הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו הפ"ב 29264-08-17

לפני
כבוד ה שופטת-הרשמת נועה גרוסמן

מבקש

ד"ר יעקב משה וינברג
ע"י ב"כ עו"ד קובי בני

נגד

משיבים

  1. ארז קרני
  2. רוני מעלומי

שניהם ע"י ב"כ עו"ד יגאל עיני

החלטה

רקע עובדתי:

1. לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר במסגרתו אושר פסק בוררות בתיק הפ"ב 41340-09-11.
פסק הבוררות אושר לפי בקשתו של המשיב 1 מר ארז קרני מיום 20.9.11, כאשר פסק הדין יצא תחת ידו של כבוד סגן הנשיא השופט (הרשם כתוארו אז) חגי ברנר ביום 11.1.12 (להלן: "פסק הדין").
במסגרת פסק הדין אושרו המסמכים הבאים:
החלטה מיום 19.5.04; פסק בוררות שניתן ביום 5.11.04; החלטה מיום 25.8.10 ;
כל ההכרעות ניתנו ע"י כבוד הבוררים, עו"ד משה בן ארי ועו"ד יוסי אהרונסון.
ביום 14.8.17 פנה המבקש ד"ר ויינברג, בבקשה לביטול פסק הדין במסגרת תיק הפ"ב 29264-08-17, הלא הוא התיק הנוכחי.

2. הבקשה לביטול פסק הבוררות אינה יכולה לעמוד, כל עוד פסק הדין מיום 11.1.12 שריר וקיים. ראו החלטת כבוד סגנית הנשיא , השופטת יהודית שבח מיום 3.9.17.

3. לפיכך, עתר המבקש ד"ר ויינברג ביום 24.9.17 בבקשה לביטול פסק הדין יחד עם בקשה לביטול פסק הבוררות.
נדרשת הכרעתי כרשמת בבקשה לביטול פסק הדין.
רק אם יבוטל פסק הדין, יפתח הפתח לדון בבקשה לביטול פסק הבוררות.

4. ההליך המקורי התנהל בין המבקש ד"ר ויינברג לבין מר ארז קרני.
ברם, מר רוני מעלומי, המשיב 2, הוא הנמחה אשר הזכויות מכוח פסק הדין הועברו אליו.
לאחר שהמשיב 1 מר ארז קרני המחה למשיב 2 מר רוני מעלומי, את כל זכויותיו על פי פסק הדין, ומר רוני מעלומי הוא הזוכה היחיד מכוח פסק הדין בתיק ההוצל"פ המתנהל בעניין מימוש הפסק (03-XX940-12-02), נתבקש צ ירופו של מר רוני מעלומי כצד נוסף בהליך הנוכחי.
בהחלטתי מיום 14.12.17, לאחר ששקלתי את העניין ולאור העובדה שמר רוני מעלומי, הינו הזוכה היחיד בתיק ההוצל"פ ולפיכך ההכרעה בשאלת תוקפו של פסק הדין עשויה להשפיע על זכויותיו, מצאתי כי צ ירופו להליך נחוץ ומתבקש בנסיבות העניין והוא צורף כמשיב גם בבקשה הנוכחית.

הבקשה לביטול פסק דין:

5. המבקש טוען, כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, מבלי שהיתה לו אפשרות להתנגד בזמן אמת לבקשה לאישור פסק הבוררות. לשיטתו, גם קיומו של פסק הבוררות לא נודע לו אלא שנים לאחר מכן במסגרת הליכי ההוצל" פ. קל וחומר, שלא ידע כלל על עצם הבקשה לאישור פסק הבורר. על כן הוא טוען, כי זכאי הוא שי ינתן לו יומו, לפני בית המשפט וכי ראוי שפסק הדין שהתקבל בעניינו יבוטל מכוח חובת הצדק.

6. המבקש סבור, כי אין מקום להסתמך בענייננו על "חזקת הידיעה". שעה שמדובר בפסק דין, המשית חיוב כבד על שכמו של המבקש ושעה שיש למבקש טענות נכבדות בעניין הבוררות עצמה לרבות מועד מתן פסק הבוררות, זיוף פסק הבוררות, פגמים בפסק הבוררות. הוא טוען כי יש לשקול היטב גם את נושא ההמצאה ולקבוע כי אין להחיל את חזקת הידיעה ולבטל את פסק הבוררות בשל הפגמים שנפלו במסירה.

7. המבקש מצביע על כך, שהמשיבים לא ביצעו מסירה ישירות לידיו, חרף כל טענותיהם בדבר חוקר פרטי ששכרו כדי לאתרו . מצד אחד, כך הוא טוען, אותר לכאורה בכתובת יעקב אבינו 5/3 באר שבע. מצד שני, המסמכים הומצאו לכתובת אחרת, ש ל דירת המגורים שלו ושל אשתו בנפרד (כיום גרושתו) ברח' ש"י עגנון 22 תל-אביב.
המבקש ציין, כי כל הזמן דאג שדברי דואר יגיעו אליו. למרות שהחליף כתובות, עדכן את כתובתו מעת לעת גם באמצעות שרות "עקוב אחרי" של דואר ישראל (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 19.6.18 בין הש' 14-20). לכן, העובדה שהמשיב לא ביצע מסירה ישירות לידיו למרות עדכון הכתובת מדבר ת לדידו בעד עצמה ומוכיחה כי בפועל המשיב לא פעל כלל להמצאת הבקשות/פסק הבוררות/פסק הדין המאשר את פסק הבוררות למבקש כנד רש. הוא סבור כי הדבר נעשה בכוונת מכוון, תוך ניצול "שאננותו והנאיביות שלו" (ראו סעיף 26 לסיכומים).

8. המבקש מדגיש, כי הוא לא היה מודע לחלוטין לקיומו של פסק הבוררות אשר הוגש לאישור זמן רב לאחר שניתן. המבקש מציב זרקור על כך שהפסק ניתן בשנת 2009 והגשת הבקשה לאישורו בשנת 2011 נגועה לטענתו בשיהוי.

9. אשר למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, המבקש טוען כי יש למנות את המועד החל מחודש יולי 2017, הוא המועד הראשון בו התאפשר לו להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות. מחמת טעות משפטית , לא פעל תחילה על דרך של בקשה לביטול פסק דין וזו הוגשה כאמור רק ביום 14.8.17.

10. המבקש שולל את עמדת המשיבים, לפיה היות והבקשה לביטול פסק דין הוגשה תוך פרק זמן ארוך יותר מ-30 הימים הנקובים בתקנה 201 לתסד"א תשמד-1984, כמועד הנכון להגשת בקשה לביטול פסק דין, יש לדחות את בקשתו.
המשיבים טענו, לגרסת המבקש, כי חלף זמן בין המועד בו לטענתו נודע למבקש על קיומו של תיק ההוצל"פ ב חודש דצמבר 2016 ועד להגשת הבקשה הנוכחית.
המבקש טוען, כי מדובר בעניינים שנמשכו שנים רבות. מאז שנת 2004 עת התקיימה הבוררות ולמבקש לקח זמן לקשר את הבוררות אשר לדידו מעולם לא הסתיימה בפסק דין, עם הליכי הוצל"פ שננקטו נגדו בסוף שנת 2016.
זאת ועוד, הבוררות התנהלה מול המשיב 1 ארז קרני, שעה שתיק ההוצל"פ התנהל ע"ש המשיב 2 רוני מעלומי, וגם דבר זה לטענתו שיבש ועיכב את בירור הנתונים, איסוף המסמכים והגשת הבקשה.

11. כיוון שהמשיבים עצמם השתהו עם הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, בין אם ניתן בשנת 2004 ובין אם ניתן בשנת 2009, עד לחודש ספטמבר 2011 ולפחות שלוש וחצי שנים, הרי מדובר על שיהוי שכמוהו כוויתור על זכויותיהם. שם נקבע כי אי הגשת פסק בוררות לאי שור בית המשפט חשופה לטענות של שיהוי, התיישנות ואי מיצוי זכויות השקול כנגד ויתור.

12. המבקש חותם טענותיו בכך שיש לו סיכויי הגנה לגופו, דהיינו ביטול פסק הבוררות. הוא פורש טענות לגופה של הבוררות וסבור, כי לאורם יש לו סיכויי הצלחה של ממש בהליך העיקרי.
מכאן הבקשה.

עמדות המשיבים:

13. המשיבים טענו בראש ובראשונה לאיחור בהגשת הבקשה.
כאמור על פי תקנה 201 לתסד"א תשמ"ד-1984 הרי:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים... ".

בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 10.1.12. הבקשה לביטולו הוגשה ביום 14.2.17.
גם אם נלך לשיטת המבקש כי יש למנות את המועד מחודש יולי 2017, עת הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות טרם הגשת הבקשה לביטול פסק דין, עדיין מדובר באיחור משמעותי ביותר.
לא זו אף זו, המשיבים טוענים כי המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד, דבר העומד לו לרועץ.

14. אשר לטענה כי נפל פגם במסירת הבקשה המקורית למתן פסק דין לידי המבקש, כך שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק: טוענים המשיבים, כי א ישורי המסירה שעל יסודם ניתן פסק הדין מעידים כאלף עדים על מסירה כדין ועל ידיעה פוזיטיבית של המבקש, ולא רק חזקת הידיעה.

15. המסירה של הבקשה לאישור פסק הבוררות, נשלחה במקור אל המבקש לפי כתובת מגוריו הרשומה במרשם האוכלוסין רח' ש"י עגנון 22, תל-אביב.
ביום 6.11.16 בוצעה מסירה לידי אשתו, זאת לאחר ניסיונות קודמים שנעשו לביצוע המסירה אשר לא צלחו. על יסוד המסירה לאשת המבקש, נחתם פסק הדין.

16. פסק הדין הוגש לביצוע ע"י המשיב 1 ארז קרני עוד ביום 10.1.12 בלשכת הוצל"פ ירושלים. ביום 6.6.13 על פי הוראות חוק ההוצל"פ תשכ"ז-1967 הומצאה אזהרה בתיק ההוצל"פ במען בו התגורר המבקש באותה עת, רח' יעקב אבינו 5, באר-שבע. אישור המסירה לידי המבקש במען זה בתיק ההוצל"פ, צורף כנספח 2 לתגובת המשיבים לבקשה לביטול פסק דין.
צוין שם כי המבקש "סרב לקבל" את האזהרה. לפיכך, כתמיכה באזהרה הוגש תצהיר מוסר מר אלון לוי מיום 16.6.13, אשר ציין כי הוא מבצע מסירות כתבי בי-דין עבור משרד עו"ד יגאל עיני והוא זה שביצע ישירות את המסירה לידי המבקש בכתובת האמורה. אך , המבקש סרב לקבלה והמסירה הושארה על סף דלתו.

17. עוד טוענים המשיבים, כי ביום 29.6.16 בוצע בביתו של המבקש ברח' ש"י עגנון 22 תל-אביב, הליך עיקול מיטלטלין במסגרת הליכי הוצל"פ. ההליך בוצע ברישום בלבד.
בעת ביצוע העיקול מצאו המעקלים את המבקש בכתובת רח' ש"י עגנון 22 תל-אביב ומסרו לידיו את דו "ח ביצוע ההליך.
דו"ח ביצוע הליך עיקול מיטלטלין במעמד החייב בכתובת ש"י עגנון 22 תל-אביב מיום 29.6.16 צורף כנספח 3 לתגובת המשיבים.
המשיבים מדגישים כי על גבי דו"ח ביצוע ההליך מופיע במפורש שמו של המשיב 1 ארז קרני כזוכה בתיק ההוצל"פ ומצוין באופן מפורש כי מדובר בביצוע פסק דין כספי. לפיכך, הם סבורים כי אין שחר לטענות החייב אודות אי ידיעה על ההליך ומשמעותו.

18. אם לא די בכך, ביום 1.12.16, הגיש המבקש תצהיר לבית המשפט השלום בתל-אביב. זאת במסגרת תיק ה.פ. 26856-07-16 שהגישה רעייתו רות ויינברג, לתמיכה בטענתה כי המיטלטלין בכתובת המגורים ש"י עגנון 22 תל-אביב, הם בבעלותה המלאה והוא בפועל אינו מתגורר בכתובת זו אלא בכתובת רח' יעקב אבינו 5/3 באר-שבע מאז שנת 2012.
בכך למעשה אישר המבקש את ביצוע המסירה לידיו בכתובת יעקב אבינו 5/3 באר-שבע במועד ביצוע מסירת האזהרה בהוצל"פ לידיו.
זאת ועוד, מאותו תצהיר אף עולה כי המבקש יודע היטב על קיום תיק ההוצל"פ בעניין הליך הבוררות. וכך נאמר שם בסעיף 2 סיפא לתצהיר מיום 1.12.16:

"יתרה מכך, כאשר ניגשתי לפני מספר חודשים להוציא מסמכים מתיק בית המשפט אשר אישר את פסק הבורר, ראיתי שם אישור מסירה של דואר ישראל, שנשלח אלי לדירה ברח' יעקב אבינו 5/3 הנ"ל, ושם צוין כי אני 'סירבתי לחתום' על המסמך שנשלח אלי. מעצם העובדה ש'סירבתי לחתום' ברור כי אני התגוררתי שם במועד הרלוונטי" (ההדגשה במקור – נ.ג.).

התצהיר צורף כנספח 4 לתגובת המשיבים לבקשה לביטול פסק דין.

19. מכאן טוענים המשיבים : "לא יכולה להיות מחלוקת כי המבקש אחר הן את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין והן את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר".
(סעיף 34 לתגובה).

20. המשיבים טוענים, כי אף לגופו של עניין ראוי לדחות את טענות המבקש בדבר פסק הבוררות שכן פסק זה ניתן כהלכה תוך מודעות מלאה של המבקש להליך הפסק ולאחר ש בעניינה של בוררות זו התנהל דיון בבית משפט העליון בתיק רע"א 1041/06 ויינברג נ' קרני ואח' (ניתן מפי כבוד השופט דנציגר פורסם בנבו 4.2.08).
פסק הדין ברע"א 1041/06 צורף כנספח 5 לתגובה.

בית המשפט העליון נדרש שם לטענתו של המבקש, בדבר ניגוד אינטרסים של הבורר עו"ד בן ארי בעניינו, באותה בוררות ספציפית עליה נסבה הבקשה הנוכחית.
כבוד השופט דנציגר דן בבקשה ודחה אותה לגופה.
אגב אורחא מציינים המשיבים, כי גם ההליך בבית המשפט העליון סותר את עמדת המבקש כי לא ידע בזמן אמת על קיומו של הליך הבוררות. טענותיו בהליך הנוכחי כנגד הליך הבוררות הן מבחינת מיחזור טענות שכבר נשקלו ונדחו ע"י בית המשפט. הבוררות התנהלה כסדרה, פסק הדין ניתן כדין ולדידם אין מקום לביטולו.

השאלות המצריכות הכרעה:

21. השאלות המצריכות הכרעה בענייננו הן כדלקמן:

א. סוגית הבקשה להארכת מועד – מאימתי נספר המועד של שלושים הימים הנקוב בתקנה 201 לתסד"א תשמ"ד-1984 והאם היה על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.
ב. האם יש מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, בעניין זה יש לבחון את כשרות המסירה המקורית ששימשה תשתית לפסק הדין מיום 11.1.12.
ג. האם יש מקום לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט, בעניין זה יש לשקול הן את סיבת המחדל שגרם לאיחור והן את סיכויי ההליך.

אבחן את השאלות אחת לאחת.

הארכת מועד האומנם?

22. המבקש גורס כי לא ידע על קיומו של הליך הבוררות, על פסק הבוררות, על הליכי הוצל"פ והדבר נודע לו רק בסמוך להגשת הבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין. כך לפי סעיף 2 לתצהיר התומך בבקשה. שם הוא מוסיף ומציין : "הבקשה מוגשת במועד".
לאורך תצהירו מפרט המבקש כיצד נדהם לגלות כי ניתן נגדו פסק דין בבוררות (ראו סעיפים 7-14 לתצהיר התומך בבקשה).
בסעיף 7 לתצהירו: "מיד בסמוך לאחר שנודע למבקש כי ניתן כנגדו פסק דין בבוררות...".
בסעיף 8 לתצהירו: "המבקש פנה באופן מיידי לבורר – אהרונסון וביקש ממנו את פרוטוקולי הדיון...".
בסעיף 11 לתצהירו: "המבקש, כאמור, מגיש את בקשתו לביטול פסק הבוררות במועד ועוד בטרם חלפו המועדים הקבועים בחוק...".
התיאורים מאד חדים: מיד בסמוך; באופן מיידי; במועד;
אך, באף אחד מהתיאורים הללו לא נקוב אף לא תאריך אחד. המבקש אינו יוצק תוכן ממשי להצהרותיו בדבר פניה מיידית ומהירה. למרות טענותיו כי פנה ללא שהיות מהרגע שנודע לו על דבר פסק הדין, הוא נמנע מלציין מהו אותו מועד בו נודע לו על קיומו של פסק הדין ובאלו נסיבות. עניין זה כשלעצמו אומר דרשני ומלמד כי גרסתו של המבקש אינה מוצקה כפי שהוא מבקש שנאמין. העדר ההתייחסות למועד ידיעתו את פסק הדין, פועל לחובתו ולמעשה משמיט את הבסיס מתחת לטענתו, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד.

23. בחקירתו בישיבת יום 19.6.18 לא השכיל המבקש להתמודד עם הטענות שהעלו המשיבים בתגובתם, בדבר ידיעה אודות פסק הדין במועד מוקדם יותר: בין בשנת 2013 כשבוצעה מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ, לכתובתו ברח' יעקב אבינו 5/3 באר-שבע. בין בשנת 2016 כשבוצע עיקול המיטלטלין בלשכת ההוצל"פ בכתובתו ברח' ש"י עגנון 22, תל-אביב.
הוא טען: "ידעתי שיש הוצל"פ לא ידעתי ממי זה בא" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 27).
אני מוצאת כי זוהי טענה מיתממת ביותר. במיוחד כאשר בהמשך החקירה , אישר המבקש כי חתימתו מתנוססת על דו"ח הליך עיקול המיטלטלין נספח 3, שם מופיעים בבירור פרטי הליך ההוצל"פ ומופיע שמו של המשיב 1 ארז קרני כזוכה בהוצל"פ (עמ' 3 לפרוטוקול בין הש' 3-7). אז בחר המבקש בהסבר כי : " חתמתי על הטופס מבלי לראות מה כתוב בו, ממש בפתח של הדלת " (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 8).

24. בהמשך החקירה, אומת המבקש עם התצהיר שנתן בבית משפט השלום בתל-אביב ב תיק ה.פ. 26856-07-16 לביטול עיקול מיטלטלין שהוטל בכתובת ש"י עגנון 22 תל אביב . שם כתב המבקש, כי בדק כמה חודשים קודם לכן בתיק בית המשפט שאישר את פסק הבורר כאשר התצהיר בעניין זה ניתן ביום 1.12.16.
המבקש אישר בפרוטוקול ישיבת יום 19.6.18 לפני (עמ' 3 לפרוטוקול בין הש' 18-24) כי אכן הוציא את המסמכים מתיק בית המשפט שאישר את פסק הבורר לפני מתן התצהיר בה.פ. 26856-07-16 .
בכך יש משום אינדיקציה, כי המבקש ידע אודות קיום פסק הדין שאישר את פסק הבוררות נגדו, עוד בשנת 2016. הרי לפי הצהרתו בדיון לפני, בדק ומצא כי זוהי התשתית לביצוע עיקול המיטלטלין שאת ביטולו ביקש במסגרת ה.פ. 26856-07-16 הנ"ל.

25. אשר למסירת האזהרה בפתיחת תיק ההוצל"פ לידי המבקש בכתובת רח' יעקב אבינו 5/3 באר שבע מיום 6.6.13, טען המבקש בחקירתו (עמ' 3 ש' 28) כי מעולם לא סירב לקבל דברי דואר. הוא שלל מכל ומכל את טענותיו של השליח מר לוי כי זיהה אותו אך הוא סירב לקבל (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 6-1). הוא חזר וטען בצלילות, כי לא ידע על קיום ההליך קודם לכן.

26. בהמשך החקירה נשאל כיצד יתכן כי בתצהירו מחודש ספטמבר 2017 התומך בבקשה הוא טוען כי לא ידע על פסק הדין, כאשר לפחות במועד ביצוע הליך העיקול בהוצל"פ בכתובת ש"י עגנון 22, תל-אביב, ידע על קיום ההליך ואף הגיש בעניין זה תצהיר מיום 1.12.16 בתיק ה.פ. (שלום ת"א) 26856-07-16.
אז מסר הסבר שלא הניח את דעתי, באומר ו: "הכוונה כי עד למועד שקיבלתי את פסק הדין, עד שהגעתי לבית המשפט בתל אביב וגיליתי את התיק לקח תקופה" (שם עמ' 4 ש' 16-17).
בחקירה הנגדית, ניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לדייק את גרסתו ולציין תאריכים, אך המבקש לא עמד בכך (שם מעמ' 4 ש' 18 עד עמ' 5 ש' 2).

27. להשלמת התמונה יצוין, כי המבקש אשר טען בתצהירו כי לא היה מודע לכך שהבוררות מתמשכת ומתקיימת, לא הצליח להתמודד גם עם העולה מהחלטת כבוד בית המשפט העליון כבוד השופט דנציגר תיק רע"א 1041/06, שם נדחו טענותיו כנגד הליך הבוררות ונקבע כי דינה להימשך (ראו עמ' 5 לפרוטוקול ש' 6 עד עמ' 6 לפרוטוקול ש' 18).

28. טענותיו של המבקש בסוגית הארכת המועד, או יותר נכון, טענותיו , כי אינו צריך להגיש בקשה להארכת מועד משום שהבקשה הוגשה במועד, אינן מחזיקות מים ומתבדות על פניהן. המבקש לא דק פורתא באמת הקריסטלית כאשר טען כי לא ידע על קיומו של פסק הדין.

29. ראשית, מסירת האזהרה בהוצל"פ מיום 6.6.13 מגובה בתצהיר חתום כדין ע"י פקיד המסירה. שם צוין במפורש, כי המבקש "סירב לקבל". הכחשותיו של המבקש את התצהיר ותוכנו הן סתמיות וחמקניות. המבקש הציג עצמו כאדם המקפיד לקבל דברי דואר אך לא כך עולה מאישורי המסירה בתיק המעידים על טרחה רבה של המשיבים ונ יסיונותיהם לאתרו.
שנית, בביצוע עיקול המיטלטלין בכתובת ש"י עגנון 22, תל-אביב כמשתקף בנספח 3 לתגובה, עולה כי המבקש נמצא באותה כתובת בעת ביצוע העיקול. דבר זה סותר חזיתית את טענתו להעדר ק שר עם אשתו, הנטענת להיות פרודתו. דבר זה גם מלמד באופן מובהק כי המבקש ידע על קיום הליך נגדו בהוצל"פ, כאשר שמו של המשיב 1 כזוכה מתנוסס מפורשות על הטופס של דו"ח ביצוע הליך העיקול, נספח 3.
טענת המבקש כי חתם על הטופס "בדלת" ולא היה מודע לתוכנו, היא נדבך נוסף של טענה קלושה שלא לומר טענת בדים המצטרפת למגדל של טענות כאלה.
שלישית, התצהיר שמסר המבקש ביום 1.12.16 במסגרת הליך המרצת הפתיחה - ה.פ. (שלום ת"א) 26856-07-16 - מעיד כאלף עדים, על ידיעה פוזיטיבית של המבקש בדבר קיום הליך ההוצל"פ ומשמעויותיו מבחינת ידיעה על קיום פסק הדין.

30. מכל האמור לעיל, ברי כי המבקש לא הרים את הנטל הראשוני להוכיח מאימתי נודע לו על קיומו של פסק הדין. כלומר מאיזה מועד יש לספור את שלושים הימים הנחוצים להגשת בקשה לביטול על פי תקנות סד"א . לא זו אף זו, המשיבים הוכיחו כי המבקש ידע על קיומו של פסק הדין זמן ממושך קודם לכן. לכל הפחות ממועד ביצוע העיקול בהוצל"פ בכתובת המגורים רח' ש"י עגנון 22, תל-אביב בתאריך 29.6.16. לטעמי, אף הוכחה הידיעה על קיום תיק ההוצל"פ וכפועל יוצא על פסק הדין שלצורך מימושו הוא נפתח, גם החל מביצוע המסירה ביום 6.6.13. גרסתו של המבקש בנושא זה לא היתה אמינה ואף נסתרה על ידי עצמו כאשר העיד כי הכתובת בה בוצעה המסירה יעקב אבינו 5/3 באר שבע היתה כתובת מגוריו באותה תקופה.

31. כפועל יוצא, מאחר והמבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד ולא סיפק טעם מיוחד להארכת המועד, כאשר מדובר במועד הקבוע בחיקוק, ניתן לסיים את ההכרעה כבר בשלב דיוני זה.
הארכת מועד היא עניין מהותי שאין להקל בו ראש.

כב' השופט סולברג הדגיש ברע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסקה 15 (פורסם בנבו, 21.4.15) כי:

"מקום בו מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בקשה הנוגעת לשיקולי צדק ויושר דיוני, קשה להלום מצב בו בעל דין היודע בפועל על קיומו של פסק דין ונמנע מלבצע פעולה כלשהי, יתלה את העיכוב בנימוק פורמלי גרידא של אי-המצאה כדין (השוו רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, [פורסם בנבו] פסקאות 5-6 וההפניות שם (17.10.2004)".

כב' השופטת פרוקצ'יה שבה והבהירה  ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001) את החשיבות הרבה שבעמידה במועדים הקבועים בחיקוק, כדלקמן:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב".

כן ראו: ע"א 10512/07 פדידה נ' רפאלי (פורסם בנבו, 15.12.2010); חמי בן נון וטל חבקין, "הערעור האזרחי", 164-165, מהדורה שלישית, 2013).

32. לסיכום פרק זה, אני מוצאת כי המבקש הגיש את בקשתו באיחור משמעותי מ ן המועד בו נודע לו על קיום פסק הדין, ללא בקשה להארכת מועד. המבקש גם לא סיפק טעם מיוחד להארכת המועדים הנטענת על ידו. די למעשה ברכיב זה, כדי להביא לדחיית הבקשה.

ביטול פסק הדין מחובת הצדק, האומנם?

33. פטור בלא כלום אי אפשר. כיוון שהסוגיה הובאה לפתחי, אבחן ולו אגב אורחא גם את השאלה, האם ראוי לבטל את פסק הדין שבנדון מחובת הצדק.

34. כאמור, המבקש טען כי לא קיבל לידיו כדין את המסירה של הבקשה לאישור פסק הבוררות, ועל כן לא ידע על קיומה. המסירה שעל יסודה ניתן פסק הדין בהליך בוצעה לכתובת ש"י עגנון 22, תל-אביב ונמסרה לידי "וינברג רות" ביום 6.11.11. וינברג רות היא רעייתו של המבקש.

35. גם על כך בנה המבקש תילי תילים של הכחשות, כאשר טען כי הוא פרוד מרעייתו ויינברג רות ובאותה עת לא התגורר עמה. עוד טען בתצהיר ובדיון לפני, כי החליף כתובות לעיתים מזומנות, אך הדואר היה אמור לעקוב אחריו (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 13-20).
אם אכן המבקש לא התגורר בכתובת ש"י עגנון 22 באותה עת, ולא היה לו קשר עם רעייתו אז אלא התגורר בכתובת המשחררים 78, באר-שבע כטענתו לפני בישיבת יום 19.6.18 – מדוע לא הביא על כך אישור מתאים מטעם רשות האוכלוסין ? מה פשוט יותר מהצגת אישור מרשם האוכלוסין כי באותה עת התגורר בכתובת שונה ?
ההלכה המשפטית קובעת, כי בעל דין הנמנע להביא ראיה התומכת בגרסתו – חזקה כי גרסתו אינה גרסת אמת.
ראו :
ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 (1990), שם בעמ' 602:
"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו".

ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.07.08) שם בפסקה 26 מפי כב' השופט ס' ג'ובראן :

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט  בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפי הדין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".

חיבורו של המלומד יעקב קדמי, "על הראיות, הדין בראי הפסיקה" חלק שלישי 1649-1650 (2003)).

36. במידה והמבקש לא שינה את כתובתו במרשם האוכלוסין, החזקה המשפטית הינה כי הוא מתגורר בכתובת הרשומה.
ראו : חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965:
בסעיף 11 (2) מופיע סעיף "המען", ובסעיף 3 שם נאמר :
"המרשם ראיה לכאורה
3. הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו-(9) עד (13) לסעיף 2".
בתיק רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (מפי כבוד השופטים, מ' נאור, ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז, פורסם בנבו 11.06.13), בואר הטעם העומד בבסיס חזקת המסירה בדואר :
"בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו...הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים...עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען...זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת".
החזקה אמנם ניתנת לסתירה, אך לא עלה בידי המבקש בענייננו לעשות כן, כפי שיבואר.

37. הנסיבות בתיק הוכיחו, כי המבקש היה בעל זיקה ברורה לכתובת ש"י עגנון 22 תל-אביב, המבקש עצמו אישר כי בתקופה בה נוהלה הבוררות שהה בכתובת רח' ש"י עגנון 22 תל-אביב:
"ש: במסגרת הבוררות התגוררת ברח' שי עגנון 22 תל-אביב?
ת: לא התגוררתי. שהיתי". (שם עמ' 7 לפרוטוקול ש- 3-4).

המבקש אותר בכתובת זו בזמן ביצוע העיקול בשנת 2016. המבקש היה בקשר טוב עם אשתו חרף טענתו לפירוד, בני הזוג התגרשו בפועל, לדברי המבקש רק לפני שנה . הראיה כי שיתף עמה פעולה בהגשת תצהיר בתיק ה.פ. (שלום ת"א) 26856-07-16.
יתר על כן, המשיבים הזמינו מעקב אחר המבקש לאחר מתן פסק הדין. הראיות הוכיחו כי נצפה יוצא מן הבית ברח' ש"י עגנון 22, תל-אביב כמה וכמה פעמים בין השנים 2014 עד 2017 (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 26-29).
על רקע זה , טענתו בפרוטוקול ישיבת יום 19.6.18, כי אשתו פעלה שלא כהלכה כאשר נטלה דבר דואר שממוען אליו, אינה יכולה לעמוד (עמ' 7 לפרוטוקול ש- 14-19).

38. מכל האמור לעיל, אני קובעת, כי המבקש ידע או היה עליו לדעת, על ביצוע מסירה לכתובתו באותה עת 6.11.11. המבקש בחר לטמון ראשו בחול, ולהתכחש לביצוע המסירה באמתלות שונות. אומנם, יש לנהוג בזהירות בהכשרת אישורי מסירה שעה שקיים ספק בביצוע המסירה לידי בעל דין. אך בענייננו לא קיים בליבי ספק כזה. המסירה בוצעה כדין לכתובת בה התגורר (שהה) המבקש במועד בו התקיימה הבוררות. המסירה בוצעה לאשתו באותה עת. המבקש שמר על קשר חם עם אשתו ואף נצפה באותה כתובת במרוצת השנים. המבקש לא הוכיח כי במועד ביצוע המסירה התגורר בכתובת שונה ולא סיפק אישור מירשם האוכלוסין לכך.
הזהירות בה יש לנהוג במסירות המבוצעות על בסיס "עיקרון הידיעה" נועדה להגן על בעלי דין הנקלעים בעל כורחם לסיטואציה בעייתית. אין זה המקרה שלפנינו. כאן המסירה היא מסירה כשרה, לא על בסיס "עיקרון הידיעה" אלא על בסיס "עיקרון ההמצאה".

39. לסיכום פרק זה, אני קובעת כי ההמצאה שעל יסודה ניתן פסק דין היתה כדת וכדין ועל כן בענייננו אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט, האומנם?

40. מכאן ואף זאת אגב אורחא, אעבור לבחון את השאלה האם יש מקום לביטול פסק הדין בענייננו מתוקף שיקול דעת בית המשפט.
שניים הם התנאים הנחוצים לצורך עניין זה:
ראשית, סיבת המחדל שגרמה להעדר התגוננות במועד.
שנית, סיכויי ההצלחה.
ראו :
פסק דינו של כב' השופט פוגלמן (בהסכמת כב' השופטים דנציגר ומינץ) ברע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 12.9.17).

41. אשר לסיבת המחדל שגרמה להעדר התגוננות במועד: לטעמי כבר בסוגיה זו כשל המבקש. על המבקש להוכיח כי סיבת המחדל היא מוצדקת וכי גם אם התנהגותו נגועה ברשלנות, אין זו רשלנות רבתי. בענייננו, המבקש לא הוכיח כל הצדק להעדר ההתגוננות. המבקש, במקרה הטוב , טמן ראשו בחול והתעלם מ ן הבוררות שלא היתה נוחה לו ומפסק הדין שניתן בה. המבקש בחר להתעלם מן ההמצאה שבוצעה כדין, בכתובת מגוריו לידי אשתו. המבקש בחר גם בעת הרלוונטית וגם בבקשה הנוכחית, לזלזל בבקשה לאישור פסק הבוררות, ובהליכי הוצל"פ שהתקיימו לפיו. רק החל מקיץ 2017 כאשר הליכי הוצל"פ הציבו את המבקש בסיכון כספי משמעותי , התעורר להגיש את הבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות.

42. אני מקבלת את עמדת המשיבים, כי המבקש קיבל לידיו כדין את ההזמנה לדין, שקדמה למתן פסק דין בהעדר הגנה. הוא אף ידע באופן פוזיטיבי על קיומו של פסק הדין, המאשר את פסק הבוררות ואת הליכי ההוצל"פ שננקטו בעניינם.
המבקש בחר לנהוג ברשלנות רבתי העולה בכדי זלזול בהליכי משפט , והתעלם מכל זה משום שפסק הדין לא העמיד אותו בסיכון כלכלי ממשי עד לעת האחרונה.
למבקש כזה אין מקום להושיט סעד. לא רק מחמת חלוף השנים אשר נותן משנה תוקף לבעל דין שהסתמך על קיומו של פסק דין אלא לגופם של דברים, וכדי לשמור על יציבות המערכת המשפטית וכבודם של פסקי הדין הניתנים בה.

43. היסוד השני הטעון בירור בהליך ביטול פסק דין, מתוקף שיקול דעת בית המשפט הוא סיכויי ההצלחה בהגנה. גם כאן , אמשיך ואבחן יסוד זה אגב אורחא , חרף התוצאות אליהם הגעתי בבחינת השלב הראשון של סיבת המחדל החמור של המבקש. שכן, שנינו כי יסוד סיכויי ההצלחה בהגנה הוא יסוד מהותי ופעמים יש בו כדי לכפר על מחדלים בהתנהלות דיונית.

44. המבקש מלא טענות כרימון כלפי הליך הבוררות. הן כתב הבקשה והן תצהירו גדושים בכך. בהקשר זה אני מפנה לסעיפים 33-60 לתצהירו.
בכל הטענות הקשות הללו, אשר כללו הפניה לפסיקה עקרונית הדנה במקרים בהם נפסלה בוררות על רקע התנהלות הבורר, לא ראה המבקש לנכון להפנות להליך ספציפי שהתנהל בעניינו בבית המשפט העליון הלא הוא תיק רע"א 1041/06 מפי כבוד השופט דנציגר מיום 4.2.08 שכבר הוזכר בהחלטה זו וזאת על פסק דינו של השופט סגן הנשיא )כתוארו אז) י.זפט מיום 23.3.05 בתיק ה.פ. (מחוזי ת"א) 744/04.
עולה מאותן החלטות, הן בבית המשפט העליון והן בבית המשפט המחוזי, כי גרסתו של המבקש בדבר העברת הבוררים מתפקידם וטענותיו כלפיהם כבר נסקרו ע"י בתי המשפט בזמן אמת כאשר הבוררות היתה תלויה ועומדת. טענותיו נבחנו ונדחו.

45. אציין, כי לפי פסק הדין ברע"א 1041/06, לא כל הטענות שפרש המבקש לפני הועלו שם. אך הדבר מהווה אינדיקציה ראויה לכך שהמבקש כבר העלה טענות בעבר כנגד הבוררים, טענותיו נשקלו, נמדדו ונדחו. הדעת נותנת, כי הטענות שהמבקש מוסיף היום לטענות העבר שנדחו, אף הן טענות שאין בהן ממש ונובעות רק מכך שגרסתו לא התקבלה ע"י כבוד הבוררים.

46. טענות השיהוי שהעלה המבקש לגבי מועד הגשת הבקשה לאישור פסק בורר, אף הן אינן מחזיקות מים. לגיטימי להגיש פסק בוררות שניתן בשנת 2009, לאישור בית המשפט רק בשנת 2011. אין בכך כדי ללמד על ויתור מצד הזוכה על פי פסק הבוררות. המבקש גם לא ציין כי הסתמך על ההגשה המאוחרת ושינה מצבו לרעה עקב כך.

אשר על כן, גם רכיב סיכויי ההצלחה בהגנה אינו עומד למבקש אפוא בענייננו.

47. לסיכום פרק זה אומר, כי אין מקום לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, אף לא מתוקף שיקול דעת בית המשפט.

סיכום:

48. מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:

א. הבקשה לביטול פסק הדין מיום 10.1.12 שאישר את פסק הבוררות, נדחית בזה.
ב. כפועל יוצא, אין מקום לבקשה לביטול פסק הבוררות והדיון בה מתייתר.
ג. הליכי הוצל"פ למימוש פסק הדין המתקיימים בתיק ההוצל"פ 03-XX940-12-2 יימשכו כסדרם.
ד. המשיבים או מי מהם רשאים לפעול לחילוט הערובה שהופקדה בתיק זה בבקשה לעיכוב הליכים (בקשה מספר 6 ) לטובת תיק ההוצל"פ.
ה. אני מחייבת את המבקש בתשלום הוצאות הדיון בעניינו בסך של 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ח, בהעדר הצדדים.