הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 54659-11-13

בקשות: 20+26+31
בעניין: פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983

ובעניין: חברת ווטרשיר בע"מ (בפירוק)
החברה
ובעניין: עו"ד טל מייק

המפרק

ובעניין: עו"ד ורו"ח אשר אנגלמן
הבודק החיצוני

ובעניין: 1. משה גוטסמן
2. עו"ד אופיר בן דוד
המבקשים

ובעניין: 1. אווי.אס.אייץ' פרויקטים וייצוג בינלאומי בע"מ
2. קיו ווטר סולושינס בע"מ
3. יוסי סנדק
4. מתיתיהו גולן סמימי
5. חיים דואק
ע"י באי-כוחם עוה"ד יואב רזין ושירה לסינג
המשיבים

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי – תל-אביב
ע"י בא-כוחו עו"ד תומר אשרי
הכונס הרשמי

החלטה

המבקשים, עו"ד בן דוד, ומר גוטסמן משה (להלן: "בן דוד" ו"גוטסמן" או "המבקשים") עתרו בבקשה לעכב את חיסולה של חברת ווטרשיר בע"מ (להלן: "החברה") ולהתיר להם להגיש בשם החברה תביעה נגזרת נגד חברת וואי.אס. אייץ' פרויקטים ייצוג בע"מ (להלן: "YSH") וחברת קיו ווטר סולושינס בע"מ (להלן: "Q-water") (להלן וביחד: "המשיבות"), וכן נגד ה"ה סנדק יוסי (להלן: "סנדק"), גולן סמימי (להלן: "סמימי") וחיים דואק (להלן ייקראו כולם יחד: "המשיבים").

רקע בתמצית

תחילתם של ההליכים בתיק זה הינם בפירוק מרצון של החברה בעקבות סכסוך שנגלע בין בעלי מניותיה וביניהם גוטסמן והמשיבים (המחזיקים במניות החברה באמצעות חברות שבבעלותם). ביום 31.12.2012 החליטו בעלי המניות בחברה על פירוקה מרצון. במסגרת זו מינו בעלי המניות בחברה את עו"ד טל מייק כמפרק החברה (להלן: "המפרק").

ביום 28.11.2013, מיד לאחר מינויו, עתר המפרק בבקשה למתן צו נגד רואה החשבון לשעבר של החברה, אשר יורה לו למסור מידע ומסמכים שהוחזקו על-ידו.

בהמשך, ביום 25.3.2015, הורה סגה"נ, כב' השופט אורנשטיין (כתוארו אז) כי הליך הפירוק הפך לפירוק על-ידי בית המשפט.

לאורך ההליך העלו המבקשים טענות שונות המופנות נגד התנהלות המפרק ונגד התנהלות המשיבים וביניהן כי לחברה עילת תביעה נגד משיבים אלה בשל כך שפעלו להברחת פעילותה של החברה לחברות אחרות (לרבות למשיבות), וכן בשל מצגים כוזבים שהציגו המשיבים באסיפת בעלי המניות מיום 31.12.2012 שעל בסיסם התקבלה החלטת בעלי המניות ובכלל זה המבקשים, להורות על פירוקה מרצון של החברה.

טענות אלה הועלו במסגרת בקשות שונות שהוגשו במהלך ארבעת השנים האחרונות כפי שיפורט להלן.

בקשה מס' 10

ביום 2.12.2014 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות (בקשה מס' 10) שעניינה מתן הוראות בדבר פירוקה של החברה, וביום 25.3.2015 התקיים דיון בבקשה, בסיומו ניתנה החלטת כב' השופט אורנשטיין כדלקמן:

ההליך שבכותרת עניינו פרוק החברה שהוחל במסגרת של פרוק מרצון ועבר לפרוק על ידי בית המשפט.

במסגרת ההליך מונה עו"ד טל מייק כמפרק והתנהלו בו הליכים שונים. בין היתר אציין את ההליך של איתור מסמכי החשבונות של החברה שהיו מצויים בידי רואה חשבון רפאל אמיר ובהקשר זה אף התקיים דיון בבית המשפט לרבות חקירות וסיכומים. לאחר מכן פעל המפרק להגיש דוחות לרשויות המס, ותיקי החברה נסגרו ברשויות המס.

בנסיבות אלה הוגשה בקשה 10 שבה עתר המפרק להורות על חסול החברה ומחיקתה מפנקס רשם החברות. מהבקשה עלה שביום 27.11.14 התכנסה אסיפת בעלי מניות סופית של החברה לשם קבלת החלטה לחסולה. נטען בסעיף 6 לבקשה שאחד מבעלי המניות ביקש להפסיק את האסיפה נוכח טענתו באשר לתביעה נגזרת שהוגשה נגד החברה. בנסיבות אלה הורתי על קיום דיון היום במעמד הצדדים ובהם בעלי המניות של החברה.

בפתח הדיון טען עו"ד בן דוד שהינו נושה של החברה שנתן לה שירותי עריכת דין בשמו ובשם מר משה גוטסמן המחזיק ב-10% ממניות החברה כי הוגשה בנובמבר 2014 לבית משפט השלום, שהינה תביעה נגד החברה ואחרים שהינה תביעה נגזרת.

מתברר שלבית משפט זה לא הוגשה בקשה לאישור התביעה הנגזרת, שמהווה תנאי להגשת כל תביעה שהיא נגד חברה שנמצאת בפרוק ומשכך ספק באשר לתקפותה של אותה תביעה ומבלי שאתייחס לעצם התביעה האמורה, שכן היא לא הובאה לעיוני.

מעל ומעבר; שומה היה על הנושה ועל בעל המניות האמורים להגיש תביעת חוב למפרק, ומסתבר כי כזאת לא נעשה. לעמדת עורך דין בן דוד נשייתו מותנית בכספים בקופה ומאחר ולא היו כאלה, הוא לא הגיש את תביעת החוב. רק לאחרונה עת שהתברר לו כי בעלי תפקידים בחברה משכו כספים ממנה וכנטען על ידו בתביעה הנגזרת, קמה לטענתו העילה להגשת תביעת חוב. משכך, עתר עורך דין בן דוד בשמו ובשם מר גוטסמן לאורכה לנקוט הליך מתאים המושתת על הטענות שהעלה בדיון.

המפרק וכן יתר בעלי המניות מתנגדים לבקשה, שכן לדידם יש מקום לחסל את החברה ולהורות על מחיקתה מפנקס רשם החברות, לחלופין, ככל שבית המשפט יעתר למתן אורכה, יש להתנות אותה בתשלום הוצאות. עורך דין בן דוד סבור שיש לפסוק את ההוצאות רק בתום ההליך ולא כתנאי להמשך ברור בקשתו.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות סבורני כי נכון היה שעורך דין בן דוד וכן מר גוטסמן היו מגישים עמדה סדורה ובכתב לבקשה דנן, על מנת שניתן היה לברר אותה כדבעי בדיון היום; עסקינן בטענות כבדות משקל שיש לתמוך אותן בתצהיר ובאסמכתאות ואין די בטיעון בעלמא בעל-פה. זאת ועוד. ניצב מכשול בפני הטוענים בהינתן גם שלא הוגשה על ידם תביעת חוב והמועד להגשתה חלף זה מכבר. משכך, היה מקום לדחות את הבקשה להארכת מועד לנקיטה בהליך וכמבוקש על ידי עורך דין בן דוד ומר גוטסמן. עם זאת ועל מנת לא לחסום את דלתות בית המשפט בפני אלה, ולפנים משורת הדין, ניתנת בזאת אורכה לעורך דין בן דוד ולמר גוטסמן לשקול את צעדיהם ובלבד שבקשה תוגש על ידם לא יאוחר מיום 20.4.15. תנאי נוסף הינו תשלום הוצאות למפרק ולבעליה מניות שהתייצבו היום לדיון לשווא בסך כולל של 15,000 ₪ וזאת ישולם לא יאוחר מיום 12.4.15. הסכום ישולם לידי המפרק ובית המשפט יורה על אופן חלוקתו בין בעלי המניות. ככל שהסכום האמור לא ישולם עד לאותו מועד, יודיע על כך המפרק לבית המשפט ובהתאם תינתן החלטה לבקשת המפרק, בקשה 10.

בקשה מס' 15

בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים ביום 7.5.2015 בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת נגד חברה בפירוק.

בקשה זו נמחקה על הסף, לאחר שנקבע כי אין המדובר בבקשה לאישור תביעה נגזרת, אלא בתביעה גופה. בנסיבות אלה הורה בית המשפט למבקשים להגיש בקשה לאישור התביעה הנגזרת שאליה יצורף נוסח התביעה הנגזרת שבכוונת המבקשים להגיש.

בקשה מס' 18

ביום 18.6.2015 הגישו המבקשים בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת בהתאם לסעיף 194 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וכן לביטול הליך הפירוק. הבקשה הועברה לתגובת המפרק אשר סבר כי יש מקום לדחותה וזאת בין היתר מאחר וגוסטמן אינו בעל מניות בחברה, אלא מחזיק במניות בחברת משה גוסטמן הנדסה ולוגיסטיקה בע"מ המחזיקה ב- 10% ממניות החברה, וכן בשל כך שהוא אינו מכהן כדירקטור בחברה משנת 2012. משכך טען המפרק כי לא התקיים התנאי המוקדם הקבוע בסעיף 194(א) לחוק החברות הקובע כי רק בעל מניה או דירקטור רשאי להגיש תביעה נגזרת.

ביום 14.12.2015 התקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים, ובסופו הורה בית המשפט כדלקמן:

בפניי בקשה של עו"ד בן דוד ומר גוטסמן לאשר הגשת תביעה נגזרת נגד החברה בפירוק, שעברה מפירוק מרצון לפירוק בידי בית המשפט וכן לבטל את הליך הפירוק.
...
בפתח הדיון, הצעתי למבקשים, כי מבלי לקבוע כל מסמרות מוטב שלא יעמדו על סעד ביטול הפירוק ויסתפקו בבקשה לעניין הגשת תביעה כנגד המשיבים, באמצעות המפרק, וככל שלא על ידם. עו"ד בן דוד קיבל את הצעת בית המשפט, וטוב עשה.

משכך, הבקשה נמחקת.

בקשה חדשה תוגש לא יאוחר מיום 1.1.2016, שכן אחרת יראו במבקשים כמי שויתרו על הגשת הבקשה. במקרה כאמור, תיכנס ההחלטה לחיסול החברה לתוקף. ככל שתוגש בקשה, יצורפו לה המפרק והמשיבים כצד, ויוגשו תגובות לפי תקנה 241.

בקשה מס' 20

ביום 3.1.2016 עתרו המבקשים בבקשה שעניינה מתן הוראות למפרק ליתן טעם מדוע לא יגיש לאלתר תביעה בשם החברה נגד המשיבים למתן חשבונות ולהשבת כל הכספים והתקבולים, והזכויות אשר זכה כל אחד מהמשיבים מפעילות איגום המים של החברה. בנוסף עתרו המבקשים לסעדים שונים וביניהם העברת המפרק מתפקידו ומינויו של בן דוד תחתיו.

ביום 23.8.2016 הועבר התיק לטיפולי, או אז הוריתי לכונס הרשמי למסור עמדתו לבקשה מס' 20 וזו הוגשה ביום 27.2.2017.

מעמדת הכונס עולה כי הוא סבר שמדובר בבקשה להגשת תביעה נגזרת וזאת לאור פעולות המשיבים אשר הובילו בסופו של יום, כנטען, להגשת בקשה לפירוק מרצון של החברה. הכונס הרשמי והמפרק סברו כי על מנת לבחון את סיכויי התביעה יהיה נכון למנות בעל תפקיד חיצוני להליך הפירוק. עוד צוין על-ידי הכונס הרשמי כי משמעותם של הסעדים שהתבקשו על-ידי המבקשים הינה בדיקת תביעות החוב של המבקשים לגופן והכרעה בהן, באופן המעלה חשש כי לא טובת החברה עומדת לנגד עיני המבקשים, אלא טובתם האישית בלבד.

בהחלטתי מיום 4.4.2017 הוריתי על מינויו של עו"ד רו"ח אשר אנגלמן לתפקיד בודק חיצוני (להלן: "הבודק החיצוני"), זאת לצורך בדיקת טענות המבקשים בדבר זכויות התביעה הנטענות של החברה והכנת חוות דעת בנוגע לסיכויי התביעה.

לאחר מינויו של הבודק החיצוני התברר כי לא הועברו לידיו המסמכים החשבונאים הרלוונטיים ועל כן הוא טרם החל בביצוע הבדיקה. בנסיבות אלה, קיימתי דיון ביום 20.11.2017 במעמד הצדדים, בסיומו הוריתי לצדדים להמציא את המסמכים הרלוונטיים לידי הבודק החיצוני.

מכאן ואילך, נקלע הבודק החיצוני, שלא בטובתו, לסחבת ארוכה במהלכה ביצע פניות חוזרות ונשנות לצדדים לצורך קבלת חומרים שנדרשו לו לביצוע בדיקות, אך נתקל בחוסר שיתוף פעולה וכפי שצוין על-ידי בהחלטה קודמת, התרשמתי כי חוסר שיתוף פעולה זה נובע מהתנהלותם של המבקשים.

בסופו של דבר הועברו לידי הבודק החיצוני חומרים חלקיים בלבד אשר לא אפשרו לו ביצוע בדיקה שלמה ומלאה במועד שנקבע על-ידי, והוא עתר להורות על שחרורו מתפקידו.

בדיון מיום 20.11.2017 הוריתי על הפקדת שכרו של הבודק ועל המצאת כל החומר החשבונאי הרלבנטי לידיו, אלא שחומר זה לא הועבר לידי הבודק עד למועד הדיון בחיסולה של החברה שהתקיים ביום 17.12.2018.

על אף טענת הבודק כי החומר לא הועבר לידיו, נטען על-ידי בן דוד במועד הדיון כי הוא דאג להעביר לידי הבודק החיצוני שני קבצי ג'מבו מייל המכילים חומרים שונים, אף אם יתכן כי מסמכים אלה הועברו שלא בתוך פרק הזמן שנקבע בהחלטתי, אלא שלא הובאה כל אסמכתא לטענה זו.

עוד התברר כי הועבר ארגז של מסמכים מבעל השליטה לשעבר בחברה (מר שני) לידי בן דוד, על מנת שזה יוכל לעבור על החומר ולחסוך בהוצאות של הבודק וכן להמציא לידיו את המסמכים הרלבנטיים.

מסיבות כאלה ואחרות עד למועד הדיון האחרון מיום 17.12.2018, לא העבירו המבקשים לידי הבודק החיצוני את המסמכים עליהם ביקשו להסתמך ואף אם אלה נשלחו לידי הבודק, הרי שחלף המועד להגשתם והבודק אף הודיע כי לא בחן אותם.

במועד הדיון מיום 17.12.2018 נשמעו עמדות הצדדים, המפרק והכונס הרשמי. בהחלטתי מאותו יום סברתי כי אין להותיר את התיק תלוי ועומד אך ורק בשל רצונם של המבקשים להוכיח טענות שהם עצמם לא פעלו בנחישות ובמהירות הראויה לצורך בירורן.

מאחר והמפרק והכונס הרשמי ציינו כי עסקי החברה פורקו כליל, לא נמצאו נכסים ולא הוגשו תביעות חוב, הוריתי עוד באותו מועד על חיסולה של החברה, וכן הוריתי כי הצו יכנס לתוקף תוך 7 ימים (להלן: "החלטה מיום 17.12.2018 בדבר חיסולה של החברה").

עוד צוין בהחלטתי מיום 17.12.2018 כי ככל שהמבקשים ימציאו תוך 7 ימים חוות דעת חשבונאית ומשפטית המבססת עילת תביעה כוללת ראיות מפורטות ומסודרות כלפי מי מהמשיבים, אשקול עיכוב כניסתו של צו החיסול לתוקף, לאחר שתינתן לצדדים הזדמנות להביע עמדתם.

ביום 6.1.2019 הגישו המבקשים חוות דעת חשבונאית ומשפטית האוחזת כ-40 עמודים, וערוכה על-ידי עו"ד ורו"ח שגיב ארז ובלזר יגיל (להלן: "חוות הדעת מטעם המבקשים" או "חוות הדעת").

בתמצית יצוין כי חוות הדעת מבקשת לבסס טענה לפיה לחברה קניין רוחני בתחום איגום המים וכי המשיבים גזלו קניין רוחני זה באמצעות המשיבות. עוד נטען בחוות הדעת כי במסגרת אסיפת בעלי המניות מיום 31.12.2012 במסגרתה הוחלט על פירוק החברה מרצון, לא הובא בפני בעלי המניות מידע מלא ושלם אודות נכסי החברה ופעילותה תוך הסתרת גריפת רווחי החברה על-ידי המשיבות.

עוד יצוין כי על אף הקביעות והעמדות שהובאו בחוות הדעת, הרי שעורכי חוות הדעת הוסיפו הסתייגות לפיה די בראיות שהגיעו לידיהם כדי לבסס קיומו של קניין רוחני ופעילות שבבעלותה של החברה והסטתה למשיבות, ואולם בשל היעדר ראיות נוספות אין המדובר בתמונה מלאה בנוגע לכימות הפעילות הנדונה וההכנסות שהופקו ממנה.

בהחלטתי מיום 6.1.2019 הוריתי על קבלת תגובות המשיבים וכן על עיכוב כניסתו של הצו לחיסולה של החברה וזאת עד להחלטה אחרת.

המשיבים הגישו תגובתם לחוות הדעת ועתרו לדחות את האמור בה. בהמשך הוגשה תגובת המפרק אשר סבר כי יש לדחות את הבקשה ואילו הכונס סבר כי יש לעכב את הליך הפירוק ולאפשר הגשת תביעה נגזרת בכפוף להוצאות בגין התנהלותם של המבקשים.

הכרעה

לאחר שעיינתי בחוות הדעת וכן בתגובות השונות ובעמדת הכונס הרשמי הגעתי לכלל מסקנה כי אין לחסום את דרכם של המבקשים מלפעול לבירור טענותיהם בערכאה המתאימה וזאת למרות התנהלותם הדיונית לכל אורך הליך הפירוק בכל הנוגע למיצוי הבירור של טענות אלה, ברם, מיצוי בירור זה יתאפשר בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים והמפרק ולהלן טעמיי.

ראשית, חוות הדעת והתגובות לה מעלות עניינים המצריכים בירור והמצויים במחלוקת בין הצדדים. כך, למשל, קיומה של מחלוקת בנוגע לעצם קיומו של קניין רוחני של החברה בתחום איגום המים.

בהקשר זה נטען על-ידי המבקשים כי לחברה קניין רוחני ואילו לטענת המשיבים קיימות בשוק חברות נוספות אשר מכרו ושיווקו מערכות איגום מים באופן המלמד כי לחברה לא היה קניין רוחני או בלעדיות בתחום זה. כמו כן, טענו המשיבים כי לא השתמשו במספר הספק של החברה, או באישור שניתן לחברה על-ידי רשות המים וכי די בכך כדי לדחות את הנטען בחוות הדעת.

לחילופין נטען על-ידי המשיבים כי אף לו היה לחברה קניין רוחני בתחום מערכות האיגום, הרי ש- YSH פיתחה על חשבונה מוצרים שהינם שונים בתכלית מהמוצר שנמכר על-ידי החברה ועל כן יש לדחות את הטענה בדבר גזילת הקניין הרוחני של החברה. בהקשר זה טענו המשיבים כי בעוד מערכת האיגום ששווקה על-ידי החברה הכילה מיכל מים בגודל של 1.2 מ"ק ובמה כבדה במשקל 70 ק"ג, הרי שהמוצרים שפותחו על-ידי המשיבות הכילו מיכל מים בגודל של 1.7 מ"ק ו-2 מ"ק ובמה קלה במשקל 26 ק"ג שהייתה פשוטה יותר להרכבה מהבמה ששווקה על-ידי החברה בשעתו.

סוגיה נוספת המצויה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לטענת המבקשים בנוגע להסטת הכנסות מהחברה לידי המשיבות.

לטענת המבקשים הם ביצעו פניות בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1999, וכי מהמסמכים שקיבלו בעקבות פנייה זו לתאגידי מים בישראל, התברר כי הסטת הכנסות החברה התבצעה באופן סדור מידי שנה באמצעות הנפקת הצעות מחיר על-ידי המשיבות ולעתים אף תוך אזכור מפורש של החברה או של מוצריה בהצעות אלה. בנוסף, חשבוניות המס בגין אותן הזמנות כמו גם ההכנסות בגינן, הופיעו ברישומי YSH במקום בחברה.

כך, למשל העלו המבקשים טענות הקשורות לעסקת טאיוואן (סעיף 7.1.1 לחוות הדעת), לפיהן עסקה זו היוותה הצעד הראשון שהביא לפירוקה של החברה מקניינה הרוחני במסגרתה גרפה YSH, עוד בשנת 2009, רווחים על חשבונה של החברה.

מנגד, המשיבים התכחשו לטענה זו וטענו כי אמנם זכו לקבל תמורה בגין עסקה זו במהלך שנת 2009 אלא שמקורה של זו בפניית משרד החוץ למשיבים, וכי הדבר נעשה בהסכמה מלאה של גוסטמן אשר קיבל בגין העסקה סך של 5,000 ₪. באשר לחלקה של החברה נטען, כי בשל אי סדרים בדיווחי הנהלת החשבונות של החברה לא ניתן היה להעביר את חלקה בתמורה בגין עסקה זו לידי החברה. לכן הוחלט בין היתר גם על ידי גוסטמן כי הכספים יועברו תחילה ל-YSH.

בנוסף, הכחישו המשיבים עשיית שימוש במוצרי החברה, והיפנו לתעודת עובד ציבור של מנהל אגף ביטחון וחירום במינהל המים במשרד הפנים במהלך השנים 2010-2006. מתוכן התעודה עולה כי למיטב זכרונו של מנהל האגף, סנדה וסמימי הציגו בפניו את מוצרי האיגום של Q-water וכי אלה שונים ממוצרי האיגום של החברה.

אלו כאמור מקצת מטענות וממחלוקות הצדדים שאין זה המקום לפרטן. די אם יצוין כי למבקשים השגות בנוגע לעסקאות רבות ונוספות הקשורות לרשויות ותאגידי מים וביניהן: עסקאות אריאל, קדומים ובאר שבע (סעיף 7.1.2 לחוות הדעת); עסקת נתניה (סעיף 7.1.3 לחוות הדעת); עסקת לוד (סעיף 7.1.4 לחוות הדעת); עסקת שפרעם; עסקת באר שבע (מי-שבע); עסקת מודיעין; עסקת בית שמש (מי שמש); עסקת מטה יהודה ועוד.

כפי שהתרשמתי מטענות הצדדים, המחלוקות ביניהם בכל אחת מהסוגיות המפורטות לעיל ואף בסוגיות נוספות שהועלו בכתבי הטענות מצריכות מטבע הדברים בדיקה ולא ניתן להכריע בהן במסגרת בקשה זו.

מובן שאין באמור לעיל כדי לטעת מסמרות בנוגע לעילת התביעה לגופה שכן לאור האמור לעיל הדבר ייעשה על-ידי הערכאה המתאימה.

שנית, עסקינן בסכסוך בין בעלי מניות בחברה גרידא. כפי שעולה מעמדת הכונס הרשמי, אין לחברה נכסים ברי מימוש, לא ידוע על קיומם של נושים בחברה שכן לא הוגשו תביעות חוב. על כן, בנסיבות אלה לא מתקיים כל עניין ציבורי אשר יש בו כדי להצדיק הפעלת מערכת פיקוח יקרה של בעל תפקיד, הכונס הרשמי ובית-המשפט של חדלות פירעון.

אמנם, לא נעלמה מעיניי טענת בן דוד כי תביעת החוב מטעמו שצורפה כנספח ל"ח לחוות הדעת, הוגשה על-ידו למפרק זה מכבר. בהקשר זה יצוין כי לגישת הכונס הרשמי, תביעה זו מעולם לא הוגשה למשרדיו, לא נתמכה בתצהיר המפרט את סיבת העלאת הטענה באיחור (כ-7 שנים לאחר מועד תחילת הפירוק). כמו כן, לא הוצגה אף אסמכתא או אישור מסירה המעיד כי תביעת חוב זו אכן הוגשה לידי המפרק.

מבלי להכריע במחלוקות הצדדים בעניין, יצוין כי בלאו הכי קופת פירוק החברה ריקה, כך שבשלב זה אף אם תוכרע תביעת החוב הנטענת, ברי כי לא יהיה מקור כספי ממנו ניתן יהיה להיפרע כדי החוב הנטען.

די אפוא בטעם זה כדי להורות על עיכוב הליכי חיסול החברה, וזאת עד להכרעה בטענות המבקשים. ככל שיימצא כי דינן להתקבל וכי לחברה זכות תביעה נגד מי מהמשיבים, ולאחר שזכות זו תלבש צורה ברת אופי כלכלי ממשי, אז ורק אז יתכן ויהיה מקום לשוב ולבחון את דרישת החוב מהחברה.

שלישית, הבקשה הינה במהותה בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת, אשר יש לבררה במסגרת
הערכאה המוסמכת לכך, לא כל שכן שלא ניתן לבררה על דרך של בקשה למתן הוראות. כידוע, לבית-המשפט של חדלות הפירעון שיקול דעת רחב בקביעה אלו הליכים יתבררו בפניו ואלו יתבררו בהליך נפרד. ודוקו. ככל שעסקינן במחלוקת המצריכה בירור עובדתי מקיף, ארוך ומורכב לרבות הליכי גילוי מסמכים, גביית עדויות, שמיעת מומחים וכיוצ"ב, יטה בית-המשפט של חדלות הפירעון להעביר המחלוקת לבירור בדרך של תובענה רגילה ולא במסגרת בקשה למתן הוראות (רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב, פ"ד נה(3) 385 (2001), בעמ' 394-393; רע"א 3836/10 גבריאל דדון נ' יהויקים יוסף חדד (27.6.2010) בעמ' 3; ברע"א 3701/13 צדיק עדיקה נ' ניסים עדיקה (19.11.2013) בעמ' 8)).

רביעית, בכל הנוגע לבקשה לחיוב המפרק לנקוט בבקשה לחיוב נושאי משרה במסגרת ההליך דנא, הרי שאין לשלול את האפשרות שהעלה הכונס לפיה בנסיבות בהן ייצג המפרק חלק מהמשיבים (אף אם ייצוג זה נעשה בטרם החל הליך הפירוק מרצון) יקשה עליו לנקוט בהליכים אלו כנגד לקוחותיו לשעבר.

סיכומו של עניין, מאחר ויהיה במתן צו חיסול לחברה כדי לסתום את הגולל על אפשרות המבקשים לברר טענותיהם במסגרת תביעה נגזרת, באופן שישלול את זכות גישתם לערכאות ומאחר ומנגד לא ניתן להתעלם מהתנהלותם הדיונית של המשיבים במסגרת ההליך, אשר אופיינה בגרירת רגליים, בהגשת בקשות מיותרות, באי שיתוף הפעולה עם הבודק החיצוני שמונה לבדיקת טענותיהם, באופן שהביא בסופו של דבר לכך שטענותיהם לא נבדקו על-ידי בודק זה ובאופן שהאריך את הליכי הפירוק במשך ארבע שנים, אני סבורה כי האיזון הראוי בנסיבות המקרה דנן, יהא בהשתת הוצאות על המבקשים בגין התנהלותם בהליך זה אשר יהוו תנאי להגשת בקשה לאישו ר תביעה נגזרת.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים והמשיבות (יחד) בסך כולל של 50,000 ₪ וכן בהוצאות המפרק בסך של 20,000 ₪.

מובהר בזאת כי אין באמור בהחלטה זו כדי לטעת מסמרות בנוגע לסיכויי הבקשה לאישור התביעה. כמו כן, אין באמור כדי לגרוע מחובתם של המבקשים לעמוד בין היתר בהוראות סעיף 198 לחוק החברות בעת הגשת תביעתם אשר יבחנו על-ידי הערכאה המתאימה בבוא העת.

סוך דבר

לאור האמור לעיל, אני מורה על עיכוב צו הפירוק בהתאם לסעיף 271(א) לפקודת החברות ומאפשרת למבקשים לנקוט בהליך של הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת. עיכוב צווי הפירוק וחיסול החברה כפופים לתשלום הוצאות המשיבים והמפרק כאמור בסעיף 25 לעיל.

היה והתביעה לא תוגש עד ליום 14.5.2019 צווי הפירוק וחיסול החברה יכנסו לתוקף באופן מיידי בלא הצורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.