הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 1728-02

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , התש"ם-1980

ובעניין: איתן אבולפיה
ע"י ב"כ עו"ד יעקב בלטר
החייב

ובעניין: עו"ד אבי אברמוביץ – בתפקידו כנאמן על נכסי החייב
הנאמן

ובעניין: בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נתנאל שנלר
הנושה

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי
על-ידי באת-כוחו עוה"ד ענבל מנוצ'רי כסיף
ובעניין: אלי קורן אבולפיה
רפאל רפי אבולפיה
רות אהרונוב אבולפיה המשיבים
על-ידי בא-כוחם עוה"ד איל אבולפיה

החלטה

בפניי בקשת החייב למתן הפטר ( בקשה מס' 94), ועמדת הנושה העיקרי לבקשה, אשר ניתנה במסגרת בקשה מס' 121.

מדובר בתיק שנפתח לבקשת הנושה העיקרי , בנק מזרחי, בשנת 2002, צו הכינוס ניתן בשנת 2003, ובשנת 2009 הוכרז החייב פושט רגל ועו"ד אבי אברמוביץ' מונה כנאמן לנכסיו.

התיק טופל על-ידי מותבים שונים, וביום 21.12.2014 הועבר לטיפולי בהתאם להחלטת סגן הנשיאה (כתוארו אז), כב' השופט אורנשטיין.

כפי שעולה מתגובת הנאמן לבקשה וכן מהמסמכים השונים המצויים מתיק בית המשפט, מדובר בתיק לא שגרתי, האוחז עשרות בקשות, אשר ניתנו בו למעלה מ – 350 החלטות.

5. יצוין בתמצית בלבד, כי חלק הארי של הבקשות בתיק, הינן בקשות שהוגשו על-ידי החייב, חלקן בקשות סרק שנדחו פעם אחר פעם על-ידי מותבים שונים שטיפ לו בתיק.
6. בין שלל הבקשות, נכללו גם כאלה בהן עתר החייב להעברת התיק לבית-משפט אחר בשל קרבה משפחתית של בא-כוח הבנק, עו"ד שנלר, לסגן הנשיא בבית משפט זה, כב' השופט שנלר, וגם בקשות אלה נדחו פעם אחר פעם.
גם היום מצא בא-כוח החייב מקום לחזור על טענות אלה, שלא לצורך, והדגיש כי יש בקרבה משפחתית זו כדי להשפיע על מותב זה, אף שהוא אינו עותר לפסילתו.

אני סבורה כי בטרם אפנה לדיון הענייני בבקשה, יש להדגיש פעם נוספת כי אין כל ממש בטענה זו, ו יש לראות טעם לפגם בהעלאת בקשה זו פעם נוספת, כאמור אף לא הוגשה כל בקשת פסילה לצידה.

זאת ועוד. לא זו בלבד שאין כל ממש בטענה זו, נראה כי ההיפך הוא הנכון. החייב זכה לעמדה אוהדת של הבנק, המיוצג על-ידי עו"ד שנלר, ואשר נכון היה לילך כברת דרך משמעותית לקראת החייב ולאפשר לו קבלת הפטר על אף התנהלותו בהליך, תוך וויתור על זכות הבנק לממש נכס של החייב , ולכך אתייחס בהמשך.

7. בין השיקולים שיש לשקול בעת הדיון בבקשת החייב למתן הפטר, נדרש בית המשפט לבחון גם את התנהלותו של החייב בהליך.
מתגובת הנאמן ומהמסמכים שבתיק, עולה כי לא זו בלבד שהחייב הגיש בקשות רבות בתיק זה , ואף בקשות חוזרות בעניינים דומים, הרי ש החייב אף לא הפנים את עובדת היותו פושט רגל, ונראה כי הוא התנהל בהליך זה כראות עיניו. כך, למשל, הגיש בקשות שונות גם לבתי משפט אחרים, מבלי שקיבל לכך את אישור בית המשפט של פשיטת הרגל מראש, ומבלי שעדכן את הנאמן בנוגע לפניות אלה, כפי שהדבר מתחייב בהתאם להוראות סעיף 107 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: " הפקודה").
בנוסף, אין מחלוקת כי החייב לא הגיש דוחות במהלך השנים ואף לא עמד בצו חיוב התשלומים ו גם היום החייב לא הכחיש עובדות אלה במסגרת הדיון.
8. היקף חובו של החייב בתיק פשיטת הרגל עומד היום על סך של כ-700,000 ₪ (רוב החוב לבנק מזרחי וסכום זניח לעירית תל-אביב), ואילו בקופת הכינוס מצוי סך של כ-30,000 ₪ בלבד (!) אשר נובע ממימוש נכס שהיה בבעלות החייב ואשר מימושו הניב, בסופו של דבר, סכום נמוך לקופת הכינוס.
9. לחייב נכס נוסף, דירה ברחוב צירלסון 1 בפתח תקווה (להלן: " הדירה") ואשר הנאמן מונה לממשה במסגרת הליך אחר לפירוק שיתוף בבית משפט לענייני משפחה ( תמ"ש 42970-04-14).
10. על אף בעלותו שלה חייב בדירה זו, אשר יש במימושה כדי להשיא לקופת הכינוס סכום משוער של כ - 500,000 ₪, הסכים הנושה העיקרי, בנק מזרחי, לפנים משורת הדין, ולאור המלצת בית המשפט, לקבל את הצעת החייב לתשלום סך של 100,000 ₪ כתנאי להפטר ובכך למעשה, לוותר על זכותו לממש את הדירה ועל כ 70% מחובו.
11. בדיון קודם שהתקיים בפניי ביום 8.12.16 , הביע הכנ"ר עמדתו לפיה יש מקום לסיים את ההליך בשל פרק הזמן הארוך בו הוא מתנהל ובשל מצבו הרפואי והאישי הנטען של החייב.
לאור עמדה זו של הכנ"ר ובהתחשב במכלול הנסיבות בתיק זה ובהן פרק הזמן שהחייב מצוי בהליך וכן גילו ומצבו הרפואי הנטען, סברתי כי יש לשקול את הצעתו למתן להפטר בכפוף לתשלום בסך 100,000 ₪, אף שהיא מטיבה עם החייב באופן יוצא דופן.
ודוק: יש להדגיש כי קבלת הצעה זו מחייבת את הבנק להסתפק בסכום זה ולהימנע מזכותו לממש את זכויותיו של החייב בדירת המגורים.
12. לאחר דיון זה, הודיע הבנק ביום 15.12.16, כי הוא מסכים למתן הפטר ולוויתור על זכות הנאמן והבנק לממש את נכס החייב בתנאי שהחייב ישלם 100,000 ₪ תוך 14 יום כפי שהוצע על-ידי החייב.
13. דא עקא, בשלב זה החל החייב להציב תנאים נוספים למתן ההפטר ובהם תנאי לפיו יוכל לתבוע את הנאמן בגין פעולות שהנאמן ביצע במהלך כהונתו, וכן בתנאי כי יבוטל פסק-דין שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה במסגרת תמ"ש 42970-04-14, אשר הורה על פירוק השיתוף בדירת החייב ברחוב צירלסון.
14. הנאמן ובני משפחתו של החייב (המשיבים) התנגדו לתנאים אלה שהוצבו על-ידי החייב.
15. בהחלטתי מיום 23.1.17 הוריתי על קיום דיון בבקשה להפטר להיום והנושים זומנו כדין.
16. במהלך הדיון היום חזרו הצדדים על טענותיהם.
בא-כוח החייב חזר על בקשתו שלא להורות על שחרור הנאמן מתביעות, בשל התנהלותו.
בין היתר, נטען על-ידו כי הנאמן בחר לממש את אחד מנכסי החייב מבלי שנתן דעתו מראש לתשלומי מס ולסכום שיוותר בקופה לאחר המימוש. בדיעבד, התברר כי מדובר בסכום נמוך ביותר, ומשכך, קיים ספק אם היה מקום לנקוט בהליך מימוש זה מלכתחילה, שעה שנגרם לחייב נזק גדול מהמימוש , ולטענת בא-כוח החייב, אין מנוס מהמסקנה כי הנאמן עשה כן אך ורק לצורכי שכר טרחה.
17. הנאמן דחה טענות אלה מכל וכל .
בנוסף ,ביקש הנאמן לציין, כי לאחר ש מצא כי נפלה טעות בגובה המס אותו חויב החייב לשלם בגין מימוש הנכס, הגיש הנאמן השגה לרשויות המס. השגה זו התקבלה על-ידי רשות המסים אשר זיכתה את החייב ישירות באמצעות שיק, כל זאת ללא ידיעת הנאמן, ומבלי שהחייב מסר לו פרטים על גובה השיק ואף סרב להשיב לקופת הכינוס את הסכום שקיבל.

החייב לא הכחיש היום כי נטל את הסכום הנ"ל לכיסו על אף שהיה מקום להעבירו לקופת הכינוס, וציין כי אינו זוכר מה היה גובה הסכום.
18. מעיון בתיק ומהתרשמותי מטיפול הנאמן בתיק, אני סבורה כי לא נפל כל דופי בהתנהלות הנאמן.
זאת ועוד. החייב לא הצביע על מידע קונקרטי כלשהו שהציב בפני הנאמן טרם המימוש ושהיה בו כדי לצפות מהו הסכום שיוותר מהמימוש בסופו של יום, ואף לא הציב בפני הנאמן אלטרנטיבה אחרת. משכך, לכל היותר, מדובר בחוכמה בדיעבד, ואין לראות בטענות אלה - שלא הוכחו – כדי ל בסס טענות החייב כלפי הנאמן.
לכך יש להוסיף, כי אף באת-כוח הכנ"ר השיבה היום במהלך הדיון במענה לשאלתי, כי הכנ"ר לא מצא כל דופי בהתנהלות הנאמן במהלך השנים ונראה כי החייב לא פנה לכנ"ר בתלונה בכתב על התנהלות הנאמן ואף לא ביקש להחליף את הנאמן כפי שעולה מהתיק. עם זאת, מעיון בתיק עולה כי בית המשפט התייחס לטרוניות שהועלו על-ידי החייב ודחה אותן (החלטת כב' השופט אלשיך בבקשה מס' 22 מיום 8.12.2010 עמ' 1 שורות 20-21) .
חזקה על הכונס הרשמי כי לו הייתה מוגשת תלונה כזו היה מפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 151 לפקודה ומכל מקום, לא ניתן להשלים עם מצב דברים בו החייב המתין מספר רב של שנים עד למועד הדיון בהפטר ואו אז מעלה טענות אלו כלפי הנאמן ( ראו והשוו: ע"א 6952/12 רוזליה ביו נ' אלון קלמנסון עו"ד מיום 7.1.2013).
19. משכך, אני דוחה את בקשת החייב ככל שהיא נוגעת למתן הפטר לחייב מבלי להורות על שחרורו של הנאמן מתביעות עתידיות של החייב.
20. לאור הסכמת הנושה העיקרי, אשר ניתנה לפנים משורת הדין, ובהתחשב בפרק הזמן שחלף מתחילת ההליך, בהתחשב בגילו של החייב ומצבו הרפואי הנטען, ובהתחשב בעמדת הכנ"ר, ועל אף התנהלותו חסרת תום הלב של החייב כפי שהובאה לעיל , ואשר יש בה כדי להוות שיקול לדחיית הבקשה דווקא (סעיף 62 (א) לפקודת פשיטת הרגל), אני סבורה כי יש להעדיף את סיום ההליך ב מתן הפטר לחייב בכפוף לתשלום סך של 100,000 ₪ תוך 30 יום מהיום ישירות לקופת הכינוס, ובכפוף לוויתור על תביעות הדדיות כלפי הבנק.
21. עוד אני מורה, כי לאחר שיתקיים תנאי זה, ישוחרר הנאמן מכל חבות לכל מעשה ומחדל שלו – ככל שהיו - בענייני החייב או בכל עניין אחר הנוגע להתנהלותו כנאמן וזאת בהתאם לסעיף 168 לפקודת פשיטת הרגל [ נוסח חדש], התש"ם-1980.
22. ביחס לתנאי הנוס ף שהציב החייב בתגובתו מ יום 27.12.16 בבקשה 121, לפיו יבוטל פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, אני סבורה כי יש לדחות תנאי זה, שעה שלא הונח לו כל בסיס משפטי.
המדובר בפסק דין שהדרכים להשיג עליו על-פי דין אינן באמצעות הצבת תנאים למתן הפטר.
23. אשר לבקשות 112 ו-114 המתייחסות להליכים אחרים המתנהלים בעניינו של החייב בבתי משפט אחר ים:
24. באשר לבקשה 112 שעניינה מתן צו חוסם:
לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים ולאחר שהצדדים חזרו על טענותיהם היום, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי מיום 23.3.16, אשר דחתה את הבקשה.
כפי שעולה מהבקשה, היא הוגשה על-ידי המשיבים, בני משפחתו של החייב, ועניינה מתן צו חוסם מפני נקיטת כל הליך שהוא על-ידי החייב נגד בני משפחתו ללא קבלת אישור בית משפט . הבקשה הוגשה, לאחר שהחייב הגיש - על פי הנטען - בקשות סרק ללא קבלת היתר מבית המשפט וגרם לבני משפחתו הוצאות כספיות ואף יצר בכך חובות חדשים בהליך.
בהחלטתי מיום 23.3.16 דחיתי את הבקשה בחלקה וקבעתי כי על החייב לציין בכל בקשה אותה בכוונתו להגיש לערכאות השונות, כי הוא מצוי תחת הליכי פשיטת רגל ו כן ליידע מראש את המנהל המיוחד.
החייב התנגד לבקשה ואילו הכנ"ר מסר עמדתו לבקשה ביום 22.5.16, לאחר שניתנה החלטתי זו, וסבר אף הוא כי אין מקום למתן סעד דרסטי בדמות צו חוסם, אם כי יש להבהיר לחייב כי חלה עליו חובה לציין בכל בקשה את דבר היותו בהליך פשיטת רגל.
בנסיבות אלה, בקשה מס' 112 באה על סיומה ללא צו להוצאות, ולא מצאתי מקום לשנות ממנה.
25. באשר לבקשה מס' 114:
בקשה זו הוגשה על-ידי החייב והוכתרה בכותרת: "בקשה חוזרת להכשיר את הגשת הערעור בתיק מס' 47357-10-13 וכן להכשיר את הבר"ע בתיק מס' 61236-06-13, את הליך ערעור החלטת הרשם בתיק מס' 37190-05-13 וכן עתירה לקבוע בקשה זו לדיון במעמד הצדדים".
26. ביום 14.11.16, לאחר שהוגשו תגובות הצדדים לבקשה ניתנה החלטתי, אשר הורתה, בין היתר, כדלקמן:

...כמו כן, בא כח החייב מופנה בשנית לאמור לעיל בהחלטת כב' הנשיא אורנשטיין מיום 17.8.2016.

משכך לא מצאתי טעם להיעתר למבוקש.

27. ביום 22.11.16 הוגשה על-ידי החייב במסגרת בקשה 112 בקשה "משלימה חוזרת" שעניינה זהה לבקשה 112 , ובהחלטתי מיום 24.11.16, הוריתי על קביעת מועד לדיון ליום 8.12.16.
28. בדיון מיום 8.12.16 לא מצאתי מקום להורות על ביטול החלטתי מיום 14.11.16 ומנגד אף לא נעתרתי לבקשה המשלימה והחוזרת.
29. מכל מקום, במהלך הדיון היום, חזרו באי-כח הצדדים על טיעוניהם בפניי.
30. כפי שעולה מהבקשה ומטענות בא כח החייב, עיקר טרונייתו מכוון כלפי מספר החלטות: האחת, החלטת כב' הנשיא אורנשטיין מיום 29.10.2014 אשר בה הורה בית המשפט כי חלף המועד להגשת ערעור מטעמו של החייב, וזו לשונה:
לפני בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 21.9.14 (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה הוריתי לחייב להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.7.13 בסכסוך שבינו לבין אחיו, הם המשיבים 1-3. זאת מחמת שהערעור הוגש לבית המשפט המחוזי באיחור רק ביום 21.10.13 ומבלי שהתבקשה הארכת מועד להגשתו. אציין שבנוסף לא ביקש החייב את אישור בית המשפט של פשיטת הרגל להגשת הערעור. לא ראיתי מקום לדון בבקשה שהגיש החייב להכשיר את הגשת הערעור בטרם תוגש ותוכרע הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור ודוק. אם הבקשה לא תתקבל או שתתקבל בתנאים והחייב לא יעמוד בהם, מה הטעם להידרש לבקשה לקבלת אישור בית המשפט של הפש"ר להגשת הערעור.

עיינתי בבקשה לעיון מחדש ולא ראיתי להעתר לה. כידוע, עיון מחדש יעשה רק באם הובאו על ידי המבקש ראיות או נסיבות חדשות שלא היו קודם למתן ההחלטה שלגביה מבוקש העיון מחדש. המבקש לא הציג כל ראיה או נסיבה חדשה אשר בעטיה יש מקום להורות על עיון מחדש בהחלטה. כל הבקשה היא על יסוד אותם ראיות ונסיבות שהיו בעת מתן ההחלטה. למותר לציין שככל שנפלה שגגה בהחלטה, שומה היה על החייב להשיג עליה לפני ערכאת הערעור ותוך המועד הקבוע בדין שכן איני יושב בערכאת ערעור על החלטותיי.

אוסיף שגם לאחר שנתתי דעתי לגוף טעמי הבקשה, לא ראיתי לקבלה. הערעור הוגש בחלוף המועד להגשתו ומשכך נדרש המערער לטעמים מיוחדים לשם הארכת המועד להגשתו ולכן סבורני שחובה היה על החייב לפנות לכב' הרשמת בבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור. החייב לא השכיל לעשות כן חרף החלטה חד משמעית בעניין. המועד שנקבע בהחלטה להגשת הבקשה להארכת המועד חלף ומבלי שהחייב טרח להגיש את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור ומשכך יש לראותו כמי שזנח את הערעור.

31. השני, פסק-הדין של כב' הרשמת יעקובוביץ (כתוארה אז) מיום 17.3.2016, במסגרת עמ"ש 47357-10-13 אשר מפאת חשיבותו יובא אף הוא במלואו:
1. מונחת לפני בקשה לסילוק הערעור על הסף לאור החלטותיו של כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין מיום 21.9.2014 (להלן: "ההחלטה הראשונה") ומיום 29.10.2014 (להלן: "ההחלטה השנייה"), אשר ניתנו במסגרת בקשה שהגיש המערער בתיק פש"ר 1728/02 "להכשיר" הגשת ערעור זה שלפני.

2. בהחלטה הראשונה קבע כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין כי על המערער "להגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור" ונתן בידו אפשרות להגישה עד ליום 28.9.2014.

3. בקשה כאמור לא הוגשה ותחתיה עתר המערער בבקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה הראשונה.
הבקשה "לעיון חוזר" נדחתה על ידי כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין בהחלטה השנייה, תוך ששב וקבע כי הערעור הוגש לבית המשפט באיחור מבלי שהתבקשה הארכת המועד להגשתו, כאשר בנוסף "לא ביקש" המערער, כמתחייב מהכרזתו כפושט רגל, "את אישור בית המשפט של פשיטת הרגל" להגשתו ועל כן לא מצא "מקום לדון בבקשה שהגיש ... להכשיר את הגשת הערעור בטרם תוגש ותוכרע הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור" ומשזו לא הוגשה בתוך פרק הזמן שנקצב בהחלטה הראשונה, יש לראות את המערער "כמי שזנח את הערעור".

4. המערער סבור כי דין הבקשה שלפני להידחות מאחר ושתי ההחלטות המונחות בבסיסה, אשר ניתנו על ידי כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין, הינן VOID באשר כלל לא היה עליו להידרש למועד הגשת הערעור, מה גם שבעת הזו תלויים הליכי ערעור עליהן בפני בית המשפט העליון.

5. אקדים את המאוחר ואציין כי בקשה לרשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון (רע"א 5648/15) נמחקה ביום 18.11.2015 לאחר שהמערער לא שילם את אגרת המשפט ולא הפקיד את הערבון בהתאם להחלטת הרשם מיום 2.11.2015 ועתה תלויה ועומדת בקשה של המערער לפטור מאגרה בהליך המופנה כלפי החלטת הרשם מיום 2.11.2015 (בש"א 8568/15).

6. לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

7. בעת הזו מונחות לפני החלטותיו של כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין, אשר דומה כי פועל יוצא ומתחייב מהן הוא מחיקת הערעור מחמת איחור בהגשתו.
החלטות אלה ניתנו במסגרת בקשה שהגיש המערער לבית משפט של פש"ר "להכשיר" הגשת הערעור ועל כן ניתנו על ידי בית המשפט המוסמך ואין בידי להתעלם מהן.
אוסיף כי אף אם נפלה שגגה בהן, כטענת המערער, אזי ברי הוא כי האכסניה לתיקונה אינה בהליך שלפני.

8. בהעדר החלטה המורה על עיכוב ביצוע החלטותיו של כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין ומשלא ניתנה הסכמת המשיבים להמתין עד להכרעת בית המשפט העליון (המשיבים קיבלו המלצתי ובדיון מיום 21.1.2016 הסכימו להשהות את הדיון בבקשה שלפני למשך חודשיים ימים), הרי שאין עיגון בדין לעכב עוד מתן החלטה בדבר מחיקת הערעור על הסף.

9. לא מצאתי להיעתר לבקשת המערער בדיון שהתקייים היום לפני ולאפשר לו להגיש בתוך ימים ספורים בקשה להארכת המועד שנקבע על ידי כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין בהחלטה הראשונה להגשת בקשה להארכת המועד להגשת הערעור, זאת משלא הובא כל הסבר או טעם מדוע לא הוגשה בקשה זו עד עתה, קרי; במשך כ- 16 חודש מאז ניתנה ההחלטה השנייה (29.10.2014) .

10. יוער כי דקות ספורות טרם הדיון היום הגיש המערער בקשה בכתב להארכת המועד להגשת הערעור, בהתעלם מהחלטתו של כב' סגן הנשיאה השופט א. אורנשטיין לפיה בקשה כאמור תוגש עד ליום 28.9.2014, כאשר בא כוחו הטעים והסביר כי רק הבוקר עלה הרעיון במוחו כדרך לקידום ההליך.
המערער קיבל המלצתי לחזור בו מהבקשה ודומה כי כך באה לעולם הבקשה הנוספת לאפשר הגשתה של בקשה להארכת המועד שקצב כב' סגן הנשיאה השופט אורנשטיין עוד בחודש ספטמבר 2014 (!) בהחלטתו הראשונה.

11. אופן התנהלות המערער, בכל הנוגע לאי עמידה במועדים שנקבעו בהחלטות שיפוטיות, גורמת להתמשכות בלתי סבירה בהליכים (ראה החלטות הרשמת בנמלך מיום 21.1.206, 31.1.2016, 24.2.2016 בבש"א 8568/15) ודומה עלי כי אין ליתן לה עוד יד בדמות אורכות חסד.

12. בהינתן כל האמור לעיל מורה אני על מחיקת הערעור מחמת איחור בהגשתו ואי הצגת אישור בית משפט של פש"ר כמתחייב.
המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 3,500 ₪.

32. כפי שעולה מהבקשה, תכליתה "להכשיר" בדיעבד את הגשת בקשת רשות הערעור שהגיש החייב לבית המשפט העליון על פסק-הדין שניתן על-ידי כב' הרשמת יעקובוביץ (כתוארה אז) מ יום 17.3.2016, ואשר הובא לעיל, זאת מבלי שהונחה כל תשתית משפטית לענין זה, מה גם שמובן שמותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות מותבים אחרים.
33. לכך יש להוסיף, כי ניתנו לחייב ארכות שונות להפקדת ערבון ותשלום אגרה (רע"א 5648/15 (החלטה מיום 18.11.2015) ושעה שהחייב לא עמד בארכות אלה, ואף ערעורים שהגיש על החלטה זו נדחו (בש"א 8568/15 מיום 29. 6.2016 וכן בש"א 7077/16 מיום 14.11.2016), אין מקום להכשיר הגשת ערעור כזה או אחר במסגרת פנייה לבית המשפט של פשיטת הרגל, שיש בה כדי לרוקן מתוכן החלטות שניתנו בעניינו של החייב בערכאות השונות.
34. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
סברתי כי יש מקום לחייב את החייב בהוצאות ריאליות בשל העובדה שהמשיבים הוטרדו פעם אחר פעם בבקשות חוזרות של החייב (ראו גם החלטתי בבקשה מס' 124 מיום 5.3.2017 , כאשר מדובר בבקשה שהינה שיחזור של בקשה מס' 93). עם זאת, אני רואה לנכון להתחשב בחייב ולאפשר לו לצאת לדרך חדשה ומחייבת אותו בהוצאות על הצד הנמוך, בסך של 2,500 ₪ כלפי המשיבים וכן בסך של 2,500 ₪ כלפי הנאמן.
35. היה והסך של 100,000 ₪ לא ישלום תוך 30 יום מהיום וככל שלא יתבקש ארכה לתשלום, ניתנת בזאת הוראה לנאמן לפעול למימוש הנכס בחלוף המועד הנ"ל בלא צורך בהחלטה נוספת.
36. כעת, ושעה שניתן לחייב הפטר מותנה, אני סבורה כי כל עוד לא ימולא התנאי למתן הפטר, והחייב יוותר בהליך, יהיה עליו לקבל אישור בית משפט לכל הליך בו יבקש לנקוט ומראש.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.