הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 37710-05-16

בפני כבוד ה שופטת בכירה דבורה ברלינר, שופטת גיליה רביד, שופט שי יניב

המערערת

מדינת ישראל

נגד

המשיב
תיסיר אזגילה

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המערערת עו"ד אורן פז
המשיב וב"כ עו"ד חגית רחמני
פרוטוקול
עו"ד פז: אני מפנה לנימוקי הודעת הערעור. אנו סבורים כי בימ"ש קמא שגה בכמה היבטים. ראשית, במתחם הענישה. בימ"ש קמא בחר מתחם ענישה מקל שאינו עולה בקנה אחד עם מתחמי הענישה הנהוגים בעבירות גניבת רכב, כאשר לענייננו כמובן שאין הבדל בין רכב לאופנוע. זה אותו אינטרס מוגן, אותה חומרה של עבירה, אותו יסוד נפשי. אין כאן סיבה להקלה בהקשר הזה.
גם העבירה הספציפית, יש לה נסיבות חומרה משלה, כפי שעולה מכתב האישום. ברקע, למשיב גליון הרשעות, אותו אני מגיש לביהמ"ש. יש לו גליון הרשעות משמעותי, באותו המכריע רלוונטי לעבירה נשוא הרשעתו, כך שהוא כבר הורשע בעבר בעבירות רכוש, לרבות עבירות ספציפיות בתחום הרכב.
מעבר לכך, התקבל תסקיר שרות מבחן בבימ"ש קמא. התסקיר בהחלט שאיננו חיובי. הוא שלילי, ללא היבטים חיוביים, כך שלא ניתן גם בו למצוא איזשהו נימוק להיתלות בו לצרכי ההקלה.
מעיון בנימוקי גזר דינו של בימ"ש קמא, בכל הכבוד גז"ד די קצר, אין נימוקים משמעותיים.
כשמדובר בעבירת גניבת רכב, לפי הפסיקה בנושא, הענישה היא לפי האינטרס המוגן של העבירה. אנו סבורים שהנסיבה של ההעמסה על המשאית, אין בה אפילו רלוונטיות לענין. כשמענישים על גניבת רכב, מדובר על האינטרס הרכושי המוגן של בעל הרכוש. אם מתבצעת גם נהיגה בפראות, אז בוודאי שהיה נענש על העבירה הנוספת, או איחוד ענישה או מתחם כולל גבוה יותר. לכן השאלה של מה היה הפוטנציאל אם היתה רכיבה על האופנוע, אינה רלוונטית. זה להניח תרחיש תיאורטי שלא מיוחס לנאשם ולשלול תרחיש תיאורטי ולומר נסיבה מקלה, זה שיקולים משפטיים.
מדובר בגניבה של רכב. אין מבוצעת הגניבה במישור הטכני, היא לא כל כך רלוונטית, אם הוא נוסע איתו טיפה או חברו מחביא אותו בטנדר או מעלה או מוריד משאית. ואם היה מגלה שאין דלק, אז היתה מגיעה לו הקלה על כך והיה גורר את הרכב בהליכה?
לענין השותף, בימ"ש קמא במועד נפרד גזר את דינו של הנאשם 2 והטיל עליו 15 חודשים.

העובדה שלנאשם 2 יש גם עבירת שהייה בלתי חוקית, היא לא נימוק שיכול ליצור דיפרנציאציה כזו גדולה כי העבירה המרכזית היא עבירת הרכוש של שניהם. צריך לומר שהנאשם 2 צריך לקבל ענישה יותר גבוהה מהנאשם הזה עקב עבירת השב"ח אבל בעבירת רכוש אותה עבר הנאשם הזה, הוא גם צריך להיענש על כך.
מגיש את גליון ההרשעות של הנאשם 2 וכן של המשיב. אין פער משמעותי בין השניים.
נכון שההגנה בד"כ טוענת שצריך שוויון בין נאשמים, אבל עקרון השוויון צריך לחול לכל הכיוונים. כאשר בעבירה אחת גוזרים עונשם של שני נאשמים, גם אם זה במועדים נפרדים, זה עדיין צריך להביא לשוויון יחסי. התוספת של השב"ח לנאשם 2 לא צריכה ליצור כזה פער גדול.
בהינתן העובדה שבימ"ש קמא טעה במתחם, כאן החלה הטעות. לו היה נקבע מתחם ראוי לעבירת גניבת הרכב, ואנחנו הצגנו את טיעונינו בבימ"ש קמא בהתאם לפסיקה, היה בימ"ש קמא מגיע למסקנה שדינו של המשיב הוא מאסר בפועל ובתוך המתחם היה בוחר כיצד להקל איתו גם לאור הנסיבות המקלות שאפשר למצוא כאן. זה בסדר לא למצות איתו את הדין אבל באופן יחסי עם הנאשם 2.
חברתי מגישה, ואינני מתנגד לעצם ההגשה, איזושהי חוו"ד של עובד סוציאלי ואישור מעסיק. כמובן שזה מוגש כעת, לא הוגש לבימ"ש קמא. יש להניח שהתהליך בו הוא חדש ומאוחר לגזה"ד. אני מציין שמקריאת חווה"ד כעת, עורך חווה"ד לא מציין כמה מפגשים היו עד כה וזה צורם.

עו"ד רחמני: מגישה לביהמ"ש את חווה"ד ואישור המעסיק. נערכו 5 מפגשים עד היום.

עו"ד פז: 5 מפגשים שעורכים ערב ערעור זה לא דבר משמעותי ורציני.
מעבר לכך אני מפנה לתסקיר שרות המבחן שהוא חווה"ד המסודרת שהוגשה בבימ"ש קמא. יש כאן הבעת שאיפה מצד המשיב, שיכולנו לדבר עליה גם ללא חווה"ד של העובד הסוציאלי. אני מניח שחברתי לא מנסה לטעון לתיקון 113 לחקיקה.
אין משהו משמעותי בחווה"ד של אותו עובד סוציאלי והיא גם לא תואמת לנתונים לתסקיר שהיה בפנינו. לכן אין כאן משהו משמעותי בפן השיקומי שמצדיק הקלה בעונש, גם בתוך המתחם זו לא אמורה להיות הקלה של עונש המאסר.

עו"ד רחמני: נמצא כאן העובד הסוציאלי שטיפל במשיב והוא דוקטורנט. הוא טיפל בו תקופה של חודשיים בערך.
לענין הדרך שעובר המשיב, מהתסקיר רואים שעלו מספר אלמנטים שהיו ספקניות מבחינת שרות המבחן. בתסקיר מצויינת העזובה הנפשית שבה הוא גדל, מותו של אביו בהיותו בן 7, העובדה שנפגע ברגלו שזו נקודה לקולא שצויינה ע"י בימ"ש קמא. נקרעו לו רצועות ברגליים עקב נפילה במדרגות והוא קיבל על כך אחוזי נכות.
אני מפנה לרקע לנפילתו לסמים תקופה ממושכת כיון שברקע כתב האישום הזה הוא כבר התנקה מסמים. היה לו גם מצב כלכלי קשה.
קצינת המבחן התרשמה שיש למשיב אופי של נגרר ולא מנהיג. הוא לא דומיננטי בהתנהלותו בחיים. אני מסיקה את זה מתוך אופי התסקיר שלו.
באותן נקודות שהיו ספקניות, הרי שרות המבחן כותב תסקיר ספקני שהסיכוי עולה על גורמי הסיכון.
התסקיר הוא לא מהחיוביים שראיתי.
אני מבקשת שביהמ"ש ישמע את העובד הסוציאלי. כל הנקודות שהועלו כספק בעיני שרות המבחן, ואם ביהמ"ש רואה אותם כנקודות שליליות בתסקיר ובצדק, למעשה בשלב שבו היה הנאשם כבר בעת מתן גזה"ד ועוד לפני כן, הוא קיבל אחריות על הארוע. בימ"ש קמא מתייחס לכתב האישום שלא תוקן. התסקיר לא היה משלים לענין הזה. התסקיר מתייחס לכך שהוא נהג ללא רשיון וביטוח.
בסופו של יום, העובד הסוציאלי שמטפל בו אומר כי כל הנקודות שהיו בספק מבחינת התנהלותו השלילית, בכך שלא לוקח אחריות על מעשיו, הכל השתנה. הוא מתעתד להינשא, הוא הוציא רשיון על משאית והגשתי לבימ"ש אישור מעסיק. העובדה שהוא נרתם לשרות טיפולי. קודם הוא לא היה בשל לענין הזה. עצם הבשלות שלו להגיע לטיפולים למרות הבעיות הכלכליות שלו, הוא מינף את זה וימשיך לעשות זאת גם אחרי כן ולכן הותוותה התכנית הטיפולית ע"י העובד הסוציאלי.
כל הנקודות שמתפרשות לשליליות, המשיב תיקן אותם בחייו והיום נמצא במקום אחר לגמרי.
העבירה נעברה לפני כשנתיים ומאז לא נפתח שום ארוע חריג שהיום המדינה יכולה להצביע ולומר שהמסוכנות עדיין גבוהה ושהוא לא למד את הלקח.
ביהמ"ש בשבתו כבימ"ש לערעורים, צריך לבדוק אם נפלה שגגה, טעות שהיא אקוטית ומהותית הן במתחם והן בענישה והן בנסיבות לקולא שקבע ביהמ"ש.
קראתי את הפסיקה שציטטה המדינה בנימוקי הערעור שלה. כמה שחברי מנסה לומר כי הנסיבה של עצם הנהיגה ברכב לא מעלה ולא מורידה, שלא משנה אם סיכן בדרכים וברח ממחסום משטרתי לבין מי שלקח אופנוע והעמיס אותו. מבחינת חברי זה לא נימוק לקולא. מבחינת חברי, אם יש או אין נסיעה ברכב הגנוב, זה לא אמור להוות שיקול לקולא. למעשה המדינה מדברת בשתי קולות. כל הנימוקים שבעטיים ביהמ"ש בסופו של יום גוזר עונשים של מאסרים בפועל ולא עבודות שרות, נבעו בעיקר בשל העובדה שהיתה נסיעה ברכב תוך סיכון חיי אדם ותוך מעבר בלתי חוקי במחסום משטרתי.
למשל במחוזי ירושלים, שם נדון לתשעה חודשי מאסר, בעבירות גניבת רכב, תוך כדי שמבצע עבירות נוספות. כשהרכב הגיע למחסום, יצא מהרכב והחל להימלט בריצה ואז נעצר.
השופט עוזיאל קבע מתחם שמקובל על המדינה. אני יכולה להראות מתחם שמתחיל בשמונה חודשים. אבל הנסיבות פה שונות ממקרים מהסוג הזה, והנסיבה האקוטית שהתוותה בסופו של יום את המתחם לטובת המשיב, זה כי הוא לא נהג בו.
ביהמ"ש צריך לקבוע את הסבירות אם נפלה או לא נפלה שגגה במתחם.
מפנה לפס"ד נוסף שהוגש ע"י המדינה, שם אמנם נדון הנאשם ל- 13 חודשי מאסר בפועל אבל בשונה מהמקרה שלנו. הם פורצים בלילה לדירה, 4 נאשמים, גונבים מפתח של רכב ורכוש, ולאחר מכן אחד מהם מעביר את הרכב לנקודת מפגש.
העמסה של אופנוע לתוך טנדר שתקוע שלא עבר לשום מקום כי לא היתה בכך נועזות וחכמה כי הטנדר היה מקולקל. ממש נועז. לפחות היו בודקים שהטנדר עובד. לא היה תכנון מוקדם כי אחרת היו דואגים לרכב שמתניע. טביעות האצבע הגיעו אחרי זה. ללא כפפות וללא כובעים. איזו נועזות יש כאן? הייתי קוראת לזה שלומיאליות.
יש כאן דעת מיעוט של השופט אמיר שרושם את העובדה שהוא מחליט בסופו של יום להקל בערעור של הנאשם לתשעה חודשים בגלל שיקולי שיקום ועבר פלילי שלא היה כבד. הוא נותן שני פסקי דין נוספים. שם נגזרו עבודות שרות.
מפנה לערעור נוסף שעשה בתחכום ובנועזות אך זה לא המקרה שלנו.
המקרה היחיד שאיכשהו נושק אולי למעגל שאנו נמצאים בו היום, זה דווקא בתיק שנוהלו בו הוכחות עד תום. היה מדובר בשתי גניבות של רכבים ונסיעה ברכב גנוב. לא נתקלתי במקרה אחד שדומה לארוע שלנו, שלא נהגו ברכב. יש סיכון שונה בין אופנוע לרכב. במקרה שלנו גם לא נהגו בו.
יש ציטוט של ביהמ"ש המחוזי והעליון "אין מדובר במקרה בו קיים חשש טבעי שהימלטות עם הרכב תעמיד את הציבור בסיכון... ולא סיכן אף אחד".
לענין העבר הפלילי שהוגש, אני קראתי את גזה"ד של האחר. יש הבדל בין שני הגליונות.
השב"ח השתחרר מהמאסר כשנה וחצי עובר לארוע נשוא הערעור דנן. מה שלא במקרה שלנו. לשב"ח יש תקופות מאסר ממושכות וארוכות כגון המאסר האחרון שלו היה 6 חודשים. סליחה, קראתי את שלי.
באוקטובר 2012 בימ"ש צבאי דן אותו לעונש ממושך של 27 חודשים. שם יש שורה ארוכה של נסיון שוד, התחזות. אי אפשר להשוות את העבר הפלילי שלו לשלנו.
נסיבה של שב"ח תוך סיכון רכושו של אדם במיוחד שהוא עם עבר פלילי, הוא היה עצור עד תום ההליכים. אצלנו המשיב היה עצור תקופה של חודש.
המשיב היה עצור מיום 27/10 עד 30/11 תקופה של חודש ושלושה ימים. ביהמ"ש קמא לא קיזז אותם כך שהוא קיבל 7 חודשים.
בתיקים של גניבות רכבים, המתחם של הפרקליטות התחיל מ- 8 עד 12.
אי אפשר לקחת את העבר הפלילי של המשיב ולהשוות לשב"ח. הוא ריצה 6 חודשים. עבירת רכוש אחת בלבד היתה לו בשנת 2012 על עבירה משנת 2009. לשב"ח היו גניבות של עשרות רכבים. שאר העבירות של המשיב הם 11 שנים קודם לכן.
מגישה לביהמ"ש פסיקה מטעמנו. בקביעת מתחם ענישה ביהמ"ש שוקל מדיניות ענישה נוהגת, חומרת עבירה והאינטרס הציבורי המוגן, שזה בעיקר הרכוש ולא בטחונו האישי.
לא היתה חריגה מהפסיקה של בימ"ש השלום. אני מגישה מתחמים של בימ"ש מחוזי. מצטטת את פסקי הדין המוגשים לביהמ"ש.

<#7#>
פסק דין
1. המשיב בתיק זה הורשע על סמך הודייתו בעבירות של גניבת רכב, עבירה על סעיף 413ב לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק.
הוספתו של סעיף 29 מקורה בכך שאת העבירה ביצע המשיב ביחד עם מי שהיה נאשם מס' 2 בתיק זה, בשאר נבאלסי.
בדיעבד הפער בין הענישה שהוטלה על המשיב שבפנינו לבין הענישה שהוטלה על נאשם 2 מהווה אחת הסוגיות העומדות לדיון בערעור זה.
אנו רואים לציין כי מלכתחילה יוחסו למשיב גם עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח וללא רשיון. בעקבות הסדר טיעון שמכוחו תוקן כתב האישום, נמחקו עבירות אלה מכתב האישום.
בימ"ש קמא הרשיע את המשיב מלכתחילה גם באותן עבירות אולם תיקן את הטעות.
אם בכל זאת אנו מזכירים ענין זה, הרי זה משום בין היתר טענה הסנגורית כי בתסקיר שרות המבחן התייחסה קצינת המבחן גם לעבירות אלה ושמא הושפעה מקיומן.
כדי להסיר נושא זה מעל הפרק, נאמר כי עיון בתסקיר שרות המבחן אינו מצביע על התייחסות ספציפית להוראות חיקוק אלה ולא נראה לנו כי לאמור בפתיח של התסקיר שבו נימנו העבירות, היתה השפעה כלשהי על האמור בגופו של התסקיר.
2. מכאן הדיון בגזר הדין.
בימ"ש קמא (כב' השופט צ' עוזיאל) קבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שרות ועד ל- 18 חודשי מאסר. בבואו למקם את המשיב בתוך המתחם, קבע ביהמ"ש כדלקמן: " יש להביא בחשבון כי בענייננו אין המדובר ברכב אלא בקטנוע אשר הועמס על משאית, כך שהסיכון הטמון דרך כלל בגניבה של רכב הגוררת אחריה לעתים מעשים נוספים של נהיגה מסוכנת ברכב הגנוב, אינה מתקיימת בענייננו".
בכך התייחס בימ"ש קמא לעובדות בהן הודה המשיב ולפיהן הוא ביחד עם נאשם 2 גנבו בצוותא אופנוע מסוג הונדה, העמיסו אותו על רכב מסוג טנדר סיטרואן, תוך כוונה לשלול את האופנוע שלילת קבע, ולאחר מכן הובילו בצוותא את האופנוע הגנוב לתחנת דלק של חב' דלק ושם הותירו את הרכב ועליו האופנוע הגנוב.
בימ"ש קמא סבר כי כיון שמדובר באופנוע שהועמס על טנדר, הרכיב של הסיכון הנובע מגניבת הרכב ועשיית שימוש בו, לא קיים במקרה זה.
3. בטיעון בפנינו אימצה הסנגורית את הנמקתו של בימ"ש קמא ואף היא מפנה לכך שמדובר באופנוע לעומת רכב ששוויו גדול הרבה יותר וכן כי הסיכון אינו קיים.
איננו מסכימים עם נימוק זה ונראה לנו כי שגה בימ"ש קמא.
מקובל עלינו כי אופנוע, שוויו הכלכלי פחות מאשר רכב, הגם שאמירה זו אינה נקיה מספקות שהרי לעולם תלוי מה סוגו של האופנוע וכיו"ב לעומת רכב כלשהו.
אולם מעבר לכך, לא בכדי יחד המחוקק פרק נפרד לגניבת רכב לצידה של ענישה על עבירות רכוש בכלל. רכב הוא חלק ממהותו של אדם. אדם שמשתמש באופנוע, כמוהו אדם שמשתמש ברכב. זה כמו זה, זקוקים לכלי הרכב שברשותם לשימוש יומיומי ומבחינה זו, הפגיעה בבעל הרכוש היא אותה פגיעה ומה שקבע המחוקק לגבי רכב כלשהו, נכון בוודאי גם לגבי אופנוע.
באשר לרכיב הסיכון, החשש הוא כאמור מפני נהיגה פרועה וחסרת מעצורים בנסיון להימלט מהמשטרה וכיו"ב. חשש זה קיים גם כאשר האופנוע מועמס על משאית, שהרי אם יחשוש נהג המשאית מכך ששוטר או מחסום משטרה יעצור אותו, החשש יהיה גם מפני גילוי האופנוע שקשה מאד להסתיר אותו במשאית שמדובר בה. לפיכך רכיב זה של סיכון קיים גם במקרה הנוכחי.
4. התוצאה היא כי המתחם שקבע בימ"ש קמא איננו הולם את נסיבות העבירה ונראה לנו כי המתחם הראוי נע בין 8 חודשים לבין 18 חודשים כרף עליון כפי שקבע בימ"ש קמא.
לא יתכן כי עבירה מסוג זה לא תגרור לצידה עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. ההבדל המהותי במקרה זה הוא בין מאסר בעבודות שרות למאסר מאחורי סורג ובריח.
5. לכך אנו מוסיפים את הנימוקים הבאים: כאמור, בתיק זה חבר המשיב לנאשם נוסף שהיה נאשם 2. עצם החבירה מהווה נסיבה לחומרה. ביצוע בצוותא שונה מביצוע ע"י אדם אחד ומחמיר את הנסיבות.
באשר לנאשם 2, קבע בימ"ש קמא מתחם הנע בין 10 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר. אנו ערים כמובן לכך שנאשם 2 הורשע גם בעבירה של שהייה בלתי חוקית וכן כי גליון הרשעותיו הקודמות גדול יותר ומכיל הרשעות רבות יותר מאשר המשיב שלפנינו.
עדיין הפער במקרה זה אינו מוצדק. העבירה הנוספות, כמו גם ההרשעות הקודמות, אינן מבססות פער כפי שנעשה במקרה הנוכחי.
לגבי הנאשם 2 הטיל עליו בימ"ש קמא בסופו של יום 15 חודשי מאסר לעומת 6 חודשי מאסר בעבודות שרות. הפער הוא אפוא גם בענישה הקונקרטית ולא רק במתחם, ומדבר בעד עצמו.
6. לכך אנו מוסיפים היבט נוסף שעניינו תסקיר שרות המבחן. תסקיר שרות המבחן ראוי להגדרה כתסקיר שלילי. בין היתר מציין שרות המבחן כי המשיב מוכר לו שכן הופנה כבר בעבר לשרות המבחן בתיק משנת 2008. שרות המבחן התרשם מ" גבר צעיר המחזיק עמדות בעייתיות ומקיים קשרים שוליים... צמצם מידת אחריותו ביחס לביצוע העבירה ולהתרשמותנו אינו ער לחומרה במעשיו... לא מאפשר בירור ממשי עימו לגבי דפוסי התנהגותו, סדר היום שמנהל ועומק מעורבותו השלילית".
שרות המבחן בשורה התחתונה קובע כי המשיב מתקשה לקבל גבולות וסמכות חיצוניים ולבחון באופן מעמיק וביקורתי את דפוסי התנהגותו וחשיבתו.
כמשקל נגד הציגה לנו הסניגורית חוו"ד של העובד הסוציאלי מהזמן האחרון המציין כי המשיב נרתם לטיפול ומתמיד בו, הוא התארס ומבטא רצון לערוך שינוי באורח חייו.
עיינו בחווה"ד, ניקח אותה בחשבון. יחד עם זאת, אין בה כדי לאיין את האמור בתסקיר שרות המבחן המדבר בעד עצמו.
7. סוף דבר, העבירה של גניבת רכב היא עבירה חמורה וכפי שציינו וציין גם בימ"ש קמא, לא בכדי יחד לה המחוקק פרק בפני עצמו.
על החומרה בעבירה זו עמדו בתי משפט על כל ערכאותיהם, שעל כן, כפי שציינו לעיל, נראה לנו כי המתחם שקבע בימ"ש קמא, אינו נותן ואינו משקף מתחם הולם.
לכך אנו מצרפים את עקרון אחידות הענישה, תוך שאנו משקללים את העובדה שנאשם 2 הורשע בעבירה נוספת והוא בעל הרשעות קודמות רבות יותר.
בהינתן כל האמור לעיל, אנו מעמידים את הענישה בתוך המתחם שנקבע על ידינו (8 – 18) על 8 חודשי מאסר בפועל, שמהם תנוכה התקופה אותה ישב המשיב במעצר בתיק הנוכחי.
יתר רכיבי הענישה ישארו בעינם.

<#8#>
ניתן והודע היום י"א אלול תשע"ו, 14/09/2016 במעמד הנוכחים.

דבורה ברלינר, שופטת בכירה
גיליה רביד, שופטת
שי יניב, שופט

עו"ד רחמני: אני מבקשת שהמשיב יתחיל לרצות את המאסר בעוד 3 חודשים. יש ערבויות בתיק.

עו"ד פז: אנחנו סבורים שצריך עיכוב ביצוע קצר יותר להתארגנות. עם כל הכבוד לנסיבות האישיות, לא ניתן לתת פרק זמן כזה ארוך.

עו"ד רחמני: המשיב צריך לקבוע תאריך לחתונה. יש לו כתובת קבועה והוא מגיע לכל הדיונים שלו.
<#9#>
החלטה
המשיב יתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.12.16. המשיב יתייצב בכלא ניצן אלא אם כן תהיה הוראה אחרת.
הסניגורית תדאג להליכי המיון והשיבוץ.
כדי להסיר כל ספק, התאריכים בהם ישב המשיב במעצר הם 27.10.14 עד 30.11.14.
הערבויות הקיימות ישארו בעינן וישמשו להבטחת התייצבותו של המשיב לריצוי המאסר.
ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ.

<#10#>
ניתן והודע היום י"א אלול תשע"ו, 14/09/2016 במעמד הנוכחים.

דבורה ברלינר, שופטת בכירה
גיליה רביד, שופטת
שי יניב, שופט

הוקלד על ידי גילה קייקובה