הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו הפ"ב 60161-08-18

לפני
כב' השופטת י. שבח, סג"נ

מבקשים

  1. שגיא בנתאי, עו"ד
  2. יריב פורת, עו"ד
  3. איתמר אילין, עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד דן צימרמן

נגד

משיבים

משיב פורמאלי
1. אושרת שוקר, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד יאיר בן דוד
2. יהושע פצנובסקי, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד אלי כהן
3. עידו רביד, עו"ד
בעצמו

4. אליעזר פני-גיל, עו"ד ( כבוד הבורר)

פסק דין

בהליכים שהונחו בפני עותרים המבקשים לביטול "פסק בוררות חלקי" שניתן על ידי הבורר עו"ד אליעזר פני-גיל (להלן – הבורר) ביום 23.08.2013, לביטולן של 11 החלטות ביניים שניתנו על ידו מתחילת הבוררות ועד ליום 20.08.2018 (ה"פ 60161-08-18), וכן להעברת הבורר מתפקידו (ה"פ 60166-08-18).

רקע עובדתי נדרש
1. המבקשים 1-3 הינם עורכי דין והשותפים העיקריים במשרד עורכי הדין פורת, בנתאי אילין (להלן- המשרד). בין היתר קיימת במשרד מחלקה העוסקת בייצוג חברת הביטוח מנורה מבטחים ביטוח בע"מ בתחום פוליסות ביטוח, רכב, צד שלישי ושיבוב (להלן - המחלקה). במועד מסוים החזיק המשיב מספר 3 (להלן – עו"ד רביד) ב 10% מהזכויות במחלקה שאף נוהלה על ידו, אשר זיכו אותו לשכר קבוע ולרווחים לאחר ניכוי הוצאות. אותם 10% נמכרו ביום 24.05.2016 למשיבה 1 (להלן – עו"ד שוקר) כנגד תשלום של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ.
גם המשיב מספר 2 (להלן – עו"ד פצנובסקי), רכש מהמבקשים 10% (נוספים) מאותה מחלקה, וזאת בהסכם שנחתם עמו ביום 13.06.2016.
הסיבה לתופעת הנטישה במחלקה לא הובהרה, מכל מקום, היחסים בין המשיבים 1 ו – 2 לבין המבקשים לא עלו יפה, התגלעו ביניהם חילוקי דעות בעקבותיהם עזבו השניים את המחלקה והמשרד בחודש אוגוסט 2017, לאחר מתן הודעה, עוד בטרם הוסדרו המחלוקות הכספיות הנעוצות בהתחשבנות סופית.
בשל אותן מחלוקות כספיות, ובשל תנית בוררות בהסכמים שנכרתו בין הצדדים, הגישו גם עו"ד שוקר וגם עו"ד פצנובסקי תביעות נגד המבקשים, ואלו נותבו לבורר.

2. כפי שנראה להלן גם הבוררות אינה מתנהלת על מי מנוחות, ועד לרגע זה לא התחילו הדיונים לגופה של מחלוקת. יצוין, כי הבורר החליט "כדי לייעל את הדיון ולקצרו ככל שניתן" כי בבוררות לא יוגשו כתבי טענות, וכי זו תתנהל על דרך הגשת תצהירי עדות ראשית. הדיונים עד כה התמקדו בצו גילוי מסמכים ספציפי שניתן על ידי הבורר ואשר המבקשים טרם קיימו אותו, כשבפיהם טענות מטענות שונות. מחדלם של המבקשים לקיים את צו גילוי המסמכים הביא לשורת החלטות נוספות שניתנו על ידי הבורר, ולפיהן קנס את המבקשים, בנוסף להוצאות בהן חוייבו, בסך של 1,500 ₪, שהועלה בשלב מסוים ל – 2,50 0 ₪ בגין כל יום של אי קיום הצו. נושא נוסף המעסיק את הבוררות הוא שכר טרחת הבורר.

הבקשה לביטול פסק הבוררות

פסק הבוררות נושא בקשת הביטול
3. המדובר בהחלטה הנושאת כותרת "פסק בוררות (חלקי)" בה מלין הבורר על "החלטות רבות ומגוונות" הנטועות "בהתעלמות מופגנת חוזרת ונשנית של הנתבעים [המבקשים] מהחלטות שנתתי", על שטף ושלל בקשות מטעם המבקשים המוציאות לעמדת הבורר את הבוררות מכל פרופורציה ומגדילות את הוצאותיה, לרבות שתי בקשות פסילה, ואשר בעטיין מצא הבורר לנכון לפסוק נגד המבקשים "ארבעה סוגים של הוצאות", ואלו הם:
החזר ההוצאות ששלמו המשיבים לבורר - סך של 28,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים 1 ו – 2 וסך של 25,525 ₪ למשיב 3;
"השחתת הזמן של בעלי הדין עצמם"- סך של 23,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים 1 ו – 2 וסך של 18,000 ₪ למשיב 3;
"החזר הוצאות ששילמו לבאי כוחם"- סך של 8,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים 1 ו – 2 וסך של 3,600 ₪ למשיב 3 ;
"הסנקציות" היומיות, כלשון הבורר (1,000 ₪ ליום החל מיום 31.05.2018 ו – 2,500 ₪ ליום החל מיום 21.06.2018) סכום שנפסק, ככל הנראה, חלף הקנסות, וכלשון הבורר "בחסד עם הנתבעים"- סך של 17,000 ₪.

4. בפתח הדיון בשני ההליכים הודיע ב"כ המבקשים כי הוא חוזר בו מהבקשה לביטול פסק הבוררות וההחלטות, ומצמצם עתירתו להעברת הבורר מתפקידו.
לולא בקשת בא כוחו של עו"ד פצנובסקי ניתן היה להסתפק בדחיית הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות מתאימות, אלא שעו"ד כהן עתר לאישורו של פסק הבוררות נושא בקשת הביטול מכוח סעיף 28 לחוק הבוררות, ואכן נשמעו טיעונים בעתירה זו.
אף שלאחר סיום הדיון והעברת התיקים למסלול כתיבת פסק דין הגיש עו"ד כהן הודעה לפיה הוא חוזר בו מבקשת האישור, אני מוצאת לנכון להבהיר בקליפת אגוז את המצב המשפטי.

5. עיון בפסק הבוררות נושא בקשת הביטול ועתירת האישור מעלה, כי חרף כותרתו, אין מדובר כלל בפסק בוררות, לא סופי ולא חלקי, משאינו מכריע ולו במחלוקת אחת שבסכסוך שבין הצדדים, וכי המדובר בפסיקת הוצאות בשל התנהלותם הדיונית של המבקשים בהליך הבוררות, במנותק מסכסוך המקור שטרם החל להתברר.
הלכה היא כי החלטת ביניים אינה יכולה להוות בסיס לבקשת ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, אף לא בסיס לבקשת אישור, עת האבחנה בין פסק בוררות סופי/ביניים לבין החלטה אחרת נעשית על פי אותם המבחנים המבדילים, בהקשר של ערעור, בין הכרעה שההשגה עליה מצריכה רשות, לבין הכרעה שההשגה עליה היא בזכות.
לאחרונה נקבע כי גם הוצאות הנפסקות בגדרה של החלטת ביניים דינן כהחלטת הביניים עצמה , אין ניתן לנתקן אותן מההחלטה, ואינן יכולות לשמש נושא להגשת בקשת ביטול או אישור:
"החלטה המחייבת בעל דין בתשלום הוצאות במהלך הליך הבוררות היא החלטה דיונית מובהקת שהתעוררה אגב ניהול ההליך, והיא אינה נמנית עם אותן החלטות המכריעות בסעד מן הסעדים שפורטו בכתבי הטענות ושהן במוקד הסכסוך בין בעלי הדין. לפיכך יישום מבחן הסעד על ענייננו מוביל למסקנה כי יש לראות בהחלטה זו 'החלטה אחרת' אף אם סוגיית ההוצאות (בהליך הביניים) הוכרעה באופן סופי על ידי הבורר" (רע"א 5526/18 זוהר יפה ואח' נ' דורית (יפה) דיאמנט ואח', פסקה 3 לפסק דינה של השופטת וילנר, ניתן ב-13.12.2018).

משהמבקשים חזרו בהם מבקשת הביטול, ועו"ד פצנובסקי חזר בו מבקשת האישור, ניתן להסתפק באמור לעיל.

הבקשה להעברת הבורר מתפקידו

6. המבקשים, הנסמכים על סעיף 11 לחוק הבוררות, טוענים כי איבדו את האמון בבורר משלדבריהם הבורר "מנהל את הבוררות ברשלנות רבתי ותוך התעלמות מכללי היסוד והצדק הטבעי"; הבורר "חורג בהחלטותיו מן הסמכויות שהוקנו לו בין בחוק ובין על פי הסכמי הבוררות"; הבורר "מעדיף באופן בולט ומזיק את שכרו על פני פתרון המחלוקות..."; הבורר "נוהג איפה ואיפה בין הצדדים..."; ואף מכיוון שהבורר "אינו מאפשר למבקשים לטעון טענותיהם ולהביא את ראיותיהם...".
עיקר קצפם של המבקשים יצא על החלטות הבורר המתייחסות להגשת כתבי טענות, גילוי מסמכים, חיובם בהוצאות הבוררות וקנסות שהוטלו עליהם בשל אי קיום צו גילוי המסמכים - המוכיחות, לשיטתם, את אי היות הבורר ראוי לאמון הצדדים.

7. בידוע, דיני הפסלות החלים על שופט חלים גם על בורר "המבחן לפסלות בורר צריך שיהיה דומה למבחן שנקבע בעניינם של שופטים, קרי, כי על הטוען לפסלות בורר להוכיח בהתבסס על ראיות אובייקטיביות, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים" (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן, פסקות 115-116, ניתן ב-05.12.2010).
יישום עילת הפגיעה באמון מבוסס על " מבחן, אובייקטיבי במהותו, לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים". רק במקרים חריגים, בהם מעבר לחוסר אמון סובייקטיבי של מי מהצדדים, מתווסף נתון נוסף המביא לכך שהמשך הדיון בפני אותו בורר אינו מתיישב עם "תחושת הצדק"; וש"חזקת מקצועיותו [של הבורר] אינה ערובה מספקת לשמירה על מראית תקינות ההליך "; או עת "השכל הישר, המשקלל נסיבות ובודק האם מראית העין הפוסלת היא כזאת, שברי לכל כי ה'שידוך' הכפוי בין השופט או הבורר לבעלי הדין אינו יכול לצלוח, בשל משקע שאין לקעקעו" - תתבסס עילת הפסלות (רע"א 7816/11 זילברשלג נ' מימון, פסקה ט והאסמכתאות שם, ניתן ב-04.12.2011).
במקביל נפסק כי " ... עיכובים בניהול הבוררות עלולים לגרום עינוי דין לצדדים. אלא שהשאלה האם הליכי הבוררות התמשכו מעבר לסביר הינה שאלה התלויה בנסיבות העניין..." (רע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט, פסקה 22, ניתן ב-17.01.2008), וכי:

" לא פעם אף קבענו, כי, ככלל, אין ליתן בידי בעל-דין את הכוח לפסול שופט שבפניו הוא מתדיין על דרך של הגשת תלונות כנגדו... או על דרך של נקיטת צעדים פרובוקטיביים שיגרמו לשופט להורות על נקיטת הליכים כנגד בעל-הדין ... שאם לא תאמר כן יצא החוטא נשכר, תיפגע הגינות המשפט, ייפגע אמון הציבור ואף ייגרם, חלילה, עיוות דין " (ע"א 8306/99 חדד נ' מזור, פ"ד נה(1) 665, 670 והאסמכתאות שם ).

ההלכות הכלליות בנושא העברת בורר מתפקידו רבות הן ומגובשות, ואין מקום להרחיב מעבר לאמור לעיל. ההכרעה טמונה ביישומן במקרים הקונקרטיים.

8. ולענייננו: המבקשים בהתנהגותם המזלזלת, הלא מכובדת והמתריסה, הביאו על עצמם במו ידיהם את ההחלטות עליהן הם מלינים ואת האווירה המתוחה שנוצרה בבוררות. הבוררות אכן מתנהלת שלא כפי המצופה, ולמרות ההיקף הכספי הצנוע של הסכסוך, ואף שהבוררות החלה בתחילת 2018 לא הושגה בה כל התקדמות ממשית, אלא, שכפי שנראה להלן, העיכובים נעוצים בהתנהלותם של המבקשים, ומשכך לא ילינו אלא על עצמם בלבד.

9. המבקשים יוצאים נגד הוראת הבורר שלא להגיש כתבי טענות אלא לעבור היישר להגשת תצהירי עדות ראשית - החלטה שהם רואים בה הוכחה לאי כשירותו לשמש כבורר. אף שאיני מצדדת בניהול הליך בוררות ללא כתבי טענות (שאין מניעה להגישם בהוראה הקוצבת לוח זמנים מקוצר והיקף מקסימלי) בהם יפורטו בתמציתיות הטענות, העילות והסכומים, שכן הניסיון מראה שהזמן הנחסך בהגשת כתבי טענות, צובר ריבית דריבית בהליך ההוכחות, אלא שמדובר בהחלטה דיונית של הבורר, פררוגטיבה המוענקת לו, שבית המשפט אינו מתערב בה בדרך כלל, מה גם שהמבקשים, שאין מחלוקת שהם אלו שניסחו את תנית הבוררות שבהסכם עם המשיבים, הפטירו את הבורר מהדין המהותי, מראיות ומסדרי הדין.

והעיקר - המבקשים היו שותפים להחלטה זו והסכימו לה. בהחלטתו מיום 15.02.2018 ציין הבורר כי בישיבה המקדמית, בה נכח גם עו"ד בנתאי, ובה נחתם הסכם הבוררות " ...הסכימו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית בלא צורך בהגשת כתבי טענות". המבקשים, יש לזכור, עורכי דין מנוסים, מילאו פיהם מים, לא מחו, לא טענו כי כלל לא הסכימו לוותר על הגשת כתבי טענות, לא הגישו בקשה לביטול ההחלטה, ולא עתרו למתן החלטה אחרת המחייבת הגשת כתבי טענות. שתיקה כהסכמה דמי. רק לאחר כשלושה חודשים, עת התלהטו הרוחות בשל עניינים אחרים, העלו המבקשים את הטענה כי לא נתנו הסכמה למתווה דיוני זה, עת השיהוי בהעלאת הטענה מלמד על קלישותה.

10. טרונייתם הנוספת של המבקשים נעוצה בצו לגילוי ועיון במסמכים שניתן נגדם, שהמשכו בהחלט ות נוספות שעניינן באופן ביצוע ההחלטה, אכיפתה, לרבות הוצאות וקנסות. ככלל, החלטה המחייבת צד לגלות מסמכים ולאפשר עיון בהם, אינה יכולה להוות, למרות ההיקף הגורף שלה, עילה להעברת בורר מתפקידו. בענייננו מושתקים המבקשים מלהלין על ההחלטה משלא הגיבו לבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה ע"י עו"ד פצנובסקי, לה הצטרפה אחר כך גם עו"ד שוקר. המבקשים יכלו לטעון כי היקף הגילוי המבוקש מכביד מדי, כי חלק מהמסמכים לא רלבנטי ולא נדרש להכרעה בסכסוך, ועוד טענות, אך לא עשו כן. התירוץ לפי שכרו באותה עת את שירותיה של עו"ד חופי שעתרה לקבלת ארכה לאו תירוץ הוא, משארכה לא ניתנה והמבקשים, כזכור עורכי דין ותיקים, יכלו להגיב לבקשה בעצמם.

גם לאחר שהצו ניתן זלזלו המבקשים בקיומו על דרך ניסיון להגשת ארגזי מסמכים ללא מיון וללא רשימה, אופן פעולה המבטיח כי המשיבים "יטבעו" בים המסמכים ולא ימצאו בהם ידיהם ורגליהם. לא ברור מה מנע מהמבקשים להכין רשימה, ביחס לאלו מהמסמכים המצויים ברשותם, ולהצהיר כי המסמכים האחרים שכיום הם טוענים שאינם, אינם מצויים ברשותם, ולא ניתנים לאיתור אף בשקידה סבירה.

11. פסיקת הוצאות.
הבורר התרשם, וכך היה מסיק כל נושא תפקיד שיפוטי, כי התנהגות המבקשים בבוררות מרמזת כי יעשו ככל שביכולתם על מנת שההכרעה בתביעות המשיבים (ששילמו לידיהם סך של 200,000 ₪ + מע"מ טבין ותקילין) לא תינתן. מסקנה מתבקשת זו היא אך פועל יוצא מאופן התנהלותם של המבקשים והגשת בקשות חסרות שחר שהוגשו לבורר. ואתן מספר דוגמאות.
בראשיתה של הבוררות יוצגו המבקשים ע"י עו"ד בנתאי. בשלב מסוים לאחר תחילת הבוררות, שכרו המבקשים את שירותיה של עו"ד חגית חופי, שהינה לא אחרת מאשר דודתו של עורך דין שעובד במשרדו של הבורר. מכל עורכי הדין הקיימים בחרו המבקשים דווקא את עו"ד חופי, אף שידעו או אמורים היו לדעת על קרבה זו. והנה לאחר ששכרו את שירותיה הגישו המבקשים לבורר ביום 22.03. 2018 בקשה שיפסול את עצמו לשמש כבורר בשל קרבתו לעו"ד חופי וההכרות שביניהם. כל מלה מיותרת !
הבורר נאלץ לבקש תגובה ולהוציא תחת ידיו עוד החלטה מיותרת. למותר לציין שעורכת דין חופי, שנקלעה לעין הסערה על לא עוול בכפה, מיהרה להתפטר (וראו, לעניין זה, סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961), מה שלא מנע מהמבקשים ליצור את הרושם, המטעה, כי הבקשה הוגשה בשמה ועל דעתה, אף שהאחרונה לא ידעה כלל על דבר הגשת הבקשה.

ודוגמא נוספת. לאחר שכלה כוחה (אולי גם ממונה) של עו"ד שוקר מלהתעמת עם המבקשים, נחתם ביניהם ביום 15.03.2018 הסכם פשרה, שהוגש לבורר ביום 18.03.2018 ולפיו ישלמו המבקשים לעו"ד שוקר סך 120,000 ₪ לסילוק התביעות ההדדיות. הבורר סירב ליתן להסכם תוקף של פסק בורר בטרם יסולק חוב שכר טרחתו. עו"ד שוקר מיהרה לשלם לבורר את דרישתו, שגרעה סכום נוסף מהפיצוי שהייתה אמורה לקבל בהתאם לפשרה, ורק המבקשים, ביודעם ככל הנראה שהעיכוב בתשלום לבורר יביא גם לעיכוב בחיובם לשלם את סכום הפשרה (משנקבע כי המחצית הראשונה תשולם "בתוך 30 ימים ממועד מתן תוקף פסק דין ע"י הבורר להסכם זה") נמנעו מלשלם לבורר את חובם בשכר טרחתו שהתבטא בעת ההיא ב 5,000 ₪ בלבד, למרות הבטחות חוזרות לעשות כן במיידי, והבורר נמנע מלתת להסכם תוקף של פסק בוררות. המבקשים יכלו לשלם לעו"ד שוקר, הנושאת לדבריה בנטל השבת ההלוואה ע"ס 200,000 ₪ שנטלה לצורך רכישת חלקה במחלקה, את סכום הפשרה גם ללא מתן תוקף של פסק בורר, אך לא עשו כן עד שזו נאלצה להודיע לבורר על כי היא חוזרת בה מהסכם הפשרה. התנהגותם זו, המבישה יש לומר, לא מנעה מהמבקשים לטעון בבקשת פסילה נוספת שהגישו לבורר, הנסמכת בין היתר גם על טענת חריגה מסמכות, כי הבורר חרג מסמכותו עת התיר לעו"ד שוקר בהחלטתו מיום 29.05.2018 לבטל את הסכמתה לפשרה אף שעשתה כן "ללא כל עילה בדין", משלא הוסמך לדון בתוקף הסכם הפשרה.
ועוד כהנה וכהנה.

12. המשיבים הינם עורכי דין צעירים הנושאים בנטל לא פשוט של שכר טרחת הבורר, המגיש מעת לעת חשבון נוסף לאור התארכות הבוררות בשל הצורך להכריע בבקשות המבקשים ובמחדליהם, אף בשכר טרחת באי כוחם, באופן שמשיכת הבוררות עלולה למוטט אותם, משהוצאותיה מאיימות "לבלוע" את סכום התביעה, להבדיל מהמבקשים, שככל הנראה הפרוטה מצויה בכיסם והזמן אינו מהווה עבורם גורם מכריע.
לא בכדי וכדי למנוע את החשש מהתשת המשיבים ולייאושם מהליך הבוררות מחמת משיכת הבוררות והגדלת הוצאותיה, מצא לנכון הבורר לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים, עוד בטרם מתן פסק בוררות. המצב המשפטי שאינו מאפשר לאכוף החלטת ביניים המטילה הוצאות על מי מבעלי הדין בבוררות בטרם ניתן פסק בוררות, אינו משליך כלל על השאלה אם ראוי היה לפסוק כנגד המבקשים הוצאות.
כעולה מהאמור לעיל, ראוי היה.

13. קנסות.
הבורר שהבין כי אין בכוונת המבקשים לקדם את הליך הבוררות, אף אינם סרים למרותו, סבר כי כלו כל הקיצין, וכי כדי לאלץ אותם לקיים את צו גילוי המסמכים אין מנוס מלהטיל עליהם, כדבריו, "סנקציות אכיפתיות" המתבטאות בתשלום קצוב למשיבים עבור כל יום של הימנעותם מלקיים את צו הבורר, משלעמדתו "מדובר באמצעי כפיה ולא באמצעי ענישה" ומכיוון שביצוע הצו "טרם בא על פתרונו".
חוששני כי אותן "הסנקציות האכיפתיות" אכן אינן מצויות בארגז הכלים של הבורר.
פרט יח לתוספת הראשונה מסמיך את הבורר ליתן הוראה אופרטיבית בדבר תשלום שכרו והוצאות הצדדים:
" הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על מתן ערובה לתשלומם; לא הורה הבורר הוראה אחרת, חייבים בעלי-הדין לשלם לו את שכרו והוצאותיו חלק כחלק".
פרט ט לתוספת קובע את הסנקציה בה רשאי הבורר לנקוט כלפי בעל דין שלא מילא אחר הוראותיו בניהול הבוררות:
"ציווה הבורר על בעל-דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא סיבה מוצדקת לא מילא בעל-הדין אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהתרה בבעל-הדין, לדחות את התביעה, אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע". קנסות אינם נמנים בסעיף זה.
איני סבורה כי פסק הדין בעניין הפ"ב 30243-12-11 עמירון חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' חברת עאטף מוסא ושות' בע"מ (ניתן ב-24.07.2014) משליך לענייננו, מששם עסקינן בבורר שהטיל "קנסות" המשולמים לכיסו בגין איחורים בתשלום שכרו, אף דרש "התנצלות" מצד להליך שביקש ממנו העברתו מתפקידו, לגביו ציין בית המשפט כי "הבורר מבטא את חוסר יכולתו לעשות הפרדה בין הפן המקצועי לפן האישי ועל כן מראית פני הצדק נפגעה או עשויה להיפגע בצורה מוחשית וברורה". בענייננו הסנקציה הוטלה בשל אי קיום החלטת הבורר הנוגעות לעצם ניהול הבוררות, ולאחר הפרות חוזרות, וכמוצא אחרון, מה גם שהחיוב נעשה לטובת המשיבים ולא לכיסו של הבורר.

לו הורה הבורר על הגשת כתבי טענות, רשאי היה למחוק, בהתאם לסמכותו לפי פרט ט לעיל, את כתב הגנתם של המבקשים, במובחן מהטלת סנקציות שאינן מצויות במסגרת סמכותו. עם זאת איני רואה בכך סיבה להעברת הבורר מתפקידו, משהבורר סבר כי זהו האמצעי האחרון האפשרי העומד לרשותו על מנת לכוף על המבקשים למלא סוף סוף אחר צו גילוי המסמכים שקיומו נדרש לשם המשך הבוררות. משהמבקשים מזלזלים בהליך הבוררות, במשיבים ובבורר, אין לשמוע מפיהם טענה להעברת הבורר מתפקידו אך בשל הטלת אותן סנקציות, שהמקור להטלתן נעוץ רק ברצון הבורר למלא את תפקידו ולקיים את הליך הבוררות, משאין בה, נוכח המכלול, שום סממן היכול לרמז על משוא פנים שיש בו להביא לאובדן אמון. החלטתו אינה מבטאת דווקא את העדפת המשיבים, אלא מהווה תוצר של מילוי תפקידו.

14. שכר טרחת הבורר .
המבקשים טוענים כי לנגד עיני הבורר רק שכר טרחתו שלו, להבדיל מחובתו לנהל את הבוררות ביעילות ולהגיע להכרעה מהירה.
ראשית, המבקשים מטריחים את הבורר פעם אחר פעם במתן החלטות שהן פועל יוצא מבחירה מושכלת של המבקשים להגיש בקשות כאלו ואחרות ואין ניתן למנוע מהבורר לדרוש שכר טרחה בגין מתן החלטות בבקשות מיותרות. שנית, חוק הבוררות מסדיר את הדרך הדיונית בה יש לנהוג שעה שהצדדים או מי מהם סבורים כי השכר בו נוקב הבורר הוא מוגזם, ואני מפנה בהקשר זה לסעיפים 32-33 לחוק הבוררות. העברת הבורר מתפקידו אינה נמנית על דרכים אלו. אעיר כי דבר לא מנע מהמבקשים, בעלי משרד עורכי דין לא קטן, לשלם לבורר את שכרו, במקום להתפלמס עמו שוב ושוב ולאלץ את הבורר לדרוש את שכרו, ולאחר סיום הבוררות להגיש תביעה להפחתת השכר.

15. ובטרם סיום:
כפי שציינתי בהפ"ב 14683-04-17 עידו חג'ג' ואח' נ' ציפורה ברון ואח' (פסקה 25, ניתן ב-21.06.2017) "הבורר, כמו השופט, הוא הגורם המוסמך להחזיק במוסרות הדיון, לנהלו ביעילות ובתכליתיות, להשליט בבוררות אווירה ראויה ומכובדת, ולדאוג למיצוי מיטבי של ההליך, תוך שמירה על זכויות הצדדים. הבורר נדרש למנוע מהלכי סרק המאריכים את הדיון שלא לצורך, והגוזלים משאבים מיותרים. הבורר צריך להיות מעורב בהתנהלות באופן רציף ודינמי, ולא לאפשר לעגלה לסטות מהדרך. זהו תפקידו של הבורר ואין הוא יכול לתלות את הקולר לאנדרלמוסיה שנוצרה רק בבעלי הדין".

חוק הבוררות מעמיד לרשות הבורר ארגז כלים מכובד למדי, שבשימוש מושכל בו יש כדי לסייע לבורר לנהל את הבוררות באופן יעיל ומכובד. הבורר מופטר מסדרי דין ומראיות, ודי במתן החלטות קצרות ותמציתיות, בוודאי בבקשות סרק, חלף מתן החלטות ארוכות ומפורטות המצריכות זמן שיפוטי מיותר, ובמקביל גם חיוב בשכר טרחה, המהווה נטל לא פשוט על בעלי הדין או מי מהם. עוד יצוין כי גם הזכות להבאת ראיות והעלאת טענות בידי בעל דין אינה בלתי מוגבלת ואינה מחוסרת גבולות, והיקפה נקבע לפי איזון האינטרסים הרלוונטיים (אוטולנגי, עמ' 1034). על הבורר גם לשוות לנגד עיניו את היקפה הכספי של המחלוקת ואת החשש כי מי מהצדדים ינצל את חיובי שכר הטרחה להתשת הצד שכנגד. אני סמוכה ובטוחה כי הבורר יידע, בטוב שכלו, לכלכל צעדיו, ולנהל את הבוררות בהתאם.

התוצאה
16. הבקשה לביטול פסק הבוררות, לביטול החלטות הביניים ולאישור פסק הבוררות - נדחית.
הבקשה להעברת הבורר מתפקידו - נדחית.
המבקשים ישלמו את הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד כדלקמן: למשיבה 1 - סך של 20,000 ₪; למשיב 2 - סך של 15,000 ₪; למשיב 3 - סך של 20,000 ₪. לא ישולמו הסכומים תוך 30 יום מהיום - יהיו רשאים המשיבים לפתוח תיק הוצאה לפועל ולפעול לגביית הסכומים שנפסקו.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ
ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, 06 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.