הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 11773-03-18

לפני כבוד השופטת לימור ביבי

המבקשת:
אלמה און בע"מ
על-ידי באי-כוחה - עורכי-הדין דוד הדר ואלמוג בורוש
נ ג ד

המשיבה:
ג'פניקה בע"מ
על-ידי בא-כוחה - עורך-הדין חיים פיצ'ון

פסק דין

לפני תביעה בהמרצת פתיחה, לאכיפת הסכם זיכיון מיום 6/2/13 בין המבקשת - אלמה און בע"מ , לבין המשיבה- ג'פניקה בע"מ, אשר במסגרתו הוקנה למבקשת זיכיון להפעלת מסעדה מרשת ג'פניקה ברחוב בית לחם 34 בירושלים.
מבוא - העובדות הרלוונטיות אשר אינן שנויות במחלוקת;
המשיבה- ג'פניקה בע"מ, הינה חברה המנהלת רשת מסעדות אוכל יפני ואסייתי והינה בעלת זכויות בסימני מסחר רשומים של רשת בתי העסק.

המבקשת הינה חברה פרטית אשר התקשרה עם המשיבה בהסכם זיכיון מיום 6/2/13. במסגרת ההסכם ניתן למבקשת - כנגד תשלום תמלוגים חודשיים בשווי 5% + מע"מ ממחזור המכירות החודשי של העסק - זיכיון להפעלת מסעדה מרשת ג'פניקה ברחוב בית לחם 34 בירושלים ( להלן: "המסעדה") (להלן: "הסכם הזיכיון").
תקופת ההסכם ואופציה להארכתו נקבעו בסעיף 17 להסכם, אשר מפאת חשיבותו להמשך, יובא כלשונו:
"תקופת הסכם זה הינה למשך 5 שנים מתאריך חתימתו, כן ניתנת אופציה לזכיין להאריך את תוקפו של ההסכם לתקופה נוספת של 5 שנים ובתנאי שקיימו את מלוא התחייבויותיהם עפ"י הסכם זה במלואן.
א. הזכיין מילא בדייקנות את מלוא התחייבויותיו עפ"י הסכם זה.
ב. הזכיין שילם את מלוא התשלומים החלים עליו במלואם ובמועדם.
ג. הזכיין ביקש ובכתב לממש את האופציה 6 חודשים לפני תום תקופת הסכם זה.
..."
(להלן: "תקופת האופציה").

באשר לתקופת השכירות הרי שאין חולק כי תקופת ההסכם הסתיימה ביום 5/2/18 ולו מימשה המבקשת את האופציה ( נסיבה השנויה במחלוקת בין הצדדים), הרי שסיום תקופת הזיכיון הינה ביום 5/2/23.

מפאת הרלוונטיות והחשיבות להמשך, יובאו להלן עיקרי ההסכם ובחלק מהמקרים אף תובאנה הוראותיו הרלוונטיות של ההסכם כלשונן.
(במאמר מוסגר אציין כי ההסכם מתייחס אל המשיבה כאל " החברה" ואל המבקשת כאל: "הזכיין")

באשר להפעלת שירות משלוחים, נקבע בסעיף 2.9 להסכם כי :"מוסכם על הצדדים כי הזכיין יפעיל שירות משלוחים באזור חלוקה שיאושר ע"י החברה וזה עשוי להשתנות עפ"י צרכי החברה מידי פעם בפעם, מועד התחלת הפעלת השירות יהא אך ורק עפ"י החלטת החברה". עוד נקבע בסעיף 2.10 כי: "במידה ויוקמו סניפים חדשים נוספים בירושלים והזכיין יבחר שלא להפעילם אזי תתבצע חלוקה לאזורי חלוקת המשלוחים בהתאם למיקום הסניפים ועפ"י החלטת החברה".

באשר למקום בו תנוהל המסעדה, נקבע כי המשיבה תחתום על הסכם השכירות עבור הנכס בו ינוהל העסק, למבקשת לא יהיו כל זכויות בנכס לרבות - זכות שכירות, חזקה או בר רשות וכי המשיבה תעמיד את הנכס לרשות המבקשת לשם ניהול העסק.

בכל הנוגע לאופן בו ינוהל העסק, נקבע סעיף 5.1 כי:
"הזכיין מתחייב לנהל ולהפעיל את בית העסק עפ"י ובהתאם לסטנדרטים והכללים הנהוגים במסעדות החברה ועפ"י הוראותיה של החברה ו/או נציגיה ו/או מנהלי רשת ג'פניקה שינתנו מעת לעת עפ"י שיקול דעתה של החברה".
בסעיף 5.3 נקבע כי :" הזכיין מתחייב לעשות כל שניתן על מנת לקדם את מכירותיו של בית העסק תוך הקפדה על איכות המזון והקפדה על שירות מעולה. "
סעיף 5.4 נקבע כי :"המנהל שזהותו תאושר כאמור יעבוד כמנהל המסעדה. "
בסעיף 8.1 נקבע כי :" הזכיין ימלא במהירות ובדייקנות אחר הוראותיה של החברה ו/או של מי מטעמה ככל שאלה נוגעות לעיצוב בית העסק, התפריט, מחירי המנות, שעות עבודת העסק, אחזקה, ניקיון, עבודה מול ספקים ונותני שירותים ( לרבות זהותם) תפקוד עובדים וזהותם וכל ענין אחר הנוגע לניהול בית העסק".
עוד נקבעו בסעיפים 8.2, 8.4 , 8.5 ו - 8.7 - הוראות הקובעות חובה על הזכיין לרכוש את מוצרי המזון והאריזות רק מספקים המאושרים על ידי הרשת.
בסעיף 13 נקבע כי על הזכיין לפעול בהתאם לספר הנהלים של המשיבה.

בכל הנוגע להפרת ההסכם, פיצויים בגין הפרתו והפסקתו, נקבעו הוראות כדלקמן:
בסעיף 22 הדן בפיצויים נקבע:
"במקרה של ביטול הסכם זה עקב הפרתו על ידי הזכיין יהיה חייב הזכיין לשלם לחברה את כל ההוצאות וההפסדים שנגרמו לו בגין ההפרה.
הצדדים מסכימים ומצהירים כי ישנה חשיבות מכרעת לכך שהוראות הסכם זה יקויימו ככתבן וכלשונן כך שבית העסק של הזכיין יעמוד ו/או יקיים את מלוא הסטנדרטים של החברה ורשת ג'פניקה ובכלל זה ניראות בית העסק והמסעדה, הקפדה על אחידות המזון ביחס למסעדות רשת ג'פניקה, הקפדה על שירות מצוין ואיכות המזון.
22.1 מוסכם על הצדדים כי כל הפרת הסכם זה יש בה על מנת לפגוע בחברה ו/או בחברות ו/או היחידים המפעילים את המסעדות הנוספות ברשת ג'פניקה, הפגיעה באה לידי ביטוי במוניטין החברה, בשמה הטוב וגורמת לירידה בהכנסות החברה וגורמת לחברה לשכור עובדים על מנת לפקח ולוודא העדר הפרות".

בסעיף 23 הדן בתרופות נקבע:
"23.1 הצדדים מסכימים כי הפרת תנאי מתנאי הסכם זה מקנה לצד הנפגע את הזכות לתבוע את כל הסעדים הקבועים לעניין זה בחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 וכן את כל הסעדים המצויינים בהסכם זה."
בסעיף 23.2 נקבע כי מקום בו הזכיין לא יקיים התחייבויותיו הרי שהחברה רשאית להציב עובד מטעמה בבית העסק, לרכוש עבור הזכיין סחורות או מוצרים, להורות לזכיין לסגור את העסק לתקופה קצובה על מנת לתקן את כל הדרוש תיקון או להורות לבעל העסק לפנות באופן מידי את הנכס בו מנוהל העסק.
בסעיף 23.3 נקבע כי הפרת סעיפים 2,3,4,6,7,9,10,11,12,13,16,19,21 תהווה הפרה יסודית של ההסכם.
בסעיף 24 נקבע כי החברה תהיה רשאית להביא ההסכם לידי סיום, בין היתר מקום בו:
"הזכיין הפר הוראות הסכם זה בהפרה יסודית וההפרה לא תוקנה בתוך 14 ימים".

המבקשת החלה להפעיל מסעדה במקום העסק, בהתאם להוראות הסכם הזיכיון וזאת, החל מחודש יולי 2013 ועושה כן ברציפות עד למועד כתיבת פסק דין זה.

במאמר מוסגר אציין, כבר בשלב זה, כי המסעדה נשוא התביעה ( וככל הנראה כל מסעדה ברשת זו), נתונה לארבעה סוגים של ביקורות תקופתיות: ביקורת חודשית המכונה " לקוח סמוי"; ביקורות תברואה יזומות במסגרתן נלקחות דגימות מזון לבדיקת מעבדה ונבדקים התנאים התברואתיים במסעדה ( ניקיון, תנאי היגיינה וכיוצא בכך), אציין כי ביקורות אלו נערכו בעבור הרשת על ידי חברת ביו טסט, שהיא חברת בדיקות חיצונית המספקת שירותי ליווי ופיקוח תברואתי ואשר העבירה את דוחות הביקורת מידי חודש למבקשת ולמשיבה; ביקורות תקופתיות של נציגי הרשת שבמסגרתן מבקרים נציגי הרשת במסעדה ומעירים את הערותיהם בנוגע לתפעול המסעדה, ניקיון, איכות השירות והמנות וכיוצא באלו; ודוחות חודשיים סטטיסטיים בהתייחס לשירות המשלוחים- מכירות המשלוח, טיב המנות שנשלחו, התאמת המשלוח להזמנה וכיוצא בכך.

ביום 7/3/17, נשלחה למבקשת, על ידי המשיבה, הודעת התראה בטרם ביטול הסכם הזיכיון וזאת, לאור טענות המשיבה ולפיהן הפרה המבקשת את התחייבויותיה על פי הסכם הזיכיון ובכלל זה - לא עמדה בביקורות תקופתיות אשר נערכו במסעדה בהן נמצאו לטענתה, בין היתר: "ליקויי תברואה שבאו לידי ביטוי באי שמירה על ניקיון המסעדה, המטבח והמחסן; מחסור במנות וחומרי גלם; חומרי גלם מקולקלים; שימוש בפרודוקטים שהשימוש בהם אסור; מחסור בעובדים; הכנה לקויה של מנות שלא בהתאם לנהלי" המשיבה וכיוצא בכך.
במסגרת מכתב ההתראה, הוסיפה המשיבה וטענה כי ההפרות נמשכות מזה זמן, כי ממצאי הביקורות הועברו בזמן אמת למבקשת ואולם, לא זו בלבד שלא תוקנו אלא שהמצב אף החמיר.
לפיכך, הודיעה המשיבה למבקשת על קיזוז סך 10,000 ₪ כקנס וכן " לפנים משורת הדין" ניתנה למבקשת אורכה אחרונה לתיקון כל הליקויים וקיום מלא של התחייבויותיה וזאת עד ליום 15/3/17, שאם לא כן תבטל המשיבה את הסכם הזיכיון מחמת הפרתו היסודית ותמצה את זכויותיה כלפי המבקשת.
(להלן: "מכתב ההתראה ממרץ 2017 ").

אין חולק כי במועד הסמוך להוצאת מכתב ההתראה ממרץ 2017, לא הודיעה המשיבה על ביטול ההסכם.

עוד אין חולק כי בהתאם להוראות סעיף 17 להסכם הזיכיון, אשר הובאו לעיל בסעיף 2 לפסק הדין כלשונן, היה על המבקשת למסור הודעה בכתב על רצונה במימוש האופציה להארכת ההסכם, לפחות 6 חודשים קודם למועד סיומו של ההסכם - קרי עד ולא יאוחר מיום 5/8/17 ואולם, המבקשת לא מסרה הודעה בכתב על מימוש האופציה אלא ביום 4/1/18 שאז כתב מר בן טפר, מטעם המבקשת, אל גדי בנוליאל, מטעם המשיבה:
"בהמשך לשיחתנו, בהתאם להסכם הזיכיון ( סעיף 17) אני מבקש להודיע כי אנו מבקשים לממש את האופציה ולהאריך את הסכם הזיכיון כאמור בהסכם".

הצדדים אינם חלוקים כי ההודעה בדבר מימוש האופציה, נשלחה על ידי המבקשת לאחר שהמשיבה זימנה את נציגי המבקשת לפגישה ביום 22/1/18, אשר מטרתה - דיון בדבר חידוש הסכם הזיכיון [ ראו עדות בן טפר בעמוד 21 שורות 27 ואילך].
זאת ועוד, מוסכם כי, בסיכומו של דבר, הפגישה האמורה הסתיימה מיד לאחר תחילתה, משנציגי המבקשת עזבו את הפגישה וזאת הואיל ולטענתם במסגרת הפגישה התנהג אליהם בעלי המשיבה- מר ברק אברמוב - בזלזול עת ישב כשרגליו על השולחן ולאחר שהוטחו בהם, לטענתם, האשמות סרק.

הצדדים לא נועדו שוב וביום 30/1/18, נשלחה על ידי המשיבה הודעה אשר הוכתרה כ"הודעת ביטול הסכם זיכיון". במסגרתה הפנתה המשיבה לליקויים כפי שפורטו במכתב ההתראה ממרץ 2017, נטען כי במהלך החודשים שלאחר מכן נעשה ניסיון לתקן חלק מהליקויים, אלא שמאוקטובר חלה שוב התרופפות מהותית וחזרה לליקויים חמורים. עוד טענה המשיבה כי הזכיין המפעיל- פלג- החל ללמוד ואינו מגיע אל המסעדה במהלך מרבית שעות הפעילות וכפועל יוצא מכך, התפעול מתבצע באמצעות אחראי משמרת שאינם מפוקחים כראוי והתוצאות ניכרות. עוד הפנתה המשיבה לכך, שביקורות תברואתיות העלו ליקויים תברואתיים רבים החוזרים ונשנים ואשר לפחות חלק מהם עלולים לסכן את הסועדים.
המשיבה הוסיפה והודיעה כי, הואיל וכבר ניתנו למבקשת התראות חוזרות ונשנות ונעשה מאמץ להביא לידיעת המבקשת את הליקויים על מנת שיטופלו ואולם, המסעדה, עדיין, אינה מנוהלת כראוי, אין למשיבה ברירה זולת :" להודיע לכם על ביטול ההסכם מחמת הפרות יסודיות והפרות חוזרות נושנות שלא תוקנו של ההסכם ונהלי" המשיבה.

במסגרת המכתב נדרשה המבקשת להסיר מהנכס כל סימן המזוהה עם המשיבה, להשיב למשיבה את רשימת הלקוחות ולהימנע מפנייה אליהם והכל עד ליום 30/4/18. עוד הודיעה המשיבה כי לא תחדש את הסכם השכירות בגין המקום וכי המבקשת מוזמנת לעשות כן בעצמה.
(להלן: "הודעת הביטול").

במכתב תשובה להודעת הביטול, אשר נשלח על ידי המבקשת ביום 18/2/18 דחתה המבקשת את טענות המשיבה, טענה כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין ומשכך, נדרשה המשיבה לחזור בה מהודעת הביטול.

בתשובתה מיום 20/2/18 דחתה המשיבה את טענות המבקשת, ועמדה על הודעת הביטול אשר נשלחה ביום 30/1/18.

כיוון שכך, ביום 6/2/18 הוגשה על ידי המבקשת, המרצת הפתיחה נשוא ההליך לפני, במסגרתה עתרה ליתן צו לאכיפת הסכם הזיכיון על המשיבה.

דיון והכרעה;
עובר להגשת המרצת הפתיחה על ידי המבקשת, הוגשה על ידה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר שינוי במצב הדברים כפי שהינו עובר להגשת המרצת הפתיחה ובכלל זה האוסר על המשיבה למנוע מהמבקשת להמשיך ולהפעיל את המסעדה מושא הסכם הזיכיון וזאת, עד להכרעה בהליך לגופו.

בדיון אשר התקיים ביום 20/3/18 בבקשה לסעד זמני, הסכימו הצדדים על מתן צו זמני כמבוקש וזאת, בהתבסס על הצעת בית המשפט ובהתאם לה, יעשה מאמץ לבירור מהיר של התביעה לגופה. בהתאמה לאמור, התקיימו שני מועדי הוכחות בתיק- האחד, ביום 3/7/18 במסגרתו העיד מטעם המבקשת מר בן טפר- שהוא אחד מבעלי המבקשת ומנהליה ומטעם המשיבה העידו - מר גדי בנוליאל- שמשמש כמנהלה הכללי של רשת המשיבה, הגב' מיכל יוחטמן אשר שימשה כמנהלת איזור במשיבה והגב' יעל סגל המשמשת בעלת חברת ביו טסט. בדיון הוכחות שני, אשר התקיים ביום 6/9/18 , נשמעה עדותו של מר ברק אברמוב- בעלי המשיבה וכן, נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה.

לאחר בחינת טענותיהם של הצדדים, הנורמות המשפטיות החלות והראיות כפי שהונחו בפני בית המשפט, ניתן פסק דין זה.

טיעוני הצדדים בקצירת האומר;
כפי שיפורט להלן בהרחבה טיעוני הצדדים מתמקדים בשתי סוגיות מרכזיות - האחת - נוגעת לביטול הסכם הזיכיון מפאת טענות הנוגעות להפרתו והשנייה - נוגעת לשאלה האם הסכם הזיכיון בא לכדי סיום, בהינתן שהמבקשת לא נתנה הודעה בדבר חידוש האופציה במועדים הנקובים בהסכם והואיל ולא עמדה בתנאים למימוש האופציה ובכלל זה במיוחד משלא קיימה בדייקנות אחר הוראות ההסכם.

עמדת המבקשת - כפי שיפורט להלן בהרחבה- הינה כי אין להורות על בטלות או סיום הסכם הזיכיון וכי יש להורות על המשך תוקפו.
עמדתה זו מבססת המבקשת ראשית על כך שלטענתה, הודעת הביטול ניתנה שלא כדין. בהקשר זה, טוענת המבקשת כי הוראת סעיף 23.1 להסכם הזיכיון ( אשר הובאה לעיל בסעיף 3 לפסק הדין כלשונה), יש בה משום התנייה על הוראות הדין וזאת, בהינתן שבהתאם לקבוע בה, זכאית המשיבה להורות על ביטול הסכם הזיכיון, גם במקרה בו הופר ההסכם הפרה יסודית, רק לאחר שניתנה על ידה התראה לתיקון ההפרה וזו לא תוקנה בתוך 14 ימים. בהינתן האמור, לטענתה, גם לו היה ממש בטענת המשיבה ובהתאם לה המבקשת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות ( טענה שאף היא מוכחשת לגופה), הרי ששומה היה על המשיבה ליתן התראה קודם להודעה על ביטול ההסכם ואולם, זו לא ניתנה ומשכך, הודעת הביטול ניתנה שלא כדין.
ביתר פירוט מוסיפה וטוענת המבקשת, לעניין זה, כי המשיבה אינה יכולה להתבסס בהודעת הביטול על התראה אשר ניתנה למבקשת במרץ 2017 וזאת, בהינתן שהליקויים אשר פורטו במסגרתה תוקנו מיד לאחר מסירתה- והראייה, המשיבה לא ביטלה את ההסכם בסמוך למועד משלוח הודעה זו. זאת ועוד, לטענתה ממילא, שומה על שולח הודעת התראה להודיע על בטלות ההסכם בתוך פרק זמן סביר ממשלוח ההתראה ומשכך, לטענתה - ההתראה ממרץ 2017, אינה יכולה לבסס הודעת ביטול אשר ניתנה כשנה לאחר שנשלחה וזאת, בהינתן שפרק זמן זה אינו סביר. עוד טוענת המבקשת כי מתן התראה במקרה זה הינו אקוטי וזאת, הואיל והמבקשת רצתה לשמר את הזיכיון ומשכך הייתה פועלת לתיקון ליקויים באופן מיידי והראייה לכך - ממועד משלוח הודעת הביטול ועד היום, פועלת המבקשת באופן תקין.
בבחינת למעלה מן הצורך, מוסיפה המבקשת וטוענת כי הליקויים עליהם הצביעה המשיבה כמבססים כביכול הפרות יסודיות של ההסכם, אינם בגדר הפרות יסודיות של ההסכם וזאת, הואיל ובמסגרת ההסכם אינם מוגדרים ככאלו. יתרה מכך, לטענתה הליקויים עליהם הצביעה המשיבה הינם ליקויים רגילים - סטנדרטיים, אשר קיימים בכל מסעדה ואשר תכלית הביקורות התכופות הנערכות במסעדה, להצביע על קיומם וזאת, על מנת שהמפעיל יוכל לתקנם. בהקשר זה וכראייה לכך שלא מדובר בליקויים משמעותיים, מפנה המבקשת לכך שלשם תיקון הליקויים אשר פורטו במסגרת מכתב ההתראה ממרץ 2017, הספיק פרק זמן קצר של עשרה ימים וכן, לכך שחברת ביו טסט- ערכה ביקורת 10 ימים לאחר שהוציאה את המכתב מיום 24/1/18, והביקורת היתה טובה. בנוסף מפנה המבקשת לכך שחברת ביו טסט לא תיגברה את הביקורות במסעדת המבקשת וזאת, הגם שהינה נוהגת לעשות כן מקום בו יש תופעות חריגות במסעדה. יתרה מכך, המבקשת מפנה לכך שבתקופה הרלוונטית- דהיינו בשנת 2017, הייתה עליה במכירות הסניף, עובדה אשר לטענתה אף בה יש בכדי להעיד על כך שמדובר בסניף מצליח ובמגמת שיפור ולא בסניף כושל.
עוד מפנה המבקשת לכך שבידי המשיבה קיימות סנקציות חריפות פחות מביטול ההסכם כגון- סגירת המסעדה לפרק זמן לשם תיקון הליקויים, השתת קנסות וכיוצא בכך ולטענתה, היה על המשיבה לנקוט בסנקציות אלו ולהורות על ביטול ההסכם רק כסנקציה אחרונה.

יתרה מכך, מוסיפה המבקשת וטוענת כי הסיבה העומדת בבסיס הודעת הביטול אשר נשלחה אליה אינה הפרות ההסכם מצידה, אלא התנכלות מצד המשיבה וזאת, הואיל ובעלי המשיבה - מר ברק אברמוב באמצעות חברה בבעלותו - חברת לאנדורה - הינו בעלי הסניף הנוסף של ג'פניקה הפועל בירושלים במתחם ה"סינמה סיטי". לטענת המבקשת, לאור האמור ועל מנת להסיר התחרות מהסניף השני, פעלה המשיבה על מנת להוביל לסגירת הסניף המתחרה, קרי הסניף שלה. זאת ועוד, לטענתה- מכתב הביטול נשלח גם כתגובה וכנקמה על הפסקת הישיבה מיום 22/1/18 על ידי נציגי המבקשת.

כיוון שכך, טוענת המבקשת כי לא הפרה את הסכם הזיכיון וממילא גם ככל שהפרה אותו, הרי שלא ניתנו לה התראה והזדמנות לתיקון הליקויים והכל זמן סביר קודם למשלוח הודעת הביטול ומשכך, הודעת הביטול אינה כדין ובטלה.

בכל הנוגע לטענה בדבר מימוש האופציה, טוענת המבקשת ראשית, כי מסרה הודעה בכתב על מימוש האופציה ביום 4/1/18 וכי ממילא, עמידה באופן דווקני אחר הוראות ההסכם בדבר משלוח הודעת מימוש בכתב, אינה תמת לב וזאת, בהינתן שהמשיבה ידעה על כוונתה להמשיך ולהפעיל את המסעדה בהתאם להסכם הזיכיון עוד קודם לכן וכן, בשים לב לכך שלמשיבה לא נגרם כל נזק כפועל יוצא מכך שלא נמסרה לה הודעת מימוש האופציה בכתב 6 חודשים קודם לכן. בהקשר זה מוסיפה המבקשת וטוענת כי ביסוס לאמור ניתן למצוא בהשקעה ניכרת של המבקשת במסעדה לאורך השנים ובפרט בשנת 2017.
עוד טוענת המבקשת כי ממילא מנועה המשיבה מלהסתמך על ביטול ההסכם מפאת מחדלה ממשלוח הודעה על מימוש האופציה וזאת, בהינתן שטענה זו לא הועלתה על ידי המשיבה בזמן אמת, בנסיבות בהן לא פירטה נימוק זה במסגרת הודעת הביטול ויתרה מכך, בהינתן שכעולה מהודעת הביטול, נקודת המוצא להודעת הביטול הינה המשך הסכם הזיכיון והראייה- במסגרת הודעת הביטול ניתנה למבקשת האפשרות להמשיך ולהפעיל את המסעדה עד לסוף חודש אפריל 2018, בשעה שהסכם הזיכיון, ככל שלא מומשה האופציה, בא לסיומו לכאורה ביום 5/2/18.

לאור האמור, טוענת המבקשת כי האופציה להמשך הסכם הזיכיון מומשה כדין, הסכם הזיכיון לא בא לכדי סיום, הודעת הביטול נשלחה שלא כדין ומשכך, הינה זכאית להמשיך ולהפעיל את המסעדה בהתאם להסכם הזיכיון, קרי במשך חמש שנים נוספות ועד ליום 5/2/23.

המשיבה מנגד טוענת כי עובר למשלוח הודעת הביטול - הוא המועד הרלוונטי לתביעה, הפרה המבקשת את הסכם הזיכיון, לא תיקנה את הפרותיה, הגם התראות ואורכות אשר ניתנו לה ומשכך, בדין נשלחה הודעת הביטול. המשיבה טוענת כי הפרותיה של המבקשת תחילתן בכך שבעלי המבקשת לא נכחו במסעדה וזנחו אותה לניהול באמצעות אחראי משמרת שלא די בהם והמשכן וכפועל יוצא מכך- בהזנחת המסעדה ובליקויים בתברואה, בניקיון ובשירות. עוד לטענתה הפרה המבקשת את התחייבותה לרכוש מוצרים רק מספקים מורשים. המשיבה טוענת כי למבקשת ניתנו התראות רבות קודם להפסקת ההתקשרות ובכלל זה- מכתב ההתראה ממרץ 2017; מכתב התראה אשר לא נשלח - לבקשת מנהלי המבקשת - בספטמבר 2017 ואשר במקומו נוהלה שיחת התראה; והתראות במסגרת שיחות אשר נתקיימו בין הצדדים. עוד מפנה המשיבה לכך, שגם את הפגישה אשר נקבעה ליום 22/1/18, יזמה המשיבה על מנת להתריע בפני המבקשת על התנהלותה, כמו גם לבחון האם להמשיך את ההסכם. דא עקא, לטענת המשיבה, הפגישה הופסקה על ידי נציגי המבקשת אשר עזבו את הפגישה ובעקבות כך- מש"כלו הקיצין" ומשהתחוור כי למרות האורכות וההזדמנויות, לא משפרת המבקשת את התנהלותה - נשלח מכתב הביטול ביום 30/1/18.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי קיומם של הליקויים כפי שנטענו על ידה, אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים וכי להלכה ולמעשה גם העד מטעם המבקשת לא שלל אותם. עוד שוללת המשיבה טענת המבקשת ובהתאם לה הליקויים אשר התגלו במסעדה היו זניחים וטוענת כי מדובר בליקויים משמעותיים, אשר כאמור המקור להן הינו הפרת ההתחייבות לנוכחות אחד ממנהלי המבקשת במקום באופן סדיר. המשיבה מפנה, כראייה לכך שהליקויים אינם זניחים, גם לכך שעל אף שהושת על המבקשת קנס בחודש מרץ 2017, היא לא כפרה בליקויים כמו גם בהצדקה לחייבה בקנס בגינם. זאת ועוד, המשיבה מפנה למכתב ביו טסט מיום 24/1/18 המעיד על כך שהמבקשת לא תיקנה את הליקויים התברואתיים ולא שיתפה פעולה על מנת לתקנם, באופן אשר הוביל להודעת ביו טסט ובהתאם לה הינה מסירה אחריותה מהמסעדה.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין בעליה במכירות בכדי להעיד על התנהלות תקינה או משתפרת של המבקשת וזאת, בהינתן שהינה נובעת מהעלאת המחירים בכל הרשת וכן, משיווק ופרסום אינטנסיביים בהם היא נקטה.

בנסיבות אלו, טוענת המשיבה כי מדובר בליקויים משמעותיים, המהווים הפרה יסודית של ההסכם ואשר לא תוקנו על אף פניות, התראות ואורכות חוזרות ונשנות ומשכך, כי הודעת הביטול נשלחה כדין.

באשר לטענות המבקשת ולפיהן התנכלה לה המשיבה על רקע שותפות חברת לאנדורה בסניף השני הפועל בירושלים - הרי שהמשיבה דוחה טענות אלו מכל וכל וטוענת - ראשית, כי מדובר בטענה אשר הועלתה לראשונה במסגרת ההליך המשפטי ולשמו. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי ירושלים היא עיר גדולה מספיק ובאופן המצדיק לפחות פעילות שני סניפים. עוד הינה טוענת כי ראייה לכך שאין כל קשר בין שותפות חברת לאנדורה בסניף השני לבין טענותיה כלפי המבקשת, ניתן למצוא בכך שהגם שלאנדורה הפכה לשותפה בסניף השני בשנת 2015, הרי שלא היה כל שינוי בחלוקת העיר לצרכי משלוחים ממועד זה ואילך וזאת, למרות שבהתאם להסכם, חלוקת העיר לצרכי משלוחים הינה בשיקול דעתה של המשיבה. עוד מפנה המשיבה, בהקשר זה, להתנהלותה כלפי המבקשת ובכלל זה לכך שבתקופה בה נקלעה המבקשת לקשיים ויתרה המשיבה על תמלוגים במשך מספר חודשים, לכך שניתנה לה על ידה, תקופת אורכה לפנים משורת הדין בת שלושה חודשים וכן, אפשרות להמשיך ולהפעיל במקום מסעדה אסייתית אחרת, תוך ויתור על זכותה לאי תחרות.

מבלי לגרוע מן האמור טוענת המשיבה כי ממילא הסתיים הסכם הזכיינות עת המבקשת לא הודיעה על מימוש האופציה במועד הנקוב בהסכם ויתרה מכך, בנסיבות בהן לא עמדה בתנאים למימוש האופציה ובכלל זה בפרט, לא קיימה בדייקנות את הוראות ההסכם- אלא ההיפך הוא הנכון, הפרה את הוראות ההסכם. לטענת המשיבה, התנהלותה של המבקשת בכל הנוגע למימוש האופציה אף בה יש בכדי להעיד על היחס לזיכיון ולמסעדה ולכך, שלהלכה ולמעשה המבקשת לא ביקשה להמשיך את החוזה. יתרה מכך, לטענתה נציג המבקשת אמנם שלח הודעה בדבר מימוש האופציה בינואר 2018 ואולם, זאת באיחור ניכר, רק לאחר שזומן לפגישה באשר להמשך ההסכם ומשהובהר לו כי לא נשלחה על ידי המבקשת הודעת מימוש במועד. באשר להודעה האמורה, לטענת המשיבה - כעולה מעדות נציג המבקשת הרי שהמשיבה לא אישרה את קבלת הודעת המימוש אשר נמסרה באיחור. עוד מפנה המשיבה לכך שהחובה למסור הודעה על מימוש האופציה הינה של המבקשת וכי לא חלה עליה החובה לתזכר את המבקשת בדבר מסירת ההודעה. בנוסף טוענת המשיבה שגם לו הייתה נשלחת ההודעה במועד, ממילא היא הייתה דוחה אותה הואיל וכאמור המבקשת לא עמדה בתנאים האחרים למימוש האופציה וזאת, בין היתר, הואיל והפרה את ההסכם. בהקשר זה טוענת המשיבה כי לא יעלה על הדעת שבנסיבות בהן לא שלחה המבקשת את ההודעה במועד ייטב מצבה, באשר המשיבה לא תוכל להעלות טענות ובהתאם להן ממילא המבקשת אינה זכאית להארכת האופציה. בנסיבות אלו, לטענת המשיבה, הרי שהסכם הזיכיון הסתיים משהמבקשת לא מימשה ואף אינה זכאית לממש, את האופציה להארכתו.

לאור כל האמור, לטענת המשיבה דין התביעה להידחות.

סבורני כי ניתן לחלק טענותיהם של הצדדים לשתי חטיבות מרכזיות- האחת, נסבה על בטלות ההסכם מפאת הפרתו והשנייה, נסבה על מימוש האופציה להארכת הסכם הזיכיון . להלן אבחן טענותיהם של הצדדים תוך חלוקה לשתי החטיבות האמורות.

בטלות הסכם הזיכיון מפאת הפרתו;
בהינתן שהודעת הביטול נשלחה בהתבסס על טענות בדבר הפרת הסכם הזיכיון - הרי שלשם הכרעה בשאלת חוקיותה של הודעת הביטול, יש לברר מחלוקות אשר הינן שלובות וכרוכות- עובדתית ומשפטית. כך, ראשית יש לברר המחלוקת לעניין עצם הפרת הסכם הזיכיון על ידי המבקשת - קרי האם בפעולותיה או מחדליה של המבקשת, עליהם הצביעה המשיבה, יש משום הפרת ההסכם. ככל שכן, יש לבחון האם מדובר בהפרה יסודית של ההסכם או בהפרה שאינה יסודית וכך או כך, יש להשיב על השאלות - האם נדרשה המשיבה ליתן למבקשת התראה בדבר ההפרה תוך מתן אורכה לשם קיום ההסכם והאם התראה כאמור ניתנה.

המחלוקת הראשונה הינה כאמור, האם הופר הסכם הזיכיון על ידי המבקשת והאם הפרתו על ידה מהווה הפרה יסודית.
ההבחנה בין הפרה יסודית לבין כזו שאינה יסודית, כמבססות הזכות לביטול הסכם, מקורה בחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 ( להלן: "חוק החוזים - תרופות") הקובע, כי זו הראשונה, מקנה זכות לנפגע לבטל את החוזה בלא מתן ארכה, ואילו השנייה מכפיפה את זכות הביטול למתן ארכה שלא נוצלה על-ידי המפר וכן לשיקולי צדק העשויים לשלול את כוח הביטול מהנפגע [ ע"א 8741/01 ‎MICRO BALANCED PRODUCTS נ' תעשיות חלאבין בע"מ, נז(2) 171 (להלן :" עניין MICRO"),175; גבריאלה שלו, יהודה אדר דיני חוזים - התרופות ( תשס"ט) (להלן: "שלו ואדר"), 576].

כך בסעיף 7 לחוק התרופות נקבע:
"(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.
(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול. "

בכל הנוגע להודעת ביטול הסכם מפאת הפרתו, נקבע בסעיף 8 לחוק החוזים - תרופות כי:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7( ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה - תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה."

באשר למועד למשלוח הודעת ביטול, ההלכה הינה כי עם חלוף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול, אין לבטל החוזה אם ניתן לפרש את חלוף הזמן כוויתור הנפגע על זכות הביטול. לעומת זאת, אם חרף חלוף הזמן הסביר אין הנפגע מוותר על זכות הביטול, כי אז המפר איננו רוכש לעצמו חסינות מלאה מפני ביטול ובלבד שהנפגע יעניק למפר ארכה סבירה לקיים את ההסכם ויבטל את החוזה בתוך זמן סביר לאחר מתן הארכה [ רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, נו(5) 779 (2002) בעמוד 786 והאסמכתאות המובאות שם].

באשר להגדרת " הפרה יסודית", הרי שזו קבועה בסעיף 6 לחוק החוזים תרופות, המגדירה כ " הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית".
לאמור - סעיף זה מבחין בין שני סוגים של הפרות יסודיות: מסתברת ומוסכמת. הראשונה - הינה הדרך הפשוטה של צד להבטיח כי הפרתו של חיוב תחשב כהפרה יסודית - והיא קביעה מפורשת בהסכם כי החיוב מהווה חיוב יסודי שהפרתו תחשב כהפרה יסודית ( והכל תוך סייג החל על קביעה גורפת של כלל הוראות ההסכם כיסודיות המוסדר בסיפא לסעיף 6). השנייה- קרי, המסתברת, הינה כזו שלגביה מופעל מבחן היסודיות, שהוא מבחן היפותטי ואובייקטיבי ובהתאם לו, בדיעבד- לאחר שהתרחשה ההפרה - תבחן חומרתה היחסית מנקודת מבטו של המתקשר הסביר בעת כריתת החוזה ועמדתו, לעניין התקשרותו בהסכם, לו ראה את ההפרה ותוצאותיה מראש [ כבוד השופט שמגר בד"נ 44/75 ביטון נ' פרץ, פד ל(3), 581 בעמודים 587-588; שלו ואדר בעמוד 584].

עוד נקבע כי יש שגם הצטברות של הפרות אשר אינן יסודיות בפני עצמן, תעלה כדי הפרה יסודית של ההסכם וזאת, מקום בו ישקיף בית המשפט על המכלול וישתכנע כי שורת ההפרות - אפילו פעוטות כל אחת כשלעצמה- קעקעה את תשתית האמון שבין הצדדים ואת יכולתו של הנפגע להסתמך על החוזה [ שלו ואדר בעמוד 586; ע"א 262/86 רוט נ' deak and co. Inc,מה(2) 353, 372; עניין MICRO בעמוד 4].

מאידך, נקבע כי גם מקום בו עסקינן בהפרה יסודית של ההסכם, הרי שיכול שזו " תלבש מחלצות של הפרה שאינה יסודית" - כך, כאשר חלף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול בגין הפרה יסודית, תפקע הזכות לביטול בלא מתן אורכה ותידרש אורכה כדי להפעיל את זכות הביטול [ רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, נו(5) 779, 787] וכן, יכול שהתנהגות הצדדים ובכלל זה השתהות ממושכת קודם לנקיטת אמצעים, תעיד על כך שהנפגע פסק מלראות בהפרה כהפרה יסודית [ דברי השופט י' אנגלרד בע"א 2825/97 מוחמד אבו זייד נ' מקל ברוך, פ"ד נג( 1) 401; וכן עניין MICRO בעמודים 175-176].

בענייננו סבורני כי המבקשת הפרה את ההסכם הפרה יסודית - אשר על קיומה, כמו גם על מהותה כיסודית, ניתן ללמוד משלל ראיות כפי שהונחו בפני בית המשפט.
ראש וראשונה הנני סבורה כי התקלות אשר התגלו בתפקודה של המסעדה ואשר על קיומן מבוססת טענת ההפרה - אינן בגדר זוטי דברים, או תקלות אשר הינן שכיחות ומטבעה של הפעלת מסעדה - כפי שנטען על ידי המבקשת - אלא שהינן תקלות אשר כל אחת מהן ובוודאי הצטברותן וחזרתן הנשנית, הינן מהותיות ויסודיות.

בהקשר זה הרי שמתוך דו"חות הביקורת אשר נערכו למסעדה נשוא התביעה, עולה כי באופן חוזר ונשנה קיימות הערות בדבר לכלוך במסעדה ובכלל זה בכניסה, בעמדת המלצרים, במקררים, בחלון הכניסה, בכלי ההגשה, בכיסאות, בשטיחים ובשירותים [ ראו לדוגמא - דוחות אשר צורפו כנספח ב' לתשובה להמרצת הפתיחה ובפרט - דו"ח מיום 10/1/16; דו"ח מיום 24/1/16 אשר שב בחלקן על אותן הערות; דו"ח מיום 18/2/16; דו"ח מיום 23/1/17; דו"ח מיום 2/3/17; דו"ח מיום 20/3/17 המעיד על שיפור ואולם עדיין מצביע על ליקויים בניקיון וסדר וארגון; דוחות השף הרשתי אשר צורפו כנספח ה' לכתב התשובה ובפרט הדו"ח מינואר 2018]; הערות בדבר נורות שרופות או שבורות [ ראו לדוגמא - דו"ח מיום 10/1/16; דו"ח מיום 28/3/16; דו"ח מיום 2/3/17] והערות בדבר השירות במסעדה ובכלל זה - לבוש מלצרים, סינרים ולעיסת מסטיק [ ראו דו"ח מיום 10/1/16; דו"ח מיום 23/1/17; דו"ח מיום 20/7/17; דו"ח מה 10/12/17 במסגרתו מצוין כי יש לגייס ולהכשיר נכונה מנהל פלור מבחוץ למשרה מלאה]

יתרה מכך, דבר קיומם של הליקויים לא נשלל על ידי העד מטעם המבקשת - מר בן טפר אשר העיד בעמוד 26 שורות 16-17 כי הוא לא מתווכח עובדתית עם הדו"חות ואולם, הינו טוען כי המטרה של הדו"חות הינה " להאיר עם פנס" היכן צריך לתקן. זאת ועוד, עת הופנה לדו"חות ולטענה ולפיה מופיעים בדו"חות ליקויים חוזרים ונשנים ונשאל האם רשום בדו"חות דבר מה שלא היה, הפנה לעניין התאורה - אשר באשר אליו בלבד טען כי אמנם היה ליקוי חוזר שמקורו בכך שמדובר בבית ערבי ישן ואולם, מששב ונשאל האם נזכר בדו"חות ליקויי שלא היה קיים, העיד בתחילה :" לא, אני לא, על מה? על לכלוך? לא" ומיד לאחר מכן, העיד כי הוא לא יודע כי הוא לא מפעיל את המקום ומי שמפעיל אותו הוא פלג [ ראו עדותו בעמודים 27-28 ].
בעניין זה האחרון- קרי, באשר לידיעותיו המוגבלות ושלא מכלי ראשון של בן טפר על הטענות כפי שהועלו כנגד המבקשת, הרי שהנני סבורה כי - חיזוק נוסף לדבר קיומם של הליקויים ניתן למצוא במחדלה של המבקשת מהעדת מר פלג קולן- שהיה זה אשר נכח ( בניגוד למר טפר) ולו בחלק מהמועדים הרלוונטיים במסעדה ואשר באשר אליו אף הועלתה טענה הנוגעת לכך שהחל בלימודי הנדסה ומשכך, הפסיק לפקוד את המסעדה באופן שוטף. הנני סבורה כי מחדלה של המבקשת מהעדת מר קולן, יש בה בכדי ליצור חוסר ראייתי של עדות מי שיודע להעיד על הדברים מ"כלי ראשון" בשמה של המבקשת ויתרה מכך, יש בה בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסת המבקשת [ ראו - בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל ( נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פד"י מ"ד(4) 595 602; י. קדמי על הראיות– הדין בראי הפסיקה ( דיונון, חלק ב') 917)

זאת ועוד, עדות לדבר קיומם של הליקויים, כמו גם לכך שמדובר בליקויים שאינם בגדר זוטות, ניתן למצוא גם בכך שבמסגרת המכתב ממרץ 2017, קיזזה המשיבה למבקשת קנס בסך 10,000 ₪ בגין אותם ליקויים ואילו המבקשת מצידה לא כפרה בליקויים, כמו גם בחומרתם אשר הצדיקה השתת קנס כה כבד.

באשר לליקויים כפי שפורטו וכאמור ברובם אינם שנויים במחלוקת, הנני סבורה כי הקפדה על תנאים תברואתיים במסעדה ובכלל זה בכל הנוגע לניקיונה ואיכות מוצרי המזון המשמשים להכנת המזון במסעדה, כמו גם הקפדה על השירות במסעדה, הינם מעיקרי התחייבויותיו של מי המפעיל מסעדה ובמיוחד הדברים אמורים מקום בו מדובר ברשת, אשר בה יש בהתנהלות כושלת של מסעדה אחת בכדי להשליך על שמה של הרשת בכללותה.
משכך, לטעמי, גם לו לא הייתה קבועה בהסכם מפורשות התחייבות של הזכיין להקפיד על התברואה, איכות המזון והשירות - הרי שיש לקרוא התחייבות זו לתוך ההסכם, בבחינת מושכלות יסוד ויתרה מכך, יש להגדיר התחייבות זו כהתחייבות יסודית. אלא, שממילא הנני סבורה כי ההתחייבות האמורה אף מעוגנת בהוראות ההסכם בין הצדדים ובכלל זה - בסעיף 5.1 הקובע התחייבות של הזכיין לנהל את בית העסק על פי " הסטנדרטים והכללים הנהוגים במסעדות החברה ועפ"י הוראותיה של החברה ו/או נציגיה ו/או מנהלי רשת ג'פניקה שינתנו מעת לעת עפ"י שיקול דעתה של החברה"; בסעיף 5.3 הקובע כי:"הזכיין מתחייב לעשות כל שניתן על מנת לקדם את מכירותיו של בית העסק תוך הקפדה על איכות המזון והקפדה על שירות מעולה"; ובסעיף 8.1 הקובע חובה למלא בדייקנות את הוראות החברה או מי מטעמה, לרבות בכל הנוגע לאחזקה וניקיון.

זאת ועוד על דבר יסודיותן של ההתחייבויות הנוגעות לשמירה על התברואה, איכות המזון והשירות ובמיוחד מקום בו מדובר ברשת מסעדות, ניתן ללמוד גם מהוראות סעיף 22 הדן בנושא הפיצויים אשר ישולמו לחברה על ידי הזכיין במקרה של הפרת ההסכם, שם נקבע, בין היתר כי:
"הצדדים מסכימים ומצהירים כי ישנה חשיבות מכרעת לכך שהוראות הסכם זה יקויימו ככתבן וכלשונן כך שבית העסק של הזכיין יעמוד ו/או יקיים את מלוא הסטנדרטים של החברה ורשת ג'פניקה ובכלל זה ניראות בית העסק והמסעדה, הקפדה על אחידות המזון ביחס למסעדות רשת ג'פניקה, הקפדה על שירות מצוין ואיכות המזון.
מוסכם על הצדדים כי כל הפרת הסכם זה יש בה על מנת לפגוע בחברה ו/או בחברות ו/או היחידים המפעילים את המסעדות הנוספות ברשת ג'פניקה, הפגיעה באה לידי ביטוי במוניטין החברה, בשמה הטוב וגורמת לירידה בהכנסות החברה וגורמת לחברה לשכור עובדים על מנת לפקח ולוודא העדר הפרות".

עיננו הרואות- במסגרת ההסכם, הוראות מפורשות המעגנות התחייבותו של הזכיין להקפיד על איכות המזון, התברואה והשירות, כמו גם שיקוף לחשיבותם במיוחד מקום בו מדובר ברשת מסעדות, אשר התנהלותה של מסעדה אחת יש בה בכדי להשליך על המוניטין של הרשת בכללותה.

יתרה מכך, באשר לליקויים, כפי שפורטו, הרי שגם לו הלכתי כברת דרך ניכרת עם המבקשת וקבעתי כי מדובר בליקויים אשר קיימים במסעדות בכלל ובמסעדות ברשת נשוא הדיון בפרט והכל כפי שעולה מדוחות הביקורת של המסעדות האחרות של הרשת אשר הוגשו לבית המשפט (ובמאמר מוסגר אציין כי לאחר שעיינתי בדוחות האחרים הנני סבורה כי לא כך הם פני הדברים באשר, הליקויים בהם חמורים פחות ובמיוחד לא מדובר בליקויים חוזרים ונשנים) - ממילא הנני סבורה כי אין בכך בכדי לאיין הפרת ההסכם על ידי המבקשת וזאת, לאור שניים מרכזיים - האחד - העובדה שמדובר באותם ליקויים חוזרים ונשנים ולא בליקויים אחרים בכל פעם והשני - מקור הליקויים, המהווה לדידי הפרה בפני עצמו, הנעוץ בכך שהמבקשת הפרה התחייבותה להעמיד במסעדה מנהל מסעדה קבוע, אשר יאושר על ידי הרשת והכל בשעה שבעליה - קולן וטפר - לא נכחו במסעדה בעצמם.

עדות לאמור, קרי לכך שמדובר בליקויים חוזרים ונשנים והקשורים בהעדר ניהול עקבי וקבוע, ניתן למצוא כאמור בדו"חות הביקורת למסעדה ובכלל זה, לשם הדוגמא לאמור כדלקמן בדו"ח מיום 2/3/17:
"ולסיכום -
הסניף מלוכלך מאוד ולא מתוחזק בכלל.
אין שינוי לטובה בסניף- רוב הליקויים חוזרים על עצמם.
מנהל המטבח חדש יחסית ולא נמצא שם מספיק ( יום/יומיים בשבוע) בשביל לנהל את המטבח כמו שצריך.
מנהל הפלור חדש ומרוב משמרות של ניהול משמרת ועיסוק אינסופי בגיוס עובדים, לא מספיק לקבל את הכלים הנכונים בשביל ללמוד את מהות העבודה".

הנני מוצאת לציין כי בחודש אוגוסט 2017, היה שיפור בהתנהלות המסעדה והדבר אף הוא מצא ביטויו בדו"ח מיום 9/8/17 אשר בראשיתו נכתב:
"כיף להגיע אליכם לסניף, רואים כבר מהכניסה למסעדה את האווירה הנעימה, את תשומת הלב על הדברים הקטנים, את ההקפדה עם האחמ"שים, את העלייה ברמת השירות.
כל הכבוד על העבודה בחודשים האחרונים!
בקרות לקוח סמוי עם ממוצע 99- מקום ראשון ברשת!
זכייה בתחרות מכירת חברי מועדון" מקום ראשון בחודש יוני, מקום שני בחודש יולי.
אחוז פיצויים במשלוחים נמוך ומרשים- עומד על פחות מ- 3%.
יישר כוח! המשיכו בעבודה הקשה. התוצאות ברורות. "

דא עקא, שהשיפור היה זמני ( וככל הנראה יש ממש לעניין זה, בטענת המשיבה ולפיו הוא נבע מהעסקת מנהלת מסעדה טובה לתקופה קצרה - ראו עדות הגב' מיכל יוחטמן בעמוד 52 שורות 20-27) ובדוחו"ת מאוחרים, קיימת חזרה לאותן הערות אשר היו בדוחות קודמים. כך, בסיכום הדו"ח מיום 20/11/17 נכתב:
"מצב התחזוקה בסניף מתחת לכל ביקורת. נקודות שעלו בדו"ח האחרון, לפני חודשיים, כמעט ולא טופלו ואליהן נוספו נקודות חדשות שנוגעות לנהלים ולצורך עבודה שלא נאכפים בצורה נכונה".

בנוסף, בדו"ח השף הרשתי ( אשר צורף כנספח ה' לתשובה להמרצת הפתיחה) נכתב בדו"ח מיום 21/1/18:
"לסיכום:
לפני שאנחנו נכנסים לכל הקשור לאיכות המנות ושיפור הטעם יש לטפל בנושא הניקיון והמצב הירוד של המטבח.
סניף לא מטופל ולא מתנהל כמו שצריך, לא מקשיבים להערות של צוות מטה ולא מתקנים ובכלל זה גם לא עובדים כמו שמטה של הרשת דורש.
בכל הנוגע לסדר וניקיון בסניף לא חל שיפור כלל. דלת המטבח שבורה מזה שנה, כל הציוד ( גריל, ווקים, מטגנות במצב ירוד). תקרת המטבח שחורה ורוב הזמן אין תאורה מספיקה במטבח המקררים לא מתוחזקים כמו שצריך בכל הנוגע לניקיון שלהם, קירות המטבח מלאות בעודפי שומן מצטבר. מחסן מתחת לחדר יינות מעלה ריחות לא נעימים ולא נקי בכלל. מטבח עליון באיזור סושי וכיריים הלכלוך מצטבר באופן קבוע.
סירים קערות כלי עבודה להכנות ולסרוויס לא מתוחזקים כמו שצריך.
שימו לב שרוב הליקויים חוזרים לעצמם ולא מטופלים. יש הרבה דברים שאנחנו לא מציינים בחלק מהביקורת כי כבר אין טעם לשיב לב בכתב לאותם דברים שבכל זאת למרות להערות שלנו נשארים לא מטופלים על ידי זכיין אבל כל הביקורות חוזרים על הדברים האלו מול הזכיין של הסניף.
שימו לב שהניהול כושל, מכשירים ומקררים לא תקינים ונקיון במצב גרוע לא מאפשר להמשיך לייצר אוכל ולתת שירות לפי סטנדרטים של הרשת".

עוד נתמכת הטענה בדבר קיום ליקויים חוזרים ונשנים, אשר אינם מטופלים כראוי, במכתב חברת ביו טסט מיום 24/1/18 במסגרתו הודיעה חברת ביו טסט על הפסקת הליווי והפיקוח התברואתי למסעדה ועל הסרת כל אחריות תברואתית לסניף זה וזאת, בהינתן שעל אף קיום ליקויים תברואתיים בסניף זה :" אין כל שיתוף פעולה לתיקון הליקויים ורוב ההערות המועברות מידי חודש בדוחות הביקורות אינן זוכות לכל התייחסות ומענה ... יתר על כן, אנו רואים בחומרה רבה את חוסר המענה וההתייחסות של בעלי העסק והזכיינים ולפיכך מבקשים התערבותכם לטיפול מיידי של ליקויי התברואה והתשתית כפי שעולם מדוחות הביקורת המצורפים למכתבנו זה."

דהיינו, הדו"חות מלמדים לא רק על ליקויים, אלא בעיקר על כך שמדובר בליקויים חוזרים ונשנים אשר אינם מטופלים, הנושאים שהינם משמעותיים הואיל והם נוגעים לתברואה ותשתית ובאופן המלמד על אוזלת יד וזלזול.

בהקשר זה האחרון, קרי בכל הנוגע להעדר טיפול בליקויים, הנני סבורה כאמור, כי יש גם ממש בטענת המשיבה ולפיה, הסיבה בעטיה מדובר בליקויים חוזרים ונשנים אשר אינם מטופלים, נעוצה גם העדר נוכחותם של בעלי המבקשת הזכיינית- טפר וקולן - המהווה כשלעצמו הפרת ההסכם.

כך וראשית, כפי העולה מהוראת סעיף 5.4 אשר הובאה לעיל, בסעיף 3 לפסק הדין, חלה על המבקשת החובה להעמיד מנהל, אשר זהותו תאושר כמנהל המסעדה - קרי, במסגרת ההסכם מיוחסת חשיבות להעמדת מנהל קבוע במסעדה אשר זהותו תאושר.
אלא, שבניגוד להתחייבות זו, עולה מתוך העדויות, כי המבקשת לא העמידה מנהל קבוע במסעדה ויתרה מכך, התחוור כי בעלי המבקשת לא נכחו במסעדה כפי הנדרש.
כך, מר בן טפר העיד מפורשות כי הינו מנהל את סניף ארומה בסינמה סיטי בראשון לציון וכי הוא לא מנהל בפועל את המסעדה נשוא הדיון [ ראו עדותו בעמוד 13 שורות 1-7]. זאת ועוד, טענת המשיבה ולפיה מר פלג קולן נרשם ללימודי הנדסה ומשכך, אף הוא נפקד ממקום העסק, לא נשללה על ידי המבקשת וזאת, הגם שהועלתה על ידי המשיבה כבר בתשובה להמרצת הפתיחה. אציין כי גם לעניין זה, מחדלה של המבקשת מהעדת מר פלג קולן בנושא, יש בו בכדי להוות חזקה ראייתית התומכת בגרסת המשיבה בנושא.

האמור מלמד כל כך שטענת המשיבה ולפיה מנהלי המבקשת לא נכחו בעסק, מחדל אשר, משתקף גם מהדו"חות המעידים על הליקויים, מהם עולה כי הבעיתיות המרכזית נבעה מכך, שלא היתה " יד מכוונת" במסעדה, קרי המחדל האמור היה בו בכדי להוביל לליקויים כמו גם לאוזלת היד בכל הנוגע לתיקונם.

אציין כי לא נעלמו מעיני טענות המבקשת ולפיהן עדות לכך שהליקויים אינם חמורים ותוקנו ניתן למצוא בעלייה בפידיון, כמו גם טענותיה ולפיהן מקור הודעת הביטול בהתנכלות של המשיבה כלפיהן ואולם, הנני סבורה כי באלו אין ממש.

כך וראשית, באשר לעלייה בפידיון, הרי שהנני מקבלת טענת המשיבה ולפיה, לעלייה בפידיון יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות ואשר אינן קשורות בהכרח בתפקוד יעיל של המסעדה ובכלל זה, העלאת המ חירים, שיווק אינטנסיבי וכיוצא בכך. בהינתן האמור, הרי שלא הוכח לטעמי קשר סיבתי מובהק בין העלייה בפידיון לבין תפקודה של המסעדה.

זאת ועוד, בכל הנוגע להתנכלות מטעם המשיבה הרי שאין חולק כי למר ברק אברמוב קשר לסניף השני הפועל בירושלים וזאת, לאור בעלותו בחברת לאנדורה אשר הינה שותפה בסניף האחר. יחד עם זאת, לא מצאתי קשר בין הדברים וההיפך הוא הנכון, מצאתי ממש בטענה ולפיה לו ביקשה המשיבה להתנכל למבקשת היתה פועלת לשינוי איזורי המשלוחים באופן המתעדף את הסניף השני ויתרה מכך, לא היתה מקנה למבקשת הטבות בדמות ויתור על תמלוגים.

משכך, הנני דוחה גם טענות אלו של המבקשת.

לאור כל האמור והמפורט, הנני סבורה כי המבקשת הפרה את התחייבויותיה נשוא הסכם הזיכיון בהפרות יסודיות. משכך, יש להידרש לטענתה ולפיה, גם ככל שהפרה את התחייבויותיה וההפרה הינה הפרה יסודית, שומה היה על המשיבה להתריע בפניה על דבר הפרה וליתן לה אורכה לתיקונה וזאת, טרם מסירת הודעת ביטול ההסכם.
תימוכין לטענתה זו מוצאת המבקשת בהוראות סעיף 24 להסכם הזיכיון במסגרתו נקבע כי החברה תהיה רשאית להביא ההסכם לידי סיום, בין היתר מקום בו:
"הזכיין הפר הוראות הסכם זה בהפרה יסודית וההפרה לא תוקנה בתוך 14 ימים".
לטענת המבקשת, במסגרת סעיף זה התנו הצדדים על הוראות חוק החוזים תרופות, הואיל וקבעו כי גם במקרה של הפרה יסודית נדרשת אורכה טרם ביטול. לטענת המבקשת, משלא ניתנו התראה ואורכה, מלבד ההתראה מחודש מרץ 2017, הרי שהודעת הביטול- שנמסרה שנה לאחר מכן אינה כדין.

בתשובה לטענת המבקשת טוענת המשיבה ראשית כי לאור הוראות סעיף 23 להסכם המקנה לצד הנפגע את הזכות לתבוע את כל הסעדים הקבועים בחוק החוזים תרופות וזאת, בנוסף לסעדים המצוינים בהסכם, הרי שלמשיבה הזכות, המבוססת על הוראות חוק החוזים תרופות, לביטול - בלא אורכה והתראה - במקרה של הפרה יסודית . לחלופין טוענת המשיבה כי ממילא ניתנו על ידה התראות ואורכות כדין.

לאחר ששקלתי את הטענות, אין בידי לקבל את טענת המבקשת וזאת בהינתן שהוכח, להנחת דעתי, כי למבקשת ניתנו התראות ואורכות רבות, מלבד ההתראה ממרץ 2017 ולאחריה ומשכך, כי הודעת הביטול ניתנה כדין.

קודם לפירוט ההתראות אשר נמסרו, הנני מוצאת לציין כי במסגרת הפסיקה נקבע הכלל ולפיו "הודעת ארכה תוכל להינתן בכל דרך – בעל פה, בכתב או אף בהתנהגות; אין נדרשת לה פורמליות מיוחדת, אלא כל מעשה שבגדרו מאפשר הנפגע למפר לתקן את ההפרה הוא בגדר ארכה ( ע"א 207/76 הרשקו נ' יעקב וכטר, פ"ד לא(2) 85, ע"א 464/81 שמיר נ' הוך, לעיל; ע"א 283/81 ג'קוב קומפני נ' החברה לפיתוח חוף אילת, פ"ד לז(3) 658, 667; ע"א 291/82 פישברג נ' דים, פ"ד לט(2) 625, 631)." [ ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ (08.07.2009)]. יחד עם זאת, נקבע כי: "מידה מסוימת של המחשה חייבת להיות במתן הארכה, אשר יש בה כדי להבהיר למפר, שהמדובר אמנם במתן ארכה, ושאי-מילוי החוזה בעת הארכה דינו כהפרה סופית של החוזה, העלולה להביא לביטולו. ...". [ ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' הוך פ"ד לז(3) 393, 404 (1983)].

מן הכלל אל הפרט - אין חולק כי תיעוד ראשון להתראות אשר נשלחו למבקשת, ניתן למצוא במכתב ההתראה ממרץ 2017 - אשר במסגרתו נכתב, בין היתר, כי הוצאתו הינה לאחר התראות נוספות אשר ניתנו ולא הועילו. המבקשת אינה חלוקה כאמור על קבלת מכתב זה, כמו גם על כך שהינו מהווה " מכתב התראה" כפי דרישותיהם של הדין ושל ההסכם.

אלא, שמכתב התראה זה, לא היה המועד האחרון בו נשלחו או הועברו למבקשת התראות לקיום ההסכם, באשר מתוך הראיות עולה כי גם בספטמבר 2017, הועברה למבקשת התראה לקיום ההסכם. כך, במסגרת תשובתה להמרצת הפתיחה טענה המשיבה והמבקשת לא שללה טענה זו ובפרט לא התכחשה לה, כי בספטמבר 2017, הוכן למשלוח מכתב התראה נוסף אשר במסגרתו, נכתב בין היתר כי המבקשת הפרה התחייבותה לרכישת מוצרים רק מספקים מורשים ואולם, הוסיפה המשיבה והפנתה גם להפרות הקשורות בליקויי תברואה, אי שמירה על ניקיון, חומרי גלם מקולקלים, מחסור בעובדים וכיוצא בכך. עוד נכתב מפורשות:
"6. בנסיבות חמורות אלו, ובשים לב לכך שמדובר בהפרות יסודיות, החוזרות על עצמן שוב ושוב, ניתנת לכם בזאת התראה אחרונה לתיקון כל ההפרות והליקויים...
8. ניתנת לכם בזה, לפני ולפנים משורת הדין, ארכה אחרונה לתיקון כל ההפרות במסעדה וקיום מלא ומדויק של התחייבויותיכם כזכיינים של מרשתי וזאת עד ולא יאוחר מיום 2.10.2017 שאם לא כן, תבטל מרשתי את הסכם הזיכיון מחמת הפרתו היסודית ותמצה את זכויותיה כלפיכם."
כאמור, במסגרת תצהיר מר בנוליאל מטעם המשיבה, נטען כי המכתב הועבר אל נציג המבקשת וזה ביקש כי לא יוצא באופן רשמי - ומשכך, הרי שגם התראה בחודש ספטמבר 2017 - ניתנה.

יתרה מכך, מתוך הראיות עולה כי גם במסגרת הפגישה בינואר 2018, נדונו הפרות ההסכם על ידי המבקשת. כך, במסגרת התשובה להמרצת הפתיחה טענה המשיבה כי זה היה יעוד הפגישה והאמור אף נתמך בתצהירה. יתרה מכך, במסגרת עדותו העיד מר בן טפר שהפגישה בינואר 2018 נועדה לשם דיון בחידוש הסכם הזיכיון [ ראו עדותו בעמוד 22 שורה 26]. זאת ועוד, בן טפר העיד כי הפגישה הסתיימה משהועלו על ידי המבקשת " האשמות סרק" [ ראו סעיף 25 לתצהירו], עדות אשר אף בה יש בכדי לתמוך בטענות המשיבה ולפיה, המשיבה התריעה בפני המבקשת בדבר הפרות ההסכם על ידה.

זאת אף זאת, כפי העולה מהמתואר לעיל, המבקשת קיבלה את הדו"חות השוטפים ומהם עולים ברורות הליקויים והטענות כלפיה ולמרות זאת, לא תיקנה הליקויים.

צא ולמד- המבקשת קיבלה התראות רבות לתיקון הפרות ההסכם על ידה, בין בכתב ובין בעל פה והכל כאשר מובהרים למבקשת הן חשיבות קיום ההסכם, עליה ניתן ללמוד מלשון ההסכם ומתוכן ההתראות אשר נמסרו לה והן, עמידתה של המשיבה על קיומו של ההסכם ועמדתה ולפיה ככל שלא יקויים - יבוטל. כיוון שכך, הנני קובעת כי מכתב הביטול הוצא כדין ולאחר שניתנו למבקשת התראות ואורכות לקיום ההסכם, בהן לא עמדה.

מימוש האופציה לחידוש הסכם הזיכיון;
באשר למימוש האופציה טוענת המשיבה כי ממילא הסתיים הסכם הזיכיון משלא נמסרה הודעה על מימוש האופציה במועד הקבוע בהסכם, כמו גם הואיל ולמבקשת אין הזכות לממש האופציה לאור הפרת ההסכם על ידה. המבקשת טוענת מנגד כי בהינתן שבמסגרת הודעת הביטול לא הועלתה טענה בדבר סיום ההסכם הואיל ולא נמסרה הודעה על מימוש האופציה במועד - הרי שאין לאפשר למשיבה להעלות הטענה המבוססת על סיום ההסכם בשל אי מימוש האופציה.

לאור קביעתי ולפיה ההסכם בוטל כדין בהינתן הפרתו היסודית על ידי המבקשת, הפרה ממנה לא חזרה המבקשת על אף התראות אשר ניתנו לה, מתייתר הצורך לדון בטענה החלופית הנסבה על מימוש האופציה.

יחד עם זאת ולשם שלמות היריעה בלבד אציין כי לו נדרשתי לטענה, הרי שלאור ההלכה הפסוקה, נטייתי הינה לקבל טענות המבקשת לעניין זה.
כך, מחד – קיים היגיון לכאורי בטענה ולפיה, לא היה מקום להעלות את הטענה בדבר מימוש האופציה במסגרת מכתב הביטול וזאת, בהינתן שזה נסב על הפרת ההסכם ואילו העדר הודעה בדבר מימוש האופציה קשורה במימוש אפשרות לחידוש ההסכם ובהתאמה כי זו האחרונה אין מקומה בהודעת הביטול. קרי שבין שתי הטענות שוני עקרוני המשליך על האכסניה להעלותן – כך, במסגרת הודעת ביטול יש לפרט ההפרות המהוות בסיס לה ואולם, אין מקום להעלות, במסגרת הודעת הביטול, טענה הנוגעת לכך שממילא ההסכם לא חודש, דהיינו לא קיים (ואין צורך בביטולו) .
יחד עם זאת, הנני סבורה כי יש להקיש לעניין זה, מההלכה כפי שנקבעה בע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' סמיר פאוואג'יני (11/5/14) ולקבוע כי הגם שאין מדובר בטענה המבססת סיום ההסכם על הפרתו – הרי שיש לפרטה, כשם שיש לפרט את כלל הטענות כנגד המבקשת במסגרת הודעת הביטול. כך, בעניין הפטריארכיה, נדון ביטול הסכם על ידי הפטריארכיה הלטינית. באותו עניין, במכתב ביטול אשר נשלחו למשיבים, טענה הפטריארכיה כי המשיבים הפרו את ההסכם במספר עניינים ואולם, בתובענה אשר הוגשה לבית המשפט, התבססה הפטריארכיה על הוראת סעיף 18 לאותו הסכם המאפשרת לה לדידה, לבטל את ההסכמים בכל עת בהודעה חד צדדית. באותו עניין חזר בית המשפט העליון מפי כבוד השופטת חיות ( כתוארה אז) על הכלל ולפיו, צד להסכם המודיע לצד שכנגד על ביטולו אינו רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה. בהתאמה לכלל זה, קבע בית המשפט העליון כי משבמסגרת הודעת הביטול לא נזכרה אפשרות הביטול המבוססת על הוראת סעיף 18, הרי שדין התבססותה של הפטריארכיה על סעיף זה - דחיה על הסף.
הנני סבורה כי נסיבות המקרה אשר נדון בעניין הפטריארכיה, בהן דובר על הוראת הסכם המקנה אפשרות לביטול באופן חד צדדי ומבלי להידרש לגופן להפרותיו, דומות במהותן למקרה לפני, בו גם כן לכאורה, מדובר בטענה בדבר סיום ההסכם מפאת מחדל ממסירת הודעה על מימוש האופציה בלא צורך להידרש להפרות לגופן – קרי, כמינוח מושאל, כאן גם שם מדובר בטענה " מוחלטת" (בדומה לאחריות קפידה), שאינה תלויה בבחינת הפרות ספציפיות. בהתאמה הנני סבורה כי יש להחיל הלכה דומה ולקבוע, כי גם טענה מסוג זה יש להעלות במסגרת מכתב הביטול וזאת, על מנת לאפשר לצד השני לכלכל ולהעריך נכונה מצבו.

זאת אף זאת, הנני סבורה כי במקרה המונח להכרעתי, לשון מכתב הביטול, מלמדת על זניחה לכאורה של הטענה בדבר סיום ההסכם מפאת סיום תקופת האופציה וזאת, בהינתן שלא זו בלבד שטענה זו אינה מוזכרת במכתב הביטול, אלא שמכתב הביטול יוצא מנקודת הנחה מנוגדת ולפיה, ההסכם עודו בתוקף ויתרה מכך, מקנה אורכת חסד קודם לביטולו. משכך, לו נדרשתי לטענה זו, ספק בעיני באם לא הייתה מושתקת המשיבה מלהעלותה.

יחד עם זאת, כאמור אינני נדרשת לקבוע מסמרות לעניין טענה זו וזאת, משהתקבלה טענתה של המשיבה ולפיה ההסכם בוטל כדין מפאת הפרתו אשר לא תוקנה.

סוף דבר;
אשר על כן ולאור קביעתי ולפיה ההסכם בוטל כדין, התביעה הנסבה על אכיפתו – נדחית.

בהינתן שהמשיבה עצמה הציגה למבקשת חלופה ולפיה – תחת פינוי המושכר והשבתו לידי המשיבה, תהיה המבקשת רשאית להמשיך ולהפעיל מסעדה במקום וזאת, תוך שהינה נוטלת על עצמה את חיובי המשיבה בהתאם להסכם השכירות אל מול בעלי הנכס וכן, תוך שהינה מסירה כל מיתוג המזהה המסעדה עם המשיבה – הנני קובעת, כי המשיבה תודיע בתוך 14 ימים מהיום האם היא בוחרת בחלופה זו.

ככל שתבקש המבקשת להסכים לחלופה ולפיה היא נשארת בנכס, תסדיר תנאי החלופה- קרי כניסה בנעלי המשיבה בהסכם השכירות וכן, הסרת כל המיתוג והכל עד ליום 22/11/18 וככל שתבחר שלא לממש חלופה זו, תהיה רשאית המשיבה לנקוט כנגדה בהליכים על פי כל דין הנובעים מביטול ההסכם על ידה וזאת, החל מהמועד הקבוע למסירת ההודעה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.