הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 2647

מספר בקשה:45 ו-47
לפני
כבוד ה שופטת יעל בלכר

המבקשים
(הנאמנים)

  1. עו"ד רן מסיקה - נאמן
  2. עו"ד דוד בן חיים - נאמן

נגד

המשיבים 1-2
(הצדדים השלישיים)

1. יונה גואטה
ע"י ב"כ עו"ד ניר הורוביץ
2. חיים חמו
ע"י ב"כ עו"ד אליצור פלד

3. מרים כהן - החייבת
ע"י ב"כ עו"ד רועי אשכרי

4. כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

לפניי בקשת הנאמנים להורות כי המחלוקת שבין הצדדים לגבי הנכס ברח' רוטשילד 31 בת ים, הידוע כגוש 7145 חלקה 111 ( הנכס), תדון ותוכרע במסגרת בקשה למתן הוראות בהליך הפש"ר ולא בהליך נפרד, כפי שהורה בית המשפט.

למעשה, מדובר בבקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטתי מיום 3/1/18, שבה הוריתי לנאמנים לפתוח בהליך נפרד כדין לפינוי הנכס. בקשה קודמת לעיון חוזר בהחלטה זו, נדחתה בהחלטתי מיום 13/5/18. לטענת המנהלים המיוחדים, כעת, לאחר שטענות כלל הצדדים הוגשו לתיק יש מקום לשנות מההחלטה. בנוסף, סבורים הם כי הסמכות נתונה לבית משפט זה. הצדדים השלישיים (המשיבים 1-2) מתנגדים לבקשה בטענה שלא קמה עילה לעיון מחדש ובטענה לפגיעה בזכויותיהם אם תתבררנה הטענות בהליך של בקשה למתן הוראות; כשלגופו של עניין, הם חולקים על מסקנות הנאמנים בעניין זכויותיהם בנכס.

השאלות המתעורר ות הן האם התקיימו נסיבות המצדיקות עיון מחדש ב החלטה ולמי נתונה הסמכות לדון במחלוקת שבין הצדדים.

כללי
בקיצור אציין, כי ביום 4/5/15 הגישו הנאמנים בקשה למתן הוראות בקשר למימוש נכסים שעליהם רשומה הערת אזהרה לטובת החייבת ובכלל זה, הנכס האמור ( בקשה מס' 27). לחייבת זכויות לכאורה במספר נכסים. בית המשפט קבע, כי באיזון שבין אינטרס הנושים לבין הנזקים שייגרמו לחייבת אגב פינויה מדירת מגוריה, יש לממש את נכסי החייבת שאינם משמשים למגורי החייבת ובכלל זה, הזכויות בנכס הנדון ( החלטה מיום 19/8/15, כב' השופט חסדאי) .

מעיון בנסח רישום המקרקעין עולה כי הזכויות בנכס אינן רשומות ע"ש החייבת אלא רשומה לזכותה הערת אזהרה בלבד.

בתגובה לבקשת הנאמנים הגיש מר יונה גואטה (מר גואטה) בקשה מיום 21/11/17 שלא לממש את הנכס או להורות שכל מימוש יהיה כפוף לזכותו לדיירות מוגנת (בקשה 45). לטענתו, הוא דייר מוגן בנכס מכוח הסכם שכירות מוגנת שנחתם בינו לבין החייבת ביום 28/3/88. לבקשתו צירף גם תצהיר של החייבת, שלפיו היא מאשרת שקיבלה את דמי המפתח בעבור השכירות המוגנת. עוד ציין, כי למיטב ידיעתו, בשנת 1995 נמכרה זכות הבעלות בנכס למר חיים חמו, המשיב 2 לבקשה זו ( מר חמו).

החייבת טענה מנגד, כי בנכסים ברח' רוטשילד וברח' ויצמן מתגוררים פולשים וכי בעלה נרצח לאחר שניסה לפנותם. עוד טענה, כי ה הסכם שצורף לבקשת מר גואטה הוא מזויף; ההסכם המקורי היה לשכירות של חדר אחד בנכס ולתקופה מוגבלת; וכי בניגוד לתצהירה שצורף לבקשת מר גואטה , שעליו חתמה לאחר שזה האחרון הכה את בעלה, מר גואטה לא שילם דמי שכירות.

הנאמנים השיבו, כי מר חמו מסר לעו"ד בן חיים כי הוא ומר גואטה רכשו את הנכס מבעלה המנוח של החייבת וכי הנכס מחולק לשניים - מחצית אחת בבעלותו של מר חמו והשנייה, בבעלותו של מר גואטה ומושכרת לדיירים אחרים. עוד טענו כי למר גואטה אין זכות דיירות מוגנת בנכס וכי מר חמו מודע לכוונות בדבר מימוש הנכס ולא פנה לערכאות.

בהמשך לטענות הצדדים הוריתי בהחלטה מיום 3/1/18 כי "נוכח טענות צד ג' המתבססות על הסכם שכירות מוגנת ומסמך המעיד לכאורה על תשלום דמי מפתח, הטענות שהועלו ע"י החייבת ביחס לתוקף ההסכמות ונסיבות החתימה, כמו גם טענות הנאמנים ביחס לנטישת המושכר ולהשכרתו לאחרים - על הנאמנים לנהל הליך נפרד בפני הערכאה המוסמכת בעניין זה. בקשה מתאימה לאישור תוגש בתוך 45 ימים..." ( ההחלטה מיום 3/1/18).

הנאמנים הגישו בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 3/1/18 וביקשו לשנות ה באופן שההליך הנפרד יוגש על ידי הצדדים השלישיים, מר גואטה ומר חמו, שכן הם שמעלים טענות כנגד הרישום בלשכת רישום המקרקעין ועליהם מוטל הנטל להוכחת טענותיהם. כן טענו כי הסמכות להכריע בדבר זכויות הצדדים השלישיים בנכס נתונה לבית המשפט של פש"ר.

מר גואטה התנגד לבקשה בטענה שלא התקיימו התנאים לעיון מחדש בהחלטה מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 (הפקודה) ולא התגלו נתונים חדשים שיש בהם כדי לשנות את החלטת בית המשפט. הנאמנים לא הגיבו לתשובתו בחלוף המועד . בהחלטה מיום 13/5/18 קבעתי כי " הנאמנים לא הגישו תגובה לתשובה בחלוף המועד וויתרו על אפשרות התגובה. לאחר עיון בבקשה ובתשובה לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי מיום 3/1/18. לא מצאתי טעם כדין לעיון מחדש בהחלטה. די בכך כדי לדחות את הבקשה. מעבר לדרוש, לגופו של עניין, לאחר ששקלתי שוב את הדברים אני סבורה, כי טיבה של המחלוקת ואופן בירורה מצדיקים, כפי שקבעתי בהחלטה מיום 3/1/18, בירור בהליך נפרד ומתאים בפני הערכאה המוסמכת. יש להגיש בקשה לאישור הליך כאמור בתוך 45 ימים..." (מועד זה הוארך בהמשך לבקשת הנאמנים).

ביום 1/8/18 הגיש מר חמו בקשה להצטרף כצד להליך (בקשה מס' 47) תוך שציין כי הוא מתנגד לכל דיספוזיציה בנכס. לטענתו, רכש את זכויות החייבת בנכס בכפוף לדיירות המוגנת של מר גואטה; והעסקה עדיין לא נרשמה לאור בקשת החייבת , שהייתה במשבר עקב פטירת בעלה ופתיחת הליך פשיטת הרגל. לבקשה צורף תצהירו של מר אברהם דיין (מר דיין), שלפיו בשנת 1995 שילם לחייבת, כנציגו של מר חמו, סך של 12,000 $ תמורת רכישת הזכויות בנכס. הסכום שולם חלקו על דרך תשלום לבנק אדנים לסגירת תביעה שהוגשה כנגד החייבת בתיק 44632/91 וטופל ע"י עו"ד נתנאל וחלקו באמצעות תשלום במזומן כנגד ויתור ומכירת זכויותיה של החייבת בנכס. לטענתו, שימש כנציגו של מר חיים חמו וכל פעולותיו נעשו מטעמו כיוון שהחייבת הכירה אותו וסמכה עליו. עוד ציין כי תחילה דובר בהלוואה בגובה סכום זה אך בהמשך הפכה בהסכמת הצדדים להסכם לרכישת הנכס. צורף הסכם שנערך בין מר אברהם דיין לבין מר חמו. הסכום הנ"ל שיקף באותם ימים את שווי הנכס בכפוף לזכות השכירות המוגנת של מר גואטה ורכישת הזכויות בוצעה בידיעתו ובהסכמתו של מר גואטה. תצהירו של מר גואטה צורף אף הוא.

בתשובה לבקשה, חזרה החייבת על טענותיה והוסיפה, כי בקשת מר חמו מופרכת ולא צורפו לה ראיות להוכחת טענותיו.

הנאמנים טענו כי מעיון במסמכים אין למר חמו כל זכות בנכס. המסמכים שצירף נערכו בין מר חמו לבין אדם אחר, מר דיין (שאין לו זכות בנכס) ולא מול החייבת - בעלת הנכס כך. משלא הוכח כי למר חמו זכויות בנכס גם למר גואטה אין כל זכות בנכס, שכן זכותו לדיירות מוגנת נגררת אחרי זכותו של מר חמו, שכאמור לא הוכחה.
במסגרת תשובתם לבקשתו של מר חמו, ביקשו הנאמנים (שוב) כי בית המשפט של פש"ר הוא שיכריע בטענות בקשר לנכס, לאור העובדה שטענות כלל הצדדים נמצאות בפניו לאחר הצטרפותו של מר חמו להליך.

מר חמו התנגד לבקשת הנאמנים לברר את הזכויות בנכס במסגרת הליך זה של פש"ר וטען , בין היתר, כי הנאמנים לא הציגו עובדות חדשות שיש בהם כדי לשנות מהחלטות בית המשפט מיום 3/1/18 ו מיום 13/5/18 , ותוך פגיעה בזכויותיו. לטענתו, התנהל כבעלי הנכס והשקיע כספים רבים בשיפוצו (ואף עיריית בת ים ראתה בו כבעלים והגישה כנגדו כתב אישום בגין עבודות שביצע), בעוד שהחייבת לא הביעה כל עניין בנכס. לדברי מר דיין החייבת עזבה את הארץ ומשום כך לא ניתן היה להשלים את העסקה בחתימה על מסמכים. עוד ציין "כ מר חמו, כי עו"ד נתנאל סירב לדבר עמו לתמיכה ולבירור העניין.
לתגובה צורף תצהיר נוסף של מר דיין. לפי האמור בו, מר דיין היה שותפו של מר שאול כהן ז"ל, בעלה המנוח של החייבת. הנכס בן שני חדרים. מלכתחילה בחדר אחד עבר מר דיין עם מר כהן המנוח ובחדר השני החזיק דייר מוגן, מר גואטה. בנק אדנים עיקול את הנכס ועל מנת שכונס הנכסים לא ימכור את הנכס וגם את דירתה היא הציעה למר חמו לרכוש את הנכס. החייבת קיבלה ממר חמו סך השווה ל- 12,000 $ שכיסה את החוב לבנק אדנים ולבקשתה, הלך מר דיין לעו"ד נתנאל לו שולם הכסף כדי לסגור את החוב לבנק והיתרה נשארה בידה של החייבת . עו"ד נתנאל אמור היה להכין הסכם מכר בין החייבת לבין מר חמו א ך החייבת נסעה לברזיל והקשר איתה נותק, כאשר במהלך השנים לא גילתה כל עניין בנכס.

דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, אני דוחה את בקשת הנאמנים וחוזרת מורה על הגשת הליך נפרד לפני הערכאה המתאימה.

סעיף 181 לפקודה קובע, כי "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". "כפי שנפסק, לבקשה לעיון מחדש ישנה הצדקה רק אם חל שינוי במצב הדברים או שהתבררה עובדה חדשה שלא עמדה בפני בית המשפט בעת הדיון המקורי. עוד נפסק כי בבואו של בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לעיין מחדש בהחלטותיו עליו לנקוט במשנה זהירות, בין היתר, על מנת שלא לסטות מכלל סופיות הדיון" (רע"א 2381/14 שחורי נ' הכנ"ר, 7/7/14, ס' 8). עוד נקבע, כי אף ש"המדובר בסמכות רחבה במיוחד, המאפשרת לבית המשפט שיקול דעת לשנות גם צווים שיפוטיים שניתנו..." "על בית המשפט לעשות בה שימוש זהיר על מנת שלא לסטות מכלל סופיות הדיון" (רע"א 7869/17 אי.אר.אמ. נכסים בע"מ נ' דניאל אור, הש' מינץ מיום 23/11/17, ס' 24). כמו כן, אף שהסמכות לעיון מחדש בהליך פש"ר היא רחבה יותר מאשר בהליך אזרחי רגיל, אין לאפשר לעקוף את הדרישה שערעור יוגש תוך תקופה מסוימת באמצעות בקשה לעיון חוזר (לוין וגרוניס פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010 ס' 59 בעמ' 124). אזכיר גם את החלטת בית המשפט העליון (כב' הש' וילנר מיום 21 /1/19) שלפיה "ברי כי אין להלום מצב שבו המבקשת, אשר לא השיגה על ההחלטה הראשונה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, 'עוקפת' הלכה למעשה את המועדים הקבועים בדין באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה שעליה היא מבקשת לערער, כשנה לאחר ההחלטה".

אשר לשאלה אם לנהל הליך פלוני במסגרת בקשה למתן הוראות בהליך הפש"ר או בהליך נפרד - בעניין זה על בית המשפט לשקול האם הבקשה נדרשת לבעל התפקיד לביצוע יעיל של תפקידו; האם בירור המחלוקת לגופה מחייב בירור עובדתי מורכב; ואם אין בניהול ההליך בדרך זו כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות הדיוניות והמהותיות של בעלי הדין באופן שאינו מידתי (ע"א 7390/13 עו"ד פלמר ורו"ח גזית נ' ב. גאון קמעונות וסחר בע"מ מיום 4/5/14. כפי שנקבע בע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925: "בדרך כלל משמש הליך מתן הוראות מסגרת דיונית מתאימה לעניינים המצריכים פתרון נקודתי או צורך גיבוש קו פעולה עתידי, והוא לא נועד לשמש אמצעי דיוני לפתרון מחלוקות מהותיות, המצריכות דיונים מורכבים ומעמיקים במסכת העובדות".
ראו גם סעיף 129(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח - 2018, שאימץ את הפרקטיקה המקובלת בעניין זה; וספרם של מאור ודגני הפטר, התשע"ט - 2019, כרך ב', עמ' 1216 ואילך.

יישום הדין בענייננו
בשים לב לפסיקה כאמור ולכלל נסיבות העניין, ספק אם קמה עילה לפי הדין לעיון מחדש בהחלטה. אכן נפרשו עובדות נוספות וחדשות כתוצאה מבקשתו של מר חמו, אך באופן כללי ניתן לומר כי מדובר בטענות ומסמכים לתמיכה בטענות שהעלה מר גואטה. אזכיר עוד, כי הנאמנים לא ערעור על החלטתי מיום 3/1/18. לאחר מכן, לא מצאו מקום להגיב לתשובה לבקשתם לעיון מחדש וזו נדחתה בהחלטה מיום 13/5/18 (שגם עליה לא הוגש ערעור); ורק בתשובתם לבקשתו של מר חמו, העלו את בקשתם לעיון חוזר נוסף, בחלוף חודשים ארוכים מאז ההחלטה הראשונה ועוד כשלושה חודשים לאחר ההחלטה השניה. גם מבחינה זו מעוררת הבקשה הנוספת לעיון חוזר, אי נוחות. מכל מקום, לא ראיתי צורך להכריע בדבר, שכן בחנתי את הדברים (שוב) לגופו של עניין ולאחר בחינה נוספת סבורני, כי מקומו של הבירור בהליך אזרחי רגיל .

להזכיר, קודם להצטרפותו של מר חמו להליך הועלתה טענה בדבר זכויותיו ע"י מר גואטה. בשים לב למורכבות הטענות ולמעורבות של צדדים שלישיים, שעלתה ועמדה לפניי כבר עת שניתנה החלטתי הראשונה מיום 3/1/18 מצאתי , כי נכון יהיה לנהל את ההליך במסגרת הליך אזרחי רגיל ולא במסגרת הליך זה. כך אני סבורה גם כיום וביתר שאת; לאחר שמר חמו הגיש את עמדתו לתיק הפש"ר, שאין בה כדי לפשט את מצב הדברים ועלתה גם מעורבותו של גורם נוסף, מר דיין . מבלי שיש בכך כדי לקבוע דבר לגופו של עניין או לכבול את שיקול דעת בית המשפט שידון בתיק אשר לאופן בירורו (או כל עניין אחר) , נראה לכאורה שצריך יהיה, בין היתר, לערוך בירור ראייתי כדבעי אשר לתוקף המסמכים החתומים לכאורה ע"י החייבת (לרבות לפי הצורך לשקול להידרש לעדותו של עוה"ד שאישר את חתימתה על התצהיר) ואשר לקבלת הכספים בידה כנטען (לרבות לפי הצורך לשקול להידרש לעדותו של עו"ד נתנאל). נימוקי ההחלטה מיום 3/1/18, אפוא, בעינם עומדים. אזכיר עוד כי זכויותיה של החייבת בנכס אינן רשומות על שמה אלא רשומה הערת אזהרה בלבד. כמו כן יש לציין, כי אין מדובר בבקשה שעניינה ייחודי להליך פש"ר כגון בקשה לביטול הענקה, שאז ככלל מסורה הסמכות לבית המשפט של פש"ר.

הנאמנים טענו עוד כי בנסיבות העניין הסמכות לדון בשאלת הזכויות בנכס קנויה לבית משפט זה. לא כך נקבע בע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי פ"ד נה(4) 730. בעניין זה התעוררה השאלה מהו התוקף המשפטי של התחייבות החייב לתת את זכויות במקרקעין במתנה לילדיו, כלפי הנושים שעיקלו את המקרקעין ונרשמה הערת אזהרה לטובתם. החייב נתן לאם הבנים , אשתו, ייפוי כוח בלתי חוזר לרשום את הזכויות על שמם. עסקת המתנה לא נגרמה ברישום והנושים טענו כי הסכם המתנה מזויף ונערך רק לאחר שהוטל העיקול; וכי מדובר בקנוניה להברחת הרכוש מהנושים. נטען בין היתר כי צריך היה לעכב את ההליך המשפטי בתביעת הבנים כנגד החייב והנושים, בשל הליך הפש"ר של האב-החייב, שנפתח לאחריה. טענה זו נדחתה תוך שנקבע, כי מקומה של התביעה - שעניינה בבקשת הבנים להגדיר את זכויותיהם לגבי המקרקעין באופן שלא יכללו במסת הנכסים של פושט הרגל - בהליך אזרחי רגיל. " נושא זה, על פי טיבו, אינו נכלל בגדר אותם עניינים המוצאים, דרך כלל, ממסגרת ההתדיינות המשפטית הרגילה גם בשלב שלאחר צו כינוס" (עמ' 743 מול האות א'). "השאלה אם נכס מסוים שייך לפושט הרגל אם לאו אינה נכללת בתחום העניינ ים המועברים להכרעת הנאמן משאינה נוגעת ל'חובות בני תביעה' אשר לגביהם מעוכבים הליכים משפטיים כדי שהנאמן ידון ויכריע בהם במרוכז. סוגיה כזו תדון, דרך-כלל, במסגרת תביעה משפטית רגיל" (עמ' 742 מול האות ד'. ההדגשות שלי - י 'ב').
עוד הובהר בפסק הדין בעניין לוי נ' חיג'אזי, כי הסוגיה העיקרית העולה היא תוקפם של עסקת המתנה וייפוי הכוח כלפי הנושים. זו תונה לבחינה בשני מישורים נפרדים - הדין האזרחי הכללי (חוזים וקניין) ומישור דיני פשיטת הרגל , שכוללים הוראות מיוחדות בסעיף 96 לפקודה לביטול הענקה. סעיף 96 לפקודה נועד להביא לביטול העברות רכוש שביצע החייב, אשר חרף היותן תקפות לפי הדין האזרחי הכללי, ניתן לבטלן בתנאים מסוימים להגשמת תכלית הליך פשיטת הרגל. בחינת התוקף בכל אחד מהמישורים נשענת על תשתית וכללים שונים , אך יש חוליה מקשרת באופן שגם אם לפי הדין הכללי העסקה תקפה, עדיין יש אפשרות שבחינתה לאור דיני פשיטת הרגל תביא לתוצאה שהיא בטלה לפיהם (ס' 10 לפסק הדין, עמ' 743-744) .

גם הטענות המועלות ע"י הצדדים כאן (לפחות בשלב ראשון), נוגעות לתוקפן ו למשמעותן של העסקאות הנטענות ע"י המשיבים 3-4 ולתוקף המסמכים שהוצגו מבחינת הדין האזרחי הכללי, ומקומן להתברר בהליך אזרחי רגיל.

במכלול הנסיבות כמתואר ושעה שהנאמנים מבקשים לממש את הנכס ולפנותו, הרי שעליהם לנקוט בהליך מתאים ואין מקום לחייב את המשיבים 3-4 לנקוט בהליך מקדים או מונע להוכחת טענותיהם .

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

הנאמנים יגישו בקשה לאישור ניהול ההליך הנפרד בתוך 60 ימים מהיום (ייתכן שיש לשקול תחילה מימוש הנכס האחר שאינו דירת המגורים) .

המזכירות תדוור לצדדים
ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.