הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו רחד"פ 54591-12-20

בעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018

  1. יצחק ירחמיאל בן טובים
  2. סלא בן טובים

ע"י באת-כוחם עו"ד נועה גרבובסקי נתנאל
היחידים

עו"ד יפעת טוראל – בתפקידה כמנהלת מיוחדת לנכסי היחידים
הנאמנת

ערן רובין
המערער

הממונה על הליכי חדלות פירעון – מחוז תל-אביב והמרכז
ע"י בא-כוחו עו"ד תומר אשרי
הממונה

פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט השלום מיום 8.11.2020 (כב' השופט א' רונן) בתיק חדל"פ 24067-02-20 (להלן: "הבקשה"), בגדרה חויב מר ערן רובין (להלן: "המערער") להשיב סך של 46,870 ₪ לקופת נושי היחידים יצחק וסלא בן טובים (להלן בהתאמה: "היחיד", "היחידה" וביחד: "היחידים ").

רקע כללי

ביום 7.8.2019 נטלו היחידים מהמערער אשר שימש כסוכן ביטוח של השניים, הלוואה קצרת מועד בסך של 320,000 ₪ לצורך ביצוע תשלומים בגין דירה שרכשו. הצדדים ערכו מסמך במסגרתו סוכם כי היחידים ימסרו למערער שלושה שיקים על סך כולל של 330,000 ₪: הראשון על סך של 125,000 ₪; השני על סך של 105,000 ₪ והשלישי על סך של 100,000 ₪. באשר למועד פירעון השיקים סוכם בין הצדדים כי אלה ייפרעו לאחר פדיון קופות גמל וקרנות השתלמות שבבעלות היחידים בחברות ביטוח שונות (נספח 4 לתגובת היחידים מיום 28.1.2021).

השיק הראשון נפרע ביום 20.8.2019, ואילו שני השיקים הנוספים חוללו בהיעדר כיסוי ביום 30.10.2019. בעקבות זאת נקט המערער בהליכי הוצאה לפועל נגד היחידים (תיק מס' 502626-11-9) (להלן: "הליכי ההוצאה לפועל"), במסגרתם עתר להטיל עיקול בטרם מסירת אזהרה על נכסי היחידים ובהם כספים המצויים בקרן השתלמות על שם היחיד והמנוהלת בחברת ילין לפידות ניהול קופת גמל בע"מ (להלן ובהתאמה: "הכספים" ו-"ילין לפידות").

ביום 11.11.2019 נעתרה כב' רשמת ההוצאה לפועל נ' טלמן-בולטין לבקשת המערער והורתה על הטלת עיקול ברישום על נכסי היחידים.

ביום 27.11.2019 הגישו היחידים בקשה למתן צו לפתיחת הליכים בפני הממונה על הליכי חדלות פירעון במסגרתם הצהיר היחיד על חובות בסך של כ- 6.7 מיליון ₪. בד בבד עתר היחיד במסגרת תיק ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב הליכי הגבייה וכן עתר לביטול העיקולים.

ביום 9.12.2019 נעתרה כב' הרשמת טלמן-בולטין לבקשת היחיד והורתה על עיכוב הליכים למשך שלושה חודשים וכן על ביטול העיקול שהוטל על משכורתו.

בהמשך לאמור, ביום 16.12.2019 הורתה כב' הרשמת טלמן-בלוטין על מימוש כספי העיקול ובתוך כך הורתה לילין לפידות להעביר את הכספים לקופת ההוצאה לפועל.

היחיד עתר בבקשה לעיון מחדש בהחלטה זו וביום 9.1.2021 הורתה כב' הרשמת כדלקמן:

לאחר עיון בבקשה ובתגובה – סבורני כי ראוי שהחייב יפנה בבקשה מתאימה במסגרת הליכי חדלות הפרעון בפני הממונה.
לטעמי – משפנה החייב להליכי חדלות פרעון – אין מקום להעביר כספים שטרם הועברו לתיק ו/או לזוכה – לידי הזוכה שעה שברור כי המקום הראוי אליו אמורים להיות הכספים מועברים הינו במסגרת הליך המנוהל בעניינו של החייב.
יחד עם זאת – הצדק עם הזוכה כי אין הוראה חוקית ברורה וחד משמעית המסדירה נושא זה. ובנוסף – אין דין עיכוב הליכים מכוח הוראת סעיף 77א' לחוק ההוצאה לפועל – כדין ביטול הליכים והעדר יישום החלטות שניתנו בתאריכים קודמים לכניסתו של החייב להליכי חדלות פירעון.
לנוכח האמור לעיל ובשים לב לכלל הנתונים והעובדות הרלוונטיות – אאפשר לחייב להגיש בקשה מתאימה במסגרת הליכי חדל"פ ובשלב זה למשך 30 ימים – (עד לקבלת החלטה מתאימה) – יושהה יישום החלטת המימוש ולמשך 30 ימים.
החייב יציג החלטה מתאימה מהממונה על חדל"פ בפרק הזמן האמור.

ביום 16.2.2021, לאחר שהיחיד לא פעל בהתאם להחלטה מיום 9.1.2021, הורתה כב' הרשמת על מימוש הכספים, וביום 1.3.2021 חזרה על החלטה זו וכן הורתה על העברה מיידית של הכספים מילין לפידות. מיד בסמוך לאחר מכן, ביום 9.3.2021, העבירה ילין לפידות לקופת ההוצאה לפועל סכומים שונים בסך כולל של 46,870 ₪ וביום 11.3.2019 העבירה סכומים נוספים בסך כולל של 655 ₪.

ביום 11.3.2019 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים ועו"ד יפעת טוראל מונתה לתפקיד נאמנת ליישום הליכי חדלות הפירעון של היחידים (להלן: "הנאמנת").

בין לבין, פעלו נציגי הרשות לאכיפה וגבייה להעברת הכספים מתיק ההוצאה לפועל לחשבונו של המערער.

בהקשר זה יצוין, כי המערער לא הציג בפני בית-המשפט קמא (ואף לא במסגרת הבקשה שבפניי) אסמכתא המעידה על המועד המדויק בו הועברו הכספים לידיו, ברם, אין חולק בין הצדדים כי העברת הכספים ארעה יום לאחר מתן צו לפתיחת ההליכים בעניינם של היחידים.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 20.5.2021 עתר המערער בבקשה להורות על ביטול הליכי חדלות הפירעון בעניינם של היחידים, וביום 8.9.2020 במסגרת דיון שקיים בית-המשפט קמא במעמד הצדדים חזר בו המערער מהבקשה.

בקשת הנאמנת בנוגע לכספים והחלטת בית-המשפט קמא

ביום 17.9.2021 עתרה הנאמנת בפני בית-המשפט קמא בבקשה להורות למערער להשיב את הכספים לקופת נושי היחידים. לטענת הנאמנת, בקשת היחידים למתן צו לפתיחת הליכים הוגשה עוד בחודש נובמבר 2019, אלא שבשל עיכוב בעבודת הממונה על הליכי חדלות פירעון, ניתן הצו בעניינם רק ביום 11.3.2020. מכל מקום, בהתאם להוראות הדין (אליהן לא הפנתה במפורש) ולהוראות הצו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים, הרי שעם מתן הצו מבוטלים העיקולים שהוטלו על נכסי היחידים ולא ניתן להמשיך בהליכי גבייה שטרם הושלמו. בהקשר זה טענה הנאמנת כי הכספים הועברו לידי המערער מתיק ההוצאה לפועל "... לפי אסמכתא של יום 11.3.2020 עם תאריך ערך של יום 12.3.2020" (פסקה 32 לבקשת הנאמנת), משכך אין לראות במערער כמי שהשלים את הליכי הגבייה עובר למתן הצו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים.

המערער מצידו עתר לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: ראשית, העיכוב במתן הצו לפתיחת הליכים נעוץ במחדלם של היחידים אשר לא עמדו במילוי כלל הדרישות הטכניות לצורך מתן הצו; שנית, הליך גביית הכספים המעוקלים הושלם עובר למתן הצו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים זאת מאחר והעברת הכספים לטובתו נעשתה באופן אוטומטי וטכני "... ביום 11.3.2020 באמצעות מס"ב עם ערך של 12.3.2020" כנהוג בכל תיקי ההוצאה לפועל; שלישית, יש להותיר בידי המערער את הסכום שעלה בידיו לגבות, שכן המועד הקובע לעניין השלמת הליכי הגבייה הינו המועד בו הומצא הצו לפתיחת הליכים לתיק ההוצאה לפועל, זאת בהתאם ללשון הצו לפתיחת ההליכים. מאחר ובענייננו הצו לפתיחת הליכים הומצא ללשכת ההוצאה לפועל לאחר שהועברו הכספים מילין לפידות לתיק ההוצאה לפועל, אזי שיש לראות במועד זה כמועד בו הושלם מימוש העיקול, זאת אף אם המערער כלשונו: "ראה את הכסף בחשבון הבנק שלו לאחר שהממונה חתם על הצו"; רביעית, בהתאם להוראת סעיף 218 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: " חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" או "החוק"), יש לראות בהליך גבייה שננקט במסגרת הליכי הוצאה לפועל כהליך שהושלם באופן סופי אם בוצע בטרם עוכבו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל בשל כניסת הצו לפתיחת הליכים לתוקף. הדבר אף עולה בקנה אחד עם דברי הסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, (להלן: "דברי ההסבר") ועם השכל וההיגיון הישר; חמישית, לחילופין, בהתאם להוראת סעיף 218 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, העברת הכספים לקופת הנשייה צריכה להיעשות לאחר ניכוי הוצאות הגבייה. בהקשר זה טען המערער כי כלל ההוצאות להן נדרש עומד על סך של 46,317 ₪ ומכאן שגם בטעם חלופי זה יש כדי להצדיק את הותרת הכספים בידיו, וששית, כי הפעולות בהן נקט המערער מנעו מהיחידים להבריח את הכספים, משכך ובהתאם לפסיקה הוא זכאי לתגמול בהיותו "נושה פעיל".

ביום 8.11.2020 נעתר בית-המשפט קמא לבקשת הנאמנת והורה למערער להשיב את הכספים לקופת נושי היחידים.

בית-המשפט קמא דחה את טענות המערער לפיהן המועד בו הומצא הצו לפתיחת הליכים לתיקי ההוצאה לפועל הוא המועד הקובע לצורך בחינת היקף נכסי היחיד, וזאת בהסתמך על הוראת סעיף 216(2) לחוק חדלות פירעון המורה כי כל נכס של היחיד במועד מתן הצו לפתיחת הליכים יוקנה לנאמן. משכך, קבע בית המשפט קמא כי החל מיום 11.3.2020 ואילך, כל נכסי היחידים לרבות כספים אשר טרם התקבלו בחשבונו של המערער, מוקנים לנאמנת.

בית-המשפט קמא קבע כי בהתאם להוראת סעיף 218 לחוק ולפסיקה הרלוונטית (פש"ר (מחוזי י-ם) 47589-04-16 עירית ירושלים נ' קליינר (אחר/נוסף) ואח' (27.1.2020)) (להלן: " עניין מח'ול"), יש לראות את הליך הגבייה כהליך שהושלם רק עם קבלת הכספים לידיו של המערער ולא במועד מתן ההחלטה המורה על העברת הכספים או במועד בו הומצא הצו לפתיחת הליכים לתיק ההוצאה לפועל, כנטען על-ידי המערער. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא כי המערער לא הציג כל אסמכתא המלמדת מהו המועד בו התקבלו הכספים בידיו, וכן כי לא הובהרה בפניו משמעות הטענה לפיה הכספים הועברו לידי המערער בתאריך 11.3.2020 עם ערך של יום 12.3.2020. בשל כך ולאחר בחינת ראיות נוספות נקבע כי הכספים הועברו לידי המערער לאחר מתן הצו, ומכאן שעליו להשיבם.

אשר לטענה החלופית שהעלה המערער לפיה יש להשיב את הכספים בניכוי הוצאות גבייה כאמור בסעיף 218(2) לחוק, קבע בית-המשפט קמא כי המערער לא עמד ברף ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי מבעל דין ובתוך כך לא הראה אלו הוצאות הוצאו מכיסו בפועל לצורך תפיסת הנכס וכי לא ניתן להסתפק בהקשר זה בטענות כלליות בנוגע לחיובים שונים שנפסקו לטובת המערער במסגרת תיק הוצאה לפועל, כגון חיוב בהוצאות שכר טרחה.

בנסיבות אלה, נעתר בית-המשפט קמא לבקשת הנאמנת והורה למערער להשיב את הכספים לקופת נושי היחידים.

הבקשה

ביום 24.12.2020 עתר המערער בבקשה הנוכחית במסגרתה נטען על-ידו כי בית-המשפט קמא שגה במספר עניינים עיקריים: האחד, שעה שדן מיוזמתו בהוראת סעיף 218 לחוק, אף שזו לא הוזכרה בבקשת הנאמנת; השני, בפרשנות שהעניק להוראת סעיף 218 לחוק, אשר אינה רואה בהליכי הגבייה ככאלה שהושלמו אף אם מועד השלמתם ארע במועד בו ניתן הצו לפתיחת הליכים, והשלישי, כי קביעותיו עומדות בניגוד למשמעות המונח "השלמת הליכי הגבייה" שבסעיף 29(1) לחוק.

לטענת המערער, יש לפרש את הוראת סעיף 218 לחוק כך שהמועד הקובע להשלמת הליכי הגבייה הינו במועד ביצוע התשלום על-ידי נציגי הרשות לאכיפה וגבייה לידיו ולא במועד בו התקבלו הכספים לידיו. בענייננו, אף אם הצו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים ניתן בחלון הזמן שנוצר בין המועד בו הועברו הכספים מקופת ההוצאה לפועל ועד למועד בו הם התקבלו בידיו של המערער, אין בכך כדי לקבוע כי טרם הושלמו הליכי הגבייה.

עוד נטען בהקשר זה על-ידי המערער כי הפירוש הראוי למונח "השלמת הליכי גבייה" הינו כי הנושה אינו נדרש לנקוט בפעולות נוספות לצורך גביית החוב. משמע, כל פעולה שבוצעה עובר למתן הצו לפתיחת הליכים או אף במועד מתן הצו שהביאה לסיום פעולות הליכי הגבייה מצידו של המערער לא תבוטל.

אשר להעברת הכספים בניכוי הוצאות הגבייה טען המערער, כי סעיף 218(2) לחוק נועד למנוע מצב שבו יוותר הנושה בחיסרון כיס כתוצאה מנקיטת הליכי גבייה במסגרתם נתפס נכס היחיד ונמכר. לטענת המערער הוא נדרש לשאת בהוצאות כגון אגרות, הוצאות לצורך הטלת עיקולים, וכן שכר טרחת עורך-דין לו זכאי המערער על-פי דין, וכי די בפירוט הוצאות הגבייה כפי שאלה מופיעות בדף החשבון בתיק ההוצאה לפועל כדי ללמד כי נשא בפועל בהוצאות אלו.

המערער הלין עוד על כך שבית-המשפט קמא לא התייחס לטענתו לפיה הוא זכאי לתגמול נוסף בהיותו נושה פעיל. לשיטתו של המערער, הפעולות שנקט להטלת העיקולים מנעו מהיחידים להבריח את הכספים, כפי שנעשה על-ידם בעבר בכספים שהועברו לידם מחברות ביטוח אחרות וכי הוא זכאי לתגמול נוסף בהתאם לפסיקה.

הנאמנת טענה בתגובתה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, כי בית-המשפט קמא הכריע בבקשה על סמך טענות הצדדים, ובהן טענות המערער ביחס להוראת סעיף 218 לחוק, ומשכך היה מוסמך לדון בתוכן הסעיף. מכל מקום, לבית-המשפט של חדלות פירעון סמכות להחליט בכל שאלה שבמשפט או בעובדה המתעוררת בעניין הליכי חדלות הפירעון שלפניו וזאת בהתאם לסעיף 279(א) לחוק; שנית, כי לא ניתן לראות במערער כמי שהשלים את הליכי הגבייה במועד מתן הצו לפתיחת הליכים בהתאם להוראת החוק, מאחר ובפועל הועברו הכספים לידיו של המערער רק לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים; שלישית, כי אין מקום להורות על השבת הכספים בניכוי הוצאות הגבייה מאחר והמערער לא הוכיח כי נשא בפועל בתשלום ההוצאות, ורביעית, כי פעולות המערער אינן בגדר פעולות נושה פעיל כפי שהוכרו בפסיקה ומכל מקום היעתרות לבקשתו עומדת בניגוד לעקרון השוויון שבין הנושים ומהווה העדפת נושים אסורה.

היחידים הצטרפו לעמדת הנאמנת והעלו בתגובתם טענות נוספות כנגד המערער. לטענת היחידים, המערער אשר שימש כאמור כסוכן הביטוח שלהם, התרשל בניהול ומימוש כספי התגמולים להם היו זקוקים לצורך עמידה בתשלומים בגין הדירה שרכשו וכי כתוצאה מהתרשלות זו נאלצו היחידים לפנות אליו בבקשה למתן הלוואה. עוד טענו היחידים, כי שני השיקים שחוללו בהיעדר כיסוי מספיק, נמסרו לידי המערער מבלי שצוינו בהם מועדי הפירעון והם מולאו על-ידו ללא הרשאה ובטרם הגיע מועד פירעונם כפי שנקבע בהתאם להסכמות הצדדים, לפיהן העברת הכספים תעשה רק לאחר שיתקבלו הכספים מחברות הביטוח. מכאן, שהמערער פתח בהליכי ההוצאה לפועל בחוסר תום לב, תוך הפרת חובות סודיות וחובות החלים עליו על-פי דין והכל שעה שהיה ידוע לו כי היחידים כבר נקטו בהליכי חדלות פירעון. משכך לדידם יש לדחות את טענות המערער לזכאות בכספים.

היחידים תמכו אף בטענות הנאמנת בכל הנוגע למועד השלמת הליכי הגבייה וטענו כי מועד זה חל רק עם העברת הכספים בפועל לידיו של המערער וכי מועד זה ארע לאחר כניסתו לתוקף של הצו לפתיחת הליכים בעניינם, באופן המצדיק את דחיית הבקשה.

הממונה על הליכי חדלות הפירעון תמך בעמדתו בדחיית הבקשה.

לטענת הממונה, שתי הפעולות, הן זו של העברת הכספים מתיק ההוצאה לפועל לחשבון המערער, והן זו של קבלת הכספים בפועל בידיו של המערער, אירעו במפורש לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים, ומשכך ההחלטה בדבר השבת הכספים בדין יסודה. עוד צוין כי יש לפרש את הוראות החוק הרלוונטיות שנדונו בהחלטת בית-המשפט קמא לאור עקרון השוויון בין הנושים המחייב ביטול פעולות שנעשו לאחר כניסת הצו לתוקף.

אשר לניכוי הוצאות הגבייה סבר הממונה, כי קביעת בית-המשפט קמא בעניין זה הינן קביעות עובדתיות אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן אלא במקרים חריגים אשר אינם מתקיימים בענייננו.

בנוסף, העלה הממונה השגות אף בנוגע לבקשת המערער לקבלת תגמול בהיותו נושה פעיל, וציין כי אין המדובר באחד מאותם מקרים חריגים שהוכרו בפסיקה לפיהם יש לראות בפעולות בהן נקט הנושה כפעולות שהביאו להשאת החוב לכלל הנושים.

המערער מסר תשובתו לעמדת הממונה.

בין לבין ולאחר שהוגשו כלל כתבי הטענות בתיק, ניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון בענין מח'ול בע"א 1912/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עמיד מח'ול, עו"ד (28.4.2021),במסגרתו דחה בית המשפט העליון את הערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, עליו הסתמך בין היתר בית-המשפט קמא.

לפסק-הדין בענין מח'ול השלכה ישירה על המחלוקת המשפטית נשוא הבקשה שבפניי, וביתר שאת לשאלה מתי יראו בנושה כמי שהשלים את פעולות הגבייה בהן נקט במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, האם במועד קבלת הכספים בידיו או שמא קודם לכן, במועד מתן ההחלטה המורה על העברת הכספים, או שמא במועד ביצוע העברת הכספים בטרם נתקבלו בידי הנושה.

מכל מקום, בשים לב לקבוע בעניין מח'ול ומאחר ופסק הדין ניתן כאמור לאחר שהוגשו כתבי טענות הצדדים, הוצע למערער לחזור מבקשתו תוך שמירת כל טענותיו לעניין תגמול נושה פעיל, אשר ידונו ויוכרעו על-ידי בית-המשפט קמא.

המערער עמד המערער על בקשתו, ומכאן פסק-דיני.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית בענייננו מוסדרת במספר סעיפים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי כדלקמן:

סעיף 29(1) לחוק (החל בשינויים המחויבים גם בעניינם של יחידים מכוח הוראת סעיף 121(3) לחוק), המורה כי:

הקפאת הליכים נגד התאגיד משמעה כי –
(1) לא יהיה ניתן לפתוח הליכי גבייה של חובות עבר נגד התאגיד או להמשיך בהליכי גבייה שטרם הושלמו; לעניין זה, יראו הליך גבייה כהליך שהושלם, לגבי נכסים – בקבלת מלוא התמורה בעד מכירתם בידי הנושה, ולגבי עיקול חוב – בתשלום החוב לנושה;

סעיף 121(2) לחוק המורה כי עם מתן צו לפתיחת הליכים: "לא ייפרעו חובות העבר של היחיד מנכסי קופת הנשייה אלא לפי הוראות חוק זה".

סעיף 216 המגדיר את "נכסי קופת הנשייה" כך:

נכסי קופת הנשייה יכללו –
(1) ...
(2) לגבי חייב שהוא יחיד – כל נכס של היחיד במועד מתן הצו לפתיחת הליכים, כל נכס שיוקנה לו עד למתן צו לשיקום כלכלי, וכל נכס הנכלל בנכסי קופת הנשייה בהתאם לצו לשיקום כלכלי.

סעיף 218 לחוק שכותרתו " נכס שנתפס בהליך גבייה שטרם הושלם" והמורה כדלקמן:

נתפס נכס של החייב במסגרת הליך גבייה ובמועד מתן הצו לפתיחת הליכים טרם התקבלה בידי הנושה מלוא התמורה בעד מכירתו, יחולו הוראות אלה:
(1) אם הנכס טרם נמכר – ייכלל הנכס בנכסי קופת הנשייה וההוצאות שהוצאו לתפיסתו ומכירתו יהיו שעבוד ראשון על הנכס;
(2) אם הנכס נמכר – תיכלל התמורה שהתקבלה ממכירתו, לאחר ניכוי ההוצאות שהוצאו לתפיסתו ולמכירתו, בנכסי קופת הנשייה.

כאמור לעיל, בענין מח'ול נדרש בית-המשפט העליון להתייחס לקו התפר שבין סיום הליכי ההוצאה לפועל ותחילת הליכי חדלות הפירעון, ובפרט לפרשנות שיש ליתן להשלמת הליכי גבייה בהם נקט נושה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. בעניין זה נקבע בעניין מח'ול (כב' השופט ע' גרוסקופף) בפסקאות 9-8 כדלקמן:

...מתי מושלם מימוש העיקול – ביציאת הנכס מידי החייב או בקבלת הכספים בידי הנושה? סעיף 29(1) לחוק חדלות פירעון נותן לכך תשובה ברורה ומפורשת, משנקבע כי השלמת הליך המימוש היא רק בקבלת הכספים על ידי הנושה (קרי מלוא תמורת הנכס, במקרה של מימוש עיקול על נכס, והסכומים ששולמו על ידי צד ג', במקרה של עיקול חוב)...
...
בבואנו להידרש לשאלה זו, הרי שהעמדה העדיפה בעיני היא שרק עם קבלת התמורה בידי הנושה מסתיים הליך ההוצאה לפועל, ולפיכך עד למועד זה, אין הנושה בהליכי ההוצאה לפועל יכול לגבור על הנאמן בהליכי חדלות פירעון. לכך מספר טעמים:
ראשית, כעניין של עקביות פסיקתית, הרי שעמדה זו מתחייבת מהפסיקה לעניין עיקול חוב, לפיה אין רואים את הליך ההוצאה לפועל כפעולה שהושלמה בתשלום הכספים על ידי צד ג', אלא רק בקבלתם של הכספים על ידי הנושה (ראו רע"א 4941/06 אלפסי נ' עו"ד אופיר נאמן על נכסי החייב חיים דיין, פסקאות 5-4 (16.7.2006)...
שנית, דיני חדלות פירעון שואפים להביא לשוויון בין נושי החייב, וזאת, בין השאר, באמצעות הגבלת האפשרות לנקוט בהליכי מימוש אינדיווידואליים (ראו: ע"א 10650/08 אלישיוב נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 81 לפסק דינה של השופטת אילה פרוקצ'יה (14.11.2010); רע"א 8038/20 ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפירוק), פסקה 19 לפסק דינו של השופט דוד מינץ (26.1.2021)). דחיית מועד השלמת המימוש, אשר ממנו ואילך זוכה הנושה המעקל, אשר פעל באופן אינדיווידואלי, לעדיפות על פני הנאמן, הפועל בשם כלל הנושים, משרתת בצורה ראויה יותר את התכלית האמורה (זו גם המגמה המאפיינת את הפסיקה הוותיקה, שלמרות נוסח החוק בשעתו, סירבה להכיר בעדיפות המעקל בשלבים מוקדמים של הליך המימוש. ראו ע"א 293/59 צ'רנוצקי נ' קשקוש, פ"ד יד 64, 69-68(1960); עניין קרני, פסקה 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) שלמה לוין).

לעמדה זו הצטרפו כב' השופטים נ' הנדל (בפסקאות 2-1 לפסק-דינו), וכב' השופט ד' מינץ, שהביע דעת מיעוט לעניין פרשנות סעיף 91(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ברם הצטרף לעמדת הרוב באשר למועד הקובע בהתאם לסעיפים 29(1) ו-218 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (פסקה 20 לפסק-דינו).

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ונתתי דעתי להוראות הדין והפסיקה, אני סבורה כי החלטת בית-המשפט קמא בדין יסודה ומשכך אני דוחה את הבקשה, למעט טענת המערער בעניין זכאותו לתגמול בהיותו נושה פעיל, אשר תשוב לבחינה והכרעת בית-המשפט קמא, וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, לא מצאתי מקום לקבל את טענות המערער לעניין הפרשנות שיש ליתן למונח השלמת הליכי הגבייה. לשיטתי, לשון סעיף 29(1) לחוק מורה במפורש כי "יראו הליך גבייה כהליך שהושלם, לגבי נכסים – בקבלת מלוא התמורה בעד מכירתם בידי הנושה", משמע כי מועד קבלת הכספים בידי הנושה הוא המועד הקובע לענין המונח השלמת הליכי גביה. זאת אף עולה בקנה אחד עם הקבוע בעניין מח'ול ואף עם הקבוע בהחלטת בית המשפט קמא.

מכאן, ולאור לשונו המפורשת של סעיף 29(1) לחוק לא ניתן לקבל את החלופות הפרשניות המוצעות על-ידי המערער לפיהן יש לראות את מועד השלמת הליכי הגבייה כחל במועד מתן החלטת כב' הרשמת המורה על העברת הסכום לידי הנושה; או במועד ביצוע העברת התשלום על-ידי רשות האכיפה והגבייה למערער (בטרם התקבלו הכספים בפועל בחשבונו של המערער), או לחילופין במועד המצאת הצו לפתיחת הליכים לתיקי ההוצאה לפועל. זאת, מאחר וברור כי בכל אחת מהחלופות הפרשניות שהוצעו על-ידי המערער, הכספים טרם התקבלו בידיו בניגוד ללשון סעיף 29(1) לחוק.

מכל מקום, המערער נמנע מלציין במפורש מהו המועד בו התקבלו בידיו הכספים מתיק ההוצאה לפועל, הן בפני בית-המשפט קמא והן במסגרת הבקשה שבפניי. במצב דברים זה, אין בטענת המערער לפיה העברת הכספים לטובתו נעשתה באופן אוטומטי וטכני "... ביום 11.3.2020 באמצעות מס"ב עם ערך של 12.3.2020" כדי ללמד על כך שהכספים התקבלו בידי המערער לפני מתן הצו, וכאמור, בהתחשב בהשלכות שיש לבקשה על יתר נושי היחידים, הרי שהיה על המערער להוכיח טענה זו ואין די בהעלאתה בלבד.

עוד בהקשר זה יצוין כי המערער שינה את טיעונו בשאלה מהו המועד הקובע לצורך המונח השלמת הליכי הגבייה. כך, בפני בית-המשפט קמא, אחז המערער בעמדה לפיה המועד הרלוונטי הוא מועד מתן החלטת כב' הרשמת טלמן-בולטין המורה על העברת הכספים מילין לפידות, או לכל המאוחר מועד המצאת הצו לפתיחת ההליכים לתיק ההוצאה לפועל, ואילו בבקשה שבפניי טען המערער כי יש לראות במועד הקובע כמועד שבו נשלחו הכספים לתשלום במערכת מס"ב על-ידי עובדי רשות האכיפה והגבייה. כך או אחרת, בין אם תיבחן עמדתו כפי שהועלתה בבית-המשפט קמא, ובין אם תדון כפי שנטענה בכתבי הטענות כאן, הרי שממילא המועד הקובע לעניין השלמת הליכי הגבייה הינו במועד קבלת הכספים לידי המערער כפי שצוין על-ידי לעיל, בהתאם להוראת סעיף 29(1) לחוק, וכי מועד זה ארע לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינם של היחידים.

שנית, כידוע, עקרון השוויון בין הנושים הינו אחד מאבני היסוד בהליכי חדלות פירעון. עם מתן הצו לפתיחת הליכים נכנס לפועל משטר גבייה קולקטיבי המונע מהנושים לפעול לגביית חובם באופן אינדיווידואלי. בענייננו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין הטעמים לעיכוב במתן הצו לפתיחת הליך בעניינם של היחידים, לא ניתן להתעלם מכך שהיחידים נקטו בהליכי חדלות פירעון עוד בחודש נובמבר 2019, עוד בטרם הועברו הכספים מילין לפידות, וכי המערער ידע על פניית היחידים להליכי חדלות פירעון במועד זה, כפי שעולה מהחלטת כב' הרשמת טלמן-בלוטין מיום 9.1.2021. מכאן, שבקו תפר עדין זה בין מועד כניסתו של הצו לפתיחת הליכים לתוקף ובין המועד בו הושלמו הליכי הגבייה, סבורני כי יש לפרש את התשתית העובדתית שבפניי לאורה של תכלית זו של שוויון בין הנושים באופן המביא אף הוא לדחיית הבקשה.

שלישית, המערער תמך עמדתו בין היתר באמור בדברי ההסבר לסעיף 29(1) שבהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, לפיהם "מוצע להגדיר את השלמת ההליכים כמועד שבו מקבל הנושה את כספו דהיינו המועד שבו אין צורך לנקוט עוד בכל פעולה לתשלום החוב" (דברי ההסבר, בעמ' 626). היינו, לגישתו של המערער היה והנושה לא נדרש לנקוט בפעולות נוספות לצורך גביית החוב, יש לראות בכך כהשלמת הליכי הגבייה בהוצאה לפועל ללא כל קשר לשאלה אם הנושה קיבל בפועל את הכספים לידיו אם לאו.

אני סבורה כי יש לדחות פרשנות זו של המערער. קריאה פשוטה של דברי ההסבר מלמדת בראש ובראשונה כי קבלת הכספים בידיו של הנושה היא האירוע המכונן את השלמת הליכי הגבייה. ודוקו, רק לאחר קבלת הכספים אין הנושה נדרש לנקוט עוד בכל פעולה לדרישת החוב, ולא להיפך. תימוכין לאמור ניתן למצוא בדברי ההסבר להוראת סעיף 218 לפיהם:

סעיף 29(1) לחוק המוצע קובע כי הקפאת ההליכים חלה, בין השאר, על הליכי גבייה שטרם הושלמו. ההגדרה המוצעת באותו סעיף להליכי גבייה שטרם הושלמו רחבה וכוללת את כל שרשרת הגבייה עד להשלמת הליכי הגבייה, דהיינו המועד שבו מקבל הנושה את כספו. בהתאם, נכסים של החייב שטרם הושלמו הליכי גבייה לגביהם הם חלק מנכסי קופת הנשייה (דברי ההסבר, בעמ' 711).

רביעית, באשר לשאלת החזר ההוצאות, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא. כאמור לעיל, בית-המשפט קמא ניתח את הראיות, ונימק באופן מפורט את הבסיס למסקנותיו, ולא מצאתי מקום להתערב בממצאיו העובדתיים אשר ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם, אלא במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם (ראו והשוו: ע"א 3132/14 קרבצוב נ' מלח הארץ בע"מ, (18.6.2015), בפסקה 7; ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר (25.9.2016), בפסקה 45; ע"א 1815/16 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (3.1.2018), בפסקה 8). מעבר לדרוש יצוין, כי עיון בתגובת המערער לבקשת הנאמנת אשר הוגשה בתיק המתנהל בבית-המשפט קמא ביום 18.10.2020, מעלה כי המערער לא צירף את דף החשבון מתיק ההוצאה לפועל ובו פירוט ההוצאות בהן נשא. משכך נראה כי בצדק קבע בית-המשפט קמא כי המערער לא עמד ברף ההוכחה הדרוש באופן המצדיק את דחיית טענותיו בעניין זה.

עם זאת, אני סבורה כי יש טעם בטענת המערער לפיה טענתו לעניין תגמולו כנושה פעיל לא זכתה להתייחסות בהחלטת בית-המשפט קמא. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה העקרונית האם זכאי המערער לתגמול נוסף ומה מידת תרומתו ליתר הנושים, אני מורה על השבת התיק לבית-המשפט קמא אשר יכריע בטענות הצדדים בעניין זה בלבד.

סוף דבר

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, למעט האמור בפסקה 33 לעיל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

כספי הפיקדון שהופקדו בתחילת ההליך יושבו למערער באמצעות באת-כוחו.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים.