הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 2856-11-15

לפני
כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא

בעניין: חוק החברות, התשנ"ט – 1999
פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983

ובעניין: א.א.א.ל נכסים והשקעות בע"מ
החברה
ובעניין: בנק הפועלים בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד ארז חבר ו עו"ד מורן מרדכי
הבנק
ובעניין: ב.חירות ליש בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד עו"ד ברמ י יהודה ועו"ד יצחק דוידוב
ב. חירות
ובעניין: כונס הנכסים הרשמי
על-ידי ב"כ עו"ד יוסי מססה
הכנ"ר

פסק דין

למי נתונה הבעלות ב- 893,710 מניות של החברה הציבורית וויז פארמה בע"מ ( להלן: "המניות שבמחלוקת"), זו השאלה שבפניי.
אין חולק כי המניות שבמחלוקת היו מופקדות בחשבון הבנק של חברת א.א.א.ל נכסים והשקעות בע"מ ( להלן: "א.א.א.ל נכסים") במועד בו ביקש בנק הפועלים בע"מ ( להלן: "הבנק") לאכוף שעבוד צף על נכסיה של א.א.א.ל נכסים.
הבנק טוען, כי המניות שבמחלוקת היו בבעלותה של א.א.א.ל נכסים, ולכן השעבוד הצף חל עליהן.
מנגד, חברת ב. חירות – ליש חברה לפיתוח בע"מ ( להלן: "ב. חירות"), טוענת כי המניות שבמחלוקת הן בבעלותו הפרטית של אבנר ארזי ( להלן: "ארזי"), אשר מישכן אותן לטובתה של ב. חירות, ומכאן שהשעבוד הצף של הבנק איננו חל עליהן.
מבוא
א.א.א.ל נכסים הינה בבעלותו המלאה של ארזי, הנתון בימים אלה בהליכי פשיטת רגל.
בספריה של חברת וויז פארמה בע"מ ( להלן: "וויז פארמה"), וכן במערכת המאיה ( אתר אינטרנט של הבורסה לניירות ערך), ארזי עצמו, ולא א.א.א.ל נכסים, מדווח כבעלים של 1,487,420 מניות של וויז פארמה. כאמור לעיל, לטענת הבנק, 893,710 מניות מתוך המניות הללו, הן למעשה בבעלותה של א.א.א.ל נכסים, חרף הרישום בספריה של וויז פארמה וחרף הדיווח שפורסם במערכת המאיה.
א.א.א.ל נכסים קיבלה מעת לעת מהבנק אשראי ושירותים בנקאיים נוספים. לצורך הבטחת חובותיה לבנק, נרשם ביום 04.09.2014 לטובת הבנק, שעבוד ללא הגבלת סכום, על הון המניות והמוניטין של א.א.א.ל נכסים, וכן שעבוד שוטף כללי על מפעלה ויתר רכושה.
ביום 31.08.2015 מישכן ארזי לטובתה של ב. חירות את מניותיו בוויז פארמה, לרבות המניות שבמחלוקת. השעבוד נרשם על 1,487,420 מניות.
ביום 01.11.2015, ולאחר שא.א.א.ל נכסים לא פרעה את חובותיה לבנק, הגיש הבנק בקשה לאכיפת השעבודים על נכסי א.א.א.ל נכסים ולמינויו של עו"ד ארז חבר ככונס נכסים זמני על הנכסים המשועבדים.
פסק דין זה עוסק אך ורק במניות שבמחלוקת (893,710 מניות של וויז פארמה), ואיננו מתייחס ליתרת המניות שארזי מישכן לטובת ב. חירות, לגביהן הבנק איננו חולק כי הן בבעלותו של ארזי.
הבנק טען ביחס למניות שבמחלוקת כי ארזי לא היה רשאי למשכן אותן, משום שהדבר עומד בניגוד להוראת אגרת החוב, הכוללת תניה מגבילה האוסרת רישום שעבודים ללא הסכמת בעל השעבוד. לטענת הבנק, המישכון לטובת ב. חירות כלל לא נכנס לתוקפו ביחס למניות שבמחלוקת, והוא בטל מעיקרו, משום שהמניות שבמחלוקת היו בבעלותה של א.א.א.ל נכסים ולא בבעלותו הפרטית של ארזי.
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 22.12.2015 ניתן פסק דין המורה על מימוש השעבוד ביחס לנכסי א.א.א.ל נכסים, למעט לגבי המניות שבמחלוקת.
באשר למניות שבמחלוקת, התקיימו דיוני הוכחות, במהלכם נחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין- ישראל שוסטר, מנהל מחלקת חובות בבנק העיד מטעם הבנק, ואילו יריב לרנר וארזי העידו מטעמה של ב. חירות. לאחר מכן, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
ביום 30.06.2016, בהסכמת הצדדים וכדי למנוע נזקים, נקבע כי המניות שבמחלוקת תימכרנה וכי תמורתן תופקד בחשבון נאמנות משותף עד להכרעה בשאלת הבעלות בהן.
טענותיו של הבנק
הבנק טוען כי המניות שבמחלוקת היו בבעלותה של א.א.א.ל נכסים ולא בבעלותו הפרטית של ארזי, והראיה לכך היא שהמניות הופקדו בחשבון הבנק של א.א.א.ל נכסים ולא בחשבונו הפרטי של ארזי. לטענת הבנק, נקודת המוצא הראייתית היא כי בעליו הרשום של חשבון בנק, הוא גם הבעלים של הכספים המופקדים באותו חשבון ( בש"א 140829/02 ציביאק אורי נ' וילנסקי אלימלך ( פורסם בנבו, 21.01.2003) (להלן: "עניין ציביאק") ; ה"פ 200400/05 חנית גל נ' עו"ד יגאל לונגו ( פורסם בנבו, 01.08.2006) (להלן: "עניין גל")).
הבנק טוען כי העובדה שברישומי הבורסה לניירות ערך, כפי שהם משתקפים באתר המאיה, המניות שבמחלוקת רשומות על שמו של ארזי ולא על שמה של א.א.א.ל נכסים, נובעת מכך שלפי כללי רשות ניירות ערך, כאשר אדם מחזיק במניות מסויימות הן באופן ישיר והן באמצעות חברה שבבעלותו, הרי שבבורסה נרשמות האחזקות בשלמותן על שמו של אותו אדם ( החלטה 101-4 של הרשות לניירות ערך " קביעת זהות ' בעל עניין' בתאגיד מדווח", (יולי 2004) ; מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך (2006), עמ' 481). על כן, אין ברישום זה כדי לשנות את העובדה שהמניות שבמחלוקת היו בבעלותה של א.א.א.ל נכסים ולא בבעלותו הפרטית של ארזי, ולכן לא היה ניתן למשכן אותן לטובת ב. חירות.
לטענת הבנק, מסמכים מזמן אמת מעידים על כך שארזי ראה במניות שבמחלוקת כנכס של א.א.א.ל נכסים. כך למשל, במסמך ההצעה להסדר שהעביר ארזי לבנק במסגרת ניסיונות הגעה להסדר חוב בעניינו ובעניין החברות שבשליטתו, הוא צירף טבלת נכסים ורשימת חובות אשר במסגרתה חילק את הנכסים לשתי קבוצות – " נכסים פרטיים" ו"נכסי חברות בשעבוד". את המניות שבמחלוקת הוא כלל תחת קבוצת " נכסי חברות בשעבוד".
אינדיקציה נוספת, לטענת הבנק, לכך שארזי ראה במניות שבמחלוקת נכס של א.א.א.ל נכסים ולא נכס פרטי, ניתן לראות בהתייחסותו לטופס " הכר את הלקוח" מחודש אפריל 2015, שם השיב ארזי על השאלה " באיזה מוצר / שירות עוסק" א.א.א.ל נכסים, את התשובה " השקעות בחב' פארמה + נדל"ן". משמע, א.א.א.ל נכסים, ולא ארזי עצמו, הוצגה כמי שמחזיקה במניות שבמחלוקת. בהתייחס לטענתו של ארזי בעת עדותו, לפיה הטופס מולא על ידי הפקידה בבנק על סמך מה שראתה בחשבון א.א.א.ל נכסים ולא על יסוד דברים שאמר לה, טוען הבנק כי הדרך היחידה בה יכולה היתה הפקידה לדעת את הדברים היא מפיו של ארזי עצמו, והראיה לכך היא רישומם של נכסי נדל"ן בטופס, שעל קיומם ניתן היה ללמוד רק מדברים שאמר ארזי לפקידת הבנק.
עוד טוען הבנק כי אין לקבל את גרסתו של ארזי בעת עדותו, לפיה הפקדת המניות לחשבון א.א.א.ל נכסים ולא לחשבונו הפרטי היתה פרי פעולתה המקרית של פקידה בבנק. ראיה לכך היא שארזי אישר בחקירתו כי הפקידה לא יכולה היתה להפקיד את המניות בכל אחד מן החשבונות שבשליטתו. לטענת הבנק, הנחייתו של ארזי לבנקאי לאיזה מבין החשבונות יש להפקיד את המניות שבמחלוקת היתה מודעת ומכוונת.
הבנק טוען כי לארזי יש אינטרס אישי שהמניות במחלוקת ייחשבו כמניות שבבעלותו, על מנת לסייע לו בתיק פשיטת הרגל שלו.

טענותיה של ב. חירות
בפתח דבריה טוענת ב. חירות, כי הבנק צירף שלא כדין לסיכומיו ראיות חדשות, וכי יש להורות על הוצאתן מהתיק.
עוד טוענת ב. חירות, כי נטל הראיה מוטל היה על הבנק, אלא שזה לא עמד בו. הבנק לא זימן לעדות את פקיד הבנק אשר טיפל בחשבון בו הופקדו המניות, אלא הביא לעדות את מר שוסטר, עובד הבנק אשר הודה בחקירתו כי לא היתה לו שום מעורבות בניהול חשבון הבנק של א.א.א.ל נכסים וכי הוא עצמו אינו יודע מידיעה אישית למי שייכות המניות שבמחלוקת. על כן, אי הבאת העד הרלוונטי פועלת לחובתו של הבנק.
ב. חירות מציינת כי הבנק לא הציג הסכם הקצאת מניות מוויז פארמה לטובת א.א.א.ל נכסים, ולא היה בידיו להסביר כיצד המניות שבמחלוקת עברו לשיטתו מבעלותו של ארזי לבעלותה של א.א.א.ל נכסים. הבנק לא זימן לעדות את מנהלי וויז פארמה ולא ניסה לסתור את האמור במכתבו של סמנכ"ל וויז פארמה, מר אור אייזנברג, לפיו המניות שבמחלוקת הוקצו לארזי בלבד.
נוכח האמור, כך טוענת ב. חירות, לא נסתרה גרסתו של ארזי לפיה המניות שבמחלוקת הועברו בטעות עקב היסח הדעת לחשבון הבנק של א.א.א.ל נכסים ולא לחשבונו הפרטי, וזאת משום שהיו לו באותו סניף מספר חשבונות בנק.
זאת ועוד, הבנק לא הוכיח את טענתו לפיה הרישום במאיה איננו משקף את הבעלות האמיתית במניות. הבנק לא זימן עדים עובדי הבורסה וגם לא עדים עובדי וויז פארמה, אלא הסתפק בתצהירו של עובד הבנק, מר שוסטר, אשר אישר כי אין לו מושג בעניינים אלה. יתרה מכך, אין כל בסיס לטענותיו של הבנק כאילו במרשם בעלי המניות של חברות בורסאיות רושמים כבעלי מניות רק יחידים ולא חברות, וראיה לכך ניתן לראות במרשם בעלי המניות של וויז פארמה, שם רשומה חברה כאחת מבין מחזיקי המניות.
ב. חירות מוסיפה וטוענת כי תגובת הבנק לתשובתה אינה נתמכת בתצהיר. במסגרת תגובה זו טען הבנק, ללא תצהיר, כי לפי כללי רשות ניירות ערך, רישומו של ארזי כבעלים של המניות שבמחלוקת כולל גם את אחזקותיו הישירות וגם את אחזקותיו באמצעות חברות בשרשור. לטענת ב. חירות, מדובר בכשל ראייתי היורד לשורשו של עניין ומחייב את דחיית בקשתו של הבנק. הדברים אף מתחזקים לנוכח דברי העד שוסטר, שהודה כי תצהירו אשר צורף בתמיכה לבקשה לאכיפת השעבוד, נחתם עוד בטרם התעוררה המחלוקת בתיק זה.
ב. חירות מוסיפה וטוענת כי טענתו של הבנק, לפיה יש להחיל גזרה שווה מההלכה שנפסקה ביחס לבעלות בכספים המצויים בחשבון בנק, גם ביחס למניות המופקדות בחשבון הבנק, מהווה הרחבת חזית אסורה שכן היא נטענה לראשונה בסיכומיו. לגופו של עניין טוענת ב. חירות, כי ההלכה נפסקה באופן צר וספציפי ביחס לכספים, משום שכאשר מדובר בכסף, להבדיל ממניות או רכוש אחר, לא ניתן לזהות את בעליו ולכן המחזיק בכספים בפועל, מוחזק לכאורה כבעליו; אלא שכאן מדובר במניות שהבעלות בהן נקבעת לפי הרישום במרשם בעלי המניות. מדובר במניות רשומות על שם, שאינן מניות למוכ"ז. יתר על כן, החזקה הנטענת על ידי הבנק היא חזקה הניתנת לסתירה, וזו אכן נסתרה נוכח העובדה שארזי רשום כבעל המניות הן בבורסה והן ברישומי וויז פארמה.
ב. חירות מפנה לכלל לפיו הבעלות במניות היא בידי מי שרשום במרשם בעלי המניות של החברה, מרשם אותו וויז פארמה מחויבת לנהל בהתאם להוראות סעיף 127 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 ( להלן: "חוק החברות"). עוד מפנה ב. חירות לסעיף 133 ( א) לחוק החברות, הקובע כי " מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו". בענייננו, במרשם בעלי המניות של וויז פארמה רשום ארזי כבעל המניות שמחלוקת ( נספח א1 לתגובת ב. חירות). הבנק וא.א.א.ל נכסים גם לא ביקשו מעולם לתקן את המרשם.
עוד טוענת ב. חירות כי רשמה את המשכון על המניות שבמחלוקת בתום לב, תוך שהיא מסתמכת הן על רישומי הבורסה והן על רישומי וויז פארמה.
באשר להצעת הפשרה ששלח ארזי לבנק, טוענת ב. חירות שעיון בה מגלה כי ארזי היה מודע לכך שהמניות שבמחלוקת משועבדות לב. חירות, כפי שכתב בעמודה הימנית של אותו מסמך, והוא אף ציין כי הבנק לא יכול לקבל סכומים כלשהם ממניות אלו, בשונה מנכסים אחרים. לכן, במסגרת ההסדר של ארזי עם הבנק הוא שעבד לטובת הבנק נכסים אחרים – 4 מגרשים. הבנק, שידע כי אינו יכול לשים יד על המניות שבמחלוקת, גם לא דרש שעבוד עליהן.

דיון והכרעה
אקדים ואומר כי לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה כי המניות שבמחלוקת היו בבעלותו הפרטית של ארזי, ולא בבעלותה של א.א.א.ל נכסים. ממילא, השעבוד הצף שעשתה א.א.א.ל נכסים לטובת הבנק על נכסיה, איננו חל על המניות שבמחלוקת, משום שאלה לא היו חלק ממסת נכסיה.
סעיף 177(2) לחוק החברות קובע כי בעל מניות בחברה ציבורית הוא מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות. במקרה דנן, אין חולק כי ארזי, באופן אישי, הוא זה שרשום במרשם בעלי המניות של וויז פארמה כבעלים של המניות שבמחלוקת. הדבר עולה ממספר מסמכים.
המסמך הראשון הוא אישור של הבורסה לניירות ערך לרישום ניירות ערך למסחר, מיום 12.2.2015, בדבר הקצאת 1,787,420 מניות של וויז פארמה לארזי ( נספח ב' לתשובתה של ב. חירות);
המסמך השני הוא דיווח של וויז פארמה לבורסה מיום 15.2.2015 ( נספח ג' לתשובתה של ב. חירות) בדבר אחזקותיו של ארזי במניותיה;
המסמך השלישי הוא פרסום באתר המאיה של הבורסה מיום 8.11.2015 בדבר אחזקותיו של ארזי במניותיה של וויז פארמה ( נספח א-1 לתשובתה של ב. חירות);
המסמך הרביעי והאחרון, ואולי החשוב מכולם, הוא מכתבו של סמנכ"ל וויז פארמה, אור איזנברג, מיום 9.11.2015, בו אישר כי בחודש פברואר 2015 הוקצו לארזי 1,787,420 מניות של וויז פארמה, וכי נכון למועד מכתבו, ארזי הוא הבעלים של 1,487,420 מניות כאלה ( נספח א' לתשובתה של ב. חירות).
מדובר בראיות מוצקות, המדברות בעד עצמן ומוכיחות כי ארזי עצמו, ולא א.א.א.ל נכסים, היה רשום כבעלים של המניות שבמחלוקת.
לעומת זאת, אין כל ראיה אובייקטיבית, או דיווח נייטראלי כלשהו, על כך שהמניות שבמחלוקת היו בבעלותה של א.א.א.ל נכסים. כפי שנראה בהמשך הדברים, החזקת המניות שבמחלוקת בחשבונה של א.א.א.ל נכסים ולא בחשבונו הפרטי של ארזי, אין בה די על מנת לסתור את תוכנם של המסמכים עליהם הצבענו לעיל, אשר כולם כאחד מבססים את המסקנה לפיה המניות שבמחלוקת היו בבעלותו הפרטית של ארזי.
נזכיר כי חברה יכולה לקבל בעלות במניות, או בדרך של הקצאה או בדרך של העברה, אלא שבמקרה דנן, אין בידי הבנק כל ראיה על כך שהמניות שבמחלוקת הוקצו אי פעם לא.א.א.ל נכסים, או שוויז פארמה דיווחה אי פעם על העברת הבעלות בהן מארזי לטובת א.א.א.ל נכסים.
עוד נזכיר בהקשר זה את סעיף 133 ( א) לחוק החברות הקובע כי " מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו". מכאן שהמרשם של וויז פארמה, לפיו ארזי עצמו הוא הבעלים של המניות שבמחלוקת, מהווה ראיה לכאורה לכך שהוא אכן הבעלים שלהן.
התיזה העיקרית של הבנק, לפיה רישום המניות שבמחלוקת על שמו של ארזי באתר המאיה נעשה רק משום שהוא גם הבעלים של א.א.א.ל נכסים וגם החזיק באופן פרטי במניות של וויז פארמה, היא תיזה עובדתית מובהקת שאמיתותה לא הוכחה, וכללי הרשות לניירות ערך, שצורפו שלא כדין לסיכומים, אינם מוכיחים אותה. כל שניתן ללמוד מכללים אלה הוא שלצורך קביעת זהותו של בעל עניין בתאגיד מדווח, יש לבדוק גם את ההחזקות של אדם במניות באמצעות תאגידים בשליטתו. אין לכך דבר וחצי דבר עם הטענה כאילו רישום אחזקותיו האישיות של ארזי במניותיה של וויז פארמה, כלל גם את אחזקותיה של א.א.א.ל נכסים במניות אלה.
לטענת הבנק, בהתבסס על עניין ציביאק ועניין גל, בעליו הרשום של חשבון בנק הוא בהכרח גם בעליהן של המניות המופקדות בו. על כן, הואיל והמניות שבמחלוקת הופקדו בחשבונה של א.א.א.ל נכסים ולא בחשבונו הפרטי של ארזי, הדבר מוכיח שהבעלות בהן היתה של א.א.א.ל נכסים ולא של ארזי.
טענה זו דינה להדחות. הכלל הראייתי עליו מצביע הבנק חל כאשר מדובר בכסף מזומן, שאין כל דרך אחרת לזהות את בעליו. לעומת זאת, כאשר עסקינן במניות לגביהן מתנהל מרשם כדין, המאפשר זיהוי מדוייק של בעליהן, אין סיבה טובה להחיל את הכלל האמור ואין בכוחו לסתור את המרשם האמור.
כעולה מעדותו של יריב לרנר מטעמה של ב. חירות, בעת יצירת המשכון על המניות שבמחלוקת הסתמכה ב. חירות בתום לב הן על מרשם בעלי המניות של וויז פארמה, הן על הדיווחים של וויז פארמה לבורסה והן על בירורים שערכה עם הנהלת וויז פארמה. כל אלה העידו כי המניות שבמחלוקת הן בבעלותו הפרטית של ארזי, ולא בבעלותה של א.א.א.ל נכסים. עדות זו לא נסתרה. פשיטא שב. חירות לא היתה צריכה לחשוש מפני השעבוד הצף שנרשם לטובת הבנק על נכסיה של א.א.א.ל נכסים, שעה שארזי מישכן לטובתה רכוש שכל האינדיקציות מצביעות על כך שמדובר ברכוש פרטי שלו ולא רכוש של א.א.א.ל נכסים.
לחובתו של הבנק עומד גם מחדל ראייתי. נוכח טענותיה וראיותיה של ב. חירות, ניתן היה לצפות מהבנק כי ינצל את זכות התגובה שניתנה לו, על מנת להעיד עדים ולהציג ראיות שיפריכו את ראיותיה של ב. חירות, אלא שהבנק לא עשה כן. יתר על כן, הבנק אפילו לא טרח לתמוך בתצהיר את שלל טענותיו העובדתיות שהועלו לראשונה במסגרת התגובה לתשובה של ב. חירות. כך למשל, ניתן היה לצפות מהבנק כי יזמן לעדות נציג מטעמה של וויז פארמה כדי שיעיד כי הלכה למעשה, וחרף הרישום במרשם בעלי המניות שלה, הרי שהבעלות במניות שבמחלוקת אינה של ארזי כי אם של א.א.א.ל נכסים. דבר זה לא נעשה. הבנק גם לא זימן לעדות עד כלשהו מטעם הבורסה לניירות ערך, על מנת לאשש את התיזה שלו לפיה הדיווחים המתפרסמים באתר המאיה אינם משקפים את הבעלות האמיתית אלא רק את " המחזיק האחרון". והרי תיזה זו היוותה את הנדבך המרכזי בנסיונו של הבנק להתמודד עם העובדה שהדיווחים מזכירים אך ורק את ארזי בהקשר לבעלות במניות שבמחלוקת, ולא את א.א.א.ל נכסים. עוד נזכיר כי העד הבודד מטעם הבנק, מר שוסטר, לא ידע דבר מידיעה אישית, לא בענין כללי הדיווח של רשות ניירות ערך, לא בענין המצגים שהציג או לא הציג ארזי כלפי הבנק ולא בנוגע לנסיבות שבגינן הפקיד ארזי את המניות שבמחלוקת בחשבונה של א.א.א.ל נכסים ולא בחשבונו שלו.
הימנעות זו פועלת לחובתו של הבנק נוכח הכלל הראייתי לפיו בעל דין לא יימנע מהבאת עד שעשוי לתמוך בגרסתו, אלא אם הוא חושש מפני עדות זו:
"ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו ( ראו י' קדמי על הראיות ( חלק ג, תשנ"ט) 1391) " ( ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539, 549 (2001); ראה גם ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח פ"ד נ(1), 499, 510 (1996); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651, 658 (1991) ; ע"א 50/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 595, 602 ; ע"א 2275/90 "לימה" בע"מ נ' רוזנברג ואח', פ"ד מז(2) 605, 614).
למעשה, הראיה הבודדת עליה מסתמך הבנק בטיעונו היא דף חשבון הבנק של א.א.א.ל נכסים, ממנו עולה כי המניות שבמחלוקת הופקדו בחשבון א.א.א.ל נכסים ולא בחשבונו הפרטי של ארזי. ברם, ארזי טען שפקידת הבנק היא שבאופן אקראי לחלוטין גרמה לכך שהמניות יופקדו לחשבון א.א.א.ל נכסים ולא לחשבונו הפרטי. מאידך, הבנק נמנע מלהעיד את אותה פקידה על מנת שתפריך טענה זו של ארזי. במקום זאת, בחר הבנק להביא לעדות את מר שוסטר, אשר הודה בחקירתו כי לא הוא שטיפל בחשבון באותה העת, כי הוא איננו מכיר את מי שטיפל וביצע את הפעולה וכי גם לא דיבר איתו:
"ש...מי היה הרפרנט שטיפל בחשבון שלו?..
...
ת. לא מכיר מי שטיפל בו בסניף.
ש. אתה לא יודע? לא דיברת אתם?
ת. ממש לא.
ש. לא דיברת עם אף אחד.
ת. דיברתי רק עם מנהל המרכז, שהעביר את התיק אלי.
ש. הבנתי. אבל עם זה שטיפל פיזית בחשבונות לא דיברת. זאת אומרת, אתה לא דיברת עם מי שכאילו הועברו המניות.
ת. לא."
(ע' 57 לפרוטוקול)
וכאשר נשאל מר שוסטר מדוע לא הובא לעדות הפקיד שביצע את הפעולה והעביר את המניות שבמחלוקת לחשבונה של א.א.א.ל נכסים, הוא השיב:
"ת. אני נתתי את התצהיר הזה במסגרת אכיפת השעבוד השוטף. לא במסגרת שעבוד מניות כאלה או אחרות ... במסגרת זה התצהיר הזה ניתן ולא כנגד המחלוקת שיש עכשיו". (ע' 58 לפרוטוקול).
לעומת זאת, כאשר נשאל ארזי כיצד ידעה פקידת הבנק לאיזה חשבון להפקיד את המניות שבמחלוקת, הוא השיב:
"ת....היא נתנה לי רשימה של מספרים ושאלה אותי לאיזה מהם. אמרתי זה לא משנה וזה לא שינה לי באמת.
ש. זה לא משנה. היא בחרת אקראית חשבון.
ת. לא. היא נתנה לי רשימה של מספרים. היא שאלה אותי לאיזה מספר להכניס, לאיזה חשבון.
ש. ואיזה מספר אמרת לה?
ת. את הראשון שהיא נתנה לי." ( ע' 9 לפרוטוקול).
ברי איפוא שאם ביקש הבנק לסתור טענה זו של ארזי, קרי, שרק בהיסח הדעת המניות שבמחלוקת הופקדו לחשבון הבנק של א.א.א.ל נכסים ולא לחשבונו הפרטי, וזאת משום שהיו לו באותו סניף מספר חשבונות בנק, צריך היה הבנק להביא לעדות את פקידת הבנק אשר שוחחה עם ארזי והפקידה את המניות לחשבון א.א.א.ל נכסים. אולם, הבנק מסיבותיו הוא, בחר שלא לעשות כן והדבר פועל לחובתו.
אכן, אין להוציא מכלל אפשרות שארזי הטעה את הבנק בכך שיצר כלפיו מצג לפיו המניות שבמחלוקת הן בבעלות א.א.א.ל נכסים ולא בבעלותו הפרטית. מצג זה יכול היה להיווצר באמצעות הוראה פוזיטיבית להפקיד את המניות שבמחלוקת לחשבונה של א.א.א.ל נכסים ולא לחשבונו הפרטי, וכן במסגרת דיווחים שמסר לבנק אודות מצבת נכסי א.א.א.ל נכסים, לרבות הצעת פשרה שהציע לבנק, בה כלל את המניות שבמחלוקת במסגרת נכסי א.א.א.ל נכסים. ברם, אין עסקינן בסכסוך בין ארזי לבין הבנק, שאזיי יש נפקות למצג מטעה, אלא בסכסוך בין ב. חירות לבין הבנק. ארזי לא יכול היה בהבל פיו להעביר את הבעלות במניות שבמחלוקת מידיו שלו לרשותה של א.א.א.ל נכסים, ואם ביקש לבצע העברה כזו, היא היתה צריכה להיות מתועדת בכתובים ובדיווחים רשמיים, אלא שכאלה אינם בנמצא. מצגים בעל פה לא די בהם לענין זה. ודוק: לו היה מדובר בסכסוך בין ארזי לבין הבנק, ייתכן שדי היה במצגים של ארזי על מנת לבסס טענת השתק ומניעות כלפיו ( בהנחה שהבנק היה מצליח להראות כי שינה את מצבו לרעה על יסודם), אלא שב. חירות וודאי לא היתה שותפה למצגים אלה, ולכן זכויותיה אינן יכולות להפגע בגינם. מה שברור הוא שב. חירות הסתמכה בתום לב על מסמכים רשמיים שהעידו כי הבעלות במניות שבמחלוקת היא של ארזי עצמו, ולא היה לה כל יסוד להניח שהן בבעלותה של א.א.א.ל נכסים.
עוד חשוב לציין כי הבנק איננו טוען ששינה את מצבו לרעה על יסוד המצג שהוא מייחס לארזי בקשר לבעלות במניות שבמחלוקת, ולא בכדי, שכן השעבוד הצף על נכסי א.א.א.ל נכסים נוצר עוד ביום 4.9.2014, ואילו המניות שבמחלוקת הופקדו לחשבונה של א.א.א.ל נכסים בבנק רק במועד מאוחר הרבה יותר, שהרי המניות הוקצו לארזי לראשונה בחודש פברואר 2015.
בשולי הדברים אציין כי למרות שארזי תמך בטענותיה של ב. חירות לפיהן המניות שבמחלוקת הן נכס פרטי שלו ולא נכס של א.א.א.ל נכסים, לא נעלמה מעיני העובדה שלארזי יש אינטרס בתוצאות ההליך, שכן כל נכס שהבעלות בו תיוחס לו באופן אישי, להבדיל מל- א.א.א.ל נכסים, יקטין את חבותו האישית בהליכי פשיטת הרגל. על כן, יש מקום להתייחס בזהירות הראויה לעדותו, ומה שמכריע את הכף אינה עדותו של ארזי לטובתה של ב. חירות, אלא שלל הראיות התומכות בעמדתה, לעומת העדר ראיות מספיקות לתמיכה בטענות הבנק.
סוף דבר
סיכומו של דבר, המסקנה המתבקשת מחומר הראיות היא שהמניות שבמחלוקת היו בבעלותו הפרטית של ארזי ולא בבעלותה של א.א.א.ל נכסים. על כן, השעבוד הצף שעשתה א.א.א.ל נכסים לטובת הבנק על נכסיה, איננו חל על המניות שבמחלוקת, שמעולם לא היו חלק ממסת נכסיה. לפיכך, בקשתו של הבנק לאכוף את השעבוד הצף גם ביחס למניות שבמחלוקת- נדחית.
אין בפסק דין זה קביעה כלשהי בענין תוקפו של המשכון שרשמה ב. חירות על המניות שבמחלוקת, משום ששאלה זו חורגת מגדרו של ההליך הנוכחי.
הבנק יישא בהוצאות ב. חירות בסך של 25,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"ט, 01 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.