בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 68923-03-16

מספר בקשה:1
בפני
כב' השופט חגי ברנר

מבקשים

1. אורי עטיה
2. יעקב אלייב
3. יעקב אלאיוף
4. אורן רובינשטיין
5. יניב בוטל

נגד

משיבים

1. בנדורה ישראל (2015) בע"מ
2. כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

מבוא

לפניי בקשה למינוי מפרק זמני לחברת בנדורה ישראל (2015) בע"מ ( להלן: "בנדורה החדשה").

המבקשים, למעט שניים, הם נושים של חברת מ.ש. פיתוח עסקי בע"מ ( בפירוק) (להלן: "בנדורה הישנה"), המצוייה כיום בפירוק. שמה הקודם של בנדורה הישנה היה בנדורה שווארמה על גחלים בע"מ.

בנדורה הישנה היא חברה שהעניקה זכיונות להפעלת מסעדות שווארמה תחת המותג " בנדורה", לפי הקונספט של הכנת שווארמה על גחלים. בנדורה הישנה נשלטה על ידי אדם בשם ארז שטרית ( להלן: "שטרית").

לפי התוכנית העסקית של בנדורה הישנה, כל זכיין נדרש לשלם לה עם תחילת ההתקשרות החוזית ביניהם סך של 75,000 ₪ ( לעתים הסכומים היו נמוכים במעט או גבוהים במעט). במידה ומאוחר יותר עלה בידי הזכיין לשכור שטח מתאים לשם הפעלת מסעדת שווארמה תחת המותג " בנדורה", הוא היה נדרש להוסיף ולשלם לבנדורה הישנה סך נוסף של 75,000 ₪, וכן דמי זכיינות חודשיים בסך של 5,000 ₪. ככל שלא עלה בידו לאתר מקום להפעלת מסעדה, הוא היה זכאי לבטל את ההתקשרות ולקבל חזרה לידיו את הסך הראשוני של 75,000 ₪.

ביום 2.7.2015 נכרת הסכם בין בנדורה הישנה לבין אדם בשם צבי שפירא ( להלן: "שפירא"), לפיו נקבע ששפירא ירכוש 20% מפעילותה של בנדורה הישנה תמורת סך של 1,900,000 ₪, וכי תוקם חברה חדשה בשליטה משותפת, כאשר שפירא יחזיק בה בשיעור של 20%, בנדורה הישנה תחזיק בה בשיעור של 60% וצד ג' יחזיק בה בשיעור של 20%. על רקע הסכם זה הוקמה בנדורה החדשה.

במועד כריתתו של ההסכם מיום 2.7.2015 היתה בנדורה הישנה שקועה בחובות כבדים. לפי פרוטוקול ישיבת דירקטוריון שלה, מוצג מב/2, שנחתם בידי מיכאל שטרית ( אחיו של ארז שטרית), מצבת חובותיה של בנדורה הישנה עמדה באותה עת על כ- 10 מליון ₪. עוד נרשם באותו פרוטוקול כי שווי פעילותה של בנדורה הישנה לצורך מכירת 20% מפעילותה לשפירא הינו 9,500,000 ₪ וכי מכירת הפעילות תהווה מקור לכיסוי חובותיה כלפי צדדים שלישיים. שפירא עצמו הודה בעדותו כי מצבה של בנדורה הישנה היה בכי רע, אך לטענתו, הדבר נודע לו רק מספר ימים לאחר החתימה על ההסכם.

במועד מאוחר יותר נחתמו שורה של הסכמים המשנים את המתכונת המקורית של העסקה. כך למשל, בהסכם הנושא תאריך של יום 7.7.2015 ( ואשר לגביו נטען על ידי הנושים כי מועד כריתתו הוא מאוחר יותר וכי מדובר בחוזה פיקטיבי), נקבע כי מלוא פעילותה של בנדורה הישנה תועבר אל שפירא, תמורת תשלום סך של 1,650,000 ₪. משמע, בתוך חמישה ימים בלבד הוערכה פעילותה של בנדורה הישנה לפי שווי נמוך לאין שיעור מהשווי שבו נערכה העסקה המקורית.

ביום 3.8.2015 הוקמה בנדורה החדשה. בהסכם שנכרת בו ביום בין בנדורה החדשה לבין שטרית, נקבע כי שטרית ישמש כסוכן של בנדורה החדשה לענין מכירת זכיונות מטעמה, ובתמורה יקבל לידיו סך של 75,000 ₪ מדמי הזכיינות הראשונים שישלם כל זכיין.

במועד כלשהו שלפני יום 18.12.2015 נחתם הסכם נוסף בין שטרית לבין שפירא, שכותרתו " נספח סודי מסחרי", הקובע כי שפירא יהיה זכאי ל- 20% בלבד מהרווח שיהיה לשטרית בקשר לפעילותה של בנדורה החדשה.

ביום 28.1.2016 הוגשה בקשה לפירוקה של בנדורה הישנה, כאשר אחת ממבקשות הפירוק היתה לא אחרת מאשר בנדורה החדשה. ביום 13.4.2016 ניתן צו פירוק ביחס לבנדורה הישנה, שלא התייצבה לדיון ולא הגישה התנגדות לבקשת הפירוק.

ביום 31.3.2016 הוגשה בקשה לפירוקה של בנדורה החדשה ובד בבד הוגשה גם בקשה למינוי מפרק זמני. המבקשים המקוריים, שלימים הצטרפו אליהם מבקשים נוספים, טענו כי הקמתה של בנדורה החדשה היתה בחטא, וקיומה הוא בחטא, שכן מדובר בחברה שכל מטרתה היא הברחת נכסים, תוך עירוב נכסים עם בנדורה הישנה ונטילת פעילות שלמה של רשת מסעדות, ותוך הותרת כל החובות שנצברו בדרך להקמתה של הרשת, מאחור, על שכמה של בנדורה הישנה. על פי הטענה, בנדורה החדשה מחזיקה בכלל נכסיה של בנדורה הישנה, בשווי כספי ניכר, אלא שנכסים אלה הועברו אליה ללא תמורה, על רקע חדלות הפרעון של בנדורה הישנה. בין השאר, מדובר בהעברה של הסכמי זיכיון קיימים, של קניינה הרוחני של בנדורה הישנה, קרי, שם המותג " בנדורה שווארמה על גחלים", של הקונספט של הכנת שווארמה על גחלים, של המוניטין של בנדורה הישנה ושל כל הפעילות הרווחית. התוצאה היא שבנדורה הישנה נותרה ללא נכסים אך עם חובות שאין ביכולתה לפורעם.

בבקשת הפירוק נטען כי המבקש 2, יעקב אלייב, התקשר בהסכם זכיינות עם בנדורה הישנה אך משביטל את ההסכם, לא הושב לו כספו בסך 120,000 ₪.

עוד נטען כי זכיינים רבים שביקשו לבטל את הסכמי הזיכיון עובר לפירוקה של בנדורה הישנה, הופנו על ידי שפירא אל שטרית, בעליה של בנדורה הישנה, ואז מצאו את עצמם בפני שוקת שבורה.

ערב שמיעת הראיות בבקשה, הודיע המבקש 1, אורי עטייה, שחובו שולם והוא מושך את בקשתו.

כאמור לעיל, לאחר הגשת הבקשה למינוי מפרק זמני לבנדורה החדשה, נוספו לבקשה מבקשים נוספים. כולם, למעט שניים, הם נושים של בנדורה הישנה. מדובר בזכיינים שביטלו את הסכם הזכיון עם בנדורה הישנה אך לא זכו לקבל חזרה את דמי הזכיון הראשוניים שהפקידו בידה.

מבקש אחד בלבד, יעקב אלאיוף, הוא נושה של בנדורה החדשה. מדובר בנושה שחתם על הסכם זכיון עם בנדורה החדשה, אך כאשר ביקש לבטלו, התברר לו שדמי הזכיון ששילם הועברו לבנדורה הישנה ואילו בנדורה החדשה מתנערת מאחריותה להשיבם לידיו וטוענת כי שטרית הוא שאמור להשיבם.

מבקש נוסף, יניב בוטל, הטוען לנשייה בבנדורה החדשה מחמת מכירת הסניף שניהל, לא הוכיח לעת הזו שהוא אכן נושה כדין, ולענין זה נתייחס בהמשך הדברים.

מנגד, בנדורה החדשה מתנגדת לבקשה. לטענתה, היא חברה פעילה ורווחית אשר מפעילה 40 סניפים באמצעות זכיינים, ומצוייה בשלבי הקמה של 20 סניפים נוספים. לא מדובר בחברה חדלת פרעון אלא בחברה בעלת נכסים בשווי כספי ניכר. עוד נטען כי למבקשים אין כל מעמד ביחס לבנדורה החדשה שכן הם נושים של בנדורה הישנה בלבד. מכל מקום, מנהלה המיוחד של בנדורה הישנה זוכה לשיתוף פעולה מלא מאת בנדורה החדשה ושפירא אף התחייב שלא לבצע כל דיספוזיציה בנכסי בנדורה החדשה. לגופו של ענין טענה בנדורה החדשה כי לאחר כריתתו של ההסכם מיום 2.7.2015 בדבר רכישת 20% מפעילותה של בנדורה הישנה, התברר לשפירא כי המצגים שהוצגו לו על ידי שטרית לא היו נכונים, ולכן החליט לדרוש את שינוי מתווה העסקה באופן שתמורת רכישה של 100% מהפעילות הוא ישלם סך של 1,650,000 ₪. על רקע זה נחתם ביום 7.7.2015 הסכם חדש, אשר החליף את ההסכם המקורי מיום 2.7.2015. אז גם הוחלט להשאיר את שטרית בתור סוכן מכירות מטעם בנדורה החדשה, כדי לנצל את נסיונו הרב בתחום המסעדות, ולכן נחתם עימו הסכם סוכנות. בכל מקרה, לא מדובר בהברחת פעילות אלא בתשלום ראוי בגין ממכר שהתברר ששוויו פחות בהרבה ממה שסבר שפירא תחילה, לרבות בשל העובדה שהתברר כי הפעילות שנמכרה אינה כוללת פעילות מחוץ לישראל. עוד טענה בנדורה החדשה כי שפירא החזיק בנאמנות עבור שטרית ב- 80% מהזכויות בבנדורה החדשה, עד לפרעון החוב בגין רכישת הפעילות משטרית, במהלך חודש נובמבר 2015 או בסמוך לכך, שאז בוטלה הנאמנות והמניות עברו לבעלותו של שפירא.

הבקשה נקבעה לדיון באולם. בישיבת יום 10.4.2016 הושגה הסכמה דיונית לפיה מונה מנהלה המיוחד של בנדורה הישנה, עו"ד אורן הראל ( להלן: "המנהל המיוחד"), לבעל תפקיד בבנדורה החדשה, תוך שהוקנו לו סמכויות פיקוח על התנהלותה הכספית, לרבות אישור ביצועם של תשלומים וכן פיקוח על חתימה של הסכמי זכיינות חדשים והפקדת תמורתם בחשבון חדש ונפרד.

בישיבת המשך שנערכה ביום 10.5.2016, נקבע כי יש צורך בהמשך הפיקוח על עסקיה של בנדורה החדשה וכי ייקבע מועד נפרד לשמיעת חקירות של מצהירים.

במקביל, בתיק הפירוק של בנדורה הישנה, הגיש המנהל המיוחד בקשה לחייב את בנדורה החדשה לשלם לקופת הפירוק סך של 8,191,922 ₪ בגין גזל פעילותה של בנדורה הישנה על ידי בנדורה החדשה. בבסיס הבקשה עומדת הטענה לפיה זהו הסכום המהווה השלמה למחיר שנקבע במסגרת ההסכם מיום 2.7.2015 כמחיר המשקף את שווייה האמיתי של פעילות בנדורה הישנה. בנדורה החדשה הגישה התנגדות לבקשה. הדיון בבקשה עוכב עד להכרעה בבקשה הנוכחית.

ביום 9.6.2015 נחקרו המצהירים על תצהיריהם במשך שעות ארוכות, וביום 13.6.2015 סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. המבקשים חזרו על בקשתם למינוי מפרק זמני, ואילו בנדורה החדשה חזרה על התנגדותה לכך, ואף ביקשה לבטל את מינויו של המנהל המיוחד כבעל תפקיד בה.

המנהל המיוחד הביע את התנגדותו לבקשה וטען כי בנדורה החדשה אינה חדלת פרעון וכי היא עומדת בהתחייבויותיה כלפי ספקים, רשויות ובנקים. יחד עם זאת, המנהל המיוחד חזר על טענתו לפיה בנדורה הישנה הבריחה את פעילותה אל בנדורה החדשה בכוונת מכוון, בלא ששולמה תמורה ראויה לבנדורה הישנה. לטענתו, מדובר בפעולת רמייה כלפי הנושים של בנדורה הישנה. לדידו, הדרך הדיונית הנאותה היא לברר תחילה את הבקשה שהגיש בכובעו כמנהל מיוחד של בנדורה הישנה, נגד בנדורה החדשה, להשבת הסכום המגיע לבנדורה הישנה בגין מכירת פעילותה, ורק לאחר מכן, לדון בבקשת הפירוק של בנדורה החדשה ככל שזו לא תפרע את חובה הפסוק לבנדורה הישנה.

ב"כ הכנ"ר סבור אף הוא שאין מקום למנות מפרק זמני לבנדורה החדשה.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי לעת הזו אין מקום ליתן צו למינוי מפרק זמני, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

הכלל הוא שנושה המבקש את מינויו של מפרק זמני, נדרש להוכיח הן קיומה של עילת פירוק, והן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן סעד זמני, עולה על הנזק שייגרם לחברה אם יינתן סעד כזה. אגב כך יש לזכור כי צו פירוק זמני נושא בחובו משמעות מרחיקת לכת, שכן הוא כשלעצמו עלול לגרור את קריסתה של החברה, מחמת תגובת שרשרת שעלול הפירוק הזמני להוליד אצל ספקים, נותני אשראי ולקוחות. ממילא, שומה על בית המשפט הדן בבקשה למינוי מפרק זמני, לעשות שימוש זהיר בסמכות זו. הדברים יפים במיוחד כאשר עסקינן בחברה פעילה, כמו בעניננו, שתחת חסותה פועלות כיום עשרות מסעדות תחת המותג שלה.

בהקשר זה נפסק כי:

"על בית המשפט להידרש לבקשת פירוק זמני רק אם מגיש הבקשה מציג תשתית ראייתית המבססת חשש כי בתקופת הביניים שבין מועד הגשת בקשת הפירוק לבין מועד הדיון שנקבע בה עלול המשך ניהול החברה על ידי נושאי המשרה בה והמשך החזקתה על ידי בעלי מניותיה לגרום לנזקים נוספים ובלתי הפיכים לנושיה, ולחלופין כי קיים חשש שהחברה ובעלי מניותיה ינצלו את תקופת הביניים האמורה להברחת נכסים או כספים מידי נושיה. אם הוצגה תשתית ראייתית המבססת חשש שכזה, על בית המשפט לשקול מינוי מפרק זמני, שתפקידו בנסיבות כאלה יהיה, ככלל, לשמור על רכוש החברה ועל שוויה בתקופת הביניים עד לדיון בבקשת הפירוק. ודוק, גם אם הוצגה תשתית ראייתית המבססת חשש כזה, על בית המשפט לבחון האם ניתן להסתפק בסעד זמני מתון יותר ממינוי מפרק זמני, כגון הטלת עיקול או צו מניעה על נכס מסוים של החברה או על כלל נכסיה, שיספק פתרון מידתי יותר לתקופת הביניים. רק אם הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים יסוד לחשוש שבתקופת הביניים ייעשו פעולות ברכוש החברה שיגרמו נזקים קשים לנושיה וכי אין בנמצא סעד זמני מתון יותר ממינוי מפרק זמני שישמור על רכוש החברה ועל שוויה עד לדיון בבקשת הפירוק, עליו להיעתר לבקשה למינוי מפרק זמני."

(רע"א 5778/14 חיים נתנאל בע"מ נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה והצפון ( פורסם בנבו, 13.10.2014)).

נבחן תחילה את השאלה האם המבקשים הצביעו על עילת פירוק נגד בנדורה החדשה.

בעניננו, מבקשי הפירוק הציגו תשתית ראייתית בעלת משקל של ממש, לתמיכה בטענתם לפיה בנדורה הישנה הבריחה את פעילותה בכוונת מכוון אל בנדורה החדשה, תוך שהיא מותירה את נושיה אל מול שוקת שבורה. טענתם זו נתמכת בשורה של מסמכים, המעידים לכאורה כי שווייה הכספי של הפעילות שהועברה לבנדורה החדשה עמד על סך של כ- 9,500,000 ₪ לפחות ( ראה למשל הפרוטוקול מב/2 וכן העובדה שתמורת רכישה של 20% מהפעילות, התחייב שפירא לשלם לבנדורה הישנה סך של 1,900,000 ₪). למעשה, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי כוונת ההברחה של הנכסים עולה באופן ברור דווקא מתוך כתב טענות שהגישה בנדורה החדשה, בתשובה לבקשת המנהל המיוחד של בנדורה הישנה לחייבה בהשבת שווי הפעילות שנגזל מבנדורה הישנה. בס' 19- 28 לתצהירו של שפירא, התומך בתגובתה של בנדורה החדשה, הוא מתאר כיצד בסמוך לאחר כריתתו של ההסכם הראשון, הוגשו דרישות כספיות בהיקף עצום נגד בנדורה החדשה, על ידי זכיינים שביקשו את כספם חזרה עם ביטול הסכמי הזכיינות עם בנדורה הישנה. כך גם הוגשו תביעות והוטלו עיקולים, ולכן נוצר מצב בלתי נסבל שלא איפשר את המשך פעילותה של הרשת. במצב שנוצר החליט שפירא לנסות ולהציל את השקעתו בבנדורה החדשה ולכן הוחלט לשנות את מבנה העסקה המקורי, ולעבור למתכונת של מערכת הסכמית חדשה, שבבסיסה הפרדת פעילות ההפעלה של הרשת אל מול פעילות השיווק של הרשת, כאשר פעילות השיווק נמסרה לידיו של שטרית, ואילו כל פעילותה של בנדורה הישנה הועברה אל בנדורה החדשה. אגב כך הודה שפירא, בס' 28.3 לתצהירו, כי ההסכם שנחזה להיות מיום 7.7.2015, נחתם במועד מאוחר יותר ( שאין הוא מציין מהו).

גרסתו זו של שפירא מאמתת למעשה במידה רבה את טענתם של מבקשי הפירוק ושל המנהל המיוחד, בדבר הברחת נכסיה של בנדורה הישנה, אל בנדורה החדשה, כדי למלט את הפעילות של הרשת מאימתם של הנושים שצבאו על שעריה של בנדורה החדשה. גרסה זו גם מאמתת את הטענה לפיה שפירא ערך הסכם שנקוב בו תאריך פיקטיבי, הוא ההסכם הנושא את תאריך יום 7.7.2015, שעה שלמעשה, מועד החתימה על הסכם זה היה מאוחר יותר. התוצאה היא שכל הנכסים של בנדורה הישנה הועברו אל בנדורה החדשה תמורת נזיד עדשים, וכל החובות נותרו בבנדורה הישנה, מבלי שנותר מקור כספי לפרעונם. דומה איפוא כי זהו מקרה מובהק של הברחת נכסים מחברה חדלת פרעון, אל חברה אחרת, כדי למלט את נכסי החברה חדלת הפרעון מנושיה.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה ששטרית, שהוליך את בנדורה הישנה אל עברי פי פחת, המשיך להיות מעורב עד למעלה מצווארו בפעילותה של בנדורה החדשה, בכובעו כסוכן מכירות מטעמה, ושלשל לכיסו סכומי כסף גבוהים בגין הסכמי זכיינות חדשים שנכרתו לאחר הקמתה של בנדורה החדשה. כך, הוא גבה לכיסו את מלוא כספי המקדמה ששילם כל זכיין עם החתימה על הסכם הזכיינות, בסך של 75,000 ₪, אלא שכאשר ביקש אחד הזכיינים ( יעקב אלאיוף) לבטל את ההסכם, והיה זכאי להשבת כספו מאת בנדורה החדשה, הוא הופנה על ידי שפירא לגבות את חובו משטרית, חדל הפרעון.

יתר על כן, בניגוד למצג העולה מתוך שרשרת ההסכמים, כאילו שפירא הוא לבדו הבעלים של בנדורה החדשה, הרי שבישיבת יום 10.4.2016 השיב שפירא, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי שטרית זכאי ל- 80% "לפי ההסכם", מה שמעיד לכאורה כי שטרית עודנו זכאי לקבלת 80% מרווחיה של בנדורה החדשה. כך גם עולה מתוך ההסכם שנכרת במועד כלשהו שלפני יום 18.12.2015 ( לטענתו של שפירא, היה זה בחודש אוקטובר או נובמבר 2015- ע' 36 לפרוטוקול), בין שטרית לבין שפירא, שכותרתו " נספח סודי מסחרי", הקובע כי שפירא יהיה זכאי ל- 20% בלבד מהרווח שיהיה לשטרית בקשר לפעילותה של בנדורה החדשה. קשה להלום את הוראות מסמך זה עם המצג לפי ההסכם הנושא תאריך של יום 7.7.2015, כאילו שפירא הוא לבדו הבעלים החדש של כל הפעילות שנרכשה מאת בנדורה הישנה.

עוד יש לציין שהחזקת 80% מהמניות של בנדורה החדשה בנאמנות עבור שטרית, החזקה שבה הודה שפירא, ואשר לטענתו נמשכה מיום 7.7.2015 ועד מחצית חודש אוקטובר 2015 ( ע' 36 לפרוטוקול וכן הסכם נאמנות מיום 1.10.2015), אינה עולה בקנה אחד עם המצג שהוצג בהסכם הנושא תאריך של יום 7.7.2015, לפיו המניות כולן מועברות לידיו של שפירא. הרושם הנוצר הוא שנעשה נסיון של שפירא ושטרית להסתיר את מעורבותו של שטרית בבנדורה החדשה, גם לאחר שהבעלות בה היתה אמורה לכאורה לעבור בשלמות לידי שפירא, ומכאן הנאמנות האמורה, שתכליתה להסתיר את בעלותו של שטרית בבנדורה החדשה בשיעור של 80%, ואת העובדה שבפועל החזיק שפירא ב- 20% בלבד מבנדורה החדשה . יתר על כן, טענתם של שפירא ושטרית לפיה ההחזקה בנאמנות נועדה להבטיח את פרעון החוב המגיע לשטרית בגין רכישת הפעילות על ידי שפירא , אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההגיון, שכן מדוע שהקונה, שטרם שילם את מלוא התמורה, יחזיק בנאמנות את מניותיו של המוכר? הרי בדרך כלל הממכר מוחזק בידיים נאמנות מטעמו של המוכר, עד לפרעון החוב כלפיו, ולא בידיו הנאמנות של הקונה, שטרם פרע את חובו. יתר על כן, אין בהסכם הנאמנות מיום 1.10.2015 מילה וחצי מילה אודות קיומו של חוב כספי שלהבטחת פרעונו כביכול נועדה הנאמנות. משמע, ההסבר, שלא לומר התירוץ של שפירא, לסיבה שבגינה נוצרה אותה נאמנות, הוא בעייתי ואיננו נתמך במסמך כלשהו. כך גם מתעוררת השאלה מדוע הזכות לתשלום בגין רכישת הפעילות נזקפה לזכותו של שטרית ולא לזכותה של בנדורה הישנה, מוכרת הפעילות?

על מעורבותו התמוהה של שטרית בפעילותה של בנדורה החדשה העיד שפירא עצמו, כאשר טען ששטרית המשיך לגבות כספים מהזכיינים עד חודש אוקטובר 2015, דבר שלא היה רשאי לעשות ( ע' 36 לפרוטוקול). מדובר בגבייה של המחצית השניה של דמי הזכיון מהזכיינים ( ולא רק התשלום הראשון בסך 75,000 ₪), וגם עמלות מהספקים ( ע' 37 לפרוטוקול). משמע, שטרית נהג מנהג בעלים בבנדורה החדשה.

כך גם יש לציין את חוסר תום ליבה של בנדורה החדשה, אשר הגישה בקשה לפירוקה של בנדורה הישנה משל היא נושה שלה בסכום של 1,650,000 ₪ ( ראה עדותו של שפירא, בע' 30 לפרוטוקול), למרות שחוב כאמור לא היה ולא נברא, וכל מטרת הפירוק היתה למלט את בנדורה החדשה מחובותיה של בנדורה הישנה ( שם).

בנסיבות אלה ביססו המבקשים עילת פירוק לכאורה לפי ס' 257(5) לפקודת החברות [ נוסח חדש], התשמ"ג- 1983 (להלן: "הפקודה"), הקובעת כי בית המשפט רשאי לפרק חברה אם הוא סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק. עילת פירוק זה היא בבחינת " עילת שסתום" המתאימה לשורה ארוכה של מצבים, כגון, מניעת קיפוח ועושק של בעלי מניות וגם ניהול של חברה תוך ביצוע מעשי תרמית ( רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי פ"ד נד(1) 149 (18.11.2002), והיא יפה גם מקום בו מדובר בחברה שנכסיה הוברחו אליה מאת חברה חדלת פרעון. וכפי שנאמר בספרה של ציפורה כהן פירוק חברות 117 (תש"ס – 2000):

"עילה זו של פירוק חברה מטעמי צדק ויושר היא "עילת סל", שיכולה להכיל בתוכה כל מקרה, שלדעת בית המשפט הצדק והיושר דורשים את פירוק החברה. הפסיקה הכירה במספר קטיגוריות של מקרים כנכנסות למסגרת זו, אולם היא קבעה מפורשות, שאין זו רשימה סגורה. ... בית משפט יורה על פירוק חברה, שהוקמה למטרת תרמית, מטעמי צדק ויושר."

ראה גם ע"א 877/07 סיגל גפן ועד 19 אח' נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.2010):

"ס"ק (5) עוסק בעילת פירוק מטעמי צדק ויושר. מדובר בעילת סל, המקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר (צ' כהן, 117). הוראה זו מנוסחת באופן היוצר מסגרת ערכית, אשר בידי בית המשפט ליצוק בה תוכן ככל הנדרש ..."

כך גם עומדת לנושה יעקב אלאיוף עילת פירוק של חדלות פרעון, לפי ס' 258(1) לפקודה, שכן הוא דרש מבנדורה החדשה להשיב לו את דמי הזכיון ששילם לה, בצירוף פיצוי מוסכם, אלא שבתגובה הוא הופנה אל שטרית, בתואנה שדמי הזכיון הועברו אל שטרית. הסרוב להשיב לו את כספו מקים כאמור עילת פירוק של חדלות פרעון.

בהקשר זה יש לדחות את טענתו של ב"כ בנדורה החדשה לפיה ענין לנו במחלוקת מסחרית רגילה בין בעלי דין, שאין לבררה במסגרת הליכים של חדלות פרעון ( פש"ר ( ת"א) איזנברג נ' דיאקום בתקשורת 2000 בע"מ ׁ(10.1.2005)ׂׂ וכן פש"ר ( ת"א) 2150/08 Lands End נ' די. אנד די בע"מ (26.2.2009)). קשה להלום תיאור כה " חלבי" של הסכסוך עם העובדות כפי שהן עולות בהליך הנוכחי, עת עסקינן לכאורה בהברחת נכסים של חברה חדלת פרעון, אל חברה אחרת, רק כדי להציל את השקעתו של שפירא בחברה החדשה ועל מנת ששטרית יוכל להמשיך ולשלשל לכיסו כספים של זכיינים, בכובעו כמנהל השיווק של בנדורה החדשה.

השאלה האם ניתן להסתפק בסעד שהוא פחות דרסטי מסעד של צו פירוק קבוע, כנטען על ידי בא כוחה של בנדורה החדשה, היא שאלה שתידון במסגרת ההליך העיקרי. כך למשל, ברור שאם בנדורה החדשה תקבל על עצמה לפרוע את מלוא החובות שהותירה אחריה בנדורה הישנה, יצדיק הדבר המנעות ממתן צו לפירוק של בנדורה החדשה, והוא הדין אם בנדורה החדשה תשלם לקופת הפירוק של בנדורה הישנה את שווייה הריאלי של הפעילות שהועברה אליה, כפי שאמדו אותו הצדדים עצמם בזמן אמת, להבדיל מהסכום הזעום ששולם בפועל.

נזכיר בהקשר זה כי:

"גם אם מתקיימת לכאורה אחת מעילות הפירוק, אין זה מובן מאליו שהפירוק הוא התרופה האופטימלית בנסיבות העניין, שכן ייתכן שצרכיו הלגיטימיים של המבקש יכולים להתמלא גם באמצעות שימוש בסעד שהוא קיצוני פחות מן הפירוק ... הפירוק הוא סעד דרסטי המביא לחיסולה של חברה, ויש להימנע כעיקרון מלנקוט אותו אם מתברר כי עומד סעד חלופי שיסיר את הטעם לפירוק ... בגדרי שיקול-דעתו רשאי בית-המשפט ליתן דעתו, בין היתר, מלבד שאלת קיומו של סעד חלופי, על מניעי המבקש והתנהגותו; רצון בעלי המניות האחרים; היות העסק שהחברה מנהלת פעיל ורווחי; נזק שייגרם למי מן הצדדים ולצדדים שלישיים; מערכת היחסים בין הצדדים ..."

(רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי פ"ד נד(1) 149 (18.11.2002).

לגבי שאר המבקשים, לא הוכחה לעת הזו עילת פירוק של חדלות פרעון, שכן הם נושים בבנדורה הישנה. יחד עם זאת, עומדת להם כאמור עילת פירוק לפי ס' 257(5) לפקודה.

בכל הנוגע לנושה יניב בוטל- לא שוכנעתי שעומדת לו עילת פירוק טובה נגד בנדורה החדשה, ודומה כי בענינו אכן ישנו סכסוך מסחרי רגיל בינו לבין בנדורה החדשה בנוגע לשימוש שנעשה בכספים שהתקבלו ממכירת הסניף שהפעיל, סכסוך שאיננו מצדיק נקיטה בהליכי פירוק.

יחד עם זאת, אין די בקיומה של עילת פירוק בידי מרבית המבקשים, על מנת להצדיק מינויו של מפרק זמני. כפי שכבר ראינו, מי שמבקש סעד של מינוי מפרק זמני נדרש להראות כי קיים חשש שהחברה ובעליה ינצלו את תקופת הביניים עד לדיון בבקשת הפירוק העיקרית, לשם הברחת נכסים, וגם במקרה כזה, עדיין שומה על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להסתפק בסעד זמני מתון יותר שישיג את אותה מטרה ממש למשך תקופת הביניים. בעניננו, מרגע שמונה המנהל המיוחד של בנדורה הישנה לבעל תפקיד בבנדורה החדשה, ומרגע שהוקנו לו סמכויות פיקוח נרחבות על התנהלותה הכספית של בנדורה החדשה, לרבות בנוגע להגנה על כספי הזכיינים החדשים ולחתימה על הסכמי זכיינות חדשים, הוסר לעת עתה החשש מפני הברחת כספים או נכסים אחרים של בנדורה החדשה.

אשר על כן, הבקשה למינוי מפרק זמני- נדחית. יחד עם זאת, מינויו של המנהל המיוחד כבעל תפקיד בבנדורה החדשה, על כלל הסמכויות שהוקנו לו בהחלטה מיום 10.4.2016, יוותר על כנו, וכך גם יוותרו על כנם כל הסעדים הזמניים שניתנו עד היום בנוגע לבנדורה החדשה.

דיון בבקשת הפירוק ייערך ביום 12.7.2016 בשעה 09:30.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ו, 14 יוני 2016, בהעדר הצדדים.