הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 3464-08-16

לפני
כבוד ה שופט ארז יקואל

מבקשים

  1. אורנה דוידאי ת.ז. XXXXXX134
  2. יורם הוכמן ת.ז. XXXXXX236

ע"י ב"כ עו"ד א' דוידאי

נגד

משיבה

קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א' מוריאנו

החלטה
בקשת המבקשים לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להוצאות משפט, בסכום של 100,000 ₪, בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
רקע ותמצית טענות הצדדים
המשיבה התקשרה עם המבקשים ו- 21 נוספים, בהסכם לביצוע פרויקט מסוג "עיבוי-בינוי", על פי הוראות תמ"א 38, בבניין שברחוב אילת 56 בעיר חולון (להלן: " הפרויקט"). בהמרצת הפתיחה שבגדרה הוגשה הבקשה שמלפניי, עותרת המשיבה לסעד הצהרתי לפיו המימון שיועמד לצורך ביצוע הפרויקט, יהיה בדרגת נשייה מובטחת ראשונה על פני כל חוב או התחייבות אחרת , לגבי כספים שיתקבלו ממכירת דירות בפרויקט.
המבקשים טוענים, כי המשיבה והעומד בראשה – עו"ד מוריאנו, גבו מכל אחד מדיירי הבניין סכום של 400,000 ₪ (כ- 23 מיליון ₪ בסה"כ) ולא ברור כיצד יתכן שאין למשיבה את האמצעים הכספיים הנדרשים להקמת הפרויקט. למבקשים אף לא ידוע מה נעשה בכספים אלו. המבקשים מוסיפים על כך וטוענים, כי חודשים ספורים לפני שהוגשה המרצת הפתיחה, פנה אליהם עו"ד מוריאנו ו הודיע כי אין ביכולת המשיבה לשלם את אגרות הבנייה בגין הפרויקט. המבקשים התבקשו להוסיף ולהלוות למשיבה סכום נוסף של 250,000 ₪, מאת כל אחד מדיירי הבניין, שאם לא כן השקעתם הראשונית תרד לטמיון. דריש תם להשבת כספי ההלוואה שהעמידו על פי סעיפים 4.1 – 4.5 להסכם ההלוואה בין הצדדים , לא נענתה. עוד נטען, כי נודע למבקשים מגורמים שהעניקו למשיבה מימון עבור פרויקט אחר, שבכוונתם לפעול לכינוס נכסיה. לאור נסיבות אלו, טוענים המבקשים כי סיכויי התובענה נמוכים וכי מצבה הפיננסי של המשיבה אינו איתן, באופן שדי בו כדי לבסס חשש ממשי שבסוף ההליך העיקרי לא יהא ביכולתה לפרוע את הוצאות המשפט, ככל שייפסקו לטובתם.
המשיבה מצדה, התנגדה לבקשה ועתרה למחיקתה על הסף, לנוכח שלא נתמכה בתצהיר. לגופן של טענות, הודגש כי לא הוגשה כנגד המשיבה כל בקשה לכינוס נכסי ה, או לפירוקה. המשיבה מוסיפה על כך וטוענת, כי הגיעה להסדר עם כלל המשיבים בתובענה האחרת הנקשרת לפרויקט אחר והשיגה את המימון הנדרש ל שם ביצועו. בנוסף, ביקשה המשיבה לדחות את ההכרעה בבקשה, לאור מימון שצפתה כי יושג לפרויקט, שיכול וייתר את הצורך בבירור התובענה. עד כה, לא נודע דבר לעניין זה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין – שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.
הוראת סעיף 353א לחוק החברות מורה, כי:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
הוראה זו מכוננת חזקה לפיה בהינתן בקשה תואמת, חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד ערובה להוצאות הצד הנתבע, ככל שהתובענה תדחה . חזקה זו נלמדת מהתיבות "אלא אם כן..." (ראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (29.1.08)). חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי החברה, ככל שתוכיח כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת (5.2.90); רע"א 10905/07 נאות אואאיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.07.08); רע"א 5524/17 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' גבע (10.8.17)).
לבית המשפט נתון שיקול דעת נרחב בשאלה האם יש לסטות מהחזקה המתוארת, בהתאם לנסיבותיו של המקרה המובא מלפניו וכן ביחס לגובה הערובה הנדרשת. יש לבחון, בין היתר, האם התובענה הוגשה בתום לב; את סיכויי ה; האם הבקשה הוגשה רק כדי למנוע תביעה אמתית מטעם חברה ואת מידתיות הבקשה, על גובהה של הערובה (השוו רע"א 10376/07 הנ"ל).
מבלי לקבע מסמרות ביחס לסיכויי התובענה, התרשמתי כי המשיבה לא הראתה שביכולתה לפרוע את סכומי ההוצאות שיתכן שיושתו עליה, ככל שתידחה התובענה. המשיבה לא הראתה כל מסמך חשבונאי ללמד על איתנותה הכלכלית הנטענת ו אין בטענות יה הסבר לחסר באינדיקציה אובייקטיבית בדבר יכולתה לפרוע סכומי הוצאות. נחזה כי מדובר במסמכים שאמורים להימצא בחזקת המשיבה ואי צירופם, מבלי שניתן לכך הסבר, מקשה על הסטייה המתבקשת מן החזקה הקבועה בהוראת סעיף 353א לחוק החברות.
נוסף על כך, המשיבה לא הראתה כי בנסיבותיו של המקרה הנדון קיימת הצדקה לחריגה מהכלל המחייב הפקדת ערובה. לא נטען כי סיכויי התובענה גבוהים במיוחד, כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב, או כי הבקשה הוגשה כדי למנוע את בירור התובענה.
אשר לטענה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אציין כי מצאתי די בכך שהבקשה המקורית להפקדת ערובה נתמכה בתצהיר, שלא כבקשה החוזרת בנושא מחיקת התובענה ולחלופין, הפקדת ערובה.
אשר לגובה הערובה, אני סבור כי הסכום המבוקש אינו הולם את מאפייני התובענה ו את סכום ההוצאות שאך ניתן לשער שייפסק, ככל שתידחה. על גובה הערובה להלום את עקרון המידתיות ובית המשפט נדרש לאזן בין כלל האינטרסים הרלוונטיים. השיקולים שעל הפרק כוללים, בין היתר, את סוג התובענה; סכומי הכסף, או שווי הנכסים המעורבים בה; המסגרת שבה הוגשה; אופי הפלוגתאות שבבסיסה, מורכבותה וכמות העדים, או המומחים שיידרשו להעיד במסגרתה.
סיכומו של דבר - לא הוכח כי יש ביכולת המשיבה לשלם את הוצאות המבקשים ככל שיזכו בדין. לא הוכח כי נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה מטעם תובעת שהיא חברה, כמשיבה . ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, ראיתי לנכון להעמיד את סכום הערובה על 40,000 ₪. המשיבה תפקיד סכום זה במזכירות בית המשפט, עד 7 ימים טרם הדיון הקבוע. תז"פ למועד זה.
לאור תוצאת הדיון ומכלול נסיבות העניין, המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו, בסכום כולל של 2,500 ₪. סכום ההוצאות ישולם למבקשים בתוך 30 ימים ורק אם לא ישולם במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ט, 17 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.