הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 54926-02-16

לפני
כבוד השופט הבכיר אליהו בכר

מבקש

גיא דניאל בנאמו
ע"י ב"כ עו"ד זיו עירוני ו/או טניה חיטריק

נגד

משיבות

1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבנר בן חיון
2. עו"ד חיות גרינברג – המנהלת המיוחדת
בעצמה וע"י ב"כ עו"ד אורון קרן ו/או מורן מלכה

פסק דין

לפניי בקשת המשיבה 2, המנהלת המיוחדת, לסילוק על הסף של התובענה , ולמצער לעיכוב הליכים בתיק עד הכרעה בתיק מקביל, וכן בקשת הצדדים למתן הוראות להמשך ניהול התיק .
רקע וטענות הצדדים בתמצית
המבקש היה בעל מניות המיעוט (30%), דירקטור יחיד ומנכ"ל חברת אי.ג'י.אל – מעבדות יורוג'ם (ישראל) בע"מ (להלן: " החברה"). ביום 7.3.2012 נפטר המנוח ג'י מרג'ל ז"ל, שהחזיק ב-70% ממניות החברה הנותרות . במסגרת עבודתו של המבקש בחברה , ערכה עבורו החברה פוליסות ביטוח במשיבה 1 – מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " מגדל"), והן מושא התובענה דנן כדלקמן : פוליסת ביטוח חיים, מס' 14910891 , שבה צבור סך של כ-3.4 מיליון ₪ (ובהתאם לעמדת מגדל היא בבעלות החברה); פוליסת ביטוח חיים (מנהלים במקור) המיועדת לקצבה, מס' 3498631 , שבה צבור סך של כ-1.17 מיליון ₪; ופוליסת ביטוח חיים (מנהלים במקור) , מס' 4107756, שבה צבור סך של כ-3.6 מיליון ₪. (להלן ביחד : "הפוליסות"). למבקש היו פוליסות נוספות, שאינן מושא לדיון דנן.
ביום 22.1.2015 הגיש מנהל עזבון המנוח בקשה למתן צו פירוק לחברה (תיק פר"ק 47183-01-15 (להלן: " תיק הפירוק")). ביום 4.5.2015 ניתן צו פירוק לחברה, והמשיבה 2 מונתה כמנהלת המיוחדת לנכסי החברה.
על פי טענות המבקש והמסמכים שצירף ל תובענה דנן, ביום 1.4.2015 הוא הגיש למגדל בקשה לפדיון פוליסה מס' 14910891, וצירף אל בקשתו הודע ות מהחברה, עליה ן הוא חתום כמנכ"ל החברה , לפיה ה מבקש " מסיים עבודתו כמנכ"ל... בתאריך 31/3/15, אנו מעבירים לבעלותו את פוליסות המנהלים".
לטענת מגדל ו עפ"י המסמכים שצירפה, בימים 29.4.2015 ו-31.5.2015 התקבלו אצלה בקשות המבקש לביצוע פדיון מלא של רכיב הפיצויים בפוליסות מס' 3498631 ו– 4107756, ובפוליסה נוספת מס' 4144205. עם קבלת מלוא מסמכי הפדיון, בוצע המבוקש וביום 7.6.2015 הועבר למבקש סך של 6,771,226 ₪, לאחר ניכוי מס מרבי של 48%. ביום 10.6.2015 העביר המבקש למגדל בקשה לפדיון פוליסה מס' 14910891, ללא חותמת החברה, ו לפיכך הוא התבקש להעביר למגדל טופס תקין. ביום 15.6.2015 נרשם במערכות מגדל צו הפירוק שניתן לחברה, ורק חודש לאחר מכן, ביום 16.7.2015 נחתם הטופס לפדיון מלא בצירוף חותמת החברה לפוליסה מס' 14910891 . לפיכך, פנתה מגדל למנהלת המיוחדת , בהתאם לחוק , ל קבלת הנחיות באשר לכספי הפוליסות. המנהלת המיוחדת הבהירה שאין לכבד הבקשות לפדיון. כן טענה מגדל, שהודעת עדכון על הצורך לפנות למנהלת המיוחדת נשלחה לסוכן הביטוח של המבקש ביום 30.7.2015, ובהמשך הובהר העניין גם למבקש.
לטענת המבקש ועפ"י המסמכים שצירף, ביום 4.8.2015 ומשהכספים בפוליסה מס' 14910891 לא שוחררו, הוא פנה באמצעות בא כוחו הקודם למגדל, ו טען כי היאחזות מגדל בטענה הקושרת את שחרור כספי הפוליסה להליך הפירוק או לאישור המפרק ת, ה יא חסרת בסיס ומהווה חריגה משמעותית מהוראות הדין. מגדל התבקשה להבהיר את הדין מכוחו היא מעכבת את הכספים. ביום 9.8.201 5 ביקש המבקש כי מכתבו מיום 4.8.2015 יתייחס גם לשתי הפוליסות הנוספות המעוכבות. משלא נתקבלה תשובה פנה המבקש ביום 23.8.2015 בפניה חוזרת ובה עמד על חוסר החוקיות בעיכוב הכספים ומגדל נדרשה להודיע לאלתר "על שחרור מלוא הכספים" לטובת המבקש. ביום 21.9.2015 פנה המבקש פעם נוספת והודיע למגדל כי בשל העדר התשובה הוא יפעל בכל הליך חוקי כנגד מגדל.
ביום 26.10.2015 השיבה מגדל למבקש כי התקבלה אצלה הודעת המנהלת המיוחדת לפיה ניתן צו פירוק לחברה, ונוכח העובדה לפיה החברה מצויה בהליכי פירוק, שחרור ופדיון הכספים הצבורים על שם המבקש והופרשו ע"י החברה, כפופים להסכמת המפרק בכתב . המנהלת המיוחדת הודיעה טלפונית כי היא מתנגדת למשיכה ו במכתבה מיום 21.10.2015. מגדל הודיעה שהיא פועלת בהתאם לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז – 1987 ופקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג – 1983 (להלן: " התקנות" ו-"הפקודה", בהתאמה). משכך, על מנת לפדות את הכספים יש להמציא הוראה בכתב מהמפרק או צו שיפוטי בתיק הפירוק. בין הצדדים הוחלפו עוד תכתובות בהן כל צד חוזר על טענותיו – המבקש טען כי אין למגדל עילה חוקית לעיכוב הכספים, ומגדל טענה שהיא פועלת כדין ובהתאם להוראות המנהלת המיוחדת.
ביום 16.12.2015 הגישה המנהלת המיוחדת לתיק הפירוק בקשה לצו איסור דיספוזיציה לכספים המוחזקים אצל מגדל (בקשה מס' 11) . ביום 21.12.2015 ניתן צו ארעי כמבוקש עד החלטה אחרת. ביום 7.1.2016 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה למתן הוראות בתיק הפירוק, לחיוב אישי של המבקש לפי סעיפים 373-374 לפקודה (בקשה מס' 14) . ביום 26.7.2017 קבע בית המשפט של פירוק כי יש להגיש את הבקשה כתובענה עצמאית והבקשה נדחתה על הסף מבלי לדון בה לגופה. כמו כן, בית המשפט האריך את תוקף הצו האוסר על דיספוזיציה, על מנת לתת למנהלת המיוחדת שהות לכלכל את צעדיה .
בהתאם, ביום 25.9.2017 הגישה המנהלת המיוחדת תביעה לחייב את המבקש באחריות אישית בהתאם לסעיף 373-374 לפקודת החברה (ת"א 54693-09-17, להלן: " התיק הנוסף"). לטענת המנהלת המיוחדות, ולפי הדו"חות מתיק הפירוק, המבקש ניצל את מעמדו בחברה כ"שליט יחיד" ובין היתר גרם לכך שהחברה תישא בעלויות שכר מופרזות, לרבות הפרשות כספים לביטוח מנהלים וקרן השתלמות. בכלל זה, כספי הפוליסות הם העומדים בלב המחלוקות בין הצדדים בתיק הנוסף (ס' 7 להחלטת בית המשפט בתיק הנוסף מיום 28.12.2017). במקביל הוגשה והתקבלה בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד על הכספים שבידי מגדל. המבקש הגיש בקשה לביטול העיקול, וטען בין היתר כי פעולות יו בוצעו בהסכמת ב על המניות הנוסף, כי תחשיבי השכר בוצעו על ידי בעלי מקצוע חיצוניים וכי נפלו פגמים מהותיים בדוחות עליהם מתבססת התביעה. ביום 28.12.2017 דחה בית המשפט את בקשת המבקש לביטול עיקול.
בין לבין, ביום 24.2.2016 הוגשה התובענה דנן. ביום 15.3.2018 הוגשה תובענה מתוקנת, ונוספה המנהלת המיוחדת כצד. במסגרת התובענה התבקש בית המשפט לתן פסק דין הצהרתי לפיו המשיבות עיכבו שלא כדין ובניגוד להסכם את הכספים שנצברו לטובת המבקש בפוליסות. לגישתו, רק לאחר מתן צו איסור דיספוזיציה ביום 21.12.2015 נוצרה מניעה שיפוטית להעברת כספי הפוליסה, ופעולות המנהלת המיוחדת קודם לכן בחודשים אפריל-דצמבר 2015 מהוות הפרה בוטה של חובותיה ופעולה בניגוד לדין, ובכלל זה עת פנתה למגדל ללא צו שיפוטי תקף ביחס לכספי הפוליסות. כן נטען, כי הסכמת מגדל לפעול בהתאם להוראת המנה לת המיוחדת ללא סימוכין משפטי ובאופן חד צדדי, מהווה קיום בחוסר תום לב של חובותי ה והתחייבויותיה, תוך ניצול ציני ובוטה של כוחה, וכי מגדל לא הייתה רשאית לעכב את הכספים לפני קיומו של צו שיפוטי. בתמצית נטען כי לא יתכן ששיחת טלפון תעצור את העברת הכספים למבקש.
את הבקשה לצירוף המנהלת המיוחדת הגישה חברת מגדל, אשר כחלק מהגנתה בתיק טענה כי הסתמכה על הוראות המנהלת המיוחדת שלא להעביר את הכספים למבקש, ועל כן המנהלת המיוחדת היא צד דרוש בתובענה. גם לגישת המבקש יש לצרף את המנהלת המיוחדת לתיק (עמ' 5 ש' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 15.1.2018). המנהלת המיוחדת התנגדה לצירוף בטענות של העדר יריבות וכי אין בצירופה כדי להכריע בשאלות בתובענה. לאחר דיון במעמד הצדדים, ביום 15.1.2018 הוריתי על צירוף המנהלת המיוחדת כמשיבה לאור ההשלכות האפשריות בכל הקשור עם מערכת היחסים שבין המבקש למגדל.
מגדל טענה בתשובה להמרצה כי המנהלת המיוחדת הבהירה לה באופן חד משמעי שלא לכבד בקשות לביצוע פדיון מטעם המבקש, והיא פעלה בהתאם להנחיותיה. כמו כן נטען, כי הבקשה לפדיון הוגשה למגדל לאחר רישום צו הפירוק, ומגדל פעלה כדין, תוך הפעלת חובת נאמנות ושיקול דעת סביר. עוד נטען, כי מתנהל הליך נפרד ביחס לכספי הפוליסות, והגשת התובענה דנן היא ניסיון לעקוף הליכים אלו. עוד טענה מגדל כי יש לאחד את הדיון כאן עם הדיון בתיק הפירוק , וכי דין התובענה להימחק (עמ' 8 ש' 8-9 לפרוטוקול הדיון מיום 21.11.2018).
המנהלת המיוחדת טענה בתשובה להמרצה כי מדובר בטענות מסוג "הקוזאק הנגזל", עת המבקש מלין על כך שהמשיבות מנעו ממנו "לגנוב את הסוסים". נטען, שהסעד המבוקש מתייחס לכספים שמקורם בתשלומים של חברה שנקלעה לחדלות פירעון, שנוהלה באופן ישיר ובלעדי ע"י המבקש, שהותירה אחריה חובות רבים לנושים, ובהם עובדיה, בעוד המבקש דאג ל עצמו ולמקורביו לחבילת פרישה בסך של כ-15 מיליון ₪, כאשר רק לאחר מינוי המנהלת המיוחדת סוכלה העברת מחצית מכספים אלו. נטען, כי מיד עם מינויה, פעלה המנהלת המיוחדת לבחינת התנהלות החברה ומנהליה, בין היתר לאור טענות חמורות שעלו נגד המבקש במסגרת בקשת הפירוק. כאשר ביקשה המנהלת המיוחדת לעיין במסמכי שחרור הכספים אצל מגדל, שמקורם בתשלומים ששילמה החברה קודם לפירוקה, התברר ש"הסכמת החברה" לשחרור הכספים נחתמו על ידי המבקש בעצמו, בכובעו כמנכ"ל החברה, כחודש בלבד לפני מתן צו פירוק, ולאחר שהופקעו ממנו סמכויות הניהול (ע"פ ההודעות הוא חדל לעבוד בחברה ביום 31.3.2015 והן נחתמו ביום 1.4.2015). עוד נטען כי בהתאם לס' 265(א) לפקודה, מועד פירוקה של חברה בידי בימ"ש ייחשב כאילו התחיל ביום שבו הוגשה בקשת הפירוק (22.1.2015), ובהתאם לס' 268 לפקודה כל עסקה בנכסי החברה שנעשתה לאחר תחילת הפירוק – בטלה . משכך נטען, כי עם היוודע על הכספים הצבורים במגדל, פעלה המנהלת המיוחדת בהתאם לסמכויותיה והורתה שלא לכבד כל בקשה לפדיון כספים ששולמו על ידי החברה ומהווים חלק ממסת נכסיה. לאחר ביצוע חקירות נרחבות, הוגשה בקשה לצו איסור דיספוזיציה על הכספים, וכן בקשה לפי ס' 373-374 המורה למבקש להשיב לקופת הפירוק סכומי עתר בהיקף של כ-12 מיליון ₪. נטען, כי המבקש לא עתר נגד הצו הארעי בעניין עיכוב הכספים, אלא רק לאחר שהוטל עיקול זמני במסגרת התיק הנוסף, ובקשתו נדחתה. עוד נטען , כי המבקש לא צירף לתביעתו מסמך התומך בכך שעיכוב הכספים נעשה בניגוד להסכם או לתנאי הפוליסות – שלא צורפו אף הן.
במקביל, ביקשה המנהלת המיוחדת למחוק את התובענה נגדה על הסף. נטען כי בית המשפט נ עדר סמכות לדון בהליכים משפטיים הנוגעים לפעולות המנהלת המיוחדת מכוח תפקידה – אשר בית המשפט המוסמך לדון בהן הוא בית המשפט של הפירוק , הבקיא בפרטי תיק הפירוק ומצוי בפיקוחו המתמיד של הכנ"ר . למצער, התבקש למחוק את התובענה בהעדר אישור בית המשפט המוסמך בהליך הפירוק להגשת התובענה. לחילופין התבקש ביהמ"ש לעכב את בירור התובענה עד למתן הכרעה בתיק הנוסף, וזאת בין היתר בשים לב להחלטת כב' הנשיא אורנשטיין מיום 25.10.2016.
בתגובה לבקשת הסילוק, המבקש טען טענות פרוצדורליות ובכלל זה שבית המשפט הורה על צירוף המנהלת המיוחדת לתובענה, החלטה שהפכה חלוטה, ולפיכך אין אפשרות דיונית להגשת הבקשה לסילוק על הסף, ולגופו של עניין טע ן כי המנהלת המיוחדת הינה בעלת דין ראוי, בהיותה חוליה חשובה במערכת היחסים הנוגעת לעיכוב הכספים. אשר לקבלת אישור בית המשפט של פירוק, גם בעניין זה נטען שבקשה דומה נדחתה באופן היוצר מניעות, וכן נטען שהסעד המבוקש בתובענה דנן הוא סעד הצהרתי שאין בו כדי להטיל חבות כספית על המנהלת המיוחדת, אלא רק "לקבוע דקלרטיבית את היקף אחריותה". אשר לעיכוב התובענה נטען שהחלטת כב' הנשיא אורנשטיין מיום 25.10.2016 משמיטה את הקרקע מתחת לטיעון המנהלת המיוחדת, כיוון שבית המשפט של פירוק היה מודע להליך, והגבילו לבקשות שעמדו בפניו, ומעת שאותן בקשות באו לידי סיום, אין תחולה לאותה החלטה.
דיון והכרעה
הלכה היא כי "אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי" (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס, פס' 5 וההפניות שם ( 21.7.1998); רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' ביריאן, פס' 9 וההפניות שם (27. 3.2012)). בענייננו, המבקש לא הצביע על אינטרס לגיטימי להגשת תובענה לסעד הצהרתי, במקום תובענה לסעד אופרטיבי. כך, לשאלה אם יש עדיין מקום לתובענה, השיב ב"כ המבקש "לדעתנו כן. יש כאן סוגיה עקרונית, האם אנו רוצים לתת גושפנקא לדבר לא חוקי. הנזק שנגרם למרשי הוא חסר תקנה. הנזק הוא שאם בשנת 2015 שהוא איש עסקים מוצלח, היה מקבל את הכסף שלו, זה לב העניין, הכסף הוא שלו, שכל השנים הפריש לחברת הביטוח, אם היה מקבל ב-2015, עם הכישרון שלו אולי הכסף היה משלש את עצמו..." (עמ' 7 ש' 11-18 לפרוטוקול הדיון מיום 21.11.2018, ההדגשה אינה במקור – א.ב.).
מניתוח המקרה דנן עולה כי אין במקרה דנא סוגיה עקרונית גרידא (הסמכות לעיכוב הכספים), אלא – כפי שאף הוסיף ב"כ המבקש בדיון, "לב העניין" הן שתי סוגיות אופרטיביות – הזכאות לכספים (" הכסף הוא שלו"), והנזקים שלכאורה נגרמו למבקש מהעיכוב ("אולי הכסף היה משלש את עצמו").
הסעד האופרטיבי הראשון, קבלת הכספים ממגדל, נדון במסגרת התיק הנוסף, כאשר נכון להיום על הכספים מוטל עיקול. הסעד האופרטיבי השני, הנזקים שלכאורה נגרמו מעיכוב הכספים, לא נתבע, על אף שהמבקש הביע דעתו לא אחת בדבר קיומם של נזקים אלו (ר' ס' 21 להמרצת הפתיחה המתוקנת " סירובה הבלתי חוקי של המשיבה [מגדל – א.ב.] להעברת כספי הפוליסה תוך הצגת מצד בלתי מדויק בלשון המעטה עלול לגרום לו נזקים כספיים רחבי היקף", וס' 29 "המשיבה [מגדל – א.ב.] עשתה עושר ולא במשפט עת הותירה את הכספים אצלה וצברה עליהם רווחים בתקופה העיכוב הבלתי חוקי"; דברי ב"כ המבקש בעמ' 4 ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 9.10.2016: "לרבות בתחום הנזקים שנגרמו מכך שלא שחררה 8 מיליון ₪ לאיש עסקים שבכספים אלה יכל לעשות הרבה מאד"; ר' גם מכתבו של ב"כ המבקש למגדל מיום 27.12.2015 "סירובכם הבלתי חוקי להעברת כספי הפוליסה תוך הצגת מצג בלתי מדויק בלשון המעטה גרם לנזקים כספיים המגיעים לכדי מיליוני ₪ למרשי ולפיכך, הוא רואה בכם כאחראים לשפותו ולפצותו בגין כל נזק, הוצאה ותשלום אשר יגרמו לו בקשר וכתוצאה מהתנהלותכם האמורה" (נספח 9 להמרצת הפתיחה)).
זאת ועוד, "הסוגיה העקרונית" בתובענה דנן – שעניינה האם פעלו המשיבות כדין בעיכוב הכספים, אינה עומדת בחלל ריק, אלא קשור ה בטבור ה לשאלת הזכאות ל כספים – המתבררת בתיק הנוסף. ברי כי ככל שתתקבל התביעה בתיק הנוסף, יהיה בכך כדי להשליך על שאלת אחריות המשיבות . כך גם, ייתכן שבתיק הנוסף יוכרעו שאלות עובדתיות הקשורות בהתנהלות המבקש ביחס לפ דיון הכספים – שאלות שרלוונטיות להכרעה בתיק דנן (כאמור לעיל, לטענת מגדל הבקשה לפדיון הוגשה לאחר רישום הפירוק ולפיכך היה צורך לפעול לפי הוראות המנהלת המיוחדת, ולטענת המנהלת המיוחדת בקשות הפדיון נחתמו ללא סמכות ולאחר שהמבקש סיים את תפקידו בחברה) . כך גם, אם יזכה המבקש בתיק הנוסף ויועברו הכספים לחזקתו, ייתכן שלא יוותרו לו נזקים, או למצער הם יצטמצמו משמעותית. אם כן, לא מן הנמנע שההכרעה בתיק הנוסף תייתר את התובענה דנן או את חלקה (ר' גם דברי המנהלת המיוחדת בעמ' 3 ש' 10-12) .
מסקנה זו גם מתיישבת עם החלטת כב' הנשיא אור נשטיין מיום 25.10.2016, בה נקבע שיש לעכב את בירור התובענה דנן עד ה הכרעה בבקשה לחיוב המבקש לפי ס' 373-374 לפקודה. אמנם באותה עת נדונה הבקשה לחיוב המבקש במסגרת תיק הפירוק, ולימים כמתואר לעיל, הוגשה בגינה תובענה נפרדת. אולם הפיצול הפרוצדורלי לא שינה את מהות הבקשה , והיא טרם הוכרעה לגופה, כאשר לעת הזו קיים עיקול על הכספים.
נוסף על כך, כאמור, הוריתי על צירוף המנהלת המיוחדת כיוון שבחינת פעולותיה רלוונטית לצורך הכרעה בתובענה. עם זאת, בעוד בתשובת המנהלת המיוחדת לבקשה לצירוף לא נטענו טענות הקשורות לצורך לדון באחריותה בבית המשפט של פירוק או למצער בקבלת היתר מבית המשפט של פירוק, טענות כאמור נטענו בבקשה לסילוק על הסף, ומצאתי בנסיבות כי יש לבחון אותן לגופן ו לקבל אותן.
כבר נפסק כי "גם במקרה בו נגרם נזק ישיר לנושה או למשתתף, התשובה לשאלה אימתי יכיר בית המשפט בקיומה של חובת זהירות אישית של המפרק כלפי הנושה או המשתתף נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט והיא תתבסס, בין היתר, על ידי שיקולים של מדיניות משפטית. קיימים טעמים שבמדיניות משפטית אשר תומכים דווקא בצמצום גדר המקרים שבהם תוכר חובת זהירות אישית של המפרק כלפי נושה פלוני" ע"א 4042/08 סגל נ' עו"ד גיורא גרינברג, פס' 10 (22.4.2009). בהמשך, מונה בית המשפט בין היתר את השיקולים הבאים: "קיים חשש מהרתעת יתר שעלולה להביא להימנעותם של אנשים ראויים מליטול על עצמם את תפקיד המפרק. בדומה, קיים חשש מהצפתם של בתי המשפט בתביעות אישיות כנגד בעלי תפקיד כאמור. נימוק כבד משקל נוסף הוא החשש מפני הכבדה על הליכי הפירוק כתוצאה מניהול תביעות מתמשכות בחזיתות רבות וכתוצאה מכך הכבדה על פעולתו של המפרק אשר יאלץ להשקיע את מרצו וזמנו בהתגוננות מפני תביעות כאמור" (ר' גם רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר, פס' 19 (27. 8.2013) [להלן עניין שפייזר]).
לשאלה היכן תתברר אחריות בעל התפקיד, בעניין שפייזר, פס' 20 נקבע כדלקמן:
"... בית משפט של חדלות פרעון, אשר ליווה בהחלטותיו את בעל התפקיד ואישר את פעולותיו, הוא ברגיל הפורום הנאות לבירור של תביעה כנגד בעל תפקיד (ראו והשוו: עניין בנק ירושלים בפסקה 4; עניין פרדימן בפסקה 36; גפני בעמ' 475; רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ד"ר שלמה נס [פורסם בנבו] בפסקה 8 (19.8.2008)).
יפים הדברים במיוחד לצורך בירור ראשוני ולכאורי של התביעה. הדבר מתבקש לא רק מטעמי יעילות, אלא גם על מנת למנוע אפשרות של מתן החלטות סותרות של בתי משפט שונים, באשר יתכן כי בית משפט של פירוק אישר פעולה מסוימת של בעל תפקיד, אם מראש ואם בדיעבד, בעוד בית משפט אחר יסבור כי ראוי היה לבעל התפקיד להימנע מאותה פעולה, או כי בעל התפקיד התרשל בביצוע הפעולה, למרות שכל העובדות הרלוונטיות הובאו בשעתו בפני בית משפט של פירוק.
ולבסוף, בבוא בית המשפט לבחון בקשה להגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד, יש ליתן משקל גם לעמדתו של הכנ"ר, כצד שליווה את הליך הכינוס או הפירוק ואינו בעל אינטרס".
כך גם נקבע בעניין פר"ק (מחוזי ת"א) 21700-08-10 עו"ד רמי קוגן, המנהל המיוחד נ' כונס הנכסים הרשמי, פס' 12 ( 6.7.2014):
"מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה שלפיה הפורום הנאות לבחינת טענות כנגד בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון הוא בית המשפט אשר מינה את בעל התפקיד והמפקח על ההליך. ודוק; אין בהוראות החוק כדי משמעות סמנטית בלבד. העובדה כי ההליך הנוגע ליישות חדלת הפירעון מתברר אפוא בערכאה מוסמכת וייחודית, הוא זה שמצדיק כי עניין הנוגע לבעל התפקיד, יתברר דווקא בערכאה אשר מנהלת את התיק ומפקחת עליו ".
בהמשך מונה בית המשפט (כב' הנשיא אורנשטיין) את הטעמים לכך שהתביעה נגד בעל התפקיד תתברר שלא בבית המשפט של פירוק, וקובע כי:
" עם זאת יובהר שגם אם דין התביעה להתברר בפורום אחר, הרי שקיימת חובה על התובע הפוטניצאילי להקדים פניה לבית משפט של חדלות פירעון בכדי לקבל את אישורו להגשת התביעה. הדבר מתחייב ממגוון טעמים ובין אלה מניעת לחצים על בעל תפקיד בעת מילוי תפקידו מחמת החשש שייתבע; הרגישות הרבה שבניהול תיקים של חדלות פירעון, מורכבותם וההשלכות הרוחביות על כלל המשתתפים בהליך, לרבות בעל התפקיד ושמו הטוב ".
כן ר' ה"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 40/97 רביב עפק חפר - תשתיות ובניה (1982) בע"מ, עמ' 19-20 (31.12.1997) : "מאחר ששאלת הסמכות של המנהל המיוחד כפקיד בימ"ש ומסגרתה, וסוגיית חסינותו הן קרדינליות בתביעה אישית נגד המנהל המיוחד בקשר לתפקידו, ברור שכל תביעה כזו צריכה להיות מוגשת ולהתברר בפני ביהמ"ש שמינה את המנהל המיוחד, או שביהמ"ש הממנה יתיר לנושה להגיש תביעה מתאימה בבימ"ש אחר"; פר"ק (מחוזי חי') 6432-12-08 אפיקי אנרגיה (2003) בע"מ נ' שחר בן מאיר (מפרק), פס' 16 (23. 3.2015); ת"א (שלום ת"א) 5644-09-12 גד ארבל נ' עו"ד איתן ארז, עמ' 5-6 (27.05.2013 ); פר"ק (מחוזי חי') 10312-05-12 עו"ד תומר אברהמי נ' אוריון א.ב. אחזקות בע"מ, פס' 16 (28.12.2014): "הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד תעשה כאמור אך במקרים חריגים, ולאחר אישור מפורש של בית המשפט שמינה את בעל התפקיד " [יצוין כי באותו עניין חויב המפרק בהוצאות הגנה סבירות של נושא משרה שהוגשה נגדו באופן רשלני בקשה לפי ס' 374-375, כאשר לגבי נזקים של פגיעה בשמו הטוב של נושא המשרה התביעה נדחתה על הסף כיוון שלא קיבל את רשות בית המשפט של פירוק להגיש תביעה ברכיב זה ולא הוכיח את טענותיו בראיות].
לעניין זה לא מצאתי לקבל את טענות המבקש כי אין צורך בהיתר בית המשפט של פירוק כיוון שאין מדובר בתובענה לסעד כספי, אלא לתובענה לסעד הצהרתי גרידא. כמפורט לעיל, עצם הבקשה להטלת אחריות על בעל תפקיד מקימה את הצורך בקבלת אישור בית המשפט של פירוק . מכל מקום, כאמור לעיל, אין מקום במקרה דנן לתובענה לסעד הצהרתי גרידא.
מכל הטעמים לעיל – הצורך לבחון את אחריותה של המנהלת המיוחדת במסגרת תיק הפירוק או באישור בית המשפט של פירוק –שלא התבקש, קיומו של התיק הנוסף שלהכרעות בו השלכות מהותיות על ענייננו עד כדי ייתור התובענה כולה , והיותה של התובענה תובענה לסעד הצהרתי בעוד קיימים למבקש סעדים ממשיים שלא נתבעו – אין מקום להותיר את התובענה על כנה ואני מורה על מחיקתה .
לא התעלמתי מטענות המבקש שההכרעה במחלוקות בינו למגדל היא לכאורה פשוטה – השאלה האם מגדל יכלה להסתמך על שיחת טלפון של המנהלת המיוחדת ולעכב את הכספים ללא צו שיפוטי – וניתן לטענת ו להכריע בה לאחר הגשת סיכומים, אך לא מצאתי שכך הדבר. ראשית – כאמור לעיל מדובר בסעד תיאורטי בלבד שבית המשפט נוטה שלא להעניק (ר' גם ת"א (מחוזי מרכז) 600-02-08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עבר זוסמן (18.04.2010) ). אין מקום לדיון תיאורטי בדבר הסבירות בעיכוב כספים שיכול שיוכרע ששייכים לקופת הפירוק. החלטה זו אינה חוסמת את המבקש מלהעלות את טענותיו נגד מגדל במסגרת תובענה כספית – אז גם תתברר שאלת סבירות התנהלות מגדל . שנית – לשיטתי ומבלי לקבוע מסמרות, שאלת אחריותה של מגדל נגזרת משאלת אחריותה של המנהלת המיוחדת וההכרעה בשאלת הזכאות בכספים. נדמה, כי ככל שהמנהלת המיוחדת פעלה בסמכות (ואף עיכבה כספים המגיעים כדין לקופת הפירוק שאחרת יכול ולא ניתן היה לקבלם בחזרה), הרי שהיעתרות מגדל לדרישת המנהלת המיוחדת הייתה סבירה. לפיכך, גם לגופו של עניין מצאתי שלא ניתן להכריע בשאלה העקרונית בשלב זה בטרם ידוע האם בית המשפט של פירוק מאשר הגשת תובענה נגד המנהלת המיוחדת ובטרם ידוע מה גורלם של הכספים. מסיבה זו גם לא מצאתי לתת למבקש ארכה לתיקון הפגמים, אלא מצאתי שנכון יו תר להורות על מחיקת התובענה. יצוין בהקשר זה כי התובענה דנן הוגשה לאחר שניתן צו איסור דיספוזיציה בכספים ולאחר שהגישה המנהלת המיוחדת בקשה לחיוב המבקש לפי סעיפים 373-374. מכאן, שהמבקש ידע כי בפני בית המשפט עומדת ההכרעה בגורל הכספים, והוא בחר להגיש את תביעתו כהמרצת פתיחה לסעד הצהרתי , וגם לאחר שעלתה בדיונים בפניי שאלת הנזקים, הוא בחר שלא לבקש לתקנה בהתאם.

סוף דבר
התובענה נמחקת. בנסיבות אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ט, 07 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.