הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בת"ת 27718-10-17

לפני
כבוד ה שופטת ארנה לוי

מבקשת/תובעת
פ' ד '
ע"י ב"כ עו"ד בסל – לוי

נגד

משיבה/נתבעת
הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד זוכוביצקי

החלטה

לפני בקשה לתשלום תכוף בהתאם לסעיף 5 א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 ( להלן: "חוק הפיצויים"). התובעת, ילידת 1979 , נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.11.15 עת נהגה ברכב אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת. לאחר התאונה התלוננה התובעת על כאבים בבית החזה ובבטן מצד שמאל ועל רגישות בברך שמאל. בצילומי CT ורנטגן לא עלה כל ממצא ונרשם כי לא נמצאה עדות לפגיעה טראומטית . היא אושפזה במרכז הרפואי מאיר להשגחה עד יום 26.11.15. במהלך אשפוזה נבדקה על ידי פסיכיאטר אשר התרשם מתגובת סטרס אקוטית והמליץ על הערכה פסיכיאטרית אם התסמינים לא יחלפו בתוך חודש. לאחר מכן החלה התובעת להתלונן על תופעות שונ ות ובה ן כאבים בגב התחתון ובצוואר; חוסר שיווי משקל; הירדמות בכפות הרגליים והידיים ורעידות בגפיים, כאשר לאלו לא נמצאו עד כה הסברים בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה, יחד עם תסמיני דיכאון ותסמינים נפשיים אחרים. התובעת הפסיקה להתנייד באופן עצמאי והחלה לעשות שימוש בכיסא גלגלים. היא אושפזה בבי"ח לוינשטיין בין התאריכים 29.3.16 ועד 9.6.16 והומלץ על המשך מעקב פסיכיאטרי. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26.11.17 הוחלט על מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.

התאונה היא תאונת עבודה והוכרה כך על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המוסד"), אשר אף שילם לתובעת דמי פגיעה בס כום של כ- 15,000 ₪ . יחד עם זאת, כאשר זומנה התובעת ביום 17.8.16 לוועדה רפואית של המוסד במסגרת ענף נפגעי עבודה על מנת לקבוע נכותה היא לא התייצבה. התובעת פנתה, במקביל, בתביעה למוסד במסגרת ענף נכות כללית, נקבעה לה נכות רפואית בשיעור 44% והיא מקבלת מהמוסד קצבת נכות כללית וקצבת ניידות. ב"כ התובעת הודיעה בפתח הדיון בהליך דנן כי התובעת בחרה לא למצות זכויותיה בענף נפגעי עבודה "על פי ייעוץ משפטי ובהתאם לזכותה" וכך ענתה גם התובעת עצמה בתשובה לשאלה שנשאלה בחקירתה.

לתובעת שולמו עד כה תשלומים תכופים בסכום כולל של 55,000 ₪. הבקשה הנוכחית היא לתשלום תכוף נוסף. במסגרת הדיון בבקשה נחקרה התובעת על תצהירה התומך בבקשה. בבקשה נרשם כי הוגשה לנתבעת דרישה ביום 18.5.17. הנתבעת בתשובתה לבקשה הכחישה קבלת דרישה ערוכה כדין אך התובעת לא נחקרה על כך והנתבעת לא חזרה על טענתה זו.

במסגרת הבקשה עותרת התובעת לתשלום תכוף לכיסוי הוצאותיה בגין טיפו לים רפואיים, תרופות וציוד רפואי, כאשר עיקר הקבלות שצורפו הן ממועדים שקדמו לדרישה , והוצאות מחייה. בכל הנוגע להוצאות מחייה נטען כי התובעת עבדה עובר לתאונה כמורה בתיכון, ולגבי כך צורפו תלושי שכר המעידים על שכר של כ-5000 ₪ נטו. עוד נטען כי ביום 1.11.15, חודש התאונה, החלה לעבוד במקום עבודה נוסף בשם "פירמידות", בשכר של 3000 ₪. לגבי מקום עבודה זה צורף אישור מיום 1.12.15 על סיום עבודה וכן תלוש שכר לחודש נובמבר 2015 שהופק ביום 20.12.15. נטען כי התובעת, נשואה ואם לארבעה ילדים, אינה מסוגלת לבצע את עבודות הבית השו טפות והיא מעסיקה עזרה בשכר. לבקשה צורפו אישורים בכתב יד על תשלומים בגין שיעורים פרטיים, ניקיון ובישול, חלקם הגדול מתייחס למועדים עובר לדרישה. בכל הנוגע להכנסות לאחר התאונה, הרי שהתובעת, כאמור, מקבלת קצבת נכות, קצבת ניידות וכן פנסיית נכות מקרן פנסיה, סה"כ סכום של כ – 4400 ₪.

במסגרת חקירתה ציינה כי בעלה, אשר עובד אצל אביו, משתכר כ – 8000 ₪ לחודש. לגבי העבודה הנוספת ב"פירמידות", ציינה כי לא נערך עמה הסכם עבודה ואין לה אסמכתא על כך שעבדה בפועל , מעבר לתלוש שצורף . היא לא ידעה להסביר מדוע לא ציינה בטופס ההודעה על התאונה למוסד כי עבדה גם ב"פירמידות". היא אישרה כי היא חזרה לנהוג ברכב ורכשה רכב חדש . הם מתגוררים בביתם בטייבה יחד עם אמא של בעלה. מי שחתם על האישורים לגבי עזרה בבישול, ניקיון ושיעורים פרטיים הן הדודה שלה, אחותה ואח של בעלה, המתגורר בקומה הראשונה בביתם. התשלום עבורם לא דווח למוסד לביטוח לאומי. היא יכולה ללכת גם ללא כיסא גלגלים אך "זה תלוי באיך אני מרגישה. זה תלוי בנימולים". כאשר הופנתה למסמכים לגבי אבדן הכרה, כאבי ראש ורדימות ביד ורגל שמאל עובר לתאונה וכן לגבי כאבי גב – השיבה כי הסיב ות לכך, לפי העניין, הי ו צום הרמדאן; המחזור החודשי ו"כאבי גב נורמליים".

הנתבעת מפנה לכך שהיה על התובעת להקטין הנזק ולפנות למוסד – ענף נפגעי עבודה . התובעת החלה אמנם לפעול בדרך זו ואף זומנה לוועדה רפואית אך החליטה באופן חד צדדי לא להתייצב לוועדה ולא למצות זכאותה כנפגעת עבודה. שעה שעשתה זאת באופן יזום ועל דעת עצמה , היא מנועה מלדרוש במסגרת תביעה לתשלום תכוף תשלומים להם היא זכאית כנפגעת עבודה. התובעת זכאית למימון ותשלומים בגין הוצאות רפואיות, גם אלו שאינן מכוסות במסגרת סל הבריאות. התובעת זכאית מהמוסד גם להוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, לאביזרים וגם לסיעוד. בחינת התשלומים שקיבלה ומקבלת התובעת, יחד עם השתכרות בעלה, מביאים למסקנה שיש לתובעת הסכום הדרוש לצרכי מחייתה. יש לדחות את טענת התובעת כי עבדה בעבודה נוספת מעבר לעבודתה כמורה, בהעדר אסמכתא. אין להסתמך על האישורים לגבי עזרה, אותם צירפה התובעת: מדובר בבני משפחתה, הסכומים ששילמה להם כלל לא דווחו למוסד לביטוח לאומי ובנוסף מדובר בתביעת מיטיבים, ב ה אין לדון במסגרת התשלום התכוף. הנתבעת מציינת כי לתובעת לא נגרם נזק ממשי בתאונה וכי מדובר בתלונות חוזרות ונשנות של התובעת, להן לא נמצא חיזוק בבדיקות הדמייה. הנתבעת הציגה פרוטוקול ועדה רפואית של משרד הבריאות מיום 13.11.16, אשר קבעה כי התובעת אינה זקוקה לכיסא גלגלים . עוד הוצגו מסמכים מתיקה הרפואי של התובעת המתייחסים לתלונותיה עובר לתאונה: כאבים בגב תחתון והגבלה בתנועות עמוד השדרה; כאבים בידיים ורדימות ביד ורגל שמאל; כאבים בכתף ימין וגב עליון מימין; כאבים בחזה; כאבי ראש יומיומיים לוחצים ובחילות; ניתוקים בהכרה. בשנת 2000 אושפזה אשפוז נוירולוגי וביולי 2014 נרשם אירוע של אבדן הכרה.

מטרתו של התשלום התכוף היא, כידוע, ליתן סעד מהיר וזמני כדי לענות על צרכי הנפגע עד מתן פסק הדין בתביעה העיקרית. צרכים אלו הם צרכי ריפוי, סיעוד ומחייה. על בית המשפט לקחת בחשבון, מחד, כי קיפוחו של הנפגע במסגרת התשלום התכוף עשוי להיות גורלי לגבי עתידו, שמא אף יגדיל נזקו, ומאידך, יש לבחון את סבירות ההוצאות. כיון שמדובר בסעד דחוף וזמני, אין בית המשפט נכנס לפני ולפנים פרטי ההוצאות וסוגיהן ויכול שקביעתו תהיה גם בסכום גלובלי, על דרך האמדן ( ראה: ע"א 2745/90 אביבה בארי נ' חיים הלפרין, פ"ד מה(3) 57 [1991]; ע"א 387/82 קרנית נ' אסידו, פ"ד מ(4) 213 [1986]; ע"א 358/89 אן בר זאב נ' ג'ומעה מחמד, פ"ד מד(2) 612 [1990]; רע"א 2523/91 סעדי עלי נ' טאהא, פ"ד מה(5) 789 [1991]).

הנתבעת, בענייננו, מדגישה במסגרת הדיון בתשלום התכוף את העובדה שהתובעת נמנעת מלמצות זכויותיה כנפגעת עבודה במוסד ומבקשת לתת לכך משקל נכבד . אני סבורה שאכן יש ממש בעמדת הנתבעת. לנפגע בתאונת עבודה אשר הוכר ככזה על ידי ה מוסד קיימות מספר זכאויות אותן עליו למצות במסגרת הקטנת הנזק, ואין לחייב המזיק, במקרה כזה, לפצות הנפגע בגין סכומים אותם יכול ה וא לקבל מהמוסד. נפגע עבודה זכאי, מעבר לקצבת נכות, לגמלאות בגין צרכי הריפוי והשיקום שלו, לרבות טיפול רפואי, אביזרים, הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ועוד. נפגע עבודה זכאי גם לקצבה מיוחדת ולמענק מיוחד, בהתקיים התנאים לכך (ראה תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה, תשכ"ח – 1968 ותקנות ה ביטוח לאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה – 1965) . התובעת אמנם החלה לפעול למצות זכויותיה אך חדלה מכך באופן חד צדדי ולא התייצבה לוועדה רפואית אליה זומנה. התובעת לא נתנה הסבר אשר יניח את הדעת להתנהלותה זו, מעבר לאמירה שמדובר בעצת עורכת דינה, אשר גם היא, מצדה, לא סיפקה הסבר נאות לעצה זו. לכך יש לתת משקל במסגרת הערכת צרכיה של התובעת והערכת זכאותה לתשלום תכוף.

במסגרת הערכת צרכי הריפוי, הסיעוד והמחייה של התובעת יש לתת את הדעת למספר שיקולים . בכל הנוגע להוצאות בגין צרכי הריפוי – ממילא עיקר הקבלות מתייחס להוצאות לפני הגשת הדרישה, ובכל מקרה, להוצאות הריפוי זכאית התובעת במסגרת זכאותה בענף נפגעי עבודה. באשר לצרכי הסיעוד – הוצגו אישורים של בני משפחתה של התובעת לגבי עזרה בניקיון, בבישול ומתן שיעורים פרטיים. הנתבעת מעלה ספקות לגבי אמיתות האישורים, כאשר, בכל מקרה, קיים ספק אם אכן מדובר בסיפוק צרכי הסיעוד של התובעת או שמדובר בהוצאות להחזקת משק הבית כולו והטיפול בילדים, שאינן מוגדרות כצרכי סיעוד לתובעת דווקא, ובנושא זה יש להתחשב גם בהכנסת בעלה של התובעת. באשר לצרכי המחייה – שכרה המוכח והמדווח של התובעת עובר לתאונה עמד על כ – 5000 ₪ נטו ואילו כיום הכנסותיה מכלל המקורות עומדים על כ 4300 ₪ נטו , פער של כ 700 ₪ לחודש. באשר לטענה כי החלה לעבוד עבודה נוספת בחודש התאונה – גם מבלי להתייחס בשלב זה לאמינות הטענה, שהרי ששכר זה לא דווח בזמן אמת ותלוש שכר הוצא רק לאחר התאונה, הרי שממילא השתכרותה הצפויה הנטענת מעבודה זו עדיין לא שימשה מקור הכנסה למחייתה של התובעת עובר ל תאונה. בצד שיקולים אלו, יש להתייחס גם למצבה הרפואי של התובעת, כאשר כיום, טרם קבלת חוות דעת מומחי בית המשפט בתיק, לא ניתן להעריך באופן ברור את מצבה וצרכיה עקב התאונה, תוך התייחסות גם למצבה הרפואי עובר לתאונה, אך אין להתעלם מכך שעובר לתאונה, כך על פי המסמכים שבתיק, תפקדה התובעת באופן תקין וכיום היא מתלוננת על בעיות תפקודיות שונות.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים וכלל השיקולים הרלוונטיים ובשים לב לכך שמדובר בסעד זמני, בגדרו אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה אלא פוסק על יסוד ראיות לכאורה בלבד, אני מעמידה את סכום התשלום התכוף לו זכאית התובעת על סכום של 24,000 ₪ לתקופה שעד יום 1.6.18. לסכום זה יצטרף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%. הסכום ישולם בתוך 30 ימים ולאחר מועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תסגור תיק התשלום התכוף.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ח, 28 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.