הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 39216-11-18

לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן

המערער / החייב

יוסף גמליאל
ע"י ב"כ עו"ד אהרון נבון

נגד

המשיבים
.1 רן מסיקה, עו"ד (מ.מיוחד)
.2 כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל רוזנבלט
3. עיריית הרצליה
ע"י ב"כ עו"ד ורד אולשנסקי

<

פסק דין
כללי:

1. המערער מצוי בהליך הכינוס מאז יום 5.8.12, הוכרז פושט רגל ביום 11.9.13.
בישיבת יום 16.7.18, נמצא כי החייב ירש זכויות בנכס מקרקעין. הזכויות נמכרו והמכר הניב לקופת הכינוס סכום משמעותי. לאור זאת, קבעתי כי יש בכך כדי למחול על התנהלותו הבלתי תקינה בהליך. זאת ועוד, מאחר ונכס המקרקעין הניב כיסוי חובות המערער בהליך בשיעור 100% דיבידנד נטו לנושים ניתן להעניק לו הפטר לאלתר וכך היה.

2. לא זו אף זו, נותרה ייתרה לטובת המערער. כך, מתוך הכספים המצויים בקופת הכינוס, הועבר לידי המערער מתוקף החלטתי מיום 30.6.19 סכום של 50,000 ₪.

3. המערער סבור , כי יש מקום להפחית את הכרעות הנאמן בתביעות החוב בעניינו והוא הגיש ארבעה ערעורים שונים: כנגד עיריית הרצליה, כנגד עיריית ראשון-לציון, כנגד תאגיד המים מי הרצליה, כנגד הוט מובייל.

4. ארבעת הערעורים נקבעו לדיון יחדיו. בישיבת יום 20.11.19 התייצבו רק עיריית הרצליה והוט מובייל. לאור זאת נדחה הדיון ליום 19.2.2020. במועד זה היתה התייצבות מטעם עיריית הרצליה בלבד. הוחלט לקיים תחילה את הדיון בעניינה.

טענות המערער כנגד עיריית הרצליה:

5. המערער גורס, כי החוב כלפי עיריית הרצליה התייחס לנכס של קיוסק במעברת נוף ים רח' גולדה מאיר 8 הרצליה. המערער אכן היה רשום כמחזיק בנכס, אך יחד עם מר ברנרד גרינברג. הכל לפי צו קיום צוואה של המנוח שמעון גולדנברג ז"ל מיום 2.7.02.

6. לטענת המערער, מדובר בנכס בו חשבון הארנונה אכן היה רשום על שמו ועל שם בן דודו המנוח ברנרד גרינברג. ברם, לטענת המערער, החל משנת 2011 ואף קודם לכן הוא לא החזיק בנכס כלל. בנו של בן דודו המנוח ברנרד גרינברג ז"ל וילי גרינברג הוא שהיה המחזיק. המערער היה באותה עת במעצר בית בבית פרודתו בראשון לציון.

7. ברנרד גרינברג הלך לבית עולמו בחודש נובמבר 2011 והעירייה הטילה עיקולים על נכסי העיזבון. חרף העובדה שהיה ברור לעירייה כי המערער בענייננו הינו פושט רגל, היא ויתרה על מלוא גביית החוב מהעיזבון ונטלה 50% בלבד ממנו תוך שהיא מותירה את היתרה על שכם המערער.

8. המערער סבור כי העיריה היתה צריכה לגבות את מלוא החוב מעיזבונו של מר ברנרד גרינברג המנוח. לא רק מן הטעם הפשוט שאחזה בידיה כספים באותה עת, אלא משום שידעה שהחייב פושט רגל ובמיוחד משום שבשנים הרלוונטיות בהן הושת החיוב, החייב כלל לא החזיק בנכס אלא מר גרינברג בלבד.
לא זו אף זו, המערער הוסיף כי בתאריך 1.5.2015 הוא התייצב במחלקת הארנונה בעיריית הרצליה יחד עם וילי, בנו של מר ברנרד גרינברג המנוח, וזה נטל על עצמו התחייבות בכתב לכל חובות הארנונה. הוא אף קיבל באותו מעמד שוברי תשלום אך פרע רק תשלום אחד.

9. כאמור, המערער הוסיף כי לא יתכן שהחזיק בנכס בשנים הרלוונטיות משום שבאותה תקופה הסתבך בפלילים והיה מצוי במעצר בית (מכתבו לעירית הרצליה נספח ב' להודעת הערעור סעיף 4).

עמדת עיריית הרצליה:

10. עיריית הרצליה טענה, כי החוב כלפיה עמד נכון למועד צו הכינוס על סכום של 48,690 ₪ מתוכם סכום של 3,360 ₪ בדין קדימה. גם לאחר מתן צו הכינוס נצברו חיובים על שם החייב.
עוד ציינה כי לפי ספרי העירייה, החייב והמנוח ברנרד גרינברג ירשו את זכויות השימוש בנכס דנן והם החזיקו בו יחדיו.
המנוח נפטר בתאריך 17.11.11 ובהתאם הועבר חלקו על שם האלמנה ובנו, היורשים על פי צו ירושה מיום 27.11.12. האלמנה פנתה בשנת 2015 לעיריית הרצליה וטענה כי לאור פטירת המנוח בשנת 2011 השימוש בנכס מאותה עת ואילך היה ע"י החייב בלבד והיא מעולם לא החזיקה בנכס.
עוד צרפה האלמנה אישור מחברת עמידר בעלת הנכס. ממנו עלה, כי החייב החזיק בנכס עד שהחזיר את החזקה בו ביום 1.6.15 לאחר שהוגשה נגדו תביעת פינוי (ראו נספח 5 לתגובה).

11. לאור טענות האלמנה ומאחר והמנוח אכן נפטר בשנת 2011 ללא שנמסרה באותה תקופה הודעה על מסירת החזקה בנכס לידי הבן וילי גרינברג, או כל גורם אחר, ועל פי המסמכים הקיימים עשה שימוש בנכס החייב בלבד באותה עת, ומכיוון שההחזקה בנכס היתה רשומה על שם החייב ועל שם המנוח בחלקים שווים, נטלה העירייה מתוך עיזבון המנוח 50% מגובה החוב והותירה את ה- 50% הנותרים על שכם המערער. כך ציינה העירייה.

12. העירייה סבורה, כי המערער והמנוח ירשו את זכויות השימוש בנכס ואף הכירו בחובות הרובצים עליו. המערער היה מודע לכך ולמרות זאת לא פנה מעולם לעירייה בהשגה כנדרש בתיק ולא טען כי ההחזקה בנכס עברה בשנת 2011 לידי וילי גרינברג בנו של המנוח וכי הוא עצמו אינו מחזיק בנכס יותר. אשר על כן , מאחר שהמערער לא מסר הודעה על חדילת החזקה כנדרש בסעיפים 325, 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ולאור טענות האלמנה במועדים הרלוונטיים, טוענת העירייה כי פעלה כדין וכנדרש ביחס לחוב האמור.

13. לפי העיריה, אין מקום לטענות המערער ביחס לפשרה עם אלמנת המנוח. כאשר היה מדובר בחיוב של המערער והמ נוח יחד ולחוד והוצגה תעודת פטירה ממנה עלה בבירור שהמנוח הלך לבית עולמו בשנת 2011, הפשרה היתה הגיונית וסבירה.

14. העירייה הודיעה לנאמן על הפחתת תביעת החוב בהתאם לסכום שנגבה מעיזבונו של המנוח ותביעת החוב הועמדה על מחצית.

עמדת הנאמן:

15. הנאמן סבור כי הכריע בתביעת החוב כדת וכדין בהתאם לנתונים שהיו בידו.
לא זו אף זו, בישיבת יום 16.7.18 בה הוענק למערער הפטר חלוט בתיק הפש"ר שלו, הצהיר החייב מפורשות מפי בא כוחו כי אין לו הסתייגות על ההכרעות בתביעות החוב למעט עניין החוב של עיריית ראשון לציון (עמ' 3 לאותו פרוטוקול ש' 2).
משכך, גורס הנאמן כי לאחר שהביע הסכמתו להכרעות הללו , למעט בעניין עיריית ראשון לציון , היה המערער מנוע מלטעון כנגד כל תביעות החוב.

16. עוד טוען הנאמן, כי הודעות הערעור הוגשו זמן רב לאחר המועד הנקוב להגשתן, דהיינו לאחר תום 45 יום ממועד הדיון 16.7.18 וזאת גם לאחר חישוב ימי הפגרות.

17. לגופם של דברים, הנאמן מצרף קולו לעמדת עיריית הרצליה. מדובר בחוב שבתשלומו חבים המנוח גרינברג ברנרד ז"ל והמערער ביחד ולחוד. העירייה פרעה מחצית מתוך סכום החוב מעיזבונו של המנוח. המחצית הנותרת בדין הוחלה על שכמו של המערער. רק לאחר שחברת עמידר המציאה מסמכים על הפסקת החזקה ע"י המערער בעקבות הליכי פינוי, חדלו הליכי הגבייה כנגד המערער.
לאור האמור לעיל , תביעת החוב של עירית הרצליה אושרה באופן חלקי בלבד, תוך הפחתת הסכום ששולם ע"י עיזבון המנוח, המחזיק השני.

עמדת הכנ"ר:

18. הכנ"ר צידד בעמדת הנאמן. הכנ"ר אף הוא הצביע על כך שבדיון בתיק הפש"ר ביום 16.7.18 הוצהר כי אין השגות כלפי תביעת החוב למעט ההכרעה בתביעת החוב לעיריית ראשון לציון בגינה הוסכם כי תיבדק.
לעניין הערעור על תביעת החוב של עיריית הרצליה, מצא הכנ"ר כי יש להגיש תביעת חוב על הכרעת הנאמן תוך 45 יום מיום שההכרעה הומצאה לו. המועד 16.7.18 בו התקיימה ישיבת הפש"ר בעניין המערער נחזה בעיניו כמועד מסירת ההכרעה בתביעת החוב לידיו. ממנו ימנה מועד הערעור. כיוון שהערעור הוגש רק ביום 18.11.18, חלפו למעלה מ- 45 יום.
אשר על כן הערעור הוגש באיחור ללא הגשת בקשה להארכת מועד ורק מטעם זה יש לדחותו.

19. הכנ"ר מוסיף, כי סמכותו של הנאמן בבדיקת תביעות החוב היא סמכות מעין שיפוטית. לכן הכרעתו דומה במהותה לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. הנאמן הביא במסגרת הכרעותיו את מכלול העובדות הרלוונטיות והכנ"ר לא מצא שגגה משפטית במסקנותיו.

תגובת המערער:

20. המערער טוען כי הגיע יחד עם וילי גרינברג הדייר החדש ובנו של המנוח מספר פעמים לעיריית הרצליה לאחר פטירת המנוח, והודיע להם על החלפת הדייר בנכס, אולם העירייה משיקוליה לא שינתה את הרישומים בחשבון הארנונה ונמנעה מלצרף מסמך מתאריך 31.5.15 שכתב המערער בעניין זה.
על כך השיבה העירייה בדיון מיום 19.2.2020 כי לא ראתה לנכון לצרף את המסמך הואיל וכבר צורף ע"י המערער עצמו כנספח ב' לערעורו.

21. המערער שלל בישיבת יום 19.2.2020 את לעמדת הנאמן והכנ"ר , כי הערעור הוגש באיחור . לדבריו, המועד ממנו יש למנות את הגשת הערעור הוא המועד בו קיבל המערער את ההכרעה בתביעת החוב ולא מועד קיום הדיון בתיק הפש"ר.
התאריך של קבלת ההכרעה ע"י המערער, נותר לוט בערפל, גם המערער וגם הנאמן לא ידעו לנקוב בתאריך מדויק.

דיון והכרעה:

22. בראש ובראשונה אתייחס לטענות המקדמיות ואבחן את מועד הגשת הערעור.
כעולה מפרוטוקול ישיבת יום 16.7.18, המערער היה מודע להכרעות שנעשו בתביעות החוב בעניינו כולל תביעת החוב של עיריית הרצליה נשוא פסק דין זה.
המערער אף הצהיר כי אין לו השגות על ההכרעה בתביעות החוב דנן, למעט על תביעת החוב של עיריית ראשון לציון. מאוחר יותר ככל הנראה נמלך בדעתו והגיש ארבעה ערעורים על ההכרעות בתביעות החוב. בין השאר הגיש אפילו ערעור על תביעת החוב שנדחתה ע"י הנאמן בעניין הוט מובייל (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 19.2.2020 ש' 18-19).

23. אכן המועד להגשת ערעור על הכרעות הנאמן בתביעות חוב, על פי הוראת סעיף 184 לפקודת פשיטת רגל הינו 4 5 יום ממועד המצאת ההכרעה בתביעת החוב לידי המערער.
ראו גם רע"א 5077/16 לפני כבוד השופטת (כיום הנשיאה) א. חיות, משה חי שיבר נ' הכנ"ר (ניתן ביום 14.3.17, פורסם בנבו). עוד יוער כי תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל תשמ"ה-1985 שזכתה להתייחסות נרחבת באותו פסק דין שייכת לפרק ה' לתקנות, שבינתיים בוטל.

24. מהו המועד בו נמסרה למערער בענייננו, הכרעת הנאמן בתביעת החוב של עיריית הרצליה? הן המערער והן הנאמן לא ידעו לנקוב בתאריך מדויק (ראו דברי ב"כ המערער בעמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-5, דברי הנאמן בעמ' 8 לפרוטוקול ש' 29-34).
כל אחד מהם הטיל את החובה לנקוב בתאריך הקובע, על רעהו. אך תאריך מדויק אינו ידוע.

25. לבירור הנושא, אפנה למסמכים בתיק הפש"ר. בפרוטוקול ישיבת יום 16.7.2018, הדיון בעניינו של המערער כחייב. שם היתה התייחסות מפורשת לנושא תביעות החוב. לאותו דיון קדם דו"ח מטעם הנאמן שהוגש במסגרת בקשה מספר 10 ביום 13.7.2018. על פי רישומי מערכת נט המשפט, ב"כ המערער עו"ד נבון צפה בדו"ח בתאריך 15.7.2018 בשעה 10:36, יום לפני מועד הדיון. בסעיף 6 לאותו דו"ח, מופיעה מפורשות טענת המערער, כי בשנת 2011 הוא נעצר ושהה במעצר בית ללא אזיק אלקטרוני במשך 15 חודשים. בסעיף 7 לאותו דו"ח מופיעה התייחסות לתביעת החוב של עיריית הרצליה ונאמר שם כי החוב מצוי "בהליכי בדיקה בשל טענות החייב".
בפרוטוקול ישיבת יום 16.7.2018 בתיק הפש"ר העיקרי, אני מוצאת התייחסות לתביעת החוב של בנק הפועלים, ולתביעת החוב של עיריית ראשון לציון כאשר המערער הסכים באופן מפורש לתביעת החוב של בנק הפועלים וחלק באופן מפורש על תביעת החוב של עיריית ראשון לציון. לגבי יתר הנושים לא היתה הצהרה של המערער לכאן או לכאן. בהחלטה מאותו מועד, צוינו כל תביעות החוב כ ולל תביעת החוב של עיריית הרצליה.

26. לטעמי, לא ניתן ללמוד מפרוטוקול ישיבת יום 16.7.2018, כי המערער מסכים להכרעה בתביעת החוב בנוגע לעירית הרצליה, שעה שבדו"ח אשר קדם לדיון נאמר כי החוב הזה עדיין שנוי במחלוקת ובהליכי בדיקה מול עיריית הרצליה עקב טענות המערער.

27. בהעדר תאריך מובהק ומדויק של מסירת ההכרעה בתביעת החוב לידי המערער, אין לומר אפוא כי המועד להגשת הערעור חלף. במישור זה , לא קיימת בפרוטוקול ישיבת 16.7.2018 בתיק הפש"ר העיקרי תמיכה לטענת הנאמן , כי ההכרעה בתביעת החוב של עיריית הרצליה היתה ידועה למערער באותו מועד. לא ניתן אפוא למנות משם את מועד הגשת הערעור תוך החלת "כלל הידיעה" חלף "כלל ההמצאה" . הנטל להראות כי המועד להגשת הערעור חלף רובץ על שכם הטוען טענה זו. בענייננו זהו הנאמן. כאמור הנאמן לא הצביע על מועד ספציפי ומשכך הטענה כי הערעור הוגש באיחור ודינו להידחות – אינה יכולה לעמוד.

28. לאחר שהמשוכה הפרוצדוראלית הוסרה מדרכנו, אעבור לבחון את הערעור גופו.

29. המערער טוען, כי לא החזיק בפועל בנכס מאז שנת 2011 ולכן אין מקום לחיובים שהושתו על שכמו ממועד זה ואילך. עם זאת, העירייה מנגד הצביעה על פניותיה של האלמנה אשר טענה במועדים הרלוונטיים, כי המנוח נפטר וכי מכאן ואילך רק המערער בענייננו היה המחזיק בנכס. האלמנה הציגה לעירייה צו קיום צוואה של מר ברנרד גרינברג לתמיכה בטענותיה כי החזקתו בנכס נפסקה.

30. המערער טען במסגרת ההליך הנוכחי, כי אומנם החזקתו של מר ברנרד גרינברג המנוח בנכס נפסקה עם פטירתו, אולם בנו וילי גרינברג נכנס בנעליו והמשיך להחזיק בנכס במקומו. נתון זה לא היה ידוע במועדים הרלוונטיים ולמעשה התברר לעירייה רק במועד מאוחר להשתת החיוב. כל המסמכים בעניין זה שהוצגו ע"י המערער נושאים תאריך של שנת 2015 ולא קודם לכן.

31. העירייה צרפה כנספח לתגובתה מכתב מאת עמידר, שנערך לבקשת הגברת פנינה גרינברג אלמנת המנוח. המכתב נושא תאריך 4.6.2015 ושם נכתב כדלקמן:

"בהתאם לבקשת גב' פנינה גרינברג ת.ז. XXXXXX396 רח' נוף ים 501 הרצליה הננו מאשרים שבעלה ברנרד התגורר/השתמש בנכס יחד עם בן הדוד יוסף גמליאל שהחזיר את הנכס לידי עמידר ביום 1.6.2015. ברנרד נפטר ביום 17.11.11 ומאז החזיק בנכס יוסף גמליאל".

32. העירייה צרפה גם כנספח בקשה שהתקבלה מאת עמידר ביום 4.8.2015, שם הודיעה עמידר כי הנכס הספציפי הוחזר לחזקתה ביום 1.6.2015.
נספח נוסף הוא פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א 157703/09 (כב' השופטת עידית ברקוביץ מיום 23.6.2013) בתביעת פינוי שהגישה עמידר כלפי המערער. בהסכמת הצדדים , נקבע כי הפינוי יבוצע עד ליום 31.5.2015. עיון בפרוטוקול ישיבת יום 21.5.2012 לפני כבוד השופטת ברקוביץ במסגרת ת.א. 157703/09 מעלה, כי הנתבע 1 הודיע לבית המשפט כי הינו מתגורר במקום (שם עמ' 19 ש' 11).

33. הנספחים שצרפה העירייה מלמדים כי לפני שנת 2015, לא ידעה ולא יכלה לדעת על טענות המערער בדבר העדר החזקה במקום מאז שנת 2011. להיפך, מתוך הדיונים ב-ת.א. 157703/09 שלום ת"א ניתן לראות כי המערער עדיין טען לחזקה בנכס עד שניתן פסק דין לפינוי בהסכמה ליום 31.5.2015.
כל התכתובות שצרפה העירייה, ואף המערער עצמו, הן תכתובות משנת 2015 ואילך. רק אז פנה מר יוסף גמליאל המערער אליה והודיע כי הוא פושט רגל (מכתבו מיום 15.10.2015 שהתקבל בעירייה ביום 18.10.2015).

34. טענות המערער, כי הודיע לעירייה מבעוד מועד על חדילת חזקה לפי הוראות סעיפים 325 – 326 לפקודת העיריות, אינן ממוסמכות על ידו. לא ראיתי אסמכתא כי בשנים 2011 ואילך הודיע המערער לעירייה כי אינו מחזיק בנכס אלא מתגורר בבית פרודתו בראשון לציון, כפי שהוא טוען היום. כאמור לעיל, מתוך הדיונים ב -ת.א. 157703/09 שלום ת"א ניתן לראות כי המערער טוען להחזקה בנכס, גם בשנת 2012.

35. נראה, אפוא, כי עסקינן בחיוב ארנונה הנוגע למחזיקים במשותף בנכס למועדים הרלוונטיים – המערער והמנוח ברנרד גרינברג.
כל עוד המנוח והמערער היו רשומים כבעלי זכות החזקה בנכס יחד ולחוד, החיוב שיש להשית עליהם הוא יחד ולחוד.

בהקשר זה קובע סעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), כי:
"שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד".

בהמשך לסעיף 54 הנ"ל, בא סעיף 55(א) לחוק החוזים וקובע בהקשר של שניים שחייבים ביחד ולחוד:

"שנים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו".

כב' השופט רובינשטיין הבהיר והדגיש בעניין זה במסגרת רע"א 6762/13 ללזרי נ' שאול כהן, פסקה ט"ו (פורסם בנבו, 18.12.2013), כי:

"החוק מורנו איפוא כי ברירת המחדל היא חיוב ביחד ולחוד".

בפסיקה נקבע כי סעיף 54 חל גם כאשר מדובר בחיוב מס עירוני .
יתרה מכך – כאשר נכס מצוי בהחזקתם של מספר מחזיקים, הרשות המקומית רשאית לגבות את מלוא הארנונה מכל אחד מהם.
ראו:
עת"מ (מרכז) 16155-02-14 גרינברג נ' מנהל הארנונה בעיריית נתניה (פורסם בנבו, 11.2.2015);
עת"מ (חי') 28875-05-14 כהן נ' עיריית נהריה (פורסם בנבו, 8.3.2015);
רוסטוביץ ארנונה עירונית ספר ראשון 65 (2001);

נוכח האמור, בנסיבות אלה ולגופם של דברים – עמדת העירייה לפיה היא פנתה לגביית יתרת החוב מהמערער לאחר שגבתה חלק מהחוב מהמנוח, הולמת ונכונה.
לאור העובדה שאלמנת המנוח הציגה תעודת פטירה, אך חסד עשתה עם המערער כאשר גבתה מן העיזבון רק מחצית מן החיוב.

36. המערער לא הודיע לעירייה במועדים הרלוונטיים כי אינו מחזיק בנכס, לא הגיש השגה על חיוביו בנכס, לא הודיע לעירייה כי הינו מצוי בהליכי פש"ר, כל הודעותיו בעניינים אלו ניתנו רק משנת 2015 ואילך ולאחר ביצוע הפינוי לפי פסק הדין של בית המשפט השלום.

37. אשר על כן, אני מוצאת כי לגופם של דברים צדק הנאמן כאשר קיבל את עמדת עיריית הרצליה והשית את מחצית החיוב על שכמו של המערער. לא ראיתי מקום להתערב בהכרעתו.

38. אוסיף ואציין, כי התערבות בהכרעתו של הנאמן בתביעת חוב תעשה במשורה.
ראו:
ע"א 509/00 לוי נ' ברכה עו"ד פד"י נ"ה(4) עמ' 210 (2001) דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה.
ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ ואח' נ' עו"ד אמיר שושני (ניתן ביום 27.12.10, פורסם בנבו) דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה.
ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן (ניתן ביום 4.8.14, פורסם בנבו) דברי כבוד השופט דנציגר.

39. הנאמן מוחזק כערכאה שיפוטית לכל דבר ועניין. ככלל, אין בית המשפט של חדלות פירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד מצופה מבית המשפט של חדלות פירעון שלא להתערב בהכרעת הנאמן, אלא אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, זאת בדומה לערעור על פסק דין.
במקרה שלנו, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעתו של הנאמן אשר לקחה בחשבון את מכלול העובדות הרלוונטיות ואף לא במסקנותיו המשפטיות.

סיכום:

40. מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:

א. בהעדר מידע על מועד מסירת ההכרעה בתביעת החוב של עיריית הרצליה לידי המערער, הערעור הוגש במועדו.
ב. בהעדר הודעה פורמאלית של המערער על חדילת החזקה בנכס לפני שנת 2015, נוכח ההליכים ב-ת.א. 157703/09 (שלום ת"א), והוראות סעיפים 54 ו- 55(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, אינני מוצאת פסול עובדתי ומשפטי בהכרעת הנאמן בחיוב המערער במחצית החוב כלפי עיריית הרצליה.
ג. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.
ד. בנסיבות העניין ומאחר ומדובר במערער שהשיא את קופת הכינוס כדי 100% דיבידנד נטו, אינני רואה מקום להשתת חיוב הוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.