הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 16860-07-12

מספר בקשה:9
לפני
כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

החייב

אליעזר ג'רסי
ע"י ב"כ עו"ד עמוס טיין מהסיוע המשפטי

הנאמן : יניב אינסל, עו"ד (נאמן)

נגד

המשיבים
1. שרית שהדי
ע"י ב"כ עו"ד אוריאל בן-אסולי

2. יובל ג'רסי
ע"י ב"כ עו"ד אפי אוחנה

3. מכון אדיר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ערן סגל

4. כונס נכסים רשמי תל-אביב
ע"י ב"כ עו"ד כלנית הרמלין-וגר

פסק דין

עניינה של הבקשה:
1. לפני בקשה למתן הוראות מטעם הנאמן, במסגרתה ביקש סעד הצהרתי לפיו נכסים הרשומים על שם צדדי ג' – המשיבה 1 גב' שרית שהדי (להלן: "שרית" ו/או "המשיבה") ו/או אחיו המשיב 2 מר יובל ציון ג'רסי ( להלן: "יובל" ו/או "המשיב") הינם למעשה נכסים השייכים לחייב מר אליעזר ג'רסי המצוי בפשיטת רגל.
הנכסים הנזכרים בבקשה, ביחס לשרית, הם כדלקמן:
א. חלקה בשיעור 25% בהון המניות של חברת מכון אדיר בע"מ, המשיבה 3 (להלן: "מכון אדיר").
ב. נכס מקרקעין למגורים המצוי ברח' אלפרט 18, יהוד-מונוסון הידוע כגוש 6711 חלקה 274 תת חלקה 3 (להלן: "הנכס").
ג. רכב מסוג מיצובישי אאוטלנדר מ.ר. 14-424-34 (להלן: "רכב המיצובישי").
ד. פעילותה ונכסיה בתחום המוניות במסגרת תיק עוסק מורשה על שמה.
ביחס ליובל, נטען כי הלה משמש כסות בלבד עבור החייב ולפיכך התבקש להצהיר כי חלקו בהון המניות במכון אדיר בשיעור 25 %, מצויות כולן בבעלותו של החייב.

עמדת הנאמן:
2. הנאמן טוען, כי החייב שקוע בחובות כבדים מזה שנים רבות, עושה באופן שיטתי שימוש בגורמים אחרים המחזיקים ברכושו כנאמנים עבורו ובאמצעותם החייב מפנה להם רכוש זה, באופן בו קיימת שותפות עיסקית בין המשיבים לבין החייב.
הנאמן מגדיר את החייב בסיכומיו, סעיף 7:
"נוכל מתוחכם שמהתל בנושיו מזה שנים רבות בשלל דרכים".
הנאמן סבור, כי החייב משמש בן זוגה של שרית מזה כעשרים שנה. הנאמן שולל את הגרסה לפיה החייב ושרית אינם בני זוג. כך למשל בסעיף 5 לסיכומיו ציין, כי החייב ושרית בילו רק בחג סוכות האחרון (אוקטובר 2017) בארוחה משפחתית משותפת, נתון אותו שאב מחשבון הפייסבוק של גב' ויקי ג'רסי בת משפחה של החייב.
הנאמן הביא שלל אסמכתאות משפטיות בהליכים שונים , בהם נעשו קביעות ונשמעו עדויות לגבי שיתוף הפעולה האישי והכלכלי של החייב ושרית.
לדברי הנאמן, החייב צבר חובות רבים ולכן הוא דואג להציג עצמו כמסכן ללא מקום מגורים קבוע, המתגורר בבתי כנסת ופסול דין.
בפועל, החייב מחזיק ברכוש כפי שפורט בבקשה והוא מנהל אותו באמצעות עצמו או באמצעות אחרים.
הנאמן חוזר ומציין, כי החייב ושרית מנהלים חיים משותפים כבני זוג לכל דבר ועניין ויש להם בת משותפת.
הרכוש הרשום על שם שרית הינו רכוש משותף לה ולחייב והחייב הוא שמושך בחוטים מאחור, כאשר שרית משמשת לו ככסות חוקית וסולבנטית להחזקת אותם נכסים.
על רקע זה טוען הנאמן, כי לחייב זכויות בנכסים המתוארים לעיל.

עמדת המשיבה 1 –שרית:
3. שרית שללה את גרסת הנאמן מכל וכל. היא הדגישה כי חובות החייב הינם מראשית שנות התשעים המוקדמות, טרם ההכרות בין החייב לבינה.
עוד ציינה, כי לא התרחשה הענקת מרמה מצד החייב אליה וכי כל הנכסים נרכשו מכספה ומחשבונות הבנק שבבעלותה.
לדבריה, לא הוכחה חזקת שיתוף או איזון משאבים בנכסים בינה לבין החייב ולא הוכח כל עירוב בנכסים מכל מין וסוג שהוא בינה לבין החייב.
התנהלותה לאורך התקופה היתה בתום לב ואין בסיס להקנות את נכסיה האישיים לחייב. היא מציינת כי היא וחייב אינם נשואים זל"ז אלא היו בני זוג לסירוגין.
שרית טוענת כי ניהלה במשך שנים רבות את עניינה האישיים והכספיים על שמה ובגפה.
היא לא היתה שותפה לחובות הרובצים על שכם החייב, לא יצרה אותם ואין לייחס את החובות הללו אליה.
לכל היותר, לפנינו חייב המצוי במצוקה כלכלית ונהנה מעת לעת מיכולתה של שרית בשל קשריו עימה.
כך למשל היא מתירה לו מידי פעם להשתמש ברכב שנרכש בכספה הבלעדי ולא להיפך.
לא הוכח כי החייב הוא זה שעושה שימוש בהונו הפרטי ומעשיר אותה כפי שטוען הנאמן.
גם מבחינת רצף האירועים וגם מבחינת מועד יצירת החובות, אין לפגוע בנכסיה של המשיבה שרית שהינם נכסים אישיים ללא זיקה לחייב ולחובותיו.

4. אשר לפסיקה שהביא הנאמן שהוזכרה לעיל, טוענת שרית, כי אין בה כדי לתמוך בגרסת הנאמן, ומפרטת :
בת"א (מחוזי מרכז) 7394-07-10, לא נעשתה הכרעה חד משמעית על-ידי בית המשפט. נהפוך הוא, כבוד השופט גרוסקופף קבע בפסק הדין כי אינו רואה צורך להכריע בשאלה האם יש לראות את החייב כצד להסכם המייסדים. שרית טוענת, משאין הכרעה חד משמעית בעניין, אין מקום לעשות היקש מפסק דין זה לענייננו.
בה"פ (שלום ת"א) 200809/05, המדובר בהליך בו תבעה שרית את מע"מ להשבת הרכוש התפוס. שרית זכתה באותו הליך וקיבלה השבה של הרכוש, דבר המלמד כי הרשויות הכירו בבעלותה הבלעדית בו, שאם לא כן היו הרכוש והכספים מחולטים לטובת מדינת ישראל.
בע"ב (בד"ע איזורי ת"א) 6999/08 , אין בפסק הדין קביעה אחת ביחס לבעלות החייב בחברה ועל כן, אינו רלוונטי לשם הכרעה בבקשה להכיר ברכוש המשיבה כרכושו של החייב.
שרית טוענת, כי החייב סובל מנכות נפשית בשיעור של 50% ונכות תפקודית בשיעור 100%.
החייב אינו עובד בשל נכותו וכך היה בעת שהכירה אותו.
כיוון שידעה כי החייב חי ומתקיים מהכנסה זעומה של קצבת המל"ל בסך 2,200 ₪ לערך, הקפידה שרית לטענתה בכל התקופה בה התקיים הקשר בינה לבינו, לנהל את ענייניה הרכושיים תוך הפרדה מוחלטת בינה לבין החייב.
גם הקשר עצמו לא היה אינטנסיבי אלא שרית המשיבה התגוררה בנפרד מהחייב והלינה אותו בביתה רק מפעם לפעם.
לטענתה, החייב נטל תרופות פסיכיאטריות ואז היה שוקע בעולמו עקב מחלתו, נעלם למספר חודשים ומנתק כל קשר עם הסביבה לרבות עמה. באותה תקופה היה החייב ישן לפי טענותיה אצל קרובי משפחה או בחצרות של בתי כנסת.
בתקופת בהן היה החייב נוטל תרופות ומאוזן בנפשו, הרשתה לו ללון בביתה הפרטי.

5. שרית טוענת כי הנאמן כשל להוכיח קשר בין החייב לבינה. אם היה מבצע את החקירה שלו כדבעי היה מגלה העדר קשר כזה בעצמו.
גרסתה של המשיבה נתמכת במסמכים רבים ומוכיחה בנספחים א'-ו' לתגובה ונספחים א'-ג' לתצהירה המשלים מיום 22.1.17, כי אין לחייב זיקה כלשהי לנכס אותו רכשה בכספה.

6. דירת מגוריה נרכשה לטענתה מכספים שהתקבלו בירושה לאחר פטירת בעלה, וכן ממשכנתא שנטלה בסך 700,000 ₪. לטענתה, הנאמן לא הוכיח טענותיו עת לא ביצע חקירה ובחינה מתאימה של חשבונותיה.

7. אשר לרכב, טוענת המשיבה כי נרכש בכספה ומכספים שהתקבלו ממכירת רכבה הקודם אשר הופקדו בחשבונה העסקי. היא עושה בו שימוש בלעדי לצרכיה האישיים.
הרכב אליו מתייחס הנאמן בסיכומיו היה בבעלות המשיבה בשנת 2002.
זהו הרכב בו עשה החייב שימוש אך לא ברכב המיצובישי היוקרתי.
המשיבה מאשרת כי מכיוון שהחייב היה חסר כל, היא רכשה עבורו מכספה ולשימושו האישי את הרכב משנת 2002, אך אין בכך כדי ללמד על זיקה כלשהי של החייב לרכב המיצובישי משנת 2015.

8. אשר למניות במכון אדיר, טוענת המשיבה כי מדובר ברכושה הבלעדי.
לטענתה, היא למדה בגפה את עסקי רזי המוניות ובבעלותה זכויות ציבוריות של מספר מוניות אשר כולן מושכרות לנהגי מוניות והיא גובה מהם תשלום חודשי על השכרת הזכויות הציבוריות.
מדובר במכון שלא נרכש בכספו של החייב אלא בעסק שאין לחייב כל נגיעה או זיקה אליו.
זהו עסק המופעל באמצעות חברה בע"מ שבה מספר בעלי מניות ואין הוא מסוג העסקים שהחייב יכול היה לסייע בהם למשיבה ולו במקצת. לא במועד הרכישה ולא בעת ניהולו השוטף.
עוד היא מציינת, כי חלקה במכון הרישוי הינו בשיעור 25% בלבד.
במכון מכהן מנכ"ל ממונה ובעלי המניות אינם מתערבים בניהולו או בהעסקת כוח האדם העובדים בו, ותחומים אלה מבוצעים באופן בלעדי על בסיס מקצועי על-ידי מנכ"ל המכון.
אומנם המכון נרכש במשותף על ידה ועל-ידי אחיו של החייב מר יובל ג'רסי המשיב 2 בהליך הנוכחי, אך אין בכך כדי ללמד על מעורבות של החייב בעסקי מכון אדיר.
אומנם החייב הוא זה שיצר את הקשר בין שרית לבין אחיו המשיב 2 יובל, אולם בזאת מתמצה הקשר של החייב עם מכון אדיר.
מקורות רכישת המניות במכון אדיר באו מנכסי המשיבה בלבד, הלוואה גדולה שנטלה מחשבונה העסקי בסך 700,000 ₪, מכירת זכויותיה בדירה בלוד בסך 500,000 ₪ וסכום נוסף בסך 450,000 ₪, שקיבלה מעיזבונה של דודתה. לטענתה אף הגישה אסמכתאות לכך.

9. שרית מציינת, כי גם ביחס לחברת טריי ד אין השרון, מדובר באפיזודה עיסקית שא רכה עשרה חודשים בלבד ונכשלה לאחר ש הודחה ממנה בכוח בישיבת דירקטוריון על-ידי בעלי המניות רפאל אוחיון ויניב אוחיון, זהו עניין מרוחק בחמש שנים מרכישת המניות בחברת אדיר. הפרש הזמנים והאירועים השונים מעידים כי אין להקיש בין שתי החברות.

10. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה כי אין שחר לבקשה ולטענות שהועלו בה ועותרת לדחותה בזה.

עמדת המשיב 2 - יובל :
11. המשיב 2 יובל, הינו אחיו של החייב והוא מחזיק ב- 25% מהון המניות המונפק של מכון אדיר .
המשיבה 1 שרית מחזיקה ב-25% נוספים.
יובל טוען, כי אין לנאמן שמץ של הוכחה ממנה ניתן להסיק כי מניותיו של יובל רשומות על שמו למראית עין בלבד ולמעשה הינן בבעלות החייב.
בקשת הנאמן מתמקדת אך ורק במערכת היחסים שבין החייב לבין הגב' שרית שהדי, ודי בכך על מנת לדחות את טענות הנאמן לפיהן רישום המניות על שם יובל הינו למראית עין.
יובל גורס, כי המניות שבבעלותו נרכשו על-ידו מכספו באמצעות חסכונותיו והלוואות שנטל.
יובל מכהן כדירקטור בחברה ומעורב בפעילותה, הינו בעל זכות חתימה, חותם על המחאות ומעורה בכל דבר הקשור לחברה.
לגרסתו, נטל הראיה רובץ על הנאמן והוא לא הרימו.

12. לא זו אף זו : לאור אופיין של טענות הנאמן המייחסות לחייב ולמשיבים מעשי מירמה, מוטל נטל מוגבר על שכמו להוכחת טענותיו.
טוען יובל, כי הנאמן לא הרים אפילו את הנטל המופחת, קל וחומר שלא הרים את הנטל המוגבר.
יובל מוסיף, כי הוא עוסק מזה 25 שנה בתחום הרכב והמוניות.
למרות זאת, אין ולא היו לו מעולם עסקים משותפים עם אחיו החייב.

13. לטענתו, במהלך שנת 2012 פנתה אליו הגב' שרית שהדי אותה הכיר כמי שעסקה ועדיין עוסקת בתחום של סחר במוניות ביהוד.
יובל כלל לא איזכר את הקשר האישי בין שרית לבין אחיו בטענותיו ולא טען כשם ששרית טענה, כי ההכרות בינו לבינה נוצרה דרך החייב כהיכרות אישית ולא עיסקית.
לדבריו שרית סיפרה לו, כי בסמוך לבית מגוריה ישנו מכון רישוי ביהוד שבו הבעלים מעוניינים למכור 50% מהון המניות, 200 מניות .

14. לטענתו, שרית הודיעה לו כי היא מעוניינת לרכוש מחצית מהמניות והיא מחפשת גורם נוסף שיצטרף איתה לעסקה וירכוש את יתרת המניות הנותרות, דהיינו 100 מניות רגילות של החברה, המהוות 25%, יירכשו על-ידי שרית ו - 100 מניות רגילות של החברה, המהוות 25%, יירכשו על ידי יובל.
יובל טוען כי בחן את העיסקה, התייעץ עם גורמים בנקאיים, חשבונאיים וגורמים מתחום הרכב, ולאחר מכן אף פנה לכבוד הרב משה מעודה עמו הוא מתייעץ ורכש 50% מהון המניות בחברת אדיר יחד עם גב' שרית שהדי בתמורה לסכום של 3,250,000 ₪.
יובל טוען, כי התמורה בגין המניות שולמה על ידו באמצעות חסכנות שצבר לאורך שנים ובאמצעות הלוואות שנטל.
תשלום ראשון על החשבון, בעקבות זיכרון הדברים, בסך של 150,000 ₪ שולם ביום 11.6.12 באמצעות המחאה מחשבון הבנק של יובל נספח 3 לתצהירו. הקבלה צורפה כנספח 4 לתצהירו.
15. יובל מוסיף כי אומנם הנאמן מתפאר בכך שבחקירתו של יובל התגלה, כי בגין תשלום זה לא הוצאה חשבונית, אולם גם ביחס לשאר התשלומים ששולמו על-ידי יובל למוכר לא יצאה חשבונית אלא רק קבלה.
לטענת יובל הדבר נבע מכך שזו אינה עיסקה החייבת במע"מ ולכן אין צור ך בהוצאת חשבונית מס אלא רק בקבלה.
ביום 28.6.12 שילם יובל לטענתו סך נוסף של 250,000 ₪ באמצעות המחאה שנמשכה מחשבון הבנק שלו – נספח 5 לתצהירו.
הקבלה צורפה כנספח 6 לתצהירו והינה בסכום ש ל 500,000 ₪ מאחר והיא כוללת תשלום ששולם באותה עת גם על-ידי שרית.
יובל טוען כי מימן סכום זה באמצעות הלוואה בסך 240,000 ₪ שנטל ביום 6.7.12 מחברת קידום ד.ש. (השקעות ופיננסיים1992) בע"מ. במסגרתה שיעבד שתי זכויות ציבוריות להפעלת שתי מוניות שהיו בבעלותו.
ביום 21.8.12 שילם יובל לטענתו סך של 500,000 ₪ באמצעות המחאה שנמשכה מחשבון הבנק שלו.
עותק ההמחאה נספח 9 לתצהירו. הקבלה צורפה כנספח 10 לתצהירו.
לצורך התשלום פרע יובל, לטענתו , ביום 10.8.12 תוכניות חיסכון על שם ילדיו בסך 500,280 ₪. אסמכתא צורפה כנספח 11 לתצהירו.
ביום 27.8.12 שילם יובל לטענתו סך של 440,000 ₪. קבלה צורפה כנספח 12 לתצהירו.
לטענתו, לצורך מימון תשלום זה ביום 23.8.12 הוא נטל יחד עם רעייתו גב' עליזה ג'רסי הלוואה מבנק טפחות בסך של 490,000 ₪. ההסכם צורף לתצהירו כנספח 13.
להבטחת פירעון ההלוואה רשמו יובל ועליזה ג'רסי משכנתא על דירת המגורים ברח' ההסתדרות 85 חולון. אסמכתא לביצוע השיעבוד צורפה כנספח 4 לתצהירו.

16. יובל טוען אפוא, כי השכיל להציג אסמכתאות בסך של 1,390,000 ₪ מתוך הסך של 1,625,000 ₪ שנדרשו לצורך השלמת עיסקת הרכישה מטעמו.
לשיטתו, לא עלה בידו להציג אסמכתאות נוספות, כי הפקידה מטעמו של המוכר לא שיתפה עמו פעולה ועל כן אין בידו אסמכתא לתשלום זה.
אולם, יובל סבור כי גם בהעדר אסמכתא לעניין התשלום הנוסף, די באסמכתאות שצורפו על ידו המהוות 85.5% מסך התמורה כדי להוכיח מעל לכל ספק, כי הוא נשא במלוא התשלום עבור המניות מכיסו וממקורותיו שלו.
17. יובל מוסיף כי הוא מגלה מעורבות בפעילות חברת אדיר. מכהן בה כדירקטור, משתתף באופן סדיר בישיבות ולא ניתן לומר כי הוא איש קש של החייב.
משכך, עותר יובל לדחות את ההליך נגדו.

18. אשר לאופן רישום אותם 50% מהמניות שנרכשו מחציתן על ידו ומחציתן על-ידי גברת שרית, כ"מניות בבעלות משותפת" טוען יובל כי ההבנות בינו לבין שרית היו, כי כל אחד מהם רוכש 100 מניות רגילות המהוות 25% מהון המניות של אדיר וכל אחד מהם אחראי לתשלום סך של 1,625,000 ₪ בגין המניות שנרכשו על ידו.
לטענתו גם הנאמן הכיר בכך.
לפיכך העובדה שהמניות רשומות "בבעלות משותפת" אינה יוצרת זיקה בינו לבין הזכויות של שרית וממילא אין באופן רישום המניות בבעלות משותפת, כדי להשפיע גם על זכויותיו.

עמדת החייב:
19. החייב ציין, כי הנאמן מבקש לצייר תמונה קשה ובלתי אמינה, לפיה נכסים הרשומים בבעלות שרית ויובל בהתאמה והרישומים על שמם במרשמים המנוהלים על פי דין, שייכים בפועל ולו בחלקם לחייב.
החייב שולל גישה זו מכל וכל והוא נושא בפתח דבריו את דגל הקידמה.
הוא טוען בסעיף 1 לסיכומיו, כי:
"הנאמן יוצא מהנחות מגדריות חשוכות שהכלח (במקור נכתב 'הקלח' – נ.ג.) עבר עליהן, כאילו כביכול המשיבה 1 בת זוגו של החייב – שאינם חיים יחד – אינה מסוגלת להיות אשת עסקים ועוד יותר אינה יכולה להיות הבעלים של חלק ממכון רישוי ולחילופין בעלים של נכס למגורים, נכס יחיד ".
החייב הוסיף, כי הוא ושרית אינם מנהלים, לא ניהלו, ואין בדעתם לנהל מערכת יחסים של תא משפחתי. אומנם יש להם בת משותפת, אולם החייב לא התגורר בביתה של שרית אלא לן בבתי-כנסת, בכולל שם הוא לומד. אין לחייב כל דריסת רגל בנכסיה של שרית, לא ייפוי כוח לפעול בחשבונה ולא חשבון בבנק משותף עמה.
החייב גורס, כי הנאמן לא הרים את הנטל המוטל עליו, וזהו נטל כבד מהרגיל הואיל והטענות הן טענות מירמה.
זוהי איננה בקשה לביטול הענקה, משום שאין כל טענה של העברת זכות רשומה וקיימת של החייב לטובת שרית או יובל. להיפך, הנאמן מעלה טענות בעלמא על מקור הכסף לרכישת הנכס על ידי צד ג' והכל מבוסס על השערות ללא הוכחות פוזיטיביות.
החייב טוען, כי במצב דברים כזה, לא קיימת כל חזקה בדין העומדת לזכות הנאמן.
הנאמן לא השכיל להביא אסמכתאות ראויות ולהרים את ההוכחה והשכנוע הנדרשים ממנו.
אשר על כן, גורס החייב כי יש לדחות את הבקשה.

עמדת מכון אדיר:
20. מכון אדיר נקט עמדה מינורית בהליך, אך נטען על ידו כי לחייב אין כל קשר עמו . לדבריו, בעלי המניות הרשומים הם אלו אשר מנהלים ומתפעלים בפועל את המכון. בעלי המניות הרשומים הם בעלי זכות החתימה, ואין מעורבות ניהולית של גורם אחר.

עמדת הכנ"ר:
21. לעמדת הכנ"ר, יש ממש בטענות הנאמן. לדידו, מ ן המסמכים ומהראיות עולה כי קיימים "אותות מרמה" רבים אשר מעבירים את נטל ההוכחה למשיבים, וספק אם כלל המשיבים הצליחו להפריך טענות אלה של הנאמן.
הכנ"ר סבור, כי אכן נראה שבין החייב ל בין המשיבה שרית קיימת מערכת יחסים זוגית, כפי שאף הצהיר החייב לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.16 (שם, עמ' 7) וכפי שעולה מקביעות בתי המשפט השונים שביקרו את התנהלות החייב והמשיבה ועדויות המשיבה באותם הליכים.

22. אשר לטענת החייב לחוסר כשרותו המשפטית, הרי החייב לא העלה טענה זו במסגרת ההליכים שניהל בעניין חברת טרייד אין בשנת 2014 ולא ערער על פסק הדין שניתן שם. מכאן סבור הכנ"ר, כי אין מקום להישמע עתה לטענותיו לחוסר כשרותו המשפטית ויש להסתמך על ממצאי פסקי הדין כפי שניתן.
עוד נטען, כי אף מן הצילומים שצירף הנאמן, עולה כי החייב מתפקד היטב ואינו מוגבל כלל.
הכנ"ר סבור כי ספק רב אם המשיבה שרית, הוכיחה טענתה כי רכשה את חלקה במניות בעצמה. שעה ששרית טענה במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו, כי החייב עושה שימוש בחשבון הבנק שלה לצרכיו העסקיים וכי היא חותמת על מסמכים לפי הוראותיו, אין היא יכולה עתה להתכחש לדברים אלו במסגרת הליך זה וקיים בעניין זה השתק שיפוטי.
לפיכך, שרית לא הוכיחה כי המשכנתא שנטלה לרכישת המניות נלקחה על ידה ושולמה על ידה, אלא נראה כי מי שעומד מאחורי ההלוואה הוא החייב.
עוד מוסיף הכנ"ר, כי שרית לא סיפק ה כל תיעוד להעברת הכספים אותם קיבלה לטענתה מעיזבון דודתה או כי כספים אלו הועברו אליה בחייה של הדודה. הטענה כי שרית החזיקה בכספי דודתה בעודה בחיים ומשכך לא היה צורך בהוצאת צו ירושה, לא נזכרה כלל אלא הועלתה לראשונה בסיכומי שרית.

23. הכנ"ר סבור כי הנאמן הצליח להצביע על אותות מרמה אותם לא הצליחה שרית לסתור בגרסתה אשר מעלה תהיות וסימני שאלה רבים. מן האמור, מצטרף הכנ"ר לדעה כי לחייב זכות במניות שרית במכון אדיר.
לעומת זאת, סבור הכנ"ר כי לא הוכח שרישום המניות ע"ש יובל הינו למראית עין בלבד.
לדבריו, אין ספק כי רישום המניות של שרית יחד עם יובל, אח החייב, מעיד על קשר לחייב. כנ"ר מ וסיף כי את שרית מייצג היום עורך דין שייצג בעבר גם את החייב וגם את יובל. מהתנהלות זו למד הכנ"ר על טיב היחסים בין השלושה, ו שולל את הטענה כי מדובר בעסקה מקרית ביניהם. הוא גורס כי קיים עירוב כספים בין כספי יובל לכספי שרית בכל הנ וגע לתשלום בגובה 500,000 ₪ ששימשו על פי הנטען, לרכישת מניות יובל אך הקבלה הונפקה על שמה של שרית.

14 עם זאת, לעמדת הכנ"ר, הנאמן לא עמד בנטל המוטל עליו בעניין יובל.
לעמדת הכנ"ר – לא הוכח כי הכספים ששילם יובל מחשבונותיו הפרטיים היו כספים של החייב בצורה כזו או אחרת, וספק אם הוכח כי הרישום המשותף של המניות לא היה בטעות, כפי שנטען ע"י שרית.
אשר לנכס, סבור הכנ"ר כי אף בעניין זה עולים אותות מרמה רבים, אשר שרית לא הצליחה להפריך.
החייב הודה כי הוא חי עם שרית במשך 20 שנה. מאח ר והנכס נרכש במהלך חייהם המשותפים, סביר להניח כי החייב היה מעורב ברכישתו.

25. הכנ"ר סבור כי גרסת שרית מעלה תמיהות לא מעטות:
שרית לא המציאה צו ירושה או צו לקיום צוואה המצביעים כי הינה היורשת של בעלה המנוח ובהתאם לכך ירשה כספים ששימשו אותה לרכישת הנכס. מאידך גיסא , הציגה בחקירתה בבית המשפט גרסה חדשה לפיה כספים אלו היו בביתה "בבוידם", ללא אסמכתאות.
כנ"ר סבור כי שינוי גרסה זה פוגע מעלה תמיהות באשר למקור הכספים ששולמו לרכישת הנכס;
בעוד שרית טוענת כי המשכנתא שנטלה לרכישת הנכס בסך 700,000 ₪ נלקחה מחשבונה, הראיות שצורפו מלמדות כי נלקחה בפועל על ידי החייב אשר השתמש בחשבונה, כפי שעולה מקביעת בית הדין האזורי לעבודה בע" ב 6999/08;
כנ"ר מוסיף כי הטענה כי הנכס מומן מהלוואה שניתנה למשיבה על ידי אחיה בסך 60,000 ₪, הינה טענה חדשה שהועלתה רק לאחר שנדרשה להמציא מסמכים, והיא מנוגדת לאמור בתצהירה הראשון. טענה זו תמוהה במיוחד כאשר המשיבה טוענת כי טרם החזירה את ההלוואה לאחיה לאחר שחלפו 10 שנים.
לאור האמור, סבור הכנ"ר כי אין מנוס מלקבוע שלחייב זכויות בנכס.
אשר לרכב המיצובישי, גורס הכנ"ר כי מהתנהלות החייב והמשיבה וחקירת המשיבה במספר הליכים שונים, עולה כי הרכבים שהיו בבעלותה, היו משמשים את החייב כדרך קבע מאחר ולא היה ניתן לרשום נכסים על שמו. לפיכך, יש להניח כי גם רכב זה נרשם ע"ש המשיבה למראית עין בלבד ונרכש גם מכספי החייב, כפי שמציין הנאמן בסיכומיו.

דיון והכרעה :
26. עסקינן בחייב יליד 1958, כבן 70, גרוש +9.
ביום 31.12.12 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.
ביום 2.1.14 הוכרז החייב פושט רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן לנכסיו.
במסגרת צו הכינוס הושת על החייב תשלום חודשי בסך 200 ₪.
החייב הצהיר בבקשתו למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל על חובות בסך של כ- 3.1 מיליון ₪ ל- 18 נושים.
כפי הנראה, חובותיו נצברו במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת.
תביעות החוב הועמדו על סך 4.5 מיליון ₪ (עמ' 5 לפר' מיום 1.12.16).
החייב הציג עצמו כמי שאינו עובד משנת 1996 ומתקיים מקצבה נכות בסך 2,239 ₪, אדם מסכן אשר אין לו מקום מגורים קבוע וישן בבתי כנסת ואצל חברים.
בקשות הנאמן שבכותרת הוגשו במסגרת בקשה למתן הוראות מטעמו מיום 1.5.16. הנאמן טוען כי הבקשה באה לעולם לאחר שבוצעה חקירה מקיפה בעניינו של החייב ולאור ממצאיה.

בטרם אדרש לניתוח המשפטי והעובדתי של המקרה דנן, אבהיר למען הסדר הטוב מספר נקודות:
א. אין מדובר בענייננו בטענות להעדפת מרמה מצד החייב, בהתאם לסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם – 1980. העדפת מרמה עוסקת בסיטואציה בה חייב שאינו יכול לפרוע את חובותיו לנושים, עושה עיסקה ברכושו זמן מוגדר לפני הכרזתו כפושט רגל במגמה לתת עדיפות לנושה פלוני על פני נושים אחרים.
(ראו: ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, עו"ד פ"ד נה(4) 925 (2001)) .
בענייננו אין מדובר בנכסים שעל פי הנטען הועברו על ידי החייב לנושיו במטרה להעדיפם על פני אחרים. להבדיל ממקרה של העדפת מרמה, בקשת הנאמן יוצאת מתוך הנחה כי הבעלות בנכסים הנדונים עדיין של החייב, אלא שהנכסים נרשמו על שם קרוביו של החייב, עבור ו, באופן פיקטיבי ועל מנת לסייע לו למלט אותם מנושיו .
על פי הנטען, החייב פעל במרמה עת זכויותיו בנכסים מצויים דה יורה בבעלות אחרים – ה משיבה, הגב' שרית שהדי, ואחיו, יובל ג'רסי – בעוד שדה פקטו שייכים הם לחייב. בכך מתחמק החייב מהעברת נכסים אלה לטובת קופת הכינוס וממשיך ליהנות מהם.
זו היא למעשה טענה קלאסית של הברחת נכסים במטרה לחמוק מידיהם של הנושים.
ב. זאת ועוד, בקשת הנאמן אינה מייחסת לחייב נכסים הרשומים ע"ש המשיבה בשל הטענה כי מדובר בבת זוג ו ומכוח הלכת איזון משאבים ו/או הלכת השיתוף, אלא בעיקר לאור מערכת היחסים העסקית, דפוס הפעולה וההתנהלות השיטתית שבין השניים, כפי שעולה מהליכים משפטיים אחרים בעניינם.
ג. אין בבקשה דנן כל כוונה לייחס למשיבה חובות שנוצרו על ידי הנאמן כפי שעולה מעמדת המשיבה , אלא להביא למצב בו נכסים אשר מצויים לכאורה בבעלות של צדדי ג', יוקנו לקופת הכינוס בשל הטענה כי הם שייכים הלכה למעשה לחייב.

המסגרת הנורמטיבית – טענת מרמה והברחת נכסים :
27. אין ספק כי טענות הנאמן, אשר מבקש להוציא זכויות בנכס מידיו של בעליו הרשום ולקבוע כי מדובר ברישום שנעשה כך מתוך כוונת מרמה, אינן קלות להוכחה.
מדובר בטענות שמייחסות לחייב פעולות מרמה והברחת נכסים באמצעות בני משפחתו, מה שמטיל על הנאמן רף הוכחה גבוה ומוגבר מזה הנדרש בהליך אזרחי רגיל.
התייחס לכך כב' השופט רובינשטיין בע"א 1680/03 לוי נ' ברקול (פורסם בנבו, 2.8.04):

"...נטל השכנוע כאמור הוא על מבקש ההצהרה, וברור גם שבית המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום. דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badge of Fraud), שהן חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרות הן ללא מענה מצביעות הן על מרמה. באלה ייכללו, למשל, חדלות פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד (פס"ד דיסקונט נ' סבג, 433). ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם (ראו בר אופיר, שם, עמ' 379 ואילך). וכדברי השופטת שטרסברג-כהן בעניין בנק איגוד הנזכר:
"הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ... ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע".

וכך ציין בהקשר זה כב' השופט רובינשטיין בע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון (פורסם בנבו, 3.2.09):

"מבין אותות המרמה ניתן למנות קשרים בין המעביר לנעבר; שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו; חקירות פליליות נגד המעביר; הגשת כתב אישום נגדו; הרשעתו בעבירות מרמה; חשדות להעלמות מס; חשאיות בפעילות הכלכלית; חריגה מדרכם המקובלת של עסקים; העברת כל נכסי החייב; (ד' בר אופיר הוצאה לפועל- הליכים והלכות חלק שני (מהדורה חמישית, 2004), עמ' 469). "הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת" (פרשת סנדובסקי, 776). רשימה זו אינה סגורה והיא ניתנת להרחבה או לצמצום, לפי העניין המיוחד (בר אופיר שם)".
(סעיף י"ד).

כב' הנשיא אורנשטיין התייחס במסגרת פש"ר ( ת"א) 1494-00 עו"ד שועלי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 12.6.17) ל נטל הראיה בדיני חדלות פירעון, בשים לב ל"איזון המשולש" הנדרש בהליך של חדלון פירעון, וב כלל זה לנטל המוטל על הנאמן בהיותו בעל תפקיד המצוי בנחיתות אינפורמטיבית, קל וחומר כאשר עסקינן בניסיון להברחת נכסים ותרמיות הנעשות בשיתוף פעולה עם צדדי ג':

"לב הליך פשיטת רגל הוא באיזון שנדרש בית המשפט לעשות בין טובת החייב לבין טובת הנושים ולבין טובת הציבור בכללותו. איזון זה ייחודי לדיני חדלות הפירעון... ודוק; האיזון המשולש משפיע לא רק בשאלות של נטל הוכחה אלא בסוגיות כבדות משקל נוספות, הן מהותיות והן דיוניות...
כל השינויים הללו נובעים מהייחודיות שטמונה בהליך זה ומהאיזונים שנגזרים הימנו כמו גם מתכליתו המשולשת. מוצא אני למנות חלק ממאפייניו הייחודים של הליך חדלות הפירעון להמחשה: לעולם אחד מבעלי הדין בהליך חדלות פירעון משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט וכוונתי לבעל תפקיד; לרוב, אם לא לעולם, נמצא בעל התפקיד בנחיתות אינפורמטיבית לעומת הצד שכנגד, לא כל שכן כאשר עסקינן בניסיונות להברחת רכוש ותרמיות שנעשות בשיתוף פעולה עם צדדים שלישיים והניסיון מלמד שאין חקר ליצירתיות חייבים בהברחת רכוש; ועוד.
לטעמי, ההיגיון שמונח בבסיס הדוגמאות שהובאו לעיל ישים גם בענייננו. ככלל, יש מקום להקל על בעל תפקיד בנטל שנדרש ממנו גם בטענות תרמית בכל הקשור להברחת רכוש מנושים. בהקשר זה יש מקום ליישום העקרון של הוכחת אותות מרמה ברמה מוגברת על מנת לבסס טענת תרמית. יש בכך הקלה לעומת הנטל הרב שמוטל כרגיל על בעל דין בהליך אזרחי שאינו הליך חדלות פירעון, תוך שאדגיש שאין בהקלה זו כדי לאיין את הדרישה המוגברת של נטל ההוכחה בטענות מעין אלה. להשקפתי האיזון האמור משקף באופן ראוי את התכלית שבבסיס הדרישה לנטל מוגבר בטענות תרמית מחד-גיסא ואת התכליות של הליכי פשיטת רגל מאידך-גיסא".
(שם, סעיף 17).

מן האמור עולה כי אמנם על הנאמן בהליך של חדלון פירעון נטל הוכחה מוגבר, עת הוא טוען לטענות מרמה כגון הברחת נכסים באמצעות צדדים שלישיים, אך לאור תכליותיו של הליך חדלון הפירעון, אשר מצריכות איזון המשקף את טובת החייב, טובת הנושים וטובת הציבור, וכאשר הטוען הוא הנאמן המצוי בנחיתות אינפורמטיבית, יש מקום להקלה מסוימת עם בעל התפקיד בנטל הנדרש ממנו להוכחת טענות מרמה כגון אלו שלפני.

הנה כי כן, זהו הבסיס הנורמטיבי אשר לאורו תיבחן הבקשה.

כשרותו המשפטית של החייב :

28. לטענת החייב:
"אין בפסק הדין בעניין "טרייד אין השרון" כדי להוות הוכחה כלשהי לגבי מצבו של החייב, היות שהחייב מוגדר נכה 100% ובלתי כשיר ליתן עדות, וזאת בהתבסס על קביעותיו של הפסיכיאטר המחוזי..."
(סעיף 17 לסיכומי החייב).
ראיתי להידרש תחילה לטענה זו של החייב, שכן לקבלת הטענה עשויות להיות השלכות אורך ורוחב, לא רק ביחס לבקשות שלפני אלא גם לגבי ההליך כולו, על אופן ניהולו, לרבות הסתמכות על פעולות ו/או הצהרות כאלו ואחרות של החייב.
בכל הכבוד הראוי והאמפתיה למצבו של החייב, איני סבורה מדובר במי שאינו כשיר לנהל הליך משפטי ובכלל זה ליתן עדות.
בהליך שלפני התנהל החייב כאדם מתפקד וצלול דעת, אשר מבין את סביבתו ומודע להליך . על פניו נראה שלא קיימת אצלו מגבלה שיש בה כדי לפגום במתן עדותו בפרט ו/או בניהול הליך משפטי בכלל .
יצוין כי צילומים שהמציא הנאמן מעידים על כך שהחייב מתפקד ונוסע לטיולים (נספח 5 לבקשה למתן הוראות מיום 1.5.16) .
החייב הפנה לחוו"ד פסיכיאטרית מיום 24.5.15 מטעם ד"ר יעקב צ'רנס, סגן פסיכיאטר מחוזי – מחוז תל אביב, אשר ניתנה במסגרת תיק פלילי שהתנהל באותה עת בעניינו של החייב.
כיוון שמדובר בטענה שנטענה על ידי החייב עצמו תוך הפנייה לחוות הדעת הנ"ל, ולאור אופייה וחשיבותה של הטענה, ראיתי להתייחס לתוכנה של חוות הדעת.
מעיון באותה חוות דעת עולה כי החייב אובחן כלוקה בסכיזופרניה והפרעת אישיות אנטי-סוציאלית בבית החולים גהה בשנת 1996.
במסגרת חוות הדעת התייחס המומחה הרפואי לשאלת מסוגלותו של החייב לעמוד לדין.
וכך קבע המומחה בחוות דעתו ביחס לחייב:
"מתוצאות הבדיקה הנוכחית אני בדעה כי הוא לוקה במחלת נפש וכי מחלתו פעילה וסימניה הבולטים הם ליקוי קשה בתחום החשיבה, הרגש והרציה. מומלץ כי בית המשפט יתן צו לטיפול מרפאתי כפוי..."

סבורני כי אין להתעלם מכך שמדובר בחוות דעת שאינה עדכנית כלל. מדובר בבדיקה שנערכה באמצע שנת 2005, דהיינו: כ- 9 שנים טרם פסק הדין בעניין חברת טרייד אין בת.א.
7394-07-10 (עליו עוד ידובר בהמשך) וכ- 13 שנים אחורה מהיום, כך שכלל לא ברור מה היה מצבו הנפשי של החייב במסגרת ההליך שנגע לחברת טרייד אין, קל וחומר היום.
מן האמור בחוות הדעת ניתן אמנם ללמוד כי החייב לקה אז במחלה נפשית שסימניה הבולטים הם ליקוי בתחום החשיבה, אך יחד עם זאת, אין שם קביעה ברורה ומפורשת כי החייב אינו כשיר לעמוד לדין.

29. נוכח חלוף הזמן, איני סבורה כי ניתן ליתן לחוות דעת זו משקל גבוה, אם בכלל, הן ביחס לכשרותו המשפטית ולעדותו בהליך ת.א. 7394-07-10 והן ביחס להליך דנן.
בהעדר חוות דעת עדכנית לתמיכה בטענתו זו ונוכח התרשמותי מהחייב ועדותו, אין מקום לקבל את טענת החייב בדבר אי יכולתו ליתן עדות בהליכים משפטיים, שנים רבות לאחר מ ועד חוות הדעת הנ"ל.

מערכת היחסים שבין החייב וה משיבה שרית , דפוס פעולתם והתנהלותם :

30. סוגיה זו מהווה למעשה הבסיס לבקשת הנאמן וטענותיו. שהרי עיקר מעשי התרמית הנטענים, מקורם באופן התנהלותם של החייב והמשיבה שרית , בטענה כי הינם בני זוג אשר חיים ופועלים יחדיו כאשר ה משיבה משמשת הלכה למעשה "אשת קש" של החייב ומהווה כסות חוקית וסולבנטית לעסקיו ולפעולותיו. בכך, על פי הנטען, מחזיק החייב נכסים באופן שאינו מאפשר הקנייתם לטובת קופת הכינוס והנושים.

31. לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים, בחנתי את חומר הראיות ושמעתי עדויות, סבורה אני אכן הוכח במידה הנדרשת כי החייב ושרית מ קיימים ומנהלים אורח חיים משותף כבני זוג, על כל המשתמע מכך.
כן אני סבורה כי ניתן ללמוד מההליכים שהתקיימו בעניינם של השניים על דפוס פעולה והתנהלות אשר עולים בקנה אחד עם טענות הנאמן.

אין לי אלא לצטט את דברי החייב מפרוטוקול הדיון מיום 1.12.16 אשר מדברים בעד עצמם:
"אני חי איתה ( – נ.ג.) 20 שנה! זה לא היא הסתבכה! שקרים!"
(שם, עמ' 7).
גם מר רחמים, מבעלי המניות במכון אדיר, העיד בחקירתו בבית המשפט כי החייב ושרית הינם בני זוג, כפי שנאמר לו על ידי שרית עצמה:
"ש. האם אתה מכיר את החייב מר אליעזר גרסי?
ת. הוא בן הזוג של השותפה.
ש. מי הציג את גרסי אליעזר כבן זוג של שרית. איך אתה יודע את זה?
ת. ממנה. היא אמרה את זה".
(פר' מיום 2.4.17, עמ' 29).

די בדברים אלו, ה מדברים בעד עצמם, כדי להכריע בטיב הקשר הזוגי שבין החייב ושרית.

32. מלבד המסקנה שעולה לפיה השניים אכן בני זוג, ראיתי לפרט אודות התנהלותם על ידי הפנייה ל קביעות והעדויות בהליכים המשפטיים השונים שהתקיימו בעניינם, מהן ניתן ללמוד, הן על הקשר הזוגי והן על האופן שבו הם מתנהלים.

בה"פ (שלום ת"א) 200809/05 שהדי שרית נ' מנהל מע"מ ת"א 3 (פורסם בנבו, 5.2.08) דן כב' השופט אטדגי בתובענה שהוגשה על ידי שרית ודודתה כנגד מע"מ, בה התבקש להצהיר על בעלותן על פרטים שנתפסו חשבון הבנק, ולהורות על הסרת העיקולים שהוטלו עליהם. תובענה זו באה לעולם לאחר שמע"מ, מס הכנסה והמל"ל ניהלו חקירה בחשד של העלמות מס כנגד החייב, עת ניהל עסק של מוניות .
שרית טענה שם כי רכב מסוג מרצדס וכספים שנתפסו שייכים לה ולא לחייב.
כפי שעולה מפסק הדין שניתן באותה פרשה, החייב ושרית מוצגים כבני זוג המתגוררים יחד כאשר החייב עושה שימוש ברכב מסוג מרצדס הרשום ע"ש החייבת ועושה בו מנהג בעלים, כאשר מטרת רישום הרכב ע"ש שרית הינה סיוע לחייב להשאיר את הרכב בחזקתו ולמנוע תפיסתו על ידי גורמים שונים.
באופן דומה, עולה כי שרית סייעה לחייב למלט חשבונות בנק, בין היתר, מנושיו, עת החשבונות נרשמו על שמה.
ב סעיף 1 לפסק הדין שניתן שם נקבע:
"המבקשת 1 (להלן – שרית) היא בת זוגו של ג'רסי (אליעזר ג'רסי, החייב – נ.ג.) , ולהם ילדה משותפת. שרית וג'רסי התגוררו בתקופה הרלבנטית לתביעה זו יחדיו בדירה ביהוד...".

במסגרת פסק הדין הפנה כב' השופט אטדגי הפנה לחקירת ה של שרית שהתקיימה לפניו :
"ת. זה לא רכב שלי, זה רכב של אליעזר ג'רסי, בן זוגי לחיים, אני לא נוגעת ברכב זה, לא נהגתי (מילה לא ברורה – הח"מ), לא רכשתי רכב זה, אני לא יודעת את הקוד של הרכב.
ש. מי נוהג ברכב זה?
ת. ברכב זה נוהג רק ג'רסי אליעזר. גם הבנים שלי (מנישואין קודמים – הח"מ) לא נוהגים ברכב זה".
(שם, סעיף 12).

בהתאם לכך נקבע שם :
"...גם אם הרכב אכן נרכש מכספה של שרית (הכסף שהוריש לה, לטענתה, בעלה המנוח), ויודגש כי גירסה זו לא נתמכה בכל ראיה נוספת, הרי שהוא ניתן על ידה לג'רסי, שנהג בו מנהל בעלים לכל דבר, ובאופן בלעדי..."
(שם, סעיף 20).

זאת ועוד, שרית ציינה בחקירתה באותו הליך :
"הוא (החייב – נ.ג.) חייב כספים רבים למס הכנסה ועוד גופים ממשלתיים אחרים וגם פרטיים, הוא לא יכול לרשום שום דבר על שמו, לכן הוא משתמש בחתימות שלי לדברים אלו".
(שם, סעיף 22).
לאור האמור נקבע שם:
"נמצא, שהסיבה לרישום הבעלות ברכב (וכפי שנראה להלן הדברים נכונים גם לחשבונות הבנק) על שמה של שרית, כאשר ג'רסי הוא הבעלים האמיתי, הוא כדי למנוע מגורמים אחרים לתפוס דברים השייכים לו: אשתו שבנפרד, שלטונות המס, נושים פרטיים".
(שם, סעיף 22)
ביחס לחשבונות הבנק נקבע:
"פירטנו לעיל, כי הסיבה לכך שחשבונות אלה נרשמו על שמה של שרית נעוצה במאמציו של ג'רסי למלט אותם מאשתו שבנפרד, משלטונות המס ומנושיו השונים".
(שם, סעיף 25).
33. כפי שניתן לראות, יש בין החייב לבין שרית באוותו הליך, יחסי קירבה אשר מתאימים ומאפיינים מערכת יחסים של בני זוג החולקים ברכוש ובנכסים שבבעלותם מבלי להתחשב ברישום הזכויות .

34. הליך נוסף ממנו ניתן ללמוד על טיב היחסים שבין החייב ל משיבה ועל דפוס התנהלותם, נדון לפני כב' השופט גרוסקופף בת.א. (מחוזי מרכז) 7394-07-10 טרייד אין השרון נ' ג'רסי (פורסם בנבו, 3.9.14).
הליך זה בא לעולם בעקבות סכסוך בין בעלי המניות (וביניהם שרית) בחברת טרייד אין הפועלת בתחום הרכב והמוניות. בסופו של דבר רכש אחד השותפים, מר רפאל אוחיון , את מניות יתר השותפים , וביניהם שרית, ב מסגרת הליך התמחרות.
התביעה מוצגת על ידי בית המשפט כתביעה נזיקית שהוגשה על ידי הרוכש, מר רפאל אוחיון, לאחר שהסתכסך ע ם שני שותפיו האחרים שהקימו עמו את החברה – שרית והחייב , בן זוגה, אשר נטען לגביו כי היה מנהל דה פקטו בחברה ומ וצג יחד עם שרית כ"שחקן" אחד בפרשה , וכן שותף נוסף בשם אלון דמארי .
וכך נכתב שם:
"השני מבין השלושה הם למעשה שניים: הנתבע 1, מר אליעזר (עזרא) ג'רסי (להלן: "מר ג'רסי", ולעיתים, בפי הצדדים: "אליעזר") והנתבעת 2, גב' שרית שהדי, בת זוגתו של מר ג'רסי (להלן: "גב' שהדי", ולעיתים, בפי הצדדים: "שרית"). מר ג'רסי הינו אדם מוכר ובעל ניסיון בתחום המוניות, אולם מטעמים שיובהרו להלן, לא הוא שהתקשר בהסכם המייסדים להקמת החברה אלא דווקא בת זוגו, גב' שהדי... הצדדים חלוקים לגבי חלקו של מר ג'רסי בחברה: התובעים טוענים כי מר ג'רסי היה בעל מניות ומנהל דה-פקטו בחברה, ואילו גב' שהדי, נרשמה כבעלת מניות בחברה בעבורו; מר ג'רסי טוען כי שימש לכל היותר כיועץ חיצוני לחברה".
(שם, סעיף 2).

"...הנתבעים 1 - 2 אינם מכחישים כי מר ג'רסי סייע רבות לבת זוגתו ולשותפיה בפעילותם העסקית (במיוחד בתחום הסחר במוניות), אולם לטענתם עשה זאת כיועץ חיצוני לחברה".
(שם, סעיף 26).

"אינני רואה צורך להכריע בשאלה האם יש לראות את מר ג'רסי כצד להסכם המייסדים. קיימות בחומר הראיות אינדיקציות רבות לכך שזו הייתה כוונת הצדדים (לדוגמא חלוקת התפקידים הנזכרת בסעיף 6.3 להסכם המייסדים), ואולם הצדדים (ובכללם מר אוחיון) הסכימו, מטעמים שיש לפקפק בחוקיותם, כי גב' שהדי היא שתהיה צד להסכם המייסדים...
ויובהר, אין חולק על כך שמר ג'רסי פעל בשם החברה בהקשרים בהם הועלו טענות של תרמית וגזלה נגדו. כדבריו: "מיום היוסדה של החברה אני שמשתי בחברה הנ"ל כמי שעוסק במכירת ובקניית מכוניות מטעם החברה. כן הייתי מפעיל נהגים בחברה, הכל בסמכות וברשות של הנהלת החברה..."
(שם, סעיף 27).

35. מהאמור ניתן ללמוד שוב על עוצמת הקשר והיותם של החייב ו שרית בני זוג, ובכלל זה לקבל אינדיקציה נוספת על שיטת עבודתם ואופן התנהלותם – שניים הפועלים כגוף אחד כאשר החייב הוא המוציא והמביא בעסק ואילו שרית מוצגת באופן פורמאלי כבעלת הזכויות, או למצער מחולקת העבודה בין השניים באופן כזה או אחר.

36. דברים דומים עולים גם מההליך בו נקטה שרית כנגד חברת טרייד אין בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ב מסגרת ע"ב 6999/08 שרית שהדי נ' טרייד אין השרון בע"מ (פורסם בנבו, 4.12.11) אשר נדון לפני כב' השופטת גליקסמן :
"החברה טענה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובעת, ולכן יש לדחות על הסף את התביעה בשל היעדר סמכות עניינית; הבעלים האמיתי של מניות התובעת הוא מר אליעזר ג'רסי (להלן – מר ג'רסי) בן זוגה של התובעת, והתובעת היא בעלת מניות "באופן טכני", כדי לסייע למר ג'רסי להתחמק מנושיו ומרשויות המס".
(שם, סעיף 3).
"בהתייחס לתלושי השכר נציין גם כי מקובלת עלינו גרסתו של מר אוחיון לפיה הוצאו תלושי שכר לבקשתו של מר ג'רסי, בן זוגה של התובעת, לנוכח רצונו לקבל משכנתא, כאשר כתנאי לקבלתה היה עליו להציג לבנק תלושי שכר. התובעת אישרה בעדותה כי אכן הבנק דרש תלושי שכר לשם אישור המשכנתא (עדות התובעת, ע' 5, ש' 20-21)".
(שם, סעיף 35).
"בכל הנוגע לתקופה הקודמת, אנו מעדיפים את גרסת מר אוחיון לפיה התובעת לא הייתה בקיאה בעסקי המוניות של החברה ובמשך תקופה ארוכה לא עבדה בפועל בחברה, אלא החלה להגיע למשרדי החברה רק עם תחילת הקרע בין הצדדים, בסמוך לחודש יוני 2007. גרסה זו נתמכת בדברי התובעת שנאמרו במסגרת חקירה שנערכה על ידי מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי בחשד להעלמות מס כנגד מר ג'רסי, אשר צוטטו בפסק דין ה"פ (תל אביב יפו) 200809/05 שהדי שרית וגורדן קש פרוונה נגד מנהל מע"מ ת"א 3, ניתן ביום 5.2.2008 (נספח ד' לתצהיר מר אוחיון, סעיפים 16 ו- 26 לפסק הדין). במסגרת החקירה המאוזכרת בפסק הדין העידה התובעת כי אין לה קשר לעסקי המוניות של מר ג'רסי והיא לא מעורבת בעסקיו, אלא רק חותמת על מסמכים על פי הוראותיו. גרסה זו גם נתמכת בהודעתו של מר ג'רסי במשטרה (נספח ו' לתצהיר מר אוחיון) ובתצהירו בהליך בבית משפט השלום (נספח ז' לתצהירו של מר אוחיון) ".
(שם, סעיף 36).

דברים אלו מדברים בעד עצמם.
ככלל, ניתן להוכיח עדות שיטה אף בהליך אזרחי וזאת כפי שנקבע בע"א 104/64 זיגמונד מורגנבסר נ' חיים ליטווינסקי ואח', פ"ד י"ח (3), 442, עמ' 448 כדלקמן :

" הכלל הוא כי הוכחת "מעשים דומים" ו"שיטת ביצוע" מותרת במשפט האזרחי כהוכחת כל עובדה אחרת, ככל שהם רלוונטיים. כלומר, ככל שיכולים הם לתרום לפתרון שאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין. "נאסרת הוכחת מעשים דומים ושיטת ביצוע, במקום שכוחן מצומצם להקמת משפט קדום; ומותרת – במקום שיש להם משקל ראייתי ענייני – לבד מיצירת משפט קדום כאמור – להוכחת העובדות השנויות במחלוקת" .
כן ראו :
יעקב קדמי על הראיות (חלק שני, מהדורה תש"ע-2009) עמ' 721 .
ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית 1995 שם בעמ' 488.

37. הנה כי כן, עניינם של החייב ושרית נדון בשלו ש ערכאות שונות, בהליכים שונים. השניים מוצגים כבני זוג לכל דבר ועניין, מתגוררים (או לכל הפחות התגוררו) יחד, לשניים בת משותפת, הם פועלים יחדיו גם מבחינה עסקית בתחום הרכב ומעורבים בפרשיות שונות.
במסגרת יחסיהם שרית סייעה לחייב למלט נכסים שונים באמצעות רישומם על שמה ; כך חשבונות בנק של החייב נרשמו ע"ש שרית בעוד שהחייב היה מי שעשה בהם שימוש בפועל ; כך היה גם בנוגע לרכב המרצדס אשר נרשם אמנם פורמאלית ע"ש שרית, אך החייב היה למעשה בעליו; כך שרית סייע ה לחייב להשתמש בחשבון הבנק שלה לנוכח רצונו ליטול משכנת א, וכפי שציינה שרית בחקירתה בהליך מול מע"מ:
"הוא לא יכול לרשום שום דבר על שמו, לכן הוא משתמש בחתימות שלי לדברים אלו";
השניים פעלו יחדיו בעבר בחברת טרייד אין, עת שרית נרשמה כשותפה ובעלת מניות בחברה ובמקביל החייב פעל מטעם החברה והיווה "הרוח החיה" בה. מצטיירת התמונה כי הלכה למעשה החייב תפקד כבעלים האמיתי ולא שרית, וכי רישום שרית כבעלת מניות והיותה צד להסכם המייסדים נעשה מטעמים חיצוניים. הדעת נותנת כי הסיבה לכך הייתה, ככל הנראה, רצונו של החייב להציג מצג שווא זה לצורך הרחקת נכסיו מנושיו. וכפי שציין כב' השופט גרוסקופף:
"ואולם הצדדים (ובכללם מר אוחיון) הסכימו, מטעמים שיש לפקפק בחוקיותם, כי גב' שהדי היא שתהיה צד להסכם המייסדים...";
להשלמת התמונה, יצוין כי הנאמן עדכן שלאחרונה התברר מחשבון הפייסבוק של קרובת משפחתו של החייב כי החייב ושרית בילו יחדיו בחודש אוקטובר האחרון (2017) בארוחה משפחתית בחג הסוכות.

38. מן האמור מצטיירת תמונה נוגדת לזו המוצגת על ידי החייב ו שרית. מארג הראיות מצביע כי השניים אכן מהווים בני זוג לכל דבר ועניין המתנהלים יחד, כאשר שרית מהווה גורם מסייע לחייב, בהיותה משמשת פלטפורמה חוקית ופורמאלית לחייב , לעסקיו ו/או פעולותיו השונות.
הדעת נותנת כי מדובר בדפוס פעולה של השניים אשר ניתן להקיש וללמוד ממנו גם לענייננו.
לפיכך, סבורה אני כי אין להתעלם מהאמור ועלי לבחון את הבקשה שלפני בראי מערכת יחסים זו שבין החייב ו שרית, ותוך יציאה מנק ודת הנחה כי קיימת אפשרות יותר מסבירה שהשניים התנהלו באופן דומה גם ביחס לנכסים נושא הבקשות דנן.

הכרעה בדבר הבעלות במניות במכון אדיר בעניינה של המשיבה 1 - שרית :

39. עיון ברישומי רשם החברות (אשר צורף לבקשה למתן הוראות מיום 1.5.16) מלמד כי בעלי המניות במכון אדיר הינם כדלקמן :
200 מניות רגילות רשומות ע"ש שרית ויובל ב"החזקה משותפת" .
50 מניות רגילות רשומת ע"ש מר רחמים ר חמים.
50 מניות רגילות רשומות ע"ש מר דוד יוסף .
100 מניות רגילות רשומות ע"ש חברת עילם גיא אחזקות בע"מ.
מכאן, שרית יובל מחזיקים ב- 50% מהון המניות המונפק במכון אדיר.
אין חולק כי מניותיהם נרשמו במשותף. לעמדת הנאמן, עובדה זו מעידה על התרמית, קרי – כי שרית ויובל היו רשומים כבעלי מניות במכון אדיר ככסות של החייב .
בהקשר זה טוען הנאמן כי החייב פועל במסגרת מכון אדיר, באותה שיטה בה פעל במסגרת חברת טרייד אין, כלומר: מתפקד כבעל שליטה ומנהל מבלי ששמו נרשם במסמכי החברה.
אני מקבלת את עמדת הנאמן, תמורת מכר המניות שקיבלה שרית עבור חלקה בחברת טרייד אין הייתה שייכת בחלקים שווים לחייב ושימשה, ככל הנראה, את החייב ושרית לפתיחת מכון אדיר. כפי שציינתי לעיל, אין להתעלם מדפוס הפעולה ואופן ההתנהלות של החייב והחייבת, לרבות ובמיוחד במסגרת חברת טרייד .

40. בהקשר זה ראיתי לשוב ולצטט את דברי בית הדין האיזורי לעבודה בע"ב 6999/08 הנ"ל:
"בכל הנוגע לתקופה הקודמת, אנו מעדיפים את גרסת מר אוחיון לפיה התובעת לא הייתה בקיאה בעסקי המוניות של החברה ובמשך תקופה ארוכה לא עבדה בפועל בחברה, אלא החלה להגיע למשרדי החברה רק עם תחילת הקרע בין הצדדים, בסמוך לחודש יוני 2007. גרסה זו נתמכת בדברי התובעת שנאמרו במסגרת חקירה שנערכה על ידי מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי בחשד להעלמות מס כנגד מר ג'רסי, אשר צוטטו בפסק דין ה"פ (תל אביב יפו) 200809/05 שהדי שרית וגורדן קש פרוונה נגד מנהל מע"מ ת"א 3, ניתן ביום 5.2.2008 (נספח ד' לתצהיר מר אוחיון, סעיפים 16 ו- 26 לפסק הדין). במסגרת החקירה המאוזכרת בפסק הדין העידה התובעת כי אין לה קשר לעסקי המוניות של מר ג'רסי והיא לא מעורבת בעסקיו, אלא רק חותמת על מסמכים על פי הוראותיו. גרסה זו גם נתמכת בהודעתו של מר ג'רסי במשטרה (נספח ו' לתצהיר מר אוחיון) ובתצהירו בהליך בבית משפט השלום (נספח ז' לתצהירו של מר אוחיון) ".
לכך מתווספות הקביעות מיתר ההליכים המשפטיים הנ"ל, המלמדות על אופן התנהלותם של השניים, ובכלל זה, כי חשבונות בנק נרשמו ע"ש שרית לצורך סיוע לחייב למלט נכסים.
מכאן נולדת המסקנה כי החייב היה בעל זכויות דה פקטו בחברת טרייד ולא שרית, זאת על אף הרישום. למצער, ניתן לומר כי מניות שרית בחברת טרייד אין היו בבעלות משותפת של החייב ו שרית.

זאת ועוד, כפי שעולה מפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף בת.א.(מחוזי מרכז) 7394-07-10 , התמורה ששולמה ע"י מר רפאל אוחיון עבור חלקה של שרית במניות חברת טרייד אין נאמדת על מחצית מסך של 2.688 מיליון ₪, דהיינו סך של כ- 1.3 מיליון ₪:
"...בהחלטה מיום 12.10.2010, שניתנה על ידי כבוד השופט יעקב שינמן, נקבע כי שווי המניות של מר דמארי וגב' שהדי הוא 2.688 מיליון ש"ח, ומר אוחיון חויב בתשלום סכום זה".
(שם, סעיף 13).

41. במכלול הדברים האמורים, קרי – מסקנתי כי החייב היה בעל זכויות דה פקטו במניות שרית בחברת טרייד דין ונוכח הסכום בו נרכשו מניות שרית בחברת טרייד – סבורה אני כי יש לזקוף את התמורה ששולמה ע"י מר רפאל אוחיון בגין מניות שרית בחברת טרייד אין, לכל הפחות לזכות החייב ו שרית יחד במשותף ובחלקים שווים, ולא באופן בלעדי למשיבה.

42. מתקבל על דעתי, כי התמורה שהתקבלה ממכר מניות שרית בחברת טרייד אין, שימשה לרכישת מניות שרית בחברה אחרת בתחום הרכב – מכון אדיר, כעמדת הנאמן.
אני מוצאת כי שרית לא הצליחה ליתן הסבר המ ניח את הדעת באשר לגורל תמורה זו, אלא טוענת כי לאור פער הזמנים שבין מכירת מניותיה בחברת טרייד אין למר אוחיון (2007) לבין מועד רכישת המניות במכון אדיר (2012), לא ניתן לטעון כי מקור רכישת המניות במכון אדיר הוא ממכירת המניות בחברת טרייד אין, ו בתוך כך מתילה את האשמה על הנאמן שלא חקר אותו בחקירה נגדית בעניין זה. לטענתה, גרסתה בסוגיה זו לא הופרכה.
עמדה זו של שרית אינה מספקת בעיני . לא די בהצהרותיהם הסובייקטיביות של שרית והחייב בעניין זה כדי לסתור מסקנתי הנ"ל.

43. האם שרית הצליחה להראות כי מניותיה במכון אדיר נרכשו מכספים ו/או מקורות מימון אישי שלה?
בהעדר אסמכתאות ברורות לפיהן מניותיה נרכשו ממשאביה האישיים, או אסמכתא מפורשת באשר לגורל תמורת המניות בחברת טרייד אין, אני מקבלת את עמדת הנאמן כי הסכום שהתקבל ממכר מניות שרית בחברת טרייד אין (אשר מחצית ממנו לפחות יש לזקוף לזכות החייב), שימש לרכישת מניות שרית במכון אדיר .
מניות מכון אדיר נרכשו בשנת 2012 על ידי שרית ויובל כאשר על פי הנטען, כל אחד מהם שילם תמורה בסך 1,625,000 ₪ עבור חלקו במניות.
שרית ציינה כי מקורות המימון לרכישת חלקה במניות מכון אדיר הגיעו ממשכנתא ש נטלה מבנק מרכנתיל דיסקונט בסך 700,000 ₪; מכספי תמורת מכר דירה בשנת 2012 שהייתה בבעלותה בסך 500,000 ₪ ומכספים שקיבלה בצוואת דודתה המנוחה בסך 450,000 ₪.

שרית נשאלה אודות חשבונה בבנק מרכנתיל דיסקונט במסגרת ה"פ 200809/05 בעניין מע"מ וציינה:
"עזרא משתמש בחשבון בנק שלי שמתנהל בבנק מרכנתיל דיסקונט... זה חשבונות שמופיעים על השם שלי ועזרא משתמש בחשבונות אלו לצרכיו העסקיים".
(שם, סעיף 24).

במסגרת ע"ב 6999/08 בבית הדין האזורי לעבודה נקבע:
"...מקובלת עלינו גרסתו של מר אוחיון לפיה הוצאו תלושי שכר לבקשתו של מר ג'רסי, בן זוגה של התובעת, לנוכח רצונו לקבל משכנתא..."
(שם, סעיף 35).

44. כאמור, אין מדובר במקרה חד פעמי ונראה כי זהו דפוס פעולה של השניים. במ סגרת יחסיהם, כפי שהעידה שרית וכפי שנקבע הליכים אחרים, שרית חותמת על מסמכים על פי הוראותיו של החייב לצרכיו ורושמת את חשבונות הבנק על שמה עבור החייב על מנת לסייע לו למלט נכסים מנושיו, ואף ליטול משכנתא בשל רצונו.
מכאן, אני מוצאת כי הגורם ה עומד מאחורי הלוואת המשכנתא מבנק מרכנתיל דיסקונט הוא החייב ולא שרית. שרית לא הצליחה להפריך ולהראות כי מדובר במקור מימון בלעדי שלה.

45. אשר לסך של 450,000 ₪ שהתקבל לטענת שרית מכספי עיזבונ ה של דודתה המנוחה, גם בהקשר זה אני רואה בעיתיות.
כפי שעולה מחומר הראיות, צוואת דודתה כלל לא הוגשה לקיום לרשם לענייני ירושה. יתרה מכך, לא צורפו אסמכתאות מתאימות מטעם שרית להוכחת הטענה , עובדה נוספת היוצרת קושי בקבלת גרסתה של שרית. בהעדר תיעוד מניח את הדעת בדבר קבלת כספי עיזבון דודתה המנוחה, אני דוחה את טענת שרית כי סכום זה שימש אותה ברכישת מניותיה במכון אדיר.

מאחר ושרית לא הצליחה להוכיח כי מניותיה ב מכון אדיר נרכשו מכספיה ו/או מקורות מימון אישיים, בהעדר הסבר מה עלה בגורל כספי התמורה שהתקבלה ממכר מניותיה בחברת טרייד אין, אין מקום לקבל את גרסת שרית וה חייב בעניין זה, והנטל הראשוני שהורם בעניין זה על ידי הנאמן עבר על שכמם של החייב ושרית, ולא הופרך.

46. נוכח האמור, אני קובעת כי מניות שרית במכון אדיר נרכשו מכספים השייכים ל ה ולחייב יחד אשר מקורם כפי הנראה בתמורה שהתקבלה ממכר מניות שרית בחברת טרייד אין.
לפיכך, מתקבלת בקשת הנאמן בעניין זה, כך שאני קובעת כי החייב ו שרית הינם בעלים בחלקים שווים בהון המניות המונפק של שרית במכון אדיר בשיעור 25% (כל אחד בעלים בשיעור 12.5%).
אגב אורחא אומר, כי דבר זה ראוי שימצא ביטוי גם בתיק העוסק המורשה של שרית. ברם, הנאמן בחר שלא להתייחס לכך כלל בסיכומיו. מש זנח עמדה זו, אף אנוכי לא אקבע מסמרות.

הכרעה בדבר הבעלות במניות במכון אדיר בעניינו של המשיב 2 - יובל:

47. האם זהו הדין גם ביחס לחלקו של יובל במניות מכון אדיר?
לאחר שבחנתי את חומר הראיות, סבורני כי לא הורם הנטל הדרוש על ידי הנאמן בעניין זה.
אקדים ואומר כי אחד השיקולים המרכזיים שהביאו לקביעה זו נעוץ בכך שאין כל תימוכין לכך שקיימת בין החייב לאחיו יובל מערכת יחסים ו/או דפוס פעולה והתנהלות דומה לזו השוררת בין החייב ל בין המשיבה שרית .
מערכת היחסים שבין החייב לבין שרית, היוותה נדבך מרכזי ותשתית מתאימה לבקשת הנאמן בכל הנוגע לנכסי שרית. בהעדר מערכת יחסים דומה בין החייב ויובל, הרי שעל הנאמן להוכיח בראיות ועל פי רף ההוכחה הנדרש, כי אכן היה בכוונת יובל והחייב להביא למילוט מניות מכון אדיר באמצעות רישומם באופן פיקטיבי על ידי יובל.
לטעמי, לא די בחומר הראיות שצורף כדי להרים את הנטל הנדרש להוכחה כי המניות נרכשו על ידי יובל עבור החייב ולביסוס "אותות מרמה" מצד החייב ואחיו יובל בעניין זה.
הנאמן הצביע על כך שמניות שרית ויובל נרשמו במשותף . עם זאת, אפשרי בהחלט כי יובל, אשר אין חולק כי הינו בעל זיקה לתחום הרכב, רכש את המניות במכון אדיר מטעמים עסקיים יחד בת משפחתו, שרית, בין אם הקשר נוצר באמצעות החייב ובין אם לאו.
בכך אין פסול.
אכן, יובל לא הצליח להמציא את כלל האסמכתאות להוכחת הטענה כי היו לו מקורות אישיים למימון רכישת המניות על ידו בסך של 1,6 25,000 ₪.
אכן, עולות גם תמיהות באשר לתשלום ששולם על ידי המשיב בגין המניות, עת הוצאה קבלה בסך 500, 000 ₪ ע"ש שרית ולא על שמו, ואף התגלה כי על סך של 150,000 ₪ לא הוצאה חשבונית.
יש לציין גם את העובדה כי את שרית מייצג כיום עורך דין אשר ייצג בעבר הן את החייב והן את יובל, וכמובן את העובדה הברורה מאל יו כי מדובר באחי החייב, מה שמעיד על יחסי קירבה.
ותהיות נוספות, כאלו ואחרות, שהועלו על ידי הנאמן בסיכומיו.

48. אך תהיות אלה הן קלושות, ניתנות להסבר הגיוני, ואינן מספיקות לצורך הרמת הנטל הראשוני הרובץ על שכם הנאמן.
בהעדר ראיה מובהקת ובולטת יותר למעשה מרמה שנרקח בין החייב ליובל – אין די בראיות הנסיבתיות האמורות כד י לומר שסופקו על ידי הנאמן מספיק "אותות מרמה" בעניינו של יובל, על מנת להרים את הנטל הדרוש בעניין זה.

49. לפיכך, אני דוחה את בקשת הנאמן לקבוע כי החייב הינו הבעלים האמיתי של חלקו של יובל במניות מכון אדיר.

הזכויות בנכס המגורים :

50. עסקינן בנכס למגורים הנמצא ביהוד. על פי מרשם המקרקעין, הזכויות בנכס רשומות ע"ש שרית, כאשר על זכויותיה רשומות שתי משכנתאות לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט (לפי הנסח שצורף לבקשה למתן הוראות מיום 1.5.16).
שרית מציינת כי מעת לעת ולתקופות קצובות, לן החייב בביתה , בעיקר בתקופות בהן נטל תרופות והיה מאוזן בנפשו, וזאת אך ורק כדי להקנות לביתם המשותפת תחושה של חיי משפחה שלמה ודמות הורית אבהית. לעמדתה, לחייב אין נגיעה לנכס אשר נרכש ממקורותיה הכספיים בלבד.
שרית מציינת כי מדובר בכספים שהיו מאז ומעולם בבעלותה והוצאו מחשבו נה הפרטי.
בנסיבות העניין, אין די באמירות סובייקטיביות אלה.
אני שבה ומפנה לדברי החייב בפרוטוקול הדיון מיום 1.12.16 אשר הצהיר קבל עם ועדה כי הוא חי עם שרית במשך 20 שנה (שם, עמ' 7).

51. זאת ועוד, אין לי אלא לשוב ולהפנות לקביעת בית הדין האזורי לעבודה בפסק הדין מפברואר 2008 בע"ב 6999/08:

"בהתייחס לתלושי השכר נציין גם כי מקובלת עלינו גרסתו של מר אוחיון לפיה הוצאו תלושי שכר לבקשתו של מר ג'רסי, בן זוגה של התובעת, לנוכח רצונו לקבל משכנתא, כאשר כתנאי לקבלתה היה עליו להציג לבנק תלושי שכר. התובעת אישרה בעדותה כי אכן הבנק דרש תלושי שכר לשם אישור המשכנתא (עדות התובעת, ע' 5, ש' 20-21)".
(שם, סעיף 35).

והרי מי יבקש ליטול משכנתא אם לא הבעלים של הנכס?
מלבד הקביעה כי המשכנתא על הנכס ניטלה על ידי החייב , הרי גם סוגיה זו יש לבחון לאור ההתנהלו ת שבין החייב ו שרית, אשר בין היתר כללה מתן אפשרות לחייב לעשות שימוש בחשבונות בנק אשר נרשמו ע"ש שרית לצורך עיסוקיו.
אני קובעת כי די בכך, כדי להקים חזקה ולהרים את הנטל הדרוש לפיו מדובר בנכס משותף של החייב ו שרית וכי רישום הזכויות בו ע"ש שרית בלבד אינו תואם את המציאות.

שרית ניסתה כאמור למנות את מקורות המימון לרכישת הנכס במסגרת עסקת המכר שנערכה במרץ 2007, אך לטעמי לא צלחה להראות מקורות מימון כנדרש.

52. ביחס למשכנתא בסך 700,000 ₪ שנלקחה מבנק דיסקונט, כפי שראינו לעיל מדובר בהלוואה שנלקחה לבקשת החייב ומחשבון בנק בו החייב עשה שימוש כבשלו, על אף שהיה רשום ע"ש שרית.
לפיכך, אין לומר כי סכום זה מהווה מקור מימון אישי ובלעדי של שרית, נהפוך הוא. הדבר מעיד כי זו הלוואה אותה ביקש החייב לצורך רכישת הנכס באמצעות חשבון בו הייתה לו יד חופשית ולמעשה נפתח על ידי שרית עבורו.
לכל היותר ניתן לומר כי המשכנתא ניטלה במשותף על ידי שרית והחייב.
זאת ועוד, שרית הצהירה כי אחד המקורות שעמדו לרשותה לרכישת הנכס היו 190,000 דולר במזומן שהתקבלו מעיזבון בעלה המנוח. דא עקא, החייבת לא המציאה צו ירושה או צו לקיום צוואה המוכיח כי אכן בעלה המנוח הוריש לה סכום זה, ואף הציגה בהמשך במסגרת חקירתה בבית המשפט, גרסה חדשה לפיה כספים אלה היו "בבוידם בביתה בת"א", וזאת ללא אסמכתאות מתאימות.

53. מדובר בשינוי גרסה. גם העיתוי בו הועלתה פוגם משמעותית במהימנות ו במשקל שיש ליתן לעדותה של שרית בעניין זה.
מעבר לכך, ברי כי ללא אסמכתאות מתאימות, חיצוניות ואובייקטיביות, לקבלת הסכום הנ"ל על ידה , קיימת בעייתיות רבה בקבלת גרסתה החדשה של שרית.
טענת שרית כי רכישת הנכס מומנה גם מהלוואה שנתן לה אחיה בסך 60,000 ₪, הינה טענה חדשה אשר הועלתה על ידה לראשונה לא חר שנדרשה להמציא מסמכים בעניין זה, ולפיכך נדחית בזה.
אוסיף בהקשר זה , כי שרית לא הציגה כל הסכם הלוואה בינה לבין אחיה והעובדה כי ההלוואה טרם הוחזרה לאחיה, כולה או מקצתה, לאחר תקופה של כ- 10 שנים, אינה מתיישבת עם השכל הישר, ומעוררת ספק באשר לנכונותה.

54. לאור התנהלותם של החייב ושרית במשך השנים כמפורט באריכות לעיל , ובכלל זה הקביעה כי החייב עושה שימוש בחשבון הבנק של שרית כבעלים וכי המשכנתא נלקחה לנוכח רצונו בכך, הורם הנטל הדרוש על ידי הנאמן להוכיח כי מדובר בנכס אשר גם לחייב זכויות בו.
מנגד, שרית לא השכילה להוכיח כי הנכס נרכש על ידה ממקורותיה הכספיים.
לפיכך, מתקבלת בקשת הנאמן בעניין זה ואני קובעת כי לחייב זכויות בנכס בחלקים שווים במשותף יחד עם שרית.

הזכויות ברכב המיצובישי :

55. רכב המיצובישי רשום במשרד הרישוי ע"ש שרית ולטענתה נרכש מכספ ה.
הנאמן מבקש לגזור גזירה שווה בין רכב המיצובישי ל בין רכב המרצדס אשר אין מחלוקת לגביו כי היה שייך לחייב, כאמור ב ה"פ 200809/05.
כזכור, שרית טענה שם כי רכב המרצדס שייך למעשה לחייב, זאת על אך שרשום על שמה ; כי מדובר ברכב שנרכש על ידי החייב מכספה וכי הסיבה שנרשם על שמה הינה חובותיו לנושים.
אליבא דהנאמן, יש ללמ וד כי החייב עושה שימוש ברכב המיצובישי, באופן דומה לשימוש שעשה בשעתו ב רכב המרצדס.

56. דין הוא כי רישום הבעלים של הרכב במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד ואין בכוחו כדי ליצור זכויות בעלות ברכב, שכן זכויות הבעלות ברכב נקבעות לפי דיני הקניין ולא לפי הרישום או העדרו .
(ראו פסק דינה של כב' השופטת וילנר (בהיותה שופטת מחוזי) בע"א 4764/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנברג שמש רבינוביץ בע''מ (פורסם בנבו, 26.10.08) וכן את האסמכתאות שם).
בענייננו, מלבד הצהרתה של שרית כי רכב אחר שהיה רשום על שמה, רכב המרצדס, היה שייך למעשה לחייב לחייב אשר, אין בנמצא ראיה הקושרת את החייב ל בעלות ברכב המיצובישי.
בהתחשב בכך שמדובר בנכס מסוג מטלטלין הניתן לניוד ושהשימוש הנעשה בו יכול להיות פרסונלי, אין לגזור גזירה שווה לגבי רכב המיצובישי.
בהעדר ראיה פוזיטיבית, המצביעה על כך שהרכב נרכש על ידי החייב או ראיה אחרתת הקושרת את החייב לרכב המיצובישי, לא הרים הנאמן הנטל הדרוש להראות כי מתקיימים "אותות מרמה" שיש בהם כדי להטות את הכף לטובת הטענה כי זהו רכב בבעלות החייב.
לפיכך, בקשה הנאמן לקבוע כי החייב הינו בעליו של רכב המיצובישי, נדחית בזאת.

סיכום :
57. מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן :
א. אני מקבלת את בקשת הנאמן בכל הנוגע למניות המשיבה במכון אדיר ונכס המקרקעין הרשום על שמה .
ב. אני קובעת כי החייב בעלים במשותף יחד עם המשיבה של 100 מניות רגילות בשיעור 25% , הרשומות ע"ש המשיבה במכון אדיר.
ג. מכון אדיר המשיב 3 יפעל לרישום הזכויות כפי שהוריתי בפסק דין זה לעיל.
ד. החייב הינו בעלים במשותף יחד עם המשיבה בנכס המקרקעין המצוי ברח' אלפרט 18, יהוד-מונוסון הידוע כגוש 6711 חלקה 274 תת חלקה 3.

58. בקשת הנאמן לקבוע כי החייב בעלים של 100 מניות רגילות בשיעור 25%, הרשומות ע"ש יובל ג'רסי במכון אדיר – נדחית בזה .

59. בקשת הנאמן לקבוע כי רכב מסוג מיצובישי אאוטלנדר מ.ר. 14-424-34, אשר רשום ע"ש המשיבה, מצוי בבעלותו של החייב, כולו או חלקו – נדחית בזה .

60. בסוגיית ההוצאות :
א. מאחר שנדחתה הבקשה שהוגשה ביחס ליובל ג'רסי, המשיב 2, אני פוסקת הוצאות לטובת משיב זה בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו מתוך כספי קופת הכינוס.

ב. מכיוון שהתקבלה עיקר הבקשה ביחס למשיבה 1 ונוכח קביעות פסק דין זה ביחס למשיבה זו, ראיתי לחייבה בהוצאות בסך 5,000 ₪ , אשר ישולמו לקופת הכינוס.

ג. תוצאות פסק דין זה יילקחו בחשבון במסגרת הוצאות הנאמן בהליך.

61 . אני ממליצה לצדדים לבוא בדברים ביניהם במטרה להגיע להסכמות באשר בנוגע לפדיון זכויות באותם נכסים שנקבע לגביהם כי שייכים הם לחייב ולו בחלקם.
מוקצית לצדדים שהות של 90 יום לצורך כך .
בהעדר הסכמות, יגיש הנאמן בקשות מתאימות.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ח, 27 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.