הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ע"ח 36054-10-21

לפני
כבוד ה שופט שמואל מלמד

עורר

BOGDA VASILE
ע"י ב"כ עו"ד שקלאר

נגד

משיבה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד נעמה ניר

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט קמא, לפיה הורה בית המשפט קמא ביום 13.10.11 בהליך תפ 21999-5-19 על סירוב להשיב את כספי הערבות למרות הגשת בקשה מוסכמת וייפוי כוח שהוצג בפני בית משפט קמא.
ב"כ העורר טען בהודעת הערר כי מדובר בהחלטה בלתי חוקית, כאשר ישנה הסכמה להשבת ערבות באמצעות ב"כ העורר. לטענתו לא ברור מדוע דרשה כבוד השופטת בבית משפט קמא ייפוי כוח המתייחס לערבות הכספית דווקא. כאשר ציין כי בידו ייפו י כוח שבו מצוין "לגבות את סכום התביעה או כל סכום אחר בכל אחד מהעניינים הנ"ל לרבות הוצאות בית משפט ושכר טרחת עו"ד, לקבל בשמי כל מסמך וחפץ ולתת קבלות ושחרורים כפי שבא כוחי ימצא לנכון ומתאים". לטענת ב"כ העורר, העורר בחו"ל ולא ישוב מאחר וגורש ע"י המדינה ועל כן לא יהיה ב ידו ייפוי כוח אחר מלבד הקיים. ב"כ העורר טען כי בית משפט קמא הערים קשיים בכוונה ועל כן ביקש לשקול הוצאות לחובת המדינה בגין הגשת ערר זה.
ב"כ המשיבה הגישה תגובתה לערר ביום 2.11.21 לפיה מדובר בתיק עב כרס שההליכים בו הותלו והתיק טרם הגיע למשרדי התביעה. ב"כ המשיבה טענה כי סומכת את ידיה על החלטת בית משפט קמא. ב"כ המשיבה טענה כי לב"כ העורר אין כל מעמד להגיש ערר בשמו של העורר, כאשר העורר אינו מתייצב לדיונים בעניינו ולא הביע כל עמדה באשר לכספים המוחזקים ובנוסף כאשר ב"כ העותר אינו מצוי בקשר עם העורר.
ב"כ המשיבה טענה כי הייפוי כוח לא היה בפניה כאשר הסכימה להשבת ההפקדה. בנוסף לטענתה באם ב"כ העותר חפץ בהשבת הכספים, הרי שאין כל מניעה לבקש הבהרה לייפוי הכוח, כפי שקבע בית משפט קמא. ב"כ המשיבה טענה כי העורר שוחרר בתנאים ובניהם הפקדה כספית. בסופו הוא גורש מהארץ ואין סיבה כי כספי ההפקדה אשר נועדו להבטיח התייצבותו יושבו לו. לטענתה המשיב יכול היה לסיים את ההליך בין אם בהודיה ובין בניהול הוכחות, כל זאת בטרם סיום האשרה. לכן לטענתה החזרת כספי ההפקדה הינה בבחינת "יוצא חוטא נשכר". לטענתה אין לעורר או ב"כ אלא להלין אלא על עצמו. ולפיכך ביקשה לדחות את הערר.
ב"כ העורר הגיש ביום 10.11.21 בקשה לפיה ביקש לתת החלטה על פי הכתב ללא צורך בקיום דיון לשמיעת טענות הצדדים בע"פ. לבקשתו הדיון בתיק בוטל ולהלן החלטתי בבקשת ב"כ העורר.
לאחר שבית המשפט עיין בטענות הצדדים ובהחלטות שניתנו בבית משפט קמא, אני סבור כי דין הערר להתקבל.
ביום 30.03.21 הודיע ב"כ העורר כי העורר עזב את הארץ לאחר שויזת העבודה שלו הסתיימה. המעורר אינו יכול לשוב לישראל בהעדר אישור של משרד הפנים. הצדדים למעשה הגיעו להסכמה לפני בית משפט קמא לפיה הפיקדון יושב לב"כ העורר . עיינתי בתגובת המשיבה ולא מצאתי מהו הנימוק לשינוי עמדתה.
אני סבור כי ייפוי הכוח בו אוחז ב"כ העורר הוא ייפוי המאפשר השבת הפיקדון לעורר. בית המשפט יאמר כי המניעה של חזרת המשיב לישראל לקיום המשך ההליכים, היא מניעה בשל גירושו מהארץ. במצב דברים כזה על פניו העורר מנוע להיכנס לישראל שלא מרצונו. בנסיבות אלו איני סבור כי קיימת מניעה להשבת הפיקדון, על פי ייפוי הכוח בו אוחז הסנגור אין מניעה להשיב את הפיקדון.
סוף דבר, ככל שקיים פיקדון בתיק זה או בתיקים קשורים, שאין לגביו החלטה שיפוטית קודמת וככל שאין מניעה על-פי דין, יוחזר הפיקדון לידי ב"כ העורר.
מזכירות תשלח תוכן ההחלטה לצדדים, המזכירות תסגור את התיק בנט.

ניתנה היום, ח' כסלו תשפ"ב, 12 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.