הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 53666-04-18

לפני
כבוד ה שופט יונה אטדגי

המבקשות:

1.עיריית תל-אביב-יפו
2.הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב - יפו
ב"כ עוה"ד אלון גרוסבוים ויניב אזולאי

נגד

המשיבים:

1.עזבון אסתר אדלמן ז"ל
2.יוסף אדלמן
ב"כ עו"ד בצלאל גרוס

פסק דין

1. תביעה למסירת החזקה בקרקע לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן – " הפקודה").

רקע
2.
ביום 14.5.2000 פרסמה המבקשת 2 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה, על פיה הקרקע המתוארת בתוספת להודעה דרושה למבקשת 1 "לחלוטין לצרכי ציבור " (ל הלן – "הודעת ההפקעה").
הודעת ההפקעה נעשתה בהתאם לתכנית מפורטת מס' 618 משנת 1961 המתייחסת לשכונת נחלת יצחק בעיר תל-אביב.
בתוספת להודעה נמנו מספר חלקות בגוש 7093, בתוכם חלקה 122 (להלן – " החלקה").
צוין כי שטח החלקה הוא 795 מ"ר והשטח להפקעה מתוכו הוא 110 מ"ר בקירוב (להלן- "שטח ההפקעה") .

בהודעה צוין כי "העירייה מתכוונת לקנות מיד חזקה בקרקע האמורה, מפני שהיא דרושה באופ ן דחוף לצרכי ציבור שלמענם היא עומדת לרכשה, והועדה מורה בזה שכל אדם המחזיק בקרקע האמורה ימסור מיד את החזקה בה".

3. על פי המתואר בהחלטת המבקשת 2 על הפקעת המקרקעין (נספח 1 לתשובת המבקשות לתשובת המשיבים) ובתצהירו של מר גלעד טבת מטעם המבקשות (להלן – " טבת"), שטח ההפקעה נועד לשמש כמעבר מרחוב מעבר יבוק לחלקות אחרות באותו גוש, שלחלקן אין גישה סטטוטורית אחרת.

4. אסתר אידלמן ז"ל רשומה כבעלים של החלקה. היא נפטרה בשנת 2011 . המשיב 1 הוא עיזבונה.
המשיב 2 (להלן – " המשיב") הוא בנה.
על פי המתואר בתצהירו של טבת (והדבר אינו מוכחש על ידי המשיבים), שטח ההפקעה משמש כחניה פרטית של המשיבים וכן קיים עליו מחסן הבנוי בנייה קלה, המשמש את המשיב.

5. המבקשות המציאו למשיבים את הודעת ההפקעה וביקשו מהם לפנות את שטח ההפקעה ולמסור להם את החזקה בו, אך אלה התנגדו לכך.
בעקבות זאת, הגישו המבקשות תובענה זו למסירת החזקה בשטח ההפקעה, בהתאם לסעיף 8 לפקודה.
המשיבים בתשובתם שבים ומתנגדים לפינוי שטח ההפקעה ולמסירת החזקה בו למבקשות.

6. טענתם העיקרית של המבקשות היא, כי התמלאו התנאים שנמנו בפסיקה לשם מתן צו למסירת החזקה לפי סעיף 8 לפקודה.
המשיבים, אם ירדתי לסוף דעתם, אינם טוענים לאי-התקיימותם של התנאים האמורים, אלא טוענים לנסיבות אחרות ונוספות, המצדיקות לדעתם את דחיית התביעה.
המבקשות משיבות כי הטענות הנוספות של המשיבים אינן רלוונטיות לתביעה למתן הצו המבוקש, אינן נכונות או אינן מדויקות ומכל מקום אין בהן כדי להצדיק את דחיית התביעה.
מטבע הדברים, הדיון להלן יתרכז, לכן, בטענות המשיבים כנגד מתן הצו המבוקש.

דיון והכרעה
7. סעיף 8(א) לפקודה קובע:
" אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בהם מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע על-פי סעיף 7 ייתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בה".
בענייננו, ההפקעה נעשתה על ידי המבקשת 2, הוועדה המקומית לתכנון ובני יה תל-אביב – יפו, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 189 ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965.
סעיף 190(א) לאותו חוק קובע:
"במידה שלא נקבעו הוראות מיוחדות בחוק זה, תבוצע ההפקעה על-פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, כאילו הורשתה הועדה המקומית בהודעה ברשומות להשתמש בסמכויות ולמלא את התפקידים של שר האוצר או של היועץ המשפטי לממשלה לפי הפקודה האמורה, לענין המקרקעין העומדים להפקעה. . . ".

8. בהתאם לפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, אלו הם התנאים הנדרשים לשם מתן צו לפי סעיף 8 ל פקודה:
א – פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5(1) ל פקודה;
ב – פורסמה ב רשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה;
ג – הגיע המועד לתפיסת החזקה שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף 7(1) לפקודה;
ד – הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את ההחזקה.
ראו: ע"א 6320/98 נאבלוסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נג (5) 733;
רע"א 3092/01 קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב – יפו , פ"ד נז(1) 313, 323;
ע"א 119/01 אקונס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 817, 835;
ע"א 396/98 מדינת ישראל נ' פז חברת נפט בע"מ, פ"ד נח(3) 149,145;
ע"א 8824/07 מטרסו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב ( 18.2.2010);
אריה קמר, דיני הפקעת מקרקעין , מהדורה שמינית, כרך ראשון (להלן – "קמר"), עמ' 334 ואילך.

9. כל התנאים האמורים לעיל התקיימו בענייננו:
א-ב – פורס מה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע לפי סעיף 5(1) לפקודה והודעה על מסירת החזקה לפי סעיך7(1) לפקודה בילקוט הפרסומים 4893 מיום י"ב בסיון התש"ס, 15.6.2000, עמ' 3937-3938 (נספח 2 לתובענה);
ג – באותה הודעה נכתב כי " הועדה מורה בזה שכל אדם המחזיק בקרקע האמורה ימסור מיד את החזקה בה", התביעה למסירת החזקה הוגשה קרוב ל-18 שנים לאחר פרסום ההודעה;
ד – המשיבים , הבעלים והמחזיקים של המקרקעין, מסרבים למסור את ה חזקה.

10. כאמור לעיל, טענות המשיבים אינן מכוונות לאי-התקיימותם של ארבעת התנאים הנזכרים, ולדבריהם, טע נותיהם מצדיקות את דחיית התביעה ל מרות התקיימותם.
בפסק דין קיסר הנ"ל נקבע, כי "במקרים מיוחדים וחריגים אפשר ויהא ניתן להעלות טענות הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות או ממשפחה קרובה למשפחה זו. ואולם בכפוף לסייג זה, די בהוכחת ארבעת התנאים, והרשות המפקיעה תזכה בצו לפי סעיף 8 לפקודה" (עמ' 324).
וכן נכתב בפסק דין אקונס הנ"ל (בעמ' 839):
"אכן, הליך לפי סעיף 8 ראוי שיהיה הליך מהיר כדי לאפשר תפיסת חזקה ללא שיהוי. על בתי המשפט לתת דעתם על כך שהליך זה לא יהפוך מסורבל וממושך. על בתי המשפט לזכור כי היתה למי שמבקשים את החזקה מידו אפשרות לתקוף את ההפקעה בתקיפה ישירה. עם זאת סקירת פסקי הדין מראה כי בתי המשפט אינן אוטמים אוזניהם, גם בדיון לפי סעיף 8 לפקודה, לטענות בעניין פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה " (הדגשה במקור).
וראו: קמר, עמ' 347.

כב' השופט טובי סיכם את ההלכה בעניין זה בפסק דינו שניתן ב-ה"פ (מחוזי ת"א) 20781-05-12 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב – יפו נ' אקסלרוד (11.10.2018) (פסקה 11):
"כללו של דבר: בהליך למסירת המקרקעין לרשות המפקיעה מכוח סעיף 8 לפקודה, ניתן לדון בטענות הגנה הנוגעות לפגמים מהותיים שנפלו בהליך ההפקעה היורדים לשורשו (לרבות חוקיות התוכנית המפקיעה) – אך אין לדון במסגרתו בטענות שאין בהן כדי לאיין את הליך ההפקעה".

האם הטענות שהעלו המשיבים נופלות בגדר "המקרים המיוחדים והחריגים" המצדיקים את אי מתן הצו, למרות התקיימות התנאים האמורים (פסק דין קיסר)?
האם הפגמים שמנו המשיבים "שורשיים ובסיסיים" (פסק דין אקונס)?
האם יש בהם כדי "לאיין את הליך ההפקעה" (פסק דין אקסלורד)?
בכך יעסוק המשך הדיון.

11. טענתם הראשונה של המשיבים היא כי תכנית 618, שעל בסיסה נעשתה ההפקעה, אין בה כדי להוות את הבסיס לסמכות הוועדה המקומית להפקעת שטח המעבר, משום שלא ניתן לזהות שטח זה בתשריט שצורף לתכנית.
אכן, שטח ההפקעה הנדון כאן קשה לזהותו במפה המקורית שצורפה לתכנית, משום קנה המידה הקטן שלה (נספח 4 לתובענה).
עד המבקשות, גלעד טבת, הודה בכך בחקירתו, למרות שידע לסמנו באותה מפה (עמ' 17 לפרוטוקול).
אולם, להחלטת הועדה המקומית על ביצוע ההפקעה, מיום 1.43.2000 (צורפה לתשובת המבקשות לכתב התשובה של המשיבים) צורף תשריט בקנה מידה גדול יותר, ששטח ההפקעה מסומן עליו בצורה ברורה.
העיקר לענייננו הוא שלא יכול להיות כל ספק בדבר זיהויו של שטח זה.
כבר בהודעת ההפקעה שפורסמה ברשומות צוין כי שטחי ההפקעה כוללים כ- 110 מ" ר מתוך שטח החלקה של המשיבים, חלקה מס' 122, ששטחה הכולל 795 מ"ר; גם בהחלטת הוועדה על ההפקעה צוינו אותם פרטים וכן צוין כי בשטח ההפקעה הנדון מצויים " מחסן וגרוטאות של שתי מכוניות ומכלי פלסטיק" וכן צוין כי המעבר דרוש כדי ליצור גישה מרחוב מעבר יבוק לחלקות 126 ו-127.
כל המסמכים הללו הומצאו לב"כ המשיבים עוד בחודש דצמבר 2014, שכן בא-כוחם באותה עת ציין במכתבו למבקשות (נספח 9 לתובענה), כי " מרשתנו קיבלה מכם רק בעצם ימים אלו את כל המסמכים הרלוונטיים להודעת ההפקעה. . . ", ולא העלה כל שאלה או ספק בדבר זיהוי השטח הנדרש להפקעה.
נמצא, כי אין בטענה בדבר חוסר הבהירות בזיהויו של שטח ההפקעה כל ממש.

12. עוד טוענים המשיבים כי מאז פרסום תכנית 618 בשנת 1961, "השתנו צורכי העיר ובהתאם גם פני העיר מבחינה כללית ותכנונית, כולל מערכת הדרכים ושטחי הציבו ר הנדרשים לפיתוח המתחדש באזור הרחובות נחלת יצחק/מעבר יבוק" (סעיף 4 לסיכומיהם).
ראשית, טענה זו היה על המשיבים לתמו ך בחוות דעת מומחה.
לא הומצאה חוות דעת כזו והמשיב 2, שהצהיר על כך, ודאי אינו מומחה המוסמך להעיד על שינוי צורכי העיר ופניה.
שנית, גם אם ניתן להניח כי השתנו צרכי העיר ופניה מאז פרסום התכנית בשנת 1961, לא ברור כיצד השינויים הללו יש בהם כדי לבטל את הצורך בהפקעה הנדונה כאן.
אדרבא, כפי שהתברר בראיות, המעבר נדרש כדי ליצור גישה, בין היתר לחלקה 127, לגביה אושרה בשנת 2016 תכנית לבניית מבני ציבור ומגורים והתחזק הצורך בהסדרת המעבר (נספח 10 לתובענה, טבת- עמ' 38-39 לפרוט וקול).
שלישית, והעיקר: אין חולק כי תכנית 618 הינה עדיין תכנית בנין העיר התקפה לאזור זה.
גם טענה זו, אם כן, נדחית.

13. המשיבים טוענים כי יש לדחות את התביעה , משום שהמבקשות לא צירפו את החלטת הועדה על הפקעה ואת התשריט שצורף אליה לכתב התובענה.
המשיבים לא הצביעו מהו המקור לחייב את המבקשות לצרף את ההחלטה והתשריט האמורים לכתב התובענה.
מכל מקום, גם אם היה בכך פגם כלשהו, הרי שהוא נרפא בצירופם של אלה לכתב התשובה של המבקשות שהוגש לאחר כתב התשובה של המשיבים, וודאי שאין ב"פגם" זה כדי לאיין את ההפקעה .

14. טענה נוספת של המשיבים הינה, כי היה על הועדה לשוב ולשקול את הצורך בהפקעה ובמסירת החזקה לפני הגשת התובענה, בהתחשב בכך שהחלטת הו ועדה על ההפקעה נעשתה כ-18 שנים קודם לכן.
גם טענה זו דינה להידחות.
זכותה של הרשות המפקיעה לקבל את ההחזקה במקרקעין שרירה וקיימת כל עוד ההפקעה עומדת בתוקפה (ראו: קמר, עמ' 349, והפסיקה הנזכרת בה"ש 82).
בענייננו, הצורך בהפקעה לשם הסדרת המעבר מרחוב מעבר יבוק לחלקות הסמוכות לא זו בלבד שלא השתנה מאז החלטת הועדה על ההפקעה, אלא אף התגבר, כאמור לעיל.

15. המשיבים העלו בסיכומיהם שלל טענות הנוגעות לתכנית בנין העיר ולמידתיות הייעוד להפקעה.
טענות אלה, אין לדון בהן במסגרת הדיון לפי סעיף 8 לפקודה, והמקום להעלותן היה במסגרת ההתנגדות לתכנית בנין העיר, או במסגרת ההתנגדות להפקעה בדרך של תקיפה ישירה בהליך מנהלי (ראו: קמר, עמ' 348-349 והפסיקה המובאת בה"ש 79-80).
בענייננו מחדלם של המשיבים להעלות טענות אלה במועד המתאים ובאמצעות ההליך המתאים זועק ממש, שכן, כאמור, כל הפרטים והמסמכים הרלוונטיים לשם העלאת התנגדותם וטענותיהם היו בידיהם כבר בחודש דצמבר 2000, כך עולה ממכתב בא-כוחם מיום 14.12.2000 (נספח 9 לתובענה).
במענה לאותו מכתב השיבה המבקשת 1, במכתב שנשלח על ידה לב"כ המשיבים עשרה ימים בלבד לאחר מכן, ביום 24.12.20000, על כל השאלות שהועלו והודיעה כי "לאור האמור לעיל אין בכוונת העירייה לבטל את ההפקעה" (צורף לנספח 9).
למרות זאת, ישבו המשיבים בחוסר מעש ולא עשו מאומה כדי להתנגד להפקעה בהליך המתאים של תקיפה ישירה בהליך מנהלי במשך קרוב ל-18 שנים.
בנסיבות אלה אינני סבור שיש לאפשר למשיבים להעלות טענותיהם אלה במסגרת תוב ענה זו למסירת החזקה לפי סעיף 8 לפקודה.

16. גם השיהוי בהגשת התובענה, קרוב ל-18 שנים מאז פרסום הודעת ההפקעה, אין בו כי לגרום לביטולה.
כדברי כב' השופט מזוז ב-עע"מ 9047/17 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב נ' קרקובסקי (23.5.2019) (פסקה 3): " תמצית ההלכה שגובשה בפסיקה בסוגיה זו הינה כי שיהוי בלתי סביר במימוש יעדי ההפקעה עשוי אמנם להקים עילה לביטול ההפקעה, אך זאת רק במקרים חריגים ו כאשר מדובר בשיהוי קיצוני, וכי בכל מקרה חלוף הזמן הוא רק מרכיב אחד – ואף לא המכריע – במכלול השיקולים לעניין זה, אותו יש לאזן עם האינטרס הציבורי במימוש מטרת ההפקעה ".
גם כב' השופט קרא סבר באותו עניין שהשי הוי בביצוע ההפקעה אינו מצדיק את ביטול ההפקעה ואת הפגיעה באינטרס הציבורי (פסקה 2 לחוות דעתו).
זהו הדין בענייננו, כאשר הוכח ששטח ההפקעה דרוש לשם מעבר לחלקות הסמוכות, לגביהן אןשרה תכנית לבניית מבני מגורים ומבני ציבור.
ביטול ההפקעה בשל שיהוי יפגע, לכן, פגיעה רבה בבעליהם של המקרקעין הסמוכים , אשר היו רשאים להסתמך על הודעת ההפקעה וע ל התכנית שבתוקף.
נוסף לכך, כנגד השיהוי בביצוע ההפקעה עומד השיהוי של המשיבים בהעלאת טענות ההתנגדות שלהם באמצעות ההליך המנהלי המתאים.
מלבד זאת, המשיבים לא נפגעו במאומה משיהוי זה.
אדרבא, במשך כל התקופה הזו הם המשיכו לעשות שימוש בשטח ההפקעה ללא כל הפרעה וגם המצב הפיזי באותו שטח נותר כפי שתואר בהחלט ת הועדה על ההפקעה.

17. בהקשר זה אינני רואה כל פגם בכך שהמבקשות ניעורו לממש את ההפקעה, רק לאחר פנייתם של בעלי החלקות הסמוכות, למרות שמוטב היה אילו היו עושות כן עוד קודם לכן.
כאמור לעיל, בעלי החלקות הסמוכות היו רשאים להסתמך על התכנית שבתוקף ועל הודעת ההפקעה שפורסמה ברשומות ולתכנן את צעדיהם בהתאם.
אדרבא, דווקא הימנעות המבקשות מלממש את ההפקעה, לאחר פניית בעלי החלקות הסמוכות, עלולה היתה להיות בלתי ראויה בנסיבות שתוארו.

18. המשיבים טענו עוד כי לא היה ראוי לכרוך באותה הודעה שפורסמה ברשומות גם הודעה לפי סעיף 5 לפקודה וגם הודעה לפי סעיף 7 לפקודה.
סעיף 7(1) לפקודה מאפשר במפורש לכרוך את שתי ההודעות הללו בהודעה אחת שתפורסם ברשומות, ולכן אינני רואה ממש גם בטענה זו.

19. המשיבים העלו בכתב תשובתם גם טענת התיישנות.
הם לא שבו על טענה זו בסיכומיהם ולכן היא נחשבת כטענה שנזנחה (ראו: א. גורן, סוגיות בדין האזרחי, מהדורה שתים-עשרה, עמ' 507).
מכל מקום, זכותה של הרשות המפקיעה לקבל את ההחזקה במקרקעין, כאמור לעיל, שרירה וקיימת כל עוד ההפקעה נמשכת, ודומה הדבר לעוולה נזיקית נמשכת, המתחדשת מדי יום ביומו, שגם בה מוליד המעשה הנמשך, מדי יום, עילת תביעה חדשה (ראו: קמר, עמ' 349, והפסיקה הנזכרת בה"ש 82-83).

סיכום ותוצאה

20. סיכום הדברים הוא שהוכח כי התמלאו כל התנאים הנדרשים לשם מתן צו למסירת החזקה בשטח ההפקעה לפי סעיף 8 לפקודה, ולא נמצאה בכל טענות המשיבים כל טענה שתצד יק את אי מתן הצו המבוקש.
התביעה מתקבלת וניתן צו כמבוקש בתובענה.
המבקשות ימציאו פסיקתא לחתימתי.
המשיבים ישלמו למבקשות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ט סיוון תש"פ, 11 יוני 2020, בהעדר הצדדים.