בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו הפ"ב 41625-11-19

לפני
כב' השופטת י. שבח , סג"נ

מבקשת

החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עימאד ח'מאייסי

נגד

משיב

חיים רווה
ע"י ב"כ עוה"ד טל מישר, זאב גוטרייך וד"ר עדיאל זימרן

החלטה

בקשה להורות על עיכוב הליך הבוררות עד להכרעה בהליך העיקרי
1. ביום 18.11.2019 הגישה החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין (להלן - המבקשת) את ההליך העיקרי ובו עתירה להעברת השופטת בדימוס ד"ר איריס סורוקר מתפקידה כבוררת בסכסוך שבין הצדדים, שעניינו בשיתוף פעולה עסקי בהקשר למיזם ספרי הכנה לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין (להלן - הלשכה). באותו מסמך כרכה המבקשת, שלא כמקובל "בקשה לעיכוב הליכי בוררות", ובכלל זה עתרה כי יינתן "במעמד צד אחד בלבד, ובאופן דחוף צו ארעי בדבר עיכוב הליכי בוררות" משהמבקשת נדרשה להגיש סיכומים בבוררות באחת הסוגיות ביום 20.11.2019.

2. בהחלטות כבוד השופטת ברקאי מימים 18.11.2019 ו-19.11.2019 נדחו הבקשה לצו ארעי, כמו גם "בקשה לעיון חוזר" בהחלטה שניתנה. ביום 27.11.19 הגיש המשיב תשובתו המתייחסת הן להליך העיקרי והן לבקשה לסעד זמני, והמבקשת הגישה תגובתה לתשובה. בשלה העת למתן החלטה.

3. עיון בכתבי בית הדין מעלה כי העתירה להעברת הבוררת מתפקידה נסמכת על טענת המבקשת לפיה לבוררת "יחסי סלידה ועוינות" כלפי הלשכה, שהיא בעלת המניות של המבקשת, על רקע התנגדות שהביעה בשעתו למינויה של הבוררת, עת כיהנה כשופטת בית המשפט השלום, לבית המשפט המחוזי. עוד נטען כי הבוררת הפרה את חובת הגילוי משלא הציגה את הדברים בפני בעלי הדין עת הסכימו למינויה.
אלא שהראיות שצורפו ע"י הצדדים לכתבי טענותיהם אינן תומכות באיזה מהנתונים הנטענים. אשר להתנגדות הלשכה למועמדות הבוררת לכהונה בבית המשפט המחוזי - הרי שזו נסמכת אך על דברים המובאים מפי השמועה, כפי האמור בתצהירי יו"ר ומנכ"ל המבקשת "לאחר חקירה ודרישה ובירורים... מול עו"ד אפי נווה יו"ר הלשכה הקודם", וברי הקושי לייחס להם כל ערך ראייתי. מנגד, עת הופנתה הבוררת לטענות האמורות, השיבה, בהחלטתה מיום 13.11.2019, כי "לבוררת לא ידוע אם ומה הייתה עמדתה של לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים. אין וגם לא היו יחסים עכורים או עוינות כלשהי בין הבוררת לבין לשכת עורכי הדין. משום כך, גם לא היו בפני הבוררת שום עובדה או נושא שהיה עליה לגלות לצדדים בטרם הבוררות".
הדעת נותנת כי על הרקע הנטען ממנו מבוקש להסיק "יחסי סלידה ועוינות" מצד הבוררת, הלשכה, בעלת השליטה במבקשת, הייתה יודעת על כך מידיעה אישית, ולא הייתה נזקקת לגילוי מטעם הבוררת. מיותר לציין כי "חובת תום הלב של צד להליך בוררות כלפי הצד השני, הכוללת כאמור גם את חובת הגילוי, מחייבת את הצדדים לבדיקה אקטיבית וסבירה גם של קשריהם עם הבורר. בדומה לקביעתי לגבי חובת הגילוי של בורר, ניתן לומר, וגם כאן לא מדובר ברשימה סגורה, כי צד להליך בוררות מחויב לערוך בחינה של קשריו עם הבורר. קשריהם של הצדדים להליך הבוררות לבורר יכולים להיות כאמור קשרים עסקיים או קשר של קרבה ממשית אחרת..." (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל, פסקה 131 לפסק דינו של השופט דנציגר, 05.12.2010).
מכל מקום, לא הובהר בבקשה מהו אותו "יחס נוקשה ביותר" לו טוענת המבקשת מצידה של הבוררת, ואילו החלטות נדמות בעיניה ככאלו שעל רקע נסיבותיהן מלמדות על יחס כאמור.

4. לאור דלותה הלכאורית של התשתית הראייתית האמורה לתמוך בעובדות הנטענות, בשים לב לכך שהתצהירים על נספחיהם כבר מונחים לפני, אף בהנחה המיטיבה עם המבקשת לפיה יצלחו את מבחן החקירה הנגדית – נראה כי סיכויי ההליך אינם גבוהים.

5. ואשר למאזן הנוחות. נכון למועד פתיחת ההליך העיקרי נדרשה המבקשת להגיש סיכומי תשובה בסוגיות הנוגעות לתביעת המשיב ל"הפרדת כוחות בין הצדדים" ול"זכות התובע לסעד של פירוק שיתוף והגדרת הנכס נשוא הפירוק המבוקש" (סעיף 13(ו) להחלטת הבוררת מיום 13.11.2019), וזאת בטרם תבוררנה התביעות למתן חשבונות ו"לפיצוי בגין נזקי העבר". המשיב טוען מצדו כי נוכח פערי הכוחות והמשאבים העומדים לרשות הצדדים, הוא "...זקוק בדחיפות להמשך קידום ההליך ולמתן פסק בוררות", וכי הסעד בו עומדת הבוררת להכריע הוא ה"סעד המרכזי בכתב התביעה".
משהנכסים המהותיים נושא הבוררות הם בעיקרם קניין רוחני, ועת מי שעושה בהם שימוש היא המבקשת - הנתבעת בבוררות, נראה שבעצם ההכרעה לא יהא כדי לשנות את מצבה. מאזן הנוחות נוטה אפוא לטובת המשיב.

6. הפועל היוצא מן האמור הוא שהבקשה לסעד זמני נדחית.
הוצאות הבקשה לחובת המבקשת בסך 7,500 ₪.
דיון בהליך העיקרי יתקיים ביום 10.03.2020 שעה 9:00.

ניתנה היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ