הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 25528-05-15

לפני: כבוד השופט יהושע גייפמן

המבקשות: 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו
2. עיריית תל אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד מגער אלירן

נגד

המשיב: יוסף חיים
ע"י ב"כ עו"ד שי דגן

פסק-דין

בקשה לצו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] – 1943, המורה למשיב למסור למבקשות את החזקה במקרקעין הידועי ם כחלק מגוש 7063 חלקה 52, המסומנים כתא י שטח 24, 24א, 24ב, ו-24ג.

ב-17.10.21 ניתן בהסכמה פסק דין המורה למשיב למסור את תא שטח 33 בגוש 7063 חלקה 52, המשמש להשכרה. כן ניתן במועד זה פסק דין בהסכמה המורה לזוגתו לשעבר של המשיב, פנחסוב זויה, למסור למבקשות את תאי שטח 24, 24א, 24ב, ו-24ג בגוש 7063 חלקה 52.

המקרקעין מצויים במתחם פארק החורשות בתל אביב. המקרקעין הידועים כגוש 7063 חלקה 52, ששטחם 17,549 מ"ר, הינם מקרקעין מוסדרים ורשומים בפנקס הזכויות בבעלות מדינת ישראל מ-4.12.64 [ ראו נסח טאבו – נספח 1 לתובענה].

המשיב וזוגתו לשעבר התגוררו במקרקעין עם בתם המשותפת, שהינה בגירה. בת הזוג לשעבר עזבה את המקרקעין בתחילת 2020 , ומאז אינה מתגוררת עם המשיב. כיום מתגוררים במקרקעין המשיב והבת [ראו, עמ' 13 7 לפרוטוקול שורות 16-21]. המשיב אף טען שזוגתו לשעבר גרה כיום עם בן זוג אחר [עמ' 138 שורה 3]. הובא לידיעת בית המשפט שהמשיב מתקיים מקצבת זקנה וחלה בסרטן הערמונית ובמחלת לב.

המבנה המזרחי – תאי שטח 24, 24א, 24ב, 24ג : בנוי על שטח של כ-135.53 מ"ר. תאי שטח 24, 24א, 24ב, 24ג הינם מבנה חד קומתי ותיק עם חצר צמודה המשמש למגורי המשיב. המבנה בנוי ברמת בניה פשוטה ועיקרו בבניה קשיחה. במבנה שני אגפים. האגף הצפוני כולל מבואה, מטבח, חדר מגורים, חדר שינה, חדר רחצה וחדר שירותים. האגף הדרומי כולל שני חדרי שינה, מטבחון ומקלחון. למבנה קומת גלריה המשמשת לאחסנה [ ראו עמ' 4-5 לחוות הדעת של השמאי מטעם ביהמ"ש, מר שאול רוזנברג].

מפענחת תצלומי האוויר מטעם עיריית ת"א, הגב' אביטל מרמלשטיין, קבעה בחוות דעתה, ביחס למבנה המ זרחי:

בשנת 78' ככל הנראה ריק מבנייה.
בשנת 86' נראית בניה וגידור חלקי במתחם.
החל משנת 95' ועד שנת 09' – המשיכה הבניה במתחם בהדרגה .
בשנת 2010 נראים לראשונה כל המבנים במתחם במלואם, כפי שהם הקיימים כיום.

עפ"י עדות השמאי רוזנברג, המבנים הנ"ל נבנו ללא היתרי בניה. השמאי שאול רוזנברג העיד בחקירתו בעמ' 92 שורות 25-30: " אני כתבתי שלא נמצאו היתרי בניה... התשובה היא שאין היתרי בניה". השמאי אלי סידאווי מטעם המשיב, הודה בחקירתו בעמ' 64 לפרוטוקול מ-29.4.18 שורות 24-32: "אין היתרים לבניה. ... אין היתרים בתיק הבניין לבניה...".

זאת ועוד, כדי להגיש בקשה להיתר בניה לעיריית ת"א היה על המשיב להחתים על הבקשה להיתר את הבעלים הרשומים של חלקה 52 – מדינת ישראל, והמדובר במקרקעין מוסדרים. לא מצינו שהמדינה חתמה על בקשה להיתר בנייה או נתנה הסכמתה לכך.

עפ"י תכנית מתאר תא/222, החלה על תאי השטח נשוא הדיון, התכנית מסווגת את השטח הנ"ל כמגרש ציבורי פתוח.

עפ"י תכנית תא/5000 שאושרה למתן תוקף ב-22.12.16, השטח נשוא הדיון סווג בתכנית לאזור שטח פתוח עירוני באזור תכנון מס' 804.

המקרקעין דרושים להמשך פיתוח הפארק העירוני "פארק החורשות". בוצעו מס' שלבים בפיתוח הפארק העירוני. הפיתוח טרם הושלם, אולם חלקו של הפארק פתוח לציבור.

עפ"י תכנית המתאר לא ניתן לבנות על המקרקעין בניה למגורים כפי שנבנתה.

ב-28.10.10 פרסמה הועדה המקומית הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] - 1943. ב-11.11.10 נרשמה במרשם המקרקעין הערה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות לטובת המבקשת 2.

באפריל 2013 העבירה המדינה, בעלת המקרקעין, באמצעות חב' עמידר את ניהול המקרקעין לידי עיריית ת"א.

ב-1.12.14 שלחה העירייה מכתב התראה למשיב, הביאה לידיעתו כי המקרקעין הופקעו לצרכי ציבור, ועלי ו למסור את החזקה לעירייה.

המשיב לא מסר את החזקה במקרקעין לעירייה, והעירייה הגישה בקשה למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודה.
הוראת סעיף 8 לפקודה הינה בעלת מאפיינים של הוצאה לפועל – מסירת חזקה בעקבות הפקעה. על המבקשות להוכיח קיומם של 4 תנאים על מנת לזכות בצו ביהמ"ש לפי סעיף 8 לפקודה : [א] פורסמה ברשומות הודעה על כוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה [ב] פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין עפ"י סעיף 7[1] לפקודה [ג] הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה [ד] המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה [ראו רע"א 3092/01 קיסר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ד נז(3) 313].

בענייננו התקיימו התנאים הנ"ל. פורסמו הפרסומים הנדרשים. חלף המועד שנקבע בהודעה למסירת החזקה, והמשיבים לא פינו את המקרקעין.

בבקשה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות אין ביהמ"ש דן בפסיקת פיצויי הפקעה - ראו הוראת סעיף 8[ג] לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] .

עיקר טענות ההגנה של המשיב :

טענה ראשונה: התכנית קיבלה תוקף בשנת 57', ולמרות זאת המבקשות לא פעלו במשך שנים לממשה. ההפקעה לוקה בשיהוי רב ואינה רלוונטית.

טענה שניה: זכות לדיור חלוף.

טענה שלישית: טענת הפליה באשר בגין פינוי מחזיקים אחרים שולמו ע"י העירייה פיצויים.

נעבור ונדון בכל אחת מטענות ההגנה שהועלו.

טענת עיכוב ממושך ושיהוי בביצוע תכנית המתאר של פיתוח "פארק חורשות"

פיתוח הפארק כרוך בהקצאת תקציבים. חלק גדול מהפארק הוקם בשלבים, והוא פתוח לציבור. הרשות לא זנחה את מטרת ההפקעה אלא פעלה לקידומה. גם הקושי לפנות עשרות מחזיקים, והצורך לנקוט בהליכים משפטיים גרם לעיכוב בפיתוח הפארק. לא ניתן לזקוף את השיהוי לחובת הרשות בשל מורכבות העניין. הנזק שייגרם לציבור מאי השלמת פיתוח הפארק עולה על הנזק שייגרם למשיבים.

בעע"מ 319/05 בונשטיין נ' המועצה המקומית זכרון יעקב תקדין עליון 2007 [1] 1187, קבע כב' ה שופט ג'ובראן בסעיף 15 לפסק הדין:

"עיכוב ממושך, לעיתים של עשרות שנים, אינו גורר מניה וביה את ביטול ייעוד ההקצאה אך בשל כך. ניתן למצוא בפסיקה דוגמאות שונות למקרים, שבהם התעכבה הרשות המפקיעה 30 או 40 שנה במימוש מטרת ההפקעה, ואף על פי כן לא ראה בית המשפט לנכון לבטלה... בין אם משום שבית המשפט סבר שהנזק לציבור עולה על הנזק לבעל הקרקע... בין אם משום שהוכח שכל אותן השנים פעלה הרשות לקידום מטרת ההפקעה... ובין אם בשל המורכבות הגלומה בתכנון ובמימוש יעדי ההפקעה".

הגב' אירית ליברמן, מנהלת מחלקת מקרקעין בעיריית ת"א, העידה בחקירתה: " עד היום יש פארק קיים ... בכל מקום שאנחנו מצליחים לפנות מיד עושים תכניות ביצוע אד הוק, ומבצעים פארק. אפשר לראות שהפארק מבוצע בשלבים. אנחנו לא מחכים שכל הפארק יפונה, אלא כל פעם מפנים מישהו, מרחיבים את שטח הפארק" [עמ' 34 שורות 12-16]; "זה אזור הפארק שעדיין לא פונה. פה האדונים מחזיקים... זה חניון שתפסנו וישר עשינו חניון של הפארק ... הקושי שלנו בפינוי ... ברגע שמישהו מתפנה אנחנו תופסים ועושים פארק [את המשך הפארק – י.ג.]. כל השטח הזה מיועד לפארק ... אין פה שום כוונה למגורים" [עמ' 34 שורות 22-27].

העדה סימנה בפני ביהמ"ש על התצ"א ת/1 את שטח המקרקעין שפונה ושבו הוקם הפארק, לרבות מגרש החניה, ואת השטח נשוא הדיון שמיועד להמשך הפארק וטרם פונה.

בנסיבות אלה, לא ניתן לאמץ את טענת השיהוי או את הטענה שיש להגיש תכנית חדשנית ועדכנית בטרם מתן הוראה על מסירת החזקה.

טענת דיור חלוף

באשר למבנה המזרחי - תאי שטח 24, 24א, 24ב, 24ג – לא עומדת למשיב טענת הגנה של דיור חלוף, שכן לא הוכח שלמשיב זכות שבדין או זכות שביושר – תנאי נוסף הנדרש לצורך מימוש זכות מכוח סעיף 194 לחוק התכנון והבניה.

המקרקעין נשוא הדיון הידועים כחלק מגוש 7063 חלקה 52 רשומים כמקרקעין מוסדרים בפנקס הזכויות. עפ"י רישומי מרשם המקרקעין, הזכויות במקרקעין בבעלות מדינת ישראל מ-4.12.64.

המשיב הצהיר בסעיף 3 לתצהירו: "בשנת 81' רכשתי את זכויותיו של מר גבריאל לוי בנכס המהווה בית מגורים וחצר ... ".

לתצהיר צורף כנספח א' ההסכם מ-26.5.81, שערך המשיב עם מר גבריאל לוי. בהסכם הוצהר על מכר של חדר בלבד. המשיב העיד בחקירתו: "זה הבית, זה מטבח וחדר שינה" [עמ' 68 לפרוטוקול מ-29.4.18 שורה 32]; "זה חדר מטבח אז אני עשיתי אותו חדר" [עמ' 68 שורות 27-28] .

עפ"י ההסכם שהוצג ועפ"י עדות המשיב , המשיב רכש במקרקעין בשנת 81' חדר בלבד, בעוד שכיום עפ"י חוות דעתו של שמאי ביהמ"ש השטח המשמש למגורים מונה באגף הצפוני: מטבח, חדר מגורים, חדר שינה, חדר רחצה וחדר שירותים, ובאגף הדרומי: שני חדרי שינה, מטבחון עם מקלחון וקומת גלריה.

הרכישה של החדר בשנת 81' נעשתה שלא כדין, באשר המקרקעין היו רשומים עוד משנת 64' בבעלות המדינה, ולא ניתנה הסכמת המדינה לעסקה.

הוצג בפני ביהמ"ש פסק דין שניתן ב-28.5.90 כנגד המשיב בבית משפט השלום בת"א [ת.א 7308/88] . בפסק הדין הורה בית משפט השלום למשיב לסלק את ידו מהמקרקעין נשוא הדיון בגוש 7063 חלקה 52 – פסק הדין צורף כנספח לתובענה.

בפסק הדין לסילוק יד, שניתן כנגד המשיב, קבע ביהמ"ש השלום:

"נח גבעוני [מנהלן שטח מטעם מדינת ישראל] העיד כי הנתבע מחזיק בדירה ללא הסכמת התובעת [מדינת ישראל – י.ג.] . עוד העיד ... כי הנתבע הציג לפניו הסכם מ-26.5.81, שנערך בינו לבין אדם בשם גבריאל לוי, לפיו העביר גבריאל לוי את זכויותיו בדירה לנתבע. אותו גבריאל לוי לא מוכר כלל לתובעת [למדינת ישראל – י.ג.] , וברור שהוא לא יכול היה להעביר לנתבע [למשיב– י.ג.] זכות שאינה בידו. הדירה נאטמה בזמנו ע"י התובעת , ואיש לא קיב ל ממנה רשות להחזיק בה".

"הנתבע [המשיב – י.ג.] העיד, שהוא קנה את הדירה מגבריאלי, אף ידע שהיא שייכת לתובעת [למדינה – י.ג.] . הוא פנה לתובעת [למדינה – י.ג.] מספר פעמים בכדי להסדיר את זכויותיו בד ירה, אך לא הגיע איתה לעמק השווה".

"העובדה שהנתבע רכש את הדירה מאדם בשם גבריאל, שהוא עצמו היה חסר זכויות בדירה , לא מקנה לנתבע כל זכות בדירה. הנתבע לא הוכיח כי התובעת [המדינה – י.ג.] העניקה לו זכות כלשהי בדירה.. . התביעה לסילוק ידו של הנתבע [המשיב – י.ג.] בדין יסודה ".

על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי, וב-24.2.91 הערעור נדחה, וניתנה שהות נוספת למשיב לפנות את המקרקעין. פסק הדין בערעור צורף לכתב התביעה.

הוצגה בפני ביהמ"ש הודעה על פינוי שהונפקה בלשכת ההוצל"פ בת"א כנגד
המשיב, ובה הודע למשיב שמועד הפינוי נקבע ל-26.1.95 [ הודעת הפינוי
צורפה לתובענה].

לא הוכח מעדותו של המשיב ומהראיות שהוצגו, שהמשיב רכש זכויות במקרקעין מהמדינה או מחב' עמידר לאחר שניתן נגדו פסק דין לסילוק יד או שהמשיב שילם דמי מפתח לעמידר. עפ"י הראיות שהוצגו, פסק הדין לסילוק יד לא בוצע לפנים משורת הדין, וניתנה רשות למשיב להמשיך להשתמש במקרקעי ן תמורת תשלום דמי שימוש חודשיים. אין מחלוקת שהחל משנת 2012 ואילך הפסיק המשיב לשלם את דמי השימוש לחב' עמידר.

ממוצג ת/10, מכתב מנהל המחוז בחב' עמידר מ-15.2.95, ניתן ללמוד, שהמשיב לא שילם דמי מפתח לעמידר, מעמדו היה כפולש, אולם חב' עמידר הסכימה שהוא ימשיך להתגורר בנכס, לאחר פסק הדין שניתן נגדו לסילוק יד, תמורת תשלום חודשי של דמי שימוש, וזאת כדי לאפשר לו להגיש בקשה למשרד השיכון לפתרון דיור קבוע.

ממוצג ת/11, מכתב עוזר סגן שר השיכון מ-13.3.95, ניתן ללמוד, שחב' עמידר הסכימה לעכב את הפינוי מכוח פסק הדין, וזאת עד שיימצא למשיב פתרון של דיור קבע, ובכפוף לכך שהמשיב ישלם דמי שימוש חודשיים לחב' עמידר.

ב-6.6.06 הודיעה חב' עמידר לפרקליטו של המשיב: "ברצוננו להדגיש שנית כי סטטוס מעמדו של מרשך חיים יוסף ... לא השתנה מבחינה משפטית. הנ"ל פולש, המחזיק בנכס ... גוש 7063, ומחויב בדמי שימוש ראויים ... וקיים נגדו פסק דין לפינוי משנת 82' ". המכתב צורף למוצג נ/2.

ב"כ המבקשות הצהיר בעמ' 134 לפרוטוקול מ-17.11.19 שורות 12-17: "מוסכם עליי שהמשיב שילם לחב' עמידר לסירוגין עבור דמי שימוש ראויים משנת 97' ועד 2005, וזאת על פי מסמכים שהמציא חברי ... חב' עמידר לא ביצעה את פסק הדין לפינוי. חב' עמידר לא חתמה עם המשיב על הסכם שכירות לאחר מתן פסק דין לפינוי ".

ב"כ הצדדים הודיעו בעמ' 135 לפרוטוקול שורות 2-3: "לעניין תשלום דמי השימוש ע"י המשיב לחב' עמידר הוצגו ע"י המשיב קבלות על דמי שימוש ראויים משנת 97' ועד 05', וכן שובר אחד על תשלום משנת 2012".

המשיב הודה בחקירתו, שלאחר פסק הדין לפינוי לא רכש את הזכויות במקרקעין בחב' עמידר . המשיב העיד בעמ' 75 לפרוטוקול מ-29.4.18 שורות 12-19: " ... אני רציתי לקנות את הבית... אני באתי אליהם לשמה . מה אמר לי? אנחנו לא מוכרים באזור הזה את הבית".

ב"כ המשיב הצהיר בעמ' 2 לפרוטוקול מ-15.12.15, שורות 16-18: "בשנת 2012 המשיב פנה לעמידר ואמר שהם הפסיקו לשלוח לו שוברים [לתשלום דמי השימוש החודשיים – י.ג.] ... ומאז לא שלחו לו שוברים לתשלום דמי שכירות, והוא לא שילם דמי שכירות".

המשיב ממשיך להתגורר במקרקעין, ומאז 2012 לא משלם למדינה ו/או לעירייה דמי שימוש בגין השימוש במקרקעין.

אמרנו בתחילת הדברים, שהמדובר במקרקעין מוסדרים ושהזכויות רשומות בבעלות המדינה מ-4.12.64. המשיב 1 טען לזכויות במקרקעין החל משנת 81' [ראו סעיף 3 לתצהירו]. החל ממועד כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין ב-1.1.70 אין התיישנות במקרקעין מוסדרים [סעיף 159[ב] לחוק המקרקעין], והתובעים אינם יכולים לרכוש זכויות בעלות מכוח התיישנות רוכשת.

בע"א 7744/12 שעלאן נ' מ"י תקדין עליון 2014 (3) 7106 אמר כב ' השופט עמית בסעיף 16 לפסק הדין:

"להחזקתם של המערערים במקרקעין המוסדרים לאחר ההסדר [הליך ההסדר –י.ג] אין נפקות, נוכח הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין... לאחר שנרשמה זכותו של אדם בהסדר לא יוכל מחזיק לצבור תקופת החזקה במקרקעין אשר תקנה לו זכות בעלות מכוח התיישנות רוכשת... ".

לכך נוסיף, ש עפ"י חוות הדעת של המומחית לתצ"אות, עיקר הבנייה במקרקעין נעשתה לאחר שנת 90' – לאחר מועד מתן פסק הדין לסילוק יד כנגד המשיב בבית משפט השלום. עפ"י עדות השמאים הבניה נעשתה ללא היתר בניה. בנוסף ניתן לקבוע, שהבניה נעשתה ללא הסכמת הבעלים של המקרקעין – מדינת ישראל, ולכן גם לא הוגשה בקשה להיתר בניה לעיריה.

בנסיבות שתוארו, לא קמה עילה למתן דיור חלוף מכוח סעיף 194 לחוק התכנון והבניה. למשיב אין זכות שבדין או זכות שביושר במקרקעין. גם אם ניתנה רשות מכללא במקרקעי הציבור הרי זכות זו לא התגבשה לכדי רשות בלתי הדירה, והיא ניתנת לביטול עם מתן הודעת ההפקעה. עוד נדגיש, שגם לגרסת ב"כ המשיבים, מ-2012 ואילך המשיב המשיך להתגורר במקרקעין ללא תשלום דמי שימוש לחב' עמידר. עוד נוסיף, שבשנת 90' נשללה טענתו של המשיב לזכויות מכוח הסכם המכר משנת 81', וניתן צו בבית משפט השלום לסילוק יד כנגד המשיב, והחלטה זו אושרה בבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור. לאור האמור גם שיקולי צדק אינם מחייבים לקבוע כי מדובר ברישיון שאינו ניתן לביטול.

רשות שניתנת לביטול אינה מקנה זכות קניין או זכות שביושר – יסוד הנדרש בסעיף 194 לחוק התכנון והבניה על מנת להקנות זכות לדיור חלוף.

בע"א 10653/05 ת"ת הכללי נ' החב' לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי [פורסם בנבו] דינים עליון 2010 (130) 58, בסעיף 15 לפס ק הדין אמרה כב' השופטת פרוקצ'יה:

"המערערת הוכיחה, לכל היותר, כי היתה בידה רשות לשהות בנכס, ולו לתקופה ארוכה מאד, ואפשר כי שילמה... בעבור השימוש בנכס. מעמד זה של בר רשות אינו מקנה זכות קניין או זכות שביושר מכל סוג שהוא".

טענת הפליה

ככל שטענת ההפליה מתייחסת לפיצויי ההפקעה, כבר הערנו שבהליך לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות אין בית המשפט דין בפיצויי ההפקעה. ככל שטענת ההפליה מתייחסת לפיצוי של דיור חלוף נוסיף ונאמר:

מר אלי לוי, מנהל אגף נכסים בעיריית ת"א, העיד בחקירתו:

בעניין קורסט – "כל ההסדר הכספי נקבע ע"י עמידר ולא ע"י העירייה (הרשות המפקיעה – י.ג.) ... גם כל ההסדר התשלומי בוצע ע"י עמידר" [עמ' 87 לפרוטוקול שורות 26-31]. הפיצוי שולם על השבחת המקרקעין בהתאם להוראות פסק הדין ולא משיקולי הרשות המפקיעה.

בעניין צוויג – "מה שהיה פסק דין לטובת המנהל [לטובת רמ"י –י.ג] 4.5 דונם – לא שולם לו" [עמ' 89 לפרוטוקול שורות 17-18]; "לגבי יתרת השטח המנהל מעולם לא הגיש נגדו תביעה, והטענה הייתה שהמנהל אישר את ישיבתו" [עמ' 88 לפרוטוקול שורות 25-27]; "מדובר שם בעסק גדול שעבד שנים רבות בהסכמת מדינת ישראל" [עמ' 88 לפרוטוקול שורות 31-32].

"יש כאלה שבאו בשנות ה-50-60 ועשו חוזים, והמדינה הכירה בהם בחוזה, ויש כאלה שפלשו בשלבים יותר מאוחרים, כולל מרשך בשנות ה-80" [עמ' 89 לפרוטוקול שורת 23-24].

"פארק החורשות [פינוי המקרקעין לצרכי ציבור ולא לבניית דירות ובגדרו התביעה נשוא הדיון –י.ג] הוא שונה לגמרי מהרבה מקומות אחרים... בגבעת עמל היה הסכם מ-61 עם המדינה [לדיירים עם המדינה –י.ג]... בכפר שלם יש חוק... בשכונת הארגזים היה מכרז שקבע מי זכאי [התחייבות יזם לפיצוי מפונים לצורך בניית דירות –י.ג]" [עמ' 91 לפרוטוקול שורות 25-29]; "במכבי יפו [בשכונת מכבי יפו –י.ג] 99% מהאנשים הם דיירים מוגנים עם חוזים" [עמ' 92 לפרוטוקול שורות 13-14]; "שיח מוניס... היו עם אישורים מעמידר לישיבה במקום" [עמ' 92 לפרוטוקול שורה 16].

טענת הפליה לא הוכחה. בעניין המשיב ניתן פסק דין לסילוק יד, שאושר ע"י ערכאת הערעור, וטענות המשיב בעניין רכישת זכויות מכוח הסכם המכר משנת 81' נדחו.

זאת ועוד, הוכח שהרשות שניתנה למשיב לאחר שנת 95' הייתה לגור במקרקעין כנגד תשלום דמי שימוש חודשיים, וגם אליבא המשיב הוא הפסיק לשלם דמי שימוש משנת 2012 ואילך.

10. בית המשפט עיכב תקופה ממושכת את הפינוי כדי לאפשר לעירייה לבחון את המענה הסוציאלי שיינתן למשיב שעלול להשאר ללא קורת גג [ראו רע"א 8885/20 חאמד נ' רשות הפיתוח פסה"ד של כב' השופטת ברק-ארז].

העיריה, בהתחשב במצבו הסוציאלי והבריאותי של המשיב , הודיעה בעמ' 135 לפרוטוקול מ-17.11.19 שורות 11-16: "העירייה הציעה פתרון סוציאלי ... בדירה שתישאר בבעלות של העירייה, והמשיבים [ המשיב וזוגתו דאז- י.ג.] יוכלו להתגורר בה כל אחד מהם עד 120. דירת 3 חדרים בקומה ראשונה ואם יש מעלית אז בקומה גבוהה. העירייה מחפשת דירה שתתאים ... והיא צריכה לרכוש את הדירה. בנוסף העירייה הסכימה לשלם עבור הוצאות העברה ושכ"ט עו"ד 15,000 ₪ כולל מע"מ".

ב"כ המשיב השיב בעמ' 135 לפרוטוקול שורות 19-23: "אני נותן הסכמה לעקרונות שהציג ב"כ העירייה בכפוף לכך שנהיה שותפים לבחירת הדירה שתירכש... מסכימים להתגורר בדירת 3 חדרים...".
הסכמות אלו הובאו בפרוטוקול הדיון מ-17.11.19. נעשו מספר ניסיונות ע"י העירייה לרכוש דירה עבור המשיב. ניסיונות אלה לא צלחו. לעניין הניסיון האחרון, הודיעה העירייה שב-27.7.21 אמנם אותרה דירה וניתנה הסכמה לדירה ע"י המשיב, אולם המוכר חזר בו מהסכמתו למכור את הדירה לעירייה.

העירייה הודיעה בסעיף 56 לסיכומים: "העירייה פועלת למציאת פתרון חלופי לזה שהוצע ... לפנים משורת הדין, ולאור מצבם הסוציואקונומי הנטען". הצהרה זו מחייבת את העירייה כדי לצמצם את ההשלכות הסוציאליות של הליך הפינוי על המשיב .

ב-20.12.21 הביא ב"כ המשיב לידיעת ביהמ"ש שעיריית תל אביב עדיין פועלת לאיתור דירה עבור המשיב.

בהלכת רע"א 8885/20 חאמד נ' רשות הפיתוח נפסק שיש להבחין בין ההכרעה בהיבטים אזרחיים-קנייניים הנוגעים לעילת הפינוי לבין חובותיה של רשות ציבורית במשפט המנהלי בעניין אוכלוסיה מוחלשת ללא קורת גג חלופית.

11. סוף דבר

המבקשות הוכיחו את התנאים הנדרשים לצורך מתן צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] -1943.

באשר לפינוי המשיב מתאי שטח שסומנו על התצ"א 24, 24א', 24ב', 24ג' – הפינוי מותנה במתן מענ ה סוציאלי על ידי העירייה למשיב כדי שהמשיב לא יישאר ללא קורת גג. הפינוי יבוצע תוך 60 יום ממועד שיוסדר המענה הסוציאלי של קורת גג למשיב .
ב"כ העירייה הודיעה בעמ' 138 לפרוטוקול שורה 6: "הפתרון שהצענו... הכוונה לפתרון סוציאלי ואנו עמלים על כך".

המענה הסוציאלי כדי שהמשיב לא יישאר ללא קורת גג – טעון אישור בית המשפט בטרם יבוצע הפינוי.

ככל שהמשיב לא ימסור את המקרקעין, והמבקשות תיאלצנה לבצע את פינוי המקרקעין – על המשיב תחול החובה לשפות את המבקשות בגין הוצאות הפינוי.

המשיב ישלם למבקשות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ב, 30 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.