הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 1618-10-20

לפני
כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

מבקש

הראל בורן
ע"י ב"כ עו"ד ניר כהן, לשם, בן-ארצי ושות'
מרחוב ברקוביץ' 4, תל אביב 6423806
טל':03-XXXX270; פקס: 03-XXXX277

נגד

משיבים

1. אינספקטו איי.אמ.וי בע''מ
ע"י בא כוח עו"ד ד"ר גלעד וקסלמן ושגיא לוק
ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'
מבית אסיה, רחוב ויצמן 4 תל אביב-יפו
טל': 03-XXXX020; פקס': 03-XXXX464

2. יונתן חייט
3. Rauschenbusch Alexander
4. Villinger Thomas
כולם ע"י בא כוח עו"ד רועי בלכר
ממשרד קריספין רובינשטיין בלכר ושות'
ממגדל ב.ס.ר 4, רחוב מצדה 7, בני ברק
טל': 073-XXXX021; פקס': 073-XXX031

החלטה

פתח דבר
לפניי בקשה לסעד זמני שהגיש המבקש, הראל בורן (להלן: "המבקש" או "הראל" ), בגדרי הליך המרצת הפתיחה שבכותרת, כנגד המשיבים אינספקטו איי.אמ.וי. בע"מ (להלן: "החברה"), יונתן חייט (להלן: "המשיב" או "יונתן"), Alexander Rauschenbunsch (להלן: "אלכסנדר" או "משיב 3" ) ו-Thomas Villinger (להלן: "תום" או "משיב 4" ) ("יונתן", "אלכסנדר" ו-"תום", להלן ביחד: "המשיבים") (להלן: "הבקשה").
הבקשה הוגשה במעמד צד אחד ביום 01.10.2020, ובמסגרתה התבקשו סעדים שתכליתם מניעת קבלת החלטות מסוימות על ידי דירקטוריון החברה בישיבת דירקטוריון שנקבעה לאותו היום – 01.10.2020, הנוגעות, בין היתר, לתפקידיו של המבקש בחברה (להלן: " הישיבה").
בתוך כך, עתר המבקש למתן צו האוסר על המשיבים מכינוסה וקיומה של הישיבה במועד שנקבע לה, ובכל מועד נדחה אחר; לחלופין, למתן צו האוסר על המשיבים מלהעלות לדיון בישיבה את הנושאים המפורטים בסעיפים 5-3 לסדר היום שלה, ולקבל החלטה בהם; לחלופי חלופין, למתן צו המתלה כל החלטה שתתקבל, אם וככל שתתקבל, בישיבה, ואוסר על המשיבים וכל אחד מהם להוציאה לפועל ו/או לממשה בכל דרך שהיא.
בהחלטתי מיום 01.10.2020 מצאתי להיעתר לסעד החלופי לחלופי שהתבקש, ונתתי צו המתלה כניסה לתוקף והוצאתה אל הפועל ו/או מימושה בכל דרך אחרת של כל החלטה שתתקבל בישיבת הדירקטוריון, אם וככל שתתקבל. זאת, עד לקיום דיון במעמד הצדדים או מתן כל החלטה אחרת (להלן: "ההחלטה בבקשה לסעדים ארעיים").
במסגרת החלטה זו, נתתי דעתי באשר לאיזון הראוי בנסיבות המקרה בין האינטרסים של המבקש לאינטרסים של המשיבים, ובתוך כך קבעתי (סעיף 15 להחלטה בבקשה לסעדים ארעיים):
" [...] מצאתי כי מתן הסעד החלופי כאמור, מהווה איזון ראוי בין אינטרס המבקש מחד, לבין אינטרס המשיבים מאידך.
ודוק, ובשים לב לתקופת החירום בו מצוי המשק, סבורני כי אי-מניעת כינוס ישיבת הדירקטוריון לצורך המשך ניהולה השוטף של החברה וקבלת ההחלטות הנדרשות, מחד; יחד עם דחיית כניסתן לתוקף של ההחלטות שתתקבלנה שם, עד לקיום דיון במעמד הצדדים ו/או החלטה אחרת – מהווה איזון ראוי בין שמירת האינטרס של המבקש, ומניעת פעולות אשר יהא בהן כדי לשנות ו/או לפגוע ו/או לגרוע מזכויותיו בהתאם למצב הקיים היום, ועד לבירור טענותיו גופא.
כן יש לציין, כי גם לשיטת המבקש עצמו, הרי שמבחינה חוקית אין מחלוקת כי המשיבים רשאים לפעול לכינוסה של ישיבת דירקטוריון בהתראה של 48 שעות – כפי שנעשה על-ידם, וזאת בהתאם לתקנון החברה."
בנוסף, התייחסתי בהחלטתי למשקל שניתן בנסיבות המקרה דנן למועד הגשתה של הבקשה, שהוגשה אך בחלוף מספר חודשים ממועד קרות חלק מהאירועים המרכזיים בבסיסה, ולעניין זה קבעתי (סעיף 16 להחלטה בבקשה לסעדים ארעיים):
" [...] לעניין זה מצאתי טעם לפגם בעובדה כי אף לשיטתו של המבקש עצמו, ראשיתה של מסכת האירועים והחלטתם של המשיבים בדבר הזזת המבקש מתפקידו כמנכ"ל החלה עוד בחודש יוני – היינו, למעלה משלושה [חודשים –ח.כ] עובר להגשת הבקשה דנן, ונדמה כי ראוי היה כי המבקש יקדים פנייתו לבית-המשפט בעניין"
בהמשך, הוגשו תשובות המשיבים לבקשה, וכן הוגשה תגובתו של התובע.
משהתקיימה הישיבה כמתוכנן, מתמקדות טענות הצדדים בחוקיותן של ההחלטות שהתקבלו בישיבה, העומדות במחלוקת בין הצדדים. כמו כן, התייתר הצורך בדיון בסעד העיקרי בבקשה ובסעד החלופי, וכעת עומד המבקש על הותרת הצו המתלה שניתן על-ידי ביום 01.10.2020 על כנו, עד להכרעה בתיק העיקרי – וביחס לכך הכרעתי דנן.
ביום 28.10.2020 התקיים בפניי דיון בבקשה במעמד הצדדים. במהלך הדיון ניסיתי להביא את הצדדים לכדי הסכמה באופן שייתר את הצורך בהכרעה בבקשה, ותוך איזון בין שמירה על טובתה של החברה, לבין מתן הגנה מספקת לזכויותיו של המבקש. אולם, כפי שיפורט בהמשך, בין הצדדים לא הושגה הסכמה, וזאת בעיקר נוכח סירובו של המבקש להצעות שהונחו בפני הצדדים, ומשכך נדרשת החלטה בבקשה.
הצדדים להליך ותמצית העובדות הנדרשות
הצדדים
החברה, המשיבה 1, היא חברת הזנק העוסקת בפיתוח, שיווק ומכירה של מוצרי בקרת איכות לקווי ייצור תעשייתיים באמצעות טכנולוגיית ראייה ממוחשבת ובינה מלאכותית.
המבקש, הראל בורן, הוא עורך דין בעברו, מנהל ובנקאי השקעות, הפעיל מזה שנים בתעשיית ההייטק. מאז הקמתה של החברה הוא משמש כיו"ר דירקטוריון שלה וכמנכ"ל. כמו כן, מחזיק המבקש ב-20.2% ממניות חברת TinyInspektor GmbH, חברה זרה הרשומה בגרמניה שהיא בעלת המניות היחידה בחברה (להלן: "החברה האם").
המשיב, יונתן חייט, הוא דירקטור בחברה, ומכהן כסמנכ"ל הטכנולוגיות שלה (CTO). כמו כן, בדומה למבקש, מחזיק המשיב ב-20.2% ממניות החברה האם.
המשיב 3, אלכסנדר, הוא אזרח זר, והוא המייסד והמנכ"ל של חברת Grazia Fonds MN Gmbh & CO. KG, קרן השקעות המחזיקה ב-19.18% ממניות חברת האם, ומטעמה מכהן המשיב 3 כדירקטור בחברה.
המשיב 4, תום, גם הוא אזרח זר, והוא מכהן כמנכ"ל בחברת Zukunftsfonds Heilbronn Gmbh & Co. KG המחזיקה כ-15.93% ממניות חברת האם, ומטעמה מכהן המשיב 4 כדירקטור בחברה.
רקע עובדתי והסכסוך בין הצדדים
ביום 02.02.2017 התקשרו המבקש והמשיב בהסכם מייסדים להקמת החברה, שפעילותה בתחום מוצרים ושירותים של בינה מלאכותית וראייה ממוחשבת (להלן: "הסכם המייסדים").
הסכם המייסדים קבע כי המשיב ישמש כ-CTO של החברה, וכי המבקש ישמש כיו"ר הדירקטוריון, יו"ר פעיל (" Executive Active Chairman") ובנוסף כמנכ"ל בפועל של החברה ("acting CEO") בשנה הראשונה להקמתה, וכן ובכל זמן בו לא יימצא אדם המתאים לשמש כ-CEO של החברה, ובלשון סעיף 6.1.1 ההסכם:
"Harel will also serve as the Acting Chief Executive Officer of the company ("acting CEO") for the first year following the Trance A Closing Date […] and at any time in which the company is unable to procure the services of a duly qualified individual to serves as the Chief Executive Officer of the company ("the CEO")."
באפריל 2017 הוקמה החברה, וכל מניותיה הועברו לבעלות חברת האם.
סעיף 8.2.1 לתקנון החברה (להלן: "התקנון") אימץ הוראה שהייתה קיימת גם בהסכם המייסדים, לפיה החברה לא תאמץ החלטות הנוגעות להעסקה ופיטורין של חברי הנהלה, ובכלל זאת לעניין מנכ"ל החברה, ללא הסכמתם של המבקש והמשיב (להלן: "זכות הוטו בתקנון"), וכדלהלן:
"8.2 Notwithstanding the above in article 8.1, the Company shell not adopt any resolution with respect to:
the hiring and dismissal of management (VP level and chief level, e.g. CEO/CTO/COO/CMO/CFO/CBO) without the consent of Harel and Yonatan; or […]"
מאז הקמת החברה, התקיימו שני סבבי השקעה מרכזיים לצורך מימון הפיתוח הטכנולוגי ושיווק מוצר החברה – באפריל 2017 ובאוגוסט 2019. במסגרת הסבבים האלו נחתמו שני הסכמי השקעה בין המבקש, המשיב, והמשקיעים בכל סבב, ובמסגרתם הוקצו למשקיעים מניות בחברת האם ומונו מטעמם דירקטורים בחברה – ההסכם הראשון נחתם ביום 30.11.2017 וההסכם השני נחתם ביום 29.08.2019 (להלן, בהתאמה: "הסכם ההשקעה הראשון" ו- "הסכם ההשקעה השני" ויחד "הסכמי ההשקעה" ).
במסגרת הסכם ההשקעה הראשון, מונו המשיבים 3 ו-4 לדירקטורים בחברה. כמו כן, הוסכם כי החברה תעשה מאמצים סבירים כדי למנות את המבקש כ- Executive Active Chairmanשל החברה, וכן כמנכ"ל בפועל ("acting CEO") של החברה לתקופה של שנתיים, שתחילתה ביום 10.05.2017.
גם בהסכם ההשקעה השני אומצה הסכמה זו, אך זאת מבלי שצוינה מגבלת זמן לכהונתו של המבקש כ-acting CEO.
כמו כן, בשני הסכמי ההשקעה אומצה בסעיף 23.4 זכות הווטו שנקבעה בהסכם המייסדים ובסעיף 8.2.1. לתקנון החברה, ונקבע כי הדירקטוריון לא יוכל לקבל החלטות לעניין העסקה או פיטורין של ההנהלה בחברה, ללא הסכמת המבקש והמשיב שניהם ("both") – אולם, היכולת להפעיל את הזכות הותנתה בהיוועצות בתום לב עם שאר חברי הדירקטוריון (להלן: "זכות הוטו בהסכמי ההשקעה", וביחד עם זכות הוטו בתקנון: "זכות הוטו") , וכך לשון הסעיף:
"23.4 […] the Board of Directors shall - subject to applicable Israeli laws – not be entitled to adopt resolutions with respect to hiring and dismissal of management of the Israeli Subsidiary (VP level and chief level, e.g. CEO/CTO/COO/CMO/CFO/CBO) without the prior consent of both HaB and YoH, provided however that HaB and YoH shall be obligated to consult in good faith with the Board of Directors" [הדגשות שלי –ח.כ] .
בנוסף, בהסכם ההשקעה השני נקבעה הוראה לפיה החל ממועד כניסתו של הסכם ההשקעה השני לתוקף, יבוטלו לאלתר כל ההסכמים הקודמים בין החברה האם, בעלי מניותיה, מייסדיה ומשקיעיה – בכל הנוגע לזכויות הצבעה, זכויות אחרות בחברה או כל נושא אחר הקשור בהן.
כמו כן, ביום 31.12.2018 נחתם הסכם למתן שירותים בין המבקש – באמצעות חברה בבעלותו, לבין החברה (להלן: "הסכם למתן שירותים"). בין היתר, מתייחס הסכם מתן השירותים לתפקידו של המבקש כיו"ר פעיל ( (Executive Active Chairman וכמנכ"ל החברה בפועל.
בחודשים מאי-יוני 20' החל להתגלע הסכסוך בין הצדדים. זאת, לאחר שהמשיבים ביקשו לפעול למינוי מנכ"ל קבוע לחברה על רקע השגותיהם על תפקודו של המבקש, ואילו המבקש התנגד לכך ונתלה בהוראות ההסכמים בין הצדדים, לפיהן כל מינוי או העברה מתפקיד של חבר הנהלה בחברה תעשה אך בהסכמתו (ובהסכמת המשיב).
ביום 08.07.2020 התכנסה ישיבת דירקטוריון שזימן המבקש, על מנת לקיים דיון פתוח במצב החברה ("open discussion on the company status"). באותה הישיבה ביקשו המשיבים לדון במינוי ועדת איתור להליך איתור מנכ"ל לחברה. המבקש, שהתנגד לכך, החליט להשתמש בסמכותו כיו"ר הדירקטוריון ולנעול את הישיבה. המשיבים המשיכו את הישיבה והחליטו פה אחד למנות ועדת איתור, לצורך ניהול ההליך למציאת מנכ"ל קבוע וכשיר לחברה (להלן: "ועדת האיתור" או "הוועדה"), ולמנות יועצים משפטיים לחברה, בפרט לעניין איתור מנכ"ל. באשר להרכב הועדה – נקבע כי זו תורכב מכל חברי הדירקטוריון – לרבות המבקש – ומשקיף.
בעקבות הישיבה מיום 08.07.2020 ופרסום החלטות הדירקטוריון, התקיימו חילופי דברים בין הצדדים, במסגרתם המבקש הביע בפני המשיבים, לרבות באמצעות בא כוחו, את עמדתו לפיה ההחלטות שהתקבלו נעילת הישיבה על-ידו, אינן בתוקף ואינן מחייבות את החברה.
ביום 14.07.2020 התקבלה החלטה על ידי החברה האם, שכאמור היא בעלת המניות היחידה בחברה הבת, לפיה יתוקן תקנון החברה (הבת), כך שיתווסף לו סעיף לפיו רשאים שני דירקטורים בחברה לזמן ישיבת דירקטוריון, בהתראה של 48 שעות בטרם הישיבה. לטענת המשיבים, ההחלטה לוותה בייעוץ משפטי. עד כה, סמכות זו הייתה בלעדית ליו"ר הדירקטוריון החברה, הלא הוא המבקש.
על יסוד תיקון זה, התקיימה ביום 17.07.2020 ישיבת דירקטוריון שעל סדר יומה אשרור ( ratify) ההחלטות שהתקבלו בישיבת הדירקטוריון מיום 08.07.2020.
ישיבת הדירקטוריון נשוא הבקשה
ביום 29.9.2020 נשלח זימון לישיבת דירקטוריון, שצפויה להיערך ביום 01.10.2020. בזימון הישיבה נכללו מספר נושאים על סדר היום, ובכלל זאת סיכום פעילותו של המנכ"ל הזמני בטרם ממונה מנכ"ל חדש, סיכום פעילותה של ועדת האיתור שהגיעה להחלטות סופיות ודיון בבטלותו של הסכם השירותים.
ביום 30.9.2020 פנה המבקש למשיבים בדרישה לדחות את הישיבה לפחות בשבוע, ליום 08.10.2020, ולהוריד מסדר היום שלה חלק מהנושאים שפורטו בזימון לישיבה.
המשיבים דחו את הבקשה.
על רקע דברים אלו הוגשו בפניי התובענה העיקרית והבקשה לסעדים זמניים, בה אכריע כעת.
תמצית טענות הצדדים לעניין הבקשה לסעדים זמניים
תמצית טענות המבקש
המבקש מבקש לבסס את טענותיו בדבר פסול ההחלטות שהתקבלו בישיבה על יסוד שני מישורים.
המישור הראשון, הוא המישור הפרוצדוראלי. בתוך כך, לטענת המבקש התקיימו קשיים פרוצדוראליים בזימון ישיבת הדירקטוריון נשוא הבקשה, שלאורם יש הצדקה לבטל את ההחלטות שהתקבלו במסגרתה, וכאמור לפחות להמשיך להתלותן בשלב זה. בתוך כך, נטען על ידי המבקש כי בזימון הישיבה, שנשלח בהתראה של 48 שעות בלבד, הוצגו נושאים מורכבים שלטענת המבקש לא נוסחו בצורה בהירה, והנוגעים בחלקם באופן ישיר לתפקידיו של המבקש בחברה, ולהחלטות אסטרטגיות הנוגעות לעתידה של החברה. בנוסף, לטענת המבקש, הזימון נשלח ללא חומרי רקע כראוי וכנדרש בטרם ישיבת דירקטוריון. עוד טוען המבקש כי בחינת פרוטוקול הישיבה נשוא הבקשה לעומת הנושאים שהוצגו בזימון הישיבה, מעלה כי הזימון הסתיר סוגיות רבות שנדונו בישיבה מבלי שפורטו בזימון.
בנוסף, טוען המבקש כי טענות המשיבים לעניין בטלותו של הסכם השירותים הובאו בפניו לראשונה אך עם הזימון לישיבה.
זאת ועוד, לטענת המבקש ההחלטה על תיקון תקנון החברה מיום 14.07.2019 באופן שמאפשר לשני דירקטורים לכנס ישיבת דירקטוריון, הייתה לא חוקית וזימון הישיבה על בסיסה אינו חוקי בהתאם.
המישור השני לטענותיו של המבקש, הוא המישור המהותי הנוגע לזכויותיו של המבקש מכוח התקנון ומכוח ההסכמות בין הצדדים. בתוך כך, לטענת המבקש סעיף 8.2.1 לתקנון קובע בלשון ברורה כי ללא קבלת הסכמתו המוקדמת של המבקש, החברה לא יכולה לקבל החלטה בדבר הדחה או מינוי מנהל, לרבות מנכ"ל לחברה. לטענתו, משלשון התקנון ברורה ובהירה, על החברה לפעול לפיה ולא להעביר את המבקש מתפקידו ללא הסכמתו, ועל כן יש להותיר את המחלוקת בין הצדדים לעניין כוונת הצדדים בעת ניסוח ההוראה להתברר בהליך העיקרי.
זאת ועוד, המבקש מבקש לדחות את טענות המשיבים כי הסתיר עובדות רלוונטיות מבית המשפט. לטענתו, לא התייחס בבקשתו להוראה בסעיף 6.1.1 לתקנון כיוון שמדובר בהוראה שאינה בתוקף היום, והמבקש לא סבר כי היא רלוונטיות לצורך הבקשה.
בנוסף, לטענת המבקש, זכות הווטו בתקנון אינה משותפת לו ולמשיב כפי שסוברים המשיבים, אלא שלשון סעיף 8.2.1 לתקנון ברורה ומקנה לכל אחד מהמייסדים זכות וטו נפרדת.
אשר למאזן הנוחות, עומד המבקש על כך שזה נוטה בבירור לטובתו, שכן הנזקים שעשויים להיגרם לו אם ההחלטות שהתקבלו בישיבה (ונוגעות אליו ישירות) יצאו אל הפועל הם ברורים, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לאחור.
לבסוף, המבקש מבקש לדחות גם את טענות הסף של המשיבים. לטענתו, הימנעותו מפנייה לבית המשפט עם הקמת ועדת האיתור נבעה מסברתו כי המשיבים יזמנו אותו לישיבות הוועדה, כך שיוכל לשכנע מצדו כי לא נכון להחליפו כמנכ"ל. לעניין זה המבקש מדגיש, כי ככל שהיה מפעיל את זכות הווטו שלו בעניין מינוי מנכ"ל חדש, היה מפעיל אותה בתום לב, ולא היה מתנגד למינוי מנכ"ל אחר "רק לשם התנגדות".
תמצית טענות המשיבים
לשם הנוחות יוצגו להלן טענות כלל המשיבים, במאוחד.
לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת שיהוי וחוסר תום לב, שכן לטענתם המבקש מודע כבר חודשים לפעילותה של ועדת האיתור לפרטיה, ועודכן אף עם תחילת הראיונות עם המועמדים לתפקיד המנכ"ל. עוד לטענתם, המבקש בחר שלא לנקוט בצעדים משפטיים על מנת לעכב את דיוני ועדת האיתור. בנוסף, הם מדגישים כי המבקש בחר להסתיר בבקשתו עובדות שאינן נוחות לו, ובפרט את העובדה כי הסכם המייסדים קבע מלכתחילה כי המינוי שלו יהיה כמנכ"ל בפועל ("acting CEO") ולשנה בלבד.
לגוף המחלוקת, טוענים המשיבים כי זכות הוטו שניתנה למבקש ולמשיב לא נועדה לחול על כהונתו של המבקש כמנכ"ל. כך לטענתם, פרשנות כזו לזכות הוטו עומדת בניגוד להסכמות בין הצדדים לפיהן המבקש ישמש כמנכ"ל בפועל בלבד ("acting CEO") עד שיאותר לחברה מנכ"ל קבוע. כמו כן, הם מבקשים לעמוד על כך שפרשנות זו של המבקש עומדת בניגוד להוראות הדין, שכן למבקש עניין אישי מובהק בהעסקתו, ולכן לפי הדיון הוא לא יכול ליטול חלק בהצבעה. כמו כן, הם טוענים כי המבקש ויתר על זכות הוטו שלו לעניין מינוי אחר למנכ"ל משעה שלא התייעץ עם הדירקטוריון בתום לב כפי שנדרש ממנו בהסכמי ההשקעה בעת הפעלת זכות הוטו.
נוסף על האמור, דוחים המשיבים גם את טענותיו של המבקש לעניין חוקיות הישיבה. לדבריהם, המבקש מודע מזה חודשים לעיסוק בחברה בנושאים שהיו על סדר יומה של החברה. כמו כן, לעניין טענתו של המבקש כי לא צורפו לזימון חומרי רקע, טוענים המשיבים כי כל החומרים הרלוונטיים כבר היו לפני המבקש לאורך תקופת פעילותה של הוועדה. זאת ועוד, המשיבים הציעו למבקש, טרם הישיבה, לספק לו מענה לכל עניין שלא היה ברור לו.
בנוסף, לטענת המשיבים, גם אם זכות הווטו של המבקש והמשיב חלה גם על תפקידיהם, לא מדובר בזכות הנתונה לכל אחד מהם בנפרד, שכן לשון התקנון קובעת במפורש כי הזכות ניתן להם יחדיו ("both HaB and YoH"). לטענתם, כל פרשנות אחרת עלולה להביא ל"עריצות המיעוט", שתתבטא ביכולת של המבקש והמשיב לסכל כל החלטה המתקבלת על ידי הדירקטוריון, ולהביא לשיתוק החברה.
לבסוף, טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור וחד משמעי לטובתם לאור הנזקים האפשריים לחברה והיעדר האמון של הדירקטוריון ובעלי המניות במנכ"ל שלה בפועל, וביכולתו לנהל את החברה. לטענת המשיבים, המבקש לא הראה אף נזק שעשוי להיגרם לו או לחברה, שלא ניתן לפצות עליו בכסף לאחר מכן. לעומת זאת, אם החברה תיכשל, הנזקים וההפסדים, לרבות עבור המבקש, יהיו גדולים לאין שיעור.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית – מתן סעדים זמניים
מטרתו של הסעד הזמני היא שימורו של מצב קיים במועד הגשת הבקשה, לצורך הבטחת מימושו של פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי, כמו גם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין – וכאשר הוכח כי בלא מתן הצו, עלול המבקש למצוא עצמו בעת מימוש פסק הדין בפני שוקת שבורה [ראו למשל רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 859-861 (מהד' 12, 2015) (להלן: "גורן")].
תקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1982 (להלן: "התקנות") קובעת את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להידרש לבקשה למתן סעדים זמניים, וכדלהלן:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".
על יסוד כך, וכפי שהותווה בפסיקה לא אחת, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: (1) סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים; (2) מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש – היינו, הנזק שייגרם למבקש בלא מתן הסעד הזמני הינו גבוה אל מול הנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.
בין תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", במובן שככל שגובר משקלו של האחד פוחת משקלו של האחר [רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פסקה 15 וההפניות שם (3.12.2018) (להלן: " עניין בבלפור"); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' יצחק דהן עו"ד, פסקה 17 (26.4.2017); רע"א 972/15 אבו סמרה נ' עו"ד אלכס סקלר, פסקה 13 (17.2.2015); גורן, עמ' 864].
במסגרת בחינת נזקו האפשרי של המבקש, על בית המשפט לשקול כשיקול מרכזי את אופי הנזק הנטען – קרי, האם הנזקים הנטענים על ידי מי מהצדדים הם נזקים כספיים ברי פיצוי מעצם טבעם, או שמא מדובר בנזקים בלתי הפיכים (היינו, נזקים שאינם ממוניים גרידא) [עניין בבלפור , פסקה 25; ה"מ 440/79 מיקלוש נ' גולן גלובוס פרודקשנס בע"מ, פ"ד לה(2) 645 (1979)].
לצד כל אלו, ובין היתר מכוח חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, נדרש בית המשפט לשקול גם שיקולים שבצדק וביושר, ובתוך כך האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש [תקנה 362(ב)(2) לתקנות; גורן, עמ' 864-866].
בתוך כך, נדרש גם בית המשפט ליתן דעתו האם מבקש הסעד נקט בשיהוי, שכן הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות [ראו: עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 11; רע"א 8630/05 ניר שיתופי- אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, בפסקה 6 (10.4.2007)].
לכל אלו נדרשתי בבואי להכריע בבקשה שלפניי, ועל יסוד אלו – מצאתי כי אין מקום להעתר לבקשה למתן סעדים זמניים, ואבאר מדוע.
מן הכלל אל הפרט
כפי שעולה מכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, מסיכומיהם, ומהדיון שהתקיים בפניי בבקשה – המחלוקות המונחות ביסוד הבקשה נוגעות לחוקיות ההחלטות שהתקבלו בישיבה מושא הבקשה. מחלוקות הצדדים בעניין זה נחלקות לשני רבדים: הרובד הראשון הוא פרוצדוראלי, במסגרתו חלוקים הצדדים בשאלה האם הזימון לישיבה וכינוסה נעשו כדין; והרובד השני הוא מהותי, במסגרתו חלוקים הצדדים בדבר פרשנות ההסכמות החוזיות ביניהם בעניין זכות הווטו של המבקש בכל הנוגע למינוי מנכ"ל לחברה – זאת, הן ביחס להעברתו של המבקש עצמו מתפקיד המנכ"ל, והן לעניין מינוי מנכ"ל אחר במקומו.
לצורך הכרעה במחלוקת מושא הבקשה, אזי בהתאם למסגרת הנורמטיבית עליה עמדתי לעיל, אדרש עתה לסיכויי התביעה ולמאזן הנוחות, בשים לב למאזן הכוחות ביניהם. לאחר מכן אדרש בהרחבה גם לשיקולים שבצדק וביושר, ובתוכם תום לב ושיהוי, שבמקרה דנן היוו שיקולים כבדי משקל בהחלטתי לדחות את הבקשה, וכפי שיבואר להלן.
כן מצאתי להעיר בפתח ההכרעה, כי איני סבור שתביעת התובע היא תביעת סרק, והדעת נותנת כי כמייסדה של החברה, עומדות לו זכויות שונות, אשר חלקן אף מצאו עיגונן הן בתקנון החברה, הן בהסכמי ההשקעה שנחתמו מול בעלי המניות והמשקיעים בחברה. אולם יחד עם זאת, לצורך הכרעתי בבקשה למתן סעדים זמניים דנן, הרי שבשלב זה לא עלה בידי המבקש להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית ומשפטית מספקת, לצורך הוכחת זכויותיו הנטענות, בגינן הוגשה הבקשה. כך גם, התשתית העובדתית שהוצגה על-ידי המבקש, נכון לעת זו, הייתה חסרה – ועובדה זו ליוותה אותי גם היא לאורך החלטתי בבקשה.
זאת ועוד, בגדרי בחינת מאזן הנוחות, המהווה נדבך משמעותי בהכרעה בבקשה למתן סעדים זמניים, נדרש בית המשפט לשקול כלל הטענות של הצדדים בהתייחס לתשתית העובדתית המונחת בפניו, וגם לתת משקל הולם לטובת החברה. על כן, על מנת שבית המשפט יתערב בהחלטות שהתקבלו בדירקטוריון החברה, העומדת בעת הזו בפני קשיים ואתגרים שונים שמחייבים מענה – ובתוך כך, מחייבים מנכ"ל שיוכל לנווט את החברה בשיתוף פעולה עם דירקטוריון החברה, הוא זקוק לתשתית לכאורית מספקת שלא הובאה לפי שעה על ידי המבקש. זאת, בייחוד משמדובר בחברת הזנק שקבועי הזמן בה הם קצרים וההחלטות המתקבלות בה בשלבים אלו הן קריטיות.
כל אלה, היוו אף הם שיקולים דרושים לצורך הכרעתי בבקשה דנן, אולם כאמור – הכרעתי במחלוקות הצדדים היא בשלב זה באופן לכאורי ולצורך הכרעה בבקשת הסעדים הזמניים בלבד, ואין בה כדי לקבוע מסמרות ביחס לטענות הצדדים, אשר עוד יידונו בהליך העיקרי שיתנהל בפניי.
א. סיכויי התביעה
מבלי לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי אשר יידון בפניי, ועל אף שלא נראה בשלב זה כי מדובר בתביעה טורדנית, הרי שבשלב זה ועל יסוד הראיות אשר הוצגו בפניי, לא ניתן לקבוע נכון לעת זו כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד. אפרט מדוע.
הרובד הפרוצדוראלי - האם הזימון לישיבה נעשה כדין?
אין מחלוקת בין הצדדים על כך ששליחת הזימון לישיבת הדירקטוריון בהתראה של 48 שעות, אינה סותרת את הוראות התקנון. על כן, השאלה העומדת על הפרק בעניין זה היא האם למרות שהתקנון מאפשר התראה כאמור, היא הייתה לא סבירה בנסיבות המקרה בהתאם לטענות המבקש שפורטו לעיל.
בחינת חומר הראיות שהוצג בפניי עד כה מעלה, כי על פניו המבקש מכיר כבר מזה מספר חודשים את הנושאים שנדונו בישיבה, ובפרט בכל הקשור לפעילות ועדת האיתור לאיתור מנכ"ל קבוע שיחליפו. בנוסף, אי שביעות רצונו של הדירקטוריון מהתנהלותו של המבקש, ובפרט מסירובו ליישם המלצות כאלו ואחרות של הדירקטוריון, כמו גם העבודה על מבנה ארגוני חדש לחברה, הוצגו בפני המבקש עוד בחודשים מאי-יולי 20' – כך שגם עניין זה, כבר היה ידוע לו.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין זה, לרבות במסגרת העדויות שניתנו בפניי, איני מוצא מקום לקבל, לפחות בשלב זה, את טענות המבקש כי לא שיתפו אותו בפעילות ועדת האיתור, וכי לא היה מודע למתרחש בעניינה. ודוק, המבקש מונה להיות חבר בוועדה, וכפי שניתן ללמוד מהתכתבויות הצדדים והעדויות בפניי במסגרת הדיון בבקשה, נראה כי הייתה לו גישה לאורך כל הזמן לחומרים הרלוונטיים לרבות גישה לתיקייה משותפת שבה עודכנו חומרי הוועדה בזמן אמת. יתרה מזו, המבקש אף עודכן בטרם התחילו ראיונות המועמדים לתפקיד המנכ"ל [נספח 18 לתשובת המשיבה 1 לבקשה]. לעומת זאת, נראה כי היה זה דווקא המבקש אשר הבהיר למשיבים בזמן אמת את השגותיו לעניין פעילות הועדה, ובחר שלא לשתף פעולה עמה. כמו כן נראה, כי המבקש הוא שבחר באותה העת שלא לפנות להליך משפטי על מנת לעצור או לעכב את פעילותה למרות ההשגות שהציג. לפיכך מצאתי, כי קיים קושי רב להתיר למי שבחר ביודעין שלא לשתף פעולה עם החלטת דירקטוריון ולנתק מגע –לבוא בטענות בשלב מאוחר יותר ולעכב את פעילות החברה, לאחר שכבר הושקעו מצידה משאבים ומאמצים .
לעניין הטענות של המבקש באשר למידת הפירוט בזימון, ובפרט ביחס לפרוטוקול הישיבה וההחלטות שהתקבלו בפועל - מבחינת הראיות שהונחו בפניי עד כה, ובפרט פרוטוקול הישיבה והזימון אליה, לא מצאתי כי הפירוט בזימון הישיבה היה בלתי סביר. כאמור, נראה על פניו כי המבקש הכיר את הנושאים שפורטו בזימון והיה חשוף לחומרי הרקע הרלוונטיים, וכן כי הנושאים שנדונו בישיבה צוינו בזימון ברמה המאפשרת למי שמודע אליהם, להבין באופן סביר את הנקודות המרכזיות שיועלו בהקשרם.
אשר לטענת המבקש לעניין ההחלטה על ביטול הסכם השירותים מולו - ההתייחסות לנושא זה במסגרת הבקשה ובמסגרת הדיון לפניי הייתה ממילא בשולי הדברים [פ/18-9/110]. כמו כן, המבקש לא פירט מדוע הוא סבור שלא היה נכון מצד חברי הדירקטוריון להכריז על בטלותו של ההסכם, או מדוע מדובר בסוגיה הדורשת ממנו היערכות מיוחדת, שבגינה זימון הישיבה בהתאם להתראה המינימלית לפי התקנון הוא לא סביר באופן שמחייב את התערבות בית המשפט.
כמו כן, אשר לטענת המבקש בנוגע להחלטה שהתקבלה בחברת האם, שמאפשרת לשני דירקטורים לזמן ישיבת דירקטוריון, בנוסף לסמכות הקיימת ליו"ר הדירקטוריון - גם טענה זו הועלתה בשולי טענותיו של המבקש בלבד, ולא הונחה תשתית לכאורית מספקת על ידיו שתתמוך בטענה זו. זאת ועוד, על פניו, נראה כי הליך קבלת ההחלטה האמורה בחברת האם לווה בייעוץ משפטי, וכך גם לעניין תוכן ההחלטה גופא - על פניו נראה כי אין מקום לפסול את התיקון שמאפשר לשני דירקטורים לזמן ישיבת דירקטוריון. אדרבא, התעקשותו של המבקש כי יש להותיר את הסמכות לכנס ישיבות דירקטוריון כסמכות בלעדית בידיו כיו"ר הדירקטוריון, עושה על פניו רושם של התנהלות שאינה תמה.
לאור הדברים האלו, וכאמור מבלי לקבוע מסמרות לעניין ההליך העיקרי, לא מצאתי בשלב זה כי המבקש הניח תשתית מספקת להוכחת טענתו בדבר זימון הישיבה שלא כדין, ונראה כי בפני המבקש עומדת משוכה משמעותית להוכחתה של טענה זו.
עם זאת, מצאתי לנכון להעיר, כי לא נעלם מעיני שזימון הישיבה נשלח למבקש 48 שעות ודקה אחת בלבד, עובר למועד כינוסה. הגם שלא מצאתי לקבוע בשלב זה כי זימון הישיבה היה שלא כדין, לפחות לא באופן שמצדיק את התערבות בית המשפט נכון לשלב זה, הרי שיש בהתנהלות זו טעם לפגם ביחס להתנהלותם של המשיבים כלפי המבקש. מעבר לכך, לא מצאתי בשלב זה הסבר מניח את הדעת מדוע סרבו המשיבים להיענות לדרישת המבקש לדחות את הישיבה בשבוע, שכן לא נראה כי דחייה לפרק זמן של שבוע הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין, ובפרט לאור העובדה כי ההחלטות שהתקבלו בישיבה אכן נושאות עמן השלכות משמעותיות ביחס למבקש. הדעת נותנת כי היענות המשיבים לבקשת הדחייה של המבקש לא הייתה מסבה נזק לחברה, והייתה למצער מכבדת את מעמדו של המבקש כמייסד החברה, שלפחות בימיה הראשונים הוביל אותה להישגים לא מבוטלים – ובכך, לכבד גם את המשיבים עצמם. גם מן הטעם המהותי, זימון המבקש לישיבה כאמור, היה נותן בידו הזדמנות אחרונה להציג את גרסתו ערב החלפתו כמנכ"ל החברה – ואולי אף, היה בו כדי לייתר הזדקקותו לנקיטת ההליך המשפטי דנן.
הרובד המהותי – זכות הווטו של המבקש לעניין מינוי מנכ"ל
מחלוקות הצדדים לעניין זכות הווטו של המבקש ביחס למינוי מנכ"ל, המהוות הלכה למעשה את ליבת המחלוקת בין הצדדים בהליך העיקרי, נוגעות הן לתחולת זכות הווטו על המינוי של המבקש עצמו כמנכ"ל, הן בשאלה האם זכות הווטו עומדת למבקש בנסיבות המקרה גם לעניין מינויו של מנכ"ל אחר.
לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפניי בשלב זה, הרי שלא מצאתי כי הונחה בפניי תשתית עובדתית ומשפטית מספקת להוכחת טענת המבקש, לפיה זכות הווטו אכן נועדה לחול גם על העברתו של המבקש עצמו מתפקיד המנכ"ל. אבאר.
כידוע, פרשנות חוזה נעשית מנקודת המוצא של לשון החוזה. עם זאת, באותן נסיבות שבהן לשון החוזה אינה מובילה למסקנה ברורה, על הבית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, ובתוך כך עליו להביא במכלול השיקולים את התנהגותם של הצדדים במסגרת המשא ומתן שקדם לכריתת החוזה, כמו גם את התנהגותם במהלך הוצאתו לפועל [ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 וההפניות שם (פורסם בנבו, 08.02.2018)].
טענתו המרכזית של המבקש לעניין זה, היא כי לשון סעיף 8.2.1 לתקנון היא ברורה. לשיטתו, מאחר שלשון הסעיף אינה מסייגת את זכות הווטו לעניין תפקידו של המבקש כמנכ"ל – הרי שיש להעניק לה בכורה בשלב הזה של ההליך, ולהותיר את חלקו הנוסף של הדיון לגדרי ההליך העיקרי. אולם, אין בידי לקבל טענה זו.
לשון הסעיף אינה נוקטת במפורש כי הזכות חלה גם על כהונתו של המבקש בתפקיד מנכ"ל. אדרבא, לכאורה, מלכתחילה המבקש לא רצה בתפקיד המנכ"ל, שנכפה עליו לאחר דרישה של שותפיו כי יכהן כמנכ"ל, והוא התנה את הדרישה בהגבלה של שנתיים. מכאן, הרי שבבחינת שכל ישר, נראה על פניו כי הצדדים לא ביקשו להעניק בגדרי הוראות סעיף זה זכות כלשהי למבקש – ומכאן גם, שעל פניו, לא נראה כי מדובר בזכות המוקנית למבקש. כך גם, נראה כי לא בכדי, המבקש לא הציג בפניי עד כה כל ראייה, ממנה ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים המפורשת אכן הייתה שזכות הווטו תחול גם עליו, כנטען על ידו.
זאת ועוד, ביחס לסוגיה זו מצאתי את עדותו של אלכסנדר כאמינה, ואת פרטיה כמתיישבים באופן סדור יותר עם התמונה שהוצגה בפניי. בתוך כך, טען אלכסנדר כי זכות הווטו ניתנה למבקש בשל היותו מייסד החברה, ומתוך אמון בו, אך מעולם לא הייתה כוונה כי הזכות תחול גם לגביו – שהרי לו היה כך, לכאורה הזכות לכהן כמנכ"ל הייתה שמורה למבקש לנצח, ובמקרה כזה אלכסנדר מעולם לא היה משקיע בחברה [פ/19-12/148].
בנוסף לאמור, זכות הווטו בהסכמי ההשקעה מותנית בכל מקרה בהיוועצות בתום לב עם שאר חברי הדירקטוריון. כמו כן, מצאתי להזכיר לעניין זה גם מושכלות יסוד בדבר חובתו של בעל מניות להפעיל את זכויותיו בהגינות, בתום לב ולטובת החברה – ומושכלות אלו יפות גם לעניין הפעלת זכות וטו, כגון זו נשוא המחלוקת [ראו דבריי בה"פ (ת"א) 17782-12-15 מירון מן נ' אלקון מרכז מחזור (2003) בע"מ, בפסקה 33 (06.06.2017); ראו גם ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר, פסקאות 27-26 (25.09.2019); ע"א 9636/06 בוגנר נ' SofaWare Technologies Ltd, פסקאות ל"ז ו-מ"ג (18.11.2009) (להלן: "עניין בוגנר")]. בראי האמור, הרי שקיים ספק רב האם דבריו של המבקש במסגרת עדותו בפניי, עולים בקנה אחד עם חובותיו. כך, כאשר ניסה בית המשפט לברר האם המבקש יקבל את הכרעת ועדת האיתור לאחר שתינתן לו הזכות להביא את מלוא טענותיו והשגותיו, ולאחר שייווכח שהליך האיתור במסגרת הוועדה נעשה על פי דין ובלב פתוח ונפש חפצה – השיב המבקש כי הוא עשוי עדיין לא לקבלה [פ/3/70 – פ/15/73].
על יסוד האמור, משמצאתי כי בהתאם לתשתית שהונחה בפניי עד כה, נראה על פניו כי זכות הווטו אינה חלה ביחס למבקש עצמו, הרי שאיני נדרש לדון בטענתם החלופית של המשיבים ביחס להקניית זכות הווטו במשותף ("both"). יתרה מכך, אף אם הייתי נדרש לסוגיה זו עתה, הרי שממילא בהתאם לתשתית הראייתית שהוצגה בפניי בשלב זה – אין בידי להכריע בסוגיה, כפי שאפרט בקצרה, למעלה מן הצורך, להלן.
כך, הכרעה בשאלת זכות הווטו – שעה שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים אשר לפרשנותו הראויה בראי אומד דעתם של הצדדים, מחייבת מניה וביה עמידה על כוונת הצדדים על מנת להכריע בדבר מהות הזכות הקבועה בו. לעניין זה, הפנו המשיבים בסיכומיהם לדברי כב' השופט א' רובינשטיין בעניין בוגנר, שתכליותיו אכן יפות לענייננו, כדלהלן (שם, פסקה מ"ו):
"משבאנו לכלל מסקנה, כי זכות הוטו מוקנית לבעלי מניות המיעוט, ללא קשר לשאלת חברותם בדירקטוריון, נפנה עתה לבחינת מהותה של הזכות. לשון הסעיף "acting as a group" מהוה אינדיקציה ברורה לכך שאין מדובר במתן זכות וטו לכל אחד מחברי הקבוצה, אלא לשלושה כקבוצה. פרשנות ההיגד, באופן שמשמעו מתן זכות וטו לכל אחד מהמייסדים בנפרד, עלולה להוביל ל"עריצות המיעוט", אשר יוכל על ידי הצבעת וטו של כל אחד מהשלושה, לסכל כל החלטה המתקבלת על ידי דירקטוריון החברה, ולהביא לשיתוקה. בכך לא תוכל החברה להגשים את תכליתה ולהתנהל באופן יעיל ודינמי. דבר זה אינו עולה בקנה אחד לא עם הלשון "acting as a group" ולא עם השכל הישר. שותף אני גם לדעת בית המשפט המחוזי, כי אין זה סביר שחברה, ובעניינו צ'ק פוינט, היתה משקיעה סכומי כסף רבים כל כך, מתוך ידיעה שבאפשרות כל אחד מן המייסדים כשלעצמו לחסום כל הצעה שתועלה על ידיה." [הדגשות שלי –ח.כ].
בעניינו, המבקש מחזיק כיום בכ-20% בלבד ממניות חברת האם, בעלת המניות היחידה בחברה. בעלי המניות בחברה, לרבות קרנות ההשקעה שמטעמן מכהנים משיבים 4-3 כדירקטורים בחברה, השקיעו סכומי כסף גבוהים בחברה והדעת נותנת שלא היה בכוונתם לכבול עצמם לשיקול דעתו הבלעדי של המבקש, בכל הנוגע לשאלת כהונתו כמנכ"ל בחברה.
אולם אציין גם, כי יש ממש גם בטענת המבקש לעניין זה, לפיה לעומת עניין בוגנר, שם נקבע כי זכות הוטו נתונה למייסדים ""acting as a group, לשון ההוראה בהסכמי ההשקעה בענייננו ("HaB and YoH both") היא פחות נחרצת.
לאור זאת, הרי שלצורך הכרעה בסוגיה זו, נדרשת תשתית עובדתית וראייתית נוספת, ממנה ניתן יהיה לעמוד על כוונת הצדדים הניצבת מאחורי לשון זכות הווטו בתקנון ובהסכמי ההשקעה.
אשר לתחולת זכות הווטו על מינוי אדם אחר כמנכ"ל, אין מחלוקת בין הצדדים כי ככלל זכות הווטו חלה (בכפוף למחלוקת ביחס לאופן הפעלתה). עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה האם זכות הווטו עדיין עומדת למבקש מקום בו בחר המבקש, מרצונו המלא, שלא לקחת חלק בוועדת האיתור. בפרט נכונים הדברים, ביחס לכך שזכות הווטו בהסכמי ההשקעה, מותנית בהתייעצות בתום לב עם הדירקטוריון. בשלב הנוכחי, הרי שלא הוצגה על-ידי המבקש כל ראיה לפיה בוצע על ידו ניסיון כלשהו לקיום התייעצות עם הדירקטוריון. אדרבא, טענותיו של המבקש עד כה מתמקדות בהשגותיו לעניין חוקיות פעילותה של ועדת האיתור, ובכך שהמשיבים לא שיתפו אותו בפעילותה – וגם לגבי כך כאמור לעיל, הרי שנכון לעת זו הוצגה בפני בית המשפט תמונה דווקא אחרת, לפיה המבקש עודכן בפעילות הוועדה והיו בידיו האמצעים הנדרשים לקחת בה חלק ולהיוועץ עם חבריה ביחס לזהות המנכ"ל החדש לחברה.
אשר על כן, הרי שגם ביחס לטענות המבקש באשר להסכמות וכוונות הצדדים ביחס לזכות הווטו כאמור, ניצבת בפניו משוכה לא קטנה.
ב. מאזן הנוחות
אשר למאזן הנוחות, מצאתי בנסיבות המקרה שלפניי כי זה נוטה לטובת המשיבים. ודוק, כפי שטענו הצדדים לפניי, מזה חודשים רבים ניצבת החברה בפניי קשיים ואתגרים לא מועטים, וללא מנכ"ל מתפקד, המנהל את החברה תוך קיומם של יחסי אמון וקשר שוטף עם הדירקטוריון; כמו גם, בהמשך עיכוב ביישום ההחלטות שהתקבלו בישיבה על ידי כלל חברי הדירקטוריון מלבד המבקש – עשויים להיגרם לחברה נזקים משמעותיים.
אציין לעניין זה, כי מהתרשמותי עד כה פעולותיהם של המשיבים, מצאתי כי נראה על פניו שאלו נובעות ממניעים עניינים ומקצועיים, ומתוך דאגה כנה לטובת החברה – להבדיל ממניעים אישיים ביחס למבקש. בתוך כך, מצאתי את עדותו של אלכסנדר כאמינה, וכי הוא אכן רואה במבקש איש מוכשר וחשוב בחברה, והוא אף מחבב אותו ברמה האישית; אולם לצד זאת, התחוור לאלכסנדר וליתר המשיבים בחודשים האחרונים כי המבקש אינו מנכ"ל מקצועי והמשך כהונתו הוא אינו לטובת החברה – ובשל כך התקבלה ההחלטה להחליפו ולמנות מנכ"ל קבוע תחתיו. עוד במסגרת עדותו, לא חסך אלכסנדר גם שבחים ביחס לפועלו של המבקש – ובתוך כך ציין, כי בתחילת דרכם המשותפת המבקש תרם רבות לחברה, ואף הביאה להישגים שונים, לרבות בהיבטי גיוס משקיעים ולקוחות. ברם, לא כך היה במעלה הדרך.
לעניין זה, הרי שבשלב זה אין בידי לדחות גרסת המשיבים, לפיה החלטתם כאמור נובעת מטעמים ענייניים, ואף אקוטיים לצורך המשך תפעולה השוטף של החברה – ובתוך כך, מכך שהמבקש לא מילא את חובות הדיווח שלו לדירקטוריון, והציג תמונה אופטימית שאינה משקפת את המציאות בחברה; לא עמד ביעדי החברה; לא הכין תכנית עבודה מסודרת כנדרש; וכן, לא יישם בקשות חוזרות ונשנות של הדירקטוריון, בין היתר, לעניין הצבת סוכני מכירות של החברה בגרמניה באופן שעשוי היה להטיב עם החברה, בייחוד לאור נסיבות וירוס הקורונה והסגר בגרמניה – כל אלו, הם שהביאו לאיבוד האמון של הדירקטוריון במבקש כמנכ"ל וליכולת של חברי הדירקטוריון לשתף עמו פעולה.
בנוסף לכך נטען, כי ועדת האיתור השקיעה זמן ומאמצים בחיפוש אחר המועמד הטוב ביותר לנווט את החברה בתקופה זו, ועיכוב ביישום החלטה זו עשוי להסב נזק ממשי לחברה בימים קריטיים אלו לתפקודה – וגם טענה זו, אין בידי לדחות על הסף, ועל פניו נראה כי היא משתקפת ותואמת את התמונה הכללית הנצבת בפני בית המשפט בשלב זה.
לכל אלו, משקל רב לעניין ההכרעה בשאלת מאזן הנוחות במקרה דנן – שכן, בשל החשש לכל אלו, וכפועל יוצא מן החשש וההשלכות של אי החלפת מנכ"ל החברה על אתר, ובפרט – הפגיעה האפשרית בהמשך תפעולה וניהולה התקין של החברה, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת המשיבים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שממילא נזקיו של המבקש, ככל שיוכחו במסגרת ההליך דנן, ניתנים לפיצוי כספי – ועל כך הסכימו (וזאת ציינו) המשיבים עצמם. כן מצאתי לציין, כי לגבי דידי, ממילא נראה כי המשך כהונתו של המבקש כמנכ"ל אף אם לא תזיק, בוודאי לא יהא בה כדי להביא לפתרון המחלוקות בין הצדדים, ומשכך הרי שאין בה תועלת אמיתית.
ג. שיקול צדק ויושר
כפי שציינתי בפתח הדברים, במקרה דנן משקל רב ניתן בהכרעתי להתנהלותו של המבקש במסגרת ההליך למתן סעדים זמניים דנן. ודוק, הלכה ידועה היא, כי בקשה למתן סעד זמני – שהוא סעד מן היושר, מחייבת התנהלות הגונה ובתום לב מצד הצדדים להליך. בענייננו, לאחר הגשת הבקשה במעמד צד אחד ומתן הסעד החלופי (לחלופי) שהתבקש בבקשה, התברר כי התובע לא גילה לבית המשפט את המסכת העובדתית המלאה.
בתוך כך, עם הגשת תשובת המשיבים התברר, כי התובע לא גילה בבקשה כי הסכם המייסדים, אליו התייחס המבקש בבקשה, קובע בסעיף 6.1.1 שהוא יהיה מנכ"ל לשנה בלבד – ובכך, מצאתי בהחלט טעם לפגם. אציין גם כי לא מצאתי לקבל טענותיו של המבקש לעניין זה, לפיהן לא סבר שעובדה זו עשויה להיות רלוונטית, שכן היה ידוע היטב למבקש ולבאי כוח שמדובר בסוגיה שלפחות בתחילת ההליך, הייתה בליבת המחלוקת בין הצדדים.
וכך גם, התברר כי במסגרת הבקשה, נמנע המבקש מלדייק בהגדרת תפקידו בהתאם להסכם המייסדים, כמנכ"ל בפועל ולא כמנכ"ל. גם במקרה זה, מדובר בעובדה שנוגעת ללב המחלוקות בין הצדדים. אציין גם, כי אף לו ניתן היה לקבל טענה לפיה הדבר נעשה בתום לב, הרי שבנסיבות דנן, בהן המבקש כן הואיל לדייק בהגדרת התפקיד במסגרת כתב הטענות שלו בהליך העיקרי כפי שהוגש – בפסקה כמעט זהה, הרי שמצאתי גם בכך טעם לפגם.
לא למותר לציין, כי מי שמבקש סעד מן היושר, וביתר שאת משמדובר בסעד זמני שטומן בחובו סיכונים לא מבוטלים לצד השני, מחויב לספק לבית המשפט את כל המידע ולהביא בפניו את כלל העובדות הנדרשות לו להכרעה – גם אלו שאינן נוחות לו. משכך, שומה היה על המבקש להניח את מלוא התשתית הנוגעת לעניין, והתרשמתי כי לא כך נהג המבקש בענייננו.
בנוסף, מצאתי גם כי בקשתו של המבקש הוגשה בשיהוי באופן יחסי. כאמור, במרכז ישיבת הדירקטוריון נשוא הבקשה, ובמוקד טענותיו של המבקש, עומד מינוי המנכ"ל החדש בחברה, שנבחר בהליך מסודר וממושך שבוצע על ידי ועדת האיתור. משוועדת האיתור החלה את פעילותה מספר חודשים בטרם הגשת הבקשה, העובדה כי הזימון לישיבה בעניין סיכום פעילות הוועדה היה בסוף חודש ספטמבר, אינה משנה לעניין זה – ויוזכר שוב, כי היה זה המבקש שבחר שלא להשתתף בפעילותה של ועדת האיתור ולא לפנות לבית המשפט עת סבר כי פעילותה של הוועדה לוקה באי-חוקיות.
לצד דברים האלו, בשוליהם אך לא בשולי חשיבותם, מצאתי לנכון להדגיש כי במהלך הדיון בבקשה לפניי, הוצעו הצעות שיכלו להביא להסכמות הדדיות של הצדדים ולייתר את ההכרעה בבקשה. זאת, באופן שהיה שומר על זכויות המבקש הן בהיבט המעורבות בבחירת המנכ"ל המוקנית לו מכוח ההסכמים בין הצדדים והן בהיבט פיצוי כספי עבורו. המבקש דחה את כל הצעות הפשרה שהוצעו לו ושהיו מוכוונות למטרה עיקרית אחת – כיצד כל בעלי המניות ירתמו יחד כדי להקדיש את מלוא מרצם לטובת החברה, ולהביא אותה לידי הצלחה.
הנכונות של המשיבים במסגרת הדיון לפשרות שהוצעו, היה בה גם כדי להעיד על כוונתם הכנה והמטרה שעמדה לנגד עיניהם בקבלת החלטותיהם מושא הסכסוך דנן. בוא בעת, היה בכך גם כדי להעיד על הכרתם של המשיבים בזכויותיו של המבקש. אולם, סירובו העיקש של התובע להגיע לכדי הסכמה כאמור, היה בה כדי להעיד על כך שבראש מעייניו ניצב רצונו האישי להמשיך ולכהן כמנכ"ל החברה – וזו עמדה לו לרועץ במיצוי זכויותיו, כבר בעת זו.
סוף דבר
סיכומם של דברים, לאחר בחינת כלל העילות שעל יסודן עתר המבקש בבקשה זו, מצאתי כי המבקש לא עמד בנטל הנדרש לקבלת הסעד המבוקש על ידו, ולאור זאת אני דוחה את בקשתו להשאיר על כנו את הצו הארעי שניתן ביום 01.10.2020 עד להכרעה בתיק.
כמו כן, על רקע האמור בשולי הכרעתי לעיל, טוב יעשו הצדדים אם יעשו ניסיון נוסף לקדם ביניהם הסכמות בכלל המחלוקות ביניהם, באופן שייתר את ההליכים בגדרי ההליך העיקרי שלפניי. מהתרשמותי בעת הדיון שנערך בפניי, אני סבור כי התדיינות פתוחה וכנה בין הצדדים, שבראשה טובת החברה, תוכל להביא לסיום המחלוקות בין הצדדים, באופן שמכיר ומכבד גם את זכויותיו של המבקש.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.