הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 12345-06-18

מספר בקשה:4
לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקש

טוביה דימנשטיין
ע"י ב"כ עו"ד אוריאל מוזס

נגד

המשיבה
רויאל בנייני יוקרה בע"מ

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקש (המשיב להליך העיקרי ) לחיוב המשיבה (היא המבקשת בהליך העיקרי ) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו וזאת בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), בסך שלא יפחת מ- 5% משווי המניות אותן עותרת המשיבה לקבל, ו אשר לשיטתה של המשיבה מוערכות בסך של למעלה מ- 10 מיליון ₪, קרי חיובה בהפקדת סך של לא פחות מ- 500,000 ₪.
המשיבה הגישה התביעה הנדונה, בהמרצת פתיחה, במסגרתה עתרה להצהיר כי הסכם מכר המניות, שנחתם בין המבקש לבין מר יצחק בן משה חלה (להלן: חלה), תקף; להצהיר כי הסכם הפשרה, שאושר על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה, תקף ; להצהיר כי ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 30.12.09 בעניין חברת חן פתח תקווה בע"מ (להלן: החברה) תקף ו- 50% מהמניות המוחזקות על ידי המבקש הן של החברה ושל המשיבה; להורות על העברת 50% מהמניות של החברה הנמצאות בידי המבקש לידי המשיבה וזאת בהתאם לייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם בין הצדדים ביום 30.12.09 ; להורות על השבת כל מניות החברה , שרשומות או שאמורות להירשם , מכוח ההסכמים דלעיל לידי המשיבה; לבטל את מינויו של המבקש כמנהלה של החברה בהתאם להחלטות שהתקבלו שלא כדין בחברה, וכן להורות למבקש להימנע מביצוע כל דיספוזיציה או העברה של מניות או מקרקעין או זכויות או מיטלטלין של החברה לצדדים שלישיים או מי מטעמו. עוד עתרה המשיבה להורות למב קש להחזיר את כל הכספים שקיבל על חשבון שכירות הנכס בסך של מיליון ₪, וכן למתן היתר לפיצול סעדים.
מטענות הצדדים עולה כי בשנת 2001 רכש חלה שני שליש ממניות החברה, אשר הוחזקו על ידי אחרים, ולאחר מכן חתם ביום 30.5.01 על הסכם לרכישת מניות המבקש בחברה, וזאת בתמורה לתשלום סך של 380,000 דולר בתשלומים שנפרסו על פני שנתיים. במסגרת ההסכמים בין הצדדים סוכם כי חלף התשלום תועבר הבעלות בשלוש דירות, אשר נבנו על ידי חברה אחרת של חלה, חברת נווה איתנים, לידי המבקש.
לאחר שמלוא תמורת המניות לא שולמה למבקש, הגיש המבקש ת ביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה נגד חלה, ת"א 1349/06, על הפרת ההסכם בעניין רכישת מניותיו.
ביום 19.10.06 נחתם הסכם פשרה בין המבקש לבין חלה, אשר קיבל תוקף של פסק דין , במסגרתו נקבע כי יתרת התמורה בסך של 350,000 דולר לפי שער יציג הידוע במועד התשלום ואשר לא יפחת מסך של 4.4 ₪ לדולר, קרי סך של 1,540,000 ₪, תועבר למבקש, תבוטל המכירה בגין שתי דירות, ותועבר הבעלות בדירה השלישית על שמו של המבקש, ולאחר ביצוע כל אלה יועברו המניות לידי חלה. עוד נקבע בהסכם כי אם הוא לא יקוים על ידי חלה (וחב' נווה איתנים שאף הייתה צד לתביעה), המבקש יהיה זכאי לאכוף או לבטל את ההסכם או חלקים מחלקיו.
ביום 27.6.11 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, על ידי הנשיאה גרסטל, בה"פ 24958-01-11, בהעדרם של המשיבים לתביעה: חלה, המשיבה, ואמו של חלה, אשר קיבל את תביעתו של מר יוסף כהן, וקבע , כי 4 מניות רגילות של החברה הן מניותיו של כהן ולא של חלה ואמו.
בקשה לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטה מיום 21.2.12.
בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על ההחלטה (רע"א 1957/12) נדחתה בהחלטה מיום 22.5.12.
ערעור שהוגש על פסק הדין, ע"א 4440/12, נדחה בפסק דין מיום 8.12.13, במסגרתו נקבע כי חלה לא התכחש להסכם שנעשה בינו לבין כהן ולפיו נמכרו לכהן 4 מניות של החברה וטענתו העיקרית הייתה כי המדובר בהסכם למראית עין וכי בצד הסכם זה נעשה הסכם אחר, שהוא ההסכם האמיתי. היות וחלה לא התייצב לדיון לא היה מקום להתייחס לטענות שהועלו על ידו בתצהירו. יוער כי תביעה נוספת שאוחדה יחד עם תביעתו של יוסף נגד חלה הייתה תביעת המבקש נגד חלה (ה"פ 9695-04-11).
ביום 26.6.13 הגיעו החברה, המבקש מר יוסף כהן ובנק הפועלים להסכם פשרה, במסגרתו נקבע בין היתר, כי המבקש והחברה יעבירו לבנק הפועלים סך של 4.8 מיליון ₪ עבור הסרת המשכנתא אשר נרשמה על אולם אירועים ברחוב פינסקר 14 פתח תקווה הידוע כחלקות 11, 231, 232 בגוש 6377, וזאת בגין חובותיה של חברת נווה איתנים. עוד נקבע כי ל טובת מר יוסף כהן תירשם משכנתא שניה וזאת בגין הכספים שהלווה למבקש והחברה לצורך התשלום לבנק הפועלים.
המשיבה הגישה התביעה הנדונה במסגרתה טענה כי ביום 30.12.09 חתם המבקש על ייפוי כוח הממנה את חלה ואת המשיבה למכור , להעביר ולהחכיר את כל מניותיו וכל זכויותיו בחברה וכן להעביר ולמכור את כל זכויותיו במקרקעין הידועים כגוש 6377 חלקות 11, 231, 232 לטובת חלה ו המשיבה, ובין היתר לדווח לרשם החברות על העברת המניות ומינוי חלה כדירקטור בחברה במקומו.
בתביעתה עתרה המשיבה כאמור לעיל, להצהיר כי ייפוי הכוח תקף ו- 50% מהמניות המוחזקות על ידי המבקש שייכות למשיבה; כי הסכם מכר המניות והסכם הפשרה שנחתם עם המבקש ת קף; וכן להורות, בין היתר, על השבת המניות לידי המשיבה, ועל ביטול מינוי המבקש כמנהלה של החברה.
הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה
לטענת המבקש סעיף 353א' לחוק החברות קובע חזקה כי המשיבה , שהיא חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקש. בנוסף, במקרה כזה על המשיבה בלבד מוטל ה נטל להוכיח ולהציג ראיות לפיהן אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה.
לטענת המבקש המקרה הנדון הוא המקרה המובהק המצדיק חיוב בערובה , שכן המשיבה היא חברה בשליטת חלה, שהוא פושט רגל, ונכסיה הוקנו לנאמנות בפשיטת רגל. על כן ברור כי אם לא תופקד ערובה לא יהיה למבקש מאין להיפרע בעד הוצאותיו בבוא היום.
לטענת המבקש הגשת התביעה על ידי המשיבה ולא על ידי חלה היא מלאכותית ומטרתה הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת שלה.
עוד מוסיף המבקש כי מעיון בנסח מרשם החברות של המשיבה עולה, כי בעל ת המניות היחידה בה היא הגב' זוהרה חלה ז"ל , אשר נפטרה לפני מספר שנים, וכי מנהלה היחיד הוא חלה , אשר הוכרז פושט רגל ביום 16.9.14. זאת עוד, ביום 30.1.17 קבע בית משפט מחוזי מרכז, בה"פ 16519-06-13 בנק מזרחי טפחות פתח תקווה נ' חלה, כי הרישום של אימו של חלה כבעלת מניות במשיבה הוא פיקטיבי, והמשיבה היא חברה בב עלות בלעדית של חלה, ועל כן היא מוקנית לנאמנות על נכסי חלה לצורך פירעון חובותיו.
המבקש מפנה להליך נוסף שנוהל בין הצדדים, ה"פ 27665-05-15, במסגרתו נאלצה החברה לתבוע את המשיבה לאחר ש חלה הגיש לרשויות המס מסמך הנחזה להיות הסכם בין המשיבה לבין החברה לפיו מכרה החברה למשיבה את נכס המקרקעין היחיד בבעלותה. בפסק דין מיום 11.9.16 קבע בית המשפט המחוזי כי ההסכם מחוסר כל תוקף ועל המשיבה לשלם את הוצאות החברה בסך של 40,000 ₪ אשר לא שולמו לחברה מעולם.
עוד מוסיף המבקש כי יש להפקיד ערובה נוכח סיכוייה הקלושים של התביעה. לטענתו דינם של חלק מהסעדים בהמרצת הפתיחה סילוק על הסף, שכן אין יריבות בין המשיבה למבקש, והיא אינה צד להסכם משנת 2001, בו מכר המבקש לחלה את מניותיו , וכן להסכם הפשרה משנת 2006, ולעניין זה הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הס ף.
עוד טוען המבקש כי ייפוי הכוח עליו נסמכת התביעה הוא מזויף ומעולם לא נחתם על ידו, לעניין זה הפנה המבקש להליכים שונים מהם עולה התנהלות דומה של חלה.
באשר לשווי הערובה שיש להפקיד טוען המבקש, כי לצורך התמודדות עם תביעה אשר שוויה מוערך בכ- 10 מיליון ₪ יידרש להשקעה כספית גבוהה, אשר מצדיקה חיוב המשיבה בהפקדת ערובה.
תשובת המשיבה
המשיבה הגישה תשובתה וטענה כי יש לדחות הבקשה. לטענתה, המבקש השתלט על 50% ממניות החברה בתרמית , מרמה , והונאה כלפיה. עוד טענה כי המבקש מכר בשנת 2001 33% ממניותיו וקיבל במזומן סך של 600,000 ₪, דירת 3 חדרים בפתח תקווה, אשר ממכירתה קיבל סך של 900,000 ₪ , ובנוסף קיבל במזומן משנת 2013 עד 2018 דמי שכירות בסך של מיליון ₪. כמו כן המבקש חתם בשנת 2009 על ייפוי כוח להעברת המניות לטובת המשיבה. על כן בקשתו לחיובה של המשיבה בהפקדת ערובה היא בגדר "הרצחת וגם ירשת".
המבקש הגיש תגובה לתשובה וטען כי בתשובה אין כל מענה לטענות שהועלו בבקשה, ואין כל התייחסות למצב החברה או סיכויי התביעה ואף אין התייחסות לגובה הערובה.
יוער כי ביום 25.11.18 הגישה המשיבה מסמך, אשר כונה על ידה "תגובה/הבהרה של המבקשת ל 2 התגובות של ב"כ המשיב כדלקמן", זאת מבלי שניתנה לה הרשות לעשות כן, במסגרתו טענה כי בהליכים אחרים , אשר הוגשו בעבר על ידי המבקש , הוא לא הפקיד ערובה להבטחת הוצאות משפט וכן שילם אגרה בסך של 1,100 ₪ בלבד.
דיון והכרעה
הסעיף הרלוונטי לעניינו הוא כאמור סעיף 353א' לחוק החברות הקובע, כדלקמן:
"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
הסעיף מקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע/ים, אלא אם כן החברה-התובעת הוכיחה שביכולתה הכלכלית לשאת את הוצאות הנתבע/ים, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה. מבחינה ראייתית, נטל השכנוע מוטל על החברה-התובעת להראות שמתקיימות נסיבות מעין אלה. ככל שהחברה-התובעת תחויב בערובה, יש לקבוע את סכום הערובה תוך שמירה על עיקרון המידתיות ואיזון ראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים [רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (2009), להלן: פסק דין הנדסה ממוחשבת; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008) ] על דרך הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט עמד כב' השופט מלצר בפסק דין הנדסה ממוחשבת:
"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו - זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים, ואת ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל והפטור הוא החריג... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות, ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. משנסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".
בהתאם לפסק הדין בעניין הנדסה ממוחשבת הנטל להראות את הנסיבות בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הצד השני רובץ על התובעת. עוד נקבע כי במסגרת בקשה זו אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סוגיית סיכויי ההליך, וניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר המדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד. בנסיבות העניין, אני סבורה כי די במצבה הכלכלי של המשיבה , כדי לחייבה בהפקדת ערובה. אנמק.
בהתאם לפסיקה, איתנות כלכלית נלמדת בעיקר ממאזניה של חברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים וזאת מיד עם הצגת דרישת תשלום. הנטל להוכיח, כי החברה התובעת תוכל לשאת בתשלום הוצאות המשפט - מוטל עליה. ראו ת.א. (מחוזי ת"א) 1593-09 מיטרוניקס בע"מ נ' GEFG NEKAR ANTRIEBSSYSTEME GMBH (2010), וכן ת.א (מחוזי מרכז)8607-06-11 ארט יודיאיקה בע"מ נ' גץ טלי עד שינוע בע"מ) (2011).
במקרה הנדון לא צירפה המשיבה כל מסמך אשר יש בו כדי להעיד על מצבה הכלכלי, ואף לא התייחסה לגופה של בקשת המבקש, אלא העלתה טענות כלליות , אשר אינ ן רלבנטיות לבקשה זו, ואשר אין בהן כדי להתמודד עם החובה המוטלת עליה להוכחת מצבה הכלכלי והעדר הצורך בחיובה בהפקדת ערובה.
המשיבה טענה , כאמור , כי במסגרת הליכים אחרים שנוהלו בין הצדדים, ואשר ננקטו על ידי המבקש, לא חויב המבקש בהפקדת ערובה, ועל כן אין מקום גם כעת לחייבה בהפקדה. דין הטענה להידחות, שכן יש לבחון הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה בהתאם לצדדים להליך (חברה או אדם פרטי) ונסיבות הבקשה (מצבו הכלכלי של התובע וכדומה).
בנסיבות האמורות יש מקום לחייב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המשיבים בהליך.
אשר לסכום הערובה, אני מוצאת כי ראוי לקבוע סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות המבקש בהליך, לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המשיבה באמצעות הטלת ערבון מ ופרז שעלול למנוע את ברור התביעה. בנסיבות העניין ובהתחשב במורכבות התביעה אני סבורה כי יש להעמיד את גובה הערובה להוצאות על סכום של 60,000 ₪.
המשיבה תפקיד ערובה להוצאות המבקש בסך של 60,000 ₪ וזאת עד ליום 27.12.18. ככל שלא תופקד הערובה עד למועד האמור אורה על מחיקת ההליך.
החלטה לגבי המשך ההליכים בתיק לרבות בבקשה לסילוק התביעה על הסף תינתן לאחר הפקדת הערובה.
תז"פ ליום 2.1.19.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ט, 27 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.