית האישית שלהם כלפי הלקוחות והן לאור הטלת אחריות אישית-נזיקית לפתחם – משהפרו בידיעה את כלל התחייבויותיהם כלפי לקוחותיהם ונהגו כלפיהם ברשלנות. בהקשר זה מפנים הלקוחות, בין היתר לכך, שפרץ ולבייב כיהנו בדירקטוריון החברה, תפקיד המטיל עליהם חובת זהירות – אשר הופרה על ידם לרבות משום שקיבלו החלטות בניגוד עניינים ומבלי לקיים הליך נאות עובר להכרעה בדבר המשך פעילותה של החברה. עוד נטען כי הם פעלו כנאמנים בכספי הלקוחות.

חוות דעת רואה החשבון אהרון מיכאלי:
במענה לדו"ח רואי חשבון בר לב ושניידר, אשר הוגש מטעם לבייב וגלובל, הגישו הלקוחות חוות דעת נגדית, מיום 18/10/17 של רואה החשבון אהרון מיכאלי .
במסגרת חוות דעת זו, הקדים רו"ח מיכאלי וציין כי מערכת המסחר באמצעותה פעלה החברה איפשרה למנהל המערכת לערוך את דפי המסחר של החברה ולבצע בהם כל שינוי בצורה ידנית ולכן, לא ניתן לשלול את האפשרות כי בוצעו שינויים ברישומים בה ובהתאמה דפי המערכת לא משקפים בהכרח מהימנה את מצב הדברים בפועל.
הקדמת בטחונות למתן אשראי -
בהקשר זה, מקדים רו"ח מיכאלי ומציין כי מתוך חוות דעת בר לב לא עולה שניתנו ללקוחות כספי החברה כאשראי בפועל , אלא רק שהוקצה להם אשראי לפרק זמן קצוב. משכך, לטענתו בנושא זה חוות דעת בר לב ושניידר אינה מתמקדת בנזקים בפועל מהקצאת האשראי אלא רק בחשיפה פוטנציאלית. לגופם של דברים, רו"ח מיכאלי מציין כי בהתאם למידע אשר נמסר לו על ידי הלקוחות, הייתה הסכמה בין כלל הלקוחות לשימוש בכספים המצויים בחשבונותיהם לשם תמיכה האחד בשני לצורך אשראי. בהתאמה להסכמה זו, נבדקו על ידי רו"ח מיכאלי, בכל נקודות הזמנים עליהם הצביעו רו"ח בר לב ושניידר על חוסר בבטוחות, הכספים בכלל חשבונות הלקוחות ונמצא כי היה די ביתרות בחשבונות כלל הלקוחות, כדי להוות בטוחה מספקת לפעילות של הלקוחות האחרים. בנסיבות אלו, נטען כי למעשה החשיפה הייתה של הלקוחות האחרים וכלל לא של גלובל.

החזר עמלות :
נטען כי בניגוד לקבוע בחוות הדעת המשלימה של רו"ח שניידר, הרי שהזיכוי בסך 890,826$ בחשבונו של קדוש לא נעשה בלא טעם אלא שהוא מבוסס על הסכמה בין קדוש לבין דרשביץ ולפיה הפרשי השער (הספרדים) בחשבונות קדוש יעמדו על 3-3.5 פיפס במקום 1-1.5 פיפס ואולם, קדוש יקבל בחזרה את הגביה העודפת כ - 2 פיפס בצמדי המטבעות העיקריים כזיכוי לחשבונותיו. בהתאם לנטען בחוות דעת זו, הזיכוי בגין עמלה כאמור אשר התקבל בגין הפעילות בכל חשבונות קדוש,עמד על סך של 902,086$ והוא התקבל כדין – הואיל והוא אמנם מגלם 2 פיפס ביחס לפעילות אשר בוצעה בחשבונות, קרי בהתאם למוסכם.

דיון והכרעה:
בדיוני הוכחות אשר התקיימו לפני במועדים: 4/3/18, 17/4/18, 29/4/18, 14/6/18, 19/6/18 ו - 9/7/18.
העידו לפני מטעם קבוצת לבייב- שמואל לבייב, לשם אקריש, עמית קלה – שני האחרונים שימשו כעובדי החברה במועדים הרלוונטיים ורו"ח עדי שניידר; מטעם קבוצת הלקוחות: אייל הרשקו, יצחק סגל, רו"ח אהרון מיכאלי וחיים קדוש; מטעם פרץ – העיד פרץ בעצמו ומטעם דרשביץ העיד דרשביץ בעצמו.
כהערת עריכה אציין כי הואיל ומספור עמודי פרוטוקולי הדיון הוא בסדר רץ ההפניות בפסק הדין הם למספרי העמודים מבלי ציון תאריך הדיון.

אקדים הכרעה להנמקה, לאחר שבחנתי את כלל הראיות אשר הוגשו בתביעות, כמו גם שמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין תביעותיהם ההדדיות של קבוצת לבייב ושל הלקוחות להידחות וזאת, למעט קבלה חלקית של תביעת גלובל כנגד חיים קדוש. בבסיס הכרעתי זו קביעה ולפיה מחד לא קיימת יתרת זכות לטובת הלקוחות, ההיפך הוכח כי קיימת יתרת חובה בחשבונו של קדוש אשר גלובל זכאית לקבלה ומאידך, לא הוכחה עילת תביעה כנגד הלקוחות, למעט בגין אותה יתרת חובה או למצער לא הוכח נזק אשר נגרם בעטיים של הלקוחות או מי מהם.
אשר לתביעת קבוצת לבייב כנגד דרשביץ ופרץ, הנני סבורה כי באשר לדרשביץ הרי שלדידי הוכח כי זה התנהל ברשלנות, בניגוד להנחיות אשר ניתנו לו ותוך העדפת האינטרסים של הלקוחות (ובפרט של קדוש) על פני האינטרסים של החברה. בנסיבות אלו דרשביץ הפר את חובות הזהירות והאמון החלות עליו ויתרה מכך, הוא עשה כן ביודעין ואף ניסה להסוות את אופן התנהלותו. יחד עם זאת, הנני סבורה כי למעט הנזק הנובע מהאירוע מיום 9/12/11, לא הוכח על ידי קבוצת לבייב נזק הקשור בקשר סיבתי להתנהלותו של דרשביץ. בהקשר זה הרי שהוכח להנחת דעתי או למצער לא ניתן לשלול חלופה ולפיה אובדן השקעתם של לבייב ושל IGST (וזאת, למעט הנזק בגין האירוע מיום 9/12/11), נובע מכיסוי הוצאותיה השוטפות של החברה, הוצאות הפרסום, משיכות אשר ביצעה IGST, יתרה אשר נותרה בחשבון החברה והפסדים בגין השקעות עצמיות של לבייב ומשכך, הנני סבורה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק כפי שנטען לבין התנהלותו הרשלנית של דרשביץ. אשר להשקעותיו העצמיות של לבייב אשר נוהלו על ידי פרץ ודרשביץ הנני מוצאת להוסיף ולציין כי לא הוכח דבר קיומה של רשלנות באשר להשקעות אלו ובכל מקרה מדובר בסיכון אשר נטל לבייב על עצמו.

משהונחו יסודות הכרעתי, אפנה להלן לבחינת טעמיה.
התנהלותו של טל דרשביץ;
נקודת המוצא לדיון בכלל התביעות, אשר דומה כי אין עליה מחלוקת, היא שהחברה הגיעה למצב של הפסקת פעילותה וזאת, הואיל ולא היו בקופתה כספים לשם המשכה. בהקשר לכך וכפי שיפורט להלן, מצבה הפיננסי של החברה לאשורו שנוי במחלוקת ובכלל זה בפרט, שנויה במחלוקת השאלה האם עובר להפסקת הפעילות של החברה חבה החברה כספים ללקוחותיה הנכללים בתביעה אם לאו. בהינתן שאין חולק כי לקוחות אלו היו לקוחותיה המרכזיים של החברה, הרי שהכרעה בשאלה זו- קרי בשאלת קיומם של חובות ללקוחות אלו, היא שאלה אשר יש לה השפעה משמעותית על מצבה הפיננסי של החברה הואיל ולא הרי מצבה הפיננסי של החברה ככל שהיא אמנם חייבת ללקוחותיה סך של למעלה מ 1.5 מיליון דולר, למצבה ככל שאינה חבה סכום זה. יחד עם זאת, כאמור, הצדדים אינם חלוקים על כך שמצבה של החברה לא איפשר המשך פעילותה וגם ככל שאינם מציינים זאת מפורשות, הרי שעובדה זו, משמשת בסיס לטענותיהם ההדדיות בגדרן מנסה כל אחד מהצדדים להטיל לפתחו של האחר את האחריות למצבה זה של החברה ובכלל זה, אף עושים הצדדים שימוש בדוקטרינות אשר יעודן עקיפת עיקרון היסוד בדיני החברות הנוגע לישותה המשפטית הנפרדת של החברה אל מול בעליה, אורגניה ונושאי משרה בה.

בשאלה מי הוא האחראי למצבה של החברה ומבלי לקבוע מסמרות, בשלב זה באשר למצבה הפיננסי המדויק של החברה, כמו גם הנזקים הספציפיים אשר נגרמו, הנני סבורה כי כראש וראשון למצבה של החברה יש להציב את דרשביץ. באשר לאחריותו של זה, הרי שלטעמי הגם שיכול שניתן להטיל לפתחם של אחרים אחריות כזו או אחרת נקודתית ומסוימת, הנני סבורה כי כל הדרכים וכל הקשרים וההקשרים בגדרם יכול שהיו אחרים מעורבים – מובילים וקשורים באופן מובהק וחד משמעי להתנהלותו של דרשביץ. התנהלות אשר כפי שיפורט להלן, הייתה רשלנית, מנוגדת להנחיות מפורשות אשר קיבל והתגלו בה גם ניצוצות של מרמה וזאת, בהינתן שדרשביץ, באופן מכוון, הסווה את האופן בו התנהל.

בהקשר זה, הנני מוצאת להעיר כי בסיכומיו טוען דרשביץ שהוא התנהל באופן שהוא חריג לנוף וזאת, הואיל והוא נטל אחריות למעשיו. טענתו זו של דרשביץ אין בידי לקבל וזאת, ראשית כי כבר בסיכומיו מסייג דרשביץ את האחריות אשר נטל וטוען כי היא אחריות מוסרית ולא משפטית. יתרה מכך, וגם ככל שאתעלם מהסייג לאחריות- אינני סבורה כי התנהגותו של דרשביץ אשר נטל אחריות למעשיו, יש בה בכדי לרפא את התנהלותו עד לאותה מועד וזאת, בהינתן שזה פעל באופן שהוביל לנזקים נכבדים, בניגוד להנחיות מפורשות אשר קיבל, תוך שהוא אינו בוחל בדרך שלא לומר אמת (לשון המעטה). יתרה מכך, במסגרת עדותו, כמו גם בסיכומיו, ניסה דרשביץ להתנער מהאחריות אשר נטל בזמן אמת ובסיכומו של דבר גרסתו אינה קוהרנטית לא לדבריו בזמן אמת ואף לא לעדויות והראיות האחרות בתיק.

כפי שאפרט ואראה להלן, מתוך הראיות אשר הוצגו בתיק עולה ברורות כי התנהלותו של דרשביץ הייתה רשלנית, בניגוד להנחיות ברורות אשר קיבל והובילה לנזקים. ודוקו- אין מדובר בראיות חיצוניות בלבד, אלא שנדבך נכבד בראיות אשר הוצגו כולל אמירותיו של דרשביץ בזמן אמת במסגרתן הוא עצמו הודה בהתנהלותו ברשלנות ובניגוד להנחיות אשר קיבל ואף ביקש ליטול אחריות על תוצאות התנהלותו זו.

האירוע מיום 9/12/11 -
כך, תחילה אפנה לבחון את התנהלותו של דרשביץ באירוע מיום 9/12/11 – אירוע אשר במסגרתו אין חולק כי נגרם לחברה נזק בסך של 369,000$, מתוכו סך 315,000$ בגין פעילות של לקוח אחד, אשר במהלך המשפט התחוור ואין על כך מחלוקת כי מדובר בקדוש.
כאמור אשר לעיקרי האירוע אין חולק כי הנזק נגרם כפועל יוצא מכך, שמחד נסגרה הפוזיציה אל מול הברוקר ומאידך המשיכה הפעילות של הלקוח בפלטפורמה של החברה ומשכך, להלכה ולמעשה עשתה החברה שוק הואיל ולא התכסתה אל מול פעילותו של הלקוח. אציין כי על פניו, החברה לא התכוונה לעשות שוק, אלא שעשתה שוק בפועל בשל סגירת הפוזיציה שלה אל מול הברוקר. אין חולק שבזמן אמת הוסבר ללבייב שהסיבה לסגירת הפוזיציה של החברה אל מול הברוקר הייתה כניסת השבת. על אף האמור הרי שהצדדים אינם חלוקים על כך שבפועל הסיבה לא הייתה כניסת שבת אלא העדר בטחונות מספיקים בחשבון החברה אצל הברוקר. האמור עולה ברורות מחוות דעת בר לב ושניידר ובהתאמה מטיעוני קבוצת לבייב. זאת ועוד, במסגרת עדותו העיד דרשביץ "חד משמעית" כי האירוע לא אירע בגלל השבת אלא בשל כך שלא הועברו בטוחות (ראו עמוד 560 שורות 15-17). בהינתן שאין מחלוקת על כך שהאירוע ארע בשל העדר בטחונות, שתיים הן שאלות רלוונטיות – האחת – האם המחדל מהעברת בטחונות מספיקים מהווה רשלנות או שמא מדובר בטעות סבירה בשיקול דעת והשנייה - לפתחו של מי יש להטיל את העדר הבטחונות. שאלות אלו נובעות מטיעונו של דרשביץ ובהתאם לו ראשית, מדובר בטעות במתחם הסבירות ושנית, מכך שלא מדובר בטעות אשר יש להטיל לפתחו הואיל ופרץ היה זה אשר היה צריך להעביר את הבטוחות.
אשר לטענה הראשונה – קרי שמדובר בטעות במתחם הסבירות, הרי שלא זו בלבד שטענה זו נטענה לראשונה במסגרת סיכומיו של דרשביץ, אלא שהיא נטענה בעלמא, הואיל ולא הונחה כל תשתית עובדתית-ראייתית אשר יש בה בכדי לתמוך בה. בכלל זה, לא הוצגה כל תשתית ראייתית המלמדת על גובה הבטוחות אשר נדרש לשם תמיכה בפוזיציה אליה נכנס הלקוח ובהתאמה מלמדת על כך שהפקדת בטוחות כפי שבוצעה הייתה סבירה. זאת ועוד, במסגרת חוות דעתם מצביעים שניידר ובר לב על כך שבאותו מועד בו נכנסה החברה לפוזיציה היה בחשבונות החברה סך של 750,000$ (ראו לעיל בסעיף 9 לפסק הדין). עובדה זו האחרונה, מצביעה על כך שלכאורה לא הייתה כל מניעה להפקדת סכום הבטוחות המספיק בחשבון הברוקר. יתרה מכך, הטענה ולפיה דרשביץ פעל במתחם הסבירות, אינה קוהרנטית לטענתו של דרשביץ במסגרתה טען כי הוא ביקש מפרץ כי יפקיד בטוחות נוספות בחשבון הברוקר ואולם, פרץ לא עשה כן (ראו עדותו בעמודים 557-559 ). בהקשר לכך, נקשה- ככל שהפקדת הבטוחות כפי שבוצעה הייתה במתחם הסבירות, מדוע ביקש דרשביץ את פרץ להפקיד בטוחות נוספות?!
מכאן, שהתשובה לשאלה הראשונה היא שהמחדל מהפקדת הבטוחות מהווה חריגה ממתחם הסבירות – קרי הוא בגדר התנהלות רשלנית.

משכך, יש לפנות לבחינת השאלה השנייה והיא – מי אחראי למחדל זה?
באשר לשאלה זו, הרי שאין חולק שבזמן אמת נטל דרשביץ אחריות מלאה לאירוע והודה בדבר אחריותו לאירוע זה בפני לבייב. יתרה מכך, כחלק מנטילת האחריות לאירוע, הסכים דרשביץ לניכוי סך של 7,000 ₪ משכרו. יתרה מכך, בהמשך לאירוע זה ומשהועמדו שלוש חלופות להמשך דרכה של החברה- הראשונה, לסגור את החברה, השנייה לפעול במתכונת מצומצמת והשלישית- להביא משקיע ולהמשיך לפעול במתכונת הדומה לפעילות קודם לכן, תוך השקעת סך 300,000 ₪ בפרסום- תמך דרשביץ באופציה השלישית ואף נטל על עצמו את האחריות להביא משקיע.
אלא שבניגוד ללקיחת האחריות בזמן אמת, במסגרת עדותו לפני, טען דרשביץ כי לקח אחריות לאירוע למרות שלא היה צריך לקחת אחריות, כי אין לו זכות חתימה בחשבון ולכן מי שהיה צריך להעביר את הכספים זה פרץ (ראו עדותו בעמודים 557-559).
בין שתי גרסאותיו של דרשביץ הנני מוצאת להעדיף את הגרסה אשר ניתנה על ידו בזמן אמת וקודם להליך המשפטי וזאת בהתבסס על ההלכה הפסוקה ולפיה כאשר מתגלית סתירה בין גרסה מוקדמת שמסר צד לבין גרסה מאוחרת, הרי שחזקה היא שעדותו המוקדמת היא הנכונה וזאת – בין היתר - הואיל ומדובר בגרסה אשר בדרך כלל נמסרת כאשר המוסר אינו מודע לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר לא אחת אינה אלא גרסה אשר "שופצה" לצורך ההליך המשפטי. ודוקו- מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ככל שמוצג הסבר המניח את הדעת לשינוי הגרסה – הסבר אשר במקרה לפני לא הוצג (ראו -י. קדמי על הראיות (חלק שלישי, מהדורה 2003) 1618; ת"א (מחוזי ת"א) 2283/05 אלכסנדר שקירוב נ' "אריה" חברה ישראלית לבטוח בע"מ (25/10/07); דב"ע מח/ 42 - 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח הלאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95 - 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).

תימוכין נוסף לקביעתי זו ניתן למצוא בהמשך עדותו של דרשביץ, במסגרתה אף חזר בו דרשביץ מטענתו הנחרצת ולפיה פרץ אחראי לאירוע והעיד כי אינו יודע למה לא הועברו הבטחונות. כך, בעמוד 630 שורות 17-21 במענה לשאלות ב"כ פרץ, העיד דרשביץ כי:
"ש: עכשיו אתה תיארת את המצב שאתה נתת הוראה, בקשה להעביר כסף לחשבון הבנק שהיא לא בוצעה. היה לאבי איזה שהוא אינטרס לא לבצע את הכסף להעברה? הרי היה יוצא רווח, רווח גדול לחברה.
ת: לא היה לאבי אינטרס כמו שלי לא היה אינטרס. בפועל זה לא בוצע, אני גם לא יודע לגמרי בוודאות למה זה לא בוצע...."

ריכוז האמור מלמד על כך שהאירוע מיום 9/12/11, מקורו ברשלנותו של דרשביץ, אשר לא העביר בטוחות מספיקות לחשבון החברה אצל הברוקר, בגין כך נסגרה הפוזיציה של החברה אצל הברוקר ונגרמו לחברה נזקים. אשר לגובה הנזקים אשר נגרמו לחברה באותו מועד – הרי שבזמן אמת הוצגו הנזקים בסך של 369,000$ ואילו במסגרת חוות דעת בר לב ושניידר העמידו אלו את הנזק על סך של 315,000$. במאמר מוסגר אציין כי יכול שהפער בין הסכומים נובע מכך שהסכום הראשון מגלם את כלל הנזק לחברה בשל העדר הבטוחות בכלל העסקאות אשר היו פתוחות באותו מועד ואילו הסכום השני, מגלם רק את הנזק ללקוח הספציפי. כך או כך, הואיל וקבוצת לבייב העמידה את הנזק בגין האירוע על סך של 315,000$ אינני מוצאת לקבוע מסמרות בנושא זה ולקבוע נזק גבוה יותר.
למשמעות אשר יש לייחס לנזק זה במסגרת התביעות אדרש בהמשך.

הטעייה מכוונת של דרשביץ בכל הנוגע להמשך פעילותה של החברה לאחר האירוע מיום 9/12/11;
כפי שיפורט להלן, אין חולק כי ממועד האירוע מיום 9/12/11 (ויתכן שאף קודם לכן), החלה החברה בפועל להתנהל באופן השונה מהאופן בו התנהלה עד לאותו האירוע וזאת, הואיל ואין חולק כי מכאן ואילך, פעלה החברה בחלק המקרים תוך עשיית שוק ועוד התברר כי החברה ניהלה חשבון למסחר עצמי. לעניין זה וכפי שיפורט בהמשך, הרי שאמנם נקטתי במילים החברה פעלה וניהלה ואולם, בפועל החברה עשתה כן באמצעות דרשביץ. האופן בו פעל דרשביץ מכאן ואילך יפורט בהמשך ואולם קודם לפירוט כאמור הנני מוצאת להתייחס למצגים אשר הוצגו על ידי דרשביץ לאחר האירוע, באשר לאופן בו תתנהל החברה מכאן ואילך ובכלל זה בפרט, לכך שדרשביץ תמך בכך שהחברה תמשיך בפעילות רגילה תוך שלבייב יישא בהוצאותיה השוטפות וכן, ישקיע סך של 300,000 ₪ בהוצאות פרסום וזאת, תוך שהוא מציג מצג ולפיו, הוא הצליח להביא משקיע אשר ילווה לחברה סך של 300,000-500,000 דולר לצורך המשך פעילותה של החברה. אציין כי לעניין זה, גרסתו של דרשביץ במסגרת ההליך הייתה שלא התחייב להביא משקיע, אלא שהוא הצליח לשכנע את סגל להמשיך ולהפקיד כספים בחברה לשם המשך פעילות ההשקעה מטעמו וכי אמנם אמר ללבייב שהוא מצא מישהו שילווה כספים לחברה ואולם, אמירתו זו בדבר הלוואה, לא הייתה אלא חזרה על דבריו של לבייב ותו לא. יתרה מכך, דרשביץ טען כי הבאת משקיע לחברה נכפתה עליו "הר כגיגית" על ידי לבייב ומשכך, בדלית ברירה טען לפניו כי אמנם הצליח להשיג בטוחות להמשך פעילות החברה.

אלא שגרסתו זו של דרשביץ, אשר הובאה כאמור במסגרת ההליך המשפטי, עומדת בסתירה ברורה ומפורשת לדבריו של דרשביץ בזמן אמת. כך, בכל הנוגע להמשך הפעילות של החברה לאחר האירוע מיום 9/12/11 , בשיחה מיום 13/12/11 (אשר תמלולה הוגש כחלק מקלסר תמלילים על ידי קבוצת לבייב), ניתן לראות ברורות כי דרשביץ היה זה אשר לחץ להמשיך את הפעילות בחברה וניסה לשכנע את לבייב, אשר במסגרת ההקלטה ניכרת התלבטותו, לעשות כן. כך, ולשם הדוגמא אומר דרשביץ בעמוד 6 שורות 23-24:"אני הייתי מעדיף ללכת במסלול שהיינו בו לפני שהאירוע קרה. זו הדרך המהירה ביותר והטובה ביותר להגיע לכיסוי של ההפסד ולצעוד קדימה". עוד מפנה דרשביץ לכך שהפחתת שכרו ושכר פרץ מוביל לחסכון של 150,000$ בשנה, הוא מבקש כי לבייב יכסה את ההוצאות השוטפות וישקיע בפרסום אשר יוביל הבאת לקוחות והגדלת נפח הפעילות. כך, בעמוד 23 שורות 15-22 אומר דרשביץ:
"אם אני הולך על הורסיה של הפרסום אז אני בעצם, המטרה שלי היא לא לצמצם הוצאות אלא להגדיל את ההכנסות. עדין גם אם אנחנו הולכים על הורסיה ראשונה, עדיין חלק מההוצאות זה אני ואבי, כפי שכתבתי שמה אם אנחנו מסתכלים על טווח של שנה, החיסכון הזה זה בערך 120,000 דולר. אז זה בכל זאת נשאר כמו שסגרנו עד אשר חוזר כל ההפסד. אבל המטרה היא בורסיה הראשונה לא לרדת מההוצאות, זה שנעשה 150,000$ הכנסה בחודש. אם אתה עושה את זה אז אתה מגיע למצב שתוך באמת שלושה ארבעה חודשים אתה מכסה את ההפסד".

יתרה מכך, כאמור דרשביץ מציג באותם מועדים בפני לבייב מצג ולפיו הוא יביא משקיע אשר יעביר בטחונות שיאפשרו את המשך פעילותה של החברה במתכונת הקודמת. כך, בנוגע לביטחונות לאחר האירוע מיום 9/12/11, אומר דרשביץ בשיחה מיום 19/12/11:"תראה התקדמנו מה שדיברנו, אני לפחות התקדמתי, דיברתי עם כמה אנשים שאני מכיר. בעיקרון יש לי בנאדם שמוכן לשים ביטחונות , מוכן לשים בין 300 ל – 500 אלף בהתאם לצורך שאני אגיד לו. זה שיעור של ביטחונות" (ראו - עמוד 1 שורות 4-7). עוד הוא משיב כ שהוא נשאל על ידי לבייב "מה זה בטחונות" כי:
"הוא נותן לי הלוואה, הוא מעמיד עבורי 500,000 דולר לשימוש של החברה". (ראו - עמוד 1 שורה 16). עוד באותו ע ניין, בשיחה מיום 21/12/11 אומר דרשביץ בעמוד 1 שורות 5-6:
" כן דיברתי איתו כבר היום, הוא ישלח כנראה 600,000 דולר. 300 כביטחונות ו – 300 למסחר. גם הרווחנו ביטחונות גם הרווחנו שיעבוד".
ובמענה לשאלה של לבייב :"אז זה ישמש ביטחונות רק עבורו או מה?", עונה דרשביץ: "לא, 300 זה ביטחונות שלנו ו – 300 זה ביטחונות לעבודה שלו". (ראו עמוד שורות 10-11).
יתרה מכך, במענה לשאלתו של לבייב :" אז למה מינוף קטן? הוא לא יכול באמת לעשות מחזורים יותר גדולים? הרי יש לו עוד 300 שביל המינוף", משיב דרשביץ: "לא , אני לא רוצה שכל ה- 600 יהיו בשימוש שלו אז מה הרווחתי?". (ראו - עמוד 1 שורות 21-23). יתרה מכך, אין חולק כי דרשביץ טען שאותו משקיע אף עומד על כך שזכויות החתימה בחשבון ישתנו באופן שהזכויות החתימה בכספי ההלוואה כאמור, יהיו נתונות לו ובפועל אמנם לאחר מכן, שונו זכויות החתימה בחשבון.

כאמור בניגוד לדבריו המפורשים של דרשביץ בזמן אמת כפי שהובאו לעיל, במסגרת עדותו לפני, הסביר שלא מצא משקיע אלא מישהו שמוכן לשים ביטחונות (ראו עדותו בעמוד 566 שורות 26-32). כשהוא נשאל מי הוא אותו המשקיע הוא משיב שהוא "חושב" שזה היה סגל (שם. בשורה 34), כשהוא מתאר מה אמר לסגל באותו מועד, הוא מעיד שלא אמר לסגל שהוא מבקש שישים בטחונות בעבור החברה, אלא שהוא מבקש שסגל וקדוש ימשיכו לסחור ויפקידו עוד כספים (ראו עמוד 567 שורות 10-12) וכשהוא נשאל מדוע השתמש בביטוי "הלוואה" והאם החברה הייתה יכולה לעשות שימוש בכספים או רק סגל, הוא מעיד בתשובה (משורה 33 בעמוד 568 ועד לשורה 10 בעמוד 569):
"ת: יש לי בן אדם שמוכן לשים ביטחונות ואז שמואל אומר והופך את זה ל"אה, הוא סתם נותן הלוואה" ואני אומר "כן, נותן הלוואה", "האם זה ממש הלוואה?", "לא, לא היה אמור להיחתם הסכם הלוואה" למה אמרתי את זה? כי אני חוזר על מה שאמרו, לא נעים להגיד, כמו טמבל, אבל כן. וכפי שאני אמרתי מה שנסגר היה של לשים ביטחונות, כלומר לתת אפשרות לסחור מול הברוקר וזהו, לא היה הלוואה ולא היה משקיע.
ש: אז בוא נבין את המשמעות של מה זה לשים ביטחונות. ברגע ששמים ביטחונות, 500 אלף דולר שאיציק סגל, מי יכול לסחור בהם?
ת: איציק סגל.
ש: איציק סגל.
ת: נכון מאוד.
ש: לא לקוחות אחרים של החברה.
ת: נכון."

קרי – בניגוד למצגו בזמן אמת ולפיו קיים משקיע אשר יעביר לידי החברה להלוואה לשימושה, מצג אשר על בסיסו אף הוקנו לו זכויות חתימה- התחוור כי לא היה משקיע ולא הייתה הלוואה אלא כל שהיה הוא המשך פעולות מסחר של לקוח ותו לא.

עשיית שוק ומסחר עצמי;
דא עקא, שהתנהלותו של דרשביץ לא הסתיימה ברשלנות או בהצגת מצגי שווא ללבייב ולפרץ, אלא שהיא המשיכה בהתנהלות בניגוד להוראותיו של לבייב תוך הסתרת אופן הפעילות והטעיית לבייב ולקוחות החברה וזאת, הן הואיל והחברה החלה לעשות שוק בניגוד למצגים אשר הוצגו הן ללבייב והן ללקוחות ויתרה מכך, הואיל ודרשביץ סחר באופן עצמאי בחשבון אשר פתח בעבור החברה.

כך וראשית, בכל הנוגע לעשיית שוק, הרי שלית מן דפליג שהחברה הציגה עצמה כחברה אשר אינה עושה שוק. בהקשר זה, עדות למצג אשר הציגה החברה בכל הנוגע לכך שלא תעשה שוק, ניתן למצוא בהסכם בין החברה לבין לקוחותיה (נוסח ההסכם הוצג במספר הקשרים ובין היתר כנספח ו' לתצהירו של לבייב וכן, כנספח א.ס. 3 לתצהירו של סגל). בסעיף 4.3 להסכם זה, מתחייבת החברה שלא לעשות שוק ולהתכסות back to back בכל עסקה של הלקוח מול אחד מספקי הנזילות שלה (אחד מהבנקים הבינלאומיים) וזאת, למעט בעסקאות קטנות שספקי הנזילות אינם סוחרים בהן מפאת גודלן.
עוד העיד דרשביץ עצמו כי עובדי החברה סברו כי החברה מתכסה ואף הונחו לומר ללקוחות החברה כי החברה אינה עושה שוק. כך, בעמוד 542 שורות 3-16 העיד דרשביץ:
"ש: לא. כלומר העובדים ידעו האם החברה עושה שוק או לא עושה שוק?
ת: העובדים הונחו להגיד שאנחנו לא עושים שוק.
ש: על מי, על ידי מי?
ת: על ידי,
ש: על ידך.
ת: על ידי, על ידי פרץ ועל ידי מישהו שהיה מנהל חדר מסחר באיזה שהוא שלב.
ש: מי זה האיש?
ת: לי פרנקל, היה איזה שהוא עובד שעבד תקופה מסוימת.
ש: לא על ידי שמואל? שמואל לא היה מעורב בשיחות עם עובדים?
ת: לא.
ש: טוב. ולכן אתה בעצם מאשר פחות או יותר את הדברים שאמרו בהקשר הזה גם לשם וגם עמית קלה ששניהם אמרו שהם הבינו שהעסקאות כולן מעוברות 100 אחוז בהתכסות.
ת: כן."

אלא שבניגוד למצגים אלו, אין חולק כי בפועל החברה עשתה שוק (בהקשר זה ולמען הסדר הטוב – האמור נטען על ידי קבוצת לבייב במסגרת חוות הדעת בר לב ושניידר- ראו סעיף 12 לפסק הדין לעיל, בתצהירו של סגל בסעיף 31, בתצהירו של דרשביץ בסעיף 31 ובסיכומי כל הצדדים).
במאמר מוסגר אציין כי במסגרת עדותו של דרשביץ התברר שלא זו בלבד שהחברה עשתה שוק בכך שלא התכסתה על כל העסקאות, אלא שעשית השוק אף מצאה ביטויה במינוף שונה אשר ניתן ללקוחות אל מול המינוף אשר ניתן לחברה מאת הברוקר. כך, בהקשר זה העיד דרשביץ כי המינוף אשר הוא נתן ללקוחות היה 1:100 ואפילו 1:200 בעוד שמקסימום המינוף שהוא קיבל מ TTCM היה 1:75 (ראו עדותו בעמוד 603 שורה 17 ). בהתאם לעדותו של דרשביץ (מעמוד 603 ואילך) במצב דברים כזה, העסקה תסגר אצל הברוקר לפני שהיא תסגר אצלו כי ה –" stop out" (קרי הנקודה בה יגיעו הביטחונות למינימום שאינו מאפשר המשך החזקת הפוזיציה), יגיע מהר יותר אצל הברוקר מאשר בחברה ומאותו רגע החברה תעשה שוק.

לטענת דרשביץ, בתצהירו ובעדותו בפני, עשיית השוק נעשתה בידיעת לבייב ובהסכמתו. בהקשר זה מפנה דרשביץ לשיחה מיום 30/4/12 כתומכת בטענתו ולפיה ידע לבייב על כך שהחברה עושה שוק. דא עקא, הפוך והפוך בשיחה זו ואין בה כל אמירה ובוודאי שלא מפורשת, התומכת בטענה זו. תימוכין לכך, ניתן למצוא בכך שאף דרשביץ לא הצליח להצביע על התיעוד לטענתו בשיחה. כך, בעמוד שורות לפרוטוקול הוא מעיד בעמוד 548 שורות 12-15:
" כב' הש' ביבי: עכשיו בוא תתייחס למסמך שהחלטנו שכבר יונח בפני בית המשפט ותעבור עליו, תעבור ותגיד איפה אתה לומד ממנו שהייתה הסכמה או הוראה או הוראה מפורשת או אפילו היתר ממר לבייב לכך שתעשה, כטענתך.
ת: אני לא מוצא כרגע."
נוסף על כך טען דרשביץ כי ניתן ללמוד על הסכמתו של לבייב לעשיית שוק מפרוטוקול הישיבה מיום 4/10/11 בו ניתנו על ידי לבייב הוראות ואישור לסחור בכספי החברה. אלא, שגם לעניין זה, מתוך עיון בפרוטוקול וכן, מעדותו של דרשביץ התחוור כי גם בפרוטוקול זה אין משום אישור לעשיית שוק הואיל והוא מתייחס לסחר בסך של 100,000$ אשר הועבר לשם כך באופן ספציפי, הא ותו לא.
עוד לעניין האישור לעשיית שוק, נטען על ידי דרשביץ בתצהירו כי הואיל וברירת המחדל של המערכת אשר הפעילה החברה- מטה טריידר- היא עשיית שוק, הרי שיש בכך ללמד כביכול על כך שהיה ברור שהחברה עושת שוק. אלא שבעדותו אישר שיש אפשרות לפיצ'ר של ברידג' ("גשר") במערכת המטה טריידר אשר תפקידו לגשר בין העסקאות המבוצעות בחברה לבין כיסויין באמצעות הברוקר. עוד אישר כי הוא לא בדק האם במערכת נשוא הדיון הבריג' אמנם היה קיים ויחד עם זאת העיד: "בפועל עסקאות שבוצעו במטה טריידר עברו לברוקר ולכן אני מניח שהיה, לא ראיתי, לא בדקתי. פיזית אני אישית לא בדקתי, אם לא בדקתי אני לא יכול להגיד בוודאות שהיה. אבל אם א' קורה אז סביר להניח שמשהו גרם לו לקרות." (ראו -עמוד 538 שורות 15-17) – קרי להלכה ולמעשה אישר את דבר קיומו של הברי דג' במערכת החברה.

מן האמור נובע כי דרשביץ התקשה להציג ראיות לטענתו ולפיה לבייב ידע על עשיית שוק וקל וחומר שלא הציג ראיות לאישור של לבייב לעשיית שוק, בניגוד למצגים אשר הוצגו על ידי החברה. אלא שלא זו בלבד שדרשביץ לא הצליח כאמור להציג ראיות ולפיהן לבייב ידע על עשיית השוק – טענתו זו עומדת בסתירה לדברים ברורים וחד משמעיים אשר נאמרו על ידו ועל ידי לבייב בזמן אמת, אז לא זו בלבד שדרשביץ לא הטיח כל אשמה כאמור בלבייב, אלא שהוא הודה כי עשה כן על דעת עצמו ובלא כל אישור.

כך וראשית, על דבר אחריותו של דרשביץ למצבה של החברה ניתן ללמוד מכך שדרשביץ ביקש לברוח מהארץ ביום 13/6/12 והחליט שלא לעשות כן ולהתוודות על מעשיו רק לאחר שיחה עם פרץ (ראו עדותו בעמוד 619).

נוסף על כך, בשיחה מיום 13/6/12 מעמוד 1 שורה 26 ואילך, מודה דרשביץ כי עשה שוק ומשלבייב שואל אותו מדוע הוא משיב: "מתוך מחשבה שאולי הוא יפסיד. אמרתי אולי ככה אני אצא מהבור, אז זה לא מחשבות רציונלית... אמיתית זה לא מחשבות רציונליות"
במענה לכך אומר לו לבייב בעמוד 2 שורות 1-2: "אני המום לשמוע מה שאתה אומר" (עמוד 2 שורה 3) ובהמשך, משורה 27 בעמוד 5 ועד לשורה 9 בעמוד 6 אומר לבייב:"פשש לך תאמין, לא הייתי מאמין. רגע ומה רצית ואם היית מרוויח? מה רצית לשים כסף בכיס." ועל כך משיב דרשביץ: " לא רציתי כסף בכיס, רציתי לכ, ל, להגיע לכסות את הבור שנוצר ול... את החברה ולהמשיך לעבוד." , משלבייב שואל: "רצית ככה להחזיר כסף של הפסד." משיב דרשביץ :"כן" ומשלבייב שואל מפורשות מדוע דרשביץ החליט לבד ולמה הוא מחליט דברים כאלו, משיב דרשביץ:
"מהרגע ש, בתוך הערבוביה לא חשבתי. לא הוצאתי שנייה של מחשבה, לא , לא דיברתי עם אף אחד " .
קרי דרשביץ אומר ברורות ובאופן חד משמעי כי החליט לבד לעשות שוק.

עוד אמר דרשביץ, באותה השיחה בעמוד 8 שורות 1-3:
"אבל אני נקלעתי פה לסיטואציה שהיא בעייתית מבחינתי. איך אחרי זה בדיוק אני מחזיר לך את כל הכסף. עכשיו , אני לא בורח מאחריות, כן? ניסיתי לפתור את זה ישירות מולו[מול קדוש ל.ב.], הוא לא רצה לדבר איתי".

עוד שואל לבייב את דרשביץ בעמוד 3 שורות 9-10 האם הוא אמר לקדוש שהוא עשה הכל לבד ועל דעתו ודרשביץ משיב :"כן, בוודאי שזה הוא יודע שזה אני. הוא אומר לא מעניין אותי. הוא אמר לא גנבתי , לא רצחתי, לא מעניין אותי".
ובאותו עניין מוסיף דרשביץ ואומר בעמוד 14 שורות 14-15:
"לא התחלתי מזה שחשבתי שהוא יפסיד, אבל הגעתי לתוך סיטואציה של גלגל שבו פחדתי לגשת לדבר איתך".

אשר לידיעותיו וליתר דיוק, אי ידיעותיו של לבייב, אומר לבייב בעמוד 11 משורה 25:
"לא , אבל זה ממש לא בסדר. זה נגד המוסכמות שלנו, נגד התכנית שלנו, נגד הפרסום שלנו. זה, זה זה, מכל הכיוונים, זה זה זה, זה לא רק לא בסדר כלפיו, זה לא בסדר כלפיי. איפה מה שדיברנו? איפה מה שסיכמנו ? איפה נאמנות? איפה אמינות? נורא ואיום. ואני עוד צריך לשאת באחריות, על סמך מה? בגלל שעשו בדיוק נגד מה שאני רוצה?"
כן, מסביר לבייב לעו"ד סמיון בנוכחות דרשביץ :"הוא עושה את זה על דעת עצמו, בלי אישור של אף אחד. למרות שאנחנו הודענו סיפרנו לכולם שאנחנו לא עושים דברים כאלו" (ראו - עמוד 16 משורה 27 ועד לעמוד 17 שורה 1)
ודרשביץ אומר בעמוד 23 שורות 11-15: "וניסיתי להחזיר את ההפסד הזה, ולא דיברתי עם אבי, לא דיברתי עם שמואל ולא דיברתי איתו וישבתי עם עצמי , והתחלתי להיכנס-, ברגע שנכנסתי לגלגל, המקרה אבוד. עכשיו, עוד פעם, כאילו... כשניסיתי להגיד איתו, והוא זרק אותי מכל המדרגות, ואז שכאילו אמרתי לאבי- זה לא שאני בורח מאחריות".

נוסף על כך התחוור שלא זו בלבד שדרשביץ עשה את הפעולות כאמור על דעת עצמו ובלא כל אישור, הוא עשה כן תוך שהוא מסווה את פעולותיו. כך, בעמוד 2 שורות 13-16, בשיחה מיום 13/6/12 בנוכחות דרשביץ, מדברים לבייב ופרץ, פרץ אומר שהוא בדק במנג'ר הכל מסודר מאה אחוז ולשאלת לבייב האם לא ניתן היה לראות את שדרשביץ עשה משיב פרץ שדרשביץ עשה את הפעולות "ישר על האומבינוס ישר על החשבון" ולכן, לא ניתן היה לראות זאת ודרשביץ לא מתערב ואומר שניתן היה לראות את פעולותיו.

יתרה מכך, כפי העולה מתוך הראיות שהוצגו, לא זו בלבד שדרשביץ הודה במעשיו ונטל עליהם אחריות, הוא היה מוכן לתת את ביתו על מנת לכסות חלק מההפסדים. בהקשר לכך, העיד דרשביץ בחקירתו בעמוד 582 שורות 7-11:
"ש: עכשיו, אתה זוכר שבמסגרת הישיבה הזאתי אתה מספר לשמואל שמבחינתך אתה מוכן לתת את הבית שלך?
ת: נכון.
ש: אגב, במסגרת הישיבה הזאת אתה נוטל אחריות על כל מה שנעשה בחברה, נכון?
ת: נכון."
הדברים אף עולים ברורות מתוך תמלולי השיחות בין דרשביץ לבין לבייב, פרץ ועו"ד סימיון שהועסק על ידי לבייב. כך, בעמוד 5 שורות 10-19 לשיחה מיום 13/6/12 אומר דרשביץ שהוא יכול באופן מיידי להביא סך 400,000$ והוא יכול מעבר לכך לנסות לגייס עוד כסף.

עיננו הרואות- כפי העולה מתוך הראיות ובכלל זה בפרט מתוך דבריו של דרשביץ בזמן אמת, התחוור ברורות כי דרשביץ עשה שוק על דעת עצמו, בלא לשתף את לבייב בהחלטתו ויתרה מכך, מבלי שלבייב יכול היה לדעת על כך.
בהקשר זה האחרון, קרי בשאלה האם לבייב ידע על עשיית השוק אם לאו ולשם שלמות היריעה אציין כי הלקוחות מוסיפים וטוענים לעניין זה כי חזקה על לבייב שידע על עשיית השוק החל ממועד האירוע מיום 9/12/11. בהקשר זה טוענים הלקוחות כי הואיל ובאותו אירוע איבדה החברה את כלל הונה העצמי , הרי שלא הייתה לה ברירה מלבד עשיית שוק ובהתאמה אין זאת אלא שלבייב שידע על עשיית השוק מכאן ואילך. אשר לטענה זו הרי שאינני מוצאת לקבלה, הואיל ובהתאם לנטען על ידי לבייב, הנני סבורה כי היא מושתתת על הנחת מוצא אשר לא הוכחה ובהתאם לה מקום בו החברה מתכסה היא נדרשת להון עצמי. אשר להנחת מוצא זו, הרי שלכאורה ההיפך הוא הנכון- מקום בו חברה עושה שוק היא נדרשת להון עצמי על מנת לכסות הפסדיה אל מול לקוחותיה ואולם, ככל שהחברה מתכסה, הרי שלכאורה אין היא נדרשת לכספים משל עצמה, אלא שעליה להעביר את הכספים המופקדים על ידי הלקוחות כבטוחות לידי הברוקר החיצוני. בהתאמה, לאמור הנני מקבלת טענת קבוצת לבייב ולפיה לו אמנם הלקוחות מעבירים בטוחות באופן התואם את פעילותם ולו המינוף אשר ניתן להם זהה לזה שהחברה מקבלת, הרי שאין בהכרח בכך שלחברה אין הון עצמי בשיעור ניכר בכדי ללמד על כך שהחברה תעשה שוק מכאן ואילך. יתרה מכך, כפי העולה מהמפורט לעיל, ממילא הציג דרשביץ ללבייב מצג ולפיו הוא גייס משקיע אשר יתגבר את הבטוחות של החברה. כיוון שכך, אינני מוצאת לקבל הטענה ולפיה ניתן ללמוד חזקה על דבר ידיעתו של לבייב על עשיית שוק מכך שהחברה איבדה את הונה העצמי.

לא זאת אף זאת, במסגרת ההליך התחוור כי מלבד הודאה בדבר עשיית שוק, הודה דרשביץ גם כי הוא ביצע סחר עצמי של החברה (ראו עמוד 614 שורות 2-23 וכן, בעמוד 629 שורות 11-17) ויתרה מכך, כי עשה כן תוך שימוש בכספי הלקוחות. בהקשר זה האחרון הרי שבמענה לשאלת עו"ד סלוקי מטעם הלקוחות אישר דרשביץ כי במועד בו פתח חשבון כאמור וסחר באופן עצמי, לחברה כבר לא היה הון עצמי ומשכך, למעשה הוא סחר באופן עצמי בעבור החברה תוך שימוש בכספי לקוחות. עוד הוא העיד כי מדובר במסחר בהיקפים משמעותיים ולא מינוריים ( ראו עדותו בעמוד 615 שורות 1-6) .

אציין כי בשיחה מיום 13/6/12, מצביע דרשביץ על אירוע נוסף כגורם לאובדן נוסף של כספי החברה ואשר נובע מרשלנותו. כך, בעמוד 23 משורה 1 ואילך מספר דרשביץ על תקלה בה הפסידה חברה סך של 150,000$ בגלל שדרשביץ חייב את קדוש בריבית על עסקאות בשיעור נמוך יותר מזה שבו חוייבה החברה וזה יצר חוב במערכת. עוד הוא הבהיר מפורשות (בעמוד 28 שורה 16) שהסיפור של ההפסד הזה הוא :"כתוצאה מטעות שלי, שהוא חויב בפחות ממה שאנחנו חוייבנו". אציין כי הטענה בדבר הפסד נוסף זה עלתה גם בעדותו של דרשביץ בפני ואולם, הואיל ולא נזכרה בטענות מי מהצדדים קודם לכן, התנגדו הצדדים בזמן הדיון להעלאתה מפאת הרחבת חזית. כיוון שכך, אינני מוצאת לייחס לטענה זו כל משקל מלבד, לעניין הודייתו של דרשביץ באירוע נוסף אשר ארע מפאת רשלנותו ואשר גם עליו לא דיווח בזמן אמת.

זאת ועוד, במסגרת ההליך התחוור כי דרשביץ אף נטל את המחשב האישי אשר ניתן לו על ידי החברה והשיבו לידי החברה רק ביום 14/10/12 ואף זאת לאחר שמחק את הקבצים אשר היו עליו. כך, במסגרת עדותו העיד דרשביץ לעניין זה בעמוד 583 שורות 12-28 כי:
"ש: אתה מחקת קבצים מהמחשב האישי שלך? לפני שהחזרת אותו?
ת: אם אנחנו מדברים על המחשב הנייד אז המחשב הנייד לפני שהחזרתי אותו – מחקתי בעצם את הקבצים, בעיקר היה שם קבצים אישיים ותמונות למיניהם שלא רציתי שיימסרו הלאה וכן.
כב' הש' ביבי: אתה אומר בעיקר, מה זה בעיקר?
ת: מה?
כב' הש' ביבי: מה זה בעיקר?
ת: כי היה שם תמונות, היה שם סרטים, אוסף של דברים פרטיים.
כב' הש' ביבי: אז זה לא בעיקר, רק. אתה השתמשת בביטוי 'בעיקר בקבצים האישיים שלי' וכשמישהו אומר בעיקר הוא מתכוון,
עו"ד קיהל חריט: לא, הוא אומר מחקתי את המחשב היה שם בעיקר קבצים אישיים.
כב' הש' ביבי: אוקי.
עו"ד קיהל חריט: אמר מחקתי, פרמטתי את המחשב ואז מה,
כב' הש' ביבי: אז מחקת לחלוטין את כל תוכן המחשב ובעיקר היו שם קבצים אישיים אבל מה היה שם עוד מקבצים אישיים?
ת: היה שם גם תוכנות של החברה, של גלאט. חשוב לציין אבל שהפעילות של המחיקה של המחשב לא משפיעה על שרתי החברה כמובן."

בסיכומיו, בהתייחסו להתנהלותו זו טוען דרשביץ כי מחשבו לא פורמט ולכן ניתן היה לשחזר בו קבצים. דא עקא, שלטענתו זו של דרשביץ אין בה משום הסבר לעצם התנהלותו קרי לכך שלא החזיר את המחשב לחברה מיד עם הפסקת עבודתו ולכך שמחק קבצים על מחשבו הנייד – התנהלות אשר סבורתני שיש בה בכדי ללמד על רצונו של דרשביץ להשמיד ראיות אשר היו על מחשב זה ואשר היה בהן בכדי ללמד על התנהלותו השלילית.

מן האמור עולה – כפי שפתחתי וציינתי- כי דרשביץ עשה שוק וכן סחר באופן עצמי בחברה וזאת, בניגוד להנחיות לבייב ולמצגי החברה והכל כשהוא מסווה את התנהלותו ומסתיר אותה מלבייב. זאת ועוד, בניגוד ללקיחת האחריות על ידי דרשביץ בזמן אמת, הרי שכפי העולה לעיל במסגרת ההליך המשפטי, ניסה דרשביץ להתנער מאחריותו לאירועים, טען כי היה "yes man" של פרץ ושל לבייב וניסה להטיל את האחריות להתנהלות החברה לפתחם – טענות אשר התחוור כי אין בהן ממש והן אף עומדות בסתירה לראיות כפי שהוצגו. במאמר מוסגר אציין כי טענתו של דרשביץ הרחיקה אף יותר לכת בסיכומיו, שם אף הוסיף וטען כי לבייב אחראי להתנהלותו הואיל ומסר בידיו ניהול החברה הגם שידע כי יש לו רקע בהימורים (טענה אשר נטענה בעלמא לא הוכחה כלל ועיקר). בנסיבות אלו, הנני מוצאת לקבוע כי יש להטיל לפתחו של דרשביץ את האחריות לאופן בו התנהלה החברה בעשיית השוק ובמסגרת עצמי. במאמר מוסגר אציין כי תימוכין נוסף להטלת אחריות כאמור על דרשביץ ניתן אף ללמוד מעדותו במסגרתה אף הוסיף ואישר כי הוא שימש כמנכ"ל של החברה, הוא היה זה אשר הביא את הלקוחות הגדולים של החברה והקשר שלהם היה איתו (עמוד 629 שורות 5-8) .

הקשר בין דרשביץ לבין לקוחות החברה;
נדבך משמעותי ורלוונטי נוסף בהתנהלותו של דדרשביץ, אשר אף בו יש בכדי להצביע על התנהלות פסולה ואולם, בעיקר יש בו בכדי להשפיע להלן, על המשקל אשר ניתן לייחס לגרסתו של דרשביץ בכל הנוגע לזכויות הלקוחות ובפרט לקדוש – מצוי בקשרים אשר התחוור שקיימים בין דרשביץ לבין קדוש. כך וראשית אין חולק כי דרשביץ היה זה אשר גייס את הלקוחות מור פורקס וקדוש לפעילות בחברה והוא היה זה אשר עמד מולם בקשר (ראו עדותו בעמוד 629 שורות5-8) נוסף על כך , על דבר הקשר בין דרשביץ לבין קדוש ניתן ללמוד בשיחה מיום 13/6/12, אשר בה (בעמוד 1 שורות 18-19), הוא אומר שהוא וקדוש היו אמורים להיות שותפים.
עדות נוספת לקשר בין דרשביץ לבין קדוש, ניתן למצוא בעסקת בי פורקס ובעיקר בדרך בה מתאר קדוש את האופן בו התבצעה העסקה. כך, בסעיפים 45 ו – 46 לתצהירו מסביר קדוש שבי פורקס פנתה אל גלובל והציעה לה שתיתן לה בונוס של 35% על הפסדים. עוד הוא מצהיר שבהמשך לפנייתה של בי פורקס, פנה אליו דרשביץ והציע לו לעשות עסקאות הפוכות – כאשר החברה עצמה תפתח חשבון בבי פורקס ותקבל את הבונוס ותיכנס לעסקה אחת וכעסקה הפוכה לעסקה זו, תפתח עסקה ב TTCM. אשר לעסקה זו, הרי שאינני מוצאת לחוות דעה ולפיה עסקאות הפוכות אינן כדין (אלא אף ההיפך הואיל ולא כי לא הוכח בפני כל פסול בהתנהלות זו, מלבד ככל שהדבר נאסר במסגרת ההסכמים הפרטניים בין הברוקר לבין הלקוחות). יחד עם זאת, האופן בו מתוארת העסקה מעלה התהייה מדוע לא ביצע דרשביץ בעבור החברה את אותן עסקאות הפוכות?! - הרי שבשלב זה, אין חולק כי הוא החל במסחר עצמי עבור החברה, אין חולק עוד כי בחזית ממילא עמדה החברה, הואיל והיא זו שפתחה את החשבון בבי פורקס - ומשכך, נשוב ונתהה – מדוע העביר דרשביץ את האפשרות לביצוע עסקה בעלת פוטנציאל רווח כה משמעותי לקדוש וזאת כשלטענתו החברה אף אינה מנסה לשמור לעצמה ולו נתח מהרווח מלבד עמלות. בהקשר זה האחרון אציין כי במסגרת הדיון המשפטי הוצג בפני דרשביץ פתק (אשר הוגש וסומן כת/19), אשר דרשביץ אישר שהוא כתוב בכתב ידו (עמוד 552) ואין חולק כי בפתק זה נכתב:
"חוב מעסקאות ישנות 800$
חוב איציק/חיים 9000$ ממשיך כן/לא
יתרה 3000 ₪
בגין מחיקה ALPARI6000$
בגין תיק חיים טל 50/50
בגין תיקים נוספים:
BFOREX 7% ממחיקה"

משנשאל דרשביץ האם פתק זה מלמד על כך שהוא קיבל 7% מהעסקה של BFOREX (קרי 7% מתוך 35% שקדוש קיבל באמצעות החברה) – הוא השיב שלא, אלא שפתק זה מגלם הצעות שלו ללקוחות (עמוד 552 שורות 1-9) וכי מה שגלובל קיבלה מהעסקה הזו זה רק את העמלה הכפולה של ההפוכה ולא קיבלה 7% (ראו עדותו בעמוד 555).
אשר לתשובתו זו של דרשביץ הרי שספק בעיני באם תוכנו של הפתק מלמד על הצעות שלו ללקוחות והנני סבורה כי על פניו תוכנו מלמד על ריכוז חובות בגין עסקאות שכבר בוצעו. ככל שאמנם כך הם פני הדברים הרי שלכאורה, בניגוד לעדותו, דרשביץ היה שותף של קדוש בעסקאות. כך או כך וגם אם אין בפתק בכדי ללמד על שותפות עם קדוש, הפתק מציף ומחדד שוב השאלה מדוע למצער לא ביקשה החברה ולו חלק מתוך הרווחים מעסקה זו אשר עמדו על סך של 175,000$ והסתפקה רק בעמלה והכל כאשר היא עומדת בחזית והעסקה מגיעה אליה ולא אל הלקוח.
כפי שפתחתי וקבעתי, הנני סבורה כי גם מעסקה זו ניתן ללמוד על קשר בין דרשביץ לבין קדוש ועל פעילותו של דרשביץ בשיתוף עם קדוש או למצער תוך העדפת האינטרסים של קדוש על פני האינטרסים של החברה.

זאת אף זאת, אין חולק והאמור התחוור ברורות כי דרשביץ לא תיעד במחשבי החברה משיכה על סך 1.5 מיליון דולר אשר בוצעה על ידי קדוש ביום 23/4/12.

זאת ועוד, גם האופן בו הציג דרשביץ את חובה של החברה לקדוש ביום 13/6/12, מלמד על קשר לכאורי ביניהם. כך, דרשביץ טען באותו מעמד כי החוב לקדוש עומד על 1.3 מיליון דולר וזאת, בשעה שאין חולק שבמועד זה אפילו קדוש אינו סבור שהחברה חייבת לו כסף, אלא שאף לדידו במועד זה הוא חייב לחברה מעל למאה אלף דולר. בהקשר זה אציין כי דרשביץ העיד שהתכוון לחוב של מור פורקס אותו דרש בעבור קדוש הואיל וסגל היה בחו"ל באותו מועד. אלא, שמלבד הצגת החוב כחוב לקדוש (עובדה שכאמור אין בה ממש), תוך הצגת מצג ולפיו קדוש אף מאיים על דרשביץ שיחזיר לו את החוב- נשאלת השאלה כיצד ידע דרשביץ לנקוב בסכום זה וזאת הגם שבחלקו הארי הורכב סכום החוב מהחזר ספרדים אשר לכאורה קדוש היה זכאי להם ואשר באותו מועד (13/6/12) טרם נעשה חישוב מדוייק שלהם ?! כך, בשיחה מיום 13/6/12 אומר דרשביץ, בין היתר, בעמוד 8 שורה 13שהחוב לקדוש הוא מיליון 300. אלא, שבאותה נשימה העיד דרשביץ בדיון בפני (עמוד 622 שורות 23-27 ) שהוא הזרים ביום 14/6/12 סך של כ- 600,000$ בגין הספרדים לחשבון של קדוש וכן, כי עשה את החשבון של סכום זה רק עובר להעברתו עם אחד הדילרים (ראו עדותו שם בשורות 28-34). שילוב אמירותיו של דרשביץ עם עדותו, מעלה כאמור התהיה- כיצד טען דרשביץ שהחוב לקדוש עומד על 1.3 מיליון דולר בהינתן ראשית שהחוב אינו לקדוש אלא שלכל היותר מדובר בחוב למור פורקס אחרי קיזוז הפסדי קדוש וכן, בהינתן שמדובר בחוב תלוי עריכת חשבון של הפרשי ספרדים אשר טרם בוצע באותו מועד?! יתרה מכך, האמור – קרי הטענה ולפיה החוב התייחס למור פורקס- אינו עולה בקנה אחד עם טפסי המשיכה אשר נחתמו על ידי קדוש ביום 14/6/12 במסגרתם ביקש קדוש למשוך מחשבונות המיוחסים לו (ולא למור פורקס) - סך של 1,061,053$ מחשבון אחד, סך 227,598 מחשבון שני וסך 100,000 דולר מחשבון שלישי.

הנני סבורה כי יש באמור בכדי ללמד על קשר בין קדוש לבין דרשביץ ודוקו – אינני סבורה כי הוכח קשר בין דרשביץ לבין קדוש אשר יש בו בכדי להטיל לפתחו של קדוש את מצבה של החברה או בכדי ללמד על אחריותו של קדוש להפסדים של לבייב, כפי שנטען על ידי קבוצת לבייב, באשר קשר מסוג זה – קרי קשר של קונספירציה במטרה לרוקן את כספי החברה לא הוכח. בכלל זה אציין כפי שאראה להלן, שממילא לא הוכח נזק בגין קשר כזה גם ככל שהיה מוכח. יחד עם זאת, כפי שהקדמתי וציינתי הנני סבורה כי הוכח דבר קיומו של קשר בין דרשביץ לבין קדוש אשר מלמד על העדפת האינטרסים של קדוש על פני האינטרסים של החברה על ידי דרשביץ והנני סבורה כי דבר קיומו של קשר זה יש בו בכדי להשליך על המשקל אשר ניתן לייחס לדבריו של דרשביץ בכל הנוגע לחשבונותיו של קדוש ובפרט לסיכומים הנטענים בין החברה לבין קדוש אשר יש בהם בכדי להשליך על היתרות בחשבונו.

מעמדו של פרץ בחברה:
סוגיה נוספת הטעונה הבהרה וכבר בשלב זה אציין כי בסיכומו של דבר לא נודעת לה משמעות בפועל – היא סוגיית מעמדו של פרץ בחברה.
אשר למעמדו טען פרץ כי מלכתחילה שימש בחברה רק כאחראי על השיווק וכי גם פעילותו זו הופסקה לאחר האירוע מיום 9/12/11 והראייה – מאותו מועד ואילך לא משך שכר מהחברה.
טענתו זו של פרץ מראשיתה ועד אחריתה -אין בידי לקבל. כך ראשית הובהר ברורות כי פרץ שימש בפועל כדירקטור בחברה. כך, בפרוטוקול הישיבה מיום 4/10/11 (נספח ג' לתצהירו של לבייב), עליו חתום גם פרץ, כתוב שנוכחים:"[...] מר אבי פרץ – חבר הדירקטוריון..". בהתאמה לאמור, אין חולק כי עד לאירוע מיום 9/12/11, משך פרץ שכר בסך 15,000 ₪ (ראו נספח יא לתצהירו של לבייב).
זאת ועוד, הגורם להפסקת תשלום השכר לפרץ, כעולה מפורשות מתוך הדיונים אשר נערכו לאחר האירוע מיום 9/12/11, היה הסכמה של פרץ לכך שמאותו מועד ועד לכיסוי הנזק אשר נגרם לחברה לא ימשוך פרץ שכר.
זאת אף זאת, טענתו של פרץ אף עומדת בסתירה לתמליל שיחה ג' (אשר צורפה כחלק מהודעת הלקוחות על הגשת תמלילים), שם נאמר על ידי לבייב לפרץ שפרץ היה מבקר את פעילותו של דרשביץ יום יום וכשפרץ שואל מה זה לבקר לבייב משיב לו :"אתה בודק, מסתכל מה אתה עושה, איך עשית, מה עשית" ועל כך משיב לו פרץ " ברור" ומסייג: "ברור שאנחנו ראינו את המערכת כל הזמן הוא התאים את עצמו למערכת". על כך אומר לו לבייב: "אבל ביקורת צריך מעליו, הרי אתה הבוס שלו, ריבונו של עולם" ופרץ משיב: "נכון, מה?" ועל כך אומר לבייב:" נו אתה הבוס שלו, אתה הבאת אותו תעקוב אחריו" ופרץ אינו מכחיש זאת (ראו עמוד 6 שורות 2-17).

מן האמור נובע כי פרץ אמנם היה בעל מעמד בחברה וזאת, עד להפסקת פעילותה ויתרה מכך, הוא היה זה אשר הביא את דרשביץ לחברה ותפקידו היה להיות האחראי על דרשביץ ולפקח עליו. יחד עם זאת, כפי שיובהר להלן, אינני מוצאת כי יש משמעות לקביעה זו לגופם של דברים וזאת, הואיל ולטעמי לא הוכחה רשלנות של פרץ בכל הנוגע לאירוע מיום 9/12/11 וכן, לא הוכחו נזקים נוספים של החברה בכלל ובפרט לא כאלו אשר יש ליחסם להתנהגות או למחדל של פרץ.

משהאמור הובהר, אפנה להלן לבחון את תביעות כל אחת מהקבוצות.

תביעת קבוצת לבייב;
כאמור על ידי קבוצת לבייב הוגשו שתי תביעות, אשר כהערה מקדימה אציין כי במסגרת התביעה האחת משנת 2012, נתבעו פרץ ודרשביץ להשבת מלוא השקעת לבייב ו – IGST בחברה בסכום של כ – 500,000$. ואילו התביעה השנייה, הוגשה כתביעה נגדית בתביעת הלקוחות בסך- 6,022,644 ₪, המורכב מסך כ – 3.2 מיליון ₪ בגין האחריות לאובדן השקעתם של לבייב ו - IGST , סך 120,000$ בגין השבת כספי עסקת בי פורקס מקדוש, סך 120,000$ בגין יתרת החובה בחשבונותיו של קדוש, סך 353,000$ בגין התעשרות שלא כדין כלפי הרשקו וסך 500,000 ₪ בגין נזקי מוניטין. במסגרת התביעה הנגדית נתבעים כלל הנתבעים על כל הרכיבים, למעט הרכיבים בהם נקבתי בשמו של נתבע ספציפי. מן האמור נובע כי להלכה ולמעשה תביעת 2012 "נבלעת" בתוך התביעה הנגדית אשר הוגשה בתביעת 2013 הכוללת את כל רכיבי הנזק, הטענות המבססות אותו ואת כלל הנתבעים בתביעת 2012.

אשר לתביעת קבוצת לבייב, הנני סבורה כי דינה להתקבל באופן חלקי בלבד וזאת, כלפי חברת גלובל וכנגד: דרשביץ – בכל הנוגע לחלק מהפסדי האירוע מיום 9/12/11 וקדוש - בסך של 93,987$.

כך, בכל הנוגע לאירוע מיום 9/12/11, הרי שכפי שפורט לעיל בהרחבה (ראו סעיף 25 לעיל לפסק הדין), הוכח להנחת דעתי כי האירוע ארע כפועל יוצא מרשלנותו של דרשביץ. אשר לאירוע זה, הרי שלא הוכחה רשלנותו של פרץ לאירוע וזאת, בהינתן שגם ככל שאמנם תפקידו של פרץ היה לבקר ולהשגיח על פעילותו של דרשביץ, הרי שלא הוכח שמדובר במקרה שהוא תוצאה של התנהלות שהיא רשלנית לאורך זמן, אלא במקרה נקודתי של רשלנות, אשר מבחינת פרץ לא הובהר כיצד היה עליו לצפות אותו או למנוע אותו. זאת ועוד, לא הוכח קשר של מי מהנתבעים האחרים לאירוע וזאת, מלבד העובדה שהתחוורה כי הלקוח באותו האירוע היה קדוש. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי דרשביץ אמנם התרשל באירוע האמור וכפועל יוצא מרשלנותו יש להטיל לפתחו את תוצאות רשלנותו קרי את הנזקים אשר נגרמו לחברה כפועל יוצא מאותו אירוע.

הנני מוצאת לציין כי אמנם בזמן אמת השלים לבייב עם הנזקים אשר נבעו מאותו אירוע ועם ההפסדים אשר נגרמו במסגרתו וזאת, משהתקבלה הצעת פרץ ודרשביץ להפחית את שכרם מכאן ואילך ואולם, הנני מקבלת הטענה ולפיה, ההסכמה האמורה התבססה על אופן מטעה בו הוצג הגורם לאירוע- כניסת שבת, אל מול הגורם בפועל- העדר בטוחות. כיוון שכך, הרי שאינני מוצאת לקבוע כי לבייב ויתר על הנזקים אשר נגרמו לחברה כפועל יוצא מאותו אירוע. יחד עם זאת, בהינתן שדרשביץ ויתר על חלק משכרו לאחר אותו האירוע, הרי שלא ניתן להתעלם מויתור זה. לאור זאת הנני סבורה כי מנזקי האירוע- אשר קבוצת לבייב העמידה על סך של 315,000$ - יש לקזז את הפרשי שכרו של דרשביץ לחודשים ינואר-מאי 2012, בהם שולם לו שכר אשר הופחת בסך של 7,000 ₪- קרי, יש לקזז סך 35,000 ₪.

זאת ועוד, כפי שיפורט להלן, קיימת יתרת חובה של קדוש כלפי החברה בסך של 93,987$ ומשכך, הנני סבורה כי על קדוש להעביר לחברה סכום זה.

יחד עם זאת, מלבד הסכומים כפי שנקבעו לעיל, הנני סבורה כי דין תביעת קבוצת לבייב להידחות וזאת, הואיל ולא הוכחה כדבעי. כך, כפי שפורט לעיל בהרחבה, טוענת קבוצת לבייב לנזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מהתנהלותו של דרשביץ ובכלל זה עשיית שוק וסחר עצמי. עוד טענה הקבוצה לקשרים בין הלקוחות לבין דרשביץ אשר יש בהם בכדי להטיל לפתחם של הלקוחות את האחריות לנזקי הקבוצה. אלא, שקשרים כאמור באופן שיש בו בכדי להטיל על הלקוחות חבות באיזה מנזקי החברה, לא הוכחו. יתרה מכך, כפי שפורט לעיל בהרחבה מצאתי כי אמנם דרשביץ התנהל בניגוד להנחיות מפורשות אשר ניתנו לו עת עשה שוק ועת סחר באופן עצמי. אלא, שאינני סבורה כי הוכח קשר סיבתי בין התנהלותו של דרשביץ לבין הנזקים כפי שנטענו, קרי לאובדן ההשקעה וזאת, הן הואיל ולא הוכחו וחושבו תוצאות התנהלותו של דרשביץ ובכלל זה בפרט, לא הוכח האם פעילותו זו הובילה להפסדים וככל שכן באיזה שיעור ויתרה מכך, הוצגו חלופות לניתוב כספי ההשקעה באופן השולל קשר סיבתי בין אובדן כספים אלו לבין התנהלותו של דרשביץ.

כך, כאמור נטען על ידי קבוצת לבייב כי השקיעה בגלובל סך של 886,060$ אשר ירדו לטמיון בשל התנהלות הנתבעים. אלא, שראשית, בכל הנוגע לניתוב כספי ההשקעה, כפי המפורט לעיל, אין חולק כי סך 369,000$ (או למצער 315,000$) הפסידה החברה באירוע מיום 9/12/11 של העדר בטחונות.

זאת ועוד, אין חולק כי סך 300,000$ העביר לבייב לשם מסחר עצמי שלו ואת רוב סכום זה הפסידו במסחר דרשביץ ופרץ. אשר להפסדים אלו, טען לבייב כי יש להטיל לפתחם של דרשביץ ושל פרץ ואולם, טענתו זו נטענה בעלמא הואיל ולא הוצגו על ידו, לעניין זה, אפיקי ההשקעה אשר נבחרו והפרת חובת הזהירות באשר לאופן בו הושקעו הכספים. אלא, שנטען בעלמא כי הואיל והכספים הופסדו (הגם שמדובר בסיכון אותו נוטל על עצמו לכאורה משקיע) חלה חובה להחזיר אותם.

זאת אף זאת, במסגרת הדיון הוצגו ראיות בדבר הוצאותיה השוטפות של החברה. כך, הוצג נ/7 המהווה אסופת מסמכים המעידים על הוצאות של החברה ובכלל זה, תלושי שכר של דרשביץ לשנת 2011, תשלומים לבזק, הסכם שכירות לרכבים, הזמנות לציוד משרדי, וכיוצא בכך. נוסף על כך הוצג נ/4 שהוא כביכול דו"ח רווח והפסד אשר הוכן והוצג על ידי דרשביץ, ואשר אף ממנו ניתן ללמוד על הוצאות החברה ובכלל זה ניתן לראות הוצאות בשיעורים של 16,000$ לחודש מרץ 2102 וכ- 31,000$ לחודש אפריל 2012. נוסף על כך בדו"ח רווח והפסד אשר הוגש כנ/3, מופיעות הוצאות בסך של 27,556$ לחודש ספטמבר 2011, בסך 28,000$ לחודש אוקטובר 2011, בסך 31,000$ לחודש נובמבר 2011 ובסך 22,990$ לחודש דצמבר 2011. בנוגע להוצאותיה השוטפות של החברה, טענו הלקוחות בסיכומיהם כי אלו עמדו לפחות על סך של 58,000 ₪ לחודש- סכום זה, נתמך בראיות כפי שהוצגו ויתרה מכך קבוצת לבייב לא כפרה בו בסיכומי התשובה מטעמה. מן האמור עולה כי למצער עמדו הוצאותיה החודשיות של החברה, מחודש אוגוסט 2011 בו החלה לפעול ועד לחודש יוני 2012 בו הפסיקה פעילותה על סך של כ- 580,000 ₪ (כנטען בסיכומי קבוצת הלקוחות). על הוצאותיה השוטפות של החברה יש להוסיף סך 300,000 ₪ אשר אין חולק כי הועבר על ידי לבייב לצרכי פרסום. סכומים אלו עומדים ביחד על כ – 240,000$.

נוסף על כך, נטען ולא נשלל כי במועד הפסקת פעילות החברה היה בחשבון החברה סך של 56,000$. תימוכין לאמור ניתן למצוא בתמלול שיחה מיום 14/6/12 בין פרץ לבין לבייב עמוד 4 שורות 9-10 שם אומר פרץ ללבייב שיש בחשבון הבנק יתרה בסך של 56,000$.

לכך יש להוסיף משיכות אשר בוצעו על ידי IGST ולבייב ובכלל זה כעולה מנ/5 הושב ל - IGST ביום 24/12/11 סך 13,500$ כ:"החזר בטחונות ללקוח"

ולכל אלו יש להוסיף סך כ – 94,000$ אשר על קדוש להעביר לחברה כפי שנקבע בסעיף 42 ויפורט להלן.

ריכוז האמור מעלה כי מלוא סכומי ההשקעה הוצאו בגין הוצאות שוטפות, פרסום, משיכות, הפסדים מהשקעות פרטיות של לבייב ויתרות בחשבון ומשכך, לא ניתן לקבוע כי כפועל יוצא מהתנהלותם של מי מהנתבעים (ולא מההוצאות כפי שפורטו) אבדו כספי ההשקעה. קרי ממילא לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק הנטען – אובדן כספי ההשקעה- לבין ההתנהלות הנטענת.

יתרה מכך, כפי שפתחתי וציינתי, קבוצת לבייב הוכיחה התנהלות פסולה של דרשביץ בעשיית שוק ובסחר עצמי ואולם, לא הצביעה על שיעורו של הנזק אשר נגרם, אם בכלל, כפועל יוצא מהתנהלותו זו.
כך, לעניין זה, עיון בחוות דעת שניידר ובר לב מעלה כי אלו בדקו רק 80% מהעסקאות בהן עשתה החברה שוק ולא את מלוא העסקאות (ראו עדותו של שניידר החל משורה 30 בעמוד 181 ועד לשורה 4 בעמוד 182). יתרה מכך, משנשאל שניידר מה הייתה תוצאת פעילות זו השיב כי הוא אינו יודע להשיב האם הפעולה של עשיית שוק הובילה להפסדים. כך, בעמוד 182 שורות הוא מעיד:
"ביהמ"ש: רשמת 1.8. אבל 1.8, יכול להיות שזה נובע מהפסד של שני מיליון על ספרדים ורווח מעשיית שוק. אנחנו לא יודעים אם החברה הרוויחה או הפסידה מעשיית שוק.
ת: נכון. לא עשינו פילוח."

קרי, לא הוצגה כל ראייה ולפיה הפעילות של עשיית השוק ושל המסחר העצמי הובילה להפסדים ומשכך, אין מקום לפסוק השבת כספי ההשקעה בגין פעילות זו.

זאת ועוד, באשר לתביעת ההחזר המופנית כלפי הרשקו, במסגרתה טוענת החברה כי הואיל והרשקו סחר בלא בטוחות הרי שהוא עשה עושר שלא כדין על חשבונה של החברה ומשכך, עליו להשיב את הכספים אשר נצברו לו כפועל יוצא מכך – הנני סבורה כי תביעה זו דינה דחייה. בהקשר זה, לצורך מסקנתי זו אינני נדרשת לקבוע מסמרות בשאלה האם אמנם עשה הרשקו עושר על חשבונה של החברה אם לאו והנני מוצאת לדחות את הטענה הואיל ולטעמי היא עומדת בסתירה לטענה אחרת של החברה בדבר הקשר בין חשבונות הלקוחות- מור פורקס, קדוש והרשקו- קשר אשר בהתבסס עליו מבקשת החברה להלכה ולמעשה לקזז את יתרותיהם החיוביות של מור פורקס והרשקו, אל מול יתרתו השלילית של קדוש. זאת ועוד, למעלה מן הצורך אציין כי הואיל והרשקו עצמו הפקיד ביום 6/5/12 סך 100,000$ וסכום זה שימש אף הוא לחלק מהפוזיציות – ולא נעשה חישוב המפריד סכום זה, כמו גם מתחשב בו – הרי שלא ניתן לקבוע שאמנם כל המשיכות אשר בוצעו על ידי הרשקו מחשבונו, ניתן לייחס לכספי החברה. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי לאור המפורט בסעיף 43 לעיל, קרי הואיל ולכאורה כספי החברה נותבו לשם כיסוי הפסדיה והוצאותיה השוטפות, הרי שספק בעיני באם הוכחה הנחת המוצא לטיעון החברה ולפיו סחר הרשקו בכספי החברה וזאת, הואיל וספק רב באם במועדים הרלוונטיים (קרי החל מתחילת המסחר על ידי הרשקו בחודש אפריל 2012) בכלל היו כספים לחברה בהם יכל הרשקו לעשות שימוש ובמיוחד האם היו בחברה כספים בשיעורי המסחר שלו.

נוסף על כך, קבוצת לבייב עתרה כאמור לתשלום פיצוי בסך 500,000 ₪ בגין נזקי מוניטין ואולם, טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה לא מיני ולא מקצתי.

הנני מוצאת להדגיש כי הגם שהתייחסתי במסגרת פסק הדין לקבוצת לבייב כאל הקבוצה אשר הגישה את התביעות, בשאלה למי יש לשלם את הכספים, הנני קובעת כי הזכאות לכספים באופן ישיר היא של חברת גלובל ולא של לבייב או IGST . בהקשר לכך, הרי שהעילה לתביעתם הישירה של לבייב ושל IGST התבססה על כך שהם היו אלו אשר השקיעו את הכספים בחברת גלובל ומשכך, משהופסדו הכספים, הם אלו אשר זכאים להשבתם לידיהם. טענה זו אין בידי לקבל. כך, מן המתואר לעיל, הנזקים אשר מצאתי לקבוע כי התגבשו הם נזקים אשר אירעו לחברה- כך, החברה הייתה זו אשר לה נגרם הנזק בגין האירוע מיום 9/12/11 וכן, לטובת החברה יתרת זכות כלפי קדוש בגין חשבונו בחברה. בהינתן שהכספים יושבו לידי החברה, הרי שבכך יושב המצב לקדמותו באשר הניזוק ישופה בגין נזקיו. זאת ועוד, הנני סבורה כי השאלה האם זכאיים לבייב, לאחר שיוחזרו הכספים לחברה לקבלתם ולאיזה שיעור זכאי כל אחד מהם (בהינתן שלא קבעתי נזק בשיעור מלוא ההשקעה), היא שאלה הקשורה לסדר הנשייה בזכויות המגיעות לחברה, שאלה החורגת מסמכותו של בית המשפט זה בתביעה זו ואשר עליה להתברר במסגרת הליך הפירוק של החברה או בכל הליך בין המשקיעים בחברה לבין החברה. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי לחברה הזכות לקבל סכומים אלו, ובהתאמה הנני דוחה את תביעתם האישית והישירה של לבייב ו – IGST.

תביעת הלקוחות;
תביעתם של הלקוחות היא לתשלום יתרת הזכות בחשבונותיהם. כפי שהקדמתי וציינתי הנני סבורה כי דין תביעתם של הלקוחות להידחות הואיל ואינני סבורה כי קיימת לטובתם יתרת זכות.
מסקנתי זו מבוססת ראש וראשונה על קיומו של קשר בין חשבונות הלקוחות, קשר אשר במסגרתו הסכימו הלקוחות באופן הדדי, להעמיד את יתרות הזכות בחשבונותיהם כבטוחות לשם פעילות כל אחד מהם. לאור קשר זה, הרי שלא ניתן להסתכל על יתרות חשבונותיו של כל אחד מהלקוחות באופן נפרד, אלא שגם ככל שחשבונו של מי מהם הראה על יתרת זכות, הרי שככל שבחשבון של מי מהלקוחות האחרים קיימת יתרת חובה, יש לקזז את היתרות אחת אל מול השנייה.
בהתאמה לאמור וכפי שיפורט להלן, הגם שנקבע להלן כי אמנם לזכות מור פורקס והרשקו, יתרות זכות, הואיל והוכח כי בחשבונותיו של קדוש יתרת חובה בסכום העולה על יתרות הזכות בחשבונותיהם של הרשקו ושל מור פורקס, הרי שדין תביעתם של אלו האחרונים להידחות.

על הקשר בין החשבונות ;
אשר לקשר בין חשבונות הלקוחות, הרי שהנני סבורה כי לא זו בלבד שהוכח דבר קיומו של קשר כאמור, אלא שטענה בדבר העדר קשר בין החשבונות, עומדת בסתירה לטענותיהם האחרות של הלקוחות המבוססות על דבר קיומו של קשר כאמור. בכלל זה בפרט, עומדת טענה בדבר העדר קשר בסתירה לטענת הלקוחות ולפיה הוסכם ביניהם כי חשבונותיהם ישמשו לפי סיכום ביניהם לתמיכה האחד בשני כאשראי. טענה אשר נשמעה במענה לטענת קבוצת לבייב ובהתאם לה, איפשר דרשביץ, שלא כדין, ללקוחות או מי מהם לבצע פעילות השקעה הגם שלא הופקדו על ידם כספים בחשבונותיהם.

בהקשר זה הרי שראשית נפרט כי טענת קבוצת לבייב מבוססת על הוראות הסכם הלקוח אשר קובע בסעיף 3.2 כי:
"הלקוח מודע לכך שחברת גלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס, תפתח עבורו חשבון מסחר רק לאחר הפקדת כספים בסכום מנימלי שנקבע ל ידי החברה מעת לעת ובהתאם לשיקול דעתה הבלעדי"
ובסעיף 3.4 כי:
"למען הסר ספק ביצועה של עסקה כלשהי בחשבונות כפופה להפקדת העירבון. גלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס לא תתיר ביצוע כל עסקה שהיא ללא ההפקדה האמורה ו/או במקרה שהעירבון אינו מספיק לביצוע העסקה האמורה, והביצוע במקרה זה יהיה כפוף למדיניות החברה מעת לעת. למען הסר ספק במידה וגלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס תאפשר לך לבצע עסקאות בטרם קיבלה אישור סופי כי הופקד ערבון בחשבונך ויתברר לגלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס כי למעשה לא הופקד על ערבון תהיה גלובל טריידנג (גלאט) אפר אקס זכאית לנכות מכל רווח אשר יגיע לך ממנה את סכום העירבון אותו היה עליך להפקיד בפועל לשם ביצוע פעולותיך במערכת. גלובל טריידניג (גלאט) אפ אקס תחזיק למענך את כל הכספים ותהיה רשאית להפקידם אצל כל מוסד פיננסי. במקרה בו תתבצע עסקה ומסיבה כלשהי יתברר כי אין די בטחונות כדי לגבות את העסקה- תהא שמורה לגלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס הזכות לצמצום את העסקה ו/או לפנות אליך לצורך תיקון הביטחונות ו/או לדרוש ממך תשלום מלא בגין כל חסרון כספי שייגרם כתוצאה מהתפתחות העסקה בכל מועד. יודגש כי אין בזכותה זו של גלובל טריידנג (גלאט) אפ אקס כדי להוות חובה ו/או אחריות כלשהי לצמצום עסקה מסוג כלשהו ולא תהיה לך זכות לטעון טענה כלשהי בגין הפסדים הנובעים מאי צמצומה כמו גם מצמצומה של עסקה".

כהקדמת המאוחר אוסיף ואציין כי באשר לעירבון זה, מוסיף הסכם הלקוח וקובע בסעיף 6 לו כי:
"6.1 על מנת שתוכל להתחיל להשתמש במערכת לביצוע עיסקאות תידרש להעביר כספים אל חשבון בנק שגלובל טריידינג (גלאט) אפ אקס תמסור לך את פרטיו, כדי שישמשו כעירבןן לעסקאות המתוארות בהסכם זה.
6.2 לגלובל טריידנג (גלאט) אפ אקס יהיו כל הזכויות והסמכויות ביחס לעירבון ועד למשיכתו חזרה על ידך החברה תהא רשאית לפעול בכספי העירבון למימוש זכויותיה על פי הסכם זה לרבות מימוש או חילוט כספי העירבון במלואם או בחלקם".

נוסף על כך נקבע גם בסעיף15.1 כי :" לא יועברו כספים או נכסים מצד אחד למשנהו ביחד לכל עסקה שהיא, למעט סילוק הפסדיך באמצעות ניכויים ע"י גלובל טריידנג (גלאט) אפ אקס או גורם מוסמך מטעמה מערבון או תשלומי רווחים שהצטברו בחשבונך על ידי גלובל טריידנג (גלאט) אפ אקס או גורם מוסמך מטעמה..."

בהתבסס על הוראות סעיף 3 להסכם כפי שהובאו לעיל, טענה קבוצת לבייב כי הרשקו עשה עושר ולא במשפט על חשבון החברה עת פעל בחשבונותיו ואף משך רווחים בסך של 353,000$ מבלי שהפקיד כספים כלשהם וכן, כי דרשביץ פעל שלא כדין עת איפשר ללקוחות לסחור בשעה שלא הופקדו על ידם בטוחות.

במענה לטענתה זו של קבוצת לבייב, נטען על ידי הלקוחות כי דין הטענה להידחות הואיל ובהסכמה עשו הלקוחות שימוש האחד בכספי השני לשם אשראי. כך, נטען כי באמצעות מתן הוראה טלפונית לנציגי גלובל, אחד הלקוחות "הקפיא" את הכספים בחשבונו לפרק זמן קצוב וכספים אלו שימשו עבור לקוח אחר כאשראי לפעילות מסחר בנגזרי מט"ח (ראו חוות דעת מיכאלי בסעיף 4.1.4). עוד העיד המומחה מיכאלי, כי בהתבסס על ההסכמה כאמור כאשר בדק את הפעילות של הלקוחות, לא התייחס לכל לקוח באופן נפרד, אלא בדק את כלל היתרות בחשבונות כולם ובחן לאור יתרה כוללת זו את הפעילות של הלקוחות. כך, העיד המומחה מטעם הלקוחות, מיכאלי משורה 28 בעמוד 297 ועד שורה 2 בעמוד 298 כי:
"ככה, בעצם הבדיקה היתה כן להסתכל על קבוצה של חשבונות כאילו הם בעצם חשבון אחד או פעילות של גוף אחד. חשבונות של מפות, חשבונות של קדוש וגם חשבון של הרשקו לצורך העניין, וכולם רואים אותם כקבוצה אחת והסתכלנו עליהם כמכלול, כאשר בעבודה שלי נטרלתי את מה שקרוי טרייד איקס בעצם אשראי שהחברה מקצה לפעילות הלקוח, לקוחות שלנו במקרה הזה, נטרלתי אותם ואז אני ראיתי האם מה שיש שמה הוא חיובי, אם הוא חיובי זה אומר שהביטחונות שהיו פלוס מינוס העסקאות שבוצעו מספיקים הם חיוביים בעצם ואם לא סימן שהחברה נתנה להם בעצם אשראי לביצוע או להתקיימות הפעולות בחשבון הזה. זה הבדיקה שאני עשיתי."
ובהמשך בשורות 15-20 בעמוד 298 כי:
" כב' הש' ביבי : הקבוצה הזאת אתה בדקת, בוא נסכים ככה אתה בדקת אם כקבוצה יש או אין להם חסר בביטחונות, זה אומר שיכול להיות לדוגמה שמור פורקס עושה פעילות במינוף שהוא גבוה יותר או בחוסר ביטחונות מסוים אבל בגלל שלקדוש יש באותו זמן בחשבון כסף פנוי לביטחונות בשבילה אתה מתייחס אל זה לביטחונות שלא חסרים אצל מור פורקס.
העד, מר מיכאלי :נכון."

האופן בו ביצע רו"ח מיכאלי את התחשיב וכן, טענתם של הלקוחות ובהתאם לה כאמור לא סחרו בכספי החברה אלא בכספיהם ויתרה מכך, ההתייחסות אל כל החשבונות כאל חשבונות של קבוצה אחת- בכולם יש בכדי לתמוך בקשר בין החשבונות.

יתרה מכך, גם הלקוחות בעדויותיהם תומכים בדבר הקשר בין חשבונותיהם.
כך – הרשקו הצהיר בסעיפים 20-23 לתצהירו כי:
" לאחר פ תיחת החשבון ולצורך תחילת הדרך סיכמתי עם מר קדוש(שהכיר לי את גלובל והנו, כאמור, חבר ילדות עבורי) כי אסחר תחילה תוך הבטחת הפעילות בכספיו שלו. כלומר, ביני ובין מר קדוש סוכם -בידיעתם המלאה ובהסכמתם של נציגי גלובל -כי הכספים שבחשבונו "יוקפאו", כך שלא יוכל לסחור בהם, וזאת על מנת שישמשו כבטוחה לצורך ביצוע עסקאות בחשבון שלי.
21. כך, ביום 4.4.2012הועמד בחשבוני אשראי בסך של 700,000 דולר ארה"ב, וזאת כנגד הקפאת הכספים במקביל בחשבונו של מר קדוש.
22.במחצית הראשונה שלחודש אפריל סחרתי במט"ח בחשבון וצברתי בפעילות זו רווח בהיקף של כ-225,690 דולר ארה"ב. עוד באותו החודש משכתי את מרבית הרווחים מהחשבון, בהיקף של 225,000דולר.
23.לאחר מכן, בהמשך חודש אפריל ובחודש מאי 2012המשכתי במסחר וצברתי רווחים נוספים בהיקף של כ-186,694דולרארה"ב. אגב זאת, ביום 3.5.2012הפקדתי לחשבון סך של 100,000דולר ארה"ב נוספים מכספיי האישיים.[א.ה.4]תיעוד הפקדת הכספים לחשבון בגלובל ביום 3.5.2012מצורף בזאת כנספח א.ה.4.24.ביום 14.5.2012"הושב" האשראי מחשבוני לחשבונו של מר קדוש. כלומר, בפועל, מחשבוני נגרע סך של 700,000דולר ארה"ב, ואילו בחשבונו של קדוש התבטלה הקפאת הכספים במקביל. למחרת, ביום 15.5.2012 ,משכתי מהחשבון 200,000 דולר ארה"ב נוספים מרווחיי."

בדומה הצהיר סגל בסעיף 35 לתצהירו כי:
"כחלק הפעילות העסקית של מור פורקס, סיכמתי עם מר קדוש, שהיה גם הוא לקוח של גלובל-בידיעתם המלאה ובהסכמתם של נציגי גלובל -כי מעת לעת הכספים שבחשבוני "יוקפאו", כך שלא אוכל לסחור בהם, וזאת על מנת שישמשו כבטוחה לצורך ביצוע עסקאות בחשבונו של מר קדוש, ולהפך (באפשרותו היה לתת הוראה להקפאת הכספים בחשבונו, על מנת שישמשו כבטוחה לביצוע עסקאות בחשבוני)."
נוסף על כך בתצהיר תשובות לשאלון (ת/3) שהופנה אל סגל הוא משיב בתשובה לשאלה 30:"האם נכון שקדוש ואתה מימנתם אחד את עסקאותיו של השני כאשר היה חסר בביטחונות שהופקדו בגולבל או בכל פלטפורמת מסחר אחרת שהייתם עושים בה שימוש במשותף?" כי: "לא, למען הדיוק קרה שכספים בחשבון של מור פורקס "הוקפאו" כדי לשמש בטוחה לחשבון של קדוש או להפך בידיה והסכמת הפלטפורמה וכתנאי שלה".

וכך, גם הצהיר קדוש בסעיף 32 לתצהירו כי כנגד יתרת זכות שלו עמדה לו יתרת אשראי :"כנגד כספים שהוקפאו בחשבונה של מור פורקס" הערה אשר אף בה יש בכדי לתמוך בדבר הקשר בין החשבונות. זאת ועוד בתצהיר תשובות לשאלון אשר הופנה לקדוש (מוצג ת/5) , בתשובה לשאלה 1(ד) השיב קדוש כי :"פעלנו במקביל כ"א בחשבונו, כאשר לעיתים חשבון של אחד שימש כביטחון לאשראי בח"ן האחר ולהיפך".
יתרה מכך, אין חולק כי קדוש ביקש למשוך עובר להפסקת פעילותה של החברה סך של 1.3 מיליון דולר וזאת, בשעה שכאמור הודה שבאותו מועד לא זו בלבד שהחברה לא חבה לו דבר אלא שיתרת חשבונו הייתה שלילית. משנשאל קדוש כיצד ביקש למשוך סכום זה, טען כי ביקש למשוך את כספי מור פורקס – תשובה אשר אף היא מלמדת על קשר בין חשבונות הלקוחות.

תימוכין נוסף לקשר בין החשבונות ניתן למצוא גם בעדותו של דרשביץ. כך, משנשאל על יתרותיו של קדוש בשעה שמשך סך 1.5 מיליון דולר ביום 23/4/12, העיד דרשביץ כי התייחס לחשבונות שלושת הלקוחות:
"ש: אז אם זה ככה בתפיסת עולם שלך, בסוף כשאני מסתכל על החשבונות של קדוש, סגל ומבחינתי לצורך העניין גם הרשקו אני צריך מה שנקרא לעשות את שורת התחתית של הדבר הזה מבחינת גלובל, בסדר? ולראות מה ההתחשבנות של גלובל אל מול שלושת השחקנים ביחד. נכון?
ת: נכון."
(ראו עמוד 575 שורות 5-9).

בדומה העיד דרשביץ כי גם עובר להפסקת פעילות החברה, עת טען בפני לבייב כי החברה חייבת לקדוש סך 1.3 מיליון דולר, הוא התייחס לקבוצת הלקוחות בכללותה. בהקשר זה, במענה לשאלה כיצד ביקש קדוש למשוך סך 1.3 מיליון דולר במועד הפסקת הפעילות הגם שלא זו בלבד שהחברה לא חבה לו דבר אלא שהוא אף אישר שהוא חב לחברה סך של 100,000$ העיד דרשביץ כי:
"ש: כמה קדוש מבקש למשוך?
ת: כ-1.3 מיליון.
ש: כ-1.3 מיליון. זאת אומרת הוא מבקש למשוך את היתרות שנמצאות אצלו בחשבון.
ת: אני, כן, אני, אמרתי כבר מבחינתי התייחסתי אליהם כמקשה אחת וסגל לא היה בארץ באותו זמן."
(ראו עמוד 580 שורות 1-6)

עוד על הקשר בין החשבונות העיד דרשביץ בעמוד 620 שורות 1-4 כי:
"ש: טוב. ואתה מבחינתך כשהוא אמר לך זה הכסף שלי, עשית אבחנה אם הוא מתכוון שלי חיים קדוש היתרת זכות שלי בחשבון בקיזוז מה שקורה אצל איציק סגל או שזה אני ואיציק סגל תשברו את הראש, איך אתה הסתכלת על זה?
ת: ידעתי, ידעתי מבחינתי שזה כמקשה אחת."

במאמר מוסגר אציין כי מתוך הראיות אף עלה שלבייב עצמו ידע על הקשר בין הלקוחות.
כך, בתמליל שיחה מיום 14/9/11 (אשר צורף להודעה על הגשת תמלילים שהוגשה על ידי הלקוחות כנספח א'1) שהיא שיחה בה שוחח לבייב עם פרץ, בעמוד 4 שורה 23, עת לבייב אומר לפרץ שהבלאנס של מור פורקס אצלו מופיע אפס והוא פתוח במלא עסקאות, עונה לו פרץ אומר לו :"יש לו הרי יש לו החשבון השני של חיים, הוא נתן לו מאה אלף". (ראו עמוד 4 שורה 23). קרי, פרץ מדבר עם לבייב על הקשר בין חשבונותיהם של מור פורקס וקדוש ומשכך, לבייב יודע על דבר קשר זה.

יחד עם זאת, בהינתן שכפי שנקבע על ידי להלן, ממילא אין ללקוחות כל יתרת זכות ומשכך, דין תביעתם ממילא דחייה, הרי שאין כל צורך לבחון את ההשלכה של ידיעה זו על תביעתם של הלקוחות כלפי לבייב.

ודוקו – בטיעוניהם לא שללו סגל (בשמה של מור פורקס) והרשקו את דבר הקשר בין החשבונות, אל א, שטענו ראשית שאין בקשר זה בכדי לאפשר קיזוז בין יתרות חובה ככל שהם נצברו בחשבונו של קדוש לבין יתרת הזכות בחשבונותיהם. כך, בסעיף 36 טען סגל כי: " טענה כי מור פורקס אינה זכאית למשוך בחזרה את הכספים הרבים שהפקידה אינה נכונה ואינה יכולה להיות נכונה, בראש ובראשונה מאחר שבמועד קריסת החברה לא נתתי שום אישור לביצוע קיזוז בין חשבוני לחשבונותיו של קדוש-לא באופן כללי ולא באופן ספציפי."
נוסף על טענה זו טען סגל בסיכומיו כי גם ככל שהסכים לקיזוז כאמור הרי שדינו בטלות מפאת הטעייה באשר לאופן בו פעלה החברה. אשר לטענתו זו האחרונה של סגל, דינה דחייה בהינתן שנטענה בשורה אחת, לראשונה בסיכומיו של סגל והיא מהווה הרחבת חזית. יתרה מכך, הטענה עומדת בסתירה לעמדתו של סגל קודם לכן ולפיה כבר בשעה שידע על כך שהחברה עשתה שוק, הוא הסכים לשלם את הפסדיו של מי שלו נתן אישור לעשות שימוש בכספיו. כך, לעניין זה, בשיחה מיום 22/6/12, במענה לשאלת לבייב לסגל: "אתה נתת למישהו אישור לסחור?" (עמוד 4 משורה 27). משיב סגל בעמוד 5 שורות 1-3: "גם אם היה איזה סיפור שמה שמישהו ביקש ממני קרדיט על חשבון הכסף באישור של טל ושלו, אין בעיה. אם מישהו הפסיד את הכסף שלי, אני לא רוצה אותו ". (ההדגשה שלי ל.ב.) ויודגש אמירתו זו של סגל הייתה אחרי שסגל כבר ידע על האופן בו התנהלה החברה ובכלל זה על כך שהחברה עשתה שוק (תיעוד לכך ניתן למצוא לשם הדוגמא בלבד בעמוד 7 שורות 24-27 ובעמוד 8 שורה 6 לאותה השיחה).

אשר לטענה בדבר העדר הסכמה לקיזוז, הרי שטענה זו של הלקוחות מנוגדת להוראות הסכם הלקוח, אשר בסעיף 6 בו, כפי שפורט לעיל, נקבע מפורשות כי החברה רשאית לעשות שימוש בעירבון על מנת לכסות את הפסדי הלקוח. יתרה מכך, טענה זו עומדת בסתירה הן לעדויותיהם והן לדבריהם מזמן אמת.
כך, לעניין, זה עת נשאל הרשקו במסגרת עדותו - מה היה קורה אם היה מפסיד את הכסף, אישר תחילה כי אם הוא היה מפסיד, הוא היה מפסיד את כספו של קדוש (ראו עדותו בעמוד 215 שורות 3-6) ובמענה לשאלה האם לו הוא היה מפסיד החברה יכולה הייתה לקחת את הכסף מקדוש, טען בתחילה ש"לא" ואולם, לאחר שנשאל שוב הוא אישר והבהיר שאם הוא היה מפסיד היה עליו להשיב את הכסף לחשבון שלו ואם הוא לא היה עושה כן אזי החברה יכולה הייתה לקחת כספים אלו מקדוש (ראו עדותו בעמודים 216-218).

בדומה העיד סגל בעמוד 270 שורות 7-22 ובמיוחד בשורה 16:
"ש: הוא לא העביר לגלובל את הכסף הפסיד אצלם 1.5 מיליון דולר שכרגע בשביל לפתוח אותם השתמשו בפוזיציה שלך בכסף שלך.
ת: בכסף שלי.
ש: בכסף שלך כביטחון.
ת: כן.
ש: נכון?
ת: כן.
ש: קדוש לא הביא את הכסף מהבנק לא העביר בחברה לגלובל אתה מסכים אתי שבמקרה הזה לוקחים לך את הכסף?
ת: יש לי בעיה.
ש: יש לך בעיה.
ת: אני לא יודע איך אני פותר אותה אבל יש לי בעיה.
ש: זאת אומרת כשאתה עשית עם קדוש את ההסכם.
ת: זה כמו ערבות בבנק.
ש: כמו ערבות בבנק.
ת: כן, אין פה,"

נוסף על כך העיד בעמוד 274 שורות 6-8:
"כב' הש' ביבי : אני רוצה רק ליישר קו. כשאתה מסכים שכסף שלך ישמש כבטוחה לקדוש המשמעות היא שאתה לא יכול להשתמש בכסף הזה.
העד, מר סגל : אני לא יכול לפתוח עסקאות."

גם קדוש העיד לעניין זה בעמוד 371 שורות 1-8:
"ת: סגל. אם סגל הפסיד זה אומר שיש לסגל את זה,
ש: ואם הוא לא שלח?
כב' הש' ביבי: אם הוא לא שלח?
ת: אם הוא לא שלח אני בבעיה.
ש: אתה בבעיה, נכון? הכסף שלך,
ת: אני בבעיה, החברה בבעיה, כל העולם בבעיה.
ש: לא. החברה לא בבעיה. הכסף שלך,
ת: כן.
ובאופן מפורש גם בעמוד 371 שורות 18-21:
"כב' הש' ביבי: אפשר לקחת לך כסף מהחשבון?
ת: כן.
כב' הש' ביבי: טל יכול לקחת לך כסף מהחשבון?
ת: כן, זה הסיכום..."

ריכוז האמור מלמד על כך שהוכח הקשר בין חשבונות הלקוחות ויתרה מכך, הוכח כי הוסכם על כך שכספי קבוצת הלקוחות יהוו כמקשה אחת כבטוחות לפעילות מי מיחידי הקבוצה. בכלל זה בפרט הוסכם כי כבטוחות למסחרו של קדוש ישמשו כספי מור פורקס והרשקו, המהווים חלק מאותה קבוצה. זאת ועוד, הנני סבורה והדבר אף נלמד מתוך העדויות, כי המשמעות של העמדת הבטוחות כאמור, היא שככל שקדוש מפסיד כספים, תכלית הבטוחות, קרי הכספים המופקדים בחשבונות האחרים לכסות הפסדים אלו אל מול החברה.
כיוון שכך ובהתאמה לכך, הנני סבורה כי יש להתייחס לכלל החשבונות בחד ולבחון את היתרות הקיימות בכל חשבונות אלו במאוחד.

אשר ליתרות בחשבונותיהם של מור פורס והרשקו- הנני סבורה שהוכח כי בחשבונות אלו עמדה יתרת זכות בסך של 1.5 מיליון דולר בחשבון מור פורקס וסך 29,815 דולר בחשבון הרשקו. האמור נתמך בחוות דעתם של בר לב ושניידר. אציין כי לא נעלמה מעיני טענת קבוצת לבייב ולפיה דרשביץ ערך שינויים בחשבונות אופן שיש להטיל ספק ביתרות הזכות הקיימים בהם. אלא שבאשר לחשבונות אלו – ראשית, דבר הפקדת הכספים בחשבונות אלו נתמכת גם בחשבון הבנק של החברה (ראו סעיפים 13 ופרק ג' ולחוות הדעת המשלימה של שניידר) ויתרה מכך, לא הוכח כי אמנם דרשביץ פעל לשינוי יתרות הזכות בחשבונות אלו. כיוון שכך, הנני קובעת כי אמנם הוכחה יתרת זכות בחשבונות אלו כאמור. יחד עם זאת, אציין כי הרשקו טען ליתרת זכות בסך כ- 68,000$ בחשבונו ואולם, במסגרת חוות דעתו המשלימה של שניידר (בסעיף 31) צויין כי הרשקו ביצע משיכה נוספת בסך של 28,000 דולר קודם ליום 4/6/12, טענה אליה לא התייחס הרשקו ומשכך, הנני מוצאת לקבוע כי יתרת הזכות בחשבונו של הרשקו אמנם עמדה על סך של 29,815$.

היתרות בחשבונותיו של קדוש;
מכאן אבחן את היתרות בחשבונותיו של קדוש. אשר לחשבונותיו של קדוש, הרי שיש לברר שלוש טענות – האחת- אלו חשבונות אמנם שייכים לקדוש, השנייה- האם אמנם היה זכאי קדוש לזיכויים בגין הפרשי ספרדים (rebate) באופן שיש בו בכדי להשליך על היתרות בחשבונותיו והשלישית- האם היה זכאי קדוש להחזר בגין העסקה של בי פורקס בסך של 175,000$.

החשבונות המשוייכים לקדוש:
בתצהירו טען קדוש כי היו בבעלותו שלושה חשבונות המסתיימים בספרות :901, 584 ו - 600. לטענתו במועד הפסקת הפעילות היתרה המצטברת בחשבונות אלו עמדה על סך של 1,388,651 דולר ואולם: "כנגד יתרת זכות זו עמדה לחובתי יתרת אשראי מול החברה של 1,500,000 דולר (כנגד כספים שהוקפאו בחשבונה של מור פורקס) ועל כן לא ביקשתי למשוך את היתרה". טענה זו הוסברה על ידי קדוש בעדותו, שם הסביר כי להלכה ולמעשה אין חולק כי במועד הפסקת הפעילות יתרת חשבונותיו עמדה על חובה בסך של 111,349$ (ההפרש בין 1.5 מיליון דולר לסך 1,388,651$). כך ובין היתר, בעמוד 373 שורות 14-17 העיד קדוש בהקשר זה כי :
"ש: אתה חייב לחברה כסף, נכון?
ת: כן.
ש: כמה?
ת: 100,000 דולר. אתם תשלמו לסגל אני אשלם לכם."

אלא שלטענת קבוצת לבייב, יש לייחס לקדוש את מספרי החשבון במערכת הישנה המסתיימים בספרות: 419, 423, 804, 480 ובמערכת החדשה המסתיימים בספרות: 900,901, 913, 989. אשר היתרות בהן הן כמפורט להלן:
בחשבון 900 יתרה שלילית של (639,484$).
בחשבון 901 יתרת חיובית בסך של 227,598$.
בחשבון 445 יתרת חיובית בסך של 17,858$.
בחשבון 584 יתרת מעודכנת (לאחר ניכוי החזרי ספרדים בסך 890,826$) העומדת על 170,226$.
בחשבון 600 יתרת העומדת על 100,000$.
מסכום יתרות אלו יש להפחית סך 1.5 מיליון דולר אשר אין עוררין כי קדוש משך ביום 23/4/12 ואולם משיכה זו לא עודכנה במערכת ומשכך, היתרות בחשבונותיו של קדוש עומדים על יתרה שלילית בסך של 1,623,802$.

לאחר ששקלתי את הטענות, הנני מוצאת לקבל את טענת קבוצת לבייב ולקבוע כי אמנם יש לייחס לקדוש את החשבונות אשר מספריהם נזכרו לעיל על ידה ובהתאמה את יתרת החובה אשר נצברה כנטען על ידי קבוצת לבייב בחשבונות אלו.

כך, בתמיכה לטענתו ולפיה אין לייחס לו את חשבון 900 התמקד קדוש בכך שהפעילות בחשבון זה אינה מאפיינת את הפעילות שלו ובכלל זה בפרט, הצביע על כך שבחשבון זה היה מסחר בהסכמי הפרשים של שער הזהב, בשעה שהוא לא סוחר בזהב. זאת ועוד קדוש טען כי בזמן אמת לא הובאו יתרות החובה בחשבון זה בהתחשבנות אשר ערכה החברה.

אלא שמנגד הוצגו על ידי קבוצת לבייב ראיות רבות התומכות בכך שהחשבונות הנטענים ובכלל זה בפרט חשבון המסתיים בספרות 900, שייכים לקדוש. כך, וראשית, העיד דרשביץ
בעמוד 575 שורות 18-20:
"ש: טוב. איך אתה יודע שחשבון 900 למשל שמסתיים ב-900 הוא חשבון של חיים קדוש?
ת: מה שעשינו זה בעצם החזקנו קובץ אקסל עזר שאומר מספר 9 זה שייך לקדוש."

זאת עוד הוצג בפני דרשביץ ת/6 שהוא הסכם הלקוח של קדוש עליו נכתבו בכתב יד חשבונות במערכת הישנה המסתיימים בספרות: 419, 423, 804, 480 ובמערכת החדשה המסתיימים בספרות: 900,901, 913, 989. (במאמר מוסגר אציין כי לשינוי מספרי חשבון כפועל יוצא ממעבר ממערכת ישנה למערכת החדשה ניתן למצוא חיזוק גם בתצהירו של סגל בסעיף 24). על דבר הכיתוב בת/6 (במסגרתו מופיע כאמור גם מספר חשבון המסתיים בספרות 900 כשייך לקדוש), העיד דרשביץ בעמוד 576 שורות 18-23:
"ש: זה נראה כמו כתב היד שלך. ואם שם כתוב על גבי ההסכם לקוח הזה של חיים קדוש שמספרי החשבון מופיעים שם, שמופיעים שם מספרי החשבון הישנים שלו והחדשים שלו ובין היתר חשבון 900 מופיע כחשבון שאתה כתבת זה אגב נכתב בזמן אמת.
ת: אוקי, אז אם ככה לפי זה סביר להניח שאלה חשבונות שלו, אני מניח שלא הייתי כותב סתם."
וכן הוסיף והעיד בעמוד 578 שורות 22-23:
"ש: לא יצרת חשבונות פיקטיביים על שמו של חיים קדוש?
ת: לא."
יתרה מכך, בכל הנוגע לשאלה אם סחר קדוש בזהב אם לאו, העיד דרשביץ שקדוש סחר בעיקר במטבעות ולא בזהב, אבל הוא לא ידע להעיד האם קטגורית קדוש לא סחר בזהב. (ראו עמוד 616 משורה 32 ועד עמוד 617 שורה 10) .

זאת ועוד, על דבר שיוכו של חשבון 900 לקדוש, ניתן למצוא בפעולות אשר בוצעו בחשבון זה, אשר אין עוררין כי הן משוייכות לקדוש. כך, הזיכוי בגין עסקת בי פורקס אשר קדוש טוען כי הוא זכאי לו, נכנס לחשבון המסתיים בספרות 900. בהקשר זה, בעמוד 379 לפרוטוקול עומת קדוש עם מידע זה ולא היתה לו תשובה לשאלה כיצד נכנס כסף זה לחשבון שהוא טוען שאינו שלו. נוסף על כך, מחשבון 900 הועבר ביום 14/5/12 סך 1,036,377$ לחשבון 901 וכפועל יוצא מכך נמצא חשבון 901 ביתרת זכות. גם על השאלה כיצד הועברו הכספים כאמור, לא היתה בפי קדוש תשובה והתשובה היחידה אשר ענה על כך (עמוד 381 לפרוטוקול ) הייתה: "על מה חייבו אותו ב-1,036,000? אני לא יודע לענות לך. ".

נוסף על כך באשר לטענה ולפיה בזמן אמת לא הובאה יתרת חשבון זה בבחינת היתרות אשר בוצעה על ידי לבייב, פרץ ודרשביץ- הרי שאינני מוצאת לייחס משמעות לסיכום יתרות זה, אשר כעולה מתמלול השיחה מיום 13/6/12, מבוסס כל כולו על מידע שניתן על ידי דרשביץ, אינו מביא לידי ביטוי משיכת סך 1.5 מיליון דולר על ידי קדוש ויתרה מכך, בעדותו של דרשביץ הובהר על ידו כי הסכום אשר ננקב על ידו הוא הסכום אשר קדוש נקב וכי באותו מועד, גם לו היה קדוש טוען שחייבים לו 50 מיליון דולר הוא לא היה מתווכח איתו. כך החל משורה 34 בעמוד 580 ועד לשורה 14 בעמוד 581 העיד דרשביץ:
ש: איפה הפאניקה? אני צריך, תראה, אמר פה חיים קדוש והוא, ואתה מאשר שהוא הסכום שהוא ביקש למשוך זה 1.3 מיליון שלו, אתה היית צריך להגיד לו חיים על מה אתה מדבר? אתה משכת באפריל כסף מיליון וחצי דולר, לא רק שאין פאניקה מהצד שלך, אתה חייב כסף לחברה.
ת: קודם כל, אין לי אפשרות ללכת על סכומים מדויקים כי אין לי דרך לבדוק את זה,
ש: לא, אני מדבר על אז. אנחנו מדברים על אז, לא על היום. היום אין לך מחשבים, אין לך גישה, הכל ידוע. אז, מה הבנת אז? לא שואל על היום.
ת: כמה שהבנתי אז.
ש: אז לא היתה לך גישה למחשבים?
ת: לא אמרתי את זה כאילו, זה נחמד להגיד אבל לא אמרתי את זה. כאשר חיים משך את המיליון וחצי היה לו כסף בחשבון, היה לו כ-3 מיליון. האם זה נרשם או לא אני לא יודע, אני כן יכול להגיד, כן, שבהסתכלות שלי ושוב זה עניין שלי, אני הסתכלתי עליהם כמקשה אחת, כלומר מה סך ההתחייבויות שיש לחברה עליהם. ידעתי שיש להם כסף, האם בדקתי אם מגיע לו 1.3 מיליון, תביא 1.3 מיליון, אם היה אומר לי טל תביא לי 50 מיליון הייתי מביא לו גם כן, לא בדקתי."
לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם החשבונות אשר נטען על ידי קבוצת לבייב משוייכים לקדוש. אשר ליתרות בחשבונות אלו, הרי שעל מנת לקבוע את היתרות, הנני נדרשת לשתי סוגיות נוספות האחת ההחזר בגין ספרדים והשנייה ההחזר בגין עסקת בי פורקס.
החזר עמלות ספרדים (rebate)
כעולה מחוות הדעת המשלימה של שניידר והאמור אינו שנוי במחלוקת, זוכה חשבון המשויך לקדוש והמסתיים בספרות 584 בשתי פעימות בסכום כולל העומד על 890,826$ וזאת, ביום 31/5/12 בסך של 280,909$ וביום 14/6/12 בסך של 609,918$. בחוות דעתו נכתב על ידי רו"ח שניידר כי הסיבה לזיכוי אינה ידועה ואולם, במסגרת ההליך המשפטי, התחוור כי הסיבה הנטענת לזיכויים כאמור היא החזרים בגין הפרשי ספרדים. לשם ההבנה יובהר כי מקום בו עסקה מתבצעת בזירת מסחר יש פערים בין שער הדולר בזירה לבין שער הדולר הכללי, פער זה נקרא ספרד והוא למעשה חלק מהעמלות אותם גובה החברה.
לטענת קדוש, הציע לו דרשביץ להגדיל את המרווח בעסקאות המבוצעות בחשבונו כך שבמקום ספרדים של 1 עד 1.5 פיפס בצמדי מטבעות עיקריים, יעמוד המרווח על 3 עד 3.5 פיפס ומעת לעת יקבל קדוש את הגבייה העודפת כזיכוי. לטענת קדוש סכומי ההחזר האמורים הושבו לו בגין הפרשי הפיפסים. כתימוכין לטענתו זו, מפנה קדוש לחוות דעת רואה החשבון מיכאלי מטעמו אשר בחן את היקפי העסקאות אשר בוצעו על ידו ואישר כי סכומי ההחזר מגלמים כ – 2 פיפס מתוך נפח העסקאות. עוד מפנה קדוש לתיעוד אשר נערך על ידו בזמן אמת לחודשי מאי ויוני 2012, אשר לטענתו תיעד בזמן אמת את הפרשי הספרדים להם הוא זכאי. באשר לטענה זו האחרונה, אקדים ואציין כי עיינתי במסמך אליו הפנה קדוש בהקשר זה ומצאתי בו תיעוד של נפח מחזור ורווחים ואולם, לא מצאתי כי קיים בו תיעוד של החזר הפיפסים לו זכאי קדוש כביכול ומשכך, לא מצאתי כי יש בו בכדי לסייע בידי קדוש בטענתו.

קבוצת לבייב טענה כי אין ממש בדרישה להשבת הפרשי הספרדים וכי האמור מעולם לא הוסכם ונעשה על דעתו של דרשביץ בלבד, כחלק משיתוף הפעולה בין דרשביץ לקדוש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין זה, מצאתי להעדיף את טענותיה של קבוצת לבייב על פני טענות קדוש.
כך וראשית, הפכתי והפכתי ולא מצאתי כל טעם בפעילות כאמור אשר משמעותה להלכה ולמעשה היא קיום "קופת חסכון" עבור קדוש בחברה, הואיל ובאופן מלאכותי גובה החברה מאת קדוש סכומים ביתר, ומעת לעת משיבה לו אותם. ועל כך נקשה? מה לו לקדוש בחסכון בחברה? האם לא עדיף לו לעשות שימוש גם בסכומי הפרשים אלו (אשר לכאורה עומדים על כ – 60% מכלל בטוחותיו בחברה – סך של כ – 900,000$ מתוך השקעה כוללת העומדת על כ- 1.5 מיליון דולר) לצרכי השקעה ופעילות?!
אציין כי שאלה בדבר הגיונה של העסקה, הופנתה למומחה מטעם קדוש- מיכאלי ואולם, גם בפיו לא הייתה תשובה לשאלה זו. כך, בעמוד 309 שורות 11-16, העיד מיכאלי:
"כב' הש' ביבי : אבל איך? לפני כן זה היה 1 - 1.5 פיפס מעלים לו את זה בשביל להחזיר לו בדיוק את הפער בין 1 - 1.5 . אז הוא ממשיך עם אותו דבר 1 - 1.5 איזה הבדל? תסתכל בבקשה על הסעיף הזה, מה ייצא לו מההסדר הזה? ללקוח הספציפי הזה שלפני כן היה הסדר אתו שהוא 1 עד 1.5 פיפס מה יוצא לו מזה במסגרתו הוא עולה ל - 3 פיפס ומחזירים לו 2? מה יוצא ללקוח הספציפי הזה מזה?
העד, מר מיכאלי : אני לא יודע, אין לי תשובה."

ההסבר אשר ניתן על ידי קדוש, כמו גם דרשביץ היה שמדובר בפסיכולוגיה של השקעות. כך, לעניין זה העיד קדוש בעמוד 364 שורות 17-31:
"ש: תראה, אני יכול להבין שאתה עושה את זה כשאתה back to back סוחר בכסף של אנשים אחרים ואומר לאנשים אחרים,
ת: לא לא, אני רק בהון עצמי.
ש: שהעמלות שאתה משלם בחברה הם 3, ו-2 אתה מכניס לכיס ו-1 אתה שם אצל, משאיר אצל החברה. זה אני יכול להבין. אבל אמרת שזה כסף שלך.
ת: רק שלי.
ש: אז אני לא מצליח להבין את הלוגיקה של המסחר.
ת: אז אני אסביר לך איך אני רואה את הדברים. אני אסביר לכבודה. במסחר יומי, לצורך העניין אם יש יורו דולר, 3 פיפס. (לא ברור) צריך להיות פיפס אחד. את מבינה את הפיפסים? 3 פיפס. ואתה מגיע ל-0 לצורך העניין. לא מפסיד ולא מרוויח. הרי אם אתה הגעת ל-0 על כל מיליון זה אומר שהרווחת 300 דולר. כי עלה לך 300 דולר עמלה. הגעת ל-0. בפסיכולוגיה בראש, כבודה, בפסיכולוגיה בראש זה לא 0. זה נראה לך 0. אבל אתה עובר בצד השני. בכיס השני. את מבינה? זה, זה הכל פה זה דברים של פסיכולוגיה של מסחר."
(כן ראו גם עדותו של דרשביץ בעמוד 609 שורה 20).
אלא, שלטעמי טענה זו ולפיה הסיבה בעטיה נגבו יותר פיפסים ולאחר מכן הוחזרו היא פסיכולוגית, במיוחד בשים לב להיקף הניכר של ההפרשים, היא טענה דחוקה אשר נעדרת כל היגיון מסחרי וכלכלי ומשכך, אין בידי לקבלה.

יתרה מכך, הטענה אינה נתמכת בכל הסכם בכתב ונוסף על כך, אפילו כפי שהיא מובאת על ידי קדוש, או על ידי המומחה מטעמו, היא נעדרת מסויימות. בהקשר זה טען קדוש שהיה עליו לשלם בין 1 ל – 1.5 פיפס ואולם, לא נקב בשיעור המדויק. עוד טען כי הוסכם שיגבה ממנו בין 3 ל -3.5 פיפס וגם לעניין זה לא נקב בשיעור המדוייק – קרי קדוש בטיעונו אפילו אינו נוקב בשיעורי הבסיס לחישוב אשר ההשלכות שלהם משמעותיות. אציין כי בנוסף לכך המומחה מטעם קדוש –מיכאלי, ציין כי ערך חישוב אריתמטי של נפח העסקאות במכפלת 2 פיפס ואולם, אף הוא אישר שלא בחן כמה פיפס בפועל נגבו מקדוש בכל עסקה וכמה היה על החברה לגבות ממנו. לעניין זה העיד מיכאלי בעמוד 313 שורות 1-3:
"כב' הש' ביבי : אתה לא בדקת איזה שיעור מהווה ההחזר מהעמלות שהוא שילם כי אתה לא בדקת בכלל איזה עמלות הוא שילם או שכן.
העד, מר מיכאלי : אני לא בדקתי. לא."

נושא נוסף בו נעדרים פרטי העסקה הנטענים מסוימות הוא גובה מחזור העסקה הנדרש כתנאי לקבלת ההחזר. בהקשר זה, המומחה מטעם קדוש- מיכאלי אישר שהוא בדק החזרים מהדולר הראשון, קרי בלי לקבוע מינימום עסקה כתנאי לריבט (ראו -עמוד 310 שורות 9-17). לעניין זה אציין כי סגל בעדותו סיפר על החזר של 0.6 פיפס בנוסף לבונוס בעסקה בשיעור של 2.5 מיליון דולר (ראו עדותו בעמוד 236 שורה 21 ו – 32) – קרי אף הוא קשר בין הזכות להחזר לבין נפח גדול של עסקה. שאלת הנפח בעסקאות, או נפח השקעה או הפקדה כתנאי להחזרים , מתחדדת גם הואיל ואין חולק שקדוש קיבל את ההחזרים במאי 2012 וביוני 2012 – מועדים בהם לקדוש עצמו לא היו כלל כספים בחברה אלא שהוא הסתמך על בטוחות בכספים של מור פורקס. עובדה זו האחרונה אף בה יש בכדי לשלול לכאורה הטענה ולפיה היה זכאי קדוש להחזרים בשיעורים כה ניכרים, כמו גם, יש בה בכדי לחזק את חוסר ההיגיון הכלכלי בעסקה שבה קדוש כלל אינו עושה פעילות בכספיו ועדיין הוא מעוניין "לחסוך" מתוך פעילות זו סכומים העומדים על כ – 60% מכלל הבטוחות.

זאת ועוד, הנתונים עליהם מבוססת הטענה ובכלל זה הטענה ולפיה הספרד במטבעות העיקריים עומד על 1-1.5 פיפס, אינם עולה בקנה אחד עם הראיות מהן עולים לכאורה שיעורים אחרים של ספרדים הנהוגים על ידי החברה. כך, לעניין זה העיד הרשקו כי במסחר של אירו ודולר (ששניהם מטבעות עיקריים) שיעור הספרד עמד על 2 פיפס. נוסף על כך באתר האינטרנט של החברה (נספח 2 לתצהירו של קדוש), פורסם שהספרדים עומדים על 1.4 פיפס לדולר ו – 1.9 פיפס לאירו.

נוסף על כך הנני מוצאת לציין כי בשיחה מיום 4/7/12, בין סגל, ועו"ד אוהד וסחרוב מטעם לבייב, טוען סגל , באשר להתקשרות בין קדוש לבין החברה כי :"קדוש ביקש לסחור בפיפסים האורגינליים שאתם מקבלים בברוקר ולשלם 30 אלף דולר עמלה בחודש. אוהד: למי הוא שילם אותם?, איציק: הוא לא שילם עוד כי לא הפסיד לשלם". (ראו - עמוד 40 שורות 12-15), קרי מתוך דבריו של סגל עולה לכאורה שעסקת החזר הספרדים מותנת בתשלום עמלה בסך 30,000$ לחודש אשר אין חולק כי לא נטען או הוכח ששולמה.

הנני מוצאת לציין כי לא נעלמה מעיני הטענה ולפיה דרשביץ עצמו תומך בזכאותו של קדוש להחזר ספרדים ואף ביצע העברה של החזר הספרדים במאי וכן ביום 14/6/12 לחשבונו של קדוש (לעניין זה ראו, בין היתר גם דבריו של דרשביץ בשיחה מיום 13/6/12 בעמוד 19 משורה 6 ועד לשורה 13). יתרה מכך, בשיחה אשר התקיימה ביום 13/6/21, גם פרץ עצמו מסביר על נושא החזרי הספרדים ללבייב (ראו בין היתר בתמלול השיחה מיום 13/6/12 בעמוד 10 שורות 8-16 וכן, בעמוד 12 שורות 9-15). יחד עם זאת, לא מצאתי לייחס לראיות אלו משקל ובוודאי שלא משקל משמעותי אל מול הראיות האחרות כפי שהוצגו. כך, תחילה באשר לדבריו של פרץ, הרי שלעניין זה התרשמותי מהשיחה היא שפרץ מעביר מידע אשר קיבל מדרשביץ. ואשר לדרשביץ הרי שכפי שנקבע לעיל – ראשית, הנני סבורה כי דרשביץ שיתף פעולה עם קדוש (ראו לענין זה סעיף 37 לעיל לפסק הדין) ומשכך, ספק באם ניתן לייחס לדבריו בעניין זה משקל כלשהו. זאת ועוד, כפי שהובא לעיל בעדותו, העיד דרשביץ כי באותו מועד הוא חי מפי קדוש וכי גם לו קדוש היה אומר לו שהחברה חייבת לו 50 מיליון דולר הוא לא היה מתווכח איתו. עדות זו נתמכת גם בכך שדרשביץ נוקב בחוב של 1.3 מיליון דולר לקדוש, כשחוב זה כולל כבר את החזרי הספרדים וזאת, הגם שבאותו מועד הוא טרם ערך חישוב של הפרשים אלו (ראו האמור בסעיף 37 לעיל לפסק הדין).

לאור האמור, הנני מוצאת לקבל הטענה ולפיה קדוש זוכה בחשבונו בסך של 890,826$ בגין החזרי ספרדים, בלא ביסוס חוזי או אחר לכך. בהתאמה הנני מוצאת לקבל הטענה ולפיה יש לעדכן את היתרה בחשבנו המסתיים בספרו 584 תוך הפחתת סכום זה.

עסקת בי פורקס:
אשר לפרטי עסקת בי פורקס, הרי שלעיל נסקרו במספר הזדמנויות פרטי העסקה ואולם, לשם שלמות היריעה, אציין, גם עתה כי מדובר בעסקה אשר בוצעה החל מיום 18/3/12 (ראו סעיפים כב ואילך לחוות דעתם של בר לב ושניידר), בהתאם לנטען על ידי קדוש בתצהירו (סעיף 36) פנה אליו דרשביץ בהצעה לביצוע העסקה ההפוכה בבי פורקס. כך לטענתו, נאמר לו על ידי דרשביץ כי בי פורקס מעניקה בונוס של 35% על הפסדים לגלובל. כיוון שכך הוצע שיעשה שימוש בכספי קדוש בסך של 500,000$ לשם ביצוע עסקה הפוכה באמצעות גלובל אשר תשקיע מחד בבי פורקס ומאידך, באמצעות הברוקר שלה TTCM (קרי תתכסה על העסקה ההפוכה).
אין חולק כי הואיל וגלובל הפסידה בעסקה בבי פורקס הועבר לחשבונה ביום 9/4/12 סכום הבונוס המוסכם בסך של 175,000$ וסכום זה זוכה ביום 22/4/12 בחשבון 900 המשויך לקדוש.
אשר לעסקה זו, הרי שלעיל הצבעתי על כך שעצם ביצוע העסקה במתכונתה מלמד על קשר בין דרשביץ לבין קדוש. בכלל זה בפרט, הצבעתי על חוסר היגיון לכאורי בעסקה כזו שבה החברה אינה מזוכה בבונוס כולו או חלקו הגם שהיא עומדת בחזיתה. יחד עם זאת ובאותה הנשימה, אינני מוצאת כי יש לחייב את קדוש בהחזר בונוס זה וזאת, בעיקר משום שאין חולק כי בזמן אמת העסקה בוצעה בחשבונותיו של קדוש אשר בהם נרשמו ההפסדים והזיכויים, לא נשללה הטענה ולפיה כספיו (או כספי קבוצת הלקוחות) הם אלו אשר שימשו כבטוחות לעסקה (והאמור חל ביתר שאת בהינתן שספק באם במועד זה היו כספים בחברה) ויתרה מכך, גם ככל שיכול שראוי היה שדרשביץ יעמוד על כך שהחברה תקבל נתח מאותו בונוס, לא הובהר ולא נטען מה שיעור הנתח הראוי לו זכאית החברה.

לאור האמור, הנני דוחה הטענה ולפיה זכאית החברה להחזר הבונוס אשר הועבר במסגרת עסקת בי פורקס.

ריכוז היתרות בחשבונות הלקוחות:
לאור כל המרוכז הנני קובעת כי היתרות בחשבונות הלקוחות הם כדלקמן:
מור פורקס: 1,500,000$ בזכות.
הרשקו : 29,815$ בזכות.
וקדוש : 1,623,802$ בחובה.
בהתאמה לקביעתי בדבר התייחסות אל כלל החשבונות במאוחד, הנני קובעת כי לא זו בלבד שאין לזכות הלקוחות יתרה למשיכה, אלא שלאחר קיזוז יתרות הזכות בכל חשבונות הלקוחות, אל מול יתרת החובה בחשבונו של קדוש, נותרת יתרת חובה בסך של 93,987$ בחשבונו של קדוש, אשר על קדוש להעביר לחברה.
אציין כי כאמור בקביעתי בסעיף 47 לעיל, אינני מוצאת לקבוע כי על קדוש להעביר את התשלום לידי לבייב או IGST וזאת, בהינתן שהוכח שמדובר בחוב כלפי החברה ואולם, לא הוכח מקור התביעה של מי שהשקיע בחברה לקבל לידיו את הכספים המגיעים לחברה- תביעה הקשורה בסדר הנשייה של החברה בשים לב ליתרת חובותיה , ככל שקיימים ולקשר בינה לבין משקיעיה.

לאור קביעתי ולפיה לא זו בלבד שהחברה אינה חייבת דבר ללקוחות אלא שהלקוחות אף חייבים כספים לחברה והגם שבסיכומיהם הרחיבו הלקוחות היריעה בדבר אחריותם האישית של לבייב, פרץ ודרשביץ לחובות החברה – הרי שבירור סוגיה זו התייתר ואינני נדרשת לטענות אלו.

סוף דבר;
לאור האמור והמפורט ותוך ריכוז מסקנותיי דלעיל, הנני קובעת כי דין תביעת הלקוחות וכן, תביעותיהם האישיות של לבייב ושל IGST - להידחות.

אשר לתביעת גלובל הנני קובעת כי דין תביעת גלובל להתקבל באופן שהנני קובעת כי על דרשביץ לשלם לגלובל סך של 1,152,865 ₪ (המהווה כאמור בסעיף 41 לעיל לפסק הדין – את שווי הפסד האירוע מיום 9/12/11 בסך 315,000$, בהתאם לשער הדולר לאותו מועד – 3.771 ₪ ל 1$ - בניכוי סך 35,000 ₪ בגין הפחתת שכרו). לתשלום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת תביעת 2012 (24/9/12) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עוד הנני קובעת כי חיים קדוש ישלם לגלובל סך של 364,857 ₪ (המהווה סכום יתרת החובה בחשבונו ליום 13/6/12 לפי שער הש"ח- דולר לאותו מועד – 3.882 ₪ ל 1$). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד בתביעת 2013 (28/7/13) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אשר להוצאות- הנני קובעת כי הלקוחות ביחד ולחוד - קרי – מור פורקס, הרשקו וקדוש ישלמו לגלובל הוצאות לרבות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪. עוד הנני מוצאת לחייב את דרשביץ בתשלום הוצאותיה של גלובל לרבות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ש"ח. אציין כי מצאתי לחייב בסכום כולל של הוצאות בלא להפריד את סכום האגרה, בשים לב לכך שהתביעות ההדדיות הוגשו על סכומים גבוהים בהרבה ורק מקצת תביעתה של גלובל התקבלה.

אינני מוצאת לעשות צו להוצאות לטובת הלקוחות, דרשביץ, לבייב ו - IGST הואיל ותביעותיהם של אלו נדחו להלכה ולמעשה הדדית והתביעה היחידה אשר התקבלה היא תביעתה של גלובל.

זאת ועוד, לאחר ששקלתי אינני מוצאת לעשות הוצאות לטובת פרץ וזאת בהינתן שנקבע על ידי מחד שדין גירסתו של פרץ באשר למעמדו בחברה להידחות ואולם, מאידך התביעה כנגדו נדחתה משלא הוכח נזק קונקרטי כלפיו.

כל התשלומים הקבועים לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.