הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 18974-01-18

בעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983
חוק החברות, התשנ"ט-1999

בית אולפנה לאימון מורים (אגודה עותומנית)
האגודה

הרב נפתלי קפלן
הרב קפלן

חברת ההוצאה לאור שבתאי פרנקל בע"מ
החברה
ע"י באי-כוחם עו ה"ד מיכל רוזנבוים יניב בריטשטיין ואליה עבדה

רשם ההקדשות
ע"י באי-כוחו עוה"ד מיטל סלע-דונגי ומריאן לייטס לביא
הרשם

עו"ד עופר שפירא – בתפקידו כמנהל המורשה של האגודה
המנהל המורשה

כונס הנכסים הרשמי – תל אביב
ע"י בא-כוחו עו"ד תומר אשרי
הכנ"ר

פסק דין

בפניי בקשה למתן צו פירוק לאגודת בית אולפנא לאִמון מורים (אגודה עותומנית) (להלן: "המשיבה" או "האגודה ").

הבקשה הוגשה ביום 9.1.2018 על-ידי רשם ההקדשות (להלן: "הבקשה"). יצוין כי באי-כוח הצדדים כינו לעתים בכתבי טענותיהם אף את רשם העמותות כ"רשם". לצורך החלטה זו, ומטעמי נוחות, יכונו להלן הן רשם העמותות והן רשם ההקדשות כ"רשם".

הבקשה הוגשה בעילות הפירוק שיפורטו להלן ואשר חלות על האגודה בשינויים המחויבים בהתאם לצו שרת המשפטים לפי סעיף 380(א) לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1980:

פעולות החברה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה בהתאם להוראת סעיף 345יט לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות");
ב. בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק בהתאם להוראת סעיף 257(5) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: " פקודת החברות");
ג. החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהואגדה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה בהתאם להוראת סעיף 257(2) לפקודת החברות.

רקע והליכים קודמים

ביום 17.3.1970 נרשמה המשיבה כאגודה עותומאנית בהתאם לחוק העותומאני על האגודות (1909) (להלן: "חוק האגודות העותומאניות"). המשיבה נרשמה בשם "בית אולפנא לאִמון מורים", ואלו הן מטרותיה (להלן: "המטרת המקוריות"):

להכשיר מורים לבתי אולפנא למבוגרים בכל המקצועות.
לייסד ולקיים מכונים להשכלה טכנולוגית למבוגרים.
להעסיק מורים ולהכשיר תלמידים מישראל ומארצות הברית.
להקים ולהחזיק בתי מדרש ובתי מגורים לתלמידים ולמוריהם.

מייסדי האגודה היו בני הזוג שרלוטה ושבתי פרנקל (להלן: "הרב פרנקל"); ביתם חנה קפלן, וחתנם נפתלי קפלן (להלן: "הרב קפלן"); בני הזוג שאול ומינה רפפורט וברוך דב פוברסקי, ואילו כיום נמנים על חברי האגודה הרב קפלן ורעייתו בלבד (להלן: "בני הזוג קפלן").

ביום 23.4.1970 רכשו הרב פרנקל ואגודה נוספת שיוסדה על-ידו בשם אגודת ישיבת אוהל יוסף ע"י חתן סופר (להלן: "ישיבת אוהל יוסף"), קרקע ברחוב בן זומא 9 בבני ברק.

הקרקע נרכשה תמורת הסך של 34,000 דולר ($), והיא ידועה כגוש 6192 חלקות 135, 136, 137 ו-138. על הקרקע נבנה בנין (להלן: "הנכס ברחוב בן זומא" או "הנכס"), אשר לימים הועבר לידי האגודה.

בשנת 1985 נרשם הנכס על שם האגודה בלשכת רישום המקרקעין, כגוש 6192, חלקות 137-138, תתי חלקות 2,1 ו-4, בדיעבד התברר כי האגודה רכשה גם את תת חלקה 3 וזו נמכרה על-ידה ביום 10.12.1990 לאחים גוטמן חברה קבלנית לבניה ולעבודות ציבוריות בע"מ.

הרב פרנקל, מייסד האגודה, הקדיש ברבות השנים את מפעל חייו למחקר כתבי הרמב"ם ובהוצאה לאור של מהדורות העוסקות בפרשנות כתבים אלו והמכונות מהדורות הרמב"ם פרנקל.

במסגרת פעילות זו היו מעורבים גופים נוספים וביניהם ישיבת אוהל יוסף, וכן חברת הוצאה לאור שבתאי פרנקל בע"מ (להלן: "חברת ההוצאה לאור" או "החברה") שכל מניותיה מוחזקות על-ידי הרב קפלן.

ביום 28.10.1974 החליטה האגודה על הוספת מטרה לתקנונה כדלקמן:

לעבד, להוציא לאור ולהפיץ כתבי יד, עבודות מחקר וספרים בשטח התורה והמוסר, ולסייע בכל דרך אפשרית לאגודת "ישיבת אוהל יוסף ע"י חתן סופר" בהוצאתם לאור של חבורי הרמב"ם.

בהמשך לכך העמידה האגודה את הנכס שבבעלותה לשימושן של חברת ההוצאה לאור וישיבת אוהל יוסף.

בשנת 2000 הלך הרב פרנקל לבית עולמו והותיר אחריו צוואה, בה הביע את רצונו בנוגע להמשך הפצת מהדורות הרמב"ם פרנקל, ואף ניתנו על-ידו הנחיות בנוגע להכנסות מחברת ההוצאה לאור וכן בנוגע לזכויות היוצרים של המהדורות. בנוסף, הוריש הרב פרנקל בצוואתו את כל מניות חברת ההוצאה לאור לידי חתנו, הרב קפלן.

בשנת 1980 חוקק חוק העמותות התש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות"),וממועד כניסתו לתוקף, לא ניתן היה עוד להקים אגודות עותומאניות חדשות, אם כי המחוקק אִפשר את המשך פעילותן של האגודות הקיימות בכפוף לפנייתן של אגודות אלה בבקשה לרישומן כעמותות בהתאם להוראת סעיף 60 לחוק העמותות, המורה כ י אגודה שנוסדה לפני חוק האגודות העותומאני רשאית להגיש לרשם בקשה להירשם כעמותה.

האגודה המשיכה את פעילותה ברם לא ביצעה פנייה לרשם העמותות לצורך רישומה כעמותה בהתאם לחוק העמותות. בנסיבות אלה, וביום 25.9.2002, החל רשם העמותות לפעול למחיקתה של האגודה בהתאם לסמכות המוקנית לו בסעיף 62 לחוק העמותות שזו לשונו:

אגודה קיימת שלא ביקשה להירשם כעמותה, רשאי הרשם למחוק אותה; על הליך המחיקה ועל החיאת האגודה לאחר מחיקתה יחולו הוראות סעיפים 368 ו-369 לפקודת החברות, בשינויים המחויבים.

ביום 16.2.2003 דיווחה האגודה למס שבח על ביצוע העברה ללא תמורה של זכויותיה בנכס לידי בני הזוג קפלן, וכן עתרה למתן פטור ממס בהתאם לסעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963.

בנוסף, ביום 22.5.2003 ביקשה האגודה לעכב את הליכי מחיקתה בשל כך שבבעלותה נכס מקרקעין וכי בכוונת חבריה לפעול בהליך של פירוק מרצון.

ביום 27.5.2003 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה והחליטה בנוכחות כל חברי האגודה על שינוי תקנונה. במסגרת שינוי זה בוטל נוסחו המקורי של סעיף 12(ד) לתקנון האגודה, אשר עניינו גורל נכסי האגודה במקרה של פירוק, ואשר קבע כי "במקרה של פירוק האגודה יועבר רכוש האגודה לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה שייקבע על ידי החברה וחברי האגודה לא יהיו זכאים לקבל כל חלק שהוא מרכוש האגודה". תחת סעיף זה הוסף סעיף חדש הקובע כי "במקרה של פירוק האגודה יעשה ברכוש האגודה כפי שיוחלט באסיפת חברי האגודה".

ביום 21.9.2003 התקיימה אסיפה כללית נוספת של האגודה, הפעם בנוכחות הזוג קפלן בלבד, ובמסגרתה התקבלו ההחלטות הבאות:

האסיפה קיבלה את הודעותיהם של הרב פוברסקי ומר קליין על הפסקת חברותם באגודה החל מיום 19.9.03.
האסיפה החליטה לפרק את האגודה.
האסיפה החליטה להעביר את נכסי האגודה לחבריה, בהתאם לזכויותיהם באגודה, אגב פירוק האגודה כאיגוד מקרקעין.

שני הפרוטוקולים הנ"ל נשלחו לסגן הממונה על המחוז במשרד הפנים.

המרצת פתיחה 1145/05

לימים, ובעקבות החלטת האגודה על פירוקה והעברת נכסיה לידי חבריה אגב פירוקה, עלה חששו של הרשם בדבר הברחת נכסי האגודה לידי שני חבריה, הזוג קפלן, ולפיכך, הוא עתר ביום 29.9.2005 בתובענה למתן פסק דין הצהרתי נגד האגודה ונגד הזוג קפלן.

התובענה הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ה"פ 1145/05) (להלן: "המרצת הפתיחה"), ובמסגרתה התבקש בית-המשפט ליתן פסק-דין המצהיר כי החלטות האסיפה הכללית של האגודה, במסגרתן הוחלט על העברת נכסי האגודה לחבריה אגב פירוקה, נוגדות את חוק האגודות העותומאניות ומשכך בטלות ומבוטלות. כמו כן, התבקש בית-המשפט ליתן צו מניעה קבוע האוסר על חברי האגודה להעביר את הנכס על שמם או לבצע כל דיספוזיציה אחרת בנכסי האגודה.

כפי שנטען בהמרצת הפתיחה, האגודה וחבריה פעלו לשינוי מטרותיה תוך קבלת החלטה על פירוקה והברחת נכסיה לידיהם הפרטיות, ותוך ניצול העובדה כי אגודות עותומאניות אינן מצויות תחת פיקוח מהותי וממשי של רשם העמותות, בדומה לפיקוח החל על עמותות.

בכך הפרה האגודה את הוראות סעיף 1 לחוק האגודות העותומאניות, הקובע כי אגודה עותומאנית אינה יכולה לפעול להפקת רווחים; וכן את הוראות סעיף 12 לתקנונה של האגודה הקובע כי האגודה אינה רשאית לחלק לחבריה רווחים או טובות הנאה אחרות.

ביום 2.9.2007 ניתן פסק-דין הצהרתי בתובענה (כב' השופטת י' שבח), במסגרתו התקבלה עמדת הרשם במלואה, וניתנו הסעדים שנתבקשו בתובענה (להלן: "פסק-הדין בהמרצת הפתיחה"). בנוסף נקבע, כי החלטת האגודה לפיה נכסיה יועברו עם פירוקה לידי חבריה, בטלה ומבוטלת וכן ניתן צו מניעה קבוע האוסר על העברת הנכס לידי חבריה או למי מטעמם.

בית-המשפט בהתייחסו לטענות האגודה קבע, בין היתר, כי:

יש לדחות את טענת האגודה לפיה חוק האגודות העותומאניות אינו אוסר חלוקת נכסי האגודה לחבריה בעת פירוקה, "ישותה של האגודה והגדרתה סובבים, איפוא, סביב הרעיון המרכזי, לפיו נועדה פעילותה לצרכים וולנטאריים להשגת מטרות ציבוריות, להבדיל מהשגת רווח, או טובת הנאה חומרית אחרת של מי מחבריה, ומשכך, אך טבעי הדבר, כי הזכות השיורית של נכסיה מוקנית לציבור..." (פסקה 3, בעמ' 7 לפסק-הדין בהמרצת הפתיחה).
במקרה דנן ההוראה המתקנת הפרה הן את הוראות התקנון המקורי והן את הוראות חוק האגודות העותומאניות ואין כל הבדל בין איסור הפקת רווחים בשלב חיותה של האגודה, לבין איסור העברת נכסי האגודה לחבריה בעת פירוקה (פסקה 6, בעמ' 9 לפסק-הדין בהמרצת הפתיחה).
תוצאה לפיה נכסי אגודה יוקנו לחבריה "... 'בוגדת' בתורמים אשר הזרימו כספים לאגודה לטובת המטרה הציבורית, 'בוגדת' אף במדינה אשר העניקה לה טובות הנאה ופטרה אותה מאגרות, מיסים וחובת דיווח, ואף חוטאת לציבור אשר לתועלתו ורווחתו הוקמה" (פסקה 6, בעמ' 9 לפסק-הדין בהמרצת הפתיחה).

במישור העובדתי נקבע בפסק-הדין, בין היתר כי האגודה השביתה את פעילותה ואין חולק כי חבריה ביקשו לפרקה (עמ' 3 לפסק-הדין בהמרצת הפתיחה), וכי אין ממש בטענת האגודה כי מדובר בנכס שנרכש מכספו הפרטי של הרב פרנקל ומשכך זכאים הזוג קפלן לקבלו עם פירוקה של האגודה. אף לו הייתה נכונה הטענה כי הכספים באמצעותם רכשה האגודה את הנכס, מקורם ברב פרנקל (וכאמור טענה זו לא התקבלה), עדיין אין בכך כדי להקנות לזוג קפלן את הזכות לקבלו לבעלותם (פסקה 7, בעמ' 10 לפסק-הדין בהמרצת הפתיחה).

בית-המשפט פסק במפורש, כי אגודה עותומאנית מתפרקת חייבת להעביר את נכסיה לאגודה או לעמותה אחרת אשר חרטה על דגלה מטרה חברתית הדומה למטרתה של האגודה המתפרקת, והורה על צו מניעה קבוע האוסר על האגודה וחבריה להעביר את נכס האגודה לידי הזוג קפלן, למי מהם או למי מטעמם.

ביום 4.11.2007 הגישו האגודה וחבריה ערעור על פסק-דין בהמרצת הפתיחה (ע"א 9345/07), וביום 15.3.2010 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון, לפיו חזרו האגודה וחבריה מהערעור והערעור נמחק (להלן: "פסק-הדין של בית-המשפט העליון").

בפסק-הדין של בית-המשפט העליון הוסכם כי האגודה תעביר את הנכס למוסד בעל מטרות ציבוריות דומות וכי כל העברה תתבצע רק לאחר בחינה שתערך על-ידי המדינה (באמצעות הרשם), קרי קבלת אישורו באשר לגוף המיועד.

וכך נקבע בפסק-הדין:

העותרת מודיעה כי בכוונתה שלא להעביר את הנכס לידיים פרטיות כי אם למוסד בעל מטרות ציבוריות דומות. המדינה מודיעה כי כל העברה כזו תבחן לגופה; וכי האמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אין בו כדי למנוע העברה כדין. לאור זאת חוזרים המערערים מן הערעור והוא נמחק ללא צו להוצאות.

לאחר מתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, ביצע הרשם שתי פניות לאגודה, האחת ביום 28.11.2010 והשנייה ביום 6.8.2013, וזאת על מנת לקבל עדכון בנוגע להעברת הנכס למוסד אחר בעל מטרות ציבוריות דומות, כמתחייב מפסק-הדין. האגודה השיבה במענה לכך כי טרם החליטה כיצד תפעל בנוגע לפירוקה וכי תדווח מראש על כל פעולה בנכס.

ביום 24.6.2015 נשלח לאגודה מכתב התראה בו הובהר על-ידי הרשם כי ככל שהנכס לא יועבר למוסד ציבורי בעל מטרות דומות, תוך מתן הבהרות לרשם לצורך בדיקת הגוף המיועד, הרי שהרשם יפעל לפירוקה של האגודה ולהעברת נכסיה למוסד ציבורי אחר בעל מטרות דומות בהתאם לפסק-הדין של בית-המשפט העליון, וכן יפנה לשרת המשפטים להחלת הוראות פקודת החברות לעניין פירוק חברות על האגודה.

בעקבות הודעת הרשם כי בכוונתו לפעול לפירוקה, הגישה האגודה לרשם בקשה להירשם כעמותה. מטרות העמותה שרישומה התבקש נותרו זהות למטרות האגודה משנת 1970. היינו, נמחקה המטרה שעניינה ההוצאה לאור ואשר הוספה למטרות האגודה בשנת 1974 ואשר תוכנה היה " לעבד, להוציא לאור ולהפיץ כתבי יד, עבודות מחקר וספרים בשטח התורה והמוסר, ולסייע בכל דרך אפשרית לאגודת "ישיבת אוהל יוסף ע"י חתן סופר" בהוצאתם לאור של חיבורי הרמב"ם".

בהמשך למכתב ההתראה, הוחלפה תכתובת נוספת בין הרשם לאגודה במסגרתה השיבה האגודה לשאלות שהופנו אליה על-ידי הרשם.

כך, ציינה האגודה במכתבה מיום 9.12.2015, כי היא אינה פעילה וכי נכס האגודה משמש את חברת ההוצאה לאור, וכי בהמשך ולאחר רישום האגודה כעמותה, היא תשקול את אופן השימוש בנכס (להלן: "מכתב האגודה מיום 9.12.2015"). משנשאלה האגודה בנוגע למטרה הקשורה להוצאה לאור של מהדורות הרמב"ם פרנקל, השיבה האגודה כי:

בשלב זה אין לעמותה כוונה לקדם מטרה זו, ואין גם מניעה כי היא תקבל החלטה מתאימה של האסיפה הכללית בענין.
...
בהתאם למה שנמסר לי אגודת ישיבת אוהל יוסף אינה פעילה. הקשר בין האגודות בעבר היה העובדה שהן יוסדו ע"י אותו אדם – הרב שבתי פרנקל ז"ל.
...
בהתאם למה שנמסר לנו הנכס ברח' בן זומא מיועד לשמש את מטרות העמותה, כיום האגודה אינה פעילה והנכס ברובו הגדול עומד שומם, למעט חלק קטן במרתף הבנין המשמש את חברת הוצאת שבתי פרנקל בע"מ אשר בתמורה נושאת בהוצאות קיום הנכס כולו (תשלומי ארנונה ותחזוקה שוטפת). לאחר רישום העמותה, בכוונתה לשקול את האפשרויות השונות לניצולו המלא של הנכס לצורכי העמותה, אם ע"י הכשרתו לשימוש בפועל למטרות העמותה ואם ע"י מימושו/ השכרתו ושימוש בכספים שיתקבלו לצורך מימוש מטרות העמותה.

האגודה צרפה למכתבה מיום 9.12.2015 את פרוטוקול האסיפה הכללית של האגודה מיום 6.12.2015, ממנו עולה כי האסיפה החליטה פה אחד על ביטול המטרה שעניינה הוצאה לאור של המחקר התורני.

במענה לבקשת האגודה לרישומה כעמותה, דרש הרשם כי האגודה תספק הבהרות ומסמכים ביחס למטרות העמותה שרישומה מבוקש, לרבות פירוט נכסי האגודה ובפרט הבהרות בנוגע לשימוש שנעשה בנכס האגודה ברחוב בן זומא. עוד צוין בתשובת הרשם כי בקשתה של האגודה לרישומה כעמותה אינה יכולה להתקבל בטרם תיערך בחינה נוספת של מכלול הנסיבות.

בהמשך לכך, פנה הרשם לשרת המשפטים בבקשה למתן צו לפי סעיף 380(א) לפקודת החברות, אשר יחיל על האגודה את הוראות הפקודה, וכן בבקשה להחיל על האגודה את הוראות הפרק הראשון א' לחלק התשיעי לחוק החברות בשינויים המחויבים, כך שניתן יהיה לפעול לפירוקה.

ביום 27.9.2016 ניתן צו כאמור על-ידי שרת המשפטים בהתאם לסמכותה לפי סעיף 380(א) לפקודת החברות, בעקבותיו שלח הרשם לאגודה מכתב התראה לפני פירוק, ובו פורטו עיקרי הליקויים בהתנהלות האגודה והעילות לפירוקה. ממילא ולאור כל האמור לעיל, נדחתה גם בקשת רישומה של האגודה כעמותה.

ביום 5.4.2017 עתרה האגודה לבית-המשפט הגבוה לצדק למתן צו על תנאי, המופנה כנגד שרת המשפטים ורשות התאגידים, והמורה לה ליתן טעם מדוע לא יבוטל הצו שניתן על-ידה מיום 28.9.2016 (בג"ץ 3067/17). עתירה זו נדחתה ביום 4.12.2017.

בקשת הפירוק

כאמור לעיל, ביום 9.1.2018 עתר הרשם בבקשה לפירוק האגודה, וציין כי התמלאו בענייננו עילות הפירוק המצדיקות את פירוקה של האגודה.

בפתח הבקשה נטען כדלקמן:

עניינה של בקשת הפירוק שלפנינו הוא באגודה עותומנית אשר אינה פועלת לקידום מטרותיה מזה שנים רבות. כל קיומה של האגודה מתמצה כיום בשימוש פרטי שנעשה בנכס מקרקעין שלה, לטובתם האישית של חבריה ולצורך פעילות עסקית פרטית, תוך הפרת הוראות פסק הדין שניתן בעניינה על ידי בית המשפט העליון לפני למעלה מ-7 שנים, במסגרתו התחייבה האגודה להעביר מידיה את נכס האגודה לידי מוסד ציבורי בעל מטרות ציבוריות דומות.

לטענת הרשם, כפי שעולה ממכתב האגודה מיום 9.12.2015 האגודה אינה פעילה וכפועל יוצא מכך אינה פועלת בהתאם למטרותיה. כל פועלה, עובר לבקשה לפירוקה ועד היום, מתמצה בהעמדת נכס האגודה לרשותם ולשימושם של חברי האגודה באמצעות חברת ההוצאה לאור. כך למעשה, נכס האגודה אשר נועד לשמש את הציבור למענו נוסדה האגודה, ולקידום המטרות הציבוריות של האגודה, מנוצל על-ידי חבריה לטובתם האישית ולצורך פעילותו העסקית של הרב קפלן.

במצב דברים זה, נטען כי האגודה פועלת לשם השגת רווח בניגוד לקבוע בסעיף 1 לחוק האגודות העותומאניות, וכי העמדת רכוש האגודה לשימושו הפרטי והאישי של חבר האגודה באמצעות חברה עסקית שבבעלותו, מהווה חלוקת רווחים אסורה וטובות הנאה בין חברי האגודה.

עוד נטען, כי התנהלות האגודה סותרת באופן מוחלט את הוראות תקנונה, המחייבות אותה לפעול על-פי דין, ואת הוראות סעיף 12 לתקנונה הקובע כי האגודה תתנהל שלא על מנת להפיק רווח. בתוך כך ברור כי האגודה לא תהיה זכאית לחלק רווחים או טובות הנאה לחבריה.

לטענת הרשם, האגודה חוטאת בהתנהלותה ובפעולותיה לעצם תכליתה. בהיותה אגודה עותומאנית היא אגודה וולונטארית, אשר הוקמה לצורך קידום מטרות ציבוריות ובמקרה זה למטרת לימוד, מתן השכלה והכשרת מבוגרים. זאת, להבדיל מהשגת רווח או טובת הנאה חומרית אחרת עבור מי מחבריה.

יתרה מכך, בהתאם לסעיף 6 לתקנון האגודה, עיקר הכנסותיה מתקבלות מתרומות אשר מוענקות לה על סמך פועלה ולצורך יישום והגשמת מטרותיה. היינו, תרומות אלו ניתנות על בסיס ההנחה לפיה האגודה אינה משמשת למטרות רווח אישי וכי נכסי האגודה ישמשו אך ורק להגשמת מטרותיה הציבוריות. על כן, שימוש בכספי התרומות למטרות רווח אישיות, חוטא אף הוא למטרות לשמן ניתנו התרומות.

פעולות אלה שנעשו בניגוד לדין מחייבות את פירוקה של האגודה והעברת נכסיה לידי מוסד ציבורי בעל מטרות ציבוריות דומות.

עוד נטען כי האגודה אף מפרה את הוראות פסק-דינו של בית-המשפט העליון, במסגרתו הודיעה האגודה באופן מפורש כי אין בכוונתה להעביר את הנכס לידיים פרטיות כפי שהתכוונה מלכתחילה, אלא התחייבה להעבירו למוסד בעל מטרות ציבוריות דומות, זאת בכפוף לבחינת רשם העמותות ואישורו באשר לגוף המיועד.

כמו כן, התנהלות זו של האגודה עומדת בניגוד לצו המניעה הקבוע שניתן באשר לנכס האגודה במסגרת פסק-הדין בהמרצת הפתיחה, ואשר קבע כי הנכס לא יוחזק על-ידי חברי האגודה או מי מטעמם.

לאור האמור, טען הרשם כי האגודה מתנהלת בניגוד לחוק, למטרותיה ולתקנונה וכי מן הצדק והיושר להורות על פירוקה.

התנגדות האגודה והמשיבים לבקשת הפירוק

ביום 2.5.2018 נעתר בית-המשפט (כב' הנשיא אורנשטיין) לבקשת הרב קפלן וחברת ההוצאה לאור להצטרף כצד להליך הפירוק. לצורך הדיון ומטעמי נוחות יכונו להלן האגודה וקפלן יחד: "המשיבים".

כתבי הטענות שהוגשו מטעם המשיבים אוחזים עשרות עמודים ונספחים רבים, ולהלן יובאו עיקרי הטענות בלבד.

האגודה עתרה לדחות את הבקשה על הסף ולהורות לרשם לרשום את האגודה כעמותה ולאפשר לה להמשיך לפעול בהתאם למטרותיה. לחילופין וככל שבית-המשפט יורה על פירוק האגודה, עתרה האגודה להורות כי חברי האגודה הם שיקבעו מי יהיה הגורם אליו יועברו נכסי האגודה, וזאת בהתאם לפסק-הדין בהמרצת הפתיחה.

לגופו של ענין, העלו המשיבים טענות שונות. כך, נטען, כי הרב פרנקל השקיע לאורך חייו במפעל הרמב"ם ובמהדורות הרמב"ם פרנקל סך של כ-40 מיליון דולר ($), זאת ממקורות מימון עצמיים ולא מכספי תרומות. לצד פעילותו במפעל הרמב"ם היה הרב פרנקל גם איש עסקים מצליח ובעל נכסים רבים ביניהם נכסי מקרקעין ב ניו-ג'רזי, וכי הקים את מפעל הרמב"ם באמצעות מוסד אמריקני שהוקם ללא כוונת רווח בשם "קונגרוגיישין בני יוסף" (להלן: "הקונגרוגיישין").

במהלך השנים העביר הרב פרנקל חלק נכבד מרכושו הפרטי לרבות נכסיו בניו-ג'רזי, לידי הקונגרוגיישין, וזה מימן את רכישת הנכס של האגודה ואת פעילותה, וכל פעולה של האגודה דרשה את הסכמת הקונגרוגיישן.

המשיבים העלו אף טענות המכוונות נגד הקביעות המופיעות בפסק-הדין בהמרצת הפתיחה בכל הנוגע למימון רכישת הנכס. ברם, מאחר ומדובר בפסק-דין חלוט שהערעור עליו נמחק כאמור, ואשר קבע במפורש כי אין ממש בטענת לפיה מדובר בנכס שנרכש מכספו הפרטי של הרב פרנקל, לא מצאתי מקום להידרש לטענות אלה.

עוד נטען, כי במסגרת פסק-הדין בהמרצת הפתיחה אישר בית-המשפט את החלטת האסיפה הכללית של האגודה לפיה בעת פירוקה של האגודה – חבריה הם אלה שיחליטו מה דינו של הנכס ובלבד שהחלטה זו תעלה בקנה אחד עם ההוראה כי הנכס יועבר לגוף בעל מטרות דומות. לכן, בכל מקרה, ואף אם בית המשפט יורה על פירוקה, יש לאפשר לאגודה להחליט מה ייעשה בנכסיה.

לטענת האגודה, היא לא התחייבה בפני בית המשפט העליון להעביר את הנכס לגוף אחר, אלא רק הבהירה כי בכוונתה להעביר את הנכס כאמור, וככל שתעשה כן היא תעדכן את הרשם בדבר. משמע, לטענת האגודה אין בהצהרת כוונותיה לעלות לכדי התחייבות שלא תפעל בדרך אחרת בנכס.

האגודה שללה את הטענה לפיה העבירה את הנכס לידיים פרטיות של חברת ההוצאה לאור. בעניין זה טענה האגודה כי פעילות הדפסת הספרים נעשתה בעבר על-ידי ישיבת אוהל יוסף, וכי החל משנת 1993, בעצת רואי החשבון של הישיבה, הוחלט שלא לעסוק בפעילות ההדפסה מאחר וזו בעלת "גוון עסקי מסוים" כלשונה. על כן, פעולות ההדפסה והשיווק הועברו לידי חברת ההוצאה לאור ומלאכת המחקר נעשתה על-ידי ישיבת אוהל יוסף. בהקשר זה הדגישה האגודה כי הרקע להקמת החברה לא נבע משיקולים מסחריים וכפי שעולה מצוואתו של הרב פרנקל, ככל שפעולת חברת ההוצאה לאור תניב רווחים, אזי שאלו יוקדשו למטרות ציבוריות בדיוק כפי שמורות מטרות האגודה. עוד נטען, כי בכל מקרה, חברת ההוצאה לאור מעולם לא חילקה דיבידנדים.

לטענת האגודה, ברבות השנים, הנכס הועמד על-ידה לרשות ישיבת אוהל יוסף ללא תמורה (במקום אחר נטען על-ידי האגודה כי הנכס הועמד לרשותה תמורת 1 ₪ לשנה) ובהמשך ובאותה דרך הועמד הנכס לרשות חברת ההוצאה לאור. לטענת האגודה, זכות השימוש בנכס מתמצת כיום בשימוש בקומת המרתף (או המחסן כפי שנטען על-ידי המשיבים) ומוערכת בסך של כ-4,620 ₪ לחודש בהתאם לחוות דעת שמאית עדכנית.

האגודה מודה כי חברת ההוצאה לאור אינה נושאת בתשלום דמי שכירות עבור השימוש בנכס, ברם, לטענתה היא התחייבה לשאת בהוצאות אחרות, וביניהן תשלומי ארנונה וחשמל הנאמדים בסכומים של עשרות אלפי שקלים בשנה, וכן בהוצאות שיפוץ ותחזוקת הנכס העולים בהרבה על הוצאות דמי השימוש הראויים, ועל כן יש לראות בכך כמתן זכות שימוש בתמורה.

האגודה טענה כי דאגה להבהיר עוד במסגרת פגישות שנערכו בין באי-כוחה לבין נציגי הרשם, כי ככל שלא יתקבלו טענותיה בנוגע לזכות השימוש בתמורה, אזי היא תחדל לאלתר מהעמדת הנכס לטובת החברת ההוצאה לאור, הגם שהדבר יסב לה הפסדים רבים, וכי עמדה זו לא זכתה לכל התייחסות מנציגי הרשם.

עוד צוין על-ידי האגודה כי היא מעולם לא גייסה תרומות וכספים מהציבור וכי למעשה מעולם לא ניהלה חשבון בנק (סעיף 103 לתגובת האגודה). יתרה מכך, בשנים האחרונות נחסמה בפניה האפשרות לפתוח חשבון בנק, ככל הנראה בשל סירוב הרשם לרשום את האגודה כעמותה.

עוד נטען כי מזה שנים רבות מתנהל סכסוך בין יורשי הרב פרנקל בכל הנוגע לחברת ההוצאה לאור, וכי הוא מתברר בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב יפו (תיק 443857/3).

על-פי הנטען, במסגרת סכסוך זה תובע קרובו של הרב פרנקל (להלן: "יוסף") כספים שהלווה הרב לחברת ההוצאה לאור, בעוד שהזוג קפלן מכחיש טענות אלה.

בתוך כך נטען כי אחת השאלות המרכזיות בהליך המתנהל בבית-הדין הרבני עוסקת בהיקף הכספי של העיזבון ובכלל זה האם הקונגרוגיישין מהווה חלק מנכסי העיזבון. בנוסף צוין כי במסגרת הליך זה, הטיל בית-הדין הרבני עיקול על כספי הקונגרוגיישין, וכן נעתר לבקשת יוסף והטיל צו מניעה האוסר ביצוע כל פעולה בנכסי העיזבון ובכלל זה כל פעולה הקשורה למניות החברה.

באשר לשימוש בנכס נטען, כי במהלך השנים, מומן מפעל הרמב"ם מכספי השכרת נכסי הנדל"ן שבניו-ג'רזי (כספי הקונגרוגיישין), וכי תוך כדי הגשת בקשת האגודה לרישומה כעמותה, היה נראה כי יורשי הרב פרנקל יגבשו הסדר שיאפשר שימוש בכספי הקונגרוגיישין לטובת מחקר הרמב"ם באופן שייתר את הצורך בשימוש בנכס האגודה. מטעם זה פעלה האגודה למחיקת המטרה הנוספת שהוספה על-ידה ביום 28.10.1974 והקשורה במפעל הרמב"ם (כפי שעולה ממכתבה של האגודה מיום 9.12.2015). עם זאת, לאור העיקולים שהוטלו על כספי הקונגרוגיישין במסגרת ההליך המתנהל כאמור בבית הדין הרבני, שוב עלה הצורך בהסתייעות בנכס האגודה לטובת המשך קידום מפעל הרמב"ם.

לטענת האגודה, למרות השימוש שנעשה בנכס על-ידי חברת ההוצאה לאור, אין לראות בו כהעשרת כיסם הפרטי של חברי האגודה, וכי למעשה מדובר בשימוש בנכסי האגודה לטובת מפעל הרמב"ם.

בפן המשפטי נטען כי יש לדחות את בקשת הפירוק על הסף זאת מאחר וצו שרת המשפטים שניתן כנגד האגודה עומד בניגוד לסמכויות השרה המפורטות בחוק החברות. בהקשר זה נטען כי לא ניתן להחיל את הוראת סעיף 345יט לחוק החברות (שבפרק הראשון לחלק התשיעי לחוק) על האגודה שכן סעיף 380(א) לפקודת החברות מקנה לשרת המשפטים סמכות להחיל אך ורק את הוראות הפרק השלישי שבחלק התשיעי לחוק החברות שעניינו פשרה או הסדר.

עוד נטען, כי יש לדחות את הבקשה הן בשל היעדר קיומן של עילות הפירוק עליהן היא נסמכת, והן בשל כך שהיעתרות לסעד הפירוק תיעשה במקרים חריגים בלבד כאשר אין כל מוצא אחר, בעוד שבענייננו האגודה הציגה מתווה חלופי, שפרטיו יובאו בהמשך, אשר יאפשר רישום האגודה כעמותה וייתר את הצורך בפירוקה.

ביחס לעילת הפירוק המנויה בסעיף 345יט לחוק החברות, נטען כי האגודה מעולם לא התנהלה בניגוד לחוק או בניגוד למטרותיה או תקנונה, וכי ההחלטה בדבר פירוק האגודה והעברת נכסיה לידי חבריה בשנת 2003, נעשתה בהסתמך על חוות דעת שקיבלה האגודה מעו"ד יעקב וינרוט ז"ל. בעניין זה ובו בלבד, נקבע בפסק-הדין בהמרצת הפתיחה כי מדובר בפעולה שמנוגדת לחוק. ברם, כפי שנקבע בהמשך פסק-הדין, אין מניעה כי הנכס יועבר לאגודה אחרת בעלת מטרות דומות.

האגודה דחתה את הטענה בדבר אי עמידה במטרותיה ותקנונה, וטענה בהקשר זה כי העמדת הנכס שבבעלותה לשימוש חברת ההוצאה לאור אינו עומד בניגוד לתקנות ההתאגדות של האגודה המאפשר לה להעמיד את כספיה ונכסיה לטובת גופים אשר חולקים עימה את מטרותיה, ובכלל זה "להשתתף או להקים כל מיני חברות, אגודות, קופות גמ"ח, קרנות או מפעלים", לא כל שכן שעה שמדובר בשימוש בתמורה כאמור לעיל.

הדבר אף עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 8(ג) לחוק האגודות העותומאניות המאפשר לאגודה להחזיק נכס מקרקעין כל עוד הנכס נחוץ להגשמת מטרותיה.

עוד נטען, כי יש לראות בפעילות החברה כמעין פעילות מלכ"ר מאחר וכל הכנסות החברה "אמורות" (כך במקור) לשמש למטרות ציבוריות, וכי סיוע האגודה לחברת ההוצאה לאור מתיישב עם מטרות האגודה ובפרט עם המטרה שעניינה במחקר ופרסום מהדורות הרמב"ם.

בנוגע לעילת הפירוק מטעמי צדק ויושר נטען, כי אין המדובר במקרים שנמנו בפסיקה ובהם יורה בית-המשפט על פירוק מטעמים אלה, שכן מטרותיה של האגודה ניתנות להשגה וברצונה אף לפעול לקידומן; האגודה לא הוקמה למטרות תרמית ואין בכוונתה לפעול למטרות אלו, וכי פעולות האגודה לא הגיעו למבוי סתום, בהנחה שיוסרו החסמים שהוטלו על-ידי הרשם.

באשר לעילת הפירוק שעניינה בהפסקת פעילות האגודה נטען, כי הטעם להפסקת פעילותה נעוץ הן בסכסוך היורשים והן בסירוב הרשם לרישומה כעמותה, וכי מכל מקום, יש לראות את פעילות האגודה צוותא חדא עם פעילות המחקר של ישיבת אוהל יוסף, כאשר חלקה של האגודה בפעילות מתמצה באחזקת הנכס.

לטענת האגודה סירובו של רשם העמותות לרשום את האגודה כעמותה מנוגד לחוק, וכי שיקול דעתו של רשם העמותות בעניין זה מוגבל בהתאם לחוק העמותות לשאלה האם בקשת הרישום עומדת בדרישות החוק בנוגע למטרות ושם העמותה. במקרה דנן, האגודה עומדת בדרישות אלה ועל כן יש לפעול לרישומה.

יצוין כי טענותיה העובדתיות של האגודה נתמכו בתצהיר של הרב קפלן, ברם, תצהיר זה לא אומת כדין, והרב קפלן אף לא התייצב כדי להיחקר על תצהירו.

להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת התגובות הציעה האגודה מתווה פשרה, כפי שיפורט מיד, שיהיה בו לשיטתה כדי לייתר את פירוקה.

בהתאם למתווה המוצע, האגודה תחל מיידית לעסוק במחקר הרמב"ם ופרסום מהדורות הרמב"ם פרנקל; זכויות ומניות חברת ההוצאה לאור לא יוחזקו בידי גורם פרטי כלשהו, אלא יועברו לידי גופים ללא כוונת רווח (או גופים דומים בארצות-הברית); חלוקת זכויות היוצרים בפירות המחקר תתחלק בין אותם גופים שאינם לכוונת רווח והחלק שיוקנה לאגודה בתמורה להשתתפותה בהוצאות הלימוד, יהיה יחסי לסכומים שתשקיע. חלוקת הרווחים תקבע על-ידי גורם אובייקטיבי באישור הרשם; יתווספו שישה חברים חדשים להנהלת האגודה כך שהחברים הנוכחים יהיו מיעוט בהרכב החדש; החברים החדשים יפקחו על פעילות האגודה ויוודאו כי פעילותה נעשית בהתאם למטרותיה (להלן: " המתווה המוצע" או "המתווה").

האגודה אף ציינה כי למעשה כבר החלה לפעול בהתאם למתווה. כך, ביום 8.3.2018 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה ובה הוחלט על צירופם של ששת חברי האגודה ששמם פורט במתווה. עוד הוחלט לשוב ולהוסיף את המטרה שעניינה במפעל הרמב"ם בין מטרות האגודה וזאת באופן הבא:

להפעיל תלמידי חכמים ואברכים לצורך ביצוע עבודות מחקר בתחום הרמב"ם והש"ס ברוח מפעיל החיים של הרב פרנקל ז"ל ותוך רצון לשלב עמו העסקת תלמידי חכמים, וכן לסייע במחקר ופרסום ספרי מוסר ולימוד.

לכך יש להוסיף, כי המשיבים אף הם העלו בתגובתם לבקשה הצעה למתווה מטעמם, במסגרתה האגודה תירשם לאלתר כעמותה בהתאם להוראות חוק העמותות; כל פעילות חברת ההוצאה לאור תועבר לעמותה החדשה לרבות זכויות היוצרים אך ללא כל חוב או התחייבות (בכפוף להסרת צו המניעה על-ידי בית-הדין הרבני); מכירת הנכס שבבעלות האגודה תתבצע בהליך מכרז פומבי תחת פיקוח בית משפט זה; מינוי שישה חברי הנהלה חדשים (אותם חברים שהוחלט על צירופם כחברים באגודה ביום 8.3.2018) והותרת הרב קפלן כבעל סמכות תורנית והלכתית עליונה במפעל הרמב"ם ללא תפקיד רשמי וללא סמכויות ניהוליות; והכל ייעשה תחת פיקוח רשם העמותות.

יצוין כי המשיבים והאגודה העלו טענות רבות העוסקות בשאלה מה יעשה בנכס ככל שבית-המשפט יורה על פירוק האגודה, וכן האם בידי חברי האגודה הסמכות להחליט למי יועבר הנכס כפי שנקבע בפסק-הדין בהמרצת הפתיחה.

תשובת הרשם

הרשם עתר לדחות את טענות האגודה והמשיבים והכל כמפורט בתשובתו.

בנוסף, עתר הרשם לדחות את הטענות בדבר סירובו לרישומה של האגודה כעמותה שכן אלה הועלו בשיהוי ניכר וממילא מדובר בהחלטה של רשות מנהלית אותה יש לתקוף בערכאות המתאימות, ומכל מקום, אין כל סתירה בעמדתו באופן המקים מניעות שיפוטית.

עמדת הכונס הרשמי לבקשת הפירוק

הכונס הרשמי הצטרף בעמדתו לטענות הרשם.

לעמדת הכונס הרשמי, אין חולק כי האגודה אינה מקיימת את ארבעת מטרותיה המקוריות ועיקר המחלוקת הינו במטרה שעניינה קידום מפעל הרמב"ם.

בהקשר זה צוין כי ספק אם העמדת הנכס לטובת חברת ההוצאה לאור אכן מקיימת או מסייעת למטרות האגודה ומכל מקום, האגודה רחוקה מלנצל אופן מיטבי את פוטנציאל ההכנסות מהנכס. כל זאת שעה שחברת ההוצאה לאור נהנית משימוש בנכס מבלי שנדרשת לשאת בדמי השכירות. טענות האגודה בנוגע לאופי התמורה שניתנה בגין השימוש בנכס על-ידי החברה לא הוכחו כדבעי. כמו כן, לא הובהרו מהות השיפוצים שבוצעו ותכליתם, ומכל מקום, ברי כי יש לבחון את סכום התמורה הנטען אל מול משך הזמן בו הוחזק הנכס על-ידי החברה.

זאת ועוד. טענת האגודה לפיה יש לראות בסיוע האגודה לחברת ההוצאה לאור כהמשך ישיר לסיוע ישיבת אגודת אוהל יוסף וכעולה בקנה אחד עם מטרות האגודה (בהתאם לסיפת המטרה שקשורה למפעל הרמב"ם לפיה בין מטרות האגודה: "... לסייע בכל דרך לאגדת ישיבת אוהל יוסף...") מעלה קושי. בהקשר זה מציין הכונס הרשמי כי מלכתחילה הישיבה התאגדה כמלכ"ר ואילו החברה התאגדה כחברה מסחרית על כל המשתמע מכך.

בנוסף, מכתבי הטענות של הצדדים עולה כי האגודה אינה פעילה באופן עצמאי מזה שנים רבות ולא הוכח כי היעדר פעילות זו נובע מסירוב רישום האגודה כעמותה על-ידי הרשם.

אשר על כן, סבר הכונס הרשמי כי ישנו צורך בפיקוח הדוק על פעילות האגודה באמצעות בעל תפקיד ובלאו הכי מתן צו פירוק לאגודה לא יסתום את הגולל בעניינה שכן אין הדבר מחייב את חיסולה. מאחר והועלו הצעות למתווה פשרה על-ידי האגודה והמשיבים סבר הכונס הרשמי כי ניתן לשקול מתן שהות לצדדים לבוא בדברים ולגבש מתווה מוסכם להנחת דעתו של הרשם.

ביום 23.5.2018 התיק הועבר לטיפולי ובהחלטתי מאותו יום הוריתי על קיום דיון בבקשת הפירוק בנוכחות הצדדים ליום 9.7.2018.

בהמשך לכך, עתרו המשיבים בבקשה לפטור את הרב קפלן מהתייצבות לדיון בשל גילו המתקדם (86) בשל מצבו הרפואי, ובשל מגוריו בארצות-הברית. לבקשה זו נעתרתי בהחלטתי מיום 4.7.2018.

דיון ראשון בבקשת הפירוק ומינוי מנהל מורשה לאגודה

ביום 9.7.2018 התקיים דיון בבקשת הפירוק בנוכחות באי-כוח הצדדים וכן בנוכחות מר שמואל קפלן, נציג משפחת קפלן (להלן: "שמואל"). במסגרת הדיון שבו הצדדים על טענותיהם ובסופו הוריתי כדלקמן:

אכן ניתן היה ליתן היום צו לפירוק האגודה. ברם לטעמי לאחר ששמעתי גם את ב"כ הכנ"ר יש מקום לבחון את הצורך במתן צו הפירוק כבר היום, וזאת בהתחשב בכך שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בנוגע למה יעשה בכספים שיתקבלו ממכירת הנכס שברשות האגודה ברח' בן זומא 9 בני ברק.
האגודה מבקשת למעשה להמנע ממינוי בעל תפקיד תחת צו פירוק על מנת להמנע מתשלום שכ"ט בהתאם לתקנות וכן מעלה טענות בנוגע לגורם שיש בסמכותו להכריע בדבר גורל הכספים.
מנגד רשם ההקדשות עומד על מתן צו הפירוק היום, אם כי לא שלל את האפשרות לשמור על הטענות.
ב"כ הכנ"ר סבורה כי ניתן למנות מנהל מורשה שלא תחת צו פירוק בשלב זה, על מנת שהמנהל המורשה יגיש חוות דעתו הראשונית בעוד 30 יום ובהמשך לכך בהתאם לאותה חוות דעת ניתן יהיה להתקדם.
אני מורה על מינויו של עו"ד עופר שפירא ממגדל עזריאלי כמנהל מורשה לאגודה.
עו"ד שפירא יבחן את טענות הצדדים בנוגע לכספים שיתקבלו ממכירת הנכס השייך לאגודה בבני ברק ויגיש דוח תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.
ב"כ הצדדים יעבירו לעו"ד שפירא את כתבי הטענות וכן חוות דעת שמאיות לגבי הנכס ככל שהן קיימות וזאת תוך 7 ימים.

דוח המנהל המורשה

ביום 17.10.2018 הגיש עו"ד שפירא (להלן: "המנהל המורשה") דוח מטעמו ובו מסקנותיו הן בנוגע לשאלת הליך פירוק האגודה והן באשר לשאלת ייעוד הכספים שיתקבלו ממימוש הנכס.

המנהל המורשה הצטרף בדוח לעמדה שהובעה על-ידי בדיון, לפיה בנסיבות המקרה דנן אין הצדקה להימנע ממתן צו פירוק לאגודה, זאת, בין היתר בהינתן כי האגודה קיבלה החלטה בדבר פירוקה עוד בשנת 2003, ובשים לב להיעדר פעילות ממשית בה.

לכך הוסיף המנהל המורשה את הממצאים שהתגלו לו בעת ביקור שקיים מחוץ לשערי הנכס ואלה הם:

על פניו מדובר בבית מגורים המשמש למגורים ואינו משמש כאולפנה, כישיבה, כמכון מחקר או כיוצ"ב.
על פעמון הכניסה מופיע רישום של שתי משפחות: כהנים וקפלן. כמו כן, על תיבת הדואר שבכניסה מופיע הכיתוב: "משפחת הרב שבתי פרנקל, הוצאת שבתי פרנקל בע"מ, חסידה הולדינגס לימיטעד, ישיבת אהל יוסף וקונגרגיישן בני יוסף".
בשיחה שקיים המנהל המורשה עם תושבי השכונה עלה כי מעת לעת, בעת ביקורה של משפחת קפלן בארץ היא שוהה בנכס, ברם, לא התקבל מידע או פרטים בנוגע ליתר דיירי הנכס;
מדוח שהגיש הרב פרנקל בשנת 1971 לקהילת חתן סופר בניו-יורק עולה כי נרכשו ארבע חלקות בנכס בעוד שכיום רשומות על שם האגודה שלוש חלקות בלבד (1,2 ו-4). עיון בנסח היסטורי של תת חלקה 3 בנכס מעלה כי בשנת 1990 מכרה האגודה את תת חלקה 3 לצדדים שלישיים אשר מכרו אותה הלאה. בעניין זה ביקש המנהל המורשה להסב את תשומת לב לכך שהאגודה ידעה אודות עסקאות אלו שכן שמרה לעצמה זכות קדימה בקשר לתת חלקה 3. למרות ידיעה זו, בחרה האגודה שלא לציין זכות קדימה זו בכתבי טענותיה והדבר אף לא בא לידי ביטוי בחוות דעת השמאי שהוצגה למנהל המורשה. עם זאת, עיון בנסח הטאבו של הנכס מעלה כי בעת רישום זכות הבעלות על שם האגודה בשנת 1985 ביקשה האגודה פטור מתשלום אגרה שאף ניתן לה. בנסח מופיעה ההערה הבאה: "ניתן פטור לפי תקנה 10 לתקנות המקרקעין (אגרות) בתנאי שהאגודה הנעברת תשתמש במקרקעין אלה, אך ורק להקמת בנינים לישיבה גדולה, כולל, פנימיה לתלמידי הישיבה ובית כנסת ובתנאי נוסף שהיא תמנע מעסקת העברה לאחר, אם לא יקוימו תנאים אלה, תשלם האגרה שהיתה משתלמת אלמלא הפטור" (נספח 5 לדוח המנהל המורשה). מכך למד המנהל המורשה על הצהרותיה של האגודה בנוגע למטרותיה וכוונותיה האמתיות לשימוש בנכס.
חברת ההוצאה לאור נחזית כעסק כלכלי לכל דבר ועניין שכן מהדורות הרמב"ם פרנקל נמכרות בסכומים גבוהים (1,145 ₪ - 1,540 ₪) בהשוואה ליתר המהדורות שנמכרות בשוק (360 ₪ - 540 ₪);
במסגרת שאלות שהפנה המנהל המורשה למשיבים בנוגע לפעילות האגודה, טענו באי-כוח המשיבים ביום 24.7.2018 במסגרת הודעת דוא"ל כדלקמן: "על פי המידע שנמסר לנו ע"ש האגודה לא קיים ולא היה קיים בעבר חשבון בנק. כאמור, לאגודה אין ולא הייתה פעילות (שכן זו מבוצעת באמצעות גופים אחרים) ועל כן לא קיימים ברשותה דו"חות כספיים כלשהם".
על רקע זה העלה המנהל המורשה תהיות כיצד מכרה האגודה את תת חלקה 3, מי קיבל את הכספים בגין מכירת תת החלקה ומה נעשה בכספים אלה.
חרף הצהרות הרב פרנקל בדבר רצונו להמשיך את מפעל הרמב"ם אף לאחר מותו, לא נעשתה כל התייחסות בצוואתו לאגודה בכלל ולנכס בפרט. יש בכך כדי להעיד כי לא הייתה בכוונת הרב פרנקל כל כוונה שהנכס ישמש לקידום מפעל הרמב"ם.

עוד צוין בדוח המנהל המורשה, ביום 25.7.2018 במהלך הכנת הדוח, התכנסה האסיפה הכללית של האגודה, בנוכחות חמשת חבריה החדשים (שחברותם אושרה כאמור בהחלטת האסיפה מיום 8.3.2018 כאמור לעיל) ובהיעדר ה"ה קפלן וחבר אגודה (חדש) נוסף, ואישרה פה אחד את ההחלטה כדלקמן:

החלטה בדבר ייעוד כספי / נכסי האגודה במקרה של פירוק
...חברי האסיפה הכללית החליטו פה אחד כי במקרה של פירוק האגודה ו/או בכל מקרה אחר בו יימכר הנכס המצוי בבעלות האגודה ברח' בן זומא 9 בבני ברק, כל הכספים שיהיו בקופת האגודה (בניכוי הוצאות מתחייבות שונות), יועברו אך ורק לאמור להלן:
לגוף הרשום כדין בישראל הפועל ללא מטרות רווח שמטרתו היחידה היא המשך המחקר וההוצאה לאור של מחקר הרמב"ם פרנקל ומתחייב לעשות שימוש בכספים אך ורק לצורך קידום מטרה זו.
(להלן: "החלטת האגודה מיום 25.7.2018").

המנהל המורשה ציין כי החלטה זו של האגודה אינה עולה בקנה אחד עם פסק-הדין בהמרצת הפתיחה וזאת אף מבלי לחוות דעה לכך שהחלטה זו התקבלה במקביל להליכי הפירוק המתנהלים בבית-המשפט ולצורך הליכים אלו.

באשר לשאלה מה יהיה ייעוד הכספים שיתקבלו ממכירת הנכס, סבר המנהל המורשה כי נכון וצודק הוא להורות כי תמורת מימוש הנכס (שהוערך בחודש ינואר 2018 על סך של כ-12 מיליון ₪) תשמש לכל ארבעת המטרות המקוריות שעוגנו במסמכי הייסוד של האגודה ללא כל קשר למפעל הרמב"ם. זאת כאמור מאחר ולא עלה בידי האגודה להוכיח כי בוצעו על-ידה פעולות כלשהן המקדמות מפעל זה החל מיום התאגדותה ועד לעת הזו.

תגובת המשיבים לדוח המנהל המורשה

לשיטתם של המשיבים, המנהל המורשה חרג מהסמכויות שהוקנו לו בהחלטת בית-המשפט מיום 9.7.2018 וחיווה דעתו בנוגע לקיומן של עילות הפירוק של האגודה להבדיל מהתייחסות לשאלת ייעוד הכספים שיתקבלו ממכירת הנכס שבבעלות האגודה.

גם לגופו של ענין, נטען כי יש לדחות את הדוח ומסקנותיו בשל התעלמות שיטתית של המנהל המורשה ממרבית טענות המשיבים, ומכך שמקצת הטענות שזכו להתייחסות נדחו תוך מתן נימוקים לקוניים.

באשר לייעוד הכספים שיתקבלו ממימוש הנכס נטען, כי המנהל המורשה שגה במסקנתו לפיה יש לייעדם לקידום מטרותיה הראשוניות של האגודה אשר אינן עוסקות במפעל הרמב"ם, וכי בהתאם לתקנון האגודה, האסיפה הכללית היא בעלת הסמכות לקבוע מה יעשה בכספי הנכס במקרה של פירוק האגודה.

באשר לשימוש שנעשה בנכס, חזרו המשיבים עמדתם ודחו את טענת המנהל המורשה לפיה רק חלק קטן מהנכס שימש לטובת מפעל הרמב"ם. בעניין זה ציינו המשיבים עובדות נוספות שלא הועלו על-ידם קודם לכן:

בנכס 3 קומות (קומת קרקע ועוד 2 קומות). בקומת הקרקע, מאז שנבנה הנכס קיים מחסן המשמש לאחסון הספרים הרבים שמשמשים לצורך מפעל הרמב"ם פרנקל. בקומה הראשונה, במשך עשרות שנים (עד לפני מספר בודד של שנים), התקיימה עיקר פעילות מפעל הרמב"ם פרנקל. עשרות חוקרים היו מגיעים לנכס בו פעל בית מדרש ומבצעים את פעילות המחקר. בקומה השנייה גר לאורך השנים הרב פרנקל, אשר חלק גדול מיומו היה מוקדש לטובת פרויקט הרמב"ם פרנקל וזאת עד למותו. לאחר מותו, הושכר הנכס יצוין כי גם אם היו טענות המנהל המורשה נכונות וחלק מהנכס לא שימש למטרות הרמב"ם פרנקל – אין חלק על כך כי הוא גם לא שימש מעולם לקידום שאר המטרות הרשומות של האגודה (כגון הכשרת מורים, הקמת מכונים להשכלה למבוגרים... ) כך שאין מקום לעשות שימוש בכספים שיתקבלו ממימוש הנכס, לטובת קידום מטרות אחרות שאינן מפעל הרמב"ם פרנקל.

בנוגע  למכירת תת חלקה 3 נטען כי זו נמכרה למעשה על-ידי הרב פרנקל עובר למועד רישום הנכס על-שם האגודה, זאת על מנת שכספי התמורה ישמשו לבניית נכס האגודה. לטענת המשיבים אין בידיעתם מדוע הנכס על כל תתי חלקיו נרשם בשנת 1985 על שם האגודה ולא ישירות על שם הדיירים שרכשו את הנכס ויתכן כי הדבר נעשה מטעמי מיסוי או תשלום אגרה. מכל מקום, נטען כי בשנת 1990 הועברה הבעלות ברישום לידי חברה קבלנית וממנה לידי הדיירים שהתגוררו בדירה שנבנתה על תת חלקה 3.

עוד טענו המשיבים בהקשר זה כי לא פעלו להסתיר את המידע אודות תת חלקה 3 כנטען בדוח המנהל המורשה שכן הדבר עולה מנספחי האגודה שצורפו לבקשה וביניהם פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 8.11.1990, דוח השמאות נסח הטאבו ועוד.

באשר לפטור מתשלום אגרה כפי שמופיע בנסח טאבו של הנכס נטען כי יש בכך כדי ללמד על השימוש שבוצע בפועל בנכס ומכל מקום, וכאמור לעיל, הנכס הושכר לישיבת אוהל יוסף ובכך שימש לקידום מפעל הרמב"ם פרנקל.

בכל הנוגע לצוואת הרב פרנקל נטען, כי בהתאם למידע שנמסר למשיבים על-ידי בא-כוחו של הרב שערך את הצוואה, הרב פרנקל התכוון לכלול בה הוראות הקשורות לאגודה ולשימוש שיעשה בנכס לטובת קידום מפעל הרמב"ם. ברם, בהתאם לייעוץ שניתן לרב פרנקל לפיו אדם רשאי לכלול בצוואתו רק בנוגע לנכסים שבבעלותו, סבר בא-כוחו כי ממילא לא יהיה תוקף להוראה כזו ומטעם זה הדבר לא בא לידי ביטוי בצוואה.

באשר לטעם בגינו נותרו ארבעת המטרות המקוריות של האגודה שעה שהאגודה אף מודה כי מעולם לא קידמה מטרות אלו, נטען כי הרב פרנקל היה איש בעל חזון והאמין בכל ליבו כי יוכל להגשים את ארבעת מטרות האגודה המקוריות במלואן לרבות הקמת בית אולפנה לאימון מורים וכיו"ב.

תגובת הרשם לדוח המנהל המורשה

הרשם תמך בממצאים ובמסקנות שהובאו בדוח המנהל המורשה ואשר לא נסתרו לשיטתו על-ידי המשיבים.

באשר לטענה לפיה המנהל המורשה חרג מסמכותו והתייחס בדוח גם לקיומן של עילות הפירוק, ציין הרשם, כי המשיבים הם שהעלו טענותיהם בפני המנהל המורשה בנוגע לנזק הרב שייגרם להם ככל שיינתן צו לפירוק האגודה ומדוע לגישתם לא מתקיימות עילות הפירוק בעניינו. מטעם זה לא ניתן לקבל את טענותיהם בנוגע לסמכות המנהל המורשה לקבוע ממצאים בשאלת פירוק האגודה. מכל מקום, נטען כי דוח המנהל המורשה הינו מפורט וענייני ונכתב לאחר בחינה יסודית של טענות הצדדים.

זאת ועוד, לעניין השימוש בנכס, תמך הרשם במסקנת המנהל המורשה לפיה נראה כי רובו המוחלט של הנכס משמש למגורים כפי שאף עולה מחוות הדעת השמאית שצורפה להתנגדות האגודה לבקשת הפירוק.

מסקנה זו מתחזקת לטעמו של הרשם מהעובדה כי המשיבים שבים ומשנים טענותיהם העובדתיות וזאת בהתאם להליך ולנקודת הזמן בה נמצאים והכל בהתאם לנטען נגדם. בעניין זה ביקש הרשם לעמוד על סתירות המשיבים בטענותיהם בנוגע לשימוש בנכס כפי שציין בתגובתו (ראה סעיפים 66-62 לתגובה).

עוד נטען כי הצהרות המשיבים בבקשתם למתן פטור מתשלום אגרה בעת רישום הנכס על שם האגודה וגרסתם העובדתית בנוגע למכירת תת חלקה 3, מחייבות בדיקה נאותה וחקירה מתאימה אותה יש לבצע במסגרת הליך פירוק האגודה .

עמדת הכונס הרשמי לדוח המנהל המורשה

עמדת הכונס הרשמי מיום 26.12.2018 עסקה בעיקר בשאלת ייעוד הכספים שיתקבלו ממכירת הנכס אגב פירוק האגודה.

לגישת הכונס הרשמי ממצאי המנהל המורשה לא נסתרו וכי לאור התשתית העובדתית המצויה בתיק נראה כי מימוש הנכס לכשעצמו לא יגרום כל נזק לפעילות מפעל הרמב"ם, וכי אין הכרח בהגשמת מטרות האגודה דווקא מנכס זה שכן מאפייני הנכס אינם מחייבים שימוש דווקא למטרות מפעל הרמב"ם כפי שנטען על-ידי האגודה. כל זאת בהינתן שלטענת האגודה גם כעת לא כל הנכס משמש למטרות מפעל הרמב"ם.

דיון נוסף בבקשת הפירוק חקירת שמואל

מאחר והמשיבים בתגובתם לדוח המנהל המורשה עתרו בבקשה לקיום דיון נוסף בבקשת הפירוק, ואף שכבר התקיים דיון בבקשת הפירוק ולאור הממצאים שהתגלו למנהל המורשה הוריתי על קיום דיון נוסף בבקשה בנוכחות הרב קפלן, המנהל המורשה ויתר הצדדים.

מספר ימים טרם הגיע מועד דיון זה, עתרו המשיבים בבקשה נוספת לדחיית מועד הדיון וזאת בשל מצבו הבריאותי וגילו של הרב קפלן המקשה עליו להגיע ארצה. בהתחשב בכך שגם דיונים קודמים נדחו בשל טענות בדבר מצבו של הרב קפלן, הוריתי על קיום הדיון במועד ובלעדיו.

ביום 31.12.2018 התקיים דיון נוסף בבקשת הפירוק אליו התייצב שמואל.

בדיון הובהרו לבאי-כוח המשיבים הקשיים שהועלו בטיעוניהם וכי פני האגודה לפירוק. בתוך כך הוצע למשיבים, לצרכי פשרה בלבד, כי תירשם עמותה חדשה בהתאם לתנאים שיקבע הרשם ובפיקוח המנהל המורשה, מטרות העמותה יהיו זהות למטרותיה המקוריות של האגודה (אימון מורים וכיוצ"ב שאינן קשורות למפעל הרמב"ם), הנכס יועבר על שם אותה עמותה שתוקם ובית המדרש שיופעל בו ייקרא על שמו ולזכרו של הרב פרנקל ז"ל.

לאחר הפסקה והיוועצות לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות זאת הן בשל מחלוקות בדבר זהות בעל התפקיד שימונה לאגודה, והן בנוגע לצורך במתן צו לפירוק האגודה.

הרשם עמד על מתן צו לפירוק האגודה, מכוחו ניתן יהיה להסמיך את בעל תפקיד לבצע פעולות חקירה בנוגע להתנהלות האגודה במהלך השנים ובנוגע לשימוש שנעשה בנכסיה, ואילו האגודה והמשיבים סרבו למתן צו לפירוק ולביצוע חקירות אלה.

בהעדר הסכמה, ולאור הטענות העובדתיות החדשות שהועלו בתגובת המשיבים לדוח המנהל המורשה בנוגע לשימוש שנעשה בנכס, נחקר שמואל בעניין זה.

מחקירתו של שמואל התברר כי אחת הדירות בנכס מושכרת כי וכספי התמורה מועברים לחשבונו הפרטי.

מפאת חשיבות הדברים להחלטה יובאו הדברים כלשונן:

עו"ד רוזנבוים [באת-כוח המשיבים – א.ל.ע.]: לשאלת ביהמ"ש מי גר בנכס המושכר? אני משיבה: בקומה התחתונה מיועדת למחקר עצמו יושבים שם עובדים של החברה שעושה את המחקר, יש שם מחסן שכל המלאי של הספרים נמצא שם. ... הרב קפלן [שמואל – א.ל.ע.] שנמצא באולם הוא אחד העובדים, והוא כרגע מתקן אותי יש 3 עובדים כולל אותו. למעלה יש עוד דירה שמושכרת ובעצת עו"ד מירון היות ולא ניתן היה לפתוח חשבון בנק לאגודה הכספים נכנסים לחשבון שמשלם את ההוצאות של הארנונה, המחקר. לשאלת ביהמ"ש של מי החשבון הזה?
הרב קפלן: הכסף של השכירות נכנס לחשבון שלי ובזה אני מממן את כל ההוצאות משפט את כל העורכי הדין. השכירות היא 8,000 ₪. הוא מושכר רק בשלוש השנים האחרונות.
הרב קפלן עונה לשאלות ביהמ"ש:
הדירה למעלה מושכרת שנתיים, קיבלנו 8,000 ₪, שזה הולך לחשבון שלי.
זה מושכר למשפחת כוהנים.
יש עוד דירה שאנחנו רוצים להשכיר אותה ועדיין לא הצלחנו להשכירה אותה בגלל כל התהליכים של ביהמ"ש.
על הדלת כתוב משפחת קפלן כי הדוד שלי הוא מנהל העמותה. הוא לא מגיע לדירה.
ש: למה רשום קפלן?
ת: מגיעים אליו מכתבים.
ש: אתה יכול להסביר לי למה אין חשבון בנק לאגודה?
ת: אני נכנסתי לאגודה הזו לפני בערך 15 שנה עבדתי שם במחקר של הרמבם. באיזה שהוא שלב החלטתי שאני רוצה להפוך את האגודה לעמותה. אני חיכיתי למעלה משנה וחצי לתגובה לתשובה מרשם העמותות, הוא לא נתן לי תשובה. אני ניסיתי לפתוח חשבון בנק, הלכתי לחשבון הפרטי שלי שאלתי את הבנק אם אני יכול לפתוח חשבון, נאמר לי שהיא בגלל שהיא נמצאת במצב הזה, אני לא יכול לפתוח שום דבר. אז החלטתי שמתי שאנחנו מוסרים את הדירה, הכסף נכנס לחשבון שלי, כל הכסף הזה מיועד לזה. הכספים עוברים לחשבון שלי רק מזה שנתיים מאז שהתחילה השכירות. לפני כן לא היה כסף. השכרנו את זה לחברה והחברה היתה משלמת את החשבונות מיסים, ארנונה, חשמל.
ש: מישהו עשה איתם חוזה שכירות?
ת: אני לא יודע.
...
יש חוזה שכירות עם משפחת כוהנים. אני עשיתי את החוזה שכירות איתם.
ש: בשם מי?
ת: בשם בית אולפנה.
ש: מכח מה אתה פועל בשם האגודה.
ת: מכח נפתלי קפלן.
ש: כל הדברים שאתה עושה יש לך החלטה שאומרת שאתה יכול לעשות את זה?
ת: מה הכוונה?
ש: החלטה שמסמיכה אותך לחתום על חוזה שכירות.
ת: הוא חתם על חוזה שכירות.
ש: מי זה הוא?
ת: נפתלי קפלן. אני המתווך ביניהם.
ש: אתה אומר לי שיש חוזה שכירות בין אגודה שנפתלי קפלן חתום על הסכם בשם האגודה...

העד ממשיך:
ש: החוזה שכירות הוא בין האגודה לבין משפחת כוהנים?
ת: כן.
ש: מי שחתום בשם האגודה על הסכם השכירות זה הרב נפתלי קפלן.
ת: כפי שזכור לי. אני לא חתמתי.
ש: האם זכור לך, יש לך העתק מההסכם?
ת: יש. אוכל להמציא. הוא לא כאן בידי.
ש: האם בהסכם שכירות כתוב שהכספים של השכירות יעברו לחשבון הפרטי שלך?
ת: לא יודע.
ש: מכח מה הם עוברים לחשבון הפרטי שלך?
ת: איפה אני אשים את הכסף?
ש: דיברת על זה עם נפתלי קפלן.
ת: כן דיברנו אנחנו משלמים עם הכסף הזה את כל הוצאות המשפט.
ש: זאת אומרת נפתלי קפלן אמר לך שעם זה משלמים.
ת: כן. לא רק זה. עוד לקחתי הלוואות להוצאות המשפט של הנציגות.
ש: אז הדירה של קפלן בתוך כל המבנה הזה עומדת ריקה.
ת: הדירה השניה כן. אחת מושכרת.
ש: כמה ערכה של השכירות שלה דירה הריקה?
ת: אולי 2,000 ₪.
...
ש: כמה נפשות של משפחת הכוהנים?
ת: זוג. הוא סיעודי.
ש: האם נפתלי קפלן אמר לך שהוא מסמיך אותך לשלם עם הכסף של השכירות את הוצאות המשפט?
ת: כן. מתי שהוא ביקש.
ש: יש את זה בכתב?
ת: לא.

דיון והכרעה

לאחר שנדרשתי לרקע ולהליכים הקודמים ונתתי דעתי לטענות הצדדים כפי שהופיעו בכתבי הטענות השונים המפורטים מטעמם ולאחר עיון בדוח המורשה ובתגובות הצדדים לו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הפירוק להתקבל.

המסגרת הנורמטיבית

העילות לפירוק האגודה שלוש הן כפי שצוין בבקשה:

האחת, פירוק מחמת היעדר פעילות בהתאם להוראת סעיף 257(2) לפקודת החברות.

תכליתה של עילה זו בשיקולי יעילות כלכלית לפיהן שעה שהגוף המאוגד איננו פעיל, הרי שמן הראוי להורות על פירוקו אף בשל הצורך להשקיע נכסיו ומקורותיו הכספיים בפעילות מניבה (ראו: צפורה כהן פירוק חברות – כרך א' (מהדורה שנייה, 2016), בעמ' 105 (להלן: "כהן, פירוק חברות").

בעבר, בחנו בתי המשפט את פעילות הגוף המאוגד בראי מטרותיו המוצהרות כפי שאלו עלו ממסמכי ההתאגדות, התקנון, או התזכיר, והאם עסקי התאגיד עולים בקנה אחד עם המטרות לשמן נוסד. ככל שהתשובה לשאלה הייתה בשלילה, נטו בתי-המשפט להורות על פירוקו של התאגיד אף אם הוא ביצע פעולות אחרות שאינן נמנות על מטרותיו (ראו והשוו: ע"א 359/65 המקרין בע"מ נ' הניה מקרין, פ"ד כ(1) 270 (1966)). עם זאת, ברבות השנים ובפרט עם כניסת תיקון מס' 17 לחוק החברות לתוקף, במסגרתו שונה סעיף 32 לחוק החברות שאפשר לחברה לכלול בסעיף המטרות שלה הוראה כללית לפיה החברה מוסמכת לעסוק בכל עיסוק חוקי, נוטים בתי-המשפט לבחון קיומה של עילה זו תוך מתן דגש על אופי פעילות האגודה והשימוש הנעשה בפועל בנכסיה. המבחן הינו מבחן עובדתי אשר נלמד בין היתר מדוחות התאגיד, עסקיו, עמידתו בדרישות תשלום כגון תשלומי מס, משכורות ועוד (ראו והשוו: פר"ק (מחוזי-ת"א) 1873-11-15  איימיוזיק בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (1.5.2016), בפסקה 10).

בהקשר לבחינת הפעילות יצוין כי כאשר המדובר בתאגיד שכל פעילותו מתרכזת בהחזקת בנכס מקרקעין, אין די בעצם החזקתו כדי לקיים את דרישת הפעילות. ראו למשל החלטתי בפר"ק (מחוזי-ת"א) 54454-12-17 חברת אמ.איי.אס.ווי. נכסים והשקעות בע"מ (בפירוק זמני) נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז תל-אביב והמרכז (15.4.2018) (להלן: "עניין מאסי") שם קבעתי כי אף שמדובר בגוף שכל פעילותו מתמצית באחזקת נכס, חלה עליו החובה לבצע פעולות מסוימות בנוגע לנכס זה לרבות גביית דמי שכירות לו זכאי:

יתר על כן, אף אם מדובר בחברת אחזקות שכל פעולתה מסתכמת בהחזקת נכסי מקרקעין, ברי כי אין בעובדה זו כדי לפטור את החברה מהכנת מאזנים מבוקרים, הגשת דוחות, תשלום אגרות ויתר הפעולות המתחייבות בדין. לכך מתווספת העובדה כי החברה אינה פועלת לגביית כספים המגיעים לה כגון, שכר דירה המגיע לחברה משוכרת הדירה בפלורנטין (לעניין זה ראו פסקה 43 להחלטה לפירוק זמני). אכן, מצופה מחברה שעסקיה מתאפיינים לטענתה בפעילות פסיבית כי תפעל להגשת דוחותיה עריכת מאזנים כדין, ותפעל לגביית כספים המגיעים לה שכן אלו החובות המינימליות הנדרשות ממנה ואין כל טעם או היגיון כלכלי שלא תעשה כן.
[עניין מאסי, בפסקה 52.]

ראו גם: ע"א 11273/02 היבול ח.כהן  בע"מ נ' ציפורה ליגומסקי (28.12.2005), בפסקה 10, שם נקבע כי יש להורות על פירוק החברה בשל כך שהפסיקה פעילותה העסקית אף אם נותר בבעלותה נכס מקרקעין.

השנייה, פירוק מטעמי צדק ויושר בהתאם להוראת סעיף 257(5) לפקודת החברות.

כפי שנפסק לא אחת, המדובר בעילה המקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב, והשימוש בה ייעשה במשורה. כך, למשל, בע"א 877/07 סיגל גפן ועד 19 אח' נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ (2.9.2010) מנה בית-המשפט העליון את המקרים בהם ייטה להשתמש בעילה זו, ובהם, בין היתר: כאשר החברה הגיעה למבוי סתום (Dead Lock), כאשר החברה זנחה כל מטרותיה העיקריות, החברה חסרה כל בסיס מסחרי והוקמה למטרות תרמית, כאשר יש בהתנהגות בעלי השליטה בחברה משום עושק כלפי בעלי מניות המיעוט ועוד.

עם זאת, אין המדובר ברשימה סגורה והשימוש בעילה זו ייעשה בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו. ראו למשל, ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (19.3.2018),  (להלן: " עניין אור סיטי"). שם דן בית-המשפט העליון בעילת הפירוק מטעמי צדק ויושר וקבע כי יש להחילה גם במקרים של שימוש לא ראוי בנכסי החברה לצרכים פרטיים או מטרות אחרות תוך כשלים בדיווחיה החשבונאיים של החברה, וכן במקרים של עירוב כספי החברה עם כספם של חברות אחרות:

בענייננו, התמונה המלאה והעגומה של מצב החברות, מצביעה על אי-סדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים; על היעדר הפרדה בין כספי הפרויקטים השונים; ועל כשלים רבים שנתגלו בדוחות הכספים של החברות אשר שיקפו נתונים שאינם עולים מהמציאות. כל אלה מעוררים תמיהות קשות באשר להתנהלות הכספית והכלכלית של החברות וההשלכה שיש להתנהלות זו על מצבן. ויובהר, התמונה בכללותה מגלה כי אין המדובר בטעויות טכניות או בכשלים נקודתיים שנפלו בהתנהלות החברות. המדובר בהתנהלות עקבית של העברת כספים שהופקדו על ידי רוכשים לצורך מימונו של פרויקט מסוים, אשר הם רכשו את זכויותיהם בו, לצרכים אחרים ולהשלמת החסר שנוצר בעקבות כישלונם של פרויקטים אחרים. הדברים גם אינם יכולים להיות שנויים במחלוקת, שכן סומך [רואה החשבון של החברות – א.ל.ע.] עצמו העיד על התנהלות מעין זו בחקירתו ... לכך גם מצטרפת העובדה שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, כספים שהופקדו על ידי לקוחות לצורך קידום הפרויקטים נמשכו על ידי בעלת השליטה לצרכים פרטיים... בהינתן הכשלים הממשיים הקשים שנתגלו בהתנהלות כספי החברות, אין פלא אפוא שבנסיבות אלה, כאשר נקלעו החברות לפתחה של מצוקה כלכלית מסיבות כלשהן, הדברים הביאו להתדרדרות בלתי נמנעת. מצב דברים זה מצדיק אפוא את פירוקן של החברות גם בשל עילה זו, מן הצדק ומן היושר.

יצוין בהקשר זה כי בהחלטתי בעניין מאסי, הוספתי וקבעתי כי חברה שאינה מנהלת דוחותיה הכספיים כמתחייב בדין, שאין ברשותה חשבון בנק והכל שעה שנעשה בנכסיה שימוש שאינו מאפשר פיקוח על הנעשה בה – הרי שיש בכל אלו כדי להצדיק את פירוקה של החברה אף מטעמי צדק ויושר (ראו: עניין מאסי, בפסקאות 56-53).

עילת פירוק זו מופיעה בלשון זהה בסעיף 49(5) לחוק העמותות הקובע כי בית המשפט רשאי לצוות על פירוק של עמותה, בין היתר אם "מצא שמן היושר ומן הצדק לפרק את העמותה".

הפסיקה דנה אף היא בפרשנות עילה זו וכן במקרים בהם ייעשה שימוש בה במסגרת הליכי פירוק עמותה (ראו: ע"א 1775/10 עמותת קרית נדבורנה - בני ברק נ' רשם העמותות (11.5.2011) (להלן: " עניין קרית נדבורנה")):

אני סבור כי על פרשנותה של עילת הסל הקבועה בסעיף 49(5) לחוק העמותות יש ללמוד מן האופן בו פורשה עילת הסל הקבועה בסעיף 257(5) לפקודת החברות, בכפוף לשינויים המחויבים הנגזרים ממאפייניה הייחודיים של העמותה. כך, כשם שהשימוש בעילה זו נעשה במשורה ככל שהדברים נוגעים לפירוק חברות, יש לנקוט בריסון בשימוש ב"עילת סל" זו ככל שהדברים נוגעים לפירוק עמותה. אחד מן המקרים אשר לדידי מאפשרים את הפעלת עילת פירוק זה הוא במצב בו העמותה אינה פועלת עוד לקידום מטרותיה אך מוסיפה היא לנצל את הטבות המס או הטבות אחרות להן היא זכאית כעמותה או שהיא מוסיפה לקבל כספים מתורמים, וזאת בדומה להכרה בעילה לפירוק חברה משיקולי צדק ויושר במצב בו החברה הפכה להיות חברת בועה המהווה מסגרת ריקה מתוכן שתכליתה הוצאת כספים מבעלי המניות. כאמור, בכל מקרה ומקרה על בית המשפט לזכור כי עליו לפעול בריסון בעשותו שימוש בעילה זו, ולבחון היטב את נסיבות המקרה. כך למשל, ככל שהדברים נוגעים לפירוק עמותה בשל אי קידום מטרותיה יש לתת את הדעת למשך הזמן בו העמותה אינה פועלת לקידום מטרותיה כמו גם לנסיבות האופפות התנהלות זו. כך למשל, אין דין אי קידום המטרות מחמת קשיים כלכליים או קושי בגיוס תרומות כדין אי קידום מטרות העמותה סתם.

להחלת הליכי הפירוק גם בעניינה של אגודה עותומאנית ראו החלטת בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) בפר"ק (מחוזי-מרכז) 62601-07-17 ברוך ברונר נ' הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ ישראל אגודה (14.12.2017) והחלטת בית-המשפט העליון ברע"א 31/18 הסתדרות פועלי אגודת ישראל בא"י נ' ברוך ברונר (5.3.2018).

השלישית, פירוק בשל התנהלות האגודה בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה של האגודה, בהתאם להוראות סעיף 345יט לחוק החברות, שזו לשונו:

(א) חברה לתועלת הציבור תפורק בידי בית המשפט לפי הוראות פקודת החברות, בכפוף לאמור בפרק זה.
(ב)  נוסף על עילות הפירוק הקבועות בפקודת החברות ובחוק זה, רשאי בית המשפט לפרק חברה לתועלת הציבור בהתקיים אחת מאלה:
(1) פעולות החברה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה;
(2) מי שנתמנה לבצע חקירה לפי סעיף 345יח נמליץ על פירוק החברה.

כפי שצוין לעיל, האגודה העלתה במסגרת התנגדותה השגות בנוגע לסמכותה של שרת המשפטים ליתן צו המחיל את הוראות סעיף 345יט לחוק החברות על האגודה, וכן כפרה בסמכות רשם ההקדשות לעתור בבקשת הפירוק בטענה כי סמכות זו שמורה ליועץ המשפטי לממשלה בלבד.

שאלת הסמכות להחלת הוראת סעיף 345יט לחוק החברות על הליכי פירוק אגודה עותומאנית וכן סמכות רשם ההקדשות לנקוט בהליכי פירוק אגודה, נדונו בבג"ץ 719/18 ברוך ברונר נ' שרת המשפטים (24.6.2018) שם נקבע:

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנות הבאות:
א. יתכן, ואיננו קובעים מסמרות בעניין זה, כי מן הראוי לשקול אפשרות לתקן את ניסוחו של סעיף 380(א) לפקודת החברות, כך שיובהר בו במפורש כי לשר המשפטים סמכות להחיל גם את ההוראות המיוחדות שבחוק החברות לעניין פירוק חברות לתועלת הציבור.
ב. אף לפי נוסחו הקיים של סעיף 380(א) לפקודת החברות, אין ספק כי כאשר ניתן צו מכוחו רשאי בית המשפט הדן בהליכי הפירוק (או בהליכי פשרה או הסדר לפי העניין) לקבוע מהם השינויים המחויבים לפי הנסיבות הנובעים מטיבה של ההתאגדות בה מדובר.
ג. כאשר בית המשפט קובע מהם השינויים המחויבים לפי הנסיבות ביחס לאגודות עותומאנית, מן הראוי שיפעל במישרין או על דרך ההיקש על פי ההוראות בעניין פירוק חברה לתועלת הציבור שבחוק החברות (דהיינו סעיפים 345יז. – 345כג. לחוק החברות).
ד. במקרה שלפנינו לא מתעוררת מחלוקת של ממש בדבר עילות הפירוק או בדבר הדרך בה צריך להתבצע הפירוק, ומקובל על הכל, כי ככל שיוחלט על פירוק העותרת (ואיננו מביעים כמובן כל עמדה בשאלה האם יש מקום להורות כן) לא יחולקו נכסיה לחבריה.
ה. המחלוקת המעשית היחידה הקיימת בין הצדדים לעתירה שלפנינו היא בשאלת מעמדו של רשם ההקדשות בהליך. ואולם, גם אם נניח, כטענת העותרת, כי מעמד זה אינו מעוגן בהחלה של הוראות חוק החברות בעניין חברה לתועלת הציבור מכוח סעיף 380(א) לפקודת החברות, הרי שאין חולק כי בית המשפט של פירוק רשאי לפנות לרשם ההקדשות על מנת לקבל עמדתו, או להיענות לבקשה מצידו להצטרף להליך, וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט להורות על השינויים המחויבים בשים לב לאופי ההתאגדות בה עסקינן. מאחר שבענייננו הורה כן בית המשפט של פירוק, הפכה שאלת השתתפות רשם ההקדשות בהליך לתיאורטית.
נוכח המובהר לעיל, העתירה בכללותה הפכה לתיאורטית, ואיננו רואים מקום להוסיף ולדון בה.

הנה כי כן, סעיף 345יט לחוק החברות עוסק במקרים בהם יורה בית-המשפט על פירוק חברה לתועלת הציבור, לרבות אגודה עותומאנית, כאשר בענייננו מיקד הרשם את עילת הפירוק בהוראת סעיף 345יט(ב)(1) לחוק החברות, לפיו מקום בו החברה מתנהלת באופן בלתי חוקי, בניגוד למטרותיה או לתקנונה, אזי שיש ליתן צו לפירוקה.

עילת פירוק זו מצאה ביטוי גם בסעיף 49(1) לחוק העמותות זאת בשל קווי הדמיון שבין חברה לתועלת הציבור לבין עמותה (ראו: עניין קרית נדבורנה, בפסקה 19).

כפי שניתן ללמוד מהוראת סעיף 345א' לחוק החברות, חברה לתועלת הציבור היא חברה שבתקנונה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד, וחל בה איסור "על חלוקת רווחים בה או חלוקה אחרת לבעלי מניותיה". הטעם לכך נעוץ בכך שחברה לתועלת הציבור ממומנת מכספי ציבור - הן באמצעות גיוס כספים מהציבור והן על-ידי קבלת תמיכות כספיות מהמדינה אשר באות לידי ביטוי למשל בפטור מתשלום מסים, הקלות, מענקים ועוד. פעילותן הציבורית של חברות אלו נעשית בדרך כלל כתחליף לפעולות שהיו אמורות להתבצע על-ידי המדינה, מכאן הזכות לקבלת סיוע מכספי הציבור (ראו למשל סעיף 9(2)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; אהרן נמדר מס ערך מוסף – כרך א', 293, 299-298 (מהדורה חמישית, 2013)).

במסגרת הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005, ה"ח 195, עמד המחוקק על חשיבות הסדרת התנהלותה של חברה הפועלת למטרות ציבוריות ללא כוונת רווח. זאת, בין היתר, כדי למנוע ניצול לרעה של צורת התאגדות זו, כדי לשמור על אינטרסים ציבוריים מעורבים ובשל הצורך למנוע מחברות אלה לפעול בהיעדר פיקוח ובקרה. הצורך בפיקוח על חברות מסוג זה מתחדד נוכח בעיית הנציג הייחודית שמתעוררת בקרב חברות לתועלת הציבור.

בכל חברה שבה פרט (נושא משרה) שולט ומנהל את נכסיו של פרט אחר (בעל מניה) עולה החשש שמא הראשון לא ינהג ברכושו של האחרון כפי שהיה נוהג ברכוש שלו. חשש זה אף מתעצם לאור פערי המידע שבין הצדדים וניגודי האינטרסים. אחת הדרכים המקובלות בהתמודדות עם פערי המידע הינה בשימוש באמצעי פיקוח על-ידי בעל המניות (למשל כוח ההשפעה של גופים מוסדיים על אופן אישור עסקאות בחברה). הנחת היסוד הינה שלבעלי מניות בחברה עסקית קיים אינטרס כלכלי לפקח על אופן ניהול נכסי החברה על-ידי נושאי המשרה בה באופן שיהיה בו כדי לנסות ולהתמודד עם בעיית הנציג (ראו: דב סולומון "אדישות רציונלית של בעלי  מניות: כיצד לעורר את ציבור המשקיעים מתרדמתו?" עיוני משפט לט 317, 322 (2016)).

ברם, לא כך הם פני הדברים בחברה לתועלת הציבור. חברה כזו, מעצם טבעה, פועלת לקידום מטרות ציבוריות בעבור ציבור נהנים גדול ובלתי מסוים. ציבור זה לרוב נעדר אמצעי פיקוח ועל כן אין בידיו מידע אודות פעילות החברה ובפרט חסרים בידיו כלים לבחון האם היא מקיימת את מטרותיה הציבוריות. זאת ועוד, חברה לתועלת הציבור אינה רשאית לחלק רווחים, משכך אין לחבריה אותו אינטרס כלכלי המצוי בחברה עסקית לבקר ולפקח האם היא פועלת לשם השגת מטרותיה. לכך יש להוסיף כי בהיעדר פיקוח מתאים, לא ניתן יהיה אף לבחון האם כספי התרומות אשר גויסו אכן משמשים למטרה לשמה גויסו שכן לרוב התורם נעדר יכולת או משאבים לבחון האם התרומה הגיעה לייעדה (ראו דברי הסבר הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005, ה"ח 195, בעמ' 1092).

ודוקו. בחינת פעילות החברה לתועלת הציבור אל מול מטרותיה מהווה אמצעי פיקוח עיקרי לצורך בחינת הנעשה בחברה, שמא מנהליה ינצלו צורת התאגדות זו לרעה באמצעות שימוש לא ראוי בנכסיה או בכספים שהגיעו לידיה מתרומות. מכאן אף הצורך במנגנון פיקוח ממשלתי יעיל שנעשה לרוב על-ידי רשם העמותות או ההקדשות. כל זמן שחברה לתועלת הציבור אינה עומדת במטרותיה או בתקנונה, ואינה ממלאת אחר חובות הדיווח הקבועות בחוק, אזי היא מקשה על הרשם לפקח אחר הנעשה בחברה.

בדומה לאמור, נראה כי הרציונל להגברת אמצעי הפיקוח על הנעשה באגודות עותומאניות הוא שהוביל להוספת סעיף 62 לחוק העמותות (במסגרת תיקון מס' 3 לחוק העמותות), המורה על מחיקת אגודות שאינן פועלות לרישומן כעמותה אשר כפופה להוראות הפיקוח הקבועות בדין (ראו: הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 3), התשנ"ה-1995, ה"ח 2431, בעמ' 592)).

באשר לעילת פירוק בשל התנהלות שלא כדין יצוין, כי בעניין קרית נדבורנה דן בית-המשפט בשיקולים אותם יש להביא בחשבון בבחינת עילה זו וביניהם חומרת הפעילות הבלתי חוקית והימשכותה. כמו כן, עמד בית-המשפט על רף ההוכחה הדרוש בעת מתן צו פירוק בשל פעילות בלתי חוקית אל מול זה  הפחות מחמיר בפירוק בשל התנהלות בניגוד למטרותיה ותקנונה, וכך נקבע:

בהקשר זה מוצא אני מקום לציין כי לשיטתי ייתכנו מקרים בהם אף אם אי החוקיות בפעילות העמותה לא הייתה מתמשכת, הרי שחומרת אי החוקיות שבפעילות העמותה תצדיק פירוקה על פי העילה שבסעיף 49(1) לחוק העמותות. כך למשל, ולשם הדוגמא, די בגילוי מקרה אחד בו עמותה העבירה כספים לארגון טרור, בידיעה כי מדובר בארגון טרור, על מנת לקבוע כי פעילותה מנוגדת לחוק וקמה עילה לפירוקה. כך לדידי, די בגילוי מקרה אחד בו העמותה העבירה כספים לפלוני או אלמוני כתמורה או כתגמול לביצוע עבירה פלילית כדי לקבוע כי קמה עילה לפירוקה. במקרים מעין אלו, אף אם אין מדובר בפעילות מתמשכת או במרכיב דומיננטי מפעילות העמותה, כפי שנקבע בעניין בן חורין, השימוש לרעה שנעשה בזכות ההתאגדות מאפשר פירוקה של העמותה בהתאם לסעיף 49(1) ל חוק העמותות.
...
כאשר מדובר בבקשה לפירוק המוגשת על רקע הפרה של תקנון העמותה או על רקע פעילות של העמותה בניגוד למטרותיה, סבורני כי אמת המידה המנחה צריך שתהיה מחמירה פחות מזו הנזכרת לעיל, וזאת בשים לב לאינטרסים הנוגדים הרלבנטיים. כאשר מדובר במצב בו נטען להפרה של התקנון או לפעילות בניגוד למטרות העמותה, אל מול זכות ההתאגדות עומד האינטרס הציבורי - הנובע בין היתר מן ההטבות להן זכאיות עמותות (המהוות מעין מימון עקיף של פעילותן) - כי פעילות העמותה תעשה בהתאם למטרותיה. כמו כן פעמים רבות עומד האינטרס של כלל חברי עמותה, לרבות אלו שאינם נמנים על ועד העמותה, כי פעילותה תעשה בהתאם למטרות שנקבעו לעמותה מלכתחילה ובהתאם לכללים שנקבעו בתקנון להסדרת פעילותה.

בהקשר זה יתכן כי פעילות בלתי חוקית המבוצעת על-ידי תאגיד הפועל למטרות ציבוריות תקים עילת פירוק כפולה – הן מטעמי צדק ויושר (בהתאם לסעיף 257(5) לפקודת החברות או סעיף 49(5) לחוק העמותות) והן בשל ההתנהלות האסורה (בהתאם לסעיף 345יט(ב)(1) לחוק החברות או סעיף 49(1) לחוק העמותות).

מן הכלל אל הפרט

בחינת התשתית העובדתית שהונחה בפניי מובילה למסקנה כי התקיימו כל שלוש העילות לפירוק האגודה, וכי יש להורות על פירוקה, כפי שיפורט להלן.

הפסקת פעילות האגודה – סעיף 257(2) לפקודת החברות

כפי שהוכח בפניי, האגודה אינה פעילה וזאת בשל הטעמים הבאים:

ראשית, הודאת בעל דין של האגודה לפיה הפסיקה את פעילותה, זאת הן במכתבה מיום 9.12.2015 בו ציינה כי "כיום האגודה אינה פעילה והנכס ברובו הגדול עומד שומם...", והן במסגרת תגובתה לבקשת הפירוק (סעיף 304) בה נטען כי "המבקש (הרשם – א.ל.ע.) הוא כיום, הגורם העיקרי שמונע מהאגודה לפעול, והוא זה שאחראי לסטגנציה בה מצויה האגודה ...".

האגודה אמנם הוסיפה בעניין זה טענה עובדתית מאוחרת יותר שיש בה לכאורה כדי לסייג הודאתה, ולפיה יש לראות בה כמי שמבצעת פעילותה באמצעות אחרות, תחילה באמצעות ישיבת אוהל יוסף ולימים באמצעות חברת ההוצאה לאור, ברם, אין בדעתי לקבל טענה זו. זאת, מאחר ומדובר בטענה שנטענה בעלמא ובניגוד להודאתה המפורשת של האגודה בכך כי היא אינה פעילה. במצב דברים זה, הנטל להוכיח כי האגודה פעילה למרות הודאתה ההפוכה, רובץ על כתפיה, שכן המדובר בטענה מסוג של הודאה והדחה. ראו: ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן (16.2.2004), בפסקה 18.

כפי שעולה מכתבי הטענות שבפניי, האגודה לא עמדה בנטל זה ולא הראתה כי היא פעלה באמצעות הישיבה או באמצעות החברה.

כך, באשר לישיבת אוהל יוסף נטען על-ידי האגודה במסגרת מכתבה מיום 9.12.2015 כי "... אגודת ישיבת אוהל יוסף אינה פעילה", ואילו בכל הנוגע לקשר של אגודת ישיבת אוהל יוסף עם האגודה צוין כי "הקשר בין האגודות בעבר היה העובדה שהן יוסדו ע"י אותו אדם – הרב שבתי פרנקל ז"ל".

היינו, לא ניתן לקבל את טענתה של האגודה לפיה פעלה באמצעות גוף שהיא עצמה מעידה עליו כי אינו פעיל, ושעה שהיא מגדירה את הקשר בין שני הגופים כקשר הנוגע לזהות המייסדים בלבד, ולא כקשר המעיד על כך שהאגודה פועלת באמצעות אותו גוף.

זאת ועוד. אף לו היה מקום לבחון את הטענה לפיה ברבות השנים פעלה האגודה באמצעות אגודת ישיבת אוהל יוסף, הרי שהיה מקום כי האגודה תביא ראיות לכך, ובפרט בהתחשב בהודאתה המפורשת בדבר אי פעילות.

יש לדחות אף את טענת האגודה לפיה היא פועלת כיום באמצעות חברת ההוצאה לאור ובפרט באמצעות העמדת הנכס לשימוש החברה, זאת מכוח תקנות התאגדותה המסמיכות אותה לפעול באמצעות גופים אחרים (למשל חברת ההוצאה לאור) אף על דרך העמדת כספיה ונכסיה לטובת אותם גופים שחולקים עמה את מטרותיה. זאת משני טעמים: ראשית, כפי שצוין לעיל, האגודה מודה כי אינה פעילה וכפועל יוצא מכך למעשה מעולם לא פעלה לקידום מטרותיה. במצב דברים זה אין לקבל את הטענה כי העמדת הנכס לטובת חברת ההוצאה לאור מהווה חלק מהגשמת מטרות האגודה אף אם צוין בתקנות ההתאגדות כי האגודה רשאית לסייע בתמיכות, תרומות, מלגות וכן להוציא לאור ספרים, חוברות וכיוצ"ב שעשויים לקדם את מטרותיה (סעיפים 4(ה) ו-(ו) לתקנות ההתאגדות), ושנית, מאחר ופרשנות האגודה לסעיף 4(ט) לתקנות ההתאגדות אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ויש לדחותה.

סעיף 4(ט) לתקנות ההתאגדות שכותרתו "סמכויות האגודה" מורה כדלקמן:

לשם קדום מטרות האגודה תהיה האגודה מוסמכת לעשות ולבצע את הפעולות ואת המעשים הבאים:
...
(ט) להשתתף או להקים כל מיני חברות, אגודות, קופות גמ"ח, קרנות או מפעלים.

היינו, קריאה פשוטה של הסעיף מעלה כי האגודה רשאית להשתתף או להקים חברות אשר יסייעו לה בקידום מטרותיה, אלא שלא כך הם פני הדברים בענייננו. זאת, מאחר וחברת ההוצאה לאור מצויה בבעלותו המלאה של הרב קפלן ולא בבעלות האגודה, ומכאן שאין בכך כדי למלא אחר סעיף 4(ט) לתקנות ההתאגדות, ואין המדובר בחברה שהאגודה הקימה, ואף איננה מחזיקה במניות בה, וזו אף אינה מקדמת את מטרות האגודה.

מכאן, ושעה שהראינו כי האגודה איננה יכולה לפעול באמצעות חברת ההוצאה לאור, הרי שכפועל יוצא מכך, לא ניתן אף להצדיק או להכשיר את העמדת נכס האגודה לשימוש החברה.

יתרה מכך, אף לו הייתי מקבלת את הטענה העקרונית לפיה האגודה רשאית לפעול באמצעות חברה אף אם זו לא הוקמה על-ידה והיא אף אינה מחזיקה במניותיה, וזאת תחת ההנחה כי העמדת הנכס של האגודה לשימוש של אותה חברה, ישמש ולו בעקיפין להגשת מטרות האגודה, הרי שלא ניתן לקבל טענה זו בענייננו. זאת, מאחר והיה מצופה, למשל, שבגין העמדת הנכס (או חלקו) לרשות החברה, היא תשלם לאגודה דמי שכירות ואלו ישמשו לקידום מטרותיה של האגודה באופן שקוף, גלוי ופתוח לביקורת הרשם. כפי שיפורט בהמשך האגודה והמשיבים לא הראו כי פעלו באופן זה, ולא עמדו בנטל ההוכחה בעניין זה, ולו בחלקו.

בנוסף, יש לדחות את טענת האגודה לפיה העמדת הנכס לרשות החברה להוצאה לאור אינה מהווה העמדת הנכס לידיים פרטיות, שכן עיון בתזכיר ההתאגדות של חברת ההוצאה לאור מעלה כי בין יתר מטרות החברה שלשמן נוסדה צוין כי היא רשאית " לעסוק בכל עסקי מסחר, שווק, יבוא מכירה וקניה וליזום ולהוציא לפועל ולנהל כל פעולות מסחריות לסוגיהן", היינו מדובר בגוף פרטי ומסחרי לכל דבר וענין.

גם הטענה לפיה יש לראות בסיוע האגודה לחברת ההוצאה לאור כהמשך ישיר לסיוע ישיבת אגודת אוהל יוסף וכעולה בקנה אחד עם מטרות האגודה (בהתאם לסיפת המטרה שקשורה למפעל הרמב"ם לפיה בין מטרות האגודה "... לסייע בכל דרך לאגודת ישיבת אוהל יוסף...") מעלה קושי שכן מלכתחילה התאגדה הישיבה כמלכ"ר ואילו החברה התאגדה כחברה מסחרית.

שנית, בחינת פעילות האגודה נעשית בהתאם למבחנים עובדתיים פרקטיים, וכפי שעולה מדוח המנהל המורשה, מדובר באגודה שעל-פי דיווחיה שלה אין לה חשבון בנק ומעולם אף לא היה לה, ובנוסף, אין ברשותה דוחות כספיים והיא נעדרת כל פעילות.

במאמר מוסגר יצוין, כי דיווחים אלה של האגודה עומדים אף בסתירה לאמור בפסק-הדין בהמרצת הפתיחה שם נקבע כי "...פעילותו הכספית של ארגון בני יוסף, מומנה בהתאם לדו"חות הכספיים שהוגשו על ידי האגודה (נספח י"ג לתשובתה)...". היינו, בכך יש כדי ללמד על קיומם של דוחות כספיים של האגודה, ואשר מטעמים תמוהים שלא הובהרו, לא הובאו לעיוני או לעיונו של המנהל המורשה.

מכל מקום, אף אם עיסוקה של האגודה מתאפיין בפעילות פסיבית כגון החזקת נכס, הרי שאין בכך כדי לפטור את האגודה מלערוך דוחות ומאזנים, מתשלום אגרות ומיתר הפעולות המתחייבות על-פי דין ( ראו החלטתי בעניין מאסי).

שלישית, האגודה אינה ממצה פוטנציאל הכנסותיה מנכסיה.

כאמור לעיל, שמואל הודה בפניי כי הנכס כולל, בין היתר, יחידת דיור אחת המושכרת מידי חודש ויחידת דיור נוספת אשר טרם הושכרה ואשר בכוונתו להשכירה. מבלי לקבוע כל עמדה בנוגע לחוקיות ההשכרה של חלק מהנכס והשימוש שנעשה בתמורה, יצוין כי לא הובא בפניי כל טעם המניח את הדעת בהותרת נכס מניב הכנסות ללא כל שימוש, קל וחומר שעה שלנכס זה ולתמורה שתתקבל מהשכרתו חשיבות רבה להמשך פעילות מפעל הרמב"ם, כפי שנטען על-ידי האגודה והמשיבים.

מכל מקום, אין חולק כי הימנעות האגודה מניצול נכסיה למטרות רווחיות בצירוף העובדה כי היא אינה מחזיקה בחשבון בנק ואינה מפיקה דוחות כספיים, מעידים על כך כי האגודה אינה פעילה ומכל מקום, האגודה לא עמדה בנטל להוכיח אחרת.

רביעית, האגודה עצמה קיבלה החלטה בדבר פירוקה עוד בשנת 2003.

פירוק האגודה מטעמי צדק ויושר – סעיף 257(5) לפקודת החברות

כפי שעולה מכתבי הטענות ומבקשת הפירוק על נספחיה וכן מדוח המנהל המורשה ומחקירתו של שמואל בפניי, התנהלותה של האגודה והגורמים הקשורים לה מעלה תמונה עגומה, וזאת בפרט לשימוש בנכסיה. התשתית הראייתית שהונחה בפניי המובילה למסקנה חד משמעית כי יש מקום להורות על פירוקה של האגודה אף מטעמי צדק ויושר וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, האגודה לא פעלה בהתאם לפסק-הדין בהמרצת הפתיחה ובפסק-הדין של בית המשפט העליון והתחמקה במשך תקופה ארוכה לאחר מתן פסקי-הדין מלפעול לרישומה כעמותה באופן שיאפשר לרשם פיקוח ראוי ואפקטיבי על פעילותה ועל נכסיה.

גם במסגרת עתירת האגודה לבג"ץ כנגד צו השרה (בג"ץ 3067/17) עמד בית-המשפט העליון על כך שחרף הצהרות האגודה לפיהן תפעל להעברת הנכס למוסד בעל מטרות ציבוריות דומות, בפועל ישבה האגודה בחיבוק ידיים ולמעט מספר התכתבויות עם הרשם לא עשתה דבר. היינו, נראה כי האגודה גררה רגליה בעניין העברת הנכס למוסד ציבורי אחר, אלא שבפועל התברר כי המשיכה להעביר נכסיה לידיים פרטיות של חבריה או מי מטעמם אשר גרפו רווחים מנכסים אלה לשימושם האישי.

שנית, לא זו בלבד שהאגודה לא מילאה אחר פסקי-הדין, אלא ביקשה להתנער מהחיובים שהוטלו עליה במסגרתם, בטענה שלא התחייבה לפעול לרישומה כעמותה, אלא הצהירה כי בכוונתה לעשות כן.

טענה זו נטענה באופן העולה כדי חוסר תום לב, שכן לשון פסק הדין בהמרצת הפתיחה הינה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים וכך גם פסק הדין בערעור, אשר ניתן על בסיס הצהרת האגודה בפניו כי תפעל להעברת הנכס למוסד בעל מטרות ציבוריות דומות ולא לידיים פרטיות. מכאן, שאין המדובר ב"תכנית כבקשתך" לפיה האגודה רשאית לפעול לרישומה כעמותה אך אינה מחויבת לעשות כן.

שלישית, לא זו בלבד שהאגודה לא פעלה בהתאם לפסקי-הדין אלא כעת התברר כי המשיכה לפעול להעברת נכסיה לידיהם הפרטיות של חבריה או למי מטעמם, פעולה אותה נועד הליך המרצת הפתיחה למנוע, ואף עומדת בניגוד לפסק-הדין ולצו המניעה שניתן במסגרתו. בנוסף, פעלה האגודה להמשיך ולשלוט בנכס אף שזה אינו משמש אותה, והעמידה את פירותיו לטובת אחד מחבריה או מי מטעמו. כל זאת, בהיעדר שקיפות המאפשרת להתחקות אחר פעולות אלה.

כך, מחקירתו של שמואל עלה שבמשך פרק זמן בלתי מבוטל, הועברו לכיסו הפרטי מידי חודש, דמי השכירות בגין יחידת הדיור שבקומה העליונה של הנכס בסך של 8,000 ₪. כל זאת ללא ידיעת הרשם, ללא ידיעת התורמים, ללא שהתקבלה החלטה שקופה וגלויה המתירה לעשות כן, ושעה שהנכס אמור היה לשמש למטרות ציבוריות.

המדובר בסכום המצטבר לכדי מאות אלפי שקלים אותו היה מקום להעביר לידי האגודה. אלא שכספים אלו לא הופקדו בחשבונה של האגודה שכן לטענתה אין ברשותה חשבון בנק כאמור, והם אף לא נזכרו בדוחותיה של האגודה מאחר ולטענתה אינה מפיקה דוחות.

מדובר אפוא בהתנהלות כספית אסורה ובעייתית שאינה שקופה ועל כן אף אינה ניתנת לפיקוח וביקורת, וכל זאת שעה שעסקינן בנכס שאמור היה לשמש למטרות לציבוריות.

בהקשר זה יצוין כי לא נעלמה מעיניי טענתו של שמואל לפיה כספי השכירות מועברים לבאי-כוחה של האגודה לצורך ייצוגה. ברם, מעבר לכך שהמדובר בטענה שנטענה בעלמא שלא גובתה ולו בראשית ראייה להוכחתה, הרי שלא הונחה בפניי החלטת האגודה או מי מחבריה המתירה לשמואל לפעול באופן זה. יתרה מזו, אף לו הייתה מונחת בפניי אסמכתא המעידה כי האגודה הביעה הסכמתה לכך שהכספים ישמשו לייצוג משפטי (שלה או של חבריה), לא היה בכך כדי להכשיר את פעולת העברת הכספים לחשבונו האישי של שמואל. כבכל גוף מאוגד, היה על האגודה לפעול לפתיחת חשבון בנק, ולדאוג להפקיד בו את כספי השכירות וכן לרשום בספריה הכנסה זו ולדווח אודותיה. מאחר ופעולות אלה לא בוצעו, יש לדחות את הטענה לפיה ניתן לעשות שימוש בכספים אלה לצורך ייצוג או לכל צורך אחר.

התנהלות לקויה זו של האגודה מחייבת לטעמי מתן צו פירוק מטעמי צדק ויושר (ראו גם עניין אור סיטי), שכן העמדת נכסי האגודה לשימוש פרטי של חבריה או מי מטעמם עומדת בניגוד לרעיון המרכזי העומד בבסיס ייסודה של האגודה, לפיו פעילותה נועדה לצרכים וולנטאריים להשגת מטרות ציבוריות, להבדיל מהפקת רווח, או טובת הנאה חומרית אחרת של מי מחבריה או מי מטעמם. רעיון מרכזי זה מחייב גם לטעמי לקבוע כי הזכות השיורית של נכסי האגודה תוקנה לציבור ולא לשימוש פרטי של חברי האגודה.

רביעית, כפי שעלה מדוח המנהל המורשה, מסתבר כי בשנת 1970 נרכשו על-ידי האגודה בפועל 4 תתי חלקות של הנכס. למרות זאת, לא טרחו האגודה והמשיבים לציין עובדה זו ורק לאחר שהמנהל המורשה עמד על כך בדוח מטעמו, העלו המשיבים לראשונה גרסתם בעניין לפיה מכירת תת חלקה 3 מתוך 4 תתי החלקות נעשתה על-ידי הרב פרנקל עוד בטרם נרשמה הקרקע על שם האגודה וכי כספי התמורה שימשו לבניית המבנה על הנכס.

מדובר בגירסה עובדתית שהמשיבים לא הניחו כל ראיות להוכחתה, ומכל מקום, עדיין עולה תהיה מדוע בכל זאת נרשמה תת חלקה זו על שם האגודה ביום 20.2.1985 (כפי שעולה מנסח הטאבו ההיסטורי של תת חלקה 3 אשר צורף כנספח 7 לדוח המנהל המורשה), ומדוע לא נרשמה קודם על שמו של הרב פרנקל. אמנם המדובר בפעולות שנעשו לפני שנים רבות, ברם יש בהן כדי לחזק את הרושם בנוגע להתנהלות פסולה באגודה.

בהקשר זה יש להתפלא גם על ההסבר שמסרו המשיבים ולפיו הדבר נעשה "...יתכן ומטעמי מיסוי או תשלום אגרה..." (עמ' 14 לתגובת המשיבים לדוח המנהל המורשה), שכן המשיבים מודים למעשה כי נסח הטאבו של תת חלקה 3 איננו משקף את המציאות ואת העסקאות שנעשו בקרקע ולכך חשיבות רבה.

הימנעות מרישום תת חלקה 3 על שם הרב פרנקל ורישומה על שם האגודה במטרה להפקת הנאה מיסויית בהיותה גוף ציבורי, הינה פעולה המעלה חשד לפיו פעולה זו אינה כשרה ונועדה לנצל לרעה את צורת ההתאגדות כאגודה, וכפי שנפסק בעניין קרית נדבורנה, יש בכך כדי להצדיק את פירוקה.

חמישית, האגודה מנצלת לרעה את צורת התאגדותה. הדבר בא לידי ביטוי הן ברישום תת חלקה 3 על שם האגודה ולא על שמו של הרב פרנקל וזאת מטעמי מס, והן בהצהרת האגודה בבקשתה לפטור מתשלום אגרה בעת רישום מקרקעי הנכס על שמה. בנסח טאבו של הנכס מופיעה ההערה לפיה "ניתן פטור לפי תקנה 10 לתקנות המקרקעין (אגרות) בתנאי שהאגודה הנעברת תשתמש במקרקעין אלה, אך ורק להקמת בנינים לישיבה גדולה, כולל, פנימיה לתלמידי הישיבה ובית כנסת ובתנאי נוסף שהיא תמנע מעסקת העברה לאחר, אם לא יקוימו תנאים אלה, תשלם האגרה שהיתה משתלמת אלמלא הפטור" (נספח 5 לדוח המנהל המורשה). במאמר מוסגר יצוין כי יתכן שנפלה טעות סופר בהערה זו בציון מספר התקנה, ויתכן שהמדובר בתקנה 11. בהקשר זה ניתן לראות כי תקנה 10 לתקנות המקרקעין (אגרות), התשל"ה-1974 עוסקת בפטור מתשלום אגרה אשר ניתן לרשויות מקומיות בעוד שתקנה 11 מסדירה מתן פטור מתשלום אגרה למוסדות ציבור ומורה כי "מוסד ציבור פטור מאגרה בעד רישום שכירות במקרקעין או רישום משכנתא, אם שוכנע הממונה כי המקרקעין או ההלוואה שלהבטחתה נרשמת המשכנתה משמשים או מיועדים לשמש את המוסד במישרין".

למרות זאת בענייננו, המשיבים שבים ומודים במסגרת תגובתם לדוח כי "בקומה הראשונה, במשך עשרות שנים (עד לפני מספר בודד של שנים), התקיימה עיקר פעילות מפעל הרמב"ם פרנקל. עשרות חוקרים היו מגיעים לנכס בו פעל בית מדרש ומבצעים את פעילות המחקר". היינו, מזה מספר שנים לא מתקיימת בנכס כל פעילות ציבורית שבגינה ניתן לכאורה לאגודה פטור מתשלום אגרת רישום בפנקסי המקרקעין.

ששית, משהוכח בפניי כי לאגודה אין חשבון בנק, היא אינה מנהלת דוחות ומאזנים כמתחייב בדין, כספיה מועברים לשימושים פרטיים של חבריה ושעה שהיא אף אינה פועלת למקסום רווחים מנכסיה – הרי שלא מן הנמנע לקבוע כי בפנינו "אגודת בועה" (על משקל חברת בועה) שכל התנהלותה פיקטיבית, ובאופן המחייב את פירוקה.

האגודה פועלת בניגוד לחוק, למטרותיה או תקנונה – סעיף 345יט לחוק החברות

משהוכח בפניי כי האגודה אינה פעילה אזי מכך אף מתחייב כי היא אף אינה מקדמת מטרותיה. למעלה מן הצורך, ועל אף מסקנה מתחייבת זו, אדון גם בקיומה של עילה זו.

בפתח הדיון בעילה זו יצוין, כי האמור לעיל בנוגע להתנהלות האגודה הן לעניין רישומה של תת חלקה 3, הן ביחס לפטור מתשלום אגרת רישום בפנקסי המקרקעין והן לגבי העברת דמי השכירות לידיו הפרטיות של שמואל - יש בו כדי להעיב על חוקיות פעולות האגודה באופן המצדיק את פירוקה אף בשל עילה זו, ואף להוות בבחינת אי חוקיות מתמשכת המצדיקה את הפירוק (ראו: ענין נדבורנה).

בנוסף, אין חולק שאף אחת מהמטרות המקוריות של האגודה שעניינן להכשיר מורים לבתי אולפנה למבוגרים בכל המקצועות; לייסד ולקיים מכונים להשכלה טכנולוגית למבוגרים; להעסיק מורים ולהכשיר תלמידים מישראל ומארצות הברית ולהקים ולהחזיק בתי מדרש ובתי מגורים לתלמידים ולמוריהם – אינן מתקיימות ולמעשה מעולם לא התקיימו על-ידי האגודה. לא זו בלבד, אלא ששבתי והפכתי בטענות המשיבים והאגודה הרבות ולא מצאתי כל הסבר אשר מניח את הדעת מדוע לא קודמו מטרות אלה על-ידי האגודה.

אכן, לא בנקל יורה בית-המשפט על פירוק תאגיד שהוקם לקידום מטרות ציבוריות ולו בשל חשיבותו הציבורית (ראו: עניין קרית נדבורנה). על כן בטרם יורה בית-המשפט על פירוק התאגיד, שומה עליו לבחון את הסיבה בגינה נבצר מן התאגיד לפעול לקידום מטרותיו. כך, למשל, נפסק כי קושי בגיוס תרומות אינו מצדיק את פירוק התאגיד. עם זאת, בפנינו אגודה אשר מעולם לא פעלה לקידום מטרותיה המקוריות וזאת ללא כל טעם הגיוני או טעם של ממש לכך.

זאת ועוד, אין אף כל הסבר לכך מדוע במסגרת בקשת האגודה לרישומה כעמותה דיווחה כי מטרותיה הן אותן ארבע מטרות מקוריות שמעולם לא פעלה לקידומן. בעניין זה לא מצאתי מקום לקבל את טענת המשיבים לפיה הרב פרנקל היה איש בעל חזון אשר האמין כי יוכל להגשים את ארבעת מטרות האגודה המקוריות במלואן, לרבות הקמת בית אולפנה לאימון מורים וכיוצ"ב. מבלי להטיל ספק בשאיפותיו של הרב פרנקל ז"ל, מצופה היה כי ככל שמטרות אלו היו לנגד עיניו, הרי שאלה יזכו להתייחסות בצוואתו ודי בכך כדי לדחות את הטענה.

לאור האמור לעיל, הרי שניתן לקבוע כי האגודה לא פעלה בהתאם למטרותיה וכי התקיימה עילת פירוק זו.

עם זאת, אתייחס גם לטענה אחרת שהעלתה האגודה בהקשר זה ולפיה היא פעלה ופועלת באמצעות חברת ההוצאה לאור אשר הינה בעלת מטרות זהות למטרותיה, וכי העמדת נכס האגודה לשימוש החברה עולה בקנה אחד עם מטרותיה.

בהקשר זה העלו המשיבים והאגודה תילי תילים של טענות אשר מרביתן חזרו על עצמן. לאור הדברים שקבעתי בהרחבה לעיל בדבר קיומן של יתר עילות הפירוק, לא מצאתי מקום להידרש לכל אחת מטענות אלה ואתייחס לעיקרי הדברים בלבד.

המשיבים והאגודה הקדישו טיעון רחב לשאלה האם האגודה מילאה אחר המטרה שעניינה בקידום מפעל הרמב"ם. מאחר והאגודה מודה שמעולם לא מילאה אחר מטרותיה המקוריות, אזי לטעמי הדיון במחלוקת זו מיותר. בהקשר זה חשוב לציין כי מדובר במטרה שהוספה לאחר הקמת האגודה, וכי לימים הוחלט על-ידה למחוק מטרה זו, כפי שעולה ממכתב האגודה מיום 9.12.2015 "בשלב זה אין לעמותה כוונה לקדם מטרה זו, ואין גם מניעה כי היא תקבל החלטה מתאימה של האסיפה הכללית בענין". אני ערה לכך שהמשיבים טענו במענה לכך כי כל עוד הקונגרוגיישין תמך בפעילות מפעל הרמב"ם לא היה צורך בסיוע האגודה ונכסיה לפעילות זו, ולכן בוטלה מטרה זו, ברם, אני סבורה כי מדובר בנימוק מאולץ.

מכל מקום, מדובר במטרה שבוטלה על-ידי האגודה ולמצער נזנחה כל זמן שחברת ההוצאה לאור נהנתה מתמיכת הקונגרוגיישין. במצב דברים זה ברי כי אין לקבל את הטענה לפיה העמדת הנכס לטובת חברת ההוצאה לאור במשך השנים עלתה בקנה אחד עם מטרות האגודה כטענתה.

אף טענת האגודה לפיה חברת ההוצאה לאור פועלת כמעין מלכ"ר באופן המקדם פעולות ציבוריות הזהות לאלו של האגודה – דינה להידחות. כפי שהערתי לעיל, טענה זו של האגודה (כטענות רבות) נעדרת כל בסיס ראייתי, שכן לא הובא לעיוני דוח או מאזן החברה ורב הנסתר על הגלוי בעניין. כך גם בנוגע לטענה כי החברה מעולם לא פעלה לחלוקת דיבידנדים.

מנגד, וכפי שעולה מדוח המנהל המורשה, מהדורות הרמב"ם פרנקל נחשבות מבין סדרות הכתובים היקרות בקרב הציבור החרדי ונמכרות באלפי שקלים, כך שכל עוד לא הוכח בפניי אחרת, הרי שבפנינו חברה עסקית אשר פועלת למטרות רווח.

עוד יש ליתן את הדעת לכך שבמשך זמן רב נהנית החברה משימוש בחלק מהנכס לשימושיה העסקיים. כאמור, האגודה לא קיבלה שכר דירה בגין העמדת הנכס, ברם טענה לקבלת תמורה על דרך תשלום הוצאות תקורה, תחזוקה ושיפוץ הנכס. אלא שגם טענה זו של האגודה לא הוכחה כמתחייב. כך, לא הוצג בפניי הסכם שכירות שנחתם עם החברה, ואף לא נטען כי קיים הסכם כזה בו צוין כי האגודה מוותרת על שכר הדירה בתנאי שהחברה תישא בהוצאות תקורה וכיוצ"ב. לדברים אלו משנה תוקף בשים לב שבעבר נקשרה האגודה בהסכם שכירות עם ישיבת אוהל יוסף בתמורה לדמי שכירות בסך של 1 ₪ לשנה.

בנוסף, האגודה אף לא הראתה כי בתקופה שהעמידה את הנכס לרשות החברה שילמה האחרונה את כל הוצאות התקורה והתחזוקה, והסתפקה בהקשר זה בצירוף מספר חשבוניות אקראיות משנת 2013 בלבד המלמדות על תשלום חשמל ומים וארנונה. ברי שאין במספר חשבוניות ישנות (שלא ניתן ללמוד מהן מי נשא בתשלומן), כדי ללמד על כך שהאגודה העמידה את הנכס לשימוש החברה בעבור תמורה. בעניין זה אף לא הובהר בפניי הצורך בביצוע שיפוץ בנכס ותכליתו, בפרט לאור טענת האגודה במכתבה מיום 9.12.2015 לפיה הנכס ברובו הגדול עומד שומם. בעניין זה וככל שאכן מדובר בנכס שומם, יש לתהות כיצד עומדים חשבונות החשמל שלו על אלפי שקלים בחודש.

די בדברים אלו כדי לדחות את טענת האגודה לפיה העמדת הנכס לשימושה של החברה עולה כדי קידום מטרותיה של הראשונה.

מטעם זה, יש אף לדחות את טענת האגודה לפיה סעיף 8(ג) לחוק האגודות העותומאניות מאפשר לה להחזיק נכס מקרקעין כל עוד הנכס נחוץ להגשמת מטרותיה.

קיומו של סעד חלופי

באשר לטענת המשיבים והאגודה לפיה ניתן לנקוט בסעד פחות דרסטי בעניינה של האגודה, ולמתווה החלופי לפירוק שהוצע על-ידי האגודה, הרי שמבלי להיכנס לפרטיו של המתווה , אני סבורה כי לא ניתן לקבלו בשל כך שיהיה בו כדי למנוע חקירה יסודית של כלל הפעולות שנע שו באגודה עד כה והתחקות אחר הכספים והנכסים שהיו בידיה, מה גם שבמסגרתו ביקשו המשיבים למנות חברים חדשים לאגודה והכל ללא קבלת בית-המשפט של הפירוק, בבחינת פעולה שנעשתה בסתר ותוך הצבת עובדה מוגמרת.

בנוסף, ולגופו של ענין, לא ניתן לקבל את הצעת האגודה לפיה תועבר כל פעילות חברת ההוצאה לאור (יחד עם "פעילות" האגודה) לעמותה חדשה שתוקם, באופן המתעלם מצו המניעה שניתן על-ידי בית-הדין הרבני והאוסר על ביצוע כל פעולה שקשורה למניות החברה.

זאת ועוד. מדובר במתווה המוצע לאחר 15 שנים של היעדר פעילות מטעם האגודה, תוך ניסיון לשוב ולקדם את המטרה שעניינה במפעל הרמב"ם ואשר כאמור נמחקה על-ידי האגודה, ומקודמת למעשה באמצעות חברה פרטית, ותוך התעלמות מיתר המטרות שלשמן הוקמה האגודה שעניינן אימון מורים וכיו"ב.

המתווה המוצע מעלה אף קשיים בלתי מבוטלים, שכן הוא תלוי בתוצאות הסכסוך המתנהל בין היורשים ובהחלטת בית-הדין הרבני לפיה יוסר צו המניעה על מניות ונכסי החברה, והיתכנותו אף כפופה ליכולותיו הכלכליות של הרב קפלן לשלם את חובות החברה לעיזבון הרב פרנקל (כפי שהוצע על-ידו) ככל שייקבע כי החברה להוצאה לאור אכן חבה בחובות אלה. בשלב זה לא הובהר מהו סך חובות החברה והאם באפשרותו של הרב קפלן לשאת בהם. כמו כן לא הוצעה על-ידי הרב קפלן כל בטוחה ממשית לעמידה בהתחייבותו זו וברי כי לא ניתן להעמיד בטוחה כזו שעה שטרם נקבעו חובות החברה.

מכל מקום, ולאור הפעולות שהתבצעו על-ידי האגודה במהלך השנים, תוך העברת כספים לחבריה, לא ניתן לקבל כל מתווה במסגרתו לא יינתן צו פירוק, שכן יש מקום למנות בעל תפקיד אשר יפעל לבדיקת פעולות אלה וכן את התנהלותה הכלכלית של האגודה.

יצוין עוד כי האגודה העלתה בקשה חלופית לאישור תכנית הבראה או פירוק מפעיל, ברם, זו נטענה ללא כל בסיס משפטי, ואין בה ממש למעט ניסיון לדחיית הקץ.

כאמור, לא שוכנעתי כי במקרה דנן קיים סעד פחות דרסטי, וכאשר בוחנים מה הנזק שייגרם לאגודה ולפעילותה ממתן צו הפירוק שעה שהיא עצמה עתרה לפירוקה בעבר, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי מתן צו פירוק ומימוש נכס האגודה לכשעצמו לא יגרום כל נזק לפעילות מפעל הרמב"ם; ואין הכרח בהגשמת מטרות האגודה דווקא מנכס זה , לא כל שכן שגם כעת חלקו המכריע של הנכס אינו משמש למטרה זו.

להשלמת התמונה, יצוין עוד כי לא מצאתי מקום לקבל אף את טענתה החלופית של האגודה לפיה בעת פירוקה יוכלו חבריה להחליט מה ייעשה בנכסיה, כפי שעולה לכאורה מפסק-הדין בהמרצת הפתיחה.

כידוע, דיני חדלות פירעון קובעים כי בעת פירוקו של תאגיד, ההחלטה מה ייעשה בנכסיו מסורה לבעל התפקיד בלבד, ואין לראות בפסק-הדין בהמרצת הפתיחה כמתנה על דינים אלה. מכל מקום, במסגרת פסק-הדין בהמרצת הפתיחה אישר בית-המשפט את החלטת האסיפה הכללית של האגודה לפיה בעת פירוקה של האגודה – חבריה הם אלה שיחליטו מה דינו של הנכס ובלבד שהחלטה זו תעלה בקנה אחד עם ההוראה כי הנכס יועבר לגוף בעל מטרות דומות, וכפי שכבר הראינו לעיל, האגודה לא פעלה להעברת הנכס לגוף בעל מטרות דומות, וברור כי בעל תפקיד שימונה יפעל לעשות כן במקום האגודה שלה אינטרסים אחרים ושונים.

אף לו ניתן היה לראות בפסק הדין בהמרצת הפתיחה כמבקש לאפשר לאגודה לקבוע מה ייעשה בנכסיה בעת פירוקה ללא התנאות כלשהן , הרי שהוכח כי האגודה חילקה טובות הנאה לחבריה עוד טרם פירוקה, פעלה לדחות את המועד לפירוקה, פעלה להקנות את נכסיה לחבריה שלא כדין באופן אשר יש בו כדי להפנות עורף לתורמים אשר הזרימו לידה כספים לטובת המטרה הציבורית, פעלה לניצול טובות הנאה ופטור מאגרות, מיסים וחובת דיווח שהוענקו לה על-ידי המדינה, וחטאה לציבור אשר לתועלתו ורווחתו הוקמה. פעולות אלה של האגודה לבטח מלמדות כי אין ליתן בידה את הכוח להחליט מה ייעשה בנכסיה בעת פירוקה.

כל תוצאה אחרת יהא בה כדי לעודד חברי גוף הפועל למטרות ציבוריות לצבור רווחים ונכסים לטובתם האישית, במקום לתעל אותם לטובת הפעילות הציבורית הוולונטארית, ולקטוף את פירותיהם בעת פירוקה, תוך שלשול הפירות לכיסם.

האגודה אמנם חזרה בה מרצונה לחלק את נכסיה לחבריה (ככל הנראה לצרכי פשרה) וביקשה להעבירם לגוף אחר עם מטרות דומות, ברם, מהטענות שהושמעו על-ידה נראה כי היא מבקשת לייצר מנגנון באמצעותו ייבחרו חברים חדשים לאגודה או לגוף אליו תועבר פעילותה, באופן שיאפשר לחברי האגודה הנוכחיים או לאלה שייבחרו על-ידם, להמשיך ולשלוט בנכסיה, וזאת אין לאפשר.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי דין בקשת הפירוק להתקבל.

לאחר שהודעה בדבר הגשת הבקשה פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ולאחר שדחיתי את ההתנגדויות לבקשה, ניתן בזה צו פירוק לאגודת "בית אולפנה לאמון מורים (אגודה עותומנית) מס' 5055/09".

המנהל המורשה מתמנה בזאת כמנהל מיוחד לנכסי האגודה.

המינוי כפוף להפקדת התחייבות עצמית על סך 100,000 ₪.

האגודה הנ"ל תפורק בידי בית-המשפט על פי הוראות חוק החברות ופקודת החברות.

אני מורה על ביטול ההחלטות שהתקבלו על-ידי האגודה בעת שבקשת הפירוק הייתה תלויה ועומדת.

כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אספות נושים בעניין האגודה שבפירוק ככל שישנם.

כונס הנכסים הרשמי יהיה המפרק הזמני של האגודה, וזאת עד להכרעת אסיפת נושים או הגורם הרלוונטי באשר לזהותו של המפרק הקבוע.

חברי האגודה וכל המעורבים בפעילותה ונכסיה יתייצבו במשרדי המנהל המיוחד לא יאוחר מיום 1.3.19 ובתיאום עימו מראש וזאת על מנת למסור כל מידע שיידרש בנוגע לנכסי האגודה.

דוח מטעם המנהל המיוחד יוגש עד ליום 1.5.2019 ובו המלצות בנוגע להמשך הליכי פירוק האגודה, נכסיה, פעולות חקירה דרושות, לרבות המלצות באשר לשימוש שיעשה בנכסיה.

בהקשר זה יצוין כי על המנהל המיוחד לפעול בעצה אחת עם הרשם והכונס הרשמי בנוגע לייעוד כספי תמורת הנכס והכל בהתאם להוראות הדין.

הכונס הרשמי יזמן אסיפת נושים עד ליום 1.10.19 לצורך מינוי מפרק קבוע.

בהתאם להוראות תקנה 21(א) לתקנות החברות (פירוק), אני מורה כי המשיבים (החברה והרב קפלן) והאגודה יישאו ביחד ולחוד, בהוצאות הרשם והכונס הרשמי בסך של 10,000 ₪ לכל אחד .

המפרק הזמני יגיש בקשה לפסוק את שכרו בגין הכנת הדוח תוך 30 יום.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתן היום, ה' אדר א' תשע"ט, 10 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.