הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 32401-11-18

בעניין: חוק החברות, התשנ"ט-1999
פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983

ובעניין: 1. אטלנטיס פרו בע"מ (בפירוק)
2. ספורט ורטהיימר שיווק וסחר (1997) בע"מ (בפירוק)

החברות
ובעניין: עדי ורטהיימר
ע"י עו"ד ענת שני רבה ואח'
המבקשת
ובעניין: עו"ד עמית לדרמן
ע"י עוה"ד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'
עו"ד ישראל בכר
ע"י עוה"ד גרנות ושות'
המנהלים המיוחדים
ובעניין: כונס הנכסים הרשמי
הכנ"ר

החלטה

כללי
לפניי בקשה למתן רשות להמשך ניהול תביעה מטעם הגב' עדי ורטהיימר (להלן: "המבקשת") נגד "אטלנטיס פרו בע"מ" (בפירוק) (להלן: " המשיבה 1"), "ספורט ורטהיימר שיווק וסחר 1997 בע"מ" (בפירוק) (להלן: "המשיבה 2") (להלן ביחד: "החברות") ומר משה טוקר בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן: "בית הדין לעבודה") (סע"ש 12090-05-17) (להלן: "התביעה").

הרקע העובדתי הצריך לעניין
המבקשת, בתו של מייסד החברות, עבדה בחברות במשך שנים רבות ובשנה האחרונה לעבודתה כיהנה כמנהלת מותג מיזונו במשיבה 1 וכן כמנהלת פרויקט רווח גולמי במשיבה 2.

בעקבות היקלעות החברות לקשיים תזרימיים, ניתן לחברות צו הקפאת הליכים ביום 22.11.15. באותה עת היתה המבקשת בהריון והמשיכה לעבוד בחברות כרגיל. ביום 9.3.16, לאחר הולדת בנה, יצאה לחופשת לידה.

בחודש אפריל 2016 נרכשו מרבית מניות החברות על ידי שלושה שותפים: מר משה טוקר, מר יובל בראון וחברת "סילון ספורט שיווק (1989) בע"מ" (להלן: "בעלי השליטה").

נוכח העובדה שהמבקשת פוטרה 90 יום לאחר ששבה מחופשת הלידה תוך הפרות של חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה"), כנטען על ידה, היא הגישה ביום 8.5.17 תביעה כספית בסך של 261,891 ש"ח נגד החברות ומר משה טוקר לבית הדין לעבודה. במסגרת התביעה הושלמו הליכי גילוי המסמכים ונקבע דיון הוכחות ליום 11.4.19.

ביום 9.1.19 ניתן צו פירוק מרצון למשיבות; עו"ד ישראל בכר ועו"ד עמית לדרמן מונו למנהלים מיוחדים של החברות (להלן: "המנהלים המיוחדים"). עוד באותו היום הוגשה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו הודעה מטעם החברות לפיה כל ההליכים המשפטיים נגד החברות מעוכבים ולכן על המבקשת להגיש תביעתה באמצעות תביעת חוב.

ביום 11.4.19 פסק בית דין לעבודה בפשרה לפי סעיף 79א חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בתביעת המבקשת נגד מר משה טוקר לפיו ישלם האחרון למבקשת סך של 12,180 ₪ לסילוק כל התביעות נגדו.

על רקע האמור לעיל, הוגשה הבקשה שבכותרת.

עמדות הצדדים
עמדת המבקשת
לטענת המבקשת תביעתה מושתת על עילות תביעה מבוססות היטב. כך, נטען על ידה כי החברות הפרו את חוק עבודת נשים שעה שפיטרו אותה ללא היתר בתקופה בה היה אסור לפטרה. בנוסף, המבקשת פוטרה ללא שימוע כדין ומשיקולים זרים, שכן השימוע נערך בהעדרה עת שהתה בחופשת מחלה. לא זו אף זאת, החברות הפלו את המבקשת לרעה על רקע ההריון ובכך הפרו את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, זאת בהינתן שלאחר חופשת הלידה לא איפשרו לה לשוב לתפקידה המקורי או כל תפקיד אחר בחברות.

עוד טוענת המבקשת כי בית הדין האיזורי לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לדון בסעדים הנתבעים בתביעה אשר לא יכולים להתברר במסגרת תביעת חוב.

עמדת המנהלים המיוחדים
לשיטת המנהלים המיוחדים אין מקום להמשיך את ניהול התביעה בהינתן שקופת הפירוק ריקה והמנהלים המיוחדים נמצאים בנחיתות אינפורמטיבית, שכן לא היו חלק מהחברות בתקופה הרלוונטית, כך שאין כל גורם מטעם החברה שיוכל להתגונן בשמה.

עוד טוענים המנהלים המיוחדים, כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה אין ביכולתה להגיש תביעת חוב בגין הסעדים האמורים חלף הגשת התביעה.

תגובת המבקשת לתשובת המנהלים המיוחדים
בניגוד לנטען על ידם, אין בידי המנהלים המיוחדים המיומנות הנדרשת בהכרעה בתביעות חוב בסכומים שאינם קצובים. כמו כן, אין משמעות לטענת המנהלים המיוחדים כי קופת הפירוק ריקה, שכן יתכן כי בעתיד יתקבלו כספים בקופה. זאת ועוד, באשר לטענת המנהלים המיוחדים בדבר "נחיתות אינפורמטיבית" יש לזכור כי בעלי המניות הם שיזמו את בקשת הפירוק, כך שהם הגורמים אשר נדרשים להתגונן בשם החברה. מכל מקום, למנהלים המיוחדים יש נגישות למידע הרלוונטי.

עמדת הכנ"ר
הכנ"ר סבור כי מהות התביעה היא נזיקית ואינה נובעת מחוזה או הבטחה, כך שעל פניו לא מדובר ב"חוב בר תביעה" ולכן עיכוב הליכים לפי סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") לא חל בענייננו. כמו כן, ההפרות להן טוענת המבקשת נעשו בתקופת הביניים – לאחר מועד רכישת החברות ולפני מתן צו הפירוק, כך שהסעדים המבוקשים לא נעוצים בחדלות פירעון החברות.

מנגד, הכנ"ר סבור כי יש ליתן משקל גם לשאלת התועלת שתצמח מהמשך ניהול התביעה וכן לעלויות שיושתו על הקופה. כך, יתכן כי בשל העלויות הכרוכות בתביעה, כלל לא תנוהל הגנה מטעם החברות והתביעה לא תוכרע לגופה. הנפגעים העיקריים ממצב הדברים האמור יהיו נושיה האחרים של החברה. זאת ועוד, השיקול ההרתעתי הגלום בחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה לא בא לידי ביטוי כאשר עסקינן בהליכי חדלות פירעון, שכן מי שמשלם את ה"מחיר ההרתעתי" הם הנושים ולא הגורמים הרלוונטיים שביצעו את ההפרות. בנוסף, יש להניח כי במצב בו תעמוד על הפרק חלוקת דיבידנדים טרם הכרעה בתביעה, יביא בית המשפט בחשבון את השיקולים האמורים בקביעת הסכום שיוותר עבור המבקשת בתביעה מותנית. לפיכך, יתכן כי הסכום שאותו תקבל המבקשת יהיה נמוך מחלקו היחסי של פסק הדין מתוך כלל הדיבידנדים שיחולקו לנשייה הבלתי מובטחת.

ביום 30.4.19 הוריתי למנהלים המיוחדים להבהיר מה הסיכויים לכך שבעתיד יתקבלו כספים נוספים בקופת הפירוק ושיעורם.

הבהרת המנהלים המיוחדים
נכון ליום 16.5.19 הוגשו למשיבה 2 תביעות חוב בסך של 26,684,911.27 ₪. קופת הפירוק ריקה ולא ידוע למנהלים המיוחדים על נכסים שניתן לממש, למעט הקניין הרוחני של משיבה 2. ישנה הצעה העומדת על הפרק בעניין רכישת הקניין הרוחני של האחרונה בסך של 12,500 ₪ בלבד.

ביום 16.5.19 הוריתי למבקשת להבהיר מה הטעם בהמשך ניהול התביעה שעה שגם אם תזכה בתביעה לא תוכל לגבות את הכספים, שכן קופת הפירוק ריקה.

הבהרת המבקשת
למיטב ידיעתה של המבקשת לחברות היה רכוש קבוע, דוגמת רכבים, מחשבים, החזרי מסים וכיוצא באלה. כך, בין הרכבים שהוחזקו על ידי החברה גם מכוניתה של המבקשת, אשר לגביה נדרשת הכרעה שיפוטית לשם העברתה לבעלותה. בנוסף, אמורים להתקבל כספים נוספים ממכירת הקניין הרוחני של החברות. בהינתן שבבקשת הפירוק הצהירו החברות כי אין להן כל חובות, אזי המבקשת היא היחידה שנותרה בתור ולכן תהיה זכאית לקבל את הכספים שיתקבלו עם מכירת הקניין הרוחני.

ביום 4.6.19 הוריתי למנהלים המיוחדים להבהיר מה הסטטוס של מכירת הקניין הרוחני של החברה וכיצד הכספים שיתקבלו ממכירה כאמור, ככל שאכן תצא אל הפועל, ישפיעו על מצבת הנשייה בכלל ועל נשייתה של המבקשת בפרט.

הבהרה נוספת מטעם המנהלים המיוחדים
בראש ובראשונה, הובהר כי הגם שתביעת המבקשת מופנית כלפי החברות, בפועל המבקשת לא הוכיחה כי הועסקה על ידי משיבה 2 אלא רק על ידי משיבה 1. לפיכך, ובהינתן שהמבקשת היא נושה של משיבה 1 ולא של משיבה 2, אין למשא ומתן לרכישת הקניין הרוחני של משיבה 2 כל משמעות באשר למבקשת. גם אם היו יחסים משפטיים כאמור בין המבקשת ובין משיבה 2, הרי שעדיין לא היתה משמעות למכירה האמורה על מצבת נשיית המבקשת, שכן חובה ישולם לה על ידי המוסד לביטוח לאומי עד לתקרה הקבועה בדין. כמו כן, הרכיבים שנתבעו על ידי המבקשת בתביעה מסווגים כנשייה בדין רגיל.

עוד הובהר כי נכון ליום 17.6.19 הוגשו ביחס למשיבה 2 תביעות חוב בסך של 29,361,556.15 ₪, שמתוכו סך של כ-340,000 ₪ מסווג כנשייה בדין קדימה; ביחס למשיבה 1 טרם הוגשה תביעת חוב.

הבהרה נוספת מטעם המבקשת
בניגוד למצג השווא מטעם המנהלים המיוחדים, המבקשת אכן הועסקה על ידי שתי החברות כך שתשלומי השכר הוצאו באופן פורמאלי ומטעמי נוחות בלבד על ידי משיבה 1.

המנהלים המיוחדים מתעלמים באופן עקבי מטענת המבקשת בעניין הרכב, הגם שטענה זו היתה ידועה לחלקם החל משנת 2017.

הצהרת המנהלים המיוחדים במסגרת בקשת הפירוק לפיה אין לחברות כל חובות אינה ברורה נוכח העובדה שמהודעת ההבהרה העדכנית מטעמם עולה כי הוגשו למשיבה 2 תביעות חוב בסך של 29,631,445.14 ₪.

דיון והכרעה

התשתית הנורמטיבית
המסגרת הנורמטיבית שבה עסקינן מוסדרת בסעיף 267 ל פקודת החברות [נוסח חדש],
התשמ"ג-1983 (להלן: " פקודת החברות") המורה כהאי לישנא:
"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

התכלית העומדת בבסיס הוראה זו היא ריכוז כלל התביעות שכנגד החברה תחת ערכאה אחת, בין היתר מטעמי יעילות ושוויון. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון ברע"א 8327/07 משה שוב נ' רו"ח שמואל רוזנבלום (פורסם במאגרים המשפטיים, 23.12.2007), בעמ' 3:
"ביסוד ההוראה שבסעיף ניצבת התפיסה לפיה מעת שהחל תהליך הפירוק יש לרכז את התביעות נגד החברה להליך קולקטיבי אחד המתנהל בפני המפרק, וזאת מטעמים של יעילות ושמירה על שוויון בין הנושים".

הוראה דומה לזו נמצא בסעיף 350ב ל חוק החברות, התשנ"ט-1999 לפיו ככל שהוגשה בקשת הבראה ובעקבותיה ניתן צו הקפאת הליכים, לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בהליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט. משמע, דיני הקפאת ההליכים מפסיקים את התביעות התלויות ועומדות, אלא אם כן ניתן אישור מפורש מבית המשפט להמשיכן (ראה: ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה (מהדורה שנייה, 2010), בעמ' 702).

סעיף 72 ל פקודת פשיטת הרגל קובע:
"תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל".

נמצאנו למדים, אם כן, כי תביעת נזיקין אינה נופלת תחת ההגדרה של חוב בר תביעה. לפיכך, על מנת להמשיך בבירור או לנקוט תביעה נזיקית (או אחרת) כנגד חברה חדלת פירעון נדרש אישורו של בית המשפט.

אוסיף שהוראת סעיף 267 ל פקודת החברות מתירה הגשת תביעה עצמאית חלף הגשת תביעת חוב. השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה מעין זו הם בין היתר האם בירור התביעה יפגע בזכויות הדיוניות של הצדדים והאם מדובר בתביעה סבוכה ומורכבת אשר לא יכולה להתברר בדרך של הכרעת חוב. לעניין זה ראו את דברי כב' הנשיא גרוניס ב ע"א 7390/13 עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזית נ' ב. גאון קמעונאות וסחר בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 4.5.2014), בעמ' 7:
"עם זאת, בירור המחלוקת בדרך המזורזת של מתן הוראות יהיה מוצדק רק כאשר הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שכנגד הינה מידתית ומוצדקת. במסגרת זו, יש לבחון האם ניהול ההליך באופן מקוצר הכרחי בכדי לאפשר את ביצועו המהיר והיעיל של תפקיד המפרק, האם קיימות עילות ייחודיות לדיני חדלות פירעון, והאם המחלוקת תחייב בירור עובדתי מורכב שאינו מתאים למסגרת דיונית של מתן הוראות".

כך קבעתי בפר"ק 49700-10-12 חברת "CENTRAL EUROPEAN ESTATES N.V." נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 9 (פורסם במאגרים המשפטיים, 5.1.2016):
"השיקולים שמדריכים את בית המשפט להורות על בירור בהליך עצמאי הם בין היתר האם מדובר בתביעה סבוכה ומורכבת שמחייבת שמיעת ראיות, קביעת ממצאים וכדומה כך שבירורה על יסוד תביעת חוב לפני בעל תפקיד או בקשה למתן הוראות לא תאפשר הכרעה כדבעי במחלוקת. שיקול נוסף אותו יש להביא בחשבון הינו האם בירור כאמור לא ייפגע בזכויות הדיוניות של הצדדים [...]".

מן הכלל אל הפרט
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולהלכה הפסוקה, סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח מדוע יש לחרוג בעניינה מהגשת תביעת חוב, ובנוסף אין טעם מעשי בבירור במסגרת הליך עצמאי, משכך דין הבקשה להידחות ואפרט טעמיי;

ראשית, טענת המבקשת לפיה המנהלים המיוחדים לא מחזיקים במיומנות הנדרשת להכרעה בסעדים המבוקשים אינה נראית בעיני. אין מדובר בתביעה סבוכה ומורכבת שהמנהלים המיוחדים לא מסוגלים להכריע בה. אכן, הסמכות הייחודית לדון בתביעות מעין אלה מסורה ברגיל לבית הדין לעבודה. עם זאת, בהינתן שאין מדובר בתביעה מורכבת באופן מיוחד, כמו גם העובדה שלא צפויה פגיעה חמורה במבקשת ככל שתביעתה תוכרע בדרך של הכרעת חוב, דומה כי מקרה זה לא נופל בגדר החריגים דלעיל ועל כן איני נעתר לבקשה.

שנית, איני רואה טעם בהמשך ניהול התביעה בהינתן שאין די כסף בקופת הפירוק על מנת לנהלה.

שלישית, גם אם תזכה המבקשת בתביעה לא תוכל לגבות את כספיה ומשכך נראה כי אין כל כדאיות כלכלית בבירור התביעה בבית הדין לעבודה.
נתתי דעתי גם לעמדת הכנ"ר לפיה ניהול התביעה עשוי בסופו של יום להביא לפגיעה בנושי החברות. לטעמי, ומבלי להביע עמדה באשר לזכאותה של המבקשת לקבל את הסעדים הנטענים, אין זה ראוי כי המבקשת תקבל כספים אלה על חשבון כלל נושי החברות רק מפני שבידי החברות אין די כספים כדי לנהל הגנה מטעמן.

יתרה מכך, יש ממש בטענת המנהלים המיוחדים בעניין הנחיתות האינפורמטיבית, שכן המחדלים הנטענים התרחשו לפני מינויים, כך שאכן אין כל גורם מטעם החברות שיכול להתגונן מטעמן או למסור למנהלים המיוחדים את המידע הרלוונטי הנדרש לניהול התביעה. כאמור לעיל, מי שיפגעו ממצב מעין זה הם נושי החברות.

בשולי הדברים; מאחר וטענת המבקשת בעניין הרכב הוזכרה באופן אגבי ולא התבקש סעד אופרטיבי במסגרתה, לא ראיתי להידרש לסוגיה זו.

סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, דין הבקשה להידחות; המבקשת רשאית להגיש תביעת חוב חלף המשך בירור התביעה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ט, 25 יוני 2019, בהעדר הצדדים.