הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 15821-06-17

מספר בקשה:33+34+35
לפני
כבוד ה שופטת איריס לושי-עבודי

מבקשים

  1. איל צדיק
  2. סינרגיה ניהול נדל"ן בע"מ

על-ידי בא-כוחם עו"ד יהודה ברמי

נגד

משיב

עו"ד אייל תושייה- כונס נכסים לנכסי גרין ליין גרפיקה בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לביצוע תשלומים שונים מקופת הכינוס.

רקע

ביום 20.6.2017 מונה עו"ד אייל תושייה (להלן: "כונס-הנכסים") ככונס-נכסים זמני של נכסי חברת גרין ליין גרפיקה בע"מ, אשר עסקה בין היתר בייצור ושיווק של מוצרי אריזה מנייר (להלן: "החברה"). כונס-הנכסים מונה בעקבות בקשה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), וזאת מכוח אגרת-חוב בה שעבדה החברה את רכושה וזכויותיה בשעבוד צף מדרגה ראשונה לטובת הבנק. יצוין כי המינוי נעשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות בעל החברה ומנהלה, מר צדיק, ובא-כוחה דאז, עו"ד אביב פריצקי.

יצוין כי החברה נמצאת בבעלותה המלאה של חברה בשם בטם נכסים בע"מ (נספח א1' לבקשת הכינוס) וכי אחד המוטבים/נהנים הסופיים של בטם נכסים בע"מ וממילא של החברה הוא מר אייל צדיק, שכמצוין לעיל אמנם הוגדר בבקשות מטעמו כ"בעלים של החברה" ואף שימש כמנהלה של החברה (להלן: "מר צדיק").

עוד יצוין כי בבעלותו המלאה של מר צדיק חברה נוספת, סינרגיה ניהול נדל"ן בע"מ (להלן: "סינרגיה").

מר צדיק וסינרגיה הם המבקשים בפניי (להלן ביחד: "המבקשים").

הבקשה המוסכמת למינוי כונס-הנכסים כללה גם בקשה להפעלת עסקי החברה למשך תקופה של 60 ימים. ברם, הואיל וההחלטה מיום 20.6.2017 בדבר מינויו לא התייחסה לעניין זה, הגיש כונס-הנכסים ביום 3.7.2017 בקשה (בקשה מס' 5) להבהיר כי החלטה זו כוללת גם את הסמכות להפעיל את עסקי החברה למשך תקופה של 60 ימים (להלן: "תקופת ההפעלה"). יצוין כי ההפעלה התבקשה בהתאם לתכנית הפעלה שהוכנה על-ידי כונס-הנכסים ומשרד רואי-חשבון חיצוני (להלן: "תכנית ההפעלה"). עוד ייאמר כי בבקשה צוין שתכנית ההפעלה הוכנה בהתבסס על נתוני הנהלת-החשבונות שהוצגו בפני רואי-החשבון על-ידי מר צדיק וכן בהתבסס על דוחות כספיים קודמים של החברה וניתוח לקוחות.

ביום 4.7.2017 אישרתי בקשה זו בהחלטתי.

ביום 19.7.2017, לאחר ניסיון קצר להפעיל את החברה, הגיע כונס-הנכסים למסקנה כי הפעלתה צפויה להיות גרעונית ולכן ביקש לחדול את פעילותה ולמכור את נכסיה. כונס-הנכסים ציין בבקשתו (בקשה מס' 7) כי הנתונים שהוצגו בפני רואי-החשבון, ובפרט נתוני הגבייה הצפויה מלקוחות בגין חובות עבר, לא היו מלאים. כמו כן ציין כונס-הנכסים כי מר צדיק היה אמור להפקיד בקופת הכינוס סך של 150,000 ₪, אך לא עמד בהתחייבותו והפקיד סך של 100,000 ₪ בלבד.

יצוין כי לשיטתו של כונס-הנכסים, תקופת ההפעלה הייתה מיום 4.7.2017 (מועד מתן החלטתי בנושא הפעלת החברה ותפיסת החזקה במפעל שהחברה שכרה באזור התעשייה ברקן על-ידי כונס-הנכסים (להלן: "המפעל בברקן")) ועד ליום 30.9.2017 (מועד החזרת החזקה במפעל בברקן לבעלת הנכס).

בעקבות ההחלטה בנוגע לעצירת פעילות החברה ביצע כונס-הנכסים את הפעולות העיקריות הבאות: מכירת נכסי החברה (בעיקר מכונות), תשלום לנושים להם היו המכונות משועבדות בשעבודים קבועים וראשונים, השתחררות ממכונות שלא נמכרו והיוו נכסים מכבידים ופינוי המפעל בברקן, לרבות השבה לבעליהן של מכונות שהחברה עשתה בהן שימוש במפעל זה.

ביום 25.1.2018 הגיש כונס-הנכסים שתי בקשות: האחת (בקשה מס' 33), לתשלום הוצאות כינוס בגין דמי שכירות עבור המפעל בברקן , דמי ארנונה וביוב וכן תשלום תמורה ממכירת מכונות לנושים מובטחים בשעבודים קבועים וראשונים; והשנייה (בקשה מס' 34), לפרסם הודעה בעיתונות בדבר מועד הגשת תביעות-חוב כלפי החברה ולאחר הגשת תביעות-החוב לחלק את יתרת נכסי קופת-הכינוס.

ביום 30.1.2018, לאחר קבלת עמדת הכונס הרשמי, נעתרתי לבקשה מס' 33 והוריתי על ביצוע תשלומי הוצאות הכינוס שנכללו בה. כן הוריתי במסגרת בקשה מס' 34 על פרסום ההודעה בעיתונות בדבר מועד הגשת תביעות-חוב כלפי החברה.

במאמר מוסגר יצוין כי בין כונס-הנכסים לבין בעלת המפעל בברקן, חברת ארמונות הגבעה ברקן בע"מ (להלן: "ארמונות הגבעה"), התגלעה מחלוקת האם דמי-השכירות במעמד של הוצאות כינוס צריכים להיות משולמים ממועד מתן צו הכינוס (20.6.2017) או ממועד תפיסת החזקה במפעל על-ידי כונס-הנכסים ותחילת תקופת ההפעלה תחת כונס-הנכסים (4.7.2017).

ביום 11.3.2018 מסר כונס-הנכסים דוח לבית-משפט זה לגבי תביעות-החוב ודרישות לתשלום חוב שנתקבלו בידיו בסך כולל של כ-11.3 מיליון ₪ (בקשה מס' 40). במסגרת אותו דוח שב וביקש כונס-הנכסים לבדוק את תביעות-החוב ולחלק את הכספים שהתקבלו בקופת-הכינוס בהתאם לסדרי הקדימויות.

במסגרת תגובת הכונס הרשמי לבקשת כונס-הנכסים לחלק את הכספים שהתקבלו בקופת-הכינוס התברר לראשונה לבית-משפט זה ולכונס-הנכסים עצמו כי ביום 19.12.2017 הגישו עובדי החברה לבית-המשפט המחוזי מרכז בקשת פירוק לחברה (פר"ק 38391-12-17, להלן: "תיק הפירוק"). בעקבות זאת, השהיתי את מתן החלטתי בנוגע לחלוקת כספי קופת-הכינוס.

ביום 21.3.2018 ניתן צו פירוק לחברה על-ידי בית-המשפט המחוזי מרכז במסגרת תיק הפירוק, וביום 25.3.2018 מינה בית-המשפט המחוזי מרכז את כונס-הנכסים כמנהל המיוחד של החברה. בנוסף לכך מינה בית-המשפט המחוזי מרכז את עו"ד איטה יעקובי לבדוק את תביעות-החוב של עובדי החברה והורה במקביל לכונס-הנכסים/המנהל המיוחד לבדוק את יתר תביעות-החוב. כמו כן קבע בית-המשפט המחוזי מרכז כי לאור הפרסום בדבר הגשת תביעות-חוב במסגרת תיק הכינוס שבפניי, אין צורך בפרסום נוסף במסגרת תיק הפירוק, אך הורה כי חלוקת דיבידנד לנושים לא תתבצע לפני חלוף שישה חודשים ממועד פרסום צו הפירוק (צו הפירוק פורסם ביום 6.5.2018).

יצוין כי נכון לחודש אפריל 2018 הצטבר בקופת הכינוס סך של כ-1.6 מיליון ₪ (ראו דוח של כונס-הנכסים מיום 9.5.2018 במסגרת בקשה מס' 4 בתיק הפירוק). זאת, לאחר ביצוע מרבית התשלומים לנושים להם היו המכונות משועבדות בשעבודים קבועים וראשונים, תשלום הוצאות הפעלה, כגון תשלום לרואה-החשבון המלווה בתקופת ההפעלה ודמי-שכירות ו הוצאות חשמל עבור המפעל בברקן בתקופת ההפעלה, ותשלום שכר ביניים לכונס-הנכסים.

לבסוף יצוין כי ביום 9.5.2018 הגיש מר צדיק בקשה לבית משפט זה למתן צו כינוס נגדו ולהכרזתו כפושט-רגל (פש"ר 20764-05-18), וביום 16.7.2018 ניתן צו כינוס לנכסיו על-ידי כבוד השופט ע' מאור.

כמו כן יצוין כי ביום 13.11.2017 עתרה ארמונות הגבעה לבית משפט זה למתן צו פירוק נגד סינרגיה ששכרה את המפעל בברקן בצוותא חדא עם החברה, וזאת עקב חוב בגין דמי-השכירות עבור המפעל (פר"ק 29348-11-17). בדיון שהתקיים בפניי בתיק זה ביום 23.11.2017 נדונה מכירת נכס נדל"ן בבעלות סינרגיה ברחוב החריש 22 באזור התעשייה עמק-חפר (להלן: "הנכס") והצדדים הגיעו להסכמות שניתן להן תוקף של פסק-דין בנוגע לחלוקת כספי מכירת הנכס (פרוטוקול הדיון צורף כנספח א' לבקשה), כך שבקשת הפירוק נגד סינרגיה הוסרה מעל הפרק.

עוד יצוין כי בשני התיקים הנ"ל, כמו גם בבקשה זו שבפניי, מיוצגים מר צדיק וסינרגיה על-ידי אותו בא-כוח, עו"ד יהודה ברמי.

הבקשה וההליכים

הבקשה שבפניי הוגשה ביום 30.1.2018 על-ידי המבקשים כתגובה לבקשות של כונס-הנכסים לשלם הוצאות כינוס ולחלק את כספי קופת-הכינוס (בקשות מס' 34-33 הנ"ל).

בבקשה, אשר נתמכה בתצהירו של מר צדיק, התבקש בית-המשפט:

להורות לכונס-הנכסים לשלם לסינרגיה דמי-שכירות בסך של 55,000 ₪ לחודש (בצירוף מע"מ) בגין החודשים יולי-דצמבר 2017 (קרי סך כולל של 330,000 ₪ בצירוף מע"מ), וזאת בגין שהייתה והחזקתה של החברה בנכס.
להורות לכונס-הנכסים לשלם למועצה המקומית עמק-חפר חובות ארנונה, מים ושמירה בסך של 210,000 ₪ בגין שהייתה של החברה בנכס בשנת 2017.
להורות לכונס-הנכסים לשלם לסינרגיה בגין חשבונות חשמל בתקופת הכינוס בסך של 10,000 ₪ וכן עבור פינוי פסולת השייכת לחברה עת הועברה החזקה בנכס לרוכש בסך של 20,000 ₪.
להורות כי אחת הנושות המובטחות בשעבוד קבוע וראשון - חברת דרוט (1963) בע"מ (להלן: "דרוט") - לא תהיה רשאית לקבל כספים בגין מכירת המכונות, כפי שהתבקש במסגרת בקשה מס' 33. זאת, עד שדרוט תבטל את החשבונית שהוציאה לחברה בגין תמורה שקיבלה מסינרגיה ותוציא תחתיה חשבונית ישירה לסינרגיה. לחילופין להורות לכונס-הנכסים להוציא חשבונית בשם החברה לסינרגיה בגין תשלום שסינרגיה שילמה לדרוט מכספי מכירת הנכס בסך של 1,700,000 ₪, וזאת לנוכח העובדה כי לטענת המבקשים, דרוט הוציאה חשבונית ישירות לחברה בגין כספים שהיו שייכים לסינרגיה ואשר שולמו לדרוט בגין חובותיה של החברה.

הבקשה/תגובה הוגשה במסגרת בקשה חדשה (בקשה מס' 35) ולכן החלטתי מ אותו יום (30.1.2018) בבקשות מס' 34-33 ניתנה מבלי שהובא לידיעתי כי בקשה/תגובה זו הוגשה. מיד כשהבקשה /תגובה הובאה לעיוני, ביום 5.2.2018, הוריתי על עיכוב החלטתי מיום 30.1.2018. עם זאת, יש לציין כי בין לבין ביצע כונס-הנכסים חלק מתשלומי הוצאות הכינוס שהתבקשו במסגרת בקשה מס' 33 (ראו הודעת כונס-הנכסים מיום 8.2.2017 במסגרת בקשה מס' 35).

הצדדים מסרו את תגובותיהם בכתב והבקשה נקבעה לדיון בפניי ביום 19.3.2018.

במהלך הדיון נחקר בפניי רו"ח אריה אנגלר, רואה-החשבון של כונס-הנכסים, ובסיום עדותו קבעתי כי המחלוקת בעניין התשלום לדרוט וסוגיית המע"מ אינה מתאימה להתברר במסגרת זו. בנסיבות אלה עיכבתי את ביצוע התשלום לדרוט בשבעה ימים כדי לאפשר לסינרגיה להגיש תביעה לבית-המשפט המוסמך.

לבית-משפט זה לא נמסרה הודעה אם תביעה זו הוגשה. ברם, על-כל-פנים, עניינם של התשלום לדרוט וסוגיית הוצאת החשבונ יות אינם עומד ים עוד בפניי והבקשה שבפניי עוסקת אך בתשלומים שנדרשו על-ידי סינרגיה בגין דמי-שכירות, ארנונה, מים, שמירה, חשמל ופינוי פסולת. ראו התייחסות נוספת לתשלום לדרוט בסופה של החלטה זו.

בנוסף לכך, בדיון בפניי הופיע גם בא-כוחה של ארמונות הגבעה, עו"ד ארז חבר, ולאחר שהצדדים טענו בעניין תשלום דמי-השכירות במעמד של הוצאות כינוס שנכללו במסגרת בקשה מס' 33 קבעתי בהחלטתי כי:

מאחר והמחלוקת בין הכונס לעו"ד חבר בענין תשלום דמי השכירות הינה תיאורטית שכן נראה שיוותרו די כספים לשלם את ההפרש של השכירות ממועד צו הכינוס ועד מועד תפיסת החזקה של הכונס בנכס וזאת בדין קדימה. ישולמו דמי השכירות ממועד תפיסת החזקה וזאת באופן מידי (סך של 259,800 ₪) וההפרש ישולם בדין קדימה בהתאם להוראות הדין. כמו כן הביטוח ישולם כמפורט בבקשה.

בנסיבות אלה, ובהינתן שחלק מתשלומי הוצאות-הכינוס שולמו, כאמור, עובר למתן ההחלטה לעכבם ביום 5.2.2018, לא נותרו עוד תשלומי הוצאות-כינוס שעוכבו מכוח החלטה זו (למעט התשלום לדרוט שלגביו ראו להלן בסופה של ההחלטה) . עם זאת, יודגש כי בכך לא נגרם נזק למבקשים הואיל וכאמור נראה כי בקופת הכינוס נותר סכום שיאפשר את התשלומים שהתבקשו על-ידי המבקשים, אם כך יוכרע בהחלטתי זו.

לבסוף נחקר בפניי במהלך הדיון גם מר צדיק ובתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, לרבות סיכומים מטעמו של הכונס הרשמי.

מכאן החלטתי בבקשה.

במאמר מוסגר יצוין כי יש טעם לפגם בכך שלבית-משפט זה לא נמסרה הודעה בדבר צו הכינוס שניתן נגד מר צדיק וממילא לא נמסר אישור של בית-המשפט של פשיטת-רגל להמשך ההליכים בבקשה בפניי. בנסיבות אלה שקלתי אם יש מקום לדחות את הבקשה מן הטעם הזה. ברם, לאור העובדה כי הבקשה עוסקת בכספים שצריכים להשתלם לסינרגיה, ולא למר צדיק, החלטתי בכל זאת לדון בבקשה ולהכריע בה.

טענות הצדדים

המבקשים טענו כי החברה הייתה השוכרת והמחזיקה של הנכס משנת 2008 ועד למועד פינויו והעברת החזקה לידי הרוכש בחודש דצמבר 2017. עוד טענו המבקשים כי סינרגיה והחברה חתמו על הסכמי שכירות שונים, האחרון שבהם מיום 1.1.2016 צורף לבקשה כנספח ב' (להלן: "הסכם השכירות"). כמו כן טענו המבקשים כי במהלך כל השנים הללו הייתה החברה רשומה במועצה המקומית עמק-חפר כמחזיקה בנכס על-פי דין.

המבקשים טענו, כאמור, כי דמי-השכירות על-פי הסכם השכירות עמדו על סך של 55,000 ₪ בחודש ולא שולמו על-ידי החברה לסינרגיה החל מחודש ינואר 2017.

כמו כן, כאמור, לטענת המבקשים חובות הארנונה, מים ושמירה החלים על החברה בגין שנת 2017 עומדים על סך של 268,960 ₪ (שתי דרישות תשלום בגין הנכס בסכום הכולל הנ"ל, שהופנו לחברה על-ידי המועצה המקומית עמק-חפר ביום 18.1.2018, צורפו כנספח ה' לבקשה). המבקשים ציינו כי מתוך סכום זה קוזז לפנים משורת הדין (לשיטת המבקשים) סך של 58,000 ₪ בגין דייר-משנה (הואיל ובבקשה נתבע כאמור סך של 210,000 ₪ בגין הוצאות אלה, הרי שלמעשה סכום הקיזוז צ"ל 58,960 ₪ - א.ל.ע.). זאת, למרות שעל-פי הסכם השכירות הייתה מוטלת על החברה, אשר קיבלה הנחה בדמי-השכירות, החובה לשלם ארנונה גם בגין דייר-המשנה.

אשר להוצאות חשמל ציינו המבקשים כי במועד הגשת הבקשה חשבונות אלה טרם היו בידם, אך למרות זאת, כאמור, בפתח הבקשה תבעו תשלום בסך של 10,000 ₪ בגין הוצאה זו.

המבקשים ציינו עוד כי לאחר פינוי הנכס החברה הותירה בו פסולת רבה שיש צורך לפנותה, וכי עד למועד הגשת הבקשה שילמה סינרגיה 8,000 ₪ בגין פינוי חלק מן הפסולת (חשבונית בגין פינוי פסולת מיום 27.12.2017 בסך של 8,951 ₪ כולל מע"מ צורפה כנספח ד' לבקשה). כמו כן נותר לפנות את מחסן הגלופות ומחסן עודפי הצבע, אשר לשם כך נדרש להזמין חברה המתמחה בפינוי חומרים מסוכנים, שעלות עבודתה מוערכת ב-12,000 ₪ נוספים.

המבקשים הדגישו כי פעילות החברה התבצעה הן במפעל בברקן והן בנכס בעמק-חפר וכי דבר קיומו של הסכם השכירות ופעילות החברה בנכס היו ידועים לכל אורך הדרך לכונס-הנכסים. המבקשים היפנו בהקשר זה, למשל, לבקשת עיכוב ההליכים של כונס-הנכסים (בקשה מס' 4 מיום 25.6.2017), בה ציין כונס-הנכסים כי "בנכס המקרקעין בו מצוי מפעל נוסף של החברה בעמק חפר, הידוע כגוש 8389 חלקה 145" (סעיף 4 לבקשה מס' 4). בעיקר היפנו המבקשים בעניין זה למכתב שנשלח לכונס-הנכסים על-ידי עו"ד ברמי ביום 16.8.2017 (נספח ב' לתגובת המבקשים מיום 7.3.2018, שתויקה בטעות תחת בקשה מס' 39), בו נכתב בין היתר כי:

...מי שמחזיק בנכס באמצעות כבודך ככונס, הינה חב' גרין ליין בע"מ אשר לא שילמה ארנונה בסך של כ-23,000 ₪ לחודש מזה מס' חודשים כמו גם לא שילמה דמי שכירות בסך של 65,000 ₪ לחודש [כך במקור – א.ל.ע. ] לחב' סינרגיה מזה יותר משמ ונה חודשים, אשר חודשים מתוכם הינם באחריות כבודך ככונס נכסים.

בהקשר זה ציינו המבקשים כי אף בתקופת ההפעלה החברה לא פינתה את הנכס והמשיכה להחזיק בו מכונות דפוס. כך, לטענת המבקשים, כונס-הנכסים הפעיל את מכונות החברה שהיו בנכס והעסיק שם את אחד מעובדי החברה, מר ג'וני זיאדה, אשר הפעיל את המכונות וביצע בנכס עבודות דפוס. עוד טענו המבקשים כי מר צדיק היה מעמיס את הסחורות שיוצרו על-ידי אותו עובד ומספק אותן למפעל בברקן לצורך חיתוכן שם. בנוסף לכך, כונס-הנכסים הזמין סחורות עבור החברה וסחורות אלו סופקו לנכס (חשבונית מסוימת מיום 19.7.2017 בגין סחורה ושתי תעודות משלוח של סחורה מיום 6.7.2017, שכולן הופנו לחברה בכתובת בנכס, וכן הזמנת רכש מסוימת בידי כונס-הנכסים, צורפו כנספח ג' לבקשה).

המבקשים ציינו עוד כי אחת המכונות שנמכרו על-ידי כונס-הנכסים הייתה בנכס ונמכרה משם.

בנסיבות אלה טענו המבקשים כי כשם שהחברה שילמה את דמי-השכירות ויתר הוצאות ההפעלה בגין המפעל בברקן, אין כל סיבה והצדקה להפלות את סינרגיה ולא לשלם הוצאות אלה במעמד של הוצאות כינוס בתקופת ההפעלה גם עבור הנכס.

כונס-הנכסים, מצידו, לא כפר בטענות כי בנכס הוחזקו שתי מכונות של החברה וכי התבצעה בו פעילות של החברה , אך טען כי יש לדחות את הבקשה הגובלת בחוסר תום-לב ואשר עצם הגשתה מהווה התנהגות פסולה.

כונס-הנכסים הדגיש כי עד למועד הגשת הבקשה מעולם לא נטען על-ידי המבקשים כי על קופת-הכינוס יחולו תשלומים כלשהם בגין הנכס ואף הסכם השכירות כלל לא הוצג בפניו.

אשר למכתבו הנ"ל של עו"ד ברמי מיום 16.8.2017, כונס-הנכסים לא הכחיש שמכתב זה התקבל אצלו, אך ציין כי המכתב נשלח לאחר שהסתיימה תקופת ההפעלה. כמו כן הדגיש כונס-הנכסים כי, על כל פנים, מכתב זה נשלח במסגרת המו"מ למכירת הנכס וכי השימוש שמבקשים עתה המבקשים לעשות זו נוגד את האמור בו.

כונס-הנכסים הוסיף וציין כי לא רק שדרישה זו מעולם לא הועלתה בפניו, אלא שלמעשה ההיפך הוא הנכון. לטענתו, תכנית ההפעלה התבססה על תכנית עסקית ועל נתונים שהוכנו על-ידי מר צדיק (התכנית העסקית שהוכנה על-ידי מר צדיק צורפה כנספח א' לתשובת כונס-הנכסים, להלן: "התכנית העסקית"), אשר בהם לא צוין דבר ביחס לנכס, כך שממילא תכנית ההפעלה שאושרה על ידי לא כללה הוצאות אלה.

כך, למשל, ציין מר צדיק בתכנית העסקית כי "בחודש דצמבר 2016, עם מציאת המבנה המתאים בברקן, הפסיקה החברה את הפעילות בנתניה, והחלה בהעברת הציוד הנוסף לברקן". (אין חולק כי הכוונה במשפט זה אינה להפסקת פעילות החברה בנכס אלא להפסקת פעילות במפעלה של דרוט בנתניה – ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 19.3.2018, שורה 21. ברם, לשיטת כונס-הנכסים משפט זה מלמד כי פעילותה של החברה הייתה רק במפעל בברקן – א.ל.ע.). כמו כן צוין בסעיף בתכנית העסקית שהתייחס ל"מבנה הוצאות החברה" כי הוצאותיה כוללות "שכר דירה [חודשי – א.ל.ע.] 75,000 ₪ (ברקן בלבד )". בהתאם לכך כללה גם תכנית ההפעלה, שהוכנה כאמור על-ידי רואי החשבון על בסיס התכנית העסקית של מר צדיק , הוצאות שכר-דירה והוצאות אחרות שהתייחסו למפעל בברקן בלבד (75,000 ₪ לחודש בגין שכר-דירה ובנוסף לכך יתר ההוצאות בגין המפעל).

כונס-הנכסים הדגיש כי אילו היה ידוע לו מלכתחילה כי יש לשלם שכר-דירה והוצאות אף בגין הנכס ייתכן שלא היה מסכים כלל להפעלת החברה ולחילופין היה פועל להפחתת השטח המושכר, שכן אף לשיטת המבקשים מדובר היה בשתי מכונות בודדות.

עוד ציין כונס-הנכסים כי הסכם השכירות נעשה בין צדדים קשורים וכי המבקשים לא הציגו כל אסמכתא לתשלומי שכר-דירה שהחברה שילמה לסינרגיה מכוח ההסכם עובר למינוי כונס-הנכסים.

כונס-הנכסים הוסיף וציין כי אף במפעלה של דרוט הוחזקו מכונות של החברה, אלא שמר צדיק עצמו הגיע להסכמות עם דרוט לפיהן האחרונה לא תגבה שכר-דירה בגין החזקתן של מכונות אלו (ראו מכתבו של כונס-הנכסים לדרוט מיום 3.7.2017, בו הועלו על הכתב ההסכמות אליהן הגיע מר צדיק עם דרוט ואף צוין בו כי אם דרוט תדרוש תשלום שכר-דירה יפעל כונס-הנכסים להביא להכרה בדרישה זו כ"נכס מכביד" – נספח ג' לתשובת כונס-הנכסים). מכאן תמה כונס-הנכסים כיצד מר צדיק מבקש בזרועו האחת מדרוט לוותר על שכר-הדירה המגיע לה לכאורה מהחברה, ובזרועו האחרת מבקש שהחברה תשלם שכר-דירה לחברה אחרת שבבעלותו המלאה (סינרגיה) .

לבסוף ציין כונס-הנכסים כי מעולם לא ביקר בנכס ובוודאי שלא תפס בו חזקה, כי המקום היחיד בו פעלה החברה היה במפעל בברקן וכי אחת המכונות שהיו בנכס נמכרה, בעוד שאת המכונה השנייה לא ניתן היה למכור מאחר והתגלו בה פגמים.

בדיון בפניי טענו המבקשים, לרבות מר צדיק בחקירתו, כי בתכנית העסקית לא הופיעה דרישה לתשלום דמי-שכירות בגין הנכס משום שהכוונה הייתה לפנותו, והצביעו בהקשר זה על כך שבתכנית העסקית הוקצו 100,000 ₪ ל"העברת מכונות לברקן". יצוין כי כונס-הנכסים טען בהקשר זה כי הכוונה בהקצאה זו להעברת מכונות ממפעלה של דרוט בנתניה ולא מן הנכס. עוד יצוין כי בתכנית ההפעלה שהוכנה על-ידי רואי-החשבון ואושרה על ידי כלל לא נכלל לבסוף סעיף הוצאה בגין העברת מכונות.

עוד טען מר צדיק בחקירתו בפניי כי, כאמור, החברה חדלה מלשלם דמי-שכירות לסינרגיה בגין הנכס בחודש ינואר 2017. ברם, אף-על-פי-כן, המבקשים לא המציאו אסמכתא בנוגע לתשלומי דמי-שכירות מהחברה לסינרגיה עובר למועד זה.

לבסוף יצוין כי הכונס הרשמי תמך ללא סייג בעמדתו של כונס-הנכסים וציין בסיכומיו כי "כנ"ר מצטרף לעמדתו המנומקת של כונס הנכסים, לפיה יש לדחות את בקשתם של המשיבים לתשלום דמי השכירות, וסבור כי התנהלות המשיבים, עיתוי הגשת הבקשה, העדר אסמכתאות המעידות על תשלום דמי שכירות בגין הנכס בעבר, כמו גם העדר אזכור דמי השכירות בתכנית ההפעלה וכן בהתחשב בעובדה כי הן החברה והן המשיבה 3 הינן בבעלותו של משיב 2, מצביעים על כך שאין נפקות להסכם השכירות שהוצג".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב, שמעתי את טיעוניהם בעל-פה בפניי ואת חקירתו של מר צדיק, ולאחר שקראתי את סיכומי הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

אכן, אין חולק כי החברה החזיקה שתי מכונות בנכס וכונס-הנכסים אף לא חלק על טענת המבקשים כי בנכס בוצעה עבודה של החברה בתקופת ההפעלה.

כמו כן, כונס-הנכסים לא דק פורתא בטענתו כי רק במועד הגשת הבקשה/תגובה של המבקשים (30.1.2018) נודע לו לראשונה על הסכם השכירות ועל דרישות התשלום של סינרגיה, שכן מועד זה היה לכל המאוחר במועד משלוח המכתב של עו"ד ברמי ביום 16.8.2017. עוד יצוין כי בניגוד לטענתו הנ"ל של כונס-הנכסים, מועד זה היה בתוך תקופת ההפעלה ולא לאחר סיומה, שכן אף לשיטתו של כונס-הנכסים תקופת ההפעלה מסתיימת עם סיום החזקה במפעלי הייצור, כפי שביחס למפעל בברקן תקופה זו הסתיימה, כאמור, ביום 30.9.2017.

מבחינה זו אין מנוס מלקבוע כי הייתה במקרה זה מידה מסוימת של עצימת-עיניים מצידו של כונס-הנכסים בכל הנוגע לפעולות החברה בנכס ותשלום ההוצאות בגין פעולות אלה.

בנסיבות אלה, על פניו, אכן היה מקום לשלם דמי-שכירות (מסוימים) עבור הנכס בגין תקופת ההפעלה ו כן את יתר הוצאות ההפעלה בגין תקופה זו, ולכאורה אין סיבה להפלות לרעה את סינרגיה ביחס להוצאות הפעלה אחרות, כגון תשלום דמי-השכירות וההוצאות בגין המפעל בברקן בתקופת ההפעלה.

אף-על-פי-כן, כאמור, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה. זאת, משום שאני סבורה כי העובדה, שהוצאות אלה לא הוצגו לכונס-הנכסים מלכתחילה על-ידי המבקשים ולא נכללו בתכנית העסקית שהכין מר צדיק ובתכנית ההפעלה שהכינו רואי-החשבון על בסיס התכנית העסקית , פועלת לחובת המבקשים המושתקים בנסיבות העניין מלדרוש תשלום הוצאות אלה .

כידוע, תורת ההשתק (estoppel) נועדה למנוע תוצאות בלתי-צודקות המתחייבות לכאורה על-ידי הדין, וזאת על-ידי השתקתם של המתדיינים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות ועובדתיות שהן נכונות כשלעצמן.

ברע"א 4928/92 עזרא ואח' נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94, 101-100 (1993) (להלן: "פס"ד עזרא") עמדה כבוד השופטת ד' דורנר על מקומה של תורה זו במשפט הישראלי:

תורת ההשתק נקלטה במשפט הישראלי מן המשפט האנגלי באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל , 1922. ברם, לאחר חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים), נראה לי כי יש לראות בדיני ההשתק פן אחד של תורת תום הלב שנקבעה בחוק זה. ההתכחשות למצגים (וכן להבטחות) שניתנו במשא ומתן לכריתת חוזה או למצגים שנתנו יסוד להנחה כי נותנם לא יעשה שימוש בזכות המוענקת לו על-ידי החוק או החוזה - מהווה פגיעה בחובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים. לפגיעה זו משקל יתר אם (כפי שנדרש בדיני ההשתק) זה שכלפיו נעשה המצג (או מקבל ההבטחה) שינה על-פיהם את מצבו לרעה. דין דומה עשוי לחול גם מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים, המטיל חובת תום הלב בביצוע כל פעולה משפטית, גם כזו אשר אינה נוגעת ליחסים חוזיים, וזאת כאשר המצג (או ההבטחה) לא ניתנו במסגרת משא ומתן לכריתת חוזה או במסגרת קיום של זכות הנובעת מחוזה או שימוש בה.

ראו גם ע"א 2483/14 שלומוביץ ואח' נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' (14.7.2016) (להלן: "פס"ד שלומוביץ").

ידועים שני סוגי השתק – השתק מכוח מצג (או התנהגות) והשתק מכוח הבטחה. ההשתק הרלוונטי לעניינו - השתק מכוח מצג (estoppel by representation), המכונה גם "מניעות" - מונע צד מלהתכחש למצג שהציג לפני צד אחר, אם אותו אחר הסתמך על המצג בתום -לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה. ראו למשל, ע"א 6996/97 חברת א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד נג(4) 117 (1999). ראו גם הגדרתו של השתק ממין זה אצל ג' שלו, " הבטחה, השתק ותום-לב", משפטים טז (תשמ"ו- תשמ "ז) 295, 296-295:

השתק על-ידי מצג ( estoppel by representation) הוא ההשתק הקלאסי, הוותיק. על -פיו אדם המציג כלפי זולתו מצג עובדתי, יושתק (או יהיה מנוע) מהכחשת הנכונות של המצג שעשה, אם נעשה המצג בכוונה כי האדם שכלפיו נעשה יפעל על-פיו, ואדם זה אמנם פעל בהסתמך על המצג ושינה את מצבו לרעה.
...
יסוד ההסתמכות הוא המשותף לשני סוגי ההשתק הנדונים. בהשתק על-ידי מצג נדרשת הסתמכות על המצג העובדתי... בראייה מודרנית ניתן לומר, כי שני סוגי ההשתק מיוע דים להגן על אינטרס ההסתמכות. יסוד ההסתמכות המשותף להם מקנה גיבוי מוסרי לכללי ההשתק על סוגיו השונים. ואכן, הן ההשתק על -ידי מצג והן ההשתק מכוח הבטחה מבוססים על עקרונות של צדק ויושר, היגיון והגינות, ובשניהם שזורים יסודות של מוסר ויחסי -אנוש תקינים.

יצוין כי במקרים מסוימים המצג שעליו מבוסס ההשתק יכול להיעשות גם בדרך של שתיקה. מדובר במצב בו צד אחד פועל על יסוד הנחה מוטעית, בנסיבות שבהן מוטל על הצד האחר להבהיר לו את העובדות לאמיתן. בבואו לבחון האם להכיר בטענת מניעות במצבים מסוג זה, ובמסגרת כך גם האם הייתה מוטלת "חובת גילוי" על מי מן הצדדים, בית המשפט ישקול, בין היתר, את מיהות הצדדים ואת היחסים ביניהם. ראו פס"ד שלומוביץ, בפסקה 32.

עוד יצוין כי במקור הכירה הפסיקה רק בהשתק המונע מצד להתכחש למצג של עובדה, אך כיום מכירים בפסיקה גם בהשתק לגבי עניין שבדין. ראו פס"ד עזרא, בעמ' 100.

במקרה שבפנינו, כאמור, טענתם העקרונית של המבקשים הינה טענה מוצדקת (בכפוף להערה להלן בנוגע לגובה דמי-השכירות).

ברם, כאמור, תכנית ההפעלה ועצם ההחלטה להיכנס לתקופת הפעלה הסתמכו במידה ניכרת על מצגיו של מר צדיק, אשר בין היתר באו לידי ביטוי שלם וכולל בתכנית העסקית שהכין, שעל בסיסה הוכנה תכנית ההפעלה. מצגיו אלה של מר צדיק - שאף היה מיוצג באותה עת על-ידי עו"ד פריצקי - לא כללו דבר וחצי דבר בנוגע להסכם השכירות ולצורך לשלם דמי-שכירות והוצאות עבור הנכס.

בהקשר זה יצוין עוד כי באשר להוצאה בנוגע להעברת המכונות למפעל בברקן שנכללה בתכנית העסקית, הרי שלא התברר בפניי עד תום אם מדובר היה בהוצאות העברת המכונות מהנכס או ממפעלה של דרוט בנתניה. עובדה זו פועלת אפוא לחובת המבקשים שהנטל להוכיחה היה מוטל על שכמם, לא כל שכן שהוצאה זו לא נכללה בסופו של יום בתכנית ההפעלה שאושרה על ידי, כי אם רק בתכנית העסקית שקדמה לה. עוד יצוין בעניין זה כי סיכומיהם של המבקשים כללו טענות עובדתיות רבות, שחלקן כלל לא נטענו קודם לכן ועל כל פנים רובן ככולן לא הוכחו ולא נתמכו במסמכים, כגון הטענות כי "הכונס ידע ונאמר לו כבר בשלבים הראשונים של המו"מ עימו כי חברת גרין ליין שכרה את הנכס מחברת סינרגיה מזה מס' שנים", "הבנק הבינלאומי... מודע היטב להסכם השכירות של גרין ליין מול סינרגיה וקיבל גילויים שוטפים מחברת גרין ליין לאורך השנים לגבי התנהלותה של גרין ליין בנכס של סינרגיה", "השכירות שולמה מחשבון הבנק של גרין ליין בבנק הבינלאומי" (סעיף 2 לסיכומי המבקשים), "לכל אורך הדרך נאמר לכונס כי יש חבות של דמי שכירות לטובת סינרגיה, בפגישות עם עו"ד פריצקי ולאחר מכן" (סעיף 7 לסיכומי המבקשים).

כך או כך, על בסיס מצגים אלה של מר צדיק שינו כונס-הנכסים ובעיקר הנושים, שהסכימו לתכנית ההפעלה, את מצבם לרעה ונכנסו לתכנית הפעלה שעד מהרה התגלתה כתכנית גרעונית והופסקה.

בנסיבות אלה אין ספק בעיניי כי המבקשים – מר צדיק והחברה שבבעלותו המלאה (סינרגיה) – מושתקים מלהעלות היום, בדיעבד, את דרישתם לתשלום דמי-שכירות והוצאות, וזאת אף אם דרישה זו מוצדקת ביסודה. שכן, קבלת דרישה זו תבוא על חשבונם של אותם נושים ששינו מצבם לרעה ותרע את מצבם עוד יותר. בהקשר זה בולטת, למשל, הדוגמא המוחשית של דרוט, אותה ציין כונס-הנכסים בצדק, בה פעל מר צדיק לשכנעה לוותר על דמי-השכירות שייתכן והגיעו לה, בד בבד עם העלאת הדרישה בדיעבד לתשלום דמי-שכירות לסינרגיה.

כמו כן מקובלת עלי טענתו של כונס-הנכסים לפיה אילו היה ידוע לו (ולנושים) מלכתחילה כי יש לשלם שכר-דירה והוצאות אף בגין הנכס ייתכן שלא היה מסכי ם כלל להפעלת החברה ולחילופין היה פועל להפחתת השטח המושכר ולצמצום ההוצאות , שכן אף לשיטת המבקשים מדובר היה בשתי מכונות בודדות ולהתרשמותי שלי בפעילות מוגבלת למדי .

בהקשר זה יצוין עוד, לגבי מיהות הצדדים והיחסים ביניהם (כאמור בפס"ד שלומוביץ לעיל), כי היחסים המשפטיים בין מר צדיק לכונס-הנכסים הינם יחסים משפטיים קרובים מאד. שכן, כונס-הנכסים נכנס למעשה בנעליו של מר צדיק כמנהל החברה והסתמך בתפקידו זה במידה ניכרת, לפחות בתחילת הדרך, על מצגיו של מר צדיק, שבידיו היה המידע השלם והמלא ביחס לחברה.

בהקשר זה התרשמתי - הן על-פי דבריו של כונס-הנכסים והבקשות השונות שהגיש באותה תקופה, והן למקרא התכנית העסקית - כי למר צדיק היה אינטרס מובהק בהצלחת התכנית העסקית ותכנית ההפעלה ובהבראת החברה והשבתה למסלול. כך, התכנית העסקית נכתבה באווירה חיובית ותוך הדגשה של יתרונותיה של החברה ואף הסתיימה במלים "המשך הפעלה מיידית של המפעל, תחת ניהול כספים וגביה אגרסיבית של נאמן, יכולה רק לעשות לחברה טוב, ולשפר את מצבה. אני יודע להחזיר אותה לרמת מכירות גבוהה, בטווח מהיר מאד".

לפיכך אין להתפלא על כך שמר צדיק העדיף להדגיש במסגרת התכנית העסקית את פוטנציאל הרווח של החברה ולא הזדרז להציג ולדרוש במסגרת תכנית זו הוצאות שהיו בשליטתו – דבר שהיה עלול להכביד על סיכויי החברה ואולי אף לטרפד את עצם הכנסת החברה לתכנית הפעלה.

ברם, כאמור, מכוח הקירבה המשפטית בין השניים הייתה מוטלת על מר צדיק החובה להבהיר לכונס-הנכסים את העובדות לאמיתן באופן אקטיבי והיה עליו למנוע מצב בו הלה יפעל על בסיס הנחות מוטעות. בכך חטא גם מר צדיק בעצימת-עיניים בנוגע לעניין זה.

עובדות אלה אומרות אפוא דרשני ומחזקות במידה ניכרת את המסקנה אליה הגעתי בנוגע להשתק שחל על המבקשים.

לפני סיום, ועל מנת שאעשה מלאכתי שלמה, יש לציין כי אף אם הייתי סבורה כי על כונס-הנכסים לשלם דמי-שכירות והוצאות בגין הנכס (וכאמור אינני סבורה כן), אזי היה צריך לבחון מחדש את גובה דמי-השכירות. שכן, הסכם השכירות נחתם בין צדדים קשורים והמבקשים אף לא הביאו אינדיקציה לכך שהסכם זה הופעל בעבר ומר צדיק עצמו הודה כי לפחות מתחילת 2017 לא שולמו דמי-שכירות מכוחו של ההסכם.

ואמנם, דמי-השכירות שנקבעו בהסכם (55,000 ₪ בחודש) נראים על פניהם מופרזים ביותר ביחס לצורך של החברה בהחזקת שתי מכונות בלבד בנכס ובפעילות מוגבלת בנכס של עובד אחד בלבד.

בנסיבות אלה, אף אם הייתי סבורה כי על כונס-הנכסים לשלם דמי-שכירות והוצאות בגין הנכס, הרי שהיה מקום לשערך מחדש את גובה דמי-השכירות ולהפחיתם במידה ניכרת, וזאת בהסכמה בין הצדדים או בהסתייעות בשמאי חיצוני.

סוף דבר

מכלל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ולאור הדברים שנאמרו לעיל ביחס לאופן טיפולו של כונס-הנכסים בעניין, אינני עושה צו להוצאות.

כונס-הנכסים יבוא בדברים עם הכונס הרשמי ויגיש תוך 10 ימים הודעה מתואמת עם הכונס הרשמי ביחס לשאלה אם המשך הטיפול בענייני החברה (הכרעה בתביעות-החוב, תשלום לנושים וכיו"ב) ייעשה במסגרת התיק שבפניי או שמא במסגרת תיק הפירוק. במידה וייקבע כי המשך הטיפול בענייני החברה ייעשה במסגרת תיק הפירוק, ייסגר התיק בפניי.

אשר לתשלום תמורת מכר המכונות המשועבדות לדרוט בסך של 103,125 ₪, הרי שמבקשה למתן החלטה שהגיש כונס-הנכסים ביום 13.9.2018, עולה כי סכום זה טרם שולם על ידו לדרוט. עו"ד ברמי יבהיר אפוא אם ננקט על ידו הליך כלשהו בסוגיית המע"מ והחשבוניות במסגרת הזמן שהוקצתה לו על ידי בשעתו לעשות כן (7 ימים ממועד הדיון בבקשה בפניי ביום 19.3.2018). היה ויתברר כי עו"ד ברמי לא נקט בהליך כזה או אם תגובתו של עו"ד ברמי לא תימסר עתה בתוך 7 ימים, אני מורה לכונס-הנכסים לשלם את הסכום לדרוט ללא צורך בבקשה נוספת ולאחר שיוודא כי החלטתי זו נמסרה לעו"ד ברמי.

ת"פ 18.10.2018.

המזכירות תשלח את החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.