הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 12193-05-18

המבקשת

עיריית תל אביב יפו
ע"י ב"כ עו"ד ציפי ליפשיץ

נגד

המשיבים

  1. רפאל אדלר
  2. ב.נ.ת ושות' חברה לביצוע ניהול ותכנון פרוייקטים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גיא אבידן

החלטה

1. כללי
לפני בקשה מטעם המשיבים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 30.7.18 (להלן: "הבקשה").

2. רקע
ביום 6.5.18 הגישה המבקשת עיריית תל אביב ( להלן: "העירייה") תביעה על דרך של המרצת פתיחה בה נטען כי לרפאל אדלר ולחברת "ב.נ.ת ושות' חברה לביצוע ניהול ותכנון פרוייקטים בע"מ" (להלן: "המשיבים") חוב כלפי העירייה בסך של כ- 6 מיליון ₪ (להלן: " החוב") וכי הם מבריחים נכס שבבעלותם הידוע כגוש 7016 חלקה 73 ברחוב הרצל 93 תל אביב (להלן: "הנכס"). משכך, התבקש סעד של רישום זכויות הבעלות בנכס על שם המשיבים וכן סעד הצהרתי כי למבקשת זכות להטיל שיעבוד מכח פקודת המיסים (גביה) (להלן: "הפקודה") על זכויותיהם העתידיות של המשיבים בנכס, בגין החוב.

לפי נסח לשכת רישום המקרקעין שצורף לתביעה, הזכויות בנכס רשומות עדיין על שם הבעלים הקודמים, מר מרדכי מעייני (להלן: "מעייני") הגם שנמכר למשיבים במסגרת הליך כינוס נכסים עוד בשנת 1990. על הנכס רשומה משכנתא לטובת "בנק מזרחי טפחות" (להלן: "הבנק") הערות לטובת רשות המיסוי - פקיד שומה תל אביב (להלן: "רשות המיסוי") וכן ולטובת העירייה.

ביום 18.6.18 הגיש ב"כ המשיבים בקשה בהסכמה להארכת המועד להגשת התשובה להמרצת הפתיחה, עד ליום 20.7.18. בית המשפט, כב' השופטת בלכר, נעתר לבקשתו. דא עקא, שגם במועד הנדחה, לא הוגשה תשובה להמרצת הפתיחה. ביום 29.7.18, בחלוף 9 ימים מהמועד שנקבע, פנה ב"כ המשיבים לב"כ העיריה לקבל הסכמתה לארכה נוספת, זאת מאחר והקדים פניה למשרדי מיסוי מקרקעין להמצאת מסמכים במטרה לתמוך בתשובתם. מאחר ודובר היה בארכה שניה הועברה הבקשה לבחינת העירייה עצמה אשר סירבה לבקשה למתן ארכה ביום 30.7.18. במועד זה הודיעה ב"כ העירייה לב"כ המשיבים את דבר הסירוב ובו ביום הגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. באותו מועד ניתן פסק דין הנעתר לתובענה (להלן: "פסק הדין"). בהמשך, ביום 2.8.18, נחתמה פסיקתא כי הנכס יירשם בבעלות המשיבים וכי על זכויותיהם בו יוטל שעבוד לטובת העירייה להבטחת הסך הסך של 6,019,671 ש"ח (להלן: " הפסיקתא").

3. הבקשה לביטול פסק דין

ביום 19.8.18 הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק דין ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

ביום 5.9.18 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לקבלת התגובות בבקשה לביטול פסק הדין. תוקף עיכוב הביצוע הותנה בהפקדת התחייבות עצמית לתשלום כל נזק שייגרם, ככל שייגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב הביצוע.

3.1 לטענת המשיבים, יש לבטל את פסק הדין, בין היתר, מהטעמים שלהלן:

ראשית, פסק הדין אינו בר יישום שכן לא נקבעו בו שיעור הבעלויות של כל אחד מהמשיבים ספציפית, קל וחומר כאשר על הנכס רשומות הערות נוספות לטובת רשות המיסים ולטובת הבנק שאף הם צריכים להיות צד לתביעה. המשיבים עצמם לא זוכרים את שיעורי הבעלויות כפי שנרכשו בכינוס נכסים לפני 28 שנים. שנית, עקב טעות משרדית לא הוגשה התשובה להמרצת הפתיחה , אולם עם גילויה הועברה לב"כ העירייה פניה לקבלת הסכמתה לבקשה להארכת מועד שהתבססה על הצורך הממשי בקבלת הדיווח ההיסטורי מרשות המיסוי בדבר רכישת הזכויות. שלישית, התביעה מתבססת על טענת העירייה לחוב, טענה מוכחשת ושאין לקבלה, בהינתן שבעתירה קודמת שהתנהלה בין הצדדים (עת"מ 19789-09-14) הצהירה העירייה כי מרבית החוב הנטען כלל אינו קיים. מדובר בחוסר תום לב, בהסתרת עובדות מהותיות, בהטעיה ובחוסר ניקיון כפיים וממילא אין מקום לרשום שעבוד לטובת העירייה בגין חוב שאינו קיים.
רביעית, החובות הנטענים התיישנו זה מכבר או למצער, קיים שיהוי בלתי סביר המקים לחובת העירייה מניעות בגביית חובות אלו שממילא אין בידי העירייה יכולת להוכיח את קיומם, מהלך היווצרותם והיקפם המדויק.

3.2 העירייה מתנגדת לבקשה, בין היתר, מהטעמים הבאים:
ראשית, לא מתקיימת עילה לביטול מחמת הצדק, שכן המרצת הפתיחה הומצאה כדין לב"כ המשיבים ביום 8.5.18 ואילו המשיבים עשו דין לעצמם עת הפרו את החלטת בית המשפט להגיש את התשובה להמרצת הפתיחה עד ליום 20.7.18 ועת הבקשה השנייה למתן ארכה הוגשה בחלוף 9 ימים ממועד זה, כאשר ממילא לא גילתה עילה המצדיקה ארכה, בוודאי בהינתן שהפנייה ללשכת מיסוי מקרקעין נעשתה בסמוך להגשתה.
שנית, למשיבים סיכוי הצלחה נמוכים בהגנתם. בפסק הדין ניתנו שני סעדים: האחד, רישום זכויות הבעלות של המשיבים בנכס. סעד זה ניתן בהתבסס על פסק דין מיום 21.6.17 שניתן בהסכמת המשיבים עצמם במסגרת ה.פ 43284-01-17. בית המשפט (כב' השופט אטדגי) קבע שהנכס נקנה על ידי שניהם ללא כל חלוקה (להלן: "פסק הדין בהמרצת הפתיחה"). השני, רישום שעבוד לטובת העירייה מכח ס' 11 א(1)(2) לפקודת המיסים (גבייה) בגין חוב חלוט כדלהלן: למשיבים ביחד ולחוד סך של 113,779.68 ₪ בגין אין תשלום ארנונה עבור נכס ברח' נחמה 11, נכון ליום 22.10.18. למשיבה 2, אשר המשיב 1 הינו בעל מניות בה, סך 6,041,614.09 ₪ נכון ליום 13.9.18, לא כולל שכ"ט והוצאות בגין אי תשלומי ארנונה ומים. ממילא, רישום השעבוד הינו מכוח סמכות שיורית שניתנה לממונה על הגבייה זאת כאשר עפ"י האמור בפקודה לא נדרש אישור בית המשפט לרישומו.

3.3 בתשובה לתגובה מציינים המשיבים, כי העירייה אינה מספקת מענה ענייני לטענות לפיהן מדובר בניסיון של גביית חובות ארנונה מוכחשים שמרביתם בוטל וכן לטענת ההתיישנות. עוד הם מוסיפים, כי מסמכי רשות המיסים שהועברו לידם מעידים הן על מועד רכישת הנכס והן על כך שנרכש על ידי שני המשיבים, ברם לא ניתן לדעת בבירור מה שיעור הבעלות של כל אחד מהם. הדעת נותנת כ"ברירת מחדל" כי יש לבצע חלוקה בהתאם לחלוקה בעבר של נכסים אחרים: 2/3 למשיב 1 ו- 1/3 למשיבה 2.

הצדדים לא ביקשו לקיים דיון ומשכך תינתן החלטתי על בסיס כתבי הטענות.

4. דיון והכרעה:

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד , 1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"201. ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

בבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, עלינו להבחין בין ביטול מחובת הצדק לבין ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום, לרוב בשל היעדר המצאה כדין למבקש, הוא יבוטל מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה, שכן "בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" ((אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, 2015, 641). כאשר ביטולו של פסק הדין נובע מסיבות אחרות, נתון הביטול לשיקול דעת בית המשפט. על בית המשפט לבחון מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן וכן, את סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל. בחינת סיכויי ההצלחה היא החשובה מבין שני שיקולים אלו, אולם די בכך שהמבקש יוכיח קיומה של הגנה לכאורית. קרי, הנתבע אינו חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ומספיק שיראה כי ההגנה אפשרית. (ראו ספרו הנ"ל של גורן, שם, בעמ' 642-643).

לצד השיקולים דלעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו (ר' רע"א 1957/12 זהרה חלה ואח' נ' יוסף כהן ואח' פורסם במאגרים המשפטיים, 22.5.12).

מיישום האמור לענייננו;

אין חולק, כי התביעה הומצאה כדין למשיבים ודי בכך שאלה הגישו בקשה לקבלת ארכה להגשת תשובה. ודוק: אין עסקינן בביטול מחמת הצדק, אלא בביטול על פי שקול דעת בית המשפט. משכך, אבדוק האם יש מקום מהיבט זה לבטל את פסק הדין.

באשר לסיכויי ההצלחה בתביעה; זאת לפי הבקשה לביטול והתצהיר התומך בה שהוגש מטעם בתו של המשיב 1, תמר אדלר, בהתאם לייפוי כח רכושי מתמשך נוכח מצבו הרפואי שאינו מאפשר חתימה על תצהיר.
בפסק הדין שני סעדים: האחד, רישום זכויות הבעלות בנכס על שם המשיבים והשני, רישום שעבוד לטובת העירייה מכוח הפקודה בגובה החוב הנטען.
המשיבים כופרים בחובות, היקפם וכן טוענים טענות נוספות בעניין התיישנות ושיהוי בלתי סביר. די בכך כדי לקבוע שבידי המשיבים הגנה אפשרית. ולעיצומו; באשר לסעד הראשון, הרי שהמבקשת התבססה בתביעתה על פסק הדין בהמרצת הפתיחה בו ניתן צו המצהיר שהנכס נמכר באמצעות כונס הנכסים למשיבים אשר שילמו את מלוא התמורה עבורו. המשיבים אינם מתנגדים לעצם רישום הנכס על שמם כדין. לשם כך אף פנו למשרדי מיסוי מקרקעין בבקשה לעיון בתיק העסקה לצורך קבלת הדיווחים ההיסטוריים המעידים על שיעורי הבעלות, כמפורט בבקשה למתן ארכה שהועברה לב"כ העירייה (נספח 1 לבקשה לביטול פסק הדין), אלא שלגישתם יש לבחון כדבעי את חלוקת הזכויות ביניהם. סבורני, כי משאין בפסק הדין בהמרצת הפתיחה הוראה אופרטיבית לרישום הנכס על שם שני המשיבים ו/או קביעת שיעורי הבעלות של כל אחד מהם ומשעסקינן במחלוקת מהותית שיש לבררה עד תום, בייחוד כאשר מדובר ברישום זכויות בעלות אשר יש מקום לרישומן בצורה המשקפת נאמנה את המצב לאשורו, הרי שמתקיימת הגנה לכאורה. הוא הדין באשר לסעד השני. ודוק: שעה שהעירייה עצמה עתרה לבית המשפט על מנת שיצהיר כי מוקנית לה זכות להטיל שיעבוד מכח סעיף 11א(1)(2) לפקודה על זכויותיהם העתידיות של המשיבים, אין היא יכולה עתה לטעון כי ממילא אין צורך באישור בית המשפט לכך, קל וחומר כאשר עסקינן כאמור בזכויות עתידיות.

באשר לסיבת המחדל; מדובר בתקלה משרדית כאשר תקופת המחדל היא קצרה, בת ימים ספורים, שאינה שקולה לדחיית בקשת ביטול פסק דין. גם מטעם זה נוטה הכף להיעתר לבקשה.

5. מכלול האמור לעיל, לרבות הצורך שלא למנוע מהמשיבים את זכות הגישה לערכאות, הגעתי למסקנה כי יש להורות על ביטול פסק הדין . פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שהמשיבים ישאו בהוצאות העירייה בסך 2,500 ₪ שישלומו עד ליום 2.1.19. בכפוף לאמור תוגש תגובת המשיבים לגוף התובענה עד ליום 9.1.19.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.