הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 18436-10-11

מספר בקשה: 95

בעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980

נחום ולנשטיין
ע"י בא-כוחו עו"ד אדי לזר
החייב

עו"ד שגיא שוורץ – בתפקידו כנאמן לנכסי החייב
הנאמן

  1. רו"ח דניאל דורון
  2. רו"ח עופר מנירב

המבקשים

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י בא-כוחו עו"ד אסף סלע
הבנק הבינלאומי

בנק הפועלים בע"מ
ע"י בא-כוחו עו"ד יעקב גורנשטיין
בנק הפועלים

  1. דור שפייזמן
  2. רויטל שפייזמן
  3. אבי שפייזמן

ע"י בא-כוחם עו"ד יעקב אנוך
הנושים

כונס הנכסים הרשמי – תל-אביב
ע"י באת-כוחו עו"ד נעמה גור מס
הכונס הרשמי

החלטה

בפניי בקשה מטעמם של רו"ח דניאל דורון ורו"ח עופר מנירב (להלן: " המבקשים") לפסיקת שכר טרחה (להלן: "הבקשה").

רקע

ביום 10.10.2011 הוגשה בקשת נושה למתן צו כינוס נגד רו"ח נחום ולנשטיין (להלן: "החייב"), ביום 25.1.2012 נעתר בית-המשפט לבקשה ועו"ד שגיא שוורץ מונה כמנהל מיוחד לנכסיו, ובהמשך לכך כנאמן לנכסיו (להלן: "הנאמן").

עובר לקריסתו הכלכלית ניהל החייב משרד רואי חשבון (להלן: "המשרד"), באמצעות חברת ולנשטיין את ולנשטיין רואי-חשבון, חברה שאינה בערבון מוגבל וכל מניותיה הוחזקו על-ידי החייב (להלן: " החברה").

לימים החל החייב לעסוק בפעילות עסקית עצמאית בתחום הנדל"ן בעקבותיה נקלע לקשיים כלכליים וצבר חובות רבים בהיקף של כ-8.5 מיליון ₪.

בשל קשייו הכלכליים ועוד בטרם ניתן צו כינוס לנכסיו, התקשר החייב, באמצעות החברה, ב הסכם שירותי ניהול עם משרד רו"ח אטינגר רו"ח (ד.א) (להלן: " אטינגר"), נושא תאריך 28.6.2011, במסגרתו סוכם כי פעילות המשרד תועבר לניהול אטינגר ולצד זאת החייב ימשיך לעסוק כרו"ח במשרד, תוך מתן שירותים מקצועיים ללקוחותיו. עוד נקבע בהסכם כי אטינגר תהא זכאית ל-5% בתוספת מע"מ מהכנסות המשרד בעבור שירותי הטיפול התפעולי בלקוחות.

כאמור, ביום 26.8.2014 הוכרז החייב פושט רגל ונכסיו הוקנו לנאמן.

בין לבין, במסגרת מימוש נכסי החייב, פעל הנאמן למכירת המשרד . בתוך כך, וביום 6.10.2014, הגישו הנאמן, החייב ואטינגר, בקשה למתן הוראות (להלן: "הבקשה למתן הוראות") לאישור התקשרות עם המבקשים לצורך טיפול במכירת פעילות המשרד וזאת בהתאם לתנאים הקבועים בהצעתם מיום 6.8.2014 (להלן: " הצעת המבקשים"). ההצעה נוסחה על-ידי רו"ח דורון וצורפה לבקשה כנספח ה' לבקשה למתן הוראות.

בתמצית יצוין, כי המבקשים הסכימו לסייע בהערכת שווי המשרד לצורך מכירתו ו כן בפנייה לרוכשים פוטנציאלים וזאת בתמורה לסך של 10% בצירוף מע"מ מכל צד לעסקה בעבור כל תקבול או תשלום שישולם לקופת פשיטת הרגל של החייב בגין המכר.

מפאת חשיבות הדברים להחלטה, תובא הצעת המבקשים כלשונה:

לכבוד,
שגיא שוורץ
הנדון: טיפול במכירת משרד רואי חשבון
קיבלתי ממך רקע כללי ולאחר מכן ישבתי עם רואה החשבון ולמדתי את הנושא.
מנהל המשרד הנוכחי מעוניין לרכוש את הפעילות.
לדעתם הרווחיות לא מצדיקה מחיר שמקובל (1 מחזור), לכן כדי לוודא לסייע לך לקבל סכום מקסימאלי בגין העסקה, אני מציע לפעול כלהלן;
לשבת עם מנהל המשרד ולהכיר נייר שיציג את המשרד (בלי סימני זיהוי).
על סמך זה להכין נייר שמסביר מה אנו מבקשים מהרוכש.
לפנות למשרד רואי חשבון שבאים בחשבון ולברר את נכונותם לרכוש, את הסכום המקסימאלי המקובל עליהם ואת תנאי התשלום.
בשלב זה ניתן יהיה להחליט עם מי כדאי ונכון להתקדם.
בסוף התהליך ניתן לבדוק האם המנהל הנוכחי מוכן לתת יותר.
לאור התהליך יהיה צורך להגיד לקונים הפוטנציאליים כבר בשלבים הראשונים של התהליך, שיש מצב דומה לזכות סירוב ראשונה.
יש לוודא מול בית המשפט שתהליך זה מקובל עליו.
אנו נימנע מאזכור הנושא הבעייתי המדובר בכל השלבים כי זה לא פוגע באיכות העסקה ואיננו רוצים לגרום נזק בצורה כלשהי.
שכרנו יהיה כלהלן;
מכל צד נקבל 10% מכל תקבול/ תשלום, בצירוף מע"מ, לכל התקופה.
אני נוהג לבצע משימות כאלו (קישור בין משרדי רו"ח) יחד עם רו"ח עופר מנירב.
מקווה שזה מקובל עליכם ואז גם פה נפעל כך.
בברכה,
דניאל דורון

עוד ציינו הצדדים במסגרת הבקשה למתן הוראות, כי בהתאם לדברים שנאמרו בעל-פה על-ידי רו"ח דורון לנאמן, הרי ככל שפעילות המשרד תימכר לחייב, יעמוד שכר טרחתו על סך של 5% מתקבולי המכירה (סעיף 20 לבקשה למתן הוראות).

הכונס הרשמי הסכים לבקשה, וביום 4.11.2014 אישר בית-המשפט (כב' השופט (כתוארו אז) א' אורנשטיין) את בקשת הנאמן ו את הצעת ההתקשרות עם המבקשים.

ביום 1.1.2015 הועבר התיק לטיפולי.

הנאמן והמבקשים פעלו למכירת פעילות המשרד כאמור, ברם, חרף העובדה שהוגשו מספר הצעות לרכישת הפעילות, בין היתר, על-ידי א טינגר, ואף לאחר שנוהלו מספר משאים ומתנים בין הצדדים, כשלו ניסיונות מכר הפעילות לצד שלישי.

בין לבין, במסגרת הדיון מיום 28.12.2016, אושרה הצעת החייב להסדר נושים, בגדרה אושרה אף הצעת החייב לפדות את פעילות משרדו תמורת סך של 2.63 מיליון ₪.

להשלמת התמונה יצוין, כי עוד במסגרת הדיון מיום 28.12.2016, התגלעה מחלוקת בין המבקשים לבין הנאמן בנוגע להשלכות שיש לייחס ל פדיון עצמי של זכויות החייב במשרד , ובשאלה האם פדיו ן זכויות החייב בפעילות המשרד מהווה מכר אשר בגינו יש לשלם למבקשים בהתאם להצעתם, או שמא אין לראות בפדיון עצמי זה כעסקת מכר ומשכך יש לשלם למבקשים על בסיס שעתי בלבד, כ פי שסבר הנאמן.

עוד יצוין כי לבקשה הנוכחית לפסיקת שכר טירחה קדמה בקשה משותפת מטעם המבקשים והנאמן שעניינה היה פסיקת שכרם של המבקשים על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בסכום הנע בין 105,000 ₪ בצירוף מע"מ (כבקשת הנאמן), לבין 262,500 ₪ בצירוף מע"מ (כבקשת המבקשים). לשיטת הנאמן סכום זה משקף נאמנה את היקף שעות העבודה שהושקע על-ידי המבקשים יחד בטיפול מכירת המשרד – בהתאם לתחשיב של 140 שעות X 750 ₪ לכל שעת עבודה. מנגד, טענו המבקשים כי הושקעו על-ידם 300 שעות עבודה, ועל כן יש לפסוק את שכרם בסך 250 דולר ($) לכל שעת עבודה.

לבקשה קודמת זו התנגד נושה החייב, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), ובדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 17.4.2018 נטען על-ידי המבקשים כי ברשותם אסמכתאות רבות ומהימנות אשר יש בהן כדי לבסס את היקף שעות העבודה שהושקע על-ידם (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2018, בעמ' 3, שורות 8-7). על כן, בסיום הדיון הוריתי למבקשים בהחלטתי לעתור בבקשה סדורה שתיתמך בכל המסמכים הרלו ונטיים שברשותם לצורך קביעת שכרם, היא הבקשה שבפניי.

הבקשה והתגובות לה

בתמצית יצוין, כי בבקשה עתרו המבקשים לפסיקת שכר טרחתם בשיעור של 10% בתוספת מע"מ מסך תמורת המכירה שהועברה לקופת פשיטת הרגל, ובנוסף עתרו לחייב את החייב בתשלום 10% בתוספת מע"מ בכובעו כ"רוכש" פעילות המשרד וזאת בהתאם להצעת ההתקשרות מטעמם.

לחילופין, וככל שתתקבל טענת הנאמן לפיה יש לפסוק את שכרם של המבקשים על בסיס שעת י, עתרו המבקשים לפסוק את שכרם בסך של 75,000 דולר ($) בצירוף מע"מ וזאת בעבור 300 שעות עבודה (בדומה לעמדתם בבקשה המשותפת שהוגשה על-ידי הצדדים עוד ביום 23.8.2017).

לטענת המבקשים, לאחר שהצעתם אושרה על-ידי בית-המשפט בהחלטתו מיום 4.11.2014, הפכה ההצעה להסכם מחייב, וכי בהסתמך על התנאים המפורטים בה, סיפקו המבקשים את שירותיהם לצורך הערכת שווי המשרד ומכירתו.

עוד טענו המבקשים, כי עת הוגשה הבקשה למתן הוראות, הם כלל לא היו ערים לכך שהנאמן ציין כי רו"ח דורון הציע בעל-פה כי במקרה בו החייב יפדה את פעילות המשרד יעמוד שכר טרחתם על סך של 5% מתקבולי המכירה , וכי הדבר נודע להם רק בשנת 2015, לאחר שכבר ביצעו את מרבית העבודה. מכל מקום, לטענת המבקשים לא ניתן לחייבם על בסיס הצעה זו, מאחר והיא נמסרה עוד בטרם נחשפו להיקף העבודה הנדרש לצורך טיפול במכירת המשרד. לאחר שהתברר להם היקף העבודה הנדרש, שלחו את הצעתם בלא הצורך להידרש לאפשרות לפיה החייב יפדה את פעילות המשרד בטענה כי בשים לב להיקף העבודה הדרוש, אין נפקא מינה אם זה יימכר לצד שלישי או לחייב (סעיף 14 לתגובת המבקשים). לגישת המבקשים, מאחר והצעתם הינה מאוחרת בזמן להצעת רו"ח דורון, אשר נמסרה כאמור בעל-פה , הרי שיש לראות בהצעת המבקשים כהצעה המחייבת את הצדדים.

בנוסף נטען, כי היה ברור היטב לצדדים כי אף אם מכירת המשרד תתבצע "בעקיפין" לחייב עצמו, בין היתר באמצעות גורמים מטעמו, עדיין יהיו זכאים המבקשים לשכר טרחתם בהתאם לתעריף הנקוב בהצעתם.

באשר לפעולות שביצעו המבקשים לצורך מכירת המשרד, פירטו המבקשים שלל פגישות, התכתבויות, חוות דעת והערות להן נדרשו ואשר לטענתם סייעו בחישוב שוויה האמיתי של פעילות המשרד ובכך השיאו את מכירתו אף שזה "נמכר" לבסוף לחייב. המבקשים ביססו טענותיהם על נספחים רבים, וביניהם פניות ובקשות מטעם הנאמן לקבלת עמדתם בנוגע לטיוטות הסכם המכר, בין היתר, לאטינגר, וכן לאחת הטיוטות להסכם המכר, שם צוין כי כל צד יישא בשכר טרחתם של המבקשים בהתאם להצעתם שאושרה על-ידי בית-המשפט ביום 4.11.2014 (נספח 26 לבקשה).

לצד זאת ובשולי הדברים עתרו המבקשים להורות לחייב לשלם את חלקו בעסקה בהתאם להצעתם, היינו 10% מסך פידיון הזכויות, וזאת בנוסף לבקשתם לפסיקת שכ ר טרחה שמקורו מקופת הנושים. לשיטתם של המבק שים חיוב החייב בהתאם להצעתם אינו שנו י במחלוקת ועל כן יש להיעתר למבוקש.

הנאמן התנגד לבקשה.

לשיטתו, לא ניתן לאכוף את הצעת המבקשים שכן לשון ההצעה עוסקת במכירת פעילות המשרד, בעוד שבסופו של יום לא נעשתה כל מכירה בפועל. מאחר והחייב התחייב לפדות את ערכו של המשרד במסגרת הסדר הנושים שגובש בעניינו, ובהינתן כי אופיו של הסדר נושים שונה בתכלית ממכירת נכס יחיד במסגרת הליכי חדלות פירעון, אזי שיש לדחות הבקשה. לטענת הנאמן, מטעם זה אף לא ניתן לאכוף את הצעתו של רו"ח דורון לשכר טרחה בשיעור של 5% מתקבולי המכירה, כפי שנמסרה על-ידו בעל פה, שכן כאמור, לא בוצעה כל מכירה. בנוסף, הצעת המבקשים למעשה הייתה תלויה בהצלחת מכירת פעילות המשרד, דבר שלא אירע כאמור ועל כן לא ניתן לאכוף את ההצעה.

עוד טען הנאמן, כי לשון הצעת המבקשים איננה סובלת פרשנות לפיה יתוגמלו המבקשים כמצוין בסעיף ט' להצעה. ההצעה שנוסחה על-ידי המבקשים נוקטת בלשון ברורה ועוסקת אך במכירת פעילות המשרד לצד שלישי. במצב דברים זה אין לפנות לנסיבות כריתתו של ההסכם (הצעת המבקשים) על מנת לבחו ן את אומד דעת הצדדים ביחס לתנאיו.

חרף זאת, הודה הנאמן כי פעולות המבקשים סייעו בגיבוש הסדר הנושים בעניינו של החייב, בכך שתרמו למשא ומתן שהתנהל מול החייב לצורך שיפור הצעתו לפדיון פעילות המשרד ובפרט בהערכת שוויו. משכך ובהשוואה לכמות שעות עבודה שהושקעו על-ידי רו"ח נוסף (עמנואל אבנר) שמונה בתיק לצורך ביצוע חקירות בנוגע להתנהלותו הכלכלית של החייב במשרד, וכן בתוספת כמות הפגישות להן נדרשו המבקשים במסגרת עבודתם, לאור כל זאת העריך הנאמן כי עבודתם של המבקשים מסתכמת לכדי 140 שעות עבודה.

באשר לקביעת התעריף השעתי סבר הנאמן כי הגם שאושר לרו"ח אבנר שכר טרחה שעתי בסך של 600 ₪ בתוספת מע"מ, הרי ש יש מקום לפסוק את שכרם של המבקשים בסך של 750 ₪ בתוספת מע"מ לשעת עבודה, בשל תוארם, מעמדם וניסיונם.

על כן, טען הנאמן כי יש לדחות את בקשת המבקשים לאכיפת הצעתם, וכי יש לפסוק את שכרם בסך של 105,000 ₪ בתוספת מע"מ.

במאמר מוסגר יצוין, כי החייב ונושיו אף הם הגישו התנגדויותיהם לבקשה מטעמים דומים לאלו שהועלו בתגובת הנאמן, ומ שכך לא מצאתי לחזור על הטענות. עם זאת יצוין כי החייב בתגובתו התנגד לבקשת המבקשים להורות לו לשלם 10% בנוסף לפסיקת שכר טרחתם שישולם מ קופת הנושים. בהקשר זה טען החייב כי מעולם לא התחייב בפני המבקשים בכתב או בעל פה כי יישא בתשלום שכר טרחתם ודי בכך כדי לדחות את בקשתם. לראיה הדבר אף לא נדרש במסגרת בקשתם המשותפת של המבקשים ושל הנאמן לפסיקת שכר טרחתם בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. עוד טען החייב כי אין כל בסיס משפטי להורות על חיובו בתשלום הנוסף, לא כל שכן, לשון הצעת המבקשים מופנית כלפי רוכש פוטנציאלי אשר יחויב בתשלום שכר טרחת המבקשים, אולם לא במקרה בו החייב יפדה את זכויותיו בפעילות המשרד כבמקרה דנן.

במסגרת תשובתם שבו המבקשים על טענותיהם והוסיפו כי דרישתם לחיוב החייב בשכר טרחתם, בנוסף לפסיקת שכרם מקופת הנושים, לא הועלתה במסגרת הבקשה המשותפת מיום 23.8.2017 וזאת מאחר וסברו כי אין חולק על זכותם לפעול לקבלת התשלום אף מהחייב בכובעו כרוכש פעילות המשרד. עוד הוסיפו המבקשים כי יש לראות בהצעתם כזו המחייבת את החייב וזאת בשל היותו צד למשא ומתן, אף אם בסופו של דבר לא היווה צד להסכם. היינו, מאחר והבקשה למתן הוראות הוגשה בהסכמת החייב, יש לחייבו בתשלום שכר טרחתם וזאת בנוסף לתשלום המבוקש מקופת הנושים.

לחילופין, טענו המבקשים כי ככל שיימצא כי לא ניתן לחייב את החייב באופן אישי בתשלום שכר טרחתם הנוסף, אזי שיש לחייב את הנאמן בתשלום זה מקופת הנושים ובכך לחייב את החייב לשאת בתשלום זה.

ביום 5.11.2019 מסר הכונס הרשמי עמדתו לבקשה במסגרתה תמך בהצעת הנאמן בתשלום שכר טרחתם של המבקשים בסך של 105,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לאחר שהוגשו טענות הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 6.11.2019 כדלקמן:

בלי להתייחס לגופו של עניין בשלב זה לקשיים העולים מאכיפת ההסכם, ובשים לב למחלוקת המהותית שבין רואי-החשבון דורון ומנירב לבין הנאמן בנוגע להיקף שעות העבודה שהושקעו על-ידי הראשונים (על-פי הנטען רואי-החשבון מעריכים עבודתם בהיקף של כ-300 שעות, בעוד שהנאמן סבור כי מדובר בעבודה בהיקף של כ-140 שעות),יואילו רואי החשבון להגיש פירוט הנתמך בתיעוד בנוגע לשעות העבודה שהושקעו על-ידם בפועל וזאת אף בהתאם לבקשתם החלופית מיום 17.6.18. רואי-החשבון יעשו כן עד ליום 8.12.19.

ביום 3.12.2019 הגישו המבקשים פירוט בנוגע לשעות העובדה שהושקעו על-ידם. בנספח א' למסמך ריכזו המבקשים את כלל הפעולות הנטענות שבוצעו על-ידם בנוגע להערכת שווי פעילות המשרד ומכירתו. עם זאת, למעט נספח ריכוז השעות, לא צירפו המבקשים אסמכתאות נוספות המעידות על היקף שעות העבודה הנטען על-ידם.

הכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה וכן בעמדת הכונס הרשמי ובמסמך פירוט שעות העבודה שהוגש על-ידי המבקשים ביום 3.12.2019, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לאכוף את הצעת המבקשים בשל כך שהיא מעוררת קשיים לא מבוטלים, וכן כי אין ל פסוק את שכרם בהתאם לקבוע בסעיף ט' להצעה.

עם זאת, מצאתי להיעתר באופן חלקי לבקשתם החלופית של המבקשים, ולפסוק את שכרם על בסיס שעתי וזאת בשל עבודתם ותרומתם להשאת שווי פעילות המשרד אשר נפדתה על-ידי החייב, והכל מהטעמים הבאים:

ראשית, עיון בטענות הצדדים מלמד כי לשון הצעת המבקשים עוסקת במכירת פעילות המשרד לאטינגר. הדבר נלמד בין היתר מהודאת המבקשים בכך שבחרו במודע שלא לכלול את האפשרות למכירת המשרד לחייב שכן לשיטתם (כך נטען בדיעבד), אין כל שוני בין מצב בו המשרד נמכר לחייב ובין מצב בו הוא נמכר לצד שלישי וזאת בהתחשב בהיקף העבודה נדרשה על-ידם.

במצב דברים זה, ומאחר ובסופו של יום פעילות המשרד לא נמכרה לאטינגר, אלא נפדתה על-ידי החייב במסגרת הסדר הנושים שאושר בעניינו ביום 28.12.2016, הנטל לטעון נגד לשונו המפורשת של ה הסכם ובתוך כך להוכיח כי הצעת המבקשים תקפה אף במסגרת פדיון הזכויות במשרד על-ידי החייב באופן המחייב את אכיפת ההצעה, רובץ על כתפם של המבקשים (ראו והשוו: ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (6.6.2013), בפסקה 13). לדברים אלו משנה תוקף בשים לב כי המבקשים הם שעותרים לסטות מהצעתם.

לאחר שעיינתי בכתבי טענות המבקשים על נספחיהם לא מצאתי כי המבקשים עמדו בנטל הדרוש להוכיח כי על אף האמור בנוסח הצעתם, הרי שאומד דעת הצדדים מאפשר להחיל את נוסח ההצעה גם במקרה בו פעילות המשרד תיפדה על-ידי החייב. המבקשים לא העמידו תשתית ראייתית שבגינה ניתן להיעתר למבוקשם, ובהקשר זה הסתמכותם על טיוטות הסכמי המכר, במסגרתם צוין כי כל צד יישא בשכר טרחת המבקשים כפי שנקבע בהחלטת בית-המשפט בבקשה למתן הוראות, אין בה כדי לסייע בעניין. זאת, מאחר וטיוטות אלו הוכנו במסגרת משאים ומתנים שנ והלו בין הנאמן לבין אטינגר אשר הוגדר כ"קונה" בכל אחת מאותן הטיוטות (נספחים 23 ו- 26 לבקשה), כך שאין בכך כדי ללמד על אומד דעת הצדדים בנוגע לאפשרות פדיון זכויות החייב ב פעילות המשרד, ובתוך כך חיובי שכר הטרחה שעל כל צד לשאת במסגרת העסקה.

שנית, אף לו הייתה מונחת ב פניי תשתית מספקת להוכחה כי הצעת המבקשים ניתנת לפרשנות נוספת חרף ניסוחה הברור, יש לתהות מדוע בסופו של יום בחרו המבקשים לנסח את ההצעה באופן המתייחס דווקא לאפשרות מכירת פעילות המשרד לאטינגר. לדברים אלו משנה תוקף בהתחשב בכך שלטענת המבקשים הם בחרו במודע שלא לכלול את האפשרות למכירת פעילות המשרד לחייב, שכן לשיטתם אין כל שוני בין אם פעילות המשרד תימכר לחייב ובין אם לצד שלישי.

כידוע, במקרה בו הסכם ניתן לפ רשנות שונה, יש להעדיף את הפרשנות הפועלת לרעת מנסחו, זאת מאחר ולמנסח החוזה אפשרות לשלוט בתוכן ובלשון הטקסט וחזקה כי טרח להבטיח זכויותיו בניסוח החוזה (ראו: רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70 (1994), בעמ' 76-77).

היינו, אף אם לשון הצעת המבקשים הייתה סובלת פרשנות אחרת מזו הכתובה בהצעה, עדיין היה עולה קושי בקבלת הפרשנות המוצעת על-ידי המבקשים לפיה יש להחיל את ההצעה גם במקרה בו החייב יפדה את זכויותיו בפעילות המשרד, שעה שזו נשמעת מפי המבקשים אשר שלטו בניסוח ההצעה, וחזקה עליהם כי עיגנו בחובה את כלל האינטרסים הפועלים לטובתם. משכך, יש להעדיף פרשנות העולה בקנה אחד עם לשון ההצעה, עליה גם הסתמך הנאמן.

במצב דברים זה ומאחר ולא הונחה בפני תשתית המאפשרת את אכיפת הצעת המבקשים גם במקרה בו החייב יפדה את זכויותיו בפעילות המשרד חלף מכירתו לאטינגר או לצד שלישי, לא מצאתי אף מקום להורות על חיוב החייב לשאת בתשלום שכר טרחתם של המבקשים לצד פסיקת שכרם מקופת הנושים.

אף-על-פי-כן, לא ניתן להתעלם מכך שהמבקשים השקיעו מזמנם, מניסיונם ומרצם בטיפול במכירת פעילות המשרד והערכת שוויו. עיון בנספחי הבקשה, כמו גם בטענות הנאמן מעלה כי הנאמן אכן הסתייע במבקשים במסגרת משאים ומתנים שניהל עם אטינגר וצדדים נוספים. בתוך כך נדרש ו המבקשים לפעולות שונות וביניהן: אומד ן שווי פעילות המשרד; ניהול משאים ומתנים עם החייב או עם צדדים שלישיים בנוגע לשווי הממכר; קיום פגישות; הפקת ניירות עבודה; הערות להסכם מכר; בדיקת טענות החייב בנוגע לרווחי החברה לצורכי המכירה ועוד.

לא בכדי הסכימו הנאמן והכונס הרשמי כי יש לפסוק למבקשים שכר בגין פועלם ותרומתם.

עם זאת, יצוין, כי הבקשה לא כללה פירוט סדור לפיו ניתן לאמוד את היקף השעות לו נדרשו המבקשים בביצוע הפעולות הנזכרות באופן המאפשר את פסיקת שכרם על בסיס שעתי. משכך, בהחלטתי מיום 6.11.2019 ניתנה למבקשים הזדמנות נוספת לפרט את הדרוש בצירוף אסמכתאות המעידות על היקף שעות העבודה הנטען על-ידם.

למרות האמור לעיל, הפירוט שהוגש על-ידי המבקשים ביום 3.12.2019 לא עלה בקנה אחד עם הקבוע בהחלטתי מיום 6.11.2019. כך, המסמך שהוגש על-ידי המבקשים נושא כותרת "ריכוז שעות עבודה" אמנם חילק את שעות העבודה הנטענות לפעולות להן נדרשו המבקשים, ברם לא צורפו אסמכתאות המעידות על כמות השעות שהושקעה בכל פעולה ופעולה באופן המסייע להכרעה במחלוקת בנוגע להיקף שעות העבודה שנעשתה.

לא-זו-אף-זו. גם חלוקת השעות שצורפה, התייחסה באופן כללי למספר פעולות שנעשו לצד כמות שעות עבודה, וזאת מבלי לפרט כמה שעות הושקעו בכל פעולה ופעולה. כך, למשל, בין התאריכים 22.11.2014 – 22.12.2014 טענו המבקשים כי ביצעו את הפעולות הבאות: קיום מספר שיחות עם החייב והנאמן; קיום ישיבת עבודה משרדו של החייב ביום 10.12.2014 בנוכחות החייב, הנאמן ואטינגר. בסופה דרשו המבקשים מהחייב ואטינגר רשימת מסמכים ודוחות עליהם להמציא לידי המבקשים לצורך הערכת שווי פעילות המשרד; ביום 17.12.2014 התקבלו מרבית החומרים הדרושים ורו"ח מנירב החל לעבור על החומרים שהתקבלו. בעבור הפעולות הנזכרות דיווחו המבקשים כי רו"ח מנירב עבד 70 שעות ורו"ח דורון עבד 20 שעות.

מבלי להטיל כל דופי בדיווחי המבקשים, ברי כי קשה להעריך את היקף שעות העבודה לו נדרשו המבקשים על בסיס דיווח זה. קל וחומר שעה שהמבקשים נמנעו מלצרף אסמכתאות התומכות בדיווחים הנטענים. אמנם, תימוכין לחלק מהדיווחים ניתן למצוא בנספחי הבקשה, ברם לא מצאתי להידרש למלאכת איתור זו, בשים לב לכמות הנספחים שצורפו (37 במספר) שנפרסו על גבי מאות עמודים. לא כל שכן, שעה שמדובר בעתירת המבקשים לפסיקת שכר טרחתם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכן את דיווחי המבקשים לצד הפעולות שבוצעו על-ידם ובהתחשב בקשיים שצוינו לעיל, ושקלתי את כלל האינטרסים הדרושים לעניין ובהם הצו רך במתן תגמול הולם למבקשים בגין עבודתם ותרומתם להשאת פדיון זכויות החייב בנכס וכל זא ת על בסיס התשתית שהונחה בפניי, ומנגד בהתחשב בכך שתשלום זה נעשה מקופת הנושים המתנגדים לבקשה, מצאתי כי האיזון הראוי הינו פסיקת שכר טרחת המבקשים על בסיס שעתי על דרך האומדנה בסך כולל של 168,000 ₪ בתוספת מע"מ (לפי תחשיב של 210 שעות עבודה X 800 ₪ בתוספת מע"מ לכל שעת עבודה ).

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקשים לאכיפת הצעתם מיום 6.8.2014, ונעתרת חלקית לבקשתם החלופית לפסיקת שכרם על בסיס שעתי, וזאת בסך 168,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישולמו לידיהם תוך 30 יום ממתן החלטה זו.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותסגור את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.