הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 36864-04-18

מספר בקשה: 12

בעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980

אילן דשתי
ע"י בא-כוחו עו"ד ארז סמימי
החייב

עו"ד יגאל מזרחי בתפקידו כנאמן לנכסי החייב
הנאמן

כונס הנכסים הרשמי- תל אביב
ע"י בא-כוחו עו"ד שרון קשפיץ
הכנ"ר

החלטה

בפניי בקשה שהוגשה על-ידי עו"ד יגאל מזרחי, הנאמן לנכסי החייב אילן דשתי (להלן בהתאמה: "הנאמן" ו "החייב"), ועניינה להורות על צו הגדלת צו התשלומים שהושת על החייב.

ביום 19.6.2018 ניתן צו כינוס לנכסי החייב במסגרתו הושת על החייב תשלום חודשי בסך של 500 ₪, וביום 21.2.2019 הוכרז החייב כפושט רגל והנאמן מונה לתפקידו.

הבקשה

ביום 12.3.2019 עתר הנאמן בבקשה להגדלת צו התשלומים החודשי של החייב ולהעמידו על סך של 3,000 ₪ וזאת לאחר שערך חקירה לחייב במסגרתה התבררו הדברים הבאים: ראשית, החייב מקבל מידי חודש סך של 2,200 ₪ מהמוסד לביטוח לאומ י; שנית, החייב עובד כנהג מונית ומשתכר לטענתו בסך של 250 ₪ ליום עבודה, ברם, בדיקת הנאמן העלתה כי שכר עבודה יומי של נהג מונית עומד בממוצע על סך של 1,000 ₪; שלישית, החייב טען כי הוא עובד בבתי קזינו שונים אלא שב בדיקה שערך הנאמן התברר כי החייב אינו עובד בהם, אלא מהמר בסכומי כסף של עשרות אלפי שקלים בחודש , ורביעית, החייב מתגורר עם בת זוגתו למרות שטען כי השניים התגרשו, ולכן יש לקחת בחשבון גם את הכנסתה העומדת על סך של 8,000 ₪.
לביסוס הבקשה הפנה הנאמן בין היתר לבקשה שהגיש החייב ביום 14.2. 2018, לרשם ההוצאה לפועל, במסגרתה עתר החייב להסיר את ההגבלה על רישיון הנהיגה שלו וטען כי מתפרנס מעבודתו כנהג מונית.

עוד נטען על-ידי הנאמן כי אף שבית המשפט הורה לחייב עוד ביום 21.2.2019 להגיש דו"ח חודשי מגובה באסמכתאות וכן בחוות דעת של רופא תעסוקתי, המציא החייב דו"חות בצירוף סיכום מידע רפואי, אך באלה אין כל התייחסות לכך שהחייב אינו מסוגל לעבוד.

אשר להוצאות החייב, נטען כי החייב צרף דף חשבון מחשבונו המתנהל בבנק יהב, ולא הובהר מכוח מה מנהל החייב חשבון בבנק ומושך ממנו מזומנים.

בנוסף, בדו"ח לא צוין על-ידי החייב כי הוא נושא בתשלום מזונות לילדיו, ולטענת הנאמן זאת מאחר ומדובר בגירושין פיקטיביים ו כי בפועל החייב מתגורר עם בת זוגתו בדירה בה העביר לה את זכויותיו. החייב לא פירט את הכנסותיה של בת זוגתו, ברם ציין כי היא מרוויחה סך של 8,000 ₪.

בנוסף ציין הנאמן כי חוב ה פיגורים בו נושא החייב בהליך עומד על סך של 3,500 ₪.

הנאמן סבר אפוא כי יש להורות על הגדלת צו התשלומים ולהעמידו על סך של 3,000 ₪ בחודש החל מיום 1.2.2019.

החייב עתר לדחות את הבקש ה.

לטענתו אי עמידה בצו החיוב אינה נובעת מזלזול, אלא בשל היעדר יכולת לעמוד בו. לגישתו, הוא מתקשה למצוא עבודה לאור עברו הפלילי ו אף בשל היעדר השכלה פורמאלית ומקצועית. מטעם זה לא נמצאה עבורו עבודה על-ידי לשכת התעסוקה ו על כן ממשיך להתקיים מקצבת ביטוח לאומי.

עוד טען החייב, כי לאחר שחרורו מהכלא, ניסה החייב למצוא תעסוקה ופנה ללשכת הוצאה לפועל על מנת שיוכל לקבל את רישיונו בחזרה ולעבוד כנהג מונית. אלא שהתברר לחייב כי אינו יכול לעבוד כנהג, בשל כאבים בגבו וברגלו ולכן אינו עושה שימוש ברישיון הנהיגה.

החייב הכחיש כי הוא מרוויח סך של 1,000 ₪ ליום , וכן הכחיש כי הוא מהמר בעשרות אלפי שקלים בחודש. לטענתו, הוא מנקה מאפרות בקזינו , יוצא לרכוש סיגריות למי מהבאים לקזינו ואף מכין קפה לנוכחים. בתמורה הוא זוכה לארוחה, שתיה או סיגריות ולעיתים רחוקות אף מקבל טיפים. עוד נטען כי בפעמים בהם החייב יושב סביב שולחן בקזינו , מדובר במשחק דמי בלבד.

לטענת החייב, גרושתו עובדת כקופאית בשופרסל ומשתכרת סך של 4,500 ₪ בלבד. ממשכורת זו בלבד נושאת גרושת החייב בכלכלת ילדיהם. בנוסף, מאחר והחייב אינו משלם מזונות הרי שגרושתו נאלצה לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל בגין חוב מזונות.

הנאמן בתשובתו מיום 27.3.2019 שב וחזר על בקשתו להגדלת צו התשלומים. לטענתו אף אם החייב מרוויח כנהג מונית סך של 250 ₪ ליום, עדיין מדובר בסכום של 7,500 ₪ לחודש ויחד עם הקצבה מביטוח לאומי, מגיע החייב לסך כ- 10,000 ₪.

לידי הנאמן הגיעו ראיות כי החייב מהמר בבתי הקזינו, ועל כן אין ליתן אמון בגירסתו כי הוא עובד בקזינו.

יתרה מכך, החייב אינו מבהיר מהם הכספים שהוא מקבל כנכה צה"ל ואינו מפנה למסמך רפואי המעיד על אי כושר העבודה. כל המסמכים הרפואיים שהציג בדו"חות אינם מהווים חוות דעת רפואית.

הכונס הרשמי תמך בבקשת הנאמן וסבר כי יש להגדיל את צו התשלומים, בהתאם לפוטנציאל השתכרותו של החייב ובשים לב לגילו ולעברו הפלילי של החייב, לסך של 1,000 ₪ לחודש וזאת מה טעמים הבאים:

ראשית, החייב לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21.2.2019 לפיה היה עליו להגיש אישורים רפואיים וכל אישור שיש בו כדי להעיד כי אין באפשרותו לעבוד. החייב ציין כי הוא מוכר כנכה צה"ל, אך לא ציין את שיעור הנכות, והאם זכאי לקבל קצבה בגינה.

שנית, החייב הצהיר כי הוא זקוק לרישיון נהיגה מאחר ועובד כנהג מונית, אך כעת טוען כי אינו יכול לעבוד כנהג מונית וזאת מבלי שהציג שינוי במצבו הרפואי או אישור רפואי מתאים.

שלישית, החייב אינו משלם את צו התשלומים שנקבע, ואינו מגיש דוחות כנדרש. החייב אף טען כי מקבל טיפים בקזינו אך אין לכך ביטוי בדוחות החודשיים שהגיש.

ביום 4.4.2019 הגיש החייב תגובה נוספת, ברם משלא הובא בפניי כל בסיס משפטי להגשת הת גובה הורתי על הוצאתה מהתיק.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית לעניינו מוסדרת בסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") שכותרתו "תשלומים עתיים ודין הכנסה של פושט רגל" המורה:

(א) בית המשפט רשאי לקבוע, לבקשת הנאמן, כי על פושט רגל לשלם לנאמן תשלומים עתיים, במועדים ובתנאים שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להקציב לפושט הרגל סכומים למחייתו ולמחיית התלויים בו, והכל מתוך משכורת, שכר או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה, ובלבד שהסכומים שייוותרו בידי פושט הרגל לא יפחתו מהסכום הפטור מעיקול ומתפיסה לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; אין בהוראת סעיף זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, או מהוראה בחיקוק אחר שהסעיף האמור חל לגביו, או מהוראה בחיקוק אחר הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 303 האמור.
(ב) לבקשת פושט הרגל או הנאמן רשאי בית המשפט לאשר לשלם לפושט הרגל מתוך הכספים המגיעים לנאמן, סכומים נוספים, כפי שייראה לו צודק.
(ג) היה פושט הרגל זכאי למשכורת, לשכר או להכנסה אחרת, ולא ציית לצו כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להורות למי שמשלם אותם לפושט הרגל, להעבירם ישירות לנאמן או לכונס הרשמי.

בע"א 404/87 אוסקר וסינג נ' רו"ח י' ורקר, פ"ד מד(2) 593 (1990), בעמ' 599, דן בית-המשפט העליון במטרות סעיף 111, וקבע כי:

המטרה העיקרית שביסודה היא העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו. כל משאביו השיוריים, מעבר לצורכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן, יהא מקורם אשר יהא [...] המטרה הנוספת המובלעת בהוראת סעיף 111 נוגעת להגבלת אחריותו של פושט הרגל. גם משהגיע אדם לחדלות פירעון ולפשיטת-רגל, אין הוא הופך "עבד של נושיו". הדין המגביל את אחריותו מונחה על-ידי שני שיקולים: האחד הוא הבטחת קיומו של החייב וצורכי מינימום למחייתו. שיקול זה קיבל ביטוי בסעיף 86 לפקודה, הקובע מכסת נכסים שאינם ניתנים לחלוקה לנושים. השיקול האחר הוא מתן תמריץ לפושט-רגל להשתקם ולשוב למעגל ההשתכרות בהקדם. שהרי אילו כל הכנסותיו העתידיות תהיינה נתונות לנושיו, מה לו לחייב כי יתאמץ להרוויחן? לפיכך נדרשת הוראה, המקנה לבית המשפט סמכות להותיר בידי החייב חלק מהכנסותיו, מעבר לצרכיו המינימאליים. הוראה זו מצויה בסיפא של סעיף 111.
...
אם מוכח עצם קיומם של המשאבים, ואם לא נטען לגביהם כי הם נחוצים לצרכיו הבסיסיים של החייב או שהם מהווים פירות של מאמציו לשיקום כלכלי וכי יש לאפשר לו הנאה חלקית מהם - דינם להיות מופרשים לתשלום חובותיו.

ראו גם: ע"א 5388/07 יורם גיל נ' עו"ד ד"ר יואב בן דרור (1.10.2009), בעמ' 8–9.

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, תגובת החייב אשר מכילה טענות עובדתיות רבות ובהן כי עובד בקזינו ומשתכר בטיפים מזדמנים שבשיעורים זניחים לא נתמכה בתצהיר ואף לא בראייה אחת המאמתת את הנטען ודי בכך לדחות את טענות החייב (ראו והשוו: ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.2013), בעמ' 11-9).

שנית, אף לו תתקבל גרסת החייב לפיה זוכה להכנסות נוספות מעבודתו בקזינו ואף אם מדובר לטענתו בסכומים זניחים, הרי שלא מצאתי מקום לקבל טענה זו מאחר והדבר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות ותכליות ההליך פשיטת הרגל והשקיפות המתחייבת מהחייב בהצהרה על נכסיו והכנסותיו. גם סכומים זניחים , ככל שיהיו , מחויבים בדיווח על-ידי החייב. במצב דברים זה בו הכנסות החייב אינן ניתנות לאיתור ומעקב הרי שגם בכך יש כדי להביא לקבלת הבקשה.

שלישית, קשה להתעלם מסתירות בגרסאות החייב לפיהן בשל מצבו הרפואי נבצר ממנו לעסוק במשלח ידו כנהג מונית ומשכך אף זוכה להבטחת הכנסה, בעוד שמנגד מוצא החייב פנאי לעבוד בקזינו , להשתכר מטיפים מזדמנים וזניחים כטענתו ואף להשתתף במשחקי דמה . אף שלא הונחה כל תשתית ראייתית לביסוס טענות החייב אני מוצאת כי יש בהתנהלות זו טעם לפגם שכן ככל שיש ביכולתו של החייב לצאת לעבוד (ובעניין זה החייב לא הציג כל אישור מרופא תעסוקתי המורה אחרת), אזי שמן הראוי הוא שהחייב יממש פוטנציאל השתכרותו וזאת על מנת להשיא את החזר החוב לנושים. מכל מקום סתירות החייב בגרסאותיו לא הובהרו ודי בכך כדי להיעתר לבקשה להגדלת צו התשלומים (ראו והשוו: רע"א 2060/18 אהרון זיסר נ' עו"ד פייסל מוסא, מנהל מיוחד (20.6.2018), פסקה 10).

רביעית, כאמור לעיל החייב אינו מאמת הצהרותיו בדו"חות החודשיים באסמכתאות. כידוע, בהתאם לנהלי הכונס הרשמי דו"ח אשר יוגש בהיעדר אסמכתאות להוכחת המוצהר בו, יחשב כדוח שלא הוגש, ויש בכך כדי לתמוך בקבלת ה בקשה.

חמישית, החייב טען כי הוא משתכר סך של 250 ₪ ליום מעבודתו כנהג מונית, ולכן בחישוב פשוט משתכר סך של כ- 6500 ₪ לחודש לפחות החייב טען כי הוא מתקשה לשבת ברם, לא הובאו ראיות או אישורים רפואיים לכך שנבצר מהחייב לחדול מנהיגה או מישיבה ממושכת ואישור שצורף על-ידו מתייחס ל פציעה וניתוח שעבר החייב בעת שירותו הצבאי (לפני כ- 40 שנה). עוד צוין באישורים כי לטענת החייב הוא מתקשה בעמידה והליכה ממושכת וכי עליו לשבת בשל כאבים בגב וברגל. היינו, אין באישור תלונה של החייב על כאבים בישיבה, ועל פניו אין באישור כדי להעיד כי נמנע ממנו לשבת או לעבוד בישיבה, בין אם בנהיגה במונית או בכל עבודה אחרת.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הגדלת צו התשלומים בסך 1,500 ₪ אשר שישולמו החל מיום 1.5.2019 ובראשון לכל חודש שלאחריו.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותסגור את הבקשה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ט, 18 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.