הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 56966-12-17

לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

המבקש:

גיא קרת
ע"י ב"כ עוה"ד אייל תושייה ונורית נפתלי

נגד

המשיבים:

1.נובה פרסום בע"מ
2.אלכס ויניקוב
3.הגר ויניקוב
ע"י ב"כ עה"ד יניב קהת

פסק דין

לפני המרצת פתיחה בה עותר המבקש לסעד כדלהלן:

להצהיר כי המבקש הוא בעל 40% מהון המניות המונפק והנפרע של נובה פרסום בע"מ (להלן: "החברה").
להצהיר כי כל הוראות הסכם השותפות והנאמנות, שהעתקו צורף להתכתבות מיום 12.11.2017 בין המבקש לבין משיבה 3 (להלן: "הגר") הן בעלות תוקף המחייב את הצדדים לכל דבר וענין ובכלל זאת הוראות סעיף 24 לעניין שמירת סודיות.
לאסור על המשיבים, בצו מניעה קבוע, לבצע כל דיספוזיציה בנכסיה של החברה ו/או כל מכירה ו/או העברה ו/או וויתור ו/או הענקה של מניות המבקש המוחזקות בנאמנות בידי הגר ומשיב 2 (להלן: "אלכס").
להתיר למבקש לפצל סעדיו לצורך הגשת תביעה כספית.

יחד עם המרצת הפתיחה הגיש המבקש בקשה לסעד זמני בה עתר לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לבצע דיספוזיציה בנכסי החברה או במניותיה ו/או לבצע כל הוצאה כספית שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה ו/או לחלק דיבידנדים לבעלי המניות בחברה ו/או לפרוע הלוואת בעלים בחברה ו/או לרכוש נכסים מהותיים עבור החברה.

בהחלטה מיום 28.12.2017 ניתן צו ארעי כמבוקש וכמפורט בתנאים המפורטים בהחלטה האמורה, ובהחלטה מיום 6.3.2018 נקבע כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין.

רקע ותמצית טענות הצדדים

הגר ואלכס מחזיקים במלוא הון המניות המונפק של החברה, העוסקת בפרסום שלטי חוצות, הגשת בקשות להחזר אגרות שילוט והגשת תביעות ייצוגיות , אולם המבקש טוען כי החברה מקיימת עסק המשך לעסק משותף שניהלו הוא, הגר ואלכס בו החזיק הוא 50% והגר ואלכס 50%. לטענת המבקש, עם העברת הפעילות המשותפת לחברה, הסכימו הצדדים להקצות למבקש 40% מהון המניות של החברה, אולם בשל שיקולים עסקיים, החליט המבקש שלא לרשום את מניות החברה שהוקצו לו על שמו אלא להפקידם בנאמנות בידי הגר ואלכס .

המשיבים כופרים בטענתו של המבקש, לפיה הוסכם להקצות לו 40% מהון המניות המונפק של החברה. לטענתם, אמנם המבקש סייע להם בפעילות החברה והצדדים אף ניהלו משא ומתן במסגרתו העביר המבקש טיוטות הסכם, אולם המשא ומתן לא התגבש לכדי הסכמות ולא נחתם חוזה בין הצדדים.

דיון

התאגדות החברה

לתמיכה בתובענתו, צירף המבקש תצהיר מטעמו מיום 26.12.2017. בתצהירו התייחס המבקש להקמת החברה וכך הצהיר (שם, סעיף 84):

"במהלך חודש אפריל החלטנו להעביר את העסק לחברה בע"מ. ביום 19.4.2017 הוקמה חברת נובה פרסום בע"מ ברשם החברות, כאשר עו"ד ערן בלום ממשרדי חתם על כל מסמכי ההתאגדות של החברה.
יודגש כי בפגישות שהתקיימו ביני לבין הגר ואלכס עובר להקמת החברה סוכם כי הגר ואלכס בלבד יירשמו כבעלי מניות בחברה ויחזיקו עבורי את מניותיי וזאת משיקולים עסקיים שלי, כאמור.
מצ"ב העתק מסמכי ההתאגדות מסומנים כנספח "62".

מעיון במסמכי ההתאגדות של החברה (נספח 62 לתצהירו של המבקש), עולה כי בעלי המניות בחברה הם הגר ואלכס כאשר כל אחד מהם מחזיק ב – 100 מניות רגילות. תקנון החברה כמו גם חתימותיהם של הגר ואלכס אומתו על ידי עו"ד ערן בלום.

לא ניתן למצוא במסמכי ההתאגדות של החברה, הערה או רמז כלשהו להסכמה הנטענת על ידי המבקש בדבר החזקת חלק מהון המניות המונפק של החברה בנאמנות עבור המבקש. המבקש אף אישר זאת בחקירתו: "חוץ מבהסכם – (טיוטת הסכם ששלח המבקש ביום 17.6.2017 – מ.א) לא". (ש' 14 ע' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 19.11.2018) וגם בהמשך עדותו (שם, ש' 7 ע' 28). בכך יש כדי ללמד שלא הייתה כל הסכמה שהגר ואלכס יחזיקו בחלק ממניות החברה בנאמנות עבור המבקש. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שמסמכי ההתאגדות של החברה הוכנו למעשה על ידי המבקש ו/או עורכי דין ממשרדו ואילו באמת הייתה הסכמה שחלק ממניות החברה יוחזקו בנאמנות על ידי אלכס והגר עבור המבקש, לא הייתה כל מניעה לציין זאת במסמכי ההתאגדות או בתקנון החברה או בדרך אחרת. על זאת, אוסיף, כי בחקירתו טען המבקש כי אנשים ממשרדו ידעו על ההסכמות הנטענות, ולמרות שצירף לתצהירו עשרות רבות של ראיות ושלושה תצהירים, לא מצא לנכון לצרף תצהיר או עדות מטעם מי ממשרדו לתמיכה בטענותיו. בחקירתו נשאל המבקש אודות מחדלו זה אולם הסברו, אם ניתן לקרוא לעדותו בעניין זה הסבר , לפיו היה נדמה לו שהוא יכול לסמוך על המשיבים, אינו מניח את הדעת (ע' 28 – 29 לפרוטוקול הדיון מיום 19.11.2018) .

גרסתו של המבקש באשר להסכמה שלכאורה הייתה בינו לבין אלכס והגר סמוך להקמת החברה, לפיה חלקו במניות החברה יוחזק על ידי אלכס והגר בנאמנות, חסרה מרכיב מהותי, בדבר שיעור חלקו של המבקש במניות החברה, ובכך יש כדי לכרסם בגרסת המבקש. קשה לקבל, שאדם במעמדו של המבקש, עו"ד "בעל ניסיון ומוניטין רב שנים בתחום פרסום שילוט חוצות", הסכים להסדר נאמנות מבלי לקבוע את שיעור חלקו במניות החברה.

לתמיכה בתובענתו צירף המבקש את תצהירו של מר עידן מדמון ומסעיפים 6 ו – 7 לתצהיר, עולה לכאורה כי בחודש מרץ 2017 פגש את המבקש ואת אלכס ובפגישה האמורה הציגו המבקש ואלכס את עצמם "כשותפים בחברה". מר עידן מדמון, נחקר בדיון בסעד הזמני מיום 11.1.2018 וגם בדיון מיום 19.11.2018 , אולם לא מצאתי באמור בתצהירו או בחקירותיו כדי לסייע למבקש, לפי שאפילו תתקבל גרסתו אודות פגישתו מחודש מרץ 2017, אין בכך כדי ללמד על היחסים בין המבקש לבין אלכס והגר בעת הקמת החברה חודש לאחר מכן.

לתמיכה נוספת בתובענתו צירף המבקש את תצהירו של מר עמית כספי ובסעיף 7 לתצהירו הצהיר מר עמית כספי כי במהלך פגישות שניהל עם המבקש, אלכס והגר במסגרת משא ומתן לרכישת זכויות בשטח פרסום בבית אבג"ד, "היה ברור ונהיר כי התובע הינו שותף בחברה". אלא, שהצהרה זו, היא הצהרה סתמית לפי שאין היא כוללת אמירה או מצג מצד אלכס או הגר באשר למעמדו של המבקש. ועוד. בחקירתו ציין מר עמית כפיר שהמבקש היה "פעיל לכל אורך הדרך" אולם בהתייחסו למעמדו של המבקש בחברה העיד: "זה בכלל לא היה אישיו לצורך העניין" (ש' 23 ע' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 19.11.2018). אין בתצהירו או בעדותו של מר עמית כפיר כדי להאיר או ללמד על היחסים בין המבקש לבין אלכס והגר בקשר עם הבעלות בחברה. במיוחד כך, מקום שאין חולק שהמבקש היה מעורב בפעילות העסקית של החברה.

ועוד. גרסתו של המבקש לפיה בפגישות שנערכו בינו לבין הגר ואלכס בחודש יוני 2017, סוכמו "תנאי הסכם השותפות" (סעיף 105 לתצהיר המבקש), לבד משהיא נראית כמו ניסיון לשכתב את העבר, מכרסמת בגרסתו לפיה קודם לכן ועובר להקמת החברה ביום 19.4.2017, הוסכם להקצות לו חלק במניות החברה שיוחזקו בנאמנות. אילו כטענת המבקש כבר בחודש אפריל 2017 הייתה ה סכמה לפיה יחזיקו אלכס והגר בנאמנות בחלק ממניות החברה שהוקצו לו , מדוע היה צורך לקיים משא ומתן והחלפת טיוטות באשר לתנאי הסכם השותפות בחודש יוני 2017. בעניין זה אוסיף, כי לגרסת המבקש רק בחודש אוקטובר 2017 התגלע סכסוך בינו לבין הגר (סעיף 165 לתצהיר המבקש) ומשכך לכאורה בחודש יוני 2017 לא היה כל צורך לנהל משא ומתן אודות הסכמות שלטענת המבקש התגבשו בסמוך להקמת החברה בעניין חלקו במניות החברה.

נוכח כל אלה, נראה כי בסמוך להקמת החברה ורישומה בחודש אפריל 2017, לא התגבשה הסכמה בין המבקש לאלכס והגר להקצאת מניות החברה למבקש או להחזקת מניות החברה בנאמנות עבור המבקש. במסקנתי זו איני מתעלם ממעורבותו של המבקש בפעילות העסקית שביצעו הגר, אלכס והמבקש בתחום שלטי הפרסום , החזרי אגרות שילוט ותביעות ייצוגיות בתקופה שקדמה להקמת החברה ובתקופה שלאחר מכן , כפי שפורטה בהרחבה בתצהירו של המבקש, אלא שמעורבותו של המבקש בפעילות האמורה, אינה מחייבת את המסקנה שהייתה הסכמה כאמור, כפי שאף עולה מדבריה של הגר בדיון מיום 11.1.2018: "שורה תחתונה אפריל 2017 פתחנו חברה הוא לא רצה להירשם בה, לא, אני לא יכול אין לי את הכסף אין את הזמן זה לא הלקוחות מתנגשים, תתחילו, נראה מה יהיה" (ש' 20 ע' 22 לפרוטוקול הדיון). אמירה זו של הגר, מתיישבת עם גרסתו של המבקש לפיה נמנע מלקחת חלק במניות החברה "משיקולים עסקיים". כאן יש להוסיף, כי בחקירתו אישר המבקש כי הוא מנהל משרד עורכי דין וכי חלק מלקוחותיו מתחר ים בחברה בתחום שלטי חוצות (ע' 29 – 30 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018), ו אף העיד ביחס ללקוחותיו: "הם ידעו שאני נותן שירותים לנובה, מתחרים ידעו שאני נותן שירותים לנובה לא ידעו שאני בעל מניות" (שם, ש' 1 ע' 38). כן העיד המבקש שבמסגרת משרדו הוא עוסק בשלטי חוצות והחזרי אגרות שילוט (ש' 20 ע' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 19.11.2018). דהיינו, המבקש עוסק בתחומים המתחרים בחברה ומייצג מתחרים של החברה . אפשר שיש בכך כדי להסביר את העובדה שלא ביקש ש יוקצו לו מניות בחברה, ואת העובדה שבמשא ומתן ביחס להתקשרות העיקרית של החברה בתחום שלטי הפרסום (בית אבג"ד) ביקש המבקש מהגר להציגו כעורך דין של החברה (ש' 27 ע' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 19.11.2018).

בסיכומיו מצביע המבקש, בין היתר, על פסק הדין בע"א 2976/12 ציון בר אל ואח' נ' חיים יהודה אלכסנדר קאופמן ואח' (פורסם באתר בית המשפט העליון), לתמיכה בטענת הנאמנות. מפסק הדין האמור עולה כי ציון בר אל היה מורשה חתימה יחיד בחשבון הבנק בו נוהלו כספי המשיבים וממצא עיקרי זה יחד עם הנסיבות האחרות המתוארות בפסק הדין, הביאו את בית המשפט (כבוד השופט נ' הנדל) למסקנה שמדובר בנאמנות או יותר נכון חובות נאמן כלפי המשיבים, למרות שלא נכרת חוזה נאמנות. אלא, שכפי שפורט לעיל ויפורט להלן, הנסיבות בענייננו שונות, ואין באמור בפסק הדין האמור כדי ללמד על ענייננו. חובות אמונאי יכול שיקומו בלא יחסי נאמן נהנה. מאידך יכול וצדדים מבקשים להקים יחסי אמונאות ביניהם בעוד שבית משפט עלול שלא להכיר בכך במסגרת התקשרות עיסקית שאינה מקימה ברגיל חובות אמונאות. "The characterization arises out of the duty, not the other way around." ועתירה בחובות אחרות " It is an ordinary commercial relationship of vendor and purchaser of grocery and other store items and the courts are very slow to scribe a special character to the relationship that is laden with heavy legal responsibilities." (עניין ADM Londis plc v. Ranzett Ltd כמוזכר בבלוג ' נקודה בסוף משפט' של פרופ עמיר ליכט , "אמונאי על תנאי – אימתי חוזה מסחרי אינו יוצר חובת אמון?" וראו שם בדבר הזהירות המתבקשת מהתעלמות מהסכמות הצדדים ליצור יחסי אמונאות או הכרה בקיומם רק בשל קיומם של "סממנים כגון כוח או הפקדת נכסים." (לעניין יחסי הנאמנות הנטענים כאן ראו להלן סעיף 14. )

בחקירתו אישר המבקש שלא חתם על ערבות אישית לטובת החברה (שם, ש' 21 ע' 34), לא היה חתום על שיקים של החברה לספקים (שם, ש' 23 ע' 34), ולמעשה במצב הנוכחי אין לו אחריות לחובות החברה (שם ש' 23 ע' 41). לטענת המבקש, מנוסח טיוטת הסכם ששלח אל אלכס והגר (נספח 144 לתצהירו של המבקש) ניתן ללמוד שהמבקש נטל עליו אחריות בהתאם לחלקו בחברה, אלא שכפי שיובהר להלן, אין מדובר במסמך מחייב. דהיינו, למרות מעורבותו בפעילות העסקית של החברה לא נטל על עצמו המבקש כל סיכון כלכלי בקשר עם פעילות החברה, בעוד הגר ואלכס פתחו חשבון בנק לחברה, חתמו ערבויות אישיות להבטחת חובות החברה (סעיף 50 לתצהירה של הגר), נטלו הלוואה בסך 200,000 ₪ בשם החברה והשקיעו משאבים נוספים בחברה. לא נעלם מעיני, כי המבקש העביר לחברה 10,000 ₪ אותם קיבל בחזרה ואפשר אף שהשקיע סכומים או משאבים נוספים לטובת הפעילות העסקית של החברה, אולם כל זאת, ללא נטילת אחריות לחובות החברה.

כאן, המקום להעיר, כי אמנם בתובענה עותר המבקש להצהיר על בעלותו ב – 40% ממניות החברה , אולם מדובר בחברה פרטית קטנה עם מעט בעלי מניות ובהתחשב בנסיבות העניין, היחסים בין בעלי המניות בחברה הם מעין יחסי שותפות. כך גם התייחס המבקש ליחסים אלה (ראה סעיפים 2 ו – 3 לסיכומי המבקש). לפיכך, ניתן ללמוד על היחסים בין הצדדים מהוראות פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה – 1975 הרלבנטיות. כך, סעיף 2 לפקודת השותפויות, מפרט נסיבות של חלוקת רווחים שאינן קשרי שותפות, מהן עולה כי העובדה שאדם נוטל חלק בהכנסה ברוטו מנכס אינה יוצרת קשרי שותפות. סעיף 14 לפקודת השותפויות, קובע כי כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו וכל פעולה שוטפת של שותף בעסק של השותפות מחייבת את השותפות ואת שותפיו. עדותו של המבקש, לפיה אינו נושא בחובות החברה השוטפים, מלמדת שהיח סים בינו לבין המבקשים אינם בגדר שותפות או קשרי שותפות המאפיינים את היחסים בין בעלי מניות בחברות פרטיות קטנות. זאת בצד העדר אינדיקציה אחרת בכתובים באשר לזכויות אקווטי בחברה, מטים הכף כאמור.

יש להוסיף כי בחקירתו נשאל המבקש אודות העדר מסמך המעגן את ההסכמות הנטענות וזאת הייתה תשובתו: "טעות שלי" (ש' 1 ע' 61 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018). למקרא תצהירו של המבקש ושמיעת עדותו ובהתחשב באמור לעיל, התרשמתי כי אין מדובר בטעות של המבקש אלא באופן התנהלות מוקשה . בזמן אמת , ביקש המבקש להחזיק במקל בשני קצותיו, בהתאם וככל שהמיזם של החברה היה נכשל או מגיע למציאות של ניגוד עניינים בהיות המבקש מייצג של גופים מתחרים ומתחרה בחברה , יטען שאין הוא בעל מניות בחברה או אחראי לחובותיה של החברה, וככל שהמיזם של החברה היה מצליח יטען, כפי שהוא טוען בבקשתו בפני, שהוא בעל זכויות בחברה כדי בעל מניות.

בסיכומיו נסמך המבקש על ההחלטה מיום 6.3.2018, אלא שאין בהחלטה האמורה אשר בחנה את טענות הצדדים על בסיס ראיות מהימנות לכאורה ובהתאם לתנאים ולאמות המידה המקובלות בבקשה לסעד זמני, משום קביעה מחייבת או מעשה בית דין.

בהתחשב באמור עד כאן, אין לי אלא לדחות את טענת המבקש, לפיה בעת הקמת החברה הייתה בינו לבין הגר ואלכס הסכמה להקצות לו חלק ממניות החברה שתוחזקנה בנאמנות.

טיוטת הסכם שותפות ונאמנות

בהתייחסו להסכם השותפות והנאמנות הנטען , הצהיר המבקש (שם, סעיף 104) :

"בחודש יוני 2017, נוכח הגדלת פעילות השותפות באופן משמעותי, בעיקר לאור קבלת הזכויות לפרסום בקיר אבגד, הוסכם בין הצדדים כי אלכס יעזוב את עבודתו בחברת טפטיקה והצדדים מצאו לנכון להעלות על הכתב את יחסי השותפות ביניהם וכן את עניין שכר הצדדים בהסכם שותפות ונאמנות, כפי שיפורט להלן.
לאחר שתנאי הסכם השותפות סוכמו בפגישות שנערכו בין הצדדים, שלח המבקש ביום 17.6.17 לאלכס ולהגר טיוטת הסכם שותפות ונאמנות, במסגרתו העלה על הכתב את תנאי השותפות ובכלל זאת, את הסיכום לפיו אלכס והגר ו/או חברת נובה מחזיקים בנאמנות עבור המבקש או לפקודתו מניות בשיעור 50% מהונה המונפק של החברה, מסיבות התלויות במבקש בלבד וכי הם מתחייבים להעביר למבקש את כל המניות שבנאמנות מיד לכשיתבקשו ל עשות זאת על ידי המבקש וזאת ללא כל תמורה ו/או תנאי אחר.
כן העלה המבקש את סיכום הצדדים על הכתב בטיוטת ההסכם, לפיה חלקו של כל צד בפעילות העסקית יהיה כדלקמן: למבקש – 50% להגר 25% ולאלכס 25% וכי לצורך ההתחשבנות בין הצדדים יראו את הגר ואלכס כ"גוף אחד" שחלקו בפעילות המשותפת 50%".

מתצהירו של המבקש, עולה כי טיוטת ההסכם לא הוסכמה על הגר ואלכס ובין הצדדים התגלעו מחלוקות לגביהן נוהל משא ומתן (שם, סעיפים 107 – 109). בהמשך הצהיר המבקש (סעיף 110):

"ביום 25.6.17 נפגשו הצדדים בבית קפה ובפגישה זו לובנו ביניהם המחלוקות וסוכם כי שיעור הון המניות של המבקש בחברה יעמוד על 40%, של הגר 30% ושל אלכס 30%, כאשר בתחום פעילות אגרות השילוט יעמוד חלקו של המבקש על 50% מכלל פעילות זאת".

בסעיף 111 לתצהירו, מצהיר המבקש כי הצדדים סיכמו "כי ההסכם ייחתם ברוח ההסכמה הנ"ל", אולם הוא אינו מצהיר כי בסמוך לפגישה האמורה או בכלל, נחתם הסכם מפורט בין הצדדים.

ככל שמדובר בהתנהלות המבקש בקשר עם כוונתו להתקשר עם אלכס והגר בהסכם שותפות ונאמנות, עולה מתצהירו של המבקש כדלהלן (מצאתי לנכון לפרט בעניין זה ):

ביום 28.10.17 שלח המבקש להגר ואלכס טיוטת הסכם שותפות ונאמנות (להלן: "טיוטת ההסכם") (סעיף 163).
ביום 30.10.17 ביקש המבקש מאלכס להודיע לו אם הגר ואלכס "מגיעים לחתום על טיוטת הסכם השותפות והנאמנות שנשלחה אליהם" (סעיף 167) .
ביום 2.11.17, כך לגרסת המבקש, הגר ואלכס הודיעו לו שיעברו שוב על טיוטת ההסכם ויעבירו לו משוב (סעיף 168).
בשיחה טלפונית הודיע אלכס למבקש שהגר עברה על טיוטת ההסכם והכניסה שינויים (סעיף 169).
ביום 6.11.17 העבירה הגר למבקש את הערותיה לטיוטת ההסכם (סעיף 171) .
ביום 6.11.17 התנהלה חליפת הודעות בין המבקש להגר בקשר עם תנאי טיוטת ההסכם (סעיף 172) .
ביום 7.11.17 התקיימה שיחה בין המבקש לבין אלכס בקשר לטיוטת ההסכם כאשר נותרה בין הצדדים מחלוקת בקשר עם אופן הערכת שווי החברה במקרה של היפרדות (סעיף 174) .
ביום 8.11.17 התקיימה שיחה בין המבקש לאלכס ולפיה המחלוקת באשר לאופן קביעת שווי החברה נותרה בעינה (סעיף 178) .
ביום 9.11.17 התקיימה שיחה בין אלכס לבין המבקש בקשר עם אופן ניסוח טיוטת ההסכם על רקע המחלוקת שנותרה (סעיף 176) .
ביום 10.11.17 שלח המבקש לאלכס טיוטת הסכם מתוקנת (סעיף 180) .
ביום 11.11.17 התקיימה שיחה בין המבקש לבין אלכס ולשאלת המבקש האם עברו על טיוטת ההסכם, ענה אלכס "גם הגר עברה עליו. לא נראה לי שתהיה בעיה" (סעיף 182) .
ביום 12.11.17 שלחה הגר אל המבקש את טיוטת ההסכם עם הערותיה (סעיף 183) .
ביום 12.11.17 התנהלו שיחות בין המבקש לבין אלכס בקשר עם מחלוקת בעניין חלוקת הרווחים מתביעות ייצוגיות (סעיף 185) .
ביום 13.11.17 שלחה הגר למבקש הודעה הכוללת הצעה בקשר לחלוקת הרווחים מתביעות ייצוגיות (סעיף 186) .
באותו היום פסק המשא ומתן על תנאי טיוטת ההסכם והמבקש העביר לאלכס והגר דרישה "כי יחדלו לאלתר מלהחזיק במניות המבקש וכי מניות המבקש יירשמו ע"ש ב"כ המבקש" (סעיף 189).
במכתב מיום 15.11.17 הודיעו הגר ואלכס למבקש כי אינו בעל זכות בחלק ממניות החברה.

פרק א' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, עוסק בכריתת חוזה . סעיף 2 לחוק החוזים קובע כי פנייה של אדם לחברו היא בגדר הצעה אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. סעיף 5 לחוק החוזים, קובע כי קיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע וההודעה מעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. סעיף 11 לחוק החוזים, קובע: "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה".
תיאור התנהלות הצדדים, כמפורט בתצהירו של המבקש על רקע הוראות חוק החוזים שלעיל, מלמד ש במסגרת שלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, הוחלפו בין הצדדים גרסאות כמקובל . חילופי ההערות והשתלשלות הדברים כפי שפורט תומכים במסקנה כי לא היתה גמירות דעת בין הצדדים. לצד החלפת טיוטות הסכם נוהלה בין המבקש להגר חליפת הודעות אלקטרוניות ממנה עולה כי בין הצדדים נותרו חילוקי דעות. הנה כי כן, מתצהירו של המבקש כמו גם מהנספחים שצירף, עולה כי בין הצדדים הוחלפו הצעות אולם בשום שלב לא היה קיבול מצד מי מהצדדים ומשכך אין לקבל את טענתו של המבקש, לפיה בין הצדדים נכרת הסכם מחייב.

לטענת המבקש, במהלך המשא ומתן שהתנהל בינו לבין אלכס והגר הסכימו אלכס והגר להוראות והסעיפים המהותיים, דהיינו להקצות לו 40% ממניות החברה ומשכך יש לראות בהסכמה בעניין זה הסכם מחייב , דהיינו שהוסכם על ידי הגר ואלכס "כי חלקו של המבקש בחברה הינו 40%".

טענה זו של המבקש אינה יכולה להתקבל. מטיבו של משא ומתן הנוגע להפעלת עסק במסגרת חברה שהוא מחייב הסכמה על פרטים רבים ומתצהירו של המבקש עולה שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביחס לפרטים בהם דנו ובכלל זה שווי החברה בהיפרדות ואופן חלוקת הרווחים מתביעות ייצוגיות. המחלוקת לגבי הטיפול בתביעות ייצוגיות לא הייתה שולית (עמ' 67-68 לפרוטוקול).
אמנם כאשר צדדים למשא ומתן לא קובעים פרטים מסוימים בחוזה ניתן להשלים פרטים אלה לפי נוהג או על פי דין . אין בכך שלא נקבעו פרטים אלה, כדי לשלול השתכללות של חוזה מקום שהוכח שהייתה גמירת דעת להתקשר בחוזה לפי הצעה. אולם, מקום שהצדדים למשא ומתן לא מסכימים על פרטים מסוימים וממשיכים לנהל משא ומתן ביחס לאותם פרטים, לא ניתן להפריד בין פרטים שלגביהם הייתה הסכמה לבין הפרטים הלא מוסכמים וליצור חוזה רק ביחס לפרטים המוסכמים, לפי שאם לא הוסכם אחרת, הסכמת ניצע לחלק מהפרטים בהצעה אינה מעידה על גמירת דעתו של הניצע "להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה". במלים אחרות יכול והייתה הסכמה כללית על השתתפותו של המבקש בחברה אלא שהסכמה זו הייתה מותנית בהסכמה על מכלול תנאי ההסכם. הסכמה כזו לא הושגה. בהקשר זה יש להוסיף, שככלל חתימת הצדדים על הסכם מבטאת את כוונתם הסובייקטיבית להתקשר בהסכם מחייב. כך גם בענייננו, הסכם לא נחתם.

יוער, כי מלבד תיאור שלבי המשא ומתן בין הצדדים, הרחיב המבקש בתצהירו אודות שיתוף הפעולה של הצדדים בקשר עם הפעילות העסקית שניהלו בתחום השילוט, האגרות והתביעות הייצוגיות. לגישתו יש בכך כדי ללמד על הסכמות שלכאורה היו בין הצדדים . המבקש מדגיש בתצהירו התבטאויות של הגר או אלכס כלפיו בו הם מכנים אותו "שותף – חבר יקר" או "אתה שותף חביבי". אין לייחס לאופן התנהלות הצדדים או התבטאויות האמורות (מבלי להידרש לקביעת ממצאים בעניין), הסכמה לאיזה מהפרטים הכלולים בטיוטות ההסכם ששלח המבקש למשיבים. במיוחד כך על רקע הנסיבות בעטיין שיתפו הצדדים פעולה (ההיכרות המוקדמת בין המבקש לבין אלכס) ובהתחשב בכך שעוד קודם להקמת החברה פעלו הצדדים גם במשותף באותם תחומים . לא היה מקום להפסיק את הפעילות רק משום שהתנהל משא ומתן בין הצדדים. עובדה היא שכאשר היה צורך במתן ביטוי מ שפטי מחייב להתנהגות או התבטאות של הצדדים, נמנעו הצדדים מעשות זאת. נכון אני לקבל כי הייתה הצהרת כוונות מצד שני הצדדים להפוך לשותפים עסקיים ויכול ומתחם הבחינה הוא בחובות המוטלות עליהם בקשר עם התנהלות בעת משא ומתן לקראת כריתת ההסכם.

על רקע עתירתו של המבקש לפיצול סעדים יודגש, כי הסעד המבוקש בתובענה כאן נוגע רק לבעלות בחלק ממניות החברה ולא למכלול היחסים בין המבקש לבין אלכס והגר בקשר עם הפעילות העסקית שניהלו הצדדים כעוסק מורשה או במסגרת החברה . משכך, איני רואה לנכון לדון בטענות הצדדים שנטענו בהרחבה רבה, באשר לאופן ניהול הפעילות העסקית בה היה מעורב המבקש או בהיקף מעורבותו ופעילותו של המבקש או באופן חלוקת הרווחים או התמורה לה היה זכאי המבקש בגין פעילותו לפני הקמת החברה או לאחר הקמתה. ככל שהמבקש טוען לשכר טרחה או תמורה אחרת בגין פעולות או שירותים שהעניק לאלכס והגר או לחברה, אין בהליך כאן או בפסק דין זה שמתמקד בטענת המבקש לבעלות בחלק ממניות החברה, כדי למנוע ממנו לנקוט בכל הליך מתאים שימצא לנכון. יצוין, כי המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה כספית (תא"מ 64957-03-18) התלויה ועומדת וליתר דיוק מעוכבת עד למתן פסק דין בהליך כאן , והודעה על כך מסר המבקש רק בסיכומי התשובה מטעמו ובמענה להודעת המשיבים בעניין.

סוף דבר

המרצת הפתיחה נדחית.

למען הסר ספק, צו המניעה הזמני מיום 28.12.2017 ומיום 6.3.2018, בטל.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.