הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 52465-01-19

לפני
כבוד השופט נפתלי שילה

המבקשים

1.זוהר יפה
2.ענת ספיר
3.טלי יפה- לינגל
4.שרון אסיף
5. עיזבון המנוחה דליה יפה ז"ל באמצעות מנהל העיזבון
ע"י עוה"ד טרי אלמוזלינו ארנון, גילי קצמן ומור כהן

נגד

המשיבים

1.עו"ד יהושע דיאמנט
ע"י עו"ד אוריאל מוזס ממשרד הרצוג פוקס נאמן

2.דורית דיאמנט
3.אילנה כהן
4.איילה רפלד
ע"י עו"ד נדב יריב

5. עו"ד ערן פלס, מנהל עיזבון המנוח משה יפה ז"ל

החלטה

האם יש לסלק על הסף את תביעת המבקשים?

א. רקע עובדתי

1. למנוח משה יהודה יפה (להלן: המנוח) היו בחייו שתי נשים: נחמה ז"ל ודליה ז"ל.

2. למנוח ולנחמה נולדו שלוש בנות, הן המשיבות 2-4 (להלן: בנות נחמה או המשיבות).

3. למנוח ולדליה נולדו שלוש בנות, הן המבקשות 2-4 (להלן: בנות דליה).

4. המבקש 1 (להלן: זהר) הוא בנה של דליה מנישואיה הקודמים ומשמש כמנהל עיזבונה.

5. המשיב 1 (להלן גם: שוקי), הוא בעלה של המשיבה 2 והוא עורך דין .

6. ביום 21.8.04 נפטר המנוח והמשיב 5 (להלן: עו"ד פלס) מונה למנהל עיזבונו בשנת 2005 יחד עם דליה. לאחר פטירת דליה בשנת 2010, מונה עו"ד פלס למנהל עיזבון יחיד של עזבון המנוח.

7. למנוח היה רכוש רב ובין היתר הוא החזיק בחברת החלמה ונופש בע"מ (להלן: החברה) שהיא בעלים של מקרקעין בנתניה שעליו מופעל בית אבות (להלן: המקרקעין). המנוח החזיק 99.85% ממניות החברה ודליה החזיקה ב– 0.15% ממניות החברה.

8. ביום 24.2.03 חתמו המנוח והחברה על הסכם שכר טרחה עם שוקי (להלן: ההסכם). בהסכם צוין ששוקי מטפל בשינוי ייעוד המקרקעין עוד משנת 1991 ובתמורה לטיפול המשפטי של שוקי, הוא יהיה זכאי בין היתר לשכר טרחה בגובה של 5% משווי המקרקעין וכן ל-2% מ תמורת מכירת כל יחידת דיור שתיבנה על המקרקעין. בהסכם נקבע גם, שאם המזמין יבטל את ההסכם, יהיה עליו לשלם את מלוא שכר הטרחה שנקבע בהסכם. המנוח והחברה אף העניקו לשוקי ייפוי כוח בלתי חוזר לייצגם בכל הקשור לשינוי הייעוד של המקרקעין.

9. לאחר פטירת המנוח, שימשה דליה מתוקף תפקידה כמנהלת עיזבון, גם כדירקטורית בחברה וזהר טען שאף הוא שימש דירקטור בחברה (סעיף 13.8 לתצהיר זהר בנספח 3 לתשובת בנות נחמה).

10. בין ילדי המנוחים התנהלו הליכים משפטיים רבים וביום 14.10.12 הם הסכימו להעביר את הסכסוכים להכרעת בורר, השופט בדימוס יצחק שנהב (להלן: הבורר). במסגרת סמכות הבורר, נקבע בסעיף 8 להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.9.12 כי: "הבורר יוסמך לפסוק בכל השאלות שיכול ויתעוררו במסגרת פתרון כל הסכסוכים שבין הצדדים, למעט אשר יפורט בהמשך". בהסכמות הצדדים מיום 14.10.12 שקיבלו תוקף של החלטה נקבע שאף האמור בהחלטה הנ"ל מהווה חלק בלתי נפרד מההסכמות (סעיף 1).

11. בסעיף 5 להסכמות הנ"ל שניתן להן תוקף של החלטה ע"י בית משפט זה (כב' השופט שנלר) נקבע כי:

"בכל הקשור לסמכויות הבורר, הרי סמכויות אלו תהיינה בהתאם למתווה ולמען הסר ספק, מוסכם כי בכל סכסוך שיתגלה בין כל אחד מהצדדים למשנהו, כך גם כל דרישה שתהא לצד זה או אחר בכל הקשור לנושא החברות, הבורר יהיה מוסמך להכריע בכך. כמובן שהדברים מתייחסים גם ביחס לכל סכסוך עתידי שיתגלה, הכול מתוך מטרה לסיים במסגרת בוררות, אחת ולתמיד, את הסכסוך שבין הצדדים".

בסעיף 12 להסכמות נקבע כי:

"ככל שתתגלה מחלוקת בין הצדדים בכל הקשור לפרשנותו של הסכם הבוררות דלעיל, אזי יכריע בשאלה זו המותב דנן, וכשמוסכם מראש שההכרעה תהיה לפי סעיף 79א ללא מתן נימוקים".

12. הליכי הבוררות טרם הסתיימו למרות שניתנו עד היום כמה פסקי בוררות ולפיכך העיזבון לא חולק עד היום.

13. בהחלטת דירקטוריון החברה מיום 14.10.18 שנחתמה ע"י עו"ד פלס, נקבע שההסכם שריר וקיים מנימוקים אלו:

"בישיבת הדירקטוריון מיום 29.5.13 הצהיר עו"ד חלפין כי "החברה מכירה בתוקפו של ההסכם מפברואר 2003 שנערך בין החברה לבין עו"ד דיאמנט, החברה אישרה את ההסכם... ביום 9.4.17 החליט כב' הבורר... כדלהלן: "החל מיום 15.5.17 כל ענייני החברות ינוהלו יחד ע"י שני מנהלים, האחד מר זוהר יפה והשני אילנה (יפה) כהן". ברור אם כן, כי לזהר יפה אין יכולת לבטל את ההסכם עם עו"ד דיאמנט ועליו להפנות עתירה בעניין לבורר...".

14. המבקשים הגישו את המרצת הפתיחה נשוא החלטה זו שבמסגרתה ביקשו להצהיר שחל איסור על שוקי לפעול ולייצג בכל הקשור למקרקעין בהתאם להסכם וזאת, נוכח ניגוד עניינים או לפחות חשש לניגוד עניינים מהותי שהוא מצוי בו.

15. המבקשים טוענים ששוקי נטל חלק בהתדיינות בין ילדי המנוחים ובתקופה מסוימת אף ייצג את בנות נחמה. לטענתם, שוקי מתעקש להישאר בתפקידו, למרות שהדבר מנוגד לכללי האתיקה של עורכי הדין. המבקשים טוענים שזכותם שלא ייכפה עליהם שירות אישי שהם לא מעוניינים בו וזכותם לא להיות מיוצגים ע"י בעלה של המשיבה 2 שמנהלת כנגדם "קרבות משפטיים עקובים מדם במשך שנים". לדבריהם: "הדין אינו מאפשר, מצב בו התובעים, יהיו כבולים, ללא יכולת להשתחרר, בקבלת שירותים משפטיים ממי שבמשך שנים רבות מכפיש אותם, משחיר את דמותם, מאשים אותם בהאשמות חמורות ויוצא באופן גלוי, מפורש ובוטה כנגדם".

16. המבקשים טוענים שהם אמורים לקבל 75% מעיזבון המנוח (שלא הותיר צוואה) ולא ייתכן שהם יהיו מיוצגים ע"י שוקי שפועל יחד עם אשתו לנישולם מהעיזבון ונוקט בעמדה חד צדדית כנגדם.

17. המשיבים טוענים שיש לדחות את התביעה על הסף ובתשובה שהגישו העלו טענות מקדמיות רבות. בדיון שהתקיים ביום 12.1.20 ביקשו המבקשים להשיב בכתב לטענות המשיבים. למרות שהמבקשים היו אמורים להיות מוכנים להשיב לטענות אלו בעל פה בדיון כפי שהוחלט בסיום ק.מ. שהתקיים ביום 9.7.19 (סעיף 3 להחלטה), אפשרתי למבקשים להגיש תשובה בכתב וכן אפשרתי למשיבים להגיב לתשובה.

ב. תמצית הטענות המקדמיות של המשיבים

1. יש לסלק על הסף את המרצת הפתיחה נוכח היעדר עילת תביעה והיעדר יריבות. למבקשים אין זכות עמידה , לא בשם החברה ולא בשם עיזבון המנוח. המבקשים אינם צד להסכם שכ"ט בין שוקי לחברה ולמנוח, ולכן אינם יכולים לבטל את הסכם שכ"ט. השירות המשפטי ניתן ע"י המשיב לחברה עצמה ולא למנוח או למי שבא בנעליו. המבקשים 2-5 הינם חלק מיורשיו הפוטנציאליים של המנוח אולם מאחר שמונה מנהל עיזבון לנכסי המנוח, הם אינם יכולים לפעול בשם העיזבון והם אף אינם בעלי מניות בחברה שיכולים לפעול בשם החברה. הדברים אף מעוגנים בסעיף 25 לתקנות ההתאגדות של החברה .

2. משעה שמונה מנהל עיזבון, אזי בהתאם לסעיף 121 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה), המבקשים אינם רשאים "לעשות בעזבון" אלא ברשות מנהל העיזבון או ביהמ"ש ולכן, הגשת המרצת הפתיחה הוגשה ללא אישור ושלא כדין. היקף האיסור "לעשות בעיזבון" פורש בפסיקה באופן מרחיב. משעה שהמבקשים מעוניינים לאכוף על העיזבון פעולות משפטיות הנוגעות לניהולו, הם אינם מוסמכים לעשות זאת אלא רק מנהל העיזבון.

3. טרם ניתן צו ירושה ביחס לעזבון המנוח. צו הירושה ניתן על מנת שניתן יהיה למכור את הזכויות בבית והוא נוגע לעניין זה בלבד. הסכסוך הועבר להליך בוררות שמטרתו להכריע במחלוקות שבין הצדדים ולקבוע מה חלקו של כל אחד מהצדדים בירושה וכן להגיש הצעת חלוקה בעין ע"י הבורר.

4. המרצת הפתיחה התיישנה. ניגוד העניינים עליו מלינים המבקשים נוצר בשנת 2004 (מועד פטירת המנוח) ולכל המאוחר בשנת 2006 (עת נתן שוקי תצהיר במסגרת התנגדות בנות נחמה לבקשה לקיום צוואה). ככל שהיתה למבקשים עילת תביעה, הרי שחלפו 13 שנים מאז נולדה עילת התובענה ולכן היא התיישנה . טענת המבקשים שמדובר ב"עילה נמשכת" שאינה מתיישנת, הי א חסרת כל בסיס משפטי .

יש לדחות את טענת המבקשים שיש להורות על הפסקת החוזה כיוון שמדובר בחוזה למתן שירותים אישיים, שכן השירות האישי ניתן לחברה ולא למבקשים. אף אם היה ניתן לומר שהמנוח גם קיבל שירות אישי משוקי, הרי שהמבקשים טרם נכנסו לנעליו, כך שלא ניתן לומר שניתן להם בשלב זה שירות אישי.

5. יש לדחות את התובענה נוכח שיהוי כבד בהגשתה. המבקשים לא מספקים הסבר מדוע המרצת הפתיחה הוגשה רק עכשיו, כאשר כלל הנסיבות והעובדות היו ידועות להם במהלך כל השנים.

6. יש לסלק על הסף את המרצת הפתיחה נוכח קיומו של מעשה בי-דין, מניעות, השתק עילה והשתק פלוגתא. במסגרת בקשה למתן הוראות שהגיש מנהל העיזבון, התקיים דיון שבמסגרתו הסכימו הצדדים להמשך קבלת השירותים המשפטיים משוקי. בהתאם לכך, שוקי המשיך לעסוק ולטפל בענייני המקרקעין והוא פועל כך עד היום.

7. השתק פלוגתא יחול לא רק על פלוגתות שהועמדו במחלוקת בין הצדדים ונדונו לגופן בהליך הראשון, אלא גם על טענות שהיה על בעל דין להעלותן במסגרת אותו הליך והוא לא עשה כן. נפסק שבמקרה בו יכול היה בעל דין להעלות טענה כלשהי ולא העלה אותה, נוצרת מניעות מלהעלותה בהליכים מאוחרים יותר. על המבקשים היה להעלות טענותיהם במסגרת התגובה לבקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין זה בדיוק ע"י מנהל העיזבון. הם בחרו שלא לעשות כן ולכן כעת הם מנועים מלהעלות טענתם זו.

8. יש לסלק על הסף את המרצת הפתיחה בשל חוסר תום ליבם של המבקשים, אשר ביקשו סעד מן היושר אולם באו בחוסר ניקיון כפיים, תוך שהסתירו ולא גילו לביהמ"ש עובדות מהותיות ורלוונטיות.

9. מאחר שהמרצת הפתיחה עוסקת בעיקרה בחובותיו האתיות של עו"ד, המקום המתאים לבירור טענות מסוג זה הינו מוסדות לשכת עורכי הדין.

10. לחילופין, יש לברר את הטענות במסגרת הליך הבוררות. במתווה הבוררות אשר זכה לפרשנות מרחיבה של ביהמ"ש, נקבע שהליך הבוררות יחול על כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים כחלק מסכסוך הירושה.

11. אף אם ביהמ"ש הוא הערכאה הנכונה לבירור התובענה, הרי שהיה מקום להגישה כתביעה אזרחית בשל מורכבות עובדתית ומשפטית שאינה מתאימה להתברר בה"פ.

ג. תמצית טענות המבקשים בתגובה לטענות המקדמיות לסילוק על הסף

1. מחיקה על הסף, בטרם שמיעת הראיות, הינה סעד קיצוני שניתן במשורה, מאחר שהדבר מהווה פגיעה בזכות היסוד של גישה לערכאות.

2. יש לדחות את הטענה בדבר היעדר יריבות. המנוח היה צד להסכם ומשכך יורשיו – המבקשות – גם הן למעשה צד להסכם שכר הטרחה. משהיורשים עומדים בנעליו של המנוח כצד להסכם שכ"ט, מקנה להם הדבר מעמד בתביעה. לא העיזבון, לא מנהל העיזבון, ולא אף אחד אחר, נכנסים לנעליו של המנוח כצד להסכם.

3. בניגוד לטענת המשיבים, אין עניינה של התובענה בטענות של העיזבון ביחס לנכסי העיזבון, כי אם בטענות אישיות וישירות של התובעים כלפי שוקי. עם פטירת המנוח, נכסי העיזבון נופלים באופן מיידי לידי היורשים ולכן הטענה לפיה כל נכסי העיזבון שייכים לעיזבון היא חסרת משמעות משפטית.

4. בעוד מעמד המבקשות כצד להסכם שכ"ט הוא מכוח הירושה, הרי שעילה של המבקשים לביטול ההסכם אינה עילה של המנוח שעברה בירושה ושייכת כעת לעיזבון, אלא היא עילה אישית שקמה לתובעים ונולדה במועד מאוחר לפטירת המנוח.

5. יש לדחות את הטענות בדבר התיישנות ושיהוי. ניגוד העניינים או החשש לניגוד עניינים מתרחש כל יום, כל שעה, כל דקה, בה עורך הדין נותן שירותים בניגוד עניינים ולכן מדובר בעילה נמשכת. בנוסף, אין לכפות חוזה בין צדדים שביניהם נדרשים יחסי אמון. מדובר בהפסקת חוזה למתן שירותים אישיים-משפטיים. הזכות להפסיק חוזה למתן שירותים אישיים היא זכות קיימת ומוחלטת וניתן להפעיל זכות זו בכל נקודת זמן. זכות זו אינה מתיישנת.

6. לא קיים מעשה בית דין. לא השתק עילה, לא השתק פלוגתא ולא מניעות. ביהמ"ש לא נדרש לסוגיה שבבסיס התביעה כלל ועיקר. הסוגיה הוסרה מסדר היום של הדיון ובהמ"ש לא נדרש אליה לגופה וממילא לא הכריע בה. כמו כן, אף אחד מהתנאים שעליהם לחול לצורך קיומו של השתק פלוגתא, לא מתקיים במקרה זה.

7. דין הטענה לפיה יש לברר את התובענה בפני מוסדות לשכת עורכי הדין להידחות. לשכת עורכי הדין אינה מוסמכת ליתן לתובעים סעדים אופרטיביים כלשהם, שמשמעותם הצהרה על בטלותו של ההסכם למתן שירותים אישיים.

8. ניגוד העניינים אינו מעלה שאלה מורכבת המצריכה בירור עובדתי מעמיק.

9. הטענה שיש לברר את התובענה במסגרת הליך הבוררות דינה להידחות. שוקי אינו צד להסכם הבוררות. מתווה הבוררות חל מפורשות על תביעות שבין היורשים לבין עצמם, ואינו חל על תביעות של חלק מהיורשים כנגד צד ג' – שוקי.

ד. דיון והכרעה

1. סמכות בית המשפט לסלק תובענה על הסף, מעוגנת בסעיפים 100 ו-101 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2. הלכה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו לסלק תובענה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו על יסוד הטענות עליהן ביסס תביעתו. ביהמ"ש ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו זו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.07)).

בע"א 7218/10 יוסף שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (29.1.12) ציין כב' השופט פוגלמן כי:

"אין חולק שסילוק תובענה על הסף היא תוצאה קשה לתובע, שכן שערי המשפט ננעלים בפניו, עוד לפני שניתנה לו ולבעלי הדין האחרים האפשרות להשמיע את טענותיהם. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בסילוק על הסף בדרך של דחייה, שכן דחייה על הסף יוצרת מעשה בית דין וסותמת את הגולל על עילת התביעה".

3. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שמקרה דנן אינו נמנה על המקרים יוצאי הדופן בהם יש לסלק על הסף את התובענה ואולם יש לעכב את ההליכים בתיק זה בשל מתווה הבוררות, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן:

(א) יש לדון בסכסוך במסגרת הבוררות

1. כפי שנקבע בהחלטות שבמסגרתן הועבר כל הסכסוך לבוררות כמפורט לעיל, הוסכם שכל סכסוך, לרבות "סכסוך עתידי" ואף סכסוך הקשור לחברות, יידון בבוררות.

2. בהחלטות שניתנו ע"י כב' סגן הנשיא השופט שנלר, נקבע שיש לפרש את ההסמכה לבוררות באופן נרחב. בהחלטתו מיום 2.11.16 נקבע כי:

"... ברור כי המטרה היתה כי הבורר יכריע בכלל הסכסוכים שבין הצדדים. יתר על כן... בסופו של יום הוחלט על מתן סמכויות נרחבות ביותר לבורר, האמור להכריע בכל הסכסוכים שעניינם למעשה עיזבון המנוחים, וכשבסופו של יום המטרה שבעקבות הכרעות אלו או אחרות יחולק העיזבון ובאופן שהצדדים לא יידרשו להליכים נוספים. אכן בפן הפורמלי החברות לא היו צד להליכים. אולם, לאור כך שעיקר היקף העיזבון קשור לחברות השונות והן לאור הניסוח המפורש אודות סכסוך הקשור לחברות, היה ברור כי הבורר יכריע בסכסוכים שכאלו".

כפי שצוין לעיל, בסעיף 5 להסכמות שניתן להן תוקף של החלטה נקבע בין היתר כי:

"...מוסכם כי בכל סכסוך שיתגלה בין כל אחד מהצדדים למשנהו, כך גם כל דרישה שתהא לצד זה או אחר בכל הקשור לנושא החברות, הבורר יהיה מוסמך להכריע בכך."

3. פרופ' ס' אוטולנגי בספרה בוררות – דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי) בעמ' 249, 255 מציינת כי:

"הסכם בוררות מבטא הסכמת הצדדים למסור סכסוך שביניהם להכרעת בורר, במקום לפנות לערכאה שיפוטית...
מתוך המגמה לשמור מצד אחד על זכות הפנייה לערכאות, להקפיד מצד שני על קיום הסכמים, נקבעה הוראת ס' 5 לחוק הבוררות. סעיף זה מסמיך את ביהמ"ש לעכב הליכים שהוגשו בפניו, אם התקיימו כל התנאים הבאים:
1. יש הסכם בוררות בין הצדדים;
2. התובענה שהוגשה לביהמ"ש מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו;
3. בעל דין שהוא צד להסכם מבקש עיכוב;
4. המבקש היה מוכן – והנו מוכן גם בשעת הגשת הבקשה – לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות;
5. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת;
6. המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התובענה."

4. במקרה דנן, התנאים שקובע סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח–1968 (להלן: חוק הבוררות) מתקיימים והאכסניה המתאימה לדון בתובענה היא בהליך הבוררות, מהנימוקים שיפורט ו:

5. הסכם בוררות בכתב - עיכוב הליכים לפי סע' 5 לחוק הבוררות יכול להינתן רק מקום שקיים הסכם בוררות בכתב בין הצדדים והכתב יכול להיות גם פרוטוקול ביהמ"ש, אם נרשמה בו הסכמת הצדדים להעברת התביעה או מכלול הסכסוכים ביניהם לבוררות (אוטולנגי, עמ' 256 ). במקרה דנן, כל ילדי המנוחים הסכימ ו לכך כמפורט לעיל.

6. ברם, שוקי לא היה חלק מילדי המנוחים והוא לא צד להסכם הבוררות. לכאורה, יש צדק בטענות המבקשים שהם הסכימו להתדיין בבוררות רק כנגד בנות נחמה ולא בתביעה כנגד שוקי.

7. ברע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (17.6.13) דן ביהמ"ש העליון בשאלת צירופם של צדדים נוספים להליך הבוררות הגם שאינם צד להסכם המכיל תניית בוררות. ביהמ"ש קבע כי ככלל הסכם הבוררות יחייב רק את הצדדים החתומים עליו, אולם, ישנם "מעגלי הרחבה" המהווים חריג לכלל ומאפשרים צירופם של מי שאינו חלק מהסכם הבוררות להליך. כב' השופט דנציגר (בפסקאות 11-14) קבע כי :

"מושכלות יסוד הן בדיני הבוררות כי, ככלל, הסכם הבוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו שכן מקורו של הליך הבוררות הוא בהסכמת הצדדים המפורשת למסור את ענייניהם להכרעת הבורר ולכן יש צורך במפגש רצונות מלא של כל הצדדים לקחת חלק בהליך... לעקרון יסוד זה קיימים, כמובן, חריגים, והאפשרות לצרף צד להליך בוררות על אף שאינו חתום על הסכם הבוררות הורחבה במספר מעגלים. מעגל ההרחבה הראשון מתייחס לצירוף צדדים אשר מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים עולה כי הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות... מעגל ההרחבה השלישי הוא המרחיק לכת ביותר מבחינת עקרון היסוד של הסכמת הצדדים לבוררות, שכן הוא מתייחס לאותם מקרים בהם לא עולה מהסכם הבוררות כי יש לצרף צד מסוים לבוררות ואותו אדם הנדרש להליך הבוררות אינו חליף של אחד הצדדים המקוריים. ואולם, מקור הצדקתו של מעגל זה גם הוא נעוץ ביסוד הסכמת הצדדים ונראה כי מטרתו היא למנוע מצדדים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו מבחינה מהותית בטענות פורמליסטיות... המקרים האופייניים ביותר למעגל זה הינם אלו בהם מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם".

ברע"א 1196/14 טליע ג'רייס נ' אליאס עראף (24.3.14) ציין כב' השופט דנציגר כי:

"...יחד עם זאת, הסכם בוררות, ככל חוזה, יש לפרש באופן תכליתי על פי אומד דעת הצדדים לו, כאשר במידה ותכליתו של הסכם בוררות היא לאפשר פתרון מלא של כלל המחלוקות בין הצדדים בדרך של בוררות, אפשר, לעיתים, כי לצורך הגשמת תכלית זו יידרש צירופו להליך הבוררות של גורם הקשור למחלוקת ולאחד מבעלי הדין המעורבים בה. על כן, הלכה היא כי במקום בו כוונת הצדדים, על פי פרשנות אומד דעתם, היא לברר באופן שלם ומלא את כלל המחלוקות ביניהם, אין מניעה אפריורית לשלב בהליך הבוררות גורמים החיוניים לבירור הסכסוך, ואשר בלעדיהם יהיה הליך חסר וחלקי, ואילו בנסיבות המתאימות מוסמך הבורר לצרפם אף אם אינם חתומים על הסכם הבוררות... ויודגש, ההצדקה לצירופם של גורמים כגון אלו להליך טמונה אף היא בהסכמת הצדדים להליך הבוררות ובחתירה להגשמת תכלית הסכם הבוררות, שכן צירופם להליך נועד למנוע מצד להליך הבוררות לחמוק מהשתתפות בהליך לו הסכים מבחינה מהותית תוך ניצול טענות פורמליסטיות... ודוק, ברי כי צירופו להליך הבוררות של גורם שאינו חתום על הסכם הבוררות אינו דבר שבשגרה, אלא שמור הוא למקרים חריגים בלבד. עם זאת, אין מדובר בתנאי בלעדיו אין, ובפרט כאשר אותו גורם הינו חיוני להליך הבוררות וכאשר הסירוב לצרפו להליך צפוי להוביל לפיצול הדיון בסכסוך ולהכבדה על בירורו הענייני, באופן שיש בו כדי לסכל את הליך הבוררות."

ראו גם: הפ"ב (ת"א) 32177-05-13 יהודה רגב נ' טאקט מחשבים ומערכות בע"מ (11.8.13).

8. במקרה דנן, שוקי התחייב להעניק שירותים משפטיים לחברה. שוקי אינו צד ג' רגיל. הוא נשוי למשיבה 2 ומרכיב מרכזי בטענותיהם של המבקשים, עוסק בכך ששוקי מזוהה עם בנות נחמה ולפיכך הוא מצוי בניגוד עניינים חמור. דהיינו, היחסים הקשים שבין היורשים והתנהלותו של שוקי בקשר לסכסוך הירושה, הביא להגשת התביעה. לפיכך, משהוסכם שכל הסכסוכים הקשורים לחברה יידונו בבוררות, אף הסכסוך בכל הנוגע לשירותים שמעניק שוקי לחברה כלול בגדר ענייני החברה שלגביהם הוסכם שיידונו בבוררות. לפיכך, מקרה דנן הוא בגדר אותו מקרה חריג שאוזכר לעיל. מאחר שהוסכם על הצדדים שבירור "שלם ומלא" של כל המחלוקות ביניהם, לרבות ביחס לחברה יידונו בבוררות, יש לראות אף בשוקי – שמ סכים שהסכסוך יידון בבוררות – כצד ל הליך הבוררות, למרות שפורמאלית הוא לא צד להסכם הבוררות . קבלת עמדת המבקשים, משמעותה נתינת יד להתחמקות ממתווה הבוררות שהצדדים הסכימו עליו ואשר נועד להכריע במכלול חילוקי הדעות , לרבות ביחס לחברה. המבקשים לא יכולים לעקוף את מנגנון הבוררות שהוסכם עליהם ולהעביר סכסוך הקשור קשר הדוק לחברה לדיון בבהמ"ש. זאת, במיוחד שעה שנקבע שהחברה, על אף שהיא אינה צד פורמאלי להסכם הבוררות, מהווה חלק ממתווה הבוררות.

9. התובענה מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו - משציינו שביהמ"ש זה העניק פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות כך שיכללו במסגרתו את כלל העניינים הקשורים לעיזבון, הרי שמדובר בתובענה המתייחסת לסכסוך שהסכם הבוררות חל עליו. שוקי בסעיף 204 לתשובתו, מסכים שהסכסוך יתברר בבוררות וטוען שיש לפרש את ההסכמה לבוררות באופן נרחב. שאלת המשך טיפולו של שוקי במקרקעי החברה מהווה סכסוך הקשור לחברה וביחס לכל הסכסוכים הקשורים אליה, הוסכם לפנות לבוררות.

10. מבקש העיכוב צד להסכם - הן שוקי והן המשיבות טענו שהיה על המבקשים לפנות לבורר בטרם הגשת ההליך דנא וכי המקום הראוי לבירור טענות המבקשים הוא הליך הבוררות.
המשיבות, שהן צד להסכם הבוררות, טוענות בצדק שמהותית מדובר בסכסוך הקשור לסכסוך הירושה הכולל ו אכן, טענת המבקשים שמדובר בסכסוך "כנגד צד ג'", מלאכותית ומיתממת . התובענה מופנית גם כנגדן וההליך עשוי להשפיע עליהן באופן מובהק. לכן, זכותן כמי שאין ספק שהיו צד למתווה הבוררות, לבקש עיכוב הליכים והעברת הסכסוך לבוררות, כשם שכל יתר הסכסוכים נדונו שם.

11. נכונות לקיום הבוררות – במקרה דנן לא נטען שלמשיבים לא היתה נכונות בשלב כלשהו לקיים את הבוררות. גם כיום, הם נכונים לדון בתובענה בפני הבורר ואף שוקי הצהיר על כך . לכן, גם תנאי זה מתקיים.

12. עיתוי הבקשה לעיכוב הליכים - הטענה לפיה יש לברר את התובענה במסגרת הליכי הבוררות עלתה בהזדמנות הראשונה ולפני שנדונה התובענה לגופה.

כפי שנקבע ברע"א 8024/06 Dolphin Maritime Ltd נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (28.05.2007)‏‏ בסעיף 13: "סעיף 5 לחוק הבוררות מגדיר, בין היתר, את המועד שבו על בעל דין להעלות בקשה לעיכוב הליכים...הוראה זו משמיעה כי על נתבע להגיש בקשה לעיכוב הליכים ככל המוקדם, בכתב ההגנה או בדרך אחרת אם מדובר בהליך בסדר דין מיוחד, ובכל מקרה לא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופו של ענין התובענה. המועד הקובע, דרך כלל, הוא שלב הגשת כתב ההגנה, ואם מדובר בהליך שאין בו כתב הגנה, כי אז המועד הקובע הוא היום שבו נטען לראשונה לגופו של ענין התובענה - בין כתב תשובה להמרצת פתיחה, בקשת רשות להתגונן, וכיוצא באלה הליכים דיוניים המהווים "תחליף" לכתב הגנה..".

13. באשר לפרשנות הסכם הבוררות - "בתי המשפט פסקו שבמקרה של ספק – הפרשנות תהא בכיוון של הרחבת סמכותו של הבורר" (אוטולנגי, 1011).

כפי שנקבע בע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, מב(4) 605 (1989)‏‏, 612:

"יש .. .מאידך גיסא, במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין לגבי נושא הסכסוך, לתת פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות."

ברע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל )04.10.2009)‏‏ בפסקה 12 נקבע כי:

"הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים, בדומה לתניה בעניין שלפנינו, יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים חוזיים או נובעות מהן, לרבות מחלוקות במישור הנזיקי, תתבררנה במסגרת הליך הבוררות... גישה זו מתיישבת עם ההלכה לפיה משנדרש בית המשפט ליתן פרשנות לתניית בוררות, יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות על פני פרשנות לפיה יש לברר את הסכסוך בפני בית המשפט."

ראה גם: רע"א 3500/19 ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ' מרדכי בר סימן טוב (29.10.19) פסקה 19; רע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ. בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (13.11.12) פסקה 16; רע"א 133/08 שמשית אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע נ' עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ (5.3.08) בפסקה 20; א' גורן, בוררות (2018) עמ' 50.

14. זאת ועוד: במסגרת תשובת המשיבות 2-4 מיום 2.2.20, צ ורף פסק בוררות שניתן ביום 12.1.20 , במסגרתו נדרש הבורר להכריע האם לחייב את זהר להחזיר לחברות כספים בגין פעולותיו ו/או מחדליו בשוק ההון. הבורר קיבל את התביעה בחלקה וחייב את זוהר להשיב לחברה מיליוני ש"ח. יש לראות בפסק בורר זה, ראייה נוספת המחזקת את הטענה שלבורר הסמכות לדון בכל הקשור לענייני החברות. לכן, המקום לדון בטענת המבקשות שעניינה הפסקת ייצוגו של שוקי את החברה, גם הוא מצוי במסגרת הליך הבוררות.

15. לאור כל האמור, בצדק טוענים המשיבים שעל המבקשים להפנות את בקשתם לבורר ולא לבית משפט זה.

(ב) העדר יריבות – המבקשים לא מוסמכים להגיש את התובענה בשם העיזבון או בשם החברה או בשמם כיורשים, ללא אישור בית המשפט

1. ההסכם אותו תוקפים המבקשים נערך בין המנוח והחברה לבין שוקי. השירותים המשפטיים שמעניק שוקי הם לחברה. גם המנוח היה צד להסכם שכר הטרחה.

2. טרם הוכרעה בפסיקה השאלה האם זכותו של מי שלא היה צד להסכם לתבוע את ביטולו. בע"א 521/83 רחל קרפינובסקי נ' המחלבות המאוחדות בע"מ, מב(1) 525 (1988)‏‏ התייחס כב' השופט לוין לסוגיה וציין כי:

" בהיבט המהותי מתעוררת השאלה, האם ובאיזו מידה רשאי צד שלישי להעלות טענה של בטלות העיסקה (או היותה ניתנת לביטול), ובגדר איזו הוראה שבדין ניתן להעלות את הטענה". השאלה הושארה בצריך עיון ולא הוכרעה.

כב' השופט טירקל נדרש לסוגיה זו וקבע בע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' ענת רייך פ"ד נג(2) 218 (1999)‏‏ (בעמ' 233) כי:

"אקדים ואומר כאן, כי נוטה אנוכי לדעה, שלמערערת – שלא הייתה צד לחוזה החכירה בין המינהל למוכרים – אין עומדת הזכות לטעון כי המוכרים והקונים הפרו הוראה בחוזה החכירה, וכי בשל הפרה זאת לא עברה הזכות כלפי המינהל מהמוכרים לקונים. נראה לי שרק המינהל זכאי להעלות טענה כזאת."

בע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ (בפירוק), נג(5) 689 (1999)‏ (בעמ' 696) הוא שב וציין, כי:

"בשולי דיון זה אעיר כי בעיניי שאלה גדולה היא אם זכאי מי שלא היה צד לחוזה והחוזה גם לא נעשה לטובתו לטעון לבטלותו של החוזה או לתבוע את ביטולו... לאור התוצאה שאליה הגעתי טוב לה להכרעה בשאלה שתמתין לבוא עתה".

כב' השופטת גרסטל התייחסה אף היא לסוגיה בה"פ (מחוזי מרכז) 887-06-11 שרשי נדל"ן יזום (2009) בע"מ נ' יהודה לנקרי  (21.11.2011) ‏ וציינה כי:

"השאלה האם זכאי מי שלא היה צד לחוזה לתבוע את בטלותו עדיין לא הוכרעה... ואין אני סבורה שכאן המקום לדון בה. משנחתם הסכם המכר בין כונס הנכסים למבקשת, ואושר על ידי בית המשפט אין המשיב יכול לטעון ליריבות בינו לבין מי מהצדדים להסכם, ולבטלותו."

3. לפיכך, אין מקום לסלק את התביעה על הסף בגין הטענה שהמבקשים אינם צד להסכם, במיוחד שהמבקשות הן חלק מיורשות המנוח שהיה צד להסכם. מדובר בשאלה נכבדה שיש לבררה במסגרת הבוררות.

4. המבקשים לא טענו ולא המציאו כל אסמכתא שהחברה הסמיכה אותם להגיש את התביעה. אדרבא, כמפורט לעיל, עמדת מנהל העיזבון היא שאין להגיש את התביעה.

5. טרם ניתן צו ירושה אחר המנוח. צו הירושה שניתן, הוגבל לצורך מכירת בית המנוח ותו לא. הצדדים התחייבו שלא ייעשה בו שום שימוש נוסף. הצדדים הסכימו שלאחר שיוכרעו התביעות שבין הצדדים בפני הבורר, יגיש הבורר הסכם לחלוקה בעין של נכסי העיזבון וטרם ידוע אילו נכסים יקבל כל אחד מהיורשים ומי יקבל את מניות החברה. כך נקבע גם בהחלטת בהמ"ש לענייני משפחה מיום 22.2.17 (נספח 28 לתשובת שוקי). כל עוד לא חולק העיזבון, אין למבקשים זכות לטעון בשם עיזבון המנוח.

6. רק מנהל עיזבון המנוח עו"ד פלס מוסמך לטעון בשם העיזבון ולנקוט בהליך מטעמו. על פי סעיף 121(א) לחוק הירושה, משנתמנה מנהל עיזבון, "אין היורשים רשאים לעשות בעיזבון, אלא ברשות מנהל העיזבון או בית המשפט". סעיף 122 לחוק הירושה קובע שפעולה של אחד מהיורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור ביהמ"ש. במקרה דנן, הודיע עו"ד פלס כי הוא סבור שעתירת המבקשים צריכה להתברר אצל הבורר "המוסמך על פי מתווה הבוררות לדון גם בעניינים הקשורים לחברות" (סעיף 5 לתשובתו). לכן, אין למבקשים אפשרות להגיש את התביעה כיום כנגד היורשים הנוספים ועליהם לפנות לבית המשפט שבו מתנהל תיק העיזבון ולהגיש בקשה לניהול ההליך.

כפי שנקבע ברע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (28.05.2012)‏ ‏:

"קובע סעיף 121(א) לחוק הירושה, כי אם נתמנה מנהל לעיזבון, "אין היורשים רשאים לעשות בעזבון, אלא ברשות מנהל העזבון או בית המשפט". משמעות הדברים הינה, כי מנהל העיזבון, בהנחה שקיים כזה, הוא הגורם שרשאי להגיש את תביעת העיזבון... כלומר, היורשים, שהם הבעלים של נכסי העיזבון בהתאם ל"עיקרון הנפילה", יהיו רשאים להגיש את תביעת העיזבון בעצמם, אם לא נתמנה מנהל עיזבון... חובה לציין, בהקשר זה, כי התביעה צריכה להיות מוגשת על-ידי כל היורשים ביחד, או לחלופין בהסכמה של כל היורשים. הסכמה זו יכולה להינתן מראש או למפרע, והיא יכולה להינתן אף על-ידי בית המשפט, במקום היורשים... יודגש, כי אם מדובר בעניין "שאינו סובל דיחוי", קובע סעיף 122(ג) לחוק הירושה כי כל אחד מן היורשים יכול לפעול על דעת עצמו."

בע"א 59/78 שרה גדליהו ואח' נ' ארמו עמר (31.1.79) נפסק כי:

"פעולה בניגוד לסעיף 121(א) לחוק הירושה היא אמנם חסרת נפקות משפטית וכמוה כאין וכאפס...".

7. לפיכך, בטרם שתוכל להתנהל התביעה בבוררות, על המבקשים להגיש בקשה לאישור הגשת התביעה בבית המשפט לענייני משפחה בתיק העיזבון.

(ג) דחיית הטענה שקיים מעשה בי דין עקב השתק עילה והשתק פלוגתא

1. ביום 15.1.06 הגיש מנהל העיזבון בקשה למתן הוראות לבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתה ביקש מביהמ"ש בין היתר לקבוע "האם עו"ד י. דיאמנט יטפל או לא יטפל בכל הנוגע למקרקעין אשר בבעלות חברת החלמה ונופש בע"מ". המבקשים לא הגיבו לבקשה ואף החברה שהיתה משיבה לבקשה, לא התייחסה לרכיב זה בבקשה.

2. בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ביום 24.4.06 בפני כב' השופט שוחט נאמר ע"י ביהמ"ש כי:

"מחילופי הדברים באולם בהמ"ש נראה כי סוגיית עו"ד דיאמנט נפתרה". ב"כ דאז של המבקשים עו"ד מנדלסון אמר "אני מסכים".

3. בהחלטה שניתנה בעקבות הדיון הנ"ל ע"י כב' השופט שוחט ביום 9.5.06 נקבע כי: "עניינו של עו"ד י. דיאמנט הוסדר ואיני נדרש לכך בהחלטתי".

4. גם בדיון שהתקיים בתביעה שהגישה החברה ועוד חברות שהיו שייכות למנוח כנגד שוקי (א 11545/06) בפני כב' השופטת פלפל, הצהיר ב"כ החברה ביום 7.5.09 (עמ' 6 שורות 20-21) כי:

"החברות קיבלו החלטה שעו"ד דיאמנט ימשיך בייצוגו. ההחלטה הזו בעינה עומדת. יש לו שם הסכם שכ"ט באחוזים נאים".

5. זאת ועוד: בישיבת דירקטוריון החברה מיום 29.5.13 הוחלט "שעו"ד דיאמנט ימשיך בפעולותיו על פי ההסכם פברואר 2003". בנוסף, בישיבת דירקטוריון מיום 1.8.16 הוסמך שוקי להמשיך במו"מ עם הוועדה המקומית בנוגע למקרקעין.

6. א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) מציין בעמ' 199 כי:

"השתק עילה – מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה".

ובעמ' 201:

"השתק פלוגתה לא יחול אלא בהתקיים ארבעה תנאים עיקריים:
קיומה של זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתה שהוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה הנדון;
שנית, קביעתו של ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתה במסגרת פסק הדין הראשון, להבדיל ממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה;
שלישית, נדרש כי ההכרעה בפלוגתה היתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הראשונה;
תנאי רביעי, הוא קיומה של זהות בין בעלי הדין בהתדיינות הראשונה שהוכרעה ובהתדיינות המאוחרת, או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה או היותם קרובים משפטית לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון."

7. בענייננו, לא מתקיימים כל התנאים הנדרשים לקיומו של השתק. הסוגיה שבמוקד התובענה לא נדונה לגופה אלא היתה חלק מבקשה למתן הוראות. כמו כן, קשה לומר שביהמ"ש קבע ממצא פוזיטיבי באשר לפלוגתא ונראה כי ביהמ"ש לא דן בה ולא נקבע ממצא פוזיטיבי בשאלת ניגוד העניינים של שוקי. מדובר בהחלטות אגביות שניתנו במכלול עניינים בלא שהשאלה נדונה לגופה ובאופן מעמיק.

(ד) עילת ההתיישנות, השיהוי והטענה שיש לברר הטענות בפני מוסדות לשכת עו"ד

1. השאלה האם טענת המבקשים התיישנה או שמדובר ב"עילה נמשכת" מאחר שמדובר בהסכם מתמשך למתן שירותים והאם קיים שיהוי קיצוני המצדיק דחייתה, נזקקת לבירור משפטי ועובדתי מעמיק ולכן לא ניתן מסיבה זו לדחות את התביעה על הסף.

2. באשר לטענה לפיה המקום המתאים לבירור טענות המבק שים הינו מוסדות לשכת עורכי הדין - הלכה היא כי האכסניה הטבעית לבירור שאלות שבאתיקה מקצועית היא מוסדות לשכת עורכי הדין והכרעה בשאלה אתית במסגרת דיון אזרחי היא בגדר חריג (רע"א 9930/17 אל מדאמין בע"מ נ' חביב שחאדה חנא (28.3.18) ). יחד עם זאת, לביהמ"ש סמכות עקרונית להידרש לסוגיה במקרה הצורך לאחר ששוכנע כי נחוץ לברר את העניין לצורך שמירה על ה גינות ההליך שבפניו. במקרים אלו, לעיתים יפנה ביהמ"ש את הצדדים תחילה ללשכת עורכי הדין לקבלת חוות דעת מקדימה בשאלה האתית. כפי שנקבע בפס"ד אל מדאמין (בפסקה 22):

"אם בית המשפט שוכנע כי אכן ראוי להיזקק לבקשה, אלא שלדעתו נחוצה ראשית עמדת מוסדות האתיקה – אזי הוא יפנה את הצדדים לקבלת חוות דעת אשר תשוב ותובא לפניו. במצב דברים זה, בית המשפט הוא בעל 'המילה האחרונה' בכל הנוגע לסעד הקונקרטי שנתבקש. כידוע, חוות דעת מקדימה היא בגדר המלצה ולא בגדר דין מחייב".

בענייננו, הליך הבוררות מקביל לביהמ"ש לעניין זה. לכשיבוא העניין לפתחו של הבורר, בסמכותו , ככל שיראה לנכון - ואיני מביע עמ דתי לגוף העניין - להפנות את הצדדים לקבלת חוות דעת מקדימה או להפנותם לבירור הסוגיה כולה בפני מוסדות הלשכה. בכל מקרה, טענה זו לא מצדיקה סילוק על הסף.

ה. העולה מן המקובץ:

1. הבקשה לסילוק התביעה על הסף, נדחית. יחד עם זאת, אני מורה על עיכוב ההליכים בשל קיומו של הסכם בוררות בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. על המבקשים, מאחר שהם מעוניינים להגיש את תביעתם בכובעם כיורשי המנוח ולאור התנגדות מנהל העיזבון להגשת התביעה והיות שהעיזבון טרם חולק, להגיש בקשה לבהמ"ש לענייני משפחה בהתאם לסעיף 121(א) לחוק הירושה. ככל שיתקבל אישור, הסכסוך יידון בבוררות.

2. ככל שמי מהמשיבים, לרבות שוקי, יסרב לבירור ההליך בבוררות, יידון ההליך בפני. תקוותי שכל הצדדים ישתפו פעולה באופן מלא עם הבורר, על מנת שהבורר - שמטפל בענייני עיזבון המנוח כבר שנים לא מעטות - יכריע בהקדם האפשרי בכל הסכסוכים שנותרו, לרבות סכסוך זה.

3. לאור התוצאה, ומאחר שבהליך זה התקיימו שני דיונים כשהאחרון התברר כדיון סרק וזאת בשל בקשת המבקשים להגיש טיעוניהם בכתב, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ למשיב 1 ובסכום זהה למשיבות 2-4.

ניתן היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.