הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 12345-06-18

מספר בקשה:23
לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקש

טוביה דימנשטיין
ע"י ב"כ עו"ד אוריאל מוזס

נגד

משיבה

רויאל בניני יוקרה בע"מ

פסק דין

לפני בקשת המבקש (הוא המשיב בתביעה דנן) לסילוק תביעת המשיבה (היא המבקשת בהליך דנן) על הסף בשל העדר סמכות להגשתה, וכן לחיוב המשיבה ומר יצחק בן משה חלה (להלן: חלה) בהוצאותיו הריאליות של המבקש.
רקע בתמצית
הרקע וטענות הצדדים בהליך פורטו במסגרת החלטתי מיום 3.2. 2019 ולשם הנוחות אחזור עליהם, כמפורט להלן.
המשיבה הגישה התביעה הנדונה, להצהיר כי הסכם מכר המניות, שנחתם בין המבקש לבין חלה, מיום 30.5.2001, במסגרתו רכש חלה 1/3 ממניות חברת חן פתח תקווה בע"מ (להלן: החברה), הוא הסכם בתוקף; להצהיר כי הסכם הפשרה, שנחתם בין המבקש, חלה וחברת נווה איתנים, חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: חברת נווה איתנים), אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה, במסגרת ת"א 1349/06, בשנת 2006, תקף; להצהיר, כי ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 30.12. 2009 בעניין החברה החתום על ידי המבקש, תקף ו- 50% מהמניות המוחזקות על ידי המבקש הן של החברה ושל המשיבה; להורות על העברת 50% ממניות החברה הנמצאות בידי המבקש לידי המשיבה וזאת בהתאם לייפוי הכוח; להורות על השבת כל מניות החברה, שרשומות או שאמורות להירשם, מכוח ההסכמים דלעיל לידי המשיבה; לבטל את מינויו של המבקש כמנהלה של החברה בהתאם להחלטות שהתקבלו שלא כדין בחברה, וכן להורות למשיב להימנע מביצוע כל דיספוזיציה או העברה של מניות או מקרקעין או זכויות או מיטלטלין של החברה לצדדים שלישיים או מי מטעמו. עוד עתרה המשיבה להורות למשיב להחזיר את כל הכספים שקיבל על חשבון שכירות הנכס בסך של מיליון ₪, וכן למתן היתר לפיצול סעדים.
החברה היא הבעלים של אולם אירועים ברחוב פינסקר 14 פתח תקווה הידוע כחלקות 11, 231, 232 בגוש 6377 (להלן: המקרקעין או אולם האירועים).
מטענות הצדדים עולה כי בשנת 2001 רכש חלה שני שליש ממניות החברה (4 מתוך 6 מניות), אשר הוחזקו על ידי אחרים, ולאחר מכן, ביום 30.5. 2001 חתם על הסכם לרכישת מניות המבקש בחברה, וזאת בתמורה לתשלום סך של 380,000 דולר בתשלומים , שנפרסו על פני שנתיים. במסגרת ההסכמים בין הצדדים סוכם , שחלף התשלום תועבר הבעלות בשלוש דירות, אשר נבנו על ידי חברת נווה איתנים, לידי המבקש.
לאחר שמלוא תמורת המניות לא שולמה למבקש, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה נגד חלה, ת"א 1349/06, על הפרת ההסכם בעניין רכישת מניותיו.
ביום 19.10.2006 נחתם הסכם פשרה בין המבקש לבין חלה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו נקבע כי יתרת התמורה בסך של 350,000 דולר לפי שער יציג הידוע במועד התשלום ואשר לא יפחת מסך של 4.4 ₪ לדולר, קרי סך של 1,540,000 ₪, תועבר למבקש, תבוטל המכירה בגין שתי דירות, ותועבר הבעלות בדירה השלישית על שמו של המבקש, ולאחר ביצוע כל אלה יועברו המניות לידי חלה. עוד נקבע בהסכם כי אם הוא לא יקוים על ידי חלה (וחב' נווה איתנים שאף הייתה צד לתביעה), המבקש יהיה זכאי לאכוף או לבטל את ההסכם או חלקים מחלקיו.
ביום 27.6.2011 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, על ידי כב' הנשיאה גרסטל, בה"פ 24958-01-11 (להלן: פסק הדין), בהעדרם של המשיבים לתביעה (חלה, המשיבה, ואמו של חלה), אשר קיבל את תביעתו של מר יוסף כהן (להלן: כהן), וקבע, כי 4 מניות רגילות של החברה הן מניותיו של כהן ולא של חלה ואמו. בקשה לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטה מיום 21.2.2012. בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על ההחלטה (רע"א 1957/12) נדחתה בהחלטה מיום 22.5.2012.
ערעור שהוגש על פסק הדין, ע"א 4440/12, נדחה בפסק דין מיום 8.12.2013, במסגרתו נקבע כי חלה לא התכחש להסכם, שנעשה בינו לבין כהן , לפיו נמכרו לכהן 4 מניות של החברה וטענתו העיקרית הייתה , שהמדובר בהסכם למראית עין וכי בצד הסכם זה נעשה הסכם אחר, שהוא ההסכם האמתי. היות וחלה לא התייצב לדיון לא היה מקום להתייחס לטענות שהועלו על ידו בתצהירו. יוער כי תביעה נוספת, שאוחדה יחד עם תביעתו של כהן נגד חלה, הייתה תביעת המשיב נגד חלה (ה"פ 9695-04-11).
ביום 26.6.2013 הגיעו החברה, המבקש, כהן, ובנק הפועלים להסכם פשרה, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי המבקש והחברה יעבירו לבנק הפועלים סך של 4.8 מיליון ₪ עבור הסרת המשכנתא אשר נרשמה על אולם האירועים, וזאת בגין חובותיה של חברת נווה איתנים. עוד נקבע כי לטובת כהן תירשם משכנתא שניה וזאת בגין הכספים שהלווה למבקש והחברה לצורך התשלום לבנק הפועלים.
ביום 7.6.2018 המשיבה הגישה התביעה הנדונה במסגרתה טענה , שביום 30.12.2009 חתם המבקש על ייפוי כוח הממנה את חלה ואת המשיבה למכור, להעביר ולהחכיר את כל מניותיו וכל זכויותיו בחברה וכן להעביר ולמכור את כל זכויותיו במקרקעין לטובת חלה והמשיבה, ובין היתר לדווח לרשם החברות על העברת המניות ומינוי חלה כדירקטור בחברה במקומו.
בתביעתה עתרה המשיבה להצהיר , שייפוי הכוח תקף ו- 50% מהמניות המוחזקות על ידי המבקש שייכות למשיבה; כי הסכם 2001 והסכם הפשרה שנחתם עם המבקש תקף; וכן להורות, בין היתר, על השבת המניות לידי המשיבה, ועל ביטול מינוי המבקש כמנהלה של החברה.
המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף או למחיקת חלקים ממנה בשל היעדר עילה והעדר יריבות, והמשיבה הגישה בקשות לגילוי מסמכים ומינוי "גרפולוג" מומחה מטעם בית המשפט.
בהחלטה מיום 3.2. 2019 בבקשות הצדדים, הוריתי, בין היתר, על מחיקת הסעד הכספי לו עתרה המשיבה בתביעתה , מהנימוק כי הסעד אינו מתאים להתברר במסגרת המרצת פתיחה. עוד נקבע, שיש למחוק את הסעד להצהיר על תקפות הסכם מכר המניות בין המבקש לחלה ועל הסכם הפשרה שנחתם בין המבקש, חלה וחברת נווה איתנים, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה, במסגרת ת"א 1349/06, בשנת 2006, וזאת מהנימוק של היעדר יריבות, שעה שלמשיבה אין יריבות ביחס לסעדים אלו מול המבקש, אלא לחלה, אשר אינו צד להליך.
בהחלטה מיום 28.11.2018 התקבלה בקשת המבקש ונקבע כי על המשיבה להפקיד ערובה להוצאות המבקש בסך של 60,000 ₪, סכום זה הופקד.
הבקשה לסילוק התביעה על הסף
בבקשה זאת עותר המבקש לסילוק תביעת המשיבה על הסף.
לטענת המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, כבוד השופטת שמולביץ, בה"פ (מחוזי מרכז) 16519-06-13 בנק מזרחי טפחות פתח תקווה סניף רוטשילד נ' יצחק חלה בן משה, מיום 30.01.2017 (להלן: פסק הדין) נקבע כי על אף שחלה, הנמצא בהליכי פש"ר, אינו רשום כבעל המניות של המשיבה, היא למעשה שייכת לו, ועל כן היא מוקנית לנאמנות בפשיטת הרגל על נכסי חלה (להלן: הנאמנות) לצורך מימוש נכסי המשיבה לטובת נושי חלה.
המבקש הניח כי התביעה הנדונה, אשר כאמור הוקנתה לנאמנות, הוגשה באישורן. המבקש פנה אל הנאמנות לקבל את הבקשה על בסיסה אישר בית המשפט של פשיטת הרגל לנהל את ההליך הנדון, ואז נענה על ידי עו"ד מרים זפט, אחת הנאמנות, כי הגשת התביעה לא אושרה על ידי בית המשפט של הפש"ר או הנאמנות, וכי דבר הגשתה הועלם מידיעת הנאמנות ובית המשפט. עוד צוין במכתב זה כי בהעדר אישור של בית המשפט של הפש"ר זכותו של פושט רגל להגשת תביעה, חסומה.
על כן טוען המבקש כי משעה שלא ניתן אישור בית המשפט של פשיטת רגל לא ניתן היה להגיש את התביעה הנדונה, ועל כן יש להורות על סילוק התביעה.
לטענת המבקש עד עתה נגרמו לו הוצאות בסך של 140,000 ₪ בגין ניהול ההליך, על כן הוא עותר לחיוב המשיבה וחלה במל וא הוצאותיו. לעניין החיוב בהוצאות טען המבקש כי מעבר לכספים שהופקדו בקופת בית המשפט בסך של 60,000 ₪, לא יהיה לו מהיכן להיפרע את יתר הוצאותיו, שכן חלה מצוי בהליך פש"ר והמשיבה הוקנתה לנאמנות. על כן, התבקש בית המשפט לקבוע, שאם בעתיד יופטר חלה מחובותיו והוא או ה משיבה יפתחו מחדש בהליכים משפטיים נגד המבקש, יכולתם לפתוח את ההליכים תהיה בכפוף לתשלום מל וא הוצאותיו הריאליות של המבקש.
תשובת המשיבה
המשיבה הגישה תשובתה לבקשה וטענה כי יש לדחותה.
לטענת המשיבה המבקש תבע את החברה במסגרת הליך משפטי בבית המשפט המחוזי מרכז, ה"פ 27665-05-15, ועל כן הוא מנוע מל העלות את הטענה המועלית על ידו כעת.
עוד טענה המשיבה כי בפסק הדין נקבע כי המניות על שם חלה זהרה ז"ל שייכות לחלה, אולם בית המשפט לא קבע כי המניות יישארו בידיו לעולמי עד. לטענת המשיבה המניות במשיבה הועברו לטובת חברה זרה בשם ALMITA TEAM SA (להלן: חברת אלמיטה) וזאת עוד טרם פסק הדין . לעניין זה צורף העמוד הראשון להסכם מכירת מניות בין המשיבה לאלמיטה מיום 30.1.2017.
עוד טוענת המשיבה כי אין בפסק הדין לפיו חלה הוא בעל השליטה והרוח החיה במשיבה כדי להפוך את הישות המשפטית של החברה לבטלה מעיקרה, ולצורך כך יש לבצע הרמת מסך, אשר לא ניתן לבצעה עת המדובר בחברה זרה.
המבקש הגיש תגובה לתשובה במסגרתה התייחס לטענות שהועלו על ידי המשיבה וטען שיש לדחותן, שכן התביעה שהגיש נגד המשיבה בה"פ 27665-05-15 הוגשה מספר חודשים לפני שניתן פסק הדין המייחס את המשיבה לחלה; ביחס להסכם המכר בין המשיבה לאלמיטה נטען, בין היתר, כי המדובר בהסכם בטל, שכן במועד זה היו מניות המשיבה שייכות לנאמנות, ועל כן חלה לא יכול היה למכור דבר שאינו שלו. באשר לטענה להרמת מסך מול חברה זרה טוען המבקש כי אין רלוונטיות לטענה זאת, שכן מרגע שנקבע כי המניות של החברה שייכות לחייב חדל הפירעון, ואלו הוקנו לנאמנות, אין צורך בהרמת מסך כלשהיא.
הליכים נוספים בתיק
לאחר שהוגשו טענות הצדדים בבקשה מושא ההליך, הגישה המשיבה העתק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בה"פ 61233-06-19, מיום 17.7.2019, על ידי כבוד השופטת תמר בר אשר, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה מתוקן בין אלמיטה למשיבה בעניין חוזה המכר שנכרת ביום 30.1.2017, ועל פיו מניות המשיבה הן בבעלותה של אלמיטה.
המבקש הגיש התייחסותו לפסק דין זה וטען כי יש להתעלם ממנו, שכן המדובר בתרגיל ישן של חלה באמצעותו הוא מקבל "תוקף של פסק דין" להסכמי פשרה בין שני צדדים, שאינם אל א חלה עצמו או מי מטעמו, במטרה לנסות ולהשתמש בהם נגד צדדים שלישיים.
בהודעה נוספת, שהגיש המבקש צוין שלאחר שנודע לנאמנות על פסק דינו של בית המשפט בה"פ 61233-06-19, הן פנו לבית המשפט של פשיטת הרגל, וזה נתן להן אישור להגשת בקשה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים.
ביום 26.9.2019 הגיש המבקש הודעת עדכון לפיה ביום 24.9.2019, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 61233-06-19, אשר הורתה על ביטול פסק הדין מיום 17.7. 2019. על כן חזר המבקש על עתירתו לסילוק התביעה על הסף.
ביום 26.9.2019 הגישה המשיבה העתק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בה"פ 8710-06-14, מיום 25.6.2014, על ידי כבוד השופט רם וינוגרד, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין אלמיטה למשיבה, והמצהיר על אכיפת הסכם המכר בין אלמיטה למשיבה ואכיפת ההסכם מיום 30.12.2009, לפיו על המשיבה להשלים העברת הזכויות במבנה ברחוב פינסקר 14 פתח תקווה לידי אלמיטה. ברישא לפסק הדין צוין "אני נותן לאמור בפסקאות 1- 2 להסדר הפשרה תוקף של פסק דין, ככל שהוא נוגע לצדדים עצמם.....".
עוד הגישה המשיבה ביום 26.9.2019 תגובה נוספת מטעמה, אף כי לא ניתנה לה הרשות לעשות כן, וטענה כי מניותיה של המשיבה נמכרו לאלמיטה, כעולה מפסק הדין מיום 25.6.14.
במסגרת תגובה זו חזרה המשיבה על הטענות שנטענו בתשובתה לבקשה לסילוק התביעה על הסף, ואף הפנתה להצהרת עו"ד זפט, במסגרת תיק הפש"ר של חלה, מיום 12.5.2019, שם ציינה כי למשיבה אין נכסים או זכויות. לטענת המשיבה, עו"ד זפט תוך מעשי קנוניה, הונאה , תרמית ומרמה ותוך הולכת שולל את בית המשפט, מנסה להפריע להליכים המשפטיים של המשיבה נגד המבקש, זאת כדי למנוע את המשך ההליך המשפטי, ועל מנת לגרום נזקים של מיליוני שקלים והכל בניסיון לשבש הליכי בית משפט.
ביום 23.10.2019 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ההחלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף, וזאת עד להכרעה בערעור לעליון על ההחלטה מיום 24.9.2019 לביטול פסק הדין בה"פ 61233-06-19.
המבקש השיב לבקשה וטען כי יש לדחות הבקשה לעיכוב ההליכים וליתן החלטה בבקשתו לסילוק התביעה על הסף. לטענת המבקש המשיבה אינה מפרטת מתי הוגש הערעור, ומה מספרו, ועת מעיון באתר בית המשפט העליון עולה כי לא הוגש ערעור . עוד נטען כי אין המדובר במקרה המצדיק עיכוב ביצוע שעה שסיכויי הערעור נמוכים, ועת לא ייגרם למשיבה כל נזק, שכן ככל שיתקבל הערעור ויקבע כי המשיבה אינה שייכת לנאמנות אלא לאלמיטה תוכל המשיבה להגיש בקשה לביטול החלטת בית משפט זה, וההליך יחודש.
ביום 17.11.2019 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה עד לסיום הליכי הפש"ר של חלה, וטענה כי הוגשה בעניינו של חלה הצעה להסדר נושים בהסכמת הכנ"ר והנאמנות.
ביום 27.11.2019 הגישה המשיבה בקשה לקביעת דיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף. בבקשה נטען, בין היתר, כי הקנוניה בין הנאמנת לבין ב"כ המבקש בעניין מניות המשיבה, לא יועילו למבקש בגניבת מניותיה של החברה. בהחלטה מיום 27.11. 2019 נדחתה הבקשה ונקבע כי אין מקום לקביעת דיון וכי ההחלטה בבקשה תינתן על יסוד המסמכים המונחים בפני.
ביום 28.11.2019 הגיש המבקש תשובה לבקשת המשיבה לעיכוב ביצוע וטען כי יש לדחותה. לטענת המבקש, טענתה של המשיבה לפיה לבית המשפט של הפש"ר הוגשה בקשה להסדר נושים בהסכמת הכנ"ר והנאמנות, היא טענה מטעה. לטענת המבקש טענה דומה הועלתה על ידי חלה במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט העליון ע"א 2486/18 , שם הגישו הנאמנות תגובתן להודעת חלה, וציינו בין היתר, כי המתווה המוצג על ידי חלה אינו מוסכם על הנאמנות או הכנ"ר, בהתאם לכך קבע בית המשפט העליון כי ההליך הערעורי לא יעוכב ויימשך כסדרו.
ביום 1.12.2019 הגישה המשיבה בקשה שהוכתרה כ"בהולה ביותר" לאיחוד תיקים, במסגרתה עתרה לאיחוד התיק שבכותרת יחד עם ה"פ 275-12-19, שהיא תביעה נוספת, אשר הוגשה על ידי החברה, ואשר זהה לתביעה הנדונה, הן מבחינת ניסוחה, והן מבחינת הסעדים הנתבעים במסגרתה.
דיון והכרעה
המבקש עותר כאמור לסילוק ההליך, שכן בפסק הדין נקבע כי נכסי המשיבה מוקנים לנאמנות בתיק הפש"ר של חלה, אך התביעה הנדונה הוגשה ללא שהתקבל אישור בית המשפט של הפש"ר להגשתה. לאחר עיון בטענות הצדדים אני מקבלת את טענות המבקש, זאת כמפורט להלן.
בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי מרכז, בעניין ה"פ (מחוזי מרכז) 16519-06-13 בנק מזרחי טפחות פתח תקווה סניף רוטשילד נ' יצחק חלה בן משה (30.01.2017) נדונה תביעת בנק מזרחי להצהיר כי נכסים וזכויות הרשומים על שם חלק מהמשיבים, שייכים לחלה, וכן להרים את מסך ההתאגדות מעל החברות המשיבות, ובכללן המשיבה, ולקבוע כי הנכסים והזכויות בני מימוש בגין חובותיו של חלה. בית המשפט , כבוד השופטת שמולביץ, קיבל את התביעה וקבע, בין היתר, את הדברים הבאים, הרלוונטיי ם לבקשה הנדונה :
"בניגוד לתצהירו ולתשובתו בחקירה, לאחר הגשת סיכומיו, בבקשה מיום 8.8.16, שינה בן משה את טעמו ללא כל הסבר, וביקש לקבוע כי הוא בעל המניות ובעל השליטה הבלעדי במשיבה 3 (היא המשיבה לבקשה זאת– ע' ר').
לנוכח הודאתו האמורה, בשים לב לעובדה כי הוא שהקים את החברה, בשים לב לכתובת החברה, ובהיעדר כל ראיה לסתור את הודאתו, מסקנתי היא כי בן משה הוא בעל מניות החברה ובעל השליטה הבלעדי בה.
לפיכך אני קובעת כי נכסי וזכויות החברה הם קנייניו ובני מימוש בגין חובותיו.
לנוכח הודאתו ברישום הפיקטיבי של הבעלות במניות שוכנעתי כי הרישום נעשה לצורך הברחת נכסים מנושיו ולפיכך אני מורה על הרמת מסך כך שהנושים יהיו רשאים להיפרע גם מנכסי החברה"
(סעיפים 39- 42 לפסק הדין)
ובהמשך :
"לאור כל האמור התביעה מתקבלת באופן שנקבע כי בן משה הוא הבעלים של הזכויות והנכסים כמפורט לעיל. הנאמנות בהליך פשיטת הרגל רשאיות לפעול למימוש הזכויות והנכסים שנקבע כי הם בבעלות בן משה וזאת בהתאם ובכפוף להוראות בית משפט של פשיטת רגל. מובהר, כי אין בפסק דין זה כדי לאפשר לבן משה לבצע שינוי במרשם זכויות כלשהו לגבי הזכויות והנכסים האמורים."
(סעיף 102 לפסק הדין, ההדגשה הוספה – ע' ר' )
מפסק הדין לעיל עולה, שנכסיה של המשיבה הוקנו לנאמנות בפשיטת הרגל של חלה, ועל כן הן היחידות, אשר יכולות לפעול בשמה של המשיבה לצורך נקיטת הליכים משפטיים, ובכפוף לאישור בית משפט של הפש"ר.
המשיבה איננה חולקת על טענת המבקש לפיה לא ניתן אישור הנאמנות או בית משפט של הפש"ר לניהול ההליך הנדון, אלא היא מעלה טענות שונות אשר לא מצאתי כי יש בהן כדי לסייע לה.
לטענת המשיבה אף המבקש פתח נגדה בהליכים משפטיים, ועל כן הוא מושתק כעת מלטעון כי היא אינה יכולה להגיש התביעה הנדונה. דין הטענה להידחות, שכן ההליך המשפטי, ש הגיש המבקש נגד המשיבה, נ פתח בחודש מאי 2015 (ה"פ 27665-05-15 ), בעוד שפסק הדין הקובע כי נכסי המשיבה מוקנים לנאמנות בהליכי הפש"ר של חלה ניתן רק ביום 30.1.2017.
באשר לטענת המשיבה, שבעלת המניות במשיבה היא אלמיטה, ולא חלה, ועל כן אין רלוונטיות להליכי הפש"ר בהם מצוי חלה, אזי דין טענות אלו להידחות. לעניין זה אני מקבלת את טענת המבקש, כי אין בהסכם בין אלמיטה למשיבה מיו ם 30.1.2017 כדי לסייע למשיבה, זאת נוכח פסק הדין אשר קבע כי נכסי המשיבה מוקנים לנאמנות, על כן לא יכלה המשיבה להתקשר בהסכם להעברת מניותיה של המשיבה לידי אלמיטה.
לעניין זה ראו גם החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 61233-06-19, כבוד השופטת תמר בר אשר, מיום 24.9.2019 (להלן: ההחלטה לביטול פסק דין מיום 24.9.2019) אשר קיבלה את בקשת הנאמנות לביטול פסק הדין מיום 17.7.2019, אשר נתן תוקף של פסק דין, ל הסדר פשרה בין אלמיטה למשיבה לפיו אלמיטה היא בעלת המניות במשיבה, וקבע כדלהלן:
"לאחר עיון בבקשתן של הנאמנות על נכסי פושט הרגל יצחק בן משה חלה (להלן: החייב) מיום 1.9.2019, בתגובתו של החייב מיום 20.9.2019 (הנושאת כותרת : "הודעה דחופה") ובתשובתן של הנאמנות מיום 22.9.2019 הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מיום 17.7.2019 המאשר הסדר פשרה שהוגש ביום 27.6.2019 שלכאורה נחתם בין הצדדים (רויאל בנייני יוקרה בע"מ ו- ALMITA TEAM SA) כל זאת מהטעמים שפורטו בבקשת הנאמנות ובהיעדר מענה של ממש בתגובת החייב.
תמצית הנימוקים לביטול פסק הדין היא, כי נמצא שהצדדים והחייב העלימו מבית המשפט את העובדה שעסקה שהוצגה לאישור בהסדר פשרה היא משוללת נפקות משפטית וזאת מהטעמים הבאים:
בהתאם לפסק הדין מיום 30.1.2017 בה"פ 16519-06-13 בנק המזרחי נ' יצחק חלה ואח', נכסיה של המשיבה (רויאל בנייני יוקרה בע"מ) נמנים עם נכסיו של החייב.
ביום 1.10.2013 ניתן נגד החייב צו כינוס נכסים וביום 16.9.2014 הוכרז פושט רגל. בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל (ס' 42 ו- 132) נכסי החייב מוקנים לנאמנים.
לפיכך, העסקה שאישורה התבקש בפסק הדין במסגרת ההליך הנדון, אשר לא נעשתה באמצעות הנאמנות, מטעמן או בידיעתן, נעדרת כל תוקף משפטי או אחר.
עוד יוער, כי טענות החייב בהודעתו הנזכרת לעיל, לא נתמכו בדבר ומכל מקום, לנטען באותה הודעה ניתן מענה בתשובתן האחרונה של הנאמנות.
לנוכח כל האמור, פסק הדין מיום 17.7.2019 מבוטל......."
(ההדגשה הוספה – ע' ר') .
מההחלטה לביטול פסק דין מיום 24.9.2019 עו לה, שהעסקה בין המשיבה לאלמיטה, נעדרת כל תוקף משפטי ועל כן היא מבוטלת, ובוודאי שהמשיבה איננה יכולה להסתמך עליה במסגרת ההליך הנדון.
המשיבה הפנתה את בית המשפט לפסק הדין בעניין ה"פ 8710-06-14, מיום 25.6.2014, אשר ניתן על ידי השופט וינוגרד, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין אלמיטה למשיבה, ואשר קבע כי הסכם המכר שנכרת ביניהן תקף, וכי על המשיבה להעביר לאלמיטה הבעלות בנכס ברחוב פינסקר 14 פתח תקווה.
ראשית, אין הסכם זה מעגן את העברת המניות במשיבה לאלמיטה, אלא עוסק בהעברת הבעלות בנכס ברחוב פינסקר בפתח תקווה, והנמצא בבעלותה של חברת חן פתח תקווה בע"מ.
שנית, במסגרת פסק הדין, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם נקבע בסעיף 1 , כי " אני נותן לאמור בפסקאות 1- 2 להסדר הפשרה תוקף של פסק דין, ככל שהוא נוגע לצדדים עצמם....." (ההדגשה הוספה – ע' ר') . מכאן, שאין בפסק הדין כדי לחייב צדדים שלישיים שאינם צד להסכם.
שלישית, בה"פ (מחוזי מרכז) 27665-05-15 חן פתח תקווה בע"מ נ' רויאל בניני יוקרה בע"מ (11.09.16), נקבע, בין היתר, כי אין בפסק דינו של כבוד השופט וינוגרד בה"פ 8710-06-14 , בין אלמיטה למשיבה, כדי להוות מעשה בית דין במערך היחסים בין חברת חן פתח תקווה למשיבה, שכן חברת חן פתח תקווה לא הייתה צד להליך בבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק הדין התקבלה תביעת חברת חן פתח תקווה ונקבע כי הסכם המכר בין חברת חן פתח תקווה למשיבה מיום 30.12.2009, ביחס לנכס ברחוב פינסקר 14 פתח תקווה, חסר תוקף ובטל.
רביעית, וזה העיקר, פסק הדין מיום 30.1.2017, הוא המכריע בעניין זכויותיה של המשיבה, ועל פיו מניות המשיבה מוקנות לנאמנות. על כן וכל עוד פסק הדין בתוקף ולא בוטל, אין לקבל טענותיה של המשיבה בעניין בעלות של צדדי ג' על מניותיה.
טענה נוספת של המשיבה היא כי אין מקום להרמת מסך ביחס לאלמיטה שהיא חברה זרה. אין רלוונטיות לטענה זאת נוכח הקביעה לעיל לפיה מניות החברה שייכות לחלה, ועל כן מוקנות לנאמנות על נכסיו, ולא לאלמיטה כנטען על ידי המשיבה.
המשיבה עתרה לעיכוב ההחלטה בתיק הן לנוכח הגשת ערעור על ההחלטה לביטול פסק דין מיום 24.9.2019, והן בשל העובדה כי בעניינו של חלה הוגשה בקשה להסדר נושים בהסכמת הנאמנות והכנ"ר. לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי להצדיק עיכוב ביצוע ההחלטה דנן.
באשר להגשת בר"ע על ההחלטה לביטול פסק דין מיום 24.9.2019, הרי שהמשיבה לא פירטה האם הגישה ערעור ומספר תיק הערעור. מעיון באתר בית המשפט העליון, במועד כתיבת החלטה זאת לא מצאתי כי הוגשה בר"ע, ולכאורה כבר חלף המועד להגשתה.
באשר לטענה להסדר נושים מוסכם, אזי מתשובת המבקש מיום 28.11.2019, על נספחיה, עולה, שטענה דומה הועלתה על ידי חלה במסגרת הליך ערעור לעליון, ע"א 2486/18, כאשר עמדת הנאמנות באותו ההליך לטענה ז ו הייתה, שהמתווה אשר צורף על ידי חלה אינו מוסכם עליהן ועל הכנ"ר. על כן ושעה שעולה מהמסמכים שצורפו על ידי המבקש כי הסדר הנושים המוצע על ידי חלה אינו הסדר מוסכם, אין מקום לעכב ההחלטה בתיק זה, עד לסיום הליכי הפש"ר.
המשיבה הגישה כאמור בקשה הדחופה לאיחוד התיק הנדון יחד עם ה"פ 275-12-19, היא תביעה חדשה, שהוגשה על ידי החברה נגד המבקש. שעה שיש להורות על מחיקת התביעה הנדונה, מהנימוקים שפורטו לעיל, אין מקום לדון בבקשה לאיחוד תיקים.
בשים לב לכל האמור לעיל, ושעה שזכויות המשיבה מוקנות לנאמנות בפש"ר על נכסי חלה, ושעה שתביעה זו הוגשה ללא הסכמתן והסכמת בית המשפט של הפש"ר, אני מורה על מחיקת התביעה.
באשר לנושא הוצאות המבקש , אזי בהתחשב בנסיבות, אני מחייבת את המשיבה לשאת בהוצאות המבקש בסך של 40,000 ₪, אשר ישולמו מתוך הסך שהופקד על ידי המשיבה כערובה להוצאות המבקש.

ניתנה היום, ו' כסלו תש"פ, 04 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.