הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 3832-06-13

בעניין: דוד יעקב בולקינד (חסוי)
באמצעות האפוטרופוס לרכושו, עו"ד דן יואל
על-ידי ב"כ עו"ד אראלה יואל
המבקש

ובעניין: חברת לידנל בע"מ
החברה

ובעניין: משרד המשפטים – רשם החברות
המשיב

פסק דין
כללי

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 369 לפקודת החברות [ נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") להחייאת חברת " לינדל בע"מ" (להלן: "החברה") שנמחקה ממרשמי רשם החברות ( להלן: "המשיב") נוכח אי הגשת דוחות ואי תשלום אגרות.

רקע

עסקינן בחברה שהתאגדה ביום 9.11.62. ביום 10.3.77 הגישה החברה דיווח למשיב שלפיו היא החליטה ביום 28.2.77 על מחיקתה מהמרשם. ביום 31.5.77 הוגשה הודעה בגדרה חזרה בה החברה מהחלטת המחיקה. בעלי מניותיה היו אלחנן ולילי בולקינד ז"ל. מר בולקינד ז"ל נפטר בשנת 1977 והגב' בולקינד ז"ל נפטרה בשנת 1997. החברה לא הגישה דיווחים שנתיים כדין ולא שילמה אגרות ומשכך נמחקה מהמרשם ביום 30.12.97. בבקשה נטען שהנכס היחיד של החברה הוא דירה ברחוב משה שרת 60 תל אביב הידועה גם כגוש 6213 חלקה 514/7 ( להלן: "הדירה").

המבקש הוא יורשה היחיד של אמו המנוחה וכעולה מצו ירושה מיום 5.12.07 שעודכן ביום 11.12.12 ( להלן: "צו הירושה"). המבקש מתגורר שנים רבות בשוויץ וסובל מנכות נפשית קשה למצער מתחילת שנות ה-90. לאחרונה ניתן בבית המשפט לענייני משפחה צו מינוי אפוטרופוס לרכושו של המבקש ( החלטה מיום 24.12.15 בתיק אפוטרופסות 10803-10-15 ( כב' השופטת מירה דהן)), המבקש הוכר כחסוי ועו"ד יואל, בא כוחו ( להלן: "ב"כ המבקש"), מונה כאפוטרופוס לרכושו. להשלמת התמונה אוסיף שגם בשוויץ הוכר המבקש במעמד משפטי של " מעין חסוי" החל משנת 1989 לפי הדין השוויצרי ומאז נתמך ב"מעין אפוטרופוס" לפי אותו דין.

הבקשה נתמכת בתצהירו של ב"כ המבקש ובהמשך הוגשו תצהירים נוספים בין היתר של קרובי משפחה ובאי כוחם הקודמים של המשפחה, משרד גורניצקי ושות'. אציין בתמצית שהבקשה עמדה מספר פעמים לפני מחיקה מחוסר מעש בין היתר לאור היעדר אפשרות לתמוך את הבקשה בתצהיר שיינתן מידיעה אישית. סופו של יום הוגשה הודעת עדכון בדבר מינוי ב"כ המבקש כאפוטרופוס לרכוש המבקש. משכך, הבקשה שלפניי נתמכת בתצהיר מידיעה אישית של ב"כ המבקש כאפוטרופוס לרכוש המבקש.

הבקשה וטענות הצדדים

המשיב לא מתנגד להחייאת החברה אך מתנה את קבלת הבקשה במספר תנאים: הגשת דו"ח שנתי עדכני בהתאם להוראות סעיף 141 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"); פירעון מלוא החוב בגין אגרות שנתיות בסך של 49,104 ₪; פרסום דבר ההחייאה בעיתונות וברשומות.

המבקש טוען שאין להתנות את החייאת החברה בתשלום האגרה הואיל והחייאת החברה נדרשת לשם מילוי חובה שבדין – רישום הערה בדבר מינוי אפוטרופוס למבקש. בהקשר זה מפנה המבקש להוראות תקנה 10 א(א) לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ( סדרי דין וביצוע), התש"ל-1970 (להלן: "תקנות הכשרות והאפוטרופסות").

המשיב סבור שאין לפטור את המבקש מתשלום האגרות וטעמיו לכך: אין בנסיבות המקרה פעולה שהמבקש מחויב לבצעה לפי דין באופן שמזכה בפטור המצוי בסעיף 5 א(ד) לתקנות החברות ( אגרות), התשס"א - 2001 ( להלן: "התקנות האגרות"); המבקש יפיק רווח מהחייאת החברה ומשכך אין הצדקה לפטור מתשלום חוב האגרה; "חוב האגרות אינו הולך אחר בעל המניות החדש, אלא אחר החברה עצמה ממש" ומשכך אין נפקא מינה שהמבקש לא היה שותף לניהול החברה אלא יורש בלבד בהינתן הרווח שיפיק מהחייאת החברה ( ה"פ ( ת"א) 24968-12-13 שיף נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות ( פורסם בנבו, 16.2.14)).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו ובהוראות הדין והפסיקה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להחייאת החברה להתקבל כפוף לתשלום מלוא האגרות ויתר תנאי המשיב ואנמק;

המסגרת הנורמטיבית לבקשה להחייאת חברה מוסדרת בסעיף 369 לפקודת החברות לאמור:
"חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה".

עוד רלוונטית לענייננו תקנה 5 א(ד) לתקנות האגרות שעניינה פטור מתשלום אגרות עבר:
"חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה, ובלבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, דוח והודעה לפי סעיף 338 לפקודת החברות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה ( א) ובתקנת משנה ( א1)".

כאשר מוגשת בקשה להחייאת חברה ומתעוררת מחלוקת ביחס לתשלום חוב בגין אי תשלום אגרות, בית המשפט נדרש לבחון שני יסודות: האחד, זהות מבקש החייאת החברה; השני, מטרת ההחייאה (בש"א ( מחוזי ת"א) 12334/01 ורשבסקי נ' חברת חלקה 143 בגוש 6122 בע"מ, בפסקה 23 ( פורסם בנבו, 22.8.2001) (להלן: "עניין ורשבסקי")).

מן הכלל אל הפרט

זהות המבקש;
המבקש הוא בעל המניות היחיד בחברה וזאת לאור היותו היורש היחיד של אמו המנוחה שהחזיקה בכלל המניות. משכך, ברי שמדובר במבקש שנמצא במעגל הפנימי של החברה כאשר קיימת זהות אינטרסים בין המבקש לבין החברה. יתרה מכך, המבקש הוא זה שנהנה מפירות החברה, החזקה והבעלות בנכס מקרקעין, ומשכך מן הראוי שיישא גם בחובות החברה ולמצער בחובות הדרושים לשם הפקת הרווח. אטעים שלאור ההלכה הפסוקה לא ראיתי ממש בטענת המבקש בדבר היותו יורש של בעל המניות ואפנה בהקשר זה לה"פ ( ת"א) 50351-07-13 הלפרין נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות, בפסקה 3.1 ( פורסם בנבו, 13.5.15) (להלן: "עניין הלפרין").

נתתי דעתי גם למידת ידיעתו של המבקש על אודות עצם קיומו של הנכס וכן ביחס למידת ההתרשלות שניתן לייחס לו נוכח מצבו הרפואי אולם אין באלה כדי לשנות ממסקנתי. אטעים בהקשר זה שבבקשה נטען שלמבקש לא היתה ידיעה ולאור מצבו גם לא היתה יכולה להיות לו ידיעה בדבר החברה או הדירה ומשכך לא ניתן לייחס לו התרשלות. דא עקא, מעיון בנספחים שהוגשו על ידי המבקש מצטיירת תמונה שלפיה המבקש ידע או היה עליו לדעת על אודות הדירה. אפנה לתעודת תמצית רישום ממרשם האוכלוסין מיום 10.9.15 שלפיה כתובתו הרשומה של המבקש במרשם משרד הפנים הינה רחוב משה שרת 60, קרי – הדירה, וזאת החל מיום 1.9.63 ( נספח ב' לבקשה להארכת מועד מיום 24.11.15). דהיינו, מדובר בכתובת מגוריו של המבקש ומשכך חזקה עליו שידע על הדירה ולא ניתן לקבל את טענתו שלא ידע על הנכס גם אם שנים רבות לא התגורר בו. ודוק, נכון למועד הפקת תעודת התמצית האמורה כתובתו של המבקש עדיין רשומה במרשם משרד הפנים כרחוב משה שרת 60 ובכך יש לחזק את מסקנתי האמורה.

זאת ועוד; דומה שחלק ניכר מהתקופה שבה לא שולמו האגרות היה בעת שהוריי המבקש היו בחיים ומשכך לא היתה מניעה בידם לשלם את האגרות כנדרש. אוסיף שלמבקש היה " מעין אפוטרופוס" בתקופה ששהה בשוויץ ולכן גם מטעם זה לא היתה מניעה לשלם האגרה.

מטרת ההחייאה;
כעולה מבקשת ההחייאה אזי מטרת ההחייאה היא העברת הרישום של הדירה על שם המבקש, קרי מימוש צו הירושה. ברי שמטרה זו היא הפקת רווח לבעל המניות או למצער להיטיב את מצבו ( וראו: ה"פ ( ת"א) 38385-12-13 גרצובסקי נ' משרד המשפטים – אגף רשם החברות, בפסקה 3.2 ( פורסם בנבו, 26.4.15) (להלן: "עניין גרצובסקי"); עניין הלפרין בפסקה 3.2; עניין ורשבסקי).

חיזוק לכך ניתן למצוא גם בבקשה למינוי אפוטרופוס שצורפה כנספח א' לבקשה להארכת מועד מיום 24.11.15. בסעיף 9 לבקשה זו נאמר מפורשות: "מינוי האפוטרופוס לרכוש מתבקש על מנת שניתן יהיה לממש זכויותיו של דוד [המבקש – א.א.] בנכסי עיזבון לילי בישראל, לרבות הנכסים הבאים: דירה בתל אביב, ברח' שרת 60, רשומה ע"ש חברת לינדל בע"מ...".

אמנם, בתגובה האחרונה שהוגשה על ידי ב"כ המבקש צוין שמטרת ההחייאה היא ביצוע פעולה נדרשת על פי דין – רישום ב"כ המבקש כאפוטרופוס לרכוש המבקש, אולם אין בידי לקבל טענה זו. אסביר;

ראשית, תקנה 5 א(ד) לתקנות האגרות מעניקה פטור מתשלום אגרה כשעסקינן בהחייאה עבור פעולה שהחברה חייבת בביצועה וכאשר אין המשך פעילות צפויה לחברה. בהקשר זה אדגיש שב"כ המבקש סמך טענתו על החובה שבסעיף 129 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). ואולם, הדירה איננה בגדר נכס של המבקש אלא נכס של החברה, קרי אין בענייננו נכס מקרקעין " של חסוי". משכך, אין באמור משום מסד לטענת החובה על פי דין של ב"כ המבקש. לפי הוראת חוק זו אין חובה לרשום הערה ביחס להגבלת כשרות של בעל מניות על נכס של חברה, גם אם בעל המניות מוגבל בכשירותו. לכן לא קיימת בהקשר זה חובה על פי דין שמוטלת על החברה לבצע רישום של הערה על הדירה ביחס להגבלת כשירותו של בעל המניות. דברים אלה נכונים גם ביחס לחובת הרישום מכח תקנה 10 א(א) לתקנות הכשרות והאפוטרופסות, ככל שהדבר נוגע לרישום במרשם המקרקעין.

שנית, ב"כ המבקש מפנה כאמור לתקנה 10 א(א) לתקנות הכשרות והאפוטרופסות ואצא עתה מנקודת הנחה שכוונתו לחובת רישום הערה במרשם החברות ביחס להגבלת כשירות של בעל המניות. גם בטענה זו אין מסד למתן פטור מכח תקנה 5 א(ד) לתקנות האגרות. ההלכה הפסוקה קובעת שגם אם ההחייאה נדרשת לשם ביצוע פעולה חד-פעמית אולם אגב פעולה זו בעלי המניות יתעשרו אזי נשמט המסד למתן פטור מכח התקנה. אפנה בהקשר זה לעניין הלפרין בפסקה 3.2; עניין גרצובסקי בפסקה 3.2. מכל מקום סבורני שהפרדה בין החובה על פי הדין הנטענת לבין התועלת שתצמח למבקש היא הפרדה מלאכותית ואין מקום לקבלה.

שלישית, הטענה בדבר הפטור מחמת חובת ביצוע שבדין עלתה לראשונה בתשובת המבקש לעמדתו המשלימה של המשיב. קרי, מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בבקשה או בכתבי הטענות שהוגשו במהלך השנים ולא ניתן לקבלה בשלב זה, ולקבלה כמסד למתן פטור מתשלום חוב האגרה במלואו לא כל שכן.

מסקנה
מהאמור לעיל עולה שאין מקום ליתן פטור מתשלום האגרות. שכן מבקש ההחייאה נמצא במעגל הפנימי של החברה, הוא בבחינת מי שיפיק הנאה מהחייאת החברה, ומטרת ההחייאה הינה הפקת רווח והטבת מצבו של בעל המניות.

תנאים נוספים

מעבר לתשלום האגרות המשיב העמיד תנאים נוספים ובהם: פרסום דבר ההחייאה ברשומות ובעיתונות; הגשת דו"ח שנתי.

באשר לפרסום לא ראיתי מסד לתנאי זה בהינתן שאמו של המבקש היתה בעלת מניות יחידה וזכויותיה הועברו למבקש בירושה במעמדו כיורש יחיד. משכך איני רואה צורך ביידוע בעלי עניין פוטנציאליים שכן כאלה, מעבר למבקש, אין.
באשר להגשת דו"ח, סבורני שיש מסד לתנאי זה שכן מדובר בדו"ח עדכני לעת הזו ולא לתקופת המחיקה ומכל מקום מדובר בדרישה שבדין.

סוף דבר

בנסיבות המקרה שלפניי ונוכח מכלול הטעמים דלעיל אני מורה על החייאת החברה בכפוף לתשלום מלוא חוב האגרות וכן הגשת דו"ח עדכני כדין.

עם התקיימות התנאים תוסר המניעה מהחייאת החברה ללא צורך בהחלטה נוספת.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.