הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 43505-02-13

מספר בקשה:15
לפני
כבוד ה שופטת רחל ערקובי

מבקש:

יעקב מנחם – חייב

נגד

משיבים:

  1. כונס נכסים רשמי תל אביב
  2. דן הלפרט (מנהל מיוחד

החלטה

בפניי בקשת חייב להכיר בו כדייר מוגן בנכס.

מבוא;

החייב הגיש בקשה לכינוס נכסים בפברואר 2013. ביום 29.5.14 התקיים דיון בעניינו של החייב והוא הוכרז כפושט רגל. עוד נדרש החייב להמציא נתונים באשר לעיזבון הוריו.

נקבע דיון נוסף ליום 3.8.17, ולקראת הדיון הוגש תסקיר לתיק ביום 5.7.17 במסגרתו הבהיר הנאמן כי כנגד החייב הוגשו תביעות חוב בהיקף של כ-324,262 ש"ח וכי החייב ירש שישית מדירה.

החייב הגיש בקשה למתן הוראות לדון בטענותיו כדייר מוגן בנכס שירש בחלקו מהוריו. לאחר קבלת התגובות לבקשה מטעם החייב להכיר בו כדייר מוגן ולבקשה מטעם הנאמן להורות על מימוש הנכס, הגיש הכנ"ר תגובה ביום 27.12.18. במסגרתה המליץ כי החייב ישפר את הצעתו, יכנס אסיפת נושים, וכי ככל והצעת החייב לא תעמוד בתנאי החוק, כלומר ברוב מניין וערך, לא יהיה מנוס ממימוש הנכס על ידי הנאמן. ביהמ"ש אימץ את המתווה שהוצע על ידי הכנ"ר.

החייב ניסה לשפר את הצעתו להסדר נושים ואולם הנושא לא צלח והצעותיו לא זכו להסכמת רוב מניין וערך של הנושים, ומשכך עתר הנאמן להורות על מימוש הנכס, והחייב עתר להכיר בו כדייר מוגן.

ביום 17.1.19 התקיים דיון בפניי וניתנה לחייב ההזדמנות הנוספת להגיש הצעה להסדר נושים, שאם לא כן ניתנה לצדדים האפשרות להגיש תגובות משלימות והבקשה תובא למתן החלטה.

משלא צלח ההסדר ניתנת החלטתי זו בבקשת החייב להכיר בו כדייר מוגן מחד ומאידך בקשת הנאמן להורות על מימוש הנכס.

טענות הצדדים;

אין מחלוקת בין הצדדים, כי המדובר בדירה ברחוב אשרמן יוסף 21 בתל אביב , ואשר הזכויות בה רשומות על שמם של הוריו המנוחים של החייב. עוד אין חולק כי החייב ירש יחד עם אחיו ואחיותיו, כל אחד שישית מהזכויות בדירה. זכיותיו של החייב אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין.

בהתאם לחוות דעת השמאי ביתן, שווי הדירה כפנויה עומד על הסכום של 1,950,000 ₪, ושווי זכויותיו של החייב עומד על הסך של 325,000 ₪.

תביעות החוב הוכרעו ומצבת הנשייה עומדת על הסכום של 324,262 ₪.

ניתנו שתי החלטות על ידי ביהמ"ש המורות על מימוש הדירה, הראשונה מיום 30.4.18, והשנייה מיום 18.10.18.

טענת החייב אם כן הינה כי הוא דייר מוגן וכי ככל והדירה תמומש, הרי יש לממשה בכפוף לזכויותיו בה כדייר מוגן. טענתה חייב נסמכת על העובדה כי הוא מתגורר בדירה מזה ארבעים שנה, הוא זה שטיפל וסעד בהוריו המנוחים, ודיירותו המוגנת נובעת מהוראות סעיפים 20 ו-27 לחוק הגנת הדייר. החייב טוען, כי אין חולק שהוא מתגורר בדירה ששה חודשים קודם לפטירת הוריו המנוחים.

החייב טוען, כי בהתאם לסעיף 33 חוק הגנת הדייר והואיל וניתנה לו על ידי היורשים הנוספים זכות מגורים ייחודית, הרי הוא מחזיק בדירה מאז פטירת אביו המנוח והמדובר בחזקה ייחודית ולכן הדרך היחידה שיש לממש את הדירה הינה כתפוסה.

החייב טען כי הנאמן אינו רשאי לממש את חלקם של היורשים בדירה.

החייב טען כי מכירת הדירה לא תטיב עם הנושים הנוספים, וזאת משום שהוא מצוי בהליך מאז 2013, משתף באופן מלא פעולה בהליך, ומכירת הדירה המהווה קורת הגג היחידה שלו תהווה סנקציה חריפה ויש לקחת בחשבון את זכותו להתקיים בכבוד. מכירת הדירה תוביל להטלת העול על הקופה הציבורית משום שלחייב לא יהיה מקום מגורים.

עוד טען כי יש לתת לו מקום מגורים חילופי וגם בכך יש כדי לצמצם עד מאוד את התועלת במכירת הדירה. החייב טען כי עשה כל שביכולתו כדי להגיע להסדר, בני משפחתו פנו לקבלת הלוואות כדי לפדות את חלקו ללא הצלחה. עוד נטען כי על פי הוראות חוק חדלות פירעון שעומד להיכנס לתוקף בחודש ספטמבר שנה זו, יש לדאוג לחייב למקום מגורים חילופי לתקופה שלא תפחת מחמש שנים, דבר שהופך את מכירת הדירה לבלתי כדאית בעליל.

בתגובה לטענות אלה טוען הנאמן כי חוק הגנת הדייר אינו חל בענייננו. הוריו של החייב לא היו דיירים מוגנים ולכן הטענות להיות החייב בן ממשיך אינן רלוונטיות.

עוד מפנה הנאמן להחלטת כבוד השופט מאור בעניין פש"ר 19064-01-15 חליוא נגד כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו, 15.9.17] (להלן: עניין חליוא"), אליה אדרש בהמשך, שם נקבע כי חייב המגיע מיוזמתו להליך פש"ר אינו יכול ליהנות מהגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

עוד טוען הנאמן כי הוראות חוק חדלות פירעון החדש קובעות במפורש כי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר לא יחול על פושט רגל, ומשכך הוראות החוק החדש אינן מסייעות לחייב בעני יננו.

הנאמן טוען כי הוראותיו של סעיף 33 פורשו בצמצום ומפנה להלכות הידועות הנוגעות למימוש נכסי החייב בהליך פש"ר. עוד נטען כי חלקם של היורשים האחרים יינתן להם, וכי תמורת המכר תועבר ליורשים על פי חלקם למעט חלקו של החייב שיועבר לטובת ההליך. עוד נטען כי בענייננו אין מקום לנקיטת הליכי פירוק שיתוף בביהמ"ש לעניינני משפחה, שכן אילו אמורים למצוא את מקומם בהליך הפש"ר. הנאמן טוען כי הסכמת אחיו ואחיותיו של החייב למגורים לחייב, תוכל להישמר וכי מכספי הירושה שיהיו בידיהם יוכלו לרכוש דירה חילופית בה ישוכן החייב, וכי הסכמתם להמשך מגורים של החייב בדירה אינה יכולה להיות על חשבון הנושים.

הכנ"ר מצטרף לעמדת הנאמן וטוען כי הסוגיות בנוגע לדיירות מוגנת כבר הוכרעו בפסיקה וכי אין המדובר בזכויות חייב בנכס אלא בזכויות הוריו וכי הוא יורש, ומשכך אין תחולה להוראות חוק הגנת הדייר.

דיון:

הוראות סעיפים 22 ו-27 לחוק הדייר הנוגעות לדייר ממשיך, אינן רלוונטיות לענייננו, שכן הוריו המנוחים של החייב כלל לא היו דיירים מוגנים, וכי אין עסקינן בבן ממשיך כהגדרתו בחוק.

הסעיף הרלוונטי בעניי ננו, שעה שאנו מצויים בהליך פש"ר, החייב הוכרז כפושט רגל, נכסיו הוקנו לקופה, ומונה לו נאמן, הוא סעיף 33 לחוק הגנתה דייר הקובע:

"החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש".

הוראותיו של סעיף זה פורשו בעניין רע"א 8233/08 ‏מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ, פ''ד סד(2) 207 (2010), כמקנה סעד של מגורים כדייר מוגן, לאדם שנכס שבבעלותו נמכר במסגרת הליכי כינוס נכסים.

בע"א 3295/94 גיל פרמינגר הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי-רגל‎ ‎נ' חוה מור, פושטת-רגל, פ''ד נ(5) 111 (1997), צמצם ביהמ"ש העליון את ההגנה הניתנת לבית מגורים, תוך שהוא קובע כי הגנה זו ניתנת לבית מגורים הרשום על שם החייב. באותו עניין ניתנה דעת מיעוט של כבוד השופט טירקל שסבר כי נושא הרישום אינו מצדיק את ההבחנה בהגנה המוענקת למי שדירתו נמכרת בהליכי כינוס נכסים. הובהר באותו פסק דין כי שמכיוון שהנכס לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין, אין החייב זכאי לדיירות מוגנת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 ומשכך הנכס יימכר כפנוי. כך, שסעיף 33 לחוק יחול רק על זכות רשומה של בעלות או חכירה לדורות

ברעא 1517/17 דינה שמעון נ' יוסי ניר - בתפקיד כונס נכסים [פורסם בנבו, 8.5.17], נוהל דיון בפני ביהמ"ש העליון בשאלה האם בשלה העת לבטל את הלכת פרמינגר ולשוב ולדון בנושא, תוך אימוץ דעת המיעוט? ביהמ"ש דוחה את הבקשה בסוברו כי האיזון הראוי בין זכויות הצדדים מצוי דווקא בהוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ובהוראות סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980, המאזן באופן פרטני וקונקרטי בין זכותם הקניינית של הנושים לגבות את חובם, לבין ההגנה הסוציאלית על בעל הנכס, בהתייחס לנתוני המקרה.

בענין חליוא, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט עודד מאור) כי לעמדתו הלכת כובשי, אינה חלה במקרה של חייב הפונה מיוזמתו להליכי פשיטת רגל, ובמקרה כנ"ל אין מדובר בהליך הנכפה על החייב, אלא החייב יכול לבחור באם רצונו להיכנס להליך, ואם בחר החייב להיכנס להליך פשיטת הרגל,הרי שהוא מביא מיוזמתו ורצונו את כלל נכסיו לידי הנאמן בהתאם להוראות סעיף 42 לפקודה, וממילא כאשר נוקט הנאמן בהליך של פירוק שיתוף לצורך מימוש זכות המגורים של החייב, "כמוהו בפועל כנקיטת ההליך על ידי החייב גופו, תוך שמירה והגנה על מקום המגורים, כאמור בסעיף 40 א' לחוק המקרקעין" (פסקה 47). בהתאם קבע בית המשפט כי קיים שוני מהותי בין העובדות בענין "כובשי" ובין מקרה של בקשת חייב להכרזתו כפושט רגל, ולפיכך אין תחולה להלכת "כובשי" במקרה שכזה.

עמדה זו הינה שנוייה במחלוקת בשלב זה, וטרם הוכרעה על ידי ביהמ"ש העליון, ויש לציין למשל בעניין פשר (חי') 28040-05-15 אבנת ליאור נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה [פורסם בנבו, 25.12.17], שם קובע כבוד השופט מדלבאום כי "כי גם במקרה שבו פונה החייב מיוזמתו להליך פשיטת רגל ובמסגרתו הוא מקנה לנאמן את נכסיו ובכלל זה את זכויותיו בבית המגורים שבו הוא שותף עם בת זוגו, והנאמן פועל למימוש הזכויות בדרך של הגשת בקשה לפירוק השיתוף במקרקעין,יחולו הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ותחול הלכת "כובשי" , ובהתאם דירת החייב ובת זוגו תימכר על ידי הנאמן כדירה "תפוסה".

בענייננו, במחלוקת שבין השופטים בשונים בבתי המשפט המחוזיים בנוגע ליישום הילכת כובשי על חייב המגיש בקשה לפש"ר והאם הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר חלות אם לאו, אין צורך להכריע, משום שאין חולק כי בהתאם להילכת פרמינגר שטרם שונתה, כפי שפורט לעיל, זכותו של החייב להמשיך ולהחזיק בנכס כדייר מוגן אינה מתקיימת מקום שהנכס אינו רשום של שמו בבעלות או בחכירה לדורות.

אין חולק כי בענייננו המדובר בנכס שרשום על שם הוריו המנוחים של החייב, ומשכך כלל איננו עוסקים בתחולתו של סעיף 33, לאור ההלכות שפורטו לעיל.

החייב טוען, כי הואיל ויש להעניק לו דיור חילופי הרי יהיה בכך משום חוסר תועלת לנושים למכירת הדירה, מה גם שזכויותיהם של היורשים האחרים עשויות להיפגע.

אינני סבורה כי היורשים הנוספים עשויים להיפגע ממכר הדירה. הדירה תימכר, ככל וחלקו של החייב לא יפדה, והתמורה לאחר העברת חלקו של החייב לקופה תועבר ליורשים האחרים בהתאם לחלקם ולפי כל דין. נושא הדיור החילופי יישקל על ידי הנאמן ואתייחס אליו לאחר מימוש הדירה, וקבלת הכספים ולאחר תשלום ההוצאות שאז אבחן באיזה היקף יש להותיר לחייב סכום לדיור חילופי. הנאמן לא חלק על כך שיינתן לחייב סכום כסף מסוים לצורך דיור חילופי, ו אולם טענת החייב לקבלת דמי שכירות לחמש שנים אין לה על מה שתסמוך והיא אינה רלוונטית לענייננו.

לאור המקובץ אני קובעת כי לחייב את זכות דיירות מוגנת, החייב אינו הבעלים של הדירה ומשכך אין תחולה להוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, יש למכור את הדירה כפנוייה ועל החייב לפנותה. עוד אני קובעת כי בשלב זה מתוך כספי התמורה יינתן לחייב סכום השווה לדמי שכירות לשנה אחת, ואתייחס לצורך בתשלום נוסף אם יהיה בכך צורך.

בטרם אורה לנאמן לנקוט בהליכי פינוי, ומכירת הדירה כפנוייה, ניתנת לחייב וליורשי החייב האפשרות בתוך 45 יום מהיום, (ימי הפגרה יכללו במניין הימים) להגיש הצעה לפדות את חלקו של החייב בהתאם לשומה. ניתנת ארכה נוספת זו למרות שכאמור לעיל בקשת הנאמן לבצע את המכר ואישור ביהמ"ש להורות על מימוש המכר נעשה עוד באפריל 2018, אלא שהואיל והחייב מתגורר בדירה כארבעים שנה, יש ליתן לו הזדמנות אחרונה לפדות את חלקו בעצמו או באמצעות בני משפחתו כדי להביא הנושא לסיום.

ככל והחייב ו/או בני משפחתו לא יגישו הצעה עניינית לפידיון חלקו של החייב בדירה, תינתן הוראה לנאמן לפנות את החייב ולפרסם את מכירת הדירה כפנוייה.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.