הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 42982-10-18

מספר בקשה:7
לפני
כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980

ובעניין: קלורה קובי
החייב
ובעניין: בנק הפועלים בע"מ
הנושה
ובעניין: כונס הנכסים הרשמי
הכנ"ר

החלטה

לפניי בקשת בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק" או "הנושה") למתן צו כינוס על נכסיו של החייב, קובי קלורה (להלן: "החייב").
הבקשה מבוססת על התראת פשיטת רגל שבגינה נדחתה ביום 29.04.19 התנגדותו של החייב. ההתראה מבוססת על פסק דין חלוט בסך של 233,000 ₪ מיום 23.03.17.
בהעדר התייצבות החייב ועל יסוד האמור בבקשה ניתן ביום 03.11.19 צו כינוס נגד החייב ועו"ד לימור קירש מונתה לתפקיד מנהלת מיוחדת.
ביום 04.11.19 הגיש החייב בקשה לביטול ההחלטות שניתנו במסגרת הדיון מיום 03.11.19 במסגרתה ציין כי בשל מצבו הרפואי הופנה ביום 03.11.19 לבית החולים ואושפז עד ניתוחו שנקבע ליום 05.11.19. לאחר קבלת תשובת הנושה לבקשה ולפנים משורת הדין הוריתי על ביטול החלטתי מיום 03.11.19 ועל הגשת סיכומי החייב בדבר נימוקי התנגדותו.

נימוקי התנגדות החייב
החייב כופר בקיומו של פסק דין חלוט נגדו וטוען כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד שלא כדין, בלא שיומצאו לו כתבי הטענות. לדבריו, המצאת כתבי הטענות נעשתה בכתובת בה אין הוא מתגורר והיא נתמכת בתצהיר שקרי שבגינו הוגשה תלונה במשטרה. החייב הודיע עוד כי בכוונתו להגיש בקשה לביטול פסק הדין.
עוד טוען החייב, כי הבנק ידע על שינוי מקום מגוריו ואף סיפק לו שיקים עם הכתובת החדשה.
כמו כן טוען החייב, כי אין כל תוחלת ו/או תועלת לנושים בהליך פשיטת רגל שכן אין לו כל רכוש, רכב או נדל"ן.
עוד טוען החייב כי הבנק הוא שגרם לקריסתו הכלכלית בכך שכיבד שיקים שנגנבו ממנו ולא נחתמו על ידו.
נוכח האמור, וכן נוכח חוסר תום ליבו של הבנק, מבקש החייב כי בית המשפט ידחה את הבקשה לצו כינוס ויקבע כי הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט המחוזי בחיפה.
נימוקי הבנק
הבנק מנגד מבקש לדחות את התנגדות החייב. לדבריו, טענות החייב כלל אינן רלבנטיות לבקשה להתנגדות לצו כינוס.
לגופו של עניין, הבנק כופר בטענותיו של החייב ומציין כי החייב לא פעל כמתחייב מהחלטתי מיום 27.02.19 ולא טרח להגיש בקשה לביטול פסק הדין. החייב אף הגיש בקשה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים ואישר באזני ב"כ הבנק כי הוא שקוע בחובות לשוק האפור להם הוא משלם 1,000 ₪ מדי חודש, דבר המהווה העדפת נושים אסורה.
מתן צו כינוס, טוען הבנק, ימנע את המצב הנוכחי בו החייב משלם חובות לצדדים שלישיים ולא במסגרת תיק האיחוד. צו הכינוס ייאלץ את החייב לחשוף את הכנסותיו וחובותיו, את כל התשלומים וההסדרים שביצע, כולל לנושים בשוק האפור, וכך הוא יפעל תחת פיקוחו של המנהל המיוחד.
נכון להיום, טוען הבנק, כל מערכת יחסים משפטית שהחייב מקיים עם נושיו מתקיימת באופן פרטני. שימוש בהליך חדלות פירעון עשוי להוות פתרון נכון למצוקותיו הכספיות של החייב ודרך יעילה להתמודד עם התביעות המשפטיות כלפיו.
באשר לטענות החייב בדבר העדר סמכות מקומית, טוען הבנק, כי יש לדחות את הטענה שכן היא נטענה לראשונה כעת והמדובר בטענה שהיה על החייב להעלותה בהזדמנות הראשונה.
נוכח התנהלותו של החייב בהליך ובתיק ההתראה מבקש הבנק לחייב את החייב בהוצאות ובשכר טרחה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התנגדותו של החייב להידחות וכי יש ליתן צו כינוס נגד החייב.
ס' 6 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"), קובע כי בית המשפט רשאי ליתן צו כינוס להגנת נכסי החייב, על סמך בקשת פשיטת רגל שהגיש נושה או חייב, ובלבד שהחייב עשה מעשה פשיטת רגל קודם לכן.
הגדרת המעשים המהווים מעשה פשיטת רגל מופיעה בס' 5 לפקודה. לענייננו, רלוונטית החלופה של ס' 5(6), לפיה:
"מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה:
...
לא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל לפי פקודה זו תוך שבעה ימים לאחר שהומצאה לו בישראל, או תוך הזמן שנקבע לכך בצו בית המשפט שהתיר את ההמצאה אם הומצאה בחוץ לארץ, ולא הניח את דעת בית המשפט כי יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק הדין; לענין זה, "חוב פסוק" – לרבות סכום שניתן צו חלוט לשלמו, ו"תובענה" – לרבות הליכים שבהם ניתן הצו."

ס' 7 לפקודה קובע מהן העילות לבקשת נושה למתן צו כינוס, בזו הלשון:
"לא יוכל נושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד חייב אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1) החוב שחב החייב לנושה המבקש, ואם היו המבקשים שני נושים או יותר – סך כל החובות שהוא חב להם, אינו פחות מ-87,564 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, לבקשת נושה ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מסך זה;
(2) החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע;
(3) מעשה פשיטת הרגל שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חדשים לפני הגשתה;
(4) מקום מושבו של החייב הוא בישראל, או שתוך שנה לפני הגשת הבקשה גר כרגיל בישראל או היה לו בית מגורים או מקום עסקים או שניהל עסקים בישראל בעצמו או על ידי מורשה או מנהל או היה חבר בחבר-בני-אדם או בשותפות שניהלו עסקים בישראל על ידי שותף או שותפים או מורשה או מנהל."
תנאיו של סעיף 7 לפקודה הם תנאים מצטברים, ודי בכך שאחד מהם איננו מתקיים, על מנת שהבקשה לצו כינוס תידחה.
בעניננו, התנגדותו של החייב להתראת פשיטת הרגל נדחתה בהחלטתי מיום 29.04.19.
מעשה פשיטת הרגל של החייב מתבטא בכך שלא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת הרגל לפי הפקודה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו. כמו כן, אין חולק כי התנאים המצטברים של סעיף 7 לפקודה מתקיימים בענייננו.
בנסיבות אלה, והואיל ואין מחלוקת על כך שהחייב לא סילק את החוב לאחר התראת פשיטת הרגל ואף לא הבטיח את תשלום החוב ולא התפשר עליו להנחת דעתו של הנושה, ממילא אין כל בסיס להתנגדות ודינה להידחות.
למעלה מן הצורך יצוין, כי הבנק אוחז בפסק דין חלוט שניתן כנגד החייב. פסק הדין ניתן עוד ביום 23.03.17. הוא לא בוטל מעולם וביצועו לא עוכב. על אף הצהרותיו הרבות של החייב והגם שצוין בהחלטתי מיום 27.02.19 כי אם עד למועד הדיון בהתנגדות פסק הדין לא יבוטל או יעוכב לא תהא בפיו של החייב טענת הגנה ראויה, הוא לא טרח להגיש בקשה לביטולו, וזאת למרות שמאז שניתן פסק הדין חלפו למעלה משנתיים וחצי.
בית המשפט של פשיטת רגל אינו משמש כערכאת ערעור על בית המשפט אשר קבע את קיומו של החוב (ע"א 2234/16 גילה ריאר נ' יהודה ברבי (פורסם בנבו, 12.07.2017), פסקה 11). מטעם זה, טענותיו של החייב כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד שלא כדין, בלא שיומצאו לו כתבי הטענות, וכי הבנק הוא שגרם לקריסתו הכלכלית, מקומן לא יכירן בשלב זה, שעה שטענות אלה צריכות היו כאמור להיטען במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, בקשה שמעולם לא הוגשה.
באשר לטענותיו של החייב לעניין הסמכות המקומית, הלכה פסוקה היא, כי המבקש להעלות טענה בדבר חוסר סמכות מקומית, עליו לעשות כן בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן ייחשב כמי שוויתר על העלאתה וכמי שהסכים להקניית הסמכות המקומית לבית המשפט בו הוגשה התובענה, אף אם בפועל נתונה הסמכות המקומית לבית משפט אחר (ראו לעניין זה: ע"א 487/64 רוט נ' פישר, פ"ד יט(2) 148). יפים לעניין זה דברי המחבר א.גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, סיגא הוצאה לאור), בעמ' 26:
" כאשר בית משפט, שבו הוגשה תובענה, נעדר סמכות מקומית, והנתבע לא עורר טענה בעניין זה – ההליך אינו נפגם בשל כך, בשונה מהכללים החלים בעניין היעדר סמכות עניינית. מכאן, שהנתבע המבקש להעלות טענה זו לדיון, חייב לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. נתבע, אשר לא טען בכתב הגנתו, או בהתייצבותו הראשונה... כי אין לבית המשפט סמכות מקומית, יראו אותו כמסכים למקום השיפוט. בית המשפט לא יבדוק מיוזמתו שלו, אם מוסמך הוא לדון בתביעה מבחינת המקום, וכל מחאה מאוחרת יותר לא תועיל".
הפסיקה לא קבעה כללים חד משמעיים בשאלת מועד "ההזדמנות הראשונה" להעלות טענת חוסר סמכות מקומית, אולם נקבע כי כל שנדרש הוא, שהטענה תעלה בהזדמנות הראשונה של המבקש בהתאם להליך ונסיבותיו (ראו לעניין זה: רע"א 8024/06 Dolphin Maritime Ltd נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (פורסם בנבו, 28.05.07) ; ע"א (י-ם)  1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 08.05.1996) ; רע"א 300/13 זמי קרדו נ' כלל יהלומים סוכנות לביטוח (1988) בע"מ (פורסם בנבו, 18.02.2013)).
ומשם לכאן, אין ספק כי החייב החמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת חוסר סמכות מקומית. החייב הגיש מספר רב של בקשות, תחילה בתיק ההתראה ולאחר מכן בתיק הכינוס ומטעמים השמורים עימו, הוא לא העלה באף אחת מהן טענה בדבר חוסר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בהליך. יתרה מכך, החייב הגיש בתיק הכינוס שתי בקשות לביטול החלטות - האחת ביום 17.02.19 והשניה ביום 04.11.19. בבקשתו השניה הוא אף ביקש כי בית המשפט יקבע מועד חדש לדיון בבקשה לצו כינוס לאחר החלמתו. אם כן, כבר באותו מועד, ועוד הרבה קודם לכן, ידע כי התיק מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולא טען כל טענה בדבר הסמכות. טענה זו נטענה אך לראשונה כעת.
אשר על כן, ההתנגדות למתן צו כינוס נדחית. החייב יישא בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.
ניתן בזאת צו כינוס נגד החייב. עו"ד לימור קירש מתמנה לתפקיד מנהלת מיוחדת, וההתחייבות העצמית שהפקידה ביום 03.11.19 תבטיח בשנית את מינוייה הנוכחי.
אני מורה על עיכוב יציאתו של החייב מהארץ.
עד החלטה אחרת ישלם החייב תשלום חודשי בסך 500 ₪.
דיון בהכרזה יתקיים ביום 13.09.20 בשעה 09:00.
המנהלת המיוחדת תמציא צו כינוס פורמאלי לחתימתי.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.