הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 19043-09-18

לפני
כבוד ה שופטת חנה פלינר

בעניין החברה:

המערערים:
ווין גלובל מרקטס אינק (ישראל) בע"מ (בפירוק)

  1. שמעון ציטרון
  2. יריב ציטרון
  3. תומר ארזואן

שלושתם ע"י ב"כ עו"ד רותם פיטרמן גינגולד

נגד

המשיבים:

1. עו"ד רונן מטרי (המפרק)

2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד יוסף פולסקי

3. כונס נכסים רשמי תל אביב

פסק דין

מונחים בפניי שלושה ערעורים על הכרעות בעל התפקיד- עו"ד רונן מטרי (להלן: "המפרק") בתביעות חוב שהגישו עובדים בחברה , בהתאם לסעיף 96 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985. הערעור הראשון (פש"ר 19043-09-18) הוגש ע"י שמעון ציטרון (להלן: "שמעון" ו- "ערעור שמעון" בהתאמה); הערעור השני (פש"ר 19180-09-18) הוגש ע"י בנו של שמעון, יריב ציטרון (להלן: "יריב" ו- "ערעור יריב" בהתאמה) ; הערעור השלישי (פש"ר 19089-09-18) הוגש ע"י תומר ארזואן (להלן: "תומר" ו-"ערעור תומר" בהתאמה).

טענות שמעון בערעורו

בשנת 2001 ייסד שמעון את חברת Zone For Play שסיפקה פלטפורמות להימורים אינטראקטיביים, החברה שינתה את שמה כמה פעמים והיום שמה Eztd inc (להלן: "חברת האם"). עם הזמן, חברת האם החלה לפעול בתחום מסחר באופציות בינאריות ובפורקס באמצעות חברות בנות וביניהן, החברה שבפירוק- חברת ווין גלובל מרקטס אינק ישראל (בע"מ) (להלן: "חברת ויין גלובל " או "החברה").

מיום הקמת חברת האם וחברת ויין גלובל (לשם הנוחות יקראו יחדיו: "החברות") שימש שמעון מנכ"ל בהן אך בשל מחלוקות הופסקה עבו דתו למשך כמה חודשים. בחודש 06/2008 הצדדים הגיעו להסכמות באשר להמשך העסקת שמעון בחברת האם וחברות הבת שלה.

על פי הנטען ע"י שמעון, חברת גלובל ויין ביצעה את עיקר הפעילות של קבוצת החברות בתחום הפיתוח הטכנולוגי של מוצרי החברה והיא זו אשר העסיקה את רוב העובדים בקבוצה ואילו חברת האם הייתה אמונה על גיוס כספים לטובת פעילות חברות הבנות .

ביום 23.9.2008 נחתם הסכם ייעוץ בין חברה בבעלות שמעון היא חברת ציטרון השקעות לבין חברת האם, לפיו המערער ישמש כמנכ"ל החברה החל מיום 6.6.2008 (להלן: "הסכם ייעוץ שמעון" צורף כ-נספח ה' לערעור שמעון).

ביום 1.10.2013 נחתמה תוספת להסכם הייעוץ (להלן: "תוספת שמעון ") ובמקביל נחתם הסכם העסקה בין חברת ויין גלובל לשמעון (להלן: "הסכם העסקה", צורף כנספח ו' לערעור שמעון, לשם הנוחות יחדיו "הסכמי שנת 2013") על פי ההסכם שכרו של שמעון עמד על סך של 30,500 ₪ (30,000 ₪ ברכיב שכר ו-500 ₪ בגין נסיעות) .

ביום 23.1.2017 במקביל לחתימה על הסכמים עם חברת האם, נחתם הסכם נוסף ב ין שמעון לווין גלובל (להלן: "ההסכם החדש משנת 2017" , צורף כנספח ז' לערעור שמעון) אשר זהה להסכמי שנת 2013 פרט לשינויים הבאים: בוטלו האופציות בחברה שניתנו לשמעון; תקופת ההודעה המוקדמת שעמדה על 90 ימים קוצרה ל-30 ימים בלבד .

בשל פגיעה באמון המערער ונוכח צמצום סמכויותיו (מניעת גישה לחשבון בנק; מניעת אפשרות וקביעת מועדי תשלום לספקים ונותני שירות; איסור על התערבות בתחום שיווק וכדומה) שיגר שמעון מכתב התראה לגורמים בחברה (נספח יג' לערעור שמעון) וביקש כי יוחזרו לו סמכויותיו כמנכ"ל אחרת יאלץ להתפטר מתפקידו . מכתב זה לא זכה למענה כלשהו וביום 2.4.2017 הודיע שמעון על התפטרותו מתפקיד מנכ"ל ודירקטור בחברה (נספח טז' לערעור שמעון ).

ביום 17.1.2018 הגיש שמעון תביעת חוב לתשלום זכויותיו כעובד ויין גלובל וביום 14.3.2018 הוגשה תביעת חוב מתוקנת הכוללת רכיב פיצויים מלא בגין עבודתו משנת 2008 ( להלן: "תביעת החוב המקורית" ו- "תביעת החוב המעודכנת" בהתאמה ). במסגרת תביעת החוב המעודכנת טען שמעון כי הוא החל לעבוד בחברת ויין גלובל כבר ביום 23.9.2008 (ולא 1.10.2013 מועד חתימת ההסכמים) ולכן זכאי גם לפיצויי פיטורים (שלא הופרשו לקופת הפנסיה) בסך כולל של 150,000 ₪ עבור עבודתו בשנים 2008 ועד 2013 ולראייה צירף את הסכם ייעוץ שמעון שנחתם בשנת 2008.

ביום 17.6.2018 הכריע המפרק בתביעת החוב (להלן: "ההכרעה הראשונה", נספח יט' לערעור) שהגיש שמעון. המפרק אישר את רכיב פידיון ימי החופש ודמי הבראה ודחה את רכיב דמי ההודעה המוקדמת מאחר ושמעון הוא זה שהתפטר מהחברה. באשר לרכיב הפרשות לקופות הגמל וקרנות השתלמות קבע המפרק כי הגורם המוסמך לתבוע רכיב זה לאחר פירוק החברה הוא קופת הגמל או הפנסיה עצמה ומשכך, אין מקום לאשר תביעות אלה במסגרת תביעת החוב . יוער כי רכיבים אלו הובאו להשלמת התמונה ואינם רלוונטיים לערעורים שלפניי.

המפרק דחה את רכיב פיצויי הפיטורים, בין היתר, מאחר ועל פי נתוני החברה (ספרי החברה, טופס 161) המערער החל לעבוד רק ביום 1.10.2013; היות והמדובר בטענה חדשה שהועלתה רק בתביעת החוב המעודכנת (ולא במקורית); היות והסכם ייעוץ שמעון לא נחתם בהסכם העסקה אישי אלא מול חברה בבעלותו; מאחר ולא הונחה תשתית ראייתית לכך שקיימים יחסי עובד ומעביד .

ביום 21.6.2018 שיגר שמעון מכתב ושלח הודעת דואר אלקטרוני למפרק וטען במסגרתם כי נפלו טעויות בהכרעת המפרק וכי מתקיימים יחסי עובד מעביד גם בתקופה זו. בעקבות מכתבים אלו ניתנה החלטת המפרק המעודכנת המקבלת את טענות שמעון באשר לרכיב ההודעה המוקדמת אך דוחה את טענותיו באשר לרכיב פיצוי הפיטורים נשוא ערעור שמעון (נספח א' לערעור שמעון), מאותם טעמים שפורטו לעיל.

במסגרת ערעור שמעון מתבקש ביהמ"ש לבטל את קביעת המפרק שניתנה ביום 9.7.2018 הדוחה את תביעת החוב באשר לתשלום פיצויי פיטורין בסך כולל של 150,000 ₪ עבור השנים 2008-2013. שמעון טוען כי החלטת המפרק שגויה מיסודה; לדידו הוא הרים את הנטל להראות שהתקיימו יחסי עובד- מעביד וקביעה זו בחזקת "סטטוס" אשר אינו תלוי בהסכם בין הצדדים ; נוכח האינדיקציות המעידות ששמעון היה עובד בחברה כמפורט בסעיף 81 לערעור שמעון (להלן: "האינדיקציות"); היות ולטענת שמעון, חתימתו על ההסכם שנערך בין חברת האם לבינו -באמצעות חברה בבעלותו- אינה משנה את הקביעה המהותית כי שמעון היה עובד של חברת ויין גלובל . עוד נטען כי מכתב סיום העסקה ניתן לבקשת שמעון, על מנת לשחרר את הכספים בקופות הגמל והפנסיה שהופקדו בחודש 10/2013 ולכן לא היתה משמעות שירשם כי החל לעבוד בחברת ויין גלובל כבר ב-2008.

לטענת שמעון הוא שימש כמנכ"ל החברות מיום 6.6.2008, כאשר עבודתו בויין גלובל הופסקה ביום 2.4.2017 וביום 15.5.2017 בחברת האם. עוד טוען שמעון כי לא ניתן להפריד בין עבודתו כמנכ"ל חברת האם לבין עבודתו בחברת ויין גלובל וכי הפיצול ההסכמי שנערך בשנת 2013 הוא מלאכותי בלבד . כן טען שמעון כי חרף העובדה שלכל אחת מהחברות אישיות משפטית נפרדת בפועל נוהלו שתי החברות הרלוונטיות כגוף אחד ללא הפרדה או הבחנה ביניהן; כאשר דירקטוריון חברת האם ובעלי המניות בה ניתבו את פעילות החברות.

לטענת שמעון, בשנת 2016 החלו החברות להתנכל לו לפגוע באמון בו ולהרע את תנאי העסקתו וסמכויותיו כמנכ"ל. כך למשל: התקבלו החלטות דירקטוריון ואושרו העלאות שכר בניגוד לעמדתו; הועסק סמנכ"ל שיווק שלא הומלץ על ידו ; נאסר על שמעון לעסוק בנושא השיווק; שמעון גיבש הסדר והחברות סירבו לשלם; יו"ר הדירקטוריון, מר גוסטבו פרוטה (להלן: "פרוטה" ) מנע משמעון לפטר עובד שהתחצף אליו ו עוד. לטענת שמעון, פעולות אלו פגעו במעמדו כמנכ"ל, הרעו את תנאי העסקתו ולא אפשרו לו לתפקד כמנכ"ל סביר ועל כן יש לראות בנסיבות המקרה בפיטוריו כ"התפטרות בדין פיטורים".

לטענת שמעון, לבית משפט זה סמכות רחבה להכריע בשאלות המשפט והעובדה המתעוררות בענין של פשיטת רגל.

טענות המפרק לערעור שמעון

לטענת המפרק יש לדחות את הערעור מאחר והכרעת החוב מפורטת ומנומקת והמסקנה העולה ממנה היא כי יש לדחות את רכיב פיצויי פיטורים בסך 150,000 ₪ היות ושמעון לא עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכחת תביעת החוב.

לטענת המפרק, המדובר בטענה חדשה שהועלתה רק במסגרת תביעת החוב המתוקנת; האסמכתא עליו מתבסס שמעון הוא הסכם יעוץ לא חתום משנת 2008 שנחתם בין חברת שמעון ציטרון השקעות בע"מ לבין חברת האם, אין מדובר בהסכם העסקה עם חברת ויין גלובל והוא אינו רלוונטי; נתוני החברה בחייה מראים כי שמעון החל לעבוד ביום 1.10.2013 ויש להתחשב בתפקידו הבכיר של שמעון- מנכ" ל; האינדיקציות לא נטענו בעבר ולא הוכחו וכך גם חלק מהנספחים שצורפו לערעור לא צורפו לתביעת החוב (נספחים כב'-כד' לערעור שמעון) ואין בכוחם כדי לשנות את הכרעת המפרק .

טענות שמעון בתשובה לתגובת המפרק

שמעון חוזר על טענותיו כפי שעלו במסגרת הערעור ומוסיף וטוען כי מסקנתו של המפרק סותרת מושכלות יסוד בדיני העבודה לפיה מעמדו של אדם נבחן לפי מהות היחסים שנוצרו בין הצדדים הלכה למעשה ומפנה בעניין זה לע"ע (ארצי) 43175-11-11 אשר ויצמן ד. יער חקירות בע"מ נ' חורש יוסף (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 25.6.2018) .

טענות יריב ותומר בערעורים שהוגשו על ידם

יריב החל לעבוד בחברה ביום 5.11.2012 בתפקיד מנהל לקוחות הכפוף למנהל השיווק של החברה והשתכר בשכר שעתי בסך 40 ₪ בהיקף משרה חלקי. ביום 1.10.2013 חתמו הצדדים על הסכם העסקה חדש במסגרתו נקבע כי שכרו של יריב יהא גלובלי בסך של 7,200 ₪ ובנוסף יקבל עמלה בסך של 8 דולר עבור כל לקוח חדש שיביא לחברה שיפתח חשבון מסחר בחברה ויפקיד בו כספים כך גם יריב קודם והפך להיות סגן מנהל מחלקה וניהל תחתיו עובדים.

ביום 1.7.2014 נחתמה תוספת להסכם העסקה ונקבע כי שכר הבסיסי הגלובלי של יריב יהא 20,000 ₪ וכי תשולם ליריב עמלה בסך 30 ₪ עבור כל לקוח חדש שיגיע לחברה כתוצאה בעקבות עבודת יריב ויפתח לראשונה חשבון מסחר, בסך 10 ₪ עבור כל לקוח חדש שיגיע לחברה כתוצאה ממאמציו של עובד החברה שיהיה בפיקוח יריב, שיפתח לראשונה חשבון מסחר (וראה להרחבה ההסכמים שצורפו כנספחים ב'- ו' לערעור יריב). במהלך חודש 12/2014 נחתמה תוספת נוספת במסגרתה סוכם שהחברה תפריש כספים לקרן השתלמות עבור יריב.

תומר החל לעבוד בחברה ביום 29.10.2012 כמנהל לקוחות שכפוף למנהל השיווק והשתכר בשכר שעתי בסך 40 ₪ ובהיקף עבודה חלקי. ביום 1.1.2014 חתמו הצדדים על תוספת להסכם והשכר השעתי גדל לסך 50 ₪. תומר החל לעבוד במשרה מלאה ותפקד כסגן מנהל במחלקה. ביום 1.7.2014 נחתמה תוספת נוספת להסכם ותומר החל לקבל שכר גלובלי בסך 13,000 ₪ ולצד שכר הבסיס נקבע שתשולם עמלה בסך 30 ₪ עבור כל לקוח חדש שיגיע לחברה במסגרת עבודת תומר ויפתח לראשונה חשבון מסחר, ובסך 10 ₪ עבור כל לקוח חדש שיגיע לחברה כתוצאה מאמציו של עובד החברה שיהיה בפיקוח תומר, שיפתח לראשונה חשבון מסחר.

ביום 1.12.2014 נחתמה תוספת שלישית במסגרתה סוכם שהחברה תפריש לתומר כספים לקרן השתלמות. ביום 1.1.2015 נחתמה תוספת רביעית במסגרתה עודכן שכר הבסיס של תומר לסך 20,000 ₪. (וראה להרחבה ההסכמים שצורפו כנספחים ב'- ו' לערעור תומר).

יריב ותומר (לשם הנוחות מעתה שניהם יחדיו: "המערערים") קודמו לתפקיד מנהלי מחלקה ולאחר מכן סיכמו הצדדים על העלאת גובה העמלות, אז הציעה החברה לכל אחד מהמערערים בשל עליית שכר משמעותית ומשיקולי מס לפתוח חברה בע"מ כך שהעמלות ישולמו כנגד חשבוניות. המערערים (באמצעות החברה בבעלותם) חתמו מול החברה ביום 1.2.2015 על " הסכם למתן שירותים" (נספח ו' לערעור יריב, נספח ז' לערעור תומר) (להלן: "הסכם למתן שירותים"). במסגרת הסכם זה, יריב ותומר זכאים לתשלום עמלות עבור כל לקוח חדש שיפתח חשבון מסחר בחברה ויפקיד בו כספים.

החברה והמערערים (בעצמם ולא באמצעות חברה מטעמם) חתמו על הסכם נוסף המשווה את תנאי העסקה של השניים והקובע כי "החל מחודש נובמבר 2015 ואילך, המערערים יהיו זכאים לעמלה קבועה בסך של 8 דולר עבור כל לקוח חדש שיגיע לחברה (First Time Depositor- FTD) ויפקיד לראשונה כספים בחשבון המסחר בחברה" (נספח ח' לערעור יריב ונספח ט' לערעור תומר).

ביום 18.10.2016 שלח תומר מייל לחברה והלין על כך שלא משולמים לו שכר. ביום 18.1.2017 תומר פוטר מהחברה. משהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה פנה תומר במכתב ודרש לקבל את העמלות אך מכתב זה לא זכה לתגובה. בחודש 03/2017 הגיש תומר תביעה בבי"ד לעבודה נגד החברה וביום 29.8.2017 בשל כניסת החברה להליכי חדלות פירעון עוכבו ההליכים בתביעה זו.

ביום 8.2.2018 הגישו יריב ותומר תביעות חוב למפרק החברה. יריב טען כי החברה חייבת לו סך של 410,700 ₪ בגין עמלות שלא שולמו לו; אי הפרשות לקופת גמל בסך 10,500 ₪; פיצויי פיטורים (בתביעת החוב נרשם "אי תשלום לקרן השתלמות") בסך 517,400 ₪ - בסך כולל 938,600 ₪ (להלן: "תביעת חוב יריב"). ת ומר טען כי החברה חייבת לו סך של 339,420 ₪ בגין עמלות שלא שולמו לו; אי הפרשות לקופת גמל בסך 10,500 ₪; פיצויי פיטורים בסך 564,019 ₪ - בסך כולל 913,939 ₪ (להלן: "תביעת חוב תומר").

ביום 14.6.2018 ביקש המפרק מהמערערים לקבל ראיות ואסמכתאות נוספות לשם הוכחת תביעתם. תומר שלח למפרק מכתב המבהיר כי החברה מכירה בחוב כלפיו בסך של 85,000 דולר (להלן: "מכתב ה-BORAD") ומייל שמבהיר כי הסכום הנכון הוא 89,000 דולר ויריב צירף אסמכתאות נוספות מטעמו.

ביום 15.7.2018 דחה המפרק את תביעת החוב של המערערים בגין רכיב אי הפרשת לקופת גמל, אי תשלום עמלות ואי תשלום פיצויי פיטורין. הנימוקים לדחייה הינם שלא הוכחו יחסי עובד ומעביד ולא הוכח סכום החוב הנתבע; היות והמסמכים שצורפו לא תומכים בתביעת החוב וכי לכל היותר ניתן לסווג את תביעת החוב כתביעה של ספק במעמד נשייה רגילה.

במסגרת ערעור יריב מתבקש בית המשפט לבטל את החלטת המפרק מיום 15.7.2018 הדוחה את בקשתו לתשלום עמלות שלא שולמו לו ופיצויי פיטורים בסך כולל של 676,063 ₪. לטענת יריב (1) המפרק מתעלם מקביעות בתי דין לעבודה לפיהן יחסי עובד ומעביד הן קביעת סטטוס ולא תלויה בהסכם בין הצדדים; (2) כי החלטת הצדדים על שימוש בחברה פרטית כ"צינור" להעברת התשלומים לא יכולה לשלול את המעמד האמיתי של יריב כעובד בחברה גם לעניין רכיב העמלות; (3) המפרק מתעלם מנתונים ומסמכים המצויים בידיו המוכיחים שיריב היה זכאי לתשלום עמלות בסך של 55,416 דולר בגין עבודתו מחודש 09/2016 ועד לסיום העסקתו שלא שולמו לו.

במסגרת ערעור תומר מתבקש בית המשפט לבטל את החלטת המפרק מיום 15.7.2018 הדוחה את בקשתו לתשלום עמלות שלא שולמו לו ופיצויי פיטורים בסך כולל של 816,808 ₪. לטענת תומר, המפרק אינו מנמק את הכרעתו ומספק באמירה לפיה לא הוצגו בפניו אסמכתאות המוכיחות את עצם החוב וגובהו; תומר מצטרף לטענות יריב מס' (1) ו-(2).

לטענת יריב ותומר הם היו בעלי המניות היחידים בחברה הפרטית- חברת יריב ציטרון שיווק בע"מ; חברת תומר ארזואן שיווק בע"מ (להלן: "החברות הפרטיות"), החברות הפרטיות לא העסיקו עובדים נוספים ולא הוציאה חשבוניות נוספות פרט לאלו שהוצאו לחברת ויין גלובל. עוד טוענים המערערים כי לאחר החתימה על הסכם למתן שירותים לא נעשה שינוי כלשהו במהות העסקתם והשינוי היחיד שנעשה הוא שהעמלות התקבלו לאחר הוצאת חשבוניות לחברה במקום במסגרת השכר החודשי.

לטענת יריב, החל מחודש 10/2014 לא שולמו לו העמלות להן היה זכאי כחלק ממשכורת חודשית אלא כנגד הוצאת חשבונית מס; בחודש 09/2016 החברה הפסיקה לשלם לו את רכיב העמלות. יריב מצרף נתונים המתייחסים לכמויות לקוחות חדשים שהצטרפו לחברה בחודשים הרלוונטים עד לפיטוריו (ביום 18.1.2017) –סה"כ טוען יריב כי הצטרפו לחברה 6,927 FTD בגינם לא שולמה לו עמלה.

עוד טוען יריב כי ביום 12.2.2017 נכח בפגישה עם חברה הדירקטוריון רון לובש (להלן: "רון") אשר הכיר בחוב החברה כלפיו והבטיח כי ימצא פתרון לתשלום החוב בהקדם (טענה זו הועלתה גם ע"י תומר). משראה יריב כי שכרו לא משולם שלח מכתב התראה לפני נקיטת הליכים ביום 26.3.2017 ו- 6.4.2017 ותכנן להגיש תביעה בבית דין לעבודה אך החברה נכנסה לחברי הקפאת הליכים בחודש 05/2017. יריב מבהיר כי נפלה טעות בהחלטת המפרק מאחר והאחרון דחה את תביעת החוב בקשר להפרשה לקרן השתלמות (למרות שרכיב זה נתבע בטעות) ולא התייחס לענין תשלום הפיצויים.

לטענת תומר, החל מחודש 02/2015 לא שולמו לו העמלות להן היה זכאי כחלק ממשכורת חודשית אלא כנגד הוצאת חשבונית מס; בחודש 08/2016 הפסיקה החברה לשלם לתומר את רכיב העמלות למרות שהוציא חשבונית מס ושילם את המע"מ עבורה, לכן חדל מהוצאת חשבוניות לחברה.

לטענת המערערים, בחינת קיום יחסי עובד ומעביד הם בבחינת סטטוס שאינה נתונה להסכמות הצדדים וישנן אינדיקציות (כמפורט בסעיף 81 לערעור תומר וסעיף 69 לערעור יריב) המעידות על כך שהמערערים היו עובדי החברה. עוד טוענים המערערים כי לבית המשפט סמכות רחבה להתערב בהחלטת המפרק.

טענות המפרק בערעורים של יריב ותומר

לטענת המפרק יש לדחות את הערעורים שהוגשו, בין היתר, מאחר והכרעתו מפורטת ומנומקת ומתבססת על המסמכים שהוצגו בפניו ; היות ולערעורים צורפו אסמכתאות חדשות שלא צורפו לתביעת החוב נספחים ב'-ט', יג' לערעור יריב; נספחים ח' ו-כד' לערעור תומר) וכי אין לאפשר למערערים לצרף מסמכים חדשים שלא צורפו בשלב הכרעת תביעת החוב; מאחר ולא צורף תחשיב של סכום העמלות הנתבע ע"י המערערים; מאחר ולא הוכחו יחסי עובד-מעביד; היות והמל"ל לא מכיר ביחסי עובד ומעביד בין חברה לחברה בע"מ ולא מכיר ברכיב אי הפרשות לקרן השתלמות; מאחר והחשבוניות שצירף יריב אינן מתייחסות לתקופה שבגינן נתבעות העמלות; מכיוון שלא הוכח שרכיב העמלות מורכב מעמלות אישיות ולא מחלקתיות; כי הנטל להוכחת תביע ות חוב על כתפי המערערים.

עוד טוען המפרק כי רכיב הפיצויים כלל לא נתבע במסגרת תביעת החוב המקורית, למרות שהייתה אפשרות להגיש תביעת חוב מתוקנת והמפרק אינו יכול להחליט בשם נושה כלשהו. בכל זאת, המפרק בחן את רכיב פיצויי הפיטורין על בסיס מכתב התשובה ששלחו המערערים ואישר סך של 37,302 ₪ ליריב וסך של 42,956 ₪ לתומר. בנוסף, טוען המפרק כי מאחר ולא הוכח רכיב העמלות וגובהן הרי שאין לאשר פיצויי פיטורין בגין העמלות.

טענות המערערים לתגובות המפרק

המערערים חוזרים על האמור בערעורים מטעמם. עוד מוסיפים וטוענים כי דיני העבודה הם קוגנטיים ולא ניתן להתנות עליהם; כי רק במקרים קיצוניים וחריגים ביותר יקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד; כי השינוי של אופן תשלום העמלות נבע מהחלטה משותפת של החברה והמערערים והאחרונים המשיכו לקבל את אותן העמלות.

עוד טוענים המערערים כי ככל והמפרק אינו מוכן לקבל את הנתונים באשר למספר הלקוחות שהוצגו על ידם היה עליו לבחון את טענותיהם על ידי פניה לדירקטורים בחברה וע"י הוצאת נתונים ממערכת ה-CRM בחברה. בנוסף טוענים המערערים כי המפרק טעה שדחה את רכיב פיצויי הפיטורין ומפנים לסע"ש (ת"א) 55552-01-15 ברמי נ' אר.אי מכוניות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 14.2.2018).

לטענת המערערים ככל ובית המשפט סבור כי אין בתביעת החוב ובמסמכים שצורפה לה כדי להוכיח את תביעת החוב הרי שיש לאפשר את צירוף ההסכם הנוסף ויתר המסמכים שבשל טעות של בא כוח המערערים לא צורפו לתביעת החוב המקורית. עוד טוענים המערערים כי למפרק גישה למערכת ה-CRM בחברה וזה יכול להוציא נתוני מחשוב וכי תומר זכאי לפיצויי פיטורין בשל רכיב עמלות בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964. וכי זה בלתי הוגן ולא צודק שזכויות המערערים יפגעו רק בשל העובדה שהחברה נכנסה לפירוק ומשכך לא מנוהל הליך משפטי רגיל. עוד טוען תומר לראשונה כי יש לקחת בחשבון לצורך חישוב השכר הקובע גם עמלת מכירה ששולמה בגין מכירות שביצעו אנשי מכירות הכפופים לו.

טענות הכנ"ר בתגובתו לערעור יריב בלבד

הכנ"ר הגיש תגובה לערעור יריב . במסגרת תגובתו מצטרף הכנ"ר לעמדת המפרק מאחר וזו מנומקת בהרחבה וכי ספק רב אם המפרק חרג באופן מהותי ממתחם הסבירות. עוד טוען הכנ"ר כי בנסיבות המקרה המפרק עשה שימוש בסמכותו לדרוש ראיות נוספות להוכחת טענות שמעון; כי לא צורפו לתביעת החוב שלל הסכמי ההעסקה שנחתמו בין יריב לחברת ויין גלובל ובין חברת ויין גלובל לחברת ציטרון בע"מ. כמו כן, לא צורפו הסכמי העסקה נדרשים והחלטות דירקטוריון התומכות מפורשות בטענה כי יש לשלם ליריב.

טענות המל"ל – עמדה מאוחדת לשלושת הערעורים

עמדת המל"ל התבקשה לאחר שביום 18.4.2018 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם. במסגרת הדיון הסתבר כי בקופת הפירוק עתיד להיות סך של מיליון שקלים ( פרוטוקול בעמוד 1, שורות 24-26) וכי סכום זה לא מספיק לחלוקה לנושים רגילים, ולפיכך המשמעות האופרטיבית של ההכרעה בערעורים עשויה לחול על הגורם שישלם את הסכומים בפועל , הוא המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"). אזכיר כי גם אם המפרק מאשר את תביעות החוב, יש למל"ל אפשרות לבדוק הכרעות אלו ולהגיש את השגותיו, ומשכך הוריתי על קבלת עמדתו בכתב. המל"ל הגיש תגובה מאוחדת המתייחסת לשלושת הערעורים ובשורה התחתונה מצטרף לעמדת המפרק והכנ"ר לפיה יש לדחות את הערעור ים.

המל"ל מזכיר מושכלות יסוד, לפיהן את רשת המגן הסוציאלית יש ליתן לעובדים מוחלשים ולא לעובדים שבחרו בדעה מושכלת להסדיר את יחסי העבודה ולאחר מכן מבקשים זכויות מכח דיני עבודה . כן עומד המל"ל על המבחנים לסיווג עובד ככזה או כקבלן עצמאי (ראו סעיפים 15-16 לתגובה); מזכיר את ההלכה לפיה תשלום מס הכנסה ומע"מ הינו גורם מכריע בשאלת המעמד; ולענייננו מבקש לקבוע, בכל אחד מהערעורים, שהחלטת המערערים לפתוח חברות נפרדות ולפצל בין רכיבי השכר הינה החלטה שהתקבלה משיקולי מס ותוך ידיעה ברורה שעבור רכיב העמלות לא ינתנו זכויות סוציאליות. כן מזכיר המל"ל את חובת תום הלב וגורס כי לא ניתן לאחוז את המקל משני קצותיו.

באשר לערעורי יריב ותומר טוען המל"ל כי כאשר חברת האם עסקה בהימורים אינטראקטיבים והמשיכה פעילותה בענף הפורקס ובאופציות בינאריות הרי שהדבר בניגוד לתקנת הציבור ומפנה בעניין זה לעמדות רשות לניירות ערך בכנסת; עוד טוען המל"ל כי אין לקבל את טענת יריב לפיה הוא והחברה חד הם, ללא עובדים נוספים, שכן מרישומי המל"ל עולה שבחברת יריב היתה עובדת נוספת שפוטרה.

לעניין ערעור שמעון מביע המל"ל תמיהות על הפיצול בין חברת האם וחברת הבת, לשיטתו לא ברור כלל האם שולמו לשמעון בזמן אמת תשלומים עבור חופשה וכו', וגורס כי אם לא היה נערך אותו פיצול בין החברות משיקולים שונים של המערער, אזי גם זכויותיו הסוציאליות של שמעון היו משולמות כדין. כן מעלה המל"ל תהיות האם זכאי שמעון לפיצוי פיטורין, מקום בו הוא התפטר ולא פוטר.

תגובת המערערים לעמדת המל"ל המאוחדת

לטענת שמעון, אין לייחס חשיבות לכך שהוא ייסד את חברת האם בשנת 2001, מאחר ופוטר מהחברה בשנת 2007 והיות וזוהי חברה ציבורית שלשמעון אחוז בודד של מניותיה. כך גם טוען שמעון כי יש לדחות את הטענות כנגד טענתו לפיטורים בחזקת מפוטר מאחר והמפרק לא חלק על אלו.

לטענת יריב ותומר יש לדחות את הטענה שהועלתה באשר לחוסר תום ליבם היות והמל"ל לא בדק בתגובתו האם יריב ותומר קיבלו תמורה משמעותית בעבודתם כעצמאיים; היות והעובדה שתומר ויריב קיבלו את רכיב העמלות כנגד חשבונית ולא במסגרת השכר החודשי לא השפיעה על גובה התמורה ששולמה להם מאחר ושכר בסיס נותר זהה וגם גובה העמלות. עוד טוענים יריב ותומר כי הם היו בחורים צעירים בשנות ה-20 לחייהם ולא קיבלו שכר גבוה יותר בשל העובדה כי הוגדרו כקבלנים עצמאיים. לבסוף טוענים השניים כי יש לדחות את טענת המל"ל שהועלתה באשר לתקנת הציבור מאחר ועיסוק החברה חוקי ולכן לא ניתן לשלול את זכויותיהם.

ההכרעה בתביעות החוב, וראשית הדין וההלכה

סמכותו של בעל תפקיד לבחון תביעת חוב קבועה בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה- 1985 : "(א)  הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת."

על פי הפסיקה, סמכותו של בעל התפקיד היא סמכות ייחודית ומעין שיפוטית. על כן, ביהמ"ש לא יתערב בנקל בהחלטת בעל תפקיד כל עוד זה לא חרג ממתחם הסבירות וראה להרחבה פש"ר (י-ם) 27548-04-13 משה מאיר לוי נ' כונס נכסים הרשמי מחוז ירושלים (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 22.1.2015). עם זאת, על המפרק מוטלת החובה "... לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, וחובתו כנאמנם של כלל הנושים, לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעות חוב נוספות בלתי מבוססות לפיכך, עליו לנקוט משנה זהירות, לשקול את הראיות העומדות בפניו, לאזנם ולקבוע על פיהם אם לקבל או לדחות את תביעת החוב." (בש"א (מחוזי-חיפה) 7839/03 טסלר נ' עו"ד מטר נביל (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 11.4.2005).

עוד נקבע כי ערעור על הכרעת תביעת חוב הינו הליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. כב' השופטת פרוקצ'יה קבעה בע"א 8767/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (פורסם במאגרים המשפטים, ביום 27.12.2010) בסעיף 16 לפסק דינה כי: "(...) מדובר בהפעלת סמכות של ביקורת שיפוטית על החלטות הגורם המקצועי המופקד על תחום מיוחד של ניהול נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים. הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה".

כידוע, בעל תפקיד משמש כזרועו הארוכה של בית משפט של פירוק והאחרון אינו נוטה להתערב בהכרעת החוב של בעל תפקיד אלא במקרים חריגים. וראה בהקשר זה דבריי כב' הנשיא אורנשטיין בעש"א 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 12.5.2014) (להלן: "עניין וורלד קפיטל"): "נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חדלות הפירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חדלות הפירעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת הערעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין" ( שם בעמודים 7-8) .

דיון והכרעה בערעור שמעון

לאחר שעיינתי בערעור; בתגובת המפרק, הכנ"ר, המל"ל ובתשובת שמעון, סבורה אני כי יש לדחות את הערעור. שמעון לא הצביע על חריגה מסבירות ההחלטה אליה הגיע המפרק ובוודאי שלא על חריגה קיצונית המצדיקה את התערבותי במתחם שיקול דעתו. הכרעת המפרק המעודכנת ניתנה ביום 9.7.2018; בסעיף 12.3 הכריע המפרק ברכיב פיצויי הפיטורין, הכרעה זו הינה הכרעה מנומקת אשר כללה דיון בעובדות הרלוונטיות אשר שימשו בסיס לקביעותיו המשפטיות, הכרעותיו התבססו על תשתית רחבה אשר כללה תצהירים ופניות לקבלת הבהרות שנעשתה ביוזמת המפרק. עמדתי זו נכונה גם לגבי ערעורי יריב ותומר.

בנוסף ולחלופין, סבורה אני כי ההחלטה בתביעת החוב של שמעון מוצדקת ונכונה, תואמת את עובדות המקרה וההלכה הרלוונטית. ראשית אזכיר כי שמעון הגיש שתי תביעות חוב כך ששיפר עמדותיו בעבר. לא ניתן לצפות כי המפרק יבחן את האינדיקציות ויתר הנספחים אשר לא הוצגו לו בשעת אמת ונוספו רק בשלב הערעור וראה לעניין זה עש "א (ת"א) 35734-12-17 כלל פנסיה וגמל בע"מ נ' חיים קריספין (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 16.8.2018) . נמצא כי התנהלות המפרק תקינה- המפרק התייחס לכל רכיבי התביעה המבוקשים, יזם הגשת מסמכים נוספים ותיקן את הכרעתו וקיבל את טענת המערער לעניין הודעה מוקדמת זאת על בסיס האסמכתאות שהוצגו בפניו באותה העת .

בענייננו שלושת המערערים בחר ו לפתוח חברה נפרדת בע"מ מתוך שיקולי מס ותוך הסכמה עם החברה, מבלי שהופרשו כספים נשוא הערעורים במסגרת תלוש השכר. משהפיצול נעשה בהסכמה ובמודע איני סבורה כי יש לאשר תשלום פיצויי פיטורין מהמוסד לביטוח לאומי ועל חשבון משלם המיסים, בפרט כאשר שמעון הוא מייסד חברת האם ומנכ"ל שתי החברות, יריב ותומר בכירים בתפקידי ניהול ואין המדובר בעובד ים מוחלש ים שהפעולה נכפתה עליהם אלא להפך ההפרדה לחברה בבעלותם נעשתה מתוך רצון המערערים ולטובתם לשם תשלום מס מופחת .

בעניין זה מפנה אני ל מובא בעמדת המל"ל, ע"ע (ארצי) 231/05 חיים קרן - הדסים חברה לפיתוח חקלאי בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 26.12.2006) שם נקבע כי שעובד שהועסק כאדם עצמאי בתנאים מועדפים תוך הסכמה חופשית למהות הקשר אין להוסיף ולשלם מעבר לכספים שקיבל. ראה גם הפניות המל"ל לפסיקות בתי הדין לעבודה לפיהן עובדים בכירים אשר היו מודעים לזכויותיהם ותנאי העסקתם ניתן לראות בעמידת העובדים על זכויות סוציאליות בדיעבד כחוסר תום לב מצידם (ראה הפירוט בסעיפים 25-28 לתגובת המל"ל). האמור בסעיף זה ובסעיף שקדם לו נכונים גם לעניין הערעורים שהגישו יריב ותומר נוכח תפקידם בחברה והקרבה המשפחתית לשמעון.

ספציפית לערעורו של שמעון, אזי זה האחרון לא עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכחת יחסי עובד ומעביד בשנים הרלוונטיות להכרעת החוב- מצאתי כי הסכם הי יעוץ עם שמעון אינו מלמד על כך כי החברה חייבת לשמעון כספים החל משנת 2008 ואינו מלמד כי בזמן זה החל שמעון לעבוד בחברה. תחילה, הסכם זה כלל לא נחתם עם החברה בפירוק (חברת גלובל ויין) ולא עם שמעון אלא הצדדים לו הם חברת האם וחברה בבעלות שמעון ציטרון ו לא ברור כיצד ניתן ללמוד מהאמור על יחסי עובד ומעביד בין שמעון לחברת ויין גלובל. שנית, ההסכם נעדר חתימות ואינו מחייב כלל ומהווה למעשה "הסכם ייעוץ" כך גם על פי כותרתו "CONSULTING AGREEMENT". שלישית, מקובלת עלי עמדת המפרק לפיה שרשרת ההתקשרויות ארוכה: עובד>חברת ייעוץ> חברת האם> החברה בפירוק אינה מעידה על קיום יחסי עבודה קרובים עובד>החברה שבפירוק . רביעית, הנתונים שהיו בידי החברה בזמן אמת מצביעים על כך שש מעון החל לעבוד בה בשנת 2013 וראו תלושי המשכורת, טופס 161 ומכתב המפרק. חמישית, שמעון לא הביא טעם מספק או נימוק משכנע כלשהו המסביר מדוע לא עמד על תיקון הטעות (לכאורה) במועד העסקה כבר בשנת 2013 ולכל המאוחר בעת חתימת חוזה העסקה האחרון (2017) שוב יש לזכור כי המדובר במנכ"ל בכיר ומייסד חברת האם.

נוכח כל האמור לעיל, שמעון לא עמד בנטל ההוכחה הכבד המוטל על כתפיו ולא הוכיח כי ההכרעה חרגה באופן קיצוני ממתחם הסבירות. למעלה מן הצורך בנסיבות העניין, סבורה אני כי ההכרעה מוצדקת מבחינה משפטית לנוכח התשתית העובדתית שהונחה בפני המפרק בעת הכרעתו ולכן דין הערעור שהוגש בעניינו של שמעון להידחות בזאת.

ההכרעה בערעורי יריב ותומר

שני הערעורים (בעניינם של יריב ותומר) מתייחסים ל"אותן נקודות ממש והשאלה המשפטית היא- האם בכל הנוגע לענין תשלום העמלות נחשבים הם עובדים, אם לאו. השאלה העובדתית והמשפטית הנוספת היא שאלת הוכחת הזכאות לאותן עמלות וגובהן; כנגזרת משאלת הגדרת העמלות תיגזר גם שאלת פיצויי הפיטורין" (פרו' בעמוד 4, שורות 6-8). לאחר עיון בערעורים ובתגובות, סבורה אני כי דין ערעורים אלו להידחות.

המסמכים שצורפו לתביעות החוב אינם מאשרים את גובה החוב של החברה כלפי המערערים. מכתב הזימון לישיבת ה-BORAD והמיילים מימים 20.3.2017- 19.3.2017 אינם מהווים החלטות רשמי ות של דירקטוריון החברה ולכן לא ניתן להסתמך עליהם. המייל הראשון הוא מייל עצמי שנשלח ע"י שמעון לעצמו ומהווה לכל היותר מעין התרשמות אישית של שמעון ולא בהחלטה רשמית של החברה. עוד לא ניתן לקבל את טענת המערערים לפיה המייל של רון מתקן את הטעות במייל של שמעון מאחר והמייל של רון נשלח יממה בטרם שליחת המייל של שמעון ולכן אינו יכול לתקנו.

הדברים נכונים גם לגבי המייל ששלח תומר ביום 17.2.2019 ולאחר שסיים את עבודתו בחברה (18.1.2017). כך גם לא ניתן להתבסס על העיקול שהטיל בית הדין לעבודה. עיקול זה ניתן במעמד צד אחד מבלי שהחברה התגוננה , כב' הרשמת הבהירה כי לא שוכנעה בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה. תומר טען כי יש בידיו הקלטה של שיחת שימוע בו נאמר לו במפורש כי יקבל את הכספים אולם לא הוגש תמלול ההקלטה למפרק אף לא בשלב הערעור ולא ניתן לבחון את מהימנות ראיה זו ככל וקיימת.

עוד לעניין גובה החוב אציין כי התחשיבים צורפו רק בשלב מאוחר ולא ניתן להתבסס על כמות FTD שצירפו המערערים, אזכיר כי החברה אינה פעילה וכך גם מערכות המחשוב שלה ; לא ניתן לדעת האם העמלות הן אישיות או שמא קבוצתיות, בפרט כאשר העמלות הנטענות זהות והתנאים שווים בין המערערים; חשבוניות המס שצירף תומר אינן מתייחסות לתקופה הרלוונטית ולא ניתן להסתמך על חשבוניות קודמות להוכחת גובה החוב ; תומר מצוי בסכסוך עבודה עם החברה כבר מחודש 10/2016 והיה מצופה כי ישמור מסמכים להוכחת גובה החוב כלפיו אך זה לא עשה כן. מכאן כי יריב ותומר לא עמדו בנטל המוטל על כתפיהם להוכיח את תביעות החוב.

בנוסף, מסכימה אני עם דבריי ב"כ המפרק שנאמרו בדיון מיום 18.4.2019, והם: "מה שרוצה חברתי זה שהמפרק יכין תביעת חוב. אין לי מסד נתונים, אין לי מערכת מחשבים ואני לא יכול לבדוק את זה. המערערים תומר ארזואן ויריב ציטרון היו בסכסוך עם החברה עוד לפני הקפאת ההליכים. הם אמרו שהיו מכתבי התראה וכל מיני מפגישות. תומר נקט בהליך בבי"ד לעבודה. הם היו יכולים למצוא את כל המסמכים בחברה ולא עשו את זה. הם שולחים את המפרק להשקיע עשרות אלפי שקלים כדי להתקין מערכת שתבדוק את הנתונים. לפי המסמכים שהם מסרו לנו, לא היה כל פסול בבדיקה הזאת. ולדעתנו אין להתערב בהכרעה של המפרק" (עמוד 3, שורות 10-15).

לדברים אלו הצטרך ב"כ הכנ"ר: "הכלל הוא פשוט, בעל תפקיד צריך להכריע על פי החומר שמונח לפניו. ייתכן ותביעות החוב מלכתחילה לא הוגשו כדבעי. בעל תפקיד צריך להכריע על סמך החומר שמונח בפניו, הוא לא בוחן לב וכליות. הוא בוחן חברה שהתפרקה, ברוב המקרים ללא מערכת הנהלת חשבונות לפניו, הוא צריך לקושש מידע מכאן ומכאן. כאן יש כל הזמן את העננה, לא מדובר פה בעובדים רגילים אלא במנכ"ל החברה ובבנו. ככל ויש לחברתי חומרים נוספים על מנת לחזק את הערעור שתעביר אותם למפרק והוא יבחן". (עמוד 3, שורות 18-24).

אם אסכם עד כה, אזי המערערים לא הצליחו להוכיח את מספר הלקוחות שגויסו באותה תקופה, וכפועל יוצא לא הוכיחו את סכום תביעת החוב.

בנוסף ולחלופין, איני סבורה שבמקרה הנדון יש מקום לשלם פיצויי פיטורין הנגזרים מגובה העמלות. אזכיר כי יריב הינו בנו של מנכ"ל החברות- שמעון, ותומר היה חברו של יריב. המערערים עבדו בתפקידים בכירים, הם אלו שהסכימו כי העמלות יינתנו כנגד חשבוניות מס מטעם חברות שבשליטתם, ובכך למעשה הסכימו כי לא יקבלו את התנאים הסוציאליים הנלווים לכך במסגרת השכר.
הנני מודעת להלכה שנזכרה על ידי המערערים לפיה יש לבחון את מהות הקשר ואין להסתפק במבחנים "צורניים" או בהגדרות כאלו או אחרות שבחרו הצדדים במהלך העבודה המשותפת. עם זאת אציין כי מרבית מהמקרים שצוטטו נגעו למקרים בהם, עם סיום יחסי העבודה, התעורר הסכסוך בין החברה המעסיקה לבין העובד/הקבלן העצמאי. החיוב, ככל שנפסק לטובת העובד, הושת על קופת החברה; הצדדים הישירים לסכסוך היו אלו שהגדירו את הקשר – קרי המעסיק והעובד. במקרה הנדון- כאשר החברה היא בפירוק והמשמעות הכספית הינה לגבי קופת המדינה (המל"ל), סבורה אני כי יש לתת פרשנות מצמצמת להלכה. קשה להלום תוצאה שכל עוד החברה חיה ומשגשגת, תגובש הדרך המיסויי ת המיטיבה עם העובד ומצמצמת בהכנסות קופת המדינה, בין היתר בהפרשות על פי דין, ואילו ביום פקודה כאשר החברה קורסת, לדרוש את הגמלאות מקופת המדינה – גמלה אשר היתה משולמת ללא כל ויכוח, אם העמלות היו חלק אינטגרלי מהשכר.

סוף דבר

שלושת הערעורים נדחים. כל אחד מהמערערים ישלם למפרק סך של 5,000 ₪ כהוצאות, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תוודא כי פסק הדין מצוי בשלושת התיקים (אינם מאוחדים), תשגר את פסק הדין לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את התיקים במערכת נט המשפט.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, 11 יולי 2019, בהעדר הצדדים.