הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 24340-11-20

לפני
כבוד ה שופטת חנה פלינר

המערער

גדי חזן
ע"י ב"כ עו"ד רון ששון

נגד

המשיבים

1.רות ניר- החייבת
ע"י ב"כ עו"ד טל יקר

2.כונס נכסים רשמי תל אביב

3.מרדכי האן מרקוביץ - הנאמן

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הנאמן לדחות את הבקשה למתן אורכה להגשת תביעת חוב שהגיש המערער הנושה- מר גדי חזן (להלן: "המערער") ביום 4.11.2020 בעניינה של החייבת.

לטענת המערער דחיית בקשתו למתן אורכה נעשתה שלא כדין זאת מאחר שהנאמן לא חתום על הדחייה למתן אורכה וכי אינו יכול להאציל סמכותו לאחר; כיוון שצורף תצהיר כדין ולכן קביעת הנאמן אינה נכונה לעניין זה; היות והמערער לא ידע על הליך פשיטת הרגל בעניינה של החייבת (ולא ראה פרסומים בעניין זה) אלא רק על ההליך שהתנהל כנגד בעלה- ניר דוד (להלן: "החייב"); כאשר החייבת ידעה על החוב הגבוה (200,000 ₪) ולא הודיעה למערער על הימצאותה בהליך פשיטת רגל. בנוסף, טוען המערער כי בהעדר פגיעה של ממש ביעילות הליך חדלות הפירעון או קידומו הרי שנדרשת הצדקה משמעותית כדי לשלול מהמערער להגיש תביעת חוב.

בתשובתה טענה החייבת כי דחיית תביעת החוב נעשתה בדין וכי יש לדחות את הערעור. החייבת מזכירה כי ביהמ"ש יתערב בהחלטות של בעל תפקיד רק במקרים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה ומפנה לע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 27.12.2010) (להלן: "עניין פז"); כי המערער מבקש להאריך לו את המועד להגשת תביעת חוב בתקופה של שנה וחצי ואין המדובר באיחור של ימים, שבועות או חודשים בודדים וכי ככל שהאיחור גדול יותר כך נטייה ביהמ"ש שלא לאשר את הבקשה ועל המערער נטל כבד יותר להוכחת טענתו; כי ההודעה בדבר מתן צו כינוס כנגד החייבת פורסמה ברשומות ובעיתונים יומיים; היות והמערער אינו מפרט הכיצד ידע על הליך פשיטת הרגל בענייננו של החייב- בעלה של החייבת אך לא על התיק בעניינה של החייבת וכאשר המערער היה מיוצג על ידי עורך דין עת בה הגיש תביעת חוב בעניינו של החייב. עוד נטען כי המערער ידע על הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינה של החייבת מפיה בשיחות טלפון שהתקיימו ביניהם (סעיף 27 לתגובת החייבת); עוד טענה החייבת כנגד נסיבות יצירת החוב וראה פירוט בסעיפים 29 עד 33 לתגובתה.

בתשובת הנאמן נטען כי דין הערעור להידחות וחזר על טענות שהעלתה החייבת ( המועד המאוחר בו הוגשה תביעת החוב- לאחר שהדירה נמכרה לרוכשים והעסקה אושרה ע"י ביהמ"ש; לאחר שאושר מתווה בביהמ"ש וניתן פסק דין וימים אחדים בטרם שקיבלה החייבת את ההפטר החלוט) ; כאשר החייבת טענה כי יידעה את הנושה על ההליכים; הנושה לא טרח לבדוק בעוד מועד אם גם החייבת מצויה בהליכי פשיטת רגל. עוד טען הנאמן כי "הקשר השוטף בין הנושה לבין החייבת- לטענת הנושה- מעצים דווקא את מחדלו של הנושה באי הגשת תביעת החוב שלו במועד" (סעיף 5 לתשובת הנאמן).

בנוסף נטען כי החייבים שינו מצבם לרעה עת מכרו והתפנו מדירת מגוריהם לצורך מימון תשלומי החובות שלהם; כי המדובר בחייבים שנות ה-70 לחייהם וכושר השתכרותם נמוך מאוד וכי היענות לבקשה תהא בבחינת פגיעה בלתי מידתית בחייבת שהחוב שלה נובע מחוב בעלה וכאשר ציפתה שלאחר המכירה תיוותר בידה יתרה להתקיים מחייה בכבוד. עוד מבהיר הנאמן כי ההחלטה ניתנה "בהסכמתו ובאישורו" (סעיף 9 לתגובה).

בתגובה לתשובות טוען המערער כי יש להשיב לו את סכום העירבון שהפקיד בלא תלות לתוצאות הערעור מאחר שהערעור הוגש לאחר שהדחייה נעשתה בחוסר סמכות וכשל הנאמן; כי על הנאמן לשאת בתשלום הוצאות הערעור היות והוא מונע מ"שיקולים זרים" , "אפליה אסורה" נוכח זלזול בתפקיד הנאמן ועוד..; כי "הנאמן וב"כ החייבת חברו יחדיו לצאת מהמבוכה שנוצרה וזה מגופף על זה" (סעיף 4 לתגובה); שוב מפנה המערער לפר"ק 9450-09-12 עומר יונס נ' יצחק וטוען כי הנאמן אינו יכול להאציל סמכותו לאחר ; כי העיתונות המודפסת מאבדת את כוחה והופכת להיות בשולי ספקיות המידע; כי בכל שיחת טלפון התחייבה החייבת לשלם את החוב אחרי שהדירה תימכר ולא ציינה כי היא מצויה בהליך פ ש"ר (סעיף 8ג לתגובה); כי עוצמתה של חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית מוגבלת וכי הנטל לסתור אותה אינו כבד במיוחד; כי החייבת אינה כופרת בעצם קיומו של החוב; כי ניתן לשנות או לבטל את פסק הדין בהתאם לתקנה 36 לתקנות הסדר; המערער טוען כי הטענות באשר להיותו איש שוק אפור- נטענו ללא ביסוס. בהמשך להחלטת ביהמ"ש צורף תצהיר בתמיכה לעובדות שהועלו בתשובה שהוגש לתיק ביום 20.12.2020.

בתגובתו טען הכנ"ר כי דין הערעור להידחות וזאת מכיוון שהחל מיום 15.11.2018 התנהלו הליכי החייב והחייבת במסגרת הליך מאוחד והיה נגיש לנושי החייבים; כי המערער הגיש תביעת חוב בעניינו של החייב כבר ביום 1.1.2019; כי עיון בצו הכינוס שניתן בעניינה של החייבת לא כולל חובה להמציאו לנושים וכי נעשה פרסום ברשומות ובעיתונים- "ישראל היום" ו-"ידיעות אחרונות" כך שקמה חזקה קונסטרוקטיבית שהמערער לא עמד בנטל לסתור אותה. עוד מוסיף הכנ"ר כי ההחלטה ניתנה בהסכמת ואישור הנאמן וכי "אינו רואה הכיצד הדבר פוגע בזכויותיו של הנושה".

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית להגשת תביעת חוב
סעיף 71(ב) ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן: " הפקודה") קובע כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב בתוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. הכנ"ר בתפקידו כנאמן על נכסי החייב או המנהל המיוחד רשאים "מטעמים מיוחדים שירשמו" להאריך את התקופה להגשת תביעת החוב אם שוכנעו שהנושה "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע.

רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ בפירוק [פורסם במאגרים] (להלן: "הלכת רותם"), אשר צוטט ע"י הצדדים הוזכרה התכלית של סעיף 71(ב): ליצור תיחום של זמן הגשת תביעות החוב במטרה לייעל ולקדם את הליך פשיטת הרגל ולדעת, בתום התקופה, מהי מצבת החובות הלכאורית של החייב ומי הם נושיו. בכך גוברת וודאות הצדדים ונוצרת האפשרות להעריך את מצב הדברים עימו עליהם להתמודד במסגרת ההליך. עוד קבעה הלכת רותם (הדגשות שלי – ח.פ):

"קביעת היקף החריג הקבוע בסעיף 71(ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת... אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד.."
עוד קבעה הלכת רותם:
"סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד."
ביהמ"ש העליון חזר על שנקבע בהלכת רותם שיש לאמץ את הגישה המקלה, ראו רע"א 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל נאמן לנכסי החייב אפללו שלום [פורסם במאגרים] (להלן: " עניין דבריקו"; ההדגשות אינן במקור ): "..בעבר, עמדת הפסיקה בנושא הארכת מועד להגשת תביעת חוב, התאפיינה בגישה מחמירה, ונקבע כי חריג הטעמים המיוחדים יחול רק במקרים בהם הנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד מטעמים אובייקטיביים – חיצוניים.. בראי הגישה המחמירה, פרסום דבר צו הכינוס ברשומות ובעיתונים מקים חזקה של ידיעה קונסטרוקטיבית אודות הליכי פשיטת הרגל... בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה בעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לצורך סעיף 71(ב). על פי הגישה המקלה יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב. גישה זו מייחסת משקל משמעותי להתנהגותו של החייב, דוגמת חייב אשר אינו מגיש דוח על מצב עסקיו או מסתיר את חובו מפני נושיו... בהינתן מצב שבו הנושה לא ידע אודות צו הכינוס, ובד בבד הארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים, ניתן לבחון בחיוב את קבלת הבקשה."

סמכות בעל תפקיד לבחון תביעת חוב
סמכותו של בעל תפקיד לבחון תביעת חוב קבועה בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה- 1985: "(א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת."
על פי הפסיקה, סמכותו של בעל התפקיד היא סמכות ייחודית ומעין שיפוטית. על כן, ביהמ"ש לא יתערב בנקל בהחלטת בעל תפקיד כל עוד זה לא חרג ממתחם הסבירות וראה להרחבה פש"ר (י-ם) 27548-04-13 משה מאיר לוי נ' כונס נכסים הרשמי מחוז ירושלים (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 22.1.2015) (להלן: "עניין משה מאיר לוי"). עם זאת, על המפרק מוטלת החובה "... לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, וחובתו כנאמנם של כלל הנושים, לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעות חוב נוספות בלתי מבוססות לפיכך, עליו לנקוט משנה זהירות, לשקול את הראיות העומדות בפניו, לאזנם ולקבוע על פיהם אם לקבל או לדחות את תביעת החוב." (בש"א (מחוזי-חיפה) 7839/03 טסלר נ' עו"ד מטר נביל (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 11.4.2005).

ומן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הנאמן, כפי שיפורט להלן.

הטענה לפיה ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות- דין הטענה להידחות, משהובהר כי ההחלטה נעשתה בהסכמת ובאישור הנאמן (סעיף 9 לתשובת הנאמן) הרי שהטענה נדחית ולא ניתן לקבוע כי זו ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות כטענת המערער. לא הוכח נזק כלשהו ואיני סבורה כי די בכך כדי לקבל את בקשת האורכה;

הטענה לפיה הנושה לא ידע שהחייבת מצויה בהליכי פירעון- דין הטענה להידחות, המערער לא עמד בנטל המוטל על כתפיו, ראו טענת החייבת לפיה ידעה את הנושה בשיחות טלפוניות עימו; המערער ידע על קיום הליכי חדלות הפירעון של החייב (בעלה של החייבת וראה סעיפים 4 ו-6 לערעור) וידע כי בית המגורים עתיד להימכר; המערער היה מיוצג על ידי עורך דין עת בה הגיש את תביעת החוב בעניין החייב (1.1.2019) ניתן לקבל גישה מרחוק לתיקים שאוחדו במערכת נט המשפט. אין המדובר במערער אשר לא בקשר עם החייבת ויש ממש בטענת הנאמן לפיה "הקשר השוטף בין הנושה לבין החייבת- לטענת הנושה- מעצים דווקא את מחדלו של הנושה באי הגשת תביעת החוב שלו במועד" (סעיף 5 לתשובת הנאמן).

בנוסף ולחלופין, וגם אם הנושה לא ידע פוזיטיבית על ההליך כנגד החייבת, יש מקום להפנות לכלל הידיעה הקונסטרוקטיבית- אין חולק כי נעשה פרסום כדין ברשומות ובעיתונים יומיים. איני מקבלת את הטענה כי כיום העיתונות הכתובה איבדה מחשיבותה ואינה "ספקית ידע". אופן הפרסום קבוע בדברי חקיקה וכל עוד לא נעשה שינוי, אין מקום ל"הפחית" מחשיבות כלים אלו המעוגנים בדין.

השיהוי בהגשת תביעת החוב - בקשתו של המערער להאריך את המועד להגשת תביעת החוב בפרק זמן רב (כ-שנה וחצי) כאשר כל העת ידע כי הליך משפטי בעניינו של החייב מתנהל וכאשר המדובר בתיקים מאוחדים. אכן, המדובר בפרק זמן חריג ורב ועל המערער לעמוד בנטל כבד יותר להוכחת אי ידיעתו. בענייננו, לא ניתן לומר כי המערער לא יכול היה לדעת על ההליך בעניינה של החייבת – עת יוצג ע"י עורך דין; כאשר נעשו פרסומים כדין; כאשר היה מיוצג על ידי עורך דין והגיש תביעת חוב בקשר ל תיק החייב שאוחד עם תיק החייבת.

השלב בו נמצא ההליך – למעשה ההליך בעניינה של החייבת הושלם ונחתמה פסיקתא בעניינה. החייבת שינתה את מצבה לרעה שכן הסתמכה על יתרת התמורה הצפויה להיכנס לכיסה לאחר תשלום החובות הידועים.

מכל הטעמים הללו, לא מתקיימות נסיבות מיוחדות או טעמים מיוחדים המצדיקים התערבות ביהמ"ש בשיקול דעתו של בעל התפקיד, גם לא על פי ההלכה המרוככת יותר הנזכרת בעניין דבריקו. המקרה אינו נמנה על המקרים המצדיקים התערבות חריגה בשיקול דעת המנהל המיוחד וראה עניין פז ועניין משה מאיר כפי שפורטו לעיל.

מעל לנדרש אציין כי איני נדרשת לבחון את טענות המערער לגופן, אלא רק את ההחלטה לגבי דחיית בקשה למתן אורכה ולכן איני מתייחסת לטענות שהועלו באשר לאופן יצירת החוב, היעדר הכחשה מטעם החייבת, היותו של המערער איש שוק אפור- לכאורה וכדומה.

נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת. בין היתר מאחר ונחתמה פסיקתא והתיק בא לסיומו, אין צו להוצאות והפיקדון שהופקד יושב למפקיד באמצעות בא כוחו. המזכירות תשגר את החלטתי לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"א, 03 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.