הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מ"ת 58388-02-17

לפני כבוד השופט יוסי טופף

המבקשת:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד לילך כץ, עו"ד אריאלה בן אהרון
עו"ד רונית חסון, עו"ד אורן חיים
מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)

נגד

המשיבים:
1. אבי כחלון (עציר), ת"ז XXXXXX398
ע"י ב"כ עו"ד מנחם רובינשטיין ועו"ד מורן סעדון

2. נועם כחלון (עציר), ת"ז XXXXXX499
ע"י ב"כ עו"ד שרון קינן ועו"ד מורן ממליא

3. סמי בוגנים קעדאן (עציר), ת"ז XXXXXX618
ע"י ב"כ עו"ד אייל בסרגליק ועו"ד שי טייב

4. זאור ממדוב (עציר), ת"ז XXXXXX494
ע"י ב"כ עו"ד נס אוחנה ועו"ד חיים אוחנה

5. יוסף טללה (עציר), ת"ז XXXXXX986
ע"י ב"כ עו"ד משה יוחאי ועו"ד שרי קרן

6. איריס כחלון, ת"ז XXXXXX025
ע"י ב"כ עו"ד אייל בסרגליק ועו"ד שי טייב

7. שמואל כחלון, ת"ז XXXXXX822
ע"י ב"כ עו"ד אייל בסרגליק ועו"ד שי טייב

החלטה

א. מבוא 3
א-1. ראיות לכאורה - מהן? 3
א-2. ארגון פשיעה - הגדרה ומאפיינים 5
א-3. אחריות פעילי הארגון - מצב משפטי 9
א-4. סחיטה בכוח וסחיטה באיומים - יסודות העבירות 16
א-5. עבירות של הלבנת הון 22
א-6. מחדלי חקירה 25
ב. אישום 1 – ארגון פשיעה 27
ג. אישום 2 – הלבנת הון – צ'יינג' 49
ד. אישום 3 – הלבנת הון – דיווח כוזב בניהול חשבונות בנק 72
ה. אישום 4 – רצח דוד צ'צ'אשווילי - בוטל. 78
ו. אישום 5 – סחיטת יניב ששון 78
ז. אישום 6 – סחיטת ניסים ציון 85
ח. אישום 7 – סחיטת ירדן ששון 93
ט. אישום 8 – סחיטת מ.ל. 98
י. אישום 9 – סחיטת יאיר מדעי 114
יא. אישום 10 – סחיטת גלית כהן רגינה ואיתמר כהן 122
יב. אישום 11 – סחיטת סמדר ונחום דוד - בוטל. 131
יג. אישום 12 – סחיטת דוראל אדרי 131
יד. אישום 13 – סחיטת שירזי סימונה 143
טו. אישום 14 – סחיטת יניב אדרי 152
טז. אישום 15 – סחיטת שי ישכאן 158
יז. אישום 16 – סחיטת שרחון קמראן 163
יח. אישום 17 – סחיטת בנימין מונסה 170
יט. אישום 18 – סחיטת נגה חן 178
כ. אישום 19 – סחיטת אלי רשטי 183
כא. אישום 20 – סחיטת מרדכי מנג'ם 189
כב. אישום 21 – סחיטת סופיה ברצלבסקי 194
כג. אישום 22 – סחיטת מתתיהו מרדכי 202
כד. אישום 23 – סחיטת יבגני שטיינברג 207
כה. אישום 24 – סחיטת איתן חוברה 214
כו. אישום 25 – סחיטת אילן דשתי 230
כז. אישום 26 – סחיטת אלכסנדר שוורצמן 235
כח. אישום 27 – סחיטת ג'קלין ביטון 241
כט. אישום 28 – סחיטת ישראל גלעדי 246
ל. אישום 29 – סחיטת אליהו דיין 250
לא. אישום 30 – העלמת הכנסות 258
לב. סיכום – קיומן של ראיות לכאורה 262
א. מבוא

1. לפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 58313-02-17, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2. כתב האישום מגולל פרשה מורכבת של פעילות עבריינית במסגרת ארגון פשיעה.

המדובר בכתב אישום רחב היקף אשר על פי נוסחו המקורי חבק 30 אישומים, הכוללים עבירה בגין ניהול ארגון פשיעה, 25 אישומים בגין עבירות של סחיטה באיומים, עבירה של רצח ו-3 אישומים בגין עבירות של מרמה, הלבנת הון ועבירות מס, אשר בוצעו במסגרת ארגון פשיעה.

בין לבין ועד למועד מתן החלטה זו תוקן כתב האישום והוסרו האישום הרביעי ( עבירת הרצח) והאישום האחד עשרה ( סחיטה באיומים).

3. עניינה של החלטה זו הוא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. ההכרעה בשאלה זו תינתן להלן ביחס לכל אחד מהאישומים. תחילה אסקור את המסגרת הנורמטיבית לדיון בשאלה זו ולדיון בעבירות מרכזיות של עמידה וניהול ארגון פשיעה, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים והלבנת הון. פרק במבוא ייוחד למשמעות של טענות למחדלי חקירה המועלות בשלב בחינת הראיות כראיות לכאורה לצורך הליך המעצר, ובפרט לטענה של אי הטחת חשדות במשיבים בעת חקירתם.

א-1. ראיות לכאורה- מהן?

4. בהליך זה, מכוח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם להרשיע נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר (ראו: בש"פ 6187/95 מדינת ישראל נ' סלימאן אלעביד (17.10.1995); בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133; בש"פ 825/08 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה, פ"ד נב(1) 625).

5. אין כאן מחד הכרעה בתיק עצמו, או כניסה לשאלת מהימנות עדים, אך מאידך יש בחינה של ממש את חומר הראיות והסתכלות על התוצאה האפשרית של ההליך הפלילי, לא רק בשים לב לראיות התביעה, אלא גם לעוצמתן, להיגיון הדברים ולראיות הגנה ככל שישנן.

6. יש לציין כי בחינת הראיות לאישומים השונים מעלה כי בחלקן מדובר בראיות נסיבתיות. בעניין זה נקבע לא אחת כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות המיוחסות ובלבד שהראיות לכאורה, ככל שהן נסיבתיות, תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (ראו למשל: בש"פ 8114/06 אלהוזייל נ' מדינת ישראל (15.11.2006); בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל (26.2.2004)). "כאשר כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו - ואפילו אין בה כשלעצמה כדי להרשיעו - הרי ככל שראיות אלה רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר האחת ברעותה, נעשית 'חזקת חפותו' של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר וקלושה יותר. יש כאן, כביכול, מעין תמונת הרכבה ('פזל'), שככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר, מגוונים יותר ושלובים יותר זה בזה, הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה. יתר על כן, תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול - מבחינה הגיונית - להיות תמים ומקרי" (ראו: בש"פ 8006/09 עופר בוכניק נ' מדינת ישראל (25.10.2009); בש"פ 9877/03 מדינת ישראל נ' עקירו (25.11.2003)).

7. כפי שיפורט בהמשך ובקשר לאישומים השונים, המשיבים בחרו, על פי רוב, לשמור על זכות השתיקה בחקירותיהם.

בפסיקה נקבע לא אחת, כי זכות השתיקה כשמה כן היא – זכות, היונקת כוחה מזכותו של אדם שלא להפליל את עצמו. אולם, השומר על זכות השתיקה, עלול לשלם מחיר בגין מימושה. אכן, אין בה בשתיקה לבדה כדי להוות ראיה עצמאית לאשמתו של נאשם; אין לה כוח עצמאי, אלא מעין כוח נלווה לעצמתן של הראיות. בסופו של יום, השתיקה או ההתחמקות - גם אם היא חלקית - יכולה לחזק ולסייע לראיות התביעה במשפט (ראו למשל: בש"פ 7216/05 ויסאם אגבריה נ' מדינת ישראל (23.8.2005); בש"פ 1250/99 גבאי נ' מדינת ישראל (26.3.1999)).

8. מערך הראיות שהציגה המבקשת כתשתית לכאורית בעלת פוטנציאל להרשעת המשיבים במיוחס להם כולל מספר נדבכים, כאשר המרכזיים שבהם הם עדויות פרטניות של נוטלי ההלוואות ובהם תיאור נסיבות מתן ההלוואות, גובה הריבית, שיטת ההחזר ודרכי הגבייה, עדויות של מעורבים נוספים ושיחות טלפון שנקלטו בהאזנות סתר המלמדות על יחסי הגומלין בין המשיבים, על אופי עיסוקם במתן הלוואות, ועל מעמדו ותפקידו של כל אחד מהם.

א-2. ארגון פשיעה - הגדרה ומאפיינים

9. סעיף 1 לחוק מאבק בארגוני פשיעה מגדיר ארגון פשיעה באופן הבא -

"'ארגון פשיעה' - חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות המנויות בתוספת הראשונה, למעט עבירות מסוג פשע המנויות בתוספת השניה; לענין זה אין נפקא מינה -
(1) אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו;
(2) אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה;
(3) אם העבירות כאמור ברישה נעברות או מיועדות להיעבר בישראל או מחוץ לישראל, ובלבד שהן מהוות עבירות הן לפי דיני ישראל והן לפי דיני המקום שבו נעברו, או שלפי הדין הישראלי חלים עליהן דיני העונשין של ישראל אף אם אינן עבירות לפי דיני אותו מקום;
(4) אם הארגון מבצע גם פעילות חוקית ואם הוא פועל גם למטרות חוקיות;"

ודוק, ההגדרה של ארגון פשיעה היא הגדרה רחבה, שאינה מוגבלת לסוג מסוים של ארגונים, שמטרתם רווח כלכלי. כלליות זו של ההגדרה נועדה לתת בידי הרשויות הרלוונטיות את הכלים להתמודדות עם ארגוני הפשיעה בארץ ועם השתנותם והתפתחותם המתמדת - התפתחות שנובעת מניסיונם המתמיד של ארגוני הפשיעה למצוא פרצות בחוק המאפשרות להם להמשיך להתנהל ולצבור כוח כארגון. המחוקק הישראלי ראה לנגד עיניו את ארגוני הפשיעה הישראלים וכאשר חוקק החוק הושמטו ממנו מאפיינים כגון היררכיה, מידור וחדירה למוסדות שלטוניים. ההגדרה שנתקבלה הינה הגדרה רחבה וגמישה הרבה יותר, אשר מתאימה להתמודדות עם ארגוני הפשיעה הישראלים ולמנעד רחב יותר של צורות התארגנות [ע"פ 9093/08 מרואן נאצר ואח' נ' מדינת ישראל ( 7.12.2011), פסקה 15 לפסק-דינו של כב' השופט עמית].

10. על השאלה מהו ארגון פשיעה, דהיינו - אילו התארגנויות עברייניות ייחשבו כארגון פשיעה ואילו לא, נקבעו בפסיקה מאפיינים הכרחיים ומבחני עזר נוספים.

הגדרת "ארגון פשיעה" מתייחסת לטווח רחב של התארגנויות העוסקות בפלילים:

"מגוון של מאפיינים מקנים להתארגנות עבריינית את צביונה כארגון פשיעה, אך אין הכרח כי כולם כאחד יופיעו במקרה נתון, וממילא ברי כי כל מאפיין עשוי להתגלות במידה מובהקת יותר או פחות. על-כן נכון יהיה לתאר את המונח 'ארגון פשיעה' כמתייחס לקשת של מצבים שעמם מבקש הדין להתמודד. ומשכך, תחת פנייה לרשימה סגורה ומתחייבת של תכונות, נכון יהיה לדבר ב'מתחם' של מאפיינים, אשר כל התארגנות הבאה בגדרו – לארגון פשיעה תחשב. במרכזו של מתחם זה מצוי ארגון הפשיעה 'הקלאסי', ובו מכלול התכונות שעיקרן הוזכר כבר, כשהן בצורתן המובהקת ביותר. כל התארגנות תסוּוג על-פי המידה בה מתגלה בפעולתה, אם בכלל, כל אחת מתכונות אלו כשהיא לעצמה, וכן על-פי בחינתו של המכלול. ככל שהתארגנות פשיעה, על צבר מאפייניה, תהא קרובה יותר למרכזו של המתחם, כך תגבר הנטייה לסווגה כארגון פשיעה ולהכפיפה למצוותו של החוק הנדון" [ע"פ 6785/09 עידן זוארץ ואח' נ' מדינת ישראל (2.2.2011), פסקה 63].

11. בפרשת זוארץ הגדיר כב' השופט לוי ז"ל שני מאפיינים הכרחיים לקיומו של ארגון פשיעה: היסוד האיגבורי (סינרגטי) וההמשכיות בפעילות המשותפת . שני רכיבים אלה כרוכים האחד בשני, כאשר הוכחת אחד מהם עשויה להקל על זיהוי הרכיב האחר.

המאפיין הראשון, היסוד האיגבורי (סינרגטי) מתייחס לקיומה של מסגרת עצמאית וארגון בר-קיימא, ארגון שהינו בעל קיום נוסף, מעבר למעשי פשיעה ספציפיים אותם ביצעו אנשיו. מכאן יש לבחון את קיומו של ערך מוסף, אשר יכול להופיע במספר צורות: תועלת כלכלית, צבירת השפעה, יוקרה ורחשי כבוד, תחושת שייכות ושותפות גורל וכיו"ב: "בכך כמו כרוך הכוח, ששואבים חברי הארגון מקיומה של מסגרת המרכזת תחת קורתה מספר אנשים, וערכה העברייני של פעילותם המשותפת עולה" [פרשת זוארץ , פסקה 64].

המאפיין השני, המשכיות הפעילות המשותפת - יסוד זה עניינו בכך שמתקיים דפוס פעולה מתמשך כאשר נדרשת לכל הפחות כוונה להמשך פעילות עבריינית משותפת, מעבר לביצוע מעשה עבירה יחיד. את רכיב ההמשכיות יש לבחון בחינה מהותית; כך לדוגמא אף פעילות עבריינית בעלת אופי מתמשך, כגון גביית דמי חסות חודשיים עשויה ללמד על המשכיות.
בנוסף, מכיוון שארגוני פשיעה עוסקים לעיתים אף בפעילויות חוקיות הקשורות לעסקיהם העברייניים, הרי אף כאשר הפעילות המתמשכת היא דווקא הפעילות החוקית, ניתן לומר כי מדובר בפעילות מתמשכת המקיימת את המאפיין הנדרש [פרשת זוארץ , פסקה 64].

12. בנוסף לשני המאפיינים ההכרחיים לעיל, ישנם שני מאפיינים מובהקים, שהגם שאינם הכרחיים הרי הם שמקנים לארגון פשיעה את צביונו. שני המאפיינים המובהקים, אשר מהווים אינדיקציה חזקה לקיומו של ארגון פשיעה הינם, היררכיה, והתמקצעות וחלוקת תפקידים בארגון [ ע"פ 2996/09 אחמד דבור נ' מדינת ישראל (11.5.2011)].

מאפיין ההיררכיה מתייחס למסגרת ארגונית בה ישנן דמויות מרכזיות אשר סביבן מתפתח ומתפקד ארגון הפשיעה. בדברי ההסבר להצעת החוק הוזכרה דרישה זו, דובר על כך שהמבנה ההיררכי מאפשר מידור ונתק בין ראשי הארגון לבין דרג הביצוע.

ואולם, יש לסייג מאפיין זה באשר לרמת ההיררכיה הנדרשת בארגון פשיעה:

"מתבקש הוא, עם זאת, להניח כי משקלן של דמויות המפתח בכל התארגנות יהא ניכר, באשר הן הציר שסביבו מתפתח ומתנהל ארגון הפשיעה. לא אחת אף קושרים ביניהם קשרים משפחתיים, קשרי חברות או מוצא משותף, שהם המסד עליו צומחת התארגנותם יחד. ממקומם המרכזי של פעילים אלה מתבקשת, דרך כלל, מידה של היררכיה בין חברי הארגון, אך אין להפריז בחשיבותה של זו או לדרוש כי תהא דומה בממדיה לזו המתקיימת במסגרות ממוסדות כרשות מנהלית או ארגון מסחרי" [פרשת זוארץ, פסקה 65, עמ' 71].

מאפיין מובהק נוסף הינו כאמור, התמקצעות וחלוקת תפקידים בארגון. על-מנת לבדוק התקיימותו של מאפיין זה, יש לבחון האם בארגון ישנה חלוקת תפקידים במסגרתה כל גורם מתמקצע בתחומו ומשמש בתפקידו בתוך הארגון. עם זאת, ייתכן שתפקידים או תחומים יהיו חופפים וכי יהיה מעבר בין התפקידים [פרשת דבור, פסקה לד]. כמו-כן, אין זה מן הנמנע כי העומדים בצמרת הארגון, חרף תפקידם המוגדר כמנהלים או העומדים בראש הארגון, ייקחו חלק פעיל בפעילות עבריינית אותה עושה הארגון, תוך שהם משמשים כמפקחים על הפעילות העבריינית [פרשת זוארץ , פסקה 65].

13. מעבר לארבעת המאפיינים שנסקרו לעיל, קיימים מאפיינים נוספים לארגון פשיעה המהווים אינדיקציה נוספת לקיומו של ארגון פשיעה. ודוק, אין המדובר במאפיינים הכרחיים או מובהקים, אלא המדובר במאפייני עזר [ראו: פרשת זוארץ ; פרשת נאצר , פסקה 19 בפסק-דינו של השופט עמית].

רשימת מאפייני העזר המסייעים בהכרעה בשאלה האם עסקינן ארגון פשיעה, אינה רשימה סגורה:

"בית-המשפט בפרשת זוארץ, ואף בית-המשפט המחוזי במקרה דנא, מציינים כי ייתכנו מאפיינים נוספים היכולים להוות אינדיקציות לכך שבארגון פשיעה עסקינן. מאפיינים אלה, ככל שירבו וככל שיהיו מובהקים יותר, יסייעו להבחין כי התארגנות פלילית מסוימת קרובה למרכזו של מתחם המאפיינים של ארגון פשיעה; אך נדגיש כי הם בחינת 'מאפייני עזר', ואינם תנאים הכרחיים או מאפיינים מובהקים. מבחני עזר אלה עשויים לשמש בתפקיד כפול - הן כדי לסייע במענה על השאלה האם לפנינו ארגון עצמאי ובר קיימא, והן כדי למקם ארגון שכזה על פני המנעד האפשרי של ארגוני פשיעה (למשמעות המיקום על פני המנעד ראו בהמשך). מאפיינים אלה כוללים בין היתר: ניסיונות חדירה לזרועות השלטון; הסתייעות בבעלי תפקידים מקצועיים; פעולה במספר תחומים; הון, כספים וציוד של הארגון; קיום גוף צרכני לארגון; מנגנוני משמעת פנים-ארגוניים; מנגנוני תגובה אלימים לאיומים כלפי הארגון מבחוץ; מנגנונים אלימים לגביית חובות וכדומה. נשוב ונדגיש - כל אלה הם בחינת מאפייני עזר, ואולם הם אינם מאפיינים הכרחיים או מובהקים להוכחות קיומו של ארגון פשיעה." [פרשת דבור, פסקה לה].

14. בפסיקה נזכרו מאפיינים נוספים כגון הלבנת הון, ערבות ההדדית ומוניטין.

ביחס להלבנת הון, הרי מדובר במאפיין מוכר לפעילות ארגוני פשיעה [פרשת דבור , פסקה מד), כפי שאף נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון (תשנ"ט-1999, הצעות חוק תשנ"ט (2809), עמ' 420):

"המאבק הבין-לאומי בעבריינות, במיוחד בעבריינות בתחום הסמים המסוכנים ובפשעים חמורים אחרים, מתמקד, בעשור האחרון, בתופעה של הלבנת הון, הננקטת בעיקר בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן, בתחכום גדל והולך, באמצעי לשמור בידיהם את רווחי פעילותם העבריינית."

באשר לערבות הדדית, הרי זו יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים והיא משנה את פניה. כך לדוגמא בפרשת נאצר הערבות באה לידי ביטוי, בשיתוף בחובות על ידי גביית חובות על ידי חברים בארגון אף על-פי שהחוב אינו שייך אליהם באופן ישיר אלא לארגון; ערבות כלכלית אשר באה לידי ביטוי בשיתוף בחשבונות בנק, כאשר מנהלי וראש הארגון עשו בחשבונות של חברי הארגון כרצונם; והגנה על ראש הארגון ומאמציהם של חברי הארגון להרחיק את ראש הארגון מכל קשר לאירועים שנדונו בהליך [פרשת נאצר , פסקה 24]. בפרשת דבור, הערבות ההדדית קיבלה ביטוי בעזרה הדדית ואף פטרונית כלפי חברי הארגון האחרים; כך לדוגמא דאגו חברי הארגון לחברים אחרים ששהו בכלא על ידי כך שהעמידו לרשותם עורכי דין או הפקידו עבורם ערבויות [פרשת דבור, פסקה מא].

מוניטין הינו מאפיין בולט בארגוני פשיעה. כך לדוגמא בפרשת דבור נקבע בנוגע לארגון כי היה חשוב לו לשמור על מוניטין, והוא עשה זאת על ידי דאגה לשמו הטוב של הסם שסיפק. בנוסף, שם הארגון הפך למותג שהתקיים בנפרד מעבירות ספציפיות. בנוגע לארגון אחר נמצא כי שמו הפך למותג הספקת סמים, שלא היה מקושר לאדם ספציפי והמשיך להתקיים אף כאשר ראש הארגון פרש לתקופה מסוימת [פרשת שורפי, פסקה לט]. בפרשת נאצר נקבע כי הארגון ובעיקר העומד בראשו, טיפחו מוניטין ששימש כלי הרתעה והפחדה יעיל לגביית חובות והם ייחסו לו חשיבות רבה [פרשת נאצר , פסקה 24].

מבחני עזר אלה, מעבר להיותם כלי עזר לזיהוי ארגון פשיעה ומיקומו בתוך "המתחם", עשויים לסייע בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית-המשפט, כאשר המיקום בתוך המתחם מסייע בבחינת מידת חומרתו ושליליותו של הארגון; ניתן לאתר שני משתנים מרכזיים המסייעים בבחינת מידת חומרה של ארגון: חומרת העבירות - כך, ככל שהארגון עוסק לדוגמא בעבירות של העלמת מס הרי שהוא יימצא בדרגה חמורה פחות מארגון העוסק בעבירות מין, רצח וכיוצא באלה. המשתנה השני הוא העוצמה הארגונית - ככל שיימצאו בארגון מאפיינים רבים יותר, כך הארגון ייחשב למאורגן יותר ומכאן, בדרגת חומרה גבוהה יותר. ודוק, השליליות הארגונית היא נפרדת מעבירת המקור, משמע עבירה הנעברת במסגרת ארגונית היא בעלת רובד נוסף של חומרה, בנוסף לעבירה המקורית.

א-3. אחריות פעילי הארגון- מצב משפטי

15. כאמור לעיל, אחת ממטרות חוק מאבק בארגוני פשיעה, פרט לצורך במאבק בתופעה, הייתה ליתן פתרון משפטי לקושי בהוכחת הקשר בין ראשי הארגון ומוביליו לבין ביצוען של עבירות שנעברו על ידי אחרים הפעילים בארגון.

פתרון משפטי זה בא לידי ביטוי בסעיפים 2 ו-3 לחוק מאבק ארגוני פשיעה, וכך נוסחו הדברים בעניין דבור [פסקה כח]:

"הנה כי כן, לשם הגשמת המטרות עליהן עמדנו יצר המחוקק שני כלים, שלא היו מצויים דרך כלל במשפטנו הפלילי, כלים אלו נוצרו בסעיף 2 ובסעיף 3 ל חוק מאבק בארגוני פשיעה (אליהם נידרש בהמשך): הראשון הוא האפשרות ליצור זיקה בין ראש ארגון פשיעה לבין עשיה פלילית של חבר הארגון אף שראש הארגון לא ביצע אותה באופן פיזי, וזאת בשל זמינות התשתית הארגונית במסגרתה בוצעו המעשים. השני, הכפלת עונשו של מי שביצע את מעשהו הפלילי במסגרת ארגון פשיעה, וזאת בקביעה כי משקלה של עבירה הנעברת במסגרת ארגון פשיעה גדול ממשקלה שלא במסגרת זו (כאמור בדברי ההסבר)".

16. סעיף 2 לחוק מאבק בארגוני פשיעה מגדיר את אחריותם של בעלי תפקידים בארגון, כדלקמן:

"(א) העומד בראש ארגון פשיעה, או העושה אחד מאלה באופן שיש בו כדי לקדם את פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, דינו – מאסר עשר שנים:
(1) מנהל, מארגן, מכוון פעילות בארגון פשיעה או מפקח עליה, והכל במישרין או בעקיפין;
(2) מממן במישרין או בעקיפין פעילות של ארגון פשיעה או מקבל מימון לצורך הפעלת הארגון, או מחליט בענין חלוקת כספים בארגון פשיעה.
(ב) הנותן שירות ייעוץ לארגון פשיעה במטרה לקדם את פעילותו הפלילית של ארגון הפשיעה, דינו – מאסר עשר שנים.
(ג) נעברה עבירה כאמור בסעיפים (א) ו-(ב), לענין ארגון פשיעה שפעילותו כוללת גם עבירה שהעונש הקבוע לה עולה על 20 שנות מאסר, דינו של עובד העבירה – מאסר 20 שנים".

סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה מגדיר את אחריותם של חברי ארגון המבצעים עבירות במסגרת פעילותם בארגון כנסיבה מחמירה הבאה לידי ביטוי בהחמרת הענישה, וכך קובע:

"העובר עבירה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה, למעט עבירה לפי חוק זה או עבירה שהעונש הקבוע לה הוא מאסר עולם חובה, דינו – כפל העונש הקבוע לעבירה, אך לא יותר ממאסר עשרים וחמש שנים".

17. סעיפים 2 ו-3 מכוונים, כל אחד, "'לכסות' גזרה שונה", וכך נקבע בבש"פ 2557/04 מדינת ישראל נ' בן ציון (22.3.2004):

"אף שסעיפים 2 ו- 3 לחוק עוסקים בנושא דומה, קיים הבדל משמעותי ביניהם. סעיף 3 לחוק איננו קובע עבירה עצמאית, אלא מקים נסיבה מחמירה אשר מצטרפת לעבירה קיימת. הסעיף חל על כל מי שפועל במסגרתו של ארגון פשיעה, ואיננו כולל דרישה לבכירות כלשהי בארגון, משמע הסעיף מכוון הן לראשי הארגון הן לדרג הזוטר של חברי הארגון (אשר מכונים לעתים 'חיילים'). עם זאת על-מנת שעבירה כלשהי תיכנס לגדרו של הסעיף, עליה להתבצע במסגרת ארגון פשיעה, היינו יש להוכיח כי הפעילות העבריינית בוצעה כחלק אינטרגלי מפעילותו של הארגון. לפיכך כאשר מבצע העבירה פועל באופן עצמאי ובלתי קשור לארגון הפשיעה, לא יחול הסעיף אף אם ניתן להצביע על קשר מסוים לארגון הפשיעה. נסביר את דברינו על דרך ההדגמה. נניח כי פלוני הינו חבר ארגון פשיעה, והוא מופקד על מכירתה של הסחורה אשר נגנבה על-ידי הארגון. כחבר הארגון פועל הוא על-פי הנחיותיהם של ראשי הארגון. עתה נניח כי פלוני מתקשר עם אלמוני אשר סוחר ברכוש גנוב עם גורמים שונים. אלמוני יודע כי הוא רוכש סחורה גנובה מארגון פשיעה, אך הוא איננו נמנה עם חברי הארגון וממילא איננו כפוף לראשי הארגון. פלוני ואלמוני שניהם מבצעים עבירה בכך שסוחרים הם ברכוש גנוב, עם זאת רק לעבירה של פלוני תצטרף הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק, באשר היא בוצעה במסגרת ארגון פשיעה.
בשונה מן האמור לעיל, סעיף 2 לחוק קובע עבירה עצמאית, אשר מכוונת רק לגורמים הבכירים במסגרתו של ארגון פשיעה (עבירה זו תכונה להלן – פעילות בארגון פשיעה). לעניין עבירה זו די להוכיח ביצועם של תפקידים מסוימים במסגרתו של ארגון פשיעה, כהגדרתו בחוק, ואין הכרח לקשור את בעל התפקיד לעבירות ספציפיות שבוצעו על-ידי הארגון, למשל עצם העמידה בראש ארגון פשיעה מהווה עבירה לפי סעיף 2 לחוק. הטעם לקיומה של עבירה זו הינו קושי אשר מתעורר לעתים לעניין הוכחת הקשר של ראשי ארגון הפשיעה לעבירות המבוצעות על-ידי חברי הארגון או מטעמו. קושי זה נובע מן המבנה ההיררכי של רבים מארגוני הפשיעה, היוצר מרחק בין מקבלי ההחלטות בארגון לבין מבצעי העבירות בפועל (הצעת החוק, עמ' 762). עם זאת בהחלט ייתכן כי הוכחת היותו של פלוני פעיל בארגון פשיעה תתבצע על דרך הוכחת חלקו בעבירות ספציפיות המבוצעות במסגרת הארגון, ואשר לגביהן הוא יואשם לפי סעיף 3 לחוק, למשל אם מוכח כי פלוני ביצע שורה של עבירות ספציפיות במסגרת ארגון פשיעה, וכי בעת ביצוע עבירות אלו הוא תפקד כמנהלה וכמארגנה של הפעילות העבריינית, יהיה ניתן להאשימו אף בעבירה לפי סעיף 2 לחוק".

18. חוק מאבק בארגוני פשיעה מתמקד, אפוא, בפעילות העבריינית המאורגנת כמכלול ולא בעבירה הבודדת.

ביסוד החוק עמדה ההכרה בכך כי דיני השותפות הרגילים אינם מסוגלים להתמודד עם מאפייניה המיוחדים של הפשיעה המאורגנת ובייחוד עם הקשר של ראשי הארגון לעבירות המבוצעות במסגרת הארגון על ידי הדרגים הנמוכים, הסרים למרותם; קשר אשר עלול להתערפל נוכח היותו של הארגון אכסניה לביצוע פעילות פלילית ב"שלט רחוק".

על כן נקבע כי שתי מערכות הדינים מתקיימות זו לצד זו:

"אין האחד מוציא את רעהו ומקרה כמו זה שבפנינו, החוסה תחת קורתן של צמד האכסניות – דיני השותפות ודיני ארגוני הפשיעה כאחד, יהיה נתון במקביל למרותן של שתי מערכות הדינים" (עניין זוארץ, פסקה 43).

19. באשר לאחריותם של חברי צמרת הארגון לעבירות שביצעו שלוחיהם, נקבע כי אין בחוק מאבק בארגוני פשיעה לחתור תחת עקרון היסוד של הטלת אחריות על המבצע הישיר.

בהתאם לכך נקבע כי:

"בעניין זה יש להדגיש, כי לארגון הפשיעה, על המאפיינים הכרוכים בו, יסוד איגבורי (סינרגטי) המקנה לו ערך מצרפי העולה על התאגדות עבריינית פשוטה (עניין זוארץ, פסקה 42). ארגון הפשיעה אינו שווה ערך להתארגנות עבריינית אשר חבריה עשו יד אחת באופן חד פעמי (אף אם מתמשך במידה מסוימת) לשם עשייתה בלבד. ארגון הפשיעה יוצר 'גשטלט', הוא קורם עור וגידים כגוף עצמאי על רגליו שלו ומוסיף למשקלו הסגולי. לצד זאת, הוא מפתח צורך להזין את עצמו ולכלכל את חבריו בכל זמן. ערך מוסף זה, שבא לידי ביטוי במסגרת עצמאית ובארגון בר-קיימא (עניין שורפי פסקה לג), הוא היסוד הייחודי שמחייב כלי אכיפה וענישה נפרדים המביאים בכלל חשבון גם את ערכו המצרפי של השלם, ולא אך את סכום חלקיו. אבחנה זו, היא העומדת בבסיסו של סעיף 2 לחוק המאבק הקובע עבירה עצמאית למי שעומד בראש הארגון או לבעלי תפקידים שונים בארגון ('פעיל בארגון פשיעה'), בעוד חבר בארגון פשיעה לא יוחזק חייב בגין עצם חברותו אלא רק בגין עבירות שביצע במסגרתו, כאשר החברות בארגון נחשבת אך נסיבה מחמירה. בכך, נבדלת האחריות המשפטית המוטלת על הפעיל בארגון מהאחריות המשפטית שהוטלה מכוח דוקטרינת האחריות הסולידארית בין קושרים. בחוק המאבק, אחריותו של המנהיג מיוחסת לו מכוח תרומתו לתשתית הארגונית ולא בשל אחריותו למעשים הפליליים שנעברו על ידי אחרים. על מנת לחייב את המנהיג הארגוני גם במעשים הפליליים עצמם יש להוכיח את מעורבותו הישירה בהם, ובכך, לא חורג הטיפול בו מעקרון האחריות האישית שעוגן לאחר תיקון 39 לחוק העונשין" (עניין נאצר, פסקה 18) (ההדגשות אינן במקור).

וכן נקבע:

"מקום בו לא הוכחה מעורבות ישירה של צמרת הארגון במעשים הפליליים שביצעו הכפופים לה, לא תוטל על אנשיה אחריות למעשים אלה. הדין יבוא עמם חשבון אך על מעשיהם שאִפשרו את קיומו של הארגון. בדומה, פעילים בארגון ששלחו ידם בעבירות יוחזקו חייבים אך בגין המעשים שהם עצמם ביצעו, ועצם חברותם בארגון לא תהיה כשלעצמה עבירה. בסוגיה אחרונה זו – אי השתתה של אחריות פלילית בגין חברות בארגון גרידא, עמד לנגד עיניו של המחוקק התרחיש של ארגון פשיעה העוסק גם בפעילות חוקית, ובו חברים שאינם נוטלים חלק בעשייה האסורה" (עניין זוארץ, פסקה 43).

כמו כן ראו ע"פ 6717/09 אוזיפה נ' מדינת ישראל (6.12.2010), שבו נפסק כך:

"אכן, המחוקק נדרש למסגרת משפטית שתהווה מענה הולם לאתגרים שמזמנת המציאות. הוא צייד את רשויות האכיפה בכלים מתאימים להתמודדות עם המאפיינים הייחודיים לארגוני הפשיעה, אשר מבטאים גם את החומרה היתרה שרואה הוא בפעילותם. החוק קובע כעבירה פלילית התנהלות נמשכת של מי שתרומתו לביצוע העבירות מתקיימת ביחס לפעילות הנמשכת כמכלול. הוא משקיף על פעילותו העבריינית של ארגון הפשיעה – לרבות פעילות נושאי התפקידים העיקריים בו – לא מבעד לעדשה המצטמצמת לפרט הבודד או למעשה הבודד, אלא מבעד לעדשה הבוחנת את פעילות הארגון כמכלול, כמנגנון המניע פעילות עבריינית שלמה ומתמשכת. העובדה שלא תמיד ניתן לבודד את רכיבי הפעילות האמורה ולייחסם לכל אחד מהמעורבים בה במסגרת הארגון נובעת מהיות הארגון שלם הגדול מסך חלקיו, במובנו הרע של דימוי זה. הויתור על דרישה למעורבות ישירה של ראשי הארגון בכל אחת מן העבירות המתבצעות לרוב על ידי דרגים אחרים בארגון אינו אלא התאמה של הדין הפלילי לתופעות עברייניות שנוצרו ואשר הכלים המשפטיים הקיימים בדין הפלילי לא יסכונו להן. ודוק: אין עסקינן בבעיה ראייתית גרידא אלא בסוגיה של המשגת הפעילות הפלילית המאורגנת ובקביעת הערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי (לדיון בסוגיה זו ראו גם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, תפ"ח (תל-אביב-יפו) 1068/05 מדינת ישראל נ' נאצר ([פורסם בנבו], 25.6.08)).

כפי שהובהר, הביקורת על דוקטרינת האחריות הסולידרית של קושרים נגעה בעיקר להטלת אחריות בפלילים על אדם שלא נטל חלק של ממש במעשה האסור. חוק מאבק בארגוני פשיעה, לעומת זאת, מזהה כמעשה אסור את עצם ההתארגנות. היותו של אדם חלק מהתארגנות שכזו, שפועלת לביצוע עבירות, היא הפוגעת בערכים המוגנים של החברה. נבהיר כי אנו ערים לקושי שיש בהגדרה כה רחבה כבחוק מאבק בארגוני פשיעה, כמו-גם לזהירות שיש לנקוט ביישומו. ואולם, הגם שאנו סבורים כי הקשר הפלילי מצוי בליבת פעילותו של ארגון הפשיעה, אין לראות את פעילות הארגון כקשר פלילי גרידא. אופיה השיטתי והמתמשך של פעילות ארגון הפשיעה, כמו-גם העובדה שמדובר בגוף מרובה איברים שלא כל חלקיו נדרשים לקחת חלק בביצוע הפיזי של העבירה, צובעות את פעילותו בגוונים שונים מאלה המאפיינים את הקשר הפלילי 'הרגיל'. שוני זה עומד ביסוד ההסדר המיוחד שקבע המחוקק כדי להתמודד עם מקרים אלה"(פסקה 48 לפסק הדין).

20. עולה אפוא כי על מנת להרשיע את ראשי הארגון בעבירות שבוצעו במסגרת הארגון על ידי חברי ארגון אחרים נדרשת הוכחת מעורבות ישירה של ראשי הארגון באותן עבירות.

דרישת המעורבות הישירה מעלה את שאלת אחריותו של מנהיג קבוצת עבריינים או ארגון פשע אשר אינו משתתף באופן פיזי בביצוע העבירה על ידי חייליו - כמבצע בצוותא.

מנהיג חבורה עבריינית הוא ההוגה של התכנית העבריינית, ומי שיש לו שליטה על ביצועה ועל ההימנעות מביצועה והוא זה אשר מנהל את הפעילות שבמסגרתה מבוצעת העבירה. מנהיג זה הוא "אדון המעשה" ומי שהוא "ראש וראשון לכולם". חלקו בביצוע העברייני הינו ישיר ומרכזי ולא עקיף ומשני. הפונקציה שהוא ממלא במערך העברייני הינה מהותית וקריטית. הוא המשלח את חברי הארגון לביצוע הפעילות הפלילית וזו נעשית על דעתו ובאישורו. על כן, אף אם לא נוטל הוא חלק אקטיבי במעשה העברייני ואף אם אינו נוכח בזירת הביצוע, עשוי הוא להיחשב כמי שביצע את העבירה בצוותא.

בעניין זה נקבע כי מעמדו של מנהיג חבורה עבריינית הוא של מבצע בצוותא (דנ"פ 1294/96 משולם ואח' נ' מדינת ישראל (29.6.1998), כך בפסיקת כב' השופט א' מצא:

"יש לראות במשתתף כזה – שבידו שליטה מלאה על הביצוע ושעשייתו כוללת לא רק פעולות שידול והכנה, אלא גם הנחיית העבריינים הפועלים ופיקוח על פעילותם – מבצע בצוותא לכל דבר".

ובהמשך נאמר:

"במציאות המשפטית החדשה, התניית האחריות הישירה בנוכחות, פירושה ש'סנדקים' ומנהיגי קבוצות עבריינים, המשלחים לזירת הביצוע את 'דגי הרקק' הסרים למרותם, בעוד הם מנהיגים את הפעילות הפלילית מרחוק, ייראו לא כמבצעים בצוותא אלא רק כמשדלים. ואפשרות זו, שבוודאי אינה משקפת את הדין הרצוי, אינה מתחייבת אף מן הדין המצוי".

מהקש הדברים ניתן לקבוע כי אפשר וצמרת הארגון תיטול חלק פעיל ופיזי בביצוע העבירות, ואפשר כי תרחיק עצמה מפעילות פלילית זו ותשלח את חייליה לביצוע העבירות.

החוק כאמור מכיר בכך כי התופעה האחרונה משולה לתמנון רב זרועות. בהתאם לכך, מוכרת אחריותם של ראשי הארגון ומנהליו, כמבצעים בצוותא לעבירות שביצעו חברי ארגון אחרים, בשל כך שהם אלה המתווים את פעילותו הפלילית של הארגון ומנחים את התנהלותו הפלילית. צמרת הארגון מהווה את "מרכז השליטה" של הארגון והיא השולטת, למעשה, על כל פעילויותיו. בתוך כך, ומתוקף תפקידה, היא המנחה את "החיילים" ומפקחת על פעילותם ומהווה את הרוח הרעה מאחורי מעשי העבירה. תרומתם של חברי צמרת הארגון היא אפוא פנימית ומהותית. אחריותם הישירה לעבירות שבוצעו על חברי הארגון נגזרת מתוקף מעמדם ותפקידם בארגון.

א-4. סחיטה בכוח וסחיטה באיומים- יסודות העבירות

21. העבירה של "סחיטה בכוח" מוגדרת בסעיף 427( א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כדלקמן:

"המשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; הביא השימוש בכוח לידי עשיית המעשה או המחדל, דינו - מאסר תשע שנים".

בעבירה זו שתי חלופות חומרה: האחת, עבירה התנהגותית, המבטאת שימוש עקר בכוח, שלא הביא לעשיית המעשה או להימנעות מעשייתו. השנייה, עבירה תוצאתית, המבטאת את הצלחת השימוש בכוח.

היסוד העובדתי של החלופה הראשונה הינו שימוש שלא כדין בכוח כדי לכפות עשיית מעשה או הימנעות ממנו. השימוש בכוח כולל את השימוש בכוח גופני או בכוח מכאני אחר ( כמו גם השפעת חומרים משכרים) על הנסחט. הפגיעה בחירותו של האדם באמצעות פעולת הסחיטה אינה מותנית בכניעתו של הנסחט לסחיטה. הפגיעה בחירות מתבצעת בעצם השימוש באמצעי הסחיטה. היסוד הנפשי דורש מחשבה פלילית ( מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות) בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרה של הגעת הנסחט לנקוט פעולה רלוונטית.

בחלופה השנייה, דרישת היסוד העובדתי כוללת דרישת התקיימות של רכיב תוצאתי. בהתאם לכך, נדרשת התקיימות בפועל של פעולות הננקטות בידי הנסחט כתוצאה מן הסחיטה, ונדרש קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולות הסחיטה והפעולות הרלוונטיות שננקטו בידי הנסחט. דרישת היסוד הנפשי בחלופה השנייה הנה דרישת מחשבה פלילית ( מודעות להתנהגות, מודעות לנסיבות, מודעות לאפשרות גרימת התוצאות וכן פזיזות ביחס לתוצאות ( ראו: י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק שני, תשע"ג-2013, עמ' 1125-1127; גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 581-583).

22. העבירה של "סחיטה באיומים" מוגדרת בסעיף 428 לחוק העונשין, כדלקמן:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים".

העבירה של סחיטה באיומים מכוונת, אפוא, לאלץ אדם באמצעות איום "'לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה שהוא רשאי לעשותו'. התנהגות כגון דא, כשלעצמה, מהווה עבירה מושלמת של סחיטה באיומים ללא קשר לשאלה האם האיום השיג את מטרתו. ברם, 'הצלחת' האיום מהווה מרכיב מחמיר לעניין הענישה, המעלה את העונש המרבי בעבירת סחיטה באיומים מ-7 שנים ל-9 שנים" ( ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל (12.7.2010) ( להלן- "עניין זקן").

הערכים המוגנים שבמניעת האיום הוא הצורך בהגנה על שלוות נפשו ועל חופש הפעולה והבחירה של הפרט. הסחיטה הנה חלק מן הפגיעה בחירות, באשר הסחיטה פוגעת בחירותו של הנסחט, הנדרש להתנהג באופן העשוי להיות מנוגד לרצונו אלמלא נסחט.

היסוד המרכזי בעבירה הינו יסוד האיום. "האיום הינו הטלת פחד או אימה מפני רעה צפויה, שיש בה לפגוע באחד הערכים המוגנים" (ע"פ 3779/94 חמדני נ' מדינת ישראל (16.2.1998).

האיום אינו חייב להתבטא בדיבור דווקא. השימוש באיומים כולל את כלל דרכי האיומים ( בכתב, בעל-פה או בהתנהגות) ואת כלל מושאי האיום ( פגיעה בגוף, בחירות, ברכוש, בפרנסה, בשם טוב, בצנעת הפרט, בפרסום עניין רלוונטי לנסחט או כל הטלת אימה אחרת). ויובהר, מושאי האימה אינם מחויבים להיות בלתי חוקיים בהכרח. וכך נקבע:

"אין עוררין על כך שאיום אינו חייב להיעשות במילים מפורשות, וכי התנהגות מכל סוג יכולה לעלות לכלל איום. כך גם נוכחותם של אנשים מסוימים בנסיבות מסוימות, יכולה להוות את רכיב האיום, כאשר המסקנה לעניין זה תתקבל לאחר בחינת מכלול הנסיבות הרלבנטיות ולאחר בחינת הקשרם של דברים" (ע"פ 5145/12 אבו זאיד נ' מדינת ישראל (28.1.2013).

פעולת האיומים אינה נדרשת להישמע כלפי הנסחט, כך שאין הכרח שהמאוים יהיה הנסחט. יתר על כן, בין שהמאוים העביר את דברי האיום לנסחט, ובין שלא, אין בכך כדי לשנות את היותו של המאיים בגדר סוחט באיומים. הפגיעה בחירותו של האדם באמצעות פעולת הסחיטה אינה מותנית בכניעתו של הנסחט לסחיטה. הפגיעה בחירות מתבצעת בעצם השימוש באמצעי הסחיטה ( ראו: גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 583).

מדובר אם כן בעבירה התנהגותית, כך שדרישת התוצאה איננה רכיב של העבירה, אם כי התרצות הקרבן לאיומי סחיטה איננה חלק ממרכיבי העבירה, אלא שהיא משפיעה על העונש המרבי הקבוע בחוק. ודוק, בעבירה זו שתי חלופות חומרה: חלופת הרישא - איום שנותר עקר; וחלופת הסיפא – איום שהביא לעשיית המעשה או המחדל, המתאפיינת ברכיב של " תוצאה". ההבדל בחומרתן של עבירות אלא בא לידי ביטוי כאמור בשוני בענישה המרבית ביניהן.

האיום יכול להיות מפורש או משתמע, וככל שמדובר באיום משתמע בדרך של התנהגות הרי שזו כוללת גם " נוכחות מאיימת" או נקיטת " סגנון מאיים" (ראו ספרו של י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק שני, תשע"ג-2013, עמ' 1128).

המבחן לקיומו של יסוד האיום הנדרש לצורך התגבשותה של העבירה הוא מבחן אובייקטיבי:

"מהו איום? האם די בכך שאדם חש מאוים מאמרת הזולת – מבחן סובייקטיבי טהור? הלכת ליכטמן קובעת שלא די ברגישותו של מי שהדברים מכוונים כלפיו כדי לקבוע שיש באמרה משום איום. המבחן הוא: 'הערכתו של האדם הסביר, כפי שהיא באה לידי ביטוי על רקע מכלול נסיבותיו של המקרה'" (ע"פ 4210/09 לירן נ' מדינת ישראל (25.11.2009).

וכך נקבע בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל (6.9.1989):

"גם אם הכיר המחוקק בשקט הנפשי של הפרט כערך מוגן מפני פגיעה שלא כדין, אין לבחון את יסוד ' האיום', הוא היסוד הפיסי שבעבירה לפי סעיף 192 , לפי קנה מידה סובייקטיבי של האדם שכלפיו הופנה האיום. לפיכך נדחתה בע"פ 237/53, בעמ' 299, הטענה ' ש'האיומים' שהמערער השתמש בהם לא היו איומים של ממש, משום שלא הפחידו את מי שאליו היו מכוונים. '...כפי שציין השופט ברנזון, שם, בדונו בעבירה לפי סעיף 293 לפקודת החוק הפלילי, 1963: 'איום הוא דבר אובייקטיבי שיש לבחון ולשקול אותו לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה. מספיק אם בנסיבות המלוות דרישה מסויימת במקרה קונקרטי, עלולה הדרישה להטיל פחד או בהלה בלבו של אדם רגיל...'.
מכאן, שלא רגישותו או אטימותו של מי שהדברים היו מכוונים כלפיו הן שקובעות, אם יש בדברים משום איום אם לאו, אלא הערכתו של האדם הסביר, כפי שהיא באה לידי ביטוי על רקע מכלול נסיבותיו של המקרה. עמד על כך מ"מ הנשיא אגרנט ( כתוארו אז) בע"פ 38/61, בעמ' 525, לעניין יסוד האיום שבסעיף 100( ג) לפקודת החוק הפלילי, באומרו כי העיקרון הקובע הוא, 'כי יש לבחון את השאלה, אם הדברים שנאמרו על-ידי הנאשם נשאו אופי של איום, לפי המבחן של השפעתם האפשרית על האדם הרגיל ולא לפי הרגשתו הסובייקטיבית של האדם שאליו הם כוונו'. וחזר על כך השופט ברנזון בע"פ 499/72, בעמ' 605, כי ' המבחן לקיומו של איום היא מידת ההשפעה שיכולה להיות לדברים על אדם רגיל, ולא לפי הרגשתו הסובייקטיבית של האדם אליו נאמרו הדברים'".

עולה אפוא כי להרגשתו הסובייקטיבית של האדם אליו נאמרו דברי האיום אין השפעה על עצם קיומו של איום ככזה, כך שאף אם לא הטיל האיום פחד בליבו של המאוים עדיין אפשר שיהיה בו כדי איום כמשמעותו בסעיף זה.

בפסיקה נקבעו מבחנים לצורך האבחנה בין " איום" לבין " עצה" או " אזהרה" שאינן באות בגדר העבירה. וכך סוכמה ההלכה בעניין זקן:

"אכן, הלכה פסוקה היא כי יש להבחין בין ' איום' כמשמעו בסעיפים 192 ו-428 לחוק העונשין לבין עצה או אזהרה שאינן באות בגדר עבירות האיומים שבחוק העונשין ... בעניין איציק כהן הודגש כי גם אם האדם שלעברו כוונו הדברים לא ראה בדברי הסוחט משום איום אלא בגדר ' טיפ' או ' עצה טובה' – בכך אין לשלול את האפשרות כי בתוכן הדברים ובנסיבות בהן נאמרו היה באמור כדי להטיל מורא בלבו של אדם סביר. בעניין ליכטמן הוצגו על ידי השופטים ברק וגולדברג שני מבחנים לשרטוט קו הגבול בין איום לבין אזהרה – מבחן השליטה ומבחן המהות בהתאמה:
'קו הגבול בין איום לבין אזהרה אינו מדויק. דומה כי ניתן להיעזר במבחן העזר הבא: האם יש לדובר שליטה או השפעה על אפשרות התממשותה של הסכנה שעליה הוא מתריע. אם התשובה היא בחיוב – הדובר שולט על התממשות האזהרה – יש לראותו כמאיים, ולא אך כמזהיר' (השופט ברק, שם, עמ' 384)

'המבחן המכריע לרכיב ' האיום' הוא מבחן ' המהות'. דהיינו, מה מהותם וטיבם של הדברים שנאמרו' (השופט גולדברג, שם, עמ' 379).
   
הנשיא א' ברק הציג דוגמא נוספת על מנת להסביר ' איום' מה הוא:
'ראובן אומר לשמעון: 'אם לא תשלם כסף תקבל מכות'. זו עצה טובה, אם המרביץ הוא לוי, שאינו קשור כלל ( לעניין המכות) לראובן. זהו איום אסור אם המרביץ הוא ראובן עצמו. הבחנה זו חשובה היא. אם לא נעמ' עליה ועל שכמותה, קיים חשש כי מרביתם של האיומים יהפכו לעצות טובות' (שם, עמ' 385). כדי לחדד את הנקודה הייתי מוסיף כלי עזר לסיווג עבירה כעבירת איום בדוגמא האמורה: יש לשאול האם ראובן באמרו – ' אם לא תשלם כסף תקבל מכות' – מעוניין ברישא או שמא חרד מהסיפא של הדברים. לאמור, האם ראובן משמיע את הדברים כדי להביא את שמעון למסור את הכסף. תשובה חיובית לשאלה תצביע על כך שראובן ביצע עבירת איום. זאת, אפילו אם ראובן אינו המרביץ ואף אינו נהנה מקבלת הכסף. לעומת זאת, אם מטרתו היחידה של ראובן היא להביא לכך ששמעון לא יוכה ואין לראובן כל קשר לאפשרות ששמעון יוכה או ישלם את הכסף – כי אז ראובן בגדר מזהיר או מייעץ.

לצד מבחן השליטה ומבחן המהות שהובאו לעיל ניתן להציע מבחן אחר, אשר לטעמי יסייע במלאכת ההכרעה בתיק זה – מבחן ההקשר. על פי המבחן המוצע יש לשאול שלוש שאלות: האחת, מה אמר. השנייה, מי אמר. השלישית, מדוע אמר. מבחן ה'מה' מתמקד בשאלת מעשה העבירה. כמובן, ניתן לבצע פעולת איום גם ללא מילים אלא באמצעות סימנים או התנהגות אחרת. ברם, פשיטא, ללא מעשה – אין עבירה. מבחן ה'מי' נועד לבדוק את הקשר בין הנאשם לבין מעשה האיום. בדרך זו ניתן ללמוד על אופיו של מעשה האיום. מבחן ה'מדוע' מטרתו לבחון את הכוונה העומדת מאחורי המעשה כנדרש בפלילים. יש לשקלל את שלושת המבחנים – מה, מי ומדוע – על מנת להגיע להכרעה האם בוצעה עבירת איום. במובן זה, המבחנים הינם משולבים. מבחן זה נחוץ במיוחד במקרים בהם הסוחט באיומים מדבר בטון רך ובמתק שפתיים. לעתים, גם שפה המשוחה בדבש טומנת בחובה עוקץ ואף איום בארס קטלני. אין לבדוק את קיומה או אי קיומה של עבירת סחיטה באיומים על פי מבחנים טכניים, כאילו מדובר בדרישת הכתב על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין. לא ניתן לצפות כי הסוחט באיומים יכריז בפני המאוים על כוונתו לעבור עבירה זו. המבחן נותר בעיקרו אובייקטיבי וכללי המשפט הפלילי עומדים לצדו של הנאשם. עם זאת, ההקשר של המעשה עשוי ללמד על כך שהאמרה המרומזת מהווה באופן ברור סחיטה באיומים.

במובן הרחב יותר, מבחן ההקשר נחוץ על מנת לבחון את כל הפרמטרים של עבירת סחיטה באיומים. העובר עבירה זו עלול לטעון כי לא איים, שכוונתו הייתה אך להזהיר או לייעץ וכי אינו הגורם אשר אמור להפעיל כוח. כמובן, בחינת ביצוע העבירה אינה נעשית אך ורק על פי עמדת הנאשם. מכאן הצורך לבחון את הקשר הדברים. נדמה כי דווקא בתיקים בהם ראובן סוחט באיומים את שמעון באמצעות פנייה ללוי או לארגון פשיעה שלוי עומד בראשו – ראוי להתייחס למהות המעשה ולשליטה של ראובן בנעשה באופן הנאמן יותר למציאות".

בכל הנוגע לדרישת היסוד הנפשי, יצוין כי התיבה " כדי" מבטאת דרישה של כוונה להניע אדם בכוח ה"איום" לעשות מעשה או להימנע מ"עשיית מעשה שהוא רשאי לעשות". משמעותה של כוונה כאן ב"מטרה" להניע את האדם " המאוים" לעשות את המעשה נושא האיום או להימנע מעשייתו של מעשה כזה, כאשר הוא רשאי לעשותו. מדובר בדרישה של מחשבה פלילית ( מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות) בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרה של הנעת הנסחט לנקוט פעולה רלוונטית. מאחר שמדובר בכוונה מיוחדת ביחס למטרה ולא ביחס למניע, הרי שניתן להוכיחה באמצעות חזקת הלכת הצפיות. את רכיב המודעות להתנהגות והמודעות לנסיבות בעבירה זו ניתן להוכיח באמצעות חזקת העיוורון המכוון.

לבסוף אדגיש את שנקבע כי: "משהוכחו יסודותיה של עבירת סחיטה באיומים, שוב לא הייתה כל משמעות להכרעה בשאלה אם למערער הייתה זכות כדין לקבל את הכספים שדרש" (ע"פ 10325/01 מדינת ישראל נ' רצ'קובסקי, פ"ד נו(6) 87, 95)

23. לאחר הנסקר לעיל, מוצא אני להקדים את המאוחר בדברים שלהלן.

טענה שעלתה כמוטיב מרכזי וחוזר בטיעוני המשיבים היא כי העדים שנטלו הלוואות מהמשיבים 1 ו-2 הינם עדים " בהדחה" או " בהפחדה", לפי שמסרו שלא אוימו על ידי המשיבים ולא חששו מהם, וחלקם, שאישרו בסופו של יום כי אוימו וחששו, עשו כן כתוצאה מהפעלת לחץ חקירתי פסול. מנגד, טענה המבקשת כי מדובר בעדים " בהכחשה" וכי חששם מהמשיבים הוא שהביא אותם להכחיש את מעשי הסחיטה והאיומים שהופנו כלפיהם. כפי שפורט לעיל, המבחן לבחינת אמרה או התנהגות מאיימת אינו סובייקטיבי, כך שלמאמצים להציג את הלווים כמי שלא חשו מאוימים וכמי שסברו שהשיח עמם נעשה מתוך יחסי חברות או ידידות אין משקל מכריע בקביעת קיומו של איום המכוון להטיל מורא בליבו של האדם הסביר.

עוד אציין כי טענה נוספת שנשמעה לא אחת מטעם המשיבים היא כי הביטויים המיוחסים להם אינם מהווים דברי איום כי אם " סגנון דיבור" או " שפת רחוב" מקובלים ושגרתיים ביניהם ומפיהם, אף אם אינם נעימים למשמע אוזני מי שאינו נמנה על המעגל החברתי או סביבתם של המשיבים. נטען כי על הלשון החברית שבה נקטו המשיבים כלפי החייבים ניתן ללמוד משימוש בביטויים: "אחי", "נשמה" ו"כפרה" וכיוצא באלה, על נכונות המשיבים 1 ו-2 למחול על פיגורים בתשלום, על היעתרות המשיבים 1 ו-2 לדחיית מועדי תשלום ועל גילויי אסרטיביות מצד החייבים כלפי המשיבים. המבקשת טענה, מנגד, כי הביטויים המיוחסים למשיבים באישומים 5-29, גם אלה המפורשים וגם אלה המרומזים, מלמדים על גישה אגרסיבית, בוטה ותובענית ועל התנהלות כוחנית, אלימה ומאיימת כלפי חייבים אשר לא עמדו בהחזר התשלומים ובתנאי הפיגורים.

טענות אלה של הצדדים טעונות, אפוא, בחינה על רקע המכלול הראייתי הקונקרטי האופף והעוטף כל אישום ואישום בגין מעשי הסחיטה הנטענים ועל פי אמת מידה אובייקטיבית של הנרטיב המלווה את האירועים. משמעותם של הביטויים שנמנו לעיל, אף אם כשלעצמם משמשים את המשיבים ובני שיחם להבעת ידידות או חיבה, צריכה להיבחן בהקשר הדברים והנסיבות ושלא במנותק מהם. בהקשר זה יש אף לבחון האם משמעות האמרות וההתנהגויות המיוחסות למשיבים היא דרישה דווקנית של המשיבים מהלווים לעמוד בהתחייבות וסירובם של המשיבים להמשיך ולגלות גישה סלחנית וסובלנית לפיגור בהחזר התשלומים, או שמא אלה ביטויים מאיימים וסחטניים.

א-5. עבירות של הלבנת הון

24. סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון קובע כדלהלן:

"(א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) ( בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61( א)(4) לחוק העונשין –
(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4) רכוש שנעברה בו עבירה.

(ב) (1) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8 א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי שמונה מהקנס האמור בסעיף 61( א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" – לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח;
(2) המוסר מידע כוזב כאמור בפסקה (1), לגבי רכוש אסור, דינו – העונש הקבוע בסעיף קטן ( א)".

25. באשר ליסודות העבירה, אפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין נאצר ( פסקה 52):

"הסעיף קובע עבירת התנהגות ושני תנאים להתגבשותה של העבירה: יסוד עובדתי – עשיית פעולה ברכוש ( אשר הופק מעבירה או שימש או איפשר ביצוע עבירה); ויסוד נפשי של כוונה  – מטרה להסתיר את מקורו תוך מודעות להיות הרכוש אסור. כידוע, ליסוד הכוונה שני מובנים אפשריים: רצון להשגת התוצאה וצפייה של התוצאה בדרגת הסתברות גבוהה ... לצורך התקיימות יסוד המודעות להיות הרכוש אסור, די ברמת ידיעה נמוכה בדבר מקורו של הרכוש, כפי שעולה מסעיף 5 לחוק, לפיו ' די אם יוכח שעושה הפעולה ידע כי הרכוש הוא רכוש אסור, גם אם לא ידע לאיזו עבירה מסוימת קשור הרכוש'. נראה כי ניתן להחיל את הלכת הציפיות על עבירת הלבנת ההון, כשהצפיות היא תחליף לשאיפה להשיג את המטרה".

כמו כן נקבע בעניין נאצר ( פסקה 61) כי-

"לצורך הטלת אחריות פלילית לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון אין חובה כי מבצע הפעולה ברכוש יהיה שותף לעבירת המקור, ודי בכך שיהיה שותף לפעילות ההלבנה מתוך כוונה להסתיר את מקורו".

26. דרישת היסוד העובדתי בשתי העבירות לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, זו המתייחסת לפעולות ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו ופרטיו המזהים של הרכוש האסור וזו המתייחסת לאיסור פעולות או מסירת מידע כוזב כדי למנוע את התקיימותה של חובת הדיווח על רכוש בידי נותני שירותים פיננסיים ובידי נכנסים ויוצאים מישראל, אינה כוללת התקיימות רכיב תוצאתי. בהתאם לכך, אין נדרשת התקיימות של הלבנת הרכוש בפועל, של מימון פעולות עברייניות או של יצירת אפשרות בת קיימא לביצוע עבירות בשל אותו רכוש. די בעצם ביצוע של הפעולה האסורה ברכוש או של מסירת המידע הכוזב כדי לספק את דרישת היסוד העובדתי בעבירות אלה. דרישת היסוד הנפשי בעבירות אלה היא דרישת מחשבה פלילית ( מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות) בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרה של הסתרתם או הסוואתם של מקור הרכוש, של זהות בעלי הזכויות בו, של מיקומו של הרכוש, של תנועותיו או של ביצוע פעולות בו ( בקשר לעבירה הראשונה) או ביחס למטרה של מניעת התקיימותה של החובה לדווח על נותני שירותים פיננסיים או על נכנסים ויוצאים מישראל או של גרימת דיווח כוזב לאותם גורמים ( בקשר לעבירה השנייה) (ראו: גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 395).

27. סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון קובע כדלקמן:

"העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשווי שנקבע בתוספת השנייה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61( א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, 'ידיעה' – למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20( ג)(1) לחוק העונשין".

סעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון מגדיר פעולה ברכוש אסור כדלקמן:

"'פעולה ברכוש' – הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור".

28. דרישת היסוד העובדתי בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון אינה כוללת התקיימות רכיב תוצאתי. בהתאם לכך, אין נדרשת התקיימות של הלבנת הרכוש בפועל, של מימון פעולות עברייניות או של יצירת אפשרות בת קיימא לביצוע עבירות בשל אותו רכוש. די בעצם ביצוע של הפעולה האסורה ברכוש או של מסירת המידע הכוזב כדי לספק את דרישת היסוד העובדתי בעבירות אלה. דרישת היסוד הנפשי בעבירות אלה היא דרישת מחשבה פלילית ( מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות). היחס לעבירה זו נקבעה הגנה, לפיה דיווח למשטרה או דיווח של נותני שירותים פיננסיים בנסיבות הרלוונטיות עשויים לפטור מאחריות פלילית ( ראו: גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 396).

29. על פי התוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון עבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים מנויות כעבירות מקור ההופכות את הרכוש הקשור בהן ל"רכוש אסור"; כך גם עבירה של קבלת דבר במרמה ועבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד ( סעיף (11) לתוספת); וכן עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה בתנאים המפורטים ( סעיף (17 ב) לתוספת); עבירות לפי סעיפים 2, 3 ו-4 לחוק מאבק בארגוני פשיעה ( סעיף (18 א) לתוספת); עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון ( סעיף (19) לתוספת); ועבירה של קשירת קשר לעבור את אחת מעבירות המקור ( סעיף (20) לתוספת).

א-6. מחדלי חקירה

30. במסגרת טיעוני המשיבים הועלו טענות שונות למחדלי חקירה. נטען כי החוקרים לא ערכו חקירה לשם בירור האמת ועשיית הצדק, וכי מטרתם הייתה להשיג מידע המפליל את המשיבים, בכל דרך, לעתים תוך שימוש באמצעי לחץ פסולים על הנחקרים. נטען כי החוקרים ניהלו חקירה מגמתית על אף הכרתם באינטרס ברור של הנחקרים להשתמט מתשלום חובותיהם למשיבים. כמו כן נטען כי החוקרים נמנעו במכוון לבדוק כיווני חקירה אלטרנטיביים והתעלמו מראיות שחייבו אותם לחקור חשודים ועדים נוספים ולבדוק אפשרויות חלופיות לתזה בה החזיקו באדיקות. בהקשר זה נטען כי החוקרים נמנעו במכוון מלבצע עימותים בין עדים ולאתר ראיות שהיו בהישג ידם.

בנוסף לכל אלה, נטען למחדל חקירתי בכך שחלק מהמשיבים לא נחקרו בקשר לחלק מן האישומים, וממילא לא הוזהרו לגביהם ולא הוטחו בהם החשדות. על כן, נטען כי החוקרים הפרו את זכותם של אותם משיבים להתגונן וחטאו לעקרונות בירור האמת ועשיית צדק.

המבקשת טענה, מנגד, כי ככל שתועלה טענה כי מדובר בפגם או במחדל חקירה הרי שמקומה בהליך העיקרי, וכי ממילא מדובר במשיבים אשר שתקו באופן גורף לאורך חקירותיהם.

מצב דברים זה מעלה שאלה בדבר עצם סמכותה של המבקשת לייחס אישום למי שבשלב החקירה לא הוזהר בקשר לחשדות שהיו ביסוד האישום ואלה לא הוטחו בפניו.

בעניין זה, נקבע כי זכות השימוע המוקנית לחשוד היא זכות יסוד וכנגדה עומדת חובתה של המדינה לנהל חקירה סבירה וממצה ולקבל במסגרתה את גרסת החשוד באופן שיאפשר את בדיקתה ואולי אף להביא להסרת החשד נגדו. עם זאת, הימנעות המדינה מלחקור חשוד בקשר לחשד נגדו, אינה שוללת את סמכותה להגיש נגדו כתב אישום.

בהקשר זה אפנה לספרו של כב' השופט י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום א', הדין בראי הפסיקה, עמ' 913, ולדברים שצוטטו שם מפסק דין בת"פ ( י-ם) 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (7.11.1999): "אין אסמכתא לכך ש'חקירה כדין' (לרבות על ידי חוקרים מוסמכים) היא תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום".

טענות למחדלי חקירה, לרבות משום אי הטחת עובדות כתב האישום בחקירה, עשויות להקנות בידי נאשם טענה לביטול האישום משום הגנה מן הצדק, לפיה המחדל החקירתי פגע ביכולתו להתגונן או באפשרותו להעלות ספק סביר בדבר אשמתו, באופן המצדיק את ביטול האישום. אלא שמקומה של טענה להגנה מן הצדק לבירור בהליך העיקרי, שהוא האכסניה המתאימה לבירור טיבה של טענה זו, ובתוך כך טיבן של אותן ראיות חסרות והפוטנציאל המזכה שיכול היה להיות גלום בהן, לצורך הקביעה האם הוכחה האשמה מעבר לספק סביר או שמא יכולתו של הנאשם להתגונן נפגעה באופן המותיר ספק סביר באשר לאשמתו. ברי כי האפשרות לבחון השלכתו של מחדל חקירתי על הגנתו של הנאשם, בשלב דיוני זה, מוגבלת, וממילא לא קיימת תשתית לצורך בחינתה כאמור.

בהקשר זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"פ 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל (31.7.2006):

"המציאות מוכיחה, כי כמעט בכל תיק ניתן להצביע על מחדלי חקירה כאלה ואחרים. משמעותם, משקלם והפער שהם יוצרים ( אם הם יוצרים) במארג הראיות – הוא עניין לערכאה הדיונית הבוחנת את המכלול. בתוך נוסחה זו משתלב גם הכלל הראייתי שעניינו הימנעות מהבאת עד. גם באשר אליו השאלה היא עד כמה " האין" מכרסם במשקל ה"יש". במקרה הנוכחי אין מדובר אפילו באי הבאת עד במשמעותה המקובלת. מדובר במחדל חקירתי שגרם לכך שראיה מתבקשת – לא באה לאויר העולם, בהבדל מראיה קיימת, שצד נמנע מהבאתה".
באשר לאי הטחת חשדות במשיבים, וכאשר מדובר במשיבים אשר בחרו בשתיקה גורפת גם למול אישומים אשר הוטחו לפניהם, הרי שהשלכתו של המחדל החקירתי בהקשר זה מוטלת בספק רב, ולצורך החלטה זו אין במחדל הנטען, הוא לבדו, כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית, ככל שתימצא, ביחס לאישומים עליהם לא נחקרו המשיבים.

אעיר כי לדידי אין בשתיקת הנאשם בחקירתו לפטור את הרשות החוקרת מלהטיח בפניו את כל החשדות נגדו וליתן בידו הזדמנות להשיב על כל אחד ואחד מפרטי החשדות. חובה זו של הרשות החוקרת קיימת גם כאשר נהיר כי הנאשם בחר שלא לשתף פעולה ואין בכוונתו לשנות מבחירתו זו. אולם בנסיבות בהן הנאשם שותק באופן גורף, ניתן להניח כי לא יהיה למחדל חקירתי זה מצד הרשות החוקרת משמעות זדונית או מכוונת, ואף הסיכוי כי ייקבע כי מדובר במחדל חקירתי מהותי אשר קיפח את הגנת הנאשם הינו נמוך.

הדברים האמורים לעיל, מספקים מענה רוחבי לטענות בדבר מחדלי חקירה שהועלו מטעם ההגנה בהקשר לאישומים השונים.

ב. אישום 1 – ארגון פשיעה

31. אישום זה מיוחס למשיבים 1-3.

32. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של עמידה בראש ארגון פשיעה לפי סעיפים 2( א) רישא, 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: "חוק מאבק בארגוני פשיעה").
למשיב 3 מיוחסת עבירה של מנהל בארגון פשיעה לפי סעיף 2( א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

33. לפי כתב האישום, המשיבים 1 ו-2 הינם אחים, והוריהם הינם המשיבים 6 ו-7.

בכתב האישום נטען כדלקמן: בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, החל משנת 2012 ועד למעצרם, היו המשיבים 1-7 ואחרים, מאוגדים בארגון פשיעה לביצוע עבירות מסוג פשע, אשר פעל בערי מרכז הארץ, בין היתר בערים חולון, בת ים וראשון לציון, והכל בתבנית מאורגנת, היררכית, שיטתית ומתמשכת ( להלן: "ארגון הפשיעה").

המשיבים חברו יחדיו לארגון פשיעה שפעילותו המרכזית הייתה להקים גוף המלווה שלא כדין כספים בריבית קצוצה ואשר גובה את ריבית הנשך תוך ביצוע עבירות אלימות של סחיטה באיומים ובכוח. כפעילות של ארגון פשיעה, שפעל גם בעבירות המרמה והלבנת ההון כפי שיפורט בהמשך, כלל מחזור פעילות ארגון הפשיעה מהווה רכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "רכוש אסור" ו-"חוק איסור הלבנת הון").

המשיבים חברו יחדיו לארגון פשיעה אשר לשם קיומו וקידומו פעל לקבל במרמה, להסוות ולהסתיר את הרכוש האסור שעלה מהעבירות אותן ביצע, בביצוע שלל עבירות מרמה, רישומים כוזבים, הלבנת הון ועבירות מס, והכל על מנת להסתיר מרשויות המס, מהרשות לאיסור הלבנת הון ומהמוסדות הבנקאיים את כלל מחזור רווחיהם שעלו מפעילותו הפלילית.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, פעל ארגון הפשיעה במבנה היררכי שבו לכל משיב תפקיד מוגדר, לשם ביצוע העבירות וקידום מטרותיו הפליליות של ארגון הפשיעה, כפי שיפורט להלן.

המשיבים 1 ו-2 עמדו בראש ארגון הפשיעה – הם אשר ניהלו אותו תוך יצירת מוניטין מאיים לארגון ולאופן גביית חובותיו. המשיבים 1 ו-2 הם שהנחו את הכפופים להם, כיוונו את פעולותיהם, והורו אילו פעולות לעשות ברכוש האסור שעלה מביצוע העבירות והכל במטרה לקיים ולקדם את פעילויותיו הפליליות של ארגון הפשיעה ומטרותיו.

המשיבים 1 ו-2 קיבלו את ההחלטות בארגון הפשיעה על דעת שניהם, תוך קיום מערכת של דיווחים והתייעצויות שוטפות. במידה והתקבלה החלטה על דעתו של מי ממשיבים 1 ו-2, החלטה זו חייבה את האחר ואת יתר חברי ארגון הפשיעה.

המשיבים 1 ו-2 הורו לשאר חברי ארגון הפשיעה, או מי מטעמם, לנקוט בסנקציות אלימות נגד בעלי חוב, בהפחדות ובאיומים שונים, הכוללים גם שימוש ברימוני הלם ואלימות חמורה, הכול כמפורט בהמשך. המשיבים 1 ו-2 אף נקטו בעצמם באיומים ובאלימות כלפי בעלי חוב.

במסגרת קידום פעילותו הפלילית ומטרותיו של ארגון הפשיעה, הקימו המשיבים 1 ו-2 משרד נותן שירותי מטבע פיקטיבי ( להלן: "הצ'יינג"), וזאת במטרה לקבל לרשותם כספים במרמה, להסתיר ולהסוות את הרכוש האסור שעלה מכלל העבירות הפליליות של הארגון, ובעיקר את ההלוואות בריבית נשך שהעמידו ללווים ואת דמי הסחיטה, הכול כמפורט בכתב האישום.
המשיבים 6 ו-7 גויסו כחברי ארגון הפשיעה לטובת קידום פעילותו הפלילית של ארגון הפשיעה וזאת במטרה להציג את משיבה 6 כבעלת הצ'יינג', ולשם הצגת מצגי שווא מול רשם נותני שירותי מטבע והמוסדות הבנקאיים. המשיבה 6 שימשה " אשת קש" עבור ארגון הפשיעה במטרה לקבל את הרישיון הנדרש לניהול צ'יינג' כדין ובמטרה להסתיר ולהסוות את זיקת משיבים 1 ו-2 לפעילות הפלילית בצ'יינג', אשר בוצעה בין היתר בידי משיב 7, את מקור הרכוש האסור, את הפעולות בו ואת זהות ארגון הפשיעה וחבריו אשר הפיקו רכוש אסור מהעבירות שביצע, כמפורט בהמשך.

המשיב 3 היה מנהל בארגון הפשיעה משנת 2012, ואיש אמונם של משיבים 1 ו-2 הכפוף להם במישרין. המשיב 3 ניהל, אירגן וכיוון את פעילות ארגון הפשיעה בכך שהיה אחראי על סדרי " עבודת" חברי ארגון הפשיעה במסגרת ביצוע עבירות פליליות. בנוסף, אל המשיב 3 נוקזו כל כספי ארגון הפשיעה - אשר נגבו בין היתר בדרכים אלימות - אותן ביצע גם המשיב 3 במסגרת ארגון הפשיעה. כמו כן הוא אשר היה אחראי על מעקב החובות, הגבייה וחישוב תקבולי העבירות אותן ביצע ארגון הפשיעה.

המשיב 4 היה חבר בארגון הפשיעה החל משנת 2012.

המשיב 5 היה חבר בארגון הפשיעה מסוף שנת 2014.

המשיבים 4 ו-5 שימשו כגובים במסגרת ארגון הפשיעה וביצעו עבירות במסגרת ארגון הפשיעה כאנשי הביצוע העיקריים שלו. במסגרת קידום מטרותיו של ארגון הפשיעה ועל רקע פעולותיו, ביצעו המשיבים 4 ו-5 עבירות פליליות שונות, הנוגעות לפעילות השוטפת של ארגון הפשיעה בתחום ההלוואות קצוצות, גביית ריבית שלא כדין בדרכים אלימות ומאיימות.

במסגרת קיומו ולשם קידומו של ארגון הפשיעה, העסיקו המשיבים 1 ו-2 בתקופות זמן שונות חברי ארגון פשיעה נוספים ושונים - ביניהם - עוז אליהו, עוז יוסף, וכן יוליאן דימנטמן – אשר פעלו לשם קידום פעילותו הפלילית של ארגון הפשיעה ובמסגרתו.

לשם קיום ארגון הפשיעה וקידום מטרותיו, הקימו המשיבים 1 ו-2 במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, מספר משרדים אשר אוישו ותופעלו על ידי ראשי ארגון הפשיעה וחבריו, על פי צרכי ארגון הפשיעה ( להלן: "משרדי ארגון הפשיעה"), כדלקמן:

א. עיקר פעילות ארגון הפשיעה, החל מהקמתו ועד למעצרם של המשיבים, נוהלה ב'משרד' בקומת הקרקע בבניין מגוריהם של המשיבים 1 ו-2, בשכונת ג'סי כהן, ברחוב ארבע ארצות 24, חולון ( להלן: "המשרד בג'סי כהן").

ב. בין השנים 2012 ועד שנת 2015 ניהלו המשיבים 1 ו-2 את הצ'יינג ברחוב המעפילים 1, חולון. סמוך לחודש מאי 2015 עברה פעילות הצ'יינג לחנות בקניון הזהב ( ברחוב סחרוב 21, ראשון לציון, להלן: "הצ'יינג בקניון הזהב") וזאת עד למעצרם של המשיבים.

ג. בנוסף, פעלו המשיבים במסגרת ארגון הפשיעה במשרד ברחוב נגבה 24, חולון, וכן במשרד ברחוב סחרוב 17, ראשון לציון ( להלן: "המשרד בנגבה", ו"המשרד בסחרוב" בהתאמה).

לשם קידום מטרות ארגון הפשיעה, עשו המשיבים 1 ו-2 שימוש ברכוש שהיה בשליטת ארגון הפשיעה וחבריו, לרבות שימוש בנכסים וכלי רכב הרשומים על שם חברי ארגון הפשיעה, וזאת באופן שאף הוסיף והסווה את זיקתם לשימוש ברכוש במסגרת ארגון הפשיעה.

לשם קידום וייעול מטרות ארגון הפשיעה, נעשתה גביית החובות במשרדים באופן מאורגן, שיטתי וממוסד, בין אם באמצעות אנשי הביצוע של ארגון הפשיעה, בין אם באמצעות העברת הכספים על ידי הלווים למשרד בג'סי כהן, בין אם בהעברתו למשרד באמצעות מי מחברי ארגון הפשיעה, ובין אם בדרך של השארת הכסף בתיבת הדואר של המשרד בג'סי כהן השייכת לארגון הפשיעה.

לשם קידום וייעול מטרות ארגון הפשיעה, הקים ארגון הפשיעה נקודות איסוף קבועות בתחום פעילותו הגיאוגרפי, תוך שימוש בבעלי עסק שונים שאין תחום עיסוקם קשור כלל לגביית כספים, העיקריים בהם הם בתי העסק " משקאות דניאל" ו"ספקטור משקאות" בבת ים, "פיצריה פפה" בחולון, מסעדת " M בורגר" ובית העסק " חלום מתוק" ביבנה – בהם הפקידו הלווים את חובם' ומשם נאספו הכספים באופן שיטתי ומאורגן בידי חברי ארגון הפשיעה.

לשם קידום וייעול מטרות ארגון הפשיעה, נעשתה גביית החובות והעברתם לרשות המשיבים 1 ו-2 וארגון הפשיעה באופן מאורגן, שיטתי וממוסד, בשימוש בשירות העברת כספים בארץ של בנק הדואר ( המכונה שירות " מזומן בזמן"), שהופקדו ונמשכו עבור ארגון הפשיעה על ידי המשיב 4, וזאת אף במטרה להסתיר ולהסוות מקור הכספים ובעליו.

במסגרת קיומו וקידומו השיטתי והמאורגן של ארגון הפשיעה, נהגו המשיבים 1 ו-2 לשלם משכורות לחברי הארגון באופן שבועי.

במסגרת קיומו וקידומו השיטתי והמאורגן של ארגון הפשיעה, עשו ראשי הארגון וחבריו שימוש משותף באמצעים לשם תפעולו וקידומו של ארגון הפשיעה, דוגמת שימוש בכלי רכב, טלפונים ניידים, כמו גם מסד המידע שנוהל במסגרת ארגון הפשיעה וכד'.

במסגרת קיומו וקידומו של ארגון הפשיעה, פעל הארגון בערבות הדדית בין חבריו שמצאה ביטויה, בין היתר, בשיתוף ברכוש שעמד לרשותם, בסיוע בביצוע " עבודתם" ובתשלום עבור תנאי שחרור בערובה שנקבעו מעת לעת לחברי ארגון הפשיעה.

במעשיהם אלה, כנטען בכתב האישום, עמדו המשיבים 1 ו-2 בראש ארגון פשיעה, ניהלו, ארגנו, כיוונו פעילות ופיקחו עליה, במישרין או בעקיפין, וכן מימנו במישרין או בעקיפין פעילות של ארגון פשיעה, או קיבלו מימון לצורך הפעלת הארגון והחליטו בעניין חלוקת כספים בארגון פשיעה.

במעשיו כמתואר לעיל, נטען כי המשיב 3 ניהל, אירגן וכיוון פעילות בארגון פשיעה, או פיקח עליה, במישרין או בעקיפין.

34. המבקשת טענה כי יש בידה ראיות טובות ומספיקות על מנת להוכיח את פעילותם של המשיבים 1-3 במסגרת ארגון הפשיעה, את מטרות הארגון, את הפעילות העבריינית שהוסוותה באמצעותו ואת תפקידו של כל אחד מהמשיבים בו. בתוך כך טענה כי חומר הראיות ממצב את המשיבים 1 ו-2 ככאלו שעמדו בראש ארגון הפשיעה, על פיהם יישק דבר והם שהתוו את דרכו של הארגון. המשיב 3 שימש כמנהל בארגון הפשיעה, ומשתתפים נוספים בארגון הפשיעה היו, בין היתר, משיבים 4 ו-5 וכן " חיילים" נוספים ששמותיהם צוינו לעיל. לטענת המבקשת, מדובר בארגון פשיעה אשר סב סביב מתן הלוואות בריבית קצוצה והלבנת הון שיטתית ומוסדית. בכך התהווה הכוח הכלכלי של הארגון, כאשר סביב פעילות אסורה זו בוצעו עבירות, בין אם סחיטות באיומים כלפי הלווים, בין אם הסוואת רווחי הארגון ובין אם עבירות נלוות אחרות.

34.1 לצורך הוכחת קיומו של ארגון הפשיעה הפנתה המבקשת לראיות לכאורה אשר פורטו והוצגו ביחס לאישומים 5-29. המדובר בשורה של אישומים קונקרטיים אשר שותפים להם המשיבים 1-5 בהרכבים משתנים, בדרגות השתתפות שונות, במהלכם בוצעו עבירות של סחיטה ואלימות. על כן נטען כי מאישומים אלה עולה תמונה של פעילות מתמשכת על פני מספר שנים ביחס למתן הלוואות בלתי חוקיות, הלבנת הון, וכי גם מהודעות הנסחטים והלווים ניתן לשרטט תמונה של ארגון פשיעה מובהק.

34.2 מעבר לכך הפנתה המבקשת לראיות העוטפות את מכלול האישומים, בראש ובראשונה שורה ארוכה של שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, ואשר יש בהן, לשיטתה, ללמד על מנגנון ארגון הפשיעה ועל הארגון בכללותו.

34.3 כמו כן טענה המבקשת כי הוקמו מספר עמדות האזנה לשיחות שקיימו המשיבים, מהן ניתן לקבל תמונה מקיפה על ההתנהלות העבריינית של הארגון, על סדר היום של מפעל ההלוואות הבלתי חוקיות של המשיבים 1 ו-2, על חלוקת העבודה המופתית בין מנהלי הארגון לחיילים בו, על אופן גביית החובות, על הדרך בה מוסווה הצ'יינג' כעסק נורמטיבי, שעה שבפועל מדובר ב"עסק מלוכלך" – הן ביחס לאופן הקמתו, והן במובן ערבוב כספי ההלוואות בכספי הצ'יינג'.

34.4 המבקשת טענה כי מכלול תוצרי האזנות הסתר, אשר כוללים אלפי שיחות, משקפים תמונה מדויקת בדבר תשתית ארגונית, שיטתית ומתמשכת בין חברי הארגון, כמו גם חלוקת התפקידים בין הדרג המנהל – המשיבים 1 ו-2, והמשיב 3, לבין הדרג המבצע בכל הנוגע לאישורי ההלוואות, מתן ההלוואות, גביית הכספים, אופן העברת וגביית הכספים, הפקדתם והלבנתם.

34.5 לגבי המשיב 3 – שיחות האזנות הסתר מלמדות על היותו מצוי בדרג המנהל ועל מידת מעורבותו העמוקה בארגון, כמו גם היקף פעילותו באופן ממושך ורצוף.

34.6 באשר לגרסאות המשיבים נטען כי ממכלול הודעות המשיבים 1-3 עולה כי הם נמנעו ממסירת גרסה מפורטת, שלמה ומלאה באשר למיוחס להם.

34.7 המבקשת טענה כי מעגלי הראיות השונים שהציגה בטיעוניה – כך הראיות בדבר אישומי הסחיטה, השיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, הודעות עבר של המשיבים, וכן אישומי הלבנת ההון – כל אלו כמקשה אחת מבססים, מעבר לראיות לכאורה, את קיומו של ארגון הפשיעה.

34.8 באשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת קיומו של ארגון פשיעה הפנתה המבקשת לפסק הדין בעניין זוארץ ולפסיקה נוספת וסקרה את המאפיינים אשר התקיימותם נדרשת להכרזה על ארגון פשיעה.

34.9 לטענת המבקשת, קריאה הרמונית של הודעות הנסחטים ( אישומים 5-29) והודעות הלווים ( אישום 30) מגלה תמונה של ארגון פשיעה מסודר, מבוסס, שבו לכל אחד מחבריו יש תפקיד, דרגה, ותבנית פעולה מתמשכת. כך המשיבים 1 ו-2 היו אמונים על אישורי ההלוואות באופן בלעדי, תוך שבעיות המתעוררות במהלך חיי ההלוואה הגיעו לפתחם בלבד, אין איש מלבדם המוסמך ליתן דחיות, והם אף נהגו להתייעץ תדירות האחד עם השני בטרם אישור למתן הלוואה או דחייה לחייב. המשיב 3 היה אחראי על התקשרויות לחייבים, קבלת הכספים מהשליחים, והמשיבים 4 ו-5 אשר יחד עם אחרים עסקו בעיקר באיסוף הכספים.

המבקשת הפנתה בהקשר זה לראיות לכאורה ביחס לאישומים בגין מעשי הסחיטה, ולסקירתה את עניינם של הנסחטים השונים על דרך אופן אישור ההלוואה, אופן החזרתה וכן על בעיות שהתעוררו במהלך חיי ההלוואה, בעיות שנפתרו במעשי איומים וסחיטות. המבקשת הפנתה עוד לטבלת " לווים ונסחטים" שערכה, בה הביאה לידי ביטוי כולל את אופן התנהלות ארגון הפשיעה לאורך שנים– בין אם בניתוח אופן גביית הכסף – הגעה של החייב למשרד בג'סי כהן, או בתקופת זמן מוקדמת לקיוסק ברחוב המעפילים בחולון, ובהמשך התקופה ומרגע שהוקם בהגעה לצ'יינג' בקניון הזהב, ומעל הכול איסוף הכספים על ידי המשיבים 4 ו-5 על פי רוב. בפעמים אחרות העבירו החייבים את כספי ההלוואה באמצעות שירות מזומן " במזומן בזמן" למשיב 4. לטענת המבקשת יש בטבלה ובהודעות הלווים והנסחטים כדי להמחיש את מנגנון הגבייה המשומן, וזאת כתוסף להתנהלותם הפלילית של המשיבים באישומי הסחיטה השונים - התנהלות אלימה ועבריינית. לטענתה, מתמציתה של הטבלה נלמד כי לאורך שנים פעלו המשיבים בחבורה, תוך חלוקת תפקידים, כאשר המשיבים 1 ו-2 הם אלו המקבלים את ההחלטות באופן בלעדי, המשיב 3 עומד בקשר עם החייבים מדי שבוע לתאם את איסוף הכסף באמצעות שליחים, לרוב משיבים 4 ו-5, וכן עוז אליהו, עוז יוסף ויוליק. במובן זה, נטען כי פעילותם של המשיבים בוודאי מבססת המשכיות ושיטתיות הנדרשים לצורך קיומו של ארגון הפשיעה.

34.10 לטענת המבקשת ניתן ללמוד על קיומו של ארגון הפשיעה מהודעות שנגבו מהמשיבים בעבר. בתוך כך טענה כי במסגרת החקירה הנוכחית נתפסו תיקי חקירה רבים קודמים בעניינם של המשיבים וכי קריאה רציפה של הודעות המשיבים מלמדת על קשר מקצועי ארגוני, מעבר לקשר האישי-משפחתי, בין המשיבים. כך הם נעצרים לעיתים האחד עם השני, כך נתפסים שיקים או רשימות חייבים במשרדו של המשיב 3, כאשר המשיב 1 טען כי אלו שייכים לו, וכך העובדה כי המשיבים הועסקו תחת עסקיהם של משפחת כחלון, בתקופות זמן שונות, כאשר בתקופות העסקה אלו, לאור ניתוח האישומים, ניתן להתרשם כי העסקה זו שימשה פלטפורמה לביצוע עבירות פליליות.

נטען כי מעבר להיותם של המשיבים 1, 2, 6 ו-7 בני משפחה, הרי שכל המשיבים עבדו יחדיו בעסקים משפחתיים, וקידמו את מטרות ארגון הפשיעה באמצעות עסקים אלו.

באשר למשיב 1 נטען כי בחקירה בשנת 2011 מסר "יש לי צ'יינג מתחת לבית שלי בארבע ארצות" (הודעת המשיב 1 מיום 31.07.2011, מתוך תיק פל"א 311770/11, עמ' 1, שורה 2). בשנת 2014 ציין בחקירה כי הוא עובד בחנות הפלאפונים של המשיבה 6 ברחוב המעפילים בחולון, שם יש גם "עסק צ'יינג שגם הוא של אמא שלי..." (הודעת המשיב 1 מיום 18.02.2014, מתוך תיק פל"א 73359/14, עמ' 1, שורות 2-4) ובצמידות לו הקיוסק של המשיב 7. בהודעה מיום למחרת, מסר כי יחד עמו בעסק עובדת סבינה ממדוב (הודעת המשיב 1 מיום 19.02.2014, מתוך תיק פל"א 82648/14, עמ' 2, שורות 12-13), וכי קודם לחנות הפלאפונים עבד בצביעת כבישים בעסק של יפית בוגנים (שם, עמ' 2, שורות 24-25). למעשה, מדובר בעסק הרשום גם על שמו של המשיב 3 (שאילתת פרטי נישום משיב 3 במס הכנסה, נספח להודעת משיב 3 מיום 29.01.2017). כאשר התבקש להתייחס לרשימת חייבים שנמצאה בביתו (רשימה שנתפסה בחיפוש בחדר העבודה בביתו של משיב 1) השיב כי אינו יודע במה מדובר (הודעת המשיב 1 מיום 19.02.2014, מתוך תיק פל"א 82648/14, עמ' 3, שורה 49). במועד זה של חקירתו ציין כי המשיב 4 הינו שליח של הקיוסק, והמשיב 2 משמש כעוזר (הודעת המשיב 1 מיום 19.02.2014, מתוך תיק פל"א 82648/14, עמ' 2, עמ' 5, שורות 152-153, עמ' 6, שורה 167). בשנת 2015 התבקש המשיב 1 להסביר את קיומו של המשרד בארבע ארצות 24, ג'סי כהן חולון, והשיב כי מדובר ב"סתם מחסן" (הודעת המשיב 1 מיום 12.03.2015, מתוך תיק פל"א 110924/15, עמ' 4, שורות 92-95).

כמו כן נטען כי בשנת 2016 נערך חיפוש במשרד בסחרוב 17, שם עוכבו לחקירה המשיב 1 והמשיב 3. המשיב 1 טען בפני עורכי החיפוש כי המקום שייך לו, וכי כל המצוי במקום שייך לו (דו"ח פעולה מיום 03.05.2016, מתוך תיק פל"א 188556/16). בחקירתו טען כי מדובר במשרד השייך למשיב 3, והוא אינו יודע למה משמש המשרד, אולם הדברים המצויים במשרד הם שלו (הודעת המשיב 1 מיום 03.05.2016, מתוך תיק פל"א 188556/16 מסומן 43 (33), עמ' 3). ובהמשך ציין כי הוא נוהג לשבת במשרד זה ולעשות טלפונים לאנשים (שם, עמ' 4, שורות 103-110). עוד מסר בחקירה כי הוא עובד בצ'יינג' השייך למשיבה 6, וכי תפקידו "שליח של הכסף" (שם, עמ' 2, שורה 26). כמו כן טען כי המשיבה 6 היא "היא בעלת הצ'יינג, היא שם כל היום, היא עושה הכל" (שם, עמ' 4, שורה 92). בחקירה אחרת מאותה שנה, התבקש המשיב 1 להתייחס לרשימת חייבים שנמצאה בביתו, ומסר גרסה לפיה "רשמתי סתם שמות מהראש שלי כדי להקים תוכנה במחשב....(המספרים ליד כל שם) הם קודים של תוכנה" (הודעת המשיב 1 מיום 04.07.2016, מתוך תיק פל"א 285471/16 מסומן 40 (14), שורה 13, 19). באשר לתפקידו בצ'יינג מסר "אני השליח של צ'יינג קניון הזהב בראשל"צ" (שם, שורה 21).

באשר למשיב 2 נטען כי בחקירה משנת 2012 מסר כי הוא עובד בפיצוציה ברחוב המעפילים 1 בחולון, וכי " אני נמצא בקיוסק ועכשיו אנחנו גם פתחנו צ'יינג, אמא שלי ואני, הוא נמצא צמוד לפיצוציה". בחקירה מאוחרת יותר אותה שנה מסר כי במסגרת עבודתו בפיצוציה הוא "מקבל מלקוחות שאני מכיר שיקים שהם מבקשים שאני אפרוט להם אותם". בחקירה בשנת 2014 מסר כי הוא עובד בקיוסק וחנות פלאפונים ברחוב המעפילים בחולון, ודחה בתוקף טענה כי הוא עוסק בהלוואות, שכן לדבריו "לפעמים אני עוזר לאנשים בגמ"חים", וכן ציין כי משיב 4 עובד בחנות פלאפונים ובקיוסק כשליח. בחקירה מאוחרת יותר באותה השנה, התייחס למשרד המצוי בקומת הקרקע בבניין ברחוב ארבע ארצות 24, שכונת ג'סי כהן, חולון ומסר כי מדובר במחסן המשמש לאחסון דברים ישנים ( הודעת המשיב 2 מיום 19.2.2014, עמ' 2, שורות 9-16). בנוסף, מסר כי יש למשפחה עסק צ'יינג' ברחוב מעפילים 1, חולון – " יש לנו צ'יינג ברחוב המעפילים...אני הייתי עובד בקיוסק ברחוב המעפילים 1 בחולון, זה עסק משפחתי, זה כולם ביחד, כעיקרון זה עסק של אמא שלי". באוקטובר 2015 בעת שנחקר, ציין כי הוא "עובד בצ'יינג וגם בחנות טלפונים...הצ'יינג גם בבעלות משפחתי שייך לאמא שלי, ואני עוזר להפעיל את המקום...יותר אחי נמצא שם, אבי כחלון". בחקירה מאוחרת יותר באותה שנה התייחס לצ'יינג' כאל עסק משפחתי, וכי בינו לבין המשיב 4 מתקיימים קשרי עבודה מדי פעם, וכי למעשה הוא רואה אותו כל יום. בשנת 2016 נעצר משיב 2 בחשד לנהיגה תחת השפעת סם, וזאת בעת שהיה עם משיב 3, משיב 4 ועוז אליהו. במהלך חיפוש בכליו נתפסה רשימת חייבים הכוללת שמות חייבים וסכומי כסף לצדם. בחקירתו, ביקש להרחיק עצמו מרשימה, ועל כל שאלה בהקשר זה השיב כי אינו יודע ( הודעת המשיב 2 מיום 6.7.2016, עמ' 3, שורות 53-66). יממה לאחר מכן, בעודו מצוי במעצר בית, נעצר המשיב 2 מחוץ לביתו כשהוא עם המשיב 3 וחן רמון, ובסוף אותו החודש ( יולי 2016) נעצר יחד עם המשיב 4.

באשר למשיב 3 נטען כי מחומר החקירה ( הודעת המשיב 3 מיום 29.01.2017, עמ' 3-5) עלה כי החל משנת 2010 הוא העסיק את המשיבים 1 ו-2 בעסק הרשום על שמו לסימון כבישים – זאת שעה שהמשיב 2 ( וממילא המשיב 1) בחקירותיו בשנים אלו כלל לא ציין דבר העסקתו אצל המשיב 3. נטען אפוא כי ההיכרות בין המשיב 3 למשיבים 1 ו-2 מעבר להיותה רבת שנים, מהווה תמריץ מספיק נכבד עבור המשיב 3 על מנת לספק למשיבים 1 ו-2 מסגרת עבודה פיקטיבית, כזו שתשמש כסות לגיטימית, הכול במטרה לטשטש את עיסוקם האמיתי. בהקשר של עיסוקו של המשיב 3 עצמו, נחקר דוד בוגנים וציין בחקירתו כי העסיק את המשיב 3 בעסק לסימון כבישים המכונה " י.ד סימון ותמרור", החל משנת 2014 (הודעת דוד בוגנים מיום 08.02.2017). דוד בוגנים כלל לא ידע לפרט ולמסור כל פרויקט בו נטל המשיב 3 חלק, ולא זכר למנות את שעות העבודה ופרטי העבודה של המשיב 3, כמו גם האם יתר העובדים בחברה מכירים אותו (הודעת דוד בוגנים מיום 08.02.2017, עמ' 4, שורות 103-105). המבקשת טענה כי קריאת חקירתו, בייחוד תשובותיו המתחמקות, מלמדת כי העסיק באופן פיקטיבי את המשיב 3 בחברה, וזאת על מנת לכסות על עיסוקו האמיתי כמנהל בארגון הפשיעה. נטען עוד כי תלושי שכר של המשיב 3 נתפסו במשרדו של המשיב 4, ברחוב נגבה 24 ראשל"צ, ובהם נרשם כי מצבו המשפחתי של המשיב 3 הינו רווק, עובדה שאיננה נכונה, ומעידה בדבר פיקטיביות התלוש, כמו גם פיקטיביות העבודה. מהודעתו של מ.ל ( אישום שמיני) ניתן לעמוד על הקשר בין המשיב 3 למשיב 2, וממילא למשיב 1, שעה שמשיב 3 בחלק מהתקופה ולפחות מתחילת חיי ההלוואה בשנת 2012 , נהג להגיע למ.ל על מנת לקחת את הכסף (הודעת מ.ל מיום 06.02.2017, עמ' 2, שורות 19-30).

באשר למשיב 4 נטען כי הוא נחקר במשטרה עוד בשנת 2014, בהקשר של סחיטתו בכוח של מ.ל ( אישום שמיני), וציין כי עד לאחרונה עבד בקיוסק ברחוב המעפילים, תחת המשיבה 6 ומשיב 7, והתעקש על כך שלא עבד תחת ניהולו של המשיב 2. בחקירה בשנת 2015 מסר המשיב 4 כי הוא עובד בשיפוצים, אולם מקבל תלוש משכורת פיקטיבי ממשיבה 6 (הודעת המשיב 4 מיום 12.03.15, מתוך תיק פל"א 110924/15). בחקירה זו ציין המשיב 4 כי המשיבים 1 ו-2 הם חברים שלו וכי הם "דם שלו...זה משפחה שלי" (הודעת המשיב 4 מיום 12.03.2015, מתוך תיק פל"א 110924/15, עמ' 4, שורות 103, 111). כמו כן הפנתה המבקשת לעובדה כי כרטסת על שמו של המשיב 4 בצ'יינג' נפתחה עוד בשנת 2012, ונוכו בה סכומי שיקים משמעותיים ביותר, הרבה מעבר לאופן וסכום השתכרותו המוצהר של משיב 4 (המבקשת הפנתה לניתוח כרטסות חברי הארגון – במסגרת טיעוניה לראיות לכאורה לעניין האישום השני בקלסר 25). בחקירתו הנוכחית, היו למשיב 4 שלל אמירות אשר קושרות אותו במובן המהותי לארגון הפשיעה, ולהיותו הזרוע המבצעת והאלימה של הארגון – כך באשר לנאמנותו למשיבים 1 ו-2, כי הוא מוכן לקבל סכין עבורם, כי בגביות נוקט לעיתים באלימות, כי היכה אנשים שהיו חייבים כסף. אמו של דוד צ'צ'שווילי ז"ל, מאיה צ'צ'שווילי, התייחסה לנוכחותו של המשיב 4, ולכך שנהג להגיע לביתה יחד עם המשיב 2 כדי להעיר את המנוח לעבודה אצל המשיבים (הודעת מאיה צ'צ'שווילי מיום 02.02.2017, שורות 77-80, תמליל מ"ט 378/17, עמ' 19, שורות 11-39, עמ' 21 שורות 36-39, עמ' 22 שורות 1-9, עמ' 42 שורות 1-3, עמ' 55-56).

באשר למשיב 5 נטען כי במרץ 2016 הוא נעצר בעודו נוהג על אופנועו של המשיב 3, והמשיב 3 הגיע לזירה יחד עם המשיב 4 ( אירוע מיום 24.03.2016, דו"ח פעולה של רס"ל ידעאי שגיא, מתוך תיק פל"א 129925/16 הדו"ח מסומן 5). המשיב 5 ציין בחקירתו כי המשיבים 3 ו-4 הינם חברים (הודעת המשיב 5 מיום 24.03.2016, מתוך תיק פל"א 129925/16 עמ' 2, שורה 15). בחקירה מאוחרת יותר באותה השנה, נעצר המשיב 5 יחד עם עוז אליהו וטען כי עוז הינו חבר שלו, ולא ידע להסביר מדוע עוז לובש שכפ"צ (הודעת המשיב 5 מיום 29.11.2016, מתוך תיק פל"א 517723/16, עמ' 4, שורות 85-889). כמו כן הפנתה המבקשת לכך כי כרטסת על שמו של המשיב 5 בצ'יינג' נפתחה עוד בשנת 2015, ונוכו בה סכומי כסף שאינם מתיישבים עם העובדה כי המשיב 5 ציין כי עובד כשכיר בגננות ובמשלוחים (הודעת המשיב 5 מיום 29.11.2016, מתוך תיק פל"א 517723/16, עמ' 3, שורה 48, ולעניין הכרטסת בצ'יינג' של משיב 5 הפנתה המבקשת לניתוח כרטסות חברי ארגון, המצוי בקלסר 25). גם בחקירה הנוכחית היו למשיב 5 מספר אמירות מפלילות אשר יש בהן כדי לקשור אותו לארגון הפשיעה; כך במהלך הפסקת סיגריה בחקירה מיום 23.01.2017, הסביר המשיב 5 שכל אחד בוחר בחיים את הדרך שלו, ואם בנאדם בחר להיות זונה, הוא צריך להיות מוכן שיזיינו אותו (דו"ח פעולה, שיחה עם יוסף טללה בהפסקת סיגריה ( מ"ט 158/17)). בהפסקת סיגריה נוספת בחקירה מיום 26.01.2017, הסביר המשיב 5 שיש בראשו 5 אנשים שמפריעים לו לקבל החלטה (מזכר, שיחה עם יוסף טללה בהפסקת סיגריה, 6.02.2017 (מ"ט 489/17); תמליל מ"ט 297/17 – שיחה עם יוסף טללה, 26.01.2017).

באשר למשיבה 6 נטען כי בשנת 2014 נחקרה המשיבה 6, ומסרה כי בבעלותה ועל שמה חנות פלאפונים ברחוב המעפילים ובצמוד לה צ'יינג' וקיוסק, כשהדגישה כי "כל העסקים האלה רשומים על שמי ובצ'יינג רק אני עובדת" (הודעת המשיבה 6 מיום 16.02.2014, עמ' 1, שורות 2-4) וכי המשיב 4 עובד בקיוסק. בשנת 2016 נחקרה מספר פעמים וציינה כי המשיב 1 עובד אצלה בצ'יינג' הרשום על שמה (הודעת המשיבה 6 מיום 16.05.2016, מתוך תיק פל"א 188556/16 מסומן 43, 29). בחקירה מאוחרת יותר מסרה כי בצ'יינג' עובדים המשיבים 1, 2 ו-4, כאשר המשיב 4 עובד אצלה מזה שנתיים. המשיב 5 אינו עובד אצלה, אלא " חבר בחבורה של הבנים" (הודעת המשיבה 6 מיום 17.08.16, במסגרת פל"א 345656/16, מסומן 6, ההודעה מסומנת 3).

המשיב 7 אשר נחקר בשנת 2016 ציין כי תפקידו של המשיב 1 בצ'יינג' מתמצה בהיותו שליח (הודעת המשיב 7 מיום 16.05.16, במסגרת פל"א 188556/16, מסומן 43, ההודעה מסומנת 32).

המבקשת טענה כי מקריאת הודעות העבר של המשיבים ניתן לעמוד על קשר רציף וממושך ביניהם. לטענתה, אין המדובר בקשר מקצועי בלבד, אלא במשיבים הנעצרים לעיתים יחדיו, ואשר עיסוקיהם של המשיבים 1 ו-2 משתקפים במשיבים 3-5; כך במעצרו של המשיב 1 במשרד הרשום על שם המשיב 3, כך במעצר המשיב 2 יחד עם המשיבים 3-4. לטענת המבקשת, הצ'יינג' אשר למעשה פעיל עוד משנת 2011 תחת מטריית ההלוואות הבלתי חוקיות של המשיבים 1 ו-2, וזאת הגם שלאורך השנים השקיעו המשיבים 1 ו-2 מאמצים על מנת להדגיש כי המדובר בצ'יינג' המנוהל בלעדית על ידי המשיבה 6, וכי הם, לכל היותר " שליחים של הכסף". העובדה כי המשיבים 1 ו-2 מנהלים עסק של הלוואות בלתי חוקיות במסגרת ארגון פשיעה נלמד כאמור הן מהודעות הנסחטים והלווים, והן מרשימות חייבים שנתפסו אצל המשיבים 1 ו-2, לאורך השנים. מרשימות אלו טרחו המשיבים להתרחק במהלך חקירותיהן, ולא למסור את המטרה האמיתית שבבסיס רשימות אלו, כאשר מדובר בסממן מובהק של שיטתיות ורישום החובות בארגון הפשיעה.

34.11 המבקשת טענה כי על אודות קיומו של ארגון הפשיעה ופעילותו ניתן ללמוד מהראיות שעלו בהאזנות הסתר. בתוך כך טענה כי שורה ארוכה של שיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, מלמדות שמדובר בארגון שיטתי, מסודר, שבו העובדים נדרשים לנוכחות בשעות עבודה מסודרות לגבייה אפקטיבית של כספים, בין אם על דרך של איומים ובין אם בדרכי אלימות של ממש, חייבים בדין וחשבון מסודר על מעשיהם, ומקבלים שכר עבור " עבודתם".

מבעד לשיחות אלו, ניכרת התנהלות של ארגון הפשיעה בניהולם של המשיבים 1 ו-2, אשר שולטים בכל – באישורי ההלוואות, בחלוקת העבודה, בניהול הצ'יינג', בהשלטת סדר ומשמעת, באופן גביית החובות, בהנחיות לדרג המבצע בדבר ביצוע איומים ואלימות, בהתנהלות הארגון. לטענת המבקשת האזנות הסתר חולקו על ידה למספר מאפיינים אשר שילובם מלמד אודות חבירת המשיבים לארגון פשיעה העוסק במעשי עבירה מתמשכים, המתקיימים תחת דרגות פיקוח וניהול, תחת ערבות הדדית ודאגה לגורל חברי הארגון.

בהבאת השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר בניתוח אישום זה, הפנתה המבקשת גם לשיחות האזנת סתר שהובאו במסגרת הראיות לעניין אישומים 5-29.

על יסוד מכלול שיחות אלו, לטענתה, נמצאו שיחות בדבר גבייה מהנסחטים, איומים על הנסחטים ואישורי הלוואות. עוד עולה מהשיחות כי כאשר המשיב 2 או המשיב 1 אינם נמצאים, המשיב 3 הוא אשר מרכז את הפניות, במידת הצורך מאשר ובמידת הצורך מבטיח להחזיר תשובה. המשיב 3 הינו איש אמונם של המשיבים 1 ו-2, באשר הוא המצוי בדרגה מעל השליחים ( חיילי הארגון), מנחה אותם מדי יום בדבר הגביות, מקבל מהם את הכספים, והינו היחיד המורשה להכניס את הכספים לכספת המשרד.

מעבר לשיחות בהאזנות הסתר הנוגעות למאפייני ארגון פשיעה הפנתה המבקשת גם לקלסרי שיחות האזנות סתר הנוגעות למשיבים 3-5, וכן עוז אליהו ויוליאן דימנטמן, אשר לשיטתה מלמדות על חלקם של אלה בארגון הפשיעה, על כך שעיסוקם היומיומי הינו בחבירה משותפת לצורך גביית חובות ולצורך ביצוע עבירות.

34.12 המבקשת טענה כי שיחות אודות גביות מלווים (שרוכזו בקלסרים 30, 31, וכן בטבלת " אישורי הלוואות וגביות" שנערכה על ידה) משקפות את מהותו של הארגון, על דרך גבייה מחייבים, לעיתים תוך שימוש באיומים, כאמור באישומי הסחיטה השונים, וכן תוך שימוש בכוח. נטען כי רוח הגבייה השורה על חברי הארגון במובנה האלים, נלמדת כאמור מהנהגתם של המשיבים 1 ו-2, אשר אינם בוחלים בדרך של איומים ואלימות על מנת לגבות חוב. בתוך כך הפנתה המבקשת למספר דוגמאות מייצגות בדבר אופן הגבייה על ידי המשיבים 1 ו-2:

שיחות 1137, עמדה 181211 ( מיום 20.06.2016), וכן שיחה 3618, עמדה 180032 ( מיום 20.06.2016) - בשיחות אלו התבטא המשיב 2 כי אימא של לווה בשם לירון חסמה את הטלפונים, וכי "היום בערב נוסעים אליה הביתה, שוברים לו את העצמות, אחי". בשיחה הנוספת התבטא משיב 1 כי "מה עם לירון הערבי? לא ענה לטלפון, בוא ניסע לבית שלו, נשבור לו את הדלת, היום היום, עכשיו".

שיחה 5283 עמדה 180027 ( מיום 21.06.2016) שבה אמר המשיב 2 לעוז יוסף להביא לווה אליו – "אם הוא שמה, אתה מביא אותו באותו רגע, נועם אמר לי לבוא לפה, קח אותו".

שיחה 12117 עמדה 180027 ( מיום 16.07.2016) שבה אמר המשיב 2 ליוליק ללכת לשבור עצמות לחייב - "לך אליו תשבור לו את העצמות".

המבקשת הסתפקה בציטוט חלקי מתוך תמלול שיחה זו ואולם ראוי לצטט אף את המשכה בה תועד המשיב 2 מוסיף ואומר לבן שיחו "נו אחי לך אליו תשבור לו את העצמות אחי לא מבין אותך".

שיחה 12419 עמדה 180027 ( מיום 17.07.2016) שבה אמר המשיב 2 לחייב שאם הוא ייכנס למחלקה של " הלקוחות הבעייתיים" לא יהיה טוב. אף בעניין שיחה זו ראוי להוסיף כי בתגובה לדברים אלה של המשיב 2 השיב לו החייב כי הוא כבר נמצא במחלקת הבעייתיים והמשיב 2 אמר לו: "לא לא. עוד לא אח שלי. אם אתה תהיה במחלקה של הבעייתיים, אתה תרגיש".

נטען אפוא כי אופן ניהול הגביות התבצע במערך מאורגן, על דרך עמידה בשעות עבודה מסודרות, על כך שתשלומי חוב מושארים במקומות שונים כגון תיבת הדואר במשרד בג'סי כהן, משקאות דניאל, קיוסקים שונים, על אופרציה של נהגים ושליחים, על רשימות חייבים מסודרות לפיהן מופעל המנגנון. על דרגות ההיררכיה בארגון נלמד, בין היתר, משיחה 6536 עמדה 180027 שבה ציין המשיב 4 בפני חייב כי "עלה בדרגה" וכבר אינו אוסף כספים מחייבים.

34.13 המבקשת טענה כי משיחות בין המשיבים 1 ל-2 נלמד דבר חלוקת תפקידים בארגון, היררכיה והנחיות עבודה מהדרג המנהל לדרג המבצע (המרוכזות בקלסר 32, וכן בטבלת " חלוקת תפקידים, היררכיה ודרכי פעולה" שנערכה על ידה), וכי שיחות אלו מלמדות על אודות שגרת עבודה המתחילה בבוקרו של יום, כאשר מדי יום עוסקים המשיבים בגביות ואיסוף כספים, עורכים רישומים ומעקב אחר חייבים, ומנהלים עסק של ממש במסגרת הארגון ( באשר לרשימות החייבים – הפנתה המבקשת לשיחה 2270, עמדה 180032, 2747 עמדה 180032, לשיחה 56, עמדה 181211, לשיחה 2265 עמדה 180032). המבקשת טענה כי ישנן שיחות המלמדות על קשר בין המשיב 1 למשיב 2 בדבר חלוקת העובדים, על כך שהמשיב 3 נמצא במשרד הארגון ומנווט את החיילים השליחים לגביות, ועל כך שרק המשיב 3 נוגע בכסף ומכניס אותו לכספת במשרד.

34.14 נטען כי קיימות שיחות המבססות ראיות על אודות עדכון המשיבים 1 ו-2 האחד את האחר, ערבות הדדית ושמירה על חיילי הארגון ( תוך הפניה לקלסר 33, וכן לטבלת " ערבות הדדית" שערכה המבקשת), וכי דרך השיחות נלמדת הערבות ההדדית בין חברי הארגון – עדכונים אודות מעצר של מי מחברי הארגון, ערנות בדבר אירועים חריגים, הצורך בחתימה על ערבויות והפרת מעצרי בית.

34.15 נטען כי מעיון בשיחות האזנות סתר הנוגעות למשיב 3 ( אשר רוכזו בקלסר 34, וכן בטבלת " שיחות האזנות סתר - משיב 3" שערכה המבקשת) ניתן להתרשם בדבר מעמדו בארגון הפשיעה כמי שמנחה את המשיבים 4 ו-5, וכן את עוז אליהו, עוז יוסף ויוליאן בדבר גביות מחייבים, הוא אשר עורך את הרישומים מדי יום אודות הגביות, סטטוס חובות, הוא אשר מתקשר לחייבים בדבר תשלום חובות, הוא זה אשר אחראי על חלוקת העבודה – כך שבסוף יום עבודה מסכם את מספר הנסיעות שעשו הגובים, גוער בהם כאשר אלו לא מעדכנים אותו בדבר בעיות במהלך יום העבודה. כמו כן נטען כי מהשיחות עלה שהמשיב 3 הוא זה אשר מעדכן את המשיבים 1 ו-2 בדבר בעיות בתשלומים ומקבל מהם הנחיות, ואלו סומכים עליו באופן בלעדי עד כי מפקידים בידיו את רישום הכספים והכנסתם לכספת – שיחות 715, 716 מעמדה 188417. ראוי לציין כי בשיחות אלה תועד המשיב 2 כשהוא מלין בפני המשיב 3 כי חסר כסף בכספת ומנחה אותו להיות הגורם הבלעדי אשר יכניס כסף שמגיע מהשליחים לתוך הכספת ויבצע את הרישום, ואף הודיע לו כי בבוקר יודיע על כך לכולם.

34.16 נטען כי משיחות האזנות סתר הנוגעות למשיב 4 (אשר בקלסר 35, וכן בטבלת " שיחות האזנות סתר – משיב 4" שערכה המבקשת) עולה כי מדובר בחייל גובה של הארגון – הוא זה אשר שוחח עם חייבים, נמצא בדרכים והופעל למעשה על ידי המשיבים 1-3, הגם כי בשלב מסוים ' הועלה בדרגה' – שיחה 819 עמדה 181447.

34.17 נטען כי משיחות האזנות סתר הנוגעות למשיב 5 (אשר רוכזו בקלסר 36, וכן בטבלת " שיחות האזנות סתר - משיב 5" שערכה המבקשת) עולה כי כפי המשיב 4, הרי שמדובר בחייל גובה של הארגון – הוא זה אשר שוחח עם חייבים, ערך את הגביות בפועל מהחייבים, וקבל הנחיות מהמשיבים 1-3 הן לגבי גבייה מחייבים והן לגבי רישום החובות.

34.18 נטען כי משיחות האזנות סתר הנוגעות לעוז אליהו (אשר רוכזו בקלסר 37, וכן בטבלת " שיחות האזנות סתר – עוז אליהו" שערכה המבקשת) וליוליאן דימנטמן (אשר רוכזו בקלסר 38 וכן בטבלה " שיחות האזנות סתר – יוליאן דימנטמן" שערכה המבקשת) עולה כי בעניינם של אלה ניתן להתרשם כי מדובר בחיילי ארגון המקבלים הנחיות מהמשיבים 1-3, וכי עיקר עיסוקם נגע לגביות מחייבים ועדכון המשיבים 1-3 בדבר הגביות.

34.19 המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכך שמשרדי הארגון ונכסים השייכים לו רשומים על שם אחרים בארגון ( בהקשר זה הפנתה לקלסר 33). נטען כי במהלך שנות פעילותו של הארגון פעלו המשיבים 1 ו-2 במספר משרדים, ורכשו מספר נכסים אשר שימשו אותם כבסיס לפעילות הארגון.

כך המשרד בסחרוב 17 אשר רשום אמנם על שם המשיב 3, אך בפועל שימש את המשיבים 1 ו-2. לעניין זה הפנתה המבקשת לתגובתו של המשיב 1 במסגרת חיפוש שנערך במקום בשנת 2016 לפיה המקום שייך לו ( דו"ח פעולה מיום 03.05.16, מתוך תיק פל"א 188556/16, מסומן 6, נמצא בקלסר 29).

נטען כי התנהלות דומה ניתן למצוא ביחס לנכס ברחוב נגבה 24, הרשום על שם המשיב 4, וכי חומר החקירה מלמד על מעורבותו העמוקה של המשיב 1 ברכישת הנכס. מהודעתה של מיכל זילברשטיין, בתה של בעלת הנכס, עלה כי בעת חתימת ההסכם נכח גם המשיב 1, והוצג לה כי המשיב 1 והמשיב 4 עובדים יחדיו ( הודעת מיכל זילברשטיין מיום 20.02.2017, עמ' 2, שורות 29, 31, 38 - קלסר 33). מהודעת איתן מוזדאן, בנה של בעלת הנכס, אשר עמו נערך המשא ומתן לרכישת הנכס, עלה כי המשיב 1 הוא זה אשר ניהל עמו את המשא ומתן, הגם שהמשיב 1 הבהיר כי הנכס יירשם על שם שותף ( הודעת איתן מוזדאן מיום 02.02.2017, עמ' 1 - קלסר 33).

כמו כן נטען כי בפועל, שימש המשרד בנגבה 24 את הארגון בכללותו. מחקירת המשיב 4 עלה כי הוצגו לו מסמכים רבים שנתפסו במשרד בנגבה 24, אשר ברובם המכריע קשורים למשיבים אחרים ( חקירת המשיב 4 מיום 08.02.2017, וכן נספחים להודעה זו). מעצם הימצאם של מסמכים אלו במשרד הרשום על שם המשיב 4, לצד העובדה כי הלכה למעשה המשיב 1 הוא בעל המשרד, ניתן להסיק בדבר הקשר ההדוק בין המשיבים לבין חברי הארגון – המדובר למשל בתעודת פוליסה של משיב 3, כך דפי גבייה משרדית של הצ'יינג', כך רשימות חייבים, כך מסמכי מס הכנסה של המשיב 3, תלושי שכר של המשיב 3, חשבון ארנונה של המשיבים 6 ו-7.

נטען כי גם דירת המגורים של בני הזוג רחמן אלי ושירי אשר " על הנייר" נרכשה על שם המשיב 4 ואיתי כחלון, אחיהם של המשיבים 1 ו-2, נרכשה באופן דומה – בפועל מי שניהל את המשא ומתן היה המשיב 1 וכי המשיב 4 ואיתי כחלון הגיעו רק לחתום על חוזה הרכישה, כשאיתי כחלון נעדר כל ידע על הדירה ותנאי הרכישה (הודעת אלי רחמן מיום 25.01.2017; הודעת שירי רחמן מיום 25.01.2017; הודעת איתי כחלון מיום 29.01.2017, - קלסר 33).

על כן נטען כי תהליך רכישתם של הנכסים היה מלווה במעורבות בלעדית ומכריעה של המשיב 1, ברישומם על שם המשיבים אחרים – המשיב 3 על הנכס בסחרוב 17, המשיב 4 על הנכס בנגבה 24, וכי אין כל הצדקה או הסבר הגיוני, לפחות לא כזה שניתן על ידי מי מהמשיבים. בפועל, הנכסים משמשים את המשיבים כולם, בהיותם משרדי הארגון.

34.20 עוד נטען כי גם משיחות שהתנהלו לאחר הרצח נשוא אישום 4 ( שלימים נמחק מכתב האישום) והתנהלות המשיבים נלמד על אופיו של הארגון. המבקשת הפנתה לראיות לכאורה שהציגה במסגרת אישום הרצח ( אישום 4), בו סקרה את התנהלות המשיבים לאחר הרצח - באשר לאיסוף מצלמות, החשש מפני משטרה, חזרתו של המשיב 1 לקניון הזהב מיד כשנודע לו על הרצח, ובהתארגנות של כלל המשיבים למציאת מקום מגורים חלופי לעוז אליהו.

35. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שמציגה המבקשת לבסס את מעורבותו של המשיב 1 בארגון פשיעה ואין בשיחות שנתפסו בהאזנות סתר לבסס את התיזה של המבקשת לפיה המשיבים פעלו במסגרת ארגון פשיעה. לטענתו, משיחות אלה עולה דווקא כי המשיב 1 לא היה מעורב בנושא של החייבים אלא בנושא של ניכיון השיקים והדבר עומד בניגוד לטענה כי עמד בראש ארגון פשע.

36. ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה לקיומה של התארגנות עבריינית היררכית, שיטתית ומתמשכת ולא מתקיימים שורת המאפיינים שנקבעו בפסיקה. לטענתו, מדובר בחמישה חברי ילדות שעסקו במתן הלוואות בריבית וניכיון צ'קים, כאשר כל אחד מהם היה מלווה בנפרד, כשלעיתים הם עזרו האחד לחברו בשליחויות ובמתן הלוואות משותפות. לטענתו מדובר בשיתוף פעולה בעיסוק משותף כאשר לכל אחד מהמשיבים היה עיסוק נפרד. נטען כי אין חלוקת תפקידים וכי כל אחד נתן הוראות לאחר. נטען כי למשיבים כחברי ילדות היה סגנון דיבור לפיו היו הם מקללים אחד את השני. נטען כי לא פעלו באופן שיטתי ומאורגן וכי לא היו כללים ברורים בדבר אופן מתן ההלוואות, הבטוחות והליכי הגבייה. נטען כי מתוך השיחות בין המשיבים עולה כי הרבו לריב ביניהם, כי " כולם עושים הכל", כי אין ריחוק בין הדרג הניהולי לדרג הביצועי ועל כן לא התקיימה היררכיה ביניהם. נטען כי אין ראיות לכך שהמשיב 3 קיבל הוראות מאחרים. נטען כי הניסיון לטעון שהמשיבים 1 ו-2 היו ראשי הארגון והמשיב 3 היה מנהל בארגון הוא מלאכותי וכי מתוך השיחות נלמד שהמשיבים לא התערבו האחד בהלוואות שנתן האחר ולכל היותר ביצעו פעולה של שליחות. נטען כי למשיב 3 מיוחסים תשעה אישומים בגין סחיטה באיומים, כי חלקו היה דל והעדר מעורבותו בכלל אישומי הסחיטה מלמדת כי לא היה קשור בארגון הפשיעה הנטען כפי התיזה שבנתה המבקשת. נטען כי המשיבים 1-2 עבדו בעסק המשפחתי של אימם כאנשי שיווק וגבייה ולא כראשי ארגון פשע. נטען כי המשיב 3 לא עבד בעסק. נטען כי אין ראיות לכך שכספי ההלוואות עורבבו עם כספי הצ'יינג'. נטען כי יש להאזין לשיחות עליהן מסתמכת המבקשת ולגלות כי מדובר ב"חבורת רחוב" וכי אין בין הדברים שנאמרו בהן לבין אפייני ארגון פשיעה ולו דבר. נטען כי בין המשיב 3 לבין המשיב 2 קיימת היכרות רבת שנים וכי זהו הרקע לשיחות ביניהם ועל כן אין לייחס בשל כך למשיב 3 מעמד בכיר בארגון פשיעה.

37. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהציגה המבקשת ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים 1, 2 ו-3 פעלו במסגרת בעלת סממנים ומאפיינים של ארגון פשיעה כהגדרתו בחוק.

על קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמשיבים פעלו במסגרת ארגון פשיעה יש ללמוד, כפי שנאמר בעניין זוארץ [ פסקה 62], באמצעות התבוננות באורח פעולתם של המשיבים כפי המשתקף מהתשתית הראייתית הקיימת.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על התמונה המתקבלת ממכלול הראיות.

האם מדובר בתמונה של ארגון פשיעה בעל מאפיינים המציירים אותו כך, אשר פעל תחת כסות של עסק למתן שירותי מטבע הרשום על שם המשיבה 6, ועסק במתן הלוואות בלתי חוקיות באופן ממוסד ושיטתי, כשיטת המבקשת, או שמא מדובר בתמונה של קבוצת חברים אשר בין פרטיה קיים קשר משפחתי או חברי ואשר עסקו, כל אחד, באופן אינדיבידואלי ונפרד, בתחום של מתן הלוואות, ללא יחסי שותפות או כפיפות, אך סייעו, מעת לעת, האחד לשני, בשל הקשר המשפחתי או החברי, באיסוף כספי גבייה מלווים, כשיטת ההגנה.

התשתית הראייתית הלכאורית לאישום זה מבוססת, למעשה, גם על התשתית הראייתית שהובאה לגבי יתר האישומים המפורטים בכתב האישום, והיא כוללת את התשתית הראייתית הלכאורית המבססת את סדרת האישומים בגין עבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים ואת זו המבססת את האישומים בגין עבירות המרמה, עבירות המס ועבירות הלבנת הון.

הראיות המרכיבות את אותה תשתית מבוססות בעיקר על עדויות שנגבו מלווים אשר היו קורבנות למעשי הסחיטה ועל ראיות אובייקטיביות שהן שיחות שנקלטו בהאזנות סתר בין המשיבים לבין עצמם ובינם לבין " לקוחותיהם". המבקשת ריכזה את מרבית ראיותיה המבוססות על אותן שיחות במספר טבלאות, שצורפו כנספחים א'- י' לטענותיה.

סבורני כי מעיון במכלול הראיות, האמור בשיחות שנתקבלו בהאזנות הסתר, תוך שימת לב לזהות הדוברים בהן, לתוכן הדברים ולתכיפותן מלמדים כי לטיעוני ההגנה אין תימוכין בחומר הראיות המוצג, וכי ראיות לכאורה קיימות למצג מטעם המבקשת.

התשתית הראייתית הלכאורית משרטטת פעילות עבריינית מאוגדת בארגון פשיעה, בעל מסגרת עצמאית, המהווה, למעשה, עסק למתן הלוואות בריבית וגבייתן מהחייבים בדרך של מעשי סחיטה באיומים ובכוח. הארגון נקט בדפוס פעולה מתמשך ושיטתי, כפי שבא לידי ביטוי, בין היתר, בסדרת מעשי סחיטה, ומאופיין במבנה היררכי ובחלוקת תפקידים בין חבריו, כפי הבא לידי ביטוי בעיקר מהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר ומעדויות הלווים.

המשיבים 1 ו-2 עמדו בראש הארגון, היוו את הדרג הבכיר בו, התוו את פעילותו באמצעות " חיילים", ניהלו אותה ופיקחו עליה. משיבים אלה היו בעלי מעמד בכיר בארגון והם שאישרו את מתן ההלוואות, את תנאי ההלוואות, והיו המוסמכים הבלעדיים לאשר שינוי בתנאי התשלום ובגובה החוב. בתוך כך, חייבים אשר ביקשו ואף התחננו להפחתת גובה החוב או הריבית ידעו כי אישור לכך יכולים הם לקבל מהמשיבים 1 ו-2. כך אף מסרו להם המשיבים 3-5. קיימות אף ראיות לכאורה לכך כי בכירותו של המשיב 1 הייתה אף גבוהה מבכירותו של המשיב 2, לפי שהמשיב 1 היה בבחינת " הפוסק האחרון" ומי שהתווה את הדרך לטיפול בחייבים בעייתיים אשר לא עמדו בהסדר החזר החוב.

המשיבים 1 ו-2 התוו את מדיניותו העבריינית והאלימה של הארגון כלפי " לקוחות בעייתיים". ראיות לכך מבוססות על שיחות המתעדות אותם מנחים את חיילי הארגון לנקוט באלימות ואף בנמצא שיחות המתעדות אותם נוקטים באלימות כלפי לקוחות. כמו כן קיימות שיחות המלמדות כי השניים זיהו את עצמם כגוף אחד העומד בראש ההתארגנות.

המשיב 3 היה בעל מעמד ביניים בארגון, וניהל את פעילותו של הארגון מטעמם של המשיבים 1 ו-2; פעילות אשר התבטאה בניהול מערך הגבייה של הארגון באמצעות הפעלת שליחים ופיקוח עליהם. מתוך הראיות עולה לכאורה כי המשיב 3 הוא שריכז את גביית הכספים והנחה את השליחים- המשיבים 4 ו-5 ואחרים: עוז אליהו ויוליאן דימנטמן. אלה אף ננזפו על ידי המשיב 3 כל אימת שהפרו את סדרי העבודה ואת הוראות הגבייה שקיבלו ממנו. המשיב 3 מונה על ידי המשיבים 1 ו-2 כבעל הגישה הבלעדי לכספת של הארגון והיה מעדכנם אודות פעולות הגבייה. משיחות האזנת הסתר עולה כי המשיב 3 הציג עצמו בפני חייבים כ"סמי של נועם" (כך בשיחות 934, 940 ו- 964).

המשיבים 4 ו-5 היו שניים מתוך צוות של " חיילים" אשר היו כפופים למרותם של המשיבים 1-3 ואמונים על גביית חובות ואיסוף כספים. המשיבים 4 ו-5 קיבלו הוראות, באופן שוטף ויומיומי, מהמשיב 3 בעיקר אך גם מהמשיבים 1 ו-2. משיבים אלה נעו על גבי אופנועים וקיבלו שכר על עבודתם.

ראוי להפנות לדו"חות פעולה מיום 29.1.2017 שם תועדו דברים שמסר המשיב 4 למדובב ולאדם נוסף שהוכנסו לתאו. מהמתועד בדו"חות אלה עולה כי המשיב 4 מסר לבן שיחו ( אחד מהמדובבים) כי הוא עובד עם האחים אבי ונועם כחלון כגובה חובות עבור הלוואות שהם נותנים וכי הוא נחשב לאיש " מספר 1" שלהם ונאמן להם במאה אחוזים. המשיב 4 מסר כי הוא מנהל צוות של " בחורים קווקזים" והוא מנהיג אותם. המשיב 4 ציין כי הוא מוכן " לקבל סכין" עבור האחים כחלון, "הבוסים שלו", וכי יש להם צ'יינג' בקניון הזהב ומשרד ממנו הם מנהלים את עסקיהם. המשיב 4 מסר כי הוא חשוד בסחיטה וכי הוא ביצע את הגבייה לבד ולדעתו יורשע בגין עבירות של סחיטה אך לא בגין עבירת הרצח. באשר למעשי אלימות צוין כי המשיב 4 מסר שהיו מקרים בהם נתן מכות לאנשים החייבים כסף ובמיוחד " כאפות" כשהכוונה לסטירות.

המשיבה 6 הייתה מי שרשומה כבעלת העסק למתן שירותי ניכיון שיקים, ואף היא הייתה כפופה למשיבים 1 ו-2 לפי שקיימות ראיות לכאורה לכך שקיבלה מהם הוראות.

פעילות הארגון נעשתה מתוך משרדי העסק למתן שירותי ניכיון שיקים, ובעיקר ממשרד הממוקם בקניון הזהב בראשון לציון והמכונה הצ'יינג', באופן יומיומי ומתמשך. במשרדים אלה פעל מרכז השליטה של הארגון והם שהיוו את " הבסיס" שבו ישבו המשיבים 1 ו-2 וניהלו אותו, ואליו התנקזו הכספים שנגבו על ידי השליחים. מחומר החקירה אף עולה לכאורה כי ממרכז זה קיימו המשיבים 1-5, כשגרת עבודה, שיחות טלפון לחייבים ופגשו בחייבים, ושם ביצעו את חלק מהעבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכוח.

בהיבט הטכני ניהלו המשיבים 1 ו-2 רשימות של חייבים, על בסיסם היו המשיבים 3-5 מבצעים שיחות טלפון לחייבים וגובים תשלומים. רשימות שמות לצדם מספרים וכיתובים נוספים מלמדות לכאורה כי מדובר ברישום של חייבים לצד סכומי חוב. רשימות אלו נתפסו ברשות המשיבים 1 ו-2 וכפי שצוין לעיל שניהם התחמקו בחקירתם מלתן הסבר לכך וטענו כי אינם יודעים במה מדובר. המשיבים 1 ו-2 תועדו כשהם משוחחים ביניהם על רשימות אלה, אשר כונו על ידם " דפים", וגם בכך יש ללמד על פעילות שיטתית ומתמשכת של הארגון.

הכספים נגבו על ידי המשיבים 4 ו-5 ואחרים מבתי עסק, באופן ישיר ובאמצעות שירות מזומן בזמן של הדואר בחשבון בבנק הדואר שנפתח על שמו של המשיב 4, ורוכזו ב"כספת". פעילות חברי הארגון כללה " עבודה בתוך הצ'יינג'" שהתבטאה בשיחות טלפון לחייבים ופגישות עם חייבים ו"עבודה מחוץ לצ'יינג'" שהתבטאה באיסוף כספים והגעה לביתם של חייבים. כפי העולה מהתשתית הראייתית הלכאורית לעבירות של הסחיטה נקטו המשיבים 1-5 באיומים ובאלימות כלפי לווים, כדרך לסחוט מהם את הכספים.

מתוך עדויות הלווים מצטיירת תמונה של פעילות עבריינית שיטתית אשר באה לידי ביטוי בנקיטה באמצעי לחץ ובדרכי איום דומים וחוזרים כלפי הלווים. כך מתוך סדרת עדויות הלווים והעדים הנוספים עולה כי המשיבים הפעילו עליהם לחץ מאיים באמצעות הפניית שיחות טלפון תכופות על ידי מי מהמשיבים, הגעה בחבורה לבית מגוריהם או לבית עסקם ופנייה לבני משפחתם, חבישת קסדות, נוכחות מאיימת, הפניית דברי איום תוך שימוש בדפוס לשון דומה, הצבת אולטימטום לתשלום והפעלת המשיב 1 והמשיב 2 כדמויות מאיימות.

מתוך הראיות לכאורה שנסקרו לעיל אף עולה כי חברי הארגון היו ערבים זה לזה, עדכנו זה את זה בדבר נוכחות משטרה וסייעו זה לזה כשמי מהם נעצר. המשיבים 1 ו-2 אף השתמשו בחיילי הארגון לצורך ליווי והגנה.

על פי התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת מדובר בארגון ש"הזין" עצמו מכספים שהושגו תוך כדי ביצוע עבירות של סחיטה באיומים ובכוח. המשיבים 1 ו-2 היו בעלי הכספים של הארגון. כמו כן קיימת תשתית לכאורית לכך כי נכסים שנרשמו על שמם של המשיב 3, המשיב 4 ואחיהם של המשיבים 1 ו-2, נרכשו במעורבותו של המשיב 1, היוו למעשה את נכסי הארגון ושימשו לפעילותו.

הראיות לכאורה אף מלמדות על המוניטין של המשיבים 1 ו-2 כראשי הארגון בעיני החייבים, אשר הוא לבדו, היווה אמצעי לחץ מאיים על החייבים. מוניטין חברי הארגון ובמיוחד העומדים בראשו עולה הן מעדויות הלווים על המוניטין הרע של המשיבים 1 ו-2 בקרב הציבור והן מהחשש הבולט שהביעו רבים מהם במסירת מידע מפליל אודות המשיבים 1 ו-2 ומשום פחדם כי ייפגעו על ידם בשל כך. רבים מהלווים נטו לייחס להלוואות רקע חברי עם המשיבים 1 ו-2, הכחישו קיומה של ריבית והכחישו כי אוימו ונסחטו על ידי המשיבים.

כמו כן מהמכלול הראייתי עלה לכאורה כי המשיבים 1 ו-2 הרחיקו עצמם, על פי רוב, מפעילות השטח של הארגון, דהיינו- פעולות הגבייה תוך מעשי סחיטה, אולם התוו את מדיניותו האלימה של הארגון, ואף היו מעורבים פיזית בחלק מהעבירות.

לאור כל האמור, באתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בעצמה מספקת, המלמדות על מעורבות ברורה של המשיבים 1-3 בארגון פשיעה ועל מעמדם ותפקידם בו כמיוחס להם.

טענת ההגנה כי מדובר בקבוצה של בני משפחה וחברים אשר עסקו כל אחד בנפרד, במתן הלוואות ואך סייעו זה לזה בהיבט הטכני של איסוף כספים שלא באופן מאורגן, אינה מתיישבת עם הראיות הקיימות כפי שפורטו. המכלול הראייתי הלכאורי מספק אינדיקציות ברורות לכך כי המשיבים 1-3 פעלו יחדיו ומתוך נאמנות לארגון.

ביסוד התיזה של ההגנה, לעיסוק דומה אך נפרד של המשיבים במתן הלוואות, היא הטענה כי גם המשיבים 3-5 מימנו הלוואות לחייבים מכספם. בהתאם לכך יש לצפות לאינדיקציות ראייתיות למספר קווי הלוואות, היוצאים מהמשיבים השונים, אשר הכנסותיהם מתועלות לידיים השונות. אלא שהמארג הראייתי הלכאורי משרטט תמונה של קו הלוואות אחד אשר יצא מהמשיבים 1 ו-2 ואשר הכנסותיו, תועלו לקופה אחת היא קופת העסק- עסק שתופעל תחת קורת גג ארגונית אחת.

ג. אישום 2 – הלבנת הון – צ'יינג'

38. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 4 ו-6.

39. למשיבים 1, 2 ו-6 מיוחסות העבירות הבאות:

קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 499( א)(1) לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה;
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות במסגרת ארגון פשיעה - סעיף 415 סיפא לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה;
איסור הלבנת הון ( ריבוי מקרים) במסגרת ארגון פשיעה– סעיף 3( א) וסעיף 3( ב) לחוק איסור הלבנת הון יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה;
רישום כוזב במסמכי תאגיד – עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה;
שבועת שקר לפי סעיף 239 לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסת גם עבירה של איסור הלבנת הון ( ריבוי מקרים) במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3( א) וסעיף 3( ב) לחוק איסור הלבנת הון.

40. על פי הנטען באישום זה, חוק איסור הלבנת הון מחייב את המבקש לעסוק במתן שירותי מטבע, ומתנה קבלת רישיון לעיסוק בהצהרת אמת לרגולטור מטעם המדינה – רשם נותני שירותי מטבע המנפק רישיון לעיסוק במתן שירותי מטבע ( להלן: "הרישיון") והמפקח על העיסוק בתחום ( להלן: "הרשם"), על אודות זהות מנהל העסק, והנהנה מעיסוקו, וזאת לשם פיקוח, מעקב ומניעת שימוש לרעה בהליך העסקי, כדלקמן:

א. על המבקש להצהיר בדבר פרטי מנהל העסק, וכן פרטי זיהויו של נהנה שהינו מי שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש ( להלן: "הנהנה").

ב. במידה והתקבל רישיון, על בעל הרישיון להודיע לרשם נותן שירותי מטבע על אודות כל שינוי שחל בנתוניו או בנתוני הנהנה, ובכלל זה נתונים הנוגעים להרשעותיו הפליליות של המבקש או הנהנה.

תוקפו של הרישיון הינו לשנה הקלנדרית בה ניתנה התעודה. תוקף זה מתחדש מדי שנה, בכפוף לתשלום האגרה, וככל שלא היו שינויים בזהות בעל העסק ו/או הנהנה ממנו.

ביום 25.10.2009 הגישה המשיבה 6 בקשה לרשם נותן שירותי מטבע ( להלן: "הבקשה"). במסגרת הבקשה הצהירה המשיבה 6
כי הינה נושאת המשרה היחידה בעסק, וכי אין מלבדה אחרים אשר להם יכולת שליטה, ניהול או הכוונת דרכי פעולה בעסק, ואין נושא משרה בתאגיד או בעסק, או מבין עובדי התאגיד או העסק הפועלים כנאמן עבור נהנה כלשהו. בנוסף, הצהירה המשיבה 6 כי קראה ומכירה את החוק, וכי תפעל לקיום הוראות החוק והצווים, וכי עליה לדווח לרשם נותן שירותי מטבע על כל שינוי בהתאם לסעיף 11 ו' לחוק איסור הלבנת הון.

בהסתמך על הצהרות אלו, ונוכח העובדה כי למשיבה 6 אין עבר פלילי, היא קיבלה רישיון למתן שירותי מטבע. בפועל, המשיבה 6 לא עשתה שימוש ברישיון עד לשנת 2012.

לשם קיום וקידום פעילותו הענפה של ארגון הפשיעה, כאמור בכתב האישום, ביקשו המשיבים 1 ו-2 לעשות שימוש בצ'יינג', וזאת במטרה להפיק הכנסות שישמשו אותם בעיסוקיהם הפליליים, כמו גם להסתיר ולהסוות את מקור הרכוש האסור, הפעולות בו וזהות ארגון הפשיעה אשר הפיק הרכוש האסור מהעבירות שביצע, ולהוסיף להסתיר ולהסוות את בעלותם ברכוש שיועבר בצ'יינג'.

נוכח העובדה כי נכון לחודש מאי 2012 ידעו המשיבים 1 ו-2 כי עברם הפלילי מנע מהם מלקבל רישיון למתן שירותי מטבע מהרשם, קשרו המשיבים 1, 2 ו-6 קשר להונות את הרשם בשימוש ברישיון שניתן למשיבה 6, ובמצג השווא לפיו המשיבה 6 הנה נושאת משרה היחידה בצ'יינג'.

המשיבים 1, 2 ו-6 הוסיפו ונמנעו שלא כדין מלהודיע לרשם, בתקופת פעילות ארגון הפשיעה, על כך שהלכה למעשה המשיבים 1 ו-2 הינם בעליו ומנהליו הבלעדיים של הצ'יינג', הרשום על שם המשיבה 6, וזאת במטרה להסתיר ולהסוות את שליטתם הבלעדית של המשיבים 1 ו-2 בצ'יינג' ואת פעילותו הפלילית של ארגון הפשיעה בצ'יינג' (להלן: "הקשר").

החל מחודש מאי 2012, במסגרת הקשר ולשם מימושו, ובכדי לקדם את פעילות ארגון הפשיעה, עשו המשיבים 1, 2 ו-6 שימוש במרמה ברישיון שניתן למשיבה 6 לניהול הצ'יינג'.

המשיבים 1 ו-2 פתחו משרד ברחוב המעפילים 1 בחולון, כאשר במשרד זה היו המשיבים 1 ו-2 המנהלים, המארגנים, ומכווני הפעילות הבלעדיים בצ'יינג', על פיהם יישק דבר, וזאת עבור פעילותו של ארגון הפשיעה, כאשר המשיבה 6 עובדת כפקידה בו.

בשימוש במשיבה 6 כ"אשת קש" ובאי דיווח כמתחייב בחוק, קיבלו המשיבים 1, 2 ו-6 את הזכות לנהל משרד נותן שירותי מטבע, ובנוסף מנעו המשיבים 1, 2 ו-6 בקרה ופיקוח של הרשם על אודות פעילות הצ'יינג' וזהות נושאי המשרה בו, וכן מנעו מהרשם לשקול הפעלת סמכויותיו לפי סעיף 11 ט(ה) לחוק.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, המשיבים 1, 2 ו-6 הגדילו לעשות, ובכדי לקדם את פעילות ארגון הפשיעה ועל מנת להסתיר ולהסוות את מעורבותם של המשיבים 1 ו-2 בניהולם הבלעדי את הצ'יינג', הם פעלו לחדש את קבלת הרישיון במרמה ולעדכן בפרטי כזב את הרשם, ברישום כוזב במסמכי הבקשה ובהסתרה והימנעות מלרשום את מעורבות המשיבים 1 ו-2 במסמכים וטפסים שיפורטו להלן.

מעבר להצהרת הכזב של משיבים 1 ו-2, כאילו המשיבה 6 הנה נושאת המשרה היחידה בצ'יינג', פעלו המשיבים 1, 2 ו-6 על מנת לאפשר למשיבים 1 ו-2 להמשיך ולקבל במרמה את רישיון הציינג' ואת הזכות להפעיל שרותי מטבע כדין, ברישום כוזב ושקרי, כדלקמן:

א. ביום 06.10.2013, כשנה וחצי לאחר פתיחתו של הצ'יינג', הגישה המשיבה 6 טופס עדכון פרטי זיהוי לרשם ( להלן: "הטופס"), ובו ציינה באיחור ניכר את מעבר הצ'יינג' מכתובת מגוריה ברחוב גוש עציון 15, חולון לכתובת ברחוב המעפילים 1, חולון. המשיבה 6 הוסיפה והצהירה בכזב, על דעת המשיבים 1 ו-2, כי היא אינה פועלת כנאמן עבור אחר, וכן כי לא חל שינוי בזהותם של נושאי המשרה. המשיבה 6 הגדילה לעשות וצירפה תצהיר שקרי בדבר עובדות כוזבות אלו חתום על ידה בפני עורך דין.

ב. ביום 20.04.2015, ועל מנת לאפשר המשך פעילותו של הצ'יינג' עבור ארגון הפשיעה, הוסיפה המשיבה 6 והצהירה בכזב כבעלת הצ'יינג', בטופס שינוי כתובת סניף ( להלן: "הטופס") על אודות מעבר הצ'יינג' מרחוב המעפילים 1, חולון לקניון הזהב. עוד הצהירה בכזב כי אינה פועלת כנאמן עבור אחר.

ג. ביום 03.05.2015, ועל מנת לאפשר המשך פעילותו של הצ'יינג' עבור ארגון הפשיעה, הגישה המשיבה 6 הצהרת מבקש חידוש תעודת רישום ( להלן: "הצהרה"), החתומה על ידי עורך דין. במסגרת ההצהרה, הצהירה המשיבה 6 בכזב כי לא חל שינוי בזהותם של נושאי משרה.

ד. החל ממועד זה, ועל מנת לאפשר המשך פעילותו של הצ'יינג' עבור ארגון הפשיעה, ועד ליום מעצרם של המשיבים, הוסיפה המשיבה 6 להסתיר את זהותם של המשיבים 1 ו-2 כבעלי השליטה הבלעדית בצ'יינג', הן בהימנעות מדיווח אמת כמחויב בדין, והן בדיווחים כוזבים לביקורות הרשם ורשויות המס בצ'יינג'.

כתוצאה מן האמור לעיל, החל משנת 2012 קיבלו המשיבים 1, 2 ו-6 במרמה את חידושו של רישיון נותן שירותי מטבע מדי שנה, ומכוח מרמה ורישום כוזב זה את האפשרות להפעיל עסק הנחזה להיות מורשה על פי דין, לשם קידום פעילותו הפלילית של ארגון הפשיעה והסוואת הרכוש האסור שעלה מפעילותו, וזאת עד מעצרם של המשיבים.

במעשיהם אלו, כך נטען קיבלו המשיבים 1, 2 ו-6 במרמה בנסיבות מחמירות רישיון למתן שירותי מטבע. הנסיבות המחמירות באות לידי ביטוי בעובדה כי המרמה בוצעה כלפי מוסד שלטוני, תוך הפרת חובת הפיקוח והדיווח לרשם, וכי הלה נועד לשימוש במסגרת פעילותו וקידומו של ארגון פשיעה, ואִפשר להטמיע, להסתיר ולהסוות את הרכוש האסור שעלה להם מביצוע עבירות פליליות, כמפורט בכתב האישום.

במעשיהם אלו, במהלך תקופת הפעלת הצ'יינג' - החל משנת 2012 ואילך, קיבלו המשיבים במרמה בנסיבות מחמירות נוכח היקף הרכוש האסור שעלה ממעשה המרמה - דהיינו את הזכות לבצע עסקאות ניכיון בסך של 77,943,358 ₪, ואת הזכות לבצע עסקאות המרה בסך 25,781,959.49 ₪, ובסך כולל של 103,725,317.49 ₪, המהווים " רכוש אסור" כמשמעותו בסעיף 3 לחוק ( להלן: "שווי הרכוש האסור").

במעשיהם אלו גם הפרו המשיבים 1, 2 ו-6 את האיסור על הלבנת הון, בכך שדיווחו בכזב ושלא כדין לרשם על המשיבה 6 כבעלת הצ'יינג' והנהנית היחידה ברכוש בו, בעוד שבעלי הצ'יינג' ומנהליו הבלעדיים בשנות קיומו הינם המשיבים 1 ו-2 לטובת ארגון הפשיעה.

נוכח פעילותו הכלכלית הענפה של ארגון הפשיעה, ביקשו המשיבים 1 ו-2 לנקוט בדרכים נוספות על מנת להסתיר ולהסוות את מקור הרכוש האסור, הפעולות בו וזהות ארגון הפשיעה אשר הפיק רכוש אסור מהעבירות שביצע.

עובר לחודש יולי 2013, וכחלק מארגון הפשיעה, קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר עם המשיב 4 כי יעביר עבורם כספים במזומן במסגרת שירות העברת כספים בארץ של בנק הדואר ( המכונה שירות " מזומן בזמן"). כספים אלו יופקדו עבורו על ידי לווים או מי מטעמם והמשיב 4 יעבירם לידי משיבים 1 ו-2 (להלן- "הקשר").

במסגרת הקשר ולשם קידומו, ב-1044 הזדמנויות שונות בין השנים 2013-2016, הפקידו לווים רבים סך של 620,046 ₪ למשיב 4 באמצעות שירות מזומן בזמן. הכספים האמורים נמשכו על ידי המשיב 4 ונמסרו במזומן לידי המשיבים 1 ו-2, מבלי לדווח אודותיהם כדין, ובמטרה להסתיר ולהסוות הכנסות אלו.

במעשיהם אלו, כפי הנטען, הפרו המשיבים 1, 2 ו-4 את האיסור על הלבנת הון בכך שהסתירו והסוו את הרכוש האסור שעלה מכספי הגבייה בשימוש במזומן, ונמנעו מדיווח כדין כנהנים בכספים האמורים, בסך כולל של 620,046 ₪.

במסגרת ניהול ארגון הפשיעה, ונוכח הרכוש האסור שעלה להם כמפורט מעלה, ביקשו המשיבים 1 ו-2 לנקוט בדרכים נוספות על מנת להסתיר ולהסוות את מקור הרכוש האסור, הפעולות בו וזהות ראשי וחברי ארגון הפשיעה אשר הפיקו רווח מהרכוש האסור שעלה מביצוע העבירות.

סעיף 3( ב) לחוק וצו איסור הלבנת הון ( חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 (שתוקפו עד ליום 30.3.2015) וכן צו איסור הלבנת הון ( חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשע"ד-2014 (שתוקפו החל מיום 31.3.2015) ( להלן באישום זה: "הצו"), מחייבים כל נותן שירותי מטבע בדיווח אמת לרשות לאיסור הלבנת הון בדבר עסקאות ניכיון שיקים שתמורתם במזומן, אם שווי השירות הוא 50,000 ₪ לפחות ( להלן: "חובת דיווח").

במסגרת פעילות ארגון הפשיעה בצ'יינג', ובמספר רב של הזדמנויות ביצעו המשיבים 1, 2 ו-6 פעולה ברכוש וכן מסרו מידע כוזב, במטרה להימנע מדיווח נכון לרשות לאיסור הלבנת הון, ולהסוות בעלותם ברכוש האסור.
רישום כוזב של עסקאות בכרטסות חברי ארגון הפשיעה

במהלך התקופה שבין 28.08.2013 ועד 26.12.2016, רשמו המשיבים 1, 2 ו-6 בכזב כי עסקאות ניכיון שיקים שבוצעו על ידי לקוחות שונים של העסק בהיקף של 92,279 ₪ בוצעו על ידי המשיב 3.

במהלך התקופה שבין 14.06.2012 ועד 12.12.2016, רשמו המשיבים 1, 2 ו-6 בכזב כי עסקאות ניכיון שיקים שבוצעו על ידי לקוחות שונים של העסק בהיקף של 878,031 ₪ בוצעו על ידי המשיב 4.

במהלך התקופה שבין 16.08.2015 ועד 26.12.2016, רשמו המשיבים 1, 2 ו-6 בכזב כי עסקאות ניכיון שיקים שבוצעו על ידי לקוחות שונים של העסק בהיקף של 134,971 ₪ בוצעו על ידי המשיב 5.

במהלך התקופה שבין 23.01.2014 ועד 26.12.2016, רשמו המשיבים 1, 2 ו-6 בכזב כי עסקאות ניכיון שיקים שבוצעו על ידי לקוחות שונים של העסק בהיקף של 459,347 ₪ בוצעו על ידי עוז אליהו.

במעשיהם האמורים לעיל ביצעו המשיבים 1, 2 ו-6 פעולות במטרה להימנע מדיווח כדין ובמטרה להסתיר את זהותם כנהנים בכספים האמורים, והלבינו הון בהיקף של 1,564,628 ₪.
רישום עסקאות של לקוחות באופן מפוצל באותו יום

במהלך התקופה שבין 21.07.2015 עד לתאריך 19.12.2016, ב-31 הזדמנויות, ערכו לקוחות של הצ'יינג' עסקאות ניכיון שיקים והמרה, כאשר שווי השירות שניתן עולה על 50,000 ₪ ( להלן: "העסקאות"), ומכאן כי היה מחויב בדיווח.

המשיבים 1, 2 ו-6 במטרה להימנע מחובת הדיווח, פיצלו את העסקאות האמורות ל- 75 עסקאות, כאשר סכום כל עסקה בנפרד נמוך מסכום הדיווח, אולם חיבורן של כלל העסקאות עבור לקוח עולה על הסכום החייב בדיווח.

סך העסקאות הכולל - של עסקאות הניכיון ועסקאות ההמרה, הינו 2,893,420 ₪.

במהלך התקופה שבין 05.08.2015 עד לתאריך 17.11.2016, ב-7 הזדמנויות פיצלו המשיבים 1, 2 ו-6 עסקאות ניכיון והמרה המחויבות בדיווח ל-16 עסקאות שונות, בסכום כולל של 681,119 ₪.

המשיבים 1, 2 ו-6 פעלו כן על מנת להימנע מדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון.
רישום עסקאות ניכיון והמרה של לקוחות אשר פוצלו בימים עוקבים

במהלך התקופה שבין 11.11.2013 עד לתאריך 20.12.2016, ב-84 הזדמנויות, רשמו המשיבים 1, 2 ו-6 עסקאות המרה וניכיון על שם אותו לקוח, אשר נערכו במהלך ימי עסקים עוקבים, כאשר שוויין הכולל של העסקאות עלה על 50,000 ₪ ומכאן כי היה מחויב בדיווח.

המשיבים 1, 2 ו-6 במטרה להימנע מחובת הדיווח, פיצלו את העסקאות האמורות ל- 206 עסקאות, כאשר סכום כל עסקה בנפרד נמוך מסכום הדיווח, אולם חיבורן של כלל העסקאות עבור לקוח עולה על הסכום החייב בדיווח, כדלקמן: סך העסקאות הכולל - של עסקאות הניכיון ועסקאות ההמרה, הינו 7,293,107 ₪.
ביצוע עסקאות בסף הדיווח

במהלך התקופה שבין 02.10.2013 ועד לתאריך 22.12.2016, ב-10 הזדמנויות רשמו המשיבים 1, 2 ו-6 עסקאות המרה וניכיון שסכומן התקרב לסף הדיווח (עסקאות המרה וניכיון שסכומן עלה מעל 49,000 ₪, ועסקאות שהתמורה עליהן ניתנה בשיק מעל 490,000 ₪) במטרה להימנע מדיווח לרשות. המדובר ב-10 עסקאות בסך כולל של כ-491,700 ₪.
ביצוע עסקאות ניכיון מחשבון בנק זהה ללקוחות שונים באותו יום

במהלך התקופה שבין 13.06.2016 ועד לתאריך 16.10.2016, ב-8 הזדמנויות ביצעו המשיבים 1, 2 ו-6 עסקאות ניכיון מאותו חשבון בנק ללקוחות שונים באותו יום, בסכום כולל של 232,680 ₪.

במעשיהם אלו, כפי הנטען, הפרו המשיבים 1, 2 ו-6 את האיסור על הלבנת הון, בכך שדיווחו בכזב ותוך הפרה שלא כדין של חובות הזיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע שהוצאו מכוחו, ובמטרה להוסיף ולהסתיר את הרכוש בבעלותם.

41. המבקשת טענה כי יש בידה תשתית ראייתית המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 4 ו-6 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

לטענתה, כאמור באישום זה, החזיקה המשיבה 6 ברישיון לעסוק במתן שירותי מטבע. המדובר ברישיון אותו קיבלה בשנת 2009 וזאת על בסיס הצהרתה כי היא נושאת המשרה היחידה בעסק, כי אין אחרים בעלי יכולת שליטה, ניהול או הכוונה וכי היא נעדרת עבר פלילי ( תיק רישיון הצ'יינג של המשיבה 6 הוגש בקלסר 25). סעיף 1 באישום זה מפרט דבר החובה בהצהרת אמת לרשם נותן שירותי מטבע, וזאת על מנת לאפשר פיקוח ומעקב של הרשם על שוק נותני שירותי מטבע.

המבקשת טענה כי בניגוד להצהרת המשיבה 6 בדבר היותה נושאת משרה יחידה בעסק, הרי שאת ניהולם של המשיבים 1 ו-2 את הצ'יינג', ניהול מהותי, משמעותי ובלעדי, כזה שהצריך דיווח לרשם נותן שירותי מטבע, ואי הדיווח על ידי המשיבים נעשה במודע ובכזב, ניתן לבסס במספר אופנים:

א. הודעות עבר של המשיבים 1 ו-2 אשר מתייחסים לאופן הקמת הצ'יינג', חלקם בו, וחלקה של המשיבה 6.
ב. ראיות הנוגעות ללווים שהגיעו לצ'יינג', ואשר מסרו בחקירתם אודות היעדר יכולתה של המשיבה 6 לקבל החלטה מכל סוג בצ'יינג ( המבקשת הפנתה לטבלת " לווים ונסחטים" שערכה).
ג. שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, ואשר מהן עולה כי המשיב 1 רחוק מלהיות שליח ומסייע כפי שהגדיר עצמו במהלך הביקורת שנערכה בצ'יינג' על ידי הנש"מ, וכך גם המשיב 2, וכי מדובר במי שהם מנהלים מרכזיים בצ'יינג'.
ד. ביקורת שנערכה בצ'יינג' על ידי רשם נותן שירותי מטבע.

42. הודעות עבר של המשיבים 1 ו-2:

המבקשת הפנתה למספר אזכורים מתוך הודעות משיבים 1 ו-2, אשר יש בהם כדי ללמד על חלקם בצ'יינג', ועל האופן בו הציגו חלק זה.

א. בחקירה משנת 2011 התייחס משיב 1 לכך ש"יש לי צ'יינג' מתחת לבית שלי בארבע ארצות" (הודעת המשיב 1 מיום 31.07.2011, מתוך תיק פל"א 311770/11, עמ' 1, שורה 2).

ב. בשנת 2016 במסגרת חיפוש שנערך במשרד בסחרוב 17, עוכבו לחקירה המשיב 1 והמשיב 3. המשיב 1 מסר בחקירה כי הוא עובד בצ'יינג' השייך למשיבה 6, וכי תפקידו "שליח של הכסף" (הודעת המשיב 1 מיום 03.05.2016, מתוך תיק פל"א 188556/16, עמ' 2, שורה 26) וכי המשיבה 6 היא "היא בעלת הצ'יינג', היא שם כל היום, היא עושה הכל" (שם, עמ' 4, שורה 92).

ג. בחקירה אחרת מאותה שנה, התייחס לתפקידו בצ'יינג' ומסר כי "אני השליח של צ'יינג קניון הזהב בראשל"צ" (הודעת המשיב 1 מיום 04.07.2016, מתוך תיק פל"א 285471/16, שורה 21).

ד. בחקירה משנת 2012 מסר המשיב 2 כי הוא עובד בפיצוציה ברחוב המעפילים 1 בחולון (הודעת המשיב 2 מיום 15.03.2012, עמ' 1, שורה 5) וכי "אני נמצא בקיוסק ועכשיו אנחנו גם פתחנו צ'יינג, אמא שלי ואני, הוא נמצא צמוד לפיצוציה" (שם, עמ' 2, שורה 7).

ה. בחקירה מאוחרת יותר באותה שנה מסר המשיב 2 כי במסגרת עבודתו בפיצוציה הוא "מקבל מלקוחות שאני מכיר שיקים שהם מבקשים שאני אפרוט להם אותם" (הודעת המשיב 2 מיום 27.12.2012, עמ' 1, שורות 2-3).

ו. בחקירה בשנת 2014 מסר המשיב 2 כי הוא עובד בקיוסק וחנות פלאפונים ברחוב המעפילים בחולון, ודחה טענה כי הוא עוסק בהלוואות, שכן לדבריו "לפעמים אני עוזר לאנשים בגמ"חים" (הודעת המשיב 2 מיום 03.01.2014, מתוך תיק פל"א 1370/14 ( תלונת מ.ל), עמ' 2, שורות 12,30) וכן ציין כי המשיב 4 עובד בחנות פלאפונים ובקיוסק כשליח (הודעת המשיב 2 מיום 07.01.2014, מתוך תיק פל"א 1370/14 ( תלונת מ.ל), עמ' 3, שורה 78).

ז. בחקירה מאוחרת יותר באותה השנה, מסר המשיב 2 כי יש למשפחה עסק צ'יינג' ברחוב מעפילים 1, חולון – "יש לנו צ'יינג ברחוב המעפילים...אני הייתי עובד בקיוסק ברחוב המעפילים 1 בחולון, זה עסק משפחתי, זה כולם ביחד, כעיקרון זה עסק של אמא שלי" (חקירת המשיב 2 מיום 19.02.2014, עמ' 3, שורות 53-60, 68-71).

ח. באוקטובר 2015 בעת שנחקר, ציין כי הוא "עובד בצ'יינג וגם בחנות טלפונים...הצ'יינג גם בבעלות משפחתי שייך לאמא שלי, ואני עוזר להפעיל את המקום...יותר אחי נמצא שם, אבי כחלון" (הודעת המשיב 2 מיום 19.10.2015, עמ' 2, שורות 9-14, 19-22). בחקירה מאוחרת יותר באותה שנה התייחס לצ'יינג' כאל עסק משפחתי (הודעת המשיב 2 מיום 15.12.2015, עמ' 2, שורות 22-25, עמ' 4, שורה 95).

לנוכח כל אלה טענה המבקשת כי מנעד תגובות המשיבים 1 ו-2 באשר לחלקם בצ'יינג' נע בין כך שהגדירו עצמם כשליחים של הצ'יינג' אשר שייך למשיבה 6, לבין העובדה כי בשתי הזדמנויות ציינו המשיבים 1 ו-2 כי יש להם צ'יינג' – המשיב 1 בחקירה משנת 2011, והמשיב 2 בחקירה משנת 2012. כמו כן טענה כי אזכורי המשיבים 1 ו-2 כי יש להם צ'יינג' תאמו את המציאות בשטח.

43. הודעות לווים ונסחטים אשר הגיעו לצ'יינג':

המבקשת טענה כי מהודעות הלווים והנסחטים (קלסר 28 וטבלת לווים ונסחטים) עולה כי חלקה של המשיבה 6 בניהול הצ'יינג' ובקבלת ההחלטות שבו היה מינימלי ביותר, וכי הניהול המהותי התבצע על ידי המשיבים 1 ו-2. לשם כך הפנתה המבקשת להודעות אלה:

הודעת איתמר כהן ( אישום 10) בה ציין כי המשיבה 6 "דיברה בטלפון עם נועם והוא נתן לה אישור".

הודעת מתתיהו מרדכי ( אישום 22) בה ציין כי "הכל דרך אבי. אי אפשר ללכת לאמא בלי לעבור דרכו".

הודעות איתן חברה ( אישום 24) אשר מקריאתן כמכלול עולה הדומיננטיות של המשיבים 1 ו-2 אל מול היעדר הדומיננטיות של המשיבה 6.

הודעת מרדכי פחימה בה ציין כי בצ'יינג' "רק נעם היה מחליט לגבי השיקים".

הודעת שלמה אטון בה מסר כי "היא (משיבה 6) הייתה מתקשרת לאבי כמה ריבית לקחת לו על צ'ק והוא היה אומר לה...היא לא מחליטה, זה אבי ונעם".

הודעת שחר מירזהי בה מסר כי " אמא שלו הייתה עומדת רק בחלון של הקבלה ואבי היה יושב בחדרון הפנימי ומנהל את הצ'יינג".

המבקשת טענה כי המדובר בראיות ישירות של עדים אשר מסרו את התרשמותם הבלתי אמצעית בדבר שליטת המשיבים 1 ו-2 בצ'יינג', את האופן בו נהגו בהם המשיבים, וכי מסיכום ראיות אלו מתקבלת תמונה חד משמעית בדבר חלקה המינורי של המשיבה 6 בקבלת ההחלטות בצ'יינג', אל מול חלקם המכריע של המשיבים 1 ו-2 בניהול.

המבקשת ציינה כי לווים אחרים מסרו עדויות אשר ניתן ללמוד מהן בדבר אינדיקציות נוספות על התנהלות מרמתית של הצ'יינג': נחום דוד אשר לא זיהה חלק מהשיקים שנוכו בכרטסת שלו בצ'יינג'; אייל שירזי שכלל לא ידע מדוע יש כרטסת על שמו; מרדכי פחימה אשר לא זיהה חלק מהשיקים שנוכו בכרטסת שלו בצ'יינג'; כך גם מרבי אינדיזאשווילי אשר לא ידע מהיכן השיקים הרשומים על שמו בכרטסת, וכן מאור אוחנה ועמוס ברדה.

44. האזנות הסתר בדבר שליטת המשיבים 1 ו-2 בצ'יינג'

המבקשת טענה כי גם שיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר מגלות תמונה לפיה למשיבה 6 לא הייתה כל יכולת שליטה וניהול בצ'יינג', כמו גם ידע אודות תפעולו, והיא נזקקה לאישור המשיבים 1 ו-2, לפני כל פעולה, לפני כל ניכוי שיק, לפני כל מתן כסף, ואפילו אישור בדבר שעות עבודתה. נטען כי התמונה המצטיירת אינה ממצבת את המשיב 1 כשליח כפי שטען.

המבקשת הפנתה בהקשר זה לנספח א' – טבלת שיחות האזנות סתר " שליטת המשיבים בצ'יינג" בה ציינה אך חלק מהשיחות שהוגשו לבית המשפט בקלסר 27 שיחות האזנות סתר צ'יינג, בהיותן, לשיטתה, שיחות בולטות בהקשר זה.

לטענת המבקשת, קריאה רציפה של השיחות מלמדת על השליטה הבלעדית של המשיבים 1 ו-2 בצ'יינג', ועל חוסר שליטתה של המשיבה 6 בצ'יינג', בניהול שלו, בקבלת ההחלטות כלפי לווים – כך המשיבה 6 התבטאת כי " אני לא יודעת מה לעשות", וכי "אני לא נותנת לאף אחד שום דבר, אני לא יודעת", כך בבקשתה אישור מהמשיב 1 לעזוב את הצ'יינג' ולקצר שעות עבודתה, כך המשיב 7 אשר בהיותו בבנק התקשר למשיב 1 ומבהיר כי "אני לא עושה מהלכים בלי לשאול אותך", וכך המשיב 1 אשר נוזף במשיבה 6 כי "אל תעשי מה שאת רוצה...אל תגדילי את הראש תתקשרי, כל הזמן אותו דבר".

המבקשת טענה כי המדובר בשיחות מדגמיות בלבד, אשר יש בהן לבסס את העובדה כי המשיבים 1 ו-2 שולטים שליטה מהותית בצ'יינג', בניהולו ובאופן קבלת ההחלטות שבו. עוד טענה המבקשת כי משיחות אלה ניתן להתרשם עד כמה הצ'יינג' שימש למעשה כסניף נוסף של עסק ההלוואות הבלתי חוקיות של הארגון, באופן שבו כספי ההלוואות מתערבבים בכספי הצ'יינג' – כך לווים אשר מופנים לצ'יינג' לקבלת הלוואה, כך תשלומי החזר הלוואה דרך הצ'יינג', כך המשיב 1 אשר פורט באחוז ריבית מסוים, ולמעשה גובה ריבית גבוהה יותר באמצעות הארגון.

45. ביקורת שנערכה בצ'יינג' בקניון הזהב ב-04.01.2017

המבקשת טענה כי במסגרת החקירה המשטרתית נערכה ביקורת בצ'יינג' על ידי יחידת הביקורת של נותני שירותי מטבע, וכי במהלך הביקורת תושאלו המשיב 1 והמשיבה 6 אודות אופן ניהול הצ'יינג'. לטענת המבקשת, במסגרת הביקורת, מסרה המשיבה 6 כי בעלה ובנה עוזרים לה, הגם שהיא בעיקרון כל היום בצ'יינג' (תמליל ביקורת משרד האוצר בצ'יינג, מ.ט 31/17, עמ' 5, שורות 5-6 נמצא בקלסר 25). עוד טרם הגיע המשיב 1 לצ'יינג', השיבה המשיבה 6 כי פרט לניכיון שיקים, היא עוסקת בפריטה ובהלוואות (שם, עמ' 6, שורה 4), ואילו המשיב 1 במהלך הביקורת עמד על כך שאין הלוואות בצ'יינג' וכי "לא נותן שום דבר, רק פורט שיקים" (שם, עמ' 76, שורה 35). עוד מסר כי תפקידו הינו עוזר, ועובד מול לקוחות (שם, עמ' 78, שורות 1-5). בעת שנשאל המשיב 1 על טיב עיסוקו בצ'יינג' השיב כי הוא עובד בצ'יינג'. כשנשאל מדוע אינו רשום בתעודת הרישיון, השיבה המשיבה 6 כי "מה אני אעשה, מה אני אעשה", והמשיב 1 פנה למשיבה 6 ושאל אותה, כשהוא מעמיד פני תם, כי "אמא, למה לא רשמת אותי" (שם, שורות 5-6).

לטענת המבקשת, בהמשך התבקשו המשיבים 1 ו-6 לענות על שאלון במסגרת הביקורת, שאז ניכר כי המשיבה 6 פונה למשיב 1 על מנת שיסייע לה במענה לשאלות בדבר היקף הלקוחות (שם, עמ' 36, שורות 32-33) והמשיב 1 הוא המחזיק בידע בדבר היקף המחזור וההון העצמי (שם, עמ' 46, שורות 14-23) ומכנה עצמו ' הגנרל' (שם, עמ' 48, שורה 34) וכי "היא מתקשרת אלי שאני צריך לבוא...אם אני לא נמצא פה לא עושים" (שם, עמ' 49, שורה 7, 17). יחד עם זאת ולאור אמירת המשיב 1 כי "אם אני לא נמצא פה לא עושים", התבטא המשיב 1 כי "אני רוצה שתעשה אותי קטן, אני לא רוצה שתעשה אותי גדול...אל תרשום את זה ( את הגנרל)" (שם, עמ' 78, שורות 18,23), ומסביר כי הוא, יחד עם המשיב 2 והמשיב 4 הינם שליחים בלבד (שם, עמ' 79, שורות 28-39). בהמשך התייחס המשיב 1 לשאלות בדבר תנאי ההעסקה של העובדים בצ'יינג', והסביר כי משכורתם נקבעת על ידי המשיבה 6 הגם ש"אני גם מייעץ כן. אבל היא קובעת" (שם, עמ' 80, שורה 20).

46. המבקשת טענה כי מכלול הראיות שהוצג עד כה מלמד כי המשיבים 1 ו-2 בחרו כלפי חוץ – בחקירות משטרתיות ובמהלך הביקורת שנערכה בצ'יינג' ביום 04.01.2017 לגמד את חלקם באופן משמעותי, אולם ניסיונם לעשות כן כשל אל מול הודעות הלווים והנסחטים, וכן השיחות שהוקלטו בהאזנת סתר. לטענתה, שילובן של כל אלו מלמד כי למשיבה 6 אין כל חלק ממשי בניהול הצ'יינג', וכי פרט לעובדה כי הרישיון רשום על שמה, אין לה כל יכולת שליטה או הכוונה בצ'יינג'.

כמו כן טענה המבקשת כי גם סקירתו של תיק הצ'יינג' אשר נתפס ביחידה לנותן שירותי מטבע, מלמד כי חרף חלקם הבלעדי של המשיבים 1 ו-2 בניהול הצ'יינג', הרי שאלו לא צוינו כלל במסמכים הרלוונטיים, שעה שאין המדובר בהשמטה מקרית או חוסר שימת לב, אלא בצעד מכוון שנעשה ביודעין, על מנת למנוע אפשרות של אי קבלת הרישיון. על כן טענה המבקשת כי במובן זה ובאי העברת עדכונים כנדרש על פי חוק בדבר חלקם של המשיבים 1 ו-2 בצ'יינג', רישיון הצ'יינג' התקבל במרמה, והיקף העסקאות שבוצעו בצ'יינג' הינו " רכוש אסור" (המבקשת הפנתה בעניין זה לטיוטת דו"ח ממצאי ביקורת איריס כחלון בקלסר 25).

47. בקשות לרישיון נותן שירותי מטבע

המבקשת טענה כי ברבות השנים, לא טרחה המשיבה 6 לעדכן בדבר זהות הבעלים האמיתיים של הצ'יינג', והדבר ניכר היטב מתוך תיק הצ'יינג' אשר נתפס ביחידה לנותני שירותי מטבע ( תיק רישיון הצ'יינג' של משיבה 6 המצוי בקלסר 25).

מהתיק עולה כי בשנת 2009 הגישה המשיבה 6 בקשה לרישום נותן שירותי מטבע תחת כתובת מגוריה ברחוב גוש עציון 15 חולון, וציינה כי היא אינה פועלת כנאמן עבור אחר וכי אין מנהלים אחרים, מלבדה. במועד זה, הצהירה המשיבה 6 כי תפעל לקיום הוראות חוק איסור הלבנת הון והצווים מכוחו, וכי ידוע לה כי עליה להצהיר את האמת בטופס הבקשה לרישום.

באוקטובר 2013 עדכנה המשיבה 6 כי כתובת הצ'יינג' עוברת לרחוב המעפילים 1, חולון, וכי היא משמשת כמנהלת הסניף. המשיבה 6 לא עדכנה בדבר כל שינוי בזהות המנהלים נושאי משרה, וחתמה על הצהרה לפיה לא חל כל שינוי כאמור, הגם שחומר החקירה – הודעות המשיבים 1 ו-2, וכן הודעות לווים ונסחטים מלמד עד כמה הייתה עמוקה מעורבותם של המשיבים 1 ו-2 בניהול הצ'יינג'.

באפריל 2015 עדכנה המשיבה 6 בדבר מעבר הצ'יינג' לקניון הזהב, מילאה טופס שינוי כתובת סניף, הצהירה כי אינה פועלת כנאמן עבור אחר, ולא טרחה לציין את מעורבותם של המשיבים 1 ו-2 בניהול. בנוסף, מילאה המשיבה 6 הצהרה בדבר מבקש חידוש תעודת רישום, אשר כללה התייחסות לשינוי זהותם של נושאי משרה בעסק, במסגרתה הצהירה כי לא חל שינוי כאמור.

המבקשת הפנתה להודעתו של יואב צבר, מנהל יחידת נותני שירותי מטבע מיום 19.01.2017, אשר עמד על השיקולים בעת מתן רישיון למבקש רישיון הכוללים היעדר עבר פלילי, שעה שנושא משרה צריך ואמור לדווח מדי שנה על חקירות שנפתחו, הליכים פליליים המתקיימים בבית משפט, וכן הרשעות, אם היו. בתוך כך התייחס לעבר פלילי של בעל שליטה או נהנה, וציין כי עבר פלילי בעבירות אלימות ימנע קבלת רישיון. בעת שהוצגו למר צבר בחקירתו גיליון רישומם הפלילי של המשיבים 1 ו-2 הכולל הרשעות בעבירות איומים, תקיפה וחבלה ממשית, תקיפה סתם, החזקת נכס חשוד כגנוב, תקיפת שוטר ( משיב 1), איומים, תקיפה וחבלה ממשית, תקיפה סתם, סחיטה באיומים ( משיב 2), התבקש לענות בדבר קבלת אפשרות רישיון נש"מ לשני אלו, וציין כי נוכח טיב הרשעותיהם הקודמות " לא, לא היינו מאשרים, אין סיכוי, אף אחד לא היה ממליץ" (שם, עמ' 4, שורות 1-7).

המבקשת טענה כי המשיבים ידעו זאת היטב שעה שבחרו כי המשיבה 6 בלבד תגיש את הבקשה לרישיון נותן שירותי מטבע, וכי נמנעו במופגן ובמפגיע לעדכן בדבר ניהולם את הצ'יינג'. באופן זה, התקבל הרישיון במרמה, ואפשר לארגון הפשיעה להעמיק שליטתו בלווים ולהגביר את הפעילות העבריינית.

48. עבירות דיווח לפי סעיף 3( ב) לחוק איסור הלבנת הון

המבקשת טענה כי סריקת נתוני העברות מזומן בזמן בדואר ישראל ביחס למשיב 4, העלתה כי בין השנים 2013-2016, ב-1044 הזדמנויות, העבירו לווים למשיב 4 את כספי החוב (בהקשר זה הפנתה המבקשת לדו"ח עסקאות מזומן בזמן מיום 04.01.2017 שערך רס"ר ניר סגלוביץ, וכן לדו"ח " מזומן בזמן – התפלגות זאור ונועם" מיום 20.02.2017 שערך לידור סומר, הנמצאים בקלסר 25).

כמו כן הפנתה המבקשת ללווים אשר ציינו כי העבירו כספים למשיב 4 לבקשת המשיב 2 – יבגני שטיינברג, יצחק חכמון, רונן סטופלר, עמוס ברדה ועוד, וכן לשיחות שהוקלטו בהאזנות סתר מהן עולה דינמיקה מובהקת לפיה חייבים, אשר שוחחו עם חברי הארגון, קבלו את פרטי תעודת הזהות של המשיב 4 על מנת להעביר הכספים ב"מזומן בזמן". המבקשת הפנתה לשיחות הבאות: שיחה 951 עמדה 180861, שיחה 2700 עמדה 181447, שיחה 544 עמדה 188404, שיחה 4493 עמדה 181447, שיחה 905 עמדה 188404, שיחה 5822 עמדה 181447 .

באשר לרישום כוזב של עסקאות בכרטסות חברי ארגון הפשיעה טענה המבקשת כי במהלך הביקורת שנערכה בצ'יינג', נשאל המשיב 1 אם יש כרטסת על שמו, או על שם המשיב 2, או המשיב 4 וענה כי מדובר בכרטסות בעלות סכומים קטנים ביותר סביב 1,000 ₪ ( תמליל ביקורת, עמ' 84, שורות 7-14) . אלא שניתוח הצ'יינג' וריכוז נתוני כרטסות חברי הארגון מצביע על נתונים אחרים לגמרי לפיהם בין השנים 2012-2016 נוכו בכרטסות המשיבים 3-5 שיקים בהיקף של עשרות ומאות אלפי שקלים ( המבקשת הפנתה לדו"ח ניתוח הצ'יינג', קובץ ריכוז של נתוני כרטיסי חיילי הארגון, סעיף 6.2.2.18.2 – בקלסר 25).

באשר לעבירות אי דיווח ( סעיפים 29-36 לאישום זה) – טענה המבקשת כי במהלך הביקורת שנערכה בצ'יינג' ביום 04.01.2017 הועתקו נתוני המחשב של הצ'יינג', ויחידת נותני שירותי מטבע ניתחה נתונים אלו ומצאה את ההפרות המפורטות בסעיפים אלו על דרך רישום עסקאות של לקוחות באופן מפוצל באותו יום, רישום עסקאות ניכיון והמרה של לקוחות אשר פוצלו בימים עוקבים, ביצוע עסקאות בסף דיווח, וכן ביצוע עסקאות ניכיון מחשבון בנק זהה ללקוחות שונים באותו יום (בעניין זה הפנתה המבקשת לטיוטת דו"ח ממצאי ביקורת איריס כחלון, וכן דיסק פירוט הממצאים ונספחים ( מספרו 630) שבקלסר 25).

49. טיעוני ההגנה כנגד אישום זה נשמעו מפי ב"כ המשיבים 3, 6 ו-7 ובשם המשיבים 1, 2 ו-4.

נטען כי מחומר הראיות עולה תמונה הפוכה מזו שהציגה המבקשת.

לשיטת ההגנה, הצ'יינג' הינו עסק משפחתי, הנמצא בשליטה בלעדית של המשיבה 6, כאשר, מטבעם של דברים, ילדיה, בעלה וחברי המשפחה, המשיב 4, הועסקו על ידה לצורך גיוס לקוחות לעסק, אך לא הייתה להם שליטה בו.

נטען כי העסק היה ידוע בכינוי " הצ'יינג' של איריס", וכי מעורבותם של ילדיה ובעלה הייתה אף היא מטבעם של דברים מוגברת ואינטנסיבית משום אינטרס משותף לקדם את העסק ולהשיא את רווחיו, ומכאן אך טבעי שייחסו אותו לעצמם, אולם לא הייתה להם כל שליטה מהותית בו.

נטען כי מדובר בעסק אותו הגתה המשיבה 6, עוד בזמן שעבדה בבנק הדואר ועל סמך ניסיונה שם, וכי בעת שקיבלה את רישיון העסק בשנת 2009 היו המשיב 1 כבן 24 והמשיב 2 כבן 20 ועל כן לא ניתן לטעון כי היו מעורבים בהקמתו.

נטען כי המדובר בעסק משפחתי שנשלט על ידי המשיבה 6 ללא חלוקת תפקידים מוגדרת וכי כל אחד מבני המשפחה והחברים עבד ותרם בהתאם לצורך.

נטען כי אם אכן הייתה תכלית הקמת הצ'יינג' הסוואת פעילות בלתי חוקית הרי שלא היה מפורסם ולא היה ממוקם בקניון הומה אדם.

נטען כי לא סבירה הטענה שהקשר בין המשיבים נקשר לאחר שהצ'יינג' הוקם, כי לא קיימות כלל ראיות אודות קשירת הקשר, ואין זה סביר לבסס את הקשר על שיחות שהתקיימו בין בני המשפחה.

נטען כי המשיבה 6 פירטה בחקירתה את הפעולות אותן היא מבצעת אל מול הרשויות על פי חובותיה, ואף מדווחת על חשד לאירוע של הלבנת הון, ונמצאת בקשר עם רואה החשבון ועורך הדין המספקים שירותים לעסק ומכאן הראיה לכך שהיא שולטת בעסק ( חקירה מיום 17.8.2016 שורות 2-8).

נטען כי המשיבה 6 ידעה לספר כיצד היא מחשבת ריבית על ניכיון שיקים ואת הטיפול בשיקים חוזרים ( שם, שורות 22-27).

נטען כי המשיבים 1 ו-2 עבדו כשכירים בעסק וקיבלו משכורת חודשית וכי אין ראיות לכך שניסו להסוות מקור של רכוש אסור. נטען בהקשר זה כי עדותו של מר יואב צבר היא עדות סברה בלתי קבילה אשר לא הוגשה כעדות של מומחה על פי דיני הראיות.

נטען כי אמנם המשיבה 6 האצילה סמכויות, אולם " המילה האחרונה" הייתה שלה והיא זו שאישרה את כל העניינים המהותיים.

נטען כי לא קיימות ראיות לכאורה לקשר הנטען בין הצ'יינג', לבין הלוואות לבין עבירות של סחיטה באיומים.

נטען כי אין ראיות לכך שהמשיבים 1 ו-2 עשו שימוש בצ'יינג' להפקת רווחים וכי אין היגיון בטענת המבקשת כי קשירת הקשר הייתה בשנת 2012 כאשר הרישיון לעסק ניתן למשיבה 6 בשנת 2009.

נטען כי אין ראיות לכך שהמשיבים התכוונו להעלים מידע וכי בעת שהוקם העסק לא הייתה חובה לדווח על כל מי שעובד בו כשכיר.

נטען כי מחומר הראיות עולה שהמשיבה 6 ביצעה דיווחים שוטפים על פי חוק מידי חודש ומידי שנה לרבות על הבעלים בעסק ועל בעלי התפקידים בו. עוד נטען כי לא קיימת חובת דיווח על בעלי תפקידים זוטרים שאין להם תפקיד ניהולי מחייב ועל כן אלה לא דווחו כעובדים של העסק, אולם המשיבה 6 לא הסתירה זאת היות והוצאו לאלה תלושי משכורת והדיווח עליהם בוצע לרשויות המס.

נטען כי מעבר העסק לקניון הזהב היה תהליך ארוך של משא ומתן, שיפוץ והתארגנות שנוהל על ידי המשיבה 6, וכי בנסיבות אלה לא ניתן לטעון לדיווח מאוחר, הגם שלא הייתה כל טענה מצד הרשם בעניין זה.

נטען כי לא מתקיים דיווח כוזב בנושא בעלי השליטה בעסק היות ולא חל שינוי בהיות המשיבה 6 בעלת השליטה בו. נטען כי העסק פוקח ובוקר על ידי הרשם באופן מתמיד.

נטען כי האמרות הספונטניות של המשיב 1 העולות מהודעותיו מיום 3.5.2016 ומיום 4.7.2016 מלמדות על התייחסותו לעסק.

נטען כי האמרות המיוחסות למשיב 2 הן מחקירתו בחודש מרץ 2012 לפני המועד הנטען לקשירת הקשר והן מלמדות כי הוא, כמו המשיב 1, רואה עצמו חלק מהעסק המשפחתי.

נטען כי אין כל פסול בכך שלקוחות של העסק הגיעו דרך המשיבים 1 ו-2, וכי המשיבה 6 ביקשה שהמשיבים יאשרו אותם על מנת לבסס אמון ולהקטין סיכון. נטען כי דרך התנהלות זו נהוגה, מקובלת ובעלת היגיון עסקי. בהקשר זה הפנה הסניגור לחקירתו של המשיב 2 מיום 19.5.2016 שם פירט הוא כיצד הוא בודק את אמינות מוסרי השיקים לניכיון ולחקירתה של המשיבה 6 מיום 17.8.2016 שורות 17-19. על כן נטען כי המבקשת מנסה בדוחק רב לייחס את הבעלות והניהול של העסק למשיבים 1 ו-2 בהתבסס על אמרותיהם משנת 2011 ומשנת 2012 לפיהן יש להם צ'יינג' כשהכוונה לעסק המשפחתי.

נטען כי אין לייחס כל משקל לעדויות לקוחות שהגיעו לעסק על אודות מי בעליו מאחר שמדובר בעדות סברה ומאחר שקיימות עדויות סברה של עדים אחרים שמסרו כי המשיבה 6 היא הבעלים של העסק. נטען כי מאיר אוחנה התייחס בהודעתו מיום 30.1.2017 שורות 72-73 לצ'יינג' כשייך למשפחת כחלון; כי חנן אברהמוב בהודעתו מיום 24.1.2017 שורות 125-126 סיפר כי היה רואה את המשיבה 6 בצ'יינג'; אהרון דבוש בהודעתו מיום 31.1.2017 שורות 160-161 מסר כי האחים כחלון עובדים בעסק המשפחתי; רועי גואטה מסר בהודעתו מיום 1.7.2017 כי הצ''ינג' שייך למשיב 7, ולאחר מכן מסר כי שייך למשיבה 6, כי היה פורט שיקים אצל המשיבים 6 או 7 ומדי פעם היה רואה במקום את המשיב 1. כמו כן בהודעתו מיום 2.7.2017 חזר העד על הדברים. על כן נטען כי אין לבסס דבר על עדויות הלקוחות לפי שאלה הבחינו בעסק משפחתי ולא ביצעו הפרדה בין הבעלים לבין העובדים.

נטען כי הציטוטים שריכזה המבקשת בטבלה שסומנה נספח א' מקבלים בהקשר בו נאמרו משמעות אחרת. בהקשר זה הפנה הסניגור לתמליל חקירותיהם של מוטי מיסטריאל, בעל צ'יינג' הסמוך לעסק הנדון, גל שושני ושי הרוס מהם עולה כי הללו מסרו במפורש שהעסק שייך למשיבה 6 ובמיוחד לתמליל חקירתו של שי הרוש אשר מסר בחקירתו כי התנהלותו הייתה מול המשיבה 6. כמו כן הפנה לשיחה 1143 שהושמעה לדבוש אהרון בחקירתו בה נשמע משוחח עם המשיב 2 שמכווין אותו להגיע לצ'יינג' של אימא שלו בקניון הזהב, למרות שהיה לו אינטרס לומר שהעסק שייך לו. עוד הפנה להודעתו של אברהם מוסיס מיום 31.1.2017 בה מסר כי מכיר את המשיבה 6 אשר בעסקה היה מנכה שיקים וכן את המשיבים 1, 2 ו-7 לגביהם מסר כי כולם היו הצ'יינג', וכי היה משוחח בטלפון בנושא ניכיון השיקים עם המשיבה 6 ועם המשיב 1.

נטען כי בניגוד לעדויות " הלווים והנסחטים" שהם בעלי אינטרס מובהק להפליל את המשיבים על מנת להיפטר מחובם, עדים אלה נעדרי אינטרס ואין להם מניע לשקר ועל פי עדויותיהם המשיבה 6 היא שניהלה את הצ'יינג'.

נטען כי העובדה שהמשיבים 1 ו-2 גייסו לקוחות לעסק של אימם דווקא ממקסמת את שליטתה בעסק היות והיא הייתה מבררת עמם האם ניתן ליתן אמון באותם לקוחות.

נטען כי החוקרים הפנו לעדים מסוימים שאלות מדריכות. כך כאשר נשאלה אביבה בלבול האם היא מכירה את הצ'יינג' של נועם וכך כאשר נשאלה סמדר דוד האם הייתה בצ'יינג' של אבי ונועם. נטען כי התנהלות זו של החוקרים מאפיינת את החקירה כולה.

באשר לשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר ואשר הובאו בטיעוני המבקשת נטען כי את שיחה 765 בה נשמע המשיב 2 אומר למי שמציע לשלוח אליו חבר על מנת לפרוט שיקים כי הוא פותח את הצ'יינג' יש לפרש על רקע היות העסק עסק משפחתי כאשר ברור כי התכוון לעסק של אמו.

באשר לשיחה 52 נטען כי המבקשת התעלמה מכך שהמשיב 1 מציין במפורש כי הוא פונה בשמם של המשיבה 6.

באשר לשיחות 1054 ו-8353 נטען כי המשיבה 6 מדריכה את המשיבים 1 ו-2 לגבי תוכנת המחשב של העסק.

באשר לשיחה 94 נטען כי זו שיחה " בצחוק" בין חברים.

באשר לשיחה 118/121 נטען כי המשיב 1 מתקשר לתומכת הטכנית של תוכנת העסק ואולם זו אינה מכירה אותו והוא מזהה את עצמו כבנה של בעלת הצ'יינג'. נטען כי משיחה זו אף נלמד שהמשיב 1 לא היה בקיא בתוכנה של הצ'יינג' ולא ידע לתפעלו בזמן שאמו לא הייתה במקום.

באשר לשיחה 212 נטען כי אין היא מבססת רישום כוזב היות ושני האחוזים מתייחסים לעמלה של מי ששלח את הלקוח לפריטה.

באשר לשיחה 372 נטען כי מדובר בשיחה בין בני משפחה העובדים יחד.

באשר לשיחה 414 נטען כי המשיב 7 מבקש את עזרתו של המשיב 1 בהפעלת תוכנת מחשב וכי מדובר בעניין טריוויאלי בין בני משפחה ואין להסיק מכך כי המשיבים 1 ו-2 בעלי השליטה בעסק.

באשר לשיחה 838 נטען כי המבקשת מסתמכת על קטע מהשיחה תוך הוצאתה מהקשר השיחה כולה שעניינה בדו שיח בין המשיב 1 לבין המשיבה 6 בניסיון לפתור בעיה בתוכנה.

באשר לשיחה 862 נטען כי מדובר בשיחה לבירור היכרותו של המשיב 2 עם לקוח.

באשר לשיחה 917 נטען כי מדובר בשיחה בין המשיב 1 לבין חברו המבקש עזרה כספית כי נגנב לו את הארנק ולא ניתן ליחס זאת לפעילות העסק.

באשר לשיחה 131 נטען כי בשיחה זו מבררת המשיבה 6 עם המשיב 2 מי היה בעסק.

באשר לשיחה 5896 נטען כי בשיחה אמנם נשמע המשיב צועק וכועס על אמו ומבקש כי תברר את טיבו של הלקוח אולם אין להסיק מכך את שליטת המשיב 1 בעסק היות ומדובר בהתנהלות תקינה של עסק משפחתי.

באשר לביקורת שנערכה בעסק ביום 4.1.2017 נטען כי הראיות עליהן מסתמכת המבקשת בהקשר זה אינן קבילות משום שהתשאול שנערך למשיב 1 ולמשיבה 6 נעשה תוך הפרת זכויותיהם כנחקרים. בהמשך נטען כי על אף אי חוקיותו של התשאול האמור בו מסייע דווקא להגנה. נטען כי מתוך התשאול המוקלט עולה כי המשיבה 6 מסרה לחוקרים כי בעלה ובנה מסייעים לה בעסק המשפחתי וכי היא עוסקת " בהפרדה ובהעברות" (דקה 20:35) ולא כפי שנרשם בתמלול " פריטה והלוואות". נטען כי בדקה 01:31 מסרה המשיבה 6 כי היא אינה עוסקת במתן הלוואות וכי כך גם מסר המשיב 1. נטען כי המשיבה 6 מסרה פרטים המלמדים על ידיעתה את כל היבטי העסק לרבות ספקים, תוכנה, החוזה עם הקניון באופן המלמד כי היא בעליו וכי היא מנהלת אותו. נטען כי המשיב 1 לא ידע להשיב על שאלה הנוגעת לרווחי העסק והפנה שאלה זו אל המשיבה 6. נטען כי תמיהת המשיב 1 על כך שלא נרשם כעובד העסק אינה העמדת פנים וכי באותה תקופה לא הייתה חובה לרשום עובד שאינו מורשה חתימה. נטען כי תוכן התשאול מלמד כי למשיב 1 לא היה מושג בעניינים מהותיים של העסק עליהם השיבה המשיבה 6 באופן המלמד על שליטתה בעסק. נטען כי יש להאזין להקלטת התשאול במלואו ולהיווכח בפערים בינו לבין התמלול.

נטען כי המבקשת ציטטה אמרה של המשיב 1 לפיה לא מתבצעת עסקה בעסק אם הוא לא נמצא, והמשיבה 6 מתקשרת אליו שיגיע ואולם התעלמה מהמשך התשאול שם הסביר כי שמדובר במקרים בהם מגיע לקוח חדש שהמשיבה 6 אינה מכירה ובמטרה לצמצם את הסיכון של העסק. נטען כי החוקר כינה את המשיב 1 " גנרל" וכי ביטוי זה לא הגיע ממנו. כמו כן נטען כי את המשפט המיוחס למשיב 1 שלא לעשות אותו גדול יש להבין על הקשר הדברים וניסיון החוקר לרשום דברים המגדילים את תחום אחריותו של המשיב 1 בעסק.

נטען כי אין קשר בין הצ'יינג' לבין עיסוקם של המשיבים בהלוואות מתוך כספיהם, לעיתים במשותף ואין ראיות על עירוב כספים.

נטען כי אין ראיות בדבר רישום כוזב וכי עסקאות ניכיון השיקים נרשמו בספרי העסק ודווחו באופן אוטומטי באמצעות התוכנה הממוחשבת של העסק.

50. בתגובתה לטיעוני ההגנה טענה המבקשת כי על פי הנטען במסגרת אישום זה המשיבה 6 אמנם עבדה בצ'יינג' והייתה בקשר עם הלקוחות אולם לא הייתה לה כל סמכות לקבל החלטות וכי סמכות זו הייתה נתונה למשיבים 1 ו-2. המבקשת טענה כי הביקורת בצ'יינג' נעשה כחוק, בדומה לפעילות של סוכן סמוי או מדובב, ואין מקום לטיעון ההגנה בהקשר זה. כמו כן נטען כי גרסת ההגנה לפיה המשיבים עסקו במתן הלוואות בנפרד מפעילותו של הצ'יינג' היא גרסה העולה לראשונה בטיעון ואין לה כל אינדיקציה בחומר הראיות.

51. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים 1, 2, 4 ו-6 במסגרת אישום זה.

מתוך התשתית הראייתית הלכאורית עולה כי בניגוד להצהרת המשיבה 6 במסמכים שהוגשו לרשם לנותני שירותי מטבע במשרד האוצר לפיה היא נושאת המשרה של העסק למתן שירותי ניכיון שיקים והמרה, קיימות ראיות לכאורה, מסוגים שונים, התומכות זו בזו, לכך כי המשיבים 1 ו-2 היו הלכה למעשה בעליו של הצ'יינג', הם אלה שניהלו אותו והיו בעלי הסמכות לקבל החלטות בדבר פעילותו, לרבות ניכיון שיקים ומתן הלוואות. ראיות אלה עולות הן מהודעות שנגבו מהמשיבים 1 ו-2 בעבר לפיהן ייחסו הם את הצ'יינג' כעסק השייך להם ומהודעות שמסרו לקוחות של הצ'יינג' על התנהלותם מול המשיבים 1 ו-2 ועל מעמדה השולי והמינורי של המשיבה 6.

עיגון לראיות העולות מאותן עדויות נמצא בראיות אובייקטיביות בדמות סדרה של שיחות שנקלטו בהאזנת סתר ואשר רוכזו בטבלת " שיחות ה"ס- שליטת משיבים 1 ו-2 בצ'יינג'" שערכה המבקשת בקלסר 27. עיון בשיחות תכופות אלה משרטט תמונה לפיה המשיבים 1 ו-2 היו בעלי השליטה המהותית בצ'יינג', הם שאישרו ניכיון שיקים ומתן הלוואות ללקוחות והורו הוראות למשיבים 6 ו-7 בעניינים אלה ובענייני משכורת למשיב 4 ( שיחה 1978). משיחות אלה עולה כי המשיבים 5 ו-6 פנו למשיבים 1 ו-2 על מנת לקבל הוראות ( שיחות 838, 858, 1889+1891, 1916, 1976, 2175, 3065, 3310, 3388, 5540, 4490, 13031, 14786, 14290, 15444, 4550, 6510, 18538), אף ננזפים על ידי המשיב 1 ( שיחות 852, 5986, 7676), המשיבה 6 מבקשת רשות מהמשיב 1 לצאת מהעבודה ( שיחה 372), והמשיב 1 קובע את שעות העבודה של הצ'יינג' (שיחה 28).

משיחות אלה אף עולות ראיות לכאורה לכך כי פעילות הצ'יינג' הייתה מעורבת וכללה גם ניכיון שיקים וגם מתן הלוואות, וכי עסקאות מתן ההלוואות נעשו במסגרת הצ'יינג'.

ההגנה הפנתה לשיחות מסוימות מתוך השיחות שהציגה המבקשת וטענה כי הקשר הדברים שונה וכי מדובר בשיחות בין בני משפחה לטובת תפעולו של הצ''ינג' כעסק משפחתי, אשר בני המשפחה כולם נוטלים חלק בגיוס לקוחות לצורך השאת רווחיו והקטנת סיכוניו, תוך שהשליטה בעסק נותרה בידי המשיבה 6. סבורני כי לתזה של ההגנה אין אחיזה בתשתית הראייתית הלכאורית. מכלול הראיות מצביע על כך שתפקידה של המשיבה 6 היה זוטר וכי מי שניהלו בפועל את הצ'יינג' הן בניכיון שיקים והן במתן הלוואות היו המשיבים 1 ו-2, תוך שמעורבותם בו הייתה מרכזית, עמוקה ודומיננטית. אין חולק כי המשיבה 6 הייתה נוכחת בצ'יינג' ועבדה בו וכי הייתה מעורה בנעשה בו והכירה את עבודתה, אלא שהמצג לפיו היא זו שעמדה בראשו ואילו המשיבים 1 ו-2 סייעו לה רחוק מהתמונה המתקבלת ממכלול הראיות.

נדבך ראייתי נוסף התומך במסקנה זו נסמך על תמליל תשאול שנערך למשיב 1 ולמשיבה 6 במהלך ביקורת שנערכה בצ'יינג' מיום 4.1.2017. מתשאול זה עולה כי בעוד שהמשיבה 6 טענה כי היא בעלת הצ'יינג' הנעזרת בבעלה ובבנה המשיב 1 ועוסקת גם בהלוואות, טען המשיב 1 כי הצ'יינג' לא עוסק במתן הלוואות, תפקידו הוא של עוזר המקבל משכורת אך בהמשך כינה עצמו " גנרל" של העסק וכמי שמקבל את ההחלטות במקום המשיבה 6 בבחינת " על פיו יישק דבר". בהמשך ביקש כי " יעשו אותו קטן" אך שב ומסר כי הוא ה"גנרל" ולאחר מכן כינה עצמו " מייעץ". מהתשאול אף עולה כי בידי המשיב 1 מידע מהותי אודות היקף הלקוחות והמחזור הכספי.

ההגנה טענה כי התשאול אינו קביל הואיל ונערך תוך הפרת זכויותיהם של המשיב 1 והמשיבה 6 כנחקרים, אלא שטענה זו אינה יכולה להיבחן בשלב זה של הערכת קיומן של ראיות לכאורה ומקומה לבירור בהליך העיקרי. טענות שהעלתה ההגנה בדבר פערים בין תמלול התשאול לבין הקלטתו ראויות אף הן להתברר בהליך העיקרי, כמו גם הטענה כי המשיבה 6 לא הייתה חייבת בהצהרה על המשיבים 1 ו-2 כעובדים שאינם מורשי חתימה.

ההגנה טענה כי מהתשאול עלה שהמשיבה 6 ידעה פרטים מהותיים לגבי פעילות הצ'יינג' וכי בכך יש להחליש את הראיות המצביעות על ניהולם הבלעדי של המשיבים 1 ו-2 את הצ'יינג'. טענה זו מתייחסת לחוליה אחת מתוך שרשרת הראיות המבססות אישום זה, ומתעלמת מהאחרות ומריבוי האינדיקציות לכך כי על אף ידיעותיה של המשיבה 6 על אודות עבודת הצ'יינג' לא היא ניהלה אותו בפועל ולא היא זו שקיבלה את מרבית ההחלטות.

מתוך כך אף קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך כי הדיווחים שנמסרו למשרד האוצר על אודות בעלי השליטה בעסק היו כוזבים, כי רישיון העסק חודש במרמה, וכי הצ'יינג' שימש לפעילות העבריינית של ארגון הפשיעה וכמסגרת משפטית פיקטיבית שמטרתה להסוות פעילות עבריינית ומקורם של כספים המעורבים בה. בהקשר זה ראוי לעיין בהודעתו של יואב צבר, מנהל יחידת נותני שירותי מטבע מיום 19.1.2017 ובמסמכי תיק הרישיון של העסק שבקלסר 25.

באשר לתשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה לביסוס עבירות של רישום כוזב של עסקאות מתוך כוונה להתחמק מדיווח, הציגה המבקשת תשתית מספקת. טיעון ההגנה בהקשר זה הינו כללי ואין בו כדי להחליש את התשתית הקיימת.

בהתבסס על כל האמור הרי שמתקיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך כי הפעילות הכלכלית של הצ'יינג', במסגרת ארגון הפשיעה ולטובת פעילותו העבריינית, הייתה פעילות ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את הרכוש האסור ובאמצעות מסירת מידע כוזב ואי דיווח, ובכך התשתית לעבירות של הלבנת הון. בהקשר זה יצוין כי באשר למשיב 4 קיימות ראיות לכאורה בדבר חשבון על שמו בבנק הדואר לשם הופקדו כספי לווים בשירות המכונה " מזומן בזמן".

מטעם ההגנה אף נשמעה הטענה כי לא קיימות ראיות לכאורה לקשירת קשר בין המשיבים 1, 2, 4 ו-6, כי המשיבה 6 קיבלה את רישיון העסק בשנת 2009 וכי קשירת הקשר מיוחסת לשנת 2012. טענה זו אינה נתמכת בחומר הראיות המלמד כמכלול על קשירת הקשר בין המשיבים 1, 2, 4 ו-6 לטובת הפעילות העבריינית המאורגנת במסגרת הצ'יינג'. בהקשר זה אפנה לעמ' 36 לתשאול שם תועד המשיב 1 שואל את המשיבה 6 "ברגע שקיבלת תעודה עד שפתחנו את הצ'יינג' כמה זמן עבר?". דומה אפוא כי דברים אלה של המשיב 1 מדברים בעד עצמם, אודות מועד פתיחת הצ'יינג' ומשמעותו לעניין מועד קשירת הקשר.

ד. אישום 3 – הלבנת הון – דיווח כוזב בניהול חשבונות בנק

52. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 6 ו-7.

53. למשיבים 1, 2 ו-6 מיוחסות העבירות הבאות:

קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 499( א)(1) לחוק העונשין, יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה;
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה;
רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה;
איסור הלבנת הון ( ריבוי מקרים) וכן מסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 3 ( ב) לחוק איסור הלבנת הון יחד עם סעיף 7 לחוק, וסעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון ( חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001;
איסור עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

למשיב 7 מיוחסת עבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

54. לפי האמור בכתב האישום, במסגרת פעילותו של ארגון הפשיעה, קשרו המשיבים 1, 2 ו-6 קשר לפתוח חשבונות בנק לשימושו של הצ'יינג', אותו הקימו המשיבים במרמה כמפורט באישום השני, וזאת במטרה להוסיף להסתיר ולהסוות את מקור הרכוש האסור שעלה מהעבירות המפורטות באישומים מעלה, את הפעולות בו, זהות ארגון הפשיעה והמשיבים 1 ו-2 כעומדים בראשו ( להלן: "הקשר").

משיבים 1, 2 ו-6 אף הגדילו לעשות, ובמטרה להסתיר ולהסוות היקף פעילות הצ'יינג', ומתוך כך את פעילותו עבור ארגון הפשיעה והמשיבים 1 ו-2 בו, פתחו חשבון בנק עסקי בהסתירם את העובדה כי המדובר בחשבון בנק של הצ'יינג'.

לשם מימוש הקשר וקידומו, פתחה המשיבה 6 מספר חשבונות בנק, על דעתם, בהנחייתם ולמען שימושם של משיבים 1 ו-2, וזאת לשם הסתרת בעלותם ושליטתם ברכוש האסור שיופקד בהם, והכל תוך רישום ודיווח כוזב לבנק על אודות בעלי השליטה והנהנים בחשבונות הבנק המסתיר את עובדת היות המשיבים 1 ו-2 הבעלים והנהנים בחשבונות הבנק מתוקף ניהולם הבלעדי את הצ'יינג', כדלקמן:

א. ביום 19.04.2012 פתחה משיבה 6, עבור המשיבים 1 ו-2, חשבון בבנק הדואר שמספרו 22994940, ודיווחה בכזב כי היא הבעלים והנהנה היחיד בחשבון וכי הוא למטרת ניהול צ'יינג' (להלן: "חשבון בנק הדואר"). כתנאי לפתיחת חשבון הצ'יינג', נדרשה והציגה המשיבה 6 את הרישיון שהתקבל במרמה.

ב. ביום 12.01.2013 פתחה המשיבה 6, עבור המשיבים 1 ו-2, חשבון בבנק לאומי שמספרו 33163/51 בסניף 863 ( ככר סירן) (להלן : "חשבון ככר סירן"). המשיבה 6 דיווחה בכזב כי היא הבעלים והנהנה היחיד בחשבון. בעת פתיחת החשבון, הסתירה המשיבה 6 מבנק לאומי כי המדובר בחשבון בנק שאמור לשמש את הצ'יינג', וכפועל יוצא נפתח החשבון כחשבון עסקי, ולא כחשבון נש"מ. באופן זה מנעה המשיבה 6, על דעתם של המשיבים 1 ו-2, את אפשרות הפיקוח והדיווח של בנק לאומי על פי הצו.

ג. ביום 22.07.2013, פתחה המשיבה 6, עבור המשיבים 1 ו-2, חשבון בבנק לאומי שמספרו 141400/49 בסניף 858 ( חולון) (להלן: "חשבון הצ'יינג'"), ובו דיווחה בכזב כי היא הבעלים והנהנה היחיד בחשבון, וכי החשבון הוא למטרת ניהול הצ'יינג'. כתנאי לפתיחת חשבון הצ'יינג', נדרשה והציגה המשיבה 6 את הרישיון שהתקבל במרמה. בהמשך הועבר חשבון הצ'יינג' לסניף 821 של בנק לאומי, חשבון 110508.

החל מיום 19.04.2012, השלב בו החלו חשבונות הבנק המפורטים בסעיף 3 לעיל לשמש את הצ'יינג', ולאורך כל תקופת הפעלת הצ'יינג', קיבלו המשיבים 1, 2 ו-6 במרמה מבנק לאומי ומבנק הדואר ( להלן: "הבנקים"), את הזכות להשתמש בחשבון הבנק עבור הצ'יינג', ואת הנחת דעתם של הבנקים כי השיקים המופקדים בחשבון כתוצאה מפעילות הצ'יינג', הם שיקים שהתקבלו אצל נותן שירותי מטבע רשום כדין, במסגרת פעילותו כדין, וכי ניתן לאשר הפקדת שיקים אלו בחשבון.

ביום 21.02.2014 הצהירה המשיבה 6 בחשבון הצ'יינג' כי המשיב 7 הינו מורשה בו, אשר רשאי לפעול ולבצע שורה של פעולות בחשבון הבנק, ובכללן הפקדות לחשבון, ומשיכת שיקים. ממועד זה ועד למעצרם של המשיבים 1 ו-2, ביצע המשיב 7 עבור המשיבים 1 ו-2 וארגון הפשיעה, שורה ארוכה של פעולות בחשבון הצ'יינג', ביודעו כי הכספים המופקדים בחשבונות הינם רכוש אסור המהווה פרי עבירה.

מלוא תמורת השיקים שנזקפה לזכות הצ'יינג' בחשבונות הבנק, מהווה רכוש שנתקבל כתוצאה מהמרמה כלפי רשם נותני שירותי המטבע, כאמור באישום השני, וכלפי הבנקים כאמור באישום זה, ולפיכך מהווה " רכוש אסור" כמשמעותו בסעיף 3 לחוק.

היקפו של הרכוש האסור בחשבונות הבנקים הינו, כדלקמן:

א. בחשבון בנק הדואר הפקידו המשיבים בין השנים 2012-2013 רכוש אסור בסך 116,067 ₪, ומשכו רכוש אסור בסך 97,113 ₪.

ב. בחשבון ככר סירן הפקידו המשיבים בין השנים 2012-2013 רכוש אסור בסך 4,895,771 ₪, והעבירו רכוש אסור בסך 63,690 ₪.

ג. בחשבון הצ'יינג בסניף 858 הפקידו המשיבים בין השנים 2013-2016 רכוש אסור בסך 35,383,449 ₪, והעבירו רכוש אסור בסך 25,707,595 ₪.

ד. בחשבון הצ'יינג בסניף 821 הפקידו המשיבים בשנת 2016 רכוש אסור בסך 12,910,590 ₪ והעבירו רכוש אסור בסך 11,978,771 ₪.

המשיבים 1, 2, 6 ו-7 ביצעו פעולות ברכוש האסור בכך שהפקידו והחזיקו את הרכוש האסור בחשבונות הבנק, בהם הצהירו כי המשיבה 6 היא הנהנית היחידה, והעבירו רכוש אסור מחשבונות הבנק לחשבונות אחרים ולשימושם הפרטי ולצורך קידום ארגון הפשיעה.

במעשיהם המפורטים לעיל, קיבלו המשיבים 1, 2, ו-6 במרמה בנסיבות מחמירות את הסכמות הבנקים לפתיחת חשבונות בנק, הפעלת החשבונות והאפשרות להפקיד בהם שיקים. הנסיבות המחמירות באות לידי ביטוי בעובדה כי המרמה בוצעה כלפי תאגיד בנקאי, תוך דיווח כוזב במסמכי תאגיד לבנקים ומתוך כך לרשות לאיסור הלבנת הון על אודות כלל מחזור פעילותם העסקית, המהווה הלכה למעשה פעולות ברכוש אסור, והכל במסגרת פעילותו וקידומו של ארגון פשיעה.

בשימוש הכוזב בחשבונות בנק, הפרו המשיבים 1, 2, 6 ו-7 איסור עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור, בבצעם פעולה ברכוש אסור בהיקפים האסורים לפעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון.

בהסתירם מהבנקים את עובדת היותם של המשיבים 1 ו-2 נהנים בחשבון, ובדיווחם הכוזב אודות המשיבה 6, עשו המשיבים פעולה במטרה שיהיה דיווח כוזב לרשות לאיסור הלבנת הון.

55. המבקשת טענה כי התשתית הראייתית בידה מבססת סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 6 ו-7 במיוחס להם באישום זה. לטענתה, לאחר שביססה לכאורה בראיות את שליטתם הבלעדית של המשיבים 1 ו-2 בניהול הצ'יינג', הרי שניהול חשבונות הבנק של הצ'יינג' בלא לעדכן את הבנק בזהות בעלי העניין האמיתיים בחשבון, הינו המשך ישיר ורציף של הסתרת המשיבים מגורמי הפיקוח – הן הרשם לנותן שירותי מטבע והן הבנק בהיותו מוסד בנקאי הנדרש לדיווח תקין והולם בדבר חשבונות המתנהלים בו, ובייחוד זהות בעלי העניין והנהנים בחשבון.

באשר לחשבונות הבנק המפורטים באישום טענה המבקשת כדלקמן:

א. חשבון בנק הדואר – ממסמכי החשבון עלה כי בטופס פתיחת החשבון הצהירה המשיבה 6 כי אין נהנה בחשבון, ואף נדרשה להציג את תעודת הרישום לנותן שירותי מטבע ( המבקשת הפנתה למסמכי פתיחת חשבון בנק הדואר אשר סומנו על ידה נ"ז (38) בקלסר 26).

ב. חשבון לאומי 863 – ממסמכי החשבון עולה כי אף בו הצהירה המשיבה 6 כי אין נהנה בחשבון, זולת בעלת החשבון ( המבקשת הפנתה למסמכי פתיחת חשבון בנק לאומי סניף 863 אשר סומנו על ידה נ"ז (3) בקלסר 26).

ג. חשבון לאומי 858 – ממסמכי החשבון עולה כי אף בו הצהירה המשיבה 6 כי אין נהנה בחשבון, זולת בעלת החשבון ( המבקשת הפנתה למסמכי פתיחת חשבון בנק לאומי סניף 858 אשר סומנו על ידה נ"ז (2) בקלסר 26). בנוסף, במסגרת סיכום פגישה עמה, ציינה המשיבה 6 כי הצ'יינג' נפתח לפני כשנה, קרי אפריל 2012, וכי ילדיה עובדים בעסק, אולם לא עמדה בנקודה זו על חלקם המשמעותי של המשיבים 1 ו-2 ב'עסק'. במסגרת טופסי פתיחת החשבון חתמו המשיבים 6 ו-7 על טופס הרשאה למתן שירותי שליחות עבור המשיב 7. כמו כן, התבקשה המשיבה 6 לצרף את תעודת הרישום במרשם נש"מ.

לטענת המבקשת, החשיבות בתעודת הרישום במרשם הנש"מ למוסד בנקאי, עלתה עוד בחקירתו של יואב צבר אשר ציין כי פתיחת חשבון לצ'יינג' דורשת הצגת תעודת רישיון נש"מ (הודעת יואב צבר מיום 19.01.2017, עמ' 5, שורות 12-20 בקלסר 25) וכן בגרסת המשיבה 6 עצמה, אשר במהלך הביקורת בצ'יינג' ציינה כי הבנק ביקש ממנה להציג את תעודת הרישיון נש"מ בעת שהיא מפקידה שיקים (תמליל ביקורת, עמ' 115, שורה 6 בקלסר 25). ביטוי נוסף לכך ניתן במסגרת מסמכי חשבון הבנק שנתפסו בסניף 858, שעה שהתבקש רישיון הנש"מ במסגרת פתיחת החשבון ( מסמכי סניף 858, בקשה לפתיחת חשבון חדש מיום 16.05.2013, סומנה על ידי המבקשת נ"ז (2) בקלסר 26).

בהקשרו של משיב 7 אשר קיבל הרשאה לשירותי שליחות בחשבון, הכוללים קבלת ומסירת נתונים בחשבון, הפקדות וכיו"ב, נטען כי האזנות הסתר מלמדות אף הן כי מדובר במי שאין לו כל נגיעה לחשבון ולנעשה בו – כך בשיחה 4550, עמדה 180032 בה מתייעץ המשיב 7 עם המשיב 1 בעודו בבנק, ולאחר שנשאל שאלות על ידי הבנק, אשר לא ידע להשיב עליהן. בסיום השיחה מציין המשיב 7 למשיב 1 כי "אני לא עושה מהלכים בלי לשאול אותך".

על כן טענה המבקשת כי המשיבים 6 ו-7 נמצאים בחזית חשבון הבנק, וכי המשיבה 6 כמנהלת החשבון ובעלים יחיד בו, והמשיב 7 אשר מורשה לבצע פעולות בחשבון, נעדרי כל ידע אודות הנעשה בחשבון. ביחס למשיבים אלו, הציגה המבקשת ראיות בדבר היעדר ידיעתם את הנעשה בצ'יינג', כמו גם בחשבון הבנק, בעוד המשיבים 1 ו-2 הם מנהלי חשבון הבנק במובנו המהותי. נוכח האמור טענה המבקשת כי כל הפעילות בחשבונות הבנק מהווה " רכוש אסור", על פי חוק איסור הלבנת הון ( המבקשת הפנתה לדו"חות ניתוח פעילות בחשבון איריס כחלון, שערך רס"ר ניר סגלוביץ, הנמצאים בקלסר 26).

56. טיעוני ההגנה כנגד אישום זה נשמעו מפי ב"כ המשיבים 3, 6 ו-7 ובשם המשיבים 1 ו-2.

נטען כי אין ראיות לכאורה לביצוע דיווח כוזב כמתואר באישום זה. נטען כי למשיבים 1 ו-2 לא הייתה גישה לחשבונות הבנק וכי המשיב 7 היה מורשה החתימה היחיד לצד המשיבה 6. נטען כי המבקשת לא הבחינה בין כספים שהתקבלו בדרך לגיטימית לבין כספים אשר לטענתה מקורן בהלוואות והן מהוות רכוש אסור.

57. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 6 ו-7 בעבירות המיוחסות להם במסגרת אישום זה.

התשתית הראייתית הלכאורית לאישום זה כוללת הן את אשר הוצג לעיל במסגרת טיעוני המבקשת ואת אשר הוצג במסגרת טיעוניה לאישומים הקודמים- הראשון והשני.

תשתית זו מבססת ראיות לכאורה לקשירת הקשר בין המשיבים 1, 2, 6 ו-7 במטרה לקבל דבר במרמה מתאגיד בנקאי ובנסיבות מחמירות ועל מנת להסוות את מקורו של הרכוש האסור, הבעלות בו ועשיית הפעולות בו, במסגרת ארגון הפשיעה ולטובת קידום פעילותו העבריינית. כן קיימות ראיות לכאורה לכך כי חשבונות הבנק נפתחו למעשה על ידי המשיבה 6 והרשאה באחד מהן ( חשבון 858 בבנק לאומי) ניתנה למשיב 7 כאשר בפועל ניהולם המהותי נעשה בידי המשיבים 1 ו-2. בחשבונות אלה נעשו פעולות בכספים המהווים רכוש אסור בשל זיקתם לפעילות העבריינית של ארגון הפשיעה שבראשו עמדו המשיבים 1 ו-2.

סבורני אם כן כי קיימות ראיות לכאורה למעשה המרמה ולדיווח הכוזב ולכספים המהווים רכוש אסור, והגם שלמשיבים 1 ו-2 לא הייתה גישה לחשבונות הבנק, הרי שהדבר מובן מאליו ומהווה את תכלית מעשה המרמה. דווקא העדר הזיקה בין המשיבים 1-2, כאשר קיימות ראיות לכאורה לכך ששימשו ראשי ארגון הפשיעה, לבין חשבונות הבנק, אשר שימשו את הארגון והיוו קופה לעירוב בין כספי הארגון המעורבים בפעילותו העבריינית לבין כספי הצ'יינג', היא המבססת ראיות לכאורה לעצם הכוונה להסתיר את מקור הכספים על ידי הצבת אנשי קש כבעלי החשבון.

ה. אישום 4 – רצח דוד צ'צ'אשווילי- בוטל.

ו. אישום 5 – סחיטת יניב ששון

58. אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.

59. למשיבים 1 ו- 2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

60. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2011 לווה יניב ששון ( להלן: "יניב") מהמשיבים 1 ו-2 סך של 10,000 ₪ ( להלן: "ההלוואה"), אותה אמור היה להחזיר בעשרה תשלומים שבועיים של כ-1300 ₪. את סך ההלוואה קיבל יניב במשרד בג'סי כהן, ואת תשלומי ההלוואה נהג יניב להעביר למשיבים 1 ו-2 במשרד בג'סי כהן, או באמצעות שירות " מזומן בזמן" של רשות הדואר.

בשלב מסוים בשנת 2011, נקלע יניב לקשיים כלכליים ולא עמד בתשלומי ההלוואה במשך מספר חודשים. במועד שאינו ידוע למבקשת במדויק, הגיע המשיב 2 לבית אמו של יניב בראשון לציון, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה למבקשת, במטרה לאיים עליו ולהניעו לשלם את ההלוואה. יניב לא שהה אותה עת במקום, ואולם בעקבות האמור, שב ושילם את תשלומי ההלוואה.

בתקופה שלאחר מכן, שב יניב ולווה מהמשיבים 1 ו-2 סכומי כסף רבים נוספים שהסתכמו בעשרות אלפי שקלים, תמורתם שילם יניב למשיבים 1 ו-2 אלפי שקלים בחודש שהיוו תשלומי ריבית בלבד.

בשנת 2013 פגש המשיב 2 שהיה עם אחר, את יניב בחניון ב"קניון הזהב" בראשון לציון. המשיב 2 איים על יניב בכוונה להפחידו באומרו: "אני רוצה כסף ולא מעניין אותי כלום", והבהיר ליניב כי עליו לבוא עמו לסיבוב ברכב. יניב בחששו מהמשיב 2, נמנע מלעשות כן. בעקבות האיום האמור, וחששו מהמשיבים 1 ו- 2, שב יניב ושילם את ההלוואה.

כשנה לאחר מכן, פגש המשיב 2 את יניב ברחוב בחולון. המשיב 2 הכניס ידו לכיס המעיל בתנועה מאיימת בכוונה להוציא מהכיס חפץ שיש בו כדי לאיים על יניב. יניב אשר חש פחד ניכר מהמתרחש ברח לחדר מדרגות של בניין סמוך. המשיב 2 פנה ליניב, והשניים סיכמו על אודות המשך תשלום ההלוואה. סמוך לאחר מכן, ובפחדו של יניב מהמשיבים 1 ו-2, העביר יניב למשיב 2, סכום כסף המהווה תשלום חלקי לכיסוי ההלוואה.

במעשיו המפורטים לעיל, סחט המשיב 2 באיומים עבור ארגון הפשיעה את יניב, באיימו עליו בפגיעה בגופו, והכל על דעת המשיב 1.

61. המבקשת טענה כי בידה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם באישום זה. המבקשת הפנתה לתמליל חקירתו של יניב ששון מיום 31.1.2017, וטענה כי בתחילה לווה כספים מהמשיב 2, ובמרוצת השנים החזיר לו כספים רבים, הרבה מעבר לסכום הקרן והריבית הנהוגה בשוק. בשלב מסוים, לאחר שיניב החזיר למשיב 2 כספים רבים, הלה לא הסתפק בכך ותבע אותו בגין שיק של יניב שהחזיק ברשותו.

נטען כי תמיכה לגרסה זו של יניב ניתן למצוא בהודעתו של יואל ברמי מיום 9.2.2017 שורה 14, אשר שימש כאיש גבייה לגיטימי של המשיבים 1 ו-2, אשר שכרו את שירותיו על מנת להגיש תביעות להוצל"פ. ברמי אישר בחקירתו את דבר קיומה של התביעה, ואף צירף מסמכים מהם עולה כי אכן המשיב 2 תבע את יניב ששון.

יניב מסר כיצד היה מגיע לשלם את הכספים במשרדם של המשיבים 1 ו-2 בג'סי כהן, או שהמשיב 2 נהג להגיע אליו על מנת לגבות את הכסף ( עמ' 13 לתמליל חקירתו שורות 37-38, עמ' 14 שורה 1).

יניב סיפר על תחושה מאיימת מצדו של המשיב 2 בכל אותה תקופה שבה חב לו כספים – כך סיפר על האירוע המתואר בסעיף 2 לאישום זה, שבו הגיע המשיב 2 לבית אמו עם אחרים על אופנועים, שעה שאמו התקשרה אליו כשהיא נסערת ולחוצה ( עמ' 14 לתמליל שורות 7-23).

על האירוע המתואר בסעיף 4 לאישום, סיפר יניב כי המשיב 2 "חיכה בחניון ליד האוטו שלי שמה", דרש ממנו בתקיפות כסף – "אני רוצה עכשיו, לא מעניין אותי כלום...עשה פוזות...אני אזיין אותך, אני זה, אתה יודע מי אני?...הוא בא עם עוד מישהו...אתה בא איתנו עכשיו" (עמ' 20 לתמליל חקירתו שורות 18, 29, 31, 36, עמ' 21 שורות 1-9).

בהמשך חקירתו מסר על האירוע המתואר בסעיף 5 לאישום בעת שפגש את יניב ברחוב, "עשה תנועה שיש לו איזה כלי שמה". יניב ציין כי נכנס חזרה לבניין "כי גם פחדתי האמת, אני לא אשקר אותך...פסיכופת אני יודע מה...אמרתי לו נועם תירגע" (עמ' 15 לתמליל חקירתו שורה 36, עמ' 16 שורות 19, 25, 36, עמ' 33 שורות 7-11).

בהמשך לאירוע מאיים זה ומכלול האירועים כולם, נאלץ יניב לשלם למשיב 2 כספים נוספים למרות שסיים לשלם את תשלומי ההלוואה (עמ' 33 לתמליל החקירה שורות 13-36).

במספר הזדמנויות העביר יניב את הכספים באמצעות שירות "מזומן בזמן" של בנק הדואר (עמ' 18 לתמליל החקירה שורות 14-26), וכתמיכה לגרסתו זו נמצא כי בשנת 2013 העביר יניב למשיב 2, באמצעות המשיב 4, סך של 1,000 ₪ באמצעות שירות זה (מזכר מיום 8.2.2017 שערך רס"ר כפיר גרין).

באשר לחלקו של המשיב 1 בגביית ההלוואה, תיאר יניב בחקירתו כי "אבי היה מתערב...מתקשר לפוזה כזה, לא? כן...ריבית הוא רוצה" (עמ' 26 לתמליל החקירה שורות 30-35).

עוד סיפר יניב על התנהלותו של המשיב 2 לאורך התקופה שעה ש"כל יום היה בא לי לחנות...נכנסו לחנות כדי לעשות סיבוב, להראות את עצמו" (עמ' 21 לתמליל החקירה שורה 35, עמ' 23 שורות 22, 30).

לטענת המבקשת להודעתו של יניב מתווספת שתיקתם של המשיבים 1 ו-2 וכי בראיות אלה – הודעתו של יניב בה תיאר את האירועים בצורה חיה ומוחשית, העברת כספי מזומן בזמן, הודעת יואל ברמי, יש כדי לקבוע כי ישנן די ראיות לכאורה לאישום זה.

62. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בהודעתו של יניב לבסס את ביצועה של העבירה המיוחסת למשיב 1 לפי שלא מיוחס לו כל מעשה עברייני. לטענתו, יניב הינו עבריין אשר הורשע בגין ניצול חסרי ישע ואין לייחס להודעתו כל מהימנות. כמו כן טען כי הדברים אותם מייחס יניב למשיב 2 אינם בגדר איום וכי כשאלה נבחנים על רקע הודעתו המלאה של יניב ומבלי שינותקו מהקשר הדברים ומדברים שאמר יניב למשיב 2 ברור כי אין מדובר בסחיטה באיומים וכי יניב לא חשש מהמשיב 2 ואף שב ולווה מהמשיבים 1 ו-2 כספים. בהקשר זה טען כי הדברים המיוחסים למשיב 2 משקפים את הסלנג המקובל בין הצדדים ואין בהם לשקף דברי איום. כמו כן טען כי אדם נוסף בשם יואל בן חיים אשר לפי דברי יניב נכח באירוע יחד עם המשיב 2 לא נחקר על ידי המשטרה וכי אפשר כי היה בחקירתו להבהיר את הלך הרוח של הדברים. לטענתו, אין כל ראיות המלמדות על מעורבותו של המשיב 1 במעשה וכי אף לדברי יניב ההתנהלות הייתה מול המשיב 2 בלבד. ב"כ המשיב 1 טען אף כי לתזה מרחיקת לכת של המבקשת לפיה המשיב 1 היה ראש של ארגון פשיעה אין כל בסיס ראייתי היות ומדובר בעסק לגיטימי של ניכיון שיקים אשר מתוקף עיסוקו עוסק בגבייה ומפנה דרישות תשלום לחייבים. ב"כ המשיב 1 הוסיף וטען כי באשר לאירועים המתייחסים לשנת 2011 קיימת הגנה של התיישנות.

63. ב"כ המשיב 2 טען כי הראיות הקיימות אינן מבססות תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המשיב 2. לטענתו, אמו של יניב לא נחקרה, ואין עדותו של יניב אודות הפחד שחשה קבילה לעניין זה בהיותה עדות מפי השמועה. כמו כן טען, כי אמו של יניב לא זיהתה את המשיב 2 ונתנה תיאור כללי של אנשים עם אופנועים. נטען כי באשר לאירוע בקניון הזהב שב יניב וטען בפני החוקר כי לא אוים ולא נסחט וכי רק קולל, ואולם מתוך הקלטת החקירה ניכר כי החוקר הפעיל לחץ על יניב על מנת שיאשר סחיטה באיומים, ואילו יניב מסר כי רק הרגיש לחצים. נטען כי יניב לא ידע לתאר את הכלי שהחזיק המשיב 2 בכיסו על פי הנטען ואף מסר שלא ראה דבר וכי לא מסר את פרטיו של אדם נוסף שנכח באירוע בקניון הזהב. נטען כי בסופו של דבר נפתח נגד יניב תיק הוצאה לפועל שלאחר מכן אף נסגר עת יזם יניב פניה לנציג של המשיבים בעניין.

64. המבקשת טענה בתגובה כי אין ממש בטענות ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענתו לפיה אין האישום מייחס למשיב מעשה עברייני וכי לא התקיים כל קשר בין המשיב 1 לבין יניב אינה נכונה. לשם כך הפנתה לתמליל עדותו של יניב מיום 31.01.2017 ( עמ' 26, שורות 30-38) שם התייחס יניב למשיב 1 ואמר: "נועם הרוב. אבי היה מתערב כשהיה כאילו (מילים לא ברורות) כאילו, מתקשר אליו... מתקשר לפוזה כזה, לא? ת- כן... רוצים לשאוב" כשהכוונה לריבית. המבקשת טענה כי הגם שהמשיב 2 לא היה בקשר יומיומי עם יניב סביב ההלוואה, הוא היה מגיח כאשר ההלוואה מסתבכת וצריך להפעיל את ה"פוזה" על מי שחייב את הכסף ומאחר בתשלומים. כמו כן טענה כי אין בסיס ראייתי לטענה כי יניב לא נרתע מהמשיבים 1 ו-2 וכי הציטוט שציטט ב"כ המשיב 1 בהקשר זה לא קיים כלל בעדותו של יניב. נטען כי הציטוטים עליהם מבססים הסניגורים את טיעוניהם הינם חלקיים וכי קריאה מלאה של עדותו של יניב מלמדת כי נבהל מנוכחותו של המשיב 2 ופחד מהתנהלותו. נטען כי על אף שיניב התבטא בביטחון מסוים כלפי המשיב 2, ליוותה אותו תחושה שהמשיב 2 לא עוזב אותו והיה מגיע לחנותו כל יום. בחקירתו מיום 31.1.2017 מסר יניב: "אמרתי לו נועם אין לי זמן לשטויות שלך, אתה תקבל את הכסף, יאללה סע. והוא לא רצה לעזוב אותי והבאתי איזה מישהו שיהיה אחראי..." ( עמ' 21, שורות 29-31); כמו כן, מסר: "אמרתי לו על מי אתה עושה פוזות? נכנסתי לבניין ... כי גם פחדתי האמת, אני לא אשקר אותך" ( עמ' 16 שורות 17-19), ואף תיאר את המשיב 2 כ"פסיכופת" (עמ' 16, שורה 25). נטען כי חקירתו של יואל בן חיים לא הייתה מסייעת הואיל ועל פי גרסת יניב לא היה כלל באירוע כלשהו ולא היה עד לאירוע כאמור. נטען כי בניגוד לטענת ההגנה, אירוע ההגעה לבית האם עולה מעדותו של יניב והלה מסר כי התקשר אל המשיב 2 מיד לאחר האירוע ואמר לו: "... תוציא את הרגליים שלך עכשיו משם, לא תראה 10 אגורות" ( עמ' 14, שורות 19-20). נטען כי אין כל יסוד לטענת המשיבים כי בשיח בין יניב לבין המשיב 2 אמר לו האחרון כי יסדירו את העניין בבית המשפט. המבקשת טענה כי לא נאמרה אמירה כזו בעדות יניב וכי מדובר בניסיון כושל של ההגנה לשוות לשיח נופך עסקי ולגיטימי באופן שאינו מתיישב עם חומר החקירה. המבקשת הפנתה לעדות יניב ( עמ' 17 שורות 8-33) וטענה כי דברים אלה מעידים באופן ברור על הלחץ שחש באשר התביעה בהוצאה לפועל מופנה כאמצעי לחץ לא לגיטימי להגדלת החוב ולקבלת כספים מעבר להלוואה שניתנה והריבית שסוכמה. נטען כי טענת ההגנה לפיה יניב לא פחד מהמשיב 2 אינה נכונה וכי הציטוט שצוטט בהקשר זה אינו קיים כלל בעדותו של יניב. המבקשת הפנתה לעדותו של יניב ( עמ' 34, שורות 2-3 ושורות 24-25) וטענה כי יניב אישר בפני החוקר כי פחד מהמשיב 2: "פחדתי, כן,". נטען כי טענות ההגנה כי יניב הינו עבריין מרמה חסרות בסיס ראייתי, ובאשר לטענת ההתיישנות מקומן להתברר בתיק העיקרי ועם זאת העירה כי יניב מסר כי קיבל את ההלוואה לפני 5-6 שנים ( עמ' 5, שורות 15-18) וכי ברי כי האירועים שבאישום מאוחרים למועד זה.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו הפנה לחלקים בעדותו של יניב וטען כי הלה מסר שהמשיב 2 לא איים עליו אלא רק ניבל את פיו, אלא שקריאה מלאה של תמליל העדות מעלה כי יניב הדגים לחוקר שהמשיב 2 איים במוסרו: "אני אזיין אותך, אני זה, אני זה, אתה יודע מי אני? אני פה ... אני שם ... אתה בא איתנו עכשיו, אתה בא איתנו ..." (עמ' 20, שורה 36, עמ' 21, שורות 1-4). נטען כי בניגוד לטענת ההגנה לפיה יניב לא מסר בחקירתו אודות חפץ מאיים עמו הגיע המשיב 2 לביתו של החבר ואמר כי לא ראה דבר, הפנתה המבקשת לעדותו של יניב ( עמ' 15-16) וטענה כי מסר שהמשיב 2 עשה תנועה מאיימת וכי החזיק חפץ כלשהו ייתכן כי סכין או חפץ אחר. המבקשת הפנתה לעדותו של יניב בעמ' 42-43 וטענה כי בדבריו אלה ללמד כי הרגיש מאוים על ידי המשיב 2 והוטרד על ידו: "חוקר: הרגשת, הרגשת שסוחטים אותך?... הרגשת מאוים?... שאתה נסחט?... יניב: הרגשתי מאוים, ברור שהרגשתי מאוים. חוקר: ונסחטת... הרגשת, אחרי ( מילה לא ברורה) משלם את הכסף... יניב: ברור, הוא היה בא לי פה, לשבוע לחנות... חוקר: אז אנחנו צריכים לשמוע אם הרגשת נסחט, הרגשת מאוים, הרגשת... יניב: הרגשתי לחצים, לא אגיד לך שלא".

65. התשתית הראייתית הלכאורית לאישום זה מבוססת על עדותו של יניב. יניב מסר בעדותו כי אוים על ידי המשיב 2 וכי בשל האיום ופחדו מהמשיב 2 שילם לו כספים אף מעבר לקרן ההלוואה והריבית שהתחייב לשלם. בעדותו תיאר יניב מספר אירועים מאיימים. אירוע אחד שבו הגיע המשיב 2 יחד עם אחרים לבית אמו של יניב, ובעקבותיו אמו התקשרה אליו לחוצה וביקשה כי " יגמור איתם". אירוע אחר, בו המתין לו המשיב 2 ליד רכבו בחניון בקניון הזהב, שם איים עליו המשיב 2 באומרו לו " אני אזיין אותך" ועשה עליו " פוזות" וביקש כי יבוא עמו לסיבוב ברכב ויניב סירב. אירוע נוסף שבו הגיע המשיב 2 לחדר מדרגות של בניין בו מתגורר חברו של יניב יואל בן חיים. בצאתו של יניב מהבניין פגש בו המשיב 2 כשהוא חובש קסדה ועשה תנועה כאילו הוא מחביא סכין או חפץ אחר. יניב נבהל וחזר על עקבותיו. בשלב זה המתין המשיב 2 ליניב כשהוא ישוב על אופנועו מחוץ לבניין. יניב יצא מהבניין ואמר למשיב 2 כי יביא לו כסף, על אף שכבר שילם את חובו. יניב מסר כי דרישותיו של המשיב 2 לתשלום היו בניסיון " לשאוב" ו"לסחוב" ממנו כספים שכבר לא מגיעים לו. יניב אף מסר בעדותו כי המשיב 2, יחד עם אחרים, נהג לבוא לחנותו ולהסתובב בה באופן שהטריד את יניב. כמו כן מסר כי פגישותיו היו עם המשיב 2 אך המשיב 1 היה מתערב והיה מתקשר ודורש ריבית.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, התרשמתי כי התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת מבססת סיכוי סביר להרשעת המשיב 2 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה. נחה דעתי כי האמרות המיוחסות למשיב 2 והתנהגותו כלפי יניב עולים כדי יסוד " האיום" לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה היות ויש בהם להטיל מורא בליבו של אדם סביר. האמרות המיוחסות למשיב 2 נבחנות על רקע התנהגותו ונסיבותיהם של האירועים בהן נאמרו. על פי נסיבות אלה, אין מדובר באמרות המהוות " סגנון דיבור" מקובל בין הצדדים או בקללות או באזהרה שכוונתה תמימה. דבריו של המשיב 2 ליניב והתנהגותו כלפיו, שהתבטאה בהגעה במפתיע לבית אמו ובפגישתו במפתיע את יניב בחניון קניון הזהב ובבית חברו וכן הגעה תכופה לחנותו בדרך המלמדת על מעקב אחר יניב ועל כוונה לאיים עליו, מבטאים התרעה בפני סכנה הצפויה ליניב, אם לא יעמוד בדרישותיו של המשיב 2 להעביר לו כספים. בהקשר זה ראוי להדגיש כי בניגוד לטענת ההגנה, לפיה דרישות המשיב 2 את חובו מיניב מהווה דרישה לגיטימית, הנסיבות המתוארות בעדותו של יניב מלמדות אחרת. אין מדובר בעמידה דווקנית על קיומה של התחייבות, אלא על דרישה לתשלום החורג מהחוב ובדרך המטילה אימה על אדם רגיל. יפים בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 624/81 וינטראוב נ' מדינת ישראל (31.10.1982):

"לפיכך, אם הנושה של חוב קיים מודיע, שכל עוד לא סולק המגיע הוא, מצדו, יקפיד על תנאי החוזה הקפדה יתרה, ולא עוד יטה חסד לחייב, כפי שנהג עד כה, לא יהא בכך ' איום' בשטח דיני החוזים, קל וחומר – בפלילים".

אין בידי לקבל, למצער בשלב זה, את הטענה כי החוקרים שידלו את יניב למסור כי הרגיש מאוים ונסחט. מתמליל עדותו של יניב ניכר כי מסר את דבריו מתוך הבנתו את משמעותם ובהקשר של האירועים אותם תיאר. יניב מסר מיוזמתו על אודות פחדו מהמשיב 2 והלחץ שחש בעקבות התנהגותו של המשיב 2 כלפיו, וכן מסר כי אלה הניעו אותו להעביר למשיבים 1 ו-2 כספים. כמו כן, ובהקשר לטענה זו של ההגנה, יש להדגיש כי המבחן לקיומו של איום הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי ומכאן כי עמדתו של יניב באשר למעשה הסחיטה באיומים כלפיו, אף אם לא הייתה מבטאת תחושת איום וסחיטה ואף אם תגובותיו לאמרות המשיב 2 ומעשיו מבטאות ביטחון, אינם שוללים את קיומו של יסוד האיום. יצוין כי בהודעתו של יניב ניכר חששו לדבר באופן פתוח וחופשי על המשיבים 1 ו-2 אולם באופן העולה דווקא בקנה אחד עם חששו מהמשיבים 1 ו-2 בהקשר לאירועים עליהם סיפר.

באשר לטענת ההתיישנות, נכונה עמדת המבקשת כי מקומה לבירור בהליך העיקרי אף בשים לב לדברי יניב בהודעתו בדבר המועד בו פנה לראשונה לקבלת הלוואה מהמשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1, הרי שעדותו של יניב מבססת את מעורבותו של המשיב 1 כדמות צללים מרתיעה המטילה אימתה מרחוק. עם זאת, בכל הנוגע לאישום זה נחה דעתי כי אין אינדיקציה ראייתית מספקת בכל הנוגע למעורבות ישירה מצד המשיב 1 כלפי יניב, כך שהמיוחס לו מתבסס בעיקר על מעמדו כראש ארגון הפשיעה המתווה ומנהל את פעילותו העבריינית בכל הנוגע לגביית הכספים.

באשר לטענה כי יניב בעל עבר פלילי בעבירות מרמה וכי בכך יש לשלול את מהימנות גרסתו, הרי שבשלב זה אין להידרש לשאלות של מהימנות ומשקל, מקום בו לא התגלו סתירות מובהקות הגלויות על פני גרסתו.

חיזוק לעדותו של יניב נמצא בשתיקתם של המשיבים 1 ו-2.

66. לאור כל האמור, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה בעצמה מספקת ביחס לאישום זה בכל הנוגע למשיב 2; ואילו ביחס למשיב 1 מדובר בראיות לכאורה ברף נמוך.

ז. אישום 6 – סחיטת ניסים ציון

67. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2 ו-4.

68. למשיבים 1 ו- 2 מיוחסות העבירות הבאות: סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

למשיב 4 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

69. לפי כתב האישום, בשנת 2012, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, פנה ניסים ציון ( להלן: "ניסים"), למשרד השייך לארגון הפשיעה, בראשו עמדו אותה עת המשיבים 1 ו-2, כמפורט באישום הראשון. בתקופה שבין שנת 2012 ועד לשנת 2015, לווה ניסים מהמשיבים 1 ו-2 כעשר הלוואות כספיות שונות, בסכומים של כ- 5,000 ₪ בכל הלוואה.

בנוסף, באותה תקופה לווה אחיו של ניסים, חיים ציון ( להלן: "חיים"), הלוואה מהמשיב 2 והתקשה לעמוד בהחזר החוב. לאור האמור, פנה המשיב 2 לניסים, אשר היה אחראי על חובו של חיים כלפיו, בדרישה כי ישלם את חובו של חיים.

מאחר וניסים לא שילם את החובות האמורים, סמוך לשנת 2012, הגיע המשיב 2 לדירתו של יאיר מדעי, ברחוב הרב לוי 10 בת ים ( להלן: "הדירה"), שבה התגורר ניסים באותה עת. המשיב 2 נכנס לדירה, ניגש לניסים, הוציא מתחת לשרוול חולצתו אלה קטנה מברזל, פתח אותה והכה את ניסים בברכו השמאלית, באומרו לניסים, בכוונה להפחידו: "כמה זמן אתה יכול לברוח?".

בהמשך, סמוך לשנת 2014, ועל רקע אי תשלום החובות הכספיים למשיב 2, איים המשיב 2 על ניסים בשיחה טלפונית, בכוונה להפחידו, באומרו: "אם לא תשלם את הכסף, אנחנו נבוא אליך, נזיין אותך, כדאי שתשלם". בנוסף, באותה התקופה, הגיע המשיב 4 לדירה, דפק על דלת הדירה בחוזקה וצעק: "תפתח ת'דלת בן זונה, אנחנו נזיין אותך".

לאור פחדו של ניסים מהמשיבים 2, 4 ואחרים מטעמו, והאיומים בדבר פגיעה בגופו, והכוח שהופעלו כלפיו, הוא שילם את החובות הכספיים למשיבים 1 ו-2, לפחות בחלקם.

במעשיהם אלה, איימו המשיבים 2 ו-4 על ניסים בפגיעה שלא כדין בגופו. המשיב 2 השתמש שלא כדין בכוח כדי להניע את ניסים לשלם לו את יתרת החוב. המשיבים עשו כן במסגרת ארגון הפשיעה, ועל דעתו של המשיב 1.

70. המבקשת טענה כי בידה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2 ו-4 במיוחס להם באישום זה. לטענתה, מדובר במתלונן אשר לווה מהמשיבים 1 ו-2 כעשר הלוואות כספיות בסכומים של כ-5,000 ₪ בכל הלוואה ( תמליל חקירתו של ניסים מיום 5.2.2017, עמ' 12, שורות 23-24, 35-36), עד כי בשלב מסוים נקלע לחובות כלכליים וחדל מלשלם. כמו כן, ניסים היה אחראי על חובו של אחיו חיים, שגם הוא לווה כספים מהמשיבים 1 ו-2 והתקשה לעמוד בהחזר החוב ( תמליל חקירתו של ניסים, עמ' 32, שורות 17-18). בנוגע שאחריותו של ניסים לחובו של אחיו חיים, תיאר ניסים בחקירתו כיצד הבהיר למשיבים 1 ו-2 כי אחריותו מתמצה בתשלום אחד בגין החזר ההלוואה בסך 600 ₪, ואילו המשיב 2 דרש ממנו לשלם את גובה החוב בסך 30,000 ₪, וכך היה ( תמליל חקירתו של ניסים, עמ' 4 שורות 10-16, עמ' 33 שורות 37-39 ועמ' 35). ניסים פירט כי בעת שפגש את המשיב 2 בעיר חולון, הלין בפניו על העובדה שערבותו גדלה מתשלום בסך 600 ₪ לתשלום מלוא החוב, והמשיב 2 איים עליו כי "אני מציע לך לשלם, שלא יהיה בעיות וזהו" (תמליל חקירתו של ניסים עמ' 36, שורות 19-23).

באשר לאירוע המתואר בסעיף 3 לאישום, הפנתה המבקשת לחקירתו של יאיר מדעי ( שהינו חתנו של ניסים). יאיר מסר בחקירתו, כי סמוך לשנת 2012, לאור העובדה שניסים לא שילם
את החובות האמורים, הגיע המשיב 2 לדירתו של האחרון ברחוב הרב לוי 10 בת ים, בה התגורר ניסים אותה עת. המבקשת ציינה כי אירוע זה נמסר על ידי יאיר מדעי באופן ספונטני במהלך תשאולו, כאשר מסר מיוזמתו אודות חובו של ניסים למשיב 2, ועל אודות האירוע שיתואר להלן ( תמליל חקירתו של יאיר מיום 30.1.2017, עמ' 28-30).

יאיר תיאר כיצד המשיב 2 נכנס לדירה, שאל היכן נמצא ניסים, יאיר השיב כי נמצא בסלון, והמשיב 2 הלך לעבר הסלון הוציא מתחת לשרוול חולצתו אלה קטנה מברזל והכה את ניסים בברכו השמאלית, תוך שאמר לו: "כמה זמן אתה יכול לברוח?". לדבריו, "ניסים לא התנגד...לא ניסה לתקוף אותו וישר קיבל מכה עם הברזל...ניסים צעק איי...זה כאב לו והיה לו סימן ברגל" (תמליל חקירתו של יאיר עמ' 118 שורות 12-40, ועמ' 119 שורות 1-34; תמליל חקירתו של ניסים עמ' 29 שורות 6-15, 33-36). יאיר תיאר כי מדובר היה "ברזל כזה קטן, ופתח אותו" (תמליל חקירתו של יאיר, עמ' 118, שורה 35).

לצד גרסה זו של יאיר, מסר ניסים בחקירתו כי המשיב 2 היכה אותו בברך, ואף ידע לתאר את סוג האלה ככזו הנפתחת עם " שלבים" (תמליל חקירתו של ניסים עמ' 29 שורות 31-39, עמ' 30 שורות 1-3).

באשר לאירועי האיומים המפורטים בסעיף 4 לאישום, הפנתה המבקשת לחקירתו של ניסים שבה מסר כי במהלך שנת 2014 הן המשיב 2 והן המשיב 4 איימו עליו כי יחזיר את חובותיו הכספיים. בתחילה איים עליו המשיב 2 בשיחת טלפון באומרו: "אני צריך את הכסף ואתה תיתן אותו ימניאק...אם לא אנחנו נבוא לשמה נזיין אותך" (תמליל חקירתו של ניסים עמ' 27 שורות 15-18).

בהזדמנות אחרת, דפק על דלת דירתו בחוזקה המכונה על ידו " הקווקזי" (תמליל חקירתו של ניסים עמ' 27 שורות 36-39 ועמ' 28 שורות 7-9), אשר צעק לעברו " תפתח ת'דלת יבן זונה, אנחנו נזיין אותך". יוער כי ניסים תיאר את הקווקזי כאדם נמוך, בריא, עם כתובת קעקוע, אשר היה צמוד למשיב 2 ( תמליל חקירתו של ניסים עמ' 19 שורות 11-16, עמ' 20 שורות 14-15). תמונת המשיבים הוצגה לניסים בחקירתו, וניסים רשם מעל כל דמות במי המדובר ( הודעת ניסים עמ' 4 שורות 111-115) באופן המלמד כי הקווקזי הינו המשיב 4.

תמיכה נוספת לגרסתו של ניסים ציון, ניתן למצוא בעדותה של בתו, שלי ציון, אשר נכחה באירוע נשוא סעיף 4 לאישום, שמעה את האיום שהופנה כלפי אביה מצד המשיב 4, אשר אותו היא כינתה ה"גמד": "תפתח את הדלת אני אזיין אותך", ובתגובה היא אמרה לו שהיא תזמין משטרה ( הודעתה של שלי ציון מיום 14.2.2017 שורות 4-8, 105-108, תמליל הודעתה מאותו היום עמ' 3 שורות 34-40, עמ' 4, עמ' 8 שורות 25-27, עמ' 12 שורות 15-21, עמ' 19 שורות 39-40, עמ' 20 שורה 1).

בשיחת טלפון אחרת שקיים ניסים עם המשיב 2, ציין בפניו האחרון בנוגע לאחיו כי " אם תראה אותו או משהו כזה, תגיד לו שאני אשבור לו את הראש". לדברי ניסים, המשיב 2 דיבר בטון רציני ולא הייתה באמירה זו כל אלמנט של צחוק ( תמליל הודעתו של ניסים עמ' 51 שורות 18-21, 29-31).

בחקירה תיאר ניסים את תחושותיו באותה תקופה והפחד בו היה שרוי במובן בו " אי אפשר לדעת...אתה יכול ללכת ברחוב ויבוא מישהו מאחורה" (תמליל הודעתו של ניסים עמ' 27 שורות 27-28, 34-35). כתוצאה מאיומים אלו, החל ניסים לשלם את חובותיו של חיים, בהסבירו כך: "שלא תהיה בעיה וכל זה התחלתי לשלם תשלומים. כי לא רציתי, יש לי ילדים...אני יודע מה יהיה? אתה יכול ללכת ברחוב ולקבל בומבה מאחורה...אני הרגשתי מאוים" (תמליל הודעתו של ניסים עמ' 36 שורות 38-39, עמ' 37 שורות 1-2, עמ' 39 שורה 19).

המבקשת טענה כי ראיה נוספת להוכחת אישום זה נלמדת מהודעתו של חיים. המבקשת ציינה כי בין האחים קיים סכסוך כפי העולה מחקירתו של חיים ( תמליל חקירתו של חיים מיום 14.2.2017 שורות 14-17), וכי על טיבו של הסכסוך, מטבע הדברים, לא ניתן היה לעמוד באופן מלא בהקשר חקירה זו, אולם החשיבות בגרסת חיים הינה בנקודות הבאות:

אישור דבר קיומו של חוב של חיים למשיבים 1 ו-2 (הודעת ציון עמ' 1 שורה 2, עמ' 2 שורות 41-42). אלמלא קיומו של חוב זה, יש להניח כי לא היו המשיבים 1 ו-2 פונים לניסים בדרישה כי יהיה אחראי על חוב זה.

אישור העובדה כי ניסים שילם מספר תשלומים למשיבים 1 ו-2 על חשבון חובו של חיים ( תמליל חקירתו של חיים עמ' 20 שורות 29-31 ושורה 40).

חיים מסר כי ניסים ציין בפניו שהמשיב 2 מחפש אותו ( את חיים), וכי ניסים נאלץ לשלם את חובו של חיים למשיב 2 ( תמליל חקירתו של חיים עמ' 22 שורות 23-27). המבקשת טענה כי לעניין מקום המפגש שבו התקיימה השיחה קיימת סתירה בין גרסתו של ניסים לבין גרסתו של חיים, אולם לא מדובר בסתירה משמעותית, וכי החשיבות היא בעצם העובדה כי שיחה כאמור התקיימה ובהעברת המסר כי המשיב 2 מחפש את חיים.

בתוך כך, התייחס חיים להתנהלותו המאיימת של המשיב 2 בתקופה בה עמד עמו בקשר, ומסר כי המשיב 2 נהג לקלל אותו במידה ולא עמד בהחזר החוב ( תמליל חקירתו של חיים עמ' 26 שורות 1-2). לדבריו, פחד שהמשיב 2 יפגע בו אם לא יעמוד בהחזר החוב, "זה פחד, אני אומר את האמת. הכל יכול לקרות". הוסיף כי " זה בנאדם שאלוהים ישמור אחר כך, שמי יודע מה יקרה אם אתה לא משלם חוב... הוא יכל לתפוס אותי באיזו פינה ולעשות אותי נכה או להרוג אותי" (תמליל חקירתו של חיים עמ' 28 שורות 3-12, עמ' 29 שורות 3-5).

באשר לגרסת המשיבים, נטען כי המשיבים 1 ו-2 נחקרו ושתקו כאשר הוטחו בהם הראיות המבססות את האישום.

על כן טענה המבקשת כי הראיות לכאורה מבוססות על גרסאות ניסים אשר פירט את דבר החובות וערבותו על אחיו חיים ומכאן את אירועי האלימות והאיומים שננקטו כלפיו. לחיזוק גרסה זו נמצאת הודעתו של חיים אשר תמך בגרסת ניסים באשר לקיומו של חוב מצדו של חיים כלפי המשיב 2, ולכך שהמשיב 2 חיפש אותו על רקע חוב זה. בנוסף,
יאיר מדעי אשר היה עד לאירוע תקיפתו של ניסים ציון על ידי המשיב 2, ושלי ציון תומכים בגרסת ניסים באשר לאירוע בו המשיב 4 דפק על הדלת בחוזקה ואיים על ניסים.

71. ב"כ המשיב 1 טען כי מתוך עדותו של ניסים עולה כי אמנם אינו יכול לנקוב במועדים אולם מדבריו עולה כי האירוע הנטען אירע בשנת 2011 ועל כן התיישן. כמו כן טען כי לא קיימות ראיות המלמדות על מעורבותו של המשיב 1 וכי ניסים מסר בעדותו כי לא התנהל מול המשיב 1 אלא מול המשיב 2. ב"כ המשיב 1 טען כי הדברים המיוחסים למשיב 2 אינם בגדר איום אלא בגדר קללה וכי חיים העיד כי לא אוים כלל. על כן טען כי לא מתגבשת עבירה של סחיטה באיומים. עוד טען כי מתוך עדויותיהם של אחיו של ניסים – חיים, ושל חתנו- יאיר עולה כי ניסים ציון כונה על ידם " נוכל בינלאומי", אשר ביצע עבירות של מרמה והתחזות בגינן הוא מרצה עונש מאסר, ואולם שאלת מהימנותו כלל לא נבחנה על ידי המבקשת.

72. ב"כ המשיב 2 טען כי אישום זה מבוסס על עדותו של ניסים שהינו אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירות מרמה והונאה, כי הוא עד שקרן וכי שיתף פעולה עם החוקרים בעודו שוהה בבית הסוהר מתוך תקווה כי הדבר ישתלם לו בעת שעניינו יעמוד לדיון לצורך קיצור עונשו. כמו כן טען כי החוקרים ניסו בדרכים שונות לחלץ מפיו של ניסים כי אוים על ידי המשיבים 1, 2 ו-4 ואולם ניסים הכחיש זאת וטען כי לא הרגיש מאוים ולא הותקף. נטען כי רק לאחר שהחוקרים הקריאו לפני ניסים את עדותו של יאיר מדעי, הוא אישר כי קיבל מכה, צחק ומסר כי לא היה זוכר את האירוע לולא עדותו של יאיר מדעי. נטען כי אחיו של ניסים, חיים, מסר אף הוא בעדותו כי המשיב 2 נהג להשתמש בקללות כשהיה מתעצבן אבל לא איים עליו, וכשלא עמד בתשלומים היה המשיב 2 מאשר לו דחייה ואולי מוסיף קללה. נטען כי חיים מסר כי האלימות כלפי ניסים אינה קשורה להלוואה וכי סילק את ההלוואה לאחר שהגיע להסכמה עם המשיב 2. על כן טען ב"כ המשיב 2 כי אין ממש בעדותו של ניסים ולא ניתן למצוא לה חיזוקים בעדויותיהם של חיים ויאיר מדעי, אף משום היחסים העכורים בין השלושה.

73. ב"כ המשיב 4 טען כי המשיב 4 לא נחקר באזהרה בקשר לאישום זה ולא הוטחו בו החשדות בקשר לאישום זה, ולפיכך הופרה זכותו להתגונן מפני הנטען כלפיו. נטען כי מדובר במחדל חקירה המצדיק את ביטול האישום נגדו.

74. המבקשת טענה כי אין ממש בטענות ב"כ המשיבים 1, 2 ו-4.

באשר למשיב 1 נטען כי בניגוד לטענה, לפיה ניסים לא הכיר את המשיב 1 והתנהלותו הייתה רק מול המשיב 2, הרי שניסים מסר בהודעתו מיום 5.2.2017 ( עמ' 13 שורה 30, עמ' 17 שורות 18-26 ועמ' 19 שורה 3) על היכרות מפורשת עם המשיב 1 ועל כך שלפחות בהזדמנות אחת העביר למשיב 1 כסף וכן קשר בין המשיב 1 לבין נוכחותו במשרדים השונים במהלך הפגישות. נטען כי חיים הינו עד המחזק את עדותו של ניסים וכי בניגוד לנטען על ידי ההגנה יש בעדותו של חיים אמירות בדבר פחד. בהקשר זה הפנתה המבקשת לעדותו של חיים ( עמ' 27 שורה 37, עמ' 28 שורות 7-8) שם מסר "אלוהים ישמור שמי יודע מה יקרה אם אתה לא משלם חוב" וכי "... זה פחד, אני אומר את האמת. הכל יכול לקרות". נטען כי בניגוד לטענה כי עד זה לא יכול היה לזכור את פרטי האירועים שהתרחשו לפני כ- 5-6 שנים וכי עד אחר יאיר מדעי טען שאינו זוכר תאריכים, עדים אלה מחזקים את עדותו של ניסים וחיים ידע לפרט פרטים אודות המשיבים ( שורות 9, 17, 18 ו- 23 לתמליל עדותו). המבקשת טענה כי אין מחלוקת כי קיים סכסוך בין ניסים לחיים וכי חיים אישר חובו למשיבים 1 ו-2 וכי ניסים שילם מספר תשלומים על חשבון החוב, וחיזק את גרסתו.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענה לפיה ניסים דרש מחוקריו טובת הנאה בתמורה למסירת גרסה המפלילה את המשיבים 1 ו-2, אין בעדותו ניסיון מצדו להשיג טובת הנאה כנטען. המבקשת הפנתה לעדותו של ניסים ( עמ' 1 שורה 26, עמ' 3 שורה 7 ועמ' 6 שורות 5-9) וטענה כי כבר בתחילת עדותו הביע העד נכונות לשתף פעולה ללא קשר למתן הבטחה לסיוע בוועדת שליש. נטען כי ב"כ המשיב 2 ניסה ל"גמד" את טיבה של התקיפה וטען כי ניסים אמר שמדובר ב"נגיעה קלה ברגל", אולם אין לכך יסוד בעדותו של ניסים אשר אישר קיומה של תקיפה באמצעות אלה טלסקופית. נטען כי ב"כ המשיב 2 התעלם מעדותה של שלי ציון אודות האיום שהפנה המשיב 4 כלפי אביה על רקע ההלוואות וכן התעלם מעדותו של יאיר מדעי ביחס לאירוע התקיפה.

75. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה בכוח ועבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, שתיהן במסגרת ארגון פשיעה. למשיב 4 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 2 ו-4 בעבירות המיוחסות להם באישום זה. ראיות אלה מבוססות על גרסתו של ניסים, המחוזקת בגרסאותיהם של חיים, שלי ויאיר כפי שפורט לעיל.

על מעשה הסחיטה בכוח נגבו הודעות מניסים ויאיר כעדי ראייה לאירוע. הודעות אלה תואמות זו את זו ועל פיהן הגיע המשיב 2 לדירה של יאיר, שבה התגורר באותה העת ניסים והכה אותו בברכו השמאלית באמצעות אלה מברזל.

על מעשה הסחיטה באיומים שאירע כשנתיים לאחר מכן מסר ניסים שבמהלך שיחה טלפונית אמר המשיב 2 לניסים כי אם לא ישלם "נבוא אליך, נזיין אותך, כדאי שתשלם". עדותו על אירוע נוסף שבו הגיע המשיב 4 לביתו, דפק בחוזקה על דלתו וצעק לו לפתוח את הדלת וכי "אנחנו נזיין אותך" נתמכת בעדותו של בתו, שלי ציון, שלדבריה הייתה עדה לכך.

דברי האיום המיוחסים למשיב 2, על רקע מעשה התקיפה, אינם יורדים כדי קללות אלא עולים כדי איומים הכוללים דרישה לתשלום כסף ואזהרה מפני פגיעה, ככל שלא יבוצע התשלום. אף האמרה המיוחסת למשיב 4 עולה, בנסיבות המתוארות, כדי איום ואינה מהווה קללה או סגנון דיבור.

המסגרת הנסיבתית שבה אירעו אירועי הסחיטה ואשר עליה העיד ניסים נתמכת בעדותו של אחיו חיים, אשר את חובו אולץ ניסים לשלם למשיבים 1 ו-2.

אין מקום לטענת ההגנה כי ניסים לא פחד מהמעשים המתוארים ולא חש מאוים. הודעתו של ניסים מלמדת על תחושת הפחד שחש כתוצאה מכך ואשר בגינה שילם למשיבים 1 ו-2 את החוב. כך או כך, קיומו של יסוד האיום נבחן על פי מבחן אובייקטיבי. בהתאם לכך, ההקשר הנסיבתי של השתלשלות האירועים מלמד כי קיימות ראיות לכאורה לכך כי המדובר באיום אשר כוון לשלול מניסים את יכולת הבחירה, להפחידו ולהניעו לשלם את החוב, תוך הפעלת אלימות כלפיו ופגיעה בגופו.

בכל הנוגע למעורבותו של המשיב 1 באירועים נשוא האישום ומודעותו להם, אציין כי בהודעתו של ניסים עולה כי לדבריו הוא שוחח עם המשיב 1 בעניין דרישת התשלום ואמר לו כי אינו יכול לשלם את חובו של אחיו, וכי בעת שפגש במשיב 2 הוא התקשר למשיב 1 ( עמ' 33-35 לתמליל חקירתו). סבורני כי אין די במסד ראייתי זה כדי לבסס פוטנציאל הרשעתי בעבירות המיוחסות למשיב 1 באישום זה.

טענות ההגנה הנוגעות למהימנותו של ניסים, על רקע עברו הפלילי הנטען, מקומן להישמע במסגרת ההליך העיקרי. בהקשר זה יצוין כי גרסתו של ניסים חוזקה על ידי גרסאות עדים נוספים ולא נמצאו בה סתירות גלויות על פניהן. המבקשת הפנתה בתגובתה לטיעוני ההגנה להודעתו של ניסים, וסבורני כי יש בכך מענה השולל יסוד לטענה כי העד שיתף פעולה במטרה לזכות בטובת הנאה.

באשר למשיב 4, נטען כי לא נחקר בגין אישום זה ועל כן הופרה זכותו להליך הוגן באופן המצדיק את ביטולו של אישום זה בעניינו. טענה זו היא טענה למחדל חקירתי אשר מקומה להתברר בהליך העיקרי, כפי שהובהר לעיל.

76. אשר על כן, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 2 ו-4 במיוחס להם באישום זה, הן בנוגע לעבירה של סחיטה בכוח והן בנוגע לעבירות של סחיטה באיומים, במסגרת ארגון פשיעה. לגבי המשיב 1 לא מצאתי לקבוע קיומן ראיות לכאורה באישום זה.

ח. אישום 7 – סחיטת ירדן ששון

77. אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.

78. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים בנסיבות ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

79. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2007, במועד שאינו ידוע למבקשת במדויק, לווה ירדן ששון ( להלן: "ירדן") מהמשיב 2 סך של 15,000 ₪. המשיב 2 סיכם עם ירדן כי ההלוואה תוחזר בתשלום חודשי בסך 1,500 ₪ ( להלן: "ההלוואה"). במעמד לקיחת ההלוואה, הפקיד ירדן שיק נעדר פרטים וסכום, אצל המשיב 2 כפיקדון ( להלן: "השיק").

לאחר מספר חודשים בהם שילם ירדן את ההלוואה, חדל ירדן מלשלם ונסע למספר שנים מחוץ למדינה. ירדן שב ארצה רק בשנת 2010.

במהלך שנת 2014, השאיר המשיב 2 פתק על דלת ביתו של ירדן ברמת גן כי יחזור אליו. סמוך לאחר מכן התקשר ירדן למשיב 2, וניסה לברר עמו כיצד מצא את כתובת ביתו. בתגובה איים עליו המשיב 2 בכוונה להפחידו באומרו כי "להיעלם לי – רק בבטן הדג".

בהמשך לאיום האמור, סיכמו המשיב 2 וירדן כי ירדן ישלם כל חודש סך 400 ₪ המהווים תשלום ריבית בלבד ( להלן: "תנאי ההלוואה"). ירדן עמד בתנאי ההלוואה, עד למעצר המשיבים.

במעשיו המתוארים לעיל, סחט באיומים המשיב 2 את ירדן, בכך שאיים עליו בפגיעה בגופו, והכל על דעתו של המשיב 1, ובמסגרת פעילותו של ארגון הפשיעה.

80. לטענת המבקשת יש בידה ראיות לכאורה מספיקות המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת אישום זה. לטענתה, מדובר במתלונן אשר לפחות בתחילת חקירתו השתדל מאוד שלא להפליל את המשיבים, כך תיאר את המשיבים 1 ו-2 כחברי ילדות, "אנשים טובים מאוד", וכי אינו חייב להם כסף ( תמליל חקירתו של ירדן מיום 24.1.2017, עמ' 3) גם כאשר הוצגה לירדן רשימת חייבים שנתפסה בחיפוש בביתו של המשיב 1, בה מופיע שמו ( מזכר שערך רס"מ דן ליש ביום 12.2.2017) טען כי אינו יודע מדוע כך ( שם, עמ' 16 שורות 28-29).

השינוי חל רק לאחר שהושמעה לירדן שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר, נסיבה אשר גרמה לירדן להבין את טיב הראיות שיש בידי המשטרה, או אז מסר כי חייב למשיב 2 סך 9,000 ₪, וכי כל חודש מחזיר להם סך 400 ₪ ( שם, עמ' 18, שורות 5-9). כאמור סכום ההלוואה המקורי עמד על 15,000 ₪, בעוד שתשלומי הריבית אותם שילם ירדן עמדו על סך של 12,000 ₪ כריבית עבור יתרת הלוואה בסך 9,000 ₪ ( תמליל חקירתו של ירדן, עמ' 31, שורות 15-23). יודגש כי לקראת סיום חקירתו נשאל ירדן מדוע תחילה לא שיתף פעולה והשיב כי פחד (שם, עמ' 61, שורה 36). מכאן ועד המשך חקירתו שיתף פעולה באופן מלא, מסר בדבר עזיבתו את הארץ, את חזרתו ארצה לאחר כעשור, ואת הנסיבה המתוארת בסעיף 3 לאישום זה, לפיה המשיב 2 איתר אותו והשאיר לו פתק על דלת ביתו ( שם, עמ' 18, שורות 11-30).

את תחושותיו באשר לאופן הגעת משיב 2 לביתו, ציין ירדן כי " שנים הם לא מצאו אותי...יום בהיר אחד הוא בא אלי לדלת ברמת גן, שם לי פתק...לא הבנתי מאיפה זה בא לי, איך הוא עלה על הזהות שלי ואיפה אני גר..." (שם, עמ' 18 שורות 11-18 ו-30, עמ' 21 שורות 21-22). וכן בהמשך " למזלי אני הגעתי לפני אשתי... אשתי הייתה בבית מה הייתה עושה? עולות לך ספקולציות בראש, עם מי הוא בא, כמה אנשים הוא בא, אם אשתי הייתה בבית חס וחלילה, היא הייתה פותחת הם היו מרביצים לה... אתה יודע פחדתי... זה מפחיד זה לא אנשים כמוך..." (שם, עמ' 60 שורות 30-35). כמו כן, לתחושותיו " פתק הכי מפחיד בעולם...מה זה...פתאום נועם מצא אותי...מה יהיה בשיחה הראשונה בינינו, מה יהיה בפגישה, זה לחצים..." (שם, עמ' 60, שורות 3 ו- 23-24). כאשר נשאל אם חשש מאלימות והשיב " ברור מה" ((שם, עמ' 60, שורות 37-38).

בעקבות הפתק יצר ירדן קשר עם המשיב 2; " אמרתי לו איך מצאת אותי, אז הוא אמר לי רק בבטן של הדג אתה יכול להיעלם לי" (שם, עמ' 60 שורות 12-13) לדבריו, חזר להיות בקשר עם המשיב 2 לאחר שבכה והתנצל בפני המשיב 2 בדבר בריחתו, כאשר המניע האמיתי להתנהלותו זו של ירדן הינו "בכיתי וזה כי פחדתי שהוא יעשה לי משהו" (שם, עמ' 18 שורות 36-37). מאז שילם ירדן למשיב 2 סך 400 ₪ כל חודש.

המבקשת טענה כנסיבה נוספת הראויה לציון כי בשלב מסוים התברר לירדן כי המשיב 2 אשר החזיק בשיק שלו, הגיש תביעה נגדו בלשכת הוצאה לפועל על סך 32,000 ₪ ( הודעתו של יואל ברמי מיום 8.2.2017 שורות 196-200). מסמכי התביעה אשר קיימים בתיק החקירה מלמדים כי זו הוגשה בשנת 2013 על ידי יואל ברמי ( מזכרו של רס"מ דן ליש מיום 21.2.2017). כאשר ירדן גילה הדבר, ובמקביל לעובדה ששילם למשיב 2 את החזרי ההלוואה, שב ירדן וביקש מהמשיב 2 כי יבטל את התביעה בהוצל"פ. ומה עשה המשיב 2? "הוא רצה את הכסף הזה כנגד, הוא רצה את הסכום הזה כנגד...אתה תשלם את כל השלושים ושתיים במכה, הבנת?" (שם, עמ' 42, שורות 15-19). לטענת המבקשת, המשיב 2 עשה שימוש באמצעי לגיטימי של הגשת תביעה כספית נגד חייב במסגרת הליכים משפטיים מקובלים, כאמצעי לחץ על ירדן על מנת לדרוש ממנו כספים נוספים, מעבר לסכום ההלוואה, בתמורה לביטול התביעה.

באשר לחלקו של המשיב 1, טענה המבקשת כי ירדן ציין שהוא מתייחס למשיבים 1 ו-2 כאל אחד, שכן "זה תמיד אבי ונועם. זה בא בבילד – אין" ( הודעת ירדן מיום 24.1.2017, עמ' 7, שורה 213).

המבקשת טענה כי אם לא די בגרסתו הסדורה והמעוררת אמון של ירדן בדבר הפחד שחש מהמשיב 2, והאיום שהושמע כלפיו מצדו כדי לבסס ראיות לכאורה באישום זה, אזי ישנן שיחות שהוקלטו בהאזנת סתר אשר מלמדות על הקשר שהיה בין המשיב 2 לירדן. לירדן בחקירתו הושמעו חלק מהשיחות, והוא אישר כי הוא הדובר וכי שוחח עם המשיב 2 ( שם, עמ' 40, 42, 44, 46, 49, 51 ו-54).

שיחות אלו מחזקות, לטענת המבקשת, את גרסת ירדן בדבר עצם קיומה של ההלוואה ובדבר העובדה כי למעשה המשיב 2 באמצעות תביעת ההוצאה לפועל סחט אותו בתשלום סכומים גבוהים יותר מגובה ההלוואה המקורי:

שיחה 8693, עמדה 180027 מלין ירדן כלפי המשיב 2 כי "אתה שם לי רגל, אתה אומר לי תן לי סכום שהוא בריוני שאני לא יכול להביא אותו במכה בחיים בשום מצב, בשום מצב...".

שיחה 9258, עמדה 180027 בה מתחנן ירדן בפני המשיב 2 כי "רק תארגן לי את המכתב, אני אביא לך את הכסף". ירדן הסביר בחקירתו כי הכוונה למכתב בדבר ביטול התביעה (שם, עמ' 45, שורות 34-35).

באשר למשיבים 1 ו-2 – נטען כי אלה שתקו בחקירותיהם.

על יסוד כל האמור, טענה המבקשת כי גרסתו של ירדן בדבר קיומה של הלוואה, גובהה ובייחוד האיום שהושמע כלפיו מצדו של המשיב 2 ( 'להיעלם לי רק בבטן הדג'), ובדבר מסכת הלחצים שהופעלה עליו מצדו של המשיב 2 בהקשר לתביעת ההוצל"פ היא סדורה ועקבית ואף נתמכת בשורה של ראיות נוספות – רשימת החייבים אשר נתפסה בביתו של המשיב 1 ובה מוזכר שמו של ירדן, דבר קיומה של תביעה במסגרת הוצל"פ הנלמד מהודעותיו של ברמי יואל וממסמכים שנתפסו במסגרת הודעות אלו, שיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר המלמדות על טיבו של הקשר בין ירדן לבין המשיב 2, וכן שתיקתם של המשיבים.

81. ב"כ המשיב 1 טען כי אין ראיות המלמדות על מעורבותו של המשיב 1 ועל מודעותו לאירוע שבין ירדן לבין המשיב 2. כמו כן טען כי הראיות הקיימות אינן מבססות עבירה של סחיטה באיומים. בתוך כך הפנה לעדותו של ירדן אשר מסר בחקירתו שנמלט לחו"ל למרות חובו למשיבים 1 ו-2 וכי השניים הינם מכרי ילדות שלו אותם הוא אוהב וכי לא איימו עליו מעולם. ב"כ המשיב 1 הפנה לדברי ירדן לחוקר לפיהם אמר למשיב 2 שלא יביא לו את הכסף ובכך ללמד כי לא נסחט על ידו ולא הרגיש מאוים או מפוחד ממנו. כמו כן נטען כי הדברים עליהם הסתמכה המבקשת מתוך שיחה 8693 הוצאו מהקשרם לפי שמתברר שירדן דיבר עם המשיב 2 באסרטיביות וללא פחד וכשאמר שפחד הבהיר שהתייחס לחוקרים ולא למשיבים.

82. ב"כ המשיב 2 טען כי הדברים המיוחסים למשיב 2 אינם מהווים דברי איום. בתוך כך הדגיש כי על הפתק נרשמה בקשה מירדן כי יתקשר אל המשיב 2 ואין כל איום בכך שהמשיב 2 אומר לירדן כי הוא יכול למצוא כל אחד גם בתוך בטן הדג. כמו כן נטען כי בשיחות שקיים ירדן עם המשיב 2 לא עלה כל שמץ של איום, טון מאיים או קללה. ב"כ המשיב 2 טען כי יש לבחון את הנטען באישום זה על רקע בריחתו של ירדן לחו"ל והשתמטותו מהחוב שחייב למשיבים 1 ו-2 ועל רקע דבריו בחקירה לפיהם הציג בפני המשיב 2 מצג שווא על מצבו הכלכלי הקשה לכאורה במטרה לדחות את תשלום החוב ועל מנת לקבל מעורך הדין של המשיב 2 מכתב שתיק ההוצאה לפועל נגדו נסגר, שעה כי לא שילם את חובו. על כן נטען כי מדובר בעד שנקט במניפולציה על מנת להשתמט מתשלום חובו, ואף הביע שביעות רצון ממעצרם של המשיבים לפי שסבר כי בשל כך הופטר מתשלום החוב.

83. המבקשת טענה כי אין ממש בטענות ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 טענה כי אין יסוד לטענה כי המשיב 1 לא קיים באישום זה וכי קיימות ראיות כי ירדן השתמש בלשון רבים כאשר התייחס בעדותו להלוואה וטען כי "כי זה תמיד אבי ונועם" ( עדותו מיום 24.1.2017, עמ' 49, שורות 1-5). נטען כי אין יסוד לטענה כי ירדן לא נסחט ולא פחד מהמשיבים, כי בתחילת חקירתו אמנם עשה מאמץ רב שלא להפליל את המשיבים ותיאר אותם כחברי ילדות טובים, אולם בשלב מסוים ולאחר שהושמעה לו שיחת האזנת סתר שיתף פעולה ועמד על כך כי פחד מהמשיבים. לטענת המבקשת, ב"כ המשיב 1 התייחס לגרסתו הראשונית של העד והתעלם מהחקירה כולה ובהתפתחות שחלה בה. נטען כי אין יסוד לטענה כי מדובר בעד בעל אינטרס ברור להפליל את המשיבים על מנת להתחמק מחובו, כי ירדן התבטא שלא ישלם יותר לאחר שכבר מסר גרסה מפלילה וכי לפחות עד לאמצעה של עדותו לא ידע כלל על מעצרם של המשיבים ואף הציע לחוקרים מיוזמתו להתקשר למשיב 2 ( עמ' 29 לעדותו). באשר לתחושותיו של העד כתוצאה מהאירועים הפנתה המבקשת לעדותו ( עמ' 62, שורות 32-28) וטענה כי העד ציין זאת לצד חוסר רצונו להיחקר במשטרה.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו התייחס לחלק הראשון של עדות העד בה מסר על היעדר חשש מהמשיבים ויחסי חברות טובים עמם והתעלם מההתפתחות שבאה לאחר מכן, וכן התעלם מדברי העד כי נאלץ להחמיר את מצבו בפני המשיב 2 לאחר שהלה נקט נגדו בהליך הוצאה לפועל לצד המשך גביית החובות בסכומים גבוהים וסירב למסור לידיו מכתב על סגירת ההליך ( עמ' 41 ועמ' 103 שורות 17-20).

84. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ואת הנסיבות המתוארות בעטיין פקד המשיב 2 את ביתו של ירדן, משהאחרון השתמט מתשלום חובו במשך שנים; תוכן השיחות שהתקיימו בין המשיב 2 לבין ירדן והפעולות המשפטיות שננקטו לגביית החוב, לא שוכנעתי כי נשמעו אמירות שיש להגדירן כמאיימות, ולבטח אין לסווגן ברף חומרה גבוה. אמנם, ירדן סיפר כי חש חשש ופחד, היות ואותר לאחר שנים שבהן נמנע מלשלם את חובו, אך אין די בכך כדי לבסס את ביצוע העבירה המיוחסת למשיבים. יתר על כן, העובדה כי המשיב 2, אשר החזיק בשיק של ירדן, בחר להגיש תביעה נגדו בלשכת הוצאה לפועל על סך 32,000 ₪ מלמדת על פעולה לגיטימית וחוקית לגביית החוב. בעניין זה, ככל שהמשיב 2 הפריז בדרישת החוב הנתבע, הרי שעל עניין זה להתברר במסגרת ההליך המשפטי הלגיטימי שננקט לגביית החוב.

מכל המקובץ, נחה דעתי כי עצמת התשתית הראייתית הלכאורית המקימה פוטנציאל סביר להרשעה, ביחס למשיב 2, הינה נמוכה מאד; וביחס למשיב 1 לא הוצגה כלל תשתית ראייתית לכאורית ממנה ניתן להסיק כי המתואר באישום זה היה על דעתו, כפי הנטען.

ט. אישום 8 – סחיטת מ.ל.

85. אישום זה מיוחס למשיבים 1-4.

86. למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסות העבירות הבאות: סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

למשיב 3 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

87. לפי כתב האישום, בשנת 2012, לווה מ.ל ( להלן: "מ.ל") סך 10,000 ₪ מהמשיבים 1 ו-2. את ההלוואה נטל מ.ל מקיוסק ברחוב המעפילים אשר הופעל על ידי המשיבים 1, 2, 6 ו-7 במסגרת ארגון הפשיעה. בין השנים 2012-2013 לווה מ.ל מהמשיבים 1 ו-2 סכומי כסף נוספים שהסתכמו ב-80,000 ₪. כבטוחה להלוואות, השאיר מ.ל שיקים לפיקדון.

על פי הסיכום בין מ.ל למשיב 2, היה על מ.ל להחזיר מדי שבוע סך של 800 ₪. את החזרי החוב נהג מ.ל להחזיר לשליחים מטעמם של המשיבים 1 ו-2.

בסוף שנת 2013 נקלע מ.ל לקשיים כלכליים, והתקשה לעמוד בהחזרי ההלוואה.

המשיב 4 נהג להתקשר למ.ל בדרישה לקבל את תשלומי ההלוואה עבור המשיבים 1 ו-2. במהלך שיחות אלו איים המשיב 4 על מ.ל בכוונה להפחידו באומרו לו כי ' אני אזיין לך את הילדים', אם לא תביא אני אזיין אותך בתחת', או ביטויים בעלי משמעות דומה.

באחת ההזדמנויות, פגש המשיב 4 את מ.ל באזור התעשייה בחולון, על מנת לקבל ממ.ל את החזר החוב. המשיב 4 התקרב למ.ל וחבט בו בעוצמה עם ידו בעורפו של מ.ל, ואיים עליו בכוונה להפחידו כי ' דירבלאק ששבוע הבא לא תביא את הכסף'.

בהמשך לכך, נאלץ מ.ל לשוב ולהיפגש עם המשיב 4 על מנת להעביר לו את תשלומי החוב, וזאת חרף חששו מהמשיב 4. מ.ל והמשיב 4 קבעו להיפגש בשכונת התקווה בתל אביב. בעת שהגיע מ.ל למקום המפגש, חיכו במקום המשיב 4 ושניים נוספים שזהותם אינה ידועה למבקשת. האחרים והמשיב 4 תקפו את מ.ל שלא כדין באופן שבו בעטו, סטרו וירקו על מ.ל. המשיב 4 איים על מ.ל בכוונה להפחידו באומרו כי 'עד מחר יש לך להביא את הכסף, אם לא אני ארצח אותך'.

מספר ימים לאחר מכן, קבעו מ.ל והמשיב 4 להיפגש פעם נוספת על מנת שמ.ל יעביר את תשלום החוב למשיב 4. בעת שהגיע מ.ל למקום המפגש, חיכו במקום המשיב 4 ושניים נוספים שזהותם אינה ידועה למבקשת ( להלן: "אחרים"). המשיב 4 סטר למ.ל ואיים עליו בכוונה להפחידו באומרו ' יא מזדיין, יא זבל, איפה הכסף?'. מ.ל מסר למשיב 4 סך 750 ₪, או אז תקפו האחרים את מ.ל במכות נמרצות באופן שבו בעטו במ.ל בכל חלקי גופו, עד כי נפל ארצה. בעודו שכוב על צדו, מקופל מכאבים, המשיב 4 איים על מ.ל בכוונה להפחידו באומרו כי ' אנחנו יודעים במה אתה מתעסק, ואנחנו נבוא וניקח את כל מה שיש לך, את כל הכסף, ואם לא אנחנו נרצח לך את הילדים ואת כל המשפחה'.

בהמשך לכך, הפך המשיב 4 את מ.ל כך ששכב על גבו, וריתק אותו לקרקע, באופן שבו הניח את רגלו על כתפו של מ.ל. בשלב זה, חשף אחד מהאחרים את איבר מינו, והטיל את מימיו על פניו וגופו של מ.ל, בעוד המשיב 4 והאחרים צחקו.

לאחר כיומיים, נפגש מ.ל עם המשיב 4 בשכונת תל גיבורים בתל אביב. המשיב 4 חיכה לו שם עם אחר, ולאחר שמ.ל העביר למשיב 4 סך 300 ₪ שהיו ברשותו, תקפו אותו השניים באופן שבו בעטו, ירקו ודרכו על מ.ל שנפל אפיים ארצה כתוצאה מהמכות הנמרצות. המשיב 4 איים על מ.ל בכוונה להפחידו באומרו ' דירבאלאק אתה לא תיתן לי מחר את הכסף'.

סמוך לאחר מכן, ולאור הפחד הרב בו היה שרוי מ.ל, לווה מ.ל סך 15,000 ₪ מקרובת משפחה. סכום זה כיסה את מלוא חובו של מ.ל למשיבים 1 ו-2, אותם העביר למשיב 4 בפגישה ברחוב מנחם בגין בתל אביב. במעמד זה תקף המשיב 4 את מ.ל בכך שחבט בעוצמה בעורפו של מ.ל. מ.ל ביקש לקבל את השיקים שמסר כפיקדון, והמשיב 4 מסר למ.ל בכזב כי יעביר לו השיקים למחרת היום, וזאת מבלי שהייתה למשיב 4 כל כוונה לעשות כן.

בהמשך לאמור, שבו והתקשרו, מספר רב של פעמים, אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2 למ.ל, דרשו לקבל את הכסף ואיימו עליו בכוונה להפחידו כי ' אנחנו נזיין אותך'. מ.ל ביקש לשוחח עם המשיב 2 על מנת להבהיר כי כיסה את חובו, אולם האחרים סירבו לכך.

ביום 1.1.2014 שהה מ.ל ברחוב אימבר בפתח תקווה, במסגרת עבודתו כשליח. אותה עת החזיק מ.ל בתיקו סך 30,000 ₪ אותם היה אמור להעביר לסניף בנק במסגרת עבודתו. סמוך לשעה 10:24 התקשר למ.ל המשיב 3, בירר עמו מקום הימצאו, והנחה אותו כי עתיד להתקשר אליו אחר.

סמוך לאחר מכן, התקשר ל-מ.ל אן ויאצ'סלב ( להלן: "אן"), ואמר לו כי הוא נמצא ליד ביתו בפתח תקווה, נקב בשמה של בתו הקטינה של מ.ל ובתיאורה. אן איים על מ.ל באומרו כי ' תחשוב לבד מה צריך לעשות וזה הכל. אם אתה לא רוצה שיהיה נזק תעשה מה שצריך לעשות'. האחר אמר ל-מ.ל כי עליו להגיע לבית הקברות בסגולה בפתח תקווה, וכי שם ימתינו לו אחרים על מנת לקחת ממנו את הכסף.

סמוך לשעה 14:00, הגיע מ.ל לבית הקברות בפתח תקווה, שם חיכו לו שניים אחרים אשר חבשו קסדות. השניים לקחו מ-מ.ל את התיק ובו הכסף, וכן את מכשיר הטלפון הנייד השייך למקום עבודתו.

מיד לאחר מכן, הזעיק מ.ל את המשטרה. מ.ל עוכב שכן המשטרה ביקשה לברר מעורבות אפשרית שלו באירוע, ויותר מאוחר נעצר למשך יומיים. המשיבים 2 ו-3 לא היו מודעים לעובדת מעצרו של מ.ל, וניסו לאתר אותו בכוונה לסחוט את מ.ל.

יום לאחר מכן, ב-2.1.2014 מצאה אשתו של מ.ל, ש.ל, בתיבת הדואר של ביתם פתק ובו נרשם מסר מאיים ' מיקו תחזור לנועם או סמי מהר, יא הומו'. על דלת הבית מצאה ש.ל שני פתקים נוספים בעלי מסר מאיים דומה. בשעות הערב של אותו יום, הגיע לבית אן, ודפק על דלת הבית בחוזקה בכוונה לאיים ולאתר את מ.ל.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 2 ו-4, באיומים ובכוח את מ.ל בכך שאיימו עליו בפגיעה בגופו, ובמספר הזדמנויות אף פגע בו המשיב 4, יחד עם אחרים, עבור המשיב 2 וארגון הפשיעה, והכל על דעת המשיב 1. המשיב 3 סחט באיומים את מ.ל עבור ארגון הפשיעה, על דעתו של המשיב 1.

88. המבקשת טענה כי הראיות שבידה מבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-4, כל אחד, במיוחס לו במסגרת אישום זה. נטען כי תחילתה של תלונה זו בחשדות נגד מ.ל עצמו, כאשר ביום 1.1.2014 בשעות הצהריים, הוא הזעיק את המשטרה לרחוב אימבר בפתח תקווה וטען כי נשדד על ידי שניים רכובים על קטנוע טימקס, שלקחו ממנו באיומים ובכוח תיק ובתוכו סך 30,000 ₪ במזומן ושיקים רבים. המשטרה חשדה כי הסיפור אינו מלא וכי הגרסה אותה מסר בחקירתו הראשונה איננה אמת ( הודעת מ.ל מיום 1.1.2014). כך מדו"ח תשאול ( מזכר שערך רס"ר מיכאל אפרימה מיום 1.1.2014) עלה כי לאורך כל חקירתו של מ.ל, הטלפון הנייד שלו לא הפסיק לצלצל, בין היתר ממספר טלפון הרשום על שם המשיב 1 (055-XXXX626). וכן התקבלו הודעות ממספרי טלפון 050-XXXX626, 052-XXXX480, 052-XXXX698. גם ביום למחרת, שבו וחיפשו את מ.ל שני מספרי הטלפון הנ"ל ( מזכר שערך רס"ר מיכאל אפרימה מיום 2.1.2014). בשלב זה ( ביום 01.01.2014) מסר מ.ל בבכי כי הוא נסחט על רקע חובות לשוק האפור. סירב למסור את שמות הסוחטים, ואף שלל את העובדה כי מדובר במשיבים 1 ו-2. מ.ל תיאר בתמצית את אירועי התקיפה המתוארים באישום, וכן את האירוע המתואר בסעיף 8 לאישום, כל זאת מבלי למסור את שמות המעורבים או תיאור שלהם, כאמור. מכאן נפתח הסכר, כאשר בהודעותיו הנוספות גולל מ.ל את סיפור ההסתבכות, הגם שעדיין לא באופן מלא. מ.ל מסר כי על רקע בעיית הימורים שלו ושל אחר בשם י', לווה כספים מהמשיב 2 עבור י'. תחילה עמד בתשלומים, אך בשלב מסוים נאלץ לשאת בתשלומים לבדו ואז כשל בתשלומים ( הודעת מ.ל 2.1.2014, עמ' 2 שורות 38-39, עמ' 3 שורות 45-46). בהודעה זו מספר מ.ל על אחרים בשם אבנר ועופר אשר הפעילו את שרון סולטן ( שם, עמ' 3 שורות 68-79) על מנת שיגבה ממנו את החוב. צוין כי חובו של מ.ל לאבנר ועופר התמצה בסך 4,000 ₪, בעוד שחובו כלפי המשיב 2 עמד על כ-80,000 ועד 100,000 ( שם, עמ' 2, שורות 7-8). ומכל מקום בהמשך חקירותיו עמד מ.ל על קשר הדוק בין אירועי האלימות לבין המשיבים.

בגלגולה הראשון של החקירה, בשנת 2014, עמד מ.ל על שני האירועים המרכזיים והחמורים בהם הותקף – אירועים המפורטים בסעיפים 6-8 לאישום, ואולם כבר אז ציין בחקירתו מיום 2.1.2014 כי במהלך התקופה הותקף כארבע פעמים ( תמליל חקירת מ.ל מיום 2.1.2014, עמ' 38 שורה 12), וזאת באופן המשתלב היטב עם גרסתו בגלגולה השני של החקירה, שאז גולל סיפור אימים אודות האופן בו נהגו בו המשיבים.

בחקירתו הנוכחית עמד מ.ל על מלוא הקשר בינו לבין המשיב 2 והמשיב 3, שעה שתיאר את כיצד עוד בשנת 2009 לווה כספים מהמשיב 2, שאז שב ולווה ממנו כספים בהלוואות שונות. אותה עת, שליח של המשיב 2, אותו ציין מ.ל בשם סמי, היה מגיע יום בשבוע על מנת לקחת את הכסף ( הודעת מ.ל מיום 6.2.2017, עמ' 2 שורות 19-30). בנוסף היה אדם נוסף שנהג לקחת ממנו את הכסף, אותו תיאר כ"ההוא עם הקעקועים, בוכרי רוסי או גרוזיני, נמוך" (שם, עמ' 2 שורה 33). וכן – "הוא היה בא עם גופיה כל הזמן עם שרירים כזה...וקעקועים זה היה בולט אצלו...בידיים הייתי רואה....אם אני אראה את הידיים ואת הקעקועים (אוכל לזהות) כי פנים אני אף פעם. כל הזמן היה בא עם קסדה על הראש. הקסדה השחורה הזאת" (תמליל חקירתו של מ.ל, עמ' 31 שורות 11-32).

לאחר תקופה מסוימת, בעת שסיים מ.ל לשלם על ההלוואות ביקש מהמשיב 3 להשיב לו את השיקים שהשאיר כפיקדון, והמשיב 3 לא איתר את השיקים. בשלב זה, תיאר מ.ל כי התקשר אליו מספר רב של פעמים "הנמוך עם הקעקועים בידיים, הוא אמר לי שהוא עובד אצל נועם" (הודעת מ.ל מיום 6.2.2017, עמ' 2 שורות 44-45).

המבקשת טענה כי זיהויו של אותו " נמוך" כמשיב 4 נלמד מכך שבחקירה בשנת 2017 הוצגה למ.ל תמונת המשיבים, ואז הוא זיהה הוא את המשיב 2, החל לבכות וציין כי אינו יכול להסתכל על התמונה ( שם, עמ' 8, שורות 250-251). בהמשך הוצגה לו תמונתו של המשיב 4 – ודוק – אין המדובר בתמונת פנים של המשיב 4, אלא בתמונת גוף בעוד המשיב 4 חובש קסדה, ותגובתו של מ.ל הייתה אותנטית וכך תוארו הדברים בחקירה: "הנ"ל קם מכיסאו, פורץ בבכי, מחזיק את ראשו ואומר ' מה אתה עושה לי, זה זה שכל הזמן היה מרביץ לי. זה עם הקעקועים. אני בטוח במאה אחוז'" (שם, עמ' 8, שורות 257-260). וכך גם באו לידי ביטוי הדברים בתמליל חקירתו – "הנחקר בוכה...מה אתה עושה לי וואלה...מספיק אני רואה את הקעקועים ואת הידיים האלה מוכרות לי...זה שכל הזמן היה מרביץ לי...אני מרגיש אותו עכשיו על הגוף שלי" (תמליל חקירת מ.ל מיום 6.2.2017, עמ' 123 שורות 36, 38, עמ' 124 שורות 5-8, 21, 32).

כאמור עוד בשלב הראשון של החקירה בשנת 2014 תיאר מ.ל כי לאחד מהתוקפים "היו לו קעקועים על הידיים" (הודעת מ.ל מיום 2.1.2014, עמ' 2, שורה 37). בחקירה נוספת בשנת 2014 תיאר כי בתקיפות היו התוקפים עם קסדות על הראש ולא יכול היה לראות את הפנים, וכי באחד האירועים היה התוקף עם קעקוע על הצוואר, ובאירוע אחר היה בחור עם קעקועים על הידיים, וכי "הייתה פעם אחת שהייתי בקיוסק וראיתי מישהו עם קעקועים על הידיים שנראו לי דומים לאלה שהיו לזה שתקף אותי. אני לא יודע להגיד אם אלה אותם קעקועים ואני לא יודע אם זה אותו בנאדם. אני לא אוכל לזהות אותם בשום מסדר" (הודעת מ.ל מיום 12.1.2014, עמ' 1, שורות 4-9).

בחקירה בשנת 2017 תיאר מ.ל כי החזרי ההלוואות בוצעו כל העת "מול השליח שזה סמי וההוא עם הקעקועים, בוכרי רוסי או גרוזיני, נמוך" (הודעת מ.ל מיום 6.2.2017, עמ' 2, שורות 32-33). כאשר התבקש להתייחס לשאלת הזיהוי והעובדה כי בשנת 2014 התבטא כי לא יוכל לזהותם, והסביר: "את הקעקועים אני זיהיתי, אבל את הפרצוף לא. כי הוא היה עם קסדה. וכשראיתי אותו פעם אחת בקיוסק...ברחוב אילת בחולון, זיהיתי את הקעקועים אז תיארתי לעצמי שזה הבנאדם שתקף אותי אז עם השתינה. אז התכוונתי שאני לא יכול לזהות אותם בפרצוף. כי הם כל הזמן היו עם קסדות" (הודעת מ.ל מיום 16.2.2017, עמ' 5, שורות 141-1439.

לטענת המבקשת, כבר בשנת 2014 מסר מ.ל תיאור עקבי באשר לתוקף, מבחינת גובהו, מבנה גופו וסימן ייחודי על גופו, אותו זיהה ברבות הימים כמשיב 4, וכי זיהוי זה לא עומד לבדו שעה שבעניינו קיימות ראיות נוספות, לעניין התנהלותו לאחר מעצרו של מ.ל ( ועל כך בהמשך).

המבקשת פירטה באשר לכל אחד מאירועי האישום כדלקמן:

איומיו של המשיב 4 – סעיפים 4 ו-5 לאישום

בהמשך לאותן שיחות טלפון רבות נהג אותו מתקשר לקלל את מ.ל באופן המתואר בסעיף 4 לאישום ודרש ממנו כספים, עד כי "מלשמוע את הקול שלו זה היה ישר סיוט...זה היה הטרדה מאוד מציקה ומאוד מפחידה" (הודעת מ.ל מיום 6.2.2017, עמ' 2, שורות 50-52).

נוכח האיומים והפחד בו היה שרוי מאיר, הסכים מ.ל לשלם כספים. במפגש הראשון שהתקיים באזור התעשייה של חולון, תקף את מ.ל "הביא לי כאפה חזקה לעורף עם היד שלו ומה עם הכסף. אני הייתי בהלם" (שם, עמ' 3 שורות 72-75).

מפגש בשכונת התקווה – סעיף 6 לאישום

בחקירה בשנת 2014 תיאר מ.ל כיצד כאשר כשל לעמוד בתשלומים היו שליחיו של המשיב 2 מאיימים עליו ( הודעת מ.ל מיום 2.1.2014, עמ' 2, שורות 20-23). וכן תיאר את האירוע המצוין בסעיף 6 לאישום בו פגש שני בחורים, כאשר אחד מהם היה זה שמסר לו את הכסף קודם לכן, וכיצד השניים בעטו בו בכל הגוף, ואיימו עליו שיביא את הכסף למחרת היום (שם, עמ' 2, שורות 31-34).

בחקירה בשנת 2017 מסר מ.ל כי בעת שהגיע לפגישה בשכונת התקווה היה הבחור עם הקעקועים ושניים נוספים, כאשר שלושתם יחד בעטו וסטרו לו, שאז איים עליו הנמוך כי עד מחר יש לך להביא את הכסף, אם לא אני ארצח אותך" (הודעת מ.ל מיום 6.2.17, עמ' 3, שורות 81-89).

אירוע האלימות – סעיפים 7-8 לאישום

בחקירה בשנת 2014, תיאר מ.ל כיצד שבו אחרים מטעמו של המשיב 2 לאיים על מ.ל כי ישלם כספים, והוא נאלץ לעשות כן. לאחר כחודש יצר קשר עם מ.ל אדם שהזדהה כעובד של המשיב 2, וקבע להיפגש עמו בשכונת הארגזים. כאשר הגיע למקום חיכו לו שני בחורים אשר בעטו בו, היכו אותו, ואחד מהם אף הטיל מימיו על פניו של מ.ל (הודעת מ.ל מיום 2.1.2014, עמ' 3, שורות 59-62).

מ.ל תיאר את אחד התוקפים כגרוזיני או בוכרי, ולאחד מהם היה קעקוע על הצוואר (שם, עמ' 3, שורות 68-71).

בחקירה בשנת 2017 ציין מ.ל כי בעת שהגיע למקום המפגש, בשכונת התקווה, חיכה לו שם הבחור המקועקע יחד עם שניים נוספים, אשר היכו אותו באלימות קשה, בעוד המקועקע איים עליו כי: "נבוא וניקח לך את כל מה שיש לך, את כל הכסף בזמן העבודה ואם לא אנחנו נרצח לך את הילדים ואת כל המשפחה" (הודעת מ.ל מיום 6.2.17, עמ' 4, שורות 96-103). בהמשך אותו אירוע, אחד מהאחרים הטיל מימיו על פניו ובטנו של מ.ל אשר בעקבות אירוע זה התקשה לישון, ופחד כל הזמן.

בחקירה נוספת התבקש להסביר הפער בין מספר המעורבים, ועמד על כך כי באירוע היו שלושה אנשים, "אני לא זוכר מה אמרתי אז. הייתי באקסטזה של אאוט. פרנויה. לא שעכשיו אני לא בפרנויה. זה היה שלושה, זה ההוא עם הגרוזיני עם הקעקועים ועוד שניים נוספים" (הודעת מ.ל מיום 16.2.2017, עמ' 4, שורות 107-108).

אירוע בתל גיבורים – סעיף 9 לאישום

לאחר כיומיים, תיאר מ.ל כי נאלץ להיפגש עם הנמוך המקועקע בתל גיבורים, שם חיכה לו עם אחר, כאשר השניים תקפו אותו בבעיטות ויריקות, והנמוך עם הקעקועים איים עליו "דירבאלק אתה לא תיתן לי מחר את הכסף" (הודעת מ.ל מיום 6.2.2017, עמ' 4 שורות 119-126, עמ' 5 שורות 127-128).

פגישה בדרך מנחם בגין – סעיף 10 לאישום

מ.ל מסר כי בעקבות האירועים בהם הותקף, לווה כספים מגיסתו על מנת לשים פרק זה מאחוריו, ותיאר כיצד פגש את ה"נמוך עם הקעקועים" ברחוב מנחם בגין בתל אביב, שאז מסר לו סך 15,000 ₪ (שם, עמ' 5 שורות 144-152). בעת שביקש לקבל חזרה את השיקים שמסר כפיקדון, כיזב הלה כי יקבלם מחר.

אירוע ' השוד' בפתח תקווה – סעיפים 12-14 לאישום

במהלך החקירה בשנת 2014, מסר מ.ל כי בעת שביצע שליחויות במסגרת עבודתו, התקשר אליו המשיב 3, שאל אותו למקום הימצאו, ועדכן אותו כי עתיד לדבר איתו אדם אחר. זמן קצר לאחר מכן יצר עמו קשר אחר שאמר לו כי הוא נמצא ליד ביתו, וכי "נכון שיש לך בת שנראית ככה וככה וקוראים לה ניצן" (הודעת מ.ל מיום 2.1.2014, עמ' 4, שורות 89-96). אותו אחר הנחה אותו להגיע לאזור סגולה, ושם יחכה לו אופנוע טימקס ו"שייתן מה שצריך לתת".

לדבריו, "אני חי בפחד. כל הזמן מפוחד. תקפו אותי. סוחטים ממני כסף. שאין לי כסף מאיימים עלי, והיו מקרים שתקפו אותי תקיפות קשות ... נפגעתי והושפלתי מאוד. אני נתתי את הכסף מתוך פחד ואיומים עלי ועל המשפחה שלי" (שם, עמ' 5, שורות 136-138).

89. המבקשת טענה כי לעדותו של מ.ל נמצאו חיזוקים בראיות הבאות:

ש.ל, אשתו של מ.ל, מסרה בחקירתה במשטרה בשנת 2014 כי נוכח בעיית ההימורים של מ.ל הוא נקלע לחובות, ולפני כארבעה חודשים הגיע מהעבודה כשהוא כולו חבול, וכך אירע מספר פעמים. ש.ל מסרה כי אינה יודעת בדיוק למי מ.ל חייב כסף ( הודעת ש.ל מיום 5.1.2014, עמ' 2, שורות 29- 30), ומ.ל אישר בחקירתו כי לא אמר לה את זהותם המדויקת של הסוחטים (תמליל חקירת מ.ל מיום 6.2.2017, עמ' 58 שורה 24). לדבריה, בשלב מסוים, לוותה כסף מדני כדורי ( שם, עמ' 2 שורות 24-26, 34-36), בסך 100,000 ₪, ומסרה למ.ל. דני כדורי בחקירתו אישר זאת ( הודעת דני כדורי מיום 15.2.2017, עמ' 1, שורות 7-9). אף מ.ל עצמו התייחס להלוואה שנטל מדני כדורי, אשר בעקבות לקיחת ההלוואה האמורה העביר למשיב 2 סך 65,000 ₪ וקיבל חזרה שיק אותו מסר כפיקדון (הודעת מ.ל מיום 2.1.2014, עמ' 3, שורות 48-54).

המבקשת טענה כי החוליה המרכזית בין האירועים אותם תיאר מ.ל לבין המשיבים, נמצאת באירועים שהתרחשו יממה לאחר מעצרו של מ.ל באירוע ' השוד'.

ש.ל מסרה בחקירתה בשנת 2014 כי יום לאחר מעצרו של מ.ל, ביום 02.01.2014 הגיעה לביתה, ובתיבת הדואר מצאה פתק בו היה כתוב ' מיקו, תחזור לנועם או סמי מהר, יא הומו', ועל דלת ביתה היו תלויים שני פתקים נוספים ועליהם מסרים מאיימים דומים.

בהמשך לאותם פתקים מאיימים שהושארו, הזעיקה ש.ל את המשטרה לביתה, וזאת לאחר שאדם זר עם קסדה שחורה, מעיל שחור וזקן ג'ינג'י דפקו על דלת ביתה באופן מאיים ( דו"ח אירוע מיום 2.1.2014 ודו"ח פעולה מיום 2.1.2014 שערך רס"מ יוסף קריץ). ניידת משטרה שהגיעה למקום, עיכבה את אן ויאצ'סלב אשר עמד בקרבת מקום, ומסר להם כי הגיע לחבר בשם אלכס על מנת לחפש עבודה. הנ"ל נעצר, ומחקירתו התברר כי האופנוע עמו הגיע למקום שייך למשיב 4 ( מזכר מיום 5.1.2014 שערך רס"ר מיכאל אפרימה) – ויש לראות בכך קשר נוסף של המשיב 4 לאירועים.

בשלב זה, ביקשה המשטרה לעכב את המשיב 4 לחקירה אולם נתקלה בקשיים ממשיים לאתרו ועצרה את המשיב 2 ואחרים.

המבקשת טענה כי בחקירתו בשנת 2014 שיתף המשיב 2 פעולה, אך באופן חלקי. אישר כי מספר הטלפון 050-XXXX626 הוא שלו. המבקשת ציינה בהקשר זה כי מדובר במספר הטלפון אשר שב וצלצל למ.ל בעת שנעצר לאחר ' השוד'. כאשר הוצג למשיב 2 כי עיקר עיסוקו בהלוואות לאנשים בריבית קצוצה, טען כי הוא עוזר לאנשים בגמ"חים, ומשלב זה שמר על זכות השתיקה או הכחיש לסירוגין. כך כאשר הוצגה לו העובדה כי חייג לאן ויאצ'סלב מספר רב של פעמים שמר על זכות השתיקה. בחקירה נוספת של המשיב 2 אישר כי הלווה כספים לבחור בשם מיקו, אשר תמונתו הוצגה לו בחקירה קודמת. בנוסף, אישר כי אותו מיקו הגיע אליו עם בחור בשם יתיר – בדיוק כפי שמסר מ.ל בחקירתו. עוד אישר כי הוא מכיר את אן ויאצ'סלב, לא מכיר את המשיב 3, והמשיב 4 הינו שליח של חנות הטלפונים אשר בבעלות המשפחה (חקירות המשיב 2 מיום 3.1.2014 עמ' 2-3 ומיום 7.1.2014 עמ' 1 ו-3).

כאשר נדרש המשיב 2 לתן הסבר להתקשרויות המרובות למ.ל לאחר מעצרו, מסר גרסה לפיה אותו מיקו בכה לו כי הוא זקוק לכסף, שאז הזמין אותו לבוא לקחת, ואולם הוא לא בא, וגם לא ענה. לדבריו הוא חיפש את מיקו "כי הוא היה צריך לבוא לקחת ממני כסף, פתאום הוא לא עונה לטלפון, אז התקשרתי עוד ועוד ועוד ועוד והוא לא ענה" (חקירת המשיב 2 מיום 7.1.2014, עמ' 5 שורות 151-153).

המבקשת טענה כי גרסה זו של המשיב 2 מופרכת באשר מתוכן הפתקים שהושארו למ.ל, ברור כי לא מדובר בניסיון לאתרו בשם החברות (" תחזור לנועם או סמי מהר, יא הומו") או בשל הדאגה, וכי האפשרות המתקבלת יותר על הדעת היא כי אן נשלח לביתו של מ.ל כאמצעי לחץ, הפחדה וסחיטה.

המבקשת טענה כי מחומר החקירה הנוגע לאן ויאצ'סלב ניתן לעמוד באופן מובהק על הקשר בין המשיבים לבין מ.ל. כאמור, אן נעצר בסמוך לביתו של מ.ל לאחר שש.ל הזעיקה את המשטרה למקום בדווחה על גבר שדופק בדלת בצורה מאיימת.

אן נחקר, ומסר הסבר לשהותו במקום, אשר לשיטת המבקשת הינו מופרך, שכן לדבריו נכנס לבניין מגוריו של מ.ל על מנת להטיל את מימיו (הודעת אן מיום 2.1.2014 שורות 110-111). באשר למיקומו בזירה, ולפתקים שנמצאו בתיבת הדואר של מ.ל – נעדר הסבר. בחקירה נוספת שב והתעקש כי הגיע למקום על מנת לחפש עבודה אצל אלכס שאמר שיחכה לו במקום (הודעת אן מיום 7.1.2014 שורות 45-47). כאשר הוצגו לו ממצאי בדיקת ט.א (דו"ח מז"פ מיום 9.1.2014) אשר העלו כי ט.א של אן נמצאו על גבי הפתקים המאיימים – נעדר הסבר לכך (הודעת אן מיום 12.1.2014 שורות 10-12).

ראיה נוספת נמצאה בטלפון הנייד של אן, ובפלטי מסרונים שנמצאו, וביניהם כתובת המגורים של מ.ל ו- ש.ל, וכן נוסח הפתק שנמצא על ידי ש.ל (פלט הודעות טקסט סומן 46 בתיק הראיות) כי "מיקו תחזור לנועם או סמי מהר". על כך לא היה, כאמור, לאן כל הסבר, שעה שאלו מצביעים על קשר הדוק בין המשיבים 2 ו-3 לבין אן לבין מ.ל.

באשר לקשר בינו לבין המשיב 4, ציין אן בחקירתו הראשונה כי הקטנוע עמו נעצר שייך למשיב 4, וכך גם הקסדה ( הודעתו מיום 2.1.2014 שורות 17-18) . המבקשת טענה כי מדובר בפרט חשוב שכן עוד בשלב הראשון של החקירה, זיהה מ.ל את הקסדה כקסדה שהייתה לאחד מהבחורים שבאו לקחת ממנו כסף ( מזכר מיום 2.1.2014 שערך רס"מ יוסף קריץ).

המשיב 4 אף הוא שיתף פעולה באופן חלקי בחקירה בשנת 2014 ( הודעתו מיום 26.1.2014), אולם מה שאישר יש בו כדי להפליל. עוד ציין כי ייתכן והחזיק בטלפון אשר מספרו 057-XXXX626– באשר מדובר במספר טלפון שחייג פעמים רבות לאן לאחר שהלה נעצר. בחקירתו בשנת 2017, שמר על זכות השתיקה, לאחר שהוטחה בו גרסת מ.ל על שלל אירועיה ושלל מעורביה.

המשיב 1 נחקר בגין אישום זה ביום 10.2.2017, ושמר על זכות השתיקה.

לאור כל האמור לעיל, טענה המבקשת כי אמנם מדובר באישום רווי פרטים ואירועים, אולם בסופו של יום, גרסתו של מ.ל הינה עקבית ביחס לאירועים השונים, וגם אם יימצא ( ובדוחק) כי קיימות סתירות כאלו ואחרות בגרסתו, בוודאי אין זה השלב לבררן, אלא במסגרת התיק העיקרי.

לטענתה, זיהויו של מ.ל את המשיב 4 נלמד עוד בשלב הראשון של החקירה בעת שתיאר את מבנה גופו והקעקוע, זיהה את קסדתו של המשיב 4, כמו גם תגובתו הרגשית לתמונה שהוצגה לו של המשיב 4.

לצד ראיות אלה, יש להוסיף את הודעת ש.ל בדבר חובותיו של מ.ל והעובדה כי חזר הביתה מספר פעמים כי הוא חבול. כמו כן את הודעת דני כדורי אודות ההלוואה שנטלו ממנו מ.ל ו- ש.ל.

המבקשת טענה כי האירועים שהתרחשו לאחר יום 1.1.2014 מלמדים באופן מובהק על הקשר של המשיבים 2 ו-4 וכן אחרים עם מ.ל, כמו גם מלמדים אותנו על רמת האלימות והמסוכנות של אלו. נוכחותו של אן בקרבה למגוריו של מ.ל היא איננה תמימה, גרסתו של המשיב 2 כאילו התקשר למ.ל על מנת לברר מדוע נעלם לאחר שביקש כסף היא לכל הפחות מופרכת, ולכל היותר שקרית. וגרסתו של המשיב 4 אשר למעשה שתק בשני גלגולי החקירה, מחזקת אף היא את הראיות.

90. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהציגה המבקשת ללמד על מעורבותו של המשיב 1 באירועים ועל קשר בינו לבין מ.ל, כאשר מ.ל בכל חקירותיו שולל מעורבות וקשר כאמור. כמו כן טען כי קיימות סתירות בין העדות שמסר מ.ל בשנת 2014 לבין העדות שמסר בשנת 2017 וכי עברו הפלילי מלמד על נטייתו למסור גרסאות שקר ולשנות גרסאות שכבר מסר.

90. ב"כ המשיב 2 טען כי מדובר באישום שנחקר כבר בשנת 2014 וכי המשיב 2 נחקר בעניינו ואולם התיק נסגר, אך נפתח שוב בשנת 2017 ללא ראיות חדשות כשהוא מתבסס על עדותו של מ.ל, שהינה רצופה בסתירות מהותיות ובשקרים, העומדת בסתירה גמורה לעולה מתוך מצלמות האבטחה מרחוב ענבר במקום בו נטען כי בוצע השוד. בתוך כך נטען, בין היתר, כי מ.ל הודה ביום אירוע השוד, כי מסר פרטים של שניים אחרים, שרון סולטן ואבנר, להם חייב כספים ומהם הוא חושש אך השניים לא נחקרו, וכי החוקר נקב בשמו של המשיב 2 ומ.ל רק אישר שזה נכון. נטען כי החוקרים לא האמינו לעדות וכשהטיחו את הסתירות במ.ל, הוא סיפק תשובות שאינן חד משמעיות בקשר למעורבות המשיבים במתואר במסגרת אישום זה. על כן נטען כי אין ראיות לכאורה בבסיס אישום זה.

91. ב"כ המשיב 3 טען כי אין ולו חלקיק של ראיה הקושרת את המשיב 3 למעשה הסחיטה של מ.ל וכי לא ניתן ליתן אמון בעדותו של מ.ל. לטענתו, מ.ל מסר בעדותו כי כיסה את חובו למשיב 3 וכי המשיב 3 היה נוהג לאסוף ממנו כסף ואף פעם לא איים עליו ולא פגע. נטען כי אין כל היגיון לייחס למשיב 3 מעשה של סחיטה כלפי מ.ל כאשר החוב ביניהם נסגר. כמו כן טען כי מ.ל הינו עד שקרן, מניפולטיבי ומהמר כפייתי אשר חייב כסף לגורמים רבים והפנה לסתירות בין גרסאותיו ולתמיהות העולות מתוכנן, תוך שטען כי אלה מהותיות, וכי העד לא הסביר אותן וטען כי התבלבל / טעה / שכח / נזכר מאוחר. לטענתו, על העדר מהימנותו של מ.ל ניתן ללמוד מהגרסאות השונות והסותרות שמסר בנוגע לאירוע שוד בשנת 2014 ובשנת 2017 ומהסתירה ביניהן לבין סרטון המתעד אותו ברחוב ענבר. כמו כן נטען כי מ.ל מסר את שמו של שרון סולטן כמי שיכול לבצע את מעשה השוד, הלה לא נחקר ובשנת 2014 התיק נסגר מפני שלא ניתן אמון בגרסתו. נטען כי בהודעתו משנת 2014 מסר מ.ל שהמשיב 3 התקשר אליו לפני אירוע השוד ואולם אין לכך זכר בהודעות משנת 2017. נטען על כן כי אירוע השוד בוים על ידי מ.ל על מנת לכסות את חובותיו מהימורים וכי לעד אינטרס להפליל אחרים וכי עדותו הקושרת את המשיבים למיוחס להם היא עדות סברה. עוד נטען כי נוכח קשרי העבודה בין מ.ל לבין המשיב 3, לפי עדותו של מ.ל, אין היגיון בטענה כי המשיב 3 יסחט את מ.ל, וכי היגיון זה אף לא מתקיים נוכח התקשרותו של המשיב 2 אל מ.ל לאחר האירוע ונוכח בקשתו של מ.ל הלוואה נוספת. לצד טיעונים אלה נטען כי על העד הופעל לחץ פסול במהלך החקירה באופן ובמידה הפוסלים את עדותו. ב"כ המשיב 3 טען אף כי מתוך המיוחס למשיב 3 באישום זה לא מתגלית כל עבירה וכי אין מדובר באמרות העולות כדי סחיטה באיומים. כמו כן טען כי לא הוטחו במשיב 3 החשדות שיוחסו לו בקשר לאישום זה ועל כן לא ניתן לטעון כי שתק בחקירתו בעניין אישום זה.

92. ב"כ המשיב 4 טען כי מדובר באישום המבוסס על תיק שנחקר בשנת 2014 ונסגר משום שהחוקרים לא נתנו אמון במ.ל וסברו כי הוא ביים את השוד. נטען כי באותה חקירה לא הייתה מחלוקת כי התוקפים חבשו קסדות ואילו מ.ל מסר תיאורים שונים ולא ידע לזהותם. נטען כי בחקירה בשנת 2017 הייתה מגמה להעצים את חומר החקירה ולהפכו לאישום על בסיס אותן ראיות מבלי שנתחדש בהן או לגביהן דבר. נטען כי עדותו של מ.ל בשנת 2017 סותרת את עדותו משנת 2014 ואולם המבקשת הפכה את מ.ל ל"עד בהכחשה" והפכה לאפוטרופוס עליו בגישתה כי מ.ל נסחט למרות שהוא לא מבין כי נסחט וכי הוכה למרות שלא הרגיש כי הוכה. נטען כי הסתירות הפנימיות בעדותו של מ.ל הוטחו בפניו על ידי החוקרים, ואולם הדבר לא הפריע למבקשת לבסס את האישום על עדות זו. נטען כי אמנם בשלב זה אין להידרש למהימנות של העד אולם מהימנות זו נלמדת כבר מסגירת התיק בשנת 2014 ומעמדת החוקרים כלפי עדותו של מ.ל שאף הטיחו בו כי היא אינה " מחזיקה מים" ועל כן אינה טעונה הוכחה מיוחדת. על כן ביקש ב"כ המשיב 4 כי באופן חריג ייקבע שלא ניתן לבסס ממצא מפליל בעניינו של המשיב 4 על עדותו הבלתי מהימנה של מ.ל.

93. המבקשת בתגובתה טענה כי אין יסוד לטענות ב"כ המשיבים 1-4.

באשר למשיב 1 טענה המבקשת כי בשלב זה ועל אף שעמדה על כך שגרסתו הראשונה של מ.ל בנוגע לאירוע השוד לא הייתה גרסת אמת, לא ניתן לדחות את גרסתו על כל חלקיה במיוחד לאור החיזוקים הקיימים לה בחומר הראיות.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענה לפיה לא בוצעה חקירה ראויה אודות הודעות טקסט מטלפונים שונים שקיבל במהלך חקירתו, נמצא קשר הדוק בין מספר טלפון המסתיים בספרות 480 לבן אן והפנתה לדו"ח תשאול מיום 1.1.2014, לעדותו של אן מיום 2.1.2014 עמ' 3, שורות 66-69 ולפלט הודעות טקסט ממכשיר הטלפון שלו. נטען כי אין יסוד לטענה כי החוקר " השתיל" בפיו של העד את שמו של המשיב 2 היות והעד מסר כי למשיב 2 קיוסק ברחוב המעפילים ומכאן כי הכירו ( הודעת מ.ל מיום 2.1.2014 עמ' 32 שורות 29-39 ועמ' 33 שורות 1-59). המבקשת טענה כי בנוגע לזהותם של גורמים מאיימים אחרים אשר לא נחקרו- שרון סולטן ואבנר, עמדה על כך כי גרסתו של מ.ל ביחס לשניים אלו הייתה ראשונית וכי באשר למשיבים מסר הוא גרסאות מפלילות מפורטות. נטען כי ב"כ המשיב 2 מיקד עיקר טיעוניו בניסיון להראות סתירות פנימיות בעדותו של מ.ל ובינה לבין עדות עדים אחרים אולם התעלם מכך שאן הגיע לביתו של מ.ל כיממה לאחר אירוע השוד, מהפתקים המאיימים ומנסיבות מעצרו והקשר שלו למשיבים, כאשר אלה אינם ניתנים לניתוק מהאירועים אותם חווה מ.ל והם כרוכים בכך.

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי ביחס לטענת ההגנה לפיה מ.ל לא חזר על חלקו של המשיב 3 בחקירתו בשנת 2017 וכי שיחת הטלפון מהמשיב 3 כלל לא צוינה בחקירותיו בשנת 2014, יש להבהיר כי כבר בשנת 2014 מסר מ.ל כי המשיב 3 התקשר אליו ואמר לו שאחר עתיד להתקשר אליו ( הודעה מיום 2.1.2014 עמ' 4, שורות 89-93). נטען כי גרסת מ.ל לפיה עבד עם המשיב 3 מוזכרת בהודעתו הראשונה מיום 1.1.2014 ( עמ' 4, שורות 95-112) בלבד אולם ניתן להתרשם כי הדבר נעשה מתוך ניסיונו של מ.ל שלא למסור את מסכת האירועים בהם נסחט למשטרה ולמסור הסבר דחוק בדבר התקשרויות מאת המשיב 3. נטען כי בטיעוניו בעניין זיהויו של מ.ל את המשיב 4 התעלם ב"כ המשיב 3 ממזכרו של רס"מ יוסף קריץ מיום 2.1.2014, ממנו עולה כי מיד לאחר מעצרו של אן הציגו בפני מ.ל את הקסדה שבה השתמש אן ואשר שייכת למשיב 4, ומ.ל זיהה אותה כקסדה השייכת לאחד מהבחורים שהיו באים לאסוף ממנו כסף, ומסר: "את הקעקועים אני זיהיתי אבל את הפרצוף לא. כי הוא היה עם קסדה, וכשראיתי אותו פעם אחת בקיוסק ששם היה ריכוז של נועם כחלון ברחוב אילת בחולון, זיהיתי את הקעקועים אז תיארתי לעצמי שזה הבן אדם שתקף אותי אז עם השתינה. אז התכוונתי שאני לא יכול לזהות אותם בפרצוף. כי הם כל הזמן היו עם קסדות" (עדותו של מ.ל מיום 16.2.2017, עמ' 5, שורות 141-143). נטען כי הטענה שלא מוכח קשר בין המשיב 3 לבין אן אינה מתיישבת עם הפתק המאיים ועם הגעתו של אן לביתו של מ.ל, ועם פלט השיחות ממכשיר הטלפון של אן בו נמצאה הודעת טקסט עם נוסח הפתק המאיים. באשר לעברו הפלילי של מ.ל נטען כי אין ראיות בעניין זה.

באשר למשיב 4 טענה המבקשת כי נטען ש-מ.ל מסר גרסאות מפורטות המפלילות את המשיבים וכי אין מקום לטיעון כי הלה נסחט ולא הבין כי נסחט, אלא שלשיטת המבקשת מדובר במי שמסר גרסאות מפורטות ומפלילות נגד המשיבים.

94. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיבים 2-4 בעבירות המיוחסות לכל אחד מהם במסגרת אישום זה.

תשתית זו מבוססת על הודעות שמסר מ.ל בשנת 2014 בעקבות אירוע השוד ועל הודעותיו המבהירות משנת 2017; על חיזוק להן המצוי בהודעות ש.ל ודני כדורי וכן בממצאים ראייתיים נוספים הקושרים את המשיבים 2-4 לאישום ולמיוחס להם במסגרתו.

ב"כ המשיבים טענו כי אין לייחס מהימנות לגרסתו של מ.ל, אשר בשנת 2014 נחשד בביום השוד, משום סתירות בין הגרסה שמסר בשנת 2014 לבין הגרסה שמסר בשנת 2017 ותמיהות העולות מהן ומשום שהינו בעל אינטרס להפליל אחרים כמי ששדדו את כספו. בתוך כך טענו כי מ.ל מסר גרסאות שונות באשר לאירועים המתוארים באישום ובאשר לאירוע השוד במיוחד, לגביו מחזיק הוא במניע מובהק להתחמק מאישום בגין ביום שוד וגניבה ממעביד.

כידוע בשלב דיוני זה של בחינת הראיות במצבן הגולמי אין להידרש לשאלות של מהימנות ומשקל, פרט למקרים בהם מתגלות סתירות גלויות על פניהן. בחנתי את הסתירות עליהן הצביעו הסניגורים, שחלקן לא מוכחשות מצד המבקשת, ולא מצאתי כי מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין והמגלות עדות בלתי מהימנה על פניה, בשים לב לשלב הדיוני בו עסקינן. סבורני כי אין בסתירות האמורות כדי לפגוע בגרעין עדותו של מ.ל ביחס לאירועים השונים המתוארים באישום. החוקרים הטיחו את הסתירות במ.ל והסבריו אינם מחלישים את ליבת עדותו. כך הוא באשר לסתירות בין גרסאות שמסר מ.ל שעיקרן בעניין מועדי האירועים, זהות האדם שהכיר לו את המשיב 2, מספר האנשים שתקפו אותו באירוע בשכונת התקווה, מיקום התיק שנשדד ממנו, זהות המעורבים בשוד כשמ.ל מסר את שמו של שרון סולטן שלו חייב כספים, מספר ההלוואות שנטל מדני כדורי והסיבה לנטילתן. כך הוא אף באשר לתמיהות העולות מגרסתו של מ.ל כשמסר שלמרות חששו כי המשיבים יפגעו בבתו לא שב לביתו מיד לאחר אירוע השוד, כשמסר כי ביום בו אירע השוד ביצע שליחות לסכום כסף מקסימלי ולנוכח בקשתו להלוואה נוספת מהמשיב 2. ההגנה טענה כי תמיהה נוספת באשר לגרסתו של מ.ל בנוגע לאירוע השוד עולה מתוך צפייה בסרטון המתעד אותו יורד מהאופנוע ברחוב אימבר בפתח תקווה, בו לטענתה תועד מ.ל סורק את האזור ובכך ללמד כי ביים את השוד. סרטון זה לא הוצג לעיוני, ואולם אף אם המתואר על ידי ההגנה תואם את המתועד, אין בכך להחליש את התשתית הראייתית המבוססת על גרעין עדותו של מ.ל. ההגנה הוסיפה וטענה כי בשיחת טלפון שקיים מ.ל עם המשיב 2 במהלך החקירה מיום 2.1.2014, המתועדת בהודעתו של מ.ל מאותו היום, עולה כי מ.ל הטיח במשיב 2 את מעשי האיומים על ידי אנשים מטעמו, ואילו המשיב 2 הציע לו עזרה. לטענת ההגנה יש בכך ללמד כי המשיב 2 לא ידע על אירוע השוד, אלא שטענה זו מתעלמת מדברי מ.ל במלואם ( שורות 125-130) בהם מסר כי במהלך השיחה המשיב 2 "הבין שמשהו מסריח פה ואז הוא התחיל לדבר אחרת ואמר לי בוא אני יגן עליך מה הבעיה אני יעזור לך".

טענות ההגנה בדבר הפעלת לחץ חקירתי פסול על מ.ל עד כי זה הונע לרצות את חוקריו אינן עולות על פני התשתית הראייתית הקיימת ומכל מקום אין מקומן לבירור בשלב זה.

זיהויו של המשיב 4 כמי שמעורב באירועי האלימות והאיומים המתוארים באישום, עליהם מסר מ.ל, נעשה על פי פרטים שמסר מ.ל בחקירתו לרבות בעניין קעקועים ייחודיים, ועל פי ממצאים שנמצאו לאחר מעצרו של אן, ועיקרם באלה: אן מסר בחקירתו כי בעליו של האופנוע עמו הגיע לביתו של מ.ל שייך למשיב 4, הקסדה שחבש זוהתה על ידי מ.ל כקסדה אותה חבש האדם שגבה ממנו את הכסף, טביעות אצבע של אן נמצאו על גבי פתקים שהונחו בתיבת הדואר ובדלת ביתו של מ.ל. ממצאים אלה מלמדים כאמור על הקשר בין המשיב 4 לבין אן בצירוף לתוכן הפתק שמצאה ש.ל מלמדים אף על הקשר בין המשיבים 2 ו-3 לבין אן לבין מ.ל.

נוכח תוכן האמרות המיוחסות למשיב 4 באירועים השונים והכוללת התניה של דרישה כספית כנגד פגיעה בגופו של מ.ל או של בני משפחתו ונוכח מעשי התקיפה בנסיבות של מסירת כסף, אותם תיאר מ.ל, דומה כי אין מקום לטיעון כי אלה אינם עולים כדי ראיות לכאורה למעשי סחיטה באיומים וסחיטה בכוח. בהינתן אלה, ואף נוכח תוכן הפתק שהונח בביתו של מ.ל, דומה כי אין התשתית הראייתית הקיימת תומכת בטענת ההגנה כי אחרים הם אשר היו מעורבים במעשי הסחיטה של מ.ל.

ב"כ המשיב 3 טען כי אין בראיות שהוצגו ללמד על מעורבותו במעשי הסחיטה באיומים, אלא שאין להתעלם מכך שבהודעתו מיום 2.1.2014 סיפר מ.ל על השיחה שקיבל מהמשיב 3 לפני אירוע השוד ומתוכן הפתק המאיים. כאמור, המשמעות המאיימת של המעשה המיוחס למשיב 3 נלמדת מההקשר הנסיבתי כולו ומהשתלשלות האירועים. יוער כי אמנם מיוחסת למשיב 3 עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה כמבצע ישיר אולם יועל בבחינת למעלה מהצורך כי אחריותו לעבירות המתוארות באישום זה עשויה לצמוח אף מכוח קיומן של ראיות לכאורה להיותו מנהל בארגון פשיעה וכמי שנושא, על יסוד כך, באחריות כמבצע בצוותא.

באשר למשיב 2, אכן אין בראיות הלכאוריות לייחס לו מעורבות פיזית במעשים נשוא האירועים השונים, אלא שמעורבותו הישירה כמבצעים בצוותא וכמי שהמעשים נעשו על דעתו נלמדת ממכלול הראיות בדבר עיסוקם במתן הלוואות במסגרת ארגון הפשיעה ומעמדו הבכיר בארגון, כמו גם תוכן הפתק שהושאר בביתו של מ.ל וניסיונות הרבים ליצור עמו קשר טלפוני למחרת מעצרו, מהטעם שעל פניו קשה לקבלו לפיו המשיב 2 התקשר כדי שיבוא לקבל ממנו הלוואה כספית.

באשר למשיב 1, לא שוכנעתי כי הוצגה אינדיקציה ראייתית לכאורית לכך כי המעשים המתוארים באישום זה כנגד מ.ל היו על דעתו. על כן, אין בידי לקבוע כי קיים פוטנציאל סביר להרשעתו במיוחס לו.

י. אישום 9 – סחיטת יאיר מדעי

95. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2 ו-4.

96. למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסות העבירות הבאות: סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 427 סיפא, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

97. לפי כתב האישום, בשנת 2012, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, פנה יאיר מדעי ( להלן: "יאיר"), לארגון הפשיעה ולמשיבים 1 ו-2 העומדים בראשו בבקשה למתן הלוואה. בתקופה שבין שנת 2012 ועד לשנת 2015, או בסמוך לכך, לווה יאיר מהמשיבים 1 ו- 2 הלוואות שונות בסכום מצטבר של כ- 32,000 ₪. לאורך התקופה החזיר יאיר למשיבים 1 ו-2 סך של 80,000 ₪ המהווים סכום קרן וריביות לאורך התקופה, אך לא היה בהם כדי לכסות את ההלוואה.

בתאריך 16.1.2015, סמוך לשעה 13:30, עת שהה יאיר במכבסה ברחוב דב הוז 62 חולון, ניגש אליו אחר מטעמו של המשיב 2 ( להלן: "האחר"), ושאל אותו: "למה אתה לא עונה לנועם?". בתגובה, ענה לו יאיר כי אין לו כסף לתת למשיב 2. לאור תשובתו של יאיר, אמר האחר ליאיר שיבוא איתו. יאיר סירב להתלוות אליו, ואז איים עליו האחר, בכוונה להפחידו, באומרו: "כדאי לך, אם לא, אני אדקור אותך", והכניס את ידו לכיסו. יאיר שחש מפוחד, הזעיק את כוחות המשטרה למקום והאחר נמלט.

בתאריך 18.3.2015, או בסמוך לכך, שהה יאיר ברכבו בחנייה במרכז סאדאב בחולון כאשר ברשותו 2,500 ₪. בעודו ברכבו, הגיעו למקום המשיבים 2 ו-4 כשהם רכובים על אופנוע וחסמו את רכבו של יאיר.

המשיב 2 ניגש ליאיר, אמר לו "בוא לפה" והוביל את יאיר לפינה בחניון. בעודם בפינת החניון, תקף המשיב 4 את יאיר, בכך שהכה אותו בבטנו בחוזקה באמצעות ידו. בתגובה, אמר יאיר למשיב 2 "תראה מה הוא עושה לי". המשיב 2 אמר למשיב 4 "אל תיגע בו" ושאל את יאיר היכן הכסף. לאור חששו של יאיר, הוא נתן למשיב 2 את הכסף שהיה ברשותו, בסך 2,500 ₪, אך ביקש ממנו שישאיר לו 500 ₪. המשיב 2 השאיר ליאיר 500 ₪ ואיים עליו, בכוונה להפחידו, באומרו "אל תשכח לענות לטלפון".

כתוצאה מהתקיפה, נגרם ליאיר שבר בטבור, הוא אושפז למספר ימים בבית חולים וולפסון ועבר ניתוח לאיחוי הבקע.

לאור פחדו של יאיר מהמשיב 2 ומאנשים מטעמו, שילם יאיר למשיבים 1 ו- 2 את יתרת החוב בסך כ- 16,000 ₪.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 2 ו-4 את יאיר, עבור ארגון הפשיעה, והכל על דעת המשיב 1, בכך שאיימו על יאיר בפגיעה שלא כדין בגופו והשתמשו שלא כדין בכוח כדי להניע אותו לשלם למשיבים 1 ו-2 את יתרת החוב, והכל במסגרת ארגון פשיעה, כאמור.

98. המבקשת טענה כי הראיות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2 ו-4 במיוחס להם במסגרת אישום זה. המבקשת הפנתה להודעתו של יאיר ממנה עולה כי בתקופה שבין השנים 2012-2015, לקח יאיר מהמשיבים הלוואות שונות בסכום מצטבר של כ- 32,000 ₪ והחזיר להם סך של 80,000 ₪, המהווים סכום קרן וריבית (דו"ח תשאול והקלטה - יאיר מדעי, 30.01.2017; הודעת יאיר מדעי מיום 30.01.2017, שורות 1-20, 150-187; תמליל מ"ט 220/17 - הודעה יאיר מדעי, 30.01.2017, עמ' 51-56, 98-105).

באשר לאירועים השונים שבכתב האישום טענה המבקשת כדלקמן:

אירוע המכבסה – סעיף 2 לאישום

על המקרה סיפר יאיר בזמן אמת בתלונתו המידית במשטרה מיום האירוע. בעדותו מסר כי בעת ששהה במכבסה בחולון, ניגש אליו אדם ושאל אותו מדוע הוא לא עונה למשיב 2. יאיר השיב שהוא אינו עונה כי אין לו כסף לתת למשיב 2. בתגובה אמר לו אותו אדם שכדאי לו לבוא וכי הוא "ידקור אותו" והכניס את ידו לכיסו. לאור פחדו של יאיר, הוא התקשר למשטרה ואותו אדם ברח מהמקום (הודעת יאיר מיום 16.01.2015 20:46 ( פל"א 22659/15), שורות 1-5). לחיזוק אמיתות גרסתו, הפנתה המבקשת לדיסק מ"ט 467/17 ( סומן 303) – תיעוד שיחה של יאיר למשטרה מיד בסמוך לאירוע שבמהלכה הזעיק את המשטרה בשל אדם שמאיים עליו בגין חוב כספי לאחר. במהלך השיחה הודיע יאיר למשטרה כי "אני חייב למישהו כסף, אז הוא בא מאיים עלי, תופס אותי פה, מאיים עלי" (תמליל שיחת יאיר למשטרה, מ.ט 467/17). בהודעתו מיום 30.01.2017, חזר יאיר על גרסתו כפי שפורטה בהודעתו מיום האירוע וציין כי התקשר למשטרה לאור פחדו (הודעת יאיר מדעי מיום 30.01.2017, שורות 57-77; תמליל מ"ט 220/17 הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 9-13, 61-67). באשר לזהות האדם שאיים – במעמד גביית ההודעה ביום האירוע, הסביר יאיר כי יוכל לזהות את אותו האדם אשר איים עליו, אשר הנו ממוצא רוסי וגובהו 1.60 (הודעת יאיר מיום 16.01.2015 ( פל"א 22659/15), שורה 17). באותו מעמד, כשהציגו לו את התמונות – שביניהן לא מצויות תמונות המשיבים – לא זיהה יאיר אף אחד ( דו"ח פעולה, בדיקת תמונות בפל"א 344023/16 מיום 12.02.2017). בהודעתו מיום 30.01.2017, זיהה יאיר את המשיב 3 כמי שאיים עליו ואת המשיב 4 כבחור ש"צמוד למשיב 2 " (הודעת יאיר מדעי מיום 30.01.2017, שורות 81-88; תמליל מ"ט 220/17; הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 68-69).

המבקשת הבהירה כי כתב האישום לא ייחס למשיב 3 מעורבות באירוע זה, אלא נוסח כי " אחר מטעמו של משיב 2 " איים על יאיר. עם זאת טענה כי אין בכך כדי לעורר ספקות בגרסת המתלונן יאיר, אלא שבחרה לנקוט בדרך של זהירות, ולא להאשים את המשיב 3 באירוע, הגם שהיא איננה שוללת כי המשיב 3 אכן היה מעורב בו.

אירוע החניון – סעיפים 3-5 לאישום

בהודעתו מיום 30.01.2017 סיפר יאיר על האירוע כי בעת שהיה ברכבו במרכז סאדאב בחולון, כשברשותו 2,500 ₪, הגיחו המשיבים 2 ו- 4 על אופנוע. המשיב 4 נתן לו מכה חזקה בבטנו והמשיב 2 אמר למשיב 4: " אל תיגע בו", ושאל את יאיר היכן הכסף. יאיר נתן למשיב 2 את הכסף שהיה ברשותו, אך ביקש שהמשיב 2 ישאיר לו 500 ₪ מתוך כסף זה והמשיב 2 עשה כן ואמר ליאיר " אל תשכח לענות לטלפון" (הודעת יאיר מדעי מיום 30.01.2017, שורות 92-94, 107-110; תמליל מ"ט 220/17 הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 69-75). המבקשת ציינה כי בהודעתו מיום 30.01.2017 סיפר יאיר כי לפני האירוע נטל הלוואה מישראל גלעדי ( מתלונן באישום 28) (הודעת יאיר מיום 30.01.2017, שורות 88-91; תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 71-74). אולם בהודעתו מיום 14.02.2017 הסביר יאיר כי התבלבל בנסיבות בהן היה עם כסף עליו – וכי הגיע למקום עם 3,500 ₪ על מנת להחזיר כסף לאדם אחר שאינו קשור למשיבים, ולאחר שהשיב 1,000 ₪ חזר עם ה- 2,500 ₪ הנותרים לרכבו בחניון ואז התרחש אירוע התקיפה ( הודעת יאיר מיום 14.02.2017, שורות 10-11, 18-39; תמליל מ"ט 478/17 – עימות בין יאיר לבין ישראל גלעדי מיום 14.02.2017, החל מעמ' 21 שורה 32 עד עמ' 25, 36-42). בהודעתו סיפר יאיר על שני מקרים בהם הלך עם ישראל לקחת הלוואה בתיווכו של המשיב 2. בעימות שנערך בינו לבין ישראל, חזר יאיר על גרסתו, אך ישראל טען שאינו מכיר את יאיר והמקרים עליהם סיפר יאיר לא התרחשו (הודעת יאיר מיום 14.02.2017, שורות 41-57; תמליל מ"ט 478/17 – עימות בין יאיר לבין ישראל גלעדי, 14.02.2017, עמ' 6-19, 42-60, 62-66). המבקשת טענה בשלב זה כי הודעותיו של ישראל גלעדי במסגרת תיק זה אופיינו בצמצום ניכר, וכי על כך תרחיב באישום הרלוונטי ( אישום 28).

תמיכה לגרסתו של יאיר, בניגוד לגרסתו של ישראל, ניתן למצוא בעדותה של שלי ציון, אשר אישרה כי נסעה עם יאיר ועם בחור בשם ישראל לצורך נטילת הלוואה (הודעת שלי ציון מיום 14.02.2017, שורות 87-98; תמליל מ"ט 474/17 – הודעה שלי ציון מיום 14.02.2017, החל מעמ' 15 שורה 30 ועד עמ' 19 שורה 22).

בעקבות אירוע התקיפה מושא סעיף 4 לאישום זה, נגרם ליאיר שבר בטבור והוא עבר ניתוח לאיחוי הבקע (הודעת יאיר מיום 30.01.2017, שורות 94-97; תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 75-76). לחיזוק גרסתו הפנתה המבקשת למסמכים רפואיים המאששים את קיומו של הניתוח (דו"ח תפיסת מסמכים יאיר, 30.01.2017 + מסמכים, דו"ח פעולה, תפיסת מסמכים רפואיים יאיר, 31.01.2017 + מסמכים).

יאיר מסר בעדותו כי לווה מהמשיב 2 סך של 36,000 ₪ והחזיר לו סך של 80,000 ₪ עם ריביות (הודעת יאיר מיום 30.01.2017, שורות 15-16; תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 4, 49). עוד מסר יאיר כי לאחר האירוע שהיה במכבסה ולאחר אירוע האלימות במרכז סאדב, ולאור פחדו – הוא המשיך ושילם את חובו למשיבים. את הכסף גייס מקרובי משפחה (הודעת יאיר מיום 30.01.2017, שורות 131-149; תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 36-41, 91-96).

יצוין כי בהודעתו מיום 31.01.2017 סיפר יאיר כי אירוע האלימות קדם לאירוע האיומים במכבסה (הודעת יאיר מיום 30.01.2017, שורות 113-119; תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 82 שורות 23-36, עמ' 83). ברם, מהמסמכים הרפואיים שהינם תיעוד אובייקטיבי שאיננו נסמך על זיכרון אנושי, עולה כי אירוע המכבסה ( שהתרחש בינואר 2015) קדם לאירוע האלימות ( שהתרחש במרץ 2015). בבירור סוגיה זו, הסביר יאיר כי כנראה התבלבל לאור חלוף הזמן והתקופה שעברה עליו (דו"ח פעולה, תפיסת מסמכים רפואיים מיום 31.01.2017 + מסמכים). בנוסף, כשנשאל מדוע כתוב במסמכים שחש כאבים בטבור חודשיים לפני הניתוח, הסביר יאיר שסבל מגזים ועמד על כך שהשבר בטבור נגרם מאירוע התקיפה (דו"ח פעולה, תפיסת מסמכים רפואיים מיום 31.01.2017 + מסמכים). חיזוק נוסף לגרסתו של יאיר קיים בדו"ח הובלה והצבעה במסגרתו הוביל יאיר את השוטרים למכבסה ( שם התרחש אירוע האיומים) ולחניון במרכז סאדאב ( שם התרחש אירוע התקיפה) וחזר על גרסתו באופן עקבי ומעורר אמון ( דו"ח הקלטה הצבעה מיום 30.01.2017, דו"ח הובלה והצבעה מיום 30.01.2017, מזכר, דו"ח הובלה והצבעה מיום 30.01.2017, תמליל מ"ט 287/17 – הובלה והצבעה מיום 30.01.2017). כך למשל, בהגיעם לחניון במרכז סאדאב, הסביר יאיר שאינו רוצה להיכנס למרכז עצמו לאור פחדיו והחל לבכות ( תמליל מ"ט 287/17 – הובלה והצבעה מיום 30.01.2017, עמ' 9 שורות 8-16).

המבקשת טענה כי הגם שייתכנו סתירות בין הודעותיו של יאיר, כפי שתואר לעיל, הרי מטבע הדברים לא ניתן לצפות מעדים לתאר את השתלשלות העניינים ולזכור כל פרט בהשתלשלות עניינים מלאת התרחשויות. במיוחד על רקע פחדו של יאיר מהמשיבים, והעובדה שבסופו של יום ניתן הסבר הגיוני לכל סתירה בעדותו. כך או כך, טענה המבקשת כי מדובר בסתירות שאינן יורדות לשורשו של האירוע. על רקע דברים אלו ושיתוף הפעולה המאוחר אך המלא של יאיר וכן תחושות הפחד אשר מסר כי היו מנת חלקו, טענה המבקשת כי יש לקבל במובן מצמצם את גרסתו בתחילת הודעתו מיום 31.01.2017, שאז סיפר כי מתן ההלוואות וההחזרים הכספיים התקיימו על מי מנוחות וכי לא חשש מהמשיב 2, אך כן פחד מאנשיו ( הודעת יאיר מיום 30.01.2017, שורות 38-40; תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 7-9 וכן הודעת יאיר מיום 30.01.2017, שורות 123-130, 148-149, 244-250; תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, החל מעמ' 84 שורה 34 ועד עמ' 88, עמ' 94-96, עמ' 115).

יאיר הוסיף בחקירתו כי ייתכן ושילם להם לאחר האירוע, וכי הוא אינו זוכר תאריכים (תמליל מ"ט 220/17 הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 33 שורות 17-40, עמ' 34-41, 91 שורות 1-16). אמנם, בתחילת חקירתו מסר יאיר שהמשיבים מעולם לא הכו אותו ( תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 44 שורות 1-2). אך בהמשך, לאחר שהוצגה בפניו תמונה של המשיבים, נזכר יאיר באירוע אלימות שהופנה כלפיו נשוא סעיפים 3-5 (תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 69-75). כשנשאל מדוע טען עד כה שהכול התנהל על מי מנוחות, הסביר יאיר: "עכשיו אני זוכר, עולה לי.." (תמליל מ"ט 220/17 – הודעת יאיר מיום 30.01.2017, עמ' 71, שורות 25-29, עמ' 81 שורות 13-20).

המבקשת טענה כי גרסתו של יאיר הינה מפורטת ועקבית, נתמכת במסמכים רפואיים, כמו גם בתלונה מידית, וכן בשתיקות המשיבים 1, 2 ו-4: משיב 1 אשר שמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 8, שורות 254-252, עמ' 38-39), משיב 4 אשר נחקר אודות גרסת יאיר, ושמר על זכות השתיקה (חקירת משיב 4 מיום 06.02.2017, עמ' 24, שורות 633-650, עמ' 25-27), ויש בכל אלו על מנת לבסס קיומן של ראיות לכאורה.

99. ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהציגה המבקשת אינן קושרות את המשיב 1 כמעורב במעשה העבירה נשוא אישום זה או כבעל קשר עם יאיר. ב"כ המשיב 1 הפנה לתמליל חקירתו של יאיר מיום 30.01.2017 בעמ' 14 וטען כי הלה מסר שמעולם לא ראה את המשיב 1 וכי התנהל רק מול המשיב 2.

100. ב"כ המשיב 2 טען כי לא ניתן לבסס ראיות לכאורה על עדותו של יאיר אשר בעדותו מסר שהמשיב 2 לא איים עליו והתנהג כלפיו בצורה יפה. בתוך כך נטען כי תמוה שבתעודות הרפואיות אין תיעוד לכך שיאיר דיווח לרופאיו על חבלה שקיבל בבטנו ואף קיים תיעוד לכך כי מזה מספר חודשים הוא סובל מכאבים בבטן. כמו כן נטען כי אין התאמה בין המועד שבו על פי הנטען אירע אירוע האלימות לבין המועד שבו עבר יאיר ניתוח בבטנו. עוד נטען כי יאיר שינה את עדותו לאחר העימות עם ישראל אשר טען כי אינו מכיר אותו ומסר גרסה אחרת שלא נבדקה. נטען כי אף לא נבדקה גרסתו של יאיר לפיה אין הוא חייב כסף למשיב 2 אלא לאדם בשם תום גלר אשר איים עליו לאחר האירוע במכבסה ולא נחקר.

101. ב"כ המשיב 4 טען כי אישום זה נחקר בעבר והתיק נסגר, ועתה הוחיה מחדש, אך פעולות חקירה נוספות שבוצעו לא איששו את האישום, אלא אף לימדו על חולשתה של התשתית הראייתית, ועל אף זאת הדבר לא הפריע למבקשת להגישו במסגרת כתב האישום. ב"כ המשיב 4 טען כי עדותו של יאיר סותרת את עדותו של ישראל גלעדי, אשר מסר כי אינו מכיר את יאיר ולא הלווה לו כספים, ואת עדותה של קרובת משפחתו שלי, אשר טענה כי האירוע אירע במקום אחר מהמקום שציין יאיר, מקום בו יאיר העיד כי השניים היו עדים לשרשרת האירועים ונקב בשמם בניסיון לחזק את עדותו. נטען אף כי המסמכים הרפואיים סותרים אף הם את עדותו של יאיר היות ועולה מהם כי יאיר קיבל טיפול רפואי בגין בעיה בבטנו כחצי שנה לפני האירוע ובעקבות בעיה רפואית שלא נגרמה ממכת אגרוף. ב"כ המשיב 4 הפנה להודעתו של יאיר מיום 30.1.2017 עמ' 43 שורות 33-39 וטען כי עולה ממנה שהחוקר מנסה באופן מגמתי לחלץ מיאיר אירוע אלימות וכי יאיר שלל אירוע אלימות וסתר את עדותו המוקדמת.

102. המבקשת השיבה כי אין ממש בטענות המשיבים 1, 2 ו-4.

באשר לטענה כי אין כל היכרות וקשר בין יאיר לבין המשיב 1, נטען כי מקריאת תמליל עדותו של יאיר עולה כי הלה מכיר את המשיב 1 וכשנשאל מול מי עמד בקשר בעת שהחזיר את תשלומי ההלוואה השיב: "... רק נעם או אחיו, אבי... שזה היינו הך, כן שניהם. היה להם חנות קיוסק, היה להם חנות פלאפון בפינה" (תמליל עדותו מיום 30.1.2017, עמ' 14, שורות 19-24). כמו כן נטען כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב 1 לפיה יאיר מסר בעדותו שלא ראה בכלל את המשיב 1, בהמשך אותה שורה בעדותו של יאיר מסר הוא כי ראה את המשיב 1 בכל עת שהלך לקיוסק ( עמ' 59, שורה 16).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב 2 באשר למניע של המשיב 2 לתקוף את יאיר באירוע המתואר בסעיף 2 לכתב האישום, לפיה יאיר מסר בהודעתו כי לא היה חייב כסף למשיב 2 באותה העת, יאיר אכן מסר כי היה חייב כסף למשיב 2 הן בחקירתו בשנת 2015 ( תמליל חקירתו מיום 16.01.2015, עמ' 1, שורה 13) והן בחקירתו בשנת 2017 ( תמליל חקירתו מיום 30.01.2017, עמ' 41, שורות 21-23). נטען כי באשר לטיעוני ב"כ המשיב 2 בדבר סתירות בגרסתו של יאיר בעניין היכרותו עם ישראל גלעדי ובעניין התעודות הרפואיות ותאריכי התקיפות והטענה כי החוקר אמר ליאיר כי " הסיפור הזוי", אין יסוד בתמליל כי דברים כאמור נאמרו על ידי מי מהחוקרים. המבקשת הפנתה לטיעוניה בעניין קיומן של ראיות לכאורה וטענה כי הודעותיו של יאיר זוכות לחיזוקים באופן המצמצם את טענות ההגנה. נטען כי עדותה של שלי ציון, אשר אישרה את דבר נסיעתה עם יאיר ואחר בשם ישראל במונית לצורך לקיחת הלוואה, תומכת בגרסתו של יאיר. כמו כן נטען כי טענת ב"כ המשיב 2 לפיה יאיר מסר כי אינו פוחד מהמשיב 2 וכי הלה לא איים עליו מעולם מתעלמת מגרסתו של יאיר לפיה פחד בעת שהותקף באירוע המכבסה ופחד מאנשיו של המשיב 2 ( תמליל חקירתו מיום 30.01.2017, עמ' 86, שורות 12-36).

באשר למשיב 4 טענה המבקשת כי לא ברור על סמך מה נטען כי החקירה הייתה מגמתית. לטענתה, יאיר נחקר בשתי הזדמנויות, חקירות ארוכות, וכי אין באמירה של החוקר "צריך קצת לחלוב אותך" ( תמליל חקירה מיום 30.01.2017, עמ' 43, שורות 34-35) להפוך את החקירה כולה למגמתית בייחוד כאשר המתלונן שיתף פעולה מיוזמתו כבר בראשית חקירתו ומסר על האירועים מושא האישום.

103. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים בעניינה, מצאתי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 2 ו-4 במיוחס להם במסגרת אישום זה - מעשי סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, וכי חיזוק להן נמצא בשתיקת המשיב 4. ראיות אלה מבוססות בעיקר על עדות מפורטת שמסר יאיר אשר נמצא לה חיזוק בעדותה של שלי ציון ובשתיקת המשיבים. הסניגורים הצביעו על סתירות בגרסתו של יאיר, בעיקר באשר למועד בו אירע אירוע התקיפה בחניון לעומת המועד בו נותח בבטנו ובעקבות הקשר שקשר יאיר בין הדברים. אלא שאיני סבור כי סתירות אלה הינן מהותיות ואין בהן כדי למנוע בשלב דיוני זה את האפשרות לקבוע תשתית ראייתית לכאורית על יסודותיה. יאיר מסר הסברים לאי ההתאמות בגרסתו, ואלה מניחים את הדעת על פי הדרוש לשלב זה. כפי העולה מתגובת המבקשת לטיעוני ההגנה, הרי שאלה התעלמו מגרסתו הכוללת של יאיר, כאשר נטען כי יאיר מסר שלא קיים קשר עם המשיב 1 וכאשר נטען כי על החוקרים הפעילו על יאיר לחץ פסול וכי חקירתם הייתה מגמתית.

ברם, סבורני כי אין די באחריותם של צמרת הארגון לביצוע הליכי גבייה כאלה או אחרים, מבלי שניתן להצביע בראיות לכאורה על מעורבות או מודעות מצד המשיב 1 למעשים המתוארים באישום, ומיוחסים כאמור למשיבים 2 ו-4. לאור זאת, ובהעדר אינדיקציה ראייתית, אין בידי לקבוע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיב 1 במיוחס לו באישום זה.

יא. אישום 10 – סחיטת גלית כהן רגינה ואיתמר כהן

104. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 4 ו-5.

105. למשיבים 1, 2, 4 ו-5 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

106. לפי כתב האישום, במחצית השנייה של שנת 2014, או בסמוך לכך, פנה איתמר כהן ( להלן: "איתמר"), למשיבים 1 ו-2 בבקשה למתן הלוואה. איתמר לווה מהמשיבים 1 ו-2 סך 30,000 ₪, כנגד החזר חודשי של 3,000 ₪. בהמשך לכך, ובמהלך השנתיים הבאות, או בסמוך לכך ( להלן: "התקופה"), לווה איתמר הלוואות נוספות מהמשיבים 1 ו-2, בסכומים משתנים, כך שסך ההלוואות עמד על כ- 70,000 ₪.

במהלך התקופה, גבו המשיבים 1 ו-2 את התשלומים השבועיים מאיתמר באמצעות המשיב 4, אשר נפגש עם איתמר ולקח ממנו את ההחזרים השבועיים במזומן. בנוסף, באותה תקופה נהג המשיב 3 לשוחח עם איתמר על מנת לקבוע עמו מועד לגביית תשלום החוב.

במחצית השנייה של שנת 2015, או בסמוך לכך, נקלע איתמר לקשיים כלכליים והתעכב בהחזרי ההלוואה.

במועד שאינו ידוע למבקשת, במחצית השנייה של שנת 2015, או בסמוך לכך, שוחח רמון חן, מכר של המשיבים 1 ו-2 (להלן: "רמון"), עם איתמר, וקבע להיפגש עמו בחנות של אמו של רמון, בסמוך לצ'יינג' בקניון הזהב. בבואו למקום, קרא רמון לאיתמר לחניה. כשהגיע איתמר לחניה, המתינו לו רמון אשר עמד בצד, וכן המשיבים 2, 4 ו-5. המשיב 2 פנה לאיתמר ואיים עליו בכוונה להפחידו באומרו: "אצלנו אין דבר כזה לא משלמים". לאור חששו של איתמר לחייו, אמר איתמר למשיב 2 שבקרוב יהיה לו כסף.

בעקבות אי תשלום חוב נוסף למשיבים 1 ו-2, במועד שאינו ידוע למבקשת, במהלך חודש יולי-אוגוסט שנת 2015, או בסמוך לכך, הגיעו המשיבים 2 ו-5 לדירתו של איתמר ברחוב משה פורר 10, רחובות ( להלן: "הדירה").

לאחר הגיעם של המשיבים 2 ו-5 לדירה, בעת שגלית כהן, אשתו של איתמר ( להלן: "גלית"), פתחה את דלת הדירה, הגיח המשיב 2 בהפתעה מחדר המדרגות ואמר לגלית שאיתמר חייב לו כסף. לאור פחדה של גלית מהמשיב 2, מסרה גלית למשיב 2 בכזב כי סילקה את איתמר מהבית היות וסיבך אותה בחובות. בנוסף, אמרה גלית למשיב 2 ש"ממנה הוא לא יראה כסף".

לאחר הביקור, כעס איתמר על המשיב 2 שהגיע לדירתו, ובתגובה, איים המשיב 2 על איתמר בכוונה להפחידו באומרו כי "אם לא תשלם, ייפגשו אותך ויזיינו אותך". לאחר מספר ימים, התנצל המשיב 2 על תוכן השיחה, ואיתמר המשיך לשלם את חובותיו למשיבים 1 ו-2.

בעקבות הגעתם של המשיבים 2 ו-5 לדירה, ולאור חששם מביקור נוסף, העתיקו גלית ואיתמר את מקום מגוריהם לכתובת אחרת בלא שעדכנו בדבר המעבר את משרד הפנים, והכל על מנת שהמשיבים 1 ו-2 לא יוכלו לאתרם. סמוך לאחר מכן, התבטא המשיב 2 בשיחה עם איתמר כי הוא יודע היכן איתמר מתגורר.

במהלך חודש מרץ שנת 2016, או בסמוך לכך, במועד שאינו ידוע למבקשת, לאור אי תשלום חוב נוסף מצדו של איתמר, הזמין המשיב 1 את איתמר לפגישה בצ'יינג' בקניון הזהב. במהלך הפגישה איים המשיב 1 על איתמר בכוונה להפחידו, באומרו: "תשמע, אנחנו לא רוצים בעיות, אנחנו לא אוהבים דחיות". לאור חששו של איתמר, הוא מסר למשיב 1 בכזב על אודות עסקה עתידית אשר תניב עבורו כסף, וכי בדרך זו יוכל לשלם את החוב.

לאור האיומים המתוארים, שילם איתמר את יתרת החוב, לפחות בחלקה.

במעשיהם המפורטים לעיל, כך נטען, סחטו המשיבים 2, 4 ו-5 את איתמר וגלית עבור ארגון הפשיעה, ועל דעתו של המשיב 1. המשיבים איימו על איתמר וגלית בפגיעה שלא כדין בגופם ובמשפחתם על מנת להניע אותם לשלם להם את יתרת החוב, והכל במסגרת ארגון פשיעה.

107. המבקשת טענה כי יש בידה תשתית ראייתית מספקת המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיבים במיוחס להם במסגרת אישום זה. בתוך כך הפנתה לחקירתו של איתמר ממנה עולה כי במספר הזדמנויות לווה כספים מהמשיבים 1 ו-2 בגובה של עשרות אלפי שקלים, בריבית חודשית של 10%, ואף יותר מכך (הודעת איתמר מיום 25.01.2017, עמ' 2, שורות 32-33). לגרסת איתמר, ההיכרות בינו לבין המשיבים 1 ו-2 נעשתה באמצעות רמון, מכר של איתמר ( תמליל חקירת איתמר מיום 25.01.2017, מ.ט 204/17, סומן ע"א (6), עמ' 5, שורות 28, 34-35). באשר לחלקם של המשיבים 3 ו-4 בגביית החוב ציין בחקירתו כי "היו מתקשרים אליי העובדים של נועם, אחד בשם סמי, פקיד, היינו מתאמים שליח וקבענו מקום ושעה" (הודעת איתמר, עמ' 4, שורות 121-122, וכן תמליל איתמר עמ' 37 שורה 3), וכי "היה שליח שבא לקחת את הכסף. זה עם הזקן והקעקועים" (הודעת איתמר, עמ' 4, שורה 112) אותו זיהה בהודעה מאוחרת יותר כמי שלא ידע לנקוב בשמו (הודעת איתמר מיום 12.02.2017, עמ' 1).

בשלב מסוים, נקלע איתמר לקשיים כלכליים בגינם לא יכול היה לעמוד בהחזרי ההלוואה שאז "הודעתי לו (למשיב 2) שאני לא משלם יותר" (תמליל איתמר, עמ' 10, שורה 25). בעקבות זאת, נפגש עם המשיב 2 אשר נתן לו שהות מסוימת להסדיר ענייניו, ולאחר מכן שבו אחרים מטעמו של מהשיב 2 לדרוש את החזרי ההלוואה, כאשר במקרים מסוימים יכלו אף להתקשר כ-20 פעמים ביום ( תמליל איתמר, עמ' 15, שורה 2). איתמר הסביר בחקירתו כי נאלץ לספר למשיב 2 תירוצים שונים אודות התשלום מאחר "שאתה מגיע למקומות ומדבר עם מישהו ועומדים לך שתיים לידו...אז אתה יודע שאתה לא באיזה אווירה טובה עכשיו" ( עמ' 17, שורות 29-30 ו-34). בנקודת זמן זו, התבקש איתמר על ידי משיב 1 להגיע לפגישה בצ'יינג. בפגישה זו התבטא כלפיו המשיב 1 בציינו כי "תשמע, אנחנו לא רוצים בעיות, אנחנו לא אוהבים דחיות" וכן "שמע אנחנו רוצים שתחזור למעגל התשלומים שלא יהיה פאדיחות" ( תמליל איתמר, עמ' 16 שורות 1, 16 ו-26). איתמר נאלץ לספר למשיב 1 כי ייתכן "תבוא עסקה טובה נצליח לכסות את החוב" (תמליל איתמר, עמ' 17, שורות 6-7).

המפגש בחניון קניון הזהב - סעיף 4 לאישום

איתמר תיאר בחקירתו כי רמון קבע להיפגש עמו בקניון הזהב, ובשעה שהגיע לשם המתינו לו להפתעתו גם המשיבים 2, 4 ו-5 (לעניין זהות הנוכחים במפגש – הפנתה המבקשת למזכר שנערך על ידי כפיר גרין " בנושא נוכחות האנשים במפגש עם איתמר כהן", מיום 19.02.2017) באופן ש"הרגשתי לא נעים" (תמליל איתמר, עמ' 51, שורה 24). את המשיב 4 תיאר כבחור "קעקועים, נמוך ומלא". המשיב 2 פנה אליו ואמר לו " שמע אתה לא יודע אצלנו אין טעויות, צריך לשלם, אין טעויות אתה חייב לשלם" (תמליל איתמר, עמ' 51, שורה 26, 37-36 ועמ' 52, שורה 2 לתמליל). לדבריו, חש מאוים " הרגשתי מאוים ברור מה...אומר לך אמיתי גם פחדתי שיוציאו לי כלי שמה אני הסתכלתי כל שנייה". במפגש זה נאלץ איתמר להבהיר למשיב 2 את מצבו הכלכלי, שעה שאמר לו כי "...שמע, קח לי גם יד עכשיו, אין לי מאיפה להביא תחכה חודש ייסגר יפה..." (תמליל איתמר, עמ' 53, שורות 39-37 ועמ' 57 שורות 4-3 לתמליל).

המבקשת טענה כי איתמר מסר גרסה המתייחסת לתיאור מלא ושלם של אירוע רב משתתפים, בו תיאר את השיח שהתקיים בינו לבין המשיב 2, את המעורבים וכן תיאר את התחושות שחש במהלך האירוע. לטענתה, תיאור כה נרחב של האירוע מצמצם את האפשרות כי מדובר באירוע מומצא.

רמון נשאל בחקירתו לגבי קיומו של האירוע המתואר לעיל, וכל שיכול היה לציין בחקירתו היה כי מכיר את איתמר, אך הקשר ביניהם פסק כבר לפני זמן ( תמליל חקירת חן רמון מיום 13.02.2017, מ.ט 484/17, עמ' 3, שורות 14-17). כאשר התבקש להתייחס לאירוע האמור, השיב: "לא שזכור לי" (תמליל רמון, עמ' 4 שורה 33).

המבקשת טענה כי בניגוד לקשר המצומצם בין רמון לבין איתמר, הרי שמחומר החקירה עולה כי בין רמון לבין המשיב 1 קיימים קשרי חברות הדוקים, וכי רמון הינו חבר טוב של המשיב 1, חבר ילדות ממש ( תמליל רמון, עמ' 2, שורות 10-16). כמו כן טענה כי אין כל ספק כי בהינתן קשריו הטובים של רמון עם המשיב 1 אל מול קשריו המצומצמים עם איתמר, גרסת רמון מתמצה באותן שלוש מילים, ובניסיון להרחיק עצמו מאירוע מאיים. המבקשת ציינה כי במסגרת החקירה התבקש איתמר לערוך עימות עם רמון בנקודה זו, ואולם נוכח חששו הרב של איתמר מביצוע העימות, הלה לא נערך (מזכר מיום 15.02.2017, פקד ג'קי בילביק).

אירוע הגעת המשיבים 2 ו-5 לדירת המגורים – סעיפים 5-6 לאישום

האירוע מתואר בחקירתה של אשתו של איתמר, גלית, אשר מסרה כי המשיבים 2 ו-5 הגיעו לביתה, המשיב 5 הקיש על דלת ביתה, שאז " אני פתחתי את הדלת....מזל שבעלי והילדים ישנו...בהתחלה הוא (משיב 2) התחבא בחדר המדרגות...עומד מולי האתיופי...הוא קרא לו ' שוקו'...אמרתי שבעלי לא בבית...אז הוא הזדהה בשמו האמיתי ואמר לי שבעלי חייב לו כסף..." (תמליל חקירת גלית מיום 24.01.2017, מ.ט 64/17, עמ' 24, שורות 20-31, עמ' 25, שורה 1 ו- 24, עמ' 26, שורות 25-27 ועמ' 27, שורות 2-4). נטען כי איתמר מסר בחקירתו כי באותה עת הילדים היו בבית ספר ולא כפי שמסרה גלית כי הילדים היו בבית, ואולם אין לראות בכך כדי סתירה היורדת לשורשו של האירוע.

באשר לתחושותיה במפגש זה – "שבאים אליך הביתה שני אנשים, שאחד אתיופי והשני יש לו חזות קצת של אה...איך אני אגיד את זה? של...אתה יודע של בעייתי משהו, אין להם סיבה לבוא אלי ולהגיד לי הם חברים של בעלי, אני מכירה את כל החברים של בעלי" (תמליל גלית, עמ' 86, שורות 33-34, עמ' 87 שורות 1-3).

המבקשת טענה כי למעשה המשיב 2 הגיע בלוויית המשיב 5 לביתה, בלא תיאום מוקדם ובהפתעה באופן שקשה לקבל כי המדובר במפגש חברי, וממילא בהמשך חקירתה ציינה גלית כי התנהגותו של המשיב 2 היא "כמו עבריין" ( תמליל גלית, עמ' 27, שורות 22 ו-27).

גלית ציינה בחקירתה כי הייתה חייבת לשקר למשיב 2 על מנת שלא ייכנס לביתה ( תמליל גלית, עמ' 28, שורה 25) ומסרה לו בכזב כי בעלה איננו בבית וכי השניים נפרדו לאור החובות בהם הוא נתון (תמליל גלית, עמ' 27, שורות 33-34, עמ' 28 שורות 2-5). חרף זאת, שאל המשיב 2 את גלית כיצד בדעתה להחזיר את הכסף שבעלה חייב, והיא השיבה לו "ממני הוא לא יראה ריבית" ( תמליל גלית, עמ' 29, שורות 13-16) וכן "אמרתי לו שאנסה להחזיר לו את מה שאני אוכל...אמרתי לו תחכה חודש חודשיים. הייתי צריכה שהוא יעוף משם" (תמליל גלית, עמ' 31, שורות 6-11).

איתמר מסר בחקירתו כי לאחר ביקור המשיב 2 בביתו יחד עם המשיב 5, התקשר למשיב 2 והשניים ניהלו שיחה בעלת טונים גבוהים, כאשר המשיב 2 איים עליו כי במידה ולא ישלם " יפגשו אותך ויזיינו אותך" (תמליל איתמר, עמ' 25, ש' 14, 23-22 ו-27). יצוין, כי לאחר מספר ימים שב והתקשר המשיב 2 לאיתמר, התנצל על הטונים בשיחה, אולם הודיע לו כי עליו להמשיך לשלם את הריביות ( תמליל איתמר, עמ' 25, שורות 38-37), כפי שאכן נעשה.

בנוסף, סיפרה גלית כי ביוני 2016 התקשר אליה המשיב 2 (שיחה מס' 6639, מהאזנת סתר 180027), בנוגע לחוב. במהלך השיחה הבהירה גלית למשיב 2 כי הוא יכול לפנות להוצאה לפועל, שכן אין לה ולבעלה אפשרות לשלם את החוב. בתגובה ענה לה המשיב 2: "...אנשים יפגשו אותו ברחוב, מה יהיה איתו? זה לא פתרון, צריך לבוא לאנשים עם פתרונות...להגיד לי יש לך צ'ק לך תתבע אותו זה לא להביא לי פתרון...כי זה לא הדרך שלי". המבקשת טענה כי מעבר לשיחה הכוללת משפטים מאיימים, הרי שהתייחסותו של המשיב 2 כאילו תביעת שטר איננה דרכו, מעידה לאין ערוך על מסוכנותו של המשיב 2, ועל כך שדרכו בפתרון חובות הינה בדרכי אלימות.

כך גם התבטא המשיב 2 בשיחה כי אנשים עלולים לפגוש את איתמר ברחוב, וכי חוותה שיחה זו כ"סוג של איום" ( תמליל גלית, עמ' 67 שורה 31), וכי הרגישה במהלך השיחה שהמשיב 2 מנסה לסחוט אותה " הוא מנסה לסחוט...אין לך מרחב נשימה" (תמליל גלית, עמ' 115, שורות 30-29 ועמ' 116, שורות 2, 7 לתמליל).

בעקבות האיומים, חששו המתלונן ואשתו מביקור נוסף ומשכך העתיקו את מגוריהם לכתובת אחרת, בלא שעדכנו בדבר המעבר את משרד הפנים, זאת על מנת שהמשיבים 1 ו-2 לא יוכלו לאתרם (תמליל גלית, עמ' 116, שורות 20-23). כך התייחס איתמר בחקירתו " החשש הכי גדול שלי זה היה עוד פעם שלא יבואו לי הביתה, זה היה החשש הכי גדול שלי בעולם" (תמליל איתמר, עמ' 38 שורות 19-13, עמ' 39, שורות 10-8 ועמ' 46, שורות 14-13).

לדברי איתמר, המשיב 2 או מי מטעמו הטרידו אותו, באופן שכבר לא היה יכול היה להמשיך בשגרת חייו " מתקשרים אלייך עשרים פעם בשעה...אתה לא יכול לעבוד...כלום אני לא יכולתי לעשות...חנקו" (תמליל איתמר, עמ' 45, שורות 21-20, 26 ו- 35). עוד מסר בהודעתו כי לאחר האיומים שהופנו כלפיו, הוא המשיך לשלם למשיבים את חובו, 350 ₪ בשבוע ( הודעת איתמר, שורות 87-91; תמליל איתמר עמ' 25-27).

המשיב 1 נחקר בהקשר אישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת משיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 27-29) וכך גם המשיב 5 (חקירת משיב 5 מיום 02.02.2017, סומנה ל"ו (8), עמ' 2-3, שורות 20-45).

על יסוד אלה טענה המבקשת כי התשתית הראייתית הלכאורית מבוססת על הודעת איתמר באשר לחובותיו ולמפגש בינו לבין המשיבים 2, 4 ו-5, כמו גם המפגש עם משיב 1 כשלאלה מתווספת גרסת גלית אשר תיארה את הגעת המשיב 2, בלוויית המשיב 5 לביתה, באופן שיש בו כדי להטיל מורא, וכן השיחה שהוקלטה בהאזנת סתר בינה לבין המשיב 2, ושתיקות המשיבים.

108. ב"כ המשיב 1 טען כי האמרה המיוחסת למשיב 1 היא אמרה לגיטימית שאינה מהווה עבירה של סחיטה באיומים אף לא בדרך של דמיון פרוע ואין זו נופלת בגדר הגבול האפור של העבירה. לטענתו, מעדותו של איתמר, שהיא הראיה היחידה בעניין זה, אף עולה כי השיחה בינו לבין המשיב 1 לא הייתה בטון תקיף ובסיומה המשיב 1 אמר לאיתמר כי ידברו עמו על הסדר נוח לפריסת החוב. כמו כן עולה כי איתמר אמר במפורש שלא ניסו לסחוט אותו וכי דרישת המלווה את הכסף אינה סחיטה. בתוך כך טען כי המבקשת ניתקה את האמרות מהקשרן וכי יש ללמוד על משמעותן מקריאת תמליל החקירה כולו. לטענתו, מעמ' 15 לתמליל עולה כי איתמר כלל לא מכיר את המשיב 1 ואף אינו יודע כי המשיב 2 הינו אחיו. באשר לעדותה של גלית טען ב"כ המשיב 1 כי אף היא מסרה שאינה מכירה את המשיב 1 וכי ההתנהלות הייתה מול המשיב 2. כמו כן הפנה ב"כ המשיב 1 לאמרות מאיימות של איתמר המלמדות כי לא נסחט.

109. ב"כ המשיב 2 טען כי אין ראיות לכאורה לאישום זה. נטען כי דרישת המשיב 2 מחייבים לשלם את חובם אינה מהווה עבירה פלילית, וכי אמנם אין מחלוקת כי המשפט - " אם לא תשלם, ייפגשו אותך ויזיינו אותך" - מהווה איום, אין לכך ביסוס בהקלטת חקירתו של איתמר בה מסר כי אמנם הוחלפו בינו לבין המשיב 2 קללות וצעקות וכי הרגיש לא נעים ובסוג של " כיפה אדומה" אולם דברי איומים הושמעו כלפי המשיב 2 דווקא מצדו ולא להיפך. נטען כי מעדותו המוקלטת של איתמר עולה כי לא נקב במילים " יזיינו אותך" כפי הנטען באישום אלא במילים כי אם לא ישלם יפגשו אותו. נטען כי איתמר העיד שהמשיב 2 התקשר אל איתמר לאחר מכן והתנצל על שקילל אותו והסכים כי איתמר ייקח הלוואה נוספת, וכי השניים אף נפגשו והמשיב 2 הסכים לתת לאיתמר דחייה. ב"כ המשיב 2 טען כי גם מעדותה של גלית, אשתו של איתמר, ומשיחה שקיימה עם המשיב 2 עולה כי אין מדובר במקרה של סחיטה באיומים, כי איתמר הוא שאיים על המשיב 2 והמשיב 2 לא איים עליה והיא לא פחדה ממנו, כי המשיב 2 דרש את התשלום כי לא יכול היה לפעול נגדם באמצעות הוצאה לפועל וכי כשאמרה שעברה דירה התכוונה לשנת 2016.

110. ב"כ המשיב 4 טען כי המשיב 4 לא נחקר באזהרה בקשר לאישום זה ולא הוטחו בו החשדות בקשר לאישום זה, כי הופרה לפיכך זכותו להתגונן מפני הנטען כלפיו וכי המדובר במחדל חקירה המצדיק את ביטול האישום נגדו.

111. ב"כ המשיב 5 הפנה לתמליל עדותו של איתמר מיום 25.1.2017 ולמסדר זיהוי בתמונות וטען כי הלה לא זיהה את המשיב 5 כמי שנכח במפגש וטען כי אינו מכיר את המשיב 5 ולא בכינויו " שוקו". ב"כ המשיב 5 הפנה לתמליל עדותה של גלית ( עמ' 25 שורה 109) וטען כי לדבריה בוקר אחד הגיע " אתיופי חמוד" וכי הוא לא איים עליה. כמו כן טען כי גם כתובתם של איתמר וגלית אליה הגיעו, על פי הנטען, המשיבים 2 ו-5, לא דווחה למשרד הפנים וכי השניים נטלו הלוואה נוספת אף לאחר מכן, ועל כן לא ניתן לייחס להם פחד מהמשיבים. כמו כן נטען כי אין בעובדות האישום טענה כי המשיב 5 קיבל הוראות מראשי הארגון בניגוד למאפייני היסוד של ארגון פשיעה.

112. המבקשת טענה כי אין ממש בטענות המשיבים 1, 2, 4 ו-5.

באשר למשיב 1 נטען כי בא כוחו הסתמך על הצגה חלקית של חקירת איתמר וכי קריאתה מלמדת כי הלה נאלץ לשקר למשיב 1 במעמד הפגישה מפני שפחד כי המצב לא יהיה נעים. המבקשת הפנתה בהקשר זה לתמליל החקירה מיום 25.01.2017, עמ' 17, שורות 12, 16. כמו כן הטענה כי אופן הצגת איתמר כמי שלא פחד מהמשיבים וכי דיבר אליהם בתקיפות באופן שאינו מאפיין אדם הנסחט באיומים אינה מתיישבת אף היא עם חקירתו הזרועה באמירות בדבר הפחד שחש ועם הסבריו לאופן בו דיבר עם המשיבים: "... למדתי את ההתנהלות מולם, אין מה לעשות, אתה שמה אתה נמצא שם, אתה רואה את הדיבור שלהם, אתה חייב להיות כמוהם, אתה מבין?" ( תמליל חקירת איתמר מיום 25.01.2017, עמ' 21, שורות 27-30). המבקשת טענה כי האופן שבו הציג ב"כ המשיב 1 את המתלונן כמי שלא נסחט על ידי המשיבים הינה הצגה מטעה והפנתה לתמליל החקירה מיום 25.01.2017, עמ' 40, שורות 29-35: "שמע, אתה קורא לזה סחיטה, אני בשבילי זה לא סחיטה כי זה אתה זה החיים שכבר נהיה לי... שמהבוקר אתה בטלפונים ... זה לא טלפון ... זה ימשיך בשעה עשרים טלפונים יכול להיות". כמו כן ובאשר לטענה כי אמירות המשיב 1 לאיתמר בדבר עמידה בתשלומים היו לגיטימיות ונעדרות מימד של איום, טענה המבקשת כי ב"כ המשיב 1 התעלם מהתייחסותו של איתמר: "אחי, שאתה מגיע למקומות ומדבר עם מישהו, ועומדים לך שתיים לידו ... אז אתה יודע שאתה לא באיזה אווירה טובה עכשיו" (תמליל חקירת איתמר מיום 25.01.2017, עמ' 17, שורות 29-34).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי הפנייתו של ב"כ המשיב 2 לתמליל חקירת איתמר בו תיאר כי המשיב 2 נתן לו תקופת התארגנות לתשלום החוב וכי מאז לא שמע ממנו הינה חלקית ומתעלמת מהמשך החקירה ( תמליל חקירה מיום 25.01.2017, עמ' 13, שורות 20-40 ועמ' 14), שבה ציין איתמר כי לאחר תקופה קצרה החלו להתקשר אליו אחרים בעלי דיבור "מלוכלך" "על בסיס מציק" מטעמו של המשיב 2. כמו כן נטען כי טענת הסניגור לפיה איתמר לא חש מאוים במהלך הפגישה בחניון קניון הזהב וכי החוקר גרם לו להבין שעשו לו " כיפה אדומה", אינה מתיישבת אף היא עם קריאת תמליל חקירתו של איתמר בהקשר זה ( עמ' 57, שורות 14-15), המלמדת כי הגם שהרים את קולו במהלך המפגש, לא חש ביטחון מול המשיב 2 שלווה על ידי אחרים ומסר: "הרגשתי מאוים, אמרתי לך" וכי חש " פחד מוות".

באשר למשיב 5 טענה המבקשת כי טענת בא כוחו בעניין נוכחותו של המשיב 5 במפגש בחניון קניון הזהב המפנה לחקירתו של איתמר מיום 12.02.2017 בה לא זיהה את המשיב 5, מתעלמת מהמזכר של החוקר כפיר גרין לעניין זהות הנוכחים במפגש. עוד נטען כי בניגוד לטענה לפיה גלית מסרה במפורש בחקירתה כי לא היו איומים במהלך הפגישה, עולה מחקירתה, כפי שפורט בטיעונים לעיל, כי הגעת המשיבים 2 ו-5 לביתה הפחידה אותה וגרמה לה לתחושה לא נוחה.

113. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בתשתית זו ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 4 ו-5 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה וכי חיזוק להן נמצא בשתיקת המשיבים 1, 2 ו-5.

אכן וכפי שטען ב"כ המשיב 2, איתמר מסר בחקירתו כי המשיב 2 אמר לו כי אם לא ישלם " יפגשו אותך" אך שלל כי נאמרו לו גם המילים " יזיינו אותך" (תמליל חקירת איתמר מיום 25.01.2017, עמ' 25). עם זאת, אין בכך להחליש את התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת. איתמר מסר גרסה מפורטת אודות האירועים ואודות התנהגות המשיבים 2, 4 ו-5 כלפיו. התנהגות המשיבים עליה העיד והאמרות שנאמרו לו, עולים לכאורה כדי יסוד האיום.

העובדה כי איתמר מסר כי השיב בטון תקיף למשיב 2, אף היא אינה פוגמת בעוצמת הראיות הלכאוריות, נוכח ההסבר שמסר להתנהגותו זו.

מעשה הסחיטה באיומים כוון גם כלפי גלית וזו מסרה על הגעת המשיב 2 לביתה יחד עם המשיב 5, כאשר המשיב 2 הגיח לפתע מחדר המדרגות, הפתיע אותה, ודרש את תשלום החוב. גרסתה של גלית מחזקת את גרסת איתמר לפיה המשיב 2 אמר לו " יפגשו אותך". חיזוק לשתי הגרסאות נמצא בתוכן שיחה מס' 6639 שנקלטה בהאזנת סתר, בה תועד המשיב 2 אומר לגלית: "אנשים יפגשו איתו ברחוב מה יהיה איתו" וכן אומר לה כי אין דרכו לפנות למימוש שטר בהליכי הוצאה לפועל. ההתנהגות המיוחסת למשיבים 2 ו- 5 והאמרות שמייחסת גלית למשיב 2 עולים כדי ראיות לכאורה להתקיימות יסוד האיום, לפי שיש בהם להעביר את המסר לפיו אם החוב לא ישולם - איתמר עלול להיפגע על ידי אנשים שיפגשו אותו ברחוב, במפתיע, כאשר המשיב 2 הבהיר כי אין הוא נוהג לפעול בדרכים חוקיות.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב 1 כי המבקשת ניתקה את אמרות איתמר מהקשרן כפי העולה מהתמליל. עיון בתמליל לכל אורכו מלמד כי איתמר העיד על מעשה סחיטה ועל התחושות המאיימות שחש כתוצאה מדברי המשיב 2 ומהתנהגות המשיבים 1, 2, 4 ו-5 כלפיו. אין מקום אף לטענה כי מתוך עדותו של איתמר עולה כי כלל לא הכיר את המשיב 1, באשר העיד על מפגש עם המשיב 1 ( עמ' 15-16 לתמליל חקירתו). אמנם מלבד האמרה המיוחסת למשיב 1, אשר אפשר כי כשלעצמה אין בה לעלות כדי יסוד האיום, לא מיוחס למשיב 1 מעשה בדיבור או בהתנהגות העולה כדי איום מפורש, אולם אין לנתק את המשיב 1 ממכלול הראיות המלמדות על מעורבותו הישירה כמבצע בצוותא מתוקף מעמדו בארגון פשיעה.

באשר למשיב 5 אציין כי הדרך בה תיארה גלית את פניו, אינה מנתקת את מעורבותו באירועים, ומוטב כי טענה זו לא הייתה מועלית למקרא עדותה של גלית כולה. כמו כן ועל אף שלא מיוחס למשיב 5 מעשה של סחיטה באיומים שבעל פה, הרי שאיום יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות ובדרך של נוכחות מאיימת, כפי שתיארה גלית בעדותה. באשר לזיהויו של המשיב 5 על ידי איתמר, הרי שטיעון סנגורו בעניין זה מתעלם מהמזכר מיום 19.2.2017 שערך רס"ר כפיר גרין.

באשר למשיב 4, נטען כי לא נחקר בגין אישום זה ועל כן הופרה זכותו להליך הוגן באופן המצדיק את ביטולו של אישום זה בעניינו. טענה זו היא טענה למחדל חקירתי אשר מקומה לבירור בהליך העיקרי, כפי שהובהר לעיל.

מכל המקובץ אני קובע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בקשר למשיבים 1, 2, 4 ו-5, בגין אישום זה.

יב. אישום 11 – סחיטת סמדר ונחום דוד- בוטל.

יג. אישום 12 – סחיטת דוראל אדרי

114. אישום זה מיוחס למשיבים 1-3.

115. למשיבים 1-3 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהביאה לכדי מעשה בנסיבות ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

116. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2014, לווה דוראל אדרי ( להלן: "דוראל") מארגון הפשיעה בראשו עמדו המשיבים 1 ו-2 סך 20,000 ₪ עבור הימורים. המשיב 2 ודוראל סיכמו כי תנאי ההלוואה יהיו תשלום שבועי בסך 600 ₪, המהווה תשלום ריבית בלבד.

לאחר כחודש וחצי של תשלומי הריבית, סיכמו דוראל והמשיב 2 כי תנאי ההלוואה ישונו באופן שבו ישלם דוראל מדי שבוע סך 1500 ₪, סכום המהווה תשלום קרן וריבית גם יחד.

סמוך לאחר מכן, נקלע דוראל לקשיים כלכליים ולא עמד בתנאי ההחזר. דוראל פנה למשיב 2 וביקש ממנו דחיית התשלום. המשיב 2 סירב והבהיר לדוראל כי ישלח אדם מטעמו בשעת הערב לביתו על מנת לגבות את הכסף. דוראל, בחששו מהמשיב 2, נמנע מלהגיע לביתו ושהה במקום אחר.

דוראל שב ויצר קשר עם המשיב 2, והתחנן בפניו כי ידחה את התשלום ביממה. המשיב 2 נעתר לתחנוניו של דוראל, אך דרש ממנו לשלם סך 100 ₪ נוספים בגין יום איחור. בעקבות חששו, שב דוראל ושילם למשיבים 1 ו-2 תשלומים על חשבון ההלוואה.

ביום 16.06.2016, סמוך לשעה 15:41, התקשר דוראל למשיב 2 על מנת לבקש דחייה בתשלום. במהלך השיחה איים המשיב 2 על דוראל בכוונה להפחידו כי 'אם לא הייתי אוהב אותך הייתי מרביץ לך, יא מאניאק'. המשיב 2 עמד על כך שדוראל יעביר לפחות סך 800 ₪, וציין כי המשיב 1 כעוס ביותר.

בהמשך לכך, ביום 16.06.2016, סמוך לשעה 21:52, התקשר המשיב 3 לדוראל על מנת לברר עמו מתי יעביר את התשלום. דוראל שב וביקש דחייה בתשלום, אך המשיב 1 סירב לכך, ובנוכחות המשיב 3, איים על דוראל בכוונה להפחידו באומרו כי "תגיד לו אם הוא היום הוא לא מביא כסף אני מזיין אותו בתחת. רק היום, לא מחר ולא כלום! רק היום! הבן שרמוטה! כל יום מחר. היום! אוי ואבוי לו אם לא יהיה היום כסף! בן זונה, מזדיין בתחת! כל יום מחר, בן שרמוטה". מיד לאחר מכן, ובמהלך אותה שיחת טלפון איים המשיב 2 על דוראל בכוונה להפחידו באומרו כי 'אם לא מביא לו מחר עד שעה 12:00, אני בא ומתקתק לך בדלת...אם אתה לא עונה לי מחר, ב-12:00 אני מתקתק לו בדלת...'.

סמוך לאחר שיחות אלו, נודע לאמו של דוראל בדבר קיום החוב למשיבים 1 ו-2, והיא מסרה סך 32,000 ₪ למי מחברי ארגון הפשיעה, במטרה לכסות על החוב של בנה.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 1-3 ועבור ארגון הפשיעה את דוראל, בכך שאיימו עליו במספר הזדמנויות בפגיעה בגופו.

117. לטענת המבקשת יש בראיות שבידה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-3 במיוחס להם במסגרת אישום זה. המבקשת טענה כי מחקירתו של דוראל עלה כי בתחילה לא שיתף פעולה באופן מלא וניסה להתחמק ממתן תשובות ענייניות, אולם על המניעים לכך עמד בעת שהסביר, בין היתר, כי: "אני לא רוצה יותר לדבר, אני אומר לך את האמת" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 24 שורות 23, 35, 39); " שילמתי, מה זה משנה כמה, לא ניכנס למספרים" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 32 שורות 31, עמ' 33 שורה 4); " כי אני לא רוצה אחי, זה לא ממקום של פחד... מקום שאני לא רוצה להיכנס לזה אחי.. לא רוצה זה עושה לי רע" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 33 שורות 35-40; עמ' 34 שורה 2); " לא רוצה לדבר על זה.. ממני זה לא יבוא.. אני לא ממשיך לאכול חרא" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 35 שורות 11-34); " אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני לא חייב להם.." (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 38, שורה 12 ואילך).

ברם, בחקירתו השנייה מיום 01.02.2017, החל דוראל לשתף פעולה ולפרט יותר על האירועים מושאי האישום. דוראל מסר כי לפני כ-3 שנים לקח הלוואה בסך 20,000 ₪ מהמשיב 2, בתנאים של החזר כספי שבועי בסך 600 ₪ - הלוואה עומדת, החזר עבור הריבית בלבד. לאחר כחודש וחצי שונתה ההלוואה ל"יורדת" והוא החזיר למשיב 2 כל שבוע 1,500 ₪ - המהווים תשלום עבור קרן וריבית ( הודעת דוראל אדרי מיום 01.02.2017, שורות 47-53; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 37-42, 47-52). דוראל מסר כי סמוך לאחר מכן, נתקל בקשיים כספיים ואמר למשיב 2 שאין לו כסף וביקש דחייה. כשנענה בשלילה לבקשת הדחייה על ידי המשיב 2 ונאמר לו שבערב יבוא אליו מישהו לגבות את הכסף, סגר דוראל את הטלפון שלו וברח מהבית. עוד מסר כי אמו, מרים אדרי, סיפרה לו שבאותו היום חיפשו אותו אנשים שהיא לא מכירה, שאמרו לה שעובדים אצל המשיב 2 בעלי קסדות וחליפות, והיה בחור מפחיד והיא נלחצה (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 51-61; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 53-59; הודעת דוראל מיום 05.02.2017, שורות 18-25; תמליל מ"ט 348/17 – הודעת דוראל מיום 05.02.2017, עמ' 12-13). בהודעתו מיום 01.02.2017 סיפר דוראל שהאירוע הנ"ל היה לפני כשנתיים וחצי (תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 58, שורה 11), אולם בהודעתו מיום 05.02.2017 הסביר שהוא אינו זוכר במדויק את מועד האירוע וכי זה אירע לפני כשבעה חודשים (הודעת דוראל מיום 05.02.2017, שורות 41-4318-25; תמליל מ"ט 348/17 – הודעת דוראל מיום 05.02.2017, עמ' 18-19). בהודעתו מיום 14.02.2017 הסביר שאולי טעה בחישוב הזמנים כשאמר לפני שנתיים – שלוש (הודעת דוראל מיום 14.02.2017, שורות 15-18; תמליל מ"ט 488/17 – הודעת דוראל מיום 14.02.2017, עמ' 10-11).

בהמשך דבריו מסר דוראל כי התחנן בפני המשיב 2 שיידחה את תשלום החוב ביום אחד. המשיב 2 נעתר לבקשתו, אך " קנס" אותו על האיחור ב- 100 ₪. יום למחרת, העביר דוראל 1,600 ₪ לעוז אליהו כחלק מתשלום החוב (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 63-64; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 59-61).

עוד מסר דוראל, כי המשיבים 3 ו- 4 הגיעו לביתו מטעם המשיב 2, כשלא היה בבית, ושוחחו עם הוריו על החוב הכספי שלו, והוריו הביעו בפניהם נכונות לסגור את חובו (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 68-70; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 64-66).

בחקירתו מסר דוראל מפורשות כי לאחר שהגיעו לביתו הוא חש פחד: "פחדתי חיים שלי, איך אני לא אשלם?.... כי אמרתי לך באו אלי פעם אחת הביתה וזהו מאז נהייתי שולמן וזהו.. הוא ראה אותי ילד טוב שמשלם, לא יכול לעשות לו בעיות, הוא גם התנהג אלי בהתאם" (תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 93, שורות 28-37). עוד בהמשך סיפר דוראל על הפחד שחש מהמשיבים: "נתתי לכם יותר מדי דברים, מפחד כבר.. מפחד אחי מפחד. מפחד פתאום יהיה כתוב בפרוטוקול. הלוואי שהם יכנסו כל החיים ואני לא אצטרך לפחד" (תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 103, שורות 26-32).

לאור המתואר לעיל ונוכח האיומים, שילמה אמו של דוראל את החוב הכספי של דוראל למשיבים 1-2 מכספי ירושה שקיבלה ( תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 47; הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 65-67, 70-73; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 62-64).

כמו כן ציין דוראל כי " סידר" ל-3 אנשים שונים לקחת הלוואה מהמשיב 2 ( אביחי דהן, גמליאל פרץ ובנימין מונסה – מתלונן באישום 17). כשלווים אלה נמנעו מתשלום חובם הכספי למשיבים, המשיבים באו לדוראל בדרישה כי ישלם את חובם והוא עשה כן (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 74-102; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 29-32, 70-72, 76-93; הודעת דוראל מיום 05.02.2017, שורות 1-7; תמליל מ"ט 348/17 – הודעת דוראל מיום 05.02.2017, עמ' 4-7).

עוד מסר דוראל כי לאחר הרצח של חברו הטוב, כמפורט באישום 4 ( אישום שלימים נמחק מכתב האישום המתוקן), פנה אליו המשיב 3 בטלפון בנושא גביית החוב, ודוראל נהג להשאיר את הכסף שהיה חייב להם אצל חברים או אצל " ספקטור משקאות" (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 198-208, 216-217; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 152-155, 160, 167).

תמיכה לגרסתו של דוראל ניתן למצוא, לשיטת המבקשת, בשיחות שנקלטו בהאזנת סתר, אשר מלמדות באופן כללי על התנהלות של החזרי חוב, גובה החוב, מועדי השבת החוב והאיומים. להלן פירוט שיחות מושאי האישום:

שיחה 10 עמדה 138295/15 ( מיום 11.02.2015 18:04): אשר מחזקת את גרסתו של דוראל לקיומו של חוב כספי מצד דוראל למשיב 2 כבר בתחילת שנת 2015.

שיחה 1934 עמדה 180027/16 ( מיום 13.06.2016 20:05): אשר מעידה על השתלשלות העניינים ועל תחנוניו של דוראל בבקשות דחיית תשלום החוב. תגובותיו של המשיב 2: " נשמה שלי אני גם יכבד אותך ומתנהג בכפפות של משי.... ", "...אחי זה כבר לא תלוי רק בי אני מבקש ממך לדאוג לשלוש אלף מינימום אחי שנוריד לחץ".

בנוגע לסעיף 5 לאישום 17, הפנתה המבקשת לשיחה 3314 עמדה 180027/16 ( מיום 16.06.2016 15:41), אשר, לשיטתה, מדברת בעד עצמה בנוגע לאיום שהופנה כלפי דוראל מצד המשיב 2: " אם לא הייתי אוהב אותך, הייתי מרביץ לך יא מניאק".

שיחה 3512 עמדה 180027/16 ( מיום 16.06.2016 19:49), בהמשך, נשלח sms מהטלפון של המשיב 2 לדוראל " דוראל מה קורהההה?".

בנוגע לסעיף 6 לאישום הפנתה המבקשת לשיחה 3517 עמדה 180027/16 ( מיום 16.06.2016 19:52), שיחה שבה המשיב 3 התקשר לדוראל. תוכן השיחה הינו ברור בנוגע לאיום שהופנה כלפי דוראל, הן מצד המשיב 1, בין היתר באומרו: "..אוי ואבוי לך אם לא יהיה היום כסף... מזדיין בתחת", והן מצד המשיב 2, בין היתר באומרו: "אני אומר לך מחר אתה לא מביא עד שעה שתיים עשרה אני בא דופק לך בדלת אחי..". בנוסף, ראה התייחסותו של דוראל בחקירתו חווה זאת כאיום מילולי (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 247-251; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל 01.02.2017, עמ' 184-185).

בנוסף, הפנתה המבקשת לשיחה 7552 עמדה 18007/16, בה שאל המשיב 2 את דוראל: "לאיפה לבוא לבית?.. לאיפה לבוא אליך?", ובהמשך: "מה אמרת לאמא שלך מי זה אני?. מה אמרת לאמא שלך נועם?..". בחקירתו, לאחר ששמע שיחה, זו אישר דוראל שחש מאוים ולחץ מפני שיבואו אליו הביתה (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 240-246; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 178 שורה 17, עמ' 179-180).

לטענת המבקשת, תמיכה לגרסה של דוראל ניתן למצוא בהודעתה של אמו, מירי אדרי ( להלן: "מירי"), אשר אישרה ששילמה את החוב הכספי של דוראל עבור המשיב 2, בסך 32,000 ₪. את הכסף מסרה מירי למשיב 3, שהגיע עם אופנוע לתחנת הדלק בבת ים (הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, שורות 14-18, 62-63, 73-74; תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 18-19, 26, 29, 52, 67 שורות 32-35).

עוד מסרה מירי כי המשיב 3 הגיע לביתה ביחד עם אדם נוסף, כשדוראל לא היה בבית. הם שאלו איפה דוראל והמשיב 3 הציג את עצמו " אני סמי חבר שלו" (הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, שורות 65-72; תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 63-67). עוד מסרה כי התקיימה פגישה נוספת בביתה, בנוכחות בעלה, אך לטענתה מדובר בשיחה על צ'ק של דוראל שחזר והיא לא נכחה בפגישה כי זו הייתה " שיחת גברים" ( הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, שורות 78-89; תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 68-72). מירי זיהתה את המשיב 3 בתמונה וציינה כי כשפגשה אותו הוא היה יותר רזה (תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 61-62, עמ' 68 שורה 1, עמ' 69 שורה 8, עמ' 76 שורה 26).

המבקשת טענה כי החשיבות בגרסתה של מירי אדרי היא בעצם אישוש קיומו של מפגש שנועד להחזיר את החוב של בנה דוראל, וכי הגם שייתכנו סתירות בין גרסה זו לגרסת בנה באשר למועדי המפגש, הרי מטבע הדברים לא ניתן לצפות מעדים למסור יום מדויק של אותו מפגש, בוודאי בהשתלשלות אירועים מלאת התרחשויות.

כמו כן טענה המבקשת כי ניכר חששה של מירי אדרי בחקירתה למסור פרטים: תחילה לא זכרה את שמו של הבחור שהגיע לביתה ואת שמו של הבחור שמסרה לו את הכסף (תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 31 שורות 9-18, עמ' 32 שורות 21-31, עמ' 53-54), ואף סייגה ואמרה שאינה בטוחה שהיו מטעמם של המשיבים (תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 44). בהמשך נקבה באופן ספונטני בשמו של המשיב 3 כמי שמסרה לו את הכסף, והגם שניסתה להסתייג מאמירתה זו, לא ידעה להסביר כיצד נקבה דווקא בשמו (תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 58, שורות 9-26, עמ' 75 שורות 28-39). בהמשך החקירה אף ציינה כי המשיב 3 הוא זה שגם הגיע לביתה וחיפש את דוראל (תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 62-63). בנוסף, בחקירתה ביקשה לדעת עד מתי המשיבים עצורים, וזאת מבלי ששאלתה תירשם, דבר אשר מעיד על חששה מפני המשיבים ( תמליל מ"ט 315/17 – הודעת מירי אדרי מיום 05.02.2017, עמ' 29, שורות 37-40).

המבקשת טענה שתמיכה נוספת לגרסתו של דוראל, ניתן למצוא בהודעתו של אביו, בנימין אדרי, אשר אישר את קיומה של הפגישה בביתו – במסגרתה הגיעו שני אנשים, שאלו מדוע דוראל לא עונה לטלפון ודרשו לדעת מתי ישולם חובו של דוראל (הודעת בנימין אדרי מיום 09.02.2017, שורות 20-41; תמליל מ"ט 459/17 – הודעת בנימין אדרי מיום 09.02.2017, עמ' 5-8, 30-35). לטענת המבקשת, הגם שבנימין הדגיש כי הוא אינו יודע מטעם מי היו האנשים שבאו לביתו וכי דוראל היה חייב למספר אנשים (תמליל מ"ט 459/17 – הודעת בנימין אדרי מיום 09.02.2017, עמ' 7, שורות 22-30; עמ' 43 שורות 33-35), הוא אישר קיומה של הפגישה ויש בכך כדי חיזור ראייתי לגרסתו של דוראל על אודות הפגישה.

המבקשת טענה כי בנימין אדרי הדגיש שהאנשים שהגיעו לפגישה לא איימו או "לכלכו את הפה" ( תמליל מ"ט 459/17 – הודעת בנימין אדרי מיום 09.02.2017, עמ' 9, שורות 3-9; עמ' 16 שורות 24-25), אך הוא הרגיש "לא בנוח" כש- "טיפוסים" כאלה נכנסו לביתו ( תמליל מ"ט 459/17 – הודעת בנימין אדרי מיום 09.02.2017, עמ' 18, שורות 14-29, מעמ' 31 שורה 35 ועד עמ' 32 שורה 12, עמ' 44-45).

המשיב 1 נחקר בהקשר לאישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 51-53), כמו גם משיבים 2 ו-3.

המבקשת טענה כי מקבץ הראיות לאישום זה מבסס קיומן של ראיות לכאורה באישום זה - הודעותיו של דוראל בהן פירט את האירועים מושא האישום, וניכר היה בהן כי הוא חשש מהמשיבים. לצד הודעות אלה ניצבת הודעת אמו בדבר תשלום החוב למשיבים נוכח האיומים כמו גם בעצם קיום המפגש, הודעת אביו המאשר את המפגש, וכן שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר אשר מלמדות על האיומים שהושמעו, והכול לצד שתיקת המשיבים.

118. ב"כ המשיב 1 טען כי דברי האיום המיוחסים למשיב 1 נאמרו בחלל החדר ממנו קיים המשיב 2 שיחה עם דוראל ואולם לא קיימות ראיות המזהות את המשיב 1 כמי שאמר את הדברים. נטען כי דברי האיום נשמעים כצעקה ברקע ואולם לא נעשתה כל פעולת חקירה על מנת לזהות את קולו של הדובר ובכלל זאת לא הושמעה השיחה לדוראל. כמו כן נטען כי הדברים כלל לא הופנו אל דוראל. לגופם של דברים, טען ב"כ המשיב 1 כי אין בדברים להוות סחיטה באיומים היות ומדובר בסגנון דיבור גם אם לא מיטבי. כמו כן טען כי מתמליל חקירתו של דוראל עולה כי הוא אוים על ידי החוקר במטרה לשנות או להשפיע או לטעת בו גרסה אולם אמר לחוקר כי אף אחד לא סחט אותו וכי אם יש אדם רע בסיפור הרי שזה הוא משום חובותיו הכספיים. באשר לעדותה של מירי, אמו של דוראל, נטען כי מדובר בעדות מפי השמועה וכי העדה מסרה כי אינה מכירה את המשיבים 1 ו-2 וכי מעולם לא פגשה בהם, זאת גם כשהוצגו לפניה תמונותיהם. כמו כן מסרה כי לא שילמה את חובות בנה בשל איומים. באשר לעדות בנימין, אביו של דוראל, נטען כי אף הוא אינו מתאר מצב של סחיטה באיומים ואינו קושר את המשיבים 1 ו-2 לכך.

119. ב"כ המשיב 2 טען כי הדברים המיוחסים למשיב 2 אינם מהווים דברי איום וכי יש לבחנם בהקשר של השיחה כולה. כמו כן טען כי בעדותו הסביר דוראל כי לא אוים מדברי המשיב 2 וכי מדובר בקללה, וכי אף מעדויותיהם של הוריו עולה כי לא פחדו מביקור המשיבים בביתם ולא חוו איום, פרט להרגשה לא נעימה בשל חובות שחייב בנם.

120. ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות למיוחס למשיב 3 במסגרת אישום זה. לטענתו, אין לייחס אמון לעדותו של דוראל העוסק בהימורים בלתי חוקיים ובסחר בסמים ואף משום שהחקירה בוצעה תוך הפעלת לחץ פסיכולוגי על העד בדרך של צעקות ודפיקות על השולחן, סטירות ומכות, תוך שימוש במילים בוטות, תוך החשדתו ברצח חברו מבלי שהוזהר בעניין זה קודם לכן ואיום כי ייעצר. נטען כי חרף הלך האימים של החוקרים עליו, המשיך דוראל וטען כי אף אחד לא סחט אותו ואין לו מה לספר. ב"כ המשיב 3 הפנה לשיחה 3517 וטען כי עליה מבוסס האישום. לטענתו בשיחה זו תועד המשיב 3 משוחח עם דוראל על דברי חולין וברוח טובה, כשברקע הצעקות הנשמעות אומר המשיב 3 לדוראל כי אין הם מכוונים אליו ובשלב מסוים הוא מסר את הטלפון למשיב 2. על כן, נטען כי המשיב 3 לא יכול להיות אחראי על דברי איום שנשמעים ברקע כאשר הוא מבהיר לבן שיחו כי אין הם מכוונים אליו. נטען כי דוראל נשאל בחקירתו שאלה תיאורטית בדבר תחושת איום אולם טען כי לא אוים וכי זהו סגנון הדיבור. נטען כי גם מעדויותיהם של הוריו של דוראל עולה כי לא היו עדים למעשה של סחיטה באיומים של בנם וכי אילו היה מאוים לא היה לוקח הלוואה נוספת.

121. המבקשת טענה כי אין כל ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2 ו-3.

באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לנטען על ידי בא כוחו בוצע זיהוי קול לשיחה 3517 והמשיב 1 זוהה בה על בסיס שיחת זיהוי וכי שיחה זו הושמעה לדוראל במהלך החקירה והוא התייחס אליה ( תמליל חקירה מיום 01.02.2017, עמ' 184-185). המבקשת הפנתה לתוכן השיחה וטענה כי במהלכה איים המשיב 1 על דוראל באופן ברור כי עליו להחזיר את חובו עוד היום. באשר לטענה כי דוראל אוים על ידי החוקר, טענה המבקשת כי חקירת דוראל מיום 31.01.2017 נסובה בעיקרה לגבי אירוע הרצח ולגבי חובותיו למשיבים 1 ו-2 ואולם דוראל לא שיתף בה פעולה באופן מלא. באשר לחקירתו השנייה טענה המבקשת כי הינה למעשה ניסיון של החוקר לדלות מדוראל פרטים אודות המנוח והקשר של המנוח למשיבים בשים לב לעובדה כי דוראל היה חברו הטוב של המנוח ושל עוז אליהו ויכול היה למסור מידע אודות הקשר בין השניים. על כן טענה המבקשת כי יש להבין את דינמיקת החקירה בהקשר זה, וכי אמרות החוקר לדוראל סויגו על ידי החוקר ומטרתן הייתה להגיע לחקר האמת ( תמליל חקירה מיום 01.02.2017, עמ' 4, שורות 16-24). באשר לטענה לפיה דוראל מסר בחקירתו כי לא אוים, לא הותקף ואף לא נסחט, טענה המבקשת כי ב"כ המשיב 1 הפנה באופן סלקטיבי לחקירתו הראשונה של דוראל, אשר התאפיינה בחוסר שיתוף פעולה, ובאשר להפנייתו לחקירה השנייה הרי שזו מתעלמת ממלוא דבריו של דוראל לפיהם מסר כי בשלב בו לא היה לו כסף "וסתם אז באו אלי. לא זוכר מי. כי. ברחתי. מה אני אשקר לך. ברחתי. באלוהים ... ואז התקשרתי אמרתי לו אני מארגן את זה למחר ... הוא אמר לי שזה יהיה מוכן עד היום" (תמליל חקירה מיום 01.02.2017, עמ' 53, שורות 15-30). על כן טענה המבקשת כי טענת ב"כ המשיב 1 לפיה הנחקר מוטט בחקירתו את התיזה של המבקשת וכי זו נעדרת ביסוס ראייתי לאור אמירות מפורשות של דוראל אודות הפחד שחש מהמשיבים- אינה במקומה. נטען כי טענתו של הסניגור לפיה אמו של דוראל מסרה בחקירתה שאינה מכירה את המשיבים 1 ו-2 אינה נכונה היות וזו מסרה בחקירתה שבוודאי הכירה את המשיבים 1 ו-2: "... האחים האלה ... אני מכירה אותם ... הוא היה חייב להם, סגרתי לו את החוב ... כחלונים, אני מכירה" (תמליל חקירתה מיום 05.02.2017, עמ' 10, שורה 34, ועמ' 11).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה תוכנה של שיחה 3314 אינה מהווה איומים, מדובר בשיחה ממנה עלה כי המשיב 2 לא ויתר לדוראל, לחץ עליו באשר למועד תשלום החוב, דרש ממנו לשלם חלק מהחוב עוד היום ואף צעק עליו. באשר לטענת ב"כ המשיב 2 כי בין המבקשת התעלמה משיחות רבות שהתקיימו בין דוראל לבין המשיבים 1 ו-2 ובחרה בדלי שיחות, טענה המבקשת כי מקום בו דוראל מסר באופן מפורש כי אוים בעקבות השיחות האמורות הרי שאין נפקות לשיחות קודמות נעימות ככל שיהיו, אם אכן היו. באשר לטענה כי חקירת דוראל נעשתה בצורה אגרסיבית ולא ראויה הפנתה המבקשת לטיעוניה לעיל בעניין טיעוני ב"כ המשיב 1.

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי בא כוחו ניסה לבסס את היעדר מהימנותו של דוראל תוך שציין כי דוראל מסר כי סחר בסמים וכי הינו עבריין ואינו דובר אמת, אולם עיון בתמלילי חקירתו של דוראל מלמדים כי הלה מסר למשטרה אודות מעורבותו בתחום ההימורים, אולם לא ציין בשום שלב כי הוא סוחר בסמים או בעל קשר לתחום זה. כך או כך, טענה המבקשת כי גם אם דוראל הינו עבריין אין בכך לבטל את מהימנותו, אשר ממילא אינה נבחנת בשלב זה. באשר לטענה כי החקירה אגרסיבית ומאיימת, טענה המבקשת כי קלטת החקירה הושמעה בבית המשפט וכי בית המשפט העיר שאין הדברים עולים כדי " משהו דרמטי", וכי ממילא אין מדובר בטענה שדינה להתברר במסגרת הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. המבקשת טענה כי צפייה בדיסק החקירה מעלה כי החקירה התנהלה ברובה באווירה טובה ונעימה והגם שנשאלו שאלות שהיה בהן כדי להלחיץ את דוראל, הרי שלא ניתן היה להימנע מהן. באשר לשיחה 3517 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת הסניגור, הרי שמתוכן השיחה ומקריאת התמליל נלמד כי נוכחותו של המשיב 3 בשיחה אינה תמימה וטכנית וכי מדובר במי ששוחח עם דוראל על החזר החוב ועדכן את המשיב 1 בדבר הימנעות דוראל מלהסדיר את התשלום. באשר למזכר החקירה של דוראל מיום 20.03.2018 אשר הועבר להגנה ביום 25.03.2018 טענה המבקשת כי הסניגור הלין על כך כי יש חשש שמדובר בעד מדינה שמכלול החומר בעניינו טרם הועבר, אולם אין יסוד להנחה זו של ההגנה. המבקשת ציינה כי דוראל אינו עד מדינה, אלא עד שנערך בעניינו תשאול קודם והחומר הועבר להגנה. לטענתה, מדובר במזכר בן 5 שורות אשר תואם את חקירותיו של דוראל, וכי ההגנה ממילא לא טענה דבר לגבי תוכנו. באשר לחקירת אמו של דוראל טענה המבקשת כי אין יסוד לטענת הסניגור כי זו לא זיהתה את המשיב 3 כמי שנכח בביתם או כמי שקשור לגביית החוב, המתעלמת מאמירות מפורשות של האם באשר למידע שקיבלה מדוראל אודות זהות בעלי החוב ובאשר לתשלום החוב עצמו, בין היתר, למשיב 3, אותו זיהתה בתמונה שהוצגה לה ( תמליל חקירתה מיום 05.02.2017, שורות 73-77).

122. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהובאה בפניי ביחס לאישום זה ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-3 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, וכי חיזוק להן ניתן למצוא בשתיקתם.

תשתית זו מבוססת על עדותו של דוראל בה מסר על חובו למשיבים 1 ו-2, הנתמכת בעדויות הוריו, ועל שיחות בין דוראל לבין המשיבים 1-3, שנקלטו בהאזנות סתר.

בתחילת חקירתו ניכר כי דוראל ביקש להימנע מלמסור מידע אודות המשיבים 1-3 ודרישתם את החוב, וטען כי זה עושה לו " רע" וכי הוא ה"רע" בסיפור. אולם בהמשך סיפר כי בשיחה עם המשיב 2, דרש ממנו המשיב 2 למסור כסף באותו היום ומאחר שלא היה לו כסף הוא ברח מביתו. לדבריו, אמו סיפרה לו כי באותו היום הגיעו שני אנשים לביתם, אשר הזדהו כעובדים אצל נועם, ודיברו עמה. עדותו זו תואמת את עדותה של אמו אשר מסרה תיאור דומה על אותו אירוע ועל כך שעקב מצבו הנפשי של בנה שילמה את חובו למשיבים 1-2. דוראל מסר בעדותו על חששו מכך שהמשיבים 1-3 יגיעו לביתו ועל חששו מהם, תוך שהביע את חששו אף מכך שסיפר יותר מדי דברים בחקירתו וקיווה כי הם ייכנסו לכלא למשך כל חייהם ( תמליל הודעתו מיום 01.02.2017, עמ' 103, עמ' 178-179). עדויותיהם של דוראל, אמו ואביו אשר תיאר פגישה בה הגיעו שניים לביתם ודרשו את החוב, מבססות תשתית ראייתית לכאורית להתנהגות מאיימת ממנה משתמע כי אם החוב לא ישולם- צפוי דוראל להיפגע.

פרט לראיות אלה, קיימות ראיות לכאורה לאיום מפורש בעל פה. כך על פי שיחות שהתקיימו בין המשיבים 1-3 לבין דוראל, המבטאות לחץ ואיומים שהופנו כלפי דוראל. מבין שיחות אלה, יש לתת את הדעת במיוחד לשיחות 3314 ו- 3517.

בניגוד לטענות ההגנה, דוראל התייחס לשיחות אלה בחקירתו וזיהה את הדוברים בהן ( שם, שיחה 3517- עמ' 184, שיחה 3314- עמ' 194).

באשר לשיחה 3517 ייחס דוראל את הדברים שנשמעו ברקע למשיב 1 כדברי איום להבדיל מקללות ( שם, עמ' 184). דוראל מסר כי הופעל עליו לחץ מילולי שמשמעותו הייתה שיבואו לביתו ויפעילו לחץ על מנת שישלם ( שם, עמ' 180), אולם כפי העולה מתוכן השיחות ובהתאם למבחן האובייקטיבי של יסוד האיום, קיימות ראיות לכאורה לכך כי המדובר באיום מוחשי לפגיעה בדוראל.

אמנם, בשיחה 3314 תועד המשיב 2 אומר לדוראל: "אם לא הייתי אוהב אותך הייתי מרביץ לך", אולם בהמשך תועד כמי שלא מוותר, מפעיל לחץ על דוראל ודורש ממנו לשלם חלק מהחוב עוד באותו היום, ואף ציין באזניו, כי המשיב 1 "הוא עושה פה... צועק אחי באמא שלך", ואין לנתק בין אלה. משיחה זו משתמע כי המשיב 2 הוא " האיש הטוב" ואחיו הוא " האיש הרע", באופן המשתלב עם שיחה 3517 שהתקיימה לאחר כארבע שעות, באותו היום ובאותו הקשר. האמרות המיוחסות למשיב 1 בשיחה 3517 עולות כדי התניה מפורשת בדבר איום לפיו אם דוראל לא ישלם- ייפגע (" אני מזיין אותו בתחת"). האזנה לשיחה 3517 מעלה אף כי אין יסוד לטענת ההגנה לפיה דברי המשיב 1 לדוראל באותה שיחה נשמעו ברקע ולא כוונו אליו וכי המשיב 3 הבהיר לדוראל כי הדברים הנשמעים על ידי המשיב 1 אינם מכוונים אליו. מהשיחה עולה כי המשיב 3 מסר למשיב 1 את דברי דוראל, לפיהם למחרת הולך הוא לעבוד ואז יוכל למסור כסף, תוך שבתגובה לכך אמר המשיב 1 למשיב 3 את דברי האיום.

ההגנה טענה כי מדובר בסגנון דיבור מקובל בין המשיבים 1-3 לבין דוראל, אלא שאין לכך ביסוס בגרסתו של דוראל. כמו כן, בחינת הדברים בקנה מידה אובייקטיבי, על רקע המכלול הראייתי והנסיבתי כולו כפי העולה מגרסתו של דוראל והאזנה לתוכן השיחות, מעלה כי אין יסוד ראייתי לטענה זו, ואין בה לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית. סגנון דיבור הכולל ביטויים של " אחי" ו"כפרה" אינם צובעים את דברי האיום בצבע חיובי ואינם מחלישים ממשמעותם, ואלה, כאמור, נבחנים לפי אמת מידה אובייקטיבית ובהקשר הראייתי הכולל.

טענות שהועלו כנגד מהימנותו של דוראל נעדרות ביסוס ראייתי על פניו, ומכל מקום, ובשל טיבן, אין מקומן בשלב דיוני זה.

הוא הדין אף באשר לטענות בדבר הפעלת לחץ פסול על דוראל בחקירתו. עם זאת ולפי שהוצג לפניו, אציין כי איני סבור בנסיבות דנא כי יש בכך להשמיט את האמור בהודעתו של דוראל, ומקובלת עלי עמדת המבקשת כי מדובר בטענה מרחיקת לכת, אשר ממילא מקומה להתברר בהליך העיקרי.

מכל המקובץ אני קובע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בקשר למשיבים 1-3 בגין אישום זה.

יד. אישום 13 – סחיטת שירזי סימונה

123. אישום זה מיוחס למשיבים 1-3.

124. למשיבים 1-3 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

125. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2010 לווה אייל שירזי ( להלן: "אייל") סך של 1,500 ₪ מהמשיבים 1 ו-2, סכום אותו החזיר חודש לאחר מכן בתוספת 5% ריבית. בתקופה שלאחר מכן, שב ולווה אייל מהמשיבים 1 ו-2 סכומי כסף נוספים, עד כי בשנת 2012 חובו למשיבים 1 ו-2 עמד על כ-70,000 ₪.

בשנת 2012, ונוכח חובות רבים נוספים שהיו לאייל לגורמים אחרים בשוק האפור, בהיקף של כ-85,000 ₪, סיכם אייל עם המשיבים 1 ו-2 כי הללו יכסו חובות אלו, כך שסך החוב למשיבים 1 ו-2 עמד על כ-155,000 ₪ ( להלן: "ההלוואה"). עוד סוכם כי את ההלוואה ישלם אייל בתשלום שבועי בסך 1,600 ₪, המהווה תשלום ריבית בלבד, וכי ערב להלוואה זו יהיה בנו של אייל, דני שירזי ( להלן: "דני").

אייל עמד בתנאי ההלוואה עד לחודש אפריל 2015, שאז נקלע לקשיים כלכליים ולא יכול היה לעמוד בתנאי ההחזר למשיבים 1 ו-2, וכן למלווים נוספים. כתוצאה מכך, עזב אייל את ביתו בעיר חולון למשך מספר חודשים, ועבר להתגורר בעיר אלעד.

סמוך לאחר מכן, בת זוגתו של אייל, סימונה שירזי ( להלן: "סימונה"), יצרה קשר עם המשיב 1 על מנת לנסות ולהגיע להסדר כספי על אודות החוב. במהלך השיחה, ציינה סימונה באוזני המשיב 1 כי אייל נעדר ולא יצר עמה קשר. המשיב 1 איים על סימונה בכוונה להפחידה באומרו כי " אני עוד אמצא אותו, גם אם אני אצטרך לחפש אותו בכל החנויות".

בהמשך לכך, קבעו המשיב 1 וסימונה להיפגש על מנת להגיע להסדר ההלוואה.

עובר ליום 10.01.2016 הגיע המשיב 1 לביתה של סימונה בחולון, יחד עם המשיב 3. במהלך הפגישה התחננה סימונה בפני המשיב 1 כי יפחית מתשלום החוב. המשיב 1 סירב, וסימונה בכתה והתחננה בפניו כי היא מתקיימת מכספי ביטוח לאומי, ועל כן תתקשה בהחזר סך 180,000 ₪ כפי שדרש. סימונה ציינה בפני המשיב 1 כי אייל כיסה את תשלום ההלוואה ואף יותר מכך, אולם המשיב 1 איים עליה בכוונה להפחידה באומרו כי אין בדעתו לוותר, וכי ימצא את אייל.

סמוך לאחר מכן, וכתוצאה מחששה מהמשיב 1, לוותה סימונה ממכרים סך 80,000 ₪. סימונה יצרה קשר עם המשיב 1, עדכנה אותו כי בידה כסף, והשניים קבעו להיפגש. באותו ערב הגיע המשיב 1 פעם נוספת לביתה של סימונה, יחד עם המשיב 3, שם מסרה לו סימונה סך 80,000 ₪.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 1 ו-3, על דעת המשיב 2, את סימונה בפגיעה באייל במטרה לקבל ממנה את כספי ההלוואה, והכל במסגרת ארגון פשיעה.

126. המבקשת טענה כי הראיות לכאורה שנאספו בקשר עם אישום זה מבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-3 במיוחס להם במסגרת אישום זה. המבקשת הפנתה להודעתו של אייל שירזי וטענה כי זו מבססת את המתואר בסעיפים 1-2 לכתב האישום, בדבר גובה חובותיו למשיבים 1 ו-2 והחזרי הריבית השבועיים שהסתכמו בסך של 1,600 ₪ בשבוע ( הודעת אייל שירזי מיום 25.01.2017, עמ' 2; וכן, תמליל חקירת אייל מיום 25.01.2017, מ.ט 127/17, עמ' 10). לפי המתואר, בשלב מסוים, המשיבים 1 ו-2 שילמו לנושים אחרים של אייל את חובותיו, ובאופן זה נותר חייב למשיבים 1 ו-2 בלבד סך של 155,000 ₪ (תמליל אייל, עמ' 44, שורות 1-8), חוב לו היה ערב בנו דניאל. בהמשך חקירתו, מסר אייל כי לווה כספים גם מגורמים אחרים, עד כי במאי 2015 "הרמתי ידיים, נעלמתי, רציתי לשים קץ לחיי כי הייתי חייב כל כך הרבה כספים ולא הייתי מסוגל לעמוד בזה יותר" ( הודעת אייל, עמ' 3, שורות 62-63). לאחר מכן, תיאר כיצד התחיל לעבוד בחנות הירקות של יוסי אלימלך בעיר אלעד, "נעלמתי לחצי שנה מהעולם" ( תמליל אייל, עמ' 61, שורה 23), עד כי בשלב מסוים לווה מיוסי כהן ויוסי אלימלך סך 100,000 ₪ מתוכם מסר סך 80,000 ש"ח לסימונה שירזי, גרושתו, על מנת שתיפגש עם המשיבים 1 ו-2 ותגיע עימם להסדר ( תמליל אייל, עמ' 64-65). במהלך חקירתו נשאל האם אוים או נתקף על ידי מי מהמשיבים, והוא השיב בשלילה (הודעת אייל, עמ' 4, שורות 108-111, עמ' 7, שורה 208). כאשר עומת עם גרסת סימונה מסר: "אשתי חרדה לשלומי והסיקה מסקנות לבד. לא היה ולא נברא" (הודעת אייל, עמ' 4, שורה 125).

תמונה דומה לזו שתיאר אביו, מסר גם דניאל, בנם של אייל וסימונה. דניאל מסר בחקירתו כי פרט מהלוואות שלווה מהמשיב 2, היה ערב להלוואת אביו, כאשר בשלב מסוים הגיע להסדר חוב עם המשיב 2, ושולם לו סך של 100,000 ₪, וכי לא היו כלל איומים (הודעת דניאל מיום 29.01.2017, עמ' 3, שורות 57-60, שורה 76).

המבקשת הבהירה כי אמנם אייל ודניאל מסרו כי במשך תקופה כה ממושכת לא היו איומים מצדם של המשיבים 1 ו-2, אלא שנהגו בהם בכפפות של משי, לעומת גרסתה של סימונה המתארת תקופה חשוכה ומאיימת. הודגש כי נסיבות האישום מייחסות למשיבים 1-3 סחיטה באיומים של סימונה עצמה.

כמו כן טענה המבקשת כי סימונה עצמה ביססה מניע אפשרי להתנהלותם זו של אייל ודניאל, בעת שמסרה בחקירתה כי "הם (הכוונה לדניאל ואייל) לא ידברו כי הם מפחדים" (תמליל חקירת סימונה מיום 24.01.2017, מ.ט 59/17, עמ' 56, שורות 2-3). המבקשת הפנתה לעובדה כי סימונה בחקירתה עמדה על חששה מפני המשיבים, בציינה כי לא תרצה להעיד מפני חשש לנקמה ( תמליל חקירתה מיום 19.02.2017, מ.ט 524/17, עמ' 26, שורות 13-15, עמ' 27, שורות 12-18).

וכך תוארו האירועים מהודעת סימונה – לאחר היעלמותו של אייל, והפתרון שנמצא בדבר הלוואה שנלקחה מיוסי אלימלך ויוסי כהן, התקשרה סימונה למשיב 1 וביקשה להיפגש עמו. בשלב זה אמר לה המשיב 1 כי " אני עוד אמצא אותו...וזה לא משנה איפה אני אחפש...אם אני אצטרך לחפש בכל הארץ" (תמליל סימונה, עמ' 137, שורות 28-29, שורה 38). לדבריה, "שמעתי את זה כאיום" (תמליל סימונה, עמ' 138, שורה 11). בהמשך, ערך עבורה אייל מסמך המפרט את הסכם החזר החוב (המסמך הנושא כותרת " הסדר חוב" צורף לחקירתה של סימונה מתאריך 19.02.2017), על מנת שיחתמו עליו.

לפגישה בביתה הגיע המשיב 1 יחד עם המשיב 3. נסיבות זיהויו של המשיב 3 מפורטות בחקירתה של סימונה מיום 19.02.2017, כאשר את המשיב 3 ראתה בעת שהוצגה לסימונה תמונת המשיבים ו"אני מזהה במיליון אחוז שזה שהיה יחד עם אבי אצלי בבית זה הבחור הקיצוני ימני. זה הפרצוף שלו" (חקירת סימונה מיום 19.02.2017). במהלך הפגישה התחננה סימונה בפני המשיב 1 כי יפחית מסכום החוב (תמליל סימונה, עמ' 146-148), אך הוא סירב ואמר לסימונה כי הוא עוד ימצא את אייל (תמליל סימונה, עמ' 150 שורות 19-20). בעקבות זאת, התקיימה פגישה נוספת, שבה מסרה סימונה את הכסף לידי המשיב 1 (תמליל סימונה, עמ' 152, שורות 24-269), ובה חתמו על הסדר החוב.

צוין כי בתחילת חקירתה של סימונה, היא חששה לשתף פעולה וציינה כי " אני מפחדת על הילדים שלי ... אני רוצה רק שתבטיח לי שלילדים שלי לא יקרה כלום" (תמליל סימונה עמ' 51, שורה 3, עמ' 52 שורה 10).

המבקשת טענה כי גרסתה זו של סימונה באשר להסתבכותו של אייל, כמו גם מצבו הנפשי אותה עת הינה גרסה עקבית, ובהקשר זה הפנתה לעובדה כי עוד בתחילת מאי 2015 התלוננה סימונה כי בן זוגה לשעבר, אייל, שלח לה הודעה בדבר רצונו ליטול את חייו. כאשר נשאלה מדוע שירצה להתאבד, השיבה כי "הוא מסובך עם העולם התחתון, זה מה שאני יודעת, הוא חייב כספים בחוץ, אולי איימו עליו, אני לא יודעת" (המדובר בתלונה מיום 03.05.2015 שהוגשה במסגרת תיק פל"א 220073/15 ותיק פל"א 189092/15, שורות 9-10 להודעת סימונה). בהודעה נוספת שלה, היא ציינה כי "יש לו איומים בגלל חובות, אני יודעת שהוא מסובך בג'סי כהן עם משפחת כחלונים" (הודעת סימונה מיום 04.05.2015, שורות 12-13).

בתמיכה לראיות אלה הפנתה המבקשת לחקירתו של יוסי אלימלך (תמליל חקירת יוסי אלימלך מיום 12.02.2017, מ.ט 426/17), ממנה עלה כי בינו לבין אייל שירזי היכרות רבת שנים, כאשר בשנת 2010 הציע לאייל לנהל חנות ירקות בבעלותו, ולאחר מספר שנים ( בתחילת שנת 2014) הבחין כי שיקים רבים של חנות הירקות מופנים לאיריס כחלון ולצ'יינג (שם, עמ' 20-21). העד מסר כי אייל אישר לפניו כי בתשלומי החזר הלוואה הניתנת לו בריבית חודשית של למעלה מ-10% (שם, עמ' 23, שורה 36) וכי החוב הוא לשני אחים, נועם ואבי כחלון (שם, עמ' 44, שורות 36-39).

אלימלך סיפר כי אותה תקופה אייל היה נראה לחוץ, ובהמשך לכך על אירוע בו הגיע לחנות הירקות, והבחין כי היא סגורה ( שם, עמ' 29-30 לתמליל) ואייל נעלם. לאחר שבוע יצר עמו אייל קשר כשהוא "בכה בלי הפסקה. שהוא בלחץ. שהוא חייב לכל העולם כסף....הוא אמר לי כל מיני שמות, אבל השם שהכי עלה שלהם הוא חייב הכי הרבה כסף זה כחלון" (שם, עמ' 34, שורות 9, 14-15). אייל ציין בפני אלימלך כי הוא חייב לכחלונים סך 150,000 ₪, ונוכח גובה החוב הוא משלם להם ריבית בלבד (שם, עמ' 38, שורות 8, 18-21).

על מנת לסייע לאייל, החליט אלימלך יחד עם יוסי כהן, לתת לו סכום נכבד של כסף ( כ-100,000 ₪) על מנת שיכסה חובותיו לכחלונים (שם, עמ' 40). גרסה זו של אלימלך נתמכת בגרסתו של יוסי כהן אשר מסר בחקירתו כי לבקשת אלימלך מסר סך 100,000 ₪ על מנת לסייע לאייל לסגור את החובות ( הודעת יוסי כהן מיום 14.02.2017, עמ' 1, שורות 13-15).

המשיב 2 נחקר אודות חלק מהאירועים עוד במסגרת החקירה משנת 2015. אז אישר דבר קיומו של חוב של אייל כלפיו, וכי בנקודת הזמן בה נחקר גובה החוב עמד על כ-50,000 ₪ (הודעת המשיב 2 מיום 21.05.2015). עוד ציין המשיב 2 בחקירתו זו כי "ב-4 שבועות האחרונים הוא השאיר מכתב התאבדות ונעלם, אבל היחסים בינינו ממש טובים" (שם, שורות 14-15). בהודעתו הנוכחית- שתק.

המשיב 1 שמר על זכות השתיקה בנוגע לאישום זה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 23-26), וכך גם המשיבים 2 ו-3.

127. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בשתי האמרות המיוחסות למשיב 1, כאמרות אותן אמר לסימונה, להוות סחיטה באיומים. בהקשר זה נטען כי סימונה התמקחה עם המשיב 1 בעניין גובה החוב ואין בעדותה, כמו גם בעדותו של דני, אינדיקציה לכך כי חששה מהמשיבים 1 ו-2 או כי אוימה על ידם. לטענת ב"כ המשיב 1 גם העובדה כי סימונה והמשיב 1 הגיעו להסדר תשלום החוב, לפיו הופחת סכום הקרן ונפרש לתשלומים, מלמדת כי לא מדובר בסחיטה באיומים. כמו כן טען כי על פי עדותה של סימונה, המשיבים 1 ו-2 לא פנו אליה וכי היא יצרה עמם קשר במטרה לנהל משא ומתן וכי על פי עדותם של אייל ודני התנהלותם הייתה אל מול המשיב 2 והם לא חוו מצד המשיבים 1 ו-2 איומים או אלימות. ב"כ המשיב 1 הפנה לתמליל הודעותיה של סימונה וטען כי האמרות המיוחסות למשיב 1 אינן עומדות בדיוק לאמרות עליהן העידה סימונה ולהכחשתה כי היוו דברי איום וכי אוימה על ידי המשיבים 1 ו-2. כמו כן הפנה לתמלול חקירתו של אייל וטען כי הלה סיפר כי המשיבים 1 ו-2 סייעו לו בהחזר הלוואות שנטל מגורמים אחרים וכי פחד מאותם אחרים ולא מהמשיבים 1 ו-2. כמו כן נטען כי אייל מסר בעדותו שהמשיבים 1 ו-2 התנהלו עמו כאילו היה אביהם, אך הוא לא דיבר עמם מהיום שהוא נעלם והתגורר באלעד. ב"כ המשיב 1 טען כי יש לשים לב לכך כי המתלוננים מסרו בהודעותיהם פרטים אודות אחרים אשר נהגו כלפיהם באלימות וכי גם סימונה מסרה פרטים של אדם שהתקשר לאייל ואיים לשרוף את חנותו, ובעקבות כך שילמה לו סימונה סכום כסף, אך המבקשת החליטה שלא לעשות עם אלה דבר על אף שחקרה בעניינם. עוד נטען כי קיימות סתירות בגרסאותיהם של אייל ודני, וכן סתירות בגרסתה של סימונה אשר הודתה כי היא משתמשת בסמים, גילתה קשיי זיכרון ומסרה כי עליה לא איימו, וכי יש לכך משמעות מהותית בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לאישום הנדון.

128. ב"כ המשיב 2 טען כי אין בעדויות שהוצגו לבסס תשתית ראייתית לכאורית לאישום זה. נטען כי החוקרים ניסו באופן מאולץ לחלץ מהעדים הודאה כי אוימו על ידי המשיבים וכי פחדו מהם אך ללא הצלחה. לטענתו, סימונה, אייל ודני מסרו בחקירתם כי המשיב 2 לא איים עליהם, ואף ריחם על מצבם והפחית את גובה החוב, וכראיה לכך היא העובדה שסימונה לא חששה להזכיר את שמם של המשיבים בחקירתה. עוד נטען כי האמרה המיוחסת למשיב 1 אינה, כשלעצמה, מהווה איום וכי אין כל בסיס לידיעתו של המשיב 2 על אמרה זו. בהקשר זה טען כי מתוך עדותה של סימונה עלה כי המשיב 1 אמר לה שאם הוא יצטרך לחפש את אייל הוא ימצא אותו, אך לא אמר לה כי יחפש את איל בכל החנויות וכי מדובר בחיבור מוטעה של משפטים מתוך חקירתה. עוד נטען כי סימונה מסרה בעדותה פרטים על אחד בשם אלי מזרחי שאיים לשרוף לו את החנות אך הלה לא נחקר.

129. ב"כ המשיב 3 טען כי צירופו של המשיב 3 לאישום אינו מתיישב עם הראיות שאינן מבססות סחיטה באיומים. נטען כי אישום זה מבוסס על עדות רצופה בסתירות שמסרה סימונה במסגרת חקירה פסולה שבוצעה בעת שהייתה נתונה להשפעת סמים שגרמו לה לבלבול וכי עדותה מהווה חיבור מלאכותי של אירועים. עוד טען כי עדותה של סימונה היא עדות שמועה הסותרת את עדויות בעלה ובנה- אייל ודניאל, וכי מעורבותה בחובות של בעלה הייתה מינורית. ב"כ המשיב 3 טען כי אייל מסר בעדותו כי לא נסחט על ידי המשיבים וכי אלה אף עזרו לו על אף שנעלם ונתנו לו הלוואות על מנת שיכסה את חובותיו בשוק האפור. נטען כי דניאל מחזק את עדותו של אביו ושולל איומים, וכן טען כי באשר להתרשמותה של סימונה ממצבו של בעלה היא עדות סברה שאינה קבילה. לטענתו, סימונה מסרה תחילה על שתי פגישות עם המשיבים 1 ו-3, בהן נכח גם בנה דניאל, ואולם בנה דניאל ובעלה אייל מסרו כי קוימה פגישה אחת, ובעדותה בהמשך חיברה בין שתי הפגישות, כך שאין לייחס מהימנות לגרסתה. נטען כי אין מקום לראות סחיטה באיומים בנסיבות בהן המשיבים הגיעו עם סימונה להסדר, לפיו הופחת סכום קרן החוב ואף הוצהר בהסכם כתוב על הנחה אפשרית נוספת. נטען כי ההסכם תואם את עדותו של דניאל, לפיה הוא שניהל את המשא ומתן לקראת ההסדר שהושג עם המשיבים וכי סימונה לא הייתה מעורבת. נטען כי האישום נעדר היגיון בסיסי מקום בו על פי הראיות הושג הסדר להחזר החוב באופן שאינו מותיר סיבה לסחיטה באיומים. נטען כי קיימות סתירות מהותיות בין עדותה של סימונה לבין המסמך אודות הסדר החוב שהציגה ולבין עדויותיהם של בעלה ובנה, ואולם החוקרים לא ביצעו כמתבקש עימותים בין אלה. נטען כי אין חולק שבעלה של סימונה הביא את הכסף לכיסוי החוב, ועל כן לא ניתן לטעון כי סימונה נסחטה. נטען אפוא כי סימונה לא נסחטה וכי למשיב 3 לא מיוחס חלק פעיל פרט לליווי המשיב 1 שהוא חברו לפגישה בה נחתם הסכם שסוכם מראש עם דניאל. נטען כי מתוך עדותו של אייל עולה כי המשיבים התייחסו אליו בכבוד, היו רגישים למצבו הכלכלי ואף שילמו את חובותיו לגורמים אחרים בשוק האפור והיעלמותו לא נבעה מחובו למשיבים, אלא מחובותיו העצומים לגורמים אחרים עקב קריסת עסקו, והמשיבים ידעו על מקום הסתתרותו.

130. המבקשת השיבה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2 ו-3.

באשר למשיב 1 נטען כי הטענה שאמירתו של המשיב 1 לסימונה כי ימצא את בעלה אייל אינה מקימה עבירה של סחיטה באיומים וכי המדובר בעדה אשר מסרה בחקירתה לא אחת כי היא לא חשה מאוימת על ידי המשיב 1, הרי שלא נמצא כל אזכור התואם את הנטען. המבקשת הפנתה לאמירות מפורשות של סימונה בדבר תחושת הפחד שבה הייתה מצויה ביחס לאמירתו של המשיב 1: "אני מפחדת על הילדים שלי ... אני רוצה רק שתבטיח לי שלילדים שלי לא יקרה כלום" (תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 51-53), " שמעתי את זה כאיום" (תמליל חקירתה האמור, עמ' 138, שורות 11-12).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי הטיעון לפיו סימונה תיארה בחקירתה את שיחתה עם המשיב 1 כך שאמרה לו שאייל נעלם ולכן לא יראה את הכסף והמשיב 1 בתגובה אמר לה כי ימצא אותו- אינה נכונה. לטענתה, מתמליל חקירתה של העדה עולה כי לאחר שהמשיב 1 איים עליה כי ימצא את אייל, באופן שהפחיד אותה, ניסתה סימונה להניעו מכך, ואמרה לו: "מה אתה רוצה לעשות לו, לרצוח אותו, מה אתה רוצה ומה זה ייתן לך ... מה זה ייתן לך לא תראה את הכסף שלך" (תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 138, שורות 14-17). המבקשת התייחסה לסתירות להן טען הסניגור וציינה כי האישום מיוחס למעשי עבירה שבוצעו לכאורה כלפי סימונה.

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי על פי המתואר באישום, חלקו של המשיב 3 התבטא בהגעה לביתה של סימונה יחד עם המשיב 1 ובנוכחותו בפגישה בה איים המשיב 1 על סימונה. כמו כן טענה כי ב"כ המשיב 3 טען כי מעשה זה אינו מבסס עבירה של סחיטה באיומים וכי מעבר לנוכחותו לא פעל או נקט המשיב 3 בכל מעשה שיש בו כדי להוות עבירה כאמור. המבקשת טענה כי מדובר בהצגה מצומצמת מאוד של האירועים. בתוך כך טענה כי לא ניתן לנתק את ההגעה לביתה של סימונה משיחת טלפון שקדמה לכך, בה אמר המשיב 1 כי "יחפש את אייל בכל הארץ", אמירה אותה חוותה סימונה כאיום. כמו כן טענה כי במהלך חקירתה התייחסה סימונה אל המשיב 3 כאל "חייל" של המשיב 1, אשר בפניו בכתה והתחננה כי יגרום למשיב 1 לוותר על חלק מהחוב ( תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 147). על כן טענה המבקשת כי ניתן לקבוע שנוכחותו של המשיב 3 בקונטקסט הכללי של האירועים היא נוכחות בעלת מימד עברייני ומאיים. בהתייחס לטיעונים בדבר היעדר מהימנותה של סימונה, בשל היותה נתונה תחת השפעת סמים במהלך חקירתה ומסרה כי היא מבולבלת ובעל מצב נפשי ואישי לא קל, כמו גם סתירות פנימיות בגרסתה וסתירות בינה לבין גרסאותיהם של אייל ודניאל, טענה המבקשת כי במהלך חקירתה התייחסה סימונה לכך שהיא משתמשת בגראס רפואי ( תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 43, שורות 17-19), והבהירה כי היא נזהרת להיצמד לאירועים ולעובדות כפי שאירעו, באופן המעורר אמון בגרסתה. בהקשר זה טענה המבקשת כי התייחסות ההגנה לנסיבותיה האישיות של סימונה, בוודאי בשלב זה של ההליך, אינה רלבנטית לבירור שאלת דיות הראיות לכאורה. באשר לסתירות עליהן הצביעה ההגנה, טענה המבקשת כי עמדה על פערים אלה בטיעוניה שלעיל וציינה כי סימונה מסרה בחקירתה כי אייל ודניאל לא ידברו כי הם מפחדים. על כן טענה המבקשת כי לא ניתן לקבוע שגרסתה של סימונה אינה אמת, שכן ניתן להתרשם כי השניים יצאו מגדרם על מנת שלא להפליל את המשיבים.

131. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, מצאתי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-3 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.

ליבת התשתית הראייתית היא עדותה של סימונה המחוזקת על ידי שתיקת המשיבים 1 ו-3. סימונה מסרה בעדותה כי במהלך שיחה שקיימה עם המשיב 1, בשל חובו של אייל, אמרה למשיב 1 כי היא גרושתו של אייל והיא אינה יודעת היכן הוא נמצא. בתגובה לכך, לדבריה, אמר לה המשיב 1: "אני עוד אמצא אותו... אם אני אצטרך לחפש בכל הארץ". כשסימונה נשאלה האם המשיב 1 אמר לה: "גם אם אצטרך לחפש אותו בכל החנויות?" השיבה כי אינה זוכרת את הדברים במדויק, אך זוכרת שנאמר לה: "אם אני אצטרך אותו אני אמצא אותו" ( עמ' 137-138 לחקירת סימונה מיום 24.01.2017). נוכח האמור, יש יסוד לטענת ההגנה כי הדברים המיוחסים למשיב 1 כמצוין בפרטי האישום - אינם מדויקים, אולם אין בכך להפחית מהמסקנה כי יש בהם כדי לבסס איום לכאורה.

בהמשך חקירתה מסרה סימונה כי למשמע דברים אלה חשה איום, וכי כששאלה את המשיב 1: " מה אתה רוצה לעשות לו, לרצוח אותו?", המשיב 1 לא השיב. סימונה מסרה בעדותה כי בפגישתה עם המשיב 1, הבחינה כי המשיב 1 מנסה להראות לה קשיחות "כמו עבריין" ( שם, עמ' 145). באשר למשיב 3, אותו זיהתה ( בהודעתה מיום 19.02.2017), מסרה כי הגיע יחד עם המשיב 3 כ"חייל שלו".

בחינת מעשים אלה, על פי מבחן אובייקטיבי, על רקע מכלול הנסיבות ובהקשר הדברים כפי העולה גם מעדותה של סימונה, מבססת יסוד של איום. אף אם אין מדובר אמנם באיום מפורש הכולל התניה מפורשת לפיה אם אייל לא ישלם הוא ייפגע, מדובר באיום משתמע העולה הן מן הדברים שאמר המשיב 1 לסימונה והן מההתנהגות ומהנוכחות המאיימת, לה היה שותף המשיב 3. סימונה אמנם מסרה בהמשך עדותה ( עמ' 150) כי "לא היו איומים", אולם, כאמור, לתחושותיה אין משקל מכריע. כך גם לעובדה כי אייל ודני מסרו בחקירתם כי המשיבים 1-3 לא איימו עליהם וכי זו פרשנות של סימונה כאישה וכאם מודאגת- אין לשנות מהמסקנה המתקבלת לפי מבחן המנותק ממחשבה סובייקטיבית.

בנסיבות אלה, אין לומר כי התשתית הראייתית מציגה תמונה של משא ומתן תמים בין סימונה לבין המשיב 1. אין בעובדה כי בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר חוב והצהירו כי דני יבוא לדבר עם המשיב 2 על הנחה נוספת, כדי לצבוע את מעשי האיום, אשר קדמו לכך, באור חיובי.

לאחר שעיינתי בעדויות סימונה, אייל ודני לא מצאתי בסיס לטענת ההגנה כי החוקרים אילצו את העדים ולחצו עליהם למסור כי אוימו על ידי המשיבים 1-3. אייל ודני עמדו על עמדתם כי לא אוימו, ואילו סימונה מסרה אחרת. סימונה אמנם מסרה בעדותה כי היא משתמשת בסם רפואי הגורם לה לשכחה אולם הסתירות הנטענות בקשר לעדותה אינן מהותיות באופן השולל אפשרות להסתמך על עדותה בתשתית ראייתית לכאורה, וככל שמדובר בפערים בין גרסתה לבין גרסאותיהן של בעלה ובנה הרי שאלה הוסברו על ידה.

נטען כי עדויות סימונה מהוות עדות שמועה או עדות סברה, אולם לא בעניינים הנוגעים לפרטי האישום, ומכל מקום אין בשלב זה להידרש לכך מעבר לכך.

חלקו של המשיב 2 במתואר באישום זה אינו פעיל, והמבקשת ביקשה לבסס מעורבותו על פעילותם המשותפת של המשיבים 1-3 בארגון הפשיעה שמטרתו להשיג רווחים כתוצאה ממעשי סחיטה באיומים, ולפיכך כמבצע בצוותא. בהקשר זה יש לציין כי סימונה הזכירה את המשיב 2 כמעורב במקרה וכי צפוי היה להגיע עם המשיב 1 למפגש בו נערך הסדר החוב ( תמליל עדותה מיום 19.02.2017, עמ' 9). סבורני כי אין בכך די כדי לקבוע קיומה של תשתית לכאורית למעורבותו או מודעותו של המשיב 2 למיוחס לו באישום זה.

מכל המקובץ, נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המקימה פוטנציאל סביר להרשעת המשיבים 1 ו-3 במיוחס להם באישום זה. ואילו ביחס למשיב 2 באתי למסקנה כי לא הוצגה תשתית ראייתית לכאורית ממנה ניתן להסיק כי המתואר באישום זה היה על דעתו, כפי הנטען.

טו. אישום 14 – סחיטת יניב אדרי

132. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2 ו-4.

133. למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

134. לפי כתב האישום, במהלך חודש יוני שנת 2015, או בסמוך לכך, פנה יניב אדרי ( להלן: "יניב"), למשיבים 1 ו-2 בבקשה למתן הלוואה. המשיבים 1 ו-2 אישרו ליניב הלוואה בסך 10,000 ₪, בעבור החזר שבועי של 1,350 ₪ למשך עשרה שבועות.

בהמשך לכך, ובמהלך עשרת החודשים הבאים, או בסמוך לכך ( להלן: "התקופה"), לקח יניב הלוואות נוספות מהמשיב 2, בסכומים משתנים, בסכום מצטבר של כ- 100,000 ₪. בנוסף, על מנת לעמוד בתשלום החזר ההלוואות והריביות למשיב 2 ולאור חששו של יניב מההשלכות של אי תשלום ההחזרים השבועיים למשיב 2, נטל יניב הלוואות נוספות מגורמים אחרים.

במהלך התקופה, גבו המשיבים 1 ו-2 את התשלומים השבועיים מיניב באמצעות המשיבים 3 ו-4, אשר נפגשו עם יניב ולקחו ממנו את ההחזרים השבועיים במזומן. בנוסף, יניב הפקיד סכום של 1,000 ₪ למשיב 2 בבנק ב"מזומן בזמן" על שמו של המשיב 4 בתאריך 29.10.2015. כמו כן, באותה תקופה שוחח המשיב 3 עם יניב ועדכן אותו לפרקים על גובה יתרת תשלום החוב.

במהלך התקופה, במועד שאינו ידוע למבקשת, בשנת 2016 או בסמוך לכך, כאשר יניב לא החזיר למשיבים 1 ו-2 את אחד ההחזרים השבועיים, התקשר המשיב 2 אל יניב ואיים עליו בכוונה להפחידו באומרו: "כדאי לך להחזיר את הכסף אחרת אני יהרוג אותך". בנוסף, אמר המשיב 2 ליניב, בכוונה להפחידו כי הוא יגיע למשפחתו של יניב באמצעות תוכנה שמאפשרת לו לאתר את כתובות בני המשפחה, וכן אמר לו: "אני ישחט אותך, יזיין אותך וידקור אותך יא שמן".

במהלך התקופה, כשלא עמד יניב בתשלומי ההחזרים ולאור חששו מהמשיבים 1 ו-2, עזב יניב את ביתו והפסיק לענות לטלפונים.

במועד שאינו ידוע למבקשת, במהלך חודש מרץ-אפריל שנת 2016, או בסמוך לכך, פגש המשיב 4 באקראי את יניב בחנות להמרת כספים ביפו. באותו מעמד, חייג המשיב 4 למשיב 2 ועדכן אותו בפגישה עם יניב. בתגובה, הנחה המשיב 2 את המשיב 4 להביא את יניב למשרד בג'סי כהן. לאור האמור, הורה המשיב 4 ליניב לבוא למשרד וליווה את יניב למשרד באופן הבא: יניב נהג ברכבו והמשיב 4 נסע באופנוע סמוך לרכבו של יניב וחסם את רכבו של יניב, עת ניסה יניב להימלט ממנו במהלך הנסיעה בכביש 20. בהמשך הנסיעה למשרד, חברו 3 אופנועים נוספים למשיב 4 והקיפו את רכבו של יניב מכל הכיוונים, כל זאת על מנת להבטיח את הגעתו של יניב יגיע למשרד בג'סי כהן. כשעצרו ברמזור בעיר חולון, דפק המשיב 4 בחלון דלתו של יניב ואמר לו, בכוונה להפחידו: "אין לך לאן לברוח, תבוא למשרד". לאור פחדו של יניב וחששו לחייו, הוא נסע למשרד בג'סי כהן.

בהגיעם למשרד בג'סי כהן נכחו בו אותה עת המשיבים 1, 2 ו-4 וכן ישראל גלעדי. באותו מעמד, סימן המשיב 4 למשיב 2 האם לתקוף את יניב, אך המשיב 2 השיב לו בשלילה, ניגש ליניב ואמר לו בכוונה להפחידו: "אתה רואה שאתה לא יכול להיעלם, אני אמצא אותך בכל הארץ".

בעקבות המפגש במשרד, הגיע יניב להסדר כספי עם המשיבים 1 ו-2, ושילם להם את יתרת החוב, לפחות בחלקה, בעזרתם של ישראל גלעדי ומוריס בניאשוילי.

במעשיהם אלה, סחטו באיומים המשיבים 1, 2 ו-4 את יניב בכך שאיימו בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניע אותו לשלם להם את יתרת החוב, ועשו כן במסגרת ארגון פשיעה. לאור האיומים, שילם להם יניב את יתרת החוב, לפחות בחלקה.

135. המבקשת טענה כי יש בידה ראיות לכאורה מספיקות המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2 ו-4 במיוחס להם. המבקשת הפנתה לחקירתו של יניב בה שמסר כי לווה סך 10,000 ₪ מהמשיב 2, בתיווכו של ישראל גלעדי. לשם לקיחת ההלוואה הגיע למשרד ברחוב ארבע ארצות בשכונת ג'סי כהן בחולון. את החזרי ההלוואה הראשונה נהג לבצע בהגעה למשרד, או כאשר המשיב 4 הגיע לקחת ישירות ממנו (הודעת יניב מיום 24.01.2017, עמ' 1). יניב הכיר את המשיב 4 מהמשרד של המשיב 2, כמי שתפקידו לגבות כספים ( תמליל יניב, עמ' 89, שורה 17). לאחר כיסוי הלוואה זו לווה הלוואות נוספות אשר אותן נאלץ לשלם על דרך לקיחת הלוואות מאחרים בשוק האפור, ועל דרך שליחת אחרים למשיב 2 אשר הלווה להם כספים, בין היתר, אחר בשם מוריס בניאשווילי. בשלב מסוים מסר יניב: "כשהבנתי שאני כבר לא אתאושש מכל המלווים האלו ואני לא אוכל לשלם לכולם...נעלמתי, החלפתי דירה, הפסקתי לענות לטלפונים. ברחתי מאזור בת ים" (הודעת יניב, עמ' 3, שורות 55-57). יניב תיאר כי המשיב 2 ואחרים מטעמו התקשרו אליו ואמרו לו שכדאי לו להחזיר את הכסף, שלא יהיה לו טוב (הודעת יניב, עמ' 3, שורות 67-68).

באשר לאירוע המתואר בסעיף 4 לאישום, מסר יניב כי המשיב 2 ואחרים מטעמו שבו והתקשרו אליו, בעוד המשיב 2 איים עליו כי ישלם את הכסף וכי לא יכול לברוח, "שכדאי להחזיר את הכסף, אם לא הוא יהרוג אותי...אמר לי אני אגיע למשפחה שלך, אני יודע את הכתובת שלהם...יש לו איזה תוכנה במחשב שהוא יכול לדעת בדיוק איפה כל אחד גר...היה איזה שיחה שאני אזיין אותך. אני אדקור אותך יא שמן...שלא מעניין אותו כלום. הוא רוצה כסף" (תמליל יניב, עמ' 80, שורות 9-17, עמ' 81 שורות 4-30).

באשר לאירוע המתואר בסעיף 6 לאישום, פירט יניב עוד במהלך התשאול כי "חוץ מזה שהם פעם אחת לקחו אותי למשרד, הם לא הרימו עלי ידיים", ותיאר כי "יום אחד שנעלמתי להם תקופה, אז הוא (משיב 4) ראה אותי בצ'יינג ביפו ואז אמר לי סע עכשיו לנועם, נסעתי. הוא נסע אחריי עם האופנוע. ניסיתי לברוח, ראיתי שאין לי סיכוי, אז נסעתי למשרד...ניסיתי לברוח ממנו וראיתי שאין לי סיכוי גם ככה....ישראל הזה, התקשרתי אליו בדרך, אמרתי לישראל שאני בדרך לשמה ושיבוא. ברגע שידעתי שהוא יבוא, הם לא יכולים לעשות שום דבר....ישראל היה תמיד יודע להרגיע אותו" (תמליל חקירת יניב, מ.ט 115/17 מיום 24.01.2017, עמ' 27, שורות 24-37, עמ' 28 שורה 10). לאחר פגישה זו הגיעו להסדר תשלום החוב (חקירת יניב, עמ' 4 שורות 112-115).

יניב זיהה את המשיב 4 כעובד של המשיבים 1 ו-2 (תמליל יניב, עמ' 27, שורות 24-27) וכמי שאיים עליו לנסוע למשרדו של המשיב 2.

לאחר מכן שיתף את החוקרים בכך ש"עכשיו שאני חושב על זה, מה אתם רוצים, לסבך אותי עם כחלון? לא הבנתי את הקטע? אני מדבר אתכם ומדבר אתכם ומדבר אתכם, ואני רואה...עכשיו אני רואה את עצמי נכנס לתסביך שאני לא רוצה אותו בכלל" (תמליל יניב, עמ' 38, שורות 29-32). ובהמשך "...אני עדיין ישרפו אותי, איזה בית, או ישרפו לי את האוטו, זה להגיע לבית משפט...אתה יודע, כי זה יכול לקרות בוודאות...כי אם הם ידעו שאני באתי עליהם...אז הם ישתקו? (תמליל יניב, עמ' 71, שורות 15-20).

בהמשך חקירתו, מסר כי במהלך הנסיעה משיב 4 " דפק לי בחלון, אמר לי אין לך לאן לברוח, תבוא למשרד" (תמליל יניב, עמ' 92, שורות 31-32). במשרד נכחו המשיב 2, המשיב 4 וישראל גלעדי, שאז "הם סימנו לנועם להרים עלי ידיים, נועם אמר להם לא" (תמליל יניב, עמ' 93 שורה 17), ואז פנה אליו ואמר לו "אתה רואה שאתה לא יכול להיעלם? אני אמצא אותך בכל הארץ" (תמליל יניב, עמ' 94 שורה 21).

בחקירתו ציין כי "פחדתי....מה יש לי להרגיש? פחדתי, לא ידעתי מה לעשות?" (תמליל יניב, עמ' 101 שורה 13).

ישראל גלעדי בחקירתו אישר קיומו של חוב של יניב אדרי כלפי המשיב 2 (הודעת ישראל גלעדי מיום 01.02.2017, עמ' 3, שורות 60-73, וכן תמליל חקירת ישראל גלעדי מיום 01.02.17, מ.ט 323/17, עמ' 49, שורות 34-35, עמ' 50), ואישר כי התקיים מפגש כאמור במשרדו של המשיב 2 בג'סי כהן בחולון ( חקירת ישראל גלעדי מיום 07.02.2014, עמ' 1, שורות 6-11, 17-18). לדבריו, המשתלבים עם גרסת יניב, הוא הגיע למשרד לאחר שיניב התקשר אליו וביקש ממנו לבוא (תמליל חקירת ישראל גלעדי מיום 07.02.2014, מ.ט 390/17, עמ' 5, שורות 18-20). עוד ציין כי "יניב התקשר אלי שזאור תפס אותו ברחוב. הבנת? תפס אותו ברחוב" (תמליל חקירת ישראל גלעדי מיום 07.02.2014, מ.ט 390/17, עמ' 6, שורות 2-4). בהמשך "יניב אמר לי בפוקס הוא ראה אותו, זאור ראה אותו בפוקס" (תמליל חקירת ישראל גלעדי מיום 07.02.2014, מ.ט 390/17, עמ' 9, שורות 9-11).

באשר לתוכן המפגש, השיב ישראל גלעדי כי לא הרימו יד על יניב, אלא עשו לו סידור חוב ( הודעת ישראל גלעדי, עמ' 3, שורה 88), ותיאר כי "מה אני מסביר לך? לא הרימו עליו יד, לא כלום, עשו סיבוב, מה הבעיה? זה אמרתי לך, אני לא הכחשתי את זה" (תמליל ישראל גלעדי, עמ' 57, שורות 25-27). בנקודה זו יודגש כי יניב ממילא לא טען שהוכה במפגש במשרד, אלא תיאר את המפגש בכללותו כמאיים ובייחוד את אופן הבאתו למשרד כמאיים.

בחקירה נוספת של ישראל גלעדי הוא מסר כי התקיימה פגישה שבה המשיב 2 " דיבר יפה", ולבסוף הגיעו להסדר חוב, שבו יניב מסר את הכסף לישראל שהעביר הכסף למשיב 2, ואם יניב לא ישלם ישראל חב בתשלום (חקירת ישראל גלעדי מיום 07.02.2014, עמ' 2, שורות 29-30). המבקשת טענה כי ישראל גלעדי הכחיש את דברי יניב לפיהם " סידר" לו מלווים נוספים, אולם כפי המתואר באישום הקשור לישראל גלעדי, גרסתו של זה באופן כללי לקתה במגמת צמצום והרחקה.

כמו כן הושמעה לישראל גלעדי שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר שיחה 1999 עמדה 181211, וגלעדי הסביר כי מדובר בשיחה בינו לבין נועם על אודות החוב של יניב, והסדר החוב אליו הגיע עם המשיב 2 ומוריס (הודעת ישראל גלעדי, עמ' 16, שורות 525-537).

מוריס בניאשווילי בחקירתו אישר כי לווה מהמשיב 2 עבור יניב (הודעת מוריס בנישאוילי מיום 14.02.2017, עמ' 4, שורות 107-109). את הכסף היה מחזיר או בהגעה לדלת המשרד בג'סי כהן, או למשיב 5 או למשיב 4 (הודעת מוריס, עמ' 4 שורות 120-121).

המשיב 1 נחקר בחקירתו אודות האירועים ושמר על זכות השתיקה (הודעת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 30-32). כך גם שתק המשיב 2.

המבקשת טענה כי מקבץ הראיות שפורט לעיל מבסס קיומן של ראיות לכאורה באישום זה – הודעת יניב אדרי אשר תיאר את החשש שבו היה נתון; את איומיו של המשיב 2; כמו גם טיבו של האירוע במהלכו הובל למשרד המשיבים. הודעה זו נתמכת בגרסת ישראל גלעדי אשר אישר כי יניב התקשר אליו מהדרך וביקש ממנו להגיע, וכן בשיחה בהאזנת סתר אשר מלמדת על אודות מערך החובות בין יניב, מוריס לבין המשיב 2 וישראל, וכן שתיקת המשיבים 1 ו-2.

136. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בידי המשיבה ראיות הקושרות את המשיב 1 לאישום זה, וכי אף יניב מסר בעדותו כי מעולם לא היה בקשר עם המשיב 1 ולא שוחח עמו על ההלוואות.

137. ב"כ המשיב 2 טען כי במהלך חקירתו של יניב התברר לחוקרים שהם זימנו נחקר אחר מזה שרצו ובכל זאת המשיכו בחקירה. נטען כי מחקירתו עלה כי לא אוים על ידי המשיבים, כי נקרא למשרדם שם עשו עמו הסדר חוב, כי איים על המשיב 2 שאם יפנה אליו בעניין החוב יגיש נגדו תלונה במשטרה על סחיטה באיומים כי הוא חייב כספים לגורמים אחרים בשוק האפור המאיימים עליו. כמו כן נטען כי עדות זו של יניב נתמכת בעדותו של " ישראל השמן" אשר ערב באותו מעמד לחובותיו.

138. ב"כ המשיב 4 טען כי המשיב 4 לא נחקר באזהרה בקשר לאישום זה ולא הוטחו בו החשדות בקשר לאישום זה, כי הופרה לפיכך זכותו להתגונן מפני הנטען כלפיו וכי המדובר במחדל חקירה המצדיק את ביטול האישום נגדו.

139. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 נטען כי בניגוד לטענת בא כוחו, לפיה המשיב 1 אינו קשור לאישום שכן יניב מסר בחקירתו שלא עמד בקשר עם המשיב 1 בנושא ההלוואה, יניב התייחס במישרין למשיב 1 בחקירתו: "היה כמה כחלון... יש איך קוראים לו, יש את אבי" (תמליל חקירתו מיום 24.01.2017, עמ' 6, שורה 6), וכן התייחס להלוואה ולמקבלי התשלומים בגוף רבים וכי היה "חייב להם כסף" (עמ' 6, שורה 15 לתמליל), וכן ציין כי המשיבים 1 ו-2: "הם מדברים ביניהם, ברור" ( עמ' 27, שורה 16).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו טען שאין היגיון כי המשיבים ילוו כסף ליניב, שהינו שוטר, וכי אף יניב מסר בחקירתו שאין היגיון שיאיימו עליו, אולם אין למצוא בתמליל חקירתו של יניב אמירה כאמור או כזו הדומה לה, ודי בקריאת תמליל החקירה על מנת לעמוד על פירוט האירועים המאיימים שחווה יניב. המבקשת טענה כי אמירת המשיב 2 ליניב כי אם לא יחזיר את הכסף לא יהיה טוב הינה אמירה מאיימת לבדה, ואולם יניב מסר בחקירתו על אודות איומים נוספים, כפי שפורט לעיל. המבקשת הפנתה לעובדה כי במהלך טיעוניו לא התייחס ב"כ המשיב 2 כלל למסכת האירועים המתוארת בסעיף 6 לאישום ולהודעות ישראל גלעדי אשר חיזקה את קיומו של מפגש.

140. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים ביחס אליה, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעצמה מספקת, המקימה פוטנציאל להרשעת המשיבים 2 ו-4 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה. ואילו בכל הנוגע למשיב 1 עצמת הראיות לכאורה שהובאה לפניי הינה ברף נמוך יותר, משזו מבוססת בעיקר אך בשל נוכחותו של המשיב 1 במשרד אליו הובא כאמור יניב.

התשתית הראייתית מבוססת על עדותו של יניב וזו נתמכת בעדותו של ישראל גלעדי ובעדותו של מוריס בניאשווילי, וכן בשיחה שהוקלטה בהאזנת סתר ( שיחה 1999) בין גלעדי לבין נועם. יניב מסר בעדותו על דברי איומים שהפנה אליו המשיב 2 בשיחות ביניהם, על רקע אי עמידתו של יניב בהחזר התשלומים, ובהם התניה כי אם לא ישלם צפויה פגיעה בגופו ובמשפחתו. אירוע נוסף עליו מסר יניב, לפיו אולץ על ידי המשיב 4 לנסוע למשרדם של המשיבים 1 ו-2 בג'סי כהן, כשהוא מלווה על ידי המשיב 4 בעודו רכוב על אופנוע ובסיוע אחרים מונע ממנו לברוח. יניב מסר כי בשל חששו מהמשיבים התקשר אל ישראל גלעדי. ישראל גלעדי אישר בעדותו את דברי יניב. אירוע זה מבסס התנהגות מאיימת במטרה לסחוט את יניב כדי להביא לתשלום חובו על ידי אחרים.

יניב מסר בחקירתו על היכרותו את המשיב 1 ועל נוכחותו במשרד בעת הגעתו לשם יחד עם המשיב 4 ( הודעתו מיום 24.01.2017, עמ' 94).

על מהותם של האיומים ועל כוחם בהפחדת יניב ניתן ללמוד אף מדבריו אודות חששו למסור את פרטי האירועים בחקירתו בשל חששו המתמשך מהמשיבים 1, 2 ו-4.

המשיבים 1 ו-2 שתקו בחקירתם ומכאן חיזוק נוסף לגרסתו של יניב.

באשר למשיב 4, נטען כי לא נחקר בגין אישום זה ועל כן הופרה זכותו להליך הוגן באופן המצדיק את ביטולו של אישום זה בעניינו. טענה זו היא טענה למחדל חקירתי אשר מקומה לבירור בהליך העיקרי, כפי שהובהר לעיל.

טז. אישום 15 – סחיטת שי ישכאן

141. אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.

142. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

143. לפי כתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, פנה שי ישכאן ( להלן: "שי"), למשיבים 1 ו- 2 בבקשה למתן הלוואה, בסכום ובגובה ריבית שאינם ידועים למבקשת.

לאור העובדה ששי לא שילם את ההלוואה שנטל מהמשיבים 1 ו-2 במהלך התקופה, ביום 23.06.2016, סמוך לשעה 12:56, איים המשיב 2 על שי בכוונה להפחידו, באומרו את הדברים הבאים: "...וואלה שי תדע אנחנו מגיעים למצב שאני מנתק את הטלפון אחי באמא שלי, אנחנו מגיעים למצב כזה שתדע, באמא שלי אחי... אני מבקש ממך לדאוג לזה היום אחי לפחות באלף שקל 800 שקל להוריד לי לחץ אתה חייב".

בהמשך, באותו היום, סמוך לשעה 16:23, במהלך שיחה טלפונית, איים המשיב 2 על שי פעם נוספת, בכוונה להפחידו, באומרו: "שי זה לא יכול להיות שי.. עזוב אחי אל תביא יאללה עזוב... עזוב שי אל תביא אחי עזוב יאללה עזוב..... עזוב אחי באמא שלי תהיה בריא ככה אתה מתנהג אתה תקבל אותו יחס אחי... אתה הבטחת אתה תעמוד במה שהבטחת... תן לי, שיתקשר אלי הבעל בית שלי אני רוצה לשמור את הטלפון שלו לדבר איתו..".

בהמשך, ולאור אי תשלום החוב הכספי למשיבים 1 ו-2, ביום 23.08.2016, סמוך לשעה 14:38 איים המשיב 2 על שי בכוונה להפחידו, בשיחה טלפונית באומרו: "...בסדר שי, אבל לא ככה לא עונים לטלפון, אנחנו צריכים שניתקל ברחוב ויהיה ויכוח שי? אתה יודע שאני מחבב אותך ואתה סתם נותן להתבאס עליך.... אנחנו סתם ניפגש ברחוב לא נעים לא לי ולא לך שי. מחר אתה מביא לי 600, יום ראשון 3,000. אחרי זה נראה איך אנחנו עושים סידור נסגור את זה".

לאור פחדו של שי מהמשיב 2, הוא שילם לו את החובות הכספיים.

במעשיו, איים המשיב 2 על שי בפגיעה שלא כדין בגופו, על מנת להניע אותו לשלם לו את יתרת החוב, במסגרת ארגון פשיעה, ועל דעת המשיב 1. לאור האיומים, שילם שי למשיבים 1 ו-2 את יתרת החוב.

144. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת אישום זה. לטענתה, המדובר במתלונן שיצא מגדרו על מנת שלא להפליל את המשיבים 1 ו-2 ובחקירתו מסר כי הסתבך בגיל צעיר מאוד בחובות הימורים, תוך שבתחילת חקירתו הדגיש כי מזה שנתיים הוא נקי מחובות (תמליל חקירתו של שי מיום 05.02.2017, מ.ט 345/17, עמ' 6, שורות 18-19, עמ' 8 שורות 6-9).

באשר לאופן שתיאר שי את המשיבים 1 ו-2, טענה המבקשת שמדובר בתיאור מיטיב עד מאוד. כך מסר כי "היה לי עבר איתם טוב, הם מאוד עזרו לי בחיים" (הודעת שי מיום 05.02.2017, סומנה נ (44), עמ' 3, שורה 62). וכאשר נשאל אם לווה מהם כסף השיב כי "יכול להיות שכן, חברי מאוד, לא היה עניין של ריביות" (עמ' 3, שורות 81-82 להודעה). ובהמשך אף לא "זוכר אם לוויתי בכלל" (עמ' 23, שורה 32 לתמליל).

המבקשת טענה כי הסבר להתנהלותו זו של שי בחקירה ניתן למצוא כמעט לאורך כל 115 עמודי תמליל חקירתו– מדובר במי שאיבד אמון במערכת אכיפת החוק ( כך למשל עמ' 29, שורות 6-20, עמ' 30 שורות 30-35), והגם ששב על כך כי לא חש מאוים מצדם של המשיבים 1 ו-2 ( עמ' 33, שורה 14 לתמליל) הרי שבפועל לא רוצה לעלות " בפה של אחד מהם" עמ' 32, שורה 33 לתמליל). במקום אחר בחקירתו, בעת שמושמעות לו שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, הוא אף בכה (עמ' 7, שורה 220 להודעה).

שי נשאל אודות היכרותו עם שאר המשיבים, לבד מהמשיבים 1 ו-2 וכן על המשרד ברחוב ארבע ארצות, ועל הצ'יינג בקניון הזהב:

באשר לצ'יינג מסר כי לא מכיר אותו (עמ' 41, שורה 32 לתמליל) וזאת בניגוד גמור לשיחות בהאזנות סתר מהן ניתן ללמוד על ידיעה ברורה של שי אודות המקום – כך שיחה 1388 עמדה 188692, ושיחה 1389 עמדה 188692 אודות הגעה של שי לצ'יינג בקניון.

באשר למשרד ברחוב ארבע ארצות, טען כי לא שמע על המקום ( עמ' 42, שורות 8-9 לתמליל) ובהמשך התייחס לקשר שלו עם המשיב 2, כאשר תשובתו בהקשר זה ראויה לציטוט בהתחשב במידת המאמץ אותו השקיע שי על מנת להימנע מהפללת המשיבים 1 ו-2: "תמיד דאגנו להשאיר את זה בצורה באמת חברית הכי טובה שיש. לא להכניס ענייני כסף, לפעמים זה מסבך חברויות, והעדפנו להישאר ככה...בחיים לא הגעתי למצב של דיבור איתם על איזשהו עניין של כסף, כי זה תמיד היה אני ונועם ותמיד זה היה חברי" (עמ' 43, שורות 12-14, 30-32 לתמליל) ובהמשך "...מתי שהיה לי נוח להחזיר אז החזרתי, בלי בעיה כאילו" ( עמ' 44, שורות 1-2 לתמליל).

המבקשת טענה כי אל מול האידיליה המתוארת בהודעתו של שי, יש להפנות למספר שיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, מהן עולה כי הופעל לחץ בלתי מבוטל על שי כי יסדיר את חובו, וכי בעיות היו גם היו:

כך שיחה 879, עמדה 181211 (שיחה שבה שי זיהה את קולו ואת משיב 2 כדובר, עמ' 50 שורות 4-7 לתמליל), שבה שי התחנן ממש בפני המשיב 2 כי ידחה את תשלום חובו בעשרה ימים. המשיב 2 הורה לשי לארגן חלק מהכסף עוד השבוע.

תגובתו של שי בחקירה לאחר שהושמעה לו שיחה זו, בכך שהמפציר בחוקר כי "אני לא מבין מה אתם מנסים לעשות לאנשים...הרי אתם יודעים שלא עשיתי שום פשע" (עמ' 51, שורות 33 ו-37); ובהמשך: "אני לא רוצה לעמוד מולם. לא רוצה לעמוד ... אתם כופים על בנאדם משהו שהוא לא רוצה. הוא לא רוצה ואתם מגיעים למצב שבסוף אתם כן מעמידים אדם במצב שהוא לא רוצה, בסיכון שהוא לא רוצה" (עמ' 55, שורות 39-40, עמ' 56 שורות 33-36).

בהמשך החקירה הושמעו לשי שיחות שונות מהן עלה התנהלות סביב החזר החובות, כמו גם לחצים של המשיב 2 על שי, וכאשר התבקש שי להסביר את פשרן של השיחות אל מול גרסתו בדבר חברות ללא גבולות, נותר ללא הסבר.

כך השמיע החוקר לשי את שיחה 1899, עמדה 181211 שבה המשיב 2 הפעיל עליו לחץ לשלם חלק מהחוב במידי, וציין בפניו כי הוא באיחור (מהשיחה עולה כי משיב 2 ציפה לקבל את ההחזר ביום רביעי, יום לפני מועד השיחה) וכי קרבה השעה בה המשיב 2 ינתק את הטלפון. שי התבקש להסביר את השיחה, והשיב כי אינו יודע פשרה ( עמ' 91, שורה 9 לתמליל), ובאותה נשימה הסביר לחוקר כי ענה כך שלא על מנת להכשיל החקירה, אלא כי אין לו ביטחון (עמ' 92, שורות 30-38 לתמליל).

בהמשך שוחחו שי והמשיב 2 ( שיחה 1960, עמדה 181211), והמשיב 2 התבטא כלפי שי כי " תהיה בריא אחי, ככה אתה מתנהג אתה תקבל את אותו יחס אחי". ביחס לשיחה זו ציין בחקירה כי הוא נעדר תשובה (עמ' 94, שורה 28 לתמליל).

בהמשך ישנן שיחות נוספות אודות החזרי חוב, וניסיונות של המשיב 2 לתפוס את שי – כך שיחה 18084 עמדה 180027 בה מורה המשיב 2 לשי להביא לו יום למחרת 600 ₪, ובהמשך 3,000 ₪ וכי "אתה אנחנו סתם ניפגש ברחוב, סתם לא נעים אחי, לא לי ולא לך".

המשיב 1 נחקר במשטרה בהקשר לאישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 47-48), וכך גם המשיב 2.

על כן טענה המבקשת כי פרט לגרסתו הראשונית של שי אודות יחסים קרובים בינו לבין המשיבים 1 ו-2, הרי שמחקירתו במשטרה ניתן היה לקבל תמונה אמיתית אודות הפחד והלחץ בהם היה נתון. כמו כן טענה כי גרסת שי לצד השיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר אשר מלמדות על טיב הלחצים והכספים אותם החזיר שי, ולצד שתיקת המשיבים, מהוות ראיות לכאורה לעניין אישום זה.

145. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות המתייחסות לאישום זה לקשור את המשיב 1 לביצוע העבירה כאשר גם שי מסר בעדותו כי הוא מכיר את המשיב 2 וכי למעט פעם אחת לא שוחח עם המשיב 1.

146. ב"כ המשיב 2 טען כי יש להאזין לשיחות במלואן ולהקשר שבו נאמרו הדברים וכן לכך שהמשיב 2 לא צעק על שי ולא נזף בו. כמו כן הפנה ב"כ המשיב 2 לשיחות נוספות 1388 ו- 1389 וביקש ללמד מהן על סגנון הדיבור בין שי לבין המשיב 2 ועל מערכת היחסים ביניהם. עוד נטען כי מחקירתו של שי עלה כי החוקר הפעיל עליו לחץ על מנת שיפליל את המשיבים 1 ו-2, ואולם הלה עמד על דעתו וסירב לעשות כן. על כן טען ב"כ המשיב 2 כי אין בחומר שהוצג על ידי המבקשת להוות ראיות לכאורה לאישום זה.

147. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 נטען כי בניגוד לטענה שלמשיב 1 אין קשר לאירועים מושא אישום זה, וכי שי מסר שהיכרותו עם המשיב 1 קלושה, הרי שבחקירתו מסר שי אודות העבר הארוך שהיה לו עם המשיבים ועל כך שלווה מהם כספים ( תמליל חקירתו מיום 05.02.2017, עמ' 3, שורה 62).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו טען לעניין אישום זה כי השיחות שנקלטו בהאזנת סתר נעדרות איום וכי התנהלות החוקרים כלפי שי הייתה מאיימת. באשר לשיחות הפנתה המבקשת לטיעוניה ובאשר להתנהלות החקירה, טענה כי הסניגור התעלם מהסברו של שי אשר אמר לחוקרים כי הוא מתקשה לעמוד בחקירה: "אני לא רוצה לעמד מולם, לא רוצה לעמוד" (תמליל חקירתו מיום 05.02.2017, עמ' 55 שורות 39-40, עמ' 56 שורות 33-36). נטען כי הסניגור הפנה לחלק מחקירת המתלונן שבו, לשיטתו, שי ערך אבחנה בין המשיבים 1 ו-2 לבין לווים אחרים, אלא שהמשך הדברים שי מסר במפורש שאינו מעונין להיות בבית משפט "ולהעיד מול אנשים כאלה, חד וחלק..." (שם, עמ' 77 שורות 26-31).

148. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כי נשמעו אמירות שיש להגדירן כמאיימות, ולבטח אין לסווגן ברף חומרה גבוה.

מתוך השיחות עולה כי המשיב 2 דרש משי את תשלום החוב ואף העמידו בסד זמנים קצר וקצוב. אמרות המשיב 2- כי אם שי לא ישלם יגיעו למצב שהמשיב 2 ינתק עמו את התקשורת, יקבל אותו יחס וכשיתקל עמו ברחוב לא יהיה נעים - על פי מהותן ניתן לראותן כאמירות הדוחקות בשי לשלם את חובו, אך לא מגלמות איום בעצמה גבוהה.

לאור זאת, ויתכן אף בשל חוסר רצון מצד שי לשתף פעולה כנגד המשיבים, לא שוכנעתי כי יש די ראיות לכאורה, ולו לשלב זה, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.

יז. אישום 16 – סחיטת שרחון קמראן

149. אישום זה מיוחס למשיבים 1-3.

150. למשיבים 1-3 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים בנסיבות ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

151. לפי כתב האישום, בסוף שנת 2012, פנה שרחון קמראן ( להלן: "שרחון") למשרד בג'סי כהן, השייך לארגון הפשיעה, כאמור באישום הראשון, בבקשה לקבלת הלוואה מהמשיבים 1 ו-2. לשרחון אושרה הלוואה בסך 3,000 ₪ מהמשיבים 1 -2 ( להלן: "ההלוואה"), כאשר המשיב 2 מסר את סכומי ההלוואה לשרחון.

שרחון שילם את ההלוואה בתשלום שבועי של 150 ₪ המהווה תשלום ריבית בלבד, למשיבים 2, 4 ו-5 שהיו מגיעים לביתו. במקרים בהם התעכב שרחון בתשלומים, נהגו אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2 להתקשר אליו עשרות פעמים ביום, באופן שיש בו כדי להטריד ולאיים.

ביום 22.06.2016, סמוך לשעה 19:14, התקשר המשיב 3 לשרחון, בנוכחות המשיב 2, ביקש לברר מקום הימצאו ואיים עליו בכוונה להפחידו כי ישלח אליו מישהו לקחת את הכסף. עוד הוסיף ואיים המשיב 3 על שרחון, באומרו 'מי אתה חושב שאתה, שאתה כל הזמן לא עונה לטלפון...אם יש לך בעיה, בעיה לא מעניינת שום דבר, יש לך 800 שקל על הדף'. עוד הוסיף ואיים המשיב 3 על שרחון כי במידה ומחר לא יביא את הכסף, הוא ילך לבית של גיסו, עדי שי אסי.

ביום 03.07.2016, סמוך לשעה 19:14, התקשר המשיב 2 לשרחון ואיים עליו בכוונה להפחידו בדורשו את החזרי ההלוואה, וכן באומרו 'איפה אתה, ככה אתה רוצה להתנהג?'. שרחון ביקש מהמשיב 2 דחייה בת מספר ימים בתשלום החוב, אך המשיב 2 הבהיר לו כי הוא מחר מגיע אליו, ומצפה לקבל חלק מהחזר ההלוואה. המשיב 2 הוסיף ואיים על שרחון באומרו לו ' בלי משחקים, אני מכבד אותך, אנחנו לא צריכים להיפגש ברחוב לא נעים, אח'.

ביום 04.07.2016, סמוך לשעה 14:10, התקשר המשיב 2 לשרחון, בנוכחות המשיב 1, ודרש ממנו את החזר ההלוואה. המשיב 2 שב ולחץ על שרחון להביא לו כסף, ואיים עליו שישוב ויתקשר אליו בשעה 17:00, שאז יגיע לביתו לקחת את הכסף.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו ואיימו על שרחון המשיבים 2 ו-3, על דעתו של המשיב 1, בפגיעה בגופו, והכל עבור ארגון הפשיעה.

152. המבקשת הפנתה לראיות שבידה וטענה כי יש באלה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-3 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

מחקירתו של שרחון עלה כי בסוף שנת 2012 נטל הלוואה מהמשיבים 1 ו-2 בגובה 3,000 ₪, בריבית שבועית של 150 ₪ ( הודעת שרחון מיום 24.01.2017, עמ' 4, שורה 91, 96-95 תמליל חקירת שרחון מיום 24.01.2017, מ.ט 42/17, עמ' 22, 32-37), כאשר המשיב 2 מסר לו את סכום ההלוואה ( הודעת שרחון, עמ' 4, שורה 91; תמליל שרחון, עמ' 34 שורות 33-39, עמ' 35 שורות 1-10).

שרחון ציין, כי במעמד מסירת סכום ההלוואה על יד המשיב 2, אמר לו האחרון באופן תקיף ובקול רם " אתה יודע שאתה צריך... להחזיר את הכסף...או לא...לא משנה איך" (תמליל שרחון, עמ' 34, שורות 34, 37). לדבריו, המשיבים 2, 4 ו-5 הם אלו אשר היו מגיעים לביתו על מנת לגבות את הכסף (הודעת שרחון, עמ' 4, שורות 105, 109-108, 118-117; תמליל שרחון, עמ' 39-40).

בעדותו מסר שרחון, כי במידה והיה מתעכב בהחזר תשלומי הריבית השבועית, נהגו אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2 להתקשר אליו עשרות פעמים ביום, באופן שיש בו כדי להטריד ולאיים: "שלושה אנשים...מתקשרים אליך...ביחד...עשרים פעם ביום לנדנד...איפה למה לא שילמת, מה קרה? מה אתה מחפש בעיות? לא רוצים לבוא עליך... עשו לי משחקי לחץ... היה שבוע שרציתי לקנות לשישי שבת אוכל באלוהים לא קניתי" (תמליל שרחון, עמ' 37, שורות 39-28 ועמ' 38, שורות 9-3, 24).

עוד מסר כי חלק מהאיומים שהופנו אליו היו פניות של המשיבים לבני משפחתו – לגיסו-שי אסי עדי, לאחותו-שילה שירכן, לבן דודו-אילן ביטון. הפניות היו על דרך איומים שיתפסו את שרחון וירביצו לו ( תמליל שרחון, עמ' 17 שורות 32-40, עמ' 18-22).

המבקשת ציינה כי פרט לגרסתו של שרחון והעדים התומכים שיפורטו, עיקר הראיות לכאורה בתיק נלמדות מהשיחות שהוקלטו בהאזנת סתר:

בנוגע לסעיף 3 לאישום: ראו שיחה 6271 מעמדה 180027 ( מיום 22.06.2016, 19:14): המשיב 3 התקשר לשרחון, בנוכחות המשיב 2, ואיים עליו כי ישלח אליו מישהו לקחת את הכסף: "אני ישלח אליך מישהו באשדוד...בשביל כסף". עוד הוסיף ואיים המשיב 3 על שרחון וביקש לברר מקום הימצאו, באומרו - " תגיד לי, מי אתה חושב שאתה כל פעם לא עונה לטלפון...בעיה? בעיה לא מעניינת שום דבר, יש לך שמונה מאות שקל על הדף, איפה אתה?.... אתה יודע? מחר אתה לא בא, אני הולך לשי הביתה...שמעת?".

בנוגע לסעיף 4 לאישום: ראה שיחה 247 עמדה 183064/16 ( מיום 03.07.2016, 19:14), במסגרתה התקשר המשיב 2 לשרחון ואיים עליו, על מנת להניע אותו לשלם את החזרי ההלוואה: "איפה אתה תגיד לי? מה, ככה אתה רוצה להתנהג?... אני לא צריך ללכת לשי ודברים כאלה, זה לא מתאים...בלי משחקים, אני מכבד אותך, אנחנו לא צריכים להיפגש ברחוב לא נעים אחי". במהלך השיחה ביקש שרחון דחייה של מספר ימים בנוגע לתשלום החוב, שכן פונה מביתו על ידי ההוצאה לפועל. אולם המשיב 2 הבהיר לו כי הוא מחר מגיע לביתו ומצפה לקבל חלק מהחזר ההלוואה.

בחקירתו תיאר שרחון את תחושותיו בעקבות איומים אלו, הן בנוגע לאיומים בפנייה לשי – גיסו, איומים שנעשו על מנת להלחיץ את שי ואת אשתו-אחותו של שרחון, והן בנוגע לאיומים שהופנו כלפיו בהקשר של המשפט " ניפגש ברחוב": "לא נעים יכול לקלל, יכול להרביץ, יכול להשליך משהו אליך, זה איום" (הודעת שרחון, עמ' 7, שורות 216-232; תמליל שרחון, עמ' 21 שורה 5).

בנוגע לסעיף 5 לאישום: ראה שיחה 399 עמדה 183064/16 ( מיום 04.07.2016, 14:40), במסגרתה התקשר המשיב 2 לשרחון, בנוכחות המשיב 1 ודרש כי ישלם את החזר ההלוואה: "שרחון תביא לי היום משהו...אני מתקשר אצלך בחמש...". בתגובה, נאלץ שרחון להבהיר למשיב 2 את מצבו הכלכלי: "...בדיוק עוברים דירה מהוצאה לפועל, כולם בלחץ נשמה... אם עכשיו היה לי בכיס הייתי בא לשם לבד באמא שלי". אולם, המשיב 2 לא הרפה ולחץ עליו כי " אני מתקשר אליך בחמש, תגיד לי אני אבוא אקח ממך משהו".

בחקירתו, ציין שרחון בנוגע לשיחה זו כי " שמעת את הקול שלו בטלפון כאילו הוא רוצה להרביץ לי, אני מספר על הבעיות שלי בבית והוא לא אכפת לו הופך את זה מהר לריבית...אין לו לב...פחדתי, מה אני יעשה, כבר הייתי על הדופק ומספר 100 היה בראש שלי (הודעת שרחון, עמ' 8, שורות 240-239 ו- 247-245).

המבקשת הפנתה גם להודעות sms הבאות מעמדה 184282, שיחות 2211 ו- 2212, מיום 25.07.2016: " שירחון תחזור כברררררררר"; "איפה אתה גר", וטענה כי אלה מחזקות את גרסתו של שרחון בנוגע ללחץ שהופעל עליו מצד המשיבים.

בחקירותיו, מספר שרחון על פחדו מפני המשיבים: "טיפה מפחידים אותי, טיפה.... נכנסים לדירה של אנשים, שוברים להם, אני שמעתי את זה" (תמליל שרחון, עמ' 17 שורות 13-23).

שרחון הוסיף ומסר כי המשיבים אינם יודעים היכן הוא מתגורר כי עבר דירה בשקט, ועל כן, הם פנו לגיסו ולאחותו באיומים: "לא נתתי שיגיעו הם לא ידעו איפה אני גר זה המזל...עברתי דירה בשקט, בשביל זה התחילו ללכת לאחותי ולבעל של אחותי אין להם סוף..." (הודעת שרחון, עמ' 8, שורות 252-249). כמו כן מסר כי חברו ( עזיזי) לקח הלוואה במהלך שנת 2013 מהמשיבים 1 ו-2 בגובה 2,000 ₪ וחדל מלשלם, והמשיב 2 התקשר אליו, בסוף שנת 2016, ואמר לו כי הוא אחראי מעתה והלאה על חובו, זאת על אף ששרחון הפציר בפניו כי אין לו כסף: "התקשר אליי ואמר לי שעזיזי לא מחזיר את הכסף... אתה אחראי...אני אמרתי לו שבקושי יש לי כסף...אמר לי לא אכפת לי...וסגר את הטלפון בפנים..." (תמליל שרחון, עמ' 49, שורות 18-15, 33-32 ועמ' 50, שורות 10-1). המבקשת ציינה כי ניסיונות לזמן את עזיזי לחקירה- לא צלחו.

המבקשת טענה כי לעדותו של שרחון מצטרפות ראיות לחיזוק, כך:

חיזוק לגרסתו של שרחון ניתן למצוא בעדותו של שי אסי עדי, גיסו של שרחון, אשר אישר כי לקח בעבר הלוואה מהמשיב 2 והוא זה שהכיר לשרחון את המשיב 2 ותיווך ביניהם והיה ערב על ההלוואה שלקח שרחון מהמשיב 2.

עוד אישר שי שהמשיב 2 ואנשים שהציגו את עצמם מטעמם של המשיב 2 התקשרו אליו ולאילן ביטון וביקשו מהם שיאתרו עבורם את שרחון. עוד נאמר לו על ידי המשיבים כי במידה והוא לא יאתר את שרחון, הוא יישא בחוב של שרחון עבורם (הודעת שי אסי עדי מיום 05.02.2017, שורות 3-11, 77-85; תמליל מ"ט 354/17, הודעת שי אסי עדי מיום 05.02.2017, עמ' 4-6, 9-11, 23, 28), הודעת שי אסי עדי מיום 06.02.2017, שורות 9-14; תמליל מ"ט 359/17 שי אסי עדי מיום 06.02.2017, עמ' 3, 7). שי אסי עדי ציין שמדובר במשיבים " לא פשוטים", "עולם עוין", הוא הכיר את הצד הנחמד שלהם ואינו מעוניין להכיר את הצד הלא נחמד (הודעת שי אסי עדי מיום 05.02.2017, שורות 14-18, 86-88; תמליל מ"ט 354/17, הודעת שי אסי עדי 05.02.2017, עמ' 11, 25, הודעת שי אסי עדי מיום 06.02.2017, שורות 38-44; תמליל מ"ט 359/17 – הודעת שי עדי אסי מיום 06.02.2017, עמ' 12-13, 15). עוד מסר כי נלחץ משיחות אלה וזה פירק את ביתו (הודעת שי אסי עדי מיום 05.02.2017, תמליל מ"ט 354/17, הודעת שי אסי עדי 05.02.2017, עמ' 9). שי עדי אסי הדגיש כי בניגוד למה שסיפר לשרחון, המשיבים לא באמת הגיעו לביתו ולא איימו עליו שישברו לו את העצמות – אך שיקר לשרחון וסיפר לו זאת על מנת להלחיצו לשלם את החוב (הודעת שי אסי עדי מיום 06.02.2017, שורות 18-26, 29-31; תמליל מ"ט 359/17 – הודעת שי עדי אסי מיום 06.02.2017, עמ' 4-9, 12).

המבקשת טענה כי חיזוק נוסף לגרסתו של שרחון, ניתן למצוא בעדותה של אחותו, שילה שירכן, אשר אישרה שהתקשרו אליה אנשים מהשוק האפור בנוגע לחובו של אחיה, שרחון, אך היא אינה יודעת את שמותיהם ( הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, שורות 13-18, 23-25; תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן, 26.01.2017, עמ' 4, 17). עוד מסרה כי היות ובן זוגה, שי אסי עדי, היה אחראי על חובו של שרחון, הוא פחד לצאת לרחובות (הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, שורות 26-33; תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, עמ' 7 שורות 14-17, עמ' 9 שורות 7-13, עמ' 12 שורות 38-40). כמו כן מסרה כי אף התקשרו לבנה, אילן, בנוגע לחובו של שרחון – רק חיפשו את שרחון ולא איימו עליו, אך היא הרגישה עם זה לא בנוח והיא מפחדת על בנה (הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, שורות 56-61; תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, עמ' 5-6, עמ' 8 שורות 16-17, עמ' 10 שורות 5-11, עמ' 12, עמ' 16 שורות 14-33, עמ' 31 שורות 26-40, 329). לדבריה, עשו זאת על מנת ליצור לחץ על רמי לשלם את חובו (תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, עמ' 30 שורות 35-38).

תמיכה נוספת, ניתן למצוא בחקירתו של אילן ביטון, בנה של שילה שירכן, אשר אישר שהתקשרו אליו מספר פעמים לטלפון וחיפשו את שרחון, אך הוא אינו יודע מי אנשים אלו – הם הציגו עצמם כחבריו (הודעת אילן ביטון מיום 26.01.2017, שורות 61-72; תמליל מ"ט 200/17 – הודעת אילן ביטון מיום 27.01.2017, סומן עד(4), עמ' 9-11, 27).

המבקשת טענה כי גרסתו של שרחון אודות הפחד והאיומים אשר חווה, לצד עדים מחזקים, המלמדים אודות הלחץ שהופעל עליו בהחזר ההלוואה, והאזנות הסתר שפורטו לעיל, מבססים קיומן של ראיות לכאורה.

בנוסף לכך, המשיב 1 שתק בחקירתו ( תמליל חקירה מיום 10.2.2017, עמ' 63-66), וכך גם המשיבים 2 ו-3.

153. ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהציגה המבקשת אינן קושרות את המשיב 1 לביצוע העבירה נשוא אישום זה וכי גם שרחון בעדותו מסר כי המשיב 1 מעולם לא דיבר עמו לא יפה ולא דרש את הכסף.

154. ב"כ המשיב 2 טען כי לעדותו של שרחון אין חיזוק מתוך עדותו של שי אסי עדי, אשר בעדותו מסר כי המציא את הדברים שמסר, והעדים האחרים ששללו איומים ואף אין האמרות המיוחסות למשיב 2 מהוות סחיטה באיומים.

155. ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה הקושרות את המשיב 3 למיוחס לו באישום זה. לטענתו עדות שרחון היא עדות שקר משום שהיא מבוססת על בדיות שמקורן בתרגיל שהפעיל עליו שי אסי עדי, אשר היה ערב לחוב, במטרה לגרום לשרחון לשלם את החוב. על פי טענה זו, שרחון סבר כי שי אסי עדי, בעלה של אחותו, ובנה מאוימים וכשנאמר לו כי אם לא ישלם ילכו לשי אסי עדי הוא ראה זאת כאיום, ואולם על בסיס סיפורי בדים שסיפר לו שי אסי עדי. נטען כי הפחד שהביע שרחון נבע מסיפורי הבדים ולא משום שאוים על ידי המשיבים. נטען כי באשר לסיפורים ששמע שרחון משי אסי עדי מדובר בעדות שמועה. ב"כ המשיב 3 טען כי שיחה 6271 בין המשיב 3 לבין שרחון לא הושמעה לשרחון במהלך חקירתו והוא לא התבקש להתייחס אליה ולו משום שהחוקרים סברו שאין בה לגלות איום. נטען כי אמנם מדובר בשיחה לא נעימה שהתנהלה בטונים גבוהים, אולם באמרה לפיה אם שרחון לא ישלם ייגש המשיב 3 לערב אין ולו קמצוץ של איום אלא פנייה לגיטימית כפי שהיה נוהג בנק כלפי בעל חוב וערב. ב"כ המשיב 3 טען כי שרחון מסר שהוא איים על המשיבים וכי אין הדבר עולה בקנה אחד עם הטענה כי הוא זה שאוים על ידם. כמו כן טען כי נוכח עדותו של שי אסי עדי הרי שהוא זה שאיים על שרחון ואולם לא הוגש נגדו כתב אישום. עוד נטען כי גורמים שהזכיר שרחון בעדותו לא נחקרו משום שהיה בעדותם לסתור את התיזה אשר החוקרים מנסים לבסס בכוח.

156. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענת בא כוחו, לפיה עובדות האישום אינן מגלות עבירה ביחס למשיב 1 וכי שרחון לא מסר בחקירתו על היכרות מיוחדת עם המשיב 1, שרחון התייחס בחקירתו למשיבים 1 ו-2 כמי שנטל מהם הלוואה וכן לכך שהמשיב 1 שלח הודעות מאיימות לגיסו ( תמליל חקירתו מיום 24.01.2017, עמ' 15, שורות 8-16).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו התייחס לעניינו של שי אסי עדי הערב להלוואתו של שרחון וטען כי המשיבים 1 ו-2 לא איימו עליו מעולם וכי הלה שיקר בעת שטען זאת בפני שרחון, אלא שהתעלם מכך שהאנשים שהתקשרו לשי אסי עדי בשמם של המשיבים הבהירו לו כי במידה ולא יאתר את המתלונן יישא בחובו, נסיבה שהובילה אותו להלחיץ את שרחון על מנת שישלם. המבקשת ציינה כי ב"כ המשיב 2 בחר שלא לטעון נגד גרסת שרחון לשיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר ולהסבריו בחקירה כי המדובר בשיחות מאיימות, כמפורט בטיעוניה לעיל.

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי בא כוחו ביקש להסיק כי שרחון לא פנה למשטרה ולא התלונן נגד המשיבים כפי שעשה במקרים אחרים מפני שלא הרגיש נסחט ומאוים, אולם בשים לב למכלול חקירתו של שרחון ולתיאוריו על אודות תחושותיו כתוצאה ממעשי המשיבים, הרי שמדובר במסקנה חסרת יסוד. באשר לטענות הסניגור ביחס לשיחה 6271 לפיה מדובר לכל היותר בשיחה בלתי נעימה שיש בה פנייה לגיטימית אל הערב על החוב, טענה המבקשת כי מדובר בניסיון לנתק את השיחה מהמכלול- מהלחצים בהם היה נתון שרחון כתוצאה מחובותיו למשיבים 1 ו-2 ומהשיחות החוזרות והנשנות כלפיו וכן בדבר פניה אפשרית לערב- אשר היוו הגורם לתחושתו איומים ( תמליל חקירתו מיום 24.01.2017, עמ' 37 שורות 28-39, עמ' 38 שורות 3-9, 24, עמ' 21 שורה 5).

157. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-3 בעבירה של סחיטה באיומים.

תשתית זו מבוססת על עדותו של שרחון הנתמכת בעדויות של שי אסי עדי, אחותו של שרחון ובנה וכן בשיחות שנקלטו בהאזנת סתר.

בעדותו מתאר שרחון התנהגות מטרידה ומאיימת שחווה מהמשיבים 1-3, באמצעות שיחות טלפון תכופות, איום בפנייה לבני משפחתו ומימוש הפנייה בפועל. כמו כן מסר שרחון כי המשיב 2 אף הטיל עליו חוב שחייב חברו- עזיזי.

סבורני כי בהתחשב בהקשר בהם נאמרו הדברים ובתוכנם, יש בראיות שהוצגו למלא אחר יסודות העבירה של סחיטה באיומים. ראיות אלה מלמדות כי תכלית המעשים המיוחסים למשיבים 2 ו-3 הייתה להפר את שלוותו של שרחון ולשלול ממנו את אפשרות הבחירה. אמנם שי אסי עדי הסביר בעדותו כי שיקר לשרחון על כך שהמשיבים איימו בפגיעה ברכושו ועשה כן על מנת להניע את שרחון לסלק את החוב, אולם אין מדובר בעדות שקר ואין בה להפחית מעוצמת הראיות. לצד זאת, שרחון העיד על מעשי הסחיטה שנעשו כלפיו באופן ישיר. אין בעובדה כי העדים האחרים, פרט לשרחון, טענו כי לא אוימו כדי להחליש את התשתית הראייתית הקיימת המלמדת על מעשה סחיטה באיומים כלפי שרחון.

כידוע בשלב זה נבחנות הראיות במצבן הגולמי ועל פי המכלול והקשר הדברים. כך יש להתייחס לשיחה 6271 ולטענות שהעלתה ההגנה בעניינה. בחינת מכלול הראיות, והמעשים המיוחסים למשיבים 2 ו-3, עולים יותר כדי איום מאשר פנייה לגיטימית לתשלום חוב מלווה באזהרה בדבר אפשרות הגבייה מהערב.

באשר לאחריותו של המשיב 1, הרי ששרחון מסר בעדותו על היכרותו עמו ועל הודעות שקיבל ממנו באותו הקשר. לאור זאת, עצמת התשתית הראייתית הלכאורית ביחס למשיב 1 אינה במרום העצמה.

יח. אישום 17 – סחיטת בנימין מונסה

158. אישום זה מיוחס למשיבים 1-4.

159. למשיבים 1-4 מיוחסות העבירות הבאות: סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

160. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2015, בנימין מונסה ( להלן: "בנימין"), נקלע לחובות בגין הימורים. בתיווכו של חברו, דוראל אדרי ( להלן: "דוראל"), פנה בנימין למשרד ארגון הפשיעה בג'סי כהן בחולון, שם נכחו אותה עת המשיבים 4-2. המשיב 2 הסביר לבנימין את תנאי ההלוואה לפיהם עליו לשלם מדי שבוע סך של 150 ₪ המהווים תשלום ריבית בלבד ( להלן: "תנאי ההלוואה"), ובנימין הסכים לכך. במעמד זה, קיבל בנימין סך של 5,000 ₪ מידי המשיב 2.

לאחר כשבעה חודשים בהם שילם בנימין את תשלום הריבית השבועי, ונוכח הפסדיו בהימורים, נזקק בנימין להלוואה נוספת. בהמשך לכך, הגיע בנימין בלוויית דוראל למשרד בג'סי כהן, שם נכחו אותה עת המשיבים 4-2. דוראל ציין בפני המשיב 2 כי הוא אחראי על החזר ההלוואה של בנימין, והמשיב 2 הלווה לבנימין סך של 3,000 ₪ נוספים, וכחלק מתנאי ההלוואה היה על בנימין להחזיר סך של 250 ₪ מדי שבוע.

לאחר כשלושה חודשים בהם עמד בנימין בתנאי ההלוואה, הוא נקלע לקשיים כלכליים, ונמנע מלהשיב להתקשרויות מצד המשיב 3. סמוך לאחר מכן, פנה דוראל לבנימין והבהיר לו כי המשיבים מבקשים להיפגש עמו, וכי " יהיה בסדר".

בנימין והמשיב 3 קבעו להיפגש במשרד בשכונת ג'סי כהן. עם כניסתו של בנימין למשרד תקף אותו המשיב 3 שלא כדין בכך שחבט בו, בעוד המשיב 2 איים עליו בכוונה להפחידו באומרו כי ' בלי חבר שלך דוראל שנתנו לו הבטחה, היית עכשיו נמצא על הרצפה עם דקירות ושבור'.

בעקבות הפחד בו היה שרוי בנימין, הוא שב ושילם את התשלומים השבועיים, עד כי לאחר חודשיים לא יכול היה לעמוד פעם נוספת בתנאי ההלוואה, וחדל מלשלם.

בהמשך לכך, הגיעו המשיבים 3 ו-4 לבניין מגוריו של בנימין בבת ים, שם פגשו את אמו, מרגלית פריבה ( להלן: "מרגלית"). המשיבים 3 ו-4 נכנסו עם מרגלית למעלית, וציינו בפניה כי בנה חייב להם כסף. מרגלית אשר חשה פחד ניכר למראה המשיבים 3 ו-4, הבהירה להם כי בנה איננו בבית, וכי אם יגיעו פעם נוספת לביתה היא תזמין משטרה למקום. בתגובה לדבריה של מרגלית, חבט המשיב 3 מספר פעמים בדלת המעלית, ואיים על מרגלית בכוונה להפחידה באומרו כי ' את רוצה להתקשר למשטרה, תתקשרי למשטרה, אנחנו לא פוחדים מהמשטרה'.

בעקבות איומים אלו, לוותה מרגלית הלוואה מהבנק על מנת לכסות את חובו של בנה בנימין. מרגלית עדכנה את המשיב 3 כי בידה הסכום האמור, וזמן קצר לאחר מכן הגיע המשיב 5 לבית המגורים, ולקח את הכסף.

במעשיהם המתוארים לעיל, סחטו המשיבים 4-2 את בנימין ומרגלית באיומים ובכוח על מנת להניע אותם לשלם את סכום ההלוואה, כפי שאירע בפועל, והכל על דעתו של המשיב 1, ועבור ארגון הפשיעה.

161. המבקשת טענה כי יש בידה ראיות לכאורה מספיקות להוכחת סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-4 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

המבקשת הפנתה לחקירתו של בנימין ממנה עולה כי הוא פנה למשיב 2, דרך דוראל אדרי ( המתלונן באישום 12), לשם מתן הלוואה, וכי במפגש במשרד בארבע ארצות נכחו המשיבים 2-4 ובמעמד זה קיבל בנימין הלוואה בסך 5,000 ₪, עם החזר שבועי של 150 ₪ ריבית (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 19-26; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 5-6, 15-16).

לאחר תקופה של כ- 7-8 חודשים ונוכח הפסדיו בהימורים, פנה בנימין פעם נוספת למשרד בארבע ארצות, ביחד עם דוראל, שם נכחו המשיבים 2-4, ולקח הלוואה נוספת בסך 3,000 ₪, עליה היה ערב דוראל, עם החזר שבועי של 250 ₪ ריבית ( הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 27-32; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 6 שורות 11-20, עמ' 16 שורות 24-32, עמ' 17 שורות 1-30).

לאחר כשלושה חודשים נקלע בנימין לקשיים כלכליים ונמנע מלהשיב להתקשרויות של מצד המשיב 3. לאחר מספר שבועות דוראל התקשר אליו ואמר לו שיענה לטלפון של משיב 3 וילך להיפגש איתם וציין ש- "הכל בסדר" (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 33-37; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 6 שורות 22-28, עמ' 9 שורות 5-10, עמ' 17 שורות 32-40, עמ' 18 שורות 1-16). לאור זאת, הגיע בנימין למשרד בארבע ארצות, בפגישה נכחו המשיבים 2-3. בנימין מסר שעם כניסתו למשרד, תקף אותו המשיב 3 בכך שסטר לו, בעוד המשיב 2 ראה זאת ותפס את המשיב 3. בהמשך, המשיבים 2-3 שאלו אותו מדוע הוא אינו עונה להם. בהמשך, מסר בנימין, שהמשיב 2 אמר לו: "בלי חבר שלך דוראל שנתנו לו הבטחה, עכשיו היית נמצא על הרצפה עם דקירות ושבור". בנימין אישר שבאותו מעמד חש פחד (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 37-42; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, סומן סכ(18), עמ' 8-9, עמ' 18 שורות 15-18, עמ' 19 שורות 1-12). לאור פחדו, המשיך בנימין ושילם את חובו משך חודשיים נוספים, אך מאחר שלא יכול היה לעמוד בתשלומים חדל לשלם (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 43; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 19 שורות 14-26).

בהמשך לאירוע התקיפה במשרד, תיאר בנימין בחקירה כי אמו סיפרה לו שהמשיב 3 ו- "בחור רוסי גדול" הגיעו לפתח הבית שלהם ודרשו לראות אותו. לאחר שאמו איימה עליהם שתזמין משטרה, אחד מהם התעצבן וחבט בקיר של המעלית (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 55-60; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 12, מעמ' 21 שורה 34 ועד עמ' 22). בנימין מספר שבעקבות המפגש המתואר, אמו פחדה ונלחצה (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 76-79; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 24 שורות 18-31). בתחילת חקירתו התבקש בנימין לתאר את הנוכחים שנכחו במשרד בעת שלווה את הכסף, וציין כי המשיב 2, המשיב 3 וכן "בחור רוסי שמן גדול עם זקן בפנים, קרחת וקעקוע על כל הכתף" (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, סומן נ(32), שורות 23-24). תיאורו זה של בנימין תואם את תיאורו של המשיב 4 כפי שניתן לראות מצילום קעקועים של המשיב 4 (מזכר של מקסים זולקין מיום 06.02.2017 – צילום קעקועים של זאור ממדוב, סומן כ"ז (8)), ומשתלב עם התיאור שנמסר לו מפי אמו אודות האחר שהגיע לבניין המגורים. לאור מקרה זה, הוריו לקחו הלוואה מהבנק, אמו יצרה קשר עם המשיב 3 ואמרה לו שהכסף מוכן. המשיב 5 הגיע ואסף את הכסף (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 60-63; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 7, עמ' 20-21, וכן תמליל מ"ט 353/17 – הודעת מרגלית מונסה מיום 01.02.2017, עמ' 5, שורה 7).

האם מרגלית מונסה מסרה בחקירתה כי נתקלה בשני אנשים שהגיעו לביתה, עלו איתה במעלית וחיפשו את בנימין – אחד מהם הציג את עצמו כמשיב 3. הם אמרו לה שהם מחפשים את בנימין כי הוא חייב להם כסף והיא השיבה שבנימין אינו מתגורר פה ובמידה והם יבואו שוב היא תזמין משטרה. בתגובה לדבריה, חבט המשיב 3 מספר פעמים בדלת המעלית ואמר לה: "תתקשרי למשטרה, אנחנו לא פוחדים מהמשטרה" (הודעת מרגרט מונסה מיום 05.02.2017, שורות 11-48; תמליל מ"ט 353/17 – הודעת מרגלית מונסה מיום 01.02.2017, מעמ' 2 שורות 26 ועד עמ' 4, עמ' 6 שורות 38-40, עמ' 7, 10, 12, 15, 19-24). מרגלית מונסה ציינה מפורשות שהיא פחדה מהם (הודעת מרגרט מונסה מיום 05.02.2017, שורות 18, 38, 67-68; תמליל מ"ט 353/17 – הודעת מרגלית מונסה, 01.02.2017, עמ' 3 שורה 20, עמ' 8 שורות 33-34, עמ' 23 שורות 27-30, עמ' 25 שורות 14-20, עמ' 31 שורות 15-19). עוד סיפרה שבעקבות אירוע זה, היא לקחה הלוואה והחזירה את תשלום החוב למשיב 3 (הודעת מרגרט מונסה מיום 05.02.2017, שורות 49-58, תמליל מ"ט 353/17 – הודעת מרגלית מונסה מיום 01.02.2017, עמ' 5, 11, 27-28). בנוסף, הביעה מרגרלית חששה מפני מתן עדות בפני המשיבים וחששה שלאחר שחרורם יבואו לביתם (הודעת מרגרט מונסה מיום 05.02.2017, שורות 78-79; תמליל מ"ט 353/17 – הודעת מרגלית מונסה מיום 01.02.2017, עמ' 13 שורות 33-36, עמ' 14, עמ' 17 שורות 36-40, עמ' 33 שורות 5-11).

המבקשת טענה כי מחקירתו של בנימין עולה כי הוא חושש ופוחד מהמשיבים. כך כששאל אם דבריו יוצאים החוצה, "אתה יודע שלא יבואו אני יצטרך להסתכל מאחורי הכתף שלי כל פעם שאני..." (תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 7, עמ' 25 שורות 32-38, עמ' 26 שורות 1-5). כך כשסיפר על הפחד שבו חי בתקופה זו, כאשר התקשרו אליו המשיבים ושלחו לו הודעות " כדאי לך לענות ותענה מהר" (הודעת בנימין מיום 31.01.2017, שורות 125-127; תמליל מ"ט 272/17 – הודעת בנימין מיום 31.01.2017, עמ' 31 שורות 12-23).

לטענת המבקשת, תמיכה לגרסתו של בנימין, ניתן למצוא בחקירותיו של דוראל אדרי, אשר סיפר שהיה ערב על ההלוואה שלקח בנימין מהמשיב 2. דוראל סיפר שבנימין לקח הלוואה בסך 5,000-7,000 ₪ ולא החזיר אותה. לאור זאת, דוראל שילם למשיבים עבור חובו של בנימין מספר פעמים. דוראל סיפר שבסופו של יום, הגיעו לביתו של בנימין, איימו עליו ואימא של בנימין שילמה עבורו את החוב.

אמנם דוראל לא ראה את האלימות שהופגנה כלפי בנימין, אך הבין שנהגו בבנימין באלימות. דוראל אישר את האמור בסעיף 3 לאישום – שהמשיב 3 ביקש מדוראל להגיד לבנימין שיענה לו לטלפון, כשהמשיב 3 עצבני, ודוראל עשה כן ( הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 97-112; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 92-101). עוד אישר דוראל את האמור בסעיף 4 לאישום – שהמשיב 3 אמר לו " אם לא אתה, היינו מרביצים לו או מזיינים אותו" (תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 99-101).

תמיכה נוספת לגרסתו של בנימין, כמו גם גרסתה של מרגלית, ניתן למצוא בהודעתו של שרחון (הודעת שרחון מיום 24.01.2017, שורות 70-79, 113, 144-155; תמליל מ"ט 42/17 – הודעת שרחון מיום 24.01.2017, עמ' 24-26, 43 שורות 15-26, 56-61), אשר מסר שבנימין סיפר לו שיום אחד נכנס למשרד של המשיבים ברחוב ארבע ארצות ואמר להם " סליחה שאיחרתי" (על תשלום חוב), ובתגובה, אחד מהם " החטיף" לו סטירה וכמה בעיטות.

יצוין כי שרחון זיהה בתמונה את המשיב 4 כמי שסטר לבנימין, בעוד בנימין סיפר שהמשיב 3 הוא זה שסטר לו. בהקשר זה העירה המבקשת כי החשיבות בגרסתו של שרחון היא בעצם העובדה כי שמע על האירוע מבנימין, לאחר שאירע, בעוד שבנימין הוא זה אשר חווה את האירוע והעיד כי המשיב 3 תקף אותו.

בנוסף, שרחון מסר שמרגלית מונסה התקשרה אליו מיד לאחר המקרה שהיה במעלית, כשקולה רועד, וסיפרה לו בפירוט את אשר קרה במעלית. יצוין ששרחון סיפר שהמשיבים 3-4 הם שהגיעו למעלית, בעוד מרגלית סיפרה שהגיעו שני אנשים ורק המשיב 3 הזדהה בפניה. המבקשת טענה כפי שציינה בהקשר של גרסת בנימין, שגם כאן החשיבות בגרסתו של שרחון היא בעצם העובדה כי שמע ממרגלית על דבר האירוע כשקולה רועד והיא מפוחדת, ולא בתיאור המעורבים באירוע.

למשיב 1 הוצגו עובדות האישום, והוא שמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 46-47). כך גם המשיבים 2 ו-3.

לטענת המבקשת, הראיות באישום זה נסמכות בעיקרן על גרסתו של בנימין שהינה קוהרנטית ומפורטת – בנימין מסר בחקירתו על חששו מצד המשיבים, הן במהלך גביית הכספים והן במועד מתן עדותו. כמו כן טענה כי עדות בנימין מחוזקת בגרסת האם מרגלית בנוגע למפגש במעלית הבניין שלאחריו לוותה מהבנק על מנת לשלם למשיבים, וכן בעדויותיהם של דוראל ושרחון, וזאת לצד שתיקת המשיבים.

162. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהציגה המבקשת לאישום זה לקשור את המשיב 1 למעשה העבירה וכי גם בנימין מסר בגרסתו כי לא פגש במשיב 1.

163. ב"כ המשיב 2 טען כי המתואר באישום זה אינו עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של בנימין ואמו ואין בהן לבסס אירוע של סחיטה באיומים.

164. ב"כ המשיב 3 טען כי אין בראיות שהוצגו לבסס את המיוחס למשיב 3. לטענתו, בנימין לא הזכיר בעדותו אלימות מצדו של המשיב 3 או התנהגות מאיימת וכי סיפר על מכה שהכה בו המשיב 3 רק לאחר שהחוקר ציין זאת בפניו ומתוך רצון לרצות את החוקר ולאחר שהופעל עליו לחץ חקירתי. נטען כי דוראל מסר שבנימין לא סיפר לו על האלימות וכי החוקרים למדו על כך מעדותו של שרחון, אשר כפי שנטען בקשר לאישום הקודם, מבוססת על בדיות. נטען כי בנימין מסר שהאלימות לא קשורה לחוב אלא לכעס של המשיב 3 על כך כי " סינן" אותם ומשום כעסם של המשיבים, כי לאחריה נפתח דף חדש והושג הסדר לסילוק החוב שגם בו לא עמד וכי בהמשך העצים את עדותו כשטען שנאמר לו שלולא חברו דוראל היו המשיבים מכים אותו והוסיף דקירות. נטען כי לחץ חקירתי שהתבטא בצעקות הופעל גם על אמו של בנימין, מרגלית, וכי כתוצאה מכך ועל אף שמסרה תחילה שלא הייתה מכה באירוע במעלית, טענה כי הייתה מכה חלשה ובהמשך טענה כי יכול להיות שכלל לא הייתה מכה. ב"כ המשיב 3 טען כי מרגלית מסרה בעדותה שלא שילמה את הכסף בעקבות אותו אירוע וכי המשיב 3 אמר לה שתשלם כשיהיה לה כסף והיא לא פחדה מהמשיב 3. כמו כן טען כי החוקר שיקר לבנימין כאשר תיאר לפניו כי בעת שהמשיב 3 פגש באמו הוא נתן " פיצוץ בקיר" באופן מגמתי. בהקשר זה נטען כי קיימים פערים בין המתועד בתמלילים לבין ההודעות.

165. ב"כ המשיב 4 טען כי המשיב 4 לא נחקר באזהרה בקשר לאישום זה ולא הוטחו בו החשדות בקשר לאישום זה, כי הופרה לפיכך זכותו להתגונן מפני הנטען כלפיו וכי המדובר במחדל חקירה המצדיק את ביטול האישום נגדו.

166. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה אין כל היכרות בין בנימין לבין המשיב 1 וכי המשיב 1 לא ביצע כל מעשה, אין לנתק את המשיב 1 מהאישום באשר מדובר בהלוואה שנלקחה ממשרד ארגון הפשיעה כאשר המשיבים 3-5 גבו את הכספים ועמדו בקשר עם בנימין בעניין ההלוואה.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו לא חלק על כך שבנימין מסר בחקירתו אודות הסטירה שסטר לו המשיב 3 ולא חלק על גרסת האם בדבר אירוע המעלית, אלא טען כי החוקר ניסה להשפיע עליה וכי היא אמרה לחוקר שלא פחדה. לטענת המבקשת, מקריאת תמליל חקירתה של האם עולה כי מסרה במפורש כי זו הפעם הראשונה שראתה אנשים כאלו שנראו לה " עולם תחתון" וכי פחדה שייכנסו לביתה ( תמליל חקירתה מיום 31.1.2017, עמ' 23 שורות 27-37, עמ' 25 שורות 14-24).

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי טענת בא כוחו לפיה בנימין הינו אסיר משוחרר ומהמר בלתי רלבנטית לשלב זה ובכלל. באשר לטענתו בעניין התנהלות החקירה, הפנתה המבקשת לתמליל חקירת בנימין וטענה כי לו אכן היה בנימין מעוניין לרצות את החוקרים היה מעצים את אירוע התקיפה שאירע במשרד, ואולם עמד על כך שהייתה סטירה אחת. המבקשת טענה כי עובדה זו מחזקת את מהימנותו ובוודאי בשלב זה של הדיון בשאלת הראיות לכאורה.

167. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 2-4 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה ואת המשיב 3 גם בעבירה של סחיטה בכוח שהובילה לכדי מעשה. באשר למשיב 1 לא שוכנעתי כי הונחה לפני תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות שיוחסו לו.

התשתית הראייתית מבוססת אם כן על עדות שמסר בנימין הנתמכת בעדות אמו ובעדויות דוראל ושרחון. בעדותו סיפר בנימין של שני אירועים. אירוע אחד, במשרד בג'סי כהן, אליו הגיע בנימין לאחר שהוזמן לשם על ידי המשיב 3 ובעקבות הפסקתו את החזר התשלומים, שם הוכה על ידי המשיב 3, בנוכחות המשיבים 2 ו-4, ואוים בכך שהמשיב 2 אמר לו כי לולא חברו דוראל, היה הוא מוכה ודקור. אירוע שני, הוא אירוע בו הגיע המשיב 3 לביתו של בנימין, הזדהה בפני אמו מרגלית כ"סמי" וחיפש את בנימין. מרגלית מסרה כי השניים הגיעו כשהם חבושים בקסדות ובתגובה לכך שאמרה להם שכוונתה להזמין משטרה, התעצבן המשיב 3 והכה שלוש פעמים על דלת המעלית. כמו כן מסרה כי כשביקשה להיכנס לתוך ביתה, השניים "לא נתנו להיכנס לבית" ( עמ' 21 לתמליל הודעתה, שורות 8-9). מרגלית מסרה כי סיפרה לבנה על האירוע, והלה מסר תיאור דומה על כך בעדותו.

התנהגות המשיבים 2-4 והאמרות המיוחסות למשיבים 2 ו-3, כשהן נבחנות על רקע הקשר הדברים והנסיבות, עולות כדי יסוד האיום ומהוות סחיטה בכוח וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.

עיינתי בתמלילי חקירת בנימין ואמו ולא מצאתי יסוד לטענות ההגנה בעניין סתירות בין ההודעות לבין התמלילים ובעניין לחץ חקירתי פסול. מכל מקום, מקומן של טענות אלה בהליך העיקרי.

בניגוד לטענת ב"כ המשיב 3, הרי שגרסתו של בנימין מתארת אירוע אלימות בו הוכה על ידי המשיב 3 כשהמשיב 2 מנע את המשך התקיפה ( עמ' 8-9 לתמליל החקירה). אין בעובדה כי בנימין קשר בין האלימות לבין כך שהתעלם מניסיונות המשיב 3 לאתרו והתעלמותו ממנו, להפחית מהיותה מעשה של איומים בכוח.

שתיקתם של המשיבים 2 ו-3 בקשר לממצאים המפלילים בחקירתם מהווה חיזוק לתשתית הראייתית הקיימת.

באשר למשיב 4, נטען כי לא נחקר בגין אישום זה ועל כן הופרה זכותו להליך הוגן באופן המצדיק את ביטולו של אישום זה בעניינו. טענה זו היא טענה למחדל חקירתי אשר מקומה לבירור בהליך העיקרי, כפי שהובהר לעיל.

יט. אישום 18 – סחיטת נגה חן

168. אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.

169. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

170. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2015, לווה אופיר חן ( להלן: "אופיר") סך 30,000 ₪ ממשיבים 1 ו-2 (להלן: "ההלוואה"). את ההלוואה החזיר אופיר בתשלומים שבועיים בסך 350 ₪ לשבוע. תשלומים אלו העביר אופיר לידי המשיב 2 במזומן במשרד בג'סי כהן ששימש את ארגון הפשיעה, או לידי המשיבים 4 ו-5 שהגיעו לביתו של אופיר על מנת לגבות הכסף.

בחודש אפריל 2016 נקלע אופיר לקשיים כלכליים, וחדל מלשלם את תשלומי ההלוואה. בעקבות האמור, פנה המשיב 2 לאופיר בדרישה כי ישלם את חובו.

המשיב 2 ואחרים מטעמו שבו ופנו אף לאשתו של אופיר, נגה חן ( להלן: "נגה") בפניות טלפוניות חוזרות ונשנות שיש בהן כדי להטריד ולאיים, שתוכנן כלל דרישות לקבל את תשלומי ההלוואה.

בהזדמנות אחת שמועדה המדויק אינו ידוע למבקשת, איים המשיב 2 על נגה במטרה להניעה לשלם את החוב, בדרשו ממנה לשלם סך 40,000 ₪ באופן מידי על מנת לסגור את החוב, אחרת החוב יתפח לסך 50,000 ₪, או להמשיך ולשלם תשלומים שבועיים. נגה הבהירה למשיב 2 כי אין בידה הסכום האמור.

בהזדמנות אחרת, ציין המשיב 2 בפני נגה כי ברצונו לבוא לביתה, אולם נגה שחששה ממפגש כאמור, הציעה למשיב 2 כי תגיע למשרדו. המשיב 2 איים על נגה בכוונה להפחידה באומרו כי 'בלי כסף, אל תבואי', וכי כבר יתפוס את אופיר.

ביום 03.07.2016, סמוך לשעה 12:33, התקשר המשיב 2 לנגה, וביקש לדעת מתי לבוא לביתה. נגה סירבה וציינה כי היא נמצאת בבית עם ילדיה. עוד הוסיפה נגה ואמרה למשיב 2 כי בשלב זה יש לה מחצית מהסכום, ותוכל להחזיר ההלוואה בהמשך אך ללא תשלום ריבית. בתגובה, איים עליה המשיב 2 בכוונה להפחידה באומרו כי 'יכול ללכת בדרכים שלו, אבל לא הולך כי מכבד את נגה'. נגה השיבה למשיב 2 כי לא תוכל לשלם החזר ההלוואה בסך 40,000 ₪, אך המשיב 2 השיב לה בכוונה להפחידה כי 'אם מעדיפה שילך בחיים שלו ויאחל לה לבריאות?'.

במעשיו המתוארים לעיל, סחט המשיב 2 במסגרת ארגון הפשיעה, ועל דעתו של המשיב 1, את נגה, בכך שאיים עליה בפגיעה בגופה.

171. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת אישום זה, וכך הציגה ראיותיה:

מחקירתו של אופיר חן, עולה כי במהלך השנים לווה כספים מהמשיב 2 בסכומים משתנים (הודעת אופיר חן מיום 05.02.2017, עמ' 1, שורות 5-8 וכן עמ' 27 לתמליל חקירת אופיר חן מיום 05.02.2017, מ.ט 350/17). בשלב מסוים, נקלע לקשיים כלכליים וחדל מלשלם (הודעת אופיר, עמ' 1, שורות 8-9). אופיר מסר כי נהג להגיע למשרד ברחוב ארבע ארצות (תמליל אופיר, עמ' 29, שורה 9 ושורה 24) וכי מכיר את בני החבורה (תמליל אופיר, עמ' 38 שורה 3).

נגה מסרה בחקירתה אודות חובו של איתמר למשיב 2 (תמליל חקירת נגה חן מיום 01.02.2017, מ.ט 308/17, עמ' 15, שורה 34). וכי במהלך התקופה ראתה את תוכן ההודעות שנשלחו לבעלה, על ידי המשיב 2 או מי מטעמו ושם נרשם " אני אתפוס אותך, אני אזיין אותך, לאן תלך? ימניאק לא נעים לי, אבל ימזדיין יקוקסינל ינרקומן" (תמליל נוגה, עמ' 9, שורות 40-39). בהמשך לכך, שוחחה עם המשיב 2 אשר דרש ממנה לשלם את סכום החוב בסך 40,000 ₪ והכל "הוא צרח" (תמליל נגה, עמ' 18, שורה 36).

כמו כן ביקש המשיב 2 להגיע לביתה אבל נגה תיארה כי "נמנעתי מהסיבה הפשוטה שיש לי ילדים קטנים בבית, ואני לא מעוניינת שאנשים כאלו ידעו דברים פרטיים. הבית שלי זה הביטחון שלי" (תמליל נגה, עמ' 18, שורות 11-13). בהזדמנות אחרת, איים עליה שעה שהציע לה להגיע לפגישה במשרדו, באומרו לה כי " בלי כסף אל תבואי...ואת אופיר אני כבר אתפוס" (הודעת נוגה חן מיום 01.02.2017, עמ' 2, שורה 49 וכן תמליל נוגה, עמ' 7, שורה 4). ובשיחה נוספת איים עליה כי במידה ולא יעבירו לו את החוב הוא ילך ויתפח מסכום של 40,000 ₪ ל-50,000 ₪ - " אם לא תביאו לי הארבעים בקרוב זה יהיה חמישים" (תמליל נוגה, עמ' 85, שורות 5-4) שאז הרגישה כי משיב 2 "סוחט סוחט" (תמליל נגה, עמ' 21, שורה 5).

נגה מסרה כי באותה תקופה נהג המשיב 2 לצלצל אליה מדי יום, על מנת לתאם מפגש, עד כי הדבר הפך למטרד (תמליל נגה, עמ' 80, שורות 6-10).

במהלך חקירתה של נגה הושמעה לה שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר – שיחה מספר 193 מעמדה 183064, אשר בה התבטא המשיב 2 כלפי נגה כי " אני יכול ללכת בדרכים שלי...אבל לא הולך כי מכבד את נוגה", "אם מעדיפה שילך בחיים שלי וזהו? ואני יגיד לך שתהיי בריאה?". בהתייחסה לביטוי זה של המשיב 2 הסבירה נגה כי הכוונה היא "תצפי לתגובה, יקרה משהו יקרה, זה לא יעבור בשקט" (תמליל נגה, עמ' 53, שורה 36).

נגה התייחסה בחקירתה לתחושות שחשה בעקבות השיחה, בציינה כי "...אני ישר מבינה שהוא מאיים עלי...כשאני מרגישה מאוימת, אני כמו לביאה, אני רואה את המשפחה שלי, לא אף אחד" (תמליל נגה, עמ' 42, שורות 26, 34-35). ובהמשך חקירתה תיארה כי " עכשיו יש מולי איזה גנגסטר, צריך לחשוב איך אני מגינה על עצמי...אני פוחדת כי יש לי ילדים וכבר עוברות מחשבות למצוא עוד דירה" (תמליל נוגה, עמ' 43, שורות 37-33 ועמ' 44, שורות 2-1).

פרט לשיחת האזנת סתר האמורה לעיל, נמצאו התכתבויות נוספות בין המשיב 2 לנגה בדבר החזר החוב (מסרונים 9165, 9183, 11821, 11865, 11868, 17288, 17304, 17305, 17308 מעמדה 180027), וכן שיחה שקיים המשיב 2 עם אחר על אודות החוב, במהלכה הלין המשיב 2 בדבר התנהלותו של אופיר, וציין כי "יפתור את זה" (שיחה 17890, עמדה 180027 מיום 22.08.2016).

המבקשת הפנתה לכך כי נגה התייחסה בחקירתה למשיבים 4 ו-5 כמי שבאו לקחת את הכסף (תמליל נגה, עמ' 73, שורות 33-36, עמ' 86, שורות 14-16).

לעומת גרסת נגה אשר התייחסה באופן מובהק לאיומים, טען אופיר בחקירתו כי המשיב 2 לא איים על נגה, וכי נגה "רואה דברים אחרת, ואני רואה דברים אחרת. אשתי בגלל השיחה הזאת היא רוצה להתנקם" (תמליל אופיר, עמ' 75, שורות 7-8).

בהקשר זה נערך עימות בין אופיר לבין נגה, בו עמדה נגה על כך שהמשיבים 4 ו-5 נהגו להגיע לביתם על מנת לגבות את הכספים (תמליל אופיר, עמ' 81, שורות 25-38) וכי אופיר אינו מספר את הכל שכן "הוא משחק אותה עכשיו גיבור...וזה גם נובע מחולשה שהוא לא רוצה לדבר" (תמליל אופיר, עמ' 95 שורות 33-34). בעימות זה שבה נגה על כך שראתה מסרונים מאיימים בטלפון הנייד של אופיר (תמליל אופיר, עמ' 96 שורות 25-26, 30-32).

המשיב 1 נחקר אודות האירועים מושאי האישום, ושמר על זכות השתיקה ( חקירת משיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 48-51), כמו גם המשיב 2.

המבקשת טענה כי הראיות לכאורה לאישום זה, מבוססות על גרסתה של נגה אשר פירטה אודות האיומים אותם חשה מצדו של המשיב 2, וכי גרסה זו נתמכת בשיחה שהוקלטה בהאזנת הסתר, בה נשמע המשיב 2 מאיים באופן ברור על נגה – כך בביטויים המתייחסים לבריאותה, וכך ביחס לדרכים בהן יכול לנקוט.

172. ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהוצגו אינן קושרות את המשיב 1 לביצוע העבירה וכי גם נגה העדה המרכזית מסרה בעדותה כי אינה מכירה את המשיב 1. בתוך כך טען כי גם אם העבירה מיוחסת למשיב 1 מכוח סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה הרי שיש להוכיח את מעורבותו באופן פוזיטיבי.

173. ב"כ המשיב 2 טען כי קיים פער עצום בין המיוחס למשיב 2 לבין העולה מתוך שיחה 193. לטענתו, נגה איימה על המשיב 2 ובשיחה בינו לבין ניר דבח נסגר החוב והמשיב 2 פסק מלהעביר דרישה לתשלום לנגה ולבעלה. נטען כי בעלה של נגה הכחיש כי נסחט באיומים ומסר כי המשיב 2 הפעיל לחץ בשיחות אבל באופן לגיטימי.

174. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה אין אישום זה מייחס למשיב 1 מעשה עברייני ואין היכרות בינו לבין המתלוננים, הרי שעיון בתמליל חקירתו של אופיר מלמד כי ישנה היכרות בינו לבין המשיב 1 וכי מסר כי בעת שלקח את ההלוואה הגיע למשרד בבעלותם של המשיב 1 והמשיב 2 ( תמליל חקירתו של אופיר חן מיום 05.02.2017, עמ' 29 שורות 20-24). המבקשת ציינה בהקשר זה כי המדובר בהלוואה שנלקחה בשנת 2015 במהלך פעילות הארגון.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה המתלוננת מסרה לגבי אירועים אחרים במגמה להפליל את המשיב 2, הרי שקריאת תמליל חקירתה מגלה כי נזהרה מאוד שלא לקשור את המשיב 2 לאירועים ( תמליל חקירתה מיום 01.02.2017, עמ' 57 שורות 1-2). כמו כן טענה המבקשת כי טיעון הסניגור התעלם מאמירות המתלוננת בדבר תחושותיה כי היא נסחטת, כי היו אלה שיחות טורדניות יומיומיות וכי היא נמנעה מלהיפגש עם המשיב 2 בביתה בשל חששה.

175. לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב 2 בעבירה של סחיטה באיומים.

תשתית זו מבוססת על עדות מפורטת ומוחשית שמסרה נגה בדבר איומים שהופנו כלפיה על ידי המשיב 2. העדה מסרה כי הופנו אליה שיחות טלפון רבות גם מאחרים בדרישה לשלם כסף וכי המשיב 2 אף לחץ עליה שהוא יגיע לביתה. עדותה נתמכת בשיחה שנקלטה בהאזנת סתר- שיחה 193, בה הזהיר המשיב 2 את נגה כי הוא יכול ללכת " בדרכים שלו" וכי הוא לא עושה כן משום כבוד כלפיה.

איני סבור כי קיים פער בין המיוחס למשיב 2 לבין העולה מתוך שיחה 193, אלא כי השיחה הולמת את גרסתה. כמו כן, אין בגרסת אופיר לפיה לא היה מקום לתחושותיה של נגה, להפחית ממשמעותם של האיומים, ומכל מקום בחינת המעשים והאמרות המיוחסים למשיב 2, נעשית על פי מבחן אובייקטיבי, לפיו היה בהם להטיל אימה על נגה ובדרך זו לגרום לכך כי תעביר כספים.

המשיב 2 שתק בחקירתו, ובכך יש כדי לחזק את התשתית הראייתית נגדו.

לא הובאה לפני אינדיקציה ראייתית למעורבות או מודעות מצד המשיב 1 למתואר באישום זה, ועל כן אין בידי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בעניינו.

כ. אישום 19 – סחיטת אלי רשטי

176. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 3 ו-5.

177. למשיבים 1, 2, 3 ו-5 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

178. לפי כתב האישום, בשנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, או בסמוך לכך, פנה אלי רשטי ( להלן: "אלי"), למשיבים 1 ו- 2 בבקשה למתן הלוואה. המשיב 2 אישר לאלי, על דעתו של המשיב 1, הלוואה בסך 20,000 ₪ בעבור תשלום ריבית בסך 400 ₪ לשבוע. אלי החזיר את החוב בחלוף 3 חודשים ושילם ריבית בסך 4,800 ₪.

בשנת 2016, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, או בסמוך לכך, לווה אלי הלוואה נוספת מהמשיב 2 בסך 20,000 ₪, בעבור תשלום ריבית בסך 400 ₪ לשבוע.

במהלך התקופה, גבו המשיבים 1 ו- 2 את התשלומים מאלי בעצמם, או באמצעות המשיבים 3 ו-4 אשר נפגשו עם אלי ולקחו ממנו את ההחזרים במזומן.

לאור העובדה שאלי התעכב בתשלום ההלוואה שנטל מהמשיב 2 בשנת 2016, התקשר המשיב 5 לאלי ביום 03.07.2016, סמוך לשעה 12:15. במהלך השיחה שוחח המשיב 5 עם אלי על אודות תשלום החוב, או אז נשמע המשיב 2 ברקע, תוך שהוא מאיים על אלי בכוונה להפחידו, באומרו בטון צועק 'שלא ירים את הקול שלו המזדיין הזה, בן זונה שרמוטה, עוד יש לו מה להגיד הבן זונה הזה'.

בהמשך השיחה האמורה לעיל, שוחח עם אלי המשיב 3 על אודות תשלום החוב. במהלך השיחה, נשמע המשיב 2 ברקע, תוך שהוא מאיים על אלי בכוונה להפחידו באומרו " השבוע הוא מביא 850 שקל על אפו וחמתו..... תגיד לו יש לו עד יום רביעי להביא 850, אם הוא לא יביא, אני יזיין אותו בתחת [ בעודו דופק עם ידו על משטח קשיח], ככה תגיד לו, הבן שרמוטה הזה".

בתאריך 06.07.2016, סמוך שעה 12:48, במהלך שיחה טלפונית שקיים המשיב 5 עם אלי על תשלום החוב, ביקש אלי דחייה בת מספר ימים. במעמד זה, איים עליו המשיב 5 בכוונה להפחידו כי " תעשה מה אתה מבין אחי, זה שלך ולא שלי".

לאור פחדו של אלי מהמשיבים, הוא נטל הלוואה מאמו ושילם להם את החובות הכספיים.

במעשיהם המפורטים לעיל, איימו המשיבים 2, 3 ו-5 על אלי בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניע אותו לשלם להם את יתרת החוב, והכל במסגרת ארגון הפשיעה ועל דעתו של המשיב 1. כתוצאה מהאיומים המתוארים לעיל, נאלץ אלי לשלם את יתרת החוב.

179. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 3 ו-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה, ואלה הן:

באשר לאמור בסעיפים 1 ו-2 לאישום זה, הפנתה המבקשת לחקירתו של אלי שבה מסר כי בשתי הזדמנויות לווה כספים מהמשיב 2 – סך של 20,000 ₪ בשנת 2014 וסך של 20,000 ₪ נוספים בשנת 2016 (הודעת אלי מיום 23.01.17, עמ' 2 שורות 39-50). עוד מסר אלי בחקירתו כי את החזרי ההלוואה היה מוסר לעיתים למשיב 2, לעיתים למשיב 3, לעיתים למשיב 4 ולעיתים למשיב 5 (הודעת אלי, עמ' 3, שורות 69-70, 79-80).

באשר למצבו של אלי באותה תקופה, התייחסה אמו, בלה רשטי, אשר תיארה כי נוכח חובותיו בשוק האפור, איים אלי להתאבד, "הוא אמר לי אמא הם יהרגו אותי..." (תמליל חקירת בלה רשטי מיום 24.01.2017, מ.ט 121/17 עמ' 6, שורה 32), וכי "הוא היה במצב קשה, הם איימו עליו" (תמליל בלה, עמ' 16, שורה 11).

נוכח האמור, לקחה אמו של אלי הלוואה ומסרה לו את הכספים על מנת שיסדיר חובותיו. המבקשת ציינה כי האיומים אליהם התייחסה בלה אינם מיוחסים למשיבים שבכתב האישום דווקא, ואולם יש בתיאור זה כדי לעמוד על מצבו הנפשי של אלי באותה עת, ולבחון בפריזמה זו את השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר בין אלי לבין המשיבים, בייחוד נוכח גרסת אלי שתפורט להלן.

בניגוד לגרסת אמו, כאשר התבקש אלי להתייחס לטיב הלחצים שהופעלו עליו, טען כי לא היו כלל לחצים, כי "אף פעם לא עשו לי רע" (תמליל חקירת אלי רשטי, מ.ט 142/17, עמ' 5 שורה 21) וכי "אם לא היה לי שבוע, אז שבוע הבא" ( תמליל אלי, עמ' 37 שורה 37). כמו כן, דחה את גרסת אמו לפיה קיבל טלפונים מאיימים מבעלי חוב (תמליל אלי, עמ' 37 שורה 37) וכי ביקש ליטול את חייו. לטענתו, אמר כך לאמו על מנת שתיעתר במהירות לבקשתו לעזרה כלכלית (תמליל אלי, עמ' 62, שורות 5-16).

המבקשת טענה כי לו אכן כך היו הדברים, ובית המשפט יאמץ, ולו בשלב זה, את גרסת אלי לפיה כל אותה תקופה בה היה חייב כספים נעדר קשיים נפשיים ולחצים, אזי קשה מאוד להסביר הכיצד במהלך חקירת האם בלה, התקשר אליה אלי, והאם ניסתה להרגיעו כשהיא אומרת לחוקרים כי "אני עכשיו בלחץ לא נורמלי, שהוא התעצבן שאני אמרתי" (תמליל בלה, עמ' 27, שורה 5) .

בנוסף, במסגרת החקירה המשטרתית הוקלטו שיחות בהאזנות סתר המלמדות על קשר טלפוני בין אלי לבין המשיבים 2-5 באשר להחזרי חוב, גובה החוב ובקשות דחייה מצדו של אלי, ותגובות המשיבים לאותן בקשות דחייה.

המבקשת טענה כי ה"תמונה הוורודה", אשר תיאר אלי אודות דחיות ללא איומים אינה מתיישבת עם השיחות שהוקלטו בהאזנת סתר. כאשר הושמעו שיחות אלו לאלי טען כי "זה צחוקים, זה סתם" (תמליל אלי, עמ' 33, שורה 24). וכך עולה מהשיחות:

שיחה 1576, עמדה 181211 – בה עדכן אלי את המשיב 2 בדבר הלוואה שנטלה אמו על חשבון המשכנתא וכי מדובר בהלוואה בסך 450,000 ₪, שנועדה לכסות מכלול חובותיו של אלי.

שיחה 1284, עמדה 181447 – בה הלין אלי כנגד המשיב 4 על כך שמהבוקר "שבע מאות אלף טלפונים", וביקש ממנו למסור למשיב 2 כי הוא מבקש שהות בתשלום החוב. שיחת ההמשך לשיחה זו הינה שיחה 1286, עמדה 181447 שבה המשיב 4 מסר לו כי המשיב 2 עומד על תשלום הריבית עד להסדרה סופית של החוב.

שיחה 1800 עמדה 180861 - בה התקשר המשיב 5 לאלי לברר בדבר החזר החוב, כאשר ברקע קילל המשיב 2 את אלי, הרים את קולו ואיים כי אם לא יביא את הכסף " יזיין אותו בתחת". בשיחה נטל גם חלק המשיב 3 אשר בירר עם אלי על אודות החזר החוב, והכל כאשר ברקע שב המשיב 2 וקלל. שיחה 2463 עמדה 180861 בה שב אלי והתחנן לדחייה של התשלום, שאז הסביר לו המשיב 5 כי "אני אומר לך שאי אפשר, זה תעשה מפה מה אתה מבין אחי, זה כבר עניין שלך".

שיחה 2872 עמדה 181447 בה שוחח אלי עם המשיב 4 וביקש דחיית תשלום. המשיב 4 הסביר לו כי עליו לשלם את הריבית, וכי המשיב 2 לא יאשר דחייה נוספת. ברקע נשמע המשיב 2 אומר כי עליו להביא את הכסף, וללא דחיות. שיחה 459 עמדה 184282 בה שב אלי וביקש דחייה בתשלומים, והמשיב 2 הבהיר לו כי חבל על השיחות שכן התשלום לא יידחה.

כאשר הושמעו לו השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, דחה משמעות מאיימת אפשרית בשיחות ואף הוסיף כי "זאור נשמה טובה...נשמה טובה, תמיד הבין אותי" (תמליל אלי, עמ' 70, שורות 25-26).

המשיב 1 נחקר ביחס לאישום זה ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 1 מיום 06.02.2017, עמ' 25-26), כמו גם המשיב 5 ( חקירת המשיב 5 מיום 29.01.2017, עמ' 6, שורות 156-178), וכן המשיבים 2 ו-3.

המבקשת טענה כי הראיות לכאורה באישום זה כוללות את גרסת האם בלה אשר חזתה בבנה אלי כשהוא נתון בלחצים נפשיים ואיומים בדבר חובות בהם היה נתון, והכספים אותם העבירה לבנה, לצד שיחות האזנות הסתר אשר יש בהם כדי ללמד על התמונה האמיתית של הקשר בין אלי לבין המשיבים, ולהעמיד באור אחר את גרסתו המצמצמת של אלי, וכמובן שתיקות המשיבים.

180. ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהוצגו לא קושרות את המשיב 1 לביצוע העבירה. המתלונן אלי מסר כי אינו מכיר את המשיב 1 ברמה החברית וכי זה מעולם לא התקשר אליו. כמו כן נטען כי הגם שהצדדים דיברו ביניהם בלשון לא עדינה הכוללת קללות, אין בכך לגבש עבירה כלשהי, כאשר גם המתלונן הכחיש כי אוים או נסחט.

181. ב"כ המשיב 2 טען כי כתב האישום מבוסס על שתי שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, שיחה 1800 ושיחה 2463, ואולם משתיהן עולה בירור כי המשיב 2 אמנם השמיע קללות אולם לא דברי איום. כמו כן נטען כי גם מעדותו של אלי עולה כי לא אוים על ידי המשיבים, כי המשיב 2 כעס על אי עמידתו בתשלומים וקילל אותו אך זהו סגנון הדיבור וכי אף הפחית לטובתו את גובה החוב.

182. ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה המצדיקות ייחוסו של אישום זה למשיב 3. לטענתו, האישום מבוסס על עדותה של בלה, אמו של אלי, ואולם מדובר בעדות של אישה מבוגרת וחולה הרצופה בסתירות והסותרת את עדות בנה. בלה מסרה כי בנה אוים ופחד לצאת מהבית אולם אין ראיות הקושרות בין מצבו זה לבין המשיבים ואין היא מזכירה את המשיבים, וכי הוא עצמו העיד כי מצבו הנפשי נבע מחובותיו לבנקים, כי חובו למשיבים היה נמוך וכי אמר לאמו כי יתאבד על מנת לזרזה למסור לו כסף לכיסוי חובותיו. נטען כי בעוד שבלה טענה כי מסרה לאלי כסף לפני חתונתו בספטמבר 2014 לאחר שאיים כי יתאבד, הוכיח אלי באמצעות שיחה עם הבנק כי הכסף מאמו הועבר אליו בשנת 2016. נטען כי המבקשת נסמכת על שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, אולם אלה שיחות שהמשיב 3 לא נכח בהן ואלי לא נדרש להתייחס אליהם. נטען כי באשר לשיחה 1284 מסר אלי כי שוחח עם המשיב 4 ברוח טובה, וכי באשר לשיחה 1800 מסר כי שוחח עם המשיב 3 וכי אמנם שוחחו בטון גבוה אולם זהו סגנון הדיבור והוא לא מתרגש מקללות ולא מדובר באיומים. נטען על כן כי אין כל ראיה על כך שבשיחה השמיע המשיב 3 דברי איום כלפי אלי, כי גם אמו של אלי לא טענה שמי מהמשיבים 1-3 איים על אלי, וכי אלי עצמו טען כי לא אוים על ידם ואף ביקש מהחוקרים שלא ילחיצו אותו ולא יכניסו מילים לפיו.

183. ב"כ המשיב 5 טען כי האזנות הסתר של השיחות המוצגות במסגרת הראיות לאישום זה בלתי חוקיות. לטענתו, בניגוד לטענת המבקשת לפיה אלי מסר כסף למשיב 5, שלל זאת אלי בעדותו וטען כי אינו מכיר אותו. נטען כי האמרה המיוחסת למשיב 5 אינה מהווה איום וכי למשמע השיחה עולה כי השיחה הייתה נעימה, נטולת צעקות והטלת מורא. באשר לשיחה הנוספת נטען כי אף בה אין כל איום.

184. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2, 3 ו-5.

באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה לא הייתה למשיב 1 כל מעורבות אקטיבית במתואר באישום זה, הרי שמדובר בהלוואה שנלקחה בשנת 2016 מהארגון כאשר חברי הארגון, המשיבים 3-5, נהגו לגבות מאלי את כספי ההלוואה, ועל כן לא ניתן לנתק את המשיב 1 מאישום זה.

באשר למשיבים 2 ו-3 טענה המבקשת כי טיעוני ההגנה נגעו להתייחסותו של אלי במהלך חקירתו אודות תחושותיו כלפי המשיבים ולגרסת האם, אלא שכפי שפורט בטיעוניה לעיל, הראיות שהוצגו ובייחוד השיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר מבססות תשתית ראייתית לכאורה נגד המשיבים 2 ו-3.

באשר למשיב 5 טענה המבקשת כי הטענה בדבר היעדר חוקיות האזנות הסתר אינה במקומה נוכח תעודת עובד ציבור של דנה בהירי-פרל מיום 31.07.2017 ממנה עולה כי עמדה 180861 הועלתה על בסיס שני צווי האזנות סתר- צו 129/16 וצו 82/16 והמבססת את ביצוע האזנות הסתר על פי סמכות כדין.

185. התשתית הראייתית שהוצגה מבוססת על עדותו של אלי ואמו ועל שיחות שנקלטו בהאזנות סתר. בעדותו הכחיש אלי כי נסחט באיומים על ידי המשיבים וטען כי לכל היותר הופנו כלפיו קללות משום כעסו המוצדק, לדעתו, של המשיב 2 על כך שלא ענה לשיחות של המשיבים אליו. כמו כן טען כי דברי אמו באשר למצבו הנפשי כתוצאה מחובות, הן " שטויות", וכי הפעיל עליה לחץ על מנת שתמסור לו כספים לכיסוי כלל חובותיו בשוק האפור וגם למשיבים.

אמו של אלי תיארה בעדותה את מצבו הנפשי. בתוך כך מסרה כי אלי סיפר לה שהוא מאוים בשל חובותיו, חשש כי יהרגו אותו ואיים להתאבד. לדבריה, נטלה הלוואה מבנק ומסרה את הכסף לאלי על מנת שיסלק את חובותיו, והבהירה כי אין היא יודעת את זהות נושיו. לקראת תום עדותה, תועדה שיחתה עם אלי, במהלכה אמרה לו שהכול בסדר ושלא ייכנס ללחץ. כמו כן מסרה כי גם היא מצויה בלחץ בשל חששה כי אלי יתעצבן.

הסתירות הנטענות בין עדותה של אמו של אלי לבין עדותו של אלי אינן מהותיות, ועיקרן במצבו הנפשי של אלי, כאשר בעדותו לא טען אלי כי התרשמותה של אמו ממצבו האמור אינה נכונה, אלא הסביר כי הציג בפני אמו מצוקה ותחושת איום על מנת להניעה להזדרז וליטול הלוואה לטובתו.

לצד עדויות אלה קיימות שיחות שנקלטו בהאזנות סתר. משיחות אלה עולה כי המשיבים הפנו אל אלי שיחות טלפון רבות בקשר לדרישה לתשלום חובו. כמו כן עולה כי המשיב 2 קילל את אלי והשתמש בטון זועם, וכן אמר לו כי אם לא יעביר כסף בסכום בו נקב אז " אני יזיין אותו בתחת". בשיחות אלה נכחו המשיבים 3 ו-5 לצד המשיב 2, ובאחת מהן תועד המשיב 5 אומר לאלי שיעשה מה שהוא מבין. לטענות שהועלו כנגד חוקיותן של האזנות הסתר ניתן מענה על ידי המבקשת, ומכל מקום אין מקומן להידון בשלב זה.

האמרות המיוחסות למשיב 2, בנסיבות המפורטות, עולות כדי איומים והיה בהן להעביר לאלי מסר מאיים לפיו אם לא ישלם צפוי הוא להיות בסכנה. המשיב 2 שתק בחקירתו. לאור זאת, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו במיוחס לו.

בכל הנוגע למשיבים 3 ו-5, בשים לב לאמרות המיוחסות ולהשתתפותם בשיחות המתוארות, הגם שדבריהם מתונים בהרבה, סבורני כי קיימת תשתית ראייתית בעצמה נמוכה בכל הנוגע להרשעתם בעבירה המיוחסת להם.

באשר למשיב 1 נחה דעתי כי לא הובאה לפניי תשתית ראייתית מספקת לקביעה כי קיים פוטנציאל סביר להרשעתו במיוחס לו.

כא. אישום 20 – סחיטת מרדכי מנג'ם

186. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 4 ו-5.

187. למשיבים 1, 2, 4 ו-5 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

188. לפי כתב האישום, באמצע שנת 2015, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, לווה מוטי מנג'ם ( להלן: "מוטי") סך 10,000 ₪ מהמשיבים 1 ו-2 בריבית שאינה ידועה למבקשת, ובשנת 2016, במועד מדויק שאינו ידוע למבקשת, לווה מהמשיבים 1 ו-2 סך 3,000 ₪ נוספים.

ביום 09.08.2016, סמוך לשעה 20:45, התקשר המשיב 5 למוטי, ובירר עמו מקום הימצאו על מנת לגבות ממנו את החוב. במעמד זה, שוחח המשיב 2 עם מוטי ואיים עליו בכוונה להפחידו כי "יש לו רבע שעה להיות בבית, יא בן שרמוטה, רבע שעה להיות בבית, תקשיב למה שאני מדבר איתך, אתה לא מקשיב...אני צריך להתחיל להרים ידיים, אחי, באמא שלי אני ארביץ לך מוטי".

ביום 30.08.2016, סמוך לשעה 15:17, התקשר המשיב 4 למוטי, שוחח עמו על גובה החוב והבהיר לו כי חובו עומד על סך 18,600 ₪. מוטי הביע פליאה על אודות סכום החוב האמור, שאז המשיב 1 שוחח עם מוטי ואיים עליו בכוונה להפחידו כי "מוטי, היום אם לא יהיה אצלי חמש-שש אלף, אוי ואבוי, אני לא רוצה לדבר בטלפון, היום אני רוצה חמש-שש אלף ... אתה קודם עושה מה שאתה רוצה, סבבה גם אני אעשה מה שאני רוצה", ומיד לאחר מכן ניתק המשיב 1 את השיחה.

בעקבות האיומים המתוארים לעיל, השיב מוטי חלק מסכומי ההלוואה.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 1, 2, 4 ו-5 באיומים את מוטי עבור ארגון הפשיעה במעשיו, ואיימו עליו בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניע אותו לשלם למשיבים 1 ו-2 את יתרת החוב. לאור האיומים, שילם מוטי את יתרת החוב למשיבים 1 ו-2.

189. לטענת המבקשת יש בראיות הלכאוריות שבידה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 4 ו-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה. לטענתה, שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר לאורך התקופה, מלמדות על קשר טלפוני הדוק בין מוטי לבין משיבים 1 ו-2, כאשר במסגרת הקשר פנה מוטי בבקשות למשיבים וביקש ללוות כספים, אשר הוא התקשה בהחזרתם, ואז פנה למשיבים 1 ו-2 בבקשות דחייה.

מוטי הגדיר עצמו בחקירתו כמי שמכיר את המשיבים 1 ו-2 מילדות ( תמליל חקירתו מיום 31.01.2017, מ.ט 252/17, עמ' 114 שורות 16-18), וכן מסר בדבר היקף ההלוואה שנטל מהמשיבים 1 ו-2 בסך 10,000 ₪ וכן 3,000 ₪ נוספים ( תמליל מוטי, עמ' 7). מוטי עמד בתוקף על כך שלא אוים על ידי מי מהמשיבים וכי כלל לא יודע מהו עיסוקם ( תמליל מוטי עמ' 5, שורות 15-16) . כמו כן ציין כי מדובר היה בהלוואה שנטל ללא ריבית (תמליל מוטי, עמ' 23, שורה 36).

אל מול גרסת מוטי, לפיה בכל עת שהשמיעו לו שיחות, טען כי הכל " בצחוק", עומדות השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, ואשר מהן עולה בבירור כי אוים, וכי בעקבות איומים אלו שילם את חובו, כולל ריביות אותן הכחיש:

כך שיחה 2440, עמדה 180027 ( מיום 14.06.2016), שבה מוטי הסביר למשיב 3 כי יוכל לשלם רק לאחר הסרת התנאים המגבילים בהם נמצא, שאז נשמע המשיב 1 צועק על מוטי כי: "צריך לתפוס אותו לחתוך לו את הביצים...אתה בא אלי עכשיו אני מסדר לך את העבודה...תהיה מוכן לעבודה מחר וואי". בהמשך לשיחה זו, התקיימה יום למחרת שיחה נוספת בין המשיב 1 לבין מוטי – שיחה 2548 עמדה 180032 בה נדברו השניים להיפגש. שיחה 13314 עמדה 180027 מיום 19.07.2016, בה התחנן מוטי לחלק את התשלום, והמשיב 1 איים עליו כי: "תגיד לו אני בא, אני מזיין אותו בתחת".

שיחה 2963 עמדה 180861 מיום 09.08.2016, בה התקשר המשיב 5 למוטי, ומוטי עדכן כי יביא את הכסף למחרת בבוקר. המשיב 2 המשיך בשיחה ואיים עליו כי יש לו רבע שעה להיות בבית, וכי "אני צריך להתחיל להרים ידיים אחי בשביל שתבין?". כבר למחרת היום התקשר מוטי למשיב 2 – שיחה 16432 עמדה 180027 ובירר עמו כיצד להעביר את סכום הכסף, בין אם על ידי מי מהשליחים, ובין אם במזומן בזמן.

שיחה 5540 עמדה 181447 מיום 30.08.2016, בה המשיב 1 איים על מוטי, בנוכחות המשיב 4 ( ששוחח אף הוא עם מוטי), כי אם "היום אם לא יהיה אצלי חמש שש אלף אוי ואבוי אני לא רוצה לדבר יותר...היום אני רוצה את החמש שש אלף, אתה כל יום עושה מה שאתה רוצה...סבבה גם אני אעשה מה שאני רוצה". שיחה זו הותירה רושם על מוטי, וכנראה שלא סבר כי מדובר בצחוק, שכן כבר למחרת היום דאג מוטי לתשלום החוב, והשאיר כסף בצ'יינג אצל המשיבה 6 – שיחה 1317, עמדה 188692 ( שיחה מיום 31.08.2016).

למשיב 1 הוצגו העובדות הנוגעות לאישום זה והוא שמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 1 מיום 01.02.2017, עמ' 12, שורות 384-396, וכן חקירת המשיב 1 מיום 06.02.2017, עמ' 40-42).

גם המשיב 2 שמר על זכות השתיקה.

למשיב 4 הושמעו מספר שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, בכללן גם שיחה 5540, עמדה 181447 בה כאמור נכח בעת שמשיב 1 איים על מוטי, והוא שתק בחקירתו ( חקירת משיב 4 מיום 15.02.2017, עמ' 8, שורות 212-217).

המשיב 5 בחקירתו התבקש להתייחס לעובדות האישום, והוא שמר על זכות השתיקה ( חקירת משיב 5 מיום 02.02.2017, עמ' 8, שורות 236-256).

המבקשת טענה כי מסכת השיחות שתוארו לעיל, אינן מתיישבות עם גרסתו המיתממת של מוטי, אשר בחקירתו לא שיתף פעולה, ואף הפריז בכך שמסר כי אינו יודע מהו עיסוקם של המשיבים 1 ו-2, וכי קיבל מהם הלוואות על רקע חברי, ללא ריבית. כאמור, האזנות הסתר מעידות על התמונה האמיתית של הקשר בין מוטי לבין המשיבים ועל אודות האיומים שהושמעו כלפיו, אשר הובילו אותו להעביר כספים על חשבון תשלום ההלוואה.

190. ב"כ המשיב 1 טען כי האמרות המיוחסות למשיב 1 אינן מגבשות סחיטה באיומים וכי מוטי מסר בעדותו כי האמרות משקפות סגנון דיבור בו הם רגילים מילדות, כי הדברים נאמרו בצחוק ולא מהווים דברי איום, כי המשיבים 1 ו-2 הם חבריו הטובים וכי לא הלוו לו כספים בריבית אלא עזרו לו. ב"כ המשיב 1 טען כי שיחה 5540 בין מוטי לבין המשיב 1 נעשתה באווירה של צחוק והסתיימה בצחוק. כמו כן נטען כי המבקשת מסתמכת על קטעי אמרות המנותקות מהקשר השיחות בהן הן נאמרו ומהיחסים הטובים בין הצדדים לשיחה כפי שהם משתקפים מחילופי הדברים ביניהם. בתוך כך נטען כי מתוך שיחה 2440 עולה שהמשיב 1 כלל לא צעק על מוטי אלא שמח בשמחתו על שינוי התנאים המגבילים שהוטלו עליו והבטיח כי יסדר לו עבודה וכי האמרה המיוחסת למשיב 1 נשמעת ככזו הנאמרת על ידי נוכח אחר באותו החדר. באשר לשיחה 2548 נטען כי היא מלמדת על החברות בין המשיב 1 לבין מוטי ועל כך שהם קבעו להיפגש. על כן טען ב"כ המשיב 1 כי השיחות עולות דווקא בקנה אחד עם עדותו של מוטי ותומכות בה.

191. ב"כ המשיב 2 טען כי למשמע ההקלטות של השיחות עליהן מסתמכת המבקשת באישום זה עולה כי השיחות התנהלו בין חברים אשר צורת הדיבור המקובלת ביניהם היא כפי המשתקף ואולם אין מדובר בדברי איום וכי הדברים שהשמיע מוטי באותן שיחות אינן מאפיינות אדם שנסחט.

192. ב"כ המשיב 4 טען כי מוטי הכחיש לאורך כל חקירתו כי אוים על ידי המשיב 4 וכי האישום מנותק משיחות נוספות שהתנהלו בינו ובין המשיב 4 מהן נלמדת כי היו ביחסי חברות וכי דרישת המשיב 4 את החוב היא דרישה לגיטימית ולא מדובר בסחיטה באיומים. נטען כי החוקרים הפעילו על מוטי לחץ פסול בחקירה עת אמרו לו כי יוכל לצאת לבדיקה רפואית בבית חולים רק לאחר שימסור הפללה. בהקשר זה הפנה להודעה מיום 31.01.2017 עמ' 60-64.

193. ב"כ המשיב 5 טען כי מוטי מסר בעדותו שאינו מכיר את המשיב 5 גם לא בכינויו. כמו כן טען כי אין בשיחה שהתקיימה בין השניים דברי איום וזו אף שיחה שנקלטה בהאזנה בלתי חוקית.

194. המבקשת טענה כי אין כל ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2, 4 ו-5.

באשר למשיבים 1, 2, 4 ו-5 טענה כי בניגוד לטענת ההגנה לפיה מוטי מסר בחקירתו כי לא אוים ולא נסחט וכי מדובר בסגנון שיחה כאשר הכל בצחוק, הרי שכפי שפירטה בטיעוניה לעיל אין בסיס ראייתי לטענה זו.

באשר למשיב 5 הפנתה לטיעוניה ביחס לאישום הקודם וטענה כי האזנות הסתר בוצעו על פי סמכות כדין.

195. התשתית הראייתית מבוססת אם כן על שיחות שנקלטו בהאזנות סתר ועל עדותו של מוטי.

מוטי אמנם מסר בעדותו כי דברי האיומים שהופנו כלפיו על ידי המשיבים 1 ו-2, כפי המתועד בשיחות, נאמרו בצחוק, בין חברים וללא כוונה ממשית מאחוריהן, אולם לא כך עולה מבחינת הדברים על פי מבחן אובייקטיבי ובהקשר לכך שמוטי לא העביר למשיבים כסף. על פי מבחן זה האמרות המיוחסות למשיבים 1 ו-2 מהוות איומים, היות ויש בהם להעביר למוטי מסר כי אם לא ישלם, ינהגו המשיבים כלפיו בדרך בה ירצו ובאלימות. כך עולה מהאמרות המיוחסות למשיב 1: "צריך לתפוס אותו לחתוך לו את הביצים", "תגיד לו אני בא, אני מזיין אותו בתחת", "...גם אני אעשה מה שאני רוצה", ומהאמרה המיוחסת למשיב 2: "אני צריך להתחיל להרים ידיים אחי בשביל שתבין?".

האזנתי לשיחות ולא מצאתי יסוד לטענת הסניגורים כי האמרות מנותקות מהקשרן ומחילופי דברים חיוביים בין הצדדים. האמרות הופנו למוטי בקול זועם ומאיים, ואין מדובר בדרישה לגיטימית לתשלום חוב גם אם היא לוחצת.

המשיבים 4 ו-5 היו נוכחים באותן שיחות מאיימות, אך לא נטלו חלק פעיל בדברי האיומים.
השניים היו שותפים למעשה בעצם נוכחותם ומעורבותם בדרישה ממוטי לשלם כסף, ובמסגרת פעילותם בארגון הפשיעה.

באשר לטענה כי האזנות הסתר נעשו באופן בלתי חוקי, ניתנה התייחסות המבקשת לטענה דומה שהועלתה בהקשר לאישום הקודם, ומכל מקום המקום להעלאתה אינו בשלב זה.

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בעצמה מספקת המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, וכי שתיקת משיבים אלה מהוות להן חיזוק. ואילו בכל הנוגע למשיבים 4 ו-5, שהיו שותפים לאותן שיחות המתוארות, אך לא נטען אלו אמירות השמיעו בעצמם, באתי למסקנה כי התשתית הראייתית הלכאורית בעניינם הינה בעצמה נמוכה בכל הנוגע לפוטנציאל הרשעתם במיוחס להם.

כב. אישום 21 – סחיטת סופיה ברצלבסקי

196. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 4 ו-5.

197. למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

למשיב 5 מיוחסת עבירה של ניסיון לסחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

198. לפי כתב האישום, סמוך לחודש אוגוסט 2015, נקלעה סופיה ברצלבסקי ( להלן: "סופיה") לקשיים כלכליים, ועל כן ביקשה ללוות כספים מהמשיבים 1 ו-2. לשם כך הגיעה סופיה לצ'יינג בקניון הזהב, שם פגש בה המשיב 1 ונתן לה סך 10,000 ₪, ובתמורה לכך מסרה סופיה שני שיקים על בסך כולל של 11,500 ₪ כבטוחה ( להלן: "ההלוואה הראשונה").

לאחר תשלום ההלוואה הראשונה לוותה סופיה סך 10,000 ₪ נוספים, ובהמשך לוותה סך 15,000 ₪ ( להלן: "ההלוואות"), תמורתם מסרה שיקים נוספים כבטוחה. סמוך לאחר מכן, לא יכלה סופיה לעמוד עוד בהחזר ההלוואות, ועל כן הגיעה לצ'יינג וביקשה מהמשיבה 6 שלא להפקיד השיקים שנועדו לכיסוי ההלוואות.

לאחר מכן, ובמספר הזדמנויות שונות, הגיע המשיב 4 אל סופיה במטרה לגבות ממנה את כספי ההלוואות. באחת מההזדמנויות הבהירה סופיה למשיב 4 כי אין בידה כסף, ובתגובה איים עליה המשיב 4 בכוונה להפחידה באומרו כי "האחים לא יעזבו את זה ככה, ושיהיה רע".

ביום 21.08.2016, סמוך לשעה 13:40 התקשר המשיב 1 לסופיה על מנת לברר בדבר תשלום החוב. בשיחה זו, שאל המשיב 1 את סופיה מדוע לא העבירה תשלום בשבוע הקודם, וכאשר השיבה לו כי אין בידה כסף, איים עליה המשיב 1 בכוונה להפחידה באומרו כי "אין דבר כזה כסף אין, גברת. היום אני בא לחנות, תכיני לי את הכסף, היום אני בא לחנות", ומיד לאחר מכן ניתק את השיחה.

סמוך לאחר שיחת טלפון זו, פעל המשיב 1, על דעתו של המשיב 2, באיתור כתובתה של סופיה. המשיב 1 שלח את המשיב 5 לכתובת שאיתר, אך המשיב 5 לא מצא את סופיה במקום. בימים שלאחר מכן שב ופעל המשיב 1 לאתר כתובת אפשרית אחרת של סופיה, ושמצא כזו מסר אותה למשיב 5 שנסע למקום, אך המשיב 5 לא מצא את סופיה.

במעשיהם המתוארים לעיל, סחטו באיומים המשיבים 1 ו-4 את סופיה עבור ארגון הפשיעה ועל דעת המשיב 2, וכן ניסה המשיב 5 לסחוט באיומים את סופיה, על דעת המשיבים 1 ו-2.

199. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 4 ו-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

המבקשת טענה כי תחילתה של החקירה ביחס לאישום זה, עוד בתאריך 14.09.2016 שאז הגישה סופיה תלונה במשטרה על כך ששמשות החלון של החנות שלה נופצו. באותה תלונה סיפרה סופיה שהיא אינה יודעת מי אחראי לכך. כשנשאלה סופיה האם יש לה סכסוך, השיבה שיש לה סכסוך כספי עם הבעלים של צ'יינג' A&N בקניון הזהב וכי נאמר לה על ידם, שאם היא לא תחזיר את הכסף " יהיה לה רע" (הודעת סופיה מיום 14.09.2016 ( פל"א 344023/16), שורות 5-15).

בהודעתה מיום 16.11.2016 סיפרה סופיה על האמור בסעיפים 1 ו-2 לאישום, ובתוך כך על הרקע לקבלת ההלוואות מהמשיבים, אופן החזרת התשלומים עד לתקופה בה נקלעה לקשיים כלכליים והגעתה לצ'יינג' ופנייתה למשיבה 6 בבקשה להימנע מהפקדת הצ'קים שנתנה לכיסוי ההלוואות כשנקלעה לקשיים הכלכליים ( מזכר, תשאול סופיה מיום 16.11.2016 ( פל"א 344023/16); הודעת סופיה מיום 16.11.2016 ( פל"א 344023/16), שורות 37-38, 45-112; תמליל מ"ט 1998/16 – הודעה סופיה מיום 16.11.2016, עמ' 9-16, 64-78).

עוד סיפרה סופיה על כך שבמספר הזדמנויות, הגיע המשיב 4 לחנות אשר בבעלותה, במטרה לגבות את החוב הכספי. באחת ההזדמנויות, כשסופיה הבהירה למשיב 4 שאין בידה כסף להשיב למשיבים, אמר לה המשיב 4: " האחים לא יעזבו את זה ככה, ושיהיה רע" (הודעת סופיה 16.09.2016 ( פל"א 344023/16), שורות 90, 113-135; תמליל מ"ט 1998/16 – הודעת סופיה מיום 16.11.2016, עמ' 12 שורות 22-26, מעמ' 17 שורה 34 ועד עמ' 19, 22, 24, עמ' 35 שורות 22-26, עמ' 63 שורות 34-35, 78-83). סופיה מסרה כי השיבה למשיב 4: " תעשו מה שאתם רוצים" והסבירה שלא נבהלה ( תמליל מ"ט 1998/16 – הודעת סופיה מיום 16.11.2016, עמ' 35 שורות 22-26, עמ' 83 שורות 18-39). אולם, בהודעתה מיום 12.02.2017 אישרה שהמשיבים עשו לה רע (הודעת סופיה מיום 12.02.2017, שורה 42; תמליל מ"ט 428/17 – סופיה 12.02.2017, עמ' 16 שורות 7-13).

עוד מסרה סופיה כי במפגש שקיימה עם המשיבים 2 ו- 4 בצ'יינג' בקניון הזהב, במסגרתו ביקשה הלוואה נוספת לרכישת סחורה והשבת כל הכסף שלוותה, אמרה להם שאין לה כסף להשיב. בתגובה, אמר לה המשיב 2: " תמצאי אפשרויות, כסף שלנו נקבל בכל מקרה" (הודעת סופיה מיום 16.09.2016 ( פל"א 344023/16), שורות 90, 161-166; תמליל מ"ט 1998/16 – הודעת סופיה מיום 16.11.2016, עמ' 14 שורות 35-38, 90-91).

בהודעתה מיום 12.02.2017, חזרה סופיה על גרסתה ואישרה את קיומן של שיחות טלפוניות עם המשיבים - שיחות על החזרי החובות והאיומים שהופנו כלפיה (הודעת סופיה מיום 12.02.2017; תמליל מ"ט 428/17 – הודעת סופיה מיום 12.02.2017). עוד מסרה סופיה שבמהלך חודש אוקטובר 2016, סיימה לשלם את תשלומי החוב למשיבים, היות ואחר בשם אנריקו דמונטל שהיה חייב לה כסף, לקח על עצמו את החוב שלה כלפי המשיבים (הודעת סופיה מיום 12.02.2017, שורות 51-53; תמליל מ"ט 428/17 – הודעת סופיה מיום 12.02.2017, עמ' 17).

המבקשת טענה כי תמיכה מרכזית לגרסתה של סופיה, באשר לאירועים מושאי האישום, עולה מתוך שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר:

שיחה 6018 מעמדה 180032/16 ( מיום 21.08.2016 13:40), אשר לשיטת המבקשת תוכנה מדבר בעד עצמו - בה אמר המשיב 1 לסופיה: "אין דבר כזה כסף אין גברת... היום אני בא אליך לחנות, תכיני לי את כל הכסף, היום אני בא לחנות, ביי".

פרט לשיחה ישירה זו, וביחס לסעיף 5 לאישום נמצאו שיחות רבות בהאזנות סתר, בהן מנסים המשיבים לאתר את סופיה, על מנת לגבות ממנה את החוב. להלן פירוט השיחות:

שיחה 6023 עמדה 180032/16 ( מיום 21.08.2016 14:21): המשיב 1 ביקש מהמשיבה 6 את כתובתה של סופיה, כפי שרשום על הצ'קים אותם מסרה. בתגובה ביקשה המשיבה 6 מהמשיב 1: " אל תעשה לה בלגאן, האישה מבוגרת".

שיחה 6030 עמדה 180032/16 ( מיום 21.08.2016 14:30): המשיב 1 ביקש מאחר בשם רמון להתקשר לסופיה ולהגיד לה שהמשיב 1 בדרך אליה ושלא תעשה שטויות.

שיחה 6725 עמדה 180032/16 / שיחה 171 עמדה 181492 ( מיום 24.08.2016 17:55): המשיב 5 התקשר למשיב 1 ודווח שאינו מוצא את סופי.

שיחה 6727 עמדה 180032/16 ( מיום 24.08.2016 17:58): המשיב 5 התקשר למשיב 1 ושאל מה שם משפחתה של סופי.

שיחה 6731 עמדה 180032/16 ( מיום 24.08.2016 18:05): רמון אומר למשיב 1 שהחנות של סופי ממוקמת ברחוב הרצל 68, המשיב 1 אמר שהוא נוסע לשם עכשיו.

שיחה 6732 עמדה 180032/16 / שיחה 174 עמדה 188492/16 ( מיום 24.08.2016 18:09): המשיב 1 עדכן את המשיב 5 בכתובתה של סופי – הרצל 68 ודרש ממנו לנסוע אליה עכשיו.

שיחה 3486 עמדה 180861/16 ( מיום 24.08.2016 18:18): המשיב 5 עדכן את המשיב 2 שהוא לא איתר את סופי.

שיחה 673 עמדה 188692/16 ( מיום 26/8/16 12:34): המשיבים 1 ו-2 שלחו את המשיב 5 לאתר את סופי.

שיחה 5081 עמדה 181447 / שיחה 617 עמדה 188492/16 ( מיום 28.08.2016 11:35): המשיב 4 שאל את המשיב 5 מה הכתובת של סופי.

לחיזוק גרסתה של סופיה, הפנתה המבקשת גם לתרגום של רישום שערכה סופיה, בנוגע להחזרי תשלומי החוב למשיבים (מזכר, תרגום דפים מפנקס של סופיה מיום 08.12.2016 ( פל"א 344023/16)).

לחיזוק נוסף לגרסתה של סופיה הפנתה המבקשת להודעתו של אנריקו דמונטל, המכונה " אדיק", אשר אישר את דבריה של סופיה, בכך שנטל על עצמו את החוב שלה כלפי המשיבים ( הודעת אנריקו דמונטל מיום 23.11.2016 ( פל"א 344023/16), שורות 36-42, 58-61, 80, 107-113).

בהקשר זה, הפנתה המבקשת גם לשיחות מהאזנת סתר בין אדיק לבין המשיבים בנוגע להחזרי הלוואות. בשיחה 19717 מעמדה 180027/16 ( מיום 28.08.2016 16:01), בין אדיק למשיב 4 בנוגע לסופיה – אדיק בירר עם המשיב 4 האם היה אצל סופיה ומה אמרה לו בנוגע לחובות.

המשיב 1 נחקר ביחס לאישום זה ושמר על זכות השתיקה ( הודעת המשיב 1 מיום 06.02.2017, עמ' 4-5).

המשיב 4 נחקר אודות היכרותו עם סופיה והאירועים אותם פירטה בחקירתה, וכן על אודות קשריו עם אדיק, אך שמר על זכות השתיקה ( הודעת המשיב 4 מיום 03.02.2017, עמ' 21, שורה 623 ואילך, עמ' 22-26, וכן הודעת המשיב 4 מיום 06.02.2017, עמ' 17, שורות 421-7433, עמ' 18, שורות 434-438), פרט לאמירה כללית לפיה סופיה היא נוכלת ומשוגעת ( תמליל חקירת המשיב 4 מיום 07.02.2017, מ.ט 338/17, עמ' 80-81).

למשיב 5 הושמעה בחקירה שיחה בה"ס 6727 מעמדה 180032 – שיחה בינו לבין המשיב 1, שאז הגיב "מה אתה טוען שזה אני כאילו", ובהמשך שמר על זכות השתיקה (הודעת המשיב 5 מיום 26.01.2017, עמ' 6-12).

לאור אלה טענה המבקשת כי הראיות מבוססות הן על גרסתה של סופיה והן על האזנות הסתר המלמדות באופן ברור על האיום, כמו גם ניסיונם של המשיבים לאתר את סופיה בכל דרך אפשרית, וכן על גרסתו של אדיק המאשר כי לקח על עצמו את חובה, והכל לצד שתיקת המשיבים.

200. ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהציגה המבקשת אינן מגבשות עבירה של סחיטה באיומים. לטענתו, יש לקרוא את העובדות המתוארות באישום זה בהקשר של שוק מתן הלוואות חוץ בנקאיות בו כאשר אדם שנטל הלוואה לא עומד בהתחייבויות נדרש לשלם את חובו לדורשי החוב שאינם אנשים צחי שפה ואולם אין בכך להוות דבר בלתי חוקי. ב"כ המשיב 1 טען כי לאחר האירועים המתוארים באישום פנתה סופיה למשיב 4 שהוא דובר רוסית וביקשה הלוואה רביעית נוספת והלה השיב לה שהתנאי לכך הוא שתפרע את חובה בגין ההלוואה הקודמת. על כן טען כי אילו הייתה סופיה מרגישה נסחטת או מאוימת לא הייתה מבקשת הלוואה נוספת. לטענת ב"כ המשיב 1 גם זיהויו של המשיב 1 כדובר בשיחה 6018 מיום 21.08.2016 אינו מבוסס היות וכשנשאלה סופיה עם מי שוחחה, תשובתה המתייחסת לאבי ניתנה בדרך של אלימינציה ולא במדויק. ב"כ המשיב 1 הפנה לתמליל עדותה של סופיה מיום 16.11.2017 שם מסרה שהגיעה לצ'יינג' ושוחחה עם המשיבה 6 אשר אמרה לה תמצאי כסף או שנגיש נגדך תביעה בהוצאה לפועל וכן מסרה שדרישות התשלום שהופנו אליה נעשו בנעימות. על כן טען כי אין בנטען להוות סחיטה באיומים.

201. ב"כ המשיב 2 טען כי מעדותה של סופיה עולה תמונה אחרת מזו המוצגת בתיאור עובדות האישום. לטענתו, סופיה טענה כי לא אוימה על ידי המשיבים, כי יזמה עם המשיב 2 פגישות וביקשה הלוואות נוספות אך הוא סירב לכך בניגוד לאינטרס של ארגון פשיעה, וכי משמעות הדברים שנאמרו לה הייתה שאם לא תשלם ייפתחו נגדה הליכים בהוצאה לפועל ואין מדובר בסחיטה באיומים.

202. ב"כ המשיב 4 טען כי הראיות הקיימות אינן מבססות סחיטה באיומים. עוד נטען כי סופיה מסרה בהודעתה כי המשיב 4 התייחס אליה כאל אימא וכי שיתפה אותו בענייניה האישיים ומתוך תמלילי השיחות עולה כי אין בינן לבין איום ולא כלום. כמו כן נטען כי המבקשת מתעלמת מכך כי האמרה המיוחסת למשיב 4 לפיה אמר לסופיה כי אם לא תשלם לא יהיה טוב נאמרה בנוכחותה של המשיבה 6 אשר אמרה לסופיה כי הצ'קים יועברו לביצוע בהוצאה לפועל וכי יעוקלו לה חפצים מהחנות, וכי מדובר באמרה לגיטימית.

203. ב"כ המשיב 5 טען כי אין כלל ראיות לכך שהמשיב 5 היה מודע להתנהלות שקדמה לשליחתו של המשיב 5 וכי שליחתו לכתובתה אינה מהווה ניסיון סחיטה.

204. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2, 4 ו-5.

באשר למשיב 1 טענה כי טענת בא כוחו כי האמירה המיוחסת למשיב 1 לפיה יגיע לחנות של סופיה וכי עליה להכין את הכסף אינה מבססת עבירה של סחיטה באיומים מנותקת מהקשרו הכולל של האישום, שעה שהמבקשת הפנתה לחקירתה של סופיה אשר מסרה כי המשיב 4 אמר לה עוד טרם פניית המשיב 1 כי "האחים לא יעזבו את זה ככה ושיהיה רע" ומקום בו אמירה זו הושמעה לסופיה. על כן טענה המבקשת כי אין יסוד לטענה כי אמירת המשיב 1 הושמעה בלא כל כוונה מאיימת. באשר לזיהוי הדוברים בשיחה 6018, טענה המבקשת כי זו הוקלטה במסגרת החקירה בכללותה בה נערך זיהוי קולות וכי סופיה מסרה בחקירתה כי היא מכירה את המשיבים 1 ו-2 וכינתה אותם "האחים" ( תמליל חקירתה מיום 16.11.2016, עמ' 15 שורות 21-22). המבקשת ציינה כי ב"כ המשיב 1 לא התייחס בטיעוניו לסעיף 5 לאישום ולראיות שהובאו בעניין זה- שיחת הטלפון בין המשיב 1 למשיבה 6 וניסיונות האיתור של סופיה על ידי המשיבים.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה מדובר באישום המתייחס לחקירות המשיבים בתיק סגור, מדובר בתלונה שהגישה סופיה לראשונה ביום 14.09.2016, במסגרת תיק פל"א 402834/16, אשר כלל לא נסגר והמשיבים לא נחקרו בגינו. המבקשת ציינה כי ב"כ המשיב 2 לא התייחס בטיעוניו לניסיונות המשיבים לאתר את סופיה.

באשר למשיב 4 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה בין המשיב 4 לבין סופיה התקיים יחס חברי וכי אמירת המשיב 4 כי " האחים לא יעזבו את זה ויהיה רע" נאמרה בנוכחות המשיבה 6 בצ'יינג', שאז הוסיפה המשיבה 6 וציינה כי במידה וסופיה לא תשלם יועברו השיקים לביצוע בהוצאה לפועל, הרי שמקריאת תמליל חקירתה של סופיה עולה בבירור כי אמירת המשיב 4 לא נאמרה בצ'יינג' אלא בעת שהגיע לחנותה של סופיה באירוע נפרד ( תמליל חקירה מיום 16.11.2016, עמ' 17-18).

באשר למשיב 5 טענה המבקשת כי טענת בא כוחו לפיה מעשיו של המשיב 5 לאיתור סופיה אינם מקימים עבירה של ניסיון סחיטה באיומים היא טענה מיתממת. לטענת המבקשת, מדובר במשיב אשר פעל בהנחייתו של המשיב 1, בדומה לאישומים אחרים אשר על פי המתואר בהם התלווה המשיב 5 למי מהמשיבים 1 ו-2, כמו למשל באישום 10. על כן טענה המבקשת כי אין מדובר בניסיון לקבוע פגישה מסודרת ונעימה עם סופיה אלא בניסיונות לאתרה בביתה ובחנותה בשל חובה והעובדה כי לא שילמה.

205. לאחר שעיינתי בראיות שהציגה המבקשת ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המשיבים 1 ו-4 במיוחס להם, המחוזקת בשתיקתם. עם זאת, יש לסייג כי אין מדובר באיומים ברף חומרה גבוה.

תשתית זו מבוססת על עדות מפורטת שמסרה סופיה ביחד לדברי האיומים שהשמיעו כלפיה המשיב 1 והמשיב 4 תוך שעיגנה את אותן אמירות בנסיבות ספציפיות של זמן ומקום. המשמעות המאיימת של הדברים נלמדת על פי קנה מידה אובייקטיבי ולנוכח הקשר הדברים. עדותה של סופיה נתמכת בסדרה של שיחות שנקלטו בהאזנת סתר. במיוחד יש להפנות לשיחה 6018 המתעדת את הטון בו נקט המשיב 1 באומרו את דברי האיום לסופיה, ולשיחה 6023 בה המשיבה 6, אמו של המשיב 1, מבקשת ממנו לאחר השיחה שקיים עם סופיה כי לא יעשה לה בלגן משום שהיא אישה מבוגרת. שיחות אלה, כמו גם שיחות אחרות, המתעדות ניסיונות לאתר את כתובתה, מהוות ראיות לכאורה לכוונה המאיימת שמאחורי הדברים המיוחסים למשיב 1.

באשר למשיב 4, הרי שהאמרה המיוחסת לו כוללת איום מפורש בדבר סכנה לה צפויה סופיה אם לא תשלם.

אין ממש בטענות המשיב 1 ביחס לזיהויו בשיחה 6018, נוכח זיהויו של המשיב 1 כדובר בשיחה על ידי סופיה ונוכח תיעודו בשיחה כמי שמזהה את עצמו כ"אבי מהצ'יינג'".

כפי שנימקה המבקשת, אין יסוד לטענת המשיב 4 כי האמרה המיוחסת לו נאמרה בנוכחות המשיבה 6, בעת שהזהירה את סופיה מפני פנייה להליכי מימוש שטר בהוצאה לפועל. מעדותה של סופיה עולה בפגישתה עם המשיבה 6 לא נכח אדם נוסף, ופרט להפניה להודעתה של סופיה שהפנתה המבקשת, ניתן להפנות גם לעמ' 81 לתמלול ההודעה.

באשר למשיב 5, עלה משיחות שתועדו בינו לבין המשיב 1, כי התבקש לסור לכתובת בית העסק של סופיה, והגם שהבאתי בכלל חשבון את מכלול הנסיבות, דומני כי אין די בכך כדי לקבוע קיומה של תשתית ראייתית לכאורה המקימה פוטנציאל סביר כי המשיב 5 יורשע בעבירת הניסיון המיוחסת לו.

באשר למשיב 2 לא הונחו לפני די ראיות לכאורה הקושרות אותו לביצוע העבירה המיוחסת לו באישום זה.

כג. אישום 22 – סחיטת מתתיהו מרדכי

206. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 4 ו-5.

207. למשיבים 1, 2, 4 ו-5 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

208. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2009, לווה מרדכי מתתיהו ( להלן: "מרדכי") סך 10,000 ₪ מהמשיבים 1 ו-2. את ההלוואה החזיר מרדכי בעשרה תשלומים שבועיים בסכום של 1,200 ₪ כל שבוע ( להלן: "ההלוואה"). את ההלוואה לווה מרדכי מקיוסק שהיה שייך למשיבים 1, 2 ו-6 ברחוב המעפילים חולון.

בהמשך להלוואה זו, לווה מרדכי מהמשיבים 1 ו-2 הלוואות נוספות, בסכומים של עשרות אלפי שקלים, כך שבחלק מהתקופה שילם למשיבים 1 ו-2 לפחות סך 2,500 ₪ מדי חודש. מרדכי החזיר את התשלומים ישירות למשיב 2, או לשליחים מטעמם של המשיבים 1 ו-2, בכללם המשיבים 3-5, וכן עוז אליהו.

במחצית השנייה של שנת 2016, נקלע מרדכי לקשיים כלכליים ולא הצליח לעמוד בהחזר ההלוואה.

ביום 22.08.2016, סמוך לשעה 19:24, התקשר המשיב 1 למרדכי ואיים עליו בכוונה להפחידו כשהוא מרים את קולו, באומרו: "לאיפה לבוא?...היום אני רוצה כסף...אני תוך שעה אצלך איפה שלא תהיה, בפרטיות, בקוס של אחותך, איפה שלא תהיה...שעה מעכשיו אני רוצה את כל הכסף, שמעת? אני לא מחכה, שעה מעכשיו אני רוצה את כל הכסף...נראה אותך...אתה שמעת מה אני מדבר, אני שעה מעכשיו אצלך איפה שלא תהיה", ומיד לאחר האיום ניתק המשיב 1 את השיחה.

סמוך לאחר מכן, ובעקבות איומיו של המשיב 1, שילם מרדכי סכום כסף כהחזר ההלוואה.

ביום 23.08.2016 סמוך לשעה 17:35, התקשר המשיב 4 למרדכי, וביקש לדעת היכן להיפגש עמו. המשיב 4 איים על מרדכי בכוונה להפחידו " כי לא יזוז לשום מקום, הוא רוצה להיפגש". מרדכי בפחדו מהמשיבים, לא פגש את המשיב 4, וחלף זאת העביר את הכסף על חשבון החוב, עבור המשיבים 1 ו-2, לקיוסק " אקסודוס" ברחוב המעפילים בחולון.

ביום 28.08.2016 סמוך לשעה 18:18, התקשר המשיב 5, בנוכחות המשיב 1, למרדכי ודרש ממנו לקבל את הכסף בו ביום. מרדכי השיב למשיב 5 כי סיכם עם המשיב 2 כי ישלם בעוד מספר ימים, ואולם המשיב 5 שב וחזר על דרישתו לקבל הכסף בו ביום. במהלך השיחה איים המשיב 1 על מרדכי בכוונה להפחידו, בקוראו לו שקרן, והנחה את המשיב 5 לכנות את מרדכי 'שרמוטה, תקלל את אמא שלו, בן זונה זה...". לאחר הנחייתו זו של המשיב 1, איים המשיב 5 על מרדכי בכוונה להפחידו כי ידאג לו לכסף, וכן "שלא יזיין את השכל", בעוד המשיב 1 שב ואמר כי "באים לזיין אותו זה, את הבן שרמוטה הזה".

בעקבות איומיהם של המשיבים 1, 4 ו-5, שילם מרדכי חלק מההלוואה.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 1, 4 ו-5 באיומים את מרדכי עבור ארגון הפשיעה, ועל דעת המשיב 2. לאור האיומים, שילם מרדכי למשיבים 1 ו-2 חלק מההלוואה.

209. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 4 ו-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

את האמור בסעיפים 1 ו-2 לאישום זה תיאר מרדכי בחקירתו שעה שפירט כי הכיר את המשיבים 1 ו-2 בשנת 2009, שאז לווה מהם סך 10,000 ₪, ובהמשך הלוואות נוספות בסכומים משתנים של עשרות אלפי שקלים ( הודעת מרדכי מיום 24.01.2017, עמ' 1 שורה 17, עמ' 2 שורות 29-30, 40-43). כמו כן מסר כי לפחות בשנתיים האחרונות שילם להם תשלומי ריבית בלבד בסך 2,500 ₪ בחודש, וכי מזה תקופה פסק מלשלם נוכח קשיים כספיים ( הודעת מרדכי, עמ' 3, שורות 57, 61-62).

מרדכי נקב בשמם של המשיבים 3-5 כמי ששימשו כשליחים והגיעו לאסוף ממנו את הכסף, וכן כי בתחילת לקיחת ההלוואות היה פוגש במשיב 2 להחזיר את הכסף ( הודעת מרדכי, עמ' 4, שורות 93-97).

מרדכי מסר כי לאחר שחדל מלשלם שוחחו עמו המשיבים 1 ו-2, והפעילו עליו לחץ לבוא ולהיפגש, שאז מסר "התחמקתי. לא רציתי לבוא אליהם בפעם האחרונה. פחדתי, אני אגיד לך את האמת..." (תמליל מרדכי, עמ' 37, שורות 26-31). ובהמשך מסר "לא רוצה להתקרב אליו. לא רציתי זה, אמרתי אני דרך שליח, אני אשלח להם...הייתי משאיר בקיוסקים" (תמליל מרדכי, עמ' 40, שורות 4-5).

בשלב מסוים בחקירתו בירר מרדכי מול החוקר האם דבריו נרשמים, ואמר לחוקר: "אל תסבך אותי אחר כך שיגיע אליי...שלא יגיע אלי" (תמליל מרדכי, עמ' 44, שורות 33-34); וכן: "אני מספר על דברים עליהם ושלא יידעו שאני דיברתי עליהם...בשביל מה אני צריך את כל זה? את כל הבעיות האלה? הם יכולים להכל...מסוגלים לכל דבר" (תמליל מרדכי, עמ' 92, שורות 36-38, עמ' 93 שורות 3-4).

באשר להתנהלות המשיבים אותה תקופה בגביית החוב, פירט מרדכי כיצד "מעשר בבוקר חופרים חופרים...תארי לך שיש לי שלושים וחמש כאלה" (תמליל מרדכי, עמ' 52, שורות 38-39).

בחקירתו הושמעו למרדכי שיחות האזנות הסתר מושאי האישום;

שיחה 6309 עמדה 180032 – שיחה בה איים המשיב 1 על מרדכי כי הוא רוצה כסף עוד היום: "היום אני רוצה כסף, אני תוך שעה אצלך איפה שלא תהיה, בפרטיות, בקוס של האחותך, איפה שלא תהיה...אני לא מחכה, שעה מעכשיו אני רוצה את כל הכסף...אני לא מחכה". מרדכי השיב כי מדובר בסוג של איום (תמליל מרדכי, עמ' 74, שורה 31), והגם שציין כי אותה עת היה בצפון הארץ ולא פחד, הלכה למעשה לאחר שיחה זו שילם לשליח מטעם משיב 1 את הכסף (תמליל מרדכי, עמ' 75, שורה 8, עמ' 77, שורות 16-19).

שיחה 4655 עמדה 181447- שיחה בין מרדכי לבין המשיב 4 בה מבקש המשיב 4 לפגוש אותו, והורה לו "אל תזוז לשום מקום, אני רוצה לפגוש אותך". מרדכי ציין בחקירתו כי מדובר בסוג של איום, וכי בסופו של דבר לא נפגש עם המשיב 4 שכן "לא רציתי לראות אותו....לא רציתי לפגוש אותו...כי לא יודע מה יכול להיות....לא יודע מה יכול לקרות. אם אתה שואל אותי פחדתי להיפגש איתו. בגלל זה השארתי לו והלכתי" (תמליל מרדכי, עמ' 79 שורות 31, 39-40, עמ' 81, שורות 12-13).

שיחה 803 עמדה 188492 – שיחה בה שוחח המשיב 5 עם מתתיהו ושאל אותו להיכן לבוא לקחת את הכסף. מתתיהו הסביר לו כי שוחח קודם לכן עם המשיב 4 ( שיחה 5108) וסוכם כי יביא את הכסף ביום אחר. למשמע הדברים קילל המשיב 1 את מרדכי, והמשיב 5 איים עליו כי: "יאללה מוטי אל תזיין את השכל, אתה תיתן לי היום את הכסף...". מרדכי הסביר בחקירתו כי מדובר בסוג של לחץ פסיכולוגי ואיום (תמליל מרדכי, עמ' 88, שורה 19, עמ' 89 שורות 38-39).

המשיב 1 נחקר בגין אישום זה ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 7, שורות 199-200, עמ' 32-33). המשיב 2 שתק אף הוא.

המשיב 5 שמר אף הוא על זכות השתיקה ( חקירת משיב 5 מיום 02.02.2017, עמ' 4, שורות 82-96).

המבקשת טענה כי הראיות לכאורה באישום זה מבוססות על גרסת מתתיהו אשר גולל את שרשרת ההלוואות שלווה מהמשיבים 1 ו-2, ואת הפחד שחש ממפגש עימם. גרסה זו משתלבת, לטענתה, בשיחות שהוקלטו בהאזנות סתר מהן עולה בבירור כי המשיבים איימו על מתתיהו במטרה לקבל את הכסף, כפי שאכן אירע.

210. ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שבידי המבקשת אינן מגבשות עבירה של סחיטה באיומים. בתוך כך טען כי מרדכי העיד כי לא פחד כשנדרש לשלם את חובו וכי הוא מהמר כפייתי בעל חובות רבים בשוק האפור. כמו כן טען כי יש לבחון את האמרות המיוחסות למשיבים בהקשר בהן נאמרו ועל רקע מערכת היחסים הטובה עליה העיד מרדכי, וכי אמנם מדובר בשפת רחוב אך לא בדברי סחיטה באיומים.

211. ב"כ המשיב 2 טען כי אין ראיות לטענה כי המעשים שפורטו באישום זה נעשו על דעתו של המשיב 2, וכי החוקרים מסרו למרדכי כי כדאי לו לתת עדות טובה כדי שהמשיבים ייאסרו והוא יופטר מחובו להם.

212. ב"כ המשיב 4 טען כי המשיב 4 לא נחקר באזהרה בקשר לאישום זה ולא הוטחו בו החשדות בקשר לאישום זה, כי הופרה לפיכך זכותו להתגונן מפני הנטען כלפיו וכי המדובר במחדל חקירה המצדיק את ביטול האישום נגדו.

213. ב"כ המשיב 5 טען כי אין במיוחס למשיב 5 באישום זה כדי להוות איום וכי השיחה המוקלטת לא הוגשה.

214. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2 ו-5.

באשר למשיב 1 טענה כי באשר לטענת בא כוחו לפיה מרדכי לא חש פחד מהמשיבים הרי שמדובר בציטוט סלקטיבי אותו בחרה ההגנה להציג כאשר מתמליל חקירתו של מרדכי עולה כי לאורך כל חקירתו מסר דבר פחדו מהמשיבים ומידת מסוכנותם. המבקשת הפנתה לשיחות 6309 ו-803 וטענה כי שמיעתן מגלה שהשיח אינו מסתכם בדרישה לקבל את הכסף אלא נלווה לו איום ברור בדבר קבלה מידית של הכסף, תוך שאין בדעתו של המשיב 1 לחכות. המבקשת טענה כי המשיב 1 הוא הדובר בשיחות אלה והפנתה לזיהוי הקולות שנערך.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה מרדכי שודל לתת עדות טובה על מנת שהמשיבים ייכנסו לכלא והוא יופטר מחובו להם, הרי שעיון בתמליל חקירתו של מרדכי מגלה כי לא כך הוא וכי השידול המיוחס לחוקר לא נאמר. לטענת המבקשת, החוקר הבהיר למרדכי כי זו בחירה שלו אם לשלם או לא לשלם וכי "אנחנו, השורה התחתונה שלנו, של כל דבר, זה להגיע לחקר האמת" (תמליל חקירה מיום 24.01.2017, עמ' 41 שורות 16-19).

באשר למשיב 5 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה אמירת המשיב 5 בשיחה 803 אינה אמירה מאיימת, הרי שמתוכן השיחה עולה כי המשיבים 1 ו-5 מקללים ומאיימים על מרדכי אשר בחקירתו תיאר את השיחה כ"לחץ פסיכולוגי" (תמליל חקירתו הנזכר לעיל, עמ' 88 שורה 19) ו"סוג של איום..." ( תמליל חקירתו הנזכר לעיל, עמ' 89 שורות 38-39).

215. לאחר שבחנתי את הראיות לכאורה שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בהן לבסס תשתית ראייתית לכאורית מספקת להרשעת המשיבים 1, 4 ו-5 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.

תשתית זו מבוססת על עדות שמסר מרדכי, ועל שיחות שנקלטו בהאזנות סתר התומכות בה, ומחוזקת על ידי שתיקת המשיבים 1 ו-5.

מרדכי תיאר את הלחץ שהפעילו עליו המשיבים באמצעות שיחות טלפון תכופות ומטרידות בדרישה לתשלום כסף ובאמצעות ניסיונות להיפגש עמו ולהעמיד לו סד זמנים מידי, כשמנגד הסביר הוא כי אינו יכול לשלם באותה העת. כמו כן מסר כי הגיעו לבית אמו. דברי האיום תועדו בשיחות. מרדכי מסר כי הרגיש מאוים בשל הדברים שנאמרו לו באותן שיחות, כי חשש שהמשיבים יפגעו בו ועל נמנע מלהיפגש עימם. גם בחינתם של דברי האיום המיוחסים למשיבים 1, 4 ו-5 לפי קנה מידה אובייקטיבי, על פי ההקשר הנסיבתי, מובילה למסקנה כי מדובר בדברים שנאמרו מתוך כוונה להטיל מורא על מרדכי ובדרך זו להניעו להעביר לידי המשיבים כספים. כוונה מאיימת זו נלמדת אף מתוך טון הדיבור בו נקטו המשיבים 1, 4 ו-5 ובהקשר זה ראוי להפנות במיוחד לשיחה 6309, שאף הסתיימה בניתוק חד צדדי. נוכח אלה, אין יסוד לטענת ההגנה כי מדובר אך ב"שפת רחוב" של דרישה לגיטימית לתשלום חוב. הקללות המתועדות, בהקשר בו נאמרו, נצבעות בצבעי איום באופן המצביע על כך כי נאמרו אך על מנת להפעיל על מרדכי לחץ ולאיים עליו. למקרא תמליל הודעתו של מרדכי אף לא מצאתי יסוד לטענה כי מרדכי שודל בחקירתו על ידי החוקר במטרה שימסור מידע מפליל.

למשיבים 1, 4 ו-5 מיוחסת מעורבות ישירה וקונקרטית במעשי הסחיטה באיומים.

ברם, בכל הנוגע למשיב 2, מלבד עצם מעמדו כראש ארגון פשיעה, לא הונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו לביצוע המיוחס לו באישום זה.

המשיב 4 לא נחקר בהקשר לאישום זה; אולם, כפי שפירטתי לעיל בהקשר לאישומים אחרים, הרי שהסיכוי כי יוכלו להיבנות מטיעון המבוסס על כך, כשהם בחרו בשתיקה גורפת, נמוך. לפיכך, אין בכך להחליש מעוצמתן של הראיות לכאורה ומהסיכוי הסביר להרשעה הגלום בהן. מכל מקום, בהיותה טענה למחדל חקירתי הרי שמקומה לבירור בהליך העיקרי.

כד. אישום 23 – סחיטת יבגני שטיינברג

216. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 3 ו-5.

217. למשיבים 1, 2, 4 ו-5 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

218. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2015 לווה יבגני שטיינברג ( להלן: "יבגני") מהמשיבים 1 ו-2 סך 4,000 ₪ ( להלן: "ההלוואה"). בגין ההלוואה נהג יבגני לשלם סך 400 ₪ בשבוע, סכום המיועד לתשלום הריבית בלבד. את התשלום העביר יבגני לידי שליחיו של המשיבים 1 ו- 2, או שנהג להשאיר התשלום בתיבת הדואר של המשרד בג'סי כהן, וכן העביר מספר פעמים את הכסף באמצעות שירות " מזומן בזמן" של רשות הדואר.

במועד מסוים שאינו ידוע למבקשת בשנת 2016, פוטר יבגני מעבודתו ונוכח האמור נקלע לקשיים כלכליים, והחל להתעכב בתשלומי ההלוואה. על אף בקשותיו של יבגני לבקש דחייה בתשלומים, מיאנו המשיבים 1 ו-2 לאפשר הדחייה.

ביום 25.08.2016, סמוך לשעה 21:04, התקשר המשיב 5 ליבגני. המשיב 5 שאל את יבגני היכן הוא נמצא על מנת להגיע למקום הימצאו ולגבות את התשלום, בעוד המשיב 2 אמר בקול רם בכוונה לאיים, "תגיד לו אתה סתם בן זונה", והמשיב 1 התבטא אף הוא בקול רם בכוונה לאיים כי "אם אני תופס ברחוב אוי ואבוי יהיה לו". עוד אמר המשיב 2 " ביי יא בן זונה, ביי יא שרמוטה מוצצת".

ביום 28.08.2016, סמוך לשעה 18:38, התקשר המשיב 5 ליבגני על מנת לשאול מתי יביא את הכסף. המשיב 5 אמר ליבגני כי הוא יגיע אליו, בעוד המשיבים 1 ו-2 צעקו וקיללו ברקע. יבגני הסביר כי יביא את הכסף למחרת היום, והמשיב 1 בכוונה לאיים התבטא כי "עוד חמש מאות שקל בבוקר". במעמד השיחה אמר המשיב 5 ליבגני בכוונה לאיים כי " יוציא לו את התחת מהראש".

ביום 30.08.2016, סמוך לשעה 17:55 התקשר המשיב 5 ליבגני, דרש ממנו בתקיפות כי ישלם את הכסף באופן מידי, בעוד המשיב 2 הרים את קולו ואיים על יבגני באומרו כי יבגני " בן זונה, והוא יזיין אותו". סמוך לשעה 18:23 התקשר המשיב 5 פעם נוספת ליבגני בדרישה לתשלום הכסף, בעוד שהמשיב 1 התבטא בקול רם בכוונה לאיים כי "הוא אומר מחר הבן זונה הזה...תגיד לו אני בדרך אליך", והמשיב 2 איים על יבגני באומרו כי " ...אנחנו נבוא אליו לבית הערב יביא לי כסף".

ביום 31.08.2016, התקשר המשיב 3 ליבגני. יבגני אמר למשיב 3 כי יהיה לו כסף בהמשך היום, והמשיב 3 אמר לו בכוונה לאיים כי ' הוא עושה הרבה בעיות'.

ביום 4.09.2016, התקשר המשיב 3 פעם נוספת ליבגני. לאחר שיבגני ציין באוזני המשיב 3 כי יעביר את הכסף למחרת, הנחה המשיב 2 את המשיב 3 "תשאל אותו איפה הוא השרמוטה הזה, בוא ניסע אליו לבית, אז יש לי כתובת של הבית שלו, בוא ניסע...לזיין אותך יא בן אלף זונה תשאל אותו מה הכתובת שם". לאור איומיו של המשיב 2, שאל המשיב 3 למקום הימצאו וכתובת מקום עבודתו של יבגני, ואיים עליו בכוונה להפחידו באומרו לו "...אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה עושה מה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה, ומה שבזין שלך ואתה מסתלבט...אתה כבר חודש ימים מסתלבט".

בעקבות איומים אלו, העביר יבגני כספים נוספים לידי המשיבים.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 1, 2, 3, ו-5 את יבגני עבור ארגון הפשיעה, ואיימו על יבגני בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניע אותו לשלם למשיבים 1 ו-2 את יתרת החוב, והכל במסגרת ארגון פשיעה.

219. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 3 ו-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה. בתוך כך הפנתה לעדותו של יבגני ולראיות התומכות בה כדלקמן:

בעדותו מיום 25.01.2017, מסר יבגני על ההלוואה שנטל מהמשיב 2 בסך 4,000 ₪, בגינה נהג לשלם 400 ₪ בשבוע, סכום המהווה ריבית בלבד. את הכסף העביר באמצעות שליחים, בתיבת הדואר במשרד בג'סי כהן או באמצעות שירות " מזומן בזמן" – למשיב 4 ( דו"ח תשאול יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 1-2; תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 3-10, 19, 53-56).

על פי דבריו, לאור פיטוריו מעבודתו, נקלע לקשיים ולא יכל לעמוד בחלק מתשלומי החזר הריבית. בתקופה זו, ביקש מהמשיבים לדחות את תשלומי החוב ונענה בשלילה ( דו"ח תשאול יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 1-2; תמליל מ"ט 131/17 – הודעת יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 11-12; מזכר, שיחה עם יבגני מיום 14.02.2017, תמליל יבגני מיום 14.02.2017).

לטענת המבקשת, תמיכה לגרסתו של יבגני ניתן למצוא בשיחות מהאזנת הסתר, אשר מלמדות באופן כללי על התנהלות של החזרי חוב, גובה החוב, מועדי השבת החוב ואיומים שהופנו כלפיו:

שיחה 450 עמדה 188492/16 ( מיום 25.08.2016), נשוא סעיף 3 לאישום: שיחה בין יבגני למשיב 5 על החזר תשלום ריבית, במסגרתה קיללו המשיבים 1 ו-2 את יבגני " בן זונה", "שרמוטה מוצצת", והוסיפו: "אם אני תופס ברחוב אוי ואבוי יהיה לו".

שיחה 821 עמדה 188492/16 ( מיום 28.8.2016), נשוא סעיף 4 לאישום: שיחה בין יבגני למשיב 5 על החזר תשלום ריבית, במסגרתה המשיב 5 אמר ליבגני שהוא רוצה לראות אותו ולדבר, ובסוף אמר לו: "מה זה ככה מדבר יבגני, אל תדבר ככה, אני אוציא לך את התחת מהראש", כל זאת כשהמשיבים 1 ו- 2 מקללים את יבגני ברקע.

שיחה 1097 עמדה 188492/16 ( מיום 30.08.2016), נשוא סעיף 5 לאישום: שיחה בין יבגני למשיב 5 על החזר תשלום ריבית, במסגרתה אמר לו המשיב 5: " יבגני שזה יהיה היום אל תעצבן אותו", כשברקע אמר המשיב 2: " תגיד לו אני מזיין אותו הבן זונה הזה השרמוטה הזה הקוקסינל הזה".

שיחה 1106 עמדה 188492/16 ( מיום 30.08.2016), בין יבגני למשיב 5 על החזר תשלום ריבית, במסגרתה אמר לו המשיב 5 שהוא בדרך אליו ורוצה לדבר אתו, לשבת בבית קפה, כשהמשיב 1 אמר ברקע: "הוא אומר מחר הבן זונה הזה", "תגיד לו אני בדרך אליך", ומשיב 2 אמר ברקע: "תגיד לו אנחנו לא רוצים, אנחנו נבוא אליו לבית הערב יביא לי כסף".

שיחה 1381 עמדה 188692/16 ( מיום 31.08.2016), נשוא סעיף 6 לאישום: שיחה בין יבגני למשיב 3 על החזר תשלום ריבית, במסגרתה אמר לו המשיב 3: " אתה עושה הכי הרבה בעיות".

שיחה 2098 עמדה 188692/16 ( מיום 04.09.2016), נשוא סעיף 7 לאישום: שיחה בין יבגני למשיב 3 על החזר תשלום ריבית, במסגרתה שאל המשיב 3 את יבגני איפה הוא עכשיו ואיפה הוא עובד כשהמשיב 2 אומר ברקע: "איפה הבן זונה הזה? תשאל אותו איפה הוא השרמוטה הזה, בוא ניסע אליו לבית, אז יש לי כתובת של הבית שלו בוא ניסע".

הגם שבתחילת עדותו סיפר יבגני שלא היו כלפיו איומים של " אנחנו נגיע אליך ונהרוג אותך" (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 10 שורות 4-11), אלא שהמשיבים אמרו לו " נגיע אליך, נשב נדבר ונסדר הכל" (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 12 שורות 19-39), בהמשך חקירתו ציין כי חשש שהמשיבים יגיעו לביתו, היות ומדובר באנשים מהשוק השחור – הוא רואה טלוויזיה ויודע שאנשים כאלה באים ומרביצים (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 13-14).

יבגני אישר שהוא מפחד על בני משפחתו וחושש שהמשיבים ייכנסו לביתו, היכן שילדיו שוהים (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 15, עמ' 26 שורות 13-40, עמ' 59-60). וכן אישר שהשיחות עם המשיבים היו בטונים גבוהים, מלווים בקללות (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 23 שורות 4-13, עמ' 24 שורות 27-37), וכי חשש מפני הסלמה של אלימות: "בבנק לא ישלחו אנשים לשבור למישהו את הידיים והרגליים בשביל כסף" ( תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 27 שורות 38-39). יבגני אישר שהמשיבים אמרו לו שיבואו אליו הביתה, ישוחחו עם אשתו, יימצאו אותו ו"יזיינו אותו" (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 27).

בחקירתו הדגיש יבגני כי הוא פוחד על משפחתו ונוכח האמור המשיך לשלם את חובו. לדוגמא, אישר כי לאחר השיחה מיום 27.07.2016 ( שיחה 15576 עמדה 180027) הוא שילם למשיב 2 את חובו (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 27), והדגיש – כשהיה לו כסף, הוא שילם למשיבים את הריביות, הוא אינו זוכר תאריכים, אך בחודש האחרון שילם להם פעמיים והתשלום האחרון היה לפני כשבוע (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 27, עמ' 37-38, 49-50, 55 שורות 1-2, 31-32, עמ' 58).

תמיכה נוספת לעדותו של יבגני, מצאה המבקשת ברשימת אנשי הקשר בטלפון של יבגני, שבה הופיע מספר הטלפון שבשימושו של המשיב 2 ומספר הטלפון שבשימושו של המשיב ( דו"ח תשאול יבגני מיום 25.01.2017, ונספחים י.ש.1 ו- י.ש.2). בנוסף, מסר יבגני מסמך המעיד על העברת כספים – צילום קבלה, הפקדת 600 ₪ בדואר לטובת המשיב 4, מתאריך 01.08.2016 ( מזכר קבלת מסמכים מיבגני מיום 05.02.2017).

המשיב 1 נחקר אודות היכרותו עם יבגני ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 1 מיום 06.02.2017, עמ' 29).

המשיבים 2 ו-3 שמרו גם הם על זכות השתיקה.

המשיב 5 נחקר אודות האישום ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 5 מיום 29.01.2017, עמ' 12-15).

לאור האמור, טענה המבקשת כי הודעתו של יבגני מפורטת וקוהרנטית, ומחוזקת בהאזנות הסתר שהוקלטו בין המשיבים לבין יבגני, וכי אל מול אלו עומדת שתיקת המשיבים.

220. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו לבסס עבירה של סחיטה באיומים, גם אם הדברים שנאמרו ליבגני הם קללות שנאמרו בטונים גבוהים ושלא בשפה מתורבתת. לטענתו, יבגני מסר בעדותו כי לא איימו עליו וכי שילם את חובו.

221. ב"כ המשיב 2 טען כי אין ראיות לכאורה לביסוס אישום זה. לטענתו יבגני מסר בחקירתו כי אמנם חשש שהמשיבים יגיעו לביתו משום אי הנעימות אל מול אשתו וילדיו, והגם שהשיחה עמם כללה שימוש בשפה לא עדינה, הוא לא נסחט על ידם ולא שילם את חובו להם בגין איומים.

222. ב"כ המשיב 3 טען כי הראיות הקיימות אינן מגלות את העבירה המיוחסת למשיב 3. לטענתו יבגני מסר בחקירתו כי לא נסחט ולא אוים, כי כל חששו נבע מכך שהמשיבים יספרו לאשתו שנטל הלוואה, כי המשיבים התקשרו אליו משום שפיגר בתשלום החוב וכי אישרו לו דחיות בהחזר החוב. נטען כי תשובותיו של יבגני לא היו נוחות לחוקרים וכי הם הפעילו עליו לחץ. ב"כ המשיב 3 טען כי הדברים המיוחסים למשיב 3 כדברי איום יש להבין על רקע שיחה 1381 לכל אורכה. בתוך כך טען כי מטון הדיבור ניתן ללמוד שהמשיב 3 התייאש מיבגני הדוחה אותו מפעם לפעם, וכי יבגני לא נשאל לגבי תחושותיו במהלכה. ב"כ המשיב 3 הפנה לשיחה 2098 וטען כי אין אינדיקציה לכך כי הדברים שנשמעו ברקע כוונו ליבגני. על כן טען כי מקום בו לא מיוחסים למשיב 3 אמירת דברי איום והדברים הנשמעים ברקע אינם מכוונים ליבגני, אין בסיס לאישום המיוחס למשיב 3. כמו כן נטען כי אמנם השיחה אינה נעימה ואמנם המשיב 3 כועס על יבגני אולם שיחה זו לא באה בחלל ריק אלא לאחר מספר שיחות בהן יבגני דחה את התשלום ולא עמד בהבטחותיו. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיב 3 לשיחות 12129, 2348, 2370, 19976, 1381 וטען כי בתגובה לשיחות אלה טען יבגני כי לא חש מאוים ולא פחד וכי דבריו של המשיב 3 ליבגני נבעו מייאושו ממנו.

223. ב"כ המשיב 5 טען כי השיחה מיום 28.08.2016 אינה מהווה איום היות והדברים שאמר המשיב 5 ליבגני אינם מהווים איום לפי שהאמור בהם אינו יכול להתבצע וכי יש לקרוא את האמרות המיוחסות למשיב על רקע השיחה כולה.

224. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2, 3, ו-5.

באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענות בא כוחו הרי שמתוכנה של שיחה 1106 עלה בבירור כי המשיב 5 דיבר עם יבגני כאשר ברקע נשמעו המשיבים 1 ו-2 כשהם מגיבים במפורש ובמישרין לדברי יבגני והנחו את המשיב 5 להבהיר ליבגני כי הם בדרכם לביתו והכל בליווי קללות. המבקשת ציינה כי נערך זיהוי קולות למשיבים. כמו כן טענה כי בניגוד לטענת הסניגור לפיה יבגני לא שילם את החוב חרף האיומים, הרי שמתמליל החקירה עולה כי לאחר השיחות המאיימות שילם ( תמליל חקירה מיום 25.01.2017, עמ' 31, שורה 1).

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו ציטט באופן חלקי מחקירתו של יבגני לפיה אמר שלא היו איומים לפיהם יגיעו להרוג אותו, וכי מתוכן השיחות עולה איום מידי להגיע לביתו.

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה האמירות המיוחסות למשיב 3 אינן מבססות דיו וכי חששו של יבגני לא היה מפני המשיבים, אלא מפני אשתו אשר תגלה כי לקח הלוואה, הרי שמקריאת תמליל החקירה עולה כי יבגני חשש מהמשיבים ולא רצה כי יגיעו לביתו שם מצויים ילדיו ( הודעה מיום 25.01.2017, עמ' 15 שורות 22-35, עמ' 21 שורות 31-36). כמו כן טענה המבקשת כי מתוכן שיחות האזנות הסתר עולה כי חלקו של המשיב 3 אינו תמים ואינו מתמצה בגבייה בלבד מיבגני אלא משקף שיתוף פעולה עם המשיב 2 על מנת לגלות את מקום הימצאו של יבגני ולהגיע אליו.

באשר למשיב 5 טענה המבקשת כי טענת בא כוחו לפיה האמירה המיוחסת למשיב 5 נאמרה על רקע גביית הכספים וכי היא לכל היותר מהווה איום ולא סחיטה, אינה עולה בקנה אחד עם תמליל שיחה 821 המתעד ביטויים קשים ומאיימים כלפי יבגני.

225. לאחר שבחנתי את הראיות לכאורה שהציגה המבקשת ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המשיבים 1, 2, 3 ו-5 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, המחוזקת על ידי שתיקתם.

תשתית זו מבוססת על עדות שמסר יבגני הנתמכת בשורה של שיחות שנקלטו בהאזנות סתר. דברי האיומים המיוחסים למשיבים 1, 2, 3 ו-5 תועדו באותן שיחות. יבגני מסר בעדותו כי פחד מהמשיבים 1, 2, 3 ו-5 ובמיוחד חשש מכך שיגיעו לביתו, לאשתו ולידיו, וכי חש " סכנה פוטנציאלית" (תמליל יבגני מיום 25.01.2017, עמ' 59-60).

בחינת האמרות המיוחסות למשיבים באותן שיחות, לפי קנה מידה אובייקטיבי ובהקשר בו נאמרו, מוביל למסקנה כי יש בהן לבסס כוונת איום, אם באמצעות איום בפגיעה בגופו של יבגני ואם באמצעות איום בהגעה לביתו. אין מדובר בקללות שהופנו כלפי מי שמשתמט מתשלום חובו, אלא בהפגנת כוח במטרה להטיל על יבגני אימה ולהניעו לשלם את חובו. האמרה לפיה יבואו המשיבים לביתו של יבגני ו"יזיינו אותו" מהווה איום בפגיעה פיזית גופנית, וכך גם האמרה המיוחסת למשיב 5 כי " יוציא לו את התחת מהראש", אף אם משמעותם הפשוטה אינה ניתנת לביצוע. השיחות אף מלמדות על פניות תכופות ליבגני המלוות בקללות ובדברי איום בטון מאיים, ואף בכך יש לבסס את יסוד האיום, המתבטא בהתנהגות לוחצת שאינה מתירה בידי הקורבן אפשרות בחירה ובכך מהווה איום כלפיו.

מהאזנה לשיחות עולה כי האמרות הנאמרות ברקע והמיוחסות למשיבים 1 ו-2 כוונו ליבגני. אמרות אלה משתלבות עם נושא השיחה, עם תוכנה ועם הקשרה.

האמרה המיוחסת למשיב 3 והמתועדת בשיחה 1381 מהווה אף היא דברי איום לרקע סדרת השיחות עם יבגני בימים שקדמו לה. נוכחותו של המשיב 3 בשיחה 2098 אינה יכולה להיות מנותקת מתוכנה של השיחה ומההנחיות שקיבל במהלכה המשיב 3 מאת המשיב 2. על כן יש בכך ראיות לכאורה המבססות את היותו שותפותו של המשיב 3 לדברי האיום שהשמיע המשיב 2 כלפי יבגני.

כה. אישום 24 – סחיטת איתן חוברה

226. אישום זה מיוחס למשיבים 1-3.

227. למשיבים 1 ו-2 מיוחסות העבירות הבאות: סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

למשיב 3 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

228. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2014 הכיר איתן חוברה ( להלן: "איתן") את המשיב 2, על רקע עבודתו כתקליטן. במספר הזדמנויות הפנה איתן למשיבים 1 ו-2 אנשים על מנת שילוו להם כספים. הלוואות אלו ניתנו לאנשים על ידי המשיבים 1 ו-2, בכפוף לכך שאיתן יהיה ערב להחזר ההלוואות.

סמוך לאחר מכן, ונוכח העובדה כי חלק מאותם לווים התקשו בהחזרי ההלוואות, פנה המשיב 2 לאיתן והבהיר לו כי יהא עליו לשלם את תשלומי ההלוואות, בסך כולל של כ-200,000 ₪.

איתן שילם מספר תשלומים, עד כי עובר למאי 2015 הציעו המשיבים 1 ו-2 לאיתן כי יפתחו לו כרטסת בצ'יינג, ויעמידו לרשותו הלוואה בגובה התחייבויותיו אליהם. סמוך לאחר מכן, ביום 03.05.2015, נפתחה לאיתן כרטסת לקוח בצ'יינג, במסגרתה ניכה איתן שיקים וכן הועמדו לו הלוואות. בשלב זה, שילם איתן למשיבים 1 ו-2 תשלום חודשי שעמד על כ-30,000 ₪, רובו תשלום ריבית.

בכל עת בה התעכב איתן בתשלומי ההלוואה, נהגו אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2, להתקשר אליו עשרות פעמים ביום, באופן שיש בו כדי להטריד, במטרה לברר מתי יועבר התשלום מצדו.

בשלב זה, עמד חובו של איתן למשיבים 1 ו-2 על סך של כ-500,000 ₪.

ביום 11.07.2016, או בסמוך לכך, נפגש איתן עם המשיבים 1 ו-2 במשרד בצ'יינג בקניון הזהב על מנת להגיע להסכמות בנוגע לגובה החוב. בפגישה זו נכחו גם המשיבים 6 ו-7. איתן התחנן בפני המשיבים 1 ו-2 כי יוותרו על תשלום הריבית הגבוהה, אולם המשיבים 1 ו-2 הבהירו לאיתן כי לא יעשו כן, ובאפשרותו "לשלם את החוב במזומן או שתמשיך לשלם ריביות". איתן שב והתחנן בהסבירו להם כי נוכח תשלומי הריבית הגבוהים נותר חסר כל, אך המשיב 1 לא שעה לתחנוניו, ציין בפניו כי ניתנת לו ארכה בת שבוע ימים לתשלום החוב, או אז דחף אותו מחוץ למשרד באיימו עליו כי "צא מהמשרד ולך תביא לי את הכסף".

בחלוף כשבוע מיום הפגישה, ביום 19.07.2016, סמוך לשעה 02:50, ניפצו אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2 את זגוגיות משרדו של איתן ברחוב הרצל 13, ראשון לציון ( להלן: "המשרד").

על מנת לנסות להגיע להסדר חוב, ובעקבות הפחד בו היה שרוי איתן נוכח האירוע המתואר לעיל, נפגש איתן ביום 31.07.2016 עם יואל ברמי ( להלן: "ברמי"), בעל משרד לגביית חובות בהוצאה לפועל, במשרדו ברחוב ביאליק בבת ים. ברמי ייצג אותה עת את המשיבים 1 ו-2 בתביעות חוב שונות נגד לווים.

במהלך הפגישה ביקש איתן מברמי כי המשיבים 1 ו-2 ימחלו לו על כ-200,000 ₪ מגובה החוב, ואת היתרה בסך 300,000 ₪ ישלם בתשלומים חודשיים של 10,000 ₪ ( להלן: "ההצעה"). ברמי פנה למשיב 1 ועדכן אותו בדבר הצעת איתן האמורה לעיל, אך המשיב 1 דחה אותה, וברמי עדכן את איתן בדבר דחיית ההצעה.

עובר ליום 09.08.2016 גמלה בליבם של המשיבים 1 ו-2 ההחלטה להחריף את פעולות הסחיטה כלפי איתן במטרה שיחזיר את חובו אליהם. באותו היום, סמוך לשעה 12:35, הגיע אחר חבוש קסדה שזהותו אינה ידועה למבקשת, מטעמם של המשיבים 1 ו-2, למשרד. האחר צעק לעבר אחותו של איתן, ששהתה אותה עת במשרד כי תפתח את הדלת, ואז השליך רימון הלם שבכוחו להזיק לאדם בעת פעולתו, לעבר דלת משרדו של איתן.

ביום 26.09.2016, סמוך לשעה 01:27, השליך אחר מטעמם של המשיבים 1 ו-2 רימון הלם שבכוחו להזיק לאדם בקרבת ביתו של איתן במושב חמד.

סמוך ליום 31.10.2016 הנחו המשיבים 1 ו-2 את המשיב 3 ואחר לאיים על עמיתים לעבודה של איתן על מנת שיימנעו מעבודה עמו, והכל על מנת לסחוט את איתן שישלם את חובו.

ביום 31.10.2016 התקשר המשיב 3 לפרוספר ביטון העובד עם איתן, וזאת מטעמם של המשיבים 1 ו-2, ואיים עליו בכוונה להפחידו באומרו כי ' אם אתה עובד עם איתן חוברה עוד פעם אחת, כל האש שלו תעבור אליך...כל האש של איתן תבוא אליך ואתה תיפגע...אם אתה תעבוד עם איתן פעם אחת כל האש שלו תעבור אליך...מה זה אש? הבלגאן שלו...אם אתה תעבוד איתו קח את זה בחשבון...24 שעות, שומע 24 שעות אל תהיה במקום הזה...אם אתה תהיה במקום אמרתי לך כבר מה יקרה...אל תהיה איתו במקום, נקודה סוף...אתה יושב בהרצל, נכון? אז אני הסברתי לך את הנקודה שלי, קח את זה תעשה את זה...המשרד שלו, אתה יוצא משמה תוך 24 שעות להתראות".

ביום 31.10.2016 התקשר אחר מטעמם של המשיבים 1 ו-2 לשניר ישראלי, העובד עם איתן, ואיים בכוונה להפחידו באומרו "אם אתה תעבוד עם איתן נזיין אותך".

לאחר המעשים המתוארים לעיל, ונוכח הפחד הרב בו שרוי היה איתן, נפגש איתן עם המשיבים 1 ו-2 במטרה להגיע להסדר חוב. המשיבים 1 ו-2 הבהירו לאיתן כי אין בדעתם להגיע להסדר עמו, ועליו להמשיך ולשלם את הריביות, או לכסות את חובו.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 1 ו-2, באמצעות המשיב 3 ובאמצעות אחרים, את איתן באיומים ובכוח באמצעות רימוני הלם, והכל במסגרת ארגון פשיעה.

229. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-3 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

לטענתה, תחילתה של החקירה המשטרתית באירוע המתואר בסעיף 7 לאישום, אירוע ניפוץ הזגוגיות ב-19.07.2016. מהודעת איתן חוברה והודעת דניאל שרעבי ( תיק פל"א 309967/16 ( סומן 1) עלה כי בשעות הלילה של ה-19.07.2016 נופצו שמשות המשרד של איתן ברחוב הרצל 13 ראשון לציון. עוד בתחילת הודעתו הראשונה של איתן ציין מפורשות כי הוא מסוכסך עם אבי ונועם כחלון על רקע עסקי ( הודעת איתן מיום 19.07.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 309967/16, עמ' 1 שורה 14), וכי מדובר בערבות של איתן להלוואות שנתנו המשיבים 1 ו-2 לאחרים, כאשר למעשה המשיבים פנו אליו בדרישה כי ישלם חלף כישלון הלווים. עוד מסר איתן כי שבועיים עובר לניפוץ השמשות נערכה פגישה בצ'יינג, במהלכה הוא ביקש מהמשיבים 1 ו-2 כי ימתינו להסדרת החוב, אלא שהם סירבו - "אמרו שהם לא מוכנים לחכות והם רוצים את הריביות, ובמידה ואני לא אשלם וזה יעצור להם את העבודה, הם ייאלצו לפגוע לי בעבודה, וזו רק ההתחלה" (הודעת איתן מיום 19.07.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 309967/16, עמ' 2, שורות 24-26).

המבקשת ציינה כי המשיבים 1 ו-2 נחקרו בגין תלונה זו של איתן עוד בחודש יולי 2016, הכחישו כל קשר לניפוץ השמשות, אולם בהודעותיהם אישרו את הנקודות הבאות שיש בהן כדי לחזק את גרסת איתן: דבר קיומו של חוב מצדו של איתן– לטענת המשיב 1 חוב בגובה 400,000 ₪, וקיומה של פגישה בצ'יינג סביב החוב ( חקירת המשיב 1 מיום 20.07.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 309967/16, שורות 20 ו-32 וכן ראה חקירת משיב 2 מיום 20.07.2016, שורות 33 ו-35).

בהמשך טיעוניה פירטה המבקשת את הראיות הלכאוריות כדלקמן:

פגישה עם יואל ברמי – סעיפים 8-9 לאישום:

במסגרת פגישה זו ניהלו איתן וברמי משא ומתן לצורך הסדרת החוב, שאז בצהרי יום ה-09.08.2016 התקשר איתן לברמי לברר האם יש תשובה בנוגע להצעה מסוימת שהציע, והמענה שקיבל היה: "שאלתי אותו מה קורה לגבי הפריסה וההנחה שביקשתי, הוא אמר לי שלגבי השיק שאצלו של 15,000 ₪ הוא יפתח תיק בהוצאה לפועל ולגבי שאר החוב הם יטפלו בזה. כשהם אומרים את זה זאת הדרך שלהם לטפל בבנאדם, לא עבר שעה וחצי ואז נזרק הרימון בכניסה של העסק שלי" (הודעת איתן מיום 09.08.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 345656/16, שורות 41-44, וכן תמליל חקירת איתן מיום 26.01.2017, מ.ט 190/17, עמ' 37, שורות 27-36). בהקשר זה צוין כי ביחס לשיק של ה-15,000 ₪ נפתח תיק בהוצל"פ, אולם כאמור המשיבים 1 ו-2 טענו כלפי איתן כי גובה חובו מאות אלפי שקלים.

אירוע זריקת רימון ההלם ביום 09.08.2016 – סעיף 10 לאישום:

- מהודעת אחותו של איתן, שרון חברה, עולה כי בשעות הצהריים של יום ה-09.08.2016, בעת שעבדה במשרד, הגיע למקום בחור אשר מסרה את תיאור בגדיו, זרק על דלת המשרד "משהו שהתפוצץ" (הודעת שרון חברה מיום 09.08.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 345656/16, עמ' 1 שורות 10-14).

- בהודעה שנגבתה מאיתן באותו יום, מסר כי הוא הבין מיד כי מי שאחראי לזריקת רימון ההלם - "שזה אבי ונועם כחלון, או אחד מהחיילים שלהם שעשה משהו, אני יש לי חוב לאבי ונועם, אני הגשתי עליהם תלונה בעבר, אני לקחתי מהם הלוואות של כסף, והם לקחו לי ריביות מטורפות שלא יכולתי לעמוד בהם, ולפני כחודש הודעתי להם שאין לי יותר כסף לשלם אחרי שנתיים שאני משלם להם סכום של כחצי מיליון שקל ריבית" (הודעת איתן מיום 09.08.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 345656/16, עמ' 1, שורות 8-11).

- מזירת האירוע נלקחו גוף רימון יד הלם סנוור ומנוף לרימון יד, כאשר מחוות דעתו של רס"ב עקיבא כרמי עולה כי מדובר ברימון יד הלם, אשר בכוחו להזיק לאדם בעת פעולתו (חוות דעת מומחה של רס"ב עקיבא כרמי מתוך תיק פל"א 34656/16, סומן 38). כמו כן בית העסק וסימני הרימון צולמו ומצויים יחד עם חוות דעתו של רס"ב כרמי.

- איתן נשאל בחקירתו באופן מפורש את מה שצפוי כי ההגנה תטען לגבי היעדר מעורבותם של המשיבים 1 ו-2, והשיב "כי רק להם אני חייב כסף וזה דרך הפעולה שלהם, אני מכיר אותם, כך הם היו עושים להרבה אנשים" (הודעת איתן מיום 09.08.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 345656/16, שורה 28). בתום חקירתו הביע איתן חשש כי הוא "מודאג מהצעד הבא" (הודעת איתן מיום 09.08.2016, מתוך תיק משטרה פל"א 345656/16, שורה 60, וכן מזכר מיום 18.08.2016 של רס"ב גד אביוב הכולל התייחסות לשיחה שקיים עם איתן, אשר הביע חשש רב מפגיעה בו וברכושו).

אירוע זריקת רימון ההלם ב-26.09.2016 – סעיף 11 לאישום:

מהודעתו של איתן מתאריך זה עולה כי בשעות הלילה של יום 26.09.2016 שמע פיצוץ. מסריקות שנעשו במקום, נתפסו רימון יד מתכתי, מנוף לרימון יד ונצרה לרימון יד ( דו"ח פעולה מספר 79426765 מיום 26.09.2017 של רס"ר רוקנשטיין מאור, מתוך תיק פל"א 419762/16), אשר מחוות דעתו של רפ"ק ברמן עולה כי מדובר ברימון יד הלם המסוגל להזיק לאדם בעת פעולתו ( חוות דעת של רפ"ק ניל ברמן מיום 16.02.2017, מתוך תיק פל"א 419762/16).

מחקירת איתן לאחר מעצר המשיבים עלה כדלקמן:

- איתן מסר כי נתן הלוואות למספר אנשים, ובשלב מסוים כשביקש לצאת מעסקי ההלוואות, העביר את הגבייה לאחים כחלון, אשר ראו בו כאחראי וערב לחובות אלו (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 4-8, עמ' 26-27) ופנו אליו כל אימת שמי מהלווים לא עמד בתשלום, עד כי חובו של איתן למשיבים עמד על כ-200,000 ₪ (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 28, שורה 15) ונאלץ בעצמו ללוות כספים מהמשיבים (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 9, שורות 22-25, וכן ר' הודעת איתן מיום 26.01.2017, עמ' 4, שורות 103-115 לגבי גובה החוב והריבית).

- בהמשך, הציעו המשיבים 1 ו-2 לאיתן כי יפתח חשבון בצ'יינג של המשיב 1, כשלמעשה מדובר "אני ידעתי שזה אותו דבר, אותו כסף...אז אתה לוקח ריבית מיד א' בשביל לשלם את הסכום ליד ב', מיד ימין מעביר ליד שמאל, סוג של משחק" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, סומן ס"כ 3, עמ' 29, שורות 3-5).

- איתן תיאר באופן אותנטי את המניע לתשלום – " אתה משלם מהפחד כי תמיד זרקו לך הערה...אין אצלם אנשים שנראים כמוני כמוך, כולם נראים חתכים, כולם עבריינים, כולם גנגסטרים...אתה ישר תשלם ולא תרצה לפגוע בעסק, אתה מבין עד היום זה מהדהד לי בראש...איך שהיה רימון, מי יכול לזרוק לי רימון? בדיוק מה שהוא תיאר בצחוקים, נהפך לפועל" ( תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 10) ואת חששו מהמשיבים – "אם לא הייתי מגיש תלונה ועושה את מה שעשיתי במשטרה ואת הבלגן, לך תדע לאן זה היה מגיע" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 12, שורות 23-24) ועוד – "אתה כל הזמן מפחד שיפגעו בך, אתה מפחד שיבואו אליך למשרד, אם אתה לא עונה" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 37, שורות 1-2).

- איתן מסר כי כאשר לא היה עומד בתנאי התשלום, התנהגות המשיבים הייתה משתנה – "...רק העזתי להגיד אין לי והדיבור השתנה...הטונים עלו, רמיזות לבלגן...הם לא מדברים יותר מדי, הם גורמים לך להבין בדרך שלהם שאם לא תשלם אתה בבעיה, אם לא הייתי עונה לטלפון פעם אחת, היו מטרידים אותי בלי סוף, אולי איזה שלושים שיחות" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 35, שורות 14-27).

- לאורך הודעותיו סיפר איתן על הפחד היומיומי, על שינוי באורחות חייו – "הייתי יוצא מהמשרד, מסתכל שמאלה ימינה, בודק את הרכב, אולי מישהו מחכה מעבר לפינה, נועל תמיד את הדלת, בקושי עובד מהמשרד, אתה יודע כל הדברים האלה מאוד קשה. במקום שהמשרד יהיה פתוח כל היום ברציפות, אתה חצי יום עובד מהבית. ככה, גם בגלל זה העבודה יורדת" (תמליל חקירת איתן מיום 26.01.2017, מ.ט 190/17, עמ' 11, שורות 35-39).

- באשר לאירוע המתואר בסעיף 6 לאישום בדבר הפגישה בצ'יינג בקניון הזהב, תיאר איתן כיצד המשיב 1 התעלם מתחנוניו וזרק אותו מהמשרד – " דחפו אותי פיזית, ממש הגעתי למצב שבחיים שלי לא הייתי, הושפלתי. ממש התחננתי על החיים שלי שפשוט יוותרו לי...אבי ממש דחף אותי פיזית באלימות, צא החוצה. ההורים שלו ראו הכל ושתקו, לא אמרו כלום" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 41, שורות 5-6, 16, 20), עד כי "הייתי בשוק של החיים....מושפל ברמות על" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 13, שורות 30, 35). איתן הבהיר כי "הם לא יוותרו על הכסף, אם הרי אני ניסיתי לפתור את זה בכסף, והוא אומר לי כסף או כלום, אתה מבין?" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 14, שורות 11-12).

- בסיומה של הפגישה נאמר לאיתן באופן חד משמעי כי "מהרגע שיצאתי מהמשרד ניתן לי כשבוע לשלם את הכסף" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 41, שורה 29), ויממה אחת בלבד לאחר סיומו של אותו שבוע התרחש אירוע ניפוץ שמשות המשרד.

- לאחר שיחות האיומים שנערכו לשניר ישראלי ופרוספר ביטון, פגש איתן פעם נוספת ואחרונה את המשיבים 1 ו-2, בכוונה בחר מקום ציבורי " אמרתי מקום ציבורי לא יפגעו בי, מקום פרטי הוא יכול לקבל את הג'ננה" (תמליל חקירת איתן מיום 25.01.2017, מ.ט 132/17, עמ' 16, שורות 9-10). במהלך פגישה זו התחנן בפני המשיבים בדבר החוב, אך המשיב 1 הבהיר לו שהוא עתיד לתבוע אותו בסך 600,000 ₪, למרות שלמעשה החזיק בידיו רק שיק על סך 15,000 ₪ של איתן שלא כובד. במהלך הפגישה הכחישו המשיבים בפני איתן כי פגעו בו.

- איתן נשאל בחקירותיו לגבי האפשרות כי אחרים, לבד מהמשיבים 1 ו-2, הם אלו שיזמו את שרשרת האיומים והמעשים המפורטים בכתב האישום, ודחה אפשרות כזו בשתי ידיו (תמליל חקירת איתן מיום 26.01.2017, מ.ט 190/17, עמ' 20, בו פירט איתן כי לכל היותר לווה מאנשים כספים בגובה עשרות אלפי שקלים בלבד ושילם לכולם ( שורות 22-23)).

- המבקשת טענה כי נדבך נוסף המלמד על מהימנותו של איתן הוא בתצהיר מיום 10.01.2017 אותו מילא במסגרת בקשתו לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ בו פירט על אמצעי הלחץ והאלימות שהופעלו כלפיו, וכי "מאז אנו חיים בפחד" (תצהיר הנספח להודעת איתן חברה מיום 26.01.2017).

- חיזוק נוסף לגרסתו של איתן נלמד מהודעתו של איתן ברמי – הלה גולל בחקירתו כיצד התבקש על ידי המשיבים 1 ו-2 לטפל בחובו של איתן, שאז אמרו לו כי מדובר בחוב של 100,000 ₪ בעוד שלמעשה נתנו לו שיק על סך כ- 20,000 ₪ (הודעת ברמי מיום 08.02.2017, עמ' 3, שורות 53-55). בהמשך התקשר ברמי למתלונן "שנכנס להיסטריה כזאת ואמר שילמתי יותר מדי, אני לא חייב, הם מאיימים, שילמתי כבר" (הודעת ברמי מיום 08.02.2017, עמ' 3, שורות 60-62). המבקשת טענה כי ניתן ללמוד מכך על הפחד הרב בו היה שרוי איתן כל אותה עת, ועל כך כי חלק עם ברמי את השפעת מעשי המשיבים 1 ו-2.

- בעקבות שיחת הטלפון, ביום 31.07.2016 (דו"ח פעולות בתיק 926/17, ביצוע שטר, נספח להודעת יואל ברמי מיום 08.02.2017), נפגשו השניים. לאחר הפגישה, חזר ברמי אל המשיבים עם הצעה כי איתן ישלם סך 10,000 ₪ בחודש, וזאת על בסיס פירוט בכתב יד שערך איתן בדבר התשלומים שהעביר למשיבים 1 ו-2 כל אותה עת, וציין כי הוא מוכן לשלם סך 10,000 ₪ במשך 30 חודשים (נספח להודעת יואל ברמי מיום 08.02.2017). המשיב 1 דחה את ההצעה, ואמר לו כי "הם כבר יידעו איך לגבות את הכסף" (תמליל חקירת ברמי מיום 26.01.2017, מ.ט 452/17, עמ' 33, שורות 18-19). המבקשת טענה כי כאן נשאלת השאלה – שהרי כיצד יגבו את הכסף אם משכו ידיהם מטיפולו של ברמי בנושא?

שיחות האיומים על פרוספר ביטון ושניר ישראלי - סעיפים 12-14 לכתב האישום:

- מהודעתו של איתן למדה המשטרה כי באותה תקופה קיבלו שני עמיתים העובדים עמו שיחות איומים. השניים נחקרו, ואישרו הדברים.

- פרוספר ביטון אשר הינו צלם אירועים, מסר בחקירתו כי הוא שוכר משרד במשרדו של איתן וכי הם עובדים יחד (הודעת פרוספר ביטון מיום 31.01.2017, עמ' 1, שורה 3, 13) קיבל שתי שיחות איומים – ביום 31.10.2016 ( ראו פרוטוקול מיום 08.02.2018 שורות 15-20, טיעון לעניין תיקון טיעון המבקשת שבכתב), אשר תוכנן מפורט בתמליל שנערך. באשר לזהות הדובר בשיחות אלו, נערך זיהוי קול על ידי מחלק האזנות סתר, ונמצא כי משיב 3 הוא אשר ביצע את השיחות המאיימות מזכר בנושא זיהוי קולו של סמי בוגנים מיום 14.02.2017 של רס"ר יפית גבאי).

- מתוכנן של השיחות עולה כי המשיב 3 התבטא כלפי פרוספר כי "אם אתה עובד עם איתן חברה עוד פעם אחת כל האש שלו תעבור אליך...כל האש של איתן תבוא אליך ואתה תיפגע...24 שעות אל תהיה במקום הזה...אתה יושב בהרצל נכון".

- פרוספר ציין כיצד שיחות אלו השפיעו עליו "עד עכשיו אני כל הזמן שנכנס נזהר, יוצא נזהר, אתה יודע זה מפחיד. שלא מחכים לך שמה על יד הדלת, גם הפקידה רועדת שמה, מסכנה הפקידה...התחלתי להיזהר יותר, לסגור את הדלת, לא לפתוח לכל אחד" (תמליל חקירת פרוספר ביטון מיום 31.01.2017, מ.ט 249/17, עמ' 16, שורות 16-23). כאשר ביקש החוקר להעתיק את השיחות מהטלפון הנייד של פרוספר ביקש תחילה פרוספר שלא לעשות כן מאחר "אני לא רוצה שהבנאדם ידע שהקלטתי אותו ויגיע אליו" (תמליל פרוספר ביטון, עמ' 17 שורות 9-10).

- שניר ישראלי אשר הינו תקליטן נחקר אף הוא, ומסר כי לפני כשלושה חודשים קיבל שיחה בה הדובר איים עליו כי "אם אתה תעבוד עם איתן אנחנו נזיין אותך" (הודעת שניר ישראלי מיום 31.01.2017, עמ' 1, שורה 11, וכן תמליל חקירת שניר ישראלי מיום 31.01.2017, מ.ט 271/17, עמ' 5, 12). יצוין כי במהלך חיפוש שנערך אצל המשיב 4 במשרד ברחוב נגבה, נמצא העתק צילום תעודת זהות ורישיון הנהיגה של שניר. המשיב 4 שתק כאשר נשאל לפשר הימצאות מסמכים אלו במשרדו (חקירת המשיב 4 מיום 08.02.2017, עמ' 16, שורות 463-472, עמ' 17, שורות 473-477).

שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר:

במסגרת החקירה המשטרתית הוקלטו מספר שיחות שקיימו המשיבים עם איתן. בשיחות אלו יש כדי לתמוך תמיכה משמעותית בגרסת איתן באשר לקיום קשר של הלוואות אשר לווה מהמשיבים 1 ו-2 (שיחות 713, 768, 934, 3320, 4313 מעמדה 180032 ושיחה 294 מעמדה 138295) וכן העברת לווים מטעמו של איתן למשיבים 1 ו-2, כך שיחה 294 בעמדה 138295 ( מיום 15.02.2015) בה שוחח איתן עם המשיב 2 ועם אחר בשם שרון, לגבי חובות של שרון למשיב 2 ולאיתן, והמשיב 2 התבטא כלפי איתן כי "אם יהיה לו כבד אחי בסוף הסידור הזה יתפוצץ ואז אתה צריך לשלם את העשרים האלה אתה", שיחה ממנה עולה במפורש כי המשיב 2 ראה באיתן כמי שאחראי על חובותיו של אותו שרון. כמו גם שיחה 572 עמדה 180032 ( מיום 06.06.2016) בה בירר איתן לגבי אחר ששלח למשיב 1 בשם משה, והאם אותו משה עמד בתשלום החוב.

עדויות לווים נוספים של איתן:

במהלך החקירה מנה איתן את שמות האנשים להם תחילה הלווה כספים, ואשר בהמשך הציע לאותם לווים כי ילוו כספים ממשיב 2 – נדיה פיטרמן, גלס גלעד, ליאור אבוטבול, שרון סולטן, ליאור גלעדי ומאיר בנני ואחרים ( הודעת איתן מיום 26.01.2017, עמ' 3, שורות 77-78). המבקשת טענה כי ליאור אבוטבול, שרון סולטן ומאיר בנני לא אותרו במהלך החקירה (מזכרים ניסיונות התקשרות – סומנו כ"ז 18-20, כ"ח 23).

- בחקירתו התייחס איתן לסער סמואלס לו הלווה סך 20,000 ₪ אותם לקח מהמשיב 2, ולשיקים שהגיעו מזיוה וגלעד גלס לכיסוי חובו של סער (הודעת איתן מיום 16.02.2017, עמ' 1, שורות 12-14, עמ' 2, שורות 29-31). ענבל סמואלס מסרה בחקירתה כי סער בעלה היה חייב כספים רבים לשוק האפור, ובשלב מסוים בת דודתה, זיוה גלס מסרה לה מספר שיקים לכיסוי החוב, כאשר שיק אחד התגלגל לאיתן. גלעד גלס וזיוה גלס אישרו כי שיקים שלהם התגלגלו לאיתן במסגרת כיסוי החובות של סער, וברבות הימים הגיש איתן תביעה למימוש השיקים בהוצאה לפועל.

- נדיה פיטרמן מסרה בחקירתה כי בן זוגה למשך תקופה מסוימת היה ליאור אבוטבול, ועבורו לוותה כסף מהמשיב 2. למשיב 2 הגיעה בעקבות " המלצה" של חברתה עינב טליאס. מהמשיב 2 לוותה כאמור סך 20,000 ₪ והשאירה שיק פיקדון על סכום זה. הגם שבתחילת חקירתה מסרה כי כלל לא לוותה כסף מאיתן, בהמשך מסרה כי לאחר חודש מעת לקיחת ההלוואה יצר עמה קשר בחור בשם איתן, הציג עצמו כחבר של המשיב 2 ושאל מתי תחזיר את הכסף (הודעת נדיה פיטרמן מיום 06.02.2017, עמ' 4, שורות 90-92, 95-97). בעת שהחזירה את הכסף לשליח של המשיב 2 ביקשה את השיק פיקדון חזרה, והמשיב 2 אמר לה כי השיק לא אצלו, אלא אצל איתן. במהלך החקירה מסרה את השיק לחוקר, כאשר בגב השיק נרשם " איתן חברה".

- עינב טליאס מסרה בחקירתה כי לפני כשלוש שנים לוותה סך 6,000 ₪ מאיתן אותו הכירה כמלווה בריבית. בשלב מסוים נקלעה לקשיים, ובשיחה עם איתן הבהיר לה כי מי שמטפל בחוב הוא המשיב 2, אליו העבירה מספר תשלומים עד שפסקה. עינב מסרה בחקירתה כי פנתה אליה נדיה פיטרמן וביררה לגבי הלוואות, שאז הפנתה אותה לאיתן, אשר הלווה לה סכום כסף (הודעת עינב טליאס מיום 21.02.2017, עמ' 2, שורות 22-26). יצוין כי בסוף חקירתה התבקשה להתייחס לגרסת איתן בדבר אופן הפנייתה של נדיה על ידה לאיתן. מניסוח השאלה ומהתשובה ניתן להתרשם כאילו יש סתירה בין עינב לבין איתן, בעוד שבפועל ליבת הדברים אושרה על ידי עינב – כך העובדה כי שוחחה עם איתן אודות נדיה, כך שסיפרה לאיתן כי מדובר באלמנה. בתוך כך הכחישה שהעלתה את שמו של המשיב 2 (הודעת עינב טליאס מיום 21.02.2017, עמ' 3, שורות 77-80) וזאת בניגוד לגרסת איתן.

המשיב 1 בגלגולה הנוכחי של החקירה, נחקר אודות נסיבות האישום ושמר על זכות השתיקה ( הודעת המשיב 1 מיום 01.02.2017, עמ' 9, שורות 284-292, עמ' 10, שורות 293-302), כמו גם המשיבים 2 ו-3.

לאחר כל אלה, טענה המבקשת כי מדובר באישום אשר מצרף הראיות שבו מבסס מעבר לראיות לכאורה את מעורבותם של משיבים 1 ו-2 באישום, ומכוח זה אף את מעורבותו של משיב 3 באיומים. עוד בתחילת הדרך, באירוע ניפוץ הזגוגיות ב-19.07.2016 ציין איתן את דבר סכסוכו עם המשיבים 1 ו-2, ותיאר את האיום של אלו בעת שנפגש עמם בצ'יינג במטרה להגיע להסדר החוב. כמו כן, עמד על כך כי מדובר בסכסוך יחיד שיש לו. בהקשר זה טענה המבקשת כי המשיבים 1 ו-2 אישרו את דבר הפגישה וכן את העובדה כי קיים חוב בגובה מאות אלפי שקלים, אישור המהווה חיזוק לגרסת איתן. הודעת איתן נתמכת באופן משמעותי בהודעת ברמי אשר תיאר את תגובתו ההיסטרית של איתן בשיחת הטלפון שהתקיימה ביניהם, ועל כך שהמשיב 1 דחה את ההצעה של איתן בציינו בפני ברמי כי "הם כבר יידעו איך לגבות את הכסף".

המבקשת טענה כי הגם שזהות המבצעים באירועי ניפוץ זגוגיות המשרד, כמו גם זריקת רימוני ההלם אינה ידועה, הרי שהתשתית הראייתית שהובאה בדבר הסכסוך שבין איתן לבין המשיבים 1 ו-2, כמו גם התנהלותם של אלו בהוצאת ברמי מהתמונה, ואיומים על קולגות של איתן, חייבים להוביל למסקנה אחת ויחידה בדבר מעורבותם הבלעדית של המשיבים 1 ו-2 באירועים כלפי איתן.

כמו כן טענה כי אירוע נוסף משמעותי התומך בקשר של המשיבים 1 ו-2 לאירועים המפורטים באישום זה, נלמד ממעשיו של המשיב 3 באיימו על קולגות של איתן.

לטענת המבקשת, לצד כל אלה לא נמצא כי יש לאיתן בעלי חוב אחרים אשר היו מסוכסכים עמו אותה עת, בוודאי לא ברמת החוב אשר טענו לו המשיבים 1 ו-2 – כאמור, שעה שהם עצמם טענו לחוב בגובה מאות אלפי שקלים. סכום שבוודאי יכול להמריץ ביצוע מעשי אלימות על מנת לגבות החוב.

המבקשת טענה כי ראיות לכאוריות אלה לצד שתיקת המשיבים, מבסס קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום.

230. ב"כ המשיב 1 טען כי אין במתואר במסגרת אישום זה להוות עבירה של סחיטה באיומים. בתוך כך נטען כי איתן הינו נוכל אשר סיכל את האפשרות לבצע שיקים אישיים שמסר בתמורה להלוואות במקומם מסר שיקים של חברה כשהוא ביקש להיות מוכרז כחדל פירעון. כמו כן נטען כי מתוך חומר הראיות עלו אינדיקציות לכך כי איתן היה מסוכסך עם אחרים ואולם כיוונים אלה לא נחקרו. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיב 1 לעדותם של פרוספר וישראלי. עוד נטען כי עדויות הלווים מאיתן מלמדות שאיתן שיקר וכי אלה אינם מכירים את המשיבים 1 ו-2.

231. ב"כ המשיב 2 טען כי אין ראיות לכאורה המבססות את מעורבותו הנטענת של המשיב 2 באישום זה. לטענתו, אין להתעלם מכך שאיתן ביקש מהמשיבים 1 ו-2 הלוואה נוספת והם סירבו כי לא רצו שיאבד את ביתו ואת עסקו ומכך שהמשיבים 1 ו-2 נקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל. כמו כן נטען כי איתן לא חשש מהמשיבים והגיש נגדם תלונות ולא ניתן לבסס את האישום על עדותו.

232. ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה המפלילות את המשיב 3 במיוחס לו. לטענתו, עדותו של איתן היא עדות שקר של נוכל שהונה רבים וכי לעד זה מניע ברור להפללת המשיבים, להם מסר צ'קים של חברה חלף צ'קים אישיים שלו שעה כי פירק את החברה ובכך תרגיל עוקץ שביצע למשיבים. בתוך כך נטען כי איתן מסר בחקירתו שמות של אנשים אותם שלח לקחת הלוואות מהמשיבים כשהוא ערב לכך וכי כך נוצר חובו למשיבים, אלא שמחקירת אותם אנשים, וביניהם ליאור חיים גלעדי, גלעד גלס ונדיה פיטרמן עולה כי איתן מסר בעניין עדות שקר וכי הללו שללו את גרסתו. לטענת ב"כ המשיב 3, איתן מסר תצהיר שקרי להוצאה לפועל, שבו טען כי רימון הלם נזרק לעבר ביתו. נטען כי אין ראיות הקושרות בין אירוע ניפוץ זגוגיות של משרדו של איתן לבין המשיבים וכי לאיתן אינטרס ברור ליחס זאת למשיבים, והוא בעל סכסוך עם גורמים רבים אחרים. בהקשר זה נטען כי האירוע נחקר בחודש יולי 2016 ואולם התיק נסגר בחודש ספטמבר 2016 כאשר מאז לא התגלו ראיות חדשות הקושרות את האירוע למשיבים, מלבד עדות של אדם שראה שני צעירים שרכבו על אופניים חשמליים לאחר ששמע קול ניפוץ. נטען כי אין ראיות הקושרות את אירוע שריפת רכבו של שכנו של איתן- חיים חיזקיה וזריקת רימון לעבר ביתו לאיתן וכי לא ניתן לשלול כי אירועים אלה כוונו אל השכן מקום בו השכן ואדם נוסף החשידו את יצחק שטרן במעשים ואולם לא בוצעה חקירה בכיוון זה. נטען כי רצונו של איתן לסבך את המשיבים עולה אף בתחילת חקירתו של איתן מיום 26.01.2017 שורות 3-11 עת שאל את החוקרים על העונש הצפוי למשיבים ובכך הביע ציפייתו כי ייאסרו לזמן ממושך. נטען כי המשיבה 6 הגישה את הצ'קים של איתן לביצוע בהוצאה לפועל ופעלה נגדו באמצעים לגיטימיים ובכך יש אינדיקציה שלא בוצע מעשה של סחיטה באיומים. עוד נטען כי המשיב 3 אמר לפרוספר ביטון היושב באותו משרד של איתן כי הצרות של איתן מסבכות אותו וכי לא כדאי לו לעבוד עמו ואין בכך סחיטה באיומים אלא אזהרה לפני " בלגן" הקשור בפנייה להוצאה לפועל. נטען כי שיחה זו לא הוטחה במשיב 3 ולא ניתן לייחס משמעות לשתיקתו.

233. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2 ו-3.

באשר למשיב 1 טענה כי אין לטענת בא כוחו לפיה איתן הינו נוכל אשר רימה את המשיבים 1 ו-2 כאשר נתן להם שיקים למרות שידע כי לא יכובדו כל ביסוס בחומר הראיות, וכי מגרסתו של איתן עולה כי נדרש על ידי המשיבים לשלם סכומים גבוהים בהם לא יכול היה לעמוד ועל כן " הסתבך" בתשלומים. באשר לטענה כי הפגישה במשרד הצ'יינג' התקיימה לבקשת איתן וכי דחיפתו אל מחוץ למשרד אינה מבססת עבירה של סחיטה באיומים, טענה המבקשת כי מחקירתו של איתן עולה שבמהלך הפגישה נאמר לו במפורש כי יש לו שבוע לשלם את הכסף וחרף תחנוניו " נזרק" מהמשרד. באשר להפניית ההגנה לשיחות 713, 572 ו- 4313 וטענתה כי אלה מלמדות על מערכת היחסים בין המתלונן לבין המשיבים, טענה המבקשת כי מדובר בשיחות הקודמות לאירועים מושא האישום ולא ניתן להסיק מהן דבר.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי אין ממש בטענת בא כוחו לפיה לא נחקרו חשודים בעניין זריקת הרימון ובעניין סכסוך אחר מקום. בהקשר זה הפנתה לחקירתו של חיים חזקיה אשר הצביע תחילה על אחר, יצחק שטרן, עמו של יש לו סכסוך, אולם בהודעה מאוחרת ציין כי לא התכוון שאותו אחר פגע ברכבו. המבקשת טענה כי טענות ההגנה בנוגע לתצהיר שהגיש איתן להוצאה לפועל מתעלמות מחלקים נכבדים ממנו בהם גולל איתן את האירועים באופן התואם את גרסאותיו. המבקשת טענה כי מגרסתו של איתן עולה כי המשיבים 1 ו-2 היו בעלי החוב הגדולים ביותר שלו וכי מכאן האינטרס להפעיל עליו לחצים ואמצעים פסולים על מנת שיחזיר את חובו. על כן טענה המבקשת כי אין מקום גם לטענה כי איתן מסר שמות של גורמים אחרים להם חייב כספים ואולם אלה לא נחקרו.

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי רבות מן הסתירות עליהם הצביע בא כוחו אינן נכונות וכי הגם וייתכנו סתירות הרי שמדובר בסתירות בענייניים שוליים וכאלה שאינם מצדיקים דחיית גרסתו של איתן על כל חלקיה המפלילים את המשיבים. המבקשת טענה כי גרסתו של איתן מחוזקת הן בגרסת יואל ברמי, הן בגרסאות המשיבים 1 ו-2 והן בשיחות האיומים של המשיב 3, ואולם סנגוריהם של כל המשיבים בחרו שלא לטעון בעניין זה. באשר לחלקו של המשיב 3 בשיחת האיומים, טענה המבקשת כי גרסת ההגנה שהועלתה בשלב זה באשר לשיק שנמסר למשיב 3 על ידי איתן לא נמסרה בחקירתו של המשיב 3 ואין לה זכר בחומר החקירה. המבקשת הפנתה לתוכן השיחות אשר בהן יש מימד מאיים מפורש- "אתה תיפגע", "אתה יוצא משמה תוך 24 שעות". באשר לזיהוי קולות הפנתה המבקשת לשיחות שבוצעו עם פרוספר ביטון ולמזכר מיום 14.02.2017 שערכה רס"ר יפית גבאי. המבקשת ציינה כי המשיב 3 שתק כשהוטח בו החשד כי במסגרת הסחיטה של איתן היו איומים כלפי עובדיו ( חקירת המשיב 3 מיום 07.02.2017, שורות 269-274). באשר לטענת ב"כ המשיב 3 כי במשא ומתן שניהל איתן עם יואל ברמי הייתה זו המשיבה 6 אשר לא הסכימה להצעת הפשרה, טענה המבקשת כי ההגנה התעלמה מהודעתו של יואל ברמי לפיה המשיב 1 דחה את הצעת הפשרה והבהיר כי " הם כבר ידעו איך לגבות את הכסף".

234. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה יש בה לבסס ראיות לכאורה בעצמה מספקת להרשעת המשיבים 1-3 בעבירת הסחיטה באיומים, ותשתית ראייתית לכאורית מוחלשת להרשעת המשיבים 1 ו-2 בעבירת הסחיטה בכוח, המחוזקות על ידי שתיקת המשיבים כנגד המיוחס להם.

תשתית זו מבוססת על עדותו של איתן. עד זה סיפר על חובו למשיבים 1 ו-2 שהגיע כדי חצי מיליון ₪ ונובע מערבותו ללווים אחרים שהפנה למשיבים 1 ו-2 ואשר כשלו בהחזר הלוואות שנטלו מהם. עדותו זו נתמכת בעדויות המשיבים 1 ו-2 משנת 2016 בעקבות אירוע ניפוץ שמשות של משרדו 19.07.2016. המשיבים 1 ו-2 אישרו בעדותם אז את גובה החוב של איתן ואת הפגישה שקיימו עמו מספר ימים לפני האירוע.

איתן מסר כי בעקבות החוב נקלע לסכסוך עם המשיבים 1 ו-2 וכי הם שינו את יחסם אליו. טענות שהעלו הסניגורים ביחס למהימנותו הכללית ולמהימנות עדותו אינן מבוססות בחומר הראיות הקיים, ומכל מקום אין מקומן בשלב זה של המעצר. עם זאת, יצוין כי עדותו של איתן נתמכת בעדויות עדים נוספים ברמי, פרוספר ביטון ושניר ישראל, כמו כן בתצהיר שצירף לבקשה לביטול צו עיכוב מן הארץ ובשיחות שנקלטו בהאזנות סתר ונסקרו לעיל. ההגנה הפנתה לשיחות מסוימות וטענה כי יש בהן להפריך את הנטען באישום זה, אלא ששיחות אלה עולות דווקא עם עדותו של איתן כי מעת שלא עמד בתשלומים וביקש מהמשיבים 1 ו-2 לוותר על תשלום הריבית הם שינו את יחסם אליו.

באשר למעשי הסחיטה בכוח, תיאר איתן בעדותו מספר אירועים בהם הופעל כלפיו כוח: אירוע בו נדחף על ידי המשיב 1 מהצ'יינג' ביום 11.07.2016, אירוע ניפוץ שמשות משרדו ביום 19.07.2016, אירוע השלכת רימון על ידי אדם חבוש בקסדה לעבר משרדו ביום 09.08.2016, אירוע השלכת רימון בקרבת ביתו ביום 26.09.2016.

באשר לאירוע הראשון של שימוש בכוח נגד גופו של איתן מבססת עדותו של איתן את מעורבותו הישירה של המשיב 1 בנוכחות המשיב 2.

באשר לאירועים נגד רכושו של איתן ( משרדו וביתו) מסר איתן כי להערכתו האחראים לכך הם המשיבים 1 ו-2 ומי מטעמם. איתן שלל בעדותו קיומם של גורמים אחרים עמם הוא מסוכסך ( תמליל חקירתו מיום 25.01.2015, עמ' 46, שורות 13-21). המבקשת טענה כי נוכח היותם של המשיבים 1 ו-2 בעלי החוב הגדול ביותר, מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית לקיומו של מניע מטעמם לפעול נגד איתן בכוח ובאיומים על מנת שיחזיר את חובו. תשתית זו הינה נסיבתית, אולם יש בהצטרפותן של כלל הנסיבות, ובייחוד סמיכות הזמנים בין ניסיונותיו של איתן להידבר עם המשיבים בקשר לחובו לבין מועדי קרות האירועים, לבסס תשתית ראייתית נסיבתית לכאורית בדבר סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 בגין מעורבותם באירועי ניפוץ השמשות והשלכת הרימונים, במידה מספקת לשלב דיוני זה.

כידוע "ניתן להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים גם במקרים בהם כל הראיות נגדו הן ראיות נסיבתיות, וזאת כאשר הראיות הנסיבתיות הן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר קיומו של סיכוי סביר להרשעה, חלף קיומו של הסבר חלופי הגיוני שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי". (בש"פ 3485/18 הררי נ' מדינת ישראל (13.06.2018)).

באשר למעשי הסחיטה באיומים, מסר איתן בעדותו כי המשיבים 1-3 הפנו אליו שיחות טלפון רבות באופן שהטריד אותו והלחיץ אותו וכן איימו על עמיתיו לעבודה - פרוספר ביטון ושניר ישראל שלא להמשיך ולעבוד עמו. באשר לפרוספר ביטון הרי שעדותו תואמת את עדותו של איתן ונתמכת בתמליל שיחה מיום 31.10.2016, שבה נשמע המשיב 3 משוחח עם פרוספר ומאיים עליו שאם ימשיך לעבוד עם איתן ואם ימשיך לשבת במשרדו ייפגע. אין מדובר בדברי אזהרה מפני נקיטה בהליכי הוצאה לפועל, כטענת ב"כ המשיב 3, אלא בדברי איום, אשר המשיב 3 המשמיע אותם הוא בעל השליטה באפשרות להתממשות הסכנה הגלומה בהם. כך הוא גם באשר לדברי האיום עליהם מסר שניר ישראל בעדותו. יצוין כי עדויות השניים תומכות אף זו בזו באשר להפניית איומים כלפי אנשים המקורבים לאיתן ובקשר לעיסוקו.

בכתב האישום נטען כי המשיבים 1 ו-2 הנחו את המשיב 3 לאיים על עמיתיו לעבודה של איתן במטרה למנוע מהם לעבוד עמו ובדרך זו לסחוט את איתן שישילם את חובו. אין ראיות ישירות לכך שהמשיב 3 הונחה על ידי המשיבים 1 ו-2 כנטען, אולם ההקשר הראייתי הנסיבתי לאישום זה, כמו גם התשתית הראייתית בדבר הפעילות העבריינית במסגרת ארגון פשיעה בשליטתם ובשליחותם של המשיבים 1 ו-2 - די בהם כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית מספקת גם בקשר לכך.

טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה אינן מצדיקות התייחסות בשלב זה בו נבחנות הראיות הקיימות במצבן הגולמי, כך שמקומן להתברר על פי רוב בהליך העיקרי.

כו. אישום 25 – סחיטת אילן דשתי

235. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2 ו-4.

236. למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

237. לפי כתב האישום, בשנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, או בסמוך לכך, פנה אילן דשתי ( להלן: "אילן"), למשיבים 1 ו-2 בבקשה למתן הלוואה. המשיבים 1 ו-2 אישרו לאילן הלוואה בסך 5,000 ₪ בעבור תשלום ריבית בסך 600 ₪ לשבוע ( להלן: "ההלוואה").

במהלך התקופה שבין שנת 2014 לשנת 2016, או בסמוך לכך ( להלן: "התקופה"), לווה אילן מהמשיבים 1 ו-2 מספר הלוואות נוספות, בסכומים שאינם ידועים למבקשת במדויק, המצטברים לכדי מאות אלפי שקלים.

במהלך התקופה, גבו המשיבים 1 ו-2 את התשלומים מאילן באמצעות המשיב 4, אשר נפגש עם אילן ולקח ממנו את ההחזרים במזומן.

לאור העובדה שאילן התקשה בהחזרי ההלוואה, בתאריך 22.06.2016, סמוך לשעה 17:16 איים עליו המשיב 4 בכוונה להפחידו, באומרו את הדברים הבאים: "אילן אל תשחק איתי משחקים.. איפה אתה נמצא אני אבוא אליך עכשיו. דולרים שלך אין כבר יא מזדיין.... אילן אני אבוא לא יהיה טוב אחי, תן לו 2,800,... אתה עושה ראש קטן, בבוקר דיברתי אתך, בטוב דיברתי אתך אמרתי יש לך 2,800 ו- 300 פיגור... אילן אני לא יחזור עוד פעם מילים שלי אחי, תן לו 2,800.... באמא שלי עכשיו אתה תראה, אתה תסבול, אתה תיתן יותר, אני אומר לך מילה שלי אילן.... אני אבוא אני אראה לך, אל תדאג... אילן אל תספר לי סיפורים תן לו 2,800 ופה אנחנו סיימנו... אילן תן לו 2,800 בבקשה אני עוד פעם אמר לך אחי... בבוקר הסברתי לך, אתה גבר או כוסית?... אילן ביי, ביי, אני אמצא אותך אל תדאג". לאחר אמירות אלה, ניתק המשיב 4 את הטלפון בפניו של אילן.

באותו מעמד, סמוך לשעה 17:20, איים המשיב 4 על אילן, במהלך שיחה טלפונית נוספת, בכוונה להפחידו, באומרו: "אילן מילה של גבר מילה שלי אני יבוא אני יאנוס אותך... יא בן זונה אתה מתחיל איתי... אילן אני אזיין אותך שתדע.. אני לא אומר סתם אחי... אני אשב בקבר של אבא שלך אני אומר לך... אין מה להקשיב יא בן זונה, אני יבוא אני אזיין אותך". לאחר אמירות אלה, ניתק המשיב 4 את הטלפון בפניו של אילן.

לאור פחדו של אילן מהמשיבים 1 ו-2 ואחרים מטעמם, הוא שילם להם את החובות הכספיים.

במעשיו, סחט המשיב 4 את אילן עבור ארגון הפשיעה, ועל דעת המשיבים 1 ו-2, ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניע אותו לשלם את יתרת החוב, כפי שאכן נעשה.

238. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2 ו-4 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

המבקשת טענה כי מדובר במי שאישר כי לווה כספים מהמשיבים 1 ו-2, מספר הלוואות בסכומים של 5,000 ₪, בריבית שבועית בסך 600 ₪, וכי בהודעתו, פירט את שיעורי הריבית, שעה שזו יכולה להגיע גם ל-20% (הודעת דשתי אילן מיום 26.01.17, עמ' 3, שורות 76-85 וכן עמ' 55-57 לתמליל).

קריאת תמליל חקירתו מלמדת כי באופן עקבי סירב אילן להפליל מי מהמשיבים, ואמר זאת באופן גלוי כי "לא רוצה להפליל אנשים" ( עמ' 16, שורה 8 להודעה) ואף נימק מדוע – "בוא ונגיד ואני משתחרר מחר, אני רוצה לשלם את החובות שלי, וירצו לעזור לי לא לקחו ממני ריביות והצמדות בתקופת המעצר...יגידו מה יצאת יעני...יצאת מניאק, הלכת פתחת עלינו שהלווינו ולקחנו ממך אחוזים כאלה ולקחנו ממך כרטיסיות והסתבכנו עם מס הכנסה" (תמליל חקירת אילן דשתי מיום 26.01.2017, מ.ט 205/17, עמ' 39, שורות 9-16).

באשר להיכרותו עם המשיבים, מסר כי התנהל בעיקר מול המשיב 2, וכי המשיב 4 הינו אחד השליחים שלו (עמ' 7, שורות 209-210 להודעה).

אילן עמד בתוקף בחקירתו על כך שלא היו איומים, או קללות מצד מי מהמשיבים (עמ' 9, שורות 268-270 להודעה). וכך התבטא בחקירתו – "אין לי בעיה איתם, עם אבי עם נועם....ש: היו איומים בשיחות? ת: לא. לא היה צורך להגיע למצב הזה בכלל. ש: האם היו איומים, או צעקות והרמת קול מצידם של שליחים? ת: לא...לא היה בעיה, הייתי תמיד משלם בזמן שצריך" ( עמ' 80, שורות 13-28 לתמליל), ובהמשך – "לא היה לי אף פעם איום, ולא קיבלתי איום" (עמ' 84, שורה 23 לתמליל).

אלא שלטענת המבקשת, השיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר מציירות תמונת מציאות שונה. ראשית, וזאת באופן כללי כי השיחות בין אילן לבין המשיבים 1, 2, 3 ו-4 נסובות סביב החזרי ההלוואות, ובכלל זה גם הגעה למשרד הצ'יינג בקניון הזהב (שיחה 629, עמדה 181447).

סעיפים 4 ו-5 לאישום זה מצביעים על שתי שיחות איומים מובהקות: המדובר בשיחה 1341, עמדה 180861 שבה שוחח אילן עם המשיב 1 אשר ציין בפניו דבר קיומו של חוב, שאז התערב המשיב 4 בשיחה ואיים באופן ברור ומובהק על אילן כי ישלם את מלוא החוב, אחרת: "אתה תסבול, אתה תתן יותר...אני אבוא אני אראה לך..אני אמצא אותך".

מיד לאחר מכן, ובעוד המשיב 5 נמצא אצל אילן על מנת לגבות חובו, שוחחו המשיב 4 ואילן ( שיחה 786 עמדה 181447), והמשיב 4 התבטא באוזני המשיב 5 כי "אני יזיין אותו, אני יגיע אליו היום הביתה, אני יזיין אותו". מיד לאחר מכן, באוזניו של אילן, המשיב 4 איים כי: "אני יזיין אותך שתדע...אני ישב בקבר של אבא שלך...אני יבוא אני יזיין אותך...", וניתק את השיחה.

לאחר שהושמעה לאילן שיחה 1341, השיב אילן כי: "צוחקים אחי, אתה לא רואה?...סתם זה סלנג כזה" (עמ' 119, שורה 27, עמ' 120 שורה 36 לתמליל).

בהקשר זה, הפנתה המבקשת לשיחה 4189, עמדה 180032 שהתקיימה שתי דקות בלבד אחרי אותן שתי שיחות שפורטו לעיל. בשיחה ביקש אילן מהמשיב 1 כי ישוחח עם המשיב 4 "אז תגיד לו שיעזוב אותי זאור, אומר לי צא בוא אני יזיין אותך, אני יבוא לעבודה, מה זה הדיבור הזה, אחי לא מתאים...", ובהמשך אותה שיחה שב והצטדק אילן בפני המשיב 1 מספר פעמים כי מעולם לא היה בפיגור בתשלומים.

נוכח שיחה זו, לטענת המבקשת, ניתן לקבוע כי אילן חש מאוים בשיחות בהן איים עליו המשיב 4, שכן אחרת מדוע יטרח להתקשר למשיב 1.

מבט פנימה להתנהלות חברי הארגון נשקף, לשיטת המבקשת, דרך שתי שיחות בהאזנות סתר – שיחה 4191 ושיחה 4199, עמדה 180032 בהן הלין המשיב 4 בפני המשיב 1 על התנהלותו של אילן, בעוד המשיב 1 פסק בדבר סכום החוב של אילן והמשיב 2 ישוחח עם אילן על אודות החוב.

המשיב 1 נחקר אודות נסיבות האישום ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 1 מיום 01.02.2017, עמ' 7-9). למשיב 4 הושמעה שיחה 786 מעמדה 181447, והוא התבקש להגיב לתוכן השיחה אך שתק ( הודעת משיב 4 מיום 13.02.2017, עמ' 21, שורות 601-611).

לאחר כל אלה טענה המבקשת כי הראיות לכאורה לעניין אישום זה מבוססות בעיקרן על השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, ותוכנן המאיים של אלו. כמו כן טענה כי גרסתו של אילן בחקירה המשטרתית אשר הכחיש האיומים, אינה מתיישבת עם התנהלותו שעה שהתקשר למשיב 1 והדגיש בפניו את איכותו כלווה וכי לא פיגר בעבר וכן ביקש את עזרתו בכך שישוחח עם המשיב 4. לצד זאת, הוסיפה המבקשת כחיזוק את שתיקת המשיבים.

239. ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהציגה המבקשת אינן מייחסות למשיב 1 כל עבירה לרבות עבירה של סחיטה באיומים. על פי טענה זו, אילן בעדותו מסר כי מעולם לא חש מאוים מצדם של המשיבים 1 ו-2, כי חילופי הדברים ביניהם משקפים סגנון דיבור חברי המקובל ביניהם ואין לנתקם מההקשר. ב"כ המשיב 1 הפנה לשיחה 4189 וטען כי עלה ממנה שהמשיב 1 אמר לאילן שאינו יודע במה מדובר והפנה אותו למשיב 2, ולשיחה 4191 ממנה עלה כי המשיב 4 שאל את המשיב 1 מדוע הוא מתערב בעניין עם אילן.

240. ב"כ המשיב 2 טען כי אין בראיות שהוצגו לבסס את מודעותו הנטענת של המשיב 2 למעשיהם של המשיבים 1 ו-4, כי המבקשת התעלמה משיחה 2144 בין אילן לבין המשיב 2 בה ביררו אי הבנה ביניהם ללא איומים וכי אילן הכחיש כי אוים.

241. ב"כ המשיב 4 טען כי אין בראיות שהוצגו לבסס את העבירה המיוחסת למשיב 4. בתוך כך נטען כי אילן מסר שלא אוים ולא הרגיש מאוים. כמו כן הפנה לשיחה 629 וטען כי עולה ממנה שאילן והמשיב 4 תיאמו ביניהם מועד לפגישה מתוך כבוד הדדי, וכן הפנה לשיחה 1334 אשר הוטחה באילן ( עמ' 106 להודעתו מיום 26.01.2017) וטען כי אילן הכחיש כי מדובר באיומים.

242. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2.

באשר למשיב 1 טענה כי בטיעוניו לא התייחס בא כוחו לשיחה 1341 בה איים המשיב 4 על אילן בנוכחות המשיב 1 ובדבר פיגור בתשלום החוב וכן לשיחה 4199 ( שיחת המשך לשיחה 4191 שאוזכרה בטיעוני ההגנה), ובה המשיב 1 הנחה את המשיב 4 בדבר הסכום שיש לגבות מאילן.

באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי דווקא שיחה 2114 מלמדת על הסינרגיה בין המשיב 1 לבין המשיב 2 שעה שהמשיב 2 מסביר כי עליו לדבר עם המשיב 1 טרם אישור והמתלונן אומר לו "אתה לא כמו אבי?". על כן טענה המבקשת כי אין מקום לטיעוני הסניגור בעניין אישום זה.

243. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-4 במיוחס להם, וכי חיזוק להן נמצא בשתיקת המשיב 1 והמשיב 4.

תשתית זו מבוססת על שתי שיחות שנקלטו בהאזנות סתר בהן תועד המשיב 4 מפנה איומים מפורשים כלפי אילן, על רקע ויכוח ביניהם בדבר גובה הסכום שעל אילן להעביר לידי המשיב 5 שהגיע לגבות את הכסף והמשיב 4 דרש מאילן תוספת פיגורים. בתוך כך איים המשיב 4 על אילן כי " יסבול", כי " יזיין אותו", כי " יאנוס אותו" וכי " ימצא אותו". אילן תועד שואל את המשיב 4, בתגובה, מדוע הוא מדבר אליו כך.

בשיחה שהתקיימה בין המשיב 1 לבין אילן, מספר דקות לאחר מכן, תועד אילן אומר למשיב 1 כי לא פיגר בהחזר התשלומים ובקש ממנו שידאג שהמשיב 4 יניח לו ויפסיק לאיים עליו. בתגובה לכך הציע המשיב 1 לאילן כי יאמר למשיב 4 שהוא רוצה לדבר עם המשיב 2 ואמר כי הוא ישוחח עם המשיב 4 " עכשיו".

בעדותו הכחיש אילן כי אוים וטען כי תוכן השיחות מבטאות צחוק וסלנג דיבור מקובל בין הנדברים. אלא שעדותו זו אינה עולה בקנה אחד עם תוכן השיחות המוקלטות ועם הדברים שאמר באותן שיחות למשיב 4 ולמשיב 1. אפשר כי עדותו מוסברת על ידי חשש אותו הביע בפני חוקריו מפני אפשרות כי יסתבך כשימסור מידע מפליל על אחרים. עם זאת, דברי האיום נבחנים בקנה מידה אובייקטיבי, ונראה כי אין מקום להטיל ספק בכך כי גלום בהם איום מפורש בדבר פגיעה הצפויה לאילן אם לא יעמוד בדרישות התשלום שהפנו כלפיו המשיבים 1 ו-4.

ב"כ המשיב 1 טען כי משיחה 4189 ומשיחה 4191 עולה כי המשיב 1 אינו מעורב בסכסוך בין המשיב 4 לבין אילן ואינו יודע במה מדובר, אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם תוכן השיחות. משיחות אלה עולה כי המשיב 1 מודע לחובו של אילן ולהחזר התשלומים אליו התחייב וכי אילן הסביר למשיב 1 את מקור הריב בינו לבין המשיב 4 בקשר לגובה התשלום שצריך היה למסור בידי המשיב 5. טענה זו אף לא עולה בקנה אחד עם שיחה 4191 בה תועד המשיב 1 משוחח עם המשיב 4, והמשיב 4 הסביר מדוע דיבר אל אילן כפי שדיבר. אמנם המשיב 4 אמר למשיב 1 כי לא יתערב, אולם בכך אין לבסס הטיעון כי המשיב 1 אינו מעורב, גם נוכח במעמדו הרם בארגון הפשיעה. דומה כי די להפנות לשיחה 1341 שבה תועד המשיב 1 אומר לאילן כי יש לו חוב בסך של 300 ₪ בגין פיגור, כשמנגד אילן שלל זאת, ולשיחה 4199 בה הנחה המשיב 1 את המשיב 4 שיניח לאילן, ושהמשיב 2 ידבר עם אילן ויגבה ממנו 200 ₪ ו"יסגור איתו".

ב"כ המשיב 2 הפנה לשיחה 2144 בין המשיב 2 לבין אילן וטען כי יש בה ללמד על העדר מודעותו של המשיב 2 למעשיהם של המשיב 1 והמשיב 4. בשיחה זו תועד אילן מבקש מהמשיב 2 הלוואה נוספת וזה השיב שאינו רוצה להגדיל את חובו של אילן וכי הוא צריך לדבר עם המשיב 1. לקראת תום השיחה תועד המשיב 2 מזכיר לאילן כי לא שילם 300 ₪ בגין פיגור. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי לא הונחה לפניי תשתית ראייתית מספקת לביסוס סיכוי סביר להרשעת המשיב 2 במיוחס לו באישום זה, אף אם ניתן להצביע על אינדיקציות ראייתיות לפיהן המשיב 2 היה מעורה, באופן כלשהו, בסכסוך עם אילן.

ב"כ המשיב 4 הפנה לשיחות 629 ו- 1334 (ככל הנראה הכוונה לשיחה 1337) על מנת לבסס טענתו כי אין יסוד לסחיטה באיומים. שיחות אלה מוקדמות לשיחות המאיימות ואין בהן להפחית מעוצמת התשתית הראייתית הלכאורית.

מעורבותו הישירה של המשיב 4 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה מבוססת על ראיות לכאורה. מעורבותו של המשיב 1 אמנם אינה פיזית, אך מבוססת על ידיעתו אודות המחלוקת עם אילן באשר לגובה החזר החוב ומעורבות המתוארת לעיל כנגזרת ממעמדו בארגון.

כז. אישום 26 – סחיטת אלכסנדר שוורצמן

244. אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 4 ו-5.

245. למשיבים 1, 2, 4 ו-5, מיוחסת עבירה של סחיטה בכוח שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 427 ( א) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

246. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, פנה אלכסנדר שוורצמן ( להלן: "אלכסנדר"), למשיבים 1 ו-2 בבקשה למתן הלוואה, בסכום של 10,000 ₪. בהמשך, ועד לחודש מרץ שנת 2016, לווה אלכסנדר מהמשיבים 1 ו-2 הלוואות נוספות, בסכום מצטבר של כ- 150,000 ₪.

בעבור ההלוואה האחרונה בסך 50,000 ₪ אותה לווה אלכסנדר מהמשיבים 1 ו-2 בחודש מרץ שנת 2016, העביר אלכסנדר את רכבו מסוג קאיה מ.ר. 82-119-31, לשימושו של המשיב 1, כערבון להחזר ההלוואה.

בנוסף, במהלך התקופה, היה אלכסנדר ערב על תשלום חובותיו של אחר בשם זלמן פופלובסקי ( להלן: "זלמן"), למשיבים 1 ו-2. מתוקף ערבותו זו של אלכסנדר, פנו אליו המשיבים 1 ו-2 בדרישה כי ישלם את חובותיו של זלמן. בעקבות פניה זו, שילם להם אלכסנדר 600 ₪ בשבוע.

במהלך חודש אוגוסט שנת 2016, או בסמוך לכך, הזמין המשיב 2 את אלכסנדר למשרד בג'סי כהן, על מנת לשוחח עמו על תשלום החוב של זלמן. במשרד נכחו אותה עת המשיבים 2, 4 ו- 5. במהלך השיחה במשרד, תקפו המשיבים 2 ו- 5 את אלכסנדר שלא כדין, בכך שהמשיב 2 התיז על פניו גז פלפל, ומיד לאחר מכן המשיבים 2 ו- 5 הכו אותו, כל זאת בנוכחות המשיב 4. לאחר מכן, שאל אלכסנדר לסיבת התקיפה והמשיב 2 השיב לו: "אני רוצה שתסבול". בעקבות התקיפה, המשיך אלכסנדר לשלם את חובותיו של זלמן למשיבים 1 ו-2.

במעשיהם המפורטים לעיל, תקפו המשיבים 2, 4 ו-5 את אלכסנדר, עבור ארגון הפשיעה ועל דעת המשיב 1, על מנת להניע אותו לשלם את יתרת החוב. לאור התקיפה, שילם אלכסנדר למשיבים 1 ו- 2 את יתרת החוב.

247. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1, 2, 4 ו-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

לטענת המבקשת, קריאה רציפה של תמלילי חקירותיו של אלכסנדר ממחישות את פחדו מהמשיבים. לאורך עשרות עמודי החקירה, הדגיש אלכסנדר בפני החוקר כי הוא איננו מוכן למסור עדות בעניין תקיפתו שכן הוא חושש ממה שעלול לקרות לו – "יש להם בבת ים מלא חברים שמכירים אותי, המון חברים, יעבירו הכל, לך תדע איך זה ייגמר בחוץ, אני לא רוצה" (עמ' 7 לדו"ח התשאול), וכן "אם אתה רוצה לשמוע שהם הכו אותי, אני אשתוק" (תמליל חקירת אלכסנדר מיום 09.02.2017, מ.ט 496/17, עמ' 10, שורות 30-31). בחקירה אחרת מסר כי "בסופו של דבר מתישהו כל זה ייגמר...וגם הם מתישהו משתחררים...יש לי שני ילדים בחוץ" (תמליל חקירת אלכס שוורצמן מיום 09.02.2017, מ.ט 460/17, עמ' 7 שורות 27-31). וכן "הם יכולים לעשות מאחורי הגב דברים גרועים מאוד...אני פשוט מפחד..." ( עמ' 53, שורות 33-34 לתמליל).

התשאול והחקירה של אלכסנדר הוקלטו ותומללו, ומהם ניתן ללמוד על האירועים המתוארים באישום זה. כך מסר אלכסנדר אודות היכרותו עם המשיבים, תחילה עם המשיב 2 ממנו לווה סך 10,000 ₪ בשנת 2014 (עמ' 13, שורות 25-30 לתמליל), ובהמשך מספר הלוואות נוספות (עמ' 16, שורות 30-34 לתמליל). בשלב מסוים, גם נהג לנכות שיקים בצ'יינג (עמ' 18, שורות 16-17 לתמליל, ועמ' 11 שורות 15-25 לתמליל) ולשלוח מכרים שלו לנכות שיקים בצ'יינג'.

במרץ 2016 לקח מהמשיבים הלוואה בסך 50,000 ₪ עבור חברו בשם זלמן תמורתה העמיד את רכבו כערבות ( עמ' 9 לתמליל, ועמ' 19 לתמליל).

ביחס לאירוע המתואר בסעיף 4 לאישום תיאר כי הגיע למשרד בג'סי כהן על מנת לשוחח עם המשיבים על אודות חובו של זלמן, לו היה ערב, שעה שזלמן נקלע לקשיים והפסיק לשלם (עמ' 5 ועמ' 10 לדו"ח התשאול וכן עמ' 22 לתמליל, שורות 30-31, וכן עמ' 46, שורות 17-33). למשרד הגיע לאחר שהמשיב 2 התקשר אליו ואמר: "אחי נשמה, בוא נשב נדבר חברים וזה, אנחנו חברים, אני מכבד אותך, אני אוהב אותך, אין לי בעיות איתך, בוא נשב נדבר, ואני כמו דפוק הלכתי לשם לבד" (עמ' 12 לדו"ח התשאול).

אלכסנדר תיאר כיצד "באתי למשרד, התיזו עליי...כי הם ידעו שאחרת הם לא יקפלו אותי, התיזו עלי גז פלפל והתחילו לפרק אותי, אתה מבין...במקום שלהם במשרד בג'סי כהן, הם היו כמה חברה...". במקום אחר פירט כי: "הם שפכו עלי כל כך הרבה גז מדמיע, הם פחדו שאני יכול להגיב ... הוא מהפחד כל כך הרבה השפריץ עליי מהגז המדמיע, מכל הכיוונים קפצו עלי, אבל לא הצליחו להפיל אותי כולם" (תמליל דו"ח תשאול של אלכס שוורצמן על ידי מקסים זולקין, עמ' 1 ו-5).

בהמשך פירט כי שאל את המשיב 2 מדוע עשו זאת, ומשיב 2 ענה לו " שתסבול" (עמ' 2 לדו"ח התשאול).

אלכסנדר מסר ביחס לזהות התוקפים כי מדובר בשלושה אנשים – נועם, שוקו וזאור (עמ' 34 לתמליל, שורות 1-10) וכי "מכל הכיוונים התחילו להרביץ, אני קמתי הדפתי את שוקו, אמרתי זהו מספיק, איפה יש פה מקלחת שירותים, הוא רצה עוד להרביץ, אמרתי אל תרביץ יותר כי אני אחזיר...אז נועם אומר מספיק..." (עמ' 13 לדו"ח התשאול). באשר לחלקו של המשיב 4 באירועים ציין כי "זאור לא תקף...לא הרביץ" (עמ' 14 לדו"ח התשאול), אולם ממילא נכח, כך שלטענת המבקשת לא ניתן לטעון כי המדובר בנוכחות תמימה.

ברקע דברים אלו, ועל רקע ערבותו של אלכסנדר לחובו של זלמן – צוין כי זלמן הותקף על ידי אלמונים, תקיפה אשר בגינה שהה תקופה מסוימת בתרדמת. אלכסנדר נחקר באזהרה בחשד לתקיפה, אולם הכחיש הדברים ( עמ' 47, שורות 13-20 לתמליל) ולא הועמד לדין.

בעניינו של אישום זה, הוקלטו גם שיחות בהאזנות סתר. שיחות אלו לתקופה שבין יוני 2016 ועד תחילת ספטמבר 2016 מלמדות על קשר בין אלכסנדר לבין חברי הארגון בכל הנוגע לניכויי שיקים, החזר הלוואות באמצעות שליחת חיילי הארגון לאלכסנדר על מנת לאסוף את הכסף, שליחת אנשים מטעמו של אלכסנדר למשיבים 1 ו-2 לקבל מהם הלוואות.

כך למשל שיחה 572 עמדה 180861 בה אלכסנדר חיפש את המשיב 2, וציין כי זלמן מחפש אף הוא את המשיב 2. שיחה 469 עמדה 181447 בה בירר אלכסנדר מול המשיב 2 האם ניתן לפרוט שיק בצ'יינג. שיחה 510 עמדה 184282 בה דנו המשיב 2 ואלכסנדר על שיקים שונים. שיחה 1412 עמדה 188692 בה המשיב 2 בירר עם אלכסנדר בדבר מצבו של זלמן, וביקש מאלכסנדר למסור לזלמן כי ייצור עמו קשר. שיחה 2445 עמדה 188692 בה ביקש אלכסנדר להעביר למשיב 3 את הכסף של זלמן.

המשיב 1 נשאל אודות נסיבות האישום ושמר על זכות השתיקה ( הודעת המשיב 1 מיום 13.02.2017, עמ' 17-20).

המשיב 4 נשאל על היכרותו עם שוורצמן, כמו גם על האירוע אותו תיאר שוורצמן, ושתק ( הודעתה משיב 4 מיום 13.02.2017, עמ' 2-3).

המשיב 5 נחקר ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 5 מיום 26.01.2017, עמ' 3, שורות 48-51, וכן חקירת המשיב 5 מיום 13.02.2017, עמ' 8, שורות 242-253).
המשיב 2 שמר אף הוא על זכות השתיקה.

המבקשת טענה כי הראיות לכאורה באישום זה מבוססות על תשאולו של אלכסנדר, שבו מסר פרטים אודות אירוע התקיפה, כמו גם על שיחות בהאזנות הסתר המלמדות על קשר בין אלכסנדר לבין המשיבים סביב הלוואות וניכויי שיקים. אל מול אלו עומדת שתיקת המשיבים.

248. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו ללמד על מעורבותו של המשיב 1 בעבירה המיוחסת לו. בתוך כך נטען כי בעדותו שלל אלכסנדר קשר למשיב 1 ואף מסר כי הרכב שנתן ערובה נמסר לידי המשיב 2 ולא לידי המשיב 1.

249. ב"כ המשיב 2 טען כי לא ניתן לבסס קיומן של ראיות לכאורה על עדותו של אלכסנדר, אשר נעצר בגין ניסיון לרצח של זלמן, אשר היה ערב לחובותיו, ואשר אליו הפנה איומים ביום בו נעלם. לטענתו, אלכסנדר הפליל את המשיב 2 ואחרים גם בניסיון רצח של זלמן. כמו כן טען כי אלכסנדר סיפר על אירוע התזת גז מדמיע לקראת סוף חקירתו, כי בניגוד לעדותו לפיה זלמן ואשתו נרקיס היו נוכחים באירוע התקיפה התברר כי נרקיס מסרה בעדותה שלא הכירה את אלכסנדר. כמו כן הפנה ב"כ המשיב 2 לשיחות 510, 1412 ו- 2245 המלמדות כי אין מדובר בסחיטה באיומים.

250. ב"כ המשיב 4 טען כי למשיב 4 מיוחסת נוכחות במקום עבודתו, הצ'יינג', שבו הוא סייע בגביית כספים וכי הוא נקלע לסיטואציה במסגרת עבודתו תוך שהיה עסוק בענייניו ולא אמר דבר. כמו כן הפנה ב"כ המשיב 4 להודעתו של אלכסנדר מיום 22.02.2017 המתאר מערכת יחסים מכבדת עם המשיב 4 ולא תיאר כל מאפיין של איום.

251. ב"כ המשיב 5 טען כי גרסת אלכסנדר תמוהה לפי שלא ייתכן כי רוסס בגז מדמיע בכמות גדולה בתוך חדר יחד עם המשיבים 2, 4 ו-5 ורק הוא נפגע מכך, כי לא ייתכן ששטף את פניו בסבון וכי לא ייתכן נפצע מכך. נטען כי אלכסנדר מסר בתשאול שנערך לו ביום 09.02.2017 כי סיפר על אירוע התקיפה לחבריו אולם לא נחקר בעניין שיכול היה לחזק את עדותו. כמו כן נטען כי אלכסנדר מסר כי נרקיס פופולסקי יודעת על כך שהותקף ולא נבדקה הטענה כי היא מסרה זאת במשטרה לאחר שבעלה זלמן נעלם, ואולם זו מסרה בעדותה כי לא היה דבר כזה. על כן טען כי עדותו של אלכסנדר שקרית והוא לא עומת בחקירתו בעניין זה. נטען כי אין ראיות לכך שהמשיב 5 פעל במסגרת ארגון פשיעה הצריך להתאפיין בכך שהמשיב 5 יקבל הוראות מראשי הארגון.

252. המבקשת הגיבה לטיעונים שנשמעו מטעם המשיבים כדלקמן:

באשר למשיב 2 נטען כי הטענה לפיה אלכסנדר לא סיפר על אירוע תקיפת זלמן שבו היה מעורב בחקירותיו אינה מובילה למסקנה כי העד אינו אמין. בהקשר זה טענה המבקשת כי אלכסנדר לא רצה להתלונן על האירוע מושא האישום משום שחשש ממה שעלול לקרות לו. המבקשת טענה כי במסגרת טיעוניה לעיל התייחסה לאירוע התקיפה של זלמן ומיקומו במערך הראייתי באשר מדובר באירוע המנותק לחלוטין מהאירוע המתואר באישום זה. כמו כן טענה המבקשת כי ההגנה לא התייחסה כלל לגרסת אלכסנדר באשר לתקיפה במשרד ולא טענה לעניין זה.

באשר למשיב 4 טענה המבקשת כי בטיעוניה לעיל היא עמדה על משמעות נוכחותו של המשיב 4 באירוע התקיפה במשרד.

באשר למשיב 5 טענה המבקשת כי בניגוד לטענת בא כוחו לא הוגש נגד אלכסנדר כתב אישום בגין אירוע תקיפת זלמן וכי הטענה כי לנוכח גרסתו של אלכסנדר לפיה רוסס בכמויות אדירות באופן שהיה צריך לפגוע גם באחרים היא טענה המבוססת על סברה בלבד ונעדרת תימוכין בחומר הראיות.

253. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 2, 4 ו-5 בעבירה של סחיטה בכוח שהובילה לכדי מעשה.

תשתית זו מבוססת על עדותו של אלכסנדר. אלכסנדר מסר גרסה מפורטת וקוהרנטית אודות אירוע התקיפה המתואר באישום, אודות המעורבים ואודות ערבותו לחובותיו של זלמן. מגרסתו עולה כי הוזמן לפגישה על ידי המשיב 2 במשרד בג'סי כהן, כי הפגישה התנהלה תחילה על מי מנוחות אולם בשלב מסוים החל המשיב 2 להתיז עליו גז פלפל ותקף אותו יחד עם המשיב 5, בנוכחות המשיב 4. אלכסנדר מסר כי המשיבים 1 ו-2 "לא מלכלכים את הידיים", וכי את "הפועלים שלהם" הוא מכיר כאלה הנמצאים במשרד. כמו כן מסר אלכסנדר כי הוא חושש למסור מידע מפליל על המשיבים משום סכנה לו ולבני משפחתו.

גרסה זו של אלכסנדר מחוזקת על ידי שיחות שנקלטו בהאזנות סתר המתעדות את הקשר בין אלכסנדר לבין המשיבים בעניינו הלוואות וניכיון שיקים וכן על ידי שתיקת המשיבים.

על פי גרסה זו למשיב 2 ולמשיב 5 מעורבות פיזית ישירה במעשי הסחיטה בכוח.

מעורבותו של המשיב 4 היא כמי שנכח בעת ביצוע העבירה באופן שאינו תמים, כחלק מהחבורה התוקפת, ולא עשה דבר נגד מעשה התקיפה. בכך הבסיס הראייתי הלכאורי למעורבותו כמבצע בצוותא.

טענות ההגנה בדבר היעדר מהימנותו של אלכסנדר- בשל חשד כי היה מעורב בתקיפתו של זלמן, בשל היותו מחזיק במניע ברור להפליל את המשיב 2 גם בתקיפת זלמן ובשל סתירה שלא נבדקה בין עדותו בדבר ידיעתם של זלמן ואשתו על אירוע התקיפה, להם סיפר על תקיפתו, לבין עדותה של אשתו של זלמן השוללת היכרות עמו- ראויות להתברר בהליך העיקרי. בשלב זה של בחינת הראיות במצבן הגולמי, אין בטענות אלה להחליש את עוצמתן הראייתית לכאורה.

באשר לטענה כי גרסת אלכסנדר לפיה רוסס בכמות גדולה של גז פלפל אינה סבירה שכן אם כך היה הרי שהוא לא היה היחיד שנפגע הינה סברה שלא הוצגו ראיות בעניינה ובכל מקרה אין כדי לשנות מסקנתי לקיומן של ראיות לכאורה.

בכל הנוגע למעורבות המיוחסת למשיב 1 הרי שלא מצאתי כי הונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס פוטנציאל הרשעתי לגביו.

כח. אישום 27 – סחיטת ג'קלין ביטון

254. אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.

255. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

256. לפי כתב האישום, עובר לחודש דצמבר 2015, במועד שאינו ידוע למבקשת במדויק, לווה מיכאל ביטון סכום כסף מהמשיבים 1 ו-2, והשיב להם התשלום מדי חודש.

עם מעצרו של מיכאל ביטון בתחילת חודש אוגוסט 2016 הורה מיכאל לאמו, ג'קלין ביטון ( להלן: "ג'קלין") להמשיך ולשלם למשיבים 1 ו-2 סך 2,500 ₪ בחודש, וג'קלין עשתה כן. אותה עת התגוררה ג'קלין בדירת עמיגור באשדוד.

ביום 04.09.2016, סמוך לשעה 13:15, התקשר המשיב 2 לג'קלין ואמר לה כי עליה לשלם לו את הכסף. ג'קלין השיבה למשיב 2 כי אין ברשותה כסף, והמשיב 2 איים עליה בכוונה להפחידה באומרו "כי אני בא אלייך היום, בסדר? אני בא אלייך", ג'קלין אמרה למשיב 2 כי אינה רוצה לעשות בעיות אבל המצב שלה לא טוב. המשיב 2 איים עליה בכוונה להפחידה "טוב, אז תצטרכי לפנות", ברמזו כי תיאלץ לפנות את דירתה.

סמוך לאחר מכן, פגש המשיב 2 את ג'קלין בביתה באשדוד, ואיים עליה בכוונה להפחידה כי "לא תעשה בעיות, ותשלם עד שהבן יצא ואז הכל יהיה מסודר ביניהם". בעקבות האיומים המתוארים, שילמה ג'קלין את החזר ההלוואה החודשי למשיבים 1 ו-2.

במעשיו המתוארים לעיל, סחט המשיב 2, עבור ארגון הפשיעה ועל דעת המשיב 1, את ג'קלין באיומים, וזאת במסגרת ארגון פשיעה.

257. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

המבקשת טענה כי בחקירתה היססה ג'קלין לשתף פעולה ( תמליל חקירת ג'קלין מיום 06.02.2017), ולהפליל את המשיבים 1 ו-2, אולם אישרה את השיחות בהאזנות הסתר שהושמעו לה, מסרה מי הם הדוברים בשיחה, כך שלמעשה אין במגמת הצמצום הניכרת לקורא הודעתה, לפגום במערך הראייתי.

המבקשת הפנתה להודעתה של ג'קלין, שבה אישרה ומסרה כי בנה מיכאל ביטון הינו חבר של המשיבים 1 ו-2 (עמ' 4, שורות 20-24 לתמליל) וכי "הוא עסוק איתם, לא אני" (עמ' 17, שורה 2 לתמליל). ג'קלין מסרה מספר פעמים כי אינה יודעת דבר וזאת במגמה להרחיק עצמה מהפללת המשיבים 1 ו-2, אולם, לטענת המבקשת, אין מגמה זו מתיישבת עם שיחות האזנות הסתר שהושמעו לה, כפי שיפורטו להלן:

כאשר התבקשה ג'קלין להתייחס לתוכן שיחה 18527 בעמדה 180027, שיחה במהלכה אמר לה המשיב 2 כי היה על בנה להביא " שלוש אלף של השכירות...אם הוא לא משתחרר יום ראשון ז'קלין, את צריכה להביא את זה" – הסבירה כי הבן שלה היה צריך להביא את הכסף, וחזרה על כך "כי הבית על השם שלי" עמ' 15, שורה 38 לתמליל). זאת משום שבמהלך החיפוש במשרד ברחוב סחרוב 17 שנערך אצל המשיב 1, נתפסו מסמכים של דירתה של ג'קלין מעמיגור (מתוך תיק המשטרה המסומן 43, מזכר 10).

המבקשת טענה כי צירוף הנסיבות בדבר חובו של בנה למשיבים 1 ו-2, יחד עם תוכן שיחה 18527 שפורטה לעיל, מביא לכלל מסקנה כי ג'קלין נשאה בעול התשלומים בתקופה שבה שהה בנה בכלא, וכי בדרך זו או אחרת, שימשה הדירה כסוג של ערבות לחוב זה.

לטענת המבקשת, מגמת הצמצום הניכרת בחקירתה של ג'קלין ניתנת להסבר רק בדרך אחת – כמי שמבקשת להגן על בנה. נטען כי אין זה הסבר הנטען בעלמא, אלא כזה שיש לו תימוכין בחומר הראיות. כך כאשר ג'קלין התבקשה להסביר מדוע שיתפה פעולה עם המשיב 2 במהלך השיחות, השיבה כך: "אני מפחדת על הבן שלי, אז מה אני אעשה?" (מתוך תיק המשטרה המסומן 43, מזכר 10).

המבקשת הפנתה לשיחה 1108, עמדה 188692 בה ג'קלין והמשיב 2 דנו בסכום הכסף שעל המשיב 2 לקבל, והשניים אף דנו במועדי התשלום. בתגובה לכך מסרה: "לא יודעת, אין לי מילים....אני לא יודעת כלום...אני לא יודעת שום דבר...לבקש שכירות של דירה כנראה עשו ביניהם איזה משהו, איזה עסקה משהו" (עמ' 24, שורה 28, עמ' 25, שורות 25-28 לתמליל).

בהמשך חקירתה מסרה כי היא משלמת סך של 2,500 ₪ בחודש, מאז שבנה נכנס לבית הסוהר (עמ' 28, שורה 11 לתמליל), וכי בנה אמר לה כי עליה לשלם למשיב 2 סך של 2,500 ₪ בחודש עד שייצא (עמ' 29-32 לתמליל). באשר למועד בו החלה בנה לשלם למשיבים 1 ו-2 מסרה כי הדבר היה בעת שקיבלה את הזכות לדירה, בסוף שנת 2015 (עמ' 37, שורות 9-13 לתמליל).

באשר לשיחה 1702, עמדה 188692 - בה המשיב 2 אמר לג'קלין כי עליה "להביא ליולי שם את הדברים", הסבירה ג'קלין בחקירתה כי המדובר בשכירות, וכי יולי הוא אחד מהבחורים הבאים לקחת ממנה את הכספים (עמ' 42, שורות 9-12 לתמליל).

באשר לשיחה 1703, עמדה 188692 - שנערכה מספר דקות לאחר שיחה 1702, ובה המשיב 2 דרש מג'קלין את ה"שכירות", והבהיר לה כי עד "יום ראשון את דואגת שזה יהיה", מסרה ג'קלין מדוע שילמה – "אני כאילו להמשיך לשלם, כמו שהבן שלי אמר לי לשלם. לא עושה בעיות. אני לא מחפשת בעיות" (עמ' 44, שורות 32-33 לתמליל).

באשר לאירוע המתואר בסעיף 3 לאישום זה – נטען כי משתקף מבעד לשתי שיחות בהאזנות סתר ( שיחה 2078, עמדה 188692, שיחה 1371 עמדה 188404), בהן המשיב 2 דרש מג'קלין כספים, וג'קלין הסבירה לו כי המצב שלה לא טוב, והמשיב 2 ענה לה כי היא תצטרך לפנות. בהמשך, כפי שעלה מחקירתה של ג'קלין, המשיב 2 הגיע לביתה שאז "הוא אמר שאני לא אעשה בעיות, שאני אשלם...עד שהבן שלי ייצא ויהיה הכל מסודר ביניהם" (עמ' 46, שורות 16-23 לתמליל).

בנוסף, שיחה 17890, עמדה 180027 מלמדת כיצד המשיב 2 מנחה אחר בשם יוליק ללכת אל ג'קלין על מנת לגבות ממנה סך של 2,500 ₪.

באשר לחקירתו של הבן, מיכאל ביטון, הלה סירב לשתף פעולה באופן גורף ושמר על זכות השתיקה (תמליל חקירת מיכאל ביטון מיום 12.02.2017, מ.ט 487/17). עם זאת, וכפי שעולה מדו"ח תשאול הלה עמד על כך כי הוא זה אשר רכש את הדירה עבור אמו ( דו"ח תשאול של מפקח שי זולברג בנוגע למיכאל ביטון מיום 12.02.2017). עובדה זו, יחד עם הימצאות המסמכים של הדירה במשרדו של המשיב 1 מבססת את דבר קיומו של חוב כלפי המשיבים 1 ו-2, באופן שמשתלב עם גרסת אמו.

המשיבים 1 ו-2 שמרו על זכות השתיקה ( הודעת המשיב 1 מיום 10.02.2017, שורות 97-153).

המבקשת טענה כי צירופם של הראיות - השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, גרסתה של ג'קלין שעל אף שלקתה במגמת צמצום די בה כדי להצביע על המניעים לתשלום, ועל התנהלותו של המשיב 2 מולה, שתיקתם של המשיבים 1 ו-2 כאשר הוטחו בהם הראיות הנוגעות לאישום זה, וכן מסמכי הדירה אשר נתפסו במשרדו של המשיב 1 – מהווה תשתית ראייתית איתנה למיוחס למשיבים באישום זה.

258. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו ללמד על מעורבותו הנטענת של המשיב 1 באישום זה.

259. ב"כ המשיב 2 טען כי אין בראיות שהוצגו כדי לבסס מעשה של סחיטה באיומים, אלא דרישה לגיטימית של החזר הלוואה שנטל מיכאל ביטון מהמשיב 2. בתוך כך נטען כי ג'קלין ובנה מסרו בעדויותיהם כי לא נסחטו ולא אוימו על ידי המשיב 2 ולא חששו ממנו. ג'קלין מסרה שהמשיב 2 הינו חבר טוב של בנה ושילמה לידיו דמי " שכירות" משום שהתבקשה לעשות כן על ידי בנה. כמו כן נטען כי עדותה של ג'קלין נגבתה תחת לחץ פסול כאשר החוקרים הציגו בפניה את חוזה דירתה עם חברת עמיגור, האוסר עליה ליטול הלוואה ממקורות " לא ראויים" ואמרו לה כי אם לא תספר שסחטו אותה האיומים תפסיד את דירתה. עוד נטען כי השימוש במילה " שכירות" על ידי המשיב 2 בשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר נעשה משום שמיכאל ביטון הורה למשיב 2 להשתמש במילה זו במקום במילה הלוואה כשהוא משוחח עם אמו.

260. המבקשת התייחסה לטיעוני המשיב 2 והפנתה לטיעוניה שלעיל בהם עמדה על מידת שיתוף הפעולה של ג'קלין אשר במהלך חקירתה אמרה: "אני מפחדת על הבן שלי, אז מה אני אעשה", וכן הפנתה לתכני השיחות בהן המשיב 2 הבהיר לג'קלין כי עליה לשלם, אחרת תצטרך לפנות, וגרסה כי אמירה זו המקפלת בתוכה איום.

261. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שבידי המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיב 2 במיוחס לו, וכי חיזוק להן נמצא בשתיקתו בחקירה.

תשתית זו מבוססת על שיחות שבין ג'קלין לבין המשיב 2 שנקלטו בהאזנת סתר. משיחות אלה עולה כי מיכאל ביטון, בנה של ג'קלין, חייב למשיב 2 כסף, ועם מעצרו הוא ביקש מאמו כי תשלם את הכסף למשיב 2. בהקשר זה אפנה לשיחה 2078, שהינה אחת מבין מספר שיחות בהן דרש המשיב 2 מג'קלין תשלום בסך 3,000 ₪ עבור " שכירות", וג'קלין השיבה למשיב 2 כי מצבה אינו טוב ואין ביכולתה לשלם את הכסף. בתגובה אומר לה המשיב 2 כי הוא יגיע לביתה וכי היא תצטרך לפנות. בכך בא לידי ביטוי יסוד האיום והכוונה להטיל על ג'קלין אימה מחשש לפינויה מביתה.

בעדותה של ג'קלין ניכר צמצום בדברים, אולם היא מסרה בחקירתה כי היא חוששת לבנה ואישרה את חובו למשיב 2 ואת דאגתה לתשלום עד שבנה ישתחרר ממעצר.

ב"כ המשיב 2 טען כי עדותה של ג'קלין נגבתה תחת לחץ פסול בעת שהחוקרים איימו עליה בכך שהפרה את החוזה עם חברת עמיגור ואיבדה את זכאותה בדירה. עיינתי בתמליל עדותה של ג'קלין ובמיוחד בעמ' 22-24, ואיני סבור כי היה בדברים אלה של החוקר אל ג'קלין לשנות ממגמת הצמצום בפרטים שבה בחרה. מכל מקום וכפי שהוסבר לעיל עיקר התשתית הראייתית מבוססת על ראיות ממקור חיצוני - שיחות האזנת הסתר.

מכאן נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת פוטנציאל להרשעת המשיב 2 במיוחס לו באישום זה.

ברם, בכל הנוגע למשיב 1 הרי שלא מצאתי כי הונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס פוטנציאל הרשעתי לגביו בגין אישום זה.

כט. אישום 28 – סחיטת ישראל גלעדי

262. אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.

263. למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

264. לפי כתב האישום, בשנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, או בסמוך לכך, פנה ישראל גלעדי ( להלן: "ישראל"), למשיבים 1 ו-2 בבקשה למתן הלוואה. בתקופה שבין 2014-2016 לווה ישראל מהמשיבים 1 ו-2 מספר הלוואות כספיות שונות, בסכומים מצטברים של כ- 10,000 ₪.

במהלך התקופה, גבו המשיבים 1 ו-2 את התשלומים או באמצעות המשיב 2, או באמצעות המשיבים 3-5 אשר נפגשו עם ישראל ולקחו ממנו את ההחזרים במזומן.

בתאריך 04.09.2016 במספר שיחות טלפוניות, איים המשיב 1 על ישראל, בכוונה להפחידו, באומרו את הדברים הבאים, בנוגע לחוב של אחר למשיבים 1 ו-2: בשיחת טלפון סמוך לשעה 19:53: " אני אפתח לך את התחת יא שמן, אל תדאג.... על הבן אדם הזה אני אזיין אותך, אני צריך פעם אחת לזיין אותך... באמא שלי אני שולח אותו ללימור [ המדובר באשתו של ישראל].... ישראל באמא שלי אתה עושה טעויות".

בשיחת טלפון סמוך לשעה 20:14: " את כל החוב הזה אתה תשלם... אני לא מחכה ליום רביעי אם אני יודע שמגיע המשיח".

לאור פחדו של ישראל מהמשיב 1 ואחרים מטעמו, הוא שילם להם את החובות הכספיים, לפחות בחלקם.

במעשיו המתוארים לעיל, איים המשיב 1 על ישראל בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניע אותו לשלם להם את יתרת החוב, והכל על דעתו של המשיב 2. לאור האיומים, שילם ישראל למשיבים 1 ו-2 את יתרת החוב, לפחות בחלקה.

265. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

המבקשת ציינה כי ישראל נחקר מספר פעמים על מכלול יחסיו עם המשיבים 1 ו-2. בחקירותיו אישר כי לווה כספים מהמשיבים 1 ו-2, הגם שצמצם חלקו בהבאת לווים למשיבים (הודעת ישראל מיום 01.02.2017, עמ' 7), וזאת למרות שלווים רבים מסרו כי עיקר עיסוקו בתחום ההלוואות. עוד עלה מחקירותיו כי מזה שנים מכיר את המשיבים 1 ו-2, בייחוד את המשיב 2. את כספי ההלוואה שהסתכמו כאמור בסך 10,000 ₪ ( תמליל חקירת ישראל מיום 01.02.2017, מ.ט 323/17, עמ' 146, שורה 17) נהג להחזיר למשיב 2, או משיב 4 או משיב 5 (תמליל ישראל, עמ' 150 שורות 23-28).

ישראל שב והתעקש כי לווה מהמשיבים 1 ו-2 כספים ללא ריבית, וכי השיחות ביניהם תמיד התנהלו על מי מנוחות ( תמליל ישראל, עמ' 179, שורות 14-18).

לטענת המבקשת, בהינתן גרסה זו של ישראל בדבר יחסים תקינים, הרי שהתנהגותו במהלך החקירה המשטרתית מצביעה בדיוק להיפך, וכי בעת שראה את המשיב 1, הראה סימני פחד וביקש לסיים את החקירה ( דו"ח תשאול ישראל מיום 01.02.2017).

המבקשת הפנתה לשיחות שנקלטו בהאזנות סתר, וטענה כי תוכנן מלמד על איומים ברורים מצד המשיבים.

כך שיחה 7750, עמדה 180032 – שיחה במהלכה המשיב 1 איים על ישראל כך: "אני יפתח לך את ת'תחת ישמן אל תדאג...על הבנאדם הזה באמת אני יזיין אותך, אני צריך פעם אחת לזיין אותך". ישראל בחקירתו ציין את המשמעות הברורה מאליה כי הכוונה של המשיב 1 היא להגיע ולהרביץ לו, אולם למעשה "הוא לא בא ולא כלום, חרטה" (תמליל חקירת ישראל מיום 01.02.2017, מ.ט 298/17, עמ' 10 שורה 26). בהמשך חקירה זו שב ישראל ועמד על כך כי המשיב 1 לא סחט אותו ( עמ' 13, שורות 9 ו-34). המבקשת טענה כי לו אכן חשב ישראל שהכל " חרטה", סביר להניח שהיה עוזב את השיחה והאיום שבה בצד, ולא עושה דבר. אלא שישראל הוכיח לנו במעשיו עד כמה הייתה לשיחה השלכה כלפיו.

דקות ספורות לאחר מכן הוא התקשר למשיב 1 - שיחה 7761 עמדה 180032 – ופתח שיחה זו במילים: "אני עצבנתי אותך?", בה דורש המשיב 1 מישראל לשלם את כל הכסף מחר. ישראל אינו מוחה על עצם העובדה כי חייב לשלם, אלא מבקש דחייה ליום רביעי, והמשיב 1 הבהיר לו: "אני לא מחכה ליום רביעי...אם אני יודע שמגיע המשיח". על שיחה זו ציין ישראל כי דובר במי "הוא רוצה ממני את הכסף שלו...(הוא אומר את זה) בצורה הכי יפה שיש" (תמליל חקירת ישראל מיום 01.02.2017, מ.ט 298/17, עמ' 16, שורות 14, 16).

המשיב 1 נשאל אודות אישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 53-55).

המבקשת טענה כי הראיות לכאורה באישום זה נסמכות בעיקרן על השיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, כמו גם התנהלותו של ישראל לאחר שאוים, וכן במהלך החקירה, וכי לכך מצטרפת שתיקת המשיבים.

266. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו ללמד על מעורבותו של המשיב 1 במיוחס לו. לטענתו, יש להקשיב לתוכן השיחות המוקלטות המלמד כי הדרך שבה דיבר המשיב 1 לישראל משקפת את השפה המקובלת ביניהם, וכי ישראל אישר זאת בחקירתו, שלל כי אוים או נסחט על ידי המשיב 1 וטען כי לווה מהמשיבים 1-2 הלוואות בסכומים קטנים ללא ריבית.

267. ב"כ המשיב 2 טען כי הראיות שהוצגו אינן מבססות מעשה של סחיטה באיומים. בתוך כך טען כי ישראל הכחיש בעדותו כי אוים על ידי המשיבים 1 ו-2 ואולם המבקשת מתעקשת לסבור כי הוא משקר, ומבססת עמדתה על דו"ח תשאול שנערך ביום 01.02.2017 ממנו עולה כי ישראל חשש מהמשיב 1, ואולם מזכר זה נסתר במזכר מאוחר שערך אותו שוטר וכן על שיחות שנקלטו בהאזנת סתר. באשר לשיחה 7750 נטען כי נושאה אינו נוגע להלוואה שנטל ישראל מהמשיבים 1 ו-2, אלא לכך שעשה שימוש לא הוגן בכספים שנמסרו לידיו על ידי לווה במטרה להגיע לידי המשיבים 1 ו-2, וכי אמנם רוויה היא בקללות אך אין בכך לעלות כדי סחיטה באיומים. באשר לשיחה 7761 נטען כי לא מדובר באיומים ולא בהלוואות וכי ישראל טען כך בחקירתו.

268. המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2. בעניין זה הפנתה לטיעוניה שהוצגו לעיל וטענה כי אין מקום לטיעוני ההגנה כי ישראל לא פחד ולא אוים על ידי המשיבים וכי הראיות שהוצגו מבססות תשתית לכאורית לעניין אישום זה.

269. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שבידי המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיב 1 במיוחס לו, וכי אלה קיבלו חיזוק בשתיקתו.

תשתית זו מבוססת על שתי שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, שתיהן מיום 04.09.2016, בהפרש של כעשרים דקות. מדובר בשיחות אותן יזם ישראל למשיב 1. בשיחה 7750 תועד המשיב 1 מאיים על ישראל באומרו לו כי אם לא ימסור לו את הכסף הוא צפוי לפגיעה. בשיחה 7761 ישראל התקשר שוב אל המשיב 1 וכשנענה על ידו מיד הוא שואל אותו אם עצבן אותו. המשיב 1 דרש כי התשלום יבוצע למחרת ודחה את בקשתו של ישראל לדחותו ליום רביעי.

בהודעתו שלל ישראל כי אוים על ידי המשיב 1 באותן שיחות וטען כי מדובר בסגנון דיבור, אלא שגרסתו זו אינה עולה בקנה אחד עם תוכן השיחות וטון הדיבור שליווה את הדברים שאמר המשיב 1 לישראל, וכן עם החשש שהביע ישראל בעת שראה את המשיב 1 במהלך חקירתו.

כאמור, דברי איום אינם נבחנים לפי טיבם באוזני הקורבן אלא לפי טיבם באוזני האדם הסביר. על פי מבחן זה, ועל רקע ההקשר הנסיבתי, יש באמרות המיוחסות למשיב 1 להוות דברי איום אשר נטעו פחד בליבו של ישראל והניעו אותו לסלק את חובו למשיבים 1 ו-2.

מעורבותו של המשיב 1 בעבירה היא כמי שהפנה את דברי האיום לישראל וקיימת תשתית ראייתית לכאורה לביסוס הרשעתו במיוחס לו באישום זה.

ברם, בכל הנוגע למשיב 2 הרי שלא מצאתי כי הונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס פוטנציאל הרשעתי לגביו בגין אישום זה.

ל. אישום 29 – סחיטת אליהו דיין

270. אישום זה מיוחס למשיבים 1-5.

271. למשיבים 1 ו-2 מיוחסות העבירות הבאות: סחיטה בכוח, לפי סעיף 427( א) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וסחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

למשיבים 3 ו-4 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, לפי סעיף 428 סייפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

למשיב 5 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

272. במהלך חודש יולי 2015, במועד שאינו ידוע למבקשת במדויק, לווה אליהו דיין ( להלן: "אליהו") סך של 5,000 ₪ מהמשיבים 1 ו-2, אותו החזיר בעשרה תשלומים שבועיים בסך של 650 ₪ לשבוע במזומן.

בסמוך לאחר מכן, לווה אליהו הלוואות נוספות מהמשיבים 1 ו-2 בסך של כ- 5,000 ₪ כל הלוואה ( להלן: "ההלוואות"). את ההלוואות נהג אליהו להחזיר במזומן לידי המשיבים 3-5, וכן לעיתים למשרד בשכונת ג'סי כהן.

מעת לעת, ונוכח קשיים כלכליים, התעכב אליהו בהחזרי ההלוואות.

על רקע זאת, בהזדמנות אחת שמועדה המדויק אינו ידוע למבקשת, התקשר המשיב 3 לאליהו ואיים עליו במטרה להפחידו ולהניעו לשלם את חובו, באומרו כי " אם לא תשלם את כל הכסף היום, אנחנו נבוא אליך הביתה".

בהזדמנות אחרת פנה המשיב 4 לאליהו, הרים את קולו, ואיים עליו במטרה להפחידו ולהניעו לשלם את חובו, באומרו: "יש לך 24 שעות לשלם את כל הכסף, אם לא אנחנו יכולים לשבור לך את העצמות בכל הגוף".

בעקבות איומים אלה, שילם אליהו למשיבים 1 ו-2 מספר פעמים סכומי כסף לכיסוי חובו.

ביום 17.01.2017, בשעות הצהריים, הגיעו המשיבים 4 ו-5, על דעתם של המשיבים 1 ו-2, לביתו של אליהו בחולון במטרה להטיל עליו אימה ולהניע אותו לשלם את ההלוואה. אותה שעה נכח בבית לבדו בנו הקטין של אליהו, והמשיבים 4 ו-5 ביקשו ממנו כי ימסור לאביו כי הם מחפשים אותו.

בהמשך, ביום 17.01.2017, סמוך לשעה 21:30, ניפצו אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2, אשר זהותם אינה ידועה למבקשת, את חלונות הכניסה לבניין מגוריו של אליהו בחולון, וכן גרמו לנזק לתיבת הדואר של אליהו.

במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 3-5 באיומים את אליהו ואיימו עליו בפגיעה בגופו, עבור ארגון הפשיעה, ועל דעת המשיבים 1 ו-2. בנוסף, סחטו המשיבים 1 ו-2 את אליהו בכוח, באמצעות אחרים, על מנת להניעו לשלם את חובו, והכל במסגרת ארגון הפשיעה.

273. המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-5 במיוחס להם במסגרת אישום זה.

המבקשת טענה כי את המיוחס למשיבים בסעיפים 1 ו-2 לאישום, גולל אליהו דיין בחקירתו שעה שמסר על מספר הלוואות, סכומי ההלוואות ואופן ההחזר (הודעת אליהו מיום 30.01.2017, שורות 38-71), וכי בכל הנוגע להלוואה התנהל מול המשיבים 1 ו-2 (תמליל חקירת אליהו דיין, מ.ט 244/17, עמ' 60 שורה 45, וכן עמ' 70 שורות 15-19). נטען כי הרקע להתנהלות המשיבים כלפי אליהו דיין באישום זה לא נבע מההלוואות שנטל מהמשיבים 1 ו-2, אלא מערבותו לאחר בשם מטטוב שאותה עת היה בהליך גמילה (עמ' 5, שורות 41-43 לתמליל, וכן הודעת אליהו מיום 12.02.2017, שורות 20-38, וכן שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר מספר 341, עמדה 180027). המבקשת ציינה כי במהלך החקירה ניסתה המשטרה לאתר את מטטוב, אך ללא הצלחה.

לטענת המבקשת תימוכין לגרסתו זו של אליהו דיין, כמו גם לגרסתו באשר להעברות הכספים למשיבים ולדבר קיומו של חוב, ניתן למצוא בשיחות שהוקלטו בהאזנות סתר ( הפנתה לשיחה 1107 בעמדה 184282, שיחה 2325 עמדה 184282, שיחה 15600 עמדה 180027, שיחה 1600 בעמדה 180861):

שיחה 2227 עמדה 181211 – שיחה בין אליהו לבין המשיב 2 על אודות הכספים של מטטוב, ועל כך שאליהו הוא האחראי על התשלומים של מטטוב, שיחה 10864 עמדה 180027 - שיחה בין אליהו לבין המשיב 2 על ניסיונות איתור של מטטוב ועל כך שאשתו תשלם את החוב.
שיחה 11351 עמדה 180027 – שיחה בין אליהו לבין המשיב 2 בה מסר אליהו את פרטיה של אמו של מטטוב למשיב 2, והמשיב 2 הבהיר לאליהו כי: "יש לי אותך אחי, אתה תשלם את העבודה".

באשר לאופן התנהלותו של המשיב 3 כלפיו ( כמפורט בסעיף 4 לאישום זה) מסר אליהו בחקירתו כי משיב 3 אמר לו: "אם לא תביא את הכסף היום, אנחנו נבוא אליך הביתה. אמרתי לו תפאדל תבוא" (עמ' 20, שורות 6-7 לתמליל). התייחסותו זו של אליהו באשר לאמירתו של המשיב 3, כאילו לא חשש מהמשיב 3, אינה מתיישבת עם המשך חקירתו של אליהו, שעה שעמד על העתיד לקרות למאחר בנטל התשלומים, "זאור נכנס לתמונה, וזה יכול להיגמר אחרת...זה יכול להיגמר באחרת. אין דבר כזה לקחת כסף ולא להחזיר. אתה תבין מה שאתה רוצה ממני מה שאתה רוצה...לא יודע, תחשוב, אתה בשביל זה חוקר" (עמ' 73, שורות 23-30 לתמליל).

באשר לאופן התנהלותו של המשיב 4 כלפיו ( כמפורט בסעיף 5 לאישום זה) עמד אליהו בחקירתו, בה מסר כי זאור דרש את התשלום - " עכשיו כסף ותארגן לי כסף...אפשר גם לשבור לך את העצמות...אז תבין את הרמז לכיוונים אחרים....יש לך לארגן את הכסף תוך 24 שעות. אם לא יכולים גם לשבור לך את העצמות בגוף....נעם היה משתיק אותו. חייב להיות אחד מלווה רשע, אחד טוב" (עמ' 18, שורות 33-38, עמ' 19, שורות 35-41 לתמליל).

באשר לאירוע המתואר בסעיפים 7 ו-8 לאישום זה, פירט אליהו בחקירתו בעת שציין כי המשיב 4 והמשיב 5 הגיעו לביתו בשעה שלא נכח בבית (עמ' 3 שורות 29-50, ועמ' 4, שורות 1-22, עמ' 14-15). בהודעתו הנוספת של אליהו דיין, פירט כי הציג לבנו תמונות של המשיבים אותם השיג מהפייסבוק (הודעת אליהו דיין מיום 12.02.2017, שורות 17-18).

בנו של אליהו נחקר אף הוא (תמליל חקירת משה דיין מיום 12.02.2017). מדובר בקטין כבן 15 אשר מסר בחקירתו כי שני אנשים הגיעו לחפש את אביו שלא היה בבית אותה עת, בחור אתיופי ובחור עם זקן ( עמ' 5, שורה 3 לתמליל חקירת משה דיין). לאחר מכן, הוא יצא מהבית והבחין באותם שני אנשים עומדים ליד אופנוע כבד ברחוב "וכל שנייה מסתכלים עלי אז הלכתי, כאילו פחדתי, כאילו הלכתי הלאה...(פחדתי) שיקרה שיעשו לי משהו" (עמ' 6, שורות 27-31 לתמליל חקירת משה דיין). הקטין תיאר כי בעת ששב בשעת ערב לביתו הבחין כי שברו את החלונות של הלובי, וכן שברו את תיבת הדואר שלהם בלבד "כאילו דפקו עם לבנה או משהו" (עמ' 9, שורות 32-33, וכן עמ' 23 שורות 17-18).

באשר לזיהויו של הקטין את המשיבים 4 ו-5 כמי שהגיעו לחפש את האב בביתו, מסר מיוזמתו כי ראה כתבה בטלוויזיה שהשניים נעצרו בקשר למשפחת כחלון.

המשיב 1 נחקר אודות אישום זה ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 39-41).

המשיבים 2 ו-3 שמרו אף הם על זכותה שתיקה.

המשיב 4 שמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 4 מיום 06.02.2017, עמ' 28, שורות 748-768, עמ' 29).

המשיב 5 נחקר אף הוא על נסיבות אישום זה ושמר על זכות השתיקה ( חקירת המשיב 5 מיום 16.02.2017, עמ' 4-5, שורות 87-115).

לטענת המבקשת התשתית הראייתית הלכאורית לאישום זה עומדת על גרסת אליהו אשר תיאר את התנהלות המשיבים בגביית החוב באופן מאיים, ועל השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר התומכות בגרסת אליהו בדבר ערבותו על חובו של מטטוב והקשר שלו עם המשיבים סביב ערבות זו. כמו כן טענה כי האירוע הנוגע להגעת המשיבים לדירתו של אליהו וניפוץ חלונות הלובי נלמד מהודעת בנו הקטין, אשר תיאר בחור אתיופי ובחור עם זקן אשר הגיעו לחפש את אביו, וכי בהמשך זיהה את המשיבים 4 ו-5.

274. ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו לקשור את המשיב 1 לביצוע העבירה המיוחסת לו. בתוך כך נטען כי אליהו מסר בחקירתו שבנושא ההלוואות התנהל מול המשיב 2 בלבד, כי לווה כספים מאנשים נוספים בשוק האפור וכי בניגוד ליחסים המתוחים עמם זכה ליחס טוב מצד המשיב 2.

275. ב"כ המשיב 2 טען כי אין בראיות שהוצגו לבסס את התיזה בה אוחזת המבקשת וכי זו רחוקה מהמציאות. בתוך כך נטען כי אליהו מסר בעדותו שיחסיו עם המשיב 2 טובים למעט אירוע חריג אחד, כי לא אוים על ידי המשיבים, כי לא נאמר לו שישברו לו את העצמות וכן מסר שלווה כספים ממקורות אחרים והיה מסוכסך עם גורמים שונים מהם חווה אלימות ואלה לא נחקרו על אף שפרטיהם נמסרו. כמו כן נטען כי בשיחות רבות שקיים אליהו עם המשיב 2 אין שמץ של איום. באשר לנזק שנגרם לבניין מגוריו של אליהו נטען כי אין ראיות הקושרות את המשיבים למעשה, כי הראיות הקיימות הינן נסיבתיות אינן מספיקות, כי נתוני איכון מראים שהמשיבים לא נמצאו באזור בזמן האירוע וכי לא נגבו עדויות משכנים בבניין ומהאדם שעוסק בניקיון הבניין ולא נתפסו מצלמות המוצבות בבניין.

276. ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה המבססות את המיוחס למשיב 3 במסגרת אישום זה. בתוך כך טען כי קיימות ראיות לכך כי בין אליהו לבין המשיב היו יחסים טובים, כי אליהו מסר שלא אוים ולא נסחט על ידי המשיב 3 וכי אין באמרה המיוחסת למשיב 3 לפיה אמר לאליהו כי יבוא לביתו כשאליהו משיב לו שיבוא לעלות כדי עבירה של סחיטה באיומים. נטען כי לא ניתן לטעון שאליהו נסחט ואוים כאשר בעדותו מסר כי שלח אל המשיבים לווים נוספים משום שהיה מרוצה מהשירות שקיבל מהמשיבים. נטען כי מעדותו של אליהו עולה כי הוא הפעיל לחץ על מטטוב ועל בני משפחתו על מנת שישלמו את החוב שהוא ערב לו וכי משיחה 10864 עולה כי אליהו בקש מהמשיב 2 להפעיל לחץ על אמו של מטטוב ואולם המשיב 2 סירב, המציע למשיב 3 לנסוע לביתו של מטטוב והמשיב 3 סירב. ב"כ המשיב 3 השמיע את שיחות 2009 ו- 2248 וטען כי נוכח המתועד בהם אין מקום לטענה כי המשיב 3 איים על אליהו.

277. ב"כ המשיב 4 טען כי אליהו מסר שתי אמרות סותרות בחקירה. תחילה מסר כי המשיב 4 אמר לו את האמרה המיוחסת לו אולם לא מסר לגביה פרטים אודות זמן, מקום ונסיבות ואף לא נשאל על ידי החוקרים בעניין זה. בהמשך נשאל שוב ושוב על ידי החוקר האם המשיב 4 אמר לו את האמרה המיוחסת לו ואליהו שלל והכחיש. על כן נטען כי אין עדותו של אליהו יכולה לבסס סיכוי סביר להרשעה כפי הנדרש לשלב המעצר. ב"כ המשיב 4 טען כי אין כל ראיות הקושרות את המשיבים 4 ו-5 כמי שהגיעו לביתו של אליהו ושוחחו עם בנו. בהקשר זה הפנה לעדותו של הבן מיום 12.02.2017.

278. ב"כ המשיב 5 טען כי אין ראיות לכך שהמשיב 5 יחד עם המשיב 4 נשלחו על ידי המשיבים 1 ו-2 לביתו של אליהו על מנת להטיל עליו אימה. נטען כי אליהו מסר שהראה לבנו תמונה של המשיבים 4 ו-5 ובנו זיהה אותם כמי שהגיעו לביתו, אלא שבעדותו של הבן מיום 12.02.2017 הוא מסר כי אביו לא הציג בפניו תמונה של " האתיופי" וכי הציג בפניו רק תמונה אחת, וכשנשאל איך הוא יודע את השמות של השניים טען כי ראה אותם באינטרנט, כאשר תמונותיהם לא קיימות שם. על כן נטען כי הדברים שמסר הבן הם מדברים ששמע מאביו ולמעשה מדובר בזיהום ראייתי. כמו כן טען כי לא נעשה מסדר זיהוי. ב"כ המשיב 3 טען כי לא בוצעה חקירה אודות גורמים אחרים להם חייב אליהו כספים ואשר את שמם מסר בעדותו והתעלמה מכך שאליהו מסר בעדותו כי המשיבים כיבדו אותו ולא נהגו כלפיו באלימות. על כן טען ב"כ המשיב 5 כי הראיות שהציגה המבקשת בהקשר לאישום זה חלשות.

279. המבקשת מצדה הגיבה כך:

באשר למשיב 2 טענה כי בניגוד לטענות בא כוחו עמדה המבקשת בטיעוניה על התייחסות אליהו לפחד שחש מהמשיבים. באשר לאיום המתואר בסעיף 5 לאישום נטען שמתמליל חקירתו של אליהו עולה כי הדברים נמסרו על ידו באופן חופשי ( תמליל חקירתו של אליהו, עמ' 19 שורות 35-36).

באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי היה ניסיון לאתר את מטטוב ואולם ללא הצלחה והפנתה למזכר מיום 13.02.2017 שערך רס"מ דן לייש. עם זאת, טענה כי לאור שיחות האזנות הסתר, אליהן הפנתה גם ההגנה, אין מחלוקת בדבר הקשר של מטטוב להלוואה. באשר לטענות ההגנה אודות קשר חברי בין המשיב 3 לבין אליהו והפרשנות שיש, לשיטת ההגנה, לייחס למילים " תפאדל תבוא", טענה המבקשת כי מדובר בציטוט חלקי וכי אליהו פירט בחקירתו את חששו מהמשיבים, ובכלל זאת מהמשיב 4 ( תמליל חקירתו, עמ' 73 שורות 20-32).

280. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 3 ו-4 בעבירה של סחיטה באיומים המיוחסת להם. באשר ליתר העבירות שיוחסו ליתר המשיבים - לא שוכנעתי כי גובשה תשתית ראייתית לכאורית בעצמה מספקת לביסוס סיכוי סביר להרשעה.

אליהו מסר בעדותו על אודות ההלוואות שנטל מהמשיבים 1 ו-2 אותם ראה כשניים האחראים באותה מידה על ההלוואות ( עמ' 70 לתמליל, שורות 15-19), ועל חבותו כלפי חובו של אחד בשם מטטוב. עדותו זו נתמכת בשיחות האזנת סתר הנזכרות לעיל.

באשר לעבירה של סחיטה בכוח, מבוססת התשתית הראייתית הנטענת על עדותו של משה דיין, בנו הקטין של אליהו, אשר מסר כי ביום בו נגרם נזק לחלונות הכניסה לבניין בו מתגוררים השניים ולתיבת הדואר השייכת להם, הגיעו שניים אל ביתם וחיפשו את אביו. משה דיין מסר תיאור כללי אודות השניים - " אחד אתיופי ואחד עם זקן", "האתיופי" היה " קירח" "עם זקן וטיפה שמן", והשני היה " שמן ונמוך". בהמשך מסר כי ראה את תמונות השניים דרך האינטרנט במסגרת דיווח על מעצרם עם " משפחת כחלון". כמו כן מסר כי כשיצא מביתו הבחין בשניים לצד אופנוע כבד כשהם משוחחים ביניהם ומסתכלים עליו. לדבריו, כשחזר לביתו הבחין בנזק האמור. כמו כן מסר כי אביו הציג לפניו תמונה של האדם עם הזקן.

אליהו מסר כי במועד בו הגיעו השניים לביתו לא נכח בביתו, ולדבריו הציג לבנו את תמונות המשיבים 4 ו-5 והוא זיהה אותם כשניים האמורים.

הנה כי כן, סבורני כי אין די באמור כדי לבסס בשלב זה סיכוי סביר להרשעה בעבירה של סחיטה בכוח או אף סחיטה באיומים, בהעדר אינדיקציה ראייתית מספקת לזיהוי המבצעים.

העבירה של סחיטה בכוח מיוחסת למשיבים 1 ו-2 כמי שביצעו אותה באמצעות אחרים מטעמם שזהותם אינה ידועה. סבורני כי התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת, הנסמכת על עדותו של אליהו ועל עדותו של בנו, בדבר מעורבותם של אחרים מטעמם של המשיבים 1 ו-2 בגרימת הנזק, הינה בעצימות נמוכה, ואינה מגעת לרף הראייתי הנדרש בשלב זה.

ב"כ המשיב 2 טען כי נתוני איכון מלמדים כי המשיבים לא היו במקום, אולם אין לטענה זו כל נפקות מקום בו העבירה מיוחסת למשיבים 1 ו-2 כמי שביצעו אותה באמצעות אחרים. באשר לטענות בדבר מחדלי חקירה- אי גביית עדות משכנים בבניין ומעובד הניקיון ואי תפיסת המצלמות, הרי שמקומן אינו בהליך זה בו נבחן ה"יש" הראייתי, להבדיל מה"אין", ומכל מקום לא הוסבר האם היה בסיס להעמקת חקירה בכיוונים אלה.

באשר לעבירות של סחיטה באיומים המיוחסות למשיבים 3, 4 ו-5, מבוססת התשתית הראייתית הלכאורית על עדותו של אליהו. אליהו סיפר בעדותו על דברי האיום שהופנו כלפיו על ידי המשיבים 3 ו-4. דברי איום אלה כשהם נבחנים בהקשר הנסיבתי כולו ובקנה מידה אובייקטיבי מגבשים את יסוד האיום הדרוש לעבירה ואת הכוונה להטיל באליהו אימה. על כן אין מקום לטענות כי אליהו לא חש מאוים כתוצאה מאותם מעשים לפי שאף אין לכך תימוכין בעדותו.

ב"כ המשיב 3 הפנה לשיחות 2009 ו- 2248 מיום 04.09.2016 שנערכו בין אליהו לבין המשיב 3 בהן תועד המשיב 3 מכנה את אליהו "נשמה" ובתגובה לכך שאליהו סיפר לו כי פגש את נועם והתחבק עמו אמר לו המשיב 3 "אתה משפחה כפרה אתה לא כמו כולם". לטענתו, נוכח תוכנן של שיחות אלה אין יסוד לטענה כי המשיב 3 איים על אליהו. איני סבור כי יש בשיחות אלה להפחית מעוצמת הראיות לכאורה לעבירה של סחיטה באיומים שביצע המשיב 3 כלפי אליהו. לא ידוע היחס בין מועד שיחות אלה לבין מועד ביצוע מעשה הסחיטה באיומים, אולם על פי הראיות הקיימות ידוע כי בין אליהו לבין המשיבים 1 ו-2 נתגלע סכסוך על רקע חובו כלפיהם, והוא שהיווה את הרקע לסחיטתו.

באשר למשיב 4, אמנם אליהו מסר תחילה את הדברים שאמר לו המשיב 4 ולאחר מכן כשנשאל שוב מסר: "לא יצא לי איתו דיבור כזה" (עמ' 18-19 לתמליל). אולם בהמשך הסביר כי הוא "לא רוצה להיות מלשין", אך שב ואישר את הדברים. על כן אין מדובר בסתירה המפחיתה מעוצמתה של התשתית הלכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיב 4 בעבירה המיוחסת לו.

באשר להגעתם של המשיבים 4 ו-5 לביתו במטרה להטיל עליו אימה, כפי שצוין, נחה דעתי כי קיימת חולשה בתשתית הראייתית הלכאורית הנסמכת על עדותו של משה דיין אשר מסר תיאור כללי אודות השניים, ואשר בין עדותו לבין עדותו של אביו אליהו קיימת אי התאמה באשר לזיהוי המשיבים 4 ו-5 כאותם שניים שהגיעו לביתם. על כן אין בידי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בקשר לכך.

מעורבותם הנטענת של המשיבים 1 ו-2 במעשי הסחיטה באיומים נגזרת לכאורה ממעמדם כראשי הארגון, אך בעדר אינדיקציה ראייתית למעורבותם הקונקרטית במיוחס להם באישום זה, אין בידי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בעניינם.

לא. אישום 30 – העלמת הכנסות

281. אישום זה מיוחס למשיבים 1-5.

282. למשיבים 1-5 מיוחסת עבירה של מרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(1) ו-220(5) לפקודה בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

283. לפי כתב האישום, במהלך השנים 2009-2011 עסקו המשיבים 1 ו-2 במתן הלוואות בריבית ובניכיון המחאות בכתובתם ברחוב גוש עציון 15, חולון; וכן ברחוב ארבע ארצות 24, חולון, וקיוסק ברחוב המעפילים 1, חולון ( להלן – "העסק") והפיקו הכנסות מהעסק.

היקף ההלוואות וניכיון ההמחאות בהם עסקו המשיבים 1 ו-2 בין השנים 2009-2011 עמד על סך של 638,881 ₪ לכל הפחות, והיקף הריבית וההכנסות אותן הפיקו המשיבים 1 ו-2 בשנים אלו עמד על סך של 285,591 ₪.

החל משנת 2012 ועד למעצרם, עמדו המשיבים 1 ו-2 בראש ארגון פשיעה, כמתואר באישום הראשון. במסגרת פעילותו של ארגון הפשיעה, המשיכו ועסקו המשיבים 1 ו-2 במתן הלוואות בריבית, והפיקו הכנסות מעסקם.

היקף ההלוואות בהן עסקו המשיבים 1 ו-2 במסגרת ארגון הפשיעה, בין השנים 2012-2017 עמד על סך של 5,647,719 ₪, והיקף הריבית וההכנסות אותן הפיקו המשיבים 1 ו-2 בשנים אלו עמד על סך 3,156,015 ₪.

במסגרת העסק כאמור בסעיף 1, וארגון הפשיעה בו עמדו בראשו כאמור סעיף 3, הפיקו המשיבים 1 ו-2 הכנסה בסך כולל של 3,441,606 ₪ ( כמפורט בנספח א' לכתב האישום – פירוט הלוואות), כדלקמן:

א. בגין שנת המס 2009 בסך 26,450 ₪;
ב. בגין שנת המס 2010 בסך 118,759 ₪;
ג. בגין שנת המס 2011 בסך 140,382 ₪;
ד. בגין שנת המס 2012 בסך 126,717 ₪;
ה. בגין שנת המס 2013 בסך 63,257 ₪;
ו. בגין שנת המס 2014 בסך 532,960 ₪;
ז. בגין שנת המס 2015 בסך 1,138,195 ₪;
ח. בגין שנת המס 2016 בסך 1,262,717 ₪;
ט. בגין שנת המס 2017 בסך 32,169 ₪.

המשיבים 1 ו-2 היו חייבים בתקופה המתוארת באישום זה לדווח על פתיחת עסק, כמתחייב מסעיף 134 לפקודת מס הכנסה ( נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן – "הפקודה"), לנהל פנקסי חשבונות, כמתחייב מסעיף 130 לפקודה, ובהגשת דו"חות לפקיד השומה, כמתחייב מסעיף 131 ( א) לפקודה.

המשיבים 1 ו-2, בכוונה להסתיר מידע מרשויות המס ובמטרה להתחמק ממס, פעלו במרמה, עורמה ותחבולה, בין היתר, באופנים הבאים:

א. לא הודיעו לפקיד השומה על פתיחת עסק;
ב. לא ניהלו פנקסי חשבונות;
ג. השמיטו מתוך דו"חות שהוגשו לפקיד השומה את הכנסותיהם מהעסק ומארגון הפשיעה;
ד. הציגו מצגי שווא בפני פקיד השומה, לפיהם משתכרים הכנסה מינימלית כשכירים;
ה. ניהלו את עסקם ואת ההלוואות שניתנו במסגרת ארגון הפשיעה תוך שימוש בכספים במזומן.

נטען אם כן כי במעשיהם המפורטים לעיל, פעלו המשיבים במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ועל מנת להתחמק ממס.

המשיבים 3-5 היו חלק מארגון פשיעה, ופעלו לשם קידום מטרותיו הפליליות, ובכלל זה גביית חובות מבעלי חוב באמצעים אלימים. המשיב 3, כמתואר באישום הראשון היה מנהל בארגון הפשיעה משנת 2012, ואליו נוקזו כל כספי ארגון הפשיעה, אותם העביר למשיבים 1 ו-2.

המשיב 4 היה חבר בארגון הפשיעה החל משנת 2012, ושימש כגובה וכאיש ביצוע עיקרי של ארגון הפשיעה.

המשיב 5 היה חבר בארגון הפשיעה מסוף שנת 2014 ושימש כגובה ואיש ביצוע עיקרי של ארגון הפשיעה.

במהלך התקופה המתוארת לעיל, הפיקו המשיבים 3-5 הכנסות בהיקף שאינו ידוע מחברותם בארגון הפשיעה ועיסוקם בו.

המשיבים 3-5 לא דיווחו לרשויות המס על עיסוקם בגביית חובות הנובעות מההלוואות בריבית במסגרת ארגון הפשיעה ועל הכנסותיהם מעיסוק זה, וזאת בכוונה להשתמט מתשלום מס. המשיבים 3-5, כחלק מתפקידיהם בארגון הפשיעה, גבו כספים במזומן או באמצעות שירות " מזומן בזמן" (משיב 4), אותם העבירו למשיבים 1 ו-2.

במעשיהם המתוארים לעיל, השמיטו המשיבים 3-5 את הכנסותיהם בהיקף שאינו ידוע במדויק למבקשת מדו"חות שהוגשו לפקיד השומה ונבעו מעיסוקם כגובי חובות, ובנוסף סייעו המשיבים 3-5 למשיבים 1-2 להתחמק מתשלום מס, כדלקמן:

משיבים 3 ו-4

א. בגין שנת המס 2012 בסך 126,717 ₪;
ב. בגין שנת המס 2013 בסך 63,257 ₪;
ג. בגין שנת המס 2014 בסך 532,960 ₪;
ד. בגין שנת המס 2015 בסך 1,138,195 ₪;
ה. בגין שנת המס 2016 בסך 1,262,717 ₪;
ו. בגין שנת המס 2017 בסך 32,169 ₪.

משיב 5

א. בגין שנת המס 2015 בסך 1,138,195 ₪;
ב. בגין שנת המס 2016 בסך 1,262,717 ₪;
ג. בגין שנת המס 2017 בסך 32,169 ₪.

284. המבקשת טענה כי הבסיס הראייתי הלכאורי לאישום זה נסמך על דו"ח שערכה רו"ח סימה בן צבי ביום 23.02.2017 ועל הודעות שנגבו מהלווים ואשר רוכזו בטבלה ( קלסר 28 של חומרי החקירה).

285. טיעוני המשיבים כנגד אישום זה נשמעו מפי ב"כ המשיבים 3, 6 ו-7 גם בשם המשיבים 1, 2 ו-5.

נטען כי המבקשת לא טענה לביצוע בצוותא, כי אין ראיות לארגון פשיעה וכי אין ראיות לכאורה לנתיב הולכת הכסף ולחלוקת הסכומים בין המשיבים נוכח טענת ההגנה כי כל אחד מהמשיבים נתן הלוואות מכספו, ולעיתים נעזרו הם האחד בשני לצורך ביצוע שליחויות באיסוף כספי הגבייה. נטען כי ההלוואות שנתנו המשיבים אינן יכולות להיחשב כהכנסות החייבת במס, כי חלק מהלווים הכחישו כי שילמו ריבית וכי לחלקם ניתנו הנחות ולא נלקחו בחשבון הפסדים והלוואות אבודות שאמורים להיות מנוכים מסך ההכנסות.

286. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת לאישום זה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-5 בעבירה המיוחסת להם במסגרת אישום זה.

כפי שפורט ביחס לאישומים הקודמים, קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים פעלו במסגרת ארגון פשיעה כאשר המשיבים 1-2 עמדו בראשו, המשיב 3 שימש כמנהל בו ולמשיבים 4 ו-5 היה תפקיד ביצועי לגביית כספי ההלוואות והריביות מהלווים. פעילותם של המשיבים 1-5 במסגרת ארגון הפשיעה ולטובת קידום מטרותיו הכלכליות באמצעות ביצוע פעילותו העבריינית הייתה בעלת מאפיינים של " מבצעים בצוותא". בהקשר זה נמצא כי לא קיים בסיס ראייתי לכאורי לטענת ההגנה כי המשיבים עסקו, כל אחד, בנפרד במתן הלוואות כעסק עצמאי ושלא באופן מאורגן. האינדיקציות הראייתיות כפי שפורטו לעיל מלמדות על פעילות מאורגנת וממוסדת, במסגרת ארגון פשיעה, וכזו המבוססת על שיטה ומבנה היררכי.

היקף ההכנסות החייבות במס מבוסס על התשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה מטעם המבקשת, ולא מצאתי כי בטענות ההגנה יש כדי לכרסם או להחליש תשתית זו.

הטענה מטעם המשיבים 1-5, לפיה הם עסקו במתן הלוואות בריבית, אך לא במסגרת של ארגון פשיעה, משקפת הסכמה בדבר קיומן של הכנסות כתוצאה מעיסוק במתן הלוואות בריבית. הטענה כי הכנסות אלה אינן חייבות בדיווח וחובת תשלום מס לא בוססה, ולא הוצג בעניינה כל בסיס משפטי וראייתי.

לב. סיכום – קיומן של ראיות לכאורה

287. טרם חתימה אני מוצא להזכיר את הידוע כי אין זה השלב לקבוע ממצא סופי בדבר הרשעת מי מהמשיבים בתום המשפט. חזקת החפות עומדת לכל אחד מהם גם בשלב זה. כפי שצוין, אין מקום להידרש למהימנות העדויות ולמשקלן, ולמלאכה זו יידרש בית-המשפט, לפי הצורך, במסגרת ההליך העיקרי. על-כן ולמען הסר ספק, יש לשוב ולהדגיש כי מצויים אנו בשלב המעצר ואסופת הראיות נגד המשיבים טרם עברה ב"כור ההיתוך" של ההליך הפלילי.

288. מכל הטעמים שמניתי לעיל, סבורני כי עלה בידי המבקשת, במרבית האישומים, להציג תשתית ראייתית לכאורית המלמדת על מעורבותם של המשיבים בפעילות עבריינית במסגרת ארגון פשיעה, כמתואר בכתב האישום. תשתית זו מבוססת, בין היתר ובעיקר, על עדויות שנגבו מקורבנות העבירות וממעורבים נוספים ועל שיחות רבות שנקלטו בהאזנות סתר, ויש בה פוטנציאל סביר להוכחת אשמתם של כל אחד מהמשיבים, בחלק מהעבירות שיוחסו להם, כפי שפורט בהרחבה ביחס לכל אישום ואישום.

289. המשך דיון, במעמד הצדדים ובאי כוחם, ביחס לעילות מעצר במועד הקבוע.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ח, 15 אוגוסט 2018, במעמד הצדדים ובאי כוחם.