הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 14179-02-16

לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

מבקשים

רן וייסנברג
ע"י ב"כ עו"ד רפאל פישר

נגד

משיבים

1.רפאל רותם
ע"י ב"כ עו"ד אינה גולדפרב
2.הבורג בע"מ
3. תעשיית ברגים בע"מ
4. הבורג חברה מסחרית 1972 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עופר שפירא ו/או בתיה ברד

פסק דין

בבקשה שלפני מבוקשים הסעדים הבאים:

צו המורה על המצאת מסמכים כמפורט בסעיפים 31 ו – 32 להמרצת הפתיחה.

צו המורה על מינוי דירקטור מטעמו של המבקש בכל אחת מהמשיבות מס' 2-4 (להלן: "החברות").

צו המורה על ביטולן של כל ההחלטות אשר התקבלו על ידי המשיב מס' 1 (להלן: 'המשיב') כדירקטור יחיד, כביכול, בחברות בכלל וההחלטות בכתב מיום 10.2.2015 בפרט.

צו המורה על כינוס אסיפה כללית בכל אחת מהחברות.

צו המורה על קיום הצבעה באסיפה הכללית של כל אחת מהחברות בנוגע לאישור שכר, תגמולים וכל הטבה אחרת, בכסף ו/או בשווה כסף, אשר מקבל המשיב בכל אחת מהחברות.
צו המורה על הסרת הקיפוח של המבקש בכל אחת מהחברות בקשר עם חלוקת שכר ומשיכות כספים על ידי המשיב, בכל דרך שהיא, לרבות צו להשבת כספים שקיבל המשיב וצו המורה על חלוקת דיבידנד בכל אחת מהחברות, בכל שנה, בכפוף להוראות הדין.

צו המורה על מינוי רואה חשבון מבקר לבדיקת דוחותיהן הכספיים של החברות, פעולותיהן הכלכליות ועסקאות בעלי עניין אשר בוצעו בקשר עמן, החל משנת 2008 והגשת דו"ח בקשר עם ממצאיו לבית המשפט.

צו המורה על עיכוב ביצוע של כל החלטה בקשר עם נכס הנדל"ן אשר נמצא בבעלות המשיבה 2 וזאת עד לקבלת החלטות בקשר עמו באורגנים המתאימים של משיבה 2 על פי כל דין.

צו המורה על עיכוב ביצוע כל ההחלטות ו/או עסקאות מתוכננות האמורות להתבצע על ידי המשיבות, בניגוד לסעיפים 268-284 לחוק החברות, התשנ"ט 1999 (להלן: "חוק החברות"), (עסקאות עם בעלי עניין) ו/או בכלל והכול עד לקיומם המלא, על פי החלטת בית משפט, של הצווים שלעיל.

צדדים ורקע עובדתי

הבורג בע"מ (להלן: "הבורג"), חברת תעשיית ברגים בע"מ (להלן: "תעשיית ברגים") וחברת הבורג חברה מסחרית 1972 בע"מ (להלן: "הבורג 1972"), מוחזקות ומנוהלות על ידי משפחות רותם ווייסנברג באופן שמשפחת רותם מחזיקה בכ- 56% מהון המניות המונפק של הבורג, בעוד משפחת וייסנברג מחזיקה בכ – 44% מהון המניות המונפק של הבורג בעיקר באמצעות חברת משפחת וויסנברג בע"מ (להלן: "חברת וייסנברג") המחזיקה ב – 43.6% מהון המניות המונפק של הבורג.

ביום 4.3.2013 הלך לעולמו מר יורם וייסנברג ז"ל (להלן: "המנוח") ועם פטירתו עברו מניותיו בחברות למר רן וייסנברג (להלן: "המבקש") ולאחותו גב' דנה וייסנברג (להלן: "דנה") בחלקים שווים על פי צוואה (נספח 1 להמרצת הפתיחה).

עובר לפטירת המנוח החזיקו, המנוח ואחיותיו, גב' יהודית וייסנברג (להלן: "יהודית") וגב' צור רות אילנה במלוא הון המניות המונפק של חברת וויסנברג. עם פטירת המנוח ירש המבקש כ - 17% מהון המניות המונפק של חברת וייסנברג וכך גם אחותו, דנה וייסנברג (להלן: "דנה"). בנוסף, ירשו המבקש ודנה יחדיו מניה אחת מהון המניות המונפק של הבורג באופן ששניהם מחזיקים בה במשותף. כן, ירש המבקש 11% מהון המניות המונפק של תעשיות ברגים והבורג 1972 וכך גם דנה.
במכתב מיום 16.7.14 ביקש ב"כ המבקש מהחברות שיומצאו לו מסמכים אודות פעילות החברות. במענה מיום 22.7.14 דרשו החברות מהמבקש לפרט את הבסיס המשפטי לדרישותיו, ולחתום על כתב סודיות. במכתב תשובה מיום 11.9.2014 חזר המבקש על דרישתו תוך הסתמכות על הוראות חוק החברות, וצירף כתב התחייבות לסודיות. החברות דחו את דרישתו של המבקש לעיון במסמכי הבורג בטענה שאינו בעל מניות בבורג. עם זאת, הסכימו להמציא לעיון המבקש מסמכים של תעשיית ברגים ובורג 1972. חליפת מסמכים נוספת לא הגיעה לכדי הסכמה באשר להמצאת מסמכים של הבורג ומכאן המרצת הפתיחה.

טענות המבקש

המבקש מחזיק בעקיפין, באמצעות החברה המשפחתית, ב7.31% ממניות הבורג ובנוסף מחזיק הוא במניה אחת של הבורג יחד עם אחותו, ומכוח החזקתו זו זכאי הוא לעיין במסמכי הבורג.

המשיבים מונעים מהמבקש עיון במסמכים בהם מוקנית לו זכות עיון כבעל מניות מכוח חוק החברות, ופקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג – 1983.

החברות אינן מכנסות אסיפה כללית.

עובר לפטירתו של המנוח נוהלו החברות על ידי המנוח והמשיב כשותפות, עם חלוקת סמכויות, תפקידים וקבלת החלטות משותפת. עם פטירתו של המנוח הדיר המשיב את המבקש מענייני החברות ומאז משמש הוא כדירקטור יחיד בניגוד לקבוע בתקנון החברות ומנהל את ענייני החברות לבדו.

בבורג עומד הרווח המצרפי לסוף שנת 2013 על סך 37,241,045 ₪ ובבורג 1972 עומד הרווח המצרפי לסוף שנת 2013 על סך 27,102,885 ₪. זאת ועוד. בקופות הבורג והבורג 1972 קיימת יתרת מזומנים של למעלה מ15,000,000 ₪. למרות זאת הבורג והבורג 1972 אינן מחלקות דיבידנדים לבעלי המניות.

בבעלות הבורג נכס נדל"ן במיקום מרכזי בתל-אביב המשמש אותה, ששוויו מוערך בעשרות מיליוני ₪ (להלן: "נכס הנדל"ן"). למבקש חשד מבוסס לפיו המשיב ינסה לבצע עסקה בנכס נדל"ן זה באופן המיטיב רק עם עצמו, על חשבון הבורג ובעלי מניותיה.

תמצית טענות המשיבים

לאחר פטירת המנוח החלה יהודית לשמש כדירקטורית בפועל בחברות מטעם חברת וייסנברג בהתאם להסמכה של בעלי המניות בחברת וייסנברג בהם המבקש. יהודית פועלת בשיתוף פעולה עם המשיב ומשמשת כמורשית חתימה של החברות.

הבקשה הוגשה על-ידי המבקש בלבד, וזאת ללא קבלת הסכמתם של יתר בני משפחת וייסנברג המחזיקים במניות החברות. הטעם לכך הוא שיתר בני משפחת וייסנברג פועלים בשיתוף פעולה מלא עם המשיב והחברות מנוהלות לשביעות רצונם.

בבורג מחזיק המבקש במשותף במניה אחת בלבד, המהווה 0.00000454% מהון המניות של הבורג. החזקה משותפת במניה הופכת את המחזיקים בה לבעלים במשותף בחלקים שווים ולצורך הפעלת זכויותיו של המבקש כבעל מניות נדרשת הסכמה של 2 המחזיקים המשותפים במניה. הסכמה שכזו לא ניתנה על ידי דנה ואף המבקש לא טוען אחרת ומשכך המבקש לבדו אינו מהווה בעל מניות בבורג ויש לדחות את כל טענותיו בעניין זה.

לא נעשה כל שינוי באופן בו מנוהלות החברות או בשכרו של המשיב, מלבד עדכון שכר רוחבי לכלל העובדים בשיעור של 5%, שהיה ונותר זהה לשכר שקיבל המנוח בימי חייו. המשיב אינו מקבל שכר כדירקטור אלא מקבל שכר בשל תפקידו כמנכ"ל החברות בלבד. השכר אותו מקבל הינו סביר וזהה לשכר ששולם למנוח בזמנו.

לאחר הגשת תובענה זו ביקשה הבורג לכנס אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה בדבר מינויה של יהודית כדירקטורית אך בעקבות צו שניתן במסגרת בקשה לסעד זמני שהגיש המבקש, לא כונסה האסיפה הכללית.

עובר להגשת בקשה זו, מסרו החברות למבקש את כל המסמכים שהוא זכאי לעיין בהם בהתאם להוראות החוק, ואף למעלה מכך. המבקש אינו זכאי לקבל מסמכים נוספים כלשהם.

תעשיית ברגים מחלקת את מלוא הרווחים שלה לבעלי מניותיה. הבורג והבורג 1972, אינן מחלקות דיבידנד אלא מותירות את הרווחים של החברות בתוך החברה – כך היה בחברות אלה מאז ומעולם – מהקמתן בשנות ה-30 של המאה הקודמת, לרבות בימי חייהם של מר וייסנברג ז"ל האב והסב, וכך ממשיכות החברות להתנהל גם כיום. זאת ועוד. בעקבות אישור תכנית בניין עיר חדשה על נכס הנדל"ן, תידרש הבורג להעתיק את מפעלה לאזור אחר בארץ ועלות המעבר מוערכת בסכומים גבוהים המחייבים הותרתם של הרווחים בקופות החברות. מכל מקום, לא חלה כל חובה לחלק את הרווחים, כולם או חלקם, כדיבידנד והדבר נתון לשיקול דעתם העסקי של הדירקטוריון והאסיפה הכללית של הבורג והבורג 1972.

דיון

כאמור, חברת וייסנברג מחזיקה ב- 43.6% מהון המניות המונפק של הבורג. המשיבים צירפו לתשובתם את תצהיריה של יהודית מיום 14.4.2016, ובו מצהירה יהודית כי לאחר פטירתה של גב' צור רות אילנה, מחזיקה היא ב – 66% מהון המניות המונפק של חברת וייסנברג ובנוסף מחזיקה היא בייפוי כוח מטעם דנה באופן שהיא בעלת הכוח להצביע בשם כ – 17% נוספים מהון המניות המונפק של חברת וייסנברג. לביסוס טענותיה של יהודית לעניין מעמדה בחברת וייסנברג והחברות הוגש לתיק בית המשפט ביום 11.7.2017 "proxy" מיום 24.4.2016, לפיו מינתה דנה את יהודית להשתתף ולהצביע במקומה בכל אסיפת בעלי המניות ובישיבות דירקטוריון של הבורג, תעשיות ברגים, הבורג 1972 וחברת וייסנברג. כן הוגשה לתיק בית המשפט צוואה של גב' אילנה צור, לפיה ירשה יהודית את חלקה של המצווה בבורג, בחברת וייסנברג ובחברות הנלוות. נמצא, שבשלב זה בעלת השליטה בחברת וייסנברג היא יהודית (83%) ואילו המבקש הוא בעל מניות המיעוט (17%).

נוכח המפורט לעיל באשר לזכויות ההצבעה בחברת וייסנברג, נראה כי למבקש אין כוח משפטי לקבל את המסמכים אותם הוא מבקש באמצעות חברת וייסנברג, כל זמן שיהודית לא רואה צורך לעשות כן בשם חברת וייסנברג.

טענת המבקש, לפיה יש לראותו כמי שמחזיק בעקיפין (בשרשור) ב – 7.31% מהון המניות המונפק של הבורג, מכוח החזקתו בחברת וייסנברג, אינה נראית לי, לפי שהכלל הוא שנכסי חברה אינם נכסי בעלי מניותיה, וקיימת הפרדה בין בעלי המניות לבין נכסי החברה.

בעניין זה יש להוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענת המבקש הנסמך על הגדרת "החזקה" בחוק החברות, כאילו חוק החברות מגדיר בעל מניות "כמי שמחזיק במניות בין במישרין ובין בעקיפין, בכל דרך". טענה זו נטענה ללא כל אסמכתא משפטית לתמיכה. מכל מקום, סעיף 176 לחוק החברות, קובע כי בעל מניה בחברה פרטית "הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות". המבקש אינו טוען, כי הוא רשום במרשם בעלי המניות כבעל 7.31% מהון המניות המונפק של הבורג, ועל כן, ובהתאם להוראות סעיף 176 לחוק החברות, אין אלא לדחות את טענתו לעניין הבעלות ב – 7.31% מהון המניות המונפק של הבורג.
טענת המבקש, לפיה על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח הוראות סעיף 6 (ב) לחוק החברות, ולראות כאילו המבקש מחזיק בחלק היחסי של מניות הבורג המוחזקות על ידי חברת וייסנברג, אף היא אינה נראית לי בנסיבות העניין כאן. אמנם לבית משפט יש סמכות לנקוט בהרמת מסך ולייחס זכות של החברה לבעל מניות בה, כאמור בסעיף 6 (ב) לחוק החברות, אולם בית המשפט ינקוט בדרך של הרמת מסך "אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין...". לטענת המבקש, התנגדות הבורג להעביר לעיונו מסמכים משום שאינו בעל מניה, מהווה ניצול לרעה "בצורה מניפולטיבית ובניגוד לדין, את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ". מוסיף המבקש וטוען כי מדובר "בטענה טכנית גרידא, החותרת תחת המהות החוקית של חוק החברות והוראותיו המפורשות, המנוגדת לתכלית החקיקה שמטרתה הגנה על אינטרסים כלכליים לגיטימיים של בעל המניות".

לא מצאתי שבנסיבות העניין כאן צודק ונכון לנקוט בהרמת מסך ולייחס למבקש 7.31% ממניות הבורג. זאת, משום שענייני הבורג מנוהלים על ידי נציגי משפחות רותם ווייסנברג לשביעות רצונה של יהודית, המחזיקה יחד עם דנה ברוב המניות של חברת וייסנברג. בנסיבות אלה, איני מוצא לנכון לאפשר למבקש לעקוף את האופן בו מנהלת יהודית את האינטרסים של חברת וייסנברג בבורג. במיוחד כך, נוכח החלטת בעלי המניות בחברת וייסנברג בהם גם המבקש, מיום 7.6.2013: "להסמיך את הגב' יהודית וייסנברג...לייצג את החברה באסיפות בעלי המניות של חברת הבורג בע"מ, ובכל[ל] זה להשתתף ולהצביע מטעם החברה באסיפות בעלי המניות של חברת הבורג בע"מ" (נספח 3 לתשובת המשיבות וראה גם עדות המבקש בעמודים 12 ו – 13 לפרוטוקול הדיון מיום 7.6.2017). בהקשר זה, איני רואה לקבל את טענת המבקש, כאילו אין תוקף להחלטה מיום 7.6.2013 משום שהמבקש ודנה חתמו על ההחלטה קודם שניתן צו לקיום צוואתו של המנוח. התכחשות המבקש בדיעבד להסכמתו בזמן אמת, יש בה משום חוסר תום לב. מכל מקום אין בטענה זו כדי להועיל למבקש. סעיף 1 לחוק הירושה, קובע כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". דהיינו מבחינה מהותית עם מותו של המנוח היה המבקש לבעל מניות בחברת וייסנברג, וצו קיום הצוואה מיום 22.10.2013 הווה אך הצהרה על זכויות יורשי המנוח, בהתאם להוראות סעיף 66 לחוק הירושה.
לטענת המבקש, חברת וייסנברג הוקמה למטרה אחת והיא החזקת מניות הבורג וזו כל "מהותה". על כן, לטענת המבקש, "אין לראות בהחזקת המניות של חברת וייסנברג במניות הבורג ייעוד עצמאי המוקנה לחברה עצמה, באופן השולל את זכויותיהם של בעלי המניות בה כבעלי מניות של הבורג".

יוער, כי המבקש לא צירף את יהודית ו/או דנה כמשיבות להמרצת הפתיחה, אף שטענה זו נוגעת לזכויותיהן. מכל מקום, ככל שבין מייסדי חברת וייסנברג הייתה הסכמה שמניות הבורג יוחזקו על ידי חברת וייסנברג ולא על ידי בעלי המניות במישרין, יש לכבד הסכמה זו, על כל המשתמע מכך, וככל שהמבקש מעוניין לשנות מהסכמה זו, עליו לפעול לשינוי ההסכמה במסגרת חברת וייסנברג ולא לנסות לעקוף החלטה זו באופן חד צדדי.

מלבד אחזקותיו בחברת וייסנברג מחזיק המבקש במשותף עם דנה במניה אחת של הבורג ובהתחשב בכך מתעוררת השאלה האם זכאי המבקש מכוח אחזקתו המשותפת במניה אחת לקבל את הסעדים שביקש ובכלל זה זכות העיון במסמכי הבורג.

נקודת המוצא היא, שדנה ו/או יהודית אשר קיבלה מדנה ייפוי כוח, לפיו רשאית היא להשתתף ולהצביע בשמה באסיפת בעלי המניות בבורג, מתנגדת למהלך המשפטי בו נקט המבקש, כאמור בסעיף 5 לתצהירה של יהודית. דהיינו, השותפה של המבקש במניית הבורג מתנגדת לבקשת המבקש לקבל מסמכים מהבורג כמו גם לשאר הסעדים המבוקשים.

לטענת המבקש, על פי הוראות סעיף 31 לחוק המקרקעין, רשאי הוא, ללא הסכמת דנה, לעשות שימוש סביר במניה בה הם מחזיקים במשותף (להלן: "המניה המשותפת"), "לרבות לעשות כל פעולה דחופה הדרושה להחזקה וניהול של הנכס שבידו".

סעיף 13 לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971 (להלן: "חוק המיטלטלין"), קובע כי הוראות החוק יחולו גם על זכויות, ומכאן שיש להחיל על המניה המשותפת את הוראות חוק המיטלטלין, בהם סעיף 9 (ה) לחוק, הקובע כי באין הוראות אחרות יחולו הוראות סעיפים 30 עד 33, 34 (א), 35 ו – 36 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, גם על השיתוף במיטלטלין.

סעיף 30 (א) לחוק המקרקעין, קובע כי בעלי רוב החלקים במקרקעין רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם. מכאן, שעל פי הוראות סעיף 30 (א) לחוק המקרקעין, זקוק המבקש המחזיק רק ב – 50% מהמניה המשותפת, להסכמת דנה או יהודית כדי לקבוע כל דבר הנוגע לניהול ולשימוש הרגיל במניה המשותפת.
סעיף 31 לחוק המקרקעין, עוסק בפעולות שזכאי שותף לעשות בנכס המשותף ללא הסכמת יתר השותפים, וכך הוא קובע:

"(א) באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים –
(1) להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;
(2) לעשות כל פעולה דחופה ובלתי-צפויה מראש הדרושה להחזקתם התקינה של המקרקעין ולניהולם;
(3) לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם למקרקעין ולהגנת הבעלות וההחזקה בהם".
כאמור, יהודית מונתה לייצג את חברת וייסנברג, המחזיקה ב – 43.6% מהון המניות המונפק של הבורג. בהתחשב בכך, אין להניח שיהודית המחזיקה באופן אישי ב – 66% מהון המניות המונפק של חברת וייסנברג, אינה דואגת לאינטרסים הגלומים במניות חברת וייסנברג בבורג. בעניין זה לא ראיתי לנכון להידרש לטענות באשר לתפקידיה הרשמיים של יהודית בבורג מפני שמקובלת עליי טענת המבקש, לפיה יש לראות בבורג חברה משפחתית אשר מתנהלת כמעין שותפות המבוססת על יחסי אמון והסכמות שיש בין רפאל רותם, נציג משפחת רותם לבין יהודית נציגת משפחת וייסנברג, כאשר הצדדים אינם מקפידים על התנהלות פורמאלית. משנראה כי יהודית דואגת לאינטרסים של משפחת וייסנברג בבורג, איני רואה מקום לאשר למבקש לנקוט בהליכים חד צדדים מכוח המניה המשותפת, לפי שאין צורך בפעולה דחופה הדרושה להגנה על הזכויות מכוח המניה המשותפת או למניעת נזק העלול להיגרם למבקש או לדנה המחזיקים במניה המשותפת. אוסיף, כי בנסיבות שתוארו לעיל, נקיטת יוזמה חד צדדית לקבלת מסמכים של הבורג מכוח המניה המשותפת, תוך ניסיון לעקוף את התנגדותן של חברת וייסנברג ו/או יהודית ודנה בעניין, אינה מהווה שימוש סביר במניה המשותפת.

נוכח האמור עד כאן, נראה כי המבקש אינו יכול לפעול לקבלת מסמכים מהבורג מכוח המניה המשותפת או מכוח היותו בעל מניות בחברת וייסנברג, וכך נקבע.

בסיכומי התשובה מטעמו, טוען המבקש, כי יש לפרש את המונח בעל מניה באופן המאפשר להרחיב את מעגל הזכאים לתבוע בגין עילת קיפוח. זאת, נוכח האמור בפסק הדין ה"פ 59587-07-13 עדה מורג נ' ביזנס טיים סקנורמה תיירות עסקית בע"מ ואח' (להלן: "עניין עדה מורג") עיינתי בפסק הדין האמור ולא מצאתי שיש בעניין עדה מורג כדי לסייע למבקש. אמנם נקבע בפסק הדין כי: "אין מקום לפרשנות דווקנית של המונח "בעל מניה" ויש להרחיב את מעגל הזכאים לתבוע בגין עילת קיפוח, אלא שקביעה זו של בית המשפט נקבעה בהתחשב בנסיבות בהן הצדדים עצמם התייחסו לשלושת השותפים שם כבעלי מניות. דהיינו, לא הקיפוח הנטען הוא המקים לתובע את זכות העמידה כבעל מניה, אלא הנסיבות מהן ניתן להסיק שלמרות שהתובע אינו רשום כבעל מניה, מהותית יש לראות בו כבעל מניה. בענייננו אין מחלוקת שמניות הבורג מוחזקות על ידי חברת וייסנברג כמפורט לעיל, ועל כן אין באמור בעניין עדה מורג כדי לשנות מהמסקנות שלעיל.

משנמצא שהמבקש אינו בעל מניות בבורג ויכולתו לפעול מכוח המניה המשותפת (ככל שהיא מקנה זכות למינוי דירקטור) דורשת את הסכמתה של דנה או יהודית, נראה כי אין הוא זכאי למינוי דירקטור מטעמו בבורג. בהקשר זה, יש להוסיף ולציין כי בתקנון הבורג נקבע: "כמנהלי החברה יכהנו הה"ה גד רותם ויורם וייסנברג ושניהם יכהנו במשותף גם כמנהלי עסקים..." (נספח 34 להמרצת הפתיחה). הוראה זו תומכת במסקנה שבין משפחת וייסנברג לבין משפחת רותם הייתה הסכמה שנציג אחד מכל משפחה יכהן כמנהל עסקים, ומינוי המבקש כדירקטור או מנהל בחברות יפר את ההסכמה האמורה.

טענת המבקש כאילו לאחר פטירתו של המנוח השתלט המשיב על ניהול המשיבות "תוך שהוא ממדר ...את המבקש מכל מידע בקשר עם המשיבות", ככל שמדובר בטענת ההשתלטות, טענה זו נסתרה בעדותה של יהודית . על פי עדותה היא מעורבת בפיקוח על ענייני החברות ומשוחחת עם המשיב על עניינים בעלי משמעות למשפחת וייסנברג (ע' 49 - 64 לפרוטוקול הדיון מיום 7.6.2017). לכך יש להוסיף, כי כבר ביום 11.7.2013 התכנסה אסיפה כללית של הבורג בנוכחות המשיב ויהודית ובה הוחלט להסמיך את המשיב לחתום בשם הבורג על כל המסמכים הקשורים בניהול השוטף של החברה ולהסמיך את יהודית ואת המשיב לחתום בשם הבורג על כל מסמך בכל העניינים החורגים ממסגרת הניהול הרגיל ובכלל זה מכירת ציוד ועסקאות מקרקעין (מוצג מש/2). נמצא כי כבר בסמוך לאחר פטירת המנוח יהודית הייתה ועודנה מעורבת בניהול ענייני הבורג יחד עם המשיב.

באשר לטענה בדבר המידע אודות המשיבות שלא נמסר למבקש, נראה מחליפת המכתבים שקדמה להגשת המרצת הפתיחה כי הטענה אינה מדויקת בכל הנוגע לתעשיית ברגים והבורג 1972 , וכפי שנקבע לעיל המבקש אינו זכאי לעיין במסמכי הבורג.

על כן, ובהתחשב באופי המשפחתי והלא פורמאלי בו נוהלו ומתנהלות החברות, איני מקבל את טענת המבקש כאילו המשיב השתלט על ניהול החברות ללא פיקוח ומעורבות מצד משפחת וייסנברג.

אפשר שלאחר פטירתו של המנוח, אופי המעורבות של משפחת וייסנברג בפעילות החברות השתנה בהתאם לכישוריה ונסיבותיה האישיות של יהודית, אולם משהתקבלה החלטה בחברת וייסנברג להשתתף בניהול החברות באמצעות יהודית, אין למבקש סיבה להלין על התנהלות המשיב אשר נראה כי לבד מביצוע מטלות נוספות שהיו מוטלות על המנוח לא שינה מאופן התנהלותו במסגרת החברות בתקופה שלאחר פטירת המנוח. למעלה מן הצורך אוסיף, כי ככל שהמבקש רואה צורך לשנות מאופן המעורבות של משפחת וייסנברג בניהול החברות, עליו לעשות זאת במסגרת ובאמצעות חברת וייסנברג.

נוכח האמור עד כאן, לא מצאתי לנכון להיעתר לסעד המבוקש בסעיפים א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח ו - ט ככל שמדובר בבורג. לציין, כי מסיכומי המשיב עולה כי לפנים משורת הדין הועברו לעיונו של המבקש מסמכים של הבורג (שם, סעיף 51).

אין חולק שהמבקש מחזיק במישרין ב 11% מהון המניות המונפק של תעשיית ברגים ו – 11% מהון המניות המונפק של בורג 1972. לפיכך, נראה לכאורה שנוכח מעמדו כבעל מניות זכאי המבקש לעיין במסמכים של החברות האמורות. אלא, שכפי שפורט לעיל, המשיבים המציאו למבקש מסמכים כאמור, ונראה שככל שמדובר בעיון במסמכי החברות האמורות לא היה צורך ממשי בהגשת התובענה.

מאחר ומצאתי שהחברות התנהלו כמעין שותפות לא פורמלית, ויהודית הייתה ועודנה מעורבת בניהול ענייני החברות, איני מקבל את טענת המבקש כאילו מאז פטירתו של המנוח אין פורום תקין בדירקטוריון של אף אחת מהמשיבות. מטעם זה ומשיהודית אינה מתנגדת לשכרו של המשיב המנהל את ענייני החברות השוטפים בתמורה לשכר שהיה מוסכם עוד בימי חייו של המנוח, איני מקבל את טענות המבקש אשר נטענו על דרך הסתם, באשר לפגמים שלכאורה נפלו בקבלת ההחלטות אודות שכרו של המשיב. עם זאת, יובהר כי נוכח טענותיו של המבקש וחוסר האמון שלכאורה קיים בין חלק מבעלי המניות בתעשיית ברגים ובורג 1972, נכון וראוי שתעשיות ברגים ובורג 1972 יתנהלו באמצעות האורגנים הקבועים לכך בדין תוך הקפדה על קיום הוראות החוק הרלבנטיות.

אשר לטענת המבקש בדבר אי קיום אסיפת בעלי מניות. לטענת המשיבים, המשיבות מקיימות אסיפות בעלי מניות והמבקש אף הוזמן לאסיפות בעלי המניות בתעשיית ברגים ובבורג 1972 בחודש אוקטובר 2015 ובחודש פברואר 2016, אליהן לא הגיע. עוד טוענים המשיבים כי אסיפה כללית שזומנה לא התכנסה נוכח צו מניעה זמני שניתן בבקשה שהגיש המבקש. גרסת המשיבים בעניין זה לא נסתרה ואף אושרה בחלקה על ידי המבקש (סעיף 2.2 לסיכומי התשובה של המבקש) . משכך ונוכח האמור לעיל באשר לאופן התנהלות החברות, נראה כי אין למצוא פגם מהותי בכל הקשור לכינוס האסיפה הכללית בתעשיית ברגים ובבורג 1972. בהתחשב בכך שמדובר בחברות אשר התנהלו ומתנהלות כמעין שותפות תוך ששורר אמון בין משפחת רותם ובין משפחת וייסנברג, למעט המבקש, לא מצאתי לנכון להידרש לטענות הפורמאליות של המבקש באשר לאי כינוס ישיבות דירקטוריון בחברות. בהקשר זה יוער, כי בתצהירה אישרה יהודית כי החלטות מהותיות בחברות מתקבלות בתיאום ובשיתוף פעולה עמה (סעיף 10).

כאמור למבקש אין מעמד של בעל מניות בבורג, על כן, איני רואה לנכון לדון בטענותיו של המבקש באשר ל"מתחם הבורג בנחלת יצחק". ככל שיש למבקש טענות בעניין זה עליו להעלותן במסגרת חברת וייסנברג או בהסכמה עם דנה. הוא הדין באשר לטענותיו של המבקש בעניין "קרקעות הבורג ברמלה" אשר לטענת המשיבים מהוות הרחבת חזית אסורה.

לטענת המבקש, החברות פועלות כמעין שותפות ועל כן יש לכבד את ציפייתו להיות שותף בניהולן. אכן, החברות פועלות כמעין שותפות בין משפחת וייסנברג לבין משפחת רותם, והוסכם בין הצדדים על אופן ניהול החברות, כפי שפורט לעיל. על כן, ומשיהודית מייצגת את חברת וייסנברג בניהול החברות, אין לראות בציפיית המבקש להפר את ההסכמות האמורות ולהוסיף עוד בן למשפחת וייסנברג בניהול החברות, ציפייה לגיטימית. לכך יש להוסיף, כי בחקירתו אישר המבקש שלא הייתה לו מעורבות בפעילות החברות ובלשונו: "אני הלכתי לתחום אחר" (ע' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 7.6.2017).

טענות המבקש באשר לפגמים שנפלו במסמך שנשלח לרשם החברות בקשר עם העברת מניות גב' אילנה צור ז"ל ליהודית, אינן יכולות להועיל למבקש נוכח האמור בצוואתה של המנוחה, כמפורט לעיל.

בהתחשב במעורבותה של יהודית בניהול ענייני החברות ובעמדתה לפיה ענייני החברות מנוהלים בשיתוף פעולה עמה, ובהתחשב באמור עד כאן, לא מצאתי הצדקה למנות חוקר שיבדוק את התנהלות החברות.

טענת המבקש לעניין אי חלוקת דיבידנדים, ככל שהיא נוגעת לבורג, נדחית מאחר והמבקש אינו בעל מניות בבורג. אשר לחלוקת דיבידנדים בבורג 1972. עצם אי חלוקת דיבידנדים בחברה אין משמעותה קיפוח של מי מבעלי המניות, כל עוד בעלי השליטה בחברה אינם מנצלים את קופת החברה לטובתם האישית שלא כדין. לא מצאתי ממש בטענות המבקש כאילו נוכח השכר שמקבלים רותם וגב' נופר פרשטמן, נוצר אי שוויון וחוסר איזון בין בעלי המניות בעצם אי חלוקת הדיבידנדים. ראשית, המבקש התייחס לתשלום המשכורות בכלל החברות ולא בבורג 1972 בלבד. שנית, רותם מנהל את ענייני החברות השוטפים ובהתאם למוסכם בין משפחת רותם לבין משפחת וייסנברג עוד בטרם פטירת המנוח, זכאי הוא לקבל משכורת בעד עבודתו, וככל הנראה למעט העלאה שכר בשיעור 5% לכלל העובדים, לא הייתה עליה בשכרו של המשיב מאז פטירת המנוח.

יחד עם זאת, משאף המשיב מסכים שמצבה הכלכלי של הבורג 1972, טוב (סעיף 33 לסיכומים המשיב) ובהתחשב בכך שבשלב זה נראה כי אף אחד ממשפחת וייסנברג אינו מועסק בחברות בשכר והמבקש הביע דעתו שיש לחל ק דיבידנד, אפשר שנכון לכנס את הגופים המוסמכים בבורג 1972 לדון בשינוי המדיניות רבת השנים של אי חלוקת דיבידנד לבעלי המניות.

כאמור, יהודית הוסמכה להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית של החברות בשם חברת וייסנברג. לפיכך וככל שיש למבקש טענות באשר לאופן פעילותה של יהודית במסגרת החברות, עליו להעלות טענותיו במסגרת חברת וייסנברג. על כן, איני רואה לנכון להתייחס לטענת המבקש, כאילו יהודית אינה בקיאה בענייני החברות.

סוף דבר

בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את התובענה.

המבקש ישלם למשיב 1 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ וכסכום הזה למשיבות 2 – 4.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.