הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 39611-03-19

לפני
כבוד ה שופטת חנה פלינר

החברות שבפירוק

המערערת

1. רובינקון ביזנס גרופ בע"מ

2. קלע – הקרן לעידוד יזמות (בישראל) בע"מ

סיון ציבולסקי
ע"י ב"כ עוה"ד רונן נועם ורן שמיע

נגד

המשיבים

1 . ארז חבר (מפרק)

2 . כונס נכסים רשמי

פסק דין

לפני שני ערעורים שהגישה המערערת (סיון ציבולסקי) (להלן: "המערערת" או "סיון") על הכרעות עו"ד ארז חבר, מפרק חברות רוביקון ביזנס גרופ בע"מ ו- קלע הקרן לעידוד יזמות (בישראל) בע"מ (להלן: "המפרק", "רוביקון" ו-"קלע" בהתאמה וביחד: "החברות") מיום 31.1.2019 בתביעות החוב שהגישה בשל היותה עובדת ברוביקון ומשקיעה בה.

תביעת סיון כעובדת (פר"ק 39611-03-19):

ביום 7.1.2016 סיון הגישה למפרק תביעת חוב בסך 535,230 ₪ שעניינה תשלום חסר של פיצויים בגין פיטוריה מחברת רוביקון. ביום 31.1.2019 הכריע המפרק ודחה את תביעת החוב בעיקר מאחר ורכיב עמלות בשכרה אינו נחשב "שכר בסיס" ולכן אינו נכלל בחישוב פיצויי פיטורים. לחילופין, מאחר ותלויה ועומדת כנגד סיון "בקשה למתן הוראות" בתיק פר"ק מספר 55904-10-15 (להלן: "בקשה מס' 143") וכי יש לקזז סכומים אילו . במסגרתה מבקש המפרק כי בימ"ש יורה לסיוון להשיב רכיבי שכר (עמלות) אותן קיבלה במהלך עבודתה ברובינקון בסכום כולל של 4,836,745 ₪.

לטענת סיון, המפרק הוציא הכרעת חוב לאקונית ובלתי מפורשת שאינה עומדת בחובת ההנמקה בה מחויב על פי הדין וההלכה. עוד טוענת סיוון כי ההכרעה נעדרת דיון של ממש בטענותיה וניתוח של זכותה לקבל פיצוי פיטורים.

לטענת סיון, עולה חשש שעצם הגשת הבקשה למתן הוראות עמדה למפרק לרוע ץ עת נדרש לקבל הכרעה באשר לזכויותיה. עוד טוענת סיון כי אין מחלוקת עובדתית לענין יחסי עובד- מעביד; אי תשלום פיצוי פיטורים בגין העמלות; אי הפרשת כספים לקופת הפנסיה.

לטענת סיון, העמלות הן חלק בלתי נפרד משכר הבסיס לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, ואם רובינקון הייתה חברה פעילה היא הייתה צריכה לשלם פיצויי פיטורים גם עבור העמלות וכי לא ניתן לעכב פיצוי פיטורים לעובד רק מחמת טענת המפרק שיוכל להוכיח בעתיד טענה נזיקית כנגד אותו עובד. מכל האמור לעיל טוענת סיון כי יש לדחות את קביעת המפרק או לדחות את מתן ההכרעה בה אחרי הבקשה למתן הוראות.

המפרק דוחה את טענות סיון וטוען כי יש לדחות את הערעור ולחילופין, להורות על עיכוב דיון בערעור עד להכרעה בבקשה 143, זאת מאחר והכרעתו עומדת בחובת ההנמקה על פי דין והפסיקה.

לטענת המפרק שעה בה המדובר ברכיב עמלה מותנית שנגזרת מגיוס משקיעים על ידי סיון הרי שרכיב העמלות הוא "תמריץ" או "תוספת" שאינם נחשבים חלק מ"שכר בסיסי" ואין להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצוי פיטורים. המפרק מבהיר כי המדובר בעמלה משתנה התלויה בגיוס משקיעים והיקף גיוס; כי במשך כל תקופת העסקה לא הופרשו לסיון פיצוי פיטורים בגין רכיב עמלות וסיון לא הבהירה מדוע פנתה רק עכשיו לקבל רכיב זה ובפרט כאשר המדובר במערערת בעלת הכשרה של רואת חשבון.

עוד טוען המפרק כי לאורך כל הדרך הוא טען כי כל עוד בקשה מס' 143 תלויה ועומדת אין זה נכון להכריע בתביעת החוב. בנוסף טוען המפרק כי סיון לא הוכיחה שיש לכלול את רכיב העמלות בפיצוי הפיטורין וכי כל שצירפה לתביעת החוב הם תלושי השכר בלבד וכי אין להתייחס למסמכים הנוספים שצורפו רק בשלב הערעור והם: תצהיר, הסכם העסקה וטענות חדשות נוספות.

תביעת סיון כמשקיעה (פר"ק 39639-03-19):

ביום 21.7.2016 סיון הגישה תביעת חוב למפרק בסך כולל של 120,000 ₪ בעד הלוואה השקעה בקרן. ביום 31.1.2019 הכריע המפרק בתביעת החוב והעמיד את סכום הנשייה לסיון על סך של 85,200 ₪ בלבד, ההפרש בסך 34,800 ₪, נובע מהחזרים שהועברו לסיון אשר מתועדים בספרי החברה והתאמת שיעורי הריבית.
ביום 20.2.2019 שלחו ב"כ סיון מייל אלקטרוני למפרק במסגרתו טענו כי "ההכרעה אינה מנומקת דיה ואינה מאפשרת לבחון אותה כנדרש" (להלן: "המייל"), אך המייל לא נענה . לטענת סיון, הכרעת החוב לקונית ובלתי מנומקת ואינה עומדת בחובות המפרק מכוח הדין והפסיקה. עוד טוענת סיון כי המפרק מנוע ומושתק מלהעלות נימוק לגופו של עניין. נוכח האמור לטענת סיון הרי שעל בית המשפט לבטל את קיזוז ההחזרים שביצע המפרק ולאשר את תביעת החוב במלואה.

המפרק דוחה את טענות סיון ומוסיף וטוען כי יש לדחות את הערעור. עוד טוען המפרק כי הפניה במייל נשלחה מבלי לקבל אישור טלפוני או בכתב בדבר קבלת ההודעה וללא כיתוב עורכי דין נוספים במשרד וכי ממועד הערעור למד המפרק על הפנייה שנעשתה.

עוד טוען המפרק כי הכרעת החוב עומדת בחובת ההנמקה; כי ההפרש נובע מתשלומי ריבית ששולמו עבור השקעתה והתאמת שיעורי הריבית; כי ההכרעה ניתנה לאחר בדיקה, דרישה וחקירה ובסיוע מנהלת הכספים ברוביקון (הגברת ניקול מלכא); כי בידי סיון האסמכתאות לכך ששולמו הריביות מטעם החברות וכי תוכל לאתרם בדפי חשבון הבנק.

כמו כן, טוען המפרק כי סיון לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה להוכחת תביעת החוב בעניינה, לא צירפה מסמכים המעידים על העברת הכספים לחשבון מי מהחברות אלא הסתפקה בצירוף הסכם הלוואה בלבד . עוד טוען המפרק כי היטיב עם סיון מאחר ואישר חלקית את תביעת החוב וכן רכיב תשלומי ריבית שסיון כלל לא תבעה כפי שחושב בתביעות החוב של המשקיעים האחרים.

בנוסף, טוען המפרק כי הוא מצוי בנחיתות אינפורמטיבית ביחס להתרחשויות שלפני מינויו ואין לו נגישות לכלל מסמכים החברות ומאגרי המידע והפעולה כרוכה בהוצאה שתוטל על קופת הפירוק וכי עד כה לא הוגש ערעור על הכרעותיו במאות תביעות החוב שהגישו משקיעי החברות והוכרעו באופן זהה.

ביום 28.2.2019 נותבו לטיפולי הערעורים בשל מניעות המותב המטפל (כב' השופטת איריס לושי) בתיק הפר"ק בו מצויה בקשה מס' 143. ביום 26.6.2019 התקיים דיון בפניי במעמד הצדדים ובאי כוחם בבקשות התלויות ועומדות לפני והן בקשות מס' 174 ו-143 בתיק הפירוק וכן שני תיקי הערעורים נשוא פסק דין זה . במסגרת הדיון העלה ב"כ המערערת טענה נוספת וחדשה לפיה לא קיבל דף אקסל ממנהלת החשבון המבהיר מה גובה הריבית, מהו החזר ומדוע קוזזו סכומים (עמוד 4, שורות 15-18). בסיום הדיון קבעתי כי ההכרעות ישלחו לצדדים בדואר וכי באשר לערעורים אשקול האם יש צורך בקבלת תגובות נוספות מהכנ"ר או המל"ל או שאפסוק על סמך הקיים בתיק והטיעונים שנשמעו בדיון (עמוד 6, שורות 13-15).

הדין וההלכה

סמכותו של בעל תפקיד לבחון תביעת חוב קבועה בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה- 1985 (כל ההדגשות שלי, ח.פ):

"(א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ו יחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת."

הפסיקה עמדה על חשיבות חובת ההנמקה של מפרק כפי שנאמר בבש"א (נצרת) 1363/09 א. ג'ברין בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 15.12.2009):

"הנמקה ראויה מחויבת הן כדי ליתן לנושה תחושה כי עניינו נדון בכובד ראש וברצינות, ולא אגב חפזון ושרירות, והן בכדי שלנושה תהא תשתית להבין את ההחלטה ולגבש עמדתו ביחס לסיכוייו בערעור, ככל שיבחר להגישו (...). אין זה ראוי כי בשלב ההכרעה בתביעת החוב יימנע הנאמן מלפרט ולנמק את החלטתו, ובמסגרת תגובתו לערעור על החלטתו יערוך בדיעבד שחזור של הדרך שבה הגיע להכרעה בתביעת החוב. על הנאמן לנמק את ההחלטה "בזמן אמת", בעת ההכרעה בתביעה, על מנת שהנושה ילמד את נימוקי הנאמן, יכלכל את צעדיו מראש, וישקול אם מוצדק להגיש ערעור לבית המשפט, אם לאו.

היקפה, מהותה ומידתה של חובת ההנמקה משתנים ממקרה למקרה. על החלטת הנאמן בתביעת החוב להיות מפורטת דיה, באופן שהנושה יוכל להבינה, ויוכל ללמוד מקריאתה אילו טענות התקבלו ואילו טענות נדחו בידי הנאמן, ומדוע. במידה והחלטת הנאמן מבוססת על הכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות, על תחשיבים שערך, ועל מסמכים ועדויות שהנושה לא העמיד לעיונו בעצמו, עליו לפרט זאת בהחלטתו.

להנמקה ולפירוט ההחלטה, יש תכלית נוספת חשובה, והיא שבית המשפט יוכל לבחון ולבקר, כערכאת ערעור, את החלטת הנאמן." (עניין ג'ברין לעיל, בעמודים 4-5 להחלטה).

הפסיקה מרחיבה וקובעת כי סמכותו של בעל התפקיד היא סמכות ייחודית ומעין שיפוטית. על כן, ביהמ"ש לא יתערב בנקל בהחלטת בעל תפקיד כל עוד זה לא חרג ממתחם הסבירות וראה להרחבה פש"ר (י-ם) 27548-04-13 משה מאיר לוי נ' כונס נכסים הרשמי מחוז ירושלים (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 22.1.2015). עם זאת, על המפרק מוטלת החובה "... לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, וחובתו כנאמנם של כלל הנושים, לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעות חוב נוספות בלתי מבוססות לפיכך, עליו לנקוט משנה זהירות, לשקול את הראיות העומדות בפניו, לאזנם ולקבוע על פיהם אם לקבל או לדחות את תביעת החוב." (בש"א (מחוזי-חיפה) 7839/03 טסלר נ' עו"ד מטר נביל (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 11.4.2005).

בהמשך לאמור לעיל, ערעור על הכרעת תביעת חוב הינו הליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. כב' השופטת פרוקצ'יה קבעה בע"א 8767/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (פורסם במאגרים המשפטים, ביום 27.12.2010) בסעיף 16 לפסק דינה כי:

"(...) מדובר בהפעלת סמכות של ביקורת שיפוטית על החלטות הגורם המקצועי המופקד על תחום מיוחד של ניהול נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים. הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה".

כידוע, בעל תפקיד משמש כזרועו הארוכה של בית משפט של פירוק והאחרון אינו נוטה להתערב בהכרעת החוב של בעל תפקיד אלא במקרים חריגים. וראה בהקשר זה דבריי כב' הנשיא אורנשטיין בעש"א 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 12.5.2014) (להלן: "עניין וורלד קפיטל"):

"נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חדלות הפירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חדלות הפירעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת הערעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין" (עניין וורלד קפיטל, בעמודים 7-8).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בתביעות החוב, בהכרעות המפרק, בכתבי הערעור ובתגובות להן ובפרוטוקול הדיון סבורה אני כי דין הערעורים שהוגשו ע"י המערערת בכובעה כעובדת החברה ומשקיעה בה- להידחות ב זאת, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

המערערת לא הצביעה על חריגה מסבירות ההחלטות אליהן הגיע המפרק ובוודאי שלא חריגה קיצונית המצדיקה את התערבותי במתחם שיקול דעתו. התרשמתי כי הכרעות המפרק הינן הכרעות מנומקות, שניתנו לאחר שנעשתה השוואה לספרי החברות והמסמכים המצויים בידי המפרק . עוד מצאתי כי המפרק נהג בשוויון, בהוגנות וכנות עת בה אישר את רכיב הריבית שכלל לא נתבע על ידי המערערת ועת בה נעזר במנהלת הכספים ברוביקון (הגברת ניקול מלכא) וכאשר אופן החישוב נעשה באופן הזהה למאות תביעות החוב שהוגשו על ידי משקיעי החברה, עליהם לשיטתו לא הוגש ערעור.

איני מקבלת את הטענות לפיה ההכרעה לא נומקה כדבעי- בתביעתה כעובדת נימק המפרק כי אין לקבל את העמלות כחלק משכר בסיסי; בתביעתה כמשקיעה נימק המפרק כי ישנו פער או הפרש בגין ריביות ששולמו לעובדת- הנימוקים הנ"ל עומדים בדרישת הפסיקה, ניכר אלו נתקבלו לאחר בדיקה ומקימים תשתית למערערת להבין את ההחלטה ולגבש עמדתה באשר ל סיכוייה בערעור.

כך גם מצאתי לנכון לדחות את טענות סיון באשר לאי מענה למייל שנשלח וכאשר האחרונה לא פנתה למפרק לאישרור ידיעתו אודות המייל וכאשר המפרק לא ידע על הפניה עד להגשת הערעור, לא ניתן להסתפק במשלוח המייל גרידא יש להקדים פניה למפרק כדי למנוע ולייתר הליך משפטי באופן שיחסוך זמן שיפוטי יקר וחבל כי המערערת לא הקדימה פניה בנסיבות המקרה למפרק והסתמכה על משלוח המייל בלבד.

גם לגופו של עניין לא מצאתי טעם המצדיק התערבות. בכל הנוגע לתביעתה כעובדת, סיון לא מצביעה על כל טעם משכנע מדוע לא פנתה במהלך העסקה בחברה (כ-4 שנים) ובעת פעילות החברה בבקשה או בבירור מדוע לא הופרשו עבורה פיצוי פיטורים בגין העמלות ששולמו לה. יש לזכור כי אין המדובר בעובדת מוחלשת תמימה ונאיבית אלא בעובדת בעלת הכשרה בראיית חשבון.

זאת ועוד, במסגרת הכרעת החוב בעניינה של המערערת כעובדת הסביר המפרק כי "...ממילא שעה שעסקינן ברכיב עמלה מותנית אשר נגזרה מגיוס משקיעים על ידי מרשתך, היינו תמריץ ששולם למרשתך לצורך עידוד גיוס סך השקעה גבוה ככל הניתן וכתלות בו, הרי שרכיב העמלות אינו נחשב "שכר בסיס" ומשכך אין להביאו בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורין" (סעיף 9 להכרעת החוב- נספח 2 לערעור העובדת). המערערת אינה מתמודדת כלל עם נימוק זה ומשליכה יהבה על טענת הנמקה חסרה בהכרעת המפרק (לכאורה) וזו בלבד.

מעיון בהסכם העסקה של המערערת (אשר צורף לערעור ולא לתביעת החוב כך לטענת המפרק) עולה מסעיף 5.1. להסכם כי סיון זכאית לשכר בסיס חודשי בסך 6,500 ₪ ברוטו שאינו כולל "עמלות שיקבעו בהתאם למכירות שתבצע העובדת ובהתאם לעמידתה ביעדים שיוצבו לה, הכל כמפורט בנספח להסכם זה".

הנספח צורף להסכם העסקה וכולל 2 טבלאות יעדים 2012- השלמות הון בעמודות מצוין שכר בסיס וכן "בונוס גיוס" ו "בונוס יעדים" חודשיים באלפי ועשרות אלפי ₪ . מכאן נלמד כי המדובר בתוספות או בונוסים משתנים בהתאם לעמידת סיון ביעדים שהוצבו לה.

כאמור לעיל, הנטל להוכחה כי רכיב העמלות צריך להילקח בחשבון לצורך פיצוי פיטורים מוטל על כתפי המערערת שלא עמדה בנטל זה. במסגרת תביעת החוב המערערת לא הסבירה מדוע יש להחשיב את העמלות כ"שכר בסיס", כך גם לא טענה במסגרת פניה שעשתה למפרק. מנגד, המפרק בתגובתו לערעור מפנה לפסיקה הקובעת כי המבחן הוא בשאלה אם התשלום היה פיקציה ושולם עבור עבודה רגילה של העובד או לא וכי "תוספת" לשכר שאינה חלק ממנו הוא תשלום המותנה "בתנאי או במצב" וראו הפירוט בסעיף 26 לתגובת המפרק. ראו בעניין זה ע"ע 76/06 מרדכי גימשלטיין נ' יזמקו בע"מ (6/5/08)[פורסם במאגרים] , במיוחד בסעיף 12.2 לפסק הדין וכן ע"ע 300370/97 אברהם זבדי נ' איי.די. אי טכנולוגיות בע"מ (24/12/01) [פורסם במאגרים], בסעיף 3 לפסק הדין.

לגבי ההכרעה כמשקיעה – שוב אזכיר כי הנטל להוכיח את רכיבי התביעה מוטל על המערערת ולמפרק אין את אלא שמונח בפניו. ככל ואכן סברה המערערת כי הריביות לא שולמו לה וכי נפלה שגגה בהכרעת המפרק הייתה שמצרפת לכתב הערעור או מקדימה פניה למפרק ומצרפת אסמכתאות מתאימות מהבנק לכך שלא קיבלה את מלוא הסכומים הנטענים או כל אסמכתא מתאימה אחרת משלא עשתה כן, אין מקום לקבל את הערעור.

נוכח כל האמור לעיל, הערעורים נדחים בזאת. המערערת תישא בהוצאות המפרק בשני הערעורים גם יחד בסך של 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ולבאי כוחם. יש לסגור את תיקי הערעור (כמפורט בכותרת הבקשה) ולסרוק את החלטתי גם לתיק פר"ק 39639-03-19.

ניתן היום, י"ח בתמוז 21.7.2019, בהעדר הצדדים.