הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו הפ"ב 43630-04-16

בפני
כבוד הרשמת- השופטת עינת רביד

מבקשת

מוניטקס בע"מ

נגד

משיבה

Rider App Ltd

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המשיבה (להלן: "ריידר") להורות על ביטול עיקולים, אשר ניתנו על פי סעיף 16 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 לבקשת המבקשת, במעמד צד אחד, על זכויות ריידר, עד לסך של 2,058,993.6 ₪, להבטחת פסק דין , שיינתן בהליך בוררות בו פתחו הצדדים בפני כבוד השופט בדימוס אבי זמיר.
רקע
המבקשת (להלן: "מוניטקס") פיתחה מערכת לניהול תחנות מוניות המאפשרת יצירת קשר בין השרת של מוניטקס לבין תחנת המוניות והמוניות בתחנה. כמו כן פיתחה מוניטקס אפליקציה לזימון מוניות באמצעות הטלפון החכם בשם "קליק למונית".
ביום 28.7.15 חתמה מוניטקס עם חברה הרשומה בגיברלטר בשם MAILDI (להלן: " מיילדי") על הסכם להפעלת אפליקציה לזימון מוניות באמצעות הטלפון החכם, אשר תתחרה באפליקציה "גט טקסי".
במסגרת ההסכם נקבע כי מיילדי, אשר כונתה היזם, תעביר למוניטקס ללא תמורה את הזכות הבלעדית לשווק את האפליקציה ריידר בקרב תחנות המוניות ובקרב בעלי מוניות השייכים לתחנה בישראל, וכי מוניטקס תהיה זכאית ל- 25% מהתקבולים שיתקבלו בפועל מהתחנות שישתמשו באפליקציה ויחויבו על כך; ההיבטים הטכניים של פיתוח האפליקציה והתאמתה לשימוש תעשה על ידי מיילדי; מוניטקס תפעל לשיווק האפליקציה בישראל לרבות גיוס תחנות וכן תטפל בשירות ללקוחות האפליקציה ולציוד נלווה לרבות התקנה ושירות תמיכה ללקוחות; מוניטקס הצהירה, כי התקינה במוניות הרשומות בנספח א' שצורף להסכם , מערכות ניהול המאפשרות חיבור לאפליקציה, וכי היא תיזום פניה ללקוחות אלו כדי להציע להם להתחבר לריידר.
עוד צוין בהסכם כי מוניטקס התקינה במוניות מערכות מ- 3 דורות שונים המאפשרים ביצועים שונים אולם כולן בעלות יכולת לקבלת כתובת באמצעות ריידר; כי מוניטקס תייצר 1,000 מערכות ניהול לתחנות חדשות כולל חיבור לאפליקציה כדי שניתן יהיה למכור אותן לתחנות, וזאת ככל הניתן תמורת 1,250 ₪ למערכת; האפליקציה תוצע לתקופה של עד 90 יום ללא תמורה ולאחר מכן בעלות של 300 ₪ לחודש כולל מע"מ למונית.
באשר לתשלומים נקבע בהסכם כי מיילדי תשלם למוניטקס סך של 2,250,000 ₪ תמורת התחייבות מוניטקס לבלעדיות ואי תחרות, וכן פורטו מועדי התשלום. עוד נקבע כי מוניטקס תטפל בגביית הכספים מהתחנות ובעלי המוניות ותעביר ליזם עד ל- 10 לכל חודש 75% מכל סכום שייגבה בגין החודש הקודם כולל מע"מ, כאשר ההעברה מותנית בקבלת אישורים לגבי ניכוי במקור.
באשר לסיום ההתקשרות נקבע, כי בכל מקרה בו יגיע ההסכם לסיומו תהא רשאית מוניטקס להמשיך בהפעלת האפליקציה , היזם לא יהיה רשאי להשתמש באפליקציה בישראל , אך כן יוכל לעשות בה שימוש בחו"ל.
לאחר מספר חודשים ביקשה מיילדי להסב ההסכם לחברת ריידר, מוניטקס נתנה הסכמתה לכך וביום 3.1.16 נחתם הסכם בין מוניטקס לריידר במסגרתו, נקבע בין היתר, כי ריידר תעביר למוניטקס את הפרטים אודות האפליקציה, על מנת שמוניטקס תדאג לבצע השינויים וההתאמות על מנת לרשום אותו בחנויות גוגל ואפל , וכן תבצע הרישום של האפליקציה בחנויות אלו. עוד התחייבה מוניטקס שלא יאוחר מיום 10.1.16 היא תתחיל פעולות הטמעה באפליקציה, הכוללות היסטוריית נסיעות, ביצוע הזמנות עתידיות וחיוג לתחנת המוניות הקרובה. קודי המקור של התוכנה, למעט מערכת הניהול , יהיו רכושה של ריידר, קודי המקור , שעברו שינויים , יהיו רכושה של מוניטקס ולה הזכות לשימוש בלעדי בהם בישראל. מוניטקס מתחייבת להשלים כל הפעילות הטכנית הנדרשת כדי לאפשר ל- 2700 מוניות לגבות תשלומי נסיעות ממשתמשים בכרטיסי אשראי באמצעות האפליקציה של ריידר. מוניטקס הצהירה כי התקינה מערכות ניהול במוניות הרשומות בנספח C וכי היא תיזום עמן קשר על מנת להציע להן להתחבר לאפליקציה .
עוד נקבע כי הנהגים ייהנו משימוש חינמי למשך 60 יום , אולם מוניטקס תשלם לריידר את הסכום המגיע לה (2.25 ₪ + מע"מ) עבור כל נסיעה. הואיל ומיילדי שילמה למוניטקס 500,000 ₪ על חשבון ההסכם, היתרה בסך של 1,750,000 ₪ תשולם למוניטקס עד ליום 19.5.16. באשר לרכיב המע"מ נקבע , כי מוניטקס תעביר את המע"מ לרשויות ותקבל אותו מריידר , כאשר ריידר תזדכה על חשבוניות המע"מ ותקבל המע"מ חזרה מהרשויות או לפי תאריך שנקבע, לפי המוקדם. עוד נקבע ו בהסכם התחייבות מוניטקס למחיקת "קליק למונית" והתחייבות הצדדים להדדיות בבלעדיות בכל הנוגע לשיווק אפליקציה דומה.
ביום 19.1.16 נערכה מסיבת עיתונאים במסגרתה הוכרז על השקת האפליקציה.
ביום 28.2.16 פנתה ריידר, באמצעות מר נפתלי עמנואל, למוניטקס בבקשה לקבלת קודי המקור של האפליקציה. במסגרת פניה זו נטען כי כל עיכוב בקבלת קודי המקור גור ם לריידר נזק כספי כבד.
בתכתובת מייל של מר שמואל ג'רבי מיום 29.2.16 דחתה מוניטקס את בקשת ריידר לקבלת קודי המקור מהנימוק כי היא אינה זכאית על פי תנאי ההסכם לקבל את קודי המקור.
ביום 15.3.16 שלח בא כוחה של ריידר מכתב המודיע על ביטול ההסכם בשל הפרתו, ודרישה למינוי בורר.
במכתב מיום 17.3.16 הודיעה מוניטקס כי היא דוחה את טענת ריידר לעניין הפרת ההסכם, וכי היא עומדת על קיומו של ההסכם, וכן הסכימה למינוי בורר, ואף לפנות להליך גישור.
הצדדים פנו לגישור אצל כבוד השופט בדימוס דוד גלדשטיין, אשר לא צלח, וכן הסכימו לפנות לשופט בדימוס זמיר לשמש כבורר מוסכם.
ביום 22.3.16 הגישה מוניטקס בקשה להטלת עיקולים בהפ"ב 47508-03-16 , בקשה אשר התקבלה בהחלטת כבוד השופטת פלינר מיום 22.3.16, במסגרתה הוטלת עיקול על חשבון ריידר בבנק דיסקונט עד לסך של 2,058,993.6 ₪. לאחר שהצדדים פנו לגישור, ולטענת מוניטקס התברר כי העיקול תפס סכום נמוך הסכימו הצדדים לבטלו, וזאת בתמורה להעברת החזרי מע"מ למוניטקס.
ביום 10.4.16 שלחה מוניטקס מכתב לריידר המודיע על ביטול ההסכם.
ביום 21.416 ולנוכח כישלון הליכי הגישור הגישה מוניטקס בקשה חוזרת להטלת עיקול זמני, אשר התקבלה בהחלטת כבוד השופטת אלמגור מיום 24.4.16.
ביום 15.8.16 הגישה מוניטקס בקשה נוספת להטלת עיקול במעמד צד אחד במסגרתה עתרה להטלת עיקול על חשבון הבנק של ריידר מהנימוק כי מוניטקס הנפיקה לריידר חשבוניות בסכום העולה ל- 1,289,259 ₪ וכי עתיד להתקבל בחשבונה של ריידר החזר מע"מ, ועל כן נדרש העיקול בשל הטענה כי אם לא יוטל העיקול יוברחו הכספים. הבקשה התקבלה בהחלטתי מיום 18.5.16.
ריידר הגישה ביום 18.5.16 בקשה לביטול העיקול אשר ניתן ביום 24.4.16. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 18.5.16 מהנימוק כי היא אינה נתמכת בתצהיר כדין ואין היא מפרטת הטענות לביטול העיקול.
ביום 5.6.16 הוגשה בקשה נוספת לביטול עיקול אליה צורפו תצהיר ים של מר אורי חינסקי ומר משה יעקובי.
לאחר שהוגשו תגובות הצדדים לבקשה לביטול עיקול, נקבע דיון בתיק במסגרתו נחקרו המצהיר מטעם מוניטקס , מר שמואל ג'רבי (להלן: " שמואל" או " שמוליק") והמצהיר ים מטעם ריידר, מר אורי חינסקי (להלן: " אורי") ומר משה יעקובי (להלן: "משה"). לאחר מכן הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
תמצית טענות הצדדים לעניין העיקול הזמני
טענות מוניטקס
לטענת מוניטקס באמצע שנת 2015 פנה משה למנהל מוניטקס, שמוליק, והציע לו שיתוף פעולה בהפעלת אפליקציה להזמנת מוניות, אשר תתחרה ב "גט טקסי". משה ציין בפני שמוליק כי בדק ומצא שלמוניטקס מוניטין טוב בקרב תחנות מוניות בישראל, וידוע לו שמוניטקס פ יתחה מערכת לניהול תחנת מוניות וכן היא מפעילה אפליקציה בשם "קליק למונית" לזימון מוניות, והיא מועמדת טבעי ת לשיתוף פעולה להפעלת אפליקציה בשם ריידר , אשר תתחרה ב "גט טקסי".
ההצעה של משה הייתה, שמוניטקס תפסיק להפעיל את "קליק למונית" וינוצלו קשריה עם תחנות מוניות כדי להחדיר את האפליקציה לשוק בישראל. משה ציין כי באמצעות חברת מיילדי , אשר בשליטתו ישולם למוניטקס עבור ההסכמה לחד ול מכל פעילות של ייזום וקידום אפליקציה בישראל ובתמורה לכך יתחלקו הצדדים בהכנסות משימוש באפליקציה בשיעור של 25% למוניטקס ו- 75% לריידר.
לטענת מוניטקס דרישתה הייתה, כי תוכל תמיד להפעיל את האפליקציה, כאשר מיילדי תשקיע כספים בפיתוח הטכנ ולוגי של האפליקציה, בפרסום ושיווק. משה קיבל תנאים אלו ובהתאם נחתם הסכם בין הצדדים לפיו: ישולם למוניטקס בגין אי תחרות סך של 2,250,000 ₪; מיילדי תסדיר את כל הנושאים הטכנולוגים לפיתוח האפליקציה ולצורך זה עליה להתקשר עם בית תוכנה של מוניטקס ולשלם את כל שנדרש לפיתוח האפליקציה ורישומה בחנויות אפל וגוגל; באחריות מיילדי להשקיע כספים לשיווק ויחסי ציבור; מוניטקס תשווק את האפליקציה במחיר של עד 300 ₪ למונית, כאשר החלוקה בסכומים שייגבו יהיו 25% למוניטקס ו- 75% למיילדי ; למבקשת זכות תמידית לעשות שימוש באפליקציה בישראל גם אם ההסכם יבוטל מכל סיבה שהיא.
לאחר חתימת ההסכם ולאחר שהוברר למשה כי החברה בבעלותו תידרש לשלם מע"מ ומס בארץ פנה למוניטקס בבקשה להמחות ההסכם לריידר הנשלטת על ידי נפתלי עמנואל . מוניטקס נתנה הסכמתה להסבת ההסכם, ובינה לבין ריידר נחתם ביום 3.1.2016 הסכם נוסף על ההסכם מיום 28.7.15. במסגרת הסכם זה נקבע, בין היתר, כי מוניטקס תתקשר עם בית התוכנה במקום היזם וכי התחייבותה הייתה להשתדלות ולא לתוצאה; נקבעו מועדי תשלום ליתרת התשלום שעל ריידר לשלם; בשל חבות המע"מ וחסרון כיס של ריידר הוס כם כי מוניטקס תממן את המע"מ בגין תשלומים מסוימים, והמע"מ יושב לה לאחר שריידר תקבל החזר ממע"מ או לפי המועד הנקוב בהסכם, לפי המוקדם; לריידר זכות בקוד המקור של תוכנת האפליקציה, אולם רק בגרסת הלקוח, ללא מרכיב הניהול, וקודי המקור יוותרו בידי מוניטקס ויועברו לריידר רק בהתקיים תנאים קשיחים שנקבעו בהסכם; ככל שריידר לא תשלם במועדים את הסכום הקבוע בהסכם וההפרה לא תתוקן תוך 7 ימים הדבר יהווה הפרה יסודית של ההסכם, ריידר תאבד את כל הזכויות באפליקציה בישראל לטובת מוניטקס וכל שימוש עתידי שלה באפליקציה לא יטיל עליה חובת תשלום לריידר, זאת מבלי לגרוע מזכותה לאכוף את ההסכם כלפי ריידר.
עוד טענה מוניטקס כי במסגרת המו"מ לכריתת ההסכם עם ריידר הושגו הסכמות נוספות בין הצדדים, אשר כונו על ידי מוניטקס "ההסכם השני". במסגרת הסכמות אלו, נקבע כי יופעל מנגנון cash back בסכום כולל של 200,000 ₪ , אשר משמעותו שנוסע המזמין מונית יקבל החזר של 10 ₪ ממוניטקס, סכום אשר יושב למוניטקס על ידי ריידר; יופעל מנגנון תשלום 5 ₪ על ידי מוניטקס לכל נהג שיגרום לנוסע להוריד את האפליקציה, אשר יושבו למוניטקס על ידי ריידר בסכום כולל של 200,000 ₪; יופעל מערך שירות לקוחות ותמיכה באפליקציה בגינו תשלם ריידר למוניטקס סך של 6,000 ₪ לחודש בגין רכב התחזוקה וסך של 5,600 ₪ בגין עובד בשירות לקוחות. בנוסף ביום 28.1.16 הוסכם שמוניטקס משכירה לריידר שטח של 18מ"ר אצלה בבניין + חניה החל מה- 1.2.16 תמורת 1,470 ₪ לחודש. בנוסף טענה מוניטקס כי שילמה הוצאות אותן היה על ריידר לשלם בגין פרסום ושיווק בסך של 9,025 ₪ בצירוף מע"מ.
לטענת מוניטקס כחודש לאחר שהושקה האפליקציה פנה משה לשמוליק וביקש לקבל את קודי המקור, בקשה אשר נדחתה על ידי שמוליק אשר הפנה את משה להוראות ההסכם. ריידר לא השלימה עם הסירוב וביום 28.2.16 שלחה מייל דרישה לקבלת קודי המקור בטענה כי מוניטקס גורמת לה נזקים. מוניטקס השיבה כי אין ממש בטענותיה וכי היא אינה זכאית לקבל את קודי המקור.
לטענת מוניטקס דרישות אלו של ריידר לקבלת קודי המקור הועלו כשבמקביל ריידר פותחת בסדרת סכסוכים וניתוקי קשרים עסקיים עם גורמים שונים עמם התקשרה. כמו כן, הגיעו לאוזניו של שמוליק שמועות לפיהן משה טוען כי מוניטקס אינה מציגה נתוני אמת לריידר בקשר עם ביצועי האפליקציה. לטענת מוניטקס המצב בפועל היה כי לא נמצא בישראל שום גורם מטעם ריידר עמו ניתן היה לתקשר ופניותיה לנפתלי ודרישותיה לקבלת כספים לא זכו לכל מענה.
לטענת מוניטקס היא המשיכה לפעול ולקדם את האפליקציה ולשלם כספים שעל ריידר היה לשלם, כאשר ביום 15.3.16 קיבלה את מכתבה של ריידר אשר נענה בדרישתה המיידית של מוניטקס לקבלת כספים.
לטענת מוניטקס, ריידר נותרה חייבת לה כספים בגין הפרת ההסכם העולים לסך של כ- 2 מיליון ₪ וזאת בגין הרכיבים הבאים:
תשלום מע"מ – לטענת מוניטקס , בשל חסרון כיס של ריידר , היא שילמה במקומה את המע"מ, ועל כן ובהתאם להסכם בין הצדדים עליה להשיב לה סכומי מע"מ בסך כולל של 170,000 ₪. בנוסף טענה מוניטקס כי על ריידר לשלם לה עבור מע"מ סך של 49,174.5 ₪ בגין תשלום של 289,259.5 ₪.
תשלום בגין אי תחרות – סך של 1,250,000 ₪ בצירוף מע"מ.
תשלומים הנובעים מההסכם השני – מנגנון ה- cash back, ההשתתפות באחזקת האפליקציה, טלפון לפרזנטור, טלפון למנכלי"ת הוצאות אירוע השקה, שכירות משרד לריידר, וכן בגין קידום שיווק האפליקציה, סך של 322,495 ₪ בצירוף מע"מ.
טענות ריידר
בבקשה לביטול עיקולים טענה ריידר כי ההתקשרות עם מוניטקס נעשתה בהסתמך על הצהרתה ואישורה של מוניטקס במפורש או במשתמע בדבר קיומן של 4,000 מוניות זמינות לשימוש באפליקציה באופן מידי עם עלייתה לאוויר. הנחת הבסיס לעבודה המשותפת הייתה כי כל משתתפי האפליקציה "קליק למונית" יוסבו במנגנון המקובל לכך בחנויות האפליקציה באמצעות עדכון גרסה אוטומטי ויהפכו למשתמשי האפליקציה החדשה ריידר. כאשר בשיחות בעל פה שנעשו עם שמוליק הובטח כי תוך שנתיים יגיע מספר המוניות לכ- 12,000. לטענת ריידר רשימת המוניות שהוצגה בטבלה שצורפה כנספח להסכם הייתה הבסיס להתקשרות בין היזם למוני טקס בבחינת הלב הפועם של ההסכם. הנתון בדבר קיומן של 4,000 מוניות המחוברות לאפליקציה "קליק למונית", אשר תוחלף על ידי ריידר היה ההיגיון העסקי שעמד מאחורי בחירתו של היזם ל שווק את האפליקציה בישראל עם מוניטקס.
על בסיס המצגים וההצהרות בדבר מספרן של המוניות אשר תהיינה זמינות לשימוש הנוסעים היזם התקשר עם מוניטקס בהסכם, שבו הוענ קה למוניטקס רשות שימוש בזכויות היו צרים של ריידר באפליקציה, בשמה ובסימן המסחר שלה לשם שיווקה של האפליקציה בקרב תחנות המוניות בישראל. ריידר שילמה למוניטקס עד לביטולו של ההסכם סכום כולל של 1.3 מיליון ₪, יצאה בפרסום ארצי רחב היקף לטובת החדרת האפליקציה בגדרו הושקע סך נוסף של 2.2 מיליון ₪, כך שתוך חודשים ספורים הוציא היזם סך של 3.5 מיליון ₪.
לטענת ריידר השקעת מוניטקס במיזם הייתה אפסית ואת המעט שהשקיעה היא דרשה מריידר, כאשר מרבית העלויות בפיתוחה והשקתה של האפליקציה הוצאו על ידי ריידר, ומוניטקס לא נשאה בכל סיכון כלכלי.
עוד טענה ריידר כי הבקשה להחלפתה של מיילדי בריידר נעשתה משיקולי מס ונוחות, כאשר הלכה למעשה המדובר באותה חברה בשינוי שם ומקום ההתאגדות, כאשר מוניטקס נתנה לכך הסכמתה בכפוף לחתימת הסכם נוסף.
לטענת ריידר המצג של מספר המוניות חזר על עצמו גם בתכתובות שנעשו לקראת כינונו של ההסכם החדש והשקתה של האפליקציה.
לטענת ריידר גילתה כי המצגים שהוצגו על ידי מוניטקס אינם אמת, וכי בסמוך לאחר השקת האפליקציה החלו לזרום אליה נתונים מדאיגים בנוגע להיקף השימוש באפליקציה אשר עוררו חשד שמא הנתונים שנמסרו לה לאורך המו"מ אינם משקפים את המציאות. על כן זומנה פגישה דחופה עם שמוליק ואחרים. או אז התברר לריידר כי המצגים שהוצגו לה אינם אמת וכי אין ולא היו 4,000 מוניות שמחוברות ל"קליק למונית", ואף לא מספר דומה ולא יהיו 4,000 מוניות שהיו מחוברות לריידר עם השקת האפליקציה. לעניין זה נטען כי למוניטקס כלל לא היו 4,000 מוניות אשר היו מסוגלות להיות מחוברות ל "קליק למונית" לא כל שכן לריידר.
בנוסף טענה ריידר כי על פי ההסכם היה על מוניטקס לאפשר לה גישה מקוונת לשרת שלה כדי שתוכל לעמוד על נתוני האמת ביחס לשימוש שנעשה בפועל על ידי המוניות באפליקציה, אך מוניטקס מידרה אותה ונתנה לה הרשאה לצפייה בדוחות חלקיים בלבד, באופן שמנע ממנה גישה למכלול הנתונים בקשר לשימוש באפליקציה. לטענתה על אף שהועברו לה רק דוחות חלקיים, די מעיון בהם כדי להצביע כי רק 400 מוניות עשו שימוש באפליקציה, ובכל יום בוצעו בממוצע כ- 476 נסיעות באמצעות האפליקציה. לטענת ריידר השימוש הזעום באפליקציה אף נלמד מהסכום שהועבר לה ביום 7.3.16 אשר שיקף 210 נסיעות ליום בממוצע.
לטענת ריידר עד למועד הגשת בקשת הביטול ועל אף דרישותיה לא הוצג לה מסמך אותנטי התומך בהצהרת מוניטקס בדבר קיומן של 4,000 מוניות זמינות לשימוש באפליקציה עם השקתה.
עוד טענה ריידר כי בהתאם להסכם בין הצדדים היה על מוניטקס להעביר לה תשלום השווה ל- 75% מהערך של 3 ₪ מוכפל במספר הנסיעות אשר בוצעו בין ה- 19.1 ל- 18.2. זאת לאחר קבלת אישור לניכוי מס במקור, וככל שריידר לא תמציא האישור תוכל מוניטקס להפחית את סכום המיסים. חרף זאת ואף כי היה בידיה אישור לניכוי מס במקור הפחיתה מוניטקס את סכום המס מהסכום שהועבר לריידר.
עוד נטען כי בהדוח שהועבר ועל בסיסו שולמו לריידר הסכומים ממוניטקס נכלל מספר רב של נסיעות לגביהן צוין "דרוש בירור" ובגינן לא הועבר לריידר תשלום, כאשר מבדיקה שעשתה ריידר גילתה כי חלק מנסיעות אלו בוצעו בפועל אך לא הועבר לה תשלום בגינם. עוד טענה ריידר כי השוואה בין נתוני גוגל אנליטיקס לבין נתוני המערכת של מוניטקס הצביעו על כך שיש פער בין מספרן של הנסיעות בגינן הועבר לה תשלום לבין מספר הנסיעות שבוצעו בפועל.
בנוסף טענה ריידר כי מוניטקס הפרה ההסכם בכך שמנעה מריידר גישה לשרת שלה, לא הטמיעה באפליקציה שיפורי תוכנה ומאפיינים חשובים של ריידר וזאת בפרק הזמן שנקבע לכך, הפרה את התחייבותה לייצר 1,000 מערכות חדשות לניהול תחנות בעלות של 1,250,000 ₪, ולא עמדה בהתחייבויותיה להשלים את הפעילות הטכנית הנדרשת על מנת לאפשר ל- 2,700 מוניות לגבות תשלומי נסיעות באמצעות אפליקציית ריידר.
לטענת ריידר מוניטקס ניכסה לעצמה את הזכויות באפליקציה בדרך של רישומה על שמה בחנויות גוגל ואפל כמפתחת האפליקציה, ובכך מונעת מריידר גישה לאפליקציה אשר היא בעלת זכות הקניין בה.
לטענת ריידר משהתחוור לה כי ההסכם בינה לבין מוניטקס הולדתו בחטא והטעיה מצד מוניטקס אשר אף מפרה ההסכם באופן שיטתי ואף סירבה לתת לריידר את קוד המקור של האפליקציה, פנתה ריידר למוניטקס ביום 15.3.16 בדרישה למינוי בורר, במסגרתה נכללה גם הודעת ביטול ההסכם. מעצם הודעת הביטול , ריידר אינה נושאת עוד בחבות כספית או אחרת כלפי מונטיקס.
באשר לסכומי העיקול התייחסה ריידר לסכומים אלו וטענה כי מוניטקס אינה זכאית לקבלם. באשר לתשלומי המע"מ נטען כי משבוטל ההסכם הרי שריידר זכאית להשבת הסכומים ששילמה למוניטקס וממילא אין היא חבה בתשלומי סכומי המע"מ על פי ההסכם.
לעניין החזרי המע"מ הוסיפה מוניטקס כי על פי ההסכם המועד לביצוע החזרים אלו היה לא יאוחר מיום 31.3.16, וה- 30.4.16, וכי בפועל החזר המע"מ התקבל אצלה רק ביום 22.3.16 ומכאן שבמועד בו נשלח מכתבו של עו"ד ניידרמן, בא כוח מוניטקס, ריידר לא הייתה מצויה בהפרה במישור זה.
באשר לתשלום המע"מ על הסך של 289,259 ₪ נטען כי סכום זה לא הופיע בהסכם ואין כל אסמכתה של התחייבות ריידר לשאת בו.
באשר לתשלומים עתידיים על חשבון התמורה טענה ריידר כי אין מקום לשלמם עת ההסכם בוטל מחמת הטעייה בכריתתו והפרות היסודיות של ההסכם על ידי מוניטקס.
בנוסף טענה ריידר כי ביום 10.4.16 שלחה מוניטקס הודעה מצדה על כך שההסכם בו טל. מכאן שמוניטקס אינה יכולה לטען מחד שההסכם בוטל ומאידך לדרוש את המשך התשלומים שנקבעו על פי ההסכם, וכי עם הביטול מפסיקות הוראות ההסכם, ויחד איתן חובתה של ריידר להמשיך ולשלם תשלומים עתידיים.
באשר לתשלומים שנדרשו ביחס להסכם השני טענה ריידר כי אין לתשלומים אלו כל זכר בהסכמים בין הצדדים וריידר לא התחייבה בהם, ואין כל שחר לטענה כי נכרת הסכם שני, וכי טבלת ההתחשבנות שצורפה לבקשה להטלת עיקול נערכה על ידי מוניטקס באופן חד צדדי. לטענת ריידר בהתאם להסכם בין הצדדים רק התחייבות שנכללה בהסכם יש לה תוקף.
באשר לדרישה לתשלום עבור אירוע ההשקה הרי שריידר לא התחייבה לשלם עבור אירוע זה ומוניטקס לא הציגה התחייבות שכזו.
באשר לתשלום עבור שכירות משרד נטען כי לא נחתם כל הסכם לעניין זה והמסמך אשר צורף על ידי מוניטקס היא הצעה שלא נעשתה לגביה קיבול.
באשר לרכיב ההכבדה טענה ריידר, בין היתר, כי למוניטקס אין עילת תביעה וכי היא אינה זכאית למרבית הסכומים להם היא עותרת.
באשר למצבה של ריידר נטען כי טענה זו של מוניטקס היא בבחינת "הרצחת וגם ירשת" שכן היא זו אשר פגע ה במצבה של ריידר וייבשה את מקו רותיה הכספיים, וכעת מנסה לקבל סעד בהסתמך על מעשיה אלו. מבלי לגרוע מטענותיה אלו, טענה ריידר כי היא חברה בעלת מקורות כספיים בחו"ל וכי היא אוחזת בתביעה כבדת משקל נגד מוניטקס המ זכה אותה בהשבה בסכום של כ- 3.5 מיליון ₪.
באשר למאזן הנוחות נטען כי הטלת העיקול מגבילה את פעילותה העיסקית ופוגעת בה באופן בלתי סביר ולא מידתי, וכן פוגעת בשמה הטוב.
עוד טענה ריידר כי מוניטקס פעלה בחוסר תום לב עת הסתירה מבית המשפט את העובדה כי בין הבקשה המקורית לבקשה החוזרת וכן בבקשה הנוספת, התקבל אצלה מענה מפורט מטעם ריידר לכל טענותיה אשר לא הוצג לעיונו של בית המשפט. בנוסף הסתירה מוניטקס אף את העובדה כי אף היא שלחה לריידר הודעת ביטול, נתונים אשר ככל שהיו מונחים בפני בית המשפט היה בהם כדי לדחות הבקשה להטלת עיקול במעמד צד אחד.
בנוסף טענה ריידר כי במסגרת הבקשה האחרונה להטלת עיקולים עשתה מוניטקס שימוש במידע שנמסר לה במסגרת הליכי גישור בין הצדדים, דבר המנוגד לפסיקה.
תשובת מוניטקס
לטענת מוניטקס היא לא הצהירה ולא התחייבה שכל נהג מונית שהאפליקציה זמינה עבורו גם יסכים לשלם עבור השימוש בה, וכי ההפך הוא הנכון. מוניטקס הבהירה כי צריך יהיה לשכנע את הנהגים שכדאי להם להתקשר בהסכם ליישום האפליקציה וכי בהסכם נכתב בצורה ברורה כי מוניטקס מצהירה כי מערכת ניהול התחנות שלה מותקנת בתחנות כמפורט בנספח C להסכם וכי היא תפעל מול התחנות הללו כדי להציע להן להתקשר באפליקציה. לטענתה בכל ההסכמים שנכרתו סעיף זה לא שונה שכן היה ידוע ומוסכם שיש צורך לשכנע 4,000 נהגים שטכנולוגית זמינים להשתמש באפליקציה להתקשר בהסכם להפעלת האפליקציה שרק אז ניתן לגבות מהם תשלום.
עוד טענה מוניטקס לעניין הזהות הנטענת בין מיילדי לבין ריידר, כי המדובר בטיעון כוזב, שכן מיילדי אינה בשליטת נפתלי עמנואל אלא בשליטתו של משה יעקובי. עוד טענה כי גילתה כי משה מצוי בפש"ר, מסתיר מנושיו את הזיקה למיילדי וריידר, משלם סכום זעום בחודש לכנ"ר , וכי בעת שניהל מו"מ עם שמוליק בשנת 2015, לא גילה כי הוא מצוי בהליכי פש"ר (לעניין הליכי הפש"ר טענה כי הליכי פש"ר קודמים של משה בוטלו בשל ניצולם לרעה) . לטענתה בקשת הביטול נותנת תיקוף לחשש שניעור אצלה לאחר פרוץ המחלוקת עת התברר כי למר נפתלי אין מעורבות באשר לנעשה וכי היא נפלה קורבן למעשה מרמה של משה, שהוא חייב מקצועי, המסתתר מאחורי ישויות משפטיות ואנשי קש, והוא זה העומד מאחורי ריידר כפי שעמד מאחורי מיילדי. לטענתה במצב בו הוכח כי נתבע מעורב במעשי כזב הוכר בפסיקה כצידוק בפני עצמו להטלת עיקולים זמניים.
בנוסף טענה מוניטקס כי אפליקציית קליק למונית אכן הייתה מותקנת בכל 4,000 המוניות השייכות לתחנות העושות שימוש במערכת הניהול של מוניטקס, אך אין זה אומר כי נהג המונית יסכים לשלם על מנת להשתמש באפליקציה.
עוד נטען כי בניגוד לאמור בבקשת הביטול משה לא עשה שום פיתוח טכנולוגי מהותי אלא הביא רק תצורת מסכים והיה צורך לבצע פיתוחים והתאמות רבים ב "קליק למונית" כדי להפוך אותה לריידר. לטענתה בפועל ולאחר שהתחזיות הכלכליות של משה לא התממשו הוא מבקש לגלגל האחריות לכך על מוניטקס כדי להשיב לעצמו הכספים שהשקיע בטענה של הטעייה.
בנוסף טענה מוניטקס כי אין כל ביסוס לטענת ריידר לפיה הדוחות שנמסרו לריידר המתעדים מספר קטן של נסיעות, וכן סכום זעום ששולם, מהווים ראיה לנכונות טענת ההטעיה. לטענת מוניטקס הכמות הזמינה של המוניות היא תוצר של מספר המוניות שבתחנות שרכשו את מערכת הניהול של מוניטקס. לעניין זה טענה כי קיימה את חובתה על פי ההסכם ופעלה לשיווק האפליקציה ונכון להיום 30 תחנות חתמו על הסכמים לשימוש באפליקציה מה שמגלם כ- 3,000 מוניות שהנהגים שלהם מוכנים לשלם עבור השימוש.
באשר לטענה של הפרת ההסכם בשל ניכוי מס במקור נטען כי המדובר בטענת בדים אשר ריידר כלל לא נשענה עליה במסגרת הודעת הביטול מטעמה.
בהתייחס לדוח שהעבירה לריידר בו ציינו נסיעות הדרושות בירור, נטען כי המערכת אינה מאפשרת לנהג המקבל קריאה לדחות הזמנה בצורה ישירה ועל כן הוא למעשה מבצע פעולה של אישור הזמנה והורדת נוסע כאשר בפועל לא בוצעה נסיעה, הדבר הוסבר לריידר ואף הוצע לה כי תעשה בדיקה במסגרת מוקד שירות הלקוחות שיוקם על ידה, אך ריידר דחתה ההצעה.
באשר לטענה כי מוניטקס לא איפשרה לריידר גישה מקוונת לרשת, הפנתה מוניטקס למסמך מיום 27.1.16 במסגרתו מסרה לריידר שם משתמש וסיסמא לשרת מוניטקס על מנת לקבל מידע לגבי נסיעות ושימושים באפליקציה.
עוד טענה מוניטקס כי אין כל הוראה בחוזה המחייבת אותה לייצר 1,000 מערכות חדשות, וכי הטענה כי הפרה את ההסכם לדאוג לכך ש- 2,700 מוניות יוכלו לעשות שימוש בכרטיס אשראי דרך האפליקציה, אינה נכונה.
באשר לטענה כי מוניטקס נכסה לעצמה את האפליקציה בשל רישומה בחנויות גוגל ואפל על שמה, נטען כי משהוסכם כי מוניטקס תרשום את האפליקציה אזי הרישום צריך להיות על שמה. עוד נטען כי בהתאם להסכם למוניטקס זכות שימוש בלעדית בשם ריידר בישראל.
באשר לסכומי העיקול טענה מוניטקס כי אין בטענה כי ההסכם בוטל על ידי ריידר ביום 15.3.16 כדי לשלול ממוניטקס את הזכות לתבוע פיצויי קיום.
עוד טענה מוניטקס כי חובת תשלום המע"מ חלה על הלקוח מקבל השירות, ריידר, ולא על מוניטקס. עוד נטען כי ריידר קיבלה ממוניטקס חשבוניות מס, לא שילמה המע"מ בשל חסרון כיס, ריידר ביקשה זיכוי בגין החשבוניות של מוניטקס, קיבלה החזר משלטונות המע"מ וטוענת כי היא אינה צריכה לשלמו, התנהגות העולה כדי מרמה.
באשר לסכומים שנתבעו בגין ההסכם השני, השיבה מוניטקס כי הטבלה הוכנה על ידי ריידר, והטענה כי הוכנה על ידי מוניטקס היא טענה כוזבת. וכי בסופו של יום משה התחמק מלחתום על הסדר בעניין האמור, וכי מכל מקום מוניטקס הציגה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ביחס לסכומים אלו.
באשר לנושא ההכבדה השיבה מוניטקס כי ריידר טוענת כי יש לה מקורות כספים שהם החזרי מע"מ, שהם כספים השייכים למוניטקס. עוד טענה מוניטקס כי גילתה שלריידר רשימה של נושים לרבות חוב למשרד פרסום בסך של 500,000 ₪, וכן חוב של עשרות אלפי ₪ לפרזנטור שלה.
באשר למאזן הנוחות טענה מוניטקס כי אין ממש בטענה כי העיקול מגביל את פעילות ריידר בארץ שכן אין לה כל פעילות בארץ.
בהתייחס לאי צירוף מכתב הביטול של עו"ד נחמני מיום 15.3.16 לבקשת העיקול טענה מוניטקס כי אין במכתב זה דבר שמעלה או מוריד לגבי זכותה של מוניטקס והרי הודעת ביטול ההסכם שקיבעה את עילות הביטול, נשלחה לפני כן וצורפה לבקשות העיקול. עוד נטען כי אין במכתב זה התייחסות לסכומים שמוניטקס דורשת מריידר.
באשר לטענה בדבר גילוי עובדות שהתגלו בגישור טענה מוניטקס כי המדובר בהטעיה של ממש וכי בסעיף 5 לבקשת העיקול החוזרת הוסבר כי התקיימו פגישות בין שמוליק למשה בהן ביקש משה ביטול העיקול ומסר לשמוליק כי בעת שיגיע החזר מע"מ ריידר תשלמו למוניטקס. זו הייתה הסיבה בגינה התבקש ביטול העיקול, אלא שמשה רימה את שמוליק ועלה בידו לשים יד על חלק מהחזרי המע"מ.
הטענה לפקיעת צווי העיקול
טרם אדרש לבקשה לביטול עיקול יש לדון בטענה נוספת שהועלתה על ידי ריידר לפיה העיקולים פקעו מהנימוק כי אף שחלפו מספר חודשים ממועד מתן העיקולים בתיק , מוניטקס לא הגישה תביעה לבורר, הבורר לא מונה בפועל והליך הבוררות טרם החל. לטענת ריידר אי הגשתה של תביעה לבורר בעוד העיקול ניתן במעמד צד אחד על חשבונה ותלוי ועומד מזה 3 חודשים מעידה לכשעצמה על העדר עילת תביעה – נתון המצדיק ביטול העיקולים, ואף עולה כדי חוסר תום לב ושימוש לרעה ניצול לרעה של הליכי הבוררות.
לטענת ריידר הדרישה למינוי בורר מוסכם באה מצידה ולא מצידה של המבקשת. בנסיבות אלו ספק אם יש לראות בעצם ההסכמה על מינוי בורר כ"הגשת תביעה לבית משפט" הגורעת מסעיף 363(א) לתקנות.
המבקשת הגישה תגובתה לבקשה וטענה כי יש לדחותה שכן בהתאם לדין פנייה לבורר שקולה להגשת תביעה, ובמקרה דנן אין חולק כי תנאי זה התקיים. לעניין זה מפנה המבקשת לבש"א (ת"א) 13656/03 כוכב חוצות שווק והפצה בע"מ נ' כוכב מגה פרסום חוצות מקומי 1999 בע"מ.
עוד טענה המבקשת כי אף כי העיקול הראשון ניתן ביום 22.3.16 ריידר לא פנתה לבורר או לבית המשפט לביטול אלא רק לאחר שהוצא צו העיקול השלישי אשר תפס סכום כסף, ורק אז הוגשה בקשה לביטול עיקול.
עוד טענה המבקשת כי בניגוד לטענת ריידר היא פנתה לבורר כבר ביום 4.5.16 לצורך זימון ישיבת בוררות, והבורר הסכים לשמש כבורר, כאשר הליך הבוררות התעכב בשל קביעת הבורר כי הבוררות תחל רק לאחר שיוסדר ייצוגה כדין של ריידר. לטענת מוניטקס לאחר שהוסדר ייצוג ריידר על ידי משרד ויינרוט היא זו אשר פנתה לבורר לצורך קביעת דיון וזה הודיע כי הצדדים יתאמו מועדים לספטמבר לישיבת בוררות מקדימה.
ריידר הגישה תשובתה וטענה כי יש לדחות התגובה מהטעם כי היא אינה נתמכת בתצהיר כדין. עוד טענה ריידר כי מוניטקס היא זו אשר פועלת לדחיית ניהול הבוררות לרבות התעקשותה על המצאת ייפוי כוח מאומת באמצעות נוטריון ומאושר באפוסטיל.
לטענת ריידר העובדה כי המחוקק הקנה לבית המשפט סמכויות עזר למתן סעד זמני לגבי בוררות, כבר עם מסירתה של הודעה ודרישה למינוי בורר אין משמעה איון של התכלית ביסוד הסעדים הזמניים, ואלו ממשיכים לחול גם כאשר מדובר בסעד זמני מכוח סמכויות העזר של בית המשפט לפי סעיף 16 לחוק הבוררות. מטבעה של סמכות עזר למתן סעד זמני שהיא זמנית ומוגבלת בזמן וכאשר הסעד הזמני מאבד מזמניותו והופך הלכה למעשה לקבוע בית המשפט מוסמך להורות על ביטולו. לטענת ריידר בכל הנוגע לסעד זמני בבוררות שיווה המחוקק נגד עיניו כי סעד זה יינתן לתקופה קצרה כדי לסייע לבורר ליטול לידיו את סמכותו ולבצע מלאכתו לסיים הדיון בבוררות וליתן פסק בורר תוך 3 חודשים.
לטענת ריידר עד למועד זה לא הוגשה תביעה לבורר, ודבר לא מנע ממוניטקס להגיש התביעה, וזאת אף כי הפניה לבורר נעשתה כבר באמצע חודש מרץ 2016.
לאחר עיון בטענות הצדדים אני דוחה טענת ריידר בעניין זה.
בהתאם לפסיקה בעניין כוכב חוצות וכן בעניין בש"א (ת"א) 7252/03 זיסו חברה לבניין בע"מ נ' דומר לבניין ופיתוח בע"מ (1.6.2003) די בהודעה על פנייה לבוררות כדין הגשת תובענה ואין צורך בהגשת כתב תביעה לבית המשפט או לבורר, כדי לאפשר הגשת בקשה להטלת עיקולים מכוח סעיף 16 לחוק הבוררות. במקרה הנדון אין חולק כי נעשתה פנייה לבורר, כאשר הפניה נעשתה על ידי ריידר, וכן הוסכמה על ידי הצדדים זהותו של הבורר.
באשר לטענות ריידר כי מוניטקס מעכבת את הליכי הבוררות, וכי טרם הוגש כתב תביעה על ידה, אף כי העיקול הוטל לפני מספר חודשים, הרי שבאפשרות ריידר עצמה לפנות לבורר בבקשה לזירוז ההליכים, לרבות לקביעת מועד להגשת כתב תביעה על ידי מי מהצדדים, אך לא מצאתי כי ריידר פעלה בעניין והדבר פועל לחובתה.
בנסיבות האמורות אני דוחה הטענה לפקיעת העיקולים.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
בקשה זו לצו עיקול זמני הוגשה על פי סעיף 16 (א)(5) לחוק הבוררות, במסגרת הסיוע שבית המשפט נותן להליך בוררות. על פי תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט -1968 "תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על סדרי הדין בבית המשפט בענייני הבוררות, ככל שאין בתקנות אלה הוראות אחרות". מכאן, כי בדונו בבקשה לסעד זמני לפי סעיף 16 (א) לחוק הבוררות, בית המשפט פועל על פי הוראות פרק כ"ח לתקנות (ראו גם בספרו של ד"ר ישראל שמעוני, דיני בוררות- אופק חדש בבוררות , מהדורה שנייה, 2014, הוצאת יתרו, עמ' 385- להלן: " ספרו של שמעוני").
על פי תקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), סעד של עיקול זמני יינתן כאשר:
בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה;
מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש צו העיקול, דהיינו: הנזק אשר יגרם למבקש צו העיקול אם לא יינתן צו העיקול גדול יותר מהנזק אשר יגרם למשיב אם יינתן צו העיקול;
הבקשה למתן צו עיקול הוגשה בתום לב והינה מידתית;
בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.
ראו לענין זה רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נגד ICC INDUSTRES INC (מיום 4.1.2007), להלן: "פס"ד כפרית".
שני המרכיבים – סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות – זכו בפסיקה לכינוי (מקבילית הכוחות), והכרעה בשאלת מתן הסעד הזמני תיפול לאחר איזון ושיכלול שני המרכיבים הללו (ראו רע"א 9308/08 אלול נגד רביב (מיום 4.1.2009).
כב' הנשיא א. גרוניס ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ מיום 6.6.2006) מסכם את ההלכה והתנאים להיענות לצו וכך קבע:
"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש וראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעיתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות, וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע" (הדגשה הוספה- ע.ר.).
בהתאם לפסיקה יש לדון בבקשה לביטול עיקול כך שנטל השכנוע רובץ על מבקש העיקול (ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, עמוד 987).
ומן הכלל אל הפרט – אבחן את התקיימות התנאים שנמנו לעיל.
קיומן של ראיות מהימנות לעילה לכאורה
בשלב זה מדובר בבחינת קיומה של עילה לכאורה, ואין המדובר בהכרעה שתעשה בסופו של יום לאחר דיון במכלול הראיות, שיגישו הצדדים הבוררות. בהתחשב בכך, ובזהירות המתחייבת בשל השלב שבו מצוי ההליך, מצאתי, כי טענות המבקשת הן טענות בעלות משקל המגלות עילה על פניהן, והנתמכות בראיות מהימנות לכאורה.
טענתה העיקרית של ריידר היא כי מוניטקס היא זו אשר הפרה ההסכם בין הצדדים ובכל הנוגע ל זמינותן של 4,000 מוניות, אשר לטענתה הובטח כי יהיו זמינות עם השקת אפליקציית ריידר, ומנגד טענת מוניטקס כי לא ניתנה כל הבטחה בעניין וכל שצוין כי מערכת הניהול מותקנת ב- 4000 מוניות וכי הללו יחוברו ישירות לאפליקציה החדשה, וכי בנוסף היא תפעל מולן כדי להציע להן להתקשר בהסכם לשימוש באפליקציה.
הסעיפים הרלוונטיים הנוגעים להתחייבות מוניטקס ביחס לחיבורן של מוניות לאפליקציה הם הסעיפים הבאים:
בהסכם מיום 28.7.15, בין מיילדי למוניטקס, צוין בהואיל הראשון כי "מוניטקס היא חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירות מורשה למונים של מוניות וכן בייצור, פיתוח ושיווק מגוון מוצרים בשוק המוניות, לרבות מערכת לניהול לתחנת המוניות והאפליקציה להזמנת מונית בטלפון נייד חכם הנקראת "קליק למונית" ומותקנת בכ 4000 מוניות".
בסעיף 3ג להסכם נקבע "מוניטקס תפעל לשיווק האפליקציה בישראל, לרבות גיוס תחנות וכן תטפל בשירות ללקוחות האפליקציה ולציוד הנילווה לרבות התקנה, שרות ותמיכה ללקוחות (מוניות)".
בסעיף 3ד להסכם נקבע "מוניטקס מצהירה שהתקינה במוניות הרשומות בנספח א' המצורף להסכם זה מערכות ניהול המאפשרות חיבור לאפליקציה. מוניטקס תיזום פנייה לתחנות המפורטות בנספח א' כדי להציע להם להתחבר ל- RIDER".
בהתאם להסכם בין מיילדי למוניטקס מיום 3.1.16 צוינו הדברים הבאים:
סעיף 2F להסכם צוין :
"Monitex Shall Work To Market The Rider App In Israel, Including By Enlisting Stations, And Shall Provide Services And The Accompanying Equipment For The Rider App Customers, Including Installation, Service And Support For Customers (Taxi Owners)."
בסעיף 2H להסכם צוין:
"Monitex declares that it has installed management systems in the taxis listed in the appendix attached to this agreement marked exhibit c. Monitex shall initiate contact with the stations listed in exhibit C in order to offer them to connect to rider app"
מעיון בהסכמים שנחתמו בין הצדדים עולה לכאורה כי התחייבותה של מוניטקס על פי ההסכם הייתה כי המוניות אשר פורטו בנספח להסכם, הן מוניות המחוברות למערכות הניהול שלה, ו אלו יהיו זמינות לחיבור לאפליקציית ריידר, כאשר מוניטקס תפנה לתחנות המוניות לצורך חיבורן לאפליקציה. בהתאם להסכמים אלו התחייבותה של מוניטקס הייתה לדאוג לחיבור אותן מוניות לאפליקציה, אך אין בהסכמים כל התחייבויות כי המוניות הללו יסכימו להתקשר באפליקציה ולשלם עבורה כנטען על ידי ריידר.
לעניין זה הפנתה מוניטקס לסעיפים בהסכם אשר קבעו כי עליה לפנות לתחנות המוניות על מנת לשכנע אותם להתקשר עמה בהסכם, שאם לא כן, וככל שההבטחה הייתה כי הללו יהיו מחוברות ומחוייבות אוטומטית לשימוש באפליקציה, לא היה כל צורך בהכנסת סעיף זה להסכם.
עוד טענה ריידר כי הטענה לעניין קיומן של 4,000 מוניות הזמינות לאפליקציה "קליק למוניות" ולאפליקציית ריידר היא מצג שווא של מוניטקס. לעניין זה אציין כי בשלב בו בוחן בית המשפט את הבקשה להטלת עיקול זמני הוא בוחן כאמור את קיומן של ראיות לכאורה. בעניין זה הציגה מוניטקס את נספח C להסכם ממנו עלה כי במועד בו נחתם ההסכם היו קיימות מעל 4,000 מוניות אשר חוברו לאפליקציית לקליק למונית והיו זמינות לחיבור לאפליקציית ריידר.
לעניין זה נושא חיבורן של 4000 מוניות לאפליקציית ריידר העיד שמוליק את הדברים הבאים:
"אני מבקש להסביר את זה. הטענה היא שהמוניות האלה היתה מחוברות לאפליקציה ותהיינה זמינות. כשאני מחבר תחנת מוניות לאפליקציה, יש סיכוי שבאותו רגע התחנה תאמר שהיא לא מעוניינת. אני מחבר ביוזמתי מכיוון שהמהלך אצלי בשרת ואז אני מחבר. ביום ההשקה אני עשיתי מהלך של חיבור. אני לא יכול להתחייב שהתחנות האלה תשארנה באפליקציה. היום יש 3,000 באפליקציה. זה מ- 19.1.16. זו הטמעה וכסף וזה לוקח זמן. 3,000 מוניות משלמות עבור אפליקציית ריידר. עד 1.4.16 הצענו את זה ללא תשלום את השימוש באפליקציה. ב- 1.4.16 זו תקופה שניתנה לי לשווק את הרעיון למוניות, תשלמו, כדאי לכם. חיברתי 4,000 והן ירדו, חלק לא רצו. בהתחלה היו 4,000 מוניות כי זה היה בחינם. כאשר היה צריך לשלם, חלק ירדו. חלק הסכימו והם משלמים". (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 11-18).
טענתו של שמוליק לעניין קיומן של 4000 מוניות אשר חוברו למערכת לא נסתרה בעדותו, ולא מצאתי כי האמור בעדותו לעניין זמינותן של תחנות מוניות לאחר חיבורן לאפליקציית ריידר (ראו עמוד 4 שורות 16-19, וכן עמודים 6-7 לפרוטוקול) סתרה את טענתה של מוניטקס לעניין קיומן של כ - 4000 מוניות כמפורט בהסכמים בין הצדדים.
עוד אוסיף לעניין זה כי אף שלשיטת ריידר נושא זמינותן של 4000 מוניות היה נושא מהותי בהסכם, אשר לטענתה הופר, וכי גילתה על ההפרה במועד הסמוך לחתימת ההסכם (ראו עדות משה לפיה כבר ביום 15.2.16 זימן פגישה בעניין – עמוד 26 לפרוטוקול שורות 1-6). לא טרחה ריידר להמציא כל מכתב או פנייה בדואר אלקטרוני מטעמה למוניטקס בעניין זה, כאשר במכתבה מיום 28.2.16 במסגרתו דרשה ממוניטקס לקבל את קודי המקור לא הועלתה כל טענה ביחס למספר המוניות וזמינותן.
יוער, כי במסגרת סיכומיה התייחסה ריידר למהימנותו של הנספח אשר צורף להסכמים וטענה כי המדובר במצג שווא שכן לא היו 4,000 מוניות אשר בהן הותקנה מערכת מוניטקס. לעניין זה התייחסה ריידר בסיכומיה לתחנת מוניות "הדקה ה- 99" תוך שהיא מפנה לטענות שנטענו במסגרת הליך אחר בין הצדדים (הפ"ב 46342-06-16, להלן: "ההליך הנוסף") וכן צירפה לסיכומיה תצהיר של מר עובדיה מרדכי בעליה של תחנות המוניות "הדקה ה- 99", במסגרתו צוין כי בשנת 2015 לא היה מחובר לאפליקציית "קליק למונית" של מוניטקס. לא מצאתי מקום להתייחס לטענות אלו אשר לא הוצגו במסגרת בקשת הביטול והועלו רק בסיכומיה של ריידר .
עוד התייחסה ריידר בסיכומיה למסמכים נוספים אשר הוחלפו בין הצדדים במסגרת ההליך הנוסף וטענה כי אף במסמכים אלו יש ללמד על כך שהנתונים אשר הוצגו לריידר במועד חתימת ההסכם לא היו נתוני אמת. אף התייחסות למסמכים אלו אשר לא הוחלפו במסגרת ההליך הנוכחי, היא התייחסות אשר אין מקום לדון בה שעה שלא הוצגה במסגרת בקשות הצדדים, אלא צורפה רק לסיכומי ריידר .
עוד עולה מההסכמים שנכרתו בין הצדדים כי ההתחייבות של מיילדי ולאחריה ריידר לשלם למוניטקס והמעוגנת בהסכם בין הצדדים, הייתה בגין התחייבותה של מוניטקס לאי תחרות ובלעדיות, לעניין זה ראו סעיף 5א' להסכם בין מוניטקס למיילדי, וכן ראו סעיף 4a. להסכם בין מוניטקס לריידר. בעדותו טען משה כי המדובר בהונאה וכי הנושא הוכנס להסכם בשל שיקולי מע"מ (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 13-18), אך לא מצאתי כי טענה זו אשר הועלתה על ידי ריידר רק בעדותו של משה גובתה באסמכתה כלשהי מטעמה.
יוער, כי ריידר העלתה טענות רבות באשר לאי קיומן של 4,000 מוניות אשר חוברו על ידי מוניטקס לאפליקציית ריידר, אך לא מצאתי כי ריידר המציאה מסמך התומך בטענתה בעניין, לרבות תצהירים או עדויות מטעם מנהלי תחנות המוניות אשר פורטו על ידי מוניטקס כמחוברים למערכת שלה. צירופו של תצהיר בודד, רק לסיכומיה, וללא שניתנה לה הרשות לעשות כן, וכן הפנייתה למסמכים שהוחלפו במסגרת הליך אחר, אין בה די כדי להוכיח את טענתה בנושא זה.
טענה נוספת שהועלתה על ידי ריידר הייתה כי לא נחתם בינה לבין מוניטקס ההסכם השני ועל כן אין כל מקום לחיובים אשר נתבעו בגינו במסגרת הבקשה להטלת עיקולים. לעניין זה טענה מוניטקס כי מי שהכין את הטבלה אשר כונתה על ידה "ההסכם השני" הייתה ריידר, היא זו אשר ששלחה הטבלה למוניטקס, ולאחר מכן היה אמור להיחתם הסכם בין הצדדים. לעניין זה הפנתה לתכתובת דואר אלקטרוני בין הצדדים אשר מ מנה עולה לטענתה כי היה אמור לה יחתם הסכם בין הצדדים, אך משה התחמק מלחתום על ההסכם.
לאחר עיון בטענות הצדדים בעניין זה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להתקשרותה של ריידר בהסכם השני, אף כי זה לא נחתם בפועל על ידי הצדדים. לעניין זה קיימת תכתובת דואר אלקטרוני בין מנכלית ריידר לשעבר, הגב' ענבל כהן, לבין מוניטקס בה הוצגו עיקרי ההסכם ה שני, וכן צורפה הטבלה ופירוט התשלומים (ראו נספח ד'-ה' לתגובת מוניטקס לבקשה לביטול עיקול) וכן קיימת תכתובת דואר אלקטרוני בין משה לשמוליק מיום 20.2.16 במסגרת ה צוין כי יש לחתום על ההסכם (ראו נספח יט' לבקשה לביטול עיקולים). בנוסף, במסגרת הסכם זה עוגן נושא החזר ה- CASH BACK, אשר הונהג בפועל בין הצדדים, ויש בו כדי לחזק את טענתה של מוניטקס לגבי התקשרות בהסכם השני.
בנסיבות האמורות השתכנעתי כי למוניטקס זכות לכאורה המקימה לה זכות לקבלת עיקול בתיק הנדון. אעיר, כי אף לריידר קיימות טענות כבדות משקל, אך אין די בטענות אלו, אשר יתבררו במאוחד יחד עם טענותיה של מוניטקס במסגרת הליך הבוררות, כדי לגרוע מזכותה של מוניטקס לקבלת עיקול בנסיבות אלו.
סכומי העיקול
באשר לסכומי העיקול אשר נדרשו על ידי מוניטקס, הרי שביחס לתשלומי המע"מ, אכן עולה בהתאם להסכם כי מוניטקס שילמה תשלומי המע"מ עבור ריידר ועל כן לכאורה על ריידר להשיב לה סכומים אלו על פי ההסכם העולים לסך של 170,000 ₪.
באשר לבקשה להטלת עיקולים בגין ההסכם השני, בגינו נדרשה ריידר לשלם בגין מנגנון ה- cash back, בגין ההשתתפות באחזקת האפליקציה, בגין טלפון לפרזנטור, טלפון למנכלי"ת הוצאות אירוע השקה, ושכירות משרד לריידר, וכן בגין קידום שיווק האפליקציה, סך של 322,515 ₪ בצירוף מע"מ , ובגין הדרישה להשבת מע"מ בסך של 49,174.5 ₪ בשל תשלום של 289,259.5 ₪, אזי ובשים לב לקביעתי לעיל לעניין קיומן של ראיות לכאורה לעילת תביעה בגין רכיב זה, יש מקום לקבל את בקשת מוניטקס להטלת עיקולים בגין הסכומים שנתבעו ברכיב זה.
באשר לתשלום הסך של 1,250,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין אי תחרות, טענה ריידר כי למוניטקס אין עילת תביעה ביחס לסכום זה אשר מקורו בתשלומים עתידיים שהתחייבה ריידר לשלם למוניטקס, אך היות וההסכם בוטל על ידי ריידר ועל ידי מוניטקס עובר למועד בו ריידר הייתה צריכה לשלם למוניטקס הסכומים על פי ההסכם אין למוניטקס עילה ולו לכאורה לתבוע סכומים אלו. לטענת ריידר בהתאם לפסיקה קיום וביטול אינם יכולים לדור בכפיפה אחת אין מוניטקס יכולה לעמוד על המשך התשלומים שנקבעו בהסכם.
לעניין זה השיבה מוניטקס כי ריידר אינה מתמודדת עם טענתה של מוניטקס לפיה היא ביטלה את ההסכם בהתאם להוראת סעיף 3c לפיו אם ריידר אינה משלמת למוניטקס במועד, אזי מוניטקס זכאית לבטל את ההסכם, לתבוע את המגיע לה (פיצויי קיום) והיא משוחררת מהחובה לשלם לריידר 75% מהגבייה החודשית. לעניין זה מפנה מוניטקס לע"א (ת"א) 13927 -03-15 נקש נ' מזרחי (מיום 9.8.16, פורסם במאגרים המשפטיים).
מעיון בסעיף עליו מסתמכת מוניטקס סעיף 3d (ולא 3c כפי שצוין בטעות) עולה כי הסעיף קובע כי במקרה בו ריידר לא תשלם הסכומים אשר נקבעו בהסכם, אזי ומבלי לפגוע בכל תרופה המגיעה למוניטקס, מוניטקס תהיה זכאית לבטל את ההסכם, להמשיך להפעיל את האפלקציה מבלי לשלם לריידר את חלקה לפי ההסכם וכן כי מוניטקס לא תהיה חייבת להשיב לריידר הסכומים אשר שולמו על ידה עד למועד הביטול. מעיון בסעיף עולה כי אין הוא קובע שלמוניטקס קיימת הזכות להמשיך ולקבל את הסכומים שנקבעו בהסכם במקביל לביטולו.
בנסיבות אלו, אני מקבלת את טענתה של ריידר כי שעה שבוטל ההסכם, מוניטקס אינה יכולה לתבוע עוד כספים המהווים את קיומו של ההסכם. אומנם אין חולק כי מוניטקס זכאית להגיש תביעה לפיצויי קיום, אך יש להבחין בין תביעה לקיומו של ההסכם והסכומים ששולמו במסגרתו לבין תביעה שהיא לפיצויי קיום ואשר מטרתה היא להעמיד הנפגע מבחינה כספית במצב שהיה עומד בו אילו קוים החוזה ואלמלא ארעה ההפרה, ואשר על התובע על פיה להוכיח את גובה הפיצוי הנתבע [ראו ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981)], על כן אין מקום לכימות סכום תביעתה של מוניטקס בגין פיצויי קיום לסך של 1,250,000 ₪ בצירוף מע"מ המהווה את יתרת הסכום לתשלום, ואשר משמעה קיומו של ההסכם. בשים לב כי מוניטקס לא הביאה כל נתונים באשר לסכומים נטענים להם היא זכאית בגין פיצויי קיום לא מצאתי מקום לקבוע עיקול בגין רכיב זה.
לאור האמור יש להקטין את סכום העיקול לסך של – 219,174.5 ₪ בגין החזרי מע"מ, וסך של 322,515 ₪ בגין התשלומים עבור ההסכם השני בצירוף מע"מ סך של 377,342.5 ₪. על כן יש להעמיד סך כל העיקול על הסך של 596,517 ₪.
הכבדה ומאזן הנוחות
באשר ליסוד ההכבדה השתכנעתי כי יסוד זה מתקיים בנסיבות העניין, שכן אין מחלוקת כי ריידר היא חברה זרה ואין לה נכסים בארץ, כאשר בחקירתו הנגדית נשאל משה באשר לפעילות של ריידר ענה: "אין לה פעילות, מקורות הכנסה, נכסים, הדבר היחיד שיש לה זה חוזה עם מוניטקס", ולעניין זה השיב בחיוב (ראו עדותו של משה עמוד 25 לפרוטוקול) מכאן שלאור הפסקת העבודה עם מוניטקס ובשים לב לעדותו של משה , יש ממש בטענת מוניטקס באשר ליכולותיה הכלכליות של ריידר. אשר לטענה כי לריידר מקורות כספיים בחו"ל אזי לא מצאתי כי טענה זו נתמכה בכל אסמכתה מטעם ריידר.
באשר למאזן הנוחות אזי אין בטענתה של ריידר כי העיקול מגביל את פעילותה העסקית בישראל, שעה שבהתאם לעדותו של משה פעילותה העיסקית היחידה היא בקשריה עם מוניטקס, והפגיעה היא בשמה בקרב בנקים ונותני שירות, אין בכך כדי להוות פגיעה של ממש המטה הכף לטובת ביטול העיקול.
באשר לטענת ריידר כי אין מקום להותרת העיקול על כנו שעה שמוניטקס מעכבת בידיה שלא כדין סכומים המגיעים לריידר וניתן להסתפק בו לצורך תביעתה של מוניטקס, אזי נושא זה נתון במחלוקת בין הצדדים והוא יוכרע במסגרת הליך הבוררות.

טענות וראיות חדשות במסגרת סיכומי ריידר
בסיכומיה העלתה ריידר טענות חדשות אשר לא בא זכרן במסגרת הבקשה לביטול עיקולים, ואף צירפה תצהיר אשר לא צורף לבקשה לביטול עיקול או במסגרת הדיון עצמו , וכן הפנתה למסמכים אשר הוחלפו בין הצדדים במסגרת הליכים אחרים ביניהם (ראו למשל סעיפים 31-33, 79-81, 91-93, 157-158). בשים לב כי טענות ומסמכים אלו לא צורפו ולא נדונו במסגרת הבקשה לביטול עיקול לא מצאתי מקום להידרש אליהם במסגרת החלטה זו.
סוף דבר
אני מותירה את העיקול הזמני על כנו אך מעמידה את סך כל העיקול על הסך של 596,517 ₪.
בשים לב כי קבלתי הבקשה להטלת עיקולים באופן חלקי, ואף בשים לב לכך שבמסגרת הבקשות להטלת עיקולים נמנעה מוניטקס לצרף את מכתביו של עו"ד נחמני, אשר ניתנו כמענה למכתבי עו"ד ניידרמן מימים 17.3.16, 21.3.16, וכן לא צירפה את הודעת ביטול ההסכם מטעמה מיום 10.4.16, אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ההחלטה ניתנה על ידי בשבתי כרשמת.
ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.