הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 47312-07-18

לפני
כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקש

דורון אלתר
ע"י עו"ד שי ניידרמן

נגד

המשיבים

1. משה רוטשילד
ע"י עו"ד צבי נצר

2. ישראל אלתר
ע"י עו"ד מרדכי ביי ץ ועומר רזין

פסק דין

האם יש להצהיר שהלוואה שנתן המשיב 1 למבקש ולמשיב 2 בשנת 1998 נפרעה במלואה ולפיכך יש להורות על ביטול השעבודים שנרשמו לצורך הבטחת השבת ההלוואה?

א. רקע כללי

1. המבקש (להלן גם: דורון) והמשיב 2 (להלן גם: ישראל) הם אחים (להלן: האחים) שהיו להם עסקים משותפים. בשנת 1998 הם נקלעו לקשיים כלכליים והיו זקוקים לעזרה כספית.

2. המשיב 1 (להלן: משה) הסכים להלוות להם סך של כ– 600,000 דולר וביום 7.6.98 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה (להלן: ההסכם).

3. בהסכם נקבע שהאחים ייפרעו את ההלוואה בארבעה תשלומים חצי שנתיים נושאי ריבית כשהראשון יהיה ביום 1.1.01 והאחרון ביום 30.6.02. כמו כן נקבע בהסכם כי: " ההלוואה תיפרע ע"י הלווה, בדולרים של ארה"ב, בהעברה בנקאית לחשבון שיורה עליו המלווה בכתב, לרבות חשבון של המלווה בחו"ל".

4. להבטחת פירעון ההלוואה שיעבד דורון חווה בשטח של 25 דונם שהוא חכר ממנהל מקרקעי ישראל (להלן: החווה) והאחים שיעבדו גם מניות של חברה שהיתה בשליטתם ושהיתה בעלים של מקרקעין בנען ו אף המקרקעין שועבדו.

5. ביום 27.2.00 חתמו הצדדים על מסמך שבו הם מאשרים כי מתוך סכום ההלוואה הכולל שעמד על 575,000 דולר שמשה העביר לאחים, נפרע ביום 3.8.99 סך של 69,228 דולר שהועבר לרו"ח צבי פורת. לטענת דורון, לאחר הפירעון לרו"ח פורת, נותר לאחים לפרוע סך של 505,772 דולר.

6. משה העביר לאחים את סכום ההלוואה ובסמוך לאחר מכן, החלו הצדדים לפעול במשותף בפרויקט בקובה שבו לכל אחד משני האחים שליש מהשותפות ולמשה שליש (להלן: הפרויקט). לטענת דורון, האחים הסכימו לשתף את משה כשותף בפרויקט והוסכם עליהם שההלוואה תושב למשה באמצעות העברת הרווחים של האחים מהפרויקט, לידי משה, לצורך פירעון ההלוואה.

7. דורון טוען כי הפרויקט הצליח והחברה שבאמצעותה פעלו השותפים בפרויקט (להלן: החברה) פתחה שני חשבונות בנק. חשבון אחד בקובה שבו זכויות החתימה היו לישראל (להלן: החשבון בקובה) וחשבון נוסף של החברה, שנפתח ע"י משה בפנמה והיה בשליטתו של משה (להלן: החשבון בפנמה).

8. דורון טוען שסוכם עם משה שכספי פירעון ההלוואה יועברו אליו לחשבון בפנמה וזאת על פי בקשתו של משה . לטענתו, מיום 6.9.00 ועד יום 24.12.01 הועבר למשה באמצעות החשבון בפנמה, סך כולל של 1,096,300 דולר . מאחר שמתוך סכום זה רק 2/3 שיי ך לאחים, חלקם של האחים עמד על 730,884 דולר . לדברי דורון, מסכום זה שהועבר לחשבון בפנמה שבשליטת משה, גבה משה את יתרת חוב ההלוואה בסך של 505,000 דולר וכך ההלוואה נפרעה.

9. דורון טוען כי ביום 12.8.05 הוא שלח למשה מכתב מפורט שבו מצוינים סכומי ומועדי ההעברות לחשבון בפנמה ומשה לא התכחש כלל לתוכנו של המכתב (נספח טו' להמרצת הפתיחה). דורון אף צירף העתקים ממסמכי העברות הכספים לחשבון בפנמה ולטענתו, ההלוואה נפרעה במלואה באמצעות העברת הכספים לחשבון בפנמה על פי הוראתו של משה.

10. דורון טוען כי עוד בשנת 2005 הוא ביקש ממשה את ביטול השעבודים עקב פירעון ההלוואה ואולם משה סירב לכך עקב סכסוך גדול שפרץ ביניהם, שלא קשור לפרויקט.

11. לטענת דורון, ביום 2.12.07 הוא שלח מכתב רשום למשה ולעורך דינו מר רמי חביב שבו טען שמאחר שכל ההלוואה נפרעה עוד בשנת 2001, יש לשחרר את הביטחונות "כפי שהתחייבתם עוד בשנת 2002". מכתב זה לא זכה לכל מענה (נספח יז' להמרצה).

12. בשנת 2008 התקיימה חלופת דוא"ל בין דורון לב"כ משה עו"ד נצר , שבמסגרתם התבקש דורון להעביר מסמכי העברה מלאים ולא "טלאים". בדוא"ל מיום 29.1.08 שכתב עו"ד נצר לדורון נאמר בין היתר כי:

"הטענה שהחזרת את הכספים אינה עולה בקנה אחד עם הפרטים שיש לנו לגבי חשבונות הבנק וכדי שנוכל לעמת את הבנק עם טענתכם כי הכסף שולם, צריך לקבל סוויפטים שלמים. אנא דאג להעביר את הסוויפטים המלאים כדי שנוכל לבדוק את הנושא".

13. ביום 19.3.09 שלח ב"כ של דורון מכתב לב"כ של משה, שבו ביקש שיסיר את השעבודים. זאת, מאחר שהאחים העבירו למשה על פי הוראותיו, כספים לחשבון בפנמה (נספח יט' להמרצת הפתיחה). ברם, השעבודים לא הוסרו.

14. ביום 11.12.17 חתם דורון על הסכם השבה של החווה שבמסגרתו הוא היה צריך להשיב אותה לרשות מקרקעי ישראל כשהיא נקייה מכל שיעבוד, בתמורה לתשל ום פיצויים מצד הרשות. בהסכם זה הצהיר דורון שאין שיעבוד על הקרקע והוא התחייב שאם קיים שיעבוד, הוא יסיר אותו כתנאי לקבלת הפיצוי מהרשות.

15. ביום 5.7.18 פנתה הרשות לדורון וטענה שהתברר לה שהחווה ממושכנת ואם השעבוד לא יוסר, הוא יאבד את זכאותו לפיצויים.

16. לפיכך, הגיש דורון את המרצת הפתיחה שבמסגרתה עתר לפס"ד הצהרתי לפיו ההלוואה נפרעה ויש לבטל את כל השעבודים שניתנו למשה לצורך הבטחת השבת ההלוואה . במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני, הוסכם בין הצדדים שהשעבוד על החווה יוסר בכפוף להעברת כספי הפיצויים לחשבון נאמנות שאליו תעביר הרשות את כספי הפיצויים וחשבון נאמנות זה ישועבד למשה.

ב. תמצית טענות המבקש

1. גם ישראל מודה שההלוואה נפרעה באמצעות העברת התשלומים לחשבון בפנמה כתוצאה מהפרויקט והוא הצהיר על כך במסגרת הליך משפטי שהאחים מנהלים ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה, עקב סכסוך שהתעורר ביניהם. דורון צירף קטע מתצהירו של ישראל שהוגש לבהמ"ש לענייני משפחה.

2. משה מעולם לא דרש את החזר ההלוואה והדבר מלמד שהוא הודה והסכים שההלוואה נפרעה עוד בשנת 2001, באמצעות העברת כספים לחשבון בפנמה שהוא שלט בו וזאת בהתאם לבקשתו. לאחים לא היתה כל "נגיעה" לחשבון בפנמה וכל הפעולות בו בוצעו ע"י משה בלבד. בנוסף, עילת התביעה בגין אי החזרת ההלוואה התיישנה לפני שנים רבות. אם החוב התיישן, ממילא אבד ה הזכות למימוש המשכון.

3. משה לא טען במהלך השנים שההלוואה לא נפרעה והוא רק ביקש לבדוק את האסמכתאות. בא כוחו ביקש אסמכתאות נוספות ודורון העביר לו אותן ואולם לא היתה מצדו הכחשה גורפת שההלוואה נפרעה.

4. אם ההלוואה לא הושבה, משה יכול היה לממש את הביטחונות באופן מידי. העובדה שמשה לא פעל למימוש המשכון כמעט 20 שנה לאחר המועד שבו ההלוואה היתה צריכה להיות מוחזרת, מלמדת שההלוואה הושבה במלואה. התנהלותו של משה נגועה בחוסר תם לב והוא מחזיק במשכון כערובה לדרישות כספיות אחרות שיש לו כנגד האחים ושלא קשורות כלל להלוואה.

5. לחילופין, עותר דורון לביטול המשכון על החווה והותרת המשכון על המקרקעין בנען בלבד , היות שעל פי חוו"ד שמאי שצורפה, מקרקעין אלו שווים כ – 9.4 מיליון ₪ וסכום זה מבטיח את מלוא סכום ההלוואה ואין הצדקה להשאיר את המשכון גם על החווה.

ג. תמצית טענות המשיב 1

1. ההלוואה שהוא העניק היא אישית לאחים. על פי ההסכם, היה עליהם להשיב את ההלוואה לחשבון שהוא יורה עליו בכתב. הוא מעולם לא הורה להם להשיב את ההלוואה לחשבון בפנמה או לכל חשבון אחר לרבות החשבון בפנמה וההלוואה לא הושבה עד היום. לא היתה לו זכות חתימה בחשבונות הבנק כולל של החשבון בפנמה וככל שעברו כספים לחשבונות החברה, הם לא הגיעו לידיו אלא לידי האחים. העברת כספים מחשבון אחד של החברה לחשבון אחר, לא מהווה פירעון של ההלוואה אליו. "ככל שפרעו חוב לחברה זו, הם פרעו חוב לעצמם ולא למשיב". דורון יכול היה לשלוח ישירות את פירעון ההלוואה לחשבון האישי של משה בארץ או במיאמי ולא ניתן כל הסבר מדוע הוא לא עשה כן.

2. בסעיף 9 להסכם נקבע שכל שינוי בהסכם צריך להיעשות בכתב ובחתימת הצדדים. ככל שהוסכם על פירעון ההלוואה לחשבון החברה, היה צריך להיערך הסכם בכתב. הצדדים היו מודעים לצורך בעריכת תיקון להסכם בכתב והראייה, שביום 27.2.00 נערך תיקון להסכם עקב פירעון של 70,000 דולר. מאחר שהמבקש טוען שהשיב את ההלוואה כבר מחודש ספטמבר 2000, "לא ניתן כל הסבר מה אירע באותם שבעה חודשים אשר "הקשה" כל כך לבקש עריכת תיקון בכתב להסכם" (סעיף 5 לסיכומי משה).

3. העברות הכספים לחשבון בפנמה נעשו בגין תשלומים הקשורים לפרויקט ואין להם כל קשר להלוואה. כספים שהגיעו לחשבונות החברה שימשו לרכישת ציוד ולפעילותה השוטפת של החברה. כל הפעילות הקשורה לפרויקט היתה בידי האחים והוא לא קיבל דבר מהפעילות בפרויקט. האחים מעולם לא טענו שההלוואה הושבה ואולם נוכח עסקים משותפים אחרים שהיו להם, הוא לא לחץ על פירעון החוב שממילא היה מובטח בשעבודים.

4. מאז שנת 2001 שאז טוען המבקש שההלוואה נפרעה ועד לשנת 2005, המבקש לא טען שההלוואה נפרעה ולא ביקש את ביטול השעבודים. בשנת 2005 "ביצע המבקש כלפי המשיב מעשה מכוער ונכלולי אשר כתוצאה ממנו נפל המשיב בפח ונקלע להליך פלילי שגרם לו נזק עצום". מאותו מועד, הוא סירב להיות בקשר כלשהו עם המבקש.

5. משה ביקש בזמנו ממזכירתו רחל לבדוק האם אכן שולמו כספים ע"י האחים לפירעון ההלוואה והיא מסרה לו שלא התקבלו כספים לפירעון ההלוואה. לא הוצגה ולו ראשית ראייה לפירעון ההלוואה. המבקש הציג קרעי מסמכים מחשבון בבנק זר שלא היתה לו כל שליטה בו והשליטה הבלעדית בחשבון היתה של האחים. דפי הבנק שנמסרו הם חלקיים וייתכן שלו היו מוצגים כל דפי החשבון, ניתן היה להיווכח שחלק מהכספים עברו לידי ה אחים. הוא לא פעל למימוש הבטוחות למרות האיבה שחש כלפי המבקש, מאחר שלא רצה לגרום לדורון נזק כבד.

6. זכותו להיפרע מהבטוחה לא התיישנה, בהתאם לסעיף 20 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: חוק ההתיישנות) הקובע כי: "אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו ליפרע מן השעבוד". כמו כן, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ביותר ומאז המכתב האחרון של בא כוחו בשנת 2009, לא היתה אליו כל פנייה ומכאן שהתביעה הוגשה בחוסר תם לב ויש לדחותה.

7. בשנת 2012 נקלעו הצדדים למחלוקת מול משרד הביטחון ומשה ביקש מדורון להעיד באותו הליך שיזם . במסגרת המגעים והתנאים לצורך עדותו של דורון, דורון מעולם לא טען שההלוואה נפרעה. מאז מכתבו של בא כוחו בשנת 2009, לא פנה המבקש להסרת השעבודים ולא הוגשה על ידו שום תביעה. מצופה כי אדם שטוען שהלוואה כה גדולה הושבה על ידו, ישמור אסמכתאות המעידות על פירעונה או יבקש להחתים את המלווה שיאשר את פירעונה.

8. לא ייתכן שאם ההלוואה נפרעה, לא שלח דורון למשה סמוך לאחר מכן ובמשך שנים רבות, שום מכתב, פקס או מייל או אפילו הודעת טקסט בטלפון הנייד, שבו הוא מודיע כי ההלוואה נפרעה.

9. דפי חשבון הבנק מחו"ל שדורון הגיש על מנת להוכיח את פירעון ההלוואה , לא הוגשו כדין ועל פי דרישת פקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971 (להלן: פקודת הראיות) ולכן משקלם הראייתי אפסי. היה על המבקש לצרף מסמך חת ום ע"י הבנק המאשר כי המסמכים אותנטיים והדבר לא נעשה. לא ניתן היה להכשיר ראיות אלו באמצעות העד גוטמן, שהודה שלא היה מורשה חתימה בחשבון בקובה. אין "לוגו" של בנק על ניירות אלו ולא מדובר בדפי חשבון.

10. העובדה שדורון לא זימן לעדות את ישראל שהיה מורשה חתימה למרות שהוא בעל דין, פועלת לחובתו ומלמדת שלו הוא היה מזומן לעדות, עדותו היתה מזיקה. כמו כן, העובדה שדורון לא פעל סמוך לאחר פירעון ההלוואה לשיטתו לשחרור השעבודים והמתין שנים רבות, מלמדת שגם הוא ידע שההלוואה לא נפרעה.

ד. תמצית טענות המשיב 2

1. יש לקבל את התביעה. משה נמנע מלהציג מסמכים הסותרים את המסמכים שהוצגו ע"י דורון. הוא לא המציא דפי חשבונות בנק, כרטסת הנהלת חשבונות או תיעוד אחר המלמד שההלוואה לא הושבה לו.

2. למרות שמשה טען שהוא "לא קיבל אגורה שחוקה" הוא הודה בחקירתו שהוא קיבל מאות אלפי דולרים. טענתו שמדובר בהחזר השקעה ולא בהחזר ההלוואה נטענה באופן מתחמק ומתפתל בחקירתו ומדובר בגרסה כבושה שהנטל להוכחתה מוטל על משה והוא לא עמד בה. שהרי, מי שטוען שהושב לו כסף על חשבון חוב אחר, נטל ההוכחה מועבר לכתפיו.

3. בידי החייב היכולת לקבוע במועד התשלום, על איזה חוב התשלום נזקף. דורון מסר שהכספים הועברו לצורך פירעון ההלוואה ומשה עצמו לא ניסה לזקוף את התשלומים שהועברו לחוב בגין ההשקעות בקובה, עד לחקירה הנגדית. בנוסף, חוב החזר ההשקעות הוא חוב של החברה ואילו ההלוואה היא חוב של האחים.

4. דורון הוכיח שההלוואה נפרעה באמצעות מסמכים בנקאיים מסודרים וכן באמצעות עדותו של מר גוטמן. משה בעצמו לא סתר את הטענה שהוא היה מורשה החתימה בחשבון בפנמה ומזכירתו רחל אישרה זאת.

5. העובדה שההלוואה עצמה הועברה עוד בשנת 1998 בעוד ההסכם נחתם רק בשנת 2000, מלמדת שהיה אמון רב בין הצדדים ולא היתה הקפדה שההלוואה תושב דווקא לחשבון שמשה ימסור את פרטיו בכתב, כפי שנקבע בהסכם. מדובר בעמידה על זכות בחוסר תם לב.

6. מי שחייבים לו מאות אלפי דולרים, לא ממתין כמעט עשרים שנה. גרסתו של משה בלתי סבירה לחלוטין ויש לדחות אותה.

ה. דיון והכרעה

1. המבקש הביא שני עדים לתמיכה בטענותיו. מר דוד גוטמן (להלן: גוטמן) העיד שהיה שותף עסקי של הצדדים בפרויקט. לדבריו, לחברה היו כמה חשבונות בנק: החשבון בקובה שניהל ישראל, חשבון ראשון בפנמה שמשה היה מורשה חתימה בו ושימש לצרכיו ולאחר מכן, הוחלף החשבון הראשון לחשבון חדש בפנמה, שבו הוא ומשה היו מורשי חתימה.

2. לפי עדותו, ישראל העביר מהחשבון בקובה לחשבון הראשון בפנמה, סך כולל של 460,000 דולר כמפורט בדפי החשבון שדורון צירף לתצהירו ומסמכי בנק אלו, הועברו אליו ע"י מזכירתו של משה, רחל. בנוסף, ישראל העביר מהחשבון בקובה לחשבון החדש בפנמה שבו גם הוא היה מורשה חתימה, סך כולל של 253,600 דולר.

3. גוטמן צירף לתצהירו דף חשבון מהחשבון הראשון בפנמה, שבו מתועדת העברה בנקאית מיום 11.9.00 ע"ס של 71,113.75 דולר לחמותו של משה, חיה, שבוצעה לדבריו לפי הוראתו של משה. בנוסף, בדף חשבון זה מתועדת העברה ע"ס של 100,150 דולר ביום 1.11.00 למשה עצמו וכן מתועדת העברה של 100,150 דולר לעורך דינו של משה רמי חביב, ביום 14.12.00.

4. בנוסף, צירף גוטמן לתצהירו דף חשבון של החשבון החדש בפנמה שמעיד על ביצוע העברה של 40,065 דולר ביום 17.4.01 ל חברה של משה שנקראת פיברוטק. לדבריו, מסמכים אלו הועברו אליו ממשה והם אמינים ומשקפים את העברות הכספים. אכן, לא הומצא אישור דיפלומטי כנדרש בפקודת הראיות ואולם ניתן לתקן פגם זה, באמצעות עדותו של גוטמן שהעיד על האותנטיות של דפי החשבון וכן לאור עדותה של מזכירתו של משה, רחל, שאישרה בחקירתה שהחשבון בפנמה היה של משה (עמ' 42 שורות 5-6).

כפי שנקבע בבר"ע (ת"א) 102251/97 חיה דוידוביץ נ' B.G. ASSISTANCE LTD (14.11.98):

"פרשנותה של המבקשת את היקפה של ההוראה בסעיף 30 ל פקודת הראיות אינה מקובלת עלי, היות שלדעתי, סעיף זה אינו קובע את הדרך היחידה להוכחת מסמך שנערך בחו"ל. בבחינת המסמכים עליהם חלה הוראת סעיף 30 ל פקודת הראיות יש לשים לב, כי סעיף 30 אינו קובע כי ייפוי-כוח או מסמך אחר שנערך בחו"ל חובה להוכיחו בדרך המותווה בסעיף. סעיף זה קובע, כי כל מסמך מותר להוכיחו בדרך האמורה. בחר צד להוכיח את המסמך בדרך המותווית על פי סעיף 30 – הרי שהקל על עצמו, שכן על פי סעיף 31 "תעודה הנחזית מקוימת כאמור בסעיף 30, יראוה כאילו הוכחה כראוי..." אך אין משמעו, כי אם לא בחר בדרך זו לא יוכל להוכיח את המסמך."

אף י' קדמי בספרו על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009) מציין בעמ' 667 כי:

"ההוראות שבסעיפים 30 ו-31 הנ"ל באות להקל על הגשתם כראיה של מסמכים וייפויי כוח שנערכו בחו"ל; ואין בהן כדי למנוע הגשתם של המסמכים כראיה בכל דרך כשרה אחרת".

5. מטעם דורון העיד גם מר גרשון ליאב (להלן: גרשון). לטענתו, בסוף שנת 2010 ביקש ממנו דורון לסייע לו בתיאום פגישה עם משה שהיה מסוכסך עם האחים, לצורך שחרור השעבודים. לדבריו, לאחר מאמצים מצדו , התקיימה פגישה בתחילת שנת 2011 בבית הקפה "שקד" ברמת חן, שבה השתתפו האחים, משה והוא . באותה פגישה ביקש דורון ממשה שישחרר את השעבודים מאחר שההלוואה נפרעה באמצעות התשלומים מהפרויקט. לדבריו, משה השיב שהוא מחזיק בשעבודים מאחר שישראל גנב כספים מהפרויקט ועל דורון לדאוג "להביא לו את הכספים מישראל". דורון הציע למשה להשתתף בתביעה שהוא יגיש כנגד ישראל שגנב גם ממנו ומשה סירב והטיל על דורון את האחריות לקבל כספים מאחיו . לדבריו, במהלך אותה פגישה, משה לא הזכיר ולו ברמז שההלוואה לא הושבה "ונושא ההלוואה הועלה ע"י דורון בלבד".

6. משה לא זימן אף עד מטעמו למעט מזכירותו הגב' רחל הדרי, שהכחישה שהעב ירה לגוטמן דפי בנק או מסמכי העברה. לטענתה, היא מעולם לא העבירה מסמכי בנק מפעילותו של משה לגורמים אחרים ומעולם לא התבקשה ולא מסרה לגוטמן מסמכי בנק כלשהם.

7. לאחר בחינת כתבי בי דין, התצהירים והעדויות, אני סבור שהמבקש הרים את הנטל להוכחת תביעתו שההלוואה נפרעה, ולהלן יפורטו הנימוקים:

8. (א) העדר כל פנייה של משה להשבת ההלוואה: למרות שההלוואה היתה צריכה להיפרע עד ליום 30.6.02, לא ניתן ע"י משה כל הסבר מדוע, במשך יותר מ – 15 שנים, הוא מעולם לא שלח כל מכתב דרישה לאחים על מנת שישיבו את ההלוואה.

9. הדבר תמוה כפל כפליים ביחס לתקופה שמאז שנת 2005. שהרי, משה העיד (סעיף 7 לתצהירו) כי: " במהלך שנת 2005 ביצע דורון כלפיי מעשה מכוער ונכלולי אשר כתוצאה ממנו נפלתי בפח ונקלעתי להליך פלילי שגרם לי נזק עצום. אני נתתי את הדין על אותו אירוע ואולם החל מאותו המועד ס ירבתי להיות בקשר כלשהו עם דורון". אם כך, מדוע משה לא פנה וביקש את החזר ההלוואה?

כפי שנקבע בה"פ 431-03-08 המועצה האזורית חבל מודיעין נ' שיף (2.12.14):

"קשה להלום כי צד הטוען לקיומה של תביעה כספית, המובטחת לטענתו במשכון, ימנע מהגשתה של אותה תביעה, המוכחשת על-ידי יריבו, אך מאידך יטען לזכאותו להמשיך ולהחזיק במשכון שנועד לשיטתו להבטיח את אותה תביעה כספית".

10. טענתו בתצהירו (סעיף 19) כי: "אני לא פעלתי למימוש הבטוחות על אף התנהגותו החמורה של דורון כלפיי למרות האיבה שחשתי כלפי דורון, לא רציתי לגרום לו לנזק כבד", אינה סבירה כלל. אם אכן ההלוואה לא הושבה כלל, מדוע לא פנה משה וביקש את החזר ההלוואה לאחר שהצדדים כבר מסוכסכים ומצויים בנתק מוחלט? לא הגיוני שלמרות שמשה מאשים את דורון שבגללו הוא הואשם בפלילים, הוא לא יבקש חוב שמגיע לו. איזה נזק היה נגרם לדורון אם משה היה דורש ממנו לפרוע הלוואה שהוענקה לו? התנהלותו של משה לא מתקבלת על הדעת , אם אכן ההלוואה לא נפרעה.

11. (ב) התחמקות משה ממכתבי דורון בשנת 2007 : משה מכחיש שקיבל את מכתבו של דורון מיום 12.8.05 שבו מפורט תחשיב החזר ההלוואה לרבות המועדים והסכומים שהועברו . אכן, דורון לא המציא אסמכתא שהמכתב נמסר למשה. ברם, ביום 2.12.07 דורון שלח מכתבים בדואר רשום הן למשה והן לעו"ד חביב שבהם נאמר כי ההלוואה נפרעה במלואה בשנת 2001 ולכן התבקש שחרור הב יטחונות " כפי שהתחייבתם עוד בשנת 2002". דורון צירף אישור משלוח דואר רשום וחזקה שהמכתבים הגיעו ליעדם, למרות שמשה הכחיש בעדותו שקיבל את המכתב (עמ' 50 שורה 33 ועמ' 51 שורה 9) . למשה לא היתה תשובה עניינית לשאלה מדוע לא ציין בתצהירו שמעולם לא קיבל מכתב זה (שם שורות 10-11). משה לא זימן לעדות את עו"ד חביב שהיה בא כוחו, על מנת שיכחיש שקיבל את המכתב ולכן סביר שהמכתב הגיע. ברם, משה ועורך דינו, לא השיבו למכתבים ולא הכחישו את טענתו של דורון, שההלוואה נפרע ה.

12. (ג) התכתובות בדוא"ל בין דורון לב"כ משה בשנת 2008 : בדוא"ל של עו"ד נצר, בא כוחו של משה לדורון מיום 29.1.08, טוען עו"ד נצר שהמסמכים שדורון העביר אליו דומים למסמכים שהועברו אליו עוד בשנת 2005 ומדובר בטלאי מסמכי בנק. עו"ד נצר מבקש את ה"סויפטים המלאים כדי שנוכל לבדוק את הנושא".

13. אם נכונה טענת משה, שהוא מעולם לא הורה לאחים לפרוע את ההלוואה לחשבון בנק שלו בחו"ל, מדוע הוא היה צריך לבדוק את דפי החשבון המלאים ואישורי ה"סוויפטים" ?. אם משה היה סבור שהעברת כספים לחשבון החברה לא מהווה החזר, מאחר שמדובר בחשבונות שכלל לא בשליטתו ולא קשורים להלוואה, מדוע היה צריך לקבל דפי חשבון נוספים? הרי גרסתו של משה בהליך דנן היא שהאחים היו צריכים להשיב את ההלוואה אליו אישית והוא מעולם לא הורה להם להעביר את כספי החזרי ההלוואה לחשבונותיו בחו"ל . אם כך, מה היה צריך לבדוק ומדוע דפי החשבון בכלל רלוונטיים ? מדוע בא כוחו לא השיב לדורון שאין כל קשר בין העברות כספים לחשבונות החברה בחו"ל לבין הלוואה? העובדה שבא כוחו ביקש לקבל מסמכי בנק של החשבונות בחו"ל במלואם, מלמדת שהוא לא הכחיש שההלוואה הוחזרה באמצעות העברת כספים לחשבונות החברה בחו"ל וכל השאלה היתה איזה סכום הועבר. לא היתה התכחשות לכך שההלוואה אכן היתה צריכה להיפרע באמצעות העברות לחשבונות בחו"ל. משמשה נשאל שאלות אלו בחקירתו שוב ושוב, לא היתה בפיו שום תשובה עניינית (עמ' 52 שורות 1-19 ועמ' 53 שורות 17-31 ).

14. יתר על כן : במכתב שכתב ב"כ של משה עו"ד נצר מיום 8.7.08 נאמר כי: "המייל של דורון מינואר 2008 נראה אחרת לגמרי והוא מצ"ב תשובתי אליו הייתה כי לא ניתן להתייחס לקרעי המסמכים שהוא שלח. עכשיו הוא שלח מסמכים נוספים וצריך לבדוק אותם". מכאן, שמשה הכיר בכך שפירעון ההלוואה נעשה באמצעות העברת הכספים לחשבון בפנמה וכל השאלה היא כמה כסף עבר ולצורך כך דורון העביר מסמכים נוספים. יש להוסיף כי מזכירותו רחל אישרה שהחשבון בפנמה היה של משה (עמ' 42 שורות 5-6) .

15. (ד) העדר תשובה למכתב מיום 19.3.09: ב"כ של דורון עו"ד ניידרמן, שלח ביום 19.3.09 מכתב לב"כ משה עו"ד נצר, שבו מצוין שההלוואה נפרעה באמצעות העברה לחשבון החברה בחו"ל על פי הוראותיו של משה והתבקש שוב להסיר את השעבודים. משה לא הכחיש שב"כ קיבל את המכתב ולכן תמוה מדוע הוא לא נזעק לשלוח מכתב בתשובה ולטעון שההלוואה מעולם לא הושבה? העדר כל מכתב המכחיש את פירעון ההלוואה, פועל לחובתו של משה.

16. (ה) העדר אזכור חוב ההלוואה הנטען במו"מ בין הצדדים ביחס לתביעה כנגד משרד הביטחון בשנת 2013: במהלך השנים 2012-2013 התנהלה תביעה שהגיש משה כנגד משרד הביטחון, בגין חוב נטען עבור עבודה שמשה ודורון ביצע ו. דורון ומשה ניהלו באמצעות באי כוחם מו"מ ביחס לחלקו של דורון בתביעה, אם משה יזכה בה. במייל ששלח עו"ד נצר לעו"ד נידרמן ביום 3.2.13, הוזכרו תנאים ודרישות של משה בכל הנוגע לתביעה זו, לרבות אופן חלוקת כספי הזכייה וההוצאות. אם אכן משה סבר שדורון לא פרע את ההלוואה, מדוע נושא זה לא עלה כלל על ידו והוא לא דרש שמחלקו של דורון יופחת חוב ההלוואה שטרם נפרעה? משה נשאל על כך בחקירתו ולא ניתנה על ידו שום תשובה עניינית (עמ' 55 שורה 23 עד עמ' 56 שורה 7). מדובר בראייה מוחצת לכך שגם משה ידע שלא קיים שום חוב וההלוואה הושבה זה מכבר ולכן לא הועלתה על ידו שום דרישה בנושא זה.

17. (ו) עדותו של גוטמן ומסמכי הבנק שצירף – מדפי הבנק שצירף גוטמן עולה בבירור שבניגוד להכחשתו הגורפת של משה, משה העביר כספים עבור צרכיו הפרטיים מהחשבון בפנמה והתברר שעדותו שלא קיבל דבר לעצמו מהחשבון בפנמה, אינה אמת. הוכח שהועבר מהחשבון בפנמה לחמותו חיה סך של 71,113.75 דולר ביום 11.9.00 ו הוכח שביום 1.11.00 הועבר מחשבון זה סך של 100,150 דולר אליו אישית וסכום זהה הועבר ביום 14.12.00 לבא כוחו עו"ד חביב. כמו כן, הוכח שביום 17.4.01 הועבר מחשבון זה לחברת פיברוטק שבבעלות משה, סך של 40,065 דולר. לכן, טענתו כי "מאומה לא הגיע לידיי" (סעיף 15 לתצהירו) וכי "גם אם הועברו כספים לאותו חשבון... כספים אלו לא הגיעו לידיי אלא לדורון וישראל" (שם) הוכחה כטענת כזב ומלמדת שאין ליתן כל אמון בגרסתו שלא קיבל דבר מהחשבון בפנמה ומהפעילות בפרויקט (עמ' 58 שורה 19) . משה לא הכחיש שהועברו כספים לחמותו ורק טען שאינו יודע במה מדובר , כי "מן הסתם זו המצאה " (עמ' 52 שורות 25-30).
גוטמן אישר בעדותו, שחברת פיברוטק היא חברה בבעלות משה (עמ' 35 שורות 17-18) ויש ל יתן משקל מיוחד לעדותו, שעה שגם הוא עזב את הפרויקט בסוף שנת 2001 מאחר שלטענתו גם אותו מדרו מהפרויקט (עמ' 30 שורות 13-14) ולכן אין לו לכאורה אינטרס לסייע לדורון. גם מזכירתו של משה, רחל , אישרה שחברה זו שייכת למשה (עמ' 39 שורות 10-11).
יצוין כי איני נותן אמון בעדותה של רחל שטענה שלא העבירה דפי חשבון לגוטמן, שעה שעדותה היתה חמק מקה ביותר וניכר היה שהיא מנסה "לחפות" על מעבידה לשעבר וביחס לתשובות רבות היא השיבה ש"אינה יודעת", למרות שהדבר לא סביר עקב תפקידה אצל משה (עמ' 40 שורה 5, עמ' 41 שורות 9-10,שם שורה 26 ושורה 29, עמ' 43 שורות 33-34, עמ' 44 שורות 5,9,15,17).

18. משה לא סתר את דפי החשבון. הוא לא המציא שום ראייה נגדית כגון כרטסת הנהלת חשבונות, תדפיסי חשבונות בנק, דוחות של חברות או כל מסמך אחר הסותר את המסמכים שהוצגו ע"י דורון.

19. (ז) עדותו של גרשון – גרשון העיד שנכח בפגישה ש התקיימה בין דורון למשה ושבמסגרתה לא טען משה שההלוואה לא הושבה. משה רק טען שישראל חייב לו כסף מהפרויקט ולכן הוא לא מסכים לשחרר את השעבודים. למרות שעד זה הודה שהוא מסוכסך עם משה שלטענתו חייב לו 150,000 דולר (עמ' 37 שורות 25-30) , ב"כ של משה נמנע מלחקור אותו על האמור בתצהירו ולכן יש לקבל את האמור בתצהירו, תוך לקיחה בחשבון את יחסו עם משה כמפורט לעיל. ברם, לא ניתן לאיין עדות זו שלא נסתרה.

20. (ח) חוסר המעש של משה ואי מימוש המשכונות: אם אכן ההלוואה לא נפרעה, מדוע משה לא נקט בשום פעולה למימוש הבטוחות? מדוע שקט על שמריו ולא פעל למרות שהיה מסוכסך קשות עם דורון שנים כה רבות? משמשה נשאל מדוע לאחר שדורון גרם לו לשלם קנס של חצי מיליון ₪ הוא לא פעל לממש את השעבודים, לא היתה בפיו תשובה והוא התחמק מלענ ות לעניין (עמ' 56 שורות 10-20). אכן, כפי שנקבע בעע"מ 5854/11 ד"ר הנריק רוסטוביץ נ' עירית חולון (4.9.15), לאור סעיף 20 לחוק ההתיישנות, לא חלה התיישנות ביחס למימוש שיעבוד רשום, אף אם החוב עצמו התיישן. ברם, עדיין, שיהוי מהותי ומשמעותי זה תומך אף הוא בגרסתו של דורון שההלוואה נפרעה . אכן, גם דורון השתהה ולא הגיש תביעה לביטול השעבודים. ואולם, אינו דומה מי שלא פועל שנים רבות להשבת הלוואה בסכום עתק של חצי מיליון דולר, למי שרובץ על רכושו שיעבוד, שלא מפריע לו ליהנות מהמקרקעין. רק לאחר שבעקבות ההסכם עם רמ"י היה צורך שהשעבוד יוסר, נקט דורון בהליך משפטי.

21. (ט) טענתו של משה שביקש ממזכירותו לבדוק האם ההלוואה נפרעה: משה הצהיר (סעיף 11 לתצהירו) שביקש ממזכירתו רחל " לבדוק אם אכן שולמו כספים על ידי האחים אלתר לפירעון ההלוואה והיא מסרה לי שלא התקבלו מהם כספים לפירעון ההלוואה". משה העיד ש"מעולם לא ניתנה הוראה בכתב או בעל פה על ידי להשיב את ההלוואה לחשבון אחר כלשהו בכלל ..." (סוף סעיף 15 לתצהירו). אם כך, איזו בדיקה ביקש משה ממזכירתו לערוך? הרי הוא מעולם לא מסר לאחים מספר חשבון להשבת ההלוואה? עדות זו תומכת בגרסתו של דורון, שסוכם בעל פה ש יועברו כספים לחשבון בחו"ל לפירעון ההלוואה ולכן ביקש משה ממזכירתו לבדוק את דפי החשבון. בנוסף, המזכירה רחל העידה שממילא היא יכולה היתה לבדוק רק חשבונות בנק בארץ (עמ' 42 שורות 9-23) ומאחר שההלוואה הושבה לחשבון בחו"ל, כל "סיפור" הבדיקה שכביכול משה הורה לבצע, אינו סביר כלל. מה גם, שרחל כלל לא זכרה מה התשובה שהשיבה למשה לאחר שבדקה את חשבונות הבנק בישראל (עמ' 44 שורות 4-9).

22. (י) חוסר מהימנותו המובהק של משה כפי שהתברר בחקירתו: לדוגמא: משה הכחיש שראה את מסמכי הבנק שהועברו ע"י דורון לעורך דינו נצר בשנים 2005 ו – 2008 ו שעו"ד נצר התייחס אליהם במיילים ששלח (עמ' 49 שורות 24 ו – 32) ולטענתו "לא קיבלתי כלום" . אין זה סביר שעורך דינו לא עדכן אותו על קבלת המסמכים ובדיקתם, שעה שעורך דינו כותב לדורון ביום 29.1.08 כי הוא מבקש את מסמכי הבנק "כדי שנוכל לעמת את הבנק עם טענתכם כי הכסף שולם". אין זה סביר שעורך הדין בודק מול הבנק את המסמכים שהועברו, ללא שיתוף הלקוח – משה. לא סבירה כלל תשובתו של משה כי "לא עניין אותי העניין הזה" (עמ' 50 שורה 10), כי הוא לא בדק את המסמכים (שם שורה 23) וכי עורך דינו לא מתמצא , אם מדובר בהלוואה נכבדה שלא נפרעה כלל. גם טענתו שלא כל מה שכתב בא כוחו היה על דעתו (עמ' 51 שורות 33-34) אינה סבירה. בנוסף, הוא הודה שעל אף שטען בסעיף 6 לתצהירו שלמרות שהשקיע מאות אלפי דולרים בחברה הוא לא קיבל אגורה שחוקה חזרה, בעדותו בחקירה הנגדית, הוא אישר שקיבל בחזרה מאות אלפי דולרים (עמ' 59 שורות 2-7). מדובר בגרסה חדשה שלא בא זכרה קודם והיא פוגמת קשות במהימנותו.
כמו כן, הצהרתו שלא קרא לקראת המשפט את תצהירו של דורון (עמ' 51 שורה 1) אינה הגיונית. לא סביר ש משה, שהוא איש עסקים עתיר ניסיון ובעל ניסיון רב בהליכים משפטיים, לא קרא כלל את תצהירו של התובע. בנוסף, למרות שמשה ומזכירתו רחל העידו שמשה ביקש ממנה לבדוק בחשבונות הבנ ק האם ההלוואה הושבה, בעדותו הוא טען שאינו זוכר זאת (עמ' 53 שורות 15-16).
כמפורט לעיל, משה הכחיש את ההעברות שמפורטות בדפי החשבון אליו ולחמותו והכחיש את קבלת הכספים, על אף שהוצגו בפניו המסמכים המעידים על כך (עמ' 52 שורה 20 עד עמ' 53 שורה 16). בנוסף, למרות שטען שהוא לא קשור לחברה, בסעיף 3 לתצהירו המשלים הוא הודה שצירף את גוטמן "כשותף" לחברה. אין אם כן ליתן אמון בגרסתו ומאידך, עדותו של דורון לא נסתרה ולא התגלו בקיעים בחקירתו. כפי שנקבע בע"א 765/18 חיון נ' חיון (1.5.19): " הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו".

23. אכן, בהסכם כתוב שיש להעביר את כספי פירעון ההלוואה לחשבון שעליו יורה משה בכתב ולא ניתנה הוראה בכתב. כמו כן, נערך מסמך בכתב ביום 27.2.00 שבו הוסכם שנפרע סך של כ - 70,000 דולר. יחד עם זאת, לאור העובדה שהצדדים עבדו יחדיו במשותף בפרויקט, ובזמנו היה ביניהם אמון רב, אי עיגון ההסכמה כי פירעון ההלוואה ייעשה באמצעות תשלומים לחשבון החברה, אינו תמוה והתנהלות זו מובנת בנסיבות אלו. כפי שדורון העיד, " הייתה מערכת יחסים מאוד מאוד קרובה וחברית" (עמ' 20 שורה 6)... במערכת היחסים שהייתה בינינו ברגע שנחתם ההסכם הזה, הוא נגנז והכל נעשה בע"פ ונעשו הרבה דברים בע"פ מתוך אמון וחברות" (עמ' 23 שורות 4-5)... "הייתה חברות מאוד טובה" (עמ' 24 שורה 9). טענתו של משה כי המסמך הנ"ל מהווה תיקון להסכם ההלוואה אינה נכו נה, מה גם שמדובר בטענה חדשה שלא נטענה ע"י משה בתשובתו והיא נטענה לראשונה בסיכומיו כפי שטוען דורון בצדק (סעיף 3 לסיכומי התשובה). לא מדובר בתיקון להסכם אלא בחישוב סכום ההלוואה שבמסגרתה לא נקבע הסכום המדויק אלא נאמר שהיא עד לסך של 600,000 דולר.

24. עצם העובדה שמשה טען בסעיף 3 לכתב התשובה שהגיש, שההלוואה ניתנה עוד בשנת 1998 ואולם ההסכם נחתם רק בשנת 2000, מלמדת על הא מון הרב ששרר בזמנו בין הצדדים והם לא פעלו רק "על פי הספר" אלא גם בהתאם להסכמות בע"פ. משמשה נשאל האם נכון שסוכם שההלוואה תפרע מתוך רווחי הפרויקט בקובה ומכאן שהוא אישר בעצם שנערך שינוי באופן פירעון ההלוואה, הו א התחמק וענה "אפילו אם אמרתי, ההלוואה היתה צריכה לחזור אלי אישית לפי הוראותיי" (עמ' 58 שורות 9-11). מדובר בעמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב משווע.

25. העובדה שדורון לא זימן את אחיו ישראל לעדות, אינה צריכה להיזקף לחובתו בנסיבות מקרה דנן, שהרי, דורון וישראל מנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה והם צהובים זה לזה. לכן, הגיוני שדורון לא יבקש שהוא יעיד למענו והוא הסתפק בתמיכתו באופן שבא כוחו חקר את עדי משה ואף הגיש סיכומים התומכים בעמדתו.

26. סיכומו של דבר: התביעה מתקבלת ומוצהר בזאת כי דורון פרע את ההלוואה למשה. לפיכך, על משה לגרום להסרת כל השעבודים בתוך 30 יום מהיום. שהרי:

"המשכון יונק את קיומו מעצם החיוב אותו הוא נועד להבטיח. משמע: כל עוד קיים החיוב בגינו נוצר המשכון, הרי שהמשכון חי וקיים. מקום בו החיוב אותו נועד המשכון להבטיח חדל מלהתקיים - פוקע עמו גם המשכון והחייב רשאי לדרוש את מחיקת המשכון. תכונה זו של המשכון הינה תולדה של ה"טפילות" המאפיינת את המשכון, כפי שמסביר המלומד מיגל דויטש בספרו: "כאמור, למשכון אופי טפיל. משמעותה של טפילות זו היא שעם חדלון החיוב פוקע המשכון. בעקבות פקיעה זו, רשאי החייב לדרוש גם את סילוק תוצאותיו הפורמליות של המישכון (דהיינו, את מחיקת הרישום מהפנקסים או את השבת הנכס המופקד, הכל לפי העניין)" (מיגל דויטש "קניין", כרך ב' 38 (1999))" (ה"פ 431-03-08 המועצה האיזורית חבל מודיעין נ' שיף (2.12.14)) .

27. ככל שהדבר לא יבוצע ע"י משה, אני ממנה את ב"כ המבקש עו"ד ניידרמן, לכונס נכסים לצורך מחיקת השעבודים.

28. המשיב 1 ישלם למבקשת הוצאות משפט על פי קבלות (לרבות אגרות בהמ"ש והוצאות תרגומים) וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

ניתן היום, י"ח שבט תש"פ, 13 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.