הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפמ"ק 42642-01-20

לפני
כבוד ה שופט אברהם הימן

המערער

רמי רוקח

נגד

המשיבה

עירית תל-אביב-יפו

פסק דין

לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב- יפו (כב' השופט ד' סעדון) מיום 29.12.19, על פיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול 32 דו"חות בגין עבירות של הנחת שולחנות וכיסאות במעבר ציבורי, לפי סעיף 39(א)(1) לחוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם-1930, אשר בוצעו בין התאריכים 1.5.2002 עד 22.8.2002.

רקע דיוני

המערער הגיש בבית משפט קמא בקשה לביטול הדו"חות ביום 2.12.19 ובקשה לעיכוב הליכי עיקול ומימוש מעוקלים שננקטו נגדו בגין חוב הקנס. בבקשתו טען כי הדו"חות נרשמו על שמו באופן שרירותי ושלא כדין, בגין עבירות שבוצעו בבית עסק בו עבד כשכיר ולא הייתה לו שליטה על ניהולו. המשיבה טענה, מנגד, כי הבקשה לביטול הדו"חות הוגשה באיחור ללא הצדקה וכי יש לראות במערער עובד האחראי בעסק במועד רישום הדו"חות.

בית משפט קמא דחה, כאמור, את הבקשה לביטול הדו"חות. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי נוכח בקשה להארכת מועד לביטול פסקי דין שהגיש המערער בשנת 2016 בטענה להתיישנות (אשר נדחתה), הרי שהמערער ידע או יכול היה לדעת לכל המאוחר בשנת 2006 על פסקי הדין שניתנו בעניינו ואשר הפכו לחלוטים, ואין כיום מקום להתערב בהם. על כן קבע בית משפט קמא כי הבקשה הנוכחית ממחזרת את הבקשה הקודמת אשר נדחתה ומכאן שדינה להידחות.

בדיון שהתקיים לפני ביום 16.2.20 שמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים, ובסופו קבעתי את התיק לדיון נוסף, על מנת לאפשר לצדדים למצות הליכים להסדר חוב.

בדיון שהתקיים לפני ביום 29.6.20 הודיעו באי כוח הצדדים כי לא הגיעו להסכמה, וטענו לגופו של הערעור.

טיעוני באי כוח הצדדים בערעור

בא כוח המערער טען כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו, הואיל וההחלטה משנת 2016 מתייחסת ל- 7 דו"חות בלבד עליהם ידע המערער באותה העת. כמו כן טען בא כוח המערער כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לטענת המערער כי הדו"חות ניתנו בתקופה בה היה שכיר בבית העסק ושימש כעובד להכנת משקאות, אשר נאלץ להתפטר עקב אי תשלום שכרו. לטענת בא כוח המערער, המשיבה לא הוכיחה כי המערער היה הגורם האחראי על העסק וייחסה לו את הדו"חות מטעמי נוחות ובמלי שטרחה לאתר את הבעלים הנכון של העסק, אשר נמלט מן הארץ והותיר אחריו חובות כבדים.

המערער תיאר את מצבו המשפחתי ואת נסיבותיו האישיות והכלכליות. בדבריו מסר כי עד לאחרונה עבד כשכיר באולם אירועים, אולם כיום עקב משבר הקורונה הוא אינו עובד ואינו משתכר כלל ואף לא נחשב עובד בחל"ת. כמו כן מסר כי משפחתו המונה אישה ושלושה ילדים מתגוררת בדירה שכורה, וכי פרנסת המשפחה נסמכת כולה על יגיע כפיה של אשתו העובדת כמזכירה במשרד עורכי דין.

באת כוח המשיבה טענה כי לא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא וכי כבר בשנת 2016 ידע המערער על 32 הדו"חות נוכח פעולות אכיפה שנעשו נגדו לרבות עיקול חשבונותיו בבנק. לטענת באת כוח המשיבה, הדו"חות נרשמו על שמו של המערער אשר הוצג בבית העסק כגורם האחראי, וכי הוא מעלה השגותיו כנגד הדו"חות כיום בשיהוי ניכר. עם זאת הסכימה באת כוח המשיבה להפחית מחצית מתוספת הפיגורים, על קרן הקנס העומדת על 19,500 ₪.

דיון והכרעה

המקרה שלפני קשה ביותר להחלטה. על פני הדברים יש ממש בעמדת המשיבה. עיון ב- 32 דו"חות המצויים בתיק בית משפט קמא, מראה כי הדו"חות נרשמו והוצאו על שמו של המערער כמי אשר ביצע את העבירות מושא הדו "חות. אף על פי כן, לא שילם המערער את הקנסות בגין הדו"חות ולא דאג להסדיר את חובותיו לעירייה בגין הדו "חות הללו. המערער הגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול הדו"חות. לאחר שבית משפט קמא בחן את בקשתו, החליט ביום 29.12.19 לדחות את הבקשה. העולה מתוך כך, שסכומי הדו"חות, לרבות תוספות הפיגורים כמו גם הוצאות הגבייה על ידי משרד עורכי דין, נותרו על כנם. במצב הרגיל של ההליך הפלילי, הייתי מסיים ההליך שלפני בפסק דין הדוחה את הערעור, לפי שלא נמצא נימוק א ו בסיס שיש בו כדי להביא למסקנה כי טעה בית משפט קמא.

אלא שכפי שלעיתים עולה לפני בית משפט, מצאתי שהמקרה שלפני אינו שגרתי אלא חריג, ואני קובע זאת בעיקר משום נסיבותיו האישיות של המערער. במקרה שלפני, אין מקום לעשות שימוש בכלל "יקוב הדין את ההר". לפני אדם, שיש לנקוט כלפיו במידת הרחמים.

כאן המקום לפרוש הנסיבות הרלבנטיות לעניין. המערער עבד כשכיר אצל אדם בשם אלי אוזן אשר פתח עסק של בית קפה סמוך לכיכר המדינה. המערער עבד באותו מקום תקופה קצרה ביותר במשך כשלושה חודשים, ומשום שלא שולם לו שכרו- התפטר. במשך תקופה קצרה זו, שבה עבד המערער בבית הקפה, הוגשו על ידי פקחי העיריה 32 דו "חות בגין הצבת כסאות מחוץ לבית הקפה. הדו"חות הן בגין עבירות על פי חוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש''ם - 1980 . על פי העולה מתיק בית משפט קמא , הדו "חות הוגשו כמעט מדי יום כאשר: הראשון היה ביום 1.5.02 והאחרון ביום 22.8.02. סכום כל דו''ח הוא 360 ש''ח. עולה כי בשלב מסוים עזב אלי אוזון את הארץ לצרפת.

כמו כן, עולה כי בהיות המערער אך שכיר באותו מקום, ואף על פי שהדו"חות נרשמו על שמו, סבר כי בעלי המקום, הוא אשר חייב בתשלום הדו"חות. לדבריו, ככל שקיבל דו''ח מסר למעבידו על מנת שזה ישלמו. כפי העולה מתוך עובדות המקרה, המעביד לא שילם סכומי הדו "חות והשאיר בכך את המערער חשוף לתשלום הדו "חות.

חלפו השנים, וסכומי הדו"חות שלא שולמו צברו תוספות פיגורים כמו גם הוצאות גבייה, עד כי סכומי הקנסות הגיעו לסך של כ- 60,000 ש''ח.

בדיון שהתקיים ביום 29.6.20 שמעתי את דברי המערער באשר לנסיבות חייו. עולה כי בעבר היה בעליה של חנות לבג דים במרכז העיר נתניה. בשנת 2001, בתקופת מעשי האיבה והחבלה של גורמי טרור, התפוצצה מכונית תופת סמוך לחנותו והרסה אותה. בתוך כך, פקד הרס כלכלי את המערער. מאז ניסה המערער לעבוד במקומות עבודה שונים, ולדבריו, שאני מקבלם, כל מקום עבודה שמצא נסגר מסיבות שונות. העבודה האחרונה שעבד בה, הייתה באולם אירועים אשר נסגר משום משבר הקורונה. משום שעבד באותו מקום תקופה קצרה אינו זכאי לתשלום בגין חל''ת. כיום המפרנס היחיד במשפחתו בת חמש הנפשות היא אשתו, העובדת כמזכירה אצל עו''ד אפללו המייצגו בהליך שלפני. מטעם של צנעת הפרט ייאמר רק כי אשת המערער חלתה, במשך שנה וחצי לא עבדה, וזה לא מכבר סיימה טיפולים וחזרה לעבודתה. למערער אין דירה בבעלותו אלא מתגורר בדירה שכורה ודמי השכירות החודשיים הם בסך של 4,500 ש''ח.

עולה מן המקובץ כי מדובר באדם קשה יום, אשר נסיבות חייו קשות ומצבו הכלכלי ירוד ביותר. לכך יש להוסיף נסיבות הגשת הדו"חות, דהיינו שהחוב נובע בגין תקופה קצרה ביותר של עבודה כשכיר, בעת שהדו"חות הוגשו למעשה כנגד העסק, אלא שהוא היה האדם שעבד שם ולפיכך הדו"חות נרשמו על שמו. בנסיבות אלה, יש מקום לנקוט במידת הרחמים כלפי המערער.

כידוע, על פי החוק, בסמכות ערכאת הערעור לתת כל פסק דין שמוסמכת הייתה הערכאה הקודמת לתת. ככל שאני שוקל את כל השיקולים הצריכים לעניין אשר פורטו לעיל, אני בא לכלל מסקנה כי במקרה מיוחד וחריג זה, ראוי לבטל את תוספת הפיגורים שנצברה על החוב המקורי, ולחייב את המערער לשלם את החוב המקורי בלבד.

מדובר ב- 32 דו"חות בסך של 360 ש''ח כל דו''ח. הסכום הכולל של החוב הוא 11,520 ש''ח. מתוך נסיבותיו האישיות הקשות של המערער גם סכום זה הינו גבוה ביחס ליכולתו הכלכלית, אך הוא הסכום המינימלי.

אשר על כן, אני מקבל הערעור במובן זה, שהמערער ישלם למשיבה סך של 11,520 ש''ח עד ליום 15.8.20.

ועוד אוסיף ואומר תוך אזהרה - אם המערער לא ישלם הסכום הנ''ל עד למועד שקבעתי, אזי החוב בגינו פנה המערער בבקשה לבית משפט קמא ובערעור שלפני, בסכום של כ- 60,000 ש''ח (בהתאם לחישובי משרד עורכי הדין העוסקים בגביית חובות העיריה) יחזור על כנו.

למותר לציין, כי אין בפסק דין זה כדי להצביע על טעות כלשהיא שנפלה בהחלטת בית משפט קמא. הבסיס היחיד לפסק הדין, הוא מידת הרחמים כלפי המערער בנסיבותיו האישיות כמו גם בנסיבות ביצוע העבירות בגינן נרשמו הדו"חות.

עותק מפסק הדין יועבר לצדדים.

ניתנה היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.