הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ע"ח 7165-09-21

לפני
כבוד ה שופט שמואל מלמד

עוררים

אביאל מלול
ע"י ב"כ עו"ד אברהם לנדשטיין

נגד

משיבים

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד עמית שלוס

החלטה

הרקע לערר וטענות הצדדים

בפני ערר על החלטת בית משפט קמא שניתנה ע"י כבוד השופטת תבור ביום 15.8.21 לפיה קבעה כי בחינה גולמית של חוות הדעת השונות מצביעה על כך שהשעונים מזויפים ולפיכך דחתה את הבקשה להחזרת השעונים לידי העורר.

ב"כ העורר הגיש ערר על החלטת בית משפט קמא, במסגרת הודעת הערר ב"כ העורר טען באריכות טענות לפיהן החלטת בית משפט קמא שגויה. עיקר טענותיו הינה כי שגה בית משפט קמא במתן החלטה שיש בה פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין של העורר, לטענתו מדובר בסחורה מקורית של שעונים בשווי של מאות אלפי שקלים , שלא נכללה בהסדר המותנה. בנוסף, הגיש ב"כ העורר פסיקה של מקרים שבהן הוחזרו המוצגים. כמו כן טען ב"כ העורר, כי בית משפט קמא אף טעה כשביסס את החלטתו על חוות דעת של המשיבה וזאת מבלי לאפשר את הזכות לחקירה נגדית. לטענתו ניסוח חוות הדעת שהגיש מטעמו היה מדעי וזהיר בעוד של התביעה היה יותר החלטי, בית משפט קמא למעשה החליט מבלי לשמוע את המומחים . עוד נטען כי טעה בימ"ש קמא משלא קבע כי מדובר בסכסוך אזרחי ולא בהליך פלילי. לטענתו אף טעה בית משפט קמא משלא קבע כי נפלו פגמים מהותיים בכל הליך התפיסה של המוצגים בתיק.

טענה ב"כ המשיבה כי מדובר כעת בניסיון למקצה שיפורים כזה או אחר להחלטות שהתקבלו בבית המשפט קמא. מאחר ומדובר בתיק שהסתיים בהסדר מותנה. ניתנה הסכמה שלא לדון ב- 50 שעונים בהסדר המותנה, בין היתר מהשיקולים לגבי יתר התפוסים. לא הייתה הסכמה לנושא החילוט והייתה הסכמה שייערך דיון בעניין. המדינה הצהירה מראש כי היא תדרוש את חילוט כל השעונים. לטענת ב"כ המשיבה הסיבה בבסיס ההסדר המותנה אינה בעיה בהוכחת היסוד העובדתי שהשעונים מזויפים, אלא השאלה הייתה סביב היסוד הנפשי של המודעות של העורר בנוגע לזיוף. ב"כ המשיבה טענה כי כל צד הגיש את חוות דעתו ועל פי זה בית משפט נתן החלטה. לטענת ב"כ המשיבה, ב"כ העורר לא ביקש מבית משפט קמא לחקור את מי מעורכי חוות הדעת כי הוא חולק עליהם. ב"כ המשיבה טענה כי ההליך היה בהסכמה וכן גם ללא להסכמה, ניתן על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי להגיש בקשה לחילוט גם ללא תיק פלילי , הפנתה לפסיקה בעניין. ב"כ המשיבה טענה לעניין הסמכות כי הסמכות בפלילי מקבילה לאזרחי וכי הייתה הסכמה של ב"כ העותר לדון בשאלת החילוט ובין היתר הפנה לבקשת ב"כ העותר לפתיחת הליך ה"ת שידון בנושא התפוסים. ב"כ המשיבה הפנתה לקביעתו של בית משפט קמא ולחוות דעת שהוגשו. לטענתה ב "כ העותר שוגה, מאחר וחוות דעת שברשותו מעידות כי השעונים מזויפים כפי שכתב בית המשפט קמא, חוות הדעת התייחסו בצמצום ולא קבעו קביעה פוזיטיבית. ב"כ המשיבה הפנתה לכך שחברת פולס טיים לא מייצאת שעונים במישרין לישראל והחשבונית שהוגשה בבית משפט קמא העידה, בין היתר, על דגמים שייצורם הופסק לפני 5 שנים. בנוסף, הפנתה להתייחסות של קאנטרי טיים בע"מ לגבי המחירים שרכש בהם העורר שאינם סבירים, מה שמעיד לטענתו על העדר אותנטיות. באשר לטענות ב"כ העורר הנוגעות לפגמים בחיפוש ובתפיסה , נטען כי היה צורך לעלותם בהליך העיקרי בו הייתה הסכמה בין הצדדים ולא כעת בערר. לפיכך לטענת ב"כ המשיבה לא סביר ולא הגיוני שיוחזרו לשוק שעונים מפרים שנוהל בעניינם הליך בהסכמה והוצגו חוות דעת אשר אין חולק כי מעידות על היותם מפרים.
דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, סבורני כי דין הערר להידחות, שכן ההגנה לא הציגה נימוקים שיש בכוחם לשנות החלטת בית משפט קמא.

בחנתי בעיון רב את השתלשלות האירועים בעניינו של הערר שלפניי, בתחילה הוגש כתב אישום כנגד העורר בבית משפט שלום, בהמשך הוגש תיקון לכתב אישום עוד בטרם ניתן מענה לכתב האישום המקורי. לאחר מכן העורר הגיש בבית משפט קמא בקשה להחזרת תפוסים והצדדים ביקשו לדחות דיון לצורך הידברות. בד בבד, הודיעה המדינה על חזרה מכתב אישום לאחר גיבוש הסכם להסדר מותנה ולבקשת הצדדים נקבע דיון נפרד לשאלת השעונים התפוסים שערר בעניין הובא כעת לפניי.

סעיף 38א(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969, (להלן: "הפקודה") מקנה סמכות לבית משפט זה לדון בבקשת ערר על החלטת בית משפט השלום, כאשר אדם טוען שחפץ נלקח ממנו. למעשה עיון בסעיפי הפקודה, מראה כי הפרק הרביעי בפקודה בנוי לפי סדר ההשתלשלות הכרונולוגית של האירועים. כש סעיפים 35-32 בפקודה עוסקים בסמכות המשטרה לתפוס את החפץ, ולהחזיקו עד אשר יוגש כראיה במשפט. וסעיפים 37-36 בפקודה מתייחסים לימים שבהם אין עוד צורך בחפץ, משהוגש לבית המשפט כראיה, או משהוחלט שלא להגישו. בעוד שבסעיפים 35-32, נקבע כי בשלבי התפיסה וההחזקה הראשוניים מוסמך בית משפט השלום לבקר את החלטת המשטרה; בסעיפים 37-36 נקבע, כי הערכאה המבררת רשאית להכריע בגורלו של החפץ בשלבים מתקדמים של ההליך העיקרי. ואילו התייחסות מפורשת למתן הכרעה כאשר בוטל כתב האישום משעה שהצדדים הגיעו לחתימה על הסדר מותנה - איִן. ביטול כתב האישום למעשה מחזיר את הגלגל אחורה לתחילת ההליך השלב שלפני הגשת כתב אישום. אך במקרה הנוכחי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הודה העורר בכתב האישום מצומצם שבו הוכרה החזקה של טובין מפר לגבי 50 שעונים, זאת במסגרת הסדר מותנה. הפסיקה טרם הכירה במעמד הודאה בהסדר מותנה כהודאה בהליך פלילי . אך ברור כי הודאה במסגרת הסדר מותנה מהווה אינדיקציה על ביצוע עבירה לגבי החלק בו הודה העורר. בנסיבות אלו בקשתו של הערר להשבת השעונים המתייחס לשאלת 50 השעונים המפרים דינה להידחות על הסף.

הצדדים הסכימו על ביטול כתב האישום והגעה להסדר מותנה, כשבתוך כך קיימת גם הסכמתו של העורר לקיים דיון בשאלת השעונים התפוסים בהעדר הסכמה של הצדדים לעניין המוצגים. הצדדים הסכימו כי בית משפט יכריע בעניין. משמעות הדבר כי על בית המשפט לבחון את המצב המשפטי במצוי גדר המחלוקת, כדי להביא לתוצאה משפטית בגורל השעונים המחוזקים. במסגרת זו יצוין כי העורר טען טענות שונות לגבי הליך החיפוש והתפיסה. מדובר בהליך שדינו להתברר במסגרת התיק הפלילי שהוגש. העורר הגיע להסכמה לגבי חלק מהשעונים ולמעשה זנח על כלל טענותיו הקשורות בתפיסת הרכוש וסימונו. ככל שהעורר סבר שיש בכך להביא לזיכויו היה עליו לעמוד על ניהול התיק ומשלא עשה כן, אין בשלב הנוכחי הדיוני כדי להביא לבדיקת הראיות.

המצב המשפטי לגבי השעונים שנתפסו ולא נכללו במסגרת ההסדר המותנה. סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:
סמכויות שופט לגבי חפצים שנמצאו
31. הובא לפני שופט, מכוח צו חיפוש, חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו, ולא הוכיח המחזיק הצדק חוקי, רשאי השופט להורות על החרמתו, השחתתו או השמדתו, אף אם לא יובא אדם לדין בקשר אליו.

בבש"פ  4118/14 שמחה גנה ואחרים נ' מדינת ישראל נקבע:
"לטעמנו, במישור המשפטי, נכונה פרשנות בית המשפט המחוזי, "חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו" הוא חפץ שלמחזיק בו אסור להשתמש בו או להחזיקו, שכן הוא רכוש גנוב – למשל, ולא רק חפץ שכל אדם אינו רשאי להחזיק בו כמו סמים מסוכנים."
כלומר זהו תנאי חלופי יתכן שהרכוש עצמו אסור בהחזקה ויתכן כי ההחזקה אסורה על המחזיק עצמו. תוצאת החוק והפסיקה היא שעל בית המשפט לבחון האם ההחזקה מותרת על המחזיק לחלופין האם החפץ אינו חפץ שאסור בהחזקה על כלל האוכלוסייה?

בית משפט קמא בהחלטתו פירט אודות מסקנתו ודעתי זהה עם מסקנה זו. מדובר בשעונים שהנם חלק ממלאי העסקי של העורר שמטרתם השאת רווח לעורר. קיימות כמה אינדיקציות לעובדה כי מדובר בשעונים מפרים. ראשית, הודאה של העורר בהסדר מותנה. למעשה יש הצהרה של העורר כי עסק גם בשעונים המפרים מסחר רשום. שנית, חוו"ד לעניין זיוף השעונים. למעשה בתיק ישנם חוות דעת הן של המדינה והן של העורר שכל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת עם מסקנ ה שונה ומתאימה לצרכיו. על כך יש לקחת בחשבון את העובדה כי מומחה מטעם בעל דין אינו נהנה מהמעמד והאמון המיוחד שניתנים להבדיל למומחים מטעם בית המשפט ואף לא חב באותן החובות הנובעות ממעמד זה . עיינתי בפרוטוקול הדיון הערכאה המבררת הצדדים טענו והגישו לבית המשפט חוו"ד לעניין זיוף השעונים. בשום שלב לא ביקש אחד מהצדדים לחקור את נותן חוו"ד. דבר שעלה בדיון לפני בו ביקש העורר לחקור את נותן חוו"ד של המשיבה, כשלטענתו מדובר בחוו"ד של מי שיש לו אינטרס בעניין. אין זו דרכה של ערכאת הערר להפוך לערכאה מבררת, ככל שסבר ב"כ העורר שיש מקום לחקירה נגדית היה מקום לעשות זאת במסגרת הדיון בבית משפט קמא. העדר דרישה כזו כמוה כוויתור על טענות אלו. עיינתי בחוו"ד שהוגשו לעיון בית משפט קמא ואף לעיוני. חוו"ד של המשיבה קובעת חד משמעית שמדובר בשעונים מזויפים. בעוד חוו"ד העורר אינה קובעת קביעות לגבי העובדה כי השעונים אינם מזויפים, אלא בוחנת האם בעין מקצועית אפשר לדעת שלא מדובר בשעונים מקוריים. בנסיבות אלו קביעות בית משפט קמא צודקות ונכונות ואין לי אלא לקבל אותן.

סוף דבר, בית המשפט היה מוסמך לקבוע את שקבע בהסתמך על סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-.1969 לאור העובדה כי הובאו בפני בית המשפט אינדיקציות כי מדובר ברכוש המפר סימן מסחרי, אין מקום לשנות מהחלטת בית משפט קמא.

ההחלטה תשלח לצדדים. המזכירות תסגור את התיק בנט .

ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"ב, 10 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.