הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו צ"א 47275-12-19

לפני
כבוד ה שופט אברהם הימן

המבקשת

מדינת ישראל

נגד

המשיבים

  1. מוחמד חדאד
  2. סעיד אטרש
  3. אדם קומע
  4. נור קומע

(להלן- נאשמים 1-4)
5. פאודה חדד
6. סרינה אטרש
7. חליל חדאד
8. תאמיר חדאד
9. נקיב הנדיא
(להלן- טוענים לזכות)

החלטה

לפני בקשה לחילוט זמני לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 יחד עם סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 וסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969.

רקע דיוני והשתלשלות ההליכים

נגד המשיבים 1-4 ושניים נוספים הוגש ביום 18.12.19 כתב אישום הכולל שישה אישומים.

על פי המתואר בחלק הכללי לכתב האישום, במהלך התקופה שבין חודש יולי 2017 ועד ליום 2.12.19 הפעילו המשיבים 1 ו-2 רשת להפצת סמים מסוכנים בעיקר בעיר תל אביב- יפו אך גם בערים נוספות, מסוג קוקאין ו- MDMA. לשם הפעלת רשת הפצת הסמים וביצוע עסקאות הסחר בסמים, החזיקו המשיבים 1 ו-2 במכשירי טלפון אשר שמשו לביצוע הזמנות ולתקשורת בין המשיבים 1 ו-2 לבין המשיבים 3 ו-4 ונאשם 5, וכן במספר כלי רכב (רכב מסוג סיאט איביזה ושני קטנועים). הרשת פעלה באופן בו מדי מספר ימים, שלחו המשיבים 1 ו-2 אל רשימת אנשי קשר הודעות טקסט בעלות אופי שיווקי, אשר הציגו את סוגי הסם שהם מציעים למכירה ואת מחיריהם. המעוניינים לרכוש סמים יצרו קשר עם פרטי ההזמנה והמקום בו הם מצויים. מיד לאחר מכן, היה מי מהמשיבים 1 ו-2 יוצר קשר טלפוני, ברשת המבצעית הפנימית, עם משיבים 3 ו-4 ונאשם 5 ומעביר להם את פרטי ההזמנה וכתובת הלקוח. בו ברגע, מי מהמשיבים 3 ו-4 והנאשם 5, היה יוצא אל כתובת בלקוח, מוסר ללקוח את הסם ומקבל ממנו את התמורה הכספית.
במהלך תקופת הפעילות האמורה וכתוצאה מביצוע עסקאות סחר בסמים מסוכנים, גרפו המשיבים 1 ו-2 לכיסם רווח בסך כולל של כ- 7,200,000 ₪.
במסגרת האישום הראשון, מיוחסות למשיבים 1 ו-2 ריבוי עבירות של סחר בסמים מסוכנים מסוג קוקאין בצוותא, בגין 224 עסקאות, למשיב 3 מיוחסות ריבוי עבירות כאמור בגין 29 עסקאות ולמשיב 4 מיוחסות שתי עבירות כאמור בגין 6 עסקאות.
במסגרת האישום השני, מיוחסות למשיבים 1 ו-2 ריבוי עבירות של סחר בסמים מסוכנים מסוג MDMA בצוותא בגין כ- 847 עסקאות.
האישום השלישי מיוחס לנאשם 6 בגין סיוע לסחר בסמים מסוכנים.
במסגרת האישום הרביעי מיוחסת למשיב 4 עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ועבירה של שיבוש מהלכי משפט.
במסגרת האישום החמישי מיוחסות למשיבים 1 ו-2 עבירות מס.
במסגרת האישום השישי מיוחסות למשיבים 1 ו-2 עבירות של הלבנת הון.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה הבקשה הנדונה לחילוט זמני של רכוש, אשר, לטענת המבקשת, שייך למשיבים 1-4, מומן על ידם והושג במישרין כתוצאה מביצוע העבירות או שימש לביצוע העבירות. בתוך כך נתבקש חילוט זמני של כספים במזומן השייכים למשיבים 1, 2 ו-4, בסכומים שונים, חילוט זמני של כספים שנתפסו בחשבון בבנק דיסקונט השייך למשיב 2 בסך של 56,000 ₪, חילוט זמני של 6 כלי רכב, חילוט זמני של חלקו היחסי של המשיב 1 בנכס נדל"ן אשר הזכויות בו רשומות על שם המשיבים 1, 7 ו-8, וכן חילוט זמני של מלאי עסקי שנתפס בחנות למכשירי פלאפון ברחוב יפת 133 ביפו.

המשיבים 5-9 הם טוענים לזכות בחלק מהרכוש לגביו מתבקש הצו הזמני.

ביום 18.2.20 התקיים לפני דיון, במהלכו שמעתי את טיעוני הצדדים בעניינים שבמחלוקת, לרבות בעניין הסכמות שהושגו ביניהם. בתום הדיון ניתנה החלטה המאשרת את ההסכמות שהושגו, וכן החלטה המורה לצדדים להגיש בתוך 7 ימים הערכות שווי של כלי הרכב אשר במוקד הבקשה.

לאחר הדיון הוגשו הערכות שווי של כלי הרכב מטעם המבקשת ומטעם בא כוח המשיב 3.

כמו כן הוגשו הודעות על הסכמות נוספות וניתנו החלטות מתאימות.

נותר, אפוא, להכריע בבקשה לחילוטו של רכוש אשר לגביו נתגלעו מחלוקות , כפי שיפורט להלן.

דיון והחלטה

בקשה לחילוט זמני של רכוש טעונה בחינה של אלה: קיומן של ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה ולחילוט ("פוטנציאל חילוט"); קיומה של עילת חילוט משום היות הרכוש התפוס קשור לביצוע העבירה או בשווי השכר שהושג מהעבירה ("עילת חילוט", "היקף החילוט"); קיומו של אמצעי חלופי לתפיסת הרכוש אשר פגיעתו בקניינו של הנאשם פחותה, בבחינת "חלופת תפיסה" ("מידתיות החילוט") (בש"פ 1093/20 דבש ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.2.20) , ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.8.19) ).

באי כוח הצדדים אינם חלוקם, למעשה, בעניין קיומה של תשתית ראייתית המקימה סיכוי סביר להרשעה ולפוטנציאל חילוט. דומה כי אין אף מחלוקת בשאלת היקף העבירות ושווי הרכוש הנתון לחילוט, לפי הפער בין היקף הרכוש התפוס לבין היקף העבירות , אשר על פי האמור בכתב האישום מגיע כדי סך כולל של כ- 7,200,000 ש"ח. עיקר המחלוקת הוא בעניין הבטחת אמצעי מחייה לתלויים וחלופת תפיסה.

בקשת החילוט מתייחסת למספר סוגי רכוש: כסף מזומן, כספים הנמצאים בחשבונות בנק, כלי רכב, נכס נדל"ן ומלאי עסקי של חנות.

באשר לכספים תפוסים במזומן ובחשבון בנק, עותרת באת כוח המבקשת לחילוט כדלקמן:
סך של 3,900 ₪ השייך למשיב 1;
סך של 17,630 ₪ ו- 300 דולר השייכים למשיב 2, לאחר שהוחזר חלק מהסכום המזומן שנתפס;
סך של 56,000 ₪ המופקד בחשבון מס' 140963490 בבנק דיסקונט, על שם המשיב 2;
סך של 4,500 ₪ השייך למשיב 4.
בא כוח המשיבים 1 ו-2 ביקש כי מתוך סכומים אלה ישוחרר סכום לטובת אמצעי מחייתן של נשות מרשיו.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני באי כוח הצדדים, לא מצאתי כי יש להפחית מהסכומים התפוסים לטובת אמצעי מחייה לנשותיהם של המשיבים 1 ו-2.
מטעמה של אשתו של המשיב 1 לא הוגש תצהיר המפרט את הצורך בכך, ואני מורה על חילוט זמני של כל הסכום המזומן שנתפס.

אשתו של המשיב 2, המשיבה 6, מסרה בעדותה כי התפרנסה מהכנסות המשיב 2 מעבודתו במאפיה. עוד טענה כי הגישה ביום 4.2.20 תביעה להבטחת הכנסה למוסד לביטוח לאומי ונדרשה להציג אישור מהמשטרה כי כלי הרכב הרשומים על שמה תפוסים. כמו כן נמסר כי היא מטופלת בתינוק כבן מספר חודשים ואינה עובדת. מתוך דברי באת כוח המבקשת הוברר כי תוכל לסייע בידי המשיבה 6 להציג את האישורים הדרושים למוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, לא מתקיים בעת הזו בסיס המצדיק שחרור כספים תפוסים לטובת אמצעי מחייה למשיבה 6. עם זאת בהתחשב במצבה המשפחתי והכלכלי, אני מורה על שחרור סך של 5,000 ₪ מתוך הסכום המזומן התפוס לטובת מחייתה ומחיית בנה . על יתר הכספים וכן על הסך של 56,000 ₪ המופקד בחשבון מס' 140963490 בבנק דיסקונט, על שם המשיב 2, יחול הצו הזמני.

בא כוחו של משיב 4, עו"ד איתן און, לא התייצב לדיון, ולא התנגד לתפיסה הכסף המזומן השייך למשיב זה . עו"ד מחמוד נעאמנה בא כוחו של משיב 3 מסר כי עו"ד איתן און יבוא בדברים עם המבקשת בעניין הסכום התפוס השייך למרשו. בנסיבות אלה ומשלא נשמעה התנגדות להמשך התפיסה הזמנית של הסכום השייך למשיב 4, אני מורה על חילוט זמני של הסך של 4,500 ₪ התפוס במזומן והשייך למשיב 4.

באשר לכלי רכב, עותרת באת כוח המבקשת לחילוט זמני של אלה:

רכב מסוג סקודה קודיאק שמספרו 67145701, אשר שוויו מוערך על ידי המבקשת בסך של 187,000 ₪, והוא בבעלות המשיב 1;
רכב מסוג סיאט איביזה שמספרו 38842701 אשר שוויו מוערך על ידי המבקשת בסך של 93,000 ₪, והוא בבעלות המשיב 2;
קטנוע מסוג קואנג יאנג מס' 2466228 אשר שוויו מוערך על ידי המבקשת בסך של 10,000 ₪, והוא בבעלות המשיב 3;
רכב מסוג סיאט איביזה מס' 3459554 אשר שוויו מוערך על ידי המבקשת בסך של 44,000 ₪, והוא בבעלות המשיב 3.

באת כוח המבקשת עתרה לחילוט כלי הרכב על דרך של מכירתם והפקדת סכום התמורה בקרן החילוט ולחלופין הסכימה לחלופת תפיסה בדרך של שחרור הרכבים כנגד הפקדה של 30% מערכם בקרן החילוט, ערב ות עצמית או ערבות צד ג' באשר ליתרת שווי כל כלי רכב, רישום עיקול על כל רכב לטובת המדינה במשרד הרישוי, רישום המדינה כמוטב בביטוח מקיף של כל כלי רכב וצו האוסר על המשיבים 1, 2 ו-3 לבצע דיספוזיציה בזכויות על כלי הרכב.

באת כוח המשיבים 1 ו-2 טענה כי אינה חולקת באופן עקרוני על התנאי לשחרור הרכבים בתמורה להפקדה של 30% מערכם כמקובל, וביקשה להציג עמדתה המלאה לאחר שהמבקשת תציג שווי של כל כלי רכב.

בא כוח המשיב 3 מסר כי יסכים לשחרור רכב מסוג איביזה שבבעלות המשיב 3 בכפוף לתנאים המקובלים, ובלבד שסכום ההפקדה יעמוד על 10% משווי הרכב והיתרה תגובה בערבות צד ג'. כמו כן מסר כי יסכים לשחרור הקטנוע אשר בבעלות המשיב 3 בכפוף להפקדה של 10% משוויו וויתור על הדרישה לביטוח מקיף משום העדר היתכנות ביטוחית ומשום ששוויו של הקטנוע הוא כ-3,000-4,000 ₪.

בתום הדיון שהתקיים ביום 18.2.20 קבעתי כי בתוך 7 ימים יגיש כל צד הערכת מחיר של כלי הרכב הרלוונטיים לבקשה ולעניינו. באת כוח המבקשת הגישה הערכת שווי כמפורט לעיל. באת כוח המשיבים 1 ו-2 לא הגישה הערכת שווי נגדית מטעמה. בא כוח המשיב 3 הגיש הערכת שווי בה טען כי לאחר בדיקה עם משפחתו של המשיב 3, שווי הרכב פחות בהרבה מסך של 50,000 ₪ היות ומדובר בבעלות רביעית בו. באשר לשווי הקטנוע טען כי זה עומד בקושי על סך של 3,000 ₪.

באשר לשווי כלי הרכב, הרי שמחלוקת קיימת בעניין שני כלי הרכב בבעלות המשיב 3 (קטנוע ורכב מסוג סיאט איביזה) ובמיוחד בעניין הקטנוע. באשר לרכב מסוג סיאט איביזה הרי שהערכת שוויו על ידי המבקשת בסך של 44,000 ₪ קרוב להערכת שוויו על פי בא כוח המשיב 3, ככזו המוגדרת על ידו כנמוכה מסך של 50,000 ש"ח. באשר להערכת שוויו של הקטנוע ומשום שהמבקשת לא פירטה את הפרמטרים להערכת שוויו בסך של 10,000 ₪, אני מוצא להעמיד את שוויו על מיצוע בין הערכות שווי של הצדדים, דהיינו, על סך של 6,500 ₪.

באשר להיקף ההפקדה הכספית מתוך שווי הרכב, באת כוח המשיבים 1 ו-2 הביעה הסכמה עקרונית להפקדה בשיעור של 30% משווי כלי הרכב. בא כוח המשיב 3 התנגד להפקדה בשיעור כאמור, וטען כי יסכים להפקדה בשיעור של 10% משווי הרכב. איני מקבל עמדה זו, לפי שלא נומקה הצדקתה, מה גם כי הפקדה בשיעור של 30% משווי כלי הרכב היא סבירה ומקובלת ו מהווה תנאי כספי ההולם את ערכו הכלכלי של כלי הרכב ואת הצורך בהבטחת חילוטו בשווי ריאלי, אם ההליך העיקרי יסתיים בהרשעה (ראו ע"פ 5680/15 סעיד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.10.15)) .
אשר על כן, באיזון בין השיקולים השונים: זכותם של המשיבים 1, 2 ו-3 שטרם הורשעו בדין לקניינם ולקביעת ערבות סבירה שלא תסכל את השבת כלי הרכב לחזקתם, ומנגד, הצורך בהבטחת סעד זמני אפקטיבי שיבטיח את מימוש החילוט של כלי הרכב אם יורשעו המשיבים 1, 2 ו-3 ואת שמירת ערכם ומניעת הברחתם , אני מורה על חילוט זמני של כלי הרכב ועל אפשרות שחרורם בכפוף לתנאים אלה ולקיומם של כולם במצטבר:

הפקדת כסף מזומן או ערבות בנקאית צמודה בשיעור של 30% משווי כלי הרכב;
ערבות צד ג', על סך מלוא שווי כלי הרכב, לטובת המדינה;
רישום עיקול על כלי הרכב לטובת המדינה;
עריכת פוליסת ביטוח מקיף לכלי הרכב, לטובת המדינה, שתוקפה לשנה ושתחודש אוטומטית בכל שנה. פוליסה זו תכלול סעיף שעבוד לטובת המדינה שיעמוד בעינו עד לסיום כל ההליכים בתיק העיקרי וכן סעיף המאפשר את ביטולה של הפוליסה רק בהסכמתה המפורשת של המדינה;
נאסרת כל העברה של הזכויות בכלי הרכב, לרבות המחאת זכויות, שעבוד, השכרה, מסירת החזקה וכל דיספוזיציה של כל זכות שהיא, ובכל דרך שהיא.

היה ולא יקוימו תנאים אלה במלואם , בתוך 90 ימים מהיום, אני נותן בזאת צו למכירת כלי הרכב ולהפקדת תמורת המכירה בקרן החילוט.

בעניינו של המשיב 1, עתרה המבקשת גם לחילוט זמני של חלקו הי חסי בנכס מקרקעין הידוע כגוש 8997 חלקה 12 אשר הזכויות בו רשומות גם על שם המשיבים 7 ו-8. באת כוחו של משיב 1 טענה כי תציג מסמכים המוכיחים קיומו של משכון וצורך בהוספת משיבים נוספים. נכון לעת הזו, לא נעשה כן, וממילא לא הועלתה כל טענה הטעונה בירור וליבון בנוגע לחילוט זמני של זכויותיו של המשיב 1 בנכס. לפיכך, אני מורה על חילוט זמני כפי המבוקש.

המבקשת עותרת בנוסף לחילוטו של מלאי עסקי שנתפס בחנות למכשירי פלאפון והשייך למשיב 1.
באת כוח המשיב 1 טענה כי מדובר בתפיסה בלתי חוקית של סחורה מבלי שפורט בצווי החיפוש מהי תפיסת הרכוש ומהי תפיסת שווי וכי הסחורה שנתפסה בחנות בפעם השנייה, בעת שהמשיב 1 היה עצור, שייכת לאחיו של המשיב 1, המשיב 7. באשר לתפיסת המחשבים, טענה באת כוח המשיבים 1 ו-2 כי מדובר בתפיסה בלתי חוקית של מחשבים המשמשים את העסק ואשר לא נעשתה על ידי המבקשת פנייה לבית המשפט בעניינם לפי סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי. באת כוח המשיב 1 טענה כי הסחורה שנתפסה בחנות היא מלאי מתכלה של טלפונים סלולריים ומחשבים, אשר שוויו מוערך בכ- 107,595 ₪ על פי שתי חוות דעת שמאי שהוגשו על ידה, ויש לאפשר להם למכרה, ולהפקיד כנגד סך של 50,000 ₪. באת כוח המשיב 1 טענה כי מכירת הסחורה על ידם תשיג תמורה גבוהה מהתמורה שתושג במכירה באמצעות המבקשת, וכי אם בית המשפט יורה על מכירה באמצעות המבקשת, שומה עליו להגביל את צו המכירה לשבועיים ימים ולקבוע את שווי המכר.

באת כוח המבקשת טענה בתגובה כי בכוונתה למכור את הרכוש ולהפקיד את כספי התמורה עד להכרעה סופית בעניין החילוט, אולם היא מתנגדת להשבת הסחורה לידי המשיב 1 כנגד הפקדה הפחותה מערכו האמיתי. לטענתה, מכירת הסחורה התפוסה והפקדת התמורה לא תפגע ביכולת החילוט בסופו של ההליך ומנגד אף תמנע פגיעה קניינית במשיב 1 היות ושווי הסחורה במלואה יוכל לשוב לידיו, אם בית המשפט לא יורה על חילוטו. באת כוח המבקשת הגישה את שני צווי החיפוש וטענה כי לא השתהתה במכירת הסחורה ותעשה כן לאחר שיינתן צו של בית המשפט. לטענתה, אם יוחלט על שחרור הסחורה, הרי שיש לחייב את המשיב 1 בהפקדה בסכום הקרוב לערכה המשוער שהוא ממילא נמוך מערכה במכירה ללקוחות.

המחלוקת בין הצדדים בעניין המלאי העסקי שנתפס בחנות נוגעת לשני סוגי נכסים: מחשב ומלאי עסקי. בעניין המחשב, כבר אציין כי מלבד טענת באת כוח המשיב 1 שמדובר במחשב ששימש את העסק, לא הובאה על כך כל ראיה, ומתוך חוות דעת השמאי שהגישה עולה שמדובר ב"מחשב נייד משומש ללא אביזרים". על כן, יש יסוד לקבוע כי המחשב שנתפס הוא חלק ממלאי העסק, ואין לנהוג בו כהוראת סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי. עניין לנו, אפוא, במלאי עסקי. באת כוח המשיב 1 טענה כי המלאי שנתפס על פי צו חיפוש שני שייך לאחיו של המשיב 1, אולם פרט לטענה לא הובא תצהיר מטעמו של האח ולא נעשה כל ניסיון הוכחתי לביסוס הטענה. משום כך, יש לקבוע כי המלאי העסקי שנתפס, כולו, שייך למשיב 1. על פי חוות דעת שמאי מטעם המשיב 1, מוערך שוויו של המלאי העסקי בסך של 107,595 ₪. באת כוח המבקשת לא חלקה, למעשה, על הערכת שווי זו. המחלוקת נסובה על האפשרות לחלופת תפיסה ועל תנאיה. באת כוח המשיב 1 טענה כי מדובר במלאי מתכלה וכי יש לפעול במהירות למכירתו, על ידי המשיב 1, כנגד הפקדת מחצית משוויו כחלופת חילוט בעין. באת כוח המבקשת אינה מתנגדת למכירת המלאי, אך טוענת כי סכום ההפקדה, המוצע על ידי באת כוח המשיב 1, כנגד שחרורו של המלאי למכירה על ידי המשיב 1, נמוך משוויו האמיתי של המלאי העסקי ופוגע בצורך בחילוט ובתכליתו.

דרישת המידתיות מחייבת כי בשלב החילוט הזמני ולשם הבטחת החילוט יינקטו אמצעים אשר פגיעתם בזכותו של המשיב 1 על קניינו פחותה. על כן יש להעדיף שחרור של התפוסים בכפוף לתנאים שיבטיחו את החילוט העתידי, על פני תפיסה בעין של רכוש הדרוש לפעילות עסקית. כאמור, בדיון לפני י לא חלקה באת כוח המבקשת על כך שככל שיהיה בידי המשיב 1 להפקיד ערבויות מתאימות יש להעדיף זאת ולשחרר את המלאי העסקי , ולא הוגשה מטעמה הערכת שווי נגדית גבוהה יותר מזו שהציג המשיב 1.
מתוך איזון בין השיקולים השונים, אני קובע כי על המלאי העסקי יוטל חילוט זמני. עם זאת, ניתנת בידי המשיב 1 האפשרות לשחרר את המלאי העסקי בכפוף להפקדה של מחצית מהסך של 107,595 ₪ במזומן או באמצעות ערבות בנקאית ומתן ערבות צד ג' על המחצית הנותרת. לא ימולאו תנאים אלה, תוכל המבקשת למכור את הסחורה וסכום התמורה יופקד בקרן החילוט, לטובת הבטחתו של חילוט עתידי, אם ההליך העיקרי בעניינו של המשיב 1 יסתיים בהרשעה.

סוף דבר הוא שבכפוף להוראות שהוריתי לעיל, הבקשה לחילוט זמני מתקבלת.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תש"פ, 31 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.