הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי 2

המבקשים

1.ישראל זיו
2.עדית זיו
3.גלובל איי.זד. גרופ בע"מ
4.גלובל אן. טי. אם בע"מ
5.אל.איי.או. זיו בע"מ
6.גלובל לאו אנפורסמנט אנד סקיוריטי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה כאהן

נגד

המשיב

בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נועם בר דוד
משרד עוה"ד סלומון ליפשיץ ושות'

פסק דין

תחילתה של פרשה זו בהחלטת המשיב - הבנק להקפיא את חשבונות הבנק של המבקשים המנוהלים אצלו, באופן שלא תתאפשר בהם כל פעילות עד לסגירתם ביום 31.12.19, וזאת למעט העברת הכספים המצויים בהם אל חשבונות בנק בבנקים אחרים בבעלות זהה.
השאלה העומדת לדיון בהליך הנדון הינה מה המשמעות של סגירת החשבונות? האם רשאי הבנק לסגור חשבונות הבנק ולהמשיך ולהחזיק בכספים או עם סגירת החשבונות לאפשר העברת הכספים ישירות במזומן לידי המבקשים או לחילופין, כבקשת המבקשים, להעבירם לספקים שונים , על פי הוראות המבקשים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
המבקש 1 (להלן:"זיו") הוא איש עסקים ישראלי אשר פועל בדרום סודן באמצעות המבקשות 3-6, אשכול חברות המצוי בבעלותו ובשליטתו.
מבקשים אלה הינם הבעלים של 5 חשבונות בנק המנוהלים בבנק המשיב.
המבקשת 2 הינה רעייתו של זיו, השותפה לאחד מחשבונות אלו.

ביום 14.12.18 הכריז המשרד לפיקוח נכסים זרים במשרד האוצר האמריקאי (OFAC ), על הטלת סנקציות על זיו ועל המבקשות 3-4 ו-6 (להלן: "החברות"), והכללתם ב"רשימה שחורה" של גופים החשודים בהלבנת הון או במימון טרור – Specially Designated nationals and Blocked Persons List) ( "SDN").
בבסיס ההכרזה עומדות טענות כי זיו והחברות עסקו בסחר בנשק, בהיקפים עצומים של כ-150 מיליון דולר, עם גורמי ממשלה ואופוזיציה בדרום סודן וכי הפרויקט החקלאי הלאומי המופעל ומנוהל על ידי זיו והחברות שבבעלותו אינן אלא מהוות כסות לפעילות אסורה.

בעקבות הכרזה זו, ביום 27.12.18, הודיע הבנק למבקשים כי בכוונתו לסגור את חשבונותיהם בתום תקופת מעבר של 30 יום, וזאת נוכח הכללת זיו והחברות ברשימה השחורה כמפורט לעיל.
לאחר מכן, במסגרת הידברות שהתנהלה בין הצדדים, נאות הבנק לדחות את מועד סגירת החשבונות עד ליום 4.4.19.
בהמשך הוסיף הבנק והציע להסתפק בהקפאת החשבונות עד ליום 31.12.19 וזאת חלף סגירתם לאלתר. לצד זאת, נאות הבנק להעביר הכספים בחשבונות המנוהלים אצלו לבנק אחר בבעלות זהה, ככל שהמבקשים יצליחו לעשות כן.

המבקשים לא הסתפקו בהצעה זו, והגישו תביעה לבית משפט זה (ת.א 34897-03-19, זיו ואח' נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: " התביעה הראשונה")). במסגרת אותו הליך עתרו המבקשים לסעד הצהרתי ולפיו יקבע בית המשפט, כי הבנק אינו רשאי להחליט על סגירה או הקפאה של חשבונותיהם מבלי שניתנה החלטה שיפוטית המורה לו לעשות כן, ובהעדר בסיס ראייתי מוצק לכך שהמבקשים אכן ביצעו פעולות העולות כדי הלבנת הון או מימון טרור. עוד התבקש בית המשפט לקבוע, במסגרת התביעה הראשונה, כי החלטת הבנק להקפיא ולסגור את החשבונות אינה סבירה ואינה מידתית.

בד בבד עם הגשת התביעה הראשונה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני המורה לבנק להימנע מהקפאת חשבונותיהם עד למתן פסק דין בתביעתם. במסגרת הליך זה טענו המבקשים כי הבנק אינו מחויב לכבד את החלטת משרד האוצר האמריקאי, לכלול את זיו והחברות שבבעלותו, ברשימה השחורה וכי בפני הבנק אין כל תשתית ראייתית אשר יש בה כדי לבסס חשד סביר לפעילות בלתי חוקית של המבקשים, המצדיקה את הקפאת הפעילות ב חשבונותיהם. עוד נטען, כי הקפאת הפעילות תביא להתמוטטות כלכלית של החברות המופעלות על ידי זיו בדרום סודן וכן לפגיעה בפרנסת העובדים המועסקים בחברות אלו.

מנגד, טען הבנק, כי די בהכללתם של זיו ושל החברות ברשימה השחורה כדי לבסס יסוד סביר להנחה כי חשבונותיהם משמשים להלבנת הון או למימון טרור, ומשכך נטען כי סירובו של הבנק להמשיך בניהול החשבונות אינו סירוב בלתי סביר, כאמור בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), וכי החלטה זו עולה בקנה אחד עם הוראת המפקח על הבנקים.
הבנק הוסיף וציין, כי הוא חשוף לסנקציות רחבות היקף ככל שלא יכבד את החלטת משרד האוצר האמריקאי בנדון וכי יגרם לו נזק כלכלי, כפי שאירע לבנקים שונים ברחבי העולם, ככל שיאפשר המשך פעילות בחשבונות של גופים אשר הוכללו ברשימה השחורה.

בהחלטה, מיום 31.3.19, נדחתה בקשת המבקשים במסגרת התביעה הראשונה, למתן צו מניעה זמני, ונקבע כי עצם הכללתם של זיו ושל החברות ברשימה השחורה אכן מעלה יסוד סביר לחשד, כי חשבונותיהם משמשים להלבנת הון או למימון טרור, ובהתאם נקבע כי הבנק מחויב להימנע מהמשך ניהול החשבונות וזאת נוכח הוראת המפקח על הבנקים ונוכח החשש לחשיפת הבנק לסיכון משפטי וכלכלי, ככל שלא ימנע מהקפאת החשבונות.

המבקשים עתרו לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט (רע"א 2407/19). בית המשפט העליון, בהחלטה מיום 3.4.19, העניק למבקשים סעד ארעי עד להכרעה בסעד הזמני, באופן אשר אפשר למבקשים לבצע תשלומים ו/או העברות כספים לספקים בארץ בשקלים.

בהמשך, בהחלטה מיום 14.5.19 דחה בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת יעל וילנר) את בקשת רשות הערעור, והצו הארעי שניתן ביום 3.4.19 בוטל.
יוער כי במהלך התקופה שבה אפשר בית המשפט העליון למבקשים לבצע פעולות בחשבונות הבנק עשו המבקשים פעולות שונות בחשבונות להעברת כספים לספקים שונים בארץ.

בעקבות זאת, ביום 23.6.19, הגישו המבקשים בקשה למחיקת התביעה הראשונה, במסגרתה צוין כי: "המבקשים מכבדים את החלטות בית המשפט ולאור זאת הם סבורים כי אין טעם בהמשך ניהולו של ההליך דנן".

יחד עם זאת, הגישו המבקשים תובענה זו בדרך של המרצת פתיחה, המבוססת על אותה מערכת עובדות ומתייחסת למרבית השאלות שהוכרעו בתביעה הראשונה, כמפורט לעיל, כאשר המבקשים אינם כופרים עוד בזכותו של הבנק להקפיא את ניהול החשבונות של המבקשים אצלו, כמו גם לסגור את החשבונות, נוכח ההכרעות השיפוטיות בנדון אשר ניתנו במסגרת התביעה הראשונה, אלא שלטענתם המחלוקת כעת נוגעת לשאלה מהי הדרך בה יסגרו החשבונות.

לטענת המבקשים, נכון וראוי לאפשר את סגירת החשבונות על דרך של שחרור הכספים בין אם על דרך משיכת הכספי ם במזומן ובים אם על דרך העברתם כתשלומי מקדמות ותשלומים שוטפים אחרים לידי עובדים, ספקים וגורמים שונים, על פי רשימה שיעבירו המבקשים אל הבנק, אשר העברות כספים שכאלו אושרו בעבר על ידי הבנק, הן בטרם ההכרזה והן לאחריה. לטענתם, סגירת החשבונות באופן זה תגשים מטרה כפולה: האחת הפגת החשש של הבנק מהחזקת החשבונות, ומאידך, יוכלו המבקשים להעביר את הכספים לטובת הגורמים המאושרים באופן שתצמצם את הפגיעה במבקשים, בעסקיהם ובפרויקט החקלאי אותו, לטענתם , הם מנהלים בדרום סודן.

הבנק סירב להיענות לבקשה זו, ובמסגרת תגובתו בהליך זה טען כי הדרך היחידה המתאפשרת הינה באמצעות העברת הכספים לחשבונות בנק בבעלות זהה בבנק אחר. זה המקום לציין כי המבקשים ניסו לקדם אפשרות שכזו ואולם, לדברי בא כוחם אפשרות זו לא צלחה, ובנקים אחרים אליהם פנו המבקשים לא הסכימו לפתוח חשבונות למבקשים.

לעמדת הבנק, במצב דברים זה, בו לא ניתן להעביר את הכספים בחשבונות הבנק לבנק אחר, אין לשחררם והכספים בחשבונות אלו יועברו לחשבון מעבר המנוהל על ידי הבנק, לזכות המבקשים, עד למתן החלטה אחרת ו/או עד להסרת הסנקציה שהוטלה על המבקשים, כשחשבון זה צובר ריבית.

אל מול עמדה זו טוענים המבקשים, כי יש להם זכות קנין בכספם, זכות חוקתית המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיו אין הבנק רשאי לפגוע בזכות זו, בהעדר כל הוראת חוק או החלטה שיפוטית.
נטען כי הבנק לא הניח כל תשתית משפטית המקנה לו את הזכות ו/או סמכות להחזיק בכספים, בניגוד לרצון בעליהם החוקיים ועל כן, הבנק אינו רשאי לעכב תחת ידיו את הכספים השייכים להם. המבקשים חזרו וטענו, כי זכותם החוקתית להחזיק ולעשות שימוש בכספים השייכים להם ללא תנאי וללא מגבלת זמן וללא תכלית ועל כן גם אם רשאי הבנק להקפיא את ניהול החשבונות ולא להעניק להם שירותי בנקאות, כפי שנקבע בתביעה הראשונה, אין הבנק רשאי לעכב תחת ידיו את הכספים, וככל שהמבקשים מכבדים את החלטת הבנק לסגור את החשבונות, חייב הבנק עם סגירת החשבונות לשחרר הכספים ולמסור אותם לידי המבקשים.

הבנק חזר וטען כי משמעות הקפאת החשבונות מכוח הכללתם של המבקשים ברשימה השחורה – ה SDN, הינה כי הבנק אינו רשאי לאפשר כל פעולה בחשבונות הבנק, ועל כן לדידו גם שלב סגירת החשבונות הינו פועל יוצא של הליך ההקפאה במובן זה שלא ניתן לאפשר משיכת הכספים מחשבונות הבנק, על דרך של העברתם לידי המבקשים או לידי צדדים שלישיים על פי הוראות המבקשים.
לטענת הבנק, הסעד המבוקש סותר לחלוטין את הקביעות הפוזיטיביות שנקבעו בתביעה הראשונה, וכל כולו ניסיון לעקוף קביעות אלה ולקדם הוצאת הכספים שהוקפאו לידי גורמים המעורבים ו/או שעשויים להיות מעורבים בפעילות המבקשים בדרום סודן, פעילות שבגינה הוכרזו המבקשים ב"רשימות השחורות" של משרד האוצר האמריקאי.

יוער כי במסגרת הסכמות שהתגבשו בתיק זה בישיבה מקדמית הסכים הבנק, בהמלצת בית המשפט, לכבד העברת כספים למימון שכ"ט עוה"ד של המבקשים המטפלים בעניינם אל מול הרשויות האמריקאיות.
ד י ו ן
לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות. אחזור ואדגיש, כי החלטת הבנק בדבר הקפאת החשבונות, שעה שהוטלו על המבקשים או על חלקם סנקציות והם הוכרזו ברשימת ה- SDN, נובעת מהצורך לעמוד בחובות הרגולטוריות החלות עליו ולהגן הן על עצמו והן על הציבור. בעניין זה אין לי אלא לחזור ולהפנות להנמקות המפורטות במסגרת החלטתי שניתנה בתביעה הראשונה, במסגרת הבקשה לצו מניעה, אשר הפכה כאמור, חלוטה.

בהחלטות המפורטות אשר ניתנו במסגרת התביעה הראשונה והערעור עליה , נקבע כי די בעצם הכרזתם של המבקשים ברשימת ה- SDN על מנת לעורר חשש סביר כאמור וכי אין זה מתפקידו של הבנק לחקור ולבדוק טענות המבקשים, החוזרים וטוענים כי אין בסיס ראייתי להכרזתם ברשימת ה- SDN. עניין זה מסור להכרעת הגופים הרלבנטיים בארה"ב ואין חולק כי המבקשים מקדמים פעילות משפטית בנדון בארה"ב.

נמצא אפוא, כי לעת הזו החלטת הבנק להקפיא את הפעילות בחשבונות המבקשים, משמעה לא רק הפסקת מתן שירות בנקאי, כי אם הקפאת המצב במובן זה שבין אם נותרים החשבונות פתוחים ובין אם נסגרים מנהלית על דרך של העברת הכספים לחשבון מעבר, הבנק אינו רשאי לאפשר פעילות בחשבונות, גם לא על דרך משיכת הכספים בעת סגירת החשבונות, כפי שמבוקש.

היענות לבקשת המבקשים, משמעה הסרת ההקפאה ושחרור הכספים המוקפאים, בין אם לידי המבקשים ובין אם על דרך העברתם לצדדים שלישיים. אין זאת, כי אם ניסיון לעקוף החלטה מפורשת שהפכה לפסק דין חלוט ולפיו חשבונות הבנק של המבקשים מוקפאים במובן זה שאין יוצא ואין בא, עד להסרת ההכרזה, למעט העברת החשבונות, כפי שהם , לחשבון בנק מנהל אחר על שם המבקשים, כפי שמסר הבנק עמדתו.

הרציונל העומד מאחורי הקפאת חשבונות המבקשים הינו אותו רציונל העומד בבסיס סגירת החשבונות במובן זה שהבנק לא יכבד כל הוראה בנקאית שתימסר לו על ידי המבקשים ובוודאי לא שחרור הכספים או ביצוע תשלומים כלשהם מתוך הכספים המופקדים אצלו . שלב סגירת החשבונות הנו טכני ואין בו כדי לאפשר מתן חלון הזדמנות למבקשים לשחרר הכספים המצויים בחשבונות הבנק. שחרור הכספים חוטא למטרת הליך ההקפאה וסגירת החשבונות וריקון החשבונות מן הכספים ירוקן מתוכן את כל מטרת הליך ההכרזה והעומד מאחוריו.

יובהר, ועל כך גם אין ספק, כי הכספים בשלב זה שייכים למבקשים, והבנק אינו טוען לכספים אלו וגם אינו רשאי לחלט את הכספים המצויים בחשבונות המבקשים, אלא אם יובא בפניו צו שיפוטי. כל שעושה הבנק הוא המשך הקפאת הפעילות בחשבונות על דרך של הפסקת הפעילות בחשבונות, סגירתם והעברת הכספים לחשבונות מעבר בבנק באופן שיאפשר צבירת ריבית.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. הבנק פועל בהתאם לדין ואינו רשאי לשחרר בשלב זה של הדברים את הכספים כפי שמבוקש. הכספים ישוחררו ככל שיוסרו המבקשים מרשימת ה- SDN או ככל שתינתן החלטה שיפוטית אחרת .

כפי שכבר הערתי, מאבקם של המבקשים הינו בזירה אחרת היא הזירה האמריקאית.
בית המשפט ער למצוקת המבקשים ולקשיי הנזילות בפניהם הם עומדים מזה זמן רב, בין השאר בהינתן התמשכות ההליכים בארה"ב. ואולם, אין בידי בית המשפט הישראלי כדי לסייע בנדון. יש אך לקוות כי פרשה זו תסתיים במהרה.
בהינתן קביעתי זו לא ראיתי לנכון לבחון את טיבן של העברות המבוקשות על ידי המבקשים לידי ספקים שונים בארץ .

המבקשים ישאו בהוצאות הבנק בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.