הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 20115-04-16

מספר בקשה:13
לפני
כבוד ה שופטת יעל בלכר

המבקש

יניב אינסל, עו"ד (מנהל מיוחד)

נגד

המשיבים

  1. פלאפון תקשורת בע"מ
  2. יורם יזדי (חייב)
  3. כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

לפניי בקשת המנהל המיוחד מכוח תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, להורות על חילוט העירבון בסך 10,000 ₪ שהפקידה המשיבה 1 (פלאפון) בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 16/11/16, שלפיה ניתן לה סעד של צו זמני כמבוקש במעמד צד אחד, בכפוף להפקדת העירבון (העירבון).

כללי
ביסוד העניין בבקשה זו עומד נכס מקרקעין שבבעלות משותפת של החייב ושלושת אחיו בחלקים שווים (הנכס או המושכר). סביב המקרקעין הנדונים, התנהלו הליכים רבים כמו גם בקשות רבות במסגרת הליך הפש"ר. אביא כאן בקצרה, רק את הדרוש להכרעה בבקשה זו .

החייב רשום כבעלים של הנכס, אך בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה נקבע, כי ביחסים שבין האחים, החייב מחזיק בנכס בנאמנות עבור אחיו בחלקים שווים, כך שחלקו של כל אחד מהאחים הוא רבע (פסק דין מיום 3/10/10 בתמ"ש (י-ם) 4082-06. ערעור על פסק הדין נדחה ביום 11/5/11, במסגרת עמ"ש (י-ם) 34290-11-10).

טרם הליכי הפש"ר נחתם בין החייב לבין פלאפון הסכם שכירות. זה הוארך בהסכם מיום 12/3/03. הסכם נוסף נחתם ביום 7/5/06 ולפיו, הוארכה תקופת השכירות עד ליום 30/11/11, עם אופציה להארכה עד ליום 30/11/16. במהלך תקופת האופציה פתח החייב בהליך פש"ר. יוער כי לטענתו של המנהל המיוחד, ההסכם לא הוארך לתקופת האופציה שמסתיימת ביום 30/11/16.

ביום 10/11/16, עת שהחייב בהליך פש"ר, נחתם בין פלאפון לבין אחיו של החייב (המחזיקים ב- 75% מהזכויות בנכס) הסכם להארכת תקופת השכירות למשך שנה נוספת, עד ליום 30/11/17 (הסכם הארכה). שאלת תוקפו של הסכם הארכה זה נדונה ע"י בית המשפט של פש"ר והוכרעה בהחלטה מיום 29/8/17, שתובא להלן. במסגרת הדיון שהתקיים בעניין ביום 18/12/16, הוארך הסכם השכירות עד החלטה אחרת (עמ' 22 לפרוטוקול).

לעניין הבקשה שלפניי - ביום 16/11/16, הגישה פלאפון בקשה למתן צווים במעמד צד אחד, ובין היתר, צווים כדלקמן (ההדגשות במקור):
" צו שיעמוד בתוקפו עד ליום 30.11.2016 (מועד סיום תקופת השכירות המקורית) המופנה ל... מר יורם יזדי [החייב] ומורה לו או למי מטעמו, לאפשר למבקשת [פלאפון] גישה אל המושכר ... וכן צו המורה למשיב או מי מטעמו, להימנע מביצוע כל הפרעה לעבודות התחזוקה שבכוונת המבקשת לבצע במושכר ;
צו עשה שיעמוד בתוקפו עד ליום 30.11.2016 (מועד סיום תקופת השכירות המקורית) ... לאפשר למבקשת להפעיל את השידור, לרבות החזרת האספקה התקינה של החשמל למושכר, על כל המשתמע מכך, לרבות הסרת הדלת שהותקנה בכניסה לנכס והחוסמת את הגישה לאתר השידור.. .".

בהחלטה מאותו יום ניתן צו כמבוקש במעמד צד אחד, בכפוף להפקדת ערבויות ובין היתר, פיקדון כספי במזומן בסך של 10,000 ₪. זאת, "לאחר עיון בבקשה, בפסק דינה של כב' השופטת ריבה ניב מיום 20/12/15 ובנספחים האחרים" (ראו בקשה 5).
אביא להלן קביעותיו של פסק הדין של כב' הש' ניב בה"פ 46322-02-15 ש נזכר בהחלטה.

פסק הדין בה"פ 46322-02-15 (פסק הדין בה"פ)
לפי האמור בפתח פסק הדין בה"פ, בית המשפט התבקש להצהיר שהסכם השכירות מיום 7/5/06 שנחתם בין פלאפון לבין החייב (המשיב בה"פ) ולאחר מכן אושר ע"י אחיו של החייב, בקשר עם מתקן אלחוטי המצוי בגג הנכס, שריר וקיים; וכי פלאפון רשאית לבצע עבודות תחזוקה ושדרוג של אתר השידור הפועל בנכס המושכר. בית המשפט מציין, כי ההסכם הראשון נחתם בשנת 1998, בין פלאפון לחייב וכי "הסכם זה הוארך בחתימתו של המשיב מעת לעת, כאשר הארכה האחרונה הינה עד ל- 30/11/2006". בית המשפט מציין עוד, כי קודם לה"פ זו הגישה פלאפון הליך קודם לבית משפט השלום בת"א בה"פ 45903-01-13, אלא ששם הצהיר ב"כ החייב כי "ממילא לא הייתה כוונתו של המשיב [החייב] לפעול להסרת האנטנה או חלקים ממנה, בלא לקבל התר שיפוטי מפורש לעשות כן קודם לסיום תוקפו של החוזה האמור להסתיים בשנת 2016, נמחקה המרצת הפתיחה" (ההדגשה שלי - י.ב). לפי האמור בפסק הדין, ההליך הנוסף הוגש מהטעם שבקשתה של פלאפון לבצע עבודות תחזוקה ושדרוג של המתקן, נתקלה בהתנגדות נמרצת של החייב ואשתו. בהמשך לאמור קבע בית המשפט:
"לכאורה, התנגדות זו סותרת את הצהרתו של המשיב [החייב] בהמרצת הפתיחה הקודמת ולפיכך, הקשתי על המשיב אשר נשאל מדוע לא ייתן בית המשפט זה פסק דין לאלתר כמבוקש בעתירה.
תשובתו של המשיב הינה כי הוא מוכן להתחייב לכך, בכפוף לקבלת דמי שכירות שוטפים.
בית משפט זה אינו עוסק בזכותו של המשיב לקבל את מלוא דמי השכירות.
הנני מוצאת לנכון ליתן פסק דין על בסיס הצהרתו של המשיב אז, והיום, כי אין הוא מתכוון, ואיננו רשאי, ואף ניתן בזה צו האוסר על המשיב להתנגד לכל עבודת תחזוקה ו/או שדרוג של אתר השידור הפועל בנכס..., והמבקשת תהא רשאית להשתמש בפסק דין זה, ככל שיופר פסק הדין לרבות פניה למשטרה"

הדיון מיום 24/11/16 בבקשת המנהל המיוחד לביטול הצו
ביום 21/11/16 עתר המנהל המיוחד לביטול הצו בטענה שכלל לא היה מקום לתיתו ובכל מקרה, הוא בטל, כיוון שלא הוגשה תביעה עיקרית. הבקשה נקבעה לדיון. בדיון הודיע המנהל המיוחד, כי לצרכי פשרה הוא מסכים שהצו כפי שהתבקש, יעמוד בתוקפו עד ליום 30/11/16. נרשמה לפרוטוקול הסכמת ב"כ הצדדים, שלפיה "בהמלצת בית המשפט ועל מנת לחסוך בהוצאות וניהול ההליך המנהל המיוחד מסכים, כי הצו כפי שהתבקש יישאר בתוקפו עד ליום 30.11.2016". על כן, בהמשך הדיון הודיע המנהל המיוחד, כי הצדדים הגיעו הצדדים להסכמה נוספת בדבר ניהול מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט בניסיון לפתור את מכלול הסוגיות שבמחלוקת; וכי "אנחנו נסכים להרשות לפלאפון במושכר 14 ימים נוספים מעבר לתאריך 30.11. אין בכך להודות וויתור על כל טענה שעומד[ת] לרבות חשיבות העובדה שההסכם פג ולפנים משורת הדיון מאריכים ל- 14 יום כי יש נכונות להגיע להבנות ...".
לכל ההסכמות שנרשמו לפרוטוקול כאמור , ניתן תוקף של החלטה.

ביום 4/12/16 הגישה פלאפון הודעה על כישלון המו"מ והעדר הסכמות ובצדה, בקשה להארכת הסכם השכירות (בקשה מס' 9). להודעה צורף מכתבו של המנהל המיוחד, שלפיו לפנים משורת הדין הוא מאפשר לפלאפון להישאר במושכר עד ליום 30/12/16, על מנת לאפשר היערכות לפינוי (מכתב מיום 1/12/16. צורף גם בנספח 5 לתשובת פלאפון לבקשה לחילוט העירבון).
בבקשתה זו, ביקשה פלאפון, כי בית המשפט יקבע שהסכם הארכה מיום 10/11/16 נחתם כדין ומחייב את המנהל המיוחד.
משכך, נקבע דיון ליום 18/12/16 "לצורך קידום התיק".

ביום 11/12/16 הגיש המנהל המיוחד בקשה למחיקת בקשתה של פלאפון למתן צווים (במסגרת בקשה 5). בית המשפט הפנה להחלטה שבה נקבע דיון לצורך קידום התיק כאמור. בפתח הדיון מיום 18/12/16 העלו הצדדים את עניין הצו הזמני.

בית המשפט (כב' הש' רביד) קבע כדלקמן:

"1. צו המניעה כבר בטל ופקע מאחר והמועד שנקבע בו, דהיינו: עד סוף נובמבר חלף ועבר ולכן אין מקום להמשך הדיון בסוגיה. ככל שלצדדים יש טענה לעניין הערבות - יגישו טענות בכתב בהמשך.
2. הואיל והסכם השכירות הסתיים ב- 30.11 והוארך עד ליום 30.12.2016 הרי שיש מקם לדון כעת בבקשת פלאפון להאריך את הסכם השכירות, דהיינו לחייב את המנהל המיוחד לחתום בשם החייב על חלקו של החייב בנכס (25%) בהסכם השכירות מיום 10.11.2016 ככל שיש צורך. "
(ההדגשה שלי - י.ב).

ביום 25/12/16 הגיש המנהל המיוחד בקשה זו לחילוט העירבון (בקשה מס' 13), בטענה הבקשה למתן הצו לא הייתה סבירה בנסיבות העניין וגרמה לנזק ולהוצאות. התבקשו תשובות הצדדים. עמדת הכנ"ר התעכבה וביום 17/8/17 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן החלטה בהעדר תשובה. ניתנה לכנ"ר הזדמנות נוספת ליתן עמדתו וזו הוגשה בסופו של דבר, רק לאחר שהוגשה בקשה נוספת למתן החלטה, ביום 20/10/17. פועל יוצא של האמור הוא, כי לעת מתן החלטה זו בבקשה לחילוט העירבון, כבר ניתנה גם החלטת בית המשפט בבקשתה של פלאפון בעניין הסכם ההארכה, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים והוגשו סיכומים בכתב.

החלטת בית המשפט מיום 29/8/17 בהליך זה בעניין הסכם הארכה
בהחלטת בית המשפט מיום 29/8/17 (כב' הש' רביד) נקבע, כי הסכם הארכה נחתם שלא כדין. נקבע כי על אף שההסכם עומד בגדרי המינוח שימוש סביר שרשאי הרוב לעשות בנכס, אין תחולה בנסיבות העניין לשלטון הרוב, מחמת קיפוח המיעוט בכל הנוגע ליכולת להביע עמדה ביחס להסכם ובעניין השאת פוטנציאל דמי השכירות. כמו כן, פלאפון פעלה שלא בתום לב כשהתעלמה מבקשת המנהל המיוחד לקבל פרטים והתקשרה מאחורי גבו עם האחים בהסכם שעליו הודיע למנהל המיוחד כעובדה מוגמרת. זאת, במקום שתבוא בדברים עמו ביחד עם האחים, בעלי הרוב, ותישמע עמדתו והצעתו של המנהל המיוחד כמי שבא בנעלי החייב. יחד עם זאת, דחה בית המשפט את טענתו של המנהל המיוחד כי החוזה בטל וקבע, כי הוא מבוטל מעתה ואילך (סעיפים 108-110 לפסק הדין) . כך לפי דין וכך גם מהטעם שבית המשפט האריך את תוקף החוזה עד להכרעה בסוגיה. נקבע, כי פלאפון תפנה את המושכר עד ליום 28/9/17 (מעדכון הצדדים לתיק עולה, כי הוגש ערעור בע"א 554/17 וביום 28/9/17 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי בעניין פינוי פלאפון, עד להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע) .

עיקר טענות הצדדים בבקשה לחילוט העירבון
לטענת המנהל המיוחד, התקיימו שני התנאים הדרושים לפי תקנה 371(א) לחילוט העירבון. ראשית, הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. לא הייתה בידי פלאפון כל תשתית, גם לא לכאורית, המקימה עילה לבקש את הצו, שכן אין בידה הסכם שכירות בתוקף וגם לא החלטה שיפוטית שקובעת שהסכם השכירות מקנה לה את הזכות להיות במושכר עד ליום 30/11/16. פסק הדין בה"פ מיום 20/12/15 אינו קובע כי הסכם השכירות הוא עד ליום 30/11/16 אלא רק צוינו שם הדברים כטענה מפי פלאפון. מכאן גם שהצו שניתן בהליך זה במעמד צד אחד, שניתן מכוח הטעיית בית המשפט ע"י פלאפון באשר לקביעות פסק הדין - ניתן שלא כדין הוא חסר תוקף מלכתחילה, בבחינת void. שנית, מתן הצו גרם לנזק. בשל רצונה של פלאפון להישאר במושכר בכל מחיר, היא גררה את הצדדים לנהל מאבק משפטי שכלל הגשת בקשות ותגובות רבות והצריך קיומם של דיונים שבעקבותיהם נגרמו הוצאות לקופת הכינוס. כמו כן, פלאפון תפסה את המושכר, היא מנעה מהמנהל המיוחד להציע את המושכר בתמורה לדמי שכירות ראויים ונגרם נזק לקופת הכינוס, בדמות ההכנסה מדמי שכירות שנמנעה. בבקשתו למתן החלטה בבקשה זו, הוסיף המנהל המיוחד כי ההחלטה בעניין הסכם הארכה מיום 29/8/17, מצדיקה אף היא קבלת בקשתו לחילוט העירבון.

פלאפון מבקשת לדחות את הבקשה. הבקשה הוגשה מהטעם שביום 14/11/16 התברר לה שאתר השידור הפועל מהמושכר הפסיק לעבוד בשל היעדר אספקת חשמל. פלאפון שיגרה צוות עבודה לאתר ואז גילתה כי בכניסה למושכר הותקנה דלת שמונעת ממנה לבצע עבודות תחזוקה באתר, בניגוד להסכם השכירות ולפסק הדין בה"פ. בשלב זה, לא ידעה מי התקין את הדלת. אחיו של החייב והמנהל המיוחד אישרו לה, כי אין להם כל קשר להתקנת הדלת. החייב ציין בפני נציגי פלאפון באתר, כי הדלת הותקנה בהתאם להנחיות המנהל המיוחד שכן זה אסר עליו לאפשר כניסת פלאפון. הוזמנה משטרה, שלא סייעה לפלאפון ובלית ברירה, נאלצה פלאפון להגיש את הבקשה לבית המשפט.
יש לדחות את טענתו של המנהל המיוחד כאילו אין בה"פ קביעה שההסכם בתוקף עד 30/11/16. הדברים באו בפסק הדין בה"פ ממצא שיפוטי ולא כטענה של פלאפון.
אם לא די בכך, המנהל המיוחד בעצמו האריך את תקופת השכירות בחודש נוסף עד ליום 30/12/16 במכתבו מיום 1/12/16.

הכנ"ר סבור אף הוא, כי יש לדחות את הבקשה. הגשת הבקשה ע"י פלאפון הייתה סבירה בנסיבות העניין, שכן החייב ככל הנראה פעל בניגוד להסכמתו מראש לשהות פלאפון במושכר עד ליום 30/11/16 (הוא המועד שביחס אליו ניתן הצו); ואף במסגרת החלטת כב' הש' ניב צוין, כי אין בכוונת החייב והוא איננו רשאי להתנגד לעבודות תחזוקה וניתן צו האוסר עליו להתנגד לביצוע העבודות. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה , אני דוחה את הבקשה.

תקנה 371(א) קובעת כי "פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם."

כפי שנקבע בפסיקה, "חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני, ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן 'אוטומטי', אלא על פי שיקול דעתו של בית המשפט ועל פי הראיות שהובאו בפניו " (גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהד' 12 (2015), 888-889; רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז (3) 727).
על המבקש לחלט עירבון להוכיח הצטברותם של שני תנאים: האחד, כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו. השני, כי הבקשה למתן הצו הזמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. לפי לשון תקנה 371 (א) חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם, להבדיל מעצם קיום הנזק, שהוא טעון הוכחה. יחד עם זאת, נפסק כי "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק" ( ראו רע"א 98/03 הנ"ל ובספרו של גורן).

אני סבורה, כדעת פלאפון והכנ"ר, כי הגשת הבקשה ע"י פלאפון הייתה סבירה בנסיבות העניין. ראשית, בית המשפט בפסק הדין בה"פ הנזכרת לעיל קבע כי הסכם השכירות הוארך עד ליום 30/11/16. מעיון בפסק הדין עולה, כי מדובר בקביעה של בית המשפט ולא באזכור טענה או עמדה של פלאפון בלבד (כפי שטען המנהל המיוחד). זהו גם יסודה של ההוראה בפסק הדין הנ"ל, שאוסרת על החייב למנוע עבודות תחזוקה לתקופה זו. שהרי אילו תקופת השכירות הסתיימה ביום 30/11/11 או שלא מומשה תקופת האופציה, לא היה מקום לאסור על החייב להימנע מהפרעה לעבודות התחזוקה לעת שניתן פסק הדין בה"פ, בדצמבר 2015. כך גם נקבע בהחלטות קודמות של בית המשפט בהליך זה (ראו סעיף 11 להחלטה מיום 29/8/17 וכן סעיף 2 להחלטה מיום 18/12/16, בעמ' 10 ש' 2 שצוטטה לעיל בסעיף 8). בכל מקרה, גם אם אניח כעמדת המנהל המיוחד, שאין קביעה שיפוטית שהסכם השכירות הוארך ותקף עד ליום 30/11/16 (ואיני סבורה שכך) - אין חולק שפסק הדין בה"פ אוסר על החייב למנוע מפלאפון לבצע עבודות תחזוקה בנכס. אני סבורה, על רקע כל האמור, כי במצב שהיה קיים לעת הגשת הבקשה למתן צו זמני, שעה שבפועל לא התאפשרה גישה לנכס לצורך ביצוע עבודות תחזוקה בנסיבות כמתואר - פנייתה של פלאפון לבית המשפט למתן הצו, היא למעלה מסבירה. בוודאי שלא ניתן לומר כי לא הייתה סבירה. כך, גם אם כטענת המנהל המיוחד, הדלת הותקנה בידיעתה של פלאפון אלא שהחייב שרצה למנוע את כניסת פלאפון, הזמין משטרה שלא אפשרה לחברת פלאפון להיכנס למושכר (ראו סעיפים 26 ו- 51 לבקשת המנהל המיוחד לביטול העיקול), כך או כך, בעטיה של התנגדות החייב שמנוגדת לחובתו לפי פסק הדין בה"פ, לא היה בידי פלאפון לבצע עבודות תחזוקה בנכס.

לבסוף אציין למען הסדר הטוב, כי בנסיבות כאמור, נוכח ההסכמות בין הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה ובקשת פלאפון בעניין הסכם הארכה שהוגשה עם ההודעה על כשלון המו"מ, אין ממש בטענת המנהל המיוחד שהצו פג מחמת שלא הוגש הליך עיקרי, והיא נדחית. ממילא גם נקבע בהחלטת בית המשפט בדיון מיום 18/12/16 כי הצו פקע "מאחר והמועד שנקבע בו, דהיינו: עד סוף נובמבר חלף ועבר" ולא מכל טעם אחר.

די באמור כדי לדחות את הבקשה. יש מקום לדחותה גם מהטעם שלא הוכח כי התקיים התנאי המצטבר השני (תנאי הנזק) לצורך חילוט העירבון .

לטענת המנהל המיוחד, כאמור לעיל, פלאפון ברצונה להישאר במושכר, גררה את הצדדים לנהל מאבק משפטי שהצריך בקשות ותגובות ודיונים שגרמו להוצאות לקופת הכינוס. כמו כן, מנעה אפשרות להציע את המושכר בדמי שכירות שהיו מתקבלים לקופת הכינוס. בטענותיו, מתייחס המנהל המיוחד לשהותה של פלאפון בנכס בכלל ולאו דווקא בתקופת הצו, שהתייחס לשבועיים ימים בלבד, מיום 16/11/16 ועד ליום 30/11/16. ממילא, כאמור לעיל, עסקינן בתקופת הסכם השכירות. מעבר לכך, כמפורט לעיל, הצדדים ניהלו מו"מ ביחס להמשך תקופת השכירות והמנהל המיוחד נתן הסכמתו שפלאפון תישאר במושכר עד 30/11/16 ואף הסכים כי תישאר עוד 14 ימים נוספים מעבר לכך (הכל בדיון מיום 21/11/16, שבו קיבלו ההסכמות תוקף של החלטה). בהמשך, לאחר שהמו"מ כשל ולא הוביל להסכמות, אף הסכים המנהל המיוחד שפלאפון תפנה את הנכס עד ליום 30/12/16 (מכתב מיום 1/12/16, נספח 5 לתשובת פלאפון לבקשה). בדיון שהתקיים בעניין הסכם הארכה ביום 18/12/16, האריך בית המשפט את הסכם השכירות עד להחלטה אחרת. אזכיר גם, כי בהחלטת בית המשפט מיום 29/8/17 נקבע שהסכם הארכה אינו בטל, כי אם מבוטל בלבד ממועד ההחלטה והורה, כי הנכס יפונה ביום 28/9/17. מכאן, שלא ניתן לייחס את הנזק, אם וככל שנגרם ואילו הוכח כנדרש, לצו הזמני שתחולתו לשבועיים בלבד שמיום 16/11/16 ועד ליום 30/11/16.

לא עלה, אפוא, בידי המנהל המיוחד להוכיח כי נגרם נזק ממתן הצו. ממילא גם לא הובאה כמות מינימלית של ראיות, כנדרש, להוכחת גובה הנזק. הטענות לקיומו של נזק בגין הצו, נטענו בכלליות מבלי שנתמכו בראיות ולו במידה המינימלית הנדרשת להוכחת גובה הנזק לפי הפסיקה, כאמור לעיל.

התוצאה היא שהבקשה נדחית מכל אחד מהטעמים לבדו, ומשניהם יחדיו.
בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תדוור לצדדים
ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.