הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 71028-01-17

מספר בקשה:26
לפני
כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא

מבקשת

טרי גרנות
ע"י ב"כ עו"ד אחמד רסלן

נגד

משיבים

1. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד כלנית הרמלין וגר

2. ישראל בודה, נאמן לניהול עזבון המנוח אמיר שמאי ז"ל (בפש"ר)
בעצמו

3. מרדכי קרוייזר
ע"י ב"כ עו"ד שני זמל

החלטה בבקשה 26

לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 3.8.2017, לפיה אישרתי לנאמן בפשיטת רגל של עזבון המנוח אמיר שמאי ז"ל ( להלן בהתאמה: "הנאמן" ו"המנוח"), למכור את דירתו הנטושה של המנוח ברח' הטייסים 19 בנס ציונה ( להלן: "הדירה").

לטענת המבקשת, יש לבטל את ההחלטה משום שהיא ניתנה מבלי שהמבקשת תהיה בכלל מודעת לדיון ומבלי שתוזמן אליו. מי שהתיימר לייצגה, עו"ד לוליק אסל, לא היה מורשה מטעמה לעשות כן. על כן, מדובר בהחלטה שיש לבטלה מחובת הצדק.

המבקשת היא אלמנתו של המנוח. היא התגוררה בנפרד מהמנוח והתגרשה ממנו עוד בשנת 1986 ואף נישאה לאחר בשנת 1990 . חרף זאת, המבקשת טוענת כי בית הדין הרבני קבע בשנת 1992 כי גירושיה מהמנוח אינם תופסים ולכן מבחינת הדין היא נותרה נשואה למנוח עד פטירתו, ולכן, על פי צו הירושה, המבקשת נמנית על יורשיו של המנוח.

ביום 23.4.2017 ניתן צו לניהול עזבון המנוח בפשיטת רגל, לאחר שהתברר כי העזבון הוא חדל פרעון, וכי מצבת חובותיו נאמדת בסך של כ- 4,000,000 ₪ ( לא כולל נשייה של נושה מובטח בשם אלי דן). צו הניהול ניתן בלא שמי מיורשי המנוח התייצב לדיון. יצויין כי לעזבון שני נכסי מקרקעין: הדירה וכן דירה נוספת ברח' ישראל גלילי 14 בתל אביב ( דירה מס' 29).

ביום 30.4.2017 ביקש הנאמן רשות להעמיד למכירה את הדירה שבמחלוקת לשם כיסוי חובות העזבון.

ביום 25.5.2017 הודיע הנאמן כי העביר את הבקשה לעיונו של ב"כ המבקשת עו"ד לוליק אסל. בעקבות כך, בהחלטה מיום 25.5.2017, התבקשה תגובתו של עו"ד אסל לבקשה תוך עשרה ימים.

ביום 1.6.2017 הודיע עו"ד לוליק אסל לבית המשפט כי הוא מייצג את המבקשת.

ביום 13.6.2017, משלא הוגשו תגובות לבקשה, שב וביקש הנאמן היתר לפרסם את הדירה למכירה. ביום 17.6.2017 ניתן צו כמבוקש.

ביום 6.7.2017 ביקש הנאמן אישור למכירת הדירה לקונה בשם אלחנן קרויזר ( להלן: "הקונה") תמורת סך של 2,500,000 ₪. הנאמן ציין כי לפי חוות דעת שמאי, הוערכה הדירה לפי שווי של 3,050,000 ₪, ובהפחתת מימוש מהיר נקבע שוויה על סך של 2,501,000 ₪.

בו ביום התבקשה תגובת המבקשת לבקשה תוך שבעה ימים. תגובה כזו לא הוגשה. ביום 3.8.2017 ניתן אישור למכירת הדירה לקונה כמבוקש.

עקב הפרת ההסכם על ידי הקונה, הושגה הסכמה בינו לבין הנאמן, לפיה הקונה ישלם פיצוי מוסכם בסך 100,000 ₪. הסכמה זו אושרה בהחלטה מיום 31.10.2017.

ביום 15.1.2018 הוגשה הבקשה שלפניי, בה טענה המבקשת כי יש לבטל את ההחלטה למכירת הדירה מחובת הצדק, משום שהיא ניתנה מבלי שהמבקשת תהיה בכלל מודעת לדיון ומבלי שתוזמן אליו. המבקשת הוסיפה וטענה כי מי שהתיימר לייצגה, עו"ד לוליק אסל, כלל לא היה מורשה מטעמה לעשות כן. עוד טענה המבקשת כי ניתן היה להשיג תמורה גבוהה יותר עבור הדירה וכי היא עצמה קשורה בקשר אמוציונלי לדירה.

התבקשה תשובת הקונה, הנאמן ועו"ד אסל לבקשת הביטול.

עו"ד אסל לא השיב לבקשה. הנאמן והקונה מתנגדים בתוקף לביטול המכירה.

הנאמן טוען כי ספק אם המבקשת היא בכלל יורשת כדין של המנוח, בשל גירושיה ממנו ונישואיה לאחר. לגופו של ענין טוען הנאמן כי המבקשת יוצגה בהליך על ידי עו"ד אסל אשר אף התייצב בשמה לדיון ביום 27.11.2017 בנוגע לדירה הנוספת של המנוח. הנאמן מציין כי עוד קודם לכן, ביום 9.1.2017 ביקשה המבקשת למנות את עו"ד אסל כמנהל עזבון המנוח, בעת שההליך התנהל בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, היא חתמה על יפוי כח המסמיך את עו"ד אסל לייצגה בכל הנוגע לעזבון המנוח, וזאת ביום 16.6.2016. כמו כן טוען הנאמן כי הבקשה הנוכחית הוגשה באיחור, משום שהמבקשת ידעה על מכירת הדירה כבר בחודש נובמבר 2017. על כן, מדובר לכל היותר בבקשה לביטול החלטה מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, ולפיכך המבקשת נדרשה להצביע על סיכויי הצלחה בהליך, דבר שכלל לא עשתה. הנאמן מציין כי מדובר בעזבון חדל פרעון ובהחלטה מתחייבת להתיר לממש את אחד מנכסיו. בהליך המכר עצמו לא נפל כל פגם והמחיר שסוכם עם הקונה תואם את חוות דעתו של השמאי והושג רק לאחר הליך של התמחרות. אין כל סיבה בנסיבות אלה לבטל את המכר והדבר גם לא יועיל לנושים ולמבקשת.

הקונה מתנגד אף הוא לביטול המכר. לדבריו, הוא הסתמך על האישור שניתן בהחלטה שיפוטית ושינה את מצבו לרעה באמצעות נטילת הלוואה מבנק, מסירת דיווח לרשויות המס ותשלום מס רכישה. יש לכבד את אינטרס ההסתמכות שלו.

המבקשת לא הגיבה על תשובתם של הנאמן והקונה, למרות שלפי החלטתי מיום 21.1.2018 היא היתה אמורה להגיב תוך חמישה ימים לאחר מכן. בסופו של דבר, היא הגישה תגובה רק ביום 21.3.2018, ובה פרסה שלל טענות חדשות שזכרן לא בא בבקשה המקורית, ונעמוד עליהן בהמשך.

הכנ"ר סבור אף הוא שיש לדחות את הבקשה ולהותיר על כנה את ההחלטה המתירה את המכירה, משום שלא נפל דופי במכירה והנושים ממתינים לכספם.

לאחר עיון בטיעונים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

ראשית, ספק רב אם למבקשת יש בכלל מעמד להתנגד למכירה, שעה שעסקינן בעזבון חדל פרעון, וכאשר מעמדה של המבקשת כיורשת של המנוח, אינו מקנה לה דבר בנכסי העזבון אלא לאחר שייפרעו כלל חובותיו לנושים. הכלל הוא שיורשיו של פושט רגל אינם זוכים בנכסי העזבון אלא לאחר סילוק מלוא חובותיו. במקרה דנן, נוכח העובדה שחובותיו של העזבון נאמדים בסכום של כ- 4,000,000 ₪ ( כפוף עדיין לבדיקתו של בעל התפקיד שמונה לשם כך), והדירה נמכרה תמורת סך של 2,600,000 ₪, הרי שספק רב אם יוותר סכום כלשהו לחלוקה ליורשי המנוח לאחר סילוק החובות לנושים. אכן, בבעלותו של המנוח ישנה דירה נוספת כמתואר לעיל, אלא שזכויותיו בדירה הנוספת משועבדות לנושה מובטח הטוען לנשיה העולה על שוויה של הדירה הנוספת ( הגם שהנאמן כופר בסכום הנשיה הנטען ומכיר בנשיה בסכום נמוך ממה שנטען).

שנית, לא מדובר בהחלטה שקיימת עילה לבטלה מחובת הצדק, שכן המבקשת היתה מיוצגת בהליך ע"י עו"ד לוליק אסל, שלא הודיע על התנגדות למכירה, ואף התייצב ביום 27.11.2017 לטעון בשמה של המבקשת בדיון שנסב על דירה אחרת של העזבון. ככל שעו"ד אסל אכן חרג מהרשאה מבחינתה של המבקשת, הרי שזהו ענין שבינו לבינה, אך אין הדבר מהווה טעם לביטול ההחלטה נוכח המצג המפורש שיצר עו"ד אסל כלפי בית המשפט ובעלי הדין, לפיו הוא מייצג את המבקשת בהליך הנוכחי לכל דבר וענין. יתר על כן, הטענה לפיה עו"ד אסל אכן ייצג כדין את המבקשת גם בהליך הנוכחי נתמכת במצגים שיצרה המבקשת עצמה בבית המשפט לענייני משפחה, לפיהם עו"ד אסל הוא שמייצג אותה בכל הנוגע לניהול העזבון.

לפיכך, לכל היותר עומדת למבקשת עילה לבקש את ביטול ההחלטה מתוקף שיקול הדעת שיש לבית המשפט, אך לשם כך עליה להצביע על סיכויי הצלחה טובים בהליך העיקרי. בנטל זה המבקשת לא עמדה, הן משום שזכותה בנכסי העזבון כפופה לזכויות הנושים כפי שצויין קודם, והן משום שלגופו של ענין מכירת הדירה אינה פוגעת כהוא זה בזכויותיה של המבקשת, ככל שיש לה זכויות, שכן מדובר בדירה שעמדה נטושה במשך זמן רב, ומימושה הניב לקופת הפש"ר סכום כסף המשקף את שוויה של הדירה בהתאם לחוות דעת השמאי ולאחר הליך של התמחרות. תמורת המכירה טרם חולקה לנושים. ככל שיש למבקשת זכויות בעזבון, ולאחר סילוק מלוא החובות לנושים, אזיי גם היא תהנה מתמורת המכירה של הדירה, קרי, ממה שיישאר מהתמורה לאחר סילוק כלל חובות העזבון. על כן, גם במישור הפרקטי, לא ברור על מה ולמה מנסה המבקשת לבטל את המכירה וכיצד ביטול כזה יועיל לה וישרת את האינטרסים שלה.

טענותיה של המבקשת בדבר קשר אמוציונלי שלה לדירה, דינן להדחות. המבקשת אפילו לא טרחה לפרט את הבסיס לקשר נטען זה, ולא בכדי. יש להזכיר כי המבקשת התגרשה כאמור מהמנוח עוד בשנת 1986 , נישאה לאחר בשנת 1990 ואף התגוררה בחו"ל ב- 20 השנה האחרונות לחייו של המנוח. זה האחרון התגורר בדירה עם ידועה בציבור ואף נולד לו ילד ממנה. הדירה עמדה נטושה לאחר פטירתו של המנוח. דומה איפוא כי הטענה בדבר קשר רגשי של המבקשת לדירה היא טענה מלאכותית שלא נועדה אלא ליצור נימוק נוסף לביטול המכירה.

בכל הנוגע להשגותיה של המבקשת בנוגע לגובה התמורה בגין הדירה, הרי שטענותיה בדבר אפשרות להשיג מחיר של 5,000,000 ₪ הן טענות בעלמא, שאינן נתמכות בחוות דעת שמאי, ומכל מקום, דינן להדחות נוכח העובדה שהמכירה נוהלה כדת וכדין והקונה זכאי להגנה על אינטרס ההסתמכות שלו. בהקשר זה נציין כי מדובר במכירה לפי צו בית משפט, היוצרת הסתמכות ראויה להגנה מצידו של הקונה. כפי שנפסק ברע"א 4891/04 שמואל וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נח(6) 721 (2004):

"בבוא בית-המשפט להכריע בבקשת חייב לבטל עיסקת מכר אשר כבר אושרה, עליו לשוות לנגד עיניו את כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר. ... כמו כן קיים אינטרס רחב יותר, של חייבים בכלל ושל נושיהם של חייבים, כי מציעים רבים יבקשו להשתתף במכירת נכסי חייבים בהוצאה לפועל, בפשיטת רגל ובהליכים דומים. כך תגדל התחרות, ועמה האפשרות לכריתת עיסקאות מכר במחירים גבוהים. כתוצאה מכך ישתפרו סיכויי החייבים לעמוד בתשלום חובותיהם, אף אם לא במלואם. אף הנושים יפיקו תועלת רבה יותר. בנוסף יש להתחשב באינטרס של אלה המשתתפים בהליכי מכר של נכס בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל וכד'. אם יהא המציע הזוכה חשוף לאפשרות שזכייתו תבוטל מפאת טענות שונות הנוגעות למכר, אשר יוכל החייב להעלות חדשות לבקרים, יירתעו מציעים פוטנציאליים מלקחת חלק בהליכי מכר כאלה ולסכן את כספם ... לכך עשויה להיות השפעה מזיקה וארוכת טווח על הליכי מכירה מעין אלה ... " (בפסקה 7).

על הצורך בהגנה על אינטרס ההסתמכות של מי שרוכש דירה בנסיבות כאלה עמד בית המשפט כבר לפני שנים רבות, במסגרת ע"א 555/71 אסתר אמסטרדמר נ' יוסף מוסקוביץ, פ"ד כו(1) 793, 800 (1972), בציינו כי " טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת, שמציעים רבים ישתתפו במכירה, כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכס. דבר זה לא יושג, אלא אם המציע יידע, שתוך זמן קצר יוברר, אם הוא זכה בנכס, והוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה, שהמכירה תבוטל."

ככלל, מכר שאושר יבוטל רק במקרים חריגים ונדירים, בהם נתגלתה קנוניה בין הקונה למוכר או שנתגלו פגמים חמורים אחרים בעסקה. ראה רע"א 10518/08 רדואן סקאס נ' עו"ד דורון זר, כונס נכסים ( פורסם בנבו, 18.12.2008) שם נפסק כי " אכן, היה על כונס הנכסים - כאן וברגיל - ליידע את החייב על קיום הליכי המכירה והתקדמותם, שכן עליו לפעול מתוך הקפדה יתירה על תקינות ההליכים. אולם, גם אם שגה הכונס במילוי חובותיו, אין מקום לבטל הליכי מכירה כאשר הפגמים שנפלו בהם אינם מהותיים, על פי הדין, הנסיבות, וגם השכל הישר בל ייפקד מושבו." (בפסקה ח'). ראה גם רע"א 5080/97 אברהם כהן נ' עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים, פ"ד נב(2) 332 (1998).

במקרה דנן לא הצביעה המבקשת על פגמים כלשהם במכירה, שנעשתה כדת וכדין, לאחר פרסום הזמנה להציע הצעות, לאחר הליך של התמחרות ובמחיר התואם את חוות דעתו של שמאי לפי החלופה של מימוש מהיר.

במהלך ישיבת יום 20.3.2018 ביקש ב"כ המבקשת וקיבל רשות להגיב בכתב על עמדת הכנ"ר עוד במהלך אותו יום, קרי, ביום 20.3.2018. בפועל התגובה הוגשה ביום 21.3.2018, והועלו בה שלל טענות חדשות, שכלל אינן מהוות תגובה לעמדת הכנ"ר.

המבקשת טוענת במסגרת תגובתה המאוחרת כי עמדה לה זכות קדימה לרכישת הדירה לפי סעיף 101 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 ( להלן: "חוק המקרקעין"), וכי מכירת הדירה פגעה בזכותה זו.

טענה זו דינה להדחות.

סעיף 101 לחוק המקרקעין קובע כי "מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן-זוגו". מכאן שכאשר מדובר בדירת מגורים, תנאי לתחולתו הוא שעסקינן בבני זוג, שבבעלותם המשותפת דירה, והם מתגוררים בה יחדיו. דא עקא, אף לא אחד מתנאים אלה מתקיים במבקשת. מאז שנת 1986 היא אינה בת זוגו של המנוח; הדירה לא היתה בבעלות משותפת שלה ושל המנוח אלא בבעלותו הבלעדית של המנוח; המבקשת לא התגוררה עם המנוח בדירה מאז שנת 1986. המבקשת מפנה גם להוראות סעיפים 102 ו- 103 לחוק המקרקעין, שעניינן באופן בו ניתן לרכוש זכויות לפי דין קדימה, אלא שסעיפים אלה אינם רלבנטיים מקום שזכות קדימה כלל אינה קיימת, כמו בעניננו.

עוד טוענת המבקשת במסגרת תגובתה המאוחרת כי אחד מילדיו של המנוח המשיך להתגורר בנכס לאחר פטירת המנוח ולכן הוא ראוי למעמד של דייר מוגן. גם טענה זו דינה להדחות. ראשית, מדובר בטענה עובדתית מובהקת ולכן היא היתה אמורה להתמך בתצהיר, דבר שלא נעשה; שנית, מי שאמור היה להעלות את הטענה הוא אותו בן, אך ודאי לא המבקשת, שאין לה כל מעמד להעלות טענות בשמם של אחרים; כמו כן, אותו בן בחר שלא להגיב על הבקשה למכירת הדירה למרות שהבקשה למימוש הנכס הועברה לתגובתו באמצעות בא כוחו , דבר המדבר בעד עצמו; לבסוף, הטענה אינה נכונה לגופה משום שכעולה מדיווחי הנאמן, בעת מכירתה של הדירה, היא היתה נטושה. יתר על כן, אותו בן הגיש בשעתו התנגדות למינוי מנהל עזבון בבית המשפט לענייני משפחה , ובמסגרת אותה התנגדות טען כי צד שלישי, אחד מנושיו של המנוח, תפס חזקה בדירה (נספח ח' לבקשה לצו ניהול עזבון בפשיטת רגל). ברור איפוא שהבן כלל לא התגורר בדירה במועד מימושה על ידי הנאמן.

בנוסף טוענת המבקשת כי שלוש בנותיו של המנוח כלל לא זומנו כדין. ברם, טענה זו צריכה להיות מועלית על ידי אותן שלוש בנות, ולא על ידי המבקשת. מכל מקום, כפי שהוסבר קודם, מקום שמדובר בעזבון חדל פרעון, כמו בעניננו, ספק בכלל אם יש ליורשים מעמד להתנגד למימוש נכסי העזבון כדי לפרוע את חובותיו לנושים. בשולי הדברים אציין כי בהינתן העובדה שהמבקשת היא אימן של אותן שלוש בנות שאינן קטינות, מתעוררת השאלה מדוע היא מעלה טענות בשמן, במקום שהבנות יגישו בקשה משל עצמן, שהרי חזקה על המבקשת, בתור אימן של הבנות, שהיא עדכנה אותן בדבר קיומו של ההליך. הנאמן עצמו דיווח לבית המשפט ביום 25.5.2017 כי אותן שלוש בנות מתגוררות בארה"ב וכי לא עלה בידו לאתרן. ברי כי לא ניתן לשתק את הליך הפש"ר ולפגוע בנושים של עזבון חדל פרעון, רק משום שלא עלה בידי הנאמן לאתר שלוש יורשות המתגוררות בכתובת בלתי ידועה בארה"ב.

לבסוף טוענת המבקשת כי המכירה נעשתה על יסוד שמאות בודדת, מבלי שניתנה לה ההזדמנות להגיש שמאות נגדית. ברם, עד לעצם היום הזה, בחלוף למעלה מחודשיים מאז הוגשה הבקשה, לא טרחה המבקשת לצרף שמאות נגדית כדי לבסס את השערתה לפיה המכירה בוצעה במחיר נמוך מדי. די בכך על מנת לדחות את טענתה זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות הנאמן והקונה, בסך של 7,500 ₪ לכל אחד מהם.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.