הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו חדל"ת 64635-06-21

בעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018
תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019

  1. א.מ.י יזום פרוייקטים משותפים בע"מ
  2. גולדנפלייס בע"מ
  3. א.ו. נכסי יוקרה בע"מ
  4. נ.צ. החברה הישראלית להשקעות ופיתוח בכרם התימנים בע"מ
  5. הקונגרס 1 תל אביב בע"מ
  6. מ.א.מ. אלמוגים בע"מ
  7. אידלסון על המים בע"מ
  8. איילון על הקורא הסיטי בע"מ
  9. א.מ.י. לוינסקי נכסים בע"מ
  10. ר.י. עדן נכסים בע"מ
  11. סוף על המים בע"מ
  12. ארלינג'ר על הסיטי בע"מ
  13. א.מ.י אלון יזמות בניה וחיזוק מבנים תמ"א 38 בע"מ
  14. רובע 6 אילת בע"מ

החברות בקבוצת ביקוב

15. הגב' ויקטוריה ביקוב
על-ידי באי-כוחן עוה"ד עמית לדרמן ודורית קרני
בעלת השליטה

  1. הס על הים בע"מ
  2. הגדוד העברי על הסיטי בע"מ
  3. נחלת יהודה על איילון בע"מ
  4. ארלינג'ר על איילון בע"מ
  5. בית כיכר השעון בע"מ

החברות הנוספות

  1. שולה ודב ורבין
  2. מר אביב שמר
  3. מר מני רחמני
  4. מר שי טנר

על-ידי באי-כוחם עוה"ד אשר אנגלמן וסמיון קידר
הנושים המובטחים

הגב' גפן כרמית ברוקר
על-ידי באי כוחה עוה"ד אמנון מרכוס ואביתר בינו
ברוקר

בנק הפועלים בע"מ
על-ידי בא-כוחו עו"ד גיל דן
בנק הפועלים

הגב' שרה פולצ'ק ו-51 נושים נוספים
על-ידי באי-כוחם עוה"ד אורי בן יוחנה ובועז חי לוי
הנושים במעמד נשייה בדין רגיל

הגב' יהודית גפן
על-ידי באי-כוחה עוה"ד תם ליפשיץ ואבי אסיאו
גפן

הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי
על-ידי באי כוחו עוה"ד נחמה אבן – ספיר ויוסי מססה

הממונה

החלטה

עניינה של החלטה זו בהליכי חדלות פירעון של 14 חברות: א.מ.י יזום פרוייקטים משותפים בע"מ (להלן: "חברת א.מ.י"), גולדנפלייס בע"מ (להלן: "חברת גולדנפלייס"), א.ו. נכסי יוקרה בע"מ (להלן: "חברת א.ו."), נ.צ. החברה הישראלית להשקעות ופיתוח בכרם התימנים בע"מ (בפירוק מרצון), הקונגרס 1 תל אביב בע"מ (להלן: "חברת הקונגרס"), מ.א.מ. אלמוגים בע"מ, אידלסון על המים בע"מ, איילון על הקורא הסיטי בע"מ, א.מ.י. לוינסקי נכסים בע"מ, ר.י. עדן נכסים בע"מ, סוף על המים בע"מ, ארלינג'ר על הסיטי בע"מ, א.מ.י אלון יזמות בניה וחיזוק מבנים תמ"א 38 בע"מ ורובע 6 אילת בע"מ (להלן יחד: "החברות בקבוצת ביקוב" או "הקבוצה") וכולן יחד בשליטת הגב' ויקטוריה ביקוב (להלן: "בעלת השליטה").

ביום 29.6.2021 עתרו החברות בקבוצת ביקוב ובעלת השליטה בבקשה דחופה לכינוס אסיפות נושים ולעיכוב הליכים הן בעניינן של החברות בקבוצה והן בעניינה של בעלת השליטה, וזאת בהתאם להוראות תיקון מס' 4 שבחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2021 אשר נכנס לתוקף ביום 18.3.2021 (להלן: "החוק" ו"תיקון מס' 4").

בתוך כך עתרו הקבוצה ובעלת השליטה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד בהתאם להוראות סעיפים 319ז(ג) ו-319ח לחוק וביניהם: עיכוב הליכים למשך 90 יום כמשמעו בתיקון מס' 4 לחוק; עיכוב הליכים גם בעניינן של חברות נוספות: הגדוד העברי על הסיטי בע"מ, ארלינג'ר על איילון בע"מ, ובית כיכר השעון בע"מ (להלן: "החברות הנוספות"); עיכוב הליכי מימוש וכן ביטול כל העיקולים שהוטלו על נכסי הקבוצה, על נכסי בעלת השליטה והחברות הנוספות, בהתאם להוראות סעיפים 319ט(א)(2)(א) ו-319ט(א)(2)(ב) לחוק; מינויה של עו"ד אלונה בומגרטן כמנהלת ההסדר בהתאם להוראת סעיף 326 לחוק תוך מתן סמכויות חקירה בהתאם להוראת סעיף 281(א) לחוק וכן תוך הקניית כלל הסמכויות הקבועות בחוק לצורך איתור נכסים ותפיסתם; מתן צווי איסור דיספוזיציה על נכסי החברות בקבוצת ביקוב וכן על נכסי בעלת השליטה; וכן להתיר לקבוצה ולבעלת השליטה לגבש מתווה להסדר חוב קונקרטי במסגרת הליך גישור קצר בפני כב' הנשיא (בדימוס) א' אורנשטיין.

במאמר מוסגר יצוין, כי בבקשה נטען כי מרבית הנושים (למעלה מ-64%) תמכו בבקשה בכפוף לכך שבית-המשפט ייעתר למינויה של עו"ד בומגרטן כמנהלת ההסדר וכן לקיומו של הליך הגישור כמפורט לעיל.

הבקשה

על-פי הנטען בבקשה, בעלת השליטה הינה יזמית נדל"ן פעילה בתחום הנדל"ן מזה כ-15 שנים, בעיקר בייזום ותכנון יחידות דיור יוקרתיות ובודדות במיקומים נבחרים. עוד נטען כי בעשור האחרון השלימו החברות בקבוצת ביקוב פרויקטים רבים ובהם כ-100 יחידות דיור ייחודיות.

החברות בקבוצת ביקוב מונהגות על-ידי שתי חברות: האחת, חברת א.מ.י אשר יוזמת את הפרויקטים ומגייסת עבורם מימון באמצעות גיוס הלוואות ארוכות טווח, לרוב ממשקיעים פרטיים, והשנייה, חברת גולדנפלייס שהייתה אמונה בעיקר על העסקת עובדי הקבוצה וביניהם אנשי שיווק, תחזוקה, הנהלת חשבונות ואדמיניסטרציה.

לצד חברות אלו, בכל פרויקט שבו עסקה הקבוצה, הוקמה חברת פרויקט ייעודית (Special Purpose Vehicle - SPV) שנועדה לשמור על כל פרויקט כמערכת סגורה, וזאת בין היתר לאור מנגנוני המימון המקובלים בתחום. כספי המימון שגייסה חברת א.מ.י הועברו למימון הפרויקטים באמצעות אותן חברות ייעודיות וחובן כלפי חברת א.מ.י נרשם בספרי החברות. לצד זאת, לכל פרויקט היה גם ליווי בנקאי. משמע, עיקר ההתחייבויות ארוכות הטווח של אותן חברות הפרויקט הייעודיות היה כלפי חברת א.מ.י וכלפי הבנק המלווה (למעט מקרים בודדים בהם נחתמו הסכמי ההלוואה ישירות בין חברת הפרויקט לבין המשקיע וכפועל יוצא מכך כספי המימון הועברו ישירות לאותה חברה (שלא באמצעות חברת א.מ.י)). להשלמת התמונה יצוין, כי במקרים מסוימים אף נחתמו הסכמי ההלוואה מול בעלת השליטה עצמה ובכך נטלה זו על עצמה את חובות חברות הפרויקט. עוד יצוין כי חלק מחברות הפרויקט הוקמו והוחזקו באופן בלעדי על-ידי הקבוצה, וחלק הוקמו עם גורמים נוספים כמו במקרה של החברות הנוספות שגם להן העמידה חברת א.מ.י כספים. על-פי הנטען, בשל צורת עבודה זו עומד חובן המצטבר של חברות הפרויקט והחברות הנוספות כלפי חברת א.מ.י על סך של כ-45.1 מיליון ₪ כשמתוכו סך של 14.5 מיליון ₪ הינו חוב בגין כספים שהועברו לחברות הנוספות (ראו: נספח 4 שצורף לבקשה וכולל תרשים המפרט את כלל החזקות החברות בקבוצת ביקוב והחברות הנוספות).

על-פי הנטען בבקשה, היקף החובות של הקבוצה ובעלת השליטה יחד עומד על כ-90 מיליון ₪, כאשר מתוכם 34 מיליון ₪ לנושים מובטחים, 10 מיליון ₪ לנושים עם ערבויות אישיות, ו-46 מיליון ₪ לנושים בלתי מובטחים. מנגד, צוין כי היקף נכסי הקבוצה ובעלת השליטה עומד על כ- 65 מיליון ₪ הכולל בעיקר החזקה בנכסי נדל"ן שונים הן על-ידי חברות הקבוצה והן על-ידי החברות הנוספות. בין נכסי הנדל"ן: מגרש באילת, משרד ברחוב בן יהודה בתל-אביב בו מתנהלת פעילות הקבוצה, החזקת 25% ממניות חברה שבבעלותה נכס מקרקעין בנתניה ששווי הנכס עומד על כ-9.7 מיליון ₪ (החזקה בנכסים אלו נעשתה באמצעות חברת א.ו.); החזקה בזכויות לבניית פנטהאוז ברחוב אידלסון בתל-אביב ששווין הוערך בסך של כ-12.5 מיליון על בסיס חוות דעת שמאית משנת 2016, ₪ (החזקה בנכס זה נעשתה באמצעות חברת אידלסון על המים בע"מ); דירה ברחוב בן יהודה בתל-אביב שהצעות לרכישתה בחודשים האחרונים עמדו על סך 7.3 מיליון ₪ (החזקה בדירה נעשתה באמצעות חברת א.מ.י); החזקה בזכויות בפרויקט ייעוד מעורב (מסחרי ומגורים) ברחוב אלינג'ר בתל-אביב שבו נמכרו 19 מתוך 24 דירות בפרויקט (החזקה בנכס זה נעשתה באמצעות חברת ארלינג'ר על איילון בע"מ ש-67% ממניותיה מוחזקות על-ידי חברת ארלינג'ר על הסיטי בע"מ שבבעלות בעלת השליטה); ועוד. כאמור לעיל, על מרבית הנכסים הנזכרים קיימים שעבודים לטובת בנקים ומלווים שונים.

עוד על-פי הנטען, הקבוצה נקלעה לקשיים כלכליים בין היתר בשל הגורמים הבאים: היעדר יציבות שוק הנדל"ן שנובע משינויים רגולטורים ומגמות שוק שאינן בשליטת בעלת השליטה (למשל שינוי תב"ע שהוביל לבניית 9 יחידות דיור במקום 12); הימצאות באר תת קרקעית באחד מחניוני הפרויקטים שבגינה סירב משרד הבריאות ליתן היתר בניה; עיכובים בפרויקטים שגרמו לפגיעה בתכנון התזרים ובמבנה האשראי שהוכן לכל פרויקט (על-פי הנטען עיכובים אלו גרמו להכבדת עלויות ההלוואה (ריבית) והצטברות עלויות מימון בלתי צפויות עד כדי קשיים תזרימיים); וכן תלות בגורמים חיצוניים נוספים כגון בעלי זכויות נוספות בקרקע, רשות המסים ועוד, שהקשו על קידום הפרויקטים.

עוד נטען כי כתוצאה מהאמור נפתחו כנגד בעלת השליטה והקבוצה 19 תביעות והליכי גביה במסגרתם אף הוטלו עיקולים, וכי מרבית ההליכים, למעט שניים, החלו בחודש מרץ 2020 (סעיף 30 לבקשה). בשל כך, עתרו הקבוצה ובעלת השליטה לעיכוב הליכים בעניינן, וזאת על מנת למנוע הליכי גביה מצד הנושים המובטחים, או מימוש מהיר של נכסי הקבוצה שיהיה בו כדי לפגוע בהשאת ערכם של הנכסים ובגיבוש הסדר חוב קולקטיבי לטובת כלל הנושים.

בתמיכה לבקשה צורפו, בין היתר, מכתב בדבר הסכמת הרוב המכריע של הנושים לבקשה (נספח 1 לבקשה); דוחות כספיים ומבוקרים לשנת 2019 של 8 חברות מתוך 14 חברות הקבוצה (נספח 30 לבקשה) והעתק המתווה הראשוני להסדר (נספח 52 לבקשה). עם זאת, לבקשה לא צורפה תכנית הפעלה בתקופת עיכוב ההליכים, והקבוצה הסתפקה בציון נתון כללי ולפיו לקבוצה אין עובדים וכי מנגד קיימות הוצאות הנהלת חשבונות בלבד.

יצוין כבר עתה, כי עיון בדוחות הכספיים העלה תמונה מדאיגה בנוגע למצבה הכלכלי של הקבוצה. בדוח הכספי של חברת א.מ.י לשנת 2019 נרשמה הערת עסק חי בשל גירעון בהון בסך של כ-21.7 מיליון ₪, בדוח הכספי של חברת גולדנפלייס לשנת 2019 נרשמה הערת עסק חי בשל גירעון בהון בסך של כ-7 מיליון ₪, ובדוח הכספי של חברת הקונגרס לשנת 2019 נרשמה הערת עסק חי בשל גירעון בהון בסך של כ-4.5 מיליון ₪.
אשר להסדר המוצע יצוין, כי החברות בקבוצת ביקוב ובעלת השליטה התחייבו להעמיד את כלל נכסיהן לטובת פירעון החוב לנושים, באופן שיאפשר פירעון מלוא החוב לנושים המובטחים ואילו לנושים בדין רגיל פירעון החוב בשיעור המקסימלי שיושג ממימוש זהיר של הנכסים לאחר השאת שווי הנכסים ומתן מענה לסוגיות המס המורכבות הכרוכות במימוש. להערכת הקבוצה ובעלת השליטה החזר החוב לנושים במעמד נשייה בדין רגיל יתרחש בפרק זמן שבין 18-12 חודשים (סעיף 66 לבקשה).

בהחלטתי מיום 30.6.2021 הוריתי על עיכוב הליכים זמני במעמד צד אחד הן בעניינן של חברות קבוצת ביקוב והן בעניינה של בעלת השליטה וזאת בהתאם להוראות סעיפים 319ז(ה) ו-319ח לחוק. במסגרת החלטה זו נעתרתי לחלק מהסעדים הזמניים המבוקשים (ראו סעיפים 9.5-9.1 להחלטה), וכן ניתנו הוראות לקבוצה להשלמת פרטים נוספים (ראו סעיפים 9.8-9.6 להחלטה). בנוסף, הוריתי על קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים.

ביום 7.7.2021 עתרה הקבוצה בבקשה נוספת לעיכוב הליכים ולמתן סעדים זמניים נוספים וביניהם צווי איסור דיספוזיציה זמניים על כלל נכסי הקבוצה ובעלת השליטה וכן צווים לעיכוב הליכי מימוש נכסים הן בעניין חברות קבוצת ביקוב והן בעניינן של החברות הנוספות. עוד יצוין כי במסגרת בקשה זו השלימה הקבוצה חלק מהפרטים הנוספים שנדרשו בהחלטתי מיום 30.6.2021.

בהחלטתי שניתנה עוד באותו היום נעתרתי לבקשת הקבוצה למתן צווי איסור דיספוזיציה זמניים על נכסי חברות הקבוצה וכן על נכסיה האישיים של בעלת השליטה. עם זאת, וכפי שצוין בהחלטתי, לא מצאתי מקום ליתן צווים בעניינן של החברות הנוספות בטרם נשמעו תגובות אותן החברות ונושיהן, בשים לב כי מדובר בחברות סולבנטיות (על-פי הנטען) ומאחר ובחלקן החזיקה בעלת השליטה (בשרשור) בחלקים שווים יחד עם צדדים שלישיים (ראו למשל חברת הס על הים בע"מ וחברת בית כיכר השעון בע"מ).

תגובות הנושים והממונה והדיון בבקשה

ביום 12.7.2021 הוגשה תגובה מטעם קבוצת נושים שתמכו בבקשה.

על-פי הנטען בתגובה, קבוצה זו מונה 52 נושים שלטובתם חובות בהיקף של כ-50 מיליון ₪ במעמד נשייה רגילה (להלן: "הנושים במעמד דין רגיל"). מקור החוב בהלוואות שהעמידו נושים אלה לטובת חברת א.מ.י ולחברת גולדנפלייס. לדידם של נושים אלה, היעתרות לבקשה לעיכוב הליכים לצד מינויה של עו"ד בומגרטן לצורך פיקוח על ההסדר, תביא להשאת החוב לנושים (בין היתר באמצעות ניצול נכון של זכויות הבנייה בנכסי הנדל"ן של הקבוצה וניהול נכון של חבויות המס החלות בעניינם).

נושים אלה סברו כי פניית הקבוצה להליכי חדלות פירעון בהתאם להוראות חלק ב' שבחוק תפגע בהם באופן משמעותי, הן בשל חילוט ערבויות בנקאיות על-ידי הבנקים המלווים את הפרויקטים, והן בשל העמדת יתרות ההלוואות לפירעון מיידי ומימוש נכסים שטרם הושלמה בנייתם באופן מהיר שיסב הפסד ניכר בשל אי ניצול זכויות ורווח אפשרי. בנוסף נטען כי לאור אופי פעילות החברות בקבוצת ביקוב, ההלוואות שבין החברות ורשת החברות המסועפת בתוכה עברו סכומי עתק עד כדי טשטוש עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, הרי שיש לראות בכלל החברות כישות כלכלית אחת וכך גם יש לנהוג בעניין נכסי הקבוצה וחובותיה שאינם ניתנים להפרדה. משכך, עתרו נושים אלה להורות על עיכוב הליכים גם בעניינן של החברות הנוספות ונכסיהן והכל לצורך גיבוש הסדר חוב כולל.

הממונה אף הוא תמך בבקשה וכן במינויה של עו"ד בומגרטן כמנהלת הסדר זאת בהתחשב ברצונם של מרבית הנושים. עם זאת, הביע התנגדות להעניק לה סמכויות חקירה בהתאם להוראת סעיף 281(א) לחוק, זאת מאחר ובהתאם להוראת תיקון מס' 4, תפקידו של מנהל ההסדר מתרכז בעיקר בסיוע בגיבוש הסדר חוב בין החברה לבין נושיה, בהכרעה בתביעות חוב לצורכי הצבעה של בעלי העניין, בהסדר ופיקוח על הליכים אלו ועל יישום ההסדר, והכל שעה שהשליטה נותרת בידי האורגנים של החברה. היינו, לשיטת הממונה, סמכויות מנהל הסדר בהתאם להוראת חלק י' ותיקון מס' 4 לחוק הינן "טכניות-פיקוחיות בלבד" (סעיף 14 לעמדה), בעוד שסמכויות חקירה מתאימות בעיקרן להליך חדלות פירעון בהתאם להוראות חלק ב' בגדרן ניטלות סמכויות הניהול מידי האורגנים של החברה ומועברות לידי הנאמן.

עוד העיר הממונה כי בשים לב לכך שההסדר מבוסס על מכירת כל נכסי החברה בתקופה של 18-12 חודשים והעברת מלוא תמורתם לנושים, ומאחר ועותרים בבקשה למתן סמכויות חקירה וסמכויות לאיתור נכסים ותפיסתם, נראה כי מדובר בבקשה שמתאימה על פניה להתברר במסגרת חלק ב' לחוק – צו לפתיחת הליכים שעניינו פירוק.

מנגד, הוגשו לבקשה מספר התנגדויות על-ידי מספר נושים מובטחים: התנגדות הגב' גפן כרמית ברוקר (להלן: "ברוקר") שלטובתה שעבוד רשום על משרדי הקבוצה ברחוב בן יהודה בתל-אביב (להלן: "משרדי הקבוצה"); התנגדות ה"ה שולה ודב ורבין שלטובתם רשומה משכנתא על דירת הפנטהאוז שברחוב אידלסון בתל-אביב וכן נושים נוספים שלטובתם רשומה הערת אזהרה על נכס זה; וכן התנגדות בנק הפועלים שלטובתו שעבודים על נכסי חלק מהחברות הנוספות (הגדוד העברי על הסיטי בע"מ וארלינג'ר על איילון בע"מ) (להלן: "הנושים המובטחים"). לטענת הנושים המובטחים אין מקום לעכב את הליכי מימוש הנכסים המשועבדים וזאת מאחר ואין בנכסים אלו כדי להבטיח להם הגנה הולמת כדרישת סעיף 245 לחוק (החל בהתאם להוראות סעיפים 319ט(א)(2)(א) ו-29(2) לחוק).

כבר עתה יצוין כי כלל הנושים המובטחים שהתנגדו לבקשה חזרו בהם מהתנגדותם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 13.7.2021, ואף נתנו הסכמתם לעיכוב הליכים בעניינן של החברות בקבוצת ביקוב ובעלת השליטה למשך 90 יום על מנת לנסות ולגבש הסדר חוב כולל. עם זאת, לאחר הדיון חזרה בה ברוקר מהסכמתה ולכך אתייחס בנפרד בהמשך.

עוד יצוין כי בשים לב לטענות החברות בקבוצת ביקוב בנוגע לסיבות בגינן נקלעו לקשיים כלכליים, ולאור העובדה שבחלק מהדוחות הכספיים של שנת 2019 שצורפו בעניינן של חלק מהחברות נכללה הערת עסק חי, עלתה בדיון שאלה מקדמית האם חברות או יחידים שנקלעו לקשיים כלכליים לא דווקא בעקבות משבר נגיף הקורונה ומגבלותיו, רשאים לעתור בבקשה לעיכוב הליכים במטרה לנסות ולגבש הסדר חוב עם נושיהם בהתאם להוראות תיקון מס' 4. בא-כוחה של הקבוצה ובעלת השליטה טען כי אין כל הכרח שהקשיים יהיו קשורים למשבר הקורונה על מנת שניתן יהיה לחסות תחת תיקון מס' 4 ואף הממונה תמך בעמדה זו והצדדים השלימו טיעוניהם בעניין זה בכתב.

בנוסף ועל מנת להעריך את סיכויי השיקום, נדרש בא-כוחה של הקבוצה ובעלת השליטה למסור הבהרות בין היתר בנושאים הבאים: שווי נכסי הקבוצה השונים, הצפי להשלמת הפרויקטים וקבלת ההיתרים והאישורים הדרושים, הנזק שיגרם לנכסי הקבוצה ולנושים ככל שהקבוצה תפנה בבקשה בהתאם להוראת חלק ב' לחוק, תרומתה של בעלת השליטה להסדר החוב המוצע והצורך בסיועה, עלויות הפעלת הקבוצה עד לגיבוש הסדר החוב ומקורות המימון, ועוד.

טיעונים משלימים

ביום 19.7.2021 הוגשה השלמת הטיעון מטעם החברות בקבוצת ביקוב ובעל השליטה. לשיטתן, אין מניעה להורות על עיכוב הליכים במטרה לנסות ולגבש הסדר חוב בהתאם להוראות תיקון מס' 4, אף אם החברות נקלעו לקשיים שלא בשל נגיף הקורונה וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, בשל לשון הוראות סעיפים 319ז(א) ו-319ז(ב) לחוק הכוללות את התנאים למתן צו לעיכוב הליכים. לשיטתן, העובדה כי במסגרת התנאים למתן צו לעיכוב הליכים לא נקבע כי מתן הצו כפוף להוכחה כי יצירת החובות מקורה בנגיף הקורונה, מובילה למסקנה כי המחוקק נמנע באופן מפורש מקשירה בין אירועי משבר הנגיף לבין הזכאות לעיכוב הליכים בהתאם להוראות תיקון מס' 4 לחוק.

עוד בהקשר זה נטען, כי הימנעות זו אינה מקרית, שכן דרישה להוכחת קשר סיבתי כאמור הייתה מצריכה דיון בשאלת עוצמת הקשר שבין הקריסה הכלכלית לבין השלכות נגיף הקורונה, ועיסוק בשאלה זו אינו פשוט כלל ועיקר ומחייב השקעת זמן ומשאבים רבים באופן שהיה מסכל לחלוטין קבלת החלטות מהירה במסגרת בקשות לעיכוב הליכים וקבלת ודאות מיידית לחברות.

שנית, הרציונל העומד בבסיס תיקון מס' 4 הינו יצירת מסלול ייעודי שיתן מענה לגידול במספר החייבים לאור המצב הכלכלי הקשה במשק. מסלול זה יעניק פתרון צודק וישים הן לחייבים והן לנושיהם ויעודד גיבוש הסדרי חוב, וזאת בהתחשב במשאבי המערכת המוגבלים. היינו, במקום להפנות את משאבי המערכת לבירור השאלה האם ההסתבכות הכלכלית מקורה בנגיף הקורונה, יש להקדיש את המשאבים לטובת גיבוש הסדרי חוב. במילים אחרות, מטרת התיקון הינה מערכתית – ליתן מענה להתמודדות עם השלכות נגיף הקורונה, וזאת בשונה מהסתכלות פרטנית לפיה יוענק סיוע למי שנפגעו אך ורק מנגיף הקורונה. בתמיכה לאמור מפנות הקבוצה ובעלת השליטה לפרסומים שנעשו באתר משרד המשפטים ביום 21.3.2021 עם כניסת תיקון מס' 4 לתוקף. שם צוין כי במסגרת התיקון ניתנת הזדמנות לכל החייבים לפנות למסלול של עיכוב הליכים לשם גיבוש הסדר חוב, וזאת ללא קשר בין מגבלות נגיף הקורונה לבין אופן יצירת החובות.

שלישית, המסגרת המשפטית שנקבעה במסגרת תיקון מס' 4, נסמכת על המנגנון הקבוע בחלק י' לחוק שקדם לתיקון, לפיו ניתנה לתאגיד אפשרות לגבש הסדר חוב עם נושיו בלא צו לפתיחת הליכים כל זמן שהשליטה בתאגיד נותרת בידי ההנהלה הקיימת (מנגנון המכונה Debtor in Possession). קרי, המנגנון הקבוע בחוק איפשר לתאגיד לנסות ולגבש הסדר חוב מול נושיו תוך שימור השליטה בידי האורגנים, וזאת ללא צורך להוכיח, כתנאי לשימור השליטה, כי הקשיים הכלכליים נבעו מנסיבות חיצוניות שלאו דווקא קשורות ליכולות הניהול של האורגנים. תיקון מס' 4 אינו משנה את ההסדר החוקי שקיים בחלק י' לחוק, אלא מוסיף עליו בעניין עיכוב הליכים ואין בדברי ההסבר לתיקון כדי ליצור יש-מאין תנאי שלא נקבע הן בתיקון מס' 4 והן בחלק י' לחוק.

ביום 20.7.2021 הוגשה אף עמדת הממונה בשאלה עקרונית זו.

לשיטת הממונה, תיקון מס' 4 הינו התיקון המשמעותי ביותר שנעשה עד כה בחוק, ובתכליתו נועד לעודד תאגידים ויחידים להגיע להסדרי חוב, חלף מתן צו לפתיחת הליכים. בתוך כך ניתנה לכלל החייבים הזדמנות לפנות בבקשה לעיכוב הליכים לצורך גיבוש הסדר חוב וכי ההליך לא הוגבל אך ורק לחייבים שחובותיהם נוצרו עקב משבר נגיף הקורונה.

עוד צוין על-ידי הממונה כי עמדה זו נלמדת משני מקורות נורמטיביים: ראשית, מלשון סעיף 319ז לחוק ובו התנאים שבהתקיימותם יורה בית-המשפט על עיכוב הליכים. מאחר ובין תנאים אלו לא נדרש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אופן יצירת החובות לבין נגיף הקורונה והמגבלות שהוטלו בעקבותיו, אזי שאין מקום להוסיף תנאי זה. באשר לצורך בהוספת דוח שנתי לשנת 2019 צוין כי תנאי זה דרוש על מנת שבית-המשפט והנושים יוכלו להעריך את הסיכויים לגיבוש הסדר חוב בלבד; שנית, מהפרוטוקולים של ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת אשר דנה בהצעת החוק לתיקון מס' 4, מתוכנם ניתן ללמוד כי חברי הוועדה שללו את הצורך להגביל את תחולת התיקון על חייבים שנקלעו לקשיים כלכליים בשל נגיף הקורונה, וזאת בין היתר בשים לב לצורך במתן החלטה מהירה בעת כניסת החייבים להליך, תחת קיום דון בשאלת תרומת הנגיף על יצירת החובות ומה מידתה של התרומה ליצירת החובות.

השאלות הדרושות הכרעה
בפנינו עומדות איפוא מספר שאלות הדרושות הכרעה:

השאלה המקדמית: האם תיקון מס' 4 לחוק מיועד לחברות או יחידים שנקלעו לקשיים בשל נגיף הקורונה בלבד.
ככל שהתשובה הינה בשלילה, נבחן האם התקיימו התנאים לעיכוב הליכים בעניינן של קבוצת החברות ביקוב ובעלת השליטה.
ככל שהתקיימו התנאים, נבחן האם קיימת מניעה למנות מנהל הסדר שהוצע על-ידי רוב הנושים והאם ניתן להעניק למנהל ההסדר סמכויות חקירה המוקנות לבעל תפקיד במסגרת צו לפתיחת הליכים.

בטרם נדון בשאלות אלה נפרט את המסגרת הנורמטיבית הכללית בענייננו.

המסגרת הנורמטיבית בענייננו מוסדרת במספר סעיפי חוק בסימן ב' – "עיכוב הליכים לגבי תאגיד", וכן בפרק א'1 – "עיכוב הליכים לשם גיבוש הסדר חוב – הוראת שעה", שבתיקון מס' 4 לחוק.

שעה שהתאגיד פונה בבקשה לעיכוב הליכים בהתאם לתיקון מס' 4, עליו לעמוד תחילה במספר תנאים פרוצדוראליים לעניין אופן הגשת הבקשה, וזאת כאמור בהוראת סעיף 319ג לחוק שכותרתו "הגשת בקשה לעיכוב הליכים בידי תאגיד" שזו לשונה:

319ג.(א) תאגיד שאין לגביו צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש לבית המשפט, בתקופה הקובעת, בקשה לעיכוב הליכים לפי סימן זה לשם גיבוש הסדר חוב עם בעלי העניין בו ואישורו.
(ב) מגיש הבקשה יכלול בה את הפרטים והמסמכים שיש לכלול לפי סעיפים 8 ו-12 בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהפעלת התאגיד מתבקשת בה ויצרף לבקשה את כל אלה:
(1) מתווה ראשונה להסדר החוב;
(2) תוכנית שבה יפרט את אופן הפעלת התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים, ובכלל זה ההכנסות הצפויות מהפעלת התאגיד וממקורות נוספים, ההוצאות הצפויות לשם הפעלת התאגיד, תכנון עסקי ופעולות הנחוצות להפעלת התאגיד, והכול בהתאם למאפייני התאגיד (בפרק זה – תוכנית הפעלה);
(3) פירוט האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד עד אישור הסדר החוב;
(4) הדוח הכספי לשנת 2019, מבוקר כדין בידי רואה חשבון, אם ישנו.

בנוסף, על התאגיד לעמוד בתנאים המהותיים הדרושים לצורך מתן החלטה בבקשה למתן צו לעיכוב הליכים, וזאת בהתאם להוראות סעיף 319ז(א) לחוק לפיה:

319ז.(א) בית המשפט יורה על עיכוב ההליכים נגד התאגיד אם מצא שמתקיימים כל אלה, אלא אם כן מצא כי אין סיכוי סביר לאישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בו ובידי בית המשפט, ובהתחשב בין היתר ביכולתו הכלכלית של התאגיד בהתאם לדוח הכספי שלו לשנת 2019, אם ישנו:
(1) עיכוב ההליכים נדרש לשם גיבוש הסדר החוב;
(2) אין חשש סביר כי הפעלת התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים תפגע בנושים;
(3) יש אמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד עד אישור הסדר החוב.
(ב) בית המשפט לא יורה על עיכוב הליכים אם מצא כי מתקיים אחד מאלה:
(1) יש חשש ממשי כי התאגיד פועל במטרה להונות את נושיו;
(2) יש חשש ממשי כי התאגיד פועל לגריעת נכס מנכסיו במטרה להבריח אותו מנושיו;
(3) יש חשש ממשי כי התאגיד עושה שימוש לרעה בעיכוב ההליכים.

היה ומצא בית-המשפט כי התקיימו התנאים הפרוצדורליים והתנאים המהותיים, יחול סעיף 319יא לחוק הכולל את ההוראות הבאות:

(1) עסקי התאגיד יופעלו רק כדי לאפשר את המשך קיומו כעסק פעיל עד גיבוש הסדר החוב ובהתאם לתוכנית ההפעלה שאושרה;
(2) התאגיד ינהל את נכסיו באופן יעיל ומיטבי לשמירת ערכם ולהשבחתם;
(3) התאגיד לא יבצע עסקה חריגה או חלוקה כהגדרתן בחוק החברות או עסקה המנויה בסעיף 270 לחוק החברות אלא באישור בית המשפט;
(4) בית המשפט רשאי להורות על איסור לבצע עסקאות מסוימות, סוג מסוים של עסקאות או התניית ביצוען של עסקאות אלה באישור בית המשפט;
(5) יחולו סעיפים 77 עד 79;
(6) בית המשפט רשאי להתיר לתאגיד להתקשר בחוזה לקבלת אשראי הדרוש לשם מימון פעילותו של התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים או להורות על מסגרת אשראי שהתאגיד יהיה רשאי ליטול לשם מימון הפעילות כאמור, והכול למטרות ובתנאים שיורה בית המשפט (בפסקה זו – אשראי חדש); דין הסכומים הנדרשים לפירעון אשראי חדש כדין הוצאות הליכי חדלות פירעון, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת;
(7) תאגיד שניתנה לגביו החלטה על עיכוב הליכים יציין בתקופת עיכוב ההליכים, בצד שמו, בכל פרסום מטעמו שהוא הצעה לציבור לרכוש מוצרים או שירותים, את הביטוי "בעיכוב הליכים בתקופת מצב חירום בשל נגיף קורונה";
(8) התאגיד רשאי לעשות שימוש בנכס המשועבד בשעבוד קבוע, נכס שחל עליו שעבוד צף או נכס הכפוף לשימור בעלות, במהלך העסקים הרגיל בלבד, ויחולו סעיפים 61, 63 ו-64;
(9) לעניין ביטול חוזה קיים שהתאגיד צד לו, יחולו הוראות סעיפים 66, 68, 69 ו-71(ג), בשינויים המחויבים, ובשינוי זה: במקום "הנאמן" יבוא "התאגיד"; הייתה לצד השני לחוזה קיים זכות לבטלו בשל הפרתו בידי התאגיד, רשאי הוא לבקש מבית המשפט להורות על ביטולו, ובית המשפט יורה כאמור רק אם סבר כי התקיים אחד מאלה:
(א) המשך קיומו של החוזה אינו דרוש כדי לאפשר את המשך קיומו של התאגיד כעסק פעיל עד לגיבוש הסדר החוב;
(ב) התאגיד לא יקיים את חיוביו לפי החוזה בתקופת עיכוב ההליכים; בית המשפט רשאי לקבוע דרכים להבטחת קיום החיובים לפי חוזה קיים כאמור, ובכלל זה מתן ערובה.

האם תיקון מס' 4 לחוק מיועד לחברות או יחידים שנקלעו לקשיים בשל נגיף הקורונה בלבד?

לצורך מענה על שאלה זו יש לבחון את לשון הסעיפים הרלוונטיים שהובאו לעיל ואת פרשנותם.

כידוע, פרשנות דבר חקיקה נעשית במספר שלבים: ראשית, יש להידרש ללשון החוק תוך איתור כל המשמעויות שלשון הטקסט יכולה לשאת, שכן נקודת המוצא היא כי על הפרשנות למצוא אחיזה בלשון החוק, וכפי שנפסק "מלאכת הפרשנות אינה מוגבלת אך למילים, אך המילים מגבילות את הפירוש... ייתכן, שיינתן ללשון החוק פירוש מרחיב או פירוש מצמצם, רגיל או פירוש חריג, אך בדרך כלל יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית למטרה בלשון החוק" (ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701 (1982), בעמ' 716; וכן ראו: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70 (1985), בעמ' 75; ע"א 3067/11 קיבוץ אילות נ' מנהל מע"מ אילת (20.11.2012), בפסקה 19; ע"א 3042/19 ‏ אביחי ורדי, נאמן לנכסי החייב יצחק יפה נ' רייכמן (29.12.2020), בפסקה 21; ע"א 1912/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עמיד מח'ול, עו"ד (28.4.2021), בפסקה 16; אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה (1993), בעמ' 80 (להלן: " ברק, פרשנות החקיקה"); שנית, ככל שקיימת יותר מפרשנות לשונית אחת, על בית-המשפט לנסות ולתור אחר תכליותיו של דבר החקיקה שפרשנותו עומדת על הפרק, ולבסוף לבחור מבין כל האפשרויות הפרשניות שאותרו את הפרשנות המגשימה תכליות אלה באופן המיטבי (ראו: עע"ם 4955/07 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה נ' קרן תורה ועבודה, פ"ד סד(2) 353 (2010), בעמ' 377-376; בג"ץ 6247/04 גורודצקי נ' שר הפנים, 23.3.2010, בפסקה 19).

יש הגורסים כי ככל שקיימת פרשנות לשונית אחת, ניתן לעצור בשלב הראשון שכן די באותה פרשנות כדי להגשים את תכלית חוק אותה מבקש המחוקק להשיג (ראו למשל: ע"א 8511/18 פקיד שומה נתניה נ' דלק הונגריה בע"מ (26.1.2020), בפסקה 29). מנגד, יש הסבורים כי אף אם לשון החוק ברורה, עדיין יש לבחון את פרשנותו התכליתית הסובייקטיבית והאובייקטיבית. התכלית הסובייקטיבית נלמדת בין היתר מלשון החוק, האלמנטים החקיקתיים (כגון: שם החוק, שמות הפרקים שבו, כותרות ופיסוק) וההיסטוריה החקיקתית, לרבות הצעת החוק ודברי ההסבר לה, ואילו התכלית האובייקטיבית משתקפת, בין היתר, מעקרונות היסוד של שיטת המשפט שחזקה כי דבר החקיקה נועד לקיימם, מחוקים אחרים, מההלכה השיפוטית ואף מההיסטוריה החקיקתית של החוק הספציפי (ראו למשל: בג"ץ 267/88 רשת כוללי האידרא נ' בית המשפט לעניינים מקומיים, פ"ד מג(3) 728 (1989), בעמ' 738; דנג"ץ 5026/16 גיני נ' הרבנות הראשית לישראל (12.9.2017), בפסקה 3; רע"פ 1553/15 ח'ליל דיב עיסא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "השומרון" (31.10.2017), בפסקה 14; אהרן ברק פרשנות תכלית במשפט (2003), בעמ' 398).

אם כן, בענייננו, יש להידרש לפרשנות הלשונית של תיקון מס' 4 לחוק ובפרט לתנאים בגינם ייעתר בית-המשפט לבקשה לעיכוב הליכים, שכן עמידה בתנאים אלו תאפשר כניסה בשערי התיקון.

כאמור לעיל, על התאגיד (או היחיד) לעמוד במספר תנאים פרוצדורליים ומהותיים כמפורט בהוראות התיקון. במסגרת התנאים הפרוצדורליים מורה סעיף 319ג(ב) לחוק כי בנוסף למסמכים שיש לכלול בהתאם להוראות סעיפים 8 ו-12 לחוק, על התאגיד לצרף מתווה ראשוני להסדר; תכנית המפרטת את אופן הפעלת התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים ובה התייחסות להכנסות ולהוצאות הצפויות בתקופה זו, תכנון עסקי ופעולות נחוצות והכל בהתאם למאפייני התאגיד; פירוט האמצעים למימון ההוצאות בתקופת עיכוב ההליכים; וכן דוח כספי מבוקר לשנת 2019, ככל שישנו. תנאים דומים קבועים גם בסעיף 319יז(ב) לחוק, בעניינם של יחידים העותרים בבקשה לעיכוב הליכים.

בנוסף, על התאגיד לעמוד בתנאים המהותיים הקבועים בסעיף 319ז לחוק. תחילה מורה המחוקק, כתנאי מקדמי, כי על בית-המשפט לשלול קיומו של ממצא המלמד על כך שאין סיכוי סביר שהסדר החוב יאושר על-ידי בעלי העניין או על-ידי בית-המשפט, וזאת בין היתר בהתחשב בדוח הכספי של התאגיד לשנת 2019. היה ונשלל ממצא כאמור, על התאגיד לעמוד במספר תנאים מהותיים שניתן לחלקם לתנאים מהותיים חיוביים ושליליים.

בסעיף 319ז(א)(1)-(3) לחוק נקבעו תנאים חיוביים מצטברים אותם יש להוכיח ואלו הם: כי עיכוב ההליכים נדרש לשם גיבוש הסדר החוב; כי אין חשש סביר שהפעלת התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים תפגע בנושים, וכי יש אמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד עד אישור הסדר החוב. כמו כן, יש לשלול קיומם של התנאים המהותיים השליליים הקבועים בסעיף 319ז(ב)(1)-(3) לחוק אשר בקיומם לא ייעתר בית-המשפט לבקשה לעיכוב הליכים ואלה הם: קיים חשש ממשי כי התאגיד פועל במטרה להונות את נושיו; קיים חשש ממשי כי התאגיד פועל לגריעת נכס מנכסיו במטרה להבריח אותו מנושיו, או אם קיים חשש ממשי כי התאגיד עושה שימוש לרעה בעיכוב ההליכים.

להוראות דומות בעניינם של יחידים ראו סעיף 319יח(א) ו-(ב) לחוק.

הנה כי כן, קריאה פשוטה הן של התנאים המהותיים (החיוביים והשליליים) למתן צו לעיכוב הליכים בהתאם להוראות סעיף 319ז לחוק, והן של התנאים הפרוצדוראליים שבסעיף 319ג לחוק, מעלה כי התאגיד (או היחיד) לא נדרש להוכיח קשר בין אופן יצירת החובות לבין משבר נגיף הקורונה והמגבלות שהוטלו בעקבותיו. ודוקו, עסקינן ברשימה נכבדה של תנאים מדויקים וברורים שקבע המחוקק לצורך היעתרות לבקשה לעיכוב הליכים. לטעמי, כמות התנאים ופירוט השיקולים הרלוונטיים (הן החיוביים והן השליליים), מעידה כי בסופו של הליך חקיקת תיקון מס' 4, בחר המחוקק בקפידה את התנאים הדרושים לעיכוב הליכים, ואלו עולים בבירור מלשון החוק.

מכאן, מתבקשת המסקנה כי לשון סעיפים 319ג ו-319ז לחוק הינה ברורה ואינה נושאת מספר משמעויות לשוניות אפשריות וכי התנאים המפורטים בסעיפים אלה מהווים רשימה סגורה שאינה כוללת תנאי נוסף לפיו על החייב (תאגיד או יחיד) להראות כי חובותיו נוצרו בעקבות משבר נגיף הקורונה.

אשר לתכלית העיקרית אותה מבקש תיקון מס' 4 לקדם, הרי שזו נלמדת מדברי ההסבר ועניינה במתן מענה אחיד לכלל החייבים (תאגידים ויחידים) שחזרתם למסלול עסקים תקין לוטה בערפל, במטרה לנסות ולגבש הסדרי חוב מול נושיהם בפרק זמן מהיר. היינו, הפתרון המוצע בתיקון מס' 4, הינו צופה פני עתיד ומבקש לעודד הסדרי חוב חלף פניה להליכי חדלות פירעון ומתן צו לפתיחת הליכים. בהקשר זה אפנה לדברי ההסבר שבתיקון מס' 4, בעמ' 228:

אף שבשלב זה קיימת אי–וודאות לגבי מועד ואופן החזרה לפעילות של חלק מהעסקים, נראה שישנו פלח מסוים של עסקים ויחידים שארגון מחודש של חובותיו יאפשרו לו לחזור למסלול עסקים תקין. זוהי אוכלוסיית היעד שהצעת החוק מבקשת לסייע לה. עסקים ויחידים שעננת האי–וודאות לגבי המועד להמשך פעילותם עדיין לא התפזרה יוכלו להשתמש בפתרונות אחרים שהמדינה מעמידה למי שנקלע לקשיים בתקופה זו. מובן שאם יש תאגיד או יחיד שעדיין לא ברור מתי יוכל לשוב לפעילות סדירה אך לכשישוב הוא צפוי להיות מסוגל לפרוע את חובותיו ואף לשגשג, ניתן לגבש לגביו, במסגרת ההליך המוצע, הסדר חוב שתנאיו משקפים הנחות אלה. נוכח מאפייניו של המשבר והנחות המוצא של חוק חדלות פירעון, מוצע ליצור מסלול ייעודי לטיפול בחובות של חייבים שנפגעו מהמשבר, שיפעל לתקופה קצרה זאת, בשאיפה להגיע להסדר חוב מוסכם לפירעון החובות כחלופה להליכי חדלות פירעון מלאים, אם ניתן, שכן עצם הכניסה להליך חדלות פירעון גורמת להשמדת ערך, יוצרת השלכות שליליות על החייב וכרוכה בעלויות רבות, ולכן לא תהווה פתרון מיטבי לחייב, לנושים ולמשק. אישור הסדר חוב כחלופה להליך חדלות פירעון לגבי חייב יחיד יכולה להועיל גם לשיקומו הכלכלי בשל ההשתתפות הפעילה הנדרשת לעיצוב ההסדר.

תכלית זו של מתן מענה אחיד לכלל החייבים מתבקשת גם מבחינת שיקולים מאקרו כלכליים. ודוקו. ניתן לומר כי יצירת מרווח תימרון המאפשר לחייבים לנסות ולגבש הסדרי חוב מול נושיהם בפרק זמן מהיר לצד מתן הגנות ארעיות כגון עיכוב הליכי גבייה ומימוש נכסים, מהווה פתרון ראוי להתמודדות עם המשבר מצטרף ליתר הצעדים בהם נקטה הממשלה בהתמודדות עימו. בתוך כך, ומבחינה מערכתית, תיקון מס' 4 בתכליתו נועד לספק פתרון ודאי להתמודדות עם קשיים אלו בהם נתקלו החייבים בלא כל קשר למקור היווצרות החוב (ובכפוף לעמידה ביתר התנאים כאמור).

יצוין כי לא נעלמה מעיניי הוראת סעיף 319יא(7) לחוק המורה כי: "תאגיד שניתנה לגביו החלטה על עיכוב הליכים יציין בתקופת עיכוב ההליכים, בצד שמו, בכל פרסום מטעמו שהוא הצעה לציבור לרכוש מוצרים או שירותים, את הביטוי 'בעיכוב הליכים בתקופת מצב חירום בשל נגיף קורונה'" (סעיף 319כד(4) לחוק מחיל דין דומה בעניינו של יחיד). ברם, לטעמי אין באמור בסעיף זה כדי ללמד על תכלית תיקון מס' 4 כפי שפורט לעיל. מדובר בסעיף טכני שנועד לשקף לכל הצדדים המעורבים בעסקי התאגיד או היחיד על הימצאות החייב בסטטוס של עיכוב הליכים (ראו גם סעיף 319ט(ג) לחוק). מכאן שקשה להסיק כי יש בסעיף טכני זה כדי ללמד על מהות התכלית שבתיקון מס' 4 (ראו והשוו: ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 310). בנוסף, יש לתת את הדעת למיקום שבו מופיע הסעיף במסגרת בתיקון מס' 4. כאמור סעיף 319יא לחוק מורה על החלת הוראות בעניינו של התאגיד לאחר היעתרות לבקשה לעיכוב הליכים. משכך לא ניתן ללמוד ממנו על תכלית תיקון מס' 4, לבטח בנוגע לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בטרם הכרעה בבקשה לעיכוב הליכים (ראו והשוו: ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 306). זאת ועוד. אף מבחינה לשונית נראה כי רצף המילים "... בשל נגיף הקורונה" מתייחס לתקופת מצב החירום ולא לסטטוס של עיכוב ההליכים. על כן, לא מצאתי כי יש בהוראת סעיף 319יא(7) כדי להעיד על תכליתו של תיקון מס' 4.

אם כן, מבחינה לשונית, נראה כי לא ניתן לקרוא לתוך סעיפים 319ג ו-319ז לחוק תנאים נוספים המחייבים להראות קשר בין הסיבה שבגינה נוצרו החובות לבין משבר נגיף הקורונה ומהי מידת הקשר שבין השניים.

לכאורה ניתן היה לסיים את מלאכת הפרשנות בנקודה זו ולקבוע כי אין מניעה להחיל את הוראות תיקון מס' 4 לחוק בעניינן של הקבוצה ובעלת השליטה אף שעל פניו המקור לקשיים הכלכליים אליהם נקלעו לא בהכרח קשור למשבר נגיף הקורונה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהאמור בדברי ההסבר לתיקון מס' 4 שיש בו כדי להקשות לכאורה על מסקנה פרשנית זו, וכך נאמר בפרק המבוא לדברי ההסבר:

מטרתה של הצעת החוק היא ליצור מתווה להתמודדות עם עלייה בהיקף החייבים שיבקשו לפנות להליכים של הסדר חוב או להליכי חדלות פירעון בעקבות תקופת מגפת הקורונה ולהתאים את ההליכים למאפיינים המיוחדים של חייבים אלה. זאת, באמצעות עידוד החייבים לפנות להליכים של הסדר חוב. בשל מגבלות התנועה, והמגבלות על הפעלת העסקים וההגעה למקומות עבודה ומסחר שהטילה הממשלה כדי להתמודד עם התפרצות נגיף הקורונה, חל שינוי חד ובלתי צפוי בפעולתו של המגזר העסקי. השינוי משליך גם על הכנסות והוצאות של משקי בית רבים ועל יכולתם לעמוד בהתחייבויות כלכליות. בנוסף, ישנה בשלב זה אי–וודאות לגבי הצפי לחזרה לפעילות עסקית רגילה של חלק מהמגזר העסקי ולגבי עומק המשבר. ... נקודת המוצע של החוק המוצע היא כי עסקים שנקלעו לקושי כלכלי בשל משבר הקורונה לא יכלו להיערך לכך מבעוד מועד ולטפל בקושי הכלכלי בשלב מוקדם שלו. הנחת היסוד היא כי במקרים רבים הבעיה הכלכלית אינה נובעת מניהול לקוי או מתכנית עסקית פגומה, אלא מנסיבות חיצוניות (דברי ההסבר לתיקון מס' 4, בעמ' 228).

עם זאת, ולמרות האמור בדברי ההסבר לעיל, אין כל מניעה לטעמי להחיל את תיקון מס' 4 במקרים בהם הקשיים אליהם נקלע התאגיד או היחיד אינם קשורים או נובעים מנגיף הקורונה (יתכן וכמו במקרה שבפנינו), זאת מהטעמים הבאים:

ראשית, די בפרשנות הלשונית של סעיפי החוק הרלוונטיים כפי שפורטה לעיל כדי ללמד על תכליתו של תיקון מס' 4 אשר אינה כוללת דרישה לקשר כזה. כאמור, תיקון מס' 4 בתכליתו נועד לספק פתרון מהיר, ודאי ויעיל לחייבים במטרה לנסות ולגבש הסדר חוב מול נושיהם. משכך, אין צורך להידרש למקורות פרשניים נוספים.

שנית, אף אם נידרש להיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 4 במטרה להתחקות אחר הפרשנות הסובייקטיבית והאובייקטיבית של התיקון, הרי שבמקרה של סתירה בין לשון החוק לבין האמור בדברי ההסבר כמו במקרה שבפנינו, יש לתת בכורה לתכלית הנלמדת מלשון החוק על פני זו העולה מדברי ההסבר. בהקשר זה אפנה לדבריו של פרופ' אהרן ברק לפיהם:

במסגרת ההיסטוריה החקיקתית, יש ליתן משקל ניכר לנתונים בדבר תכלית החקיקה, כפי שהם עולים מהצעת החוק. בישראל מקובל שהצעת החוק כוללת מבוא, בו מתאר המציע – בין אם זו הממשלה ובין אם אלה חברי כנסת פרטיים – את התכלית העומדת ביסוד ההצעה. תכלית זו עשויה לשמש נקודת מוצא לבחינת תכלית החקיקה כפי שהתגבשה עם סיום תהליך החקיקה. כמובן, יש לגלות זהירות רבה בבחינה זו. יש להבחין היטב בין תיאור תכלית החקיקה מזה לבין הפירוש שההצעה נותנת להוראותיה מזה. אנו מעוניינים בתכלית ולא בפירוש. זאת ועוד: יש לבחון היטב, אם לשון ההצעה – ולאחריה לשון החקיקה – מסוגלת לעגן את התכלית המוצעת. צריך להבחין בין תכלית שהמציע מבקש להשיג, לבין תכלית שהמציע מסוגל להשיג. לבסוף, יש לבדוק היטב אם לא חלו שינויים בתכלית המקורית במהלך החקיקה. כל הקרוב להליך החקיקה יודע כי לא הרי תחילתו כהרי סופו. תחילתו של הליך החקיקה היא מודעת; לעולם אינך יכול לדעת מראש כיצד יסתיים ההליך. במקום שחלו שינויים בהצעה המקורית, יש לבחון את התכלית הועמדת ביסוד שינויים אלה ( ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 386).

מכאן עולה איפוא כי אף אם לשון הצעת החוק מלמדת לכאורה כי תכלית תיקון מס' 4 הינה מתן מענה לחייבים שהוכיחו קיומו של קשר בין יצירת החובות לבין נגיף הקורונה בלבד, הרי שהלכה למעשה וכפי שיפורט מיד, תכלית זו אינה ברת השגה וזאת לאור מורכבות השאלות העובדתיות והמשפטיות הדרושות להכרעה בהקשר זה ושעה שהכרעה כזו אמורה להינתן בסד זמנים קצר.

אכן, כפי שצוין בטיעון המשלים מטעם הקבוצה ובעלת השליטה, בחינת הקשר הסיבתי שבין חובות החייב לבין השלכות נגיף הקורונה תחייב בירור עובדתי ומשפטי מעמיק של בתי המשפט באשר לאופן יצירת החובות ונסיבות הקריסה הכלכלית. כך, יהיה על בית-המשפט לבחון בפן העובדתי את עסקיו של התאגיד או היחיד הן עובר להתפרצות נגיף הקורונה בראשית שנת 2020 והן לאחריו (כולל בחינה האם העסקים הניבו רווחים ומה היקף מחזור העסקים בכל אחת מהתקופות).

בנוסף, יהיה מקום ליתן את הדעת לשאלות נוספות כגון: האם עסק שנחל הפסדים בשנת 2019, ולא היה לחדל פירעון, ברם פעילותו נעצרה כליל והמשך עסקיו לוטה בערפל בשל משבר נגיף הקורונה וההגבלות שהוטלו על המשק, יוכל לחסות תחת התיקון. בפן המשפטי יהיה על בתי המשפט לדון בשאלות לא פחות מורכבות שיתכן שמרביתן טרם הוסדרו בחקיקה או שטרם ניתנה להן תשובה אחידה בפסיקה ויתכן שיש להם קשר ליצירת החובות. ראו, למשל, גישות שונות בנוגע לתחולת הגנת הסיכול שבדיני החוזים (משרד המשפטים מסקנות הצוות הבין-משרדי לבחינת השפעות משבר הקורונה על קיום חוזים (7.7.2020), בפסקאות 22-18; אורית פישמן אפורי, עידו באום, איריס סורוקר ויפעת נחמיאס סיכול וכח עליון בסכסוכים חוזיים בעת הקורונה (מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה – המסלול האקדמי המכללה למנהל, אפריל 2020); השלכות משפטיות הנובעות מהגבלות התנועה שהוטלו על שוק השכירות העסקית (ראו והשוו: חדל"ת (מחוזי ת"א) 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר- נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' מערכות נוחות (2007) בע"מ (8.7.2020); סוגיות הקשורות לחובות המוטלות מכוח חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973; ועוד.

סוגיות אלו ואחרות מובילות למסקנה כי יתכן שלא ניתן יהיה להסתפק בבחינת המקור לאופן היווצרות החובות, ויהיה מקום להידרש לשאלות נוספות ומורכבות כגון עוצמת הקשר הסיבתי שבין היווצרות החובות לבין משבר נגיף הקורונה והשלכותיו, ומה מידת העוצמה הדרושה לצורך היעתרות לבקשה לעיכוב הליכים. כידוע, משבר נגיף הקורונה הוביל לקשיים כלכליים בארץ ובעולם, והשלכותיו והשפעותיו טרם התבהרו במלוא היקפם, קל וחומר שעה שבימים אלו ממש קיימת התעוררות מחודשת של המגיפה (ראו למשל, דוח היציבות הפיננסית למחצית השניה של 2020 על רקע משבר הקורונה שפורסם על-ידי בנק ישראל ביום 1.2.2021 זמין ב- https://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/RegularPublications/Pages/fsr202002.aspx%20 ; וכן הכרזת ארגון קרן המטבע הבינלאומית (שישראל חברה בו עוד מיום 12.7.1954), לפיה מדובר במיתון הכלכלי הכבד ביותר מאז שנות ה-20 במאה הקודמת בארצות-הברית (ראו: World Economic Outlook – The Great Lockdown, International Monetary Fund (April, 2020), בעמ' 13 זמין ב-https://www.imf.org/-/media/Files/Publications/WEO/2020/April/English/t ext.ashx; וכן ראו גם בג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' כנסת (23.4.2020), בפסקה 61 לפסק-דינה של כב' הנשיאה א' חיות). על כן, ולאור ההשלכות המאקרו כלכליות של הנגיף, ספק בעיניי אם במקרים בהם ייטען כי הקריסה הכלכלית נובעת ממשבר הקורונה ניתן יהיה לשלול קשר סיבתי, ולו עקיף, בין אופן יצירת החובות לבין המגבלות שהוטלו כתוצאה ממשבר נגיף הקורונה.

כפועל יוצא מכך, לא מן הנמנע להניח כי בסופו של דבר, גם לאחר מיצוי הבירור שייעשה, לא יהיה ניתן להשיב על השאלה האם מקור יצירת החובות הוא בהשלכות נגיף הקורונה ומגבלותיו ומה מידת עוצמת הקשר הסיבתי שבין השלכות הנגיף לבין יצירת החובות. מנגד, אין חולק כי דיון בשאלות נכבדות אלו יצריך לא מעט משאבים שיפוטיים, והכל שעה שעל הפרק מונחת עתירת התאגיד (או היחיד) לסעדים זמניים אשר תכליתם לעצור את הליכי הגבייה והתביעות המתנהלות נגדו, והכל במטרה לנסות ולגבש הסדר חוב מול נושיו. משכך נראה כי גם מטעמי מדיניות שיפוטית יש להשיב לשאלה זו בשלילה.

שלישית, התחקות אחר השינויים שנעשו בנוסח הצעת החוק עד לנוסחו הסופי של התיקון מעלה כי דברי ההסבר פורסמו ביום 11.1.2021 ואילו התיקון נכנס לתוקף ביום 18.3.2021, וכי למרות שבפרק הזמן הנ"ל נעשו שינויים בתנאים הפרוצדורליים הדרושים לעיכוב הליכים, הרי שבפועל התנאים המהותיים החיוביים נותרו כמעט על כנם. היינו, בשני הנוסחים יש להוכיח כי עיכוב ההליכים נדרש לשם גיבוש הסדר חוב; כי אין חשש סביר כי הפעלת התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים תפגע בנושים וכן כי יש אמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד עד לאישור הסדר החוב. זאת, בעוד שבתנאים המהותיים השליליים לא נעשה כל שינוי. ודוקו. היה מצופה כי התנאי הלכאורי לפיו יש להוכיח קשר בין נסיבות יצירת החובות לבין משבר נגיף הקורונה כפי שעולה מהמבוא שבדברי ההסבר לתיקון מס' 4, היה מוצא ביטוי, לכל הפחות, בתנאים המהותיים הדרושים לעיכוב הליכים בנוסחם בהצעת החוק. ברם, דבר זה לא נעשה, ויש בכך כדי לחזק את המסקנה כי תנאי זה אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מס' 4, גם לא מזו האובייקטיבית.

רביעית, כפי שצוין לעיל התכלית העיקרית אותה מבקש התיקון לקדם הינה מתן מענה אחיד לכלל החייבים (תאגידים ויחידים) שחזרתם למסלול עסקים תקין לוטה בערפל, במטרה לנסות ולגבש הסדרי חוב מול נושיהם בפרק זמן מהיר. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בפרוטוקול מס' 195 של ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 3.2.2021, אליה הפנתה הממונה בטיעון המשלים מטעמה ובו ציינו חברי הוועדה את הדברים הבאים:

היו"ר יעקב אשר: איך אנחנו יכולים להבדיל בין אפקט הקורונה לבין אפקטים אחרים שלא קשורים בכלל?
מיכל אלבז [ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים]: זאת נקודה שגם אנחנו חשבנו עליה הרבה. בהתחלה עלתה האפשרות שזה יהיה תיקון שאפשרי רק לחייבים שיוכיחו שהם נפגעו מהקורונה. לאחר מחשבה והסתכלות על מה שקורה בעולם, החלטנו שהדרך לתחום את זה היא באמצעות תקופת הזמן.

אני ערה לכך כי בדברי ההסבר שצוטטו לעיל צוין בין היתר כי "מוצע ליצור מסלול ייעודי לטיפול בחובות של חייבים שנפגעו מהמשבר", ברם, כאמור לעיל, דברי ההסבר פורסמו ביום 11.1.2021 ואילו הדיון המשתקף בפרוטוקול שצוטט לעיל התקיים לאחר שפורסמו דברי ההסבר ויש בכך כדי ליישב עניין זה (ראו גם: ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 389).

אמנם, לא נעלמה מעיניי האפשרות לפיה בין הבאים בשערי התיקון יהיו גם מי שיבקשו לנצל לרעה הגנות אלו, ביודעם שאין סיכוי, ולו סביר, שיעלה בידם לגבש הסדר חוב עם נושיהם, והכל מתוך ניסיון לדחות את הקץ. עם זאת, באיזון שבין השיקולים השונים, אני סבורה כי תוצאה זו המאפשרת כניסה רחבה לכלל החייבים המבקשים לנסות ולגבש הסדרי חוב עם נושיהם בהתאם להוראות תיקון מס' 4, רצויה יותר וישימה על פני וזאת על פני גישה אחרת שתאפשר כניסה בכפוף להוכחת תנאי מכביד, שאינו עולה בקנה אחת עם תכלית החוק ומצריך משאבים שיפוטיים רבים.

למען הסר ספק יובהר, כי מסקנה זו, אין משמעה כי כל חייב שיעתור בבקשה לעיכוב הליכים יזכה בהכרח בהגנות המבוקשות. כאמור לעיל, על התאגידים והיחידים לעמוד בכל התנאים הפרוצדורליים והמהותיים (החיוביים והשליליים) המפורטים בהוראות תיקון מס' 4, ועל בית-המשפט לבחון כל מקרה לגופו. כידוע, הבחירה באחד מהמסלולים האפשריים והשונים שבחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, מסורה בידי החייב עת יוזם את ההליך (למעט במקרים בהם הבקשות מוגשות על-ידי נושה או אחר), ברם אין בכך כדי להעיד כי זהו בהכרח המסלול המתאים לניהול הליכי חדלות הפירעון בעניינו (ראו החלטתי בחדל"ת (מחוזי ת"א) 41061-02-21 צ. גורן - ד. מגידו בניה בע״מ נ' בנק לאומי לישראל בע״מ (25.2.2021)).

לאור הטעמים המפורטים לעיל, מצאתי כי תיקון מס' 4 אינו מיועד לחברות או יחידים שנקלעו לקשיים בשל נגיף הקורונה בלבד.

כאמור, בענייננו, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, טען בא-כוח הקבוצה ובעלת השליטה כי הקשיים אליהם נקלעה הקבוצה אינם נובעים בשל משבר הקורונה, ברם, אין להתעלם מכך שבדוחות הכספיים המבוקרים של חברת א.מ.י משנת 2019, אשר צורפו לבקשה, צוין כי קיימת אי-ודאות רבה בנוגע להמשך פעילותה של החברה לאור השלכות משבר נגיף הקורונה (ויתכן שאף לכלל החברות בקבוצה זאת לאור המודל העסקי בהן פועלות), אף אם נקלעה לקשיים עוד בטרם התפרץ הנגיף. וכך צוין בביאור 13 לדו"ח הכספי של החברה:

התפרצות נגיף ה"קורונה" (COVID-19) בעת האחרונה והתפשטותו הגלובלית מהווים סיכון מאקרו כלכלי גלובלי, המשרה, בין היתר, חוסר וודאות רב באשר להשפעתו על כלכלות העולם ועל השווקים הפיננסיים. לאור התפשטות הנגיף, מדינות רבות, בכללן ישראל, נוקטות בצעדים משמעותיים שמטרתם למנוע את התפשטותו, כגון הגבלות תחבורתיות החלות על נוסעים ו/או סחורות, סגירת גבולות בין מדינות, הגבלת תנועת אזרחים, הגבלת התכנסויות וכדומה, כאשר הן להתפשטות הנגיף והן לצעדים הננקטים על ידי מדינות העולם כאמור ישנן השלכות משמעותיות על הכלכלית העולמית. פוטנציאל הנזק של מגיפת ה"קורונה" על הצמיחה והכלכלה העולמית תלוי רבות במידת המהירות וביכולתן של מדינות העולם למגר את התפשטות המגיפה. למועד אישור הדוחות הכספיים אין באפשרות החברה להעריך את משך האירוע, את עוצמתו ואת מלוא השלכותיו על תוצאות פעילותה של החברה. להערכת החברה, המשך התפשטות הנגיף בארץ ובעולם, עשוי להיות בעל השפעה מהותית על הכנסותיה ממכירת דירות. הנהלת החברה בוחנת את האפשריות העומדות בפניה לביצוע התאמות שונות בפעילותה של מנת להתמודד עם השפעתו הנוכחית של האירוע ואף בכדי להיערך להתרחבותו (נספח 30 לבקשה, בעמ' 9).

מכאן, שאף לולא הייתי מגיעה למסקנה לעיל, היה מקום לטעמי להסתפק בהערה זו שיש בה כדי לקשור את חוסר הוודאות שבהמשך פעילותה של הקבוצה להשלכות משבר הקורונה ולאפשר לקבוצה לחסות תחת התיקון.

כעת אפנה לבחינת הבקשה לגופה.

האם התקיימו בענייננו התנאים לעיכוב הליכים?

לצורך מענה על שאלה זו יש לבחון האם הקבוצה ובעלת השליטה עומדות בתנאים הפרוצדוראליים והמהותיים למתן צו לעיכוב הליכים.

עיון בבקשה מעלה כי התקיימו התנאים הפרוצדוראליים הקבועים בסעיף 319ג(א) לחוק ואלה הם:

מתווה ראשוני להסדר החוב – כפי שצוין לעיל, לבקשה צורפה הצעה ראשונית להסדר חוב בין הקבוצה ובעלת השליטה לבין נושיהן. על-פי ההסדר המוצע, הנושים המובטחים יזכו לפירעון מלוא חובם, ואילו שיעור הדיבידנד לו יזכו הנושים במעמד דין רגיל תלוי באופן מימוש הנכסים ובהשאת תמורתם ובהתחשב בכך שמדובר בפעולות מורכבות המצריכות תכנון הן מבחינה מימונית והן מבחינה מיסויית. בנוסף, ולאור מחלוקות שנתגלעו בעניין סיווג מעמדם של הנושים שלצד זכות נשייתם הרגילה אוחזים בערבות אישית מטעמה של בעלת השליטה, התבקש לאפשר לקבוצה ולבעלת השליטה לגבש הסכמות בעניינים אלו במסגרת הליך גישור ולחילופין בפני מנהלת ההסדר.

לעניין זה די להראות כי קיימת היתכנות לאישור ההסדר, ראו דברי ההסבר לתיקון מס' 4 (שם בעמ' 231): "ההדגשה כי די במתווה ראשוני נובעת מכך שמטרת עיכוב ההליכים היא לגבש את ההסדר, ולכן אין אפשרות לדרוש הסדר חוב מפורט ומלא. עם זאת, כיוון שבית המשפט לא יאפשר כניסה להליך בלא היתכנות לאישור הסדר, יש להציג לפניו את המתווה הכללי המוצע". בענייננו, מאחר ומרבית הנושים, הן המובטחים והן אלה במעמד נשייה בדין רגיל, תמכו בבקשה, ובהתחשב בכך שחובם המצטבר עולה על סך של 60 מיליון ₪ מתוך כלל חובות הקבוצה ובעלת השליטה, העומדים על-פי הנטען על סך של כ-90 מיליון ₪, הרי שדי בכך כדי להראות כי קיימת היתכנות לאישור ההסדר באופן הממלא אחר תנאי סעיף 319ג(ב)(1) לחוק;

תכנית הפעלה בתקופת עיכוב ההליכים עד לגיבוש הסדר חוב ומקורות מימון – בהחלטתי מיום 30.6.2021 הוריתי לקבוצה ולבעלת השליטה להשלים פרטים נוספים, בין היתר, גם בנוגע להוצאות ומקורות מימון הפעלת הקבוצה במהלך תקופת עיכוב ההליכים עד לגיבוש הסדר חוב. ביום 7.7.2021, במסגרת בקשה נוספת של הקבוצה ובעלת השל יטה, פורטו הדברים הבאים: בקבוצה לא נותרו עובדים, הקבוצה ובעלת השליט ה אינן נושאות בתשלומי שכר דירה והעלויות הכרוכות בפעילות השוטפת של הקבוצה מתמצות בתשלום עבור שירותי הנהלת חשבונות ושירותים חשבונאיים שעלותם החודשית הינה בסך של כ-12,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן תשלום שכרה של בעלת השליטה העומד על כ-20,000 ₪ לחודש הכולל גם תשלום עבור השכרת רכב. בעניין זה יצוין כי בעקבות הדיון, הביעה בעלת השליטה הסכמה להפחית את שכרה החודשי לסך של 10,000 ₪ לצד תשלום עבור השכרת הרכב בסך 2,000 ₪ בחודש. בנוסף, במסגרת הטיעון המשלים שהוגש על-ידי הקבוצה ובעלת השליטה ביום 19.7.2021, צוין כי חיובי הארנונה החודשיים המוטלים על משרדי החברות ברחוב בן יהודה בתל-אביב עומדים על סך של כ-7,500 ₪ בחודש. אשר למקורות המימון נטען במסגרת הדיון כי בקופת הקבוצה ובעלת השליטה מצוי סך של כ-2 מיליון ₪ שמקורו במכירת נכסים אישיים של בעלת השליטה, וכי סכום זה ישמש לטובת מימון ההוצאות השוטפות במהלך עיכוב ההליכים עד לגיבוש הסדר החוב (פרוטוקול הדיון מיום 13.7.2021, עמ' 21, שורה 6). אשר על כן, בשים לב לשיעור העלויות השוטפות אל מול מקורות המימון, נראה כי מתקיימים גם התנאים הקבועים בסעיף 319ג(ב)(2) ו-(3) לחוק.

דוח כספי מבוקר לשנת 2019 – במסגרת התנאים הפרוצדוראליים, מורה סעיף 319ג(ב)(4) לחוק כי על התאגיד העותר בבקשה לעיכוב הליכים לצרף דוח כספי מבוקר לשנת 2019, ככל שקיים. כאמור לעיל, במסגרת הבקשה, צירפו הקבוצה ובעלת השליטה 8 דוחות כספיים מבוקרים ל-8 חברות בלבד מתוך 14 החברות שבקבוצה. במסגרת ההבהרות שהוגשו ביום 7.7.2021 נטען כי בנוגע לחברות א.מ.י. לוינסקי נכסים בע"מ, ר.י. עדן נכסים בע"מ, סוף על המים בע"מ, ארלינג'ר על הסיטי בע"מ, א.מ.י אלון יזמות בניה וחיזוק מבנים תמ"א 38 בע"מ ורובע 6 אילת בע"מ, מדובר בחברות " ...אשר הלכה למעשה סיימו את תפקידן המסחרי והפיננסי (כלומר, שבמועד זה אין בהן פעילות ואין להן נכסים או חובות), ועל כן לא הוכנו עבורן דוחות כספיים לשנת 2019" (פסקה 9 לבקשה מיום 7.7.2021). מבלי להתייחס לנתונים העולים מאותם דוחות, הרי שמבחינה פרוצדוראלית דוחות החברות הוגשו וכן ניתן מענה בנוגע לגבי הדוחות החסרים באופן המקיים את הוראת סעיף 319ג(ב)(4) לחוק.

אשר לתנאים המהותיים החיוביים הקבועים בסעיף 319ז לחוק, אני סבורה כי אף אלה התקיימו כמפורט להלן:

סיכוי סביר לאישור הסדר החוב – עיון בהוראת סעיף 319ז(א) לחוק מעלה כי תנאי סף למתן החלטה בבקשה לעיכוב הליכים ולבחינת יתר התנאים המפורטים בסעיף 319ז(א) לחוק על תת סעיפיו, הינו, כי בית-המשפט השתכנע כי קיים סיכוי סביר לאישור הסדר החוב על-ידי בעלי העניין בו (כפי שמוגדרים בסעיף 318 לחוק) או בית-המשפט. ודוקו, לשון הסעיף מנוסחת על דרך השלילה, היינו, בית-המשפט יורה על עיכוב הליכים (בהנחה שיתקיימו יתר התנאים שבסעיף 319ז(א)(1)-(3) לחוק), אלא אם כן מצא בית-המשפט כי אין סיכוי סביר שיאושר בתאגיד הסדר חוב הן על-ידי נושיו והן על-ידי בית-המשפט, וזאת בהתחשב בין היתר ביכולתו הכלכלית של התאגיד בהתאם לדוח הכספי בעניינו לשנת 2019.

לטעמי, העובדה לפיה תנאי מקדמי זה מנוסח על דרך השלילה מלמדת על כך כי נדרשת רמת בדיקה נמוכה יחסית לצורך בחינת הסיכוי הסביר לגיבוש הסדר חוב. אמנם יש לנסות ולהעריך את יכולותיו הכלכלית של התאגיד על בסיס הדוח הכספי שיצורף לשנת 2019, אולם אין בכך תנאי בלעדי להערכת סבירות הסיכויים לגיבוש הסדר החוב. זאת נלמד הן מניסוח הוראת סעיף 319ג(ב)(4) לחוק שדורש צירוף דוח כספי לשנת 2019 "ככל שישנו", והן מהוראת סעיף 319ז(א) לחוק שמורה על הערכת סבירות הסיכוי "בין היתר" מדוח התאגיד לשנת 2019. לכך יש להוסיף כי בהתאם להוראת סעיף 319א(א) לחוק המגדיר את התקופה הקובעת לתחולת תיקון מס' 4, אזי שעסקינן בהוראת שעה לשנה (עד ליום 17.3.2022). כך שגם בקשות שתוגשנה על-ידי תאגידים בראשית שנת 2022 יכללו דוחות לשנת 2019 וממילא לא יהיה בהם כדי להוות בסיס מספיק להערכת סבירות הסיכוי לגיבוש הסדר חוב לגבי אותם תאגידים. עוד בהקשר זה יצוין, כי בשים לב לחוסר הוודאות הקיימת וההשלכות הרחבות של המשבר, לא מן הנמנע שהיה מקום להורות על הארכת הוראת השעה בתקופה נוספת.

בענייננו, לא ניתן להתעלם מהעובדה, והקבוצה אף הודתה בכך בבקשה, כי מצבן הכלכלי של החברות בקבוצת ביקוב הינו בכי רע. זאת נלמד, בין היתר, מהערות עסק חי שנרשמו בדוחות הכספיים והמבוקרים של חברת א.מ.י, חברת גולדנפלייס וחברת הקונגרס עקב גירעון בהון בסך כולל העולה על 33.2 מיליון ₪ זאת עוד בשנת 2019. אולם, בשים לב למנגנון העסקי בו פעלה הקבוצה כפי שפורט לעיל, לפיו חברת א.מ.י וחברת גולדנפלייס הן שנטלו את עיקר ההתחייבויות באמצעות התקשרות בהסכמי הלוואה עם המשקיעים, בעוד שיתר החברות בקבוצה שהוקמו כחברות ייעודיות לטובת כל פרויקט, הן שהחזיקו בעיקר נכסי הקבוצה, וכן בהתחשב בנכסי החברות הנוספות ובתרומה שהעמידה בעלת השליטה לטובת ההסדר בדמות נכסיה הפרטיים, אזי שלא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה כי אין סיכוי סביר לגיבוש הסדר חוב בעניינן של הקבוצה ובעלת השליטה, וזאת חרף הערות עסק חי הרשומות בדוחות הכספיים של חלק מהחברות כאמור לעיל.

עוד יש לשוב ולציין בהקשר זה כי העובדה שהבקשה לעיכוב ההליכים נתמכה על-ידי מרבית הנושים, יש בה כשלעצמה כדי ללמד כי הבקשה עומדת ברף ההוכחה הנמוך הדרוש לצורך בחינת הסיכוי הסביר לגיבוש הסדר חוב. כידוע, בית-המשפט לא יתערב בשיקול הדעת הכלכלי-עסקי של הנושים, אלא במקרים חריגים (ראו והשוו: בש"א (מחוזי ת"א) 25413/01 מאיר מזרחי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (20.5.2002), בפסקה 28; פר"ק (מחוזי ת"א) 3642-08-16 אליעזר פישמן נ' ענת מניפז (21.7.2020), בפסקה 4; בש"א (מחוזי נצ') 2267-08 רושרוש מ.פ. בניין ופיתוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה (14.1.2019), בעמ' 10). במאמר מוסגר יצוין כי פסיקה זו עסקה בהתערבות שיקול דעת נושים בבואם לאשר הסדר נושים, אולם זו יפה גם לענייננו, בכל הנוגע לעמדתם בדבר עיכוב הליכים לטובת ניסיון לגיבוש הסדר חוב במסגרת תיקון מס' 4 לחוק.

זאת ועוד. על שאלת הסיכוי הסביר לגיבוש הסדר חוב, ניתן אף ללמוד מהסכמות הצדדים בנוגע לזהות מנהלת ההסדר. ודוקו, מינוי מנהל הסדר בהתאם לתיקון מס' 4 נעשה בהתאם להוראות סעיפים 319יג ו-326(ב)  לחוק אשר מחילים את הוראות סעיפים 33 ו-37 לחוק (או סעיפים 125 ו-126 לחוק במקרה של יחיד), בשינויים המחויבים. היינו, בהתאם להוראת סעיף 33(ג) לחוק, על הממונה להציע מספר מועמדים לתפקיד מנהל הסדר בהתאם לתיקון מס' 4. ברם אין מניעה שיוצעו מועמדים נוספים אף על-ידי התאגיד והנושים זאת "...מכיוון שמינוי נאמן המקובל על הצדדים להליך, יכול לשפר את סיכויי ההצלחה של ההליך, מוצע שגם הנושים והתאגיד יוכלו להציע לבית המשפט מועמד מטעמם..." (ראו דברי ההסבר לסעיף 33 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 630; ע"א 3823/21 מולי שימר נ' ארז חבר, עו"ד, נאמן (21.7.2021), בפסקה 14).

עיכוב ההליכים נדרש לשם גיבוש הסדר החוב – כפי שעולה מהבקשה, עיכוב ההליכים נדרש לשם גיבוש הסדר החוב בין החברות בקבוצת ביקוב ובעלת השליטה לבין הנושים.

אין חשש סביר כי הפעלת התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים תפגע בנושים; וקיומם של אמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד עד אישור הסדר החוב – כאמור לעיל, לאחר קבלת מספר הבהרות הוכח בפניי כי הוצאות הקבוצה בתקופת עיכוב ההליכים הינן סבירות וכי ישנם די מקורות למימון הוצאות אלו. אמנם, לא ניתן לכחד כי עולה קושי מהעובדה שמקורות המימון לתקופת עיכוב ההליכים נשענות למעשה על רכוש בעלת השליטה והקבוצה, וככל שלא יעלה בידן לגבש הסדר חוב עם נושיהן, הדבר יהיה בבחינת "כסף טוב שיילך אחרי כסף רע". ברם, אני סבורה כי מאחר והבקשה זכתה לתמיכת מרבית הנושים, ובשים לב לסיכויים והסיכונים המונחים על הכף, ובהתחשב בכך שמדובר בתקופת זמן קצרה וקצובה למשך 90 ימים (עם אפשרות להארכה נוספת של 30 ימים כפי שנקבע בתיקון מס' 4), נראה כי יש לאפשר לצדדים למצות הליכים לגיבוש הסדר על מנת למקסם את תמורות הנכסים. אני ערה לכך כי קיים גם סיכוי כזה או אחר כי בסוף תקופת עיכוב ההליכים לא יעלה בידי הצדדים לגבש הסדר חוב, ברם, נראה כי יש להעדיף את רצון הנושים לעת הזו ולאפשר להם לנסות ולגבש הסדר שיביא להשאת החזר חובם, אף במחיר העלויות השוטפות הקיימות.

עיכוב הליכים בעניינה של בעלת השליטה – בהתאם להוראת סעיף 319ח לחוק, רשאי בית-המשפט להורות על עיכוב הליכים אף בעניינו של נושא משרה בתאגיד וזאת בנסיבות חריגות ומטעמים שירשמו ובהתקיימות התנאים הבאים:

עיכוב ההליכים לגבי אותו אדם חיוני לשם גיבוש הסדר החוב ואישורו: בהקשר זה פורטו בבקשה שני טעמים: האחד, כי יש להורות על עיכוב הליכים בעניינה של בעלת השליטה, אשר משמשת בפועל כעובדת יחידה בקבוצה זאת על מנת שתוכל להמשיך ולהפעיל את הקבוצה בתקופה בה יעוכבו ההליכים תחת התנהלות מול ריבוי התביעות בעניינה ובעניין החברות שבקבוצת ביקוב; והשני, כי בעלת השליטה נכונה להעמיד לטובת הסדר החוב את נכסיה האישיים וביניהם סך של כ-2 מיליון ₪, שמתוכם כאמור ימומנו ההוצאות השוטפות במהלך תקופת עיכוב ההליכים, וכן שתי חנויות ברחוב ראשון לציון בתל-אביב, ששווין מוערך בסך של כ-600 אלף ₪.

ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד: במסגרת הדיון מיום 13.7.2021 הוריתי לבעלת השליטה להגיש טופס 5 ובו הצהרה בדבר כלל נכסיה, זכויותיה והתחייבויותיה. מעיון בטופס 5 שהוגש מטעמה ביום 21.7.2021 עולה כי אכן כלל החובות להן ערבה בעלת השליטה וחלק מהחובות שנטלה על עצמה מקורם בפעילות החברות בקבוצת ביקוב באופן המקיים את דרישת סעיף 319ח(2) לחוק. עם זאת יצוין, כי בטבלה המצויה בחלק ב' לטופס 5, המפרטת את חובות בעלת השליטה (בעמודה שעניינה נסיבות יצירת החוב) חסר פירוט של חלק מהחובות. עניין זה ייבדק על-ידי מנהלת ההסדר שתמונה ויובהר במסגרת דוח שתגיש בעניין.

אשר על כן, בהתחשב באופי פעילות החברות שבקבוצת ביקוב, בהינתן שבעלת השליטה נטלה על עצמה חלק מחובות החברות וערבויות לפירעונן, ולאור תרומתה להסדר החוב (ככל שיתגבש), אני סבורה כי התקיימו הנסיבות החריגות שמצדיקות עיכוב הליכים אף בעניינה של בעלת השליטה.

התנגדותה הנוספת של ברוקר

כאמור לעיל, בסיום הדיון בבקשה מיום 13.7.2021 נתנו כלל הנושים המובטחים הסכמתם למתן צו לעיכוב הליכים בעניינן של החברות בקבוצת ביקוב ובעניינה של בעלת השליטה, וזאת על מנת לנסות ולגבש הסדר חוב כולל בין הצדדים.

עם זאת, ביום 22.7.2021 הגישה ברוקר תגובה משלימה להתנגדותה מיום 11.7.2021 ולה צירפה חוות דעת נוספת מיום 21.7.2021 ובה התייחסות לשווי משרדי הקבוצה (להלן: "חוות הדעת הנוספת"). במסגרת תגובה משלימה זו, טענה ברוקר כי ביום 19.7.2021 התקיים סיור במשרדי הקבוצה במעמד בעלת השליטה ובאי-כוח הצדדים. לטענת ברוקר, חלק מהמשרד "...משמש למגורים (ככל הנראה של הגרוש של בעלת השליטה..." (סעיף 3 לתגובה המשלימה), וחלק נוסף מהמשרד "הוענק" על-ידי בעלת השליטה לשימוש של משרד שכן, כך שרק חלק מצומצם ממנו משמש את בעלת השליטה. עוד נטען כי ישנו חוב בגין דמי ניהול של משרדי הקבוצה בסך של כ-150 אלף ₪ וכי: "לא התקבל מידע באשר להוצאות החודשיות בגין שימוש בחשמל ומים, למרות בקשות חוזרות נשנות של הח"מ. (סעיף 9 לתגובה). בעניין זה הפנתה ברוקר למכתב שנשלח על-ידי באי-כוחה לבאי-כוח הקבוצה ובעלת השליטה ביום 15.7.2021 (להלן: "המכתב מיום 15.7.2021").

לגופו של עניין טענה ברוקר, כי בהתאם להערכת השמאי בחוות הדעת הנוספת, שווים של משרדי הקבוצה מוערך בסך של 3.77 מיליון ₪ (לא כולל מע"מ), ומאחר וגובה החוב המובטח עומד על סך של כ-4.33 מיליון ₪ (ללא חיוב בפיצוי מוסכם, חוב פיגורים הוצאות מימוש וכיו"ב), הרי שאין די בשעבוד שרובץ על משרדי הקבוצה כדי להבטיח לברוקר הגנה הולמת כדרישת סעיף 245(ב) לחוק. עוד נטען בהקשר זה, כי מתן צו לעיכוב הליכים שימנע את מכירת משרדי הקבוצה יביא לשחיקה חודשית בערך הנכס בשיעור של כ-0.5% וזאת בהתחשב בהוצאות קבועות המוטלות עליו. בנוסף, השימוש במשרדי הקבוצה אינו דרוש לעיכוב ההליכים וזאת בשים לב לשימוש שעושה בעלת השליטה או מי מטעמה בנכס לצורכי מגורים, לאור מתן השימוש בחלקו לאחרים וכן לאור גודלו של הנכס (260 מ"ר) שנועד בפועל לשמש עובדת אחת בקבוצה, היא בעלת השליטה.

עוד טענה ברוקר כי לבעלת השליטה ולקבוצה אין כל יתרון במימוש הנכס על-ידן, זאת מאחר ומזה כחמישה חודשים פעלו האחרונות למכור את משרדי קבוצה, ללא הצלחה, וכי בתקופה זו ירד ערכו של הנכס לאור חובות דמי הניהול. עוד נטען כי טענות הקבוצה ובעלת השליטה בנוגע לשינויי ייעוד הנכס והאפשרות למכירתו בסכום העולה על גובה החוב המובטח לא הוצגו בפני בית-המשפט ולא נמסרו לבאי-כוחה של ברוקר, למרות בקשותיה החוזרות ונשנות.

לצד זאת, העלתה ברוקר טענות והשגות בנוגע להצהרות בעלת השליטה בטופס 5 שהוגש על-ידה, וכן טענות בנוגע לאי-תחולתו של תיקון מס' 4 בענייננו בטענה שהקשיים הכלכליים של בעלת השליטה והקבוצה אינם נובעים ממשבר נגיף הקורונה.

בתשובתן המשלימה עתרו בעלת השליטה והקבוצה לדחות את האמור בתגובת ברוקר וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, תגובתה המשלימה של ברוקר אוחזת טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר ודי בכך כדי לדחות את התגובה; שנית, לא ניתנה לברוקר זכות להגשת תגובה משלימה ולבטח שלא לערוך בה מקצה שיפורים על דרך הגשת חוות דעת שמאית נוספת; שלישית, ולגופו של עניין, בהתאם להגדרת המונח "הגנה הולמת" שבסעיף 4 לחוק, כל עוד אין במניעת מימוש הנכס כדי לפגוע בשווי הבטוחה, אזי קיימת לנושה המובטח הגנה הולמת וניתן להורות על עיכוב מימוש הנכס. בענייננו, כאמור, המקור למימון ההוצאות השוטפות בתקופת עיכוב ההליכים הוא בכספיה האישיים של בעלת השליטה. משכך, אין חשש ממתן צו לעיכוב הליכי מימוש משרדי הקבוצה, וכל הטענות בעניין שחיקת ערך הנכס, לא רק שלא נתמכו בתצהיר, אלא שהן שגויות גם מבחינה מעשית. עוד בעניין זה נטען כי משרדי הקבוצה אינם משמשים למגורים ועצם העובדה שבעלת השליטה התירה לעובדת במשרד השכן (שבו נערכים שיפוצים) לעשות שימוש באחד החדרים במשרד לפרק זמן של שבועיים, אין בה כדי להוכיח את הטענה בדבר פגיעה בערכם ושווים של משרדי הקבוצה. כמו כן, דווקא שימור משרדי קבוצה בידיה יאפשר לבעלת השליטה להשיא את מכירתם וכי בימים אלו היא מנהלת משא ומתן לטובת העניין. יתרה מזו, לטענת הקבוצה ובעלת השליטה, למעט העובדה שמשרדי הקבוצה דרושים לצורך המשך הפעלת החברות בתקופת עיכוב ההליכים, הרי שמכירת הנכסים על-ידן בעודן פעילות ואוטונומיות (קרי שלא על דרך מכירה כפויה) תאפשר תכנון כולל שיוכל להקטין משמעותית את חבות המס וההוצאות המצטברות ממכירת כל נכס בנפרד. חיסכון זה למעשה יהווה מקור נוסף להשאת החזר החוב לטובת נושי החברות של הקבוצה באופן המקיים את הוראת סעיף 245(ב)(2) לחוק.

לצד זאת העלתה הקבוצה השגות בנוגע לחוות הדעת הנוספת שהוגשה ובפרט למהירות ולאופן המגמתי שבה נערכה, וכן טענה כי שיעור החוב כלפי הנושה נמוך בהרבה מהנטען.

לאחר עיון בהתנגדות הנוספת וכן בתשובת הקבוצה ובעלת השליטה, לא מצאתי כי יש בהתנגדות כדי להביא לדחיית הבקשה.

ראשית, בהתאם להוראת סעיף 319ו לחוק, כל מי שעלול להיפגע ממתן הצו לעיכוב הליכים, רשאי להגיש התנגדותו בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לעיכוב הליכים. כפי שצוין לעיל, ברוקר הגישה התנגדותה לבקשה עוד ביום 11.7.2021. לאחר שבדיון מיום 13.7.2021 עמדתי על הקשיים שבהתנגדותה ובפרט על כך שנסמכת על חוות דעת שמאית ישנה משנת 2016, שבה ברוקר והגישה התנגדות נוספת לבקשה וצירפה את חוות הדעת הנוספת, מבלי שהובא בסיס משפטי להגשת התנגדות נוספת זו. זאת ועוד. מדובר בהתנגדות המהווה מקצה שיפורים ודינה להידחות ולו מטעמי סופיות הדיון, קל וחומר שעה שעל הפרק בקשה דחופה לעיכוב הליכים במטרה לנסות ולגבש הסדר חוב כולל שזכתה לתמיכת מרבית הנושים. אף אם במועד הדיון הודיע בא-כוחה של ברוקר על כוונתה להגיש שמאות עדכנית, אין די בכך כדי לפטור את הנושה מעמידה בסדרי הדין והפרוצדורה בהליך.

יתרה מזו, אף לו הייתה ניתנת לברוקר הזדמנות לתקן התנגדותה, היה מצופה שתעשה כן כדבעי ותתמוך את טענותיה העובדתיות בתצהיר כמתחייב מתקנה 25(א) לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019, קל וחומר את הטענות בדבר נזקים שיגרמו לה ולמשרדי הקבוצה כתוצאה מעיכוב הליכי מימוש הנכס, טענות בנוגע לשימושים שונים ואסורים שנעשים בנכס וטענות נוספות לפיהן הנכס אינו דרוש לצורך עיכוב ההליכים. די בכך למעשה כדי לדחות את ההתנגדות הנוספת שהוגשה.

שנית, במועד הדיון טען בא-כוחה של ברוקר כי בשונה משוק מכר הדירות, הרי ששוק המשרדים ספג מכה קשה בעקבות משבר נגיף הקורונה. כאשר נשאל האם הדבר מהווה טעם מספיק כדי להמתין עם המימוש השיב: "אני מאמין שהמימוש במילא יקח זמן" (פרוטוקול הדיון מיום 13.7.2021, שורות 7-6). מכאן, ובמצב דברים זה, בהתחשב בכך שמדובר בתקופת עיכוב הליכים קצרה ותחומה בזמן, שעה שהמימוש עצמו יארך אף הוא זמן, ולאור הסיכויים הקיימים בעיכוב הליכי המימוש לצורך השאת החזר החוב לנושים, נראה כי אין מניעה להורות על עיכוב הליכי המימוש של משרדי הקבוצה.

רביעית, ולמעלה מן הצורך יצוין, כי עיון בחוות הדעת הנוספת שהוגשה מעלה, כי זו אינה כוללת התייחסות לטענת הקבוצה ובעלת השליטה לפיה הן פועלות לשינוי ייעוד הקרקע לטובת מלונאות (עם אפשרות ראשונית לשימוש חורג), וכי מנהלות משא ומתן עם רשת מלונות בעניין (פרוטוקול הדיון מיום 13.7.2021, שורות 20-17), ויתכן ויש בכך כדי להשפיע על שווי הזכויות במשרדי הקבוצה.

האם קיימת מניעה למנות מנהל הסדר שהוצע על-ידי רוב הנושים והאם ניתן להעניק למנהל ההסדר סמכויות חקירה המוקנות לבעל תפקיד במסגרת צו לפתיחת הליכים?

כפי שפורט על-ידי לעיל באריכות במסגרת פסקה 44.1, אין מניעה כי ימונה מנהל הסדר שהוצע על-ידי רוב הנושים, ואכן הממונה הביעה הסכמתה למינוי מנהלת ההסדר בהתאם לתמיכת הנושים (ראו גם חדל"ת (מחוזי נצ') 6862-06-21 שמן זית סבא חביב בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחוז חיפה והצפון (17.6.2021), בפסקה 10).

עם זאת, לטעמי אין מקום להיעתר לבקשה להעניק למנהל ההסדר סמכויות חקירה מהטעמים שיפורטו להלן.

מינוי מנהל ההסדר וסמכויותיו מוסדר בהוראת סעיף 319יג לחוק שזו לשונה:

319יג.(א) בית המשפט ימנה מנהל הסדר לפי סעיף 326 עם מתן ההחלטה על עיכוב הליכים, והוא יפעל מטעמו להבטחת הניהול התקין של הליך לפי פרק זה והשמירה על נכסי התאגיד במהלכו ויסייע לתאגיד ולנושיו לנהל משא ומתן לגיבוש הסדר החוב.
(ב) נוסף על סמכויות מנהל ההסדר לפי סעיף 326, מנהל ההסדר ישתתף בכל ישיבות הדירקטוריון של התאגיד וועדותיו, ורשאי הוא לקבל כל מידע שחבר דירקטוריון רשאי לקבל, אלא אם כן מצא בית המשפט שאין צורך בכך כדי להבטיח את הניהול התקין של ההליך או את השמירה על נכסי התאגיד; בית המשפט רשאי לקבוע תנאים להשתתפות מנהל ההסדר בישיבות ולקבלת מידע לפי סעיף זה.
(ג) סבר מנהל ההסדר כי פעולה שבכוונת התאגיד לבצע אינה לטובת התאגיד או עלולה לפגוע בבעלי העניין בהסדר החוב, ידווח על כך לבעלי העניין ולבית המשפט בצירוף חוות דעתו לעניין הפגיעה שעלולה להיגרם.
(ד) מנהל ההסדר לא ימסור על התאגיד מידע החורג מהנדרש לשם מילוי תפקידו לפי פרק זה.
(ה) נוכח התאגיד או מנהל ההסדר, בתוך תקופת עיכוב ההליכים, כי חדל להתקיים בתאגיד תנאי מהתנאים למתן עיכוב הליכים, יודיע על כך לבית המשפט.
(ו) כדי להבטיח שהתאגיד עומד בתנאי ההחלטה על עיכוב הליכים, יפנה מנהל ההסדר למי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין כדי לרשום בפנקס הערה כי התאגיד בעיכוב הליכים, והוא יעשה כן.
(ז) מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בקשר להפעלת סמכויותיו.

מלשון הסעיף עולה כי סמכויותיו של מנהל ההסדר מתמצות בעיקר בהבטחת ניהולו התקין של ההליך, שמירה על נכסי התאגיד וסיוע לתאגיד ולנושיו לנהל משא ומתן לצורך גיבוש הסדר חוב, כפי שאף צוין בטיעון המשלים מטעם הממונה. ככל שיימצא מקום להרחבת סמכויותיו של מנהל ההסדר בהתאם להוראת סעיף 319יג(ב) לחוק, סמכויות אלו מוגבלות להוראות סעיף 319יד שכותרתו "שיתוף פעולה בין התאגיד למנהל ההסדר". סעיף זה קובע למעשה מנגנון דיווח מפורט שחל על התאגיד שבעיכוב הליכים כלפי מנהל ההסדר. הרציונל שבבסיס מנגנון זה נעוץ בעובדה כי עם מינויו של בעל תפקיד במסגרת חלק ב' לחוק, מועברות לידיו סמכויות הניהול של התאגיד שנכנס בנעליהם של אורגניו, זאת בשונה ממינוי מנהל הסדר הן לפי חלק י' והן לפי תיקון מס' 4, המותיר את השליטה והניהול בידי המנהלים הקיימים של התאגיד.

בין האורגנים של התאגיד לבין מנהל ההסדר מתקיימת מערכת יחסים המאופיינת בעיקרה בפיקוח ובקרה. כך, למשל, בטרם תתקבל בתאגיד החלטה לגבי פעולה או עסקה שמחייבת את אישור בית-המשפט, על התאגיד (באמצעות אורגניו) לבצע פניה מקדימה למנהל ההסדר לצורך קבלת עמדתו שאותה יצרף לבקשתו בפני בית-המשפט – סעיף 319יד(א)(1) לחוק; על התאגיד (באמצעות אורגניו) לדווח למנהל ההסדר מידי חודש על היקף הוצאותיו והכנסותיו הצפויות וכן בנוגע להוצאות והכנסות שהוצאו והתקבלו פועל – סעיף 319יד(א)(2) לחוק; על התאגיד (באמצעות אורגניו) לדווח למנהל ההסדר באופן שוטף על פעילותו בהתאם לתכנית ההפעלה שאושרה עד לגיבוש הסדר החוב, וכן להודיע לו על כל שינוי או חריגה מהותיים ביישום התכנית עובר לקבלת ההחלטה בנדון. מנהל ההסדר יעדכן את בית-המשפט על כל שינוי או חריגה מהותיים ביישום התכנית – סעיף 319יד(א)(3) לחוק; על התאגיד (באמצעות אורגניו) למסור למנהל ההסדר כל מידע שידרוש ושנחוץ לו לשם מילוי תפקידו. ככל שתתגלע מחלוקת בנוגע למסירת פריט מידע כזה או אחר, רשאי התאגיד לעתור לבית-המשפט לצורך קבלת פטור ממסירת המידע – סעיף 319יד(4) לחוק.

היינו, בתקופת עיכוב ההליכים פועל מנהל ההסדר כמעין משקיף על הנעשה בתאגיד ובפרט על החלטות הדרג הניהולי שלו. הותרת סמכויות הניהול לתאגיד לצד פיקוח על הנעשה עליו, מלמד למעשה על כך כי תפקידו של מנהל ההסדר צופה פני עתיד. קרי, בקרה על פעולות והחלטות שיתקבלו בתאגיד מעתה והלאה, בהתעלם מפעולות שביצע התאגיד בעבר. זהו גם הרציונל שבא לידי ביטוי בתכלית שבתיקון מס' 4 כאמור לעיל.. בהקשר זה אפנה להוראת סעיף 319יג(ג) לחוק לפיו: " סבר מנהל ההסדר כי פעולה שבכוונת התאגיד לבצע אינה לטובת התאגיד או עלולה לפגוע בבעלי העניין בהסדר החוב, ידווח על כך לבעלי העניין ולבית המשפט בצירוף חוות דעתו לעניין הפגיעה שעלולה להיגרם". היינו, ניסוח הסעיף בלשון עתיד מלמד כי על מנהל ההסדר לפנות לבית-המשפט רק בנוגע לפעולות עתידיות שבכוונת התאגיד לבצע ככל שיש בהן כדי לפגוע בתאגיד או בעלי העניין.

ניתן לראות בהקשר זה אף את דברי ההסבר לתיקון מס' 4 שם צוין מפורשות כי סמכויות מנהל ההסדר תחומות לביקורת והעברת מידע לנושים ולבית-המשפט גרידא:

כיוון שמוצע לאפשר לתאגיד להמשיך בפעילותו, בתקופת עיכוב ההליכים, בלא שהשליטה בניהול התאגיד ניטלת מידי האורגנים שלו, מוצע שימונה לתאגיד מנהל הסדר בעל סמכויות קבלת מידע ולצד זאת הטלת חובה של מסירת מידע ושיתוף פעולה של התאגיד. זאת, כדי לאפשר פיקוח על התנהלות התאגיד בתקופת עיכוב ההליכים, פיקוח שיהווה משקל נגד להגנות שמקבל התאגיד. הפיקוח חשוב במיוחד בתקופה זו, שבמהלכה מתרחב ניגוד העניינים בין חברי התאגיד לנושיו. יובהר כי לפי המוצע, למנהל ההסדר אין סמכויות ביצועיות ותפקידו מתמצה בהעברת המידע לנושים או לבית המשפט (שם, בעמ' 230).

וראו גם דברי ההסבר להוראת סעיף 319יג(ג) לחוק לפיהם:

כאמור, אם מנהל ההסדר סבור שפעולה או החלטה של התאגיד צפויה לפגוע בנושים, עליו לדווח להם ולבית המשפט על כך במסגרת סמכותו לפי סעיף 319יג המוצע, אולם הוראות אלו אינן מקנות לו סמכויות ביצועיות (שם, בעמ' 237).

לגישה הקוראת לביטול החובה במינוי מנהל הסדר בין היתר בשל כך שנעדר סמכויות של ממש בטרם מאושר הסדר החוב, ראו דוד האן "הבראה חולה" (טרם פורסם), בעמ' 38-37, זמין ב- https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=3802470

מנגד, סמכויות הנאמן הממונה בהתאם להוראות חלק ב' לחוק במסגרת צו לפתיחת הליכים לתאגיד, הינן רחבות ומקיפות יותר מאלו המסורות למנהל ההסדר בהתאם להוראות חלק י' ותיקון מס' 4. זאת בשל כך שעם מינויו, מועברות לידיו המושכות של ניהול התאגיד שהיו מסורות לידי האורגנים ערב מתן הצו לפתיחת הליכים (ראו סעיף 43 לחוק). עיון בהוראת סעיף 42 שכותרתו "תפקיד הנאמן" מעלה כי בין יתר תפקידיו: להכריע בתביעות חוב, לכנס את נכסי התאגיד ולנהלם, ככל שפני התאגיד לשיקום על הנאמן לגבש את הדרך המיטבית לשיקומו, ואם פני התאגיד לפירוק על הנאמן לפעול למימוש נכסי התאגיד לטובת הנושים, ועוד. לצד זאת, מורה סעיף 51 לחוק כי ניתן להעניק לנאמן סמכויות חקירה בהתאם להוראת סעיף 281(ד) לחוק לצורך איתור נכסי התאגיד. במסגרת זו על הנאמן להתחקות אחר פעולות שבוצעו בתאגיד עבר מתן הצו לפתיחת הליכים וככל שפעולות אלו אינן חוקיות, רשאי הוא לעתור בבקשה מתאימה לבית-המשפט.

היינו, בשונה מתפקידו של מנהל ההסדר שכאמור צופה פני עתיד, חלק נכבד מעבודתו של הנאמן מתרכז בפעולות שבוצעו בתאגיד בעבר הן לצורך התחקות אחר נכסים נוספים ככל שישנם, והן לצורך בירור הנסיבות שבגינן נקלע התאגיד לחדלות פירעון.

בענייננו, ולאור ההבדלים שפורטו לעיל בין תפקידו של הנאמן לזה של מנהל ההסדר, אני סבורה כי הענקת סמכויות חקירה למנהלת ההסדר שממונה בהתאם להוראות תיקון מס' 4, אף אם בהסכמת כלל הצדדים (למעט הממונה), בדומה לסמכויות המוענקות לנאמן במסגרת צו לפתיחת הליכים, תוביל לטשטוש בלתי רצוי של הגבולות בין חלק ב' לבין חלק י' ותיקון מס' 4 לחוק, בניגוד לכוונת המחוקק ואין להתיר זאת.

תוצאה זו עשויה דווקא להוביל לעידוד השקיפות במסגרת המשא ומתן לצורך גיבוש הסדר החוב, שכן היה ויגבר חששם של הנושים כי עובר לעיכוב ההליכים פעל התאגיד להברחת נכסים או להעברתם בניגוד לדין, וככל שלא יסופקו בהקשר זה תשובות אשר מניחות את הדעת, הרי שעניין זה יתומחר בהתאם במסגרת ההסדר המוצע או לחילופין יבוא לידי ביטוי במסגרת הצבעת הנושים באסיפות נגד אישור הסדר החוב.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.

ניתן בזאת צו לעיכוב הליכים קבוע הן בעניינן של החברות בקבוצת ביקוב והן בעניינה של בעלת השליטה למשך 90 ימים וזאת בהתאם להוראות סעיפים 319ז(ג) ו-319ח לחוק.

חלות בזאת הוראות סעיף 319ט לחוק על תתי סעיפיו לרבות איסור פירעון חובות עבר, הקפאת הליכים כמשמעה בסעיף 29 לחוק ובשינויים המחוייבים שבתיקון מס' 4, לרבות ביטול עיקולים שהוטלו על נכסי החברות שבקבוצת ביקוב ובעלת השליטה עובר למתן החלטה זו.

בנוסף, עם מתן צו עיכוב הליכים זה, חלות בזאת הוראות סעיף 319יא לחוק.

למען הסר ספק, הוראות החלטה זו אינן חלות על החברות הנוספות כפי שמוגדרות לעיל.

צו איסור הדיספוזיציה הזמני שניתן בהחלטתי מיום 7.7.2021 יהפוך לקבוע ויוותר על כנו עד להחלטה אחרת.

אני מורה על מינויה של עו"ד אלונה בומגרטן כמנהלת ההסדר בהתאם להוראות סעיפים 319יג ו-326 לחוק וזאת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית בסף 250,000 ₪ ותצהיר ניגוד עניינים (להלן: "מנהלת ההסדר").

ניתנות בזאת למנהלת ההסדר הסמכויות הקבועות בסעיפים 319יג(ב) ו-319יד לחוק.

כמו כן, מנהלת ההסדר תפעל לפתיחת חשבון נאמנות על שמה לצורך פעילות הקבוצה בתקופת עיכוב ההליכים (להלן: "חשבון הנאמנות"). למנהלת ההסדר תהא זכות חתימה בחשבון והוא ישמש לריכוז תקבולים ותשלומים שונים שידרשו במהלך תקופה זו – והכל בכפוף לאישור בית-המשפט.

מנהלת ההסדר תפעל לבירור כלל חובותיה של בעלת השליטה כפי שפורטו בטופס 5 שהוגש על-ידה והאם עומדת בדרישת סעיף 319ח(2) לחוק ותגיש ממצאי בדיקותיה בעניין וזאת עד ליום 1.9.2021.

מנהלת ההסדר תשוב לעדכן עד ליום 1.10.2021 בדבר התקדמות הליכי גיבוש ההסדר. בהקשר זה רשאים הצדדים לפעול לגיבוש הסדר חוב במסגרת הליכי גישור.

מנהלת ההסדר והממונה יפעלו לפרסום החלטה זו ורישומה בכל המרשמים הרלוונטיים כדרישת סעיפים 319יג(ז), 319ז(ז) ו-319ל לחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותעקוב.

ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"א, 02 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.